‫עלון חודשי לתלמידי ישיבת "כרם ביבנה" המשרתים בצה"ל‬ ‫שולחן עורך‬ ‫בימים הקרובים‪ ,‬יאיר עלינו אור הנרות‪ .‬זה הזמן לברר את מהות החג‪.‬‬ ‫ידועים דבריו של מרן רה"י זצ"ל‪ ,‬על המלחמה הבלתי מתפשרת של עם‬ ‫ישראל ביוונים‪ ,‬מאבקה של תורת ישראל כנגד תרבות יוון‪" .‬להשכיחם‬ ‫תורתך" – זו הייתה כל מהותם של היוונים‪.‬‬ ‫היוונים לא התכחשו למציאות ה' בעולם‪ ,‬אלא אמרו "אין לנו חלק‬ ‫באלקי ישראל"‪ .‬מבחינתם לא הייתה שום מניעה שימשיכו לעסוק‬ ‫בתורה‪ .‬אך הם תפסו זאת כלימוד אינטלקטואלי גרידא‪ .‬הפריע להם‬ ‫ה"חלק" של ישראל בתורה – "ותן חלקנו בתורתך" – שהתורה משפיעה‬ ‫על האדם ומשנה את כל ארחות חייו‪ .‬כנגד זה הם נלחמו‪ .‬לכן נקראת‬ ‫חכמת יוון בלשון חז"ל – "חכמה חיצונית"‪.‬‬ ‫לא בכדי בחרו לבטל את אותן שלוש מצוות – שבת‪ ,‬חודש ומילה‪ .‬השבת‬ ‫והמילה מסמלות את ייחודם של עם ישראל‪ ,‬ומצוות קידוש החודש‪,‬‬ ‫הכוללת בתוכה את קביעתם של כל מועדי השנה‪ ,‬מדגישה את כוחם של‬ ‫חכמי ישראל‪ ,‬אף לקבוע ולשנות את המציאות ]עי' ירושלמי כתובות )פ"א‬ ‫ה"ב(‪ ,‬לגבי בת ג' ויום אם נמלכו בי"ד לעבר את החודש‪ ,‬וכן מצינו בדיני טריפות –‬ ‫עי' חזו"א )או"ח סי' לט סקט"ו( שחיי הבהמה תלויים בהכרעת החכם[‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬בחרו חז"ל ללמד את איסור "לא תסור"‪ ,‬דווקא לגבי מצוות הדלקת‬ ‫נר חנוכה‪ ,‬כדי ללמדנו את השקפת התורה על החובה לשמוע לדברי‬ ‫חכמים‪.‬‬ ‫על פי זה‪ ,‬מבוארת ההנגדה בין "זדים" לבין "עוסקי תורתך"‪ :‬הרמב"ם‬ ‫)פ"א מהל' פרה אדומה‪ ,‬הי"ד( כותב שגזירת חכמים היא "כדי לבטל דברי‬ ‫אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם" )כוונתו לצדוקים‪ ,‬עיי"ש(‪ .‬למדנו‬ ‫מכאן‪ ,‬שאותם שרוצים לקעקע את דברי חכמים והשפעתם נקראים‬ ‫"זדים"‪ .‬על כך אמר דהע"ה )תהלים קיט‪ ,‬נא( "זדים הליצוני עד מאוד –‬ ‫מתורתך לא נטיתי"!‬ ‫וזו נחמתו של הקב"ה לאהרן הכהן )בריש פר' בהעלתך( "שלך גדולה‬ ‫משלהם"‪ ,‬ומבאר הרמב"ן "לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות‬ ‫שהיתה בבית שני ע"י‪ ...‬חשמונאי כהן גדול ובניו"‪ .‬ה' נותן לאהרן מתנה‬ ‫– את הכוח הגדול של חכמי ישראל‪ ,‬ונובע מכוח התורה‪.‬‬ ‫עניין זה מסמלת המנורה‪ ,‬והדבר מתבאר ע"פ דברי רבינו הרמח"ל )דרך‬ ‫ה'‪ ,‬ח"ד פ"ח(‪" :‬חנוכה – בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יוון‪ ...‬ובפרט‬ ‫עניין המנורה לפי תיקוניה‪ ,‬שהיו הקטרוגים נגד עניינה‪ ,‬והחזירום‬ ‫הכהנים על בוריים‪ ...‬ופרטי העניינים כפי פרטי התיקון"‪.‬‬ ‫יה"ר‪ ,‬שנזכה לתקן את קטרוגם של היוונים ע"י התחזקות בלימוד‬ ‫התורה‪ ,‬ובכך יאיר עלינו אור נרות החנוכה‪.‬‬ ‫גיליון ‪118‬‬ ‫טבת‪-‬חנוכה ה'תשע"ד‬ ‫‪‬‬ ‫"‪"úåîçìîä ìò‬‬ ‫רה"י הרב אלגאזי שליט"א‬ ‫‪ñéë èøåå‬‬ ‫‪ä"áå ù"á ú÷åìçî‬‬ ‫הגרז"ן גולדברג שליט"א‬ ‫‪?äëåðç éàî‬‬ ‫בנצי סופר‬ ‫‪úåàé÷á úåãéç‬‬ ‫‪ø÷áîä úà øëä‬‬ ‫‪ñ'òãîåìá àéâåñ‬‬ ‫ר' ניר ישי‬ ‫‪íéùåãéçå íéðåëãò‬‬ ‫֑ו"ז לחנוכה‬ ‫‪‬‬ ‫מערכת זמורות‪:‬‬ ‫איתיאל סופר‬ ‫יוסף חלמיש‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫העלון יוצא לאור ע"י‬ ‫ישיבת כרם ביבנה‬ ‫ד‪.‬נ‪ .‬אבטח ‪79855‬‬ ‫חנוכה שמח! חיילנו די בכל אתר ואתר‪ ,‬מוזמנים לאירועי החנוכה בישיבה‬ ‫"‪...‬ועל המלחמות"‬ ‫ראש הישיבה הרב בן‪-‬ציון אלגאזי שליט"א‬ ‫רצונם של היוונים ותוצאת ניצחון המלחמה‪ ,‬טעונים ביאור בעומק הרצון והניצחון‪.‬‬ ‫חז"ל מציינים ב"על הניסים"‪ ,‬שרצון היוונים היה "להשכיחם תורתך"‪ .‬בין תוצאות המלחמה ניתן‬ ‫למנות את חידוש המלוכה ל‪ 200-‬שנה נוספות – "ואחר‪-‬כך באו בניך לדביר ביתך‪ ...‬והדליקו נרות‬ ‫בחצרות קדשך"‪ .‬והשאלה היא‪ ,‬כיצד קביעת הדלקת הנרות לדורות מהווה ניצחון לרצונם של‬ ‫היוונים להשכיח את התורה?‬ ‫אהרן זכה להיטיב את הנרות לדורות‪ ,‬כלשון חז"ל במדרש בתחילת פרשת בהעלתך‪" :‬מה נסמכה‬ ‫פרשת המנורה לפרשת הנשיאים‪ ,‬לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו‪ ,‬שלא היה‬ ‫עמהם בחנוכה‪ ,‬לא הוא ולא שבטו‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך‪ ,‬שלך גדולה משלהם‪ ,‬שאתה‬ ‫מדליק ומטיב את הנרות"‪.‬‬ ‫ומקשה הרמב"ן על אתר‪:‬‬ ‫ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות‪ ,‬ולא נחמו בקטורת בקר וערב ששבחו בו הכתוב‬ ‫)דברים לג‪ ,‬י( "ישימו קטורה באפך"‪ ,‬ובכל הקרבנות‪ ,‬ובמנחת חביתין‪ ,‬ובעבודת יום הכפורים‬ ‫שאינה כשרה אלא בו‪ ,‬ונכנס לפני ולפנים‪ ,‬ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך‬ ‫בשמו‪ ,‬ושבטו כלו משרתי א‪-‬להינו‪ .‬ועוד‪ ,‬מה טעם לחלישות הדעת הזו‪ ,‬והלא קרבנו גדול‬ ‫משל נשיאים‪ ,‬שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים‪ .‬ואם תאמר שהיו חובה‬ ‫ונצטוה בהם‪ ,‬וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח‪ ,‬גם הדלקת הנרות‬ ‫שנחמו בה חובה ונצטוה עליה‪.‬‬ ‫ומבאר‪:‬‬ ‫אבל ענין ההגדה הזו‪ ,‬לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות‪ ,‬שהיתה בבית שני על ידי‬ ‫אהרן ובניו‪.ÂÈ ·Â ÏÂ„‚ Ô‰Î È‡ ÂÓ˘Á ¯ÓÂÏ È Âˆ¯ ,‬‬ ‫כדי להבין את עומק דעתו של הרמב"ן‪ ,‬שכלל לא מדובר כאן על הדלקת הנרות במשכן אלא על‬ ‫בית חשמונאי‪ ,‬יש לשאול‪ :‬מפני מה חלשה דעתו של אהרן? האם זה רק בגלל שלא נקרא להיות‬ ‫שותף? נראה‪ ,‬שחלשה דעתו של אהרן מפני שחשש שהוא אינו שותף מחמת חלקו בחטא העגל‪.‬‬ ‫אהרן גרם לשבירת הלוחות ולצמצום התורה מישראל‪ ,‬עד שאמר משה "מה עשה לך העם הזה כי‬ ‫הבאת עליו חטאה גדולה" )שמות לב‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שדווקא בגלל שבירת הלוחות‪ ,‬משה קיבל את ה"יישר כח" – "יישר כחך ששיברת"‪ ,‬ומאידך‬ ‫גיסא אמרו חז"ל בעירובין )נד ע"א( "מאי דכתיב 'חרות על הלוחות'? אלמלי לא נשתברו לוחות‬ ‫הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל"‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬כי שבירת הלוחות הייתה גם משום שכחת‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ומהו התיקון של אותה שכחה?‬ ‫אמרו חז"ל )תמורה טז ע"א(‪:‬‬ ‫במתניתין תנא‪ :‬אלף ושבע מאות קלין וחמורין‪ ,‬וגזירות שוות‪ ,‬ודקדוקי סופרים נשתכחו‬ ‫בימי אבלו של משה‪ .‬אמר רבי אבהו‪ :‬אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו‪.‬‬ ‫מבואר כאן‪ ,‬שאותו פלפול גרם להחזרת התורה‪ .‬דברי התורה נתרבו דווקא מתוך שכחת התורה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬השכחה הייתה מעין "קרש קפיצה" לעלות ולהתעלות בתורה יותר מאשר היה קודם לכן‪.‬‬ ‫עיקר מה שהתחדש כאן‪ ,‬הוא כוח של תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬והרצון לשכוח – והוא האיסור לשכוח את‬ ‫התורה – היינו לטשטש את העבר שלא יגיע אל העתיד‪ .‬ה"זיכרון" הוא לזכור את העבר אל‬ ‫העתיד‪ .‬וזהו כוחה של תורה החוזרת ביתר שאת‪ ,‬מתוך השכחה – לרצון של זיכרון אל העתיד‪.‬‬ ‫היוונים רצו "להשכיחם תורתך"‪ .‬באים החשמונאים כנגדם – "באו בניך לדביר ביתך‪ ."...‬על כך‬ ‫אומר הרמב"ן‪ ,‬שאין כוונת הקב"ה לתת לאהרן שכר כאן ועכשיו‪ ,‬אלא לעתיד‪ ,‬וקבעו ע"י אותו כח‬ ‫של חכמים‪ ,‬כוחה של תורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬חג נוסף – חנוכה‪ .‬על ידי חג זה התעצמה התורה שבע"פ‪,‬‬ ‫ועל כך דרשו את האמור בשבת )כא ע"ב( "מאי חנוכה? דתנו רבנן" – מהי מהותו של חג החנוכה?‬ ‫ההתעצמות בלימוד התורה‪ ,‬כנגד רצונם של היוונים להשכיחה‪.‬‬ ‫זהו שאנו אומרים "על המלחמות" – אותן מלחמות תמידיות של הרצון להשכיחם תורתך‪ ,‬בכל‬ ‫דור ודור‪ .‬ואנו‪ ,‬מתוך השבירה מרוממים ומתעלים‪ ,‬וכך באה צמיחה אל עתיד כלל ישראל לנצח!‬ ‫פרשת מקץ‬ ‫פרשת ויגש‬ ‫אָחינוּ וכו' ְבּ ִה ְת ַחנְ נוֹ‬ ‫ַחנוּ ַעל ִ‬ ‫ֲא ָבל ֲא ֵשׁ ִמים ֲאנ ְ‬ ‫ֵא ֵלינוּ ְולֹא ָשׁ ָמ ְענוּ )מ"ב‪ ,‬כ"א(‬ ‫אף על פי שלא עשינו עוולה כשמכרנו אותו‪,‬‬ ‫כיון שעל פי דין עשינו‪ ,‬מכל מקום‪" ,‬בהתחננו‬ ‫אלינו"‪ ,‬היינו צריכים לפעול לפנים משורת‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬שזה מה שאמרו חז"ל‪ ,‬ש"לא חרבה‬ ‫ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין‬ ‫תורה"‪ ,‬שהרי חורבן ירושלים היה על מכירת‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫אַע ְל ָך גַם‬ ‫אָנ ִֹכי ֵא ֵרד ִע ְמּ ָך ִמ ְצ ַריְ ָמה ְואָנ ִֹכי ַ‬ ‫ָעלֹה )מ"ו‪ ,‬ד'(‬ ‫כתב הבית הלוי‪ ,‬שזו ההבטחה הגדולה שבכל‬ ‫ההבטחות‪ ,‬שכשעם ישראל בגלות‪ ,‬גם‬ ‫השכינה בגלות‪ ,‬ואי אפשר לשכינה להתרומם‬ ‫אלא אם כן ישראל יחד עמה‪.‬‬ ‫וזו הבטחה גדולה‪ ,‬שישראל לא יישארו לעולם‬ ‫בגלות‪ ,‬כי ודאי יש קץ לגלות השכינה‪.‬‬ ‫וורט כיס‬ ‫פרשת ויחי‬ ‫אַל נָא ִת ְק ְבּ ֵרנִ י ְבּ ִמ ְצ ָר ִים )מ"ז‪ ,‬כ"ט(‬ ‫רש"י‪ :‬סופה להיות עפרה כינים‪.‬‬ ‫יהודי בא בימים נכנס לקוצקאי וסיפר לו‬ ‫שהוא מכין עצמו לעלות לארץ ישראל שכן‬ ‫הוא רוצה למנוע מעצמו צער גלגול מחילות‪.‬‬ ‫"אבוי"‪ ,‬קרא הקוצקאי‪" ,‬עד כמה אדם אוהב‬ ‫את גופו‪ ,‬שדואג לו אפילו לימים שלאחר‬ ‫מותו"‪...‬‬ ‫פרשת שמות‬ ‫יך )ג'‪ ,‬ה'(‪.‬‬ ‫יך ֵמ ַעל ַר ְג ֶל ָ‬ ‫ַשׁל נְ ָע ֶל ָ‬ ‫ואצל יהושע נאמר "של נעלך" ‪ -‬לשון יחיד‪.‬‬ ‫ופירש הגר"ח מוולוז'ין‪ ,‬שהנעל היא כינוי לגוף‬ ‫האדם‪ ,‬משום שלגוף נכנסת רק קצה הנשמה‪,‬‬ ‫כמו קצה הגוף שנכנס לנעל‪) .‬לכן‪ ,‬האח שאינו רוצה‬ ‫לייבם את אשת אחיו ‪ -‬אינו רוצה להקים לנשמת אחיו‬ ‫"נעל" ‪ -‬חולצים את נעלו‪ ,‬שאינו ראוי לנעל(‪.‬‬ ‫ויש לאדם שתי נעליים‪ ,‬הנעל הגשמית מעור‬ ‫בהמה לרגליו‪ ,‬והגוף‪ ,‬שהוא נעל לנשמה‪.‬‬ ‫משה נתבע להסיר את הנעל מעל רגליו‪ ,‬וכן את‬ ‫הגוף‪ ,‬דהיינו שיתפשט מהגשמיות‪ ,‬ועל כן יוריד‬ ‫את שתי הנעליים‪ .‬אך יהושע נתבע רק להוריד‬ ‫את הנעל החיצונה‪ ,‬מפני שלא היה במדרגה‬ ‫הנפשית והגשמית של משה רבינו‪.‬‬ ‫נכתב ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א )מתוך "צורבא כיס"(‬ ‫מחלוקת ב"ש וב"ה בהדלקה‬ ‫הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א‬ ‫איתא ברפ"ב דשבת )כא ע"ב(‪" :‬תנו רבנן‪:‬‬ ‫מצות חנוכה נר איש וביתו‪ .‬והמהדרין ‪ -‬נר‬ ‫לכל אחד ואחד‪ .‬והמהדרין מן המהדרין‪ ,‬בית‬ ‫שמאי אומרים‪ :‬יום ראשון מדליק שמנה‪,‬‬ ‫מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים‪:‬‬ ‫יום ראשון מדליק אחת‪ ,‬מכאן ואילך מוסיף‬ ‫והולך‪ .‬אמר עולא‪ :‬פליגי בה תרי אמוראי‬ ‫במערבא‪ ...‬חד אמר‪ :‬טעמא דבית שמאי ‪-‬‬ ‫כנגד ימים הנכנסין‪ ,‬וטעמא דבית הלל ‪ -‬כנגד‬ ‫ימים היוצאין‪ .‬וחד אמר‪ :‬טעמא דבית שמאי ‪-‬‬ ‫כנגד פרי החג‪ ,‬וטעמא דבית הלל ‪ -‬דמעלין‬ ‫בקדש ואין מורידין‪ .‬אמר רבה בר בר חנה‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ :‬שני זקנים היו בצידן‪ ,‬אחד‬ ‫עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל‪,‬‬ ‫זה נותן טעם לדבריו ‪ -‬כנגד פרי החג‪ ,‬וזה נותן‬ ‫טעם לדבריו ‪ -‬דמעלין בקדש ואין מורידין"‪.‬‬ ‫ובתוס' )ד"ה והמהדרין( כתבו‪ ,‬דב"ש וב"ה לא‬ ‫קיימי אלא אנר איש וביתו‪ ,‬משום שלא ייתכן‬ ‫לעשות את שני ההידורים – שגם כל אחד‬ ‫ידליק וגם כמניין הימים – דאם יעשה כן‬ ‫וידליק נר לכאו"א‪ ,‬אפילו אם יוסיף מכאן‬ ‫ואילך ליכא היכרא‪ ,‬שיסברו שכך יש בני אדם‬ ‫בבית‪.‬‬ ‫אך הרמב"ם )פ"ד מהל' חנוכה ה"א( פסק‪,‬‬ ‫שהמהדרין מן המהדרין עושים את שני‬ ‫ההידורים‪ ,‬ולכן בבית שיש בו עשר נפשות –‬ ‫ידליקו ביום השמיני שמונים נרות‪.‬‬ ‫ומבאר הגר"א )על השו"ע או"ח סי' תרעא סע"ב‪,‬‬ ‫ד"ה וי"א( שלא קשה על הרמב"ם קושיית‬ ‫התוס' דליכא היכרא‪ ,‬כי זה קשה רק אם‬ ‫טעמייהו דב"ש וב"ה כנגד ימים הנכנסין‬ ‫וימים היוצאים‪ ,‬דלפי טעם זה אכן צריך שיהא‬ ‫היכרא איזה יום הוא‪ ,‬אך הרמב"ם פסק כפי‬ ‫הדעה שהמח' בין ב"ש לב"ה היא האם‬ ‫עושים כנגד פרי החג או דמעלין בקודש ואין‬ ‫מורידים‪ ,‬ולדעה זו אכן א"צ שיהא היכר‪.‬‬ ‫ועפ"ז ביאר הגר"א מדוע הרי"ף הביא את‬ ‫אותו מעשה בשני זקנים שהיו בצידן‪ ,‬שהרי‬ ‫אין דרכו להביא מעשים אלא לפסוק הלכות?‬ ‫אלא‪ ,‬שהרי"ף רצה לאשמועינן ששורש‬ ‫מחלוקת ב"ש וב"ה הוא כדברי אותם זקנים‬ ‫ולא כמ"ד שנח' אם מדליקין כנגד ימים‬ ‫הנכנסין או כנגד ימים היוצאין‪.1‬‬ ‫ויש מפקפקים בדברי הגר"א‪ ,‬וסוברים שאין‬ ‫כאן שני ביאורים נפרדים למח' ב"ש וב"ה‪,‬‬ ‫שהרי לפי הטעם שנח' אם עושים כנגד ימים‬ ‫הנכנסין או כנגד ימים היוצאין‪ ,‬טעם זה גופא‬ ‫צריך ביאור – מדוע ב"ש פסקו כנגד הנכנסין‬ ‫ומדוע ב"ה פסקו כנגד היוצאין? אלא על‬ ‫כרחך‪ ,‬שטעם זה הוא רק סיבה מדוע יש‬ ‫לעשות שינוי בין יום ליום‪ ,‬והטעם השני‬ ‫מבאר מדוע עושים את השינוי כך או אחרת‪.‬‬ ‫כך יש טוענים כנגד דברי הגר"א‪.‬‬ ‫‪ 1‬ועי' בביאור הלכה )סי' תרעא ד"ה וי"א( שהקשה‬ ‫ע"פ דברי הגמ' )ברכות יא ע"א‪ ,‬גבי ר' טרפון שהטה‬ ‫לקרות כדברי ב"ש(‪ ,‬שאסור לפסוק כדברי ב"ש לאחר‬ ‫שנפסקה הלכה כב"ה‪ ,‬כיצד אחד מן הזקנים נהג‬ ‫כבית שמאי? ותירץ‪ ,‬שב"הידור" אפשר לנהוג כב"ש‪,‬‬ ‫ורק כשהמחלוקת היא לגבי עצם הדין – אסור‪ .‬ולפ"ז‬ ‫ביאר שזו הסיבה שהרי"ף הביא מעשה זה‪ ,‬שרצה‬ ‫ללמדנו שלעניין הידור מותר לעשות כב"ש‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬נראה ליישב את דברי הגר"א בדרך‬ ‫הבאה‪:‬‬ ‫מפורסמת קושייתו של מרן הב"י )או"ח סי'‬ ‫תרע(‪ ,‬מדוע לא חוגגים שבעה ימים בלבד‪ ,‬הרי‬ ‫ביום הראשון לא היה נס!?‬ ‫הגר"ח מבריסק מיישב‪ ,‬שעל כרחך היה נס‬ ‫גם ביום הראשון‪ ,‬דאל"כ‪ ,‬נמצא שכלה השמן‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬וממה הדליקו ביום השני? ואין‬ ‫לומר שהיה נס שהמנורה דלקה בשאר הימים‬ ‫ללא שמן כלל‪ ,‬שהרי כל קיום מצוות הדלקת‬ ‫הנרות הוא בשמן‪ ,‬וכל מעלת הנס הייתה כדי‬ ‫שתתקיים המצווה כתקנה‪ .‬וכן אין לומר‬ ‫שביום השני נברא שמן חדש )וכן בשאר‬ ‫הימים(‪,‬שאם נאמר כך‪ ,‬אין זה שמן "זית" אלא‬ ‫שמן של נס ופסול להדלקה‪.2‬‬ ‫‪ 2‬כעין דברי הגר"ח שצריך שהשמן יהיה דווקא‬ ‫מ"זית"‪ ,‬מצינו בחיי אדם )כלל קנב סע"ג ובנשמת‬ ‫אדם שם אות א(‪ ,‬שהסתפק האם אפשר ליטול‬ ‫בסוכות אתרוג שגדל בתוך עציץ שאינו נקוב‪ ,‬שאולי‬ ‫אין זה נקרא "עץ הדר"‪ .‬ויעו"ש בנשמת אדם‬ ‫שהאריך‪ ,‬ונשאר בצ"ע למעשה‪ .‬וכ"כ הרב חיי אדם‬ ‫במק"א )כלל נא סעי"א( שדגן שגדל בעציץ נקוב‬ ‫ועשה ממנו פת‪ ,‬אינו מברך עליו "המוציא"‪ .‬וע"פ‬ ‫דבריו ניתן למצוא טעם פשוט מדוע אתרוג המורכב‬ ‫)שהסתפקו האחרונים בזה(‪ ,‬משום שאין זה נקרא‬ ‫"פרי עץ הדר"‪.‬‬ ‫ובתוך דבריו בנשמ"א שם‪ ,‬ניסה להביא ראייה מדברי‬ ‫הגמ' בברכות )דף מז ע"ב(‪ ,‬דאם אכל טבל אין מזמנין‬ ‫עליו‪ .‬ומקשה הגמ'‪ :‬פשיטא? ומתרצת‪ :‬בטבל טבול‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ובכגון שזרע בעציץ שאינו נקוב‪ ,‬שחייב‬ ‫בתרו"מ רק מדרבנן‪ .‬ומשמע שמצד הדין מברכים על‬ ‫כך ברכת המזון ונחשב למין דגן‪ ,‬ורק מצד דהוי טבל‬ ‫מדרבנן אין מזמנין עליו‪ .‬ודחה ראייה זאת‪ ,‬שיש‬ ‫לחלק בין הדינים כיעו"ש‪.‬‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬ע"פ הא דאיתא בפסחים )דף לה ע"ב‬ ‫ועוד( שחכמים סוברים שחובת מצה בחמשת מיני‬ ‫דגן‪ ,‬ולר' יוחנן בן נורי אפשר לצאת אף באורז‪.‬‬ ‫ומהיכן למדו שאלו המינים? אלא‪ ,‬מכיוון שכתוב‬ ‫בתורה )דברים טז‪ ,‬ג( "לא תאכל עליו חמץ‪ ,‬שבעת‬ ‫ימים תאכל עליו מצות‪ "...‬למדו חז"ל שהמצות‬ ‫צריכות להיות עשויות מדבר שיכול להחמיץ‪ .‬לדעת‬ ‫חכמים רק ה' מיני דגן מחמיצים‪ ,‬ולריב"נ אף אורז‪.‬‬ ‫ולפ"ז‪ ,‬ודאי שמצה תהיה כשרה למצווה אף בעציץ‬ ‫שאינו נקוב‪ ,‬כי אין אנו מחפשים שתגדל על קרקע‬ ‫דווקא‪ ,‬אלא בעינן חיטה )או שאר מיני דגן( שראויה‬ ‫אלא על כרחנו‪ ,‬שהנס היה שהשמן שנמצא‬ ‫בכד קיבל כח מיוחד לדלוק במשך שמונה‬ ‫ימים‪ ,‬ובכל יום כלתה שמינית מהשמן‪ ,‬ולכן‬ ‫גם ביום הראשון היה נס‪.3‬‬ ‫מעתה‪ ,‬עפ"ד הגר"ח‪ ,‬בכל יום היה הכח בשמן‬ ‫חלש יותר מהכח ביום הקודם‪ ,‬וא"כ ביום‬ ‫הראשון היה הנס הגדול ביותר – שהרי‬ ‫למפרע נתברר שביום הראשון היה בשמן כח‬ ‫לדלוק במשך שמונה ימים‪.‬‬ ‫ועפ"ז מבואר לפי הדעה הראשונה‪ ,‬דלדעת‬ ‫ב"ש "פוחת והולך"‪ ,‬כי בכל יום היה הנס‬ ‫בדרגה פחותה מאמש‪ ,‬וזהו "כנגד ימים‬ ‫הנכנסין"‪.‬‬ ‫אך ב"ה סוברים שהדין נקבע ע"פ‬ ‫ההסתכלות הרגילה של בנ"א‪ ,‬שבעיניהם ככל‬ ‫שהשמן דולק זמן רב יותר כך הנס גדל‪,‬‬ ‫ומשו"ה ס"ל ד"מוסיף והולך"‪ ,‬דהיינו "כנגד‬ ‫ימים היוצאין"‪.‬‬ ‫ולפ"ז מבוארים שפיר דברי רע"א‪ ,‬שיש אכן‬ ‫שני ביאורים נפרדים בטעמיהם של ב"ש‬ ‫וב"ה‪.‬‬ ‫להחמיץ‪ ,‬ותו לא מידי‪ .‬וזה החילוק בין אתרוג‬ ‫)דבעינן "פרי עץ הדר"‪ ,‬כנ"ל( לבין מצה‪.‬‬ ‫]ואין לומר שלאחר שהגדרנו שצריך שתהיה המצה‬ ‫מחמשת מיני דגן – שוב מצה שלא צמחה בקרקע‬ ‫כחמשת המינים תהיה פסולה‪ ,‬שהרי כתב הרמב"ן‬ ‫שאם לש מצה במי פירות אין יוצאים בה י"ח‪ ,‬וא"כ‬ ‫רואים שהגדר הוא אם יכול להחמיץ או לא‪[.‬‬ ‫‪ 3‬בשם הרב מפוניבז'‪ :‬רב אחד שאל על תירוצו של‬ ‫הגר"ח‪ ,‬הרי הקב"ה יכול היה לברוא ביום השני עץ‬ ‫זית חדש שממנו יצא שמן? וכששמע הגר"ח שאלה זו‬ ‫ענה‪ ,‬שגם זה היה אסור בהדלקה משום ערלה‪ ,‬וכתיב‬ ‫)יחזקאל מה‪ ,‬טו( "ממשקה ישראל למנחה"‪ ,‬דהיינו‬ ‫שהשמן צריך להיות כשר גם באכילה‪.‬‬ ‫מאי חנוכה?‬ ‫בנצי סופר‬ ‫א‪ .‬בגמ' במסכת שבת )דף כא ע"ב( מובא‪:‬‬ ‫מאי חנוכה? דתנו רבנן‪ :‬בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון‪ ,‬דלא למספד בהון ודלא‬ ‫להתענות בהון‪ .‬שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל‪ ,‬וכשגברה מלכות בית‬ ‫חשמונאי ונצחום‪ ,‬בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול‪,‬‬ ‫ולא היה בו אלא להדליק יום אחד‪ ,‬נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים‪ .‬לשנה אחרת‬ ‫קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לא מוזכר כלל בברייתא זו דין הדלקת נרות חנוכה לזכר אותו הנס‪ ,‬אלא רק שאין לספוד‬ ‫ולהתענות בימי החנוכה‪ ,‬וכן ש"עשאום ימים טובים בהלל והודאה"‪ .‬ויש לתמוה‪ ,‬להיכן נעלם הדין‬ ‫העיקרי של ימי החנוכה – להדליק נרות‪?4‬‬ ‫ב‪ .‬לפני שננסה ליישב את דברי הברייתא‪ ,‬נקדים שאלה נוספת‪ .‬הגמ' בשבת )כא ע"ב‪-‬כ"ב ע"א( משווה‬ ‫בין נר חנוכה‪ ,‬סוכה ומבוי‪:‬‬ ‫אמר רב כהנא‪ ,‬דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום‪ :‬נר של חנוכה שהניחה למעלה‬ ‫מעשרים אמה ‪ -‬פסולה‪ ,‬כסוכה וכמבוי‪.‬‬ ‫מלבד שיעור עשרים אמה המשותף לנר חנוכה‪ ,‬סוכה ומבוי‪ ,‬ישנו שיעור נוסף כזה ‪ -‬י' טפחים‪ .‬נר חנוכה‬ ‫מצוה להניחה בתוך י' טפחים‪ ,‬סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה‪ ,‬וכן קורת מבוי שהניחה למטה מי'‬ ‫טפחים איננה מכשירה את המבוי‪.5‬‬ ‫ובאמת יש להבין – מדוע דוקא בשלשת העניינים הללו קבעו חכמים שהשיעור הקובע הוא כ' אמה וי'‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ונראה בפשטות‪ ,‬שבכל שלשת העניינים הללו רצו חכמים שהדבר יהיה בולט ונראה לעין כל‪ ,‬ולכן‬ ‫קבעו שצריך להיות מתחת לעשרים אמה ‪ -‬כיון שמעל שיעור זה לא שולטת העין‪ ,‬ומעל י' טפחים – כי‬ ‫מתחת שיעור זה ג"כ אין הרגילות להסתכל‪ ,‬אלא בגובה העיניים‪ .‬לכן‪ ,‬כיון שאת נר החנוכה‪ ,‬סכך הסוכה‬ ‫וקורת המבוי יש להניח באופן שכולם יראו אותם‪ ,‬לכן קבעו חכמים שיעורים אלו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שטעם זה אמנם מתיישב בסוכה ומבוי‪ ,‬שבהם אכן יש להניחם בין י' טפחים לכ' אמה‪ ,‬אך לענין נר‬ ‫חנוכה – הרי אדרבה – מצוה להניחו בתוך י' טפחים סמוך לקרקע )אלא שצריך להיות גבוה ג' טפחים(‪,‬‬ ‫ולפי האמור אין זה מובן‪ ,‬שהרי מתחת לי' טפחים אין כ"כ פרסום והיכר‪ ,‬ומדוע יש עדיפות להנחת נר‬ ‫חנוכה בתוך י' טפחים?‬ ‫אלא ודאי שרק לענין שיעור כ' אמה הטעם הוא משום שלמעלה מזה לא שולטת העין‪ ,‬ולכן דין זה נוהג‬ ‫בכל שלשת העניינים הנ"ל‪ ,‬אך שיעור י' טפחים ‪ -‬טעם אחר לו‪ .‬בסוכה הטעם שהיא צריכה להיות‬ ‫למעלה מי' טפחים הוא‪ ,‬שבפחות מזה אין על הסוכה שם דירה‪ ,‬כיון שא"א לשהות בה בנוחות‪ .‬במבוי‬ ‫‪ 4‬שאלה דומה קיימת גם לגבי נוסח "על הניסים"‪.‬‬ ‫‪ 5‬מובא במסורה‪ ,‬שישנם ג' פסוקים בהם נאמר "כי"‪" :‬כי נר מצוה ותורה אור"‪" ,‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל"‪,‬‬ ‫"ויאמרו לא‪ ,‬כי ברחוב נלין"‪ .‬ולכאורה יש לתמוה ‪,‬הרי המילה "כי" מופיעה פעמים רבות בתנ"ך‪ ,‬ומה המיוחד בפסוקים‬ ‫אלה? וביאר החיד"א בספרו "פני דוד" עה"ת )פרשת אמור‪ ,‬אות ט‪ ,‬בשם חכם אחד(‪ ,‬ששלשה פסוקים אלה הם כנגד נר‬ ‫חנוכה‪ ,‬סוכה ומבוי‪" .‬כי נר מצוה ותורה אור" ‪ -‬כנגד נר חנוכה‪" .‬כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ‪ -‬כנגד סוכה‪ " .‬כי‬ ‫ברחוב נלין" ‪ -‬כנגד מבוי‪ .‬ובמילה "כי" נרמזו הדינים המשותפים לכל השלשה‪" ,‬כ" ‪ -‬עשרים אמה‪ ,‬ו"י" ‪ -‬י' טפחים‪.‬‬ ‫ועוד כתב החיד"א‪ ,‬שאותו חכם אמר על כך את הרמז ‪" -‬יכלמנסע"פ"‪ ,‬דהיינו‪ :‬י' )טפחים( ‪ -‬כשר‪ ,‬למעלה מעשרים ‪ -‬נר‪,‬‬ ‫סוכה‪ ,‬עירוב ‪ -‬פסול‪.‬‬ ‫הטעם לכך שבפחות מי' טפחים הקורה פסולה‪ ,‬כיון שהקורה משמשת כמחיצה למבוי‪ ,‬ומחיצה צריכה‬ ‫להיות גבוהה מי' טפחים‪ .‬ובנר חנוכה‪ ,‬שלא שייכים הטעמים הנ"ל‪ ,‬אפשר להניחו גם בתוך י' טפחים‪.‬‬ ‫והטעם לכך שיש עדיפות להניח בתוך י' טפחים‪ ,‬מבואר במשנ"ב )סי' תרעא ס"ק כז(‪ ,‬שכיון שבד"כ‬ ‫מניחים נרות במקום גבוה כדי שיאירו כהוגן‪ ,‬יש היכר מיוחד כשמניח את נרות החנוכה בתוך י'‪ ,‬שאינם‬ ‫כדי להאיר אלא כדי לפרסם את הנס‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אך אפשר לבאר בדרך אחרת את טעם החשיבות בהנחת הנרות בתוך עשרה טפחים‪ .‬כאמור‪ ,‬עשרה‬ ‫טפחים הם שיעור הגובה המינימאלי של בית‪ .‬חז"ל רצו להדגיש את הקשר המיוחד של נר החנוכה אל‬ ‫הבית‪ ,‬ולכן אמרו שיש מצוה להניחו בתוך עשרה טפחים – בתוך הבית ולא מעבר לו‪ .‬קשר זה בא לידי‬ ‫ביטוי גם בלשון הגמ' בשבת )שם(‪" :‬מצות חנוכה – נר איש וביתו"‪ .‬אין הכוונה רק שלכל "איש וביתו"‬ ‫צריך להדליק נר‪ ,‬אלא שיש כאן חיבור מיוחד המורכב משלש חלקים – נר‪ ,‬איש‪ ,‬בית‪.‬‬ ‫חוט משולש זה הכרחי כדי להחדיר את הענין המהותי שיש בהדלקת נרות חנוכה‪ .‬הדלקת הנרות איננה‬ ‫רק זכר לאותם נרות שהדליקו בני חשמונאי לאחר הניצחון ביוונים‪ ,‬אלא הנחלה לדורות הבאים את‬ ‫מסירות הנפש על לימוד התורה וקיום מצוותיה‪ .‬כנגד היוונים שרצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי‬ ‫רצונך"‪ ,‬עמדו אז היהודים ועסקו בתורה ובמצוות למרות הכל‪ ,‬ורק בזכות זה זכו לנס פך השמן‪" ,‬כי נר –‬ ‫מצווה‪ .‬ותורה – אור"‪.‬‬ ‫ע"י ה"נר"‪ ,‬כל "איש" חייב להנחיל ל"ביתו"‪ ,‬את הקשר החזק של עם ישראל לה' ולתורתו‪ ,‬קשר‬ ‫שהרשעים שבאומות העולם לא יוכלו לנתקו‪.‬‬ ‫"פירסומי ניסא"‪ ,‬איננו נועד רק לשבח ולהודות לה'‪ ,‬אלא גם ובעיקר כדי שכל אחד יפנים את המסר‬ ‫העומד מאחורי נרות החנוכה‪ ,‬ויחדיר אותו לבניו אחריו‪.‬‬ ‫ובזה נוכל לתת טעם נוסף בשם המועד – "חנוכה"‪ .‬בימים אלו ישנה משמעות מיוחדת לחינוך‪ ,‬לא רק‬ ‫במובן של התחלה‪ ,‬כחנוכת בית‪ ,‬אלא גם במובן של חינוך הילדים לאחיזה בתורה ובמצוותיה‪ ,‬והליכה‬ ‫בדרך ישראל סבא בכל מחיר ובכל מצב‪.‬‬ ‫וחז"ל רמזו רעיון זה באומרם )שבת כג ע"ב(‪" :‬הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים"‪ ,‬ופי' רש"י‪:‬‬ ‫"דכתיב כי נר מצוה ותורה אור‪ ,‬על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה ‪ -‬בא אור דתורה"‪ .‬ואין זו סגולה בעלמא‪,‬‬ ‫אלא שעל ידי שמסביר האב לבניו את כל מה שעמד מאחורי נס פך השמן‪ ,‬ומחדיר בהם את הזיקה‬ ‫העמוקה לתורה ומצוות‪ ,‬יזכה שיהיו בניו תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫א"כ‪ ,‬הפסוק במשלי )ו‪ ,‬כג( מתפרש מעתה בשני פנים‪" :‬כי נר מצוה ותורה אור" – בזכות ה"מצוה"‬ ‫וה"תורה" זכו בימים ההם לנס פך השמן‪ ,‬של "נר" ו"אור"‪ .‬ומאידך – ע"י "נר" ו"אור" שמדליק כל איש‬ ‫בביתו ומבין את המשמעות הפנימית שלהם‪ ,‬יזכה שבניו ימשיכו ללכת בדרך ה"תורה" וה"מצוה"‪ ,‬וזהו‬ ‫גם המשך הפסוק – "ודרך חיים תוכחות מוסר"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שישנם "שני דינים" בחנוכה‪ .‬מצד אחד יש את הפן של ההודאה לה' על הניסים‬ ‫והנפלאות שעשה לאבותינו‪ .‬פן זה בא לידי ביטוי בקריאת ההלל‪ ,‬באמירת "על הניסים"‪ ,‬ובאיסור הספד‬ ‫ותענית‪ .‬מאידך‪ ,‬בימי החנוכה יש ענין נוסף‪ ,‬של החדרת החשיבות העליונה של השמירה על התורה‬ ‫ומצוותיה באדיקות ובחוסר פשרות‪ .‬צד זה של ימי החנוכה‪ ,‬נעשה על ידי הדלקת הנרות‪.‬‬ ‫עתה נוכל להבין‪ ,‬מדוע לא הוזכרה מצוות ההדלקה בברייתא שהבאנו בראש דברינו‪ ,‬העוסקת בימי‬ ‫החנוכה‪ .‬שהברייתא הנ"ל עוסקת אך ורק בחלק של ההודאה שבחנוכה‪ ,‬ואיננה מזכירה בכלל את החלק‬ ‫החינוכי‪ ,‬וממילא לא שייך להזכיר את הדלקת הנרות‪ ,‬שעיקר עניינם אינו ההודאה על הנס אלא הפקת‬ ‫לקחים ממנו והנחלתם לדור הבא‪.‬‬ ‫יה"ר שנזכה אף אנו להמשיך בדרך האבות‪ ,‬ובזכות זה נראה ניסים ונפלאות וניגאל בקרוב גאולת‬ ‫עולמים‪.‬‬ ‫חידות בקיאות‬ ‫‪ .1‬היכן נמצא עמוד בש"ס )באמצע מסכת( ללא גמרא?‬ ‫‪ .2‬היכן נמצאים שבעה דיבורי תוס' המתחילים באותה מילה )לפעמים עם תוספת וא"ו‬ ‫החיבור(?‬ ‫תשובות אי"ה בגיליון הבא‪...‬‬ ‫פתרונות החידות שבגיליון הקודם )מס' ‪:(118‬‬ ‫‪ .1‬היכן מצינו בתנ"ך איש ואשה שנקראו באותו שם?‬ ‫˙˘‪ :‰·Â‬השם "‡·‪ "‰È‬הוא שם בנו של שמואל )שמ"א ח‪ ,‬ב(‪ ,‬וכן בן ירבעם )מ"א יד‪ ,‬א(‪ .‬ומאידך‪,‬‬ ‫שמה של אשת חצרון )דהי"א ב‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫‪ .2‬היכן מצינו שלשה אנשים בתורה ששמם בהיפוך אותיות מעיד על אופיים?‬ ‫˙˘‪ :‰·Â‬לבן = נבל‪ ,‬עשיו = עשוי‪.‬‬ ‫הכר את המבקר!‬ ‫ּ‬ ‫והפעם‪ :‬טור' שמואל פינסון‪ ,‬מש"ק ביה"ד הצבאי לגיור‪.‬‬ ‫•‬ ‫הכי אוהב בצבא‪ :‬את ההזדמנות להיחשף לעם ישראל כמו שהוא‬ ‫]הוספת מערכת‪ :‬כמו שהוא לפני שהוא נהיה עם ישראל ☺[‪ ,‬ולראות שבאמת "מי כעמך‬ ‫ישראל" למרות כל מה ששומעים‪...‬‬ ‫•‬ ‫לקח שלמדת בצבא‪ :‬ענוה‪ -‬אתה מגיע לצבא כ"כ בטוח בעצמך‪ ,‬ופתאום כל‬ ‫עתידך תלוי בקריזה של איזה מפקד משועמם‪.‬‬ ‫•‬ ‫מור"ק‪ :‬בתפקיד שלי אני רואה אנשים שבשורשיהם הם יהודים‪ .‬פעם הייתה‬ ‫מתגיירת שסיפרה שהסבתא היהודייה הקפידה שבשבת הם לא יפרידו את העצמות‬ ‫מהדג )מן הסתם שהדג לא היה כשר‪ (...‬כשאני רואה דבר כזה‪ ,‬המילה שעולה לי‬ ‫בראש היא "גלות"‪...‬‬ ‫•‬ ‫מסר לאומה‪ :‬יש הרבה אנשים בצבא שרק מחכים שיקרבו אותם לקב"ה – כל מה‬ ‫שצריך לעשות זה לחפש‪...‬‬ ‫•‬ ‫ד"ש חם‪ :‬לכל הבני"שים בצבא הקודש‪ ,‬ובמיוחד לחיילי כרם ביבנה‪ ,‬וביניהם חיילי‬ ‫כפיר ושריון!‬ ‫סוגיא בלומדע'ס‬ ‫סוגיות מהמסכת הנלמדת עם מבט להלכה‬ ‫והחודש‪ :‬האם המוהל יכול להיות שליח האב לכתחילה?‬ ‫ר' ניר ישי‬ ‫מנהג כמה מוהלים להציע לאבי הבן לחתוך את הערלה בעצמם ע"י הכוונה של המוהל‪ .‬יש לדון‪,‬‬ ‫האם כדאי לעשות כך‪ ,‬שהרי לפעמים נמצא‪ ,‬שאבי הבן לא חותך ישר‪ ,‬דבר המצריך תיקון לברית‪.‬‬ ‫או שחותך באיטיות‪ ,‬דבר המצער את התינוק‪ .‬אך מאידך‪ ,‬שמא נאמר דמכל מקום "מצווה בו יותר‬ ‫מבשלוחו"‪.‬‬ ‫הגמרא בפסחים )ז ע"ב( דנה לגבי ברכת המילה‪ ,‬ומשמע מפשטות לשון הגמרא "לא סגיא דלאו‬ ‫איהו מהיל‪ ,‬אבי הבן מאי איכא למימר? אין הכי נמי" – במידה והמוהל עצמו מבצע את שליחות‬ ‫האב ומל – מברך "על המילה"‪ ,‬אך אם אבי הבן מל – מברך "למול"‪.‬‬ ‫הריב"א )הביא דבריו הרא"ש סי' י( היה מחלק‪ ,‬דמצווה שאפשר לעשותה ע"י שליח מברך "על"‪ ,‬אבל‬ ‫מצווה שהוא בעצמו צריך לעשותה – יש לברך ב"למ"ד"‪ .‬משמע‪ ,‬דלכתחילה ניתן למנות שליח על‪-‬מנת‬ ‫למול את בנו‪ ,‬שכן נוסח הברכה הוא "על המילה"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הרא"ש )בסוף פרק כיסוי הדם(‪,‬דן לגבי מוהל שהוזמן ע"י אבי הבן לקיים מצוות מילה‪ ,‬ומוהל‬ ‫אחר "לקח" לו את המצווה ומל לפניו‪ .‬וכותב הרא"ש‪" :‬דאע"פ שאמר האב למוהל אחר למול את בנו‪ ,‬לא‬ ‫זכה באותה המצווה לחייב אחר אם קדם ועשאה"‪ ,‬ולא דמי לאב שרצה למול את בנו וקדם אדם אחר‬ ‫ומל את בנו במקומו‪ ,‬דחייב‪ ,‬כי המצווה של האב‪ .‬אבל אם אין האב רוצה למולו – כל ישראל חייבים‬ ‫למולו‪ ,‬ומה שביקש האב ממוהל אחד למול את בנו‪ ,‬לא זכה אותו מוהל במצווה לחייב אחר אם קדמו‪.‬‬ ‫הש"ך )חו"מ סי' שפב סק"ד( כותב‪ ,‬שמדברי הרא"ש מוכח‪ ,‬שמי שהוא מוהל אינו רשאי ליתן את בנו לאחר‬ ‫למולו‪ ,‬וחייב למולו בעצמו‪ .‬וכן משמע מדברי הרמב"ם ריש הלכות מילה‪ ,‬שכתב שמצוות עשה זו מוטלת‬ ‫על האב תחילה‪ .‬והכי משמע פשטא דש"ס פרק קמא דקידושין )כט ע"א(‪ ,‬דאמרינן התם "האב חייב בבנו‬ ‫למולו‪ ,‬מנלן? דכתיב "וימל אברהם את יצחק בנו" והיכא דלא מהליה אבוה‪ ,‬מחייבי בי דינא למימהליה"‬ ‫וכו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ומסיים הש"ך‪" :‬וכתבתי זה לפי שראיתי כמה אנשים מכבדים לאחרים למול את בניהם אף‬ ‫שהם בעצמם יכולים למול ולדעתי הם מבטלים מצוה עשה ומצוה גדולה של מילה ויש לב"ד לבטל הדבר‬ ‫הזה"‪.‬‬ ‫התבואות שור כתב על הש"ך‪ ,‬שאין דבריו מובנים‪ :‬למרות שהמצווה היא על האב‪ ,‬יכול לעשות שליח‪,‬‬ ‫דהרי קיי"ל דשלוחו של אדם כמותו‪ ,‬דלא דמי למצוות המוטלות על האדם עצמו‪ ,‬על גופו )כמו תפילין‪,‬‬ ‫סוכה וכו'( שבזה לא מועיל שליח‪.‬‬ ‫אמנם יכול אדם לומר לחברו "בנה‬ ‫לי סוכה ואני אשב בה"‪" ,‬קבע לי‬ ‫מזוזה ואני אדור בבית"‪ ,‬וכך יכול‬ ‫אדם לומר לחברו "מול את בני‬ ‫ואני אקיים המצווה"‪.‬‬ ‫הקצות החושן )שם סק"ב( חולק‬ ‫על התבואות שור ומבאר‪,‬‬ ‫שלשיטת הרא"ש‪ ,‬אם האב ציווה‬ ‫למוהל אחר למול את בנו‪ ,‬ומל‬ ‫אותו מוהל אחר – א"צ לשלם‪.‬‬ ‫ומשמע דס"ל דבמצוות מילה לא‬ ‫אמרינן "שלוחו של אדם כמותו"‪,‬‬ ‫"ביקור חיילים" במבחן חב"ד בבניני האומה‬ ‫ולכן ברגע שהאב ציווה לאחר למול‬ ‫את בנו‪ ,‬הוא בעצם "ויתר" על המצווה בגופו‪ ,‬ומשום כך לא ניתן לחייב את המוהל שחטף את המצווה‪.‬‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שנחלקו אחרונים בהבנת דעת הרא"ש לגבי‬ ‫מצוות מילה ע"י שליח‪ :‬הש"ך והקצות הסיקו‪ ,‬שמי שיכול‬ ‫בעצמו להיות מוהל – ראוי לו לעשות את המילה בעצמו‪.‬‬ ‫והתבואות שור )ועוד אחרונים( כתבו‪ ,‬שלכתחילה יכול למנות‬ ‫שליח למצוות מילה‪ ,‬אע"פ שיודע למול בעצמו‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬מהסוגיא דידן‪ ,‬לפי פירוש הריב"א‪ ,‬משמע‬ ‫דלכתחילה מברך "על המילה"‪ ,‬היות ויכול לקיים את‬ ‫המצווה ע"י אחר‪ ,‬וכדעת התבואות שור‪ .‬וצריך לומר שהש"ך‬ ‫והקצות יסבירו שהרא"ש הביא את דברי הריב"א בסוגיא‬ ‫דברכות‪ ,‬וליה לא סבירא ליה‪.‬‬ ‫מזל טוב‬ ‫למרן ראש הישיבה לרגל נישואי נכדתו‬ ‫לאילן סבג לארוסיו‬ ‫לחיילי כפיר )תמוז ע"ג( לרגל שחרורם מהשירות הפעיל‬ ‫עדכונים מהחזית‬ ‫המשך שיבוץ ועדכון חיילי שריון ‪ :‬דיצי נשאר בשיזפון ) טייס קק " ש ( ‪ ,‬לאחר‬ ‫מאיר אביטל‬ ‫גדז ' בגדוד ‪52‬‬ ‫ש " הצפין " ל נופש באשקלון יחד עם קובי דואני‬ ‫וכעת לפעילות ‪ :‬חיילי שריון גדוד ‪ 52‬ערכו‬ ‫מי עוד נשאר ?‬ ‫חובש בתאג " ד ‪52‬‬ ‫הם נערכים לשבוע מלחמה‬ ‫היה חלומי ‪...‬‬ ‫תרגיל לילי עם גדס " ר נח " ל‬ ‫כפיר עברו תרח " ט מייגע ) מעל ‪ 30‬ק " מ ( במעלה מכמש ‪ ,‬יחד עם שריון גדוד ‪52‬‬ ‫כאמור ‪ ,‬זה היה תרח " ט של כפיר ‪ ,‬אבל הבני " שים מגדוד שמשון‬ ‫שתרגלו איתם‬ ‫תורה מגנא ומצלא ‪ .‬כפשוטו‬ ‫) אוג ' ‪ ( 12‬עקצו והתחפששו לפני כן לישיבה ‪...‬‬ ‫ומזל טוב לרגל השחרור ) אביאל די ין ‪ ,‬אביחי חג ' בי ‪ ,‬אור סיאני ‪ ,‬ו ‪ . ..‬אבי בן‪ -‬יקר ‪,‬‬ ‫שכו יעח על העדכונים ) במיוחד לגדז ' דיצי ודצקובסקי (‬ ‫שחזר לשל " ת (‬ ‫אין לי עוד מה לכתוב ‪ ,‬אבל אין מה לעשות צריך למלא את השורה ‪.. .‬‬ ‫המשיכו כך‬ ‫ביום שלישי לסדר "וישלח" נמסר בישיבה שיעור כללי במסכת פסחים מפי‬ ‫הרה"ג צבי הרשל שכטר שליט"א ראש ישיבת רבינו יצחק אלחנן )המכונה‬ ‫ישיבה יוניבריסטי בלע"ז( וכן שיעור לבני חו"ל ביום חמישי ערב שבת חופשית‬ ‫פרשת וישלח‪ ,‬נמסרה שיחה מפי הרבצ"ר תא"ל הרב רפי פרץ הי"ו שקישר‬ ‫בין פרשת השבוע לשליחות הרוחנית בצה"ל וסיפר על הקשר שלו לישיבתנו‬ ‫ביום ראשון התקיימה עצרת לזכר הרב אברהם צוקרמן‪ ,‬חמיו של מרן רה"י‬ ‫שליט"א‪ ,‬בנושא חינוך נשאו דברים‪ :‬מרן רה"י שליט"א‪ ,‬הרב חיים דרוקמן‬ ‫שליט"א‪ ,‬הרב יעקב פילבר שליט"א והרב זלמן מלמד שליט"א יוזמה‬ ‫חדשה‪ :‬שיעורי צורבא מרבנן בתכנית "רועה רוחני" נמסרים לשיעור ה' ע"י‬ ‫"אביר הרועים" הרב נתנאל שושן מבחן בהלכות ת"ת של אדמו"ר הזקן‪,‬‬ ‫נערך בבנייני האומה בהשתתפות רבים מבני הישיבה וגם חיילים )ראו תמונה(‬ ‫לו"ז לימי החנוכה‪ :‬ביום רביעי‪ ,‬ערב חנוכה‪ ,‬מפי הרה"ג מיכה הלוי שליט"א‪ ,‬רב העיר‬ ‫פתח‪-‬תקוה בנר ראשון‪ ,‬ליל חמישי‪ ,‬ריקודים בבית המדרש ושיחה מפי מרן רה"י‬ ‫שליט"א ביום חמישי בבוקר יוצאים ל"בין הזמנים דרבנן"‪ ,‬עד יום שני אור ליום‬ ‫רביעי‪ ,‬נר ז' דחנוכה‪ ,‬תתקיים מסיבת החנוכה המסורתית וחלוקת המלגות על מבחני‬ ‫הבקיאות בגמרא‪ ,‬פרסים על מבחני הקצות‪ ,‬וכן מלגות על העבודות לזכות יהודה כ"ץ‬ ‫במעמד הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א בערב זה יושק ספר חדש ‪" -‬שירת‬ ‫הכרם" ‪ -‬שיעורי הגרז"ן שליט"א על כמה מסכתות )כ‪ 400-‬עמ'( חג אורים שמח!‬ ‫מדור בני"ש‬ ‫כללי‬ ‫גולני‬ ‫תשרי התשע"ג‬ ‫אדר התשע"ב‬ ‫נתנאל סגרון ‪12‬‬ ‫יהודה פין )מ"כ( ‪2‬‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫אדר התשע"ג‬ ‫איתמר אהרוני‬ ‫ליאב דואני ‪1‬‬ ‫תותחנים‬ ‫כפיר‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫אביב גזלה ‪1‬‬ ‫עילאי בן‪-‬מנחם ‪1‬‬ ‫אלעד גנץ‬ ‫שלמה רבינוביץ' ‪2‬‬ ‫מרדכי דצקובסקי ‪6‬‬ ‫אברהם ארביב ‪1‬‬ ‫רז אשל‬ ‫אביחי תורג'מן ‪2‬‬ ‫אלי ירנברג ‪4‬‬ ‫נתנאל לוין ‪2‬‬ ‫עמיעד למברגר ‪2‬‬ ‫פנחס פז‬ ‫יואל נחמני‬ ‫יצחק פון‪-‬ויזל‬ ‫צנחנים‬ ‫שי שוב ‪4‬‬ ‫שריון‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫יעקב אביעד דואני ‪1‬‬ ‫אביחי יעקובי‬ ‫זאב זפרני ‪8‬‬ ‫נתנאל גדז' ‪2‬‬ ‫מנדה אסרס‬ ‫אלרואי גזיאל ‪3‬‬ ‫מאיר אביטל ‪1‬‬ ‫אריאל נעמן‬ ‫גלעד וסינג‬ ‫נעם גייגר ‪2‬‬ ‫אריה מרדכי גרוס ‪2‬‬ ‫דניאל ידיד‪-‬ציון ‪6‬‬ ‫רבנות‬ ‫תמוז התשע"ב‬ ‫אביאל כהן ‪4‬‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫שמואל פינסון ‪4‬‬ ‫מאור תורג'מן )מ"כ( ‪14‬‬ ‫אביעד בוכריס ‪10‬‬ ‫אסף משניות‬ ‫אייר התשע"ג‬ ‫דורון יצחק ‪7‬‬ ‫מודיעין‬ ‫ניסן התשע"ב‬ ‫אביה שלוש ‪3‬‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫ארץ כהן‬ ‫אליסף נחמני‬ ‫יהונתן חצרוני‬ ‫אלמוג כהן ‪6‬‬ ‫תמיר רוצ'ס ‪2‬‬ ‫אביגדור טוגנדהפט ‪4‬‬ ‫עדיאל אבולוף ‪2‬‬ ‫חינוך‬ ‫אדר התשע"ג‬ ‫ניסן התשע"ג‬ ‫אפרים אברמשוילי‬ ‫ינון אברמשוילי ‪2‬‬ ‫נתנאל דנוך ‪1‬‬ ‫ניסן בוהנסקי‬ ‫החבר'ה המודגשים ביקרו בחודש האחרון בישיבה‬ ‫ביקור = ‪ 1‬נקודה‪ ,‬שבת = ‪ 2‬נקודות‪.‬‬ ‫בסוף השירות‪ ,‬המובילים במספר הנקודות יזכו בספר‪.‬‬ ‫)מסלולים נפרדים לקרביים ולגו'בניקים‪ ,‬מטעמים מובנים‪(...‬‬ ‫אם שכחנו מישהו‪ ,‬וכן לעדכונים‪ ,‬תמונות‪ ,‬סיפורים‪ ,‬שירים – נא לדווח‪ ,054-5786700 :‬עדיף ב‪.sms-‬‬ ‫או למייל זמורות‪[email protected] :‬‬ ‫עדכון אחרון‪ :‬מוצ"ש אור לכ"א בכסלו‬