‫ערעור אזרחי מס׳ ‪703/70‬‬ ‫אלברט סומך נגד ג׳וליט עתר‪ ,‬דג׳ק דעדבה דת סומך‪ ,‬קטינים‪,‬‬ ‫באמצעות אמט ואפוטרופסיונם הטבעית גיוליט עוזר‬ ‫‪ .‬בבית־ המשפט העליון בשבתו כבית־משפט לערעורים אזרחיים‬ ‫}‪[17.12.70 ,15.12.70‬‬ ‫לפני מ״מ הנשיא ) ז ו ס מ ן ( ‪,‬‬ ‫תקנות‬ ‫תקנית‬ ‫ס ד ר‬ ‫‪)254‬א(‬ ‫‪1966‬‬ ‫הדין‬ ‫‪1‬כ‪3‬י‬ ‫]‪ ¡3‬ה ״ ת‬ ‫ב־תשכ״‬ ‫‪,1973‬‬ ‫ט־‪1969‬‬ ‫המערער‬ ‫האזרחי‪,‬‬ ‫ת ש ב ״ ג ־ ‪19 63‬‬ ‫שסומנה‪,‬‬ ‫ע׳ ‪, ( [ 1044‬‬ ‫‪,2365‬‬ ‫]קה״ת‬ ‫והמשיבה נישאו‬ ‫והשופטים‬ ‫ב ר נ ז ון‪ ,‬עציו ני‬ ‫‪)254‬ב(‬ ‫‪,304‬‬ ‫ע׳‬ ‫כ פ י‬ ‫‪,474‬‬ ‫‪,{[1144‬‬ ‫בבירות והתגוררו‬ ‫‪,(6)7‬‬ ‫‪,467‬‬ ‫נ ק ד‪.‬״ ת ‪ ,1477‬עי• ‪,[1869‬‬ ‫שהוספה‪,‬‬ ‫‪436‬‬ ‫ב־ ת ש כ ״ ז ־‬ ‫] ב פ י‬ ‫‪,3‬‬ ‫שתוקנה‬ ‫•‪)3‬א()‪ .(1‬י‬ ‫המשיבה‬ ‫לאחר־מכן בטהרן‪.‬‬ ‫הגיעה‬ ‫ארצה‬ ‫כעולה‪ ,‬והגישה ת ב י ע ת מ ז ו נ ו ת נ ג ד המערער׳ לבית־המשפס המחוזי‪ .‬א ג ב כ ך ביקשה ג ם ל מ נ ו ע‬ ‫א ת המערער מלצאת א ת האדץ‪ .‬הרשם נ ע ת ר ל ב ק ש ת עיכוב היציאה שהגישה ה מ ש י ב ה נגד המער־‬ ‫ע ר ‪ ,‬על־פי צד אהד‪ .‬ב ק ש ת העיכוב נ ת ב ס ס ה על תצהיר ה מ ש י ב ה ב ו ה ב י ע ה ה מ ש י ב ה א מ ו נ ת ה כי‬ ‫בעלה עומד לעזוב א ת הארץ‪.‬‬ ‫בית־המשפט העליון פ ס ק —‬ ‫* •)‪(1‬‬ ‫ב כ ת ב ה וכלשונה אין תקנה‪) 254 .‬א( ש ו ל ל ת כוחו ש ל בית־המשפט ל מ נ ו ע‬ ‫תושנדחוץ ל צ א ת א ת הארץ‪ ,‬א ך צ ר י כ ו ת להיות קיימות נ ס י ב ו ת כ ב ד ו ת מ ש ק ל כדי להצדיק‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫)‪(2‬‬ ‫תקגה ‪) 254‬א( כ פ ו פ ה ל כ ל ל הקבוע ב ת ק נ ה ‪ ,304‬לאמור‪ ,‬א ץ ‪ .‬נ ו ת נ י ם צו על‬ ‫פ י צד אחד‪ ,‬אלא אפ‪ .‬נ ו כ ה ה ר ש ם שההשהיה ה כ ר ו כ ה בדיון בדרך הרגילה עלולה ל ג ר ו ם‬ ‫נ ז ק שידן ל ו ת ק נ ה א ו נזק חמור‪ ,‬ובלבד שירשום א ת הטעמים לכך‪.‬‬ ‫‪(3) .‬‬ ‫החובה‬ ‫ל ה ע ל ו ת על‬ ‫ה כ ת ב טעמים ‪.‬לםטיה מן ה כ ל ל מיועדת להגיע א ת‬ ‫ה ר ש ם ל י ת ן דעתו ע ל השאלה‪ ,‬א ם מן הראוי ליתן א ת ה צ ו על־פי צד א ח ד ‪ ,‬שלא ייהפך‬ ‫הדבר לשיגרה‪ ,‬והיא מ א פ ש ר ת ל ע ר כ א ת הערעור ל ה ע ב י ד א ת מעשהו ת ח ת ש ב ט ב ק ר ת ה ‪.‬‬ ‫)‪(4‬‬ ‫בתייהמשפט מצווים להתייחם א ל ב ק ש ת ס ע ד‬ ‫לאכיפת‬ ‫תביעת‬ ‫מזונות‬ ‫באהדה ו ב ה ב נ ה ‪ ,‬ובענין כדה יוכלו ל ה ס ת פ ק ב כ מ ו ת ראיות מ ו ע ט ת א ם משוכנעים ה ם כ י‬ ‫מ ן הצדק לעכב א ת יציאת הנתבע מ ן הארץ‪.‬‬ ‫)‪ (5‬א ך ג ם בתביעה כזאת אין ה ם רשאים להשתמש בשיקול־דעתם אלא ב מ ס ג ר ת‬ ‫ההוראות שבתקנות‪.‬‬ ‫)‪(6‬‬ ‫‪•.‬‬ ‫שימוש בכוח העיכוב כדי לאלץ תושב־הוץ שיביא כ ס פ י ם מחוץ־לארץ כדי‬ ‫ל ה ת י ר א ת עצמו ה ו א שימוש ל ר ע ה ‪ :‬בית־המשפס ל א יעשה א ת המדינה מ ל מ ד ת ב ה‬ ‫ייתפס הנתבע‪ ,‬אפילו הוא רשע‪ ,‬ער אשר ת ת ב ר ר ח ב י ת ו והוא יביא מעותיו מ מ ק ו ם ‪ .‬מ ו ש ב ו ‪.‬‬ ‫ב‪ (1) .‬ר ק‬ ‫ביתיהמשפט‬ ‫ה מ ו ס מ ך לדון במשפט; הן מ ב ח י נ ת הענין ו ה ן מ ב ח י נ ת‬ ‫המקום‪ ,‬רשאי להטיל א ת מרותו ע ל הגתבע‪.‬‬ ‫)‪ (2‬הזמנת נ ת ב ע כדין‪ ,‬א ם בארץ ל פ י ת ק נ ה ‪ 436‬ו א ם בחוץ־לארץ ל פ י ת ק נ ה‬ ‫‪ ,467‬היא תנאי בלעדיו אין להקניית ס מ כ ו ת ענינית ל ב י ו ד ה מ ש פ ט ‪.‬‬ ‫‪,‬פסקי־דין״‪ ,‬כ ר ך כד‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫‪799‬‬ ‫אלברט סומך נ ג ד ג׳וליט עוזר‪ ,‬ואח׳‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫)‪(3‬‬ ‫םמכיתו הענינית של בית־המשפט אין די ב ה כדי להסמיכו לדון‪ .‬בתביעה‪,‬‬ ‫ו כ ך גם המצאת ההזמנה ל נ ת ב ע ל א ת ר פ א א ת חוסר ה ס מ כ ו ת ה מ ק ו מ י ת ולא ת ק נ ה לבית־‬ ‫המשפט כ ו ח שיפוט‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫תצהיר ש ב ו ל א נ א מ ר ו ‪ .‬ד ב ר י ם מ ת ו ך ידיעה‪ ,‬א ל א שיש ב ו ר ק ה ב ע ת א פ ו נ ה על־פי‬ ‫״יסוד סביר״ ש ל א גילו מקורו‪ ,‬אינו תצהיר חוקי‪.‬‬ ‫פסקי־דין ישראליים שאוזכרו‪:‬‬ ‫א‬ ‫]‪ [1‬ע״א ‪ — 423/63‬ק ר ל דחנבאונז נגד פביו גולי; פד״י‪ ,‬כרך יח )‪ ,(2‬ע ׳ ‪.374‬‬ ‫]‪ [2‬בר״ע ‪ — 12&/69‬נושה זלנפרוינד נגד אלימזד ר‪/‬יוסה זלנפרוינד‪ ,‬ק ט י נ י ם ; פד״י‪,‬‬ ‫כ ר ך כג )‪ ,(2‬ע׳ ‪.22-5‬‬ ‫]‪ [3‬ע״א ‪ — 532/65‬אלכסנדר ג‪1‬רוחובס?‪1‬י נגד משה פוקס‪ ,‬ו א ח ׳ פד״י‪ ,‬כרך כ )‪ ,(3‬ע׳‬ ‫‪.164‬‬ ‫]‪ [4‬ע״א ‪ — 72/66 ,71/66‬אמלעזייטד פוד פרודקטם ל ימי טד‪ ,‬ואח׳ נגד ליאון וורהפט‪,‬‬ ‫ואחי; פד׳״‪ /‬כרך כ )‪ ,(3‬ע׳ ‪.121‬‬ ‫]‪ [5‬ה מ ׳ ‪ — 420/63‬מיכאל אברמובםקי נגד יוסף גלייטמן‪ ,‬ואחי; פד״י‪ ,‬כ ר ך יז‪',‬מ׳ ‪.2605‬‬ ‫}‪ [6‬ע׳׳א ‪ — 483/65‬רבקה ארנולד‪ ,‬ואח׳ נגד צ ב י צ י ת ו ב ; פד״י‪ ,‬כ ר ך כ )‪ ,(2‬ע׳ ‪.219 ,215‬‬ ‫]‪ [7‬ע״א ‪ — 464/65‬קורט ר א י י נ ה אונגר נגד פרים ישראל סרטים בע״מ‪ ,‬ו א ח ׳ ; פד׳׳י‪,‬‬ ‫כרך ב )‪ ,(3‬ע ׳ ‪.23 ,6‬‬ ‫;‬ ‫}‪ [5‬ע״א ‪ — 249/69‬יא! פרויליך נגד שולנויח פרויליך; פד״י‪ ,‬כרך כ ג )‪ ,(1‬ע׳ ‪.704 ,701‬‬ ‫]‪ [9‬ע׳׳א ‪ — 230/69‬אלברטו קנסי נגד יונייסד שוילי פילם‪ ,‬ואחי׳‪ ,‬פ ד ״ ‪ ,‬כ ר ך כ ג )‪,(1‬‬ ‫ע׳ ‪.506 ,505‬‬ ‫]‪ [10‬ט״א ‪ — 219/64‬ש׳ רחוב‪ ,‬א׳ רחוב אדריכלים בע״ם נגד טוני ד ו ד א ; פד׳״‪ /‬כרך‬ ‫יח )‪ ,(3‬ע׳ ‪.416 ,412‬‬ ‫‪ ,156/63 ,106/63 ,102/63‬ה מ ׳ ‪ — S63/15‬ר ו ת הווארד‪ ,‬ואח׳ נגד ג׳ והן מיכאל‬ ‫[‬ ‫}‪11‬ע׳״א‬ ‫ההארד‪ ,‬ואח׳ וערעור שכנגד‪ :‬פד״י‪ ,‬כרך יז‪ ,‬מ׳ ‪.747‬‬ ‫ה‬ ‫הערות‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫ד‬ ‫לעיכוב יציאה מהארץ ש ל נתבע‪ ,‬עיין וזנז׳ ‪ — 565/62‬יחיאל ו־ציונח הירשנברג‪ ,‬ק ט ע י ם ‪ ,‬על‪-‬ידי‬ ‫א מ ם רגינוז‪ .‬ח י ר טנבר ג נגד יונה ה י ר ש נ ב ר ג ; פדי״‪ ,‬כ ר ך טז‪ ,‬גנ׳ !‪ 285‬ו ה ה ע ר ו ת שם‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ל ת צ ה י ר פסול‪ ,‬עיין ע״?! ‪ — 610/68‬הר«סטל בע״מ נגד עטרת הברית בע״מ‪ ,‬ו‪8‬זזי; ‪3‬ד״י‪ ,‬כרך‬ ‫כ ג )‪ ,0‬ע׳ ‪ 41* ,*10‬והעדה ‪ 1‬שם‪.‬‬ ‫‪ .3‬ר א ה דייר א׳ שאקי‪ ,‬נ ו כ ח ו ת עראית — כעילה לשיפוט בינלאומי למתן פ ס ק ‪,in personam‬‬ ‫הפרקליט‪ ,‬כ ר ך כא‪ ,‬ע׳ ‪.151‬‬ ‫ערעור ברשות על החלטת בית־המשפט המחוזי‪ ,‬תל־אביב־יפו )השופט ש ׳ לובנברג(‪,‬‬ ‫מיום ‪ ,4.11.70‬ב־ע״א ‪) 546/70‬תימ״א ‪ ,(1512/70‬לפיה נדחה ערעורו של המערער על‬ ‫החלטת רשם בית־המשפט המחוזי‪ ,‬תל־אביב־יפו )השופט ד׳ ולך(‪ ,‬מיום ‪ ,25.10.70‬ב־המ׳‬ ‫‪) 1988/70‬תימ״א ‪ ,(1512/70‬הדוחה א ת בקשתו של המערער לבטל א ת צו־עיכוב היציאה‬ ‫מהארץ שהוצא נגדו ב־המ׳ ‪ ,1953/70‬והמתנה א ת יציאתו מהארץ בהפקדת סך של ‪50,000‬‬ ‫‪800‬‬ ‫״פסקי־דין״‪ ,‬כ ר ך כד‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫תש׳׳ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫ז‬ ‫אלברט סומך ‪1‬גד ג׳וליט עוזר‪ ,‬ואח׳‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫נז״מ הנשיא )זוסמן(‬ ‫ל״י בקופת בית־המשפט או בהפקדת ערבות בנקאית על סכום זד‪ .‬ובהמצאת ערבות צד‬ ‫‪ •'.‬־גי לגבי יתרה סכום התביעה ב־תימ״א ‪ 1512/70‬הנ״ל‪ .‬הערעור נתקבל‪.‬‬ ‫צ׳ רפפורט י — • בשם המערער! ש׳ בכורי — בשם המשיבים ‪'.:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פ ם ק ־ ד י ן • ‪•':‬‬ ‫\‬ ‫• מ״ מ ה נ ש י א ) ח ס מ ן ( ‪ :‬המערער והמשיבה מס׳ ‪) 1‬להלן — המשיבה( הם בעל ואשה‪.‬‬ ‫א‬ ‫הם נישאו זר לזה בבירות אשר בלבנון בחודש מרם ‪1960‬׳ והתגוררו לאחר־מכן בטהרן‪,‬‬ ‫שם נולד להם בנם‪ ,‬המשיב השני‪ .‬בשנת ‪ 1962‬עזבה האשה את‪ .‬בית בעלה וחזרה לחיק‬ ‫משפחתה בבירות‪ .‬היא אומרת‪ ,‬שעשתה כך הואיל והאוויר בטהרן לא היה נוח לבריאות‬ ‫‪ .‬הבן‪ .‬אותה שעה היתד‪ .‬בהריון ובבירות ילדה בת‪ ,‬את המשיבה השלישית‪.‬‬ ‫ב ‪.‬‬ ‫‪ :‬בשנת ‪ .1963‬הגישה המשיבה תביעת מזונות לבית־הדין הרבני בבירות‪ .‬שם הסבירה‬ ‫את עזיבתה לא רק בצורך בטיפול בילד אלא גם ביחס הרע של בעלה ״שהתייחס אליה‬ ‫בזלזול והתרחק‪ .‬ממנה״‪ .‬הבעל לא התייצב בפני בית־הדין הרבני והאשה נטלה פהק־דין‬ ‫שלא בפניו‪.‬‬ ‫בסוף אוגוסט‪/‬התחלת ספטמבר ‪ 1970‬באד‪ .‬המשיבה לישראל‪ ,‬ביחד עם שני הילדים‪.‬‬ ‫* ;‪.2 •.‬‬ ‫היא מחזיקה עדיין‪.‬בדרכון איראני‪ ,‬אך נאמר לנו שהיא באה כדי להשתקע בארץ‪ ,‬בתור‬ ‫‪ :‬עולה‪ .‬אותה שעה שהה גם המערער בארץ‪ .‬ביום ‪ 23‬בספטמבר ‪ 1970‬הגישה המשיבה‪,‬‬ ‫בשמה ובשם הילדים בתור אפוטרופא‪ ,‬תביעת מזונות נגד המערער לבית־המשפט המחוזי‪.‬‬ ‫אגב כך ביקשה גם למנוע את המערער מלצאת מהארץ‪ .‬בקשה זו היתד‪ .‬נתמכת בתצהיר‪,‬‬ ‫••• בו נאמר כי המערער ״השתמט מזה שמונה שנים מלשלם דמי מזונות שהצטברו בהתאם‬ ‫לפסק־הדין הריני״‪ .‬הכוונה היא לפסק־הדין של בית־הדין הרבני בבירות‪ ,‬עליו מסתמכת‬ ‫המשיבה גם בכתב־תביעתה! אם כי אין היא מבקשת‪ .‬אכיפתו של אותו פםק־דין כפסק־‬ ‫חוץ‪ ,‬משמש לה פסק־הדין עילה לתביעה על־פיו‪ ,‬ראה ע״א ‪ ,423/63‬נ ‪ ,a‬האשד‪ ,‬גם הגישה‬ ‫תובענה לאכיפת הפסק לבית־המשפט בטהרן‪ ,‬לפי דבריה ״לבית־המשפט הערבי המושלמי״‪,‬‬ ‫ך‪,‬‬ ‫לפי דבריו לבית־המשפט הממלכתי‪ ,‬אך תובענה זו טרם נתבררה‪.‬‬ ‫ך‬ ‫הטענה העיקרית לביסוס‪ .‬בקשת העיכוב מובאת בסעיף ‪ 2‬לתצהיר המשיבה בזו‬ ‫הלשין‪:‬‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬״יש לי יסוד סביר להאמין שהחייב עומד להבריח את רכושו ולעזוב‪.‬‬ ‫א ת הארץ לצמיתות וזה יהיה בלתי־אפשרי לבצע כל פסק־דין שיינתן נגדו‬ ‫‪ .‬ולממש א ת החוב‪.‬״ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הרשם המלומד נעתר לבקשת עיכוב היציאה על־ פי צד אחד‪ ,‬בזו הלשון‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪,,‬עיכוב יציאה‪,‬‬ ‫‪ .‬ערבות ‪ 3,000‬לירות‪.‬״‬ ‫י־ לאחר שהמערער פנה אל הרשם בבקשה לבטל את הצו‪ ,‬נחקרו שני בעלי־הדין על‬ ‫תצהיריהם והרשם הורה לבטל את הצו‪ ,‬אם יפקיד המערער סך ‪ 50,000‬לירות בקופת בית־‬ ‫‪:‬״פםקי־דיך‪ .,‬כ ר ך ‪3‬ד‪ ,‬ה ל ק שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫‪801‬‬ ‫אלברט סימן נגד גיוליט עוזר׳ ‪7‬אח׳‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫מ״מ הנשיא )חסנו!(‬ ‫המשפט וימציא ערבות )לאו דוקא בנקאית( על כל יתרת סכום התביעה‪ .‬עוד הורה הרשם‬ ‫למערער לייפות כוחו של עורך־דין‪ ,‬באופן שלא יהא ביהן לביטול‪ ,‬לקבל בעבורו כתבי־‬ ‫בי־דין בארץ‪ ,‬ולהמציא כתבתו בחוץ־לארץ‪ ,‬ולבסוף ציווה‪ ,‬מבלי שנתבקש לכך‪ ,‬שעדותו‬ ‫של המערער תיגבה מיד בידי מתמחה‪ .‬השופט המלומד של בית־המשפט המחוזי שלפניו‬ ‫עירער המערער‪ ,‬החליט ביום ‪ 4‬בנובמבר ‪ ,1970‬לדחות א ת הערעור‪ ,‬ולאחד שנטל המער‬ ‫ער׳ ביום ‪ 23‬בנובמבר ‪ ,1970‬רשות ערעור מבית־משפט זה‪ ,‬הוגש הערעור שלפנינו‪.‬‬ ‫על־פי תקנה ‪) 254‬א( רשאי הרשם‪ ,‬משהוכח להנחת דעתו כי הנתבע עומד לצאת‬ ‫‪3‬‬ ‫א ת הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת‪ ,‬והעדרו עלול להכביד על בירוד המשפט או על‬ ‫ביצוע פסק־הדין‪ ,‬לאסור על הנתבע לצאת מן הארץ‪ .‬בענין שלפנינו לא טענה המשיבה‬ ‫שבהעדרו של המעדער־הבעל תתקשה לנהל א ת המשפט‪ ,‬אלא אמרה שהיא חוששת מפני‬ ‫סיכול ביצועו של פסק־הדין שיינתן לד‪ ».‬קשה להבין‪ ,‬מה ראה הרשם המלומד׳ נוכח פני‬ ‫טענה יחידה זאת‪ ,‬להורות למערער למסור ייפוי־כוח בלתייחוזר לעורך־דין‪ .‬ואולם צו־‬ ‫העיכוב של הרשם לוקה ליקוי אחר ורציני יותר‪.‬‬ ‫תקנה ‪) 254‬א( היתה מאז ומעולם׳ היינו מיום התקנתה‪ ,‬כפופה לכלל הקבוע בתקנה‬ ‫‪ ,304‬לאמור‪ ,‬אין נותנים צו על־פי צד אחד‪ ,‬אלא אם ״נוכח )הרשם( שההשהיה הכרוכה‬ ‫בדיון בדרך הרגילה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור‪ ,‬רשאי )הוא( ליתן צו‬ ‫על־פי צד אחד״‪ .‬על התקלות הנובעות מאי־קיום הוראה זו התרענו לא פעם׳ ולאחרונה‬ ‫ב־בר״ע ‪ ,128/69‬נ‪ ,[2‬אף הושמעה בקורת על שבתי־המשפט נעתרים לבקשות צו־עיכוב‬ ‫יציאה בקלות יתירה‪ ,‬וגם שירות בקורת הגבולות‪ ,‬משטרת ישראל‪ ,‬בא בטענה שאין לו‬ ‫האפשרות לעמוד בעומס של צווי־העיכוב המרובים‪ ,‬אשר עליו לעיין בהם‪ ,‬בטרם יורשה‬ ‫אדם לצאת מן הארץ‪ ,‬על הרוב מנמל התעופה בלוד‪ .‬מכיון שכך‪ ,‬הותקנה בשנת‪ 1966.‬תקנה‬ ‫‪) 254‬ב(‪ ,‬שאינה למעשה אלא חזרה על מה שכבר נאמר בתקנה ‪ .304‬תקנה ‪)254‬ב( מורה‬ ‫לרשם‪ ,‬ברחל בתך הקטנה׳ להמציא לנתבע בקשת עיכוב יציאה שהוגשה נגדו ולדון בענין‬ ‫במעמד שני הצדדים! רק אם הוכחו להנחת דעתו בתצהיר או בדרך אחרת עובדות המר‬ ‫אות‪ ,‬כי ההשהיה עשויה לגרום למבקש נזק חמור או נזק שאין לו תקנה׳ רשאי הוא ליתן‬ ‫א ת הצו על־פי צד אחד‪ ,‬ובלבד שירשום א ת הטעמים לבך‪ .‬מקום שהרשם סבור‪ ,‬שהנסיבות‬ ‫מחייבות עיכוב הנתבע מיד ועל־ פי צד אחד‪ ,‬מן הראוי שלא יעכבו אלא לזמן קצר בלבד‪,‬‬ ‫עד שיהא סיפק בידו לבדר א ת הענין במעמד שני הצדדים‪ ,‬ושיקבע כ ב ד באותו צו גופו‬ ‫תאריך לבירור הבקשה‪.‬‬ ‫החובה להעלות על כתב טעמים לסטיה מן הכלל‪ ,‬מיועדת להניע את הרשם ליתן דעתו‬ ‫על השאלה׳ אם מן הראוי ליתן א ת הצו על־ פי צד אחד‪ ,‬שלא ייהפך הדבר לשיגרה‪ ,‬והיא‬ ‫מאפשרת לערכאת הערעור להעביר את מעשהו תחת שבט בקרתה‪ .‬בענין דנא לא נהג‬ ‫הרשם לפי מצוות תקנה ‪) 254‬ב(‪ ,‬ולא מצינו בהחלטתו כל טעם לצידוק הדיון על־פי צד‬ ‫אחד‪ ,‬אם אמנם אפשר היה לדלות טעם שכזה מן הטענה הסתמית שהמשיבה הביאה בתצ‬ ‫הירה‪ .‬נראה שעוד דבר נעלם מעיני הרשם‪ .‬כל שאמרה המשיבה בתצהירה‪ ,‬לא אמרה‬ ‫‪802‬‬ ‫״פםקי־דץ״‪,‬‬ ‫כ ר ך כד‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬השל״א־‪0‬ד‪19‬‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫אלברט םומך נגד ג׳וליט עוזר׳ ואחי‬ ‫מ״מ הנשיא )זו‪0‬מ‪>1‬‬ ‫‪.‬מתוך ידיעתה היא‪ ,‬אלא הביעה רק אמונתה‪ ,‬על־פי *יסוד סביר״ שלא גילתה מקורו‪,‬‬ ‫ובהתאם לתקנה ‪ ,474‬הצהיר זה — לאו תצהיר הוא‪ :‬ע״א ‪ ,532/65‬נ‪ ;(3‬ע״א ‪,71/66‬‬ ‫‪ ,72/66 .‬נ‪,[4‬‬ ‫‪ .4‬אמת נכון הדבר‪ ,‬בתי־המשפט מצווים להתייחס אל‬ ‫מזוגות &גהדה ובהבנה‪ ,‬ובענין כזה יוכלו להסתפק בכמות‬ ‫הם כי מן הצדק לעכב את יציאת הנתבע מן הארץ‪ .‬אך גם‬ ‫להשתמש בשיקול־דעתם אלא במסגרת ההוראות שבתקנות‪,‬‬ ‫לגרום סיבוכים ותקלות‪ .‬והענין שלפנינו יוכיח‪.‬‬ ‫א‬ ‫בקשת סעד לאכיפת תביעת‬ ‫ראיות מועטת‪ ,‬אם‪-‬משובנעיפ‬ ‫בתביעה כזאת אין הם רשאים‬ ‫שאם לא יעשו כן‪ ,‬עלול הדבר‬ ‫בתצהירה לא גילתה המשיבה את העובדה‪ ,‬שעמדה לאחד־מכן במרכז הדיון ושימשה‬ ‫ב •‬ ‫למערער טענת־הגנה עיקרית מפני בקשת המשיבה‪ ,‬היינו‪ ,‬כי המערער הוא תושב־חוץ‪.‬‬ ‫גם בכתב־התביעה• שהיה אולי לנגד עיני הרשם כאשר נתן א ת הצו‪ ,‬לא מצינו רמז לכך ן‬ ‫נהפוך הוא‪ :‬בכותרתו של כתב־התביעה נאמר‪ .‬כי הנתבע ״מתגורר כיום ברחוב נורדוי ‪,13‬‬ ‫רמת־גן״‪ ,‬ולענין סמכותו של בית־המשפט נטען‪ ,‬במצוות תקנה ‪ ,(6) 7‬״סמכות בית־המשפט‬ ‫יי‪ . -‬לדון בתביעה לאור ‪:‬הסכום ומקום מגורי הצדדים״‪..‬הרושם שנוצר ־למקרא טענה זו היה‬ ‫איפוא‪ ,‬ששני בעלי־הדין התגוררו אמנם תחילה יחדיו בביתם ‪-‬בטחת‪ ,‬והמשיבה עברה‬ ‫לאחר־מכן לבירות‪ :‬ומשם לישראל‪ ,‬ואילו המערער ״מתגורר כיום״ אף הוא בישראל‪. .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ר ק בדיון בבקשת הביטול של המערער הוברר — והרשם המלומד קבע כך בסעיף ‪4‬‬ ‫להחלטתו מיום ‪ — 25.10.70‬כי מקום מגוריו של המערער הוא בטהרן ושים מחזיק הוא‬ ‫דירה שכורה‪ ,‬והרשם מציין‪ ,‬כי המערער הוא‪ ,‬״לדברי התובעת‪ ,‬אדם אמיד המרבה בנסיעות‬ ‫ובתנועה מתמדת וזאת למרות שיש לו מקום מגורים ומקום עסקים קבוע בפרס׳‪ /‬המערער‬ ‫אף ביקר כ ב ר שלוש פעמים בישראל‪ ,‬ולאחרונה הגיע לכאן ביום ‪ 23‬ביולי ‪ 1970‬באשרת‬ ‫תייר‪ ,‬ועמד לצאת ביום ‪ 11‬בספטמבר ‪ .1970‬זה היה בטרם תשיג המשיבה‪.‬את צו־עיכוב‬ ‫הנסיעה מבית־המשפט המחוזי‪ ,‬אך נבצר ממנו באותו יום לעזוב‪ ,‬עקב צו דומה שנטלה‬ ‫‪.‬נגדו בבית־הדין הרבני‪ .‬לפיכך — כך מעיד הוא — השיג רשיון ישיבה‪ ,‬לצורך ביקור‪,‬‬ ‫עד ‪ 23‬במרס ‪ .1971‬המען ״רחוב נורדוי ‪ ,13‬ר מ ת ־ ג ך שפורש בכתב־התביעה אינו אלא‬ ‫מענו של מלון שהמערער מתגורר בו ע ת מבקר הוא בישראל‪.‬‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫השגותיו העיקריות של המערער על צו־עיכוב היציאה היו שתיים‪ ,‬היינו׳ ראשית‪,‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫כ פ ר המערער בסמכותו המקומית של בית־המשפט לדון בתובענה וממילא טען שאין בית־‬ ‫המשפט מוסמך לעכב יציאתו מן הארץ‪ ,‬ושנית‪ ,‬טען בי בתור תושב־חוץ לא מן הדין‬ ‫שיציאתו תיאסר עליו‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬הרשם המלומד דחה א ת טענת חוסר סמכות בהביאו קטע מפסק־דינו של בית־משפט‬ ‫זה ב־המרצה ‪ ,420/63‬נ‪ ,[5‬לאמור ״הלכה פסוקה היא באנגליה כי משנמסרה לנתבע תוך‬ ‫״פםקידץ״‪,‬‬ ‫כ ר ך כד‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬תשל׳׳א־‪1970‬‬ ‫‪803‬‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫אלברט סומך נגד ג׳וליט עוזר‪ ,‬ואח׳‬ ‫מ״נז הנשיא )זוסמן(‬ ‫גבולות המדינה הזמנה למשפט‪ ,‬הוא ״גתפס״ על־ידי כך ברשתם של בתי־המשפט המקו‬ ‫מיים׳ ולאחר שנתפס — חלים עליו אצלנו הוראות המשפט המקומי הקובעות את בית•־‬ ‫המשפט המסויים בתוך המדינה׳‪ /‬מכאן הסיק‪ ,‬כי מאחר שההזמנה הומצאה למערער ברמת־‬ ‫גן‪ ,‬לבן בידי בית־המשפט המחוזי בתל־אביב הסמכות המקומית לדון בתובענה• ואולם‬ ‫בהסתמכו על הדברים האלה נתפס הרשם לאותה טעות ממש עליה דיבר ממלא מקום‬ ‫הנשיא )השופט זילברג(‪ ,‬ב־המרצה ‪ ,420/63‬נ‪ ,(5‬הנ״ל׳ ועירבב בין ״סמכות בתי־המשפט‬ ‫של מדינה מםויימת )הסמכות מבחינה בין־לאומית( בכלל‪ ,‬וסמכות בית־משפט מסויים בתוך‬ ‫המדינה הזאת״‪ .‬בבר נתבאר מפסק־דינו של הנשיא )אגרנט(‪ ,‬ב־נר׳א ‪ ,463/65‬נ‪ ,(6‬כי הזמנת‬ ‫נתבע כדין‪ ,‬אם בארץ לפי תקנה ‪ 436‬ואם בחוץ־לארץ לפי תקנה ‪ ,467‬הוא תנאי־בלעדיו־‬ ‫אין להקניית סמכות לבית־המשפט‪ .‬אך במה דברים אמורים? בהטלת מרותו של בית־‬ ‫המשפט על נתבע פ ל ו נ י ) ד א ה ב־ע׳ ‪ ,219‬שם‪ ,«63 ,‬או בכוחו לכוף עליו לעמוד לפניו בדין‪,‬‬ ‫ראה ע״א ‪ ,464/65‬נ‪ ,[7‬ב־ע׳ ‪ .23‬הדיבור ״סמכות״ הרבה פנים ל ו ! הדברים ידועים ואין‬ ‫צריך להאריך‪ .‬משהומצאה למערער ההזמנה ברמת־גן כאמור‪ ,‬רשאי היה אמנם בית־‬ ‫המשפט לדון את הנתבע‪ ,‬ועקב המצאת ההזמנה‪ ,‬נפתרה בכך גם שאלת הסמכות מבחינה‬ ‫בין־לאומית‪ ,‬ולא היה צורך להיזקק לתקנה ‪ 467‬ולבקש היתר המצאה אל מחוץ לתחום‬ ‫השיפוט‪ .‬אך בכך לא נפתרה השאלה‪ ,‬אם נתונה בידי בית־המשפט הסמכות המקומית‪ ,‬וזו‬ ‫שואב בית־המשפט מתקנה ‪ 3‬בתקנה ‪ 3‬לא מצינו הוראה המקנה לבית־המשפט במקום בו‬ ‫הומצאה הזמנה‪ ,‬סמכות מקומית‪ .‬אם אין התובע יכול להביא ענינו בגדר אף אחת מן‬ ‫החלופות המנויות בתקנה ‪ ,3‬חסר בית־ המשפט סמכות מקומית‪ .‬סמכותו העניגית — שאןלי‬ ‫נתונה בידו — היא לבדה‪ ,‬לא די בה בדי להסמיכו לדון בתביעה‪ ,‬וכך גם המצאת ההזמנה‬ ‫לנתבע לא תרפה את חוסר הסמכות המקומית‪ ,‬ולא תקנה לבית־המשפט‪ ,‬באין הסכמה‪,‬‬ ‫כוח־שיפוט! ר ק בית־המשפט המוסמך לדון במשפט‪ ,‬הן מבחינת הענין והן מבחינת המקום‪,‬‬ ‫רשאי להטיל את מרותו על הנתבע‪ ,‬ובאשר חסרה לו סמכות־שיפוט‪ ,‬אם מבחינת הענין‬ ‫ואם מבחינת המקום‪ ,‬אין הנתבע חייב לו ציות‪ .‬אפילו מקום שתובע נזקק להיתר מכוח‬ ‫תקנה ‪ 467‬והמציא לנתבע הזמנה אל מחוץ לתחום השיפוט‪ ,‬משמתברר שבית־המשפט חסר‬ ‫סמכות ענינית או מקומית‪ ,‬דין ההזמנה להתבטל והנתבע רשאי לפרוק מעליו את עול‬ ‫השיפוט‪ ,‬כי רק בית־משפט בעל סמכות לדון בתובענה רשאי להביא לפניו אדם כדי‬ ‫שיתדיין עם התובע‪ .‬הכלל‪ :‬הממצא שהנתבע הוזמן ברמת־גן אינו עונה על טענת חוסר‬ ‫סמכות מקומית‪.‬‬ ‫כזכור‪ ,‬טענת המשיבה בכתב־התביעה היתה‪ ,‬כי מקום מגוריו של המערער הוא ״כיום״‬ ‫‪.6‬‬ ‫ברמת־גן‪ .‬משקבע הרשם‪ ,‬כי המערער מתגורר בטהרן‪ ,‬ושם מקום עסקו‪ ,‬נמצא‪ ,‬כי המשי־‬ ‫בה לא הצליחה להביא ענינה בגדר תקנה ‪) 3‬א()‪ ,(1‬עליו סמכה כמקור יחיד לסמכות‪,‬‬ ‫וקביעתו האמורה של הרשם היתד‪ .‬מחייבת שלילת סמכותו‪.‬‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫ז‬ ‫ואולם ענין הסמכות לא נדון עד כה אלא אגב בירור ההתנגדות לצו־עיכוב יציאה‪.‬‬ ‫לא מן הנמנע‪ ,‬כי בבוא התובענה גופר‪ .‬לדיון‪ ,‬יעלה בידי המשיבה לבסס א ת סמכותו של‬ ‫בית־המשפט על עובדות נוספות ואחרות‪. ,‬בין אם תוסיף להסתמך על תקנה ‪) 3‬א()‪ (1‬ובין‬ ‫‪804‬‬ ‫״פסקי־דיך‪,‬‬ ‫כרך‬ ‫כד‪ ,‬חלל‪ ,‬שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫אלברט סומך נגד גיוליט עוזר‪ ,‬ואח׳‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫מ״מ הנשיא )זוסמ‪(1‬‬ ‫על תקנת־משנה אחרת‪ .‬לצורך כך תצטרך אמנם לתקן כתב־תביעתה‪ ,‬אך רשות לכך הופל‬ ‫לקבל ללא קושי‪ .‬גם לא הוגשה בקשה לדחות א ת התובענה מחוסר סמכות‪ ,‬וממילא‪ :‬נשארת ‪.‬‬ ‫התובענה ״בחיים״‪ ,‬גם אם צו־העיכוב יבוטל‪ .‬מאחר שהגענו למסקנה כי המערער צודק‬ ‫בטענתו השניה‪ ,‬מעדיפים אנו שלא לנעול בפני המשיבים א ת הדלת להעמיד את סמכותו‬ ‫של בית־ המשפט על יסוד מבוסס יותר משעשו ע ד כה‪ .‬אנו עוברים איפוא לדיון בטענה‬ ‫‪.‬השניה‪.‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫השאלה כיצד חייב בית־המשפט לנהוג בתושב־חוץ כאשר נתבקש למנוע צאתו‪ ,‬מכוח‬ ‫‪.7‬‬ ‫תקנה ‪) 254‬א(‪ ,‬באה לאחרונה בפני בית־משפט זה בשני ענינים‪ ,‬ראה ע״א ‪ ;249/69‬׳‪,(8,‬‬ ‫ו־ע״א ‪ ,230/69‬נ‪ .(9‬הענין הראשון‪ ,‬פרשת פרויליך‪ ,‬אף הוא ענין של תובענת מזונות‪,‬‬ ‫קרוב יותר לעניננו בשל דמיון הנסיבות‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ככתבה וכלשונה אין תקנה ‪) 254‬א( שוללת כוחו של בית־המשפט למנוע תושב־חוץ‬ ‫לצאת א ת הארץ‪ ,‬אבל כמו שנאמר ב־ננ״א ‪ ,[8< ,249/69‬הנ״ל‪ ,‬ב־ע׳ ‪ ,704‬למטה‪ ,‬שם‪ ,‬״צרי‬ ‫כות להיות קיימות נסיבות אחרות‪ ,‬כבדות משקל‪ ,‬כדי לבטל א ת ערך הגורם הזה״‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫‪ . /‬מה נשתנה דין תושב־חוץ מדין תושב הארץ לענץ התקנה ‪) 254‬א( ‪ 1‬התובע תושב‬ ‫הארץ •לדין‪ ,‬מצפה לכאורה לכך‪ ,‬שאם יזכה בפםק־דין ייפרע מנכסי הנתבע המצויים אף‬ ‫הם כאן בארץ‪ :.‬להבטחת התביעה ניתן לעקל נכסים‪ ,‬אך במידה שאין בכך כדי להבטיח‬ ‫•סילוק החוב‪ ,‬בין אם לא ניתן לגלות מקום הימצאם של נכסי הנתבע ובין שקיים טעם אחר‬ ‫לכך‪ ,‬הוסמך בית־המשפט בתקנה ‪) 254‬א( לעכב א ת הנתבע בארץ‪ ,‬כדי שעם תום הדיון‬ ‫לא ימצא עצמו התובע עומד מול שוקת שבורה‪ .‬אף אם הצו מגביל א ת תנועת הנתבע‪ ,‬אין‬ ‫הוא מפריעו מלהמשיך בעיסוקו הרגיל‪ ,‬והנתבע לא נעקר ממקום מושבו ומן הסביבה שהוא‪.‬‬ ‫רגיל בה• ‪•.‬‬ ‫כאשר תופס בית־משפט ״ברשתו״ נתבע שאינו מתושבי הארץ‪ ,‬והובאה בפניו ראיה‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪ :‬ולו הקלה ביותר‪ ,‬שיש לו רכוש כאן שהוא עשוי להבריח ובכך לסכל ביצועו של פסק־‬ ‫הדין‪ ,‬כבר רמזתי על כך ב־ע״א ‪ ,230/69‬נ‪ ,(9‬הנ״ל‪ ,‬ב־ע׳ ‪ ,506‬שם‪ ,‬כי הדבר עשוי לשמש‬ ‫עילה לעיכובו של אותו נתבע‪ .‬ואולם בתביעה המופנית כלפי תושב־חוץ‪ ,‬מתחיל התובע‬ ‫לכאורה א ת המשפט בישראל כבר במגרעת ההתחלתית‪ ,‬שאין לו סיכוי לאכוף את החבות‬ ‫ן‬ ‫על הנתבע כאן בארץ‪ .‬אס היה נתבע שכזה באורח ארעי בישראל וחפץ לחזור למקום מושבו‪,‬‬ ‫•'•‪ :‬לכאורה אין זה משנה א ת ‪ .‬מ צ ב התובע לרעה‪ .‬בית־המשפט מוסמך אמנם לעכב ג ם אותו‪,‬‬ ‫אך בכוח זה חייב הוא להשתמש כשהוא צמוד למטרת התקנה‪ :‬לשם מניעת סיכול הביצוע‬ ‫עקב החשש של הברחת נכסים‪ .‬ועליו לזכור‪ ,‬שבעשותו כן הוא הופך על־פיהם הרגלי חייו‬ ‫‪.‬של‪.‬אדם‪ ,‬שיהא נאלץ‪ ,‬עקב כך‪ ,‬לנדוד זמן בלתי־מוגבל ולהיעדר מביתו וממקום פרנסתו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫אם אין בפני בית־המשפט ראיה שיש לנתבע כזה נכסים בארץ — שהוא עלול להבריחם‬ ‫— מה בצע לעכב יציאתו י אומר בא־כוח ‪:‬המשיבים‪ ,‬שהמערער אדם אמיד הוא‪ ,‬שיביא‬ ‫כספים מחוץ־לארץ בדי להתיר א ת עצמו‪ .‬אך כבר פסקנו‪ ,‬כי שימוש כזה בכוח העיכוב ־—י‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״פסקי‪-‬דין״‪,‬‬ ‫כ ר ך כד‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫‪805‬‬ ‫אלברט סומך נגד‪.‬גיוליט עוזר‪ ,‬ואח׳‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫מ ״ מ הנשיא )זוםמ!(‬ ‫שימוש לרעה הוא‪ .‬אין מעכבים אדם כדי לאפשר לתובע לנהל מלחמת התשה ולאלץ את‬ ‫הנתבע בסופו של דבר‪ ,‬מתוך יאוש‪ ,‬לפדות את עצמו מן השבי‪ ,‬ראה דברי השופט ח׳ כהן‬ ‫ב־ע״א ‪ 1 0 , c ) ,219/64‬ב ־ ע ׳ ‪ ,416‬בו נסתיימה מערכה דומה לטובת הנתבע‪ ,‬שלא נכנע‪ ,‬או‬ ‫לא יכול היה להיכנע מחוסר אמצעים‪ ,‬בית־המשפט לא יעשה את המדינה מלכודת בה‬ ‫ייתפס נתבע‪ ,‬אפילו הוא רשע‪ ,‬עד אשר תתברר חבותו והוא יביא מעותיו ממקום מושבו‬ ‫או ימצא לעצמו גואל שיתיר אותו‪ .‬אין לנו אלא לחזור ע ל ההלכה שתובע החפץ בעיכוב‬ ‫תושב־ חוץ חייב להביא נימוקים כבדי משקל לצידוק המעשה‪.‬‬ ‫‪ >8‬א ? בידי המשיבים לבסס בקשתם על נימוקים כאלה‪ .‬מקום מגוריהם של בני־הזוג‬ ‫היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בטהרן‪ .‬המשיבה עזבה א ת בית בעלה לפני בשמונה שנים‪ .‬היא לא פתחה‬ ‫בהליכים בטהרן אלא בבית־הלין הרבני בבירות‪ ,‬ואין תימה שהמערער לא נאות להתייצב‪,‬‬ ‫ולא השיב על התביעה בפני פורום שלכאורה אין לו כל קשר אתו‪ .‬לאתר־מכן ביקשה‬ ‫לאכוף את פסק ־הדין הנ״ל‪ ,‬של בית־ הדין הרבני‪ ,‬במקום מושבו של הבעל‪ ,‬בטהרן‪ ,‬ואין‬ ‫הסבר על שום מה לא די בכך כדי להיפרע את חוב המזונות‪ .‬ואם פםק־הדין שיצא בבירות‬ ‫אינו אכיף בטהרן‪ ,‬על שום מה נמנעת המשיבה מלתבוע מזונותיה ומזונות הילדים שם‪,‬‬ ‫בבית־המשפט של המקום בו מתגורר הבעל ?‬ ‫אין בכך ולא כלום שהמערער־הנתבע שהה עכשיו זו הפעם השלישית בארץ׳ לטענת‬ ‫האשה לצורך עסקיו ולטענתו לצורך ריפוי‪ .‬למותר להדגיש שהמערער אינו ראוי להתהש־‬ ‫בות מיוחדת‪ .‬יהיו אשר יהיו היחסים בינו ובינה‪ ,‬הילדים ילדיו הם‪ ,‬ולא ר ק שבעקשנות‬ ‫ר ב ה מסרב הוא לזון אותם זולת אם יבואו לטהרן ויהיו עמו‪ ,‬אלא בהיותו בארץ אף נמנע‬ ‫מלבקר ולראותם‪ ,‬מתוך התירוץ המגוחך‪ ,‬שסכנת החולירע מפחידה אותו לבוא לירושלים‪.‬‬ ‫קשה להעלות על הדעת שטובת הילדים מרשה מסירתם לידי אב כזה‪ .‬אך לא זו השאלה‪.‬‬ ‫בכתב־התביעה נטען‪ ,‬כי הונו של המערער‪ ,‬בסך ‪ 750,000‬דולר‪ ,‬נמצא מקצתו בישראל‪,‬‬ ‫מקצתו בצרפת ומקצתו בפרס‪ .‬נמצאים למדים כי גם בפרס ניתן לרדת לנכסי המערער‬ ‫ולגבות מהם מזונות‪ ,‬צאתו של המערער מן הארץ מחזיר ר ק א ת מצב המשיבים לקדמתו‪,‬‬ ‫שאם יזכו בארץ בפסק־דין‪ ,‬יהיו זקוקים לאכוף א ת החבות בפרס‪ ,‬במקום מושבו של המער‬ ‫ער ומקום עסקיו‪ .‬לא העדרו של המערער מן הארץ יכביד על ביצועו של פסק־הדין‪ ,‬אלא‬ ‫העובדה שלא הוברר שיש לו רכוש כאן‪ .‬ואילו הסיכוי שעיכוב המערער יאלץ אותו‪ ,‬בסופו‬ ‫של דבר‪ ,‬להיכנע ולהעביר כסף לכאן כדי סילוק החוב‪ ,‬אינו שיקול לגיטימי לצידוק עיכובו‪.‬‬ ‫הרשם המלומד מצא לו אילן גדול להיתלות בו בפסק־דינו של בית״משפט זה ב־ע״א‬ ‫‪ ,[11) ,102/63‬פרשת הווארד‪ .‬אך גם בכך הוא לא צדק‪ .‬פרשת הווארד נסקרה בפרוטרוט‬ ‫על־ידי השופט ל נ ד ר ב־ע״א ‪ ,es) ,249/69‬הנ׳יל‪ ,‬והוא הראה ב־ע׳ ‪ ,704‬שם‪ ,‬ליד אות ו‪,‬‬ ‫שגם לדעת בית־ המשפט בענין ההוא לא היו מעכבים בארץ נתבע‪ ,‬שמקום מושבו ומקום‬ ‫עסקיו הקבוע בחוץ־לארץ‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהווארד בכלל לא עירער על צו־העיכוב‪,‬‬ ‫והצו גם לא ניתן מכוח תקנה ‪) 254‬א(‪ .‬כל הדברים האלה כבר נתבארו באר היטב ב־ט״א‬ ‫‪ ,249/69‬נ‪ ,(8‬ואין טעם לחזור על הפרטים‪.‬‬ ‫‪806‬‬ ‫‪,‬פסקי־דיף‪,‬‬ ‫כ ר ך כד‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫תש״ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫ע״א ‪703/70‬‬ ‫אלברט סומך י נגד ג׳ולימ עוזר‪ ,‬ואח׳‬ ‫מ״נז הנשיא )זוםמן(‬ ‫לפיסי החלטנו )ביוה ‪ (15.12.70‬לקבל א ת הערעור‪ ,‬לבטל את החלטותיו של בית־‬ ‫המשפט המחוזי ולדחות א ת בקשת המשיבים לעכב א ת יציאתו של המערער מן הארץ‪.‬‬ ‫חייבנו א ת המשיבים בהוצאות המערער ובתוכן שכר טרחת עורך־דין בולל בםך ‪ 300‬לידות*‬ ‫הנימוקים ניתנו היום‪ ,‬י׳׳ט בכסלו חשל״א )‪.(17.12.1970‬‬ ‫״פסקי־דיך‪,‬‬ ‫ב י ר כ ד ‪ ,‬ח ל ק שני‪,‬‬ ‫זןש״ל‪/‬תשל״א־‪1970‬‬ ‫‪807‬‬