‫תומר ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫עפת (ת"א) ‪7489-48-31‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב ‪ -‬יפו בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים‬ ‫פליליים‬ ‫‪ 31‬מאי ‪3431‬‬ ‫עפ"ת ‪ 7489-48-31‬ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫בפני‬ ‫כב' השופט רענן בן‪-‬יוסף‬ ‫המערער‬ ‫תומר ברין‬ ‫ע"י ב"כ מתמחה עמית דויטש ממשרד עו"ד אילון אורון‬ ‫נגד‬ ‫המשיבה‬ ‫מדינת ישראל‬ ‫על‪-‬ידי ב"כ עו"ד מיטל מור‬ ‫כתבי עת‪:‬‬ ‫אהרן ברק‪" ,‬על פרשנותה של הוראה"‪ ,‬מחקרי משפט‪ ,‬כרך יז (תשס"ב) ‪743‬‬ ‫ספרות‪:‬‬ ‫א' ברק‪ ,‬פרשנות במשפט‪ ,‬כרך ב‪ ,‬פרשנות החקיקה (התשנ"ג)‬ ‫א' ברק‪ ,‬פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג)‬ ‫א' ברק‪ ,‬שופט בחברה דמוקרטית (‪)4004‬‬ ‫מיני‪-‬רציו‪:‬‬ ‫* האיסור להשתמש בטלפון שבתקנה ‪(42‬ב) לתקנות התעבורה חל רק כאשר השימוש הוא שימוש‬ ‫אופייני למכשיר הטלפון ולא שימוש בו כחפץ דומם‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬המערער לא השתמש בטלפון כשהרכב‬ ‫בתנועה‪.‬‬ ‫* פרשנות – דין – תקנות התעבורה‬ ‫* תעבורה – עבירות – נהיגה עם טלפון‬ ‫‪.‬‬ ‫הערעור נסב על פרשנות תקנה ‪(42‬ב) לתקנות התעבורה‪ .‬נגד המערער נרשמה הודעת תשלום קנס על כך‬ ‫שנהג באופנועו כשטלפון סלולארי צמוד לאוזנו‪ ,‬בחלקה הפנימי של קסדתו‪ ,‬ובכך השתמש בטלפון נייד‬ ‫שלא באמצעות דיבורית‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק‪:‬‬ ‫הנורמה הפלילית מפורשת ראשית לפי לשונה‪ ,‬התוחמת את מגוון האפשרויות הלשוניות ומביניהן ייבחר‬ ‫המובן המשפטי‪ .‬כשהלשון אינה מובילה לפרשנות הגיונית אחת‪ ,‬נדרשת בחינת תכליתה של הנורמה‬ ‫לאור עקרונות השיטה המשפטית וערכיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬מקום בו ישנם פירושים סבירים אחדים לפי התכלית‪,‬‬ ‫יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם הנאשם‪.‬‬ ‫תכליתם של דיני התעבורה‪ ,‬הפקודה ותקנותיה‪ ,‬הוא להגן על שלומם ובטיחותם של עוברי הדרך תוך‬ ‫יצירת אפשרות לתנועת כלי הרכב ועוברי הדרך לנוע ביעילות‪ .‬תכליתה של תקנה ‪(42‬ב) הינה להבטיח את‬ ‫‪1‬‬ ‫תומר ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫עפת (ת"א) ‪7489-48-31‬‬ ‫שליטתו של האוחז בהגה או בכידון ברכבו‪ ,‬בכך שלא יסיר ידיו מהם לצורך תפעול מכשיר הטלפון וכי‬ ‫המכשיר יונח באופן יציב המונע את נפילתו והצורך להגיב לכך‪.‬‬ ‫יש לפרש המונח "דיבורית" באופן רחב הכולל גם תוכנה שמצויה בטלפון והמאפשרת דיבור ללא מגע יד‪.‬‬ ‫לא ניתן לפרש הביטוי "יונח ברכב" כמתאים גם להחזקת טלפון בתוך קסדה של רוכב האופנוע כל עוד‬ ‫הוא מונח באופן יציב‪ ,‬שכן פרשנות זו אינה מתיישבת עם תכלית התקנה ותביא לקושי ביכולת האכיפה‬ ‫בצורה העולה על הנדרש‪ .‬במונח "אחיזה" הכוונה לאחיזה ביד או בדרך דומה פונקציונאלית כגון אחיזתו‬ ‫בין כתף לראש או אף אחיזה בקסדה תוך שימוש בו‪ .‬לפי התקנה בכללותה‪ ,‬האיסור הוא להשתמש‬ ‫בטלפון‪ ,‬כלומר לדבר בו‪ ,‬לשלוח ולקרוא מסרונים‪ ,‬וכו'‪ ,‬אך לא לשאתו בלבד‪ .‬הפרשנות הנכונה היא‬ ‫לראות קיומו של האיסור רק כאשר השימוש הוא שימוש אופייני למכשיר הטלפון ולא שימוש בו כחפץ‬ ‫דומם‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬המערער לא השתמש בטלפון כשהרכב בתנועה‪.‬‬ ‫פסק דין‬ ‫‪.3‬‬ ‫נגד המערער נרשמה הודעת תשלום קנס על כך שביום ‪ 47.43.33‬נהג בתל אביב באופנועו‬ ‫כאשר מכשיר פלאפון סלולארי צמוד לאוזנו‪ ,‬בחלקה הפנימי של קסדתו ובכך השתמש בטלפון נייד‬ ‫שלא באמצעות דיבורית – עבירה על תקנה ‪(34‬ב) לתקנות התעבורה‪ ,‬התשכ"א – ‪( 3713‬להלן‪:‬‬ ‫"ת"ת")‪.‬‬ ‫המערער סבר כי בעשותו כמתואר בדו"ח לא עבר העבירה הקבועה בתקנה ועמד על זכותו‬ ‫‪.3‬‬ ‫שיתקיים משפט כהלכתו‪ ,‬בו תוכח אשמתו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫להגנתו‪.‬‬ ‫במהלך המשפט העיד כעד תביעה עורך הדו"ח‪ ,‬השוטר אלברט חמו‪ .‬הנאשם העיד כעד יחיד‬ ‫מעדויות השניים עלתה הסכמה עובדתית שנקבעה בהכרעת דינו של בית משפט קמא (כב'‬ ‫‪.8‬‬ ‫השופטת ש‪ .‬קריספין‪-‬אברהם)‪ ,‬כי המערער נהג כאשר שתי ידיו על כידון האופנוע‪ .‬כן נקבע כי‬ ‫הטלפון הוחזק בתוך קסדתו צמוד לאוזנו באופן יציב‪ ,‬המונע את נפילתו‪ ,‬וכי לא היה צורך‬ ‫שהמערער ישתמש בידיו כדי לתפעלו בשל קיומה של תוכנה או אפליקציה שאפשרה שבעת שנערכה‬ ‫שיחה למכשיר – המכשיר אפשר ללא מגע יד‪ ,‬להשיב ולשוחח לאחר שלושה צלצולים‪ ,‬באופן‬ ‫אוטומטי‪.‬‬ ‫בהכרעת דינו קבע בית משפט קמא‪ ,‬כי המערער עבר על האיסור שבתקנה ‪(34‬ב) בשל כך‬ ‫‪.5‬‬ ‫שהשתמש בטלפון ללא דיבורית ובשל שהטלפון לא היה מונח ברכב באופן יציב‪.‬‬ ‫תקנה ‪(34‬ב) לת"ת קובעת כהאי לישנה‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫"חובה להחזיק בהגה או בכידון‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫עפת (ת"א) ‪7489-48-31‬‬ ‫תומר ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי‬ ‫הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של‬ ‫הרכב או לקיום כללי התנועה‪.‬‬ ‫(ב) (‪ )3‬בעת שהרכב בתנועה‪ ,‬הנוהג ברכב –‬ ‫(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד‪ ,‬ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;‬ ‫(ב) לא ישלח או יקרא מסרון (‪.)s.m.s‬‬ ‫(‪ )2‬בתקנת משנה זו –‬ ‫"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי‬ ‫בטלפון‪ ,‬הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;‬ ‫"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג"‬ ‫בהקשר העובדתי שנקבע על ידי בית משפט קמא עולות מספר שאלות של פרשנות התקנה‪ ,‬וכאן יש‬ ‫להפנות לדרך הפרשנות של הנורמה הפלילית‪ .‬בקליפת אגוז אפנה לנאמר בע"פ ‪ 3341749‬אביהו‬ ‫הורוביץ נ' מדינת ישראל‪[ ,‬פורסם בנבו] תק‪-‬על ‪:8314 ,)8(3444‬‬ ‫"נזכיר‪ ,‬כי "הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק" על דרך הפרשנות ראשיתה‬ ‫בלשונה של הנורמה‪ ,‬שהיא התוחמת את מגוון האפשרויות הלשוניות שיכול‬ ‫הטקסט המשפטי לשאת ואשר מביניהן ייבחר מובנה המשפטי של הנורמה‪ .‬מקום‬ ‫בו אין לשון הנורמה מובילה לפרשנות הגיונית אחת יחידה‪ ,‬נדרשת בחינת תכליתה‬ ‫של הנורמה לאור עקרונות השיטה המשפטית וערכיה‪ .‬שיקול הדעת של השופט‬ ‫כפרשן הטקסט המשפטי מכוון להגשמת תכליתה של הנורמה ולחשיפת המשמעות‬ ‫המשפטית המגשימה את תכליתה מבין כלל המשמעויות הלשוניות שיכול הטקסט‬ ‫המשפטי לשאת (ע"פ ‪ 8568341‬חרב נ' מדינת ישראל[לא פורסם‪[ ,‬פורסם בנבו]‪,‬‬ ‫‪ ]25.45.45‬וההפניות שם; באשר לעקרונות הפרשנות ועקרונות פרשנותה של‬ ‫הנורמה הפלילית ראו‪ :‬אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט ‪( 315312‬תשס"ג);‬ ‫אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה ‪ ;)3771( 7873 ,4743‬אהרן‬ ‫ברק "על פרשנותה של הוראה פלילית" מחקרי משפט יז ‪( 163187 ,189‬תשס"ב))"‬ ‫בע"פ ‪ 3114745‬יוסף אינגרפלד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] תק‪-‬על ‪(3444‬ד)‪ 3511 ,‬נאמר‪:‬‬ ‫"חוק פלילי יש לפרש על פי לשונו ועל פי תכליתו‪ ,‬כמקובל לגבי כל חוק (ע"פ‬ ‫‪ 2413376‬אלבה נ' מדינת ישראל‪ ,‬פד"י נ(‪( 223 ,374 ,)6‬להלן‪" :‬פרשת אלבה"); ע"פ‬ ‫‪ 5575375‬כהנא נ' מדינת ישראל‪ ,‬פד"י נב(‪( 674 ,616 )3‬להלן‪" :‬פרשת כהנא")‪.‬‬ ‫בתהליך הפרשנות‪ ,‬נבחן בשלב ראשון נוסחו של החוק‪ .‬נוסח זה מתפרש על רקע‬ ‫תכלית החוק ומטרותיו‪ .‬הנוסח הוא המעצב את המסגרת הלשונית שבתחומה‬ ‫מתממשת הפרשנות התכליתית‪ .‬הפרשנות התכליתית מבקשת לאזן בין התכלית‬ ‫הסובייקטיבית של המחוקק לתכלית האובייקטיבית‪ ,‬המבטאת את הערכים‬ ‫‪7‬‬ ‫תומר ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫עפת (ת"א) ‪7489-48-31‬‬ ‫והעקרונות שהנורמה נועדה להגשים בזמן נתון ובחברה נתונה (א' ברק‪ ,‬פרשנות‬ ‫תכליתית במשפט (‪ .)376 ,)2441‬עקרונות פרשנות כלליים אלה יפים לפרשנות כל‬ ‫נורמה‪ ,‬והם חלים גם על פרשנות חוק פלילי‪ ,‬אלא שבשל המהות המיוחדת של‬ ‫הנורמות הפליליות‪ ,‬שהפעלתן כרוכה בפגיעה בחירות הפרט‪ ,‬ולעיתים גם בהגבלת‬ ‫זכויות אדם אחרות‪ ,‬ניתן בתחום זה משקל מיוחד להיבט זכויות האדם בהליך‬ ‫האיזון בין התכליות השונות (ע"פ ‪ 2679348‬אריה (ליאוניד) רוטמן נ' מדינת ישראל‪,‬‬ ‫[פורסם בנבו] תק‪-‬על ‪( 3592 ,)8(2445‬פסקה ‪ 9‬לפסק דיני); א' ברק‪ ,‬שופט בחברה‬ ‫דמוקרטית‪ )2448( ,‬עמ' ‪ ;341‬א' ברק‪ ,‬על פרשנותה של הוראה פלילית‪ ,‬מחקרי‬ ‫משפט י"ז‪ ,‬תשס"ב – ‪ ,2442‬עמ' ‪.)189‬‬ ‫תכליתם העיקרית של דיני העונשין הינה להגן על הערכים החיוניים לתפקודה‬ ‫התקין של החברה‪ ,‬תוך איזון ראוי עם זכויות האדם‪ .‬לנורמה העונשית הספציפית‬ ‫תכלית חברתית מסוימת‪ ,‬אולם הגשמת תכלית זו חייבת להיעשות בהתאמה‬ ‫ובהרמוניה לשיטה הערכית כולה (השופט גולדברג בפרשת כהנא‪ ,‬בעמ' ‪ ;664‬ע"א‬ ‫‪ 154358‬אבוטבול נ' קלינגר‪ ,‬פ"ד יט(‪ .)856 ,827 )3‬האיזון המתחייב בין הנורמה‬ ‫הפלילית לבין השיטה הנורמטיבית הכוללת‪ ,‬מחייב את זיהויו של הערך המוגן‬ ‫בנורמה‪ ,‬והכרעה מהו מרחב ההגנה שיש לתת לו‪ .‬הגדרת הערך המוגן וקביעת‬ ‫גבולות התפרשותו‪ ,‬הן פרי איזון נורמטיבי בין משקלו של אותו ערך‪ ,‬לבין משקלן‬ ‫של חירויות היסוד של האדם‪ ,‬הנפגעות עקב הפעלתו‪ .‬על‪-‬מנת לעמוד על היקף‬ ‫ההגנה הראויה לערך המוגן כאמור‪ ,‬יש להעמיק חקר במכלול מקורותיה של‬ ‫התכלית האובייקטיבית של הנורמה הפלילית‪ .‬בין אלה‪ ,‬מצויים לשון החוק‪ ,‬וכן‬ ‫מקורות חיצוניים‪ ,‬ובהם עקרונות היסוד של השיטה וההגנה על זכויות האדם (א'‬ ‫ברק‪ ,‬פרשנות תכליתית במשפט‪ ,)2441( ,‬בעמ' ‪.832‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬כלל הוא לפי סעיף ‪.18‬כא לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז – ‪ ,3799‬כי‪:‬‬ ‫"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו‪ ,‬יוכרע העניין לפי הפירוש המקל‬ ‫ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין"‪.‬‬ ‫תכליתם של דיני התעבורה‪ ,‬הפקודה ותקנותיה‪ ,‬הוא להגן על שלומם ובטיחותם של עוברי‬ ‫‪.9‬‬ ‫הדרך באופן מרבי וזאת תוך יצירת אפשרות לתנועת כלי הרכב ועוברי הדרך לנוע ביעילות‪ .‬תכליתה‬ ‫של תקנה ‪(34‬ב) במסגרת התכלית הכללית‪ ,‬הינה להבטיח את שליטתו של האוחז בהגה או בכידון‬ ‫ברכבו‪ ,‬בכך שלא יסיר ידיו מהם לצורך תפעול מכשיר הטלפון וכי המכשיר יונח באופן יציב המונע‬ ‫את נפילתו והצורך להגיב לכך‪.‬‬ ‫בטרם אפנה לשאלות הפרשנות‪ ,‬כאן המקום לומר כי בעדותו עד התביעה אלברט חמו לא‬ ‫‪.4‬‬ ‫אמר דבר‪ ,‬הוגש לבית משפט קמא הדו"ח שערך‪ ,‬ת‪ .33‬העד לא הוסיף לרשום בדו"ח מאומה‬ ‫בחקירתו הראשית ואף לא נחקר בחקירה נגדית‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫תומר ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫עפת (ת"א) ‪7489-48-31‬‬ ‫עיון (הקשה בשל כתב היד) בדו"ח מלמד‪ ,‬כי המערער לא נראה על‪-‬ידי השוטר מדבר במכשיר הטלפון‬ ‫ומכאן עולה שאלה נוספת שצריכה פרשנות האם הנחת הטלפון בקסדה כשלעצמה מהווה עבירה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בית משפט קמא סבר שיש להרשיע הנאשם בשל שני נימוקים – האחד‪ ,‬המערער‬ ‫‪.7‬‬ ‫השתמש בטלפון ללא דיבורית‪ .‬נימוק זה אינני יכול לקבל‪" .‬דיבורית" על‪-‬פי ההגדרה הינו התקן‬ ‫המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם "ההתקן מצוי בטלפון‪ ."...‬כלומר‪ ,‬אין לפרש‬ ‫המונח "דיבורית" כ"מכשיר"‪ ,‬אלא באופן רחב יותר וגם התוכנה שמצויה הייתה בטלפון של‬ ‫המערער‪ ,‬המאפשרת דיבור ללא מגע יד הינה דיבורית‪ .‬לשון אחר‪ ,‬מחוקק המשנה לא התכוון בביטוי‬ ‫"דיבורית" למכשיר או התקן מסוים‪ ,‬אלא לכל אמצעי טכני המאפשר לדבר בטלפון ברכב ללא מגע‬ ‫יד אדם‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬צדק בית משפט קמא בקבעו בנימוקו השני שהטלפון לא היה מונח ברכב‪.‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫ביני לביני תהיתי האם אין מקום לפרש את הביטוי "יונח ברכב" כמתאים גם להחזקתו בתוך קסדה‬ ‫של רוכב האופנוע כל עוד הוא מונח באופן יציב‪ ,‬כפי שהוכיח המערער‪ .‬על‪-‬פי גישה זאת‪ ,‬שתי‬ ‫המילים "יונח ברכב" תפלות לתכלית יציבות המכשיר‪ ,‬אך באתי לידי מסקנה‪ ,‬כי פרשנות זאת אכן‬ ‫מרחיקת לכת‪ ,‬כפי שקבע בית משפט קמא‪ ,‬ואינה מתיישבת עם תכליתה של התקנה למקסם את‬ ‫בטיחות הנהיגה בכלי הרכב‪ .‬אין ניתן לפרש "יונח ברכב" כשווה ערך להנחתו בתוך קסדת הרוכב‪.‬‬ ‫פרשנות זו תביא לקושי ביכולת האכיפה של התקנה בצורה העולה על הנדרש‪.‬‬ ‫‪.33‬‬ ‫שאלה נוספת העולה הינה האם הנחת הטלפון כשלעצמה בין הקסדה לאוזן או ללחי הרוכב‬ ‫ללא שימוש בו‪ ,‬יש בה סתירה לאמור בתקנה ‪(34‬ב)(‪()3‬א) – כלומר‪ ,‬היש לראות בהחזקת הטלפון שם‬ ‫אחיזה‪ ,‬אך הנני סבור כי אף פרשנות זאת מרחיקת לכת‪ .‬פרשנות זו אינה מתיישבת עם הוראת סעיף‬ ‫‪.18‬כא לחוק העונשין‪ .‬עיון בלשון התקנה מחייב קביעה שכוונת מחוקק המשנה הייתה במונח‬ ‫אחיזה‪ ,‬אחיזה ביד‪ ,‬או בדרך דומה פונקציונאלית כגון אחיזתו בין כתף לראש (ראה לעניין זה רע"פ‬ ‫‪ 8518777‬יהודה זינגר נ' מדינת ישראל [לא פורסם‪[ ,‬פורסם בנבו]‪ ,‬מיום ‪ )]33.49.3777‬או אף אחיזה‬ ‫בקסדה תוך שימוש במכשיר‪.‬‬ ‫עד כאן הדיון הוא בשאלות העקרוניות העולות מנסיבות ועובדות המקרה שבפני‪ .‬ומהכלל‬ ‫‪.33‬‬ ‫לפרט; עולה השאלה‪ ,‬האם יש לראות בהחזקת הטלפון‪ ,‬בנסיבות מקרה מיוחד זה כשלעצמו‪ ,‬עבירה‪.‬‬ ‫כזכור‪ ,‬לא הוכח ואף לא נטען‪ ,‬כי המערער דיבר במכשיר עובר לעיכובו על‪-‬ידי השוטר‪.‬‬ ‫דעתי היא שעיון בתקנה בכללותה‪ ,‬על כל מרכיביה ויסודותיה‪ ,‬מחייב להגיע למסקנה שהאיסור הוא‬ ‫להשתמש בטלפון‪ ,‬כלומר‪ ,‬לדבר בו‪ ,‬לשלוח ולקרוא מסרונים‪ ,‬לשחק בו‪ ,‬או אף להשתמש‬ ‫באפליקציות כגון ‪ ,G.P.S‬אך לא לשאתו בלבד‪.‬‬ ‫הפרשנות הנכונה היא לראות קיומו של האיסור רק כאשר השימוש הוא שימוש אופייני למכשיר‬ ‫הטלפון‪ ,‬וכמובן טלפון חכם‪ ,‬לא שימוש בו כחפץ דומם‪.‬‬ ‫פרשנות אחרת תביא לתוצאה בלתי סבירה בעיניי‪ ,‬כי גם מי שמחזיק‪ ,‬כשהרכב בתנועה‪ ,‬טלפון סגור‬ ‫(כבוי) (אולי אף באריזתו בנסיעה מהחנות כשנרכש לביתו) באופן שאינו קבוע ברכב‪ ,‬עובר עבירה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫תומר ברין נ' מדינת ישראל‬ ‫עפת (ת"א) ‪7489-48-31‬‬ ‫במקרה שבפניי‪ ,‬לא הוכח שעובר לעיכוב המערער על‪-‬ידי השוטר או בסמוך לפניו‪ ,‬המערער‬ ‫‪.31‬‬ ‫השתמש בטלפון כשהרכב בתנועה‪ ,‬אף לא נטען כך ולכן המערער זכאי בדין‪.‬‬ ‫ניתן והודע היום‪ ,‬ז' סיון תשע"ג‪ 31 ,‬מאי ‪ ,3431‬במעמד הצדדים והמערער‪.‬‬ ‫רענן בן‪-‬יוסף‪ ,‬שופט‬ ‫‪5337193‬‬ ‫‪581941315337193‬‬ ‫‪5819413‬‬ ‫רענן בן יוסף ‪7-58194131‬‬ ‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬ ‫בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה‪ ,‬חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן‬ ‫‪6‬‬