תיכון ההזדמנות האחרונה רקע על הסרט: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה הוקם בשנת 0991במטרה לקדם יכולות למידה ולפתח חשיבה טובה בקרב תלמידים ומורים בישראל .בין שאר פעילותיו ,הקים המכון ברחבי הארץ 00בתי ספר לנוער בסיכון ,בכתות ט'-יב' .אלה בתי ספר קטנים המותאמים לתלמידים שלא מצאו את מקומם באף מסגרת אחרת .לתלמידים אלה רקע המאופיין בבעיות רבות ,כגון :משפחות בלתי תפקודיות, בעיות התנהגות ואף עבריינות ,קשיי למידה חמורים ופערים לימודיים גדולים ,לקויות למידה, בעיות קשב וריכוז ועוד .בתי הספר האתגריים מהווים מסגרת חמה ותומכת לתלמידים אלה, ומובילים אותם להישגים תוך מתן מענה מותאם לצרכיהם המיוחדים והתמודדות עם קשייהם הלימודיים והאישיים. כתב התכנית 'עובדה' בן שני הגיע לתיכון ברנקו וייס ברמלה במה שיועד להיות סיקור של כמה שעות לצורך הכנת כתבה קצרה ,והפך לתיעוד של שנה שלמה ,ולסרט בן 01דקות. הסרט זכה במדלית הכסף בפסטיבל ניו-יורק בקטגורית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת .1100 חילי טרופר ,מנהל התיכון בסרט [ובנו של הרב ד"ר דני טרופר ,מייסד ומקים גשר] ,הוזמן על ידי שר החינוך שי פירון לשמש כעוזר בכיר לאחר הבחירות בשנת 1102ובתפקיד זה הוא משמש כיום. שאלות לעיבוד ולדיון לאחר הצפייה( :בד"כ בתחילת ותו"כ "באותות ובמופתים") אילו תחושות עורר בכם הסרט? עם איזו דמות הזדהיתם? עם איזו דמות פחות? האם יש איזושהי אמירה /סיטואציה בסרט שנגעה ללבכם /הרגיזה אתכם? איזה מאפיינים חיוביים של החברה הישראלית עולים מהצפייה? (למשל – ערבות הדדית, חתירה להגשמה עצמית).. מה מידת האחריות של המורים לדאוג ,עד כדי כך ,לתלמידים כמו מירי ,עידן וחבריהם? האם זה אכן מחובתם? האם אין כאן לקיחת אחריות מוגזמת? מה מידת האחריות שלנו כפרטים בחברה ומה אנחנו יכלים לעשות ,אם בכלל ,בחיי היומיום שלנו? (לקדם תלמידים שמתקשים, להתנדב ,להיות סבלניים לקשיים של אחרים ,לחפש את הפוטנציאל בכולם).. כיצד הייתם רוצים שהחברה הישראלי תתנהג ביחס לזקוקים לסיוע בתוכה? על שאלות אלה ואחרות ננסה כעת לענות ביחידה כולנו בסירה אחת בה נבחן את סוגיות הערבות ההדדית והאחריות החברתית וגבולותיה ,כפי שהן משתקפות בסרט ,ובכלל. 1 כל הזכויות שמורות לגשר מפעלים חינוכיים
© Copyright 2024