1. No category

‫משואה‬
‫קובץ שנתי‬
‫לתודעת השואה והגבורה‬
‫ג‪.‬‬
‫משואה‪ ,‬יד לחברי תנועות הנוער הציוניות בשואה ובמרי‪,‬‬
‫תל־יצחק — תל־אביב‪ ,‬תשל״ה — ‪.1975‬‬
‫העורך ‪ :‬ש‪ .‬מאירי‬
‫מזכיר המערכת ‪ :‬מנחם וירם‬
‫משואה‪ ,‬יד לחברי תנועות הנוער הציוניות בשואה ובמרי‪,‬‬
‫משק תל־יצחק‪ ,‬ד‪.‬ג השרון התיכון‪.‬‬
‫תל־אביב‪ ,‬רחוב המלך ג׳ורג׳ ‪.48‬‬
‫הוצאת ‪.‬המנורה‪ -‬תל־אביב‪ ,‬רח׳ זנגביל ‪.24‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫הדפסה ‪. :‬נמר״ — תל־אביב‪.‬‬
‫התוכן‬
‫‪5‬‬
‫לקראת מימוש הציפיות‬
‫בשער‬
‫משה‬
‫קול‬
‫— האמנם לא ילמדו לקח?‬
‫גדעון האומר‬
‫—‬
‫‪9‬‬
‫שלושים שנה לגמר מלחמת העולם השניה ‪19 . .‬‬
‫בימי שואה ומרד‬
‫‪5‬‬
‫בנו‬
‫— בצבת הנאציזם — יהדות גרמניה‬
‫כהן‬
‫דייר יוסף קרמיש‬
‫ד י י ר אריה באומינגר‬
‫דייר אריה מוסקט‬
‫בשנים ‪193»—1932‬‬
‫—‬
‫המאבק הדרחזיתי של גיסו וארשה‬
‫—‬
‫על האמנות בתקופת השואד‪.‬‬
‫—‬
‫פרשיות נעלמות — יהודים כובשים‬
‫את‬
‫קולות זעקה‬
‫‪27‬‬
‫—‬
‫אלב׳יר‬
‫‪.‬‬
‫‪38 . . .‬‬
‫‪48‬‬
‫‪57‬‬
‫)‪(1942‬‬
‫‪64‬‬
‫מכתבים משטחי הכיבוש הנאצי‬
‫בחזיתות הקרב ובמערכות ההצלה‬
‫פרופ' אריה לוי‬
‫—‬
‫שמואל מאירי‬
‫—‬
‫בית הילדים ע״ש אבא ברדיצ׳ב‬
‫בדברצן‪ ,‬הונגריה‬
‫בשורות‬
‫‪73‬‬
‫‪90‬‬
‫הבריגדה‬
‫עלילות במחתרת‬
‫יעקב רוזנברג‬
‫קלרה מעין‬
‫קלמן המר‬
‫ בהונגריה‬‫—‬
‫—‬
‫‪129‬‬
‫פעילות תנועתית בתחילת המלחמה‬
‫‪.‬‬
‫זיוף תעודות בזמן המלחמה‬
‫‪136 . . .‬‬
‫‪141‬‬
‫יומנים‪? ,‬כרתות וסקירות‬
‫יהודה אומשטיין‬
‫ש‪ .‬אבני‬
‫— פתח דבר למהדורה השניה של‬
‫—‬
‫חברי קבוץ ״עקיבא" בוילנה —‬
‫‪,‬יומנה‬
‫של יוססינד•׳׳‬
‫‪.‬‬
‫‪149 . . . . . . . .‬‬
‫רומניה בחדשי השואה האחרונים ומיד לאחריה ‪156 .‬‬
‫‪182‬‬
‫אורות מאופל‪ ,‬יומן נדודים‬
‫לפני המלחמה ולאחריה‬
‫בן ציון שרוסטר‬
‫—‬
‫אהרון מעין‬
‫—‬
‫תנועת ־הרצליה• בלסביה בימי מלחמת‬
‫העולם‬
‫השניה‬
‫זכרונות על ״הנוער הציוני״ בלבוב‬
‫‪197‬‬
‫‪.‬‬
‫‪206 . . .‬‬
‫— המשתתפים‬
‫‪209‬‬
‫— התוכן )באנגלית(‬
‫‪210‬‬
‫לקראת מימוש הציפיות י‬
‫״משואה״ ג‪ /‬המוגשת לקוראינו בערב יום השואה תשל״ה‪ ,‬רואה‬
‫אור למועד ‪ 30‬שנה לסיום מלחמת העולם השניה ומוקדשת בחלקה‬
‫הראשון לסיכומה של התקופה רבת החתחתים והתהיות אותה עברנו‬
‫מאז ועד היום‪ .‬מעברים שוב צפים ועולים אותות מבשרי רעה שנראו‬
‫בשמי תבל לפני יובל שנים‪ ,‬עם ראשית גידולו של נגע הפאשיזם והנאציזם‬
‫הגס וברוטאלי‪ ,‬שוב נאלם העולם נוכח אמצעי הפחדה וטירור בהם נקט‬
‫היטלר לפני ‪ 40‬שנה והנה גם חוזרת לזירה התופעה המשפילה של‬
‫שתיקה והשלמה עם מעשי ברבריות ורצח בהם לקו רבים עוד לפני‬
‫המלחמה ובמהלכה‪ .‬נוכח כל אלה גוברת האכזבה ־‪ ,‬והתקווה שהקיפה‬
‫עולם ומלואו לפני ‪ 30‬שנה‪ ,‬עם הבסתו של היטלר ומרעיו‪ ,‬כי שיטות‬
‫פסולות ומסוכנות אלו בטלות ומבוטלות‪ ,‬תקוה זו הולכת ומתערערת‬
‫ומעמידה את כל העמים‪ ,‬ואותנו בראשם‪ ,‬על פרשת דרכים מסוכנת‪.‬‬
‫נושא יסודי זה‪ ,‬הכלול במדורנו ״בשער״‪ ,‬זוכה לניתוח נוקב וממצה‬
‫במאמריהם של השרים קול והאוזנר אשר מעלים — כ״א מתוך גישתו‬
‫הייחודית — את הבעיות החמורות של דורנו‪ ,‬ושורת מסקנות ולקחים‬
‫המשתמעות מתוכן‪.‬‬
‫במדור ״בימי שואה ומרד״ כללנו הפעם את רשימתו של בנו כהן על‬
‫הנאציזם‪ ,‬כפי שהוא חזה אותו בשנים של טרם מלחמה; את מאמרו‬
‫של דייר ‪ л‬קרמיש התורם לנו שוב ממחקריו המענינים והפעם על מאבקם‬
‫הטראגי של לוחמי גיטו וארשה בשתי החזיתות‪ ,‬החיצונית והפנימית‪,‬‬
‫שרבים בו הדברים הנודעים עתה לראשונה •‪ ,‬בהמשך אנו מוצאים את‬
‫סקירתו של ד״ר אריה באומינגר על האמנות בימי השואה‪ ,‬החושפת‬
‫פרטים מחייו הפנימיים של הגיטו מאספקטים שהיו בלתי ידועים עד‬
‫כה לרבים ־‪ ,‬ד״ר אריה מוסקט מביא בפני קוראינו פרשה נסתרת ובלתי‬
‫ידועה כמעט לחלוטין )ובמיוחד לצבור בארץ( על מלחמתה הנועזת של‬
‫המחתרת באלג׳יר‪ ,‬אשר היתה מורכבת ברובה מיהודים‪ ,‬נוהלה על ידי‬
‫יהודים וביצעה פעולות בעלות חשיבות צבאית ופוליטית‪ .‬מדור‪ .‬זה אנו‬
‫חותמים באסופת מכתבים מן הגיטאות ושטחי כיבוש גרמניים אחרים‪,‬‬
‫שכמותם פרסמנו גם בקבצים הקודמים ויש לצפות שנמשיך לפרסם גם‬
‫להבא‪ .‬מכתבים אלה מבטאים את החרדה בכל אימתה ואת ההעזה‬
‫והמאמץ להילחם ולנקום בכל עצמתם וטרגיותם‪.‬‬
‫המדור ״עלילות במחתרת״ מוקדש למעשי מרי ומחתרת שהם המשכם‬
‫של פרקים דומים בקבצים א׳ ו־ב׳‪ ,‬שעוררו הדים רבים ועודדו לא מעטים‬
‫להעלות מזכרונותיהם‪ .‬כמו כן ממשיכים אנו במדור זכרונות‪,‬‬
‫יומנים וסקירות על סופרים ויצירותיהם שהוחל בו בקובץ הקודם‪.‬‬
‫במדור זה‪ :‬זכרונותיו של ש‪ .‬אבני המשרטט באמצעים ספרותיים‬
‫את תולדות התנועה‪ ,‬התפתחותה ודרכיה במחתרת הרומנית והרוסית‪,‬‬
‫על רקע חייהם וסבלם של יהודי רומניה‪ ,‬הנקרעים בין מדינות ומשטרים‬
‫מנוגדים זה לזה‪ .‬בהמשך בא היומן של קבוץ ״עקיבא״ בוילנה שאישיותם‬
‫המופלאה של כותביו מרתקת בנאמנותם והתלהבותם התמימה‪,‬‬
‫המתבלטים עוד ביתר שאת הודות לאוטנטיות של המסמך שנכתב בזמן‬
‫ובמקום ההתרחשות‪.‬‬
‫בשורת הרשימות והמאמרים לא נפקד מקומן של פעולות שיקום‬
‫וחינוך‪ ,‬הצלה ועליה ומסכת התגיסותו של הישוב היהודי למלחמה‬
‫בצורר‪ .‬במדור ״בחזיתות הקרב ובמערכת ההצלה״ שני חלקים‪ :‬עבודתו‬
‫של חברנו אריה לוי על בית הילדים ע״ש הצנחן אבא ברדי׳צב ורשימה‬
‫נוספת הפורשת את יריעת פעולותיה של הבריגדה היהודית‪.‬‬
‫ועוד עמנו המדור ״לפני המלחמה ולאחריה״ שראשיתו בקובץ הראשון‬
‫והפעם אנו מפרסמים בו את סקירתו של בן ציון שרוסטר על תנועתנו‬
‫בלטביה ואת אשר קרה ליהדות זו בעת המלחמה וכן זכרונות על קן‬
‫התנועה בלמברג‪ ,‬מגדולי המרכזים של ״הנוער הציוני״‪ ,‬לפני השואה‪.‬‬
‫ונסיים סיכום זה במשפטים אחדים על רשימתו של יהודה אורנשטיין‪,‬‬
‫אותה כתב לקראת המהדורה השניה של ״יומנה של יוסטינה״‪ .‬ראויים‬
‫דברים אלה לשמש חומר לימוד לכל המחפש תשובה לשאלה כיצד עמדו‬
‫ומנין שאבו צעירי היהודים כוחות נפש ועוז רוח במלחמה האיומה‬
‫וניתן למצוא בהם פתח לחשיפת הרקע הנפשייהאידיאי של לוחמי‬
‫הגיטאות ולהתקרב להבנת מקורות גבורתם‪.‬‬
‫נראה לנו‪ ,‬כי הקובץ שלפנינו על כל שבעה עשר המאמרים‪ ,‬הרשימות‬
‫והיומנים שבו‪ ,‬המתלכדים כחוליות בשרשרת למסכת אחת מקיפה‬
‫וכוללת — ראוי ואף עשוי לשמש מידגם לתכנית לימודית־חנוכית לבתי‬
‫ספר וחומר לעיון ודיון לבני נוער ומבוגרים‪.‬‬
‫תכנה של חוברת זו ושל קודמותיה וההתמדה בהוצאתן לאור‪ ,‬מעידות‬
‫על התעוררות שחלה בקרב חברים‪ ,‬אשר באו — לאחר הופעתן של‬
‫חוברות ״משואה״ — והציעו לכתוב את זכרונותיהם ואחדים אף הביאו‬
‫מיומניהם הכמוסים‪ .‬אנו מייחסים חשיבות לרישומם ופרסומם של‬
‫פרטים וחוויות על אירועים ומעשים שאסור כי ישקעו בתהום הנשיה‬
‫והשכחה ואנו מאמינים שהם יהוו פתח לפרסומים נוספים של תעודות‪,‬‬
‫יומנים‪ ,‬חוברות וספרי זכרונות על פרקים רבי מעש ותושיה אשר רב‬
‫בהם העניו לצבור הרחב וחשיבות גדולה טמונה בם לתולדותיה של‬
‫תקופת השואה על מוראותיה וספיחיה‪ .‬תקוותנו איתנה כי פרסומים‬
‫אלה‪ ,‬יחד עם הפעילות החנוכית העומדת בפני הרחבה‪ ,‬יקרבו אותנו‬
‫למימוש הציפיות והמטרות שהונחו בייסודה של ״משואה״‪.‬‬
‫העויד‬
‫!‬
‫בשער‬
‫‪1‬‬
‫הגירוש האחרון מגיסו לודז־‪ ,‬אוגוסט ‪.1944‬‬
‫קול‬
‫משה‬
‫האמנם לא ילמדו לקח ז‬
‫ש ל ו ש י ם ש נ ה ח ל פ ו מאז ס י ו ם מ ל ח מ ת העולם השניה‪ ,‬ע ת צ ב א ו ת ב נ ו ת ה ב ר י ת‬
‫ה נ ח י ל ו מ פ ל ה מ ו ח צ ת ו ס ו פ י ת ל ה י ט ל ר וגדודיו‪ .‬כיום‪ ,‬ל א פ ח ו ת מ ב י מ י ם ה ה ם ‪ ,‬נ ו ד ע ת‬
‫מ כ ר ע ת ל ל י מ ו ד פ ר ק י ם אלה ש ל נצחון ב נ ו ת ה ב ר י ת ע ל ה צ ב א ה ג ר מ נ י‬
‫חשיבות‬
‫ו ה ש מ ד ת מ כ ו נ ת מ ל ח מ ת ם ה א ד י ר ה ‪ .‬ולא זה ב ל ב ד ‪ ,‬א ל א ש ע ל י נ ו ל ל מ ו ד ל כ ל ע ו מ ק ה‬
‫א ת ה ה י ס ט ו ר י ה ש ל ה ש נ י ם א ש ר ק ד מ ו ל מ ל ח מ ה ‪ ,‬ש נ י ם בהן ה ת ג ב ר ה ה ש פ ע ת ה נ א צ י ם‬
‫בגרמניה‬
‫כמותו‬
‫ו ב א י ר ו פ ה ב כ ל ל וכיצד ה צ ל י ח ו ל ה ג י ע ל ש ל ט ח ו ל ג ר ו ם ל ט ב ח ש ל א היה‬
‫מעולם‪ .‬עתה‪,‬‬
‫המקבילים‬
‫בין‬
‫ל א ח ר ש נ ו ת דור‪ ,‬שומה ע ל י נ ו‬
‫לתור‬
‫ולמצוא‬
‫את‬
‫הקוים‬
‫ה ת ק ו פ ה ההיא ל י מ י נ ו א ל ה ו ל ה פ י ק מ ת ו כ ם ל ק ח י ם ו ל ה ס י ק מ ה ם‬
‫מסקנות‪.‬‬
‫מ א ז ס י ו ם ה מ ל ח מ ה ב־‪ 1945‬ועד ה י ו ם ראו א ו ר ס פ ר י ם ר ב י ם ו נ ת ג ל ו ת ע ו ד ו ת‬
‫ח ש ו ב ו ת ע ל מ ה ש ה ת ר ח ש ב מ ח נ ה ה נ א צ י ו ב מ פ ק ד ת ו ש ל ה י ט ל ר וכן א ו ש ר ו ל פ ר ס ו ם‬
‫מסמכים‬
‫שנחשבו כסודיים ביותר במשך שנים רבות‪ .‬ס פ ר ו של א ל ב ר ט שפאר‬
‫ש ה ו פ י ע ב־‪ 1970‬מ ז ע ז ע כ ל ק ו ר א ; ש פ א ר היד‪ .‬מ מ ק ו ר ב י ו ש ל ה י ם ל ר ו ש ו ת ף פ ע י ל‬
‫ב ב י צ ו ר ה ר י י ך ו ה כ ל כ ל ה ה ג ר מ נ י ת ו ב ח י מ ו ש ו של ה צ ב א ה ג ר מ נ י ו מ ת ו ך ס פ ר ו מ ס ת ב ר ת‬
‫המסקנה שמנהיגי בריטניה הגדולה וצרפת נהגו בקלות ד ע ת בהסכימם לדרישותיו‬
‫ה מ ח ו צ פ ו ת ש ל ה י ט ל ר ‪ .‬כ ל זה א י ר ע מ פ נ י שלא ידעו כ ל ל ו כ ל ל א ת ה מ ת ר ח ש ב א מ ת‬
‫ב מ ח נ ה ו ו מ ת ו ך ש נ ב ה ל ו מ א י ו מ י ו ופעלו בפזיזות ח ס ר ת א ח ר י ו ת — ה פ ק י ר ו ב ת ח י ל ה‬
‫א ת צ ׳ כ ו ס ל ו ב ק י ה ב ה ס כ ם מ י נ כ ן ה נ ו ד ע ולאחר מכן א ת א י ר ו פ ה כ ו ל ה ‪ ,‬מ נ י ו ת שלא‬
‫הבינו‬
‫א ת א ר צ ו ת י ה ם לאפשרות מלחמה עם גרמניה הנאצית‪ .‬ל א ו ר גילוייו של‬
‫ש פ א ר ב ר ו ר כ י ו ם ש ל ו א היו ר א ש י ב ר י ט נ י ה ו צ ר פ ת מ ש כ י ל י ם ל ע מ ו ד ב צ ו ר ה א י ת נ ה‬
‫ובהחלטה‬
‫נ ח ו ש ה מ ב ל י ל ה י כ נ ע ל ס ח י ט ת ו של ה י ט ל ר — ה ר י ש ה י ו מ ו נ ע י ם א ת‬
‫פרוץ ה מ ל ח מ ה ‪ .‬מ נ ה י ג י א י ר ו פ ה ל א ה ת י ח ס ו ב ר צ י נ ו ת ה ד ר ו ש ה ל ס כ נ ת ה ש ת ל ט ו ת ם‬
‫של הנאצים על אירופה והעולם ובעד קלות דעת זאת שילמו עמיהם ב ד מ י ם מרובים‪.‬‬
‫ב א ו ת ן ש נ ו ת ה ש ל ו ש י ם ‪ ,‬ט ר ם ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬מאז ש ה ג י ע ו ל ש ל ט ו ן ב ג ר מ נ י ה — ואף‬
‫‪9‬‬
‫לפני כן — הפעילו הנאצים‪ ,‬בראשותו של־גבלס הנודע לשמצה׳ מנגנון תעמולה‬
‫אדיר נגד היהודים‪ ,‬תעמולה שהיתר‪ .‬מיוסדת כולה על שנאה והרס ועל תכניות‬
‫ברורות להשמדה טוטאלית של העם היהודי‪ ,‬כפי שנקבע בספרו של היטלר‬
‫״מיין קאמפף״‪.‬‬
‫והעולם לא ידע ולא הבין — ושמא לא רצה לדעת ולהבין — כי מצד הגרמנים‬
‫היה זה כדור נםיון בלבד‪ ,‬לבחון את תגובתם וכדור פרסומת בכדי לגנוב לב העמים‬
‫ולקרבם אליהם בעזרת שנאת היהודים‪ ,‬נושא האהוד על כולם‪ ,‬שבאמצעותו ייחלשו‬
‫העמים ויקלו על פלישתו של היטלר והשתלטותו עליה?‪.‬‬
‫תכסיס זה הצליח אמנם בידו והעולם הנאור נותר אדיש לתכניותיו השטניות‬
‫של היטלר; ההתעללות ביהודי גרמניה‪ ,‬התגברות האנטישמיות בארצות אירופה‬
‫השכנות הן בהשפעת הגייס החמישי הגרמני שאורגן מראש ופעל ביעילות במרבית‬
‫ארצות היבשת והן הזרמת כספים רבים לעידוד שנאת היהודים בקרב העמים —‬
‫כל אלה לא עוררו את מצפונם של מנהיגי אירופה ולא הניעום לעשות את חשבון‬
‫עולמם ולעמוד בפרץ‪ .‬ראשי המדינות לא התרגשו ולא זעו למראה האנטישמיות‬
‫המשתוללת בהאמינם‪ ,‬כעוורים בארובה‪ ,‬כי לא כלפיהם מכוונים חיציו המורעלים‬
‫של היטלר‪.‬‬
‫״הספר הלבן״ של ממשלת בריטניה אשר נועד לשים טבעת חנק לישוב היהודי‬
‫בא״י ע״י גזרות של קניית קרקעות‪ ,‬התישבות ועליה — אף זה היה אחד מצעדי‬
‫הפיוס של ממשלת צ׳מברלין למען רכישת לבם של הערבים שנטו לעבד הפאשיזם‬
‫של מוסוליני והנאציזם של היטלר גם יחד‪ ,‬אשר תמכו בהם בכספים ובמסיתים‬
‫במגמה לעורר מהומות דמים נגד הישוב היהודי בארץ‪.‬‬
‫המאורעות ההיסטוריים שבאו בתכיפות הולכת וגוברת הוכיחו בעליל כי‬
‫האדישות לצרת היהודים‪ ,‬מניעת הצלתם של קרבנות הנאציזם והיחס המחפיר אל‬
‫היהודים הסובלים והנרדפים כפי שנתגלה ב־‪ 1938‬בועידת אויאן אשר נכשלה‬
‫מפני שהמדינות שהשתתפו בה לא הסכימו לקלוט פליטים׳ התנקם בסופו של דבר‬
‫בממשלות ובעמים של אירופה כולה‪ .‬היטלר בהיווכחו ביחסם האדיש ובהתעלמותם‬
‫של העמים מהשפלת היהודים‪ ,‬שילח את הרסן ושיפד‪ .‬את צבאותיו נגד עמים‬
‫ומדינות בזו אחר זו‪ .‬היהודים היו אמנם הקרבנות הראשוגים אולם לא גותרו‬
‫היחידים ומלחמת העולם השניה שהחלה בגלל היחס הפייסני כלפי היטלר גרמה‬
‫לעשרות מליונים של קרבנות מקרב כל העמים‪.‬‬
‫למען האמת ההיסטוריה יש לומר׳ אף כי בצער רב‪ ,‬כי מנהיגי מערב אירופה‬
‫לא היו היחידים הנושאים באשמת פיוםו של היטלר‪ ,‬כי הרי ראשי השלטון‬
‫במוסקבה אף הם אינם נקיים מאשמה זו וגם להם חלק נכבד בכניעתו של‬
‫העולם לנאצים‪.‬‬
‫למרות השיסוי הפרוע שניהלו הגרמנים‪.‬נגד הקומוניזם חיפש םטאלין דרכים‬
‫כדי לקיים יחסים תקינים בינו לבין היטלר וחתר לדו־קיום ביניהם‪ .‬ספר הזכרונות‬
‫של חדושצ׳וב‪ ,‬אשר פורסם ב־‪ ,1970‬מאיר את רקע האירועים ופורש לעיני כל‬
‫את פשעו של סטאלין על שהזניח את הכנת צבאו וארצו למלחמה נגד הנאציזם‬
‫הגובר‪ .‬עיסוקיהם המתמידים של סטאלין ופמליתו בחיפוש אחר בוגדים מבפנים‪.‬‬
‫המתנגדים‪ ,‬כביכול‪ ,‬למשטר הסובייטי — כפי שהם נגולו זה עתה בספריו של‬
‫אלכסנדר סולז׳ניצין )וב״ארכיפלג גולג״ נאמרו הדברים מפורשות( — הם הם‬
‫שמנעו את הגברת העירנות והכוננות הצבאית לקראת המלחמה נגד הפאשיזם‪,‬‬
‫שהיתר‪ .‬בלתי נמנעת‪ .‬גם ברגעים האחרונים של השלום המדומה׳ כאשר צבאות‬
‫גרמניה כבר נעו לעבר הגבול הרוסי לא האמין סטאלין שאמנם כך הדבר וכי‬
‫היטלד ייצא להילחם נגד רוסיה‪ ,‬היות ובטח בו‪ ,‬בבן הברית מברלין‪ .‬גם לאחר‬
‫‪10‬‬
‫ששירות הביון הסובייטי הודיע שהמלחמה החלד״ נמנע עדיין סטאלין מכל פעולה‬
‫ומהזזת צבאותיו לבל יחשוד בו הימלר שאמנם חפץ הוא במלחמה‪.‬‬
‫יתכן מאד ומלחמת העולם השניה היתה נמנעת או לפחות נדחית )ואז פניה‬
‫היו שונות לחלוטין( אלמלא הסכם מולוטוב — ריבנטרופ שנחתם במוסקבה בסוף‬
‫אוגוסט ‪ .1939‬אז‪ ,‬לאחר ההסכם‪ ,‬כאשר היטלר היה בטוח שמצד הסובייטים לא‬
‫תיפתח כנגדו כל חזית‪ ,‬רק אז העיז לפלוש לפולין ומיד לאחר מכן לצרפת וכך‬
‫התחילה מלחמת העולם השניה‪ .‬היה זה בספטמבר ‪ .1939‬אילו כרתו מדינאי צרפת‪,‬‬
‫בריטניה ורוסיה הסובייטית ברית ביניהם ב־‪ ,1939‬כפי שעשו זאת באמצע שנות‬
‫המלחמה‪ ,‬אילו היו אז מתייצבים בגושיאחד כנגד הסכנה המאיימת על כולם מצד‬
‫גרמניה‪ ,‬אילולא היו אז נכנעים לסחטנות וגרתעים מאיומיו — היו מונעים את‬
‫שפיכות הדמים האיומה שירדה על אירופה ועל כל העולם ובמיוחד על עמנו‪ ,‬אשר‬
‫שילם את המחיר היקר ביותר ב־‪ 6‬מליון בניו שנרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם׳‬
‫מעשה חסר תקדים בהיסטוריה האנושית‪.‬‬
‫הכניעה לסחטנות‪ ,‬ההידרדרות ביחסים בינלאומיים וחוסר התגובה למעשי‬
‫התנפלות על עמים שלווים החלה למעשה לפני מלחמת העולם השניה‪ :‬בעת‬
‫שהיילה סילאםי‪ ,‬קיסר חבש‪ ,‬גורש מארצו ע׳׳י צבאותיו של מוסוליני והוא‪ ,‬הקיסר‪,‬‬
‫הופיע בפני חבר הלאומים בז׳נבה — אז כבר הוכחה אדישותו של העולם הנאור‬
‫למעשי ברבריות המבוצעים ע״י נציגי העמים‪.‬‬
‫היה זה מחזה של השפלה ורמיסת העקרונות הבינלאומיים שהוכיח קבל עולם‬
‫את בגידתם של פוליטיקאים ביסודות ההומאניים של החברה האנושית ובמוסר‬
‫המינימלי הנדרש ביחסים בין עמים‪ .‬אולם הפקרת החלש למלתעות הטורף הוכחה‬
‫עוד ביתר תוקף כאשר העולם לא הניד עפעף עת גרמניה התעללה באזרחיה היהודים‪.‬‬
‫אך מתי מעט מקרב עמי העולם נכונים היו להקריב קרבן כלשהו ולסכן עצמם‬
‫בהצלת יהודים או בעמידה לימינם‪ .‬האדישות לסבלו של הזולת פשתה כנגע ממאיר‬
‫בקרב מרבית העמים וברוב שדרות החברה האירופאית‪ .‬כפי שהכניעה לתביעותיו‬
‫הטריטוריאליות של היטלר ציינה את קיצו של חבר הלאומים וחשפה את חולשתה‬
‫של הדמוקרטיה‪ ,‬כך גם הסתלקותם של ראשי המדינות מעקרונות ההומאניות‬
‫ושוויון הנפש בה התייחסו לגורל היהודים תוך הפקרתם המוחלטת‪ ,‬סימלה את‬
‫השתלטות כוחות השחור על העולם‪ .‬היחס המחפיר אל היהודים בעת שפקד אותם‬
‫הגורל המר והם היו נתונים בידי אכזר צמא דם — יחס זה הלך ונמשך לאורך‬
‫כל ימי המלחמה‪ .‬ראשי בנות הברית בלונדון‪ ,‬וושינגטון ומוסקבה ידעו היטב על‬
‫השמדת היהודים בגיטאות‪ ,‬על הרצח ההמוני ביערות‪ ,‬על שריפה וחנק בתאי‬
‫הגאזים — ולמרות זאת שתקו! קריאות התגר של ועד ההצלה מירושלים ושל ראשי‬
‫היהדות והציונות בעולם החפשי ובקשותיגו להזהיר את הנאצים בנגד רצח עם‬
‫שהמה מבצעים יומם ולילה‪ ,‬לא הועברו ולא הושמעו כלל‪ .‬משרפות אושוויץ לא‬
‫הופצצו‪ .‬הרכבות שהובילו את המוני היהודים למחנות השמדה שבפולין לא הורדו‬
‫מן הפסים ע״י פרטיזנים‪ ,‬כנגד רכבות המוות לא נערכו מעשי חבלה ופועלי הרכבות‬
‫עבדו כבימים ימימה‪ ,‬אף כי ידעו ידוע את מי מובילים בהן ולאן‪.‬‬
‫האוכלוסיה הנוצרית במרבית הארצות לא זה בלבד שהיתה אדישה‪ ,‬אלא אף‬
‫שמחה לאידם של היהודים ונצלה את אסונם לשם התעשרות וגזל רכושם‪ .‬העמים‬
‫האירופיים ברחו מן העימות עם המכונה הנאצית האדירה ורבים אף שיתפו‬
‫פעולה עם הנאצים כנגד שכניהם היהודים‪ ,‬עמם חיו זה מאות בשנים‪ .‬יחס זה הוא‬
‫שאיפשר לגרמנים לרצוח את העם היהודי באין מפריע והם עשו זאת עד לרגעי‬
‫‪11‬‬
‫ה א ח ר ו נ י ם — ו כ ל זה נ ע ש ה ל ע י נ י ע מ י א י ר ו פ ה ו ב נ ו ת ה ב ר י ת א ש ר ר א ו‬
‫המלחמה‬
‫ב ה ש מ ד ת ם ו א ב ד נ ם ש ל ב נ י ע מ נ ו ח ס ר י המגן ולא נקפו‪ ,‬ב ר ו ב ם ה ג ד ו ל ‪ ,‬א צ ב ע ל ה צ ל ת ם ‪.‬‬
‫ב־‪1943‬‬
‫בברמודה ועידה לחיפוש פתרון ל ה צ ל ת הפליטים שהצליחו‬
‫זומנה‬
‫ל ה ת ח מ ק מ צ פ ר נ י הנץ ע ו ד ב ע צ ם ‪ ,‬י מ י ה מ ל ח מ ה ‪ .‬ו ע י ד ה זו ש ז ו מ נ ה ע״י ה א מ ר י ק א י ם‬
‫ו ה א נ ג ל י ם נ כ ש ל ה כשלון חרוץ ו נ ס ת י י מ ה ל ל א ת ו צ א ו ת ‪ .‬ה ס ו צ י א ל י ס ט י ם ‪ ,‬ה ל י ב ר ל י ם‬
‫ו ה מ פ ל ג ו ת ה נ ו צ ר י ו ת — כולן ה ת כ ח ש ו ל ע ק ר ו נ ו ת י ה ם ‪ .‬כ ל י ו ן מ ו ח ל ט נ ג ז ר ע ל י ה ד ו ת‬
‫אירופה והעולם שתק‪.‬‬
‫ש ל פ נ י •עמנו ב צ ב א ו ת ב נ ו ת‬
‫חלקם‬
‫ה ב ר י ת היה ג ד ו ל‬
‫ב ה ר ב ה מן ה ש י ע ו ר‬
‫ה מ ק ו ב ל • ב ק ר ב ע מ י ם א ח ר י ם ו ג ב ו ר ת ם ע ל ת ה ע ל המשוער‪ .‬כ א ן ע ל י נ ו ל ה צ י ב ב ר א ש‬
‫רשימת הלוחמים א ת מורדי הגיטאות והפרטיזנים ביערות ובערים שלחמו מעטים‬
‫מ ו ל ר ב י ם נ ג ד מ ש מ י ד ה ם ‪ ,‬כ ש ה ם מ ב ו ד ד י ם ו מ נ ו ד י ם על י ד י ס ב י ב ת ם וראויה ג ב ו ר ת ם‬
‫ה ע י ל א י ת ל ש מ ש י ס ו ד ל ח נ ו ך ד ו ר ו ת ש ל ב נ י נוער‪ ,‬ולא ש ל ב נ י ע מ נ ו ב ל ב ד ‪ .‬ב ד י ד ו ת ם‬
‫היתה כה איומה עד כי גם בקרב הפרטיזנים הנוצרים אשר אל שורותיהם הם ב ר ח ו‬
‫— לא זכו‪ ,‬ב מ ר ב י ת ה מ ק ר י ם ‪ ,‬ל י ח ס הוגן ו ל ע ז ר ה א ל א ל ה י פ ך מזה ו ל ע י ת י ם א ף‬
‫התנכלו‬
‫צבאות‬
‫ה פ ר ט י ז נ י ם ה ג ו י י ם וארגוני‬
‫בנות‬
‫הברית‬
‫— אמריקה׳‬
‫המחתרת שלהם‬
‫ורוסיה‬
‫בריטניה‬
‫ללוחמיגו‬
‫הגבורים‪.‬‬
‫בקרב‬
‫הסובייטית‬
‫ומשאר‬
‫ארצות‬
‫ה ע ו ל ם ה ח פ ש י מ צ ו י י ם היו ל מ ע ל ה מ מ י ל י ו ן ח י י ל י ם י ה ו ד י ם ‪.‬‬
‫ה י ש ו ב ה י ה ו ד י בארץ‪ ,‬ש נ ו ת ק מן ה ע ו ל ם ה י ה ו ד י — מ ק ו ר ו ת ח י ו ת ו ואונו —‬
‫והיה ק ט ן ב מ ס פ ר ו ב כ ו ח ו הכלכלי‪ ,‬ב ע ת ש א ר ב ה ל ג ו ס כ נ ת ה פ ל י ש ה ה ג ר מ נ י ת מ ן‬
‫הים‪ ,‬מן ה א ו י ר ו ב ע י ק ר מן ה י ב ש ה ע״י צ ב א ו ת י ו ש ל ר ו מ ל ש ה ת ק ר ב ל א ל כ ס נ ד ר י ה‬
‫ש ל מ צ ר י ם ‪ ,‬אז אימץ ה י ש ו ב היהודי א ת כ ל כ ו ח ו ת י ו ו ה ת ג י י ס ב מ ל ו א ו ל מ ע ן מ א מ ץ‬
‫המלחמה‪ .‬טובי בנינו התנדבו לצבא הבריטי וכל משאבינו הועמדו לרשות בנות‬
‫ה ב ר י ת ל מ ע ן ש נ ה י ה ש ו ת פ י ם מ ל א י ם ב מ ל ח מ ה ונסייע ב מ י ג ו ר ו של האויב ה ג ד ו ל‬
‫ב י ו ת ר ש ק ם ל ע מ נ ו ב מ ש ך א ל פ י ש נ ו ת קיומו‪ .‬מ ק ו ר ו ת ה א ס פ ק ה ש ל ב ר י ט נ י ה צ ו מ צ מ ו‬
‫מ א ד ו ד ר כ י ה ה ו ב ל ה ה י מ י ת ש ו ב ש ו ק ש ו ת ע ק ב פ ע ו ל ת צי ה צ ו ל ל ו ת ו ח י ל ה א ו י ר ש ל‬
‫ג ך מ נ י ה ו א י ט ל י ה ‪ ,‬אי ל כ ך ג ד ל ה ח ש י ב ו ת ו ש ל ה י ש ו ב ה י ה ו ד י ב א ר ץ ש ה י ה כ ו ל ו נ א מ ן‬
‫למטרות‬
‫העבריות‬
‫ועמל‬
‫המלחמה‬
‫שהתנדבו‬
‫בכל‬
‫למלחמה׳‬
‫כוחותיו‬
‫קשיים‬
‫לספק‬
‫את‬
‫ומכשולים‬
‫כל‬
‫הושמו‬
‫הדרוש‬
‫בדרכם‬
‫לצבא‪.‬‬
‫היחידות‬
‫מצד‬
‫בריטניה‬
‫עצמה‪ ,‬א ך ל מ ר ו ת זאת פ ר צ ו א ת ה מ ח ס ו מ י ם ו ה צ ל י ח ו ל י י ש ם א ת מ ש א ל ת ם ו ל ה ש ת ת ף‬
‫ב פ ו ע ל ב מ ל ח מ ה ב ח ז י ת ו ת שוגות‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬ה מ ד ב ר ה מ ע ר ב י ‪ ,‬ב א י י ה י ם ו ב ר ח ב י ה מ ז ר ח‬
‫התיכון‪ .‬ל ש י א ש א י פ ת נ ו זכתה ה ב ר י ג ד ה ה י ה ו ד י ת א ש ר נ ל ח מ ה ת ח ת ד ג ל ה ה כ ח ו ל‬
‫ל ב ן ב ח ז י ת א י ט ל י ה ‪ .‬כ א ל ה ועוד ר ב ו ת א ח ר ו ת היו ת ר ו מ ו ת י ו ש ל ה י ש ו ב היהודי בא״י‬
‫ל מ ע ן הנצחון ע ל ה נ א צ י ם ‪.‬‬
‫ו ה נ ה ז כ י נ ו ל ש ע ה ה ג ד ו ל ה ש ל נצחון ב נ ו ת ה ב ר י ח ‪ ,‬ו ר ק אז נ ת ח ו ו ר ל נ ו האסון‬
‫ב כ ל א י מ ת ו ‪ .‬ה ע ו ל ם ח ג ג ב ש מ ח ה א ת נ צ ח ו נ ו ע ל ה נ א צ י ם א ו ל ם ש מ ח ת נ ו א נ ו היתד‪,‬‬
‫ט ב ו ל ה ביגון ע ל א ב ד ן ה מ י ל י ו נ י ם ‪ .‬ר ק ע ת ה ה ת ב ר ר ש מ ת ו ך מ י ל י ו נ י ה י ה ו ד י ם ש ח י ו‬
‫באירופה לפני המלחמה נותרו בחיים מאות אלפים בלבד‪.‬‬
‫קווה ק ו ו י נ ו ש ע ם בוא הנצחון — ו ל מ ר ו ת ה א כ ז ב ו ת ה מ ר ו ת ש נ ח ל נ ו מ א ד י ש ו ת ם‬
‫לגורל‬
‫עמנו‬
‫בהשתתפותנו‬
‫בגבורה‬
‫‪12‬‬
‫—‬
‫יתחשבו העמים‬
‫המנצחים‬
‫בנטל‬
‫המלחמה‬
‫שנשאנו על‬
‫גבנו‪,‬‬
‫המאסיבית בצבאות בנות ה ב ר י ת ובלהט הנקם בו גלחמו צעירינו‬
‫ב כ ל ה ח ז י ת ו ת ‪ .‬ה א מ נ ו כ י י י פ ת ח ד ף ח ד ש ב י ח ס י ם ש ב י ן ה ע ם היהודי ל ב י ן‬
‫בנות הברית וניתן יהיה לנו להעלות ארצה את כל אלה ששרדו באירופה‪ ,‬לשקמם‬
‫ולבנות כאן עבורם ועבור כל היהודים מקלט בטוח ומחוסן בפני פגיעה ופחד‪.‬‬
‫השארית‪ ,‬האודים המוצלים מן האש‪ ,‬לא רצו להמשיך לחיות על קברי משפחותיהם‬
‫בארצות אירופה ‪.‬השונות כמו פולין‪ ,‬הארצות הבלטיות‪ ,‬רומניה‪ ,‬הונגריה ורוסיה‬
‫המערבית‪ ,‬בהן שלטו הגרמנים ושם נרצחו המוני היהודים בדם קר‪ ,‬השרידים‬
‫זעקו לעליה‪ ,‬להצלה מיידית ואנו האמנו כי לפחות אלה יינתנו להם ללא קושי‪.‬‬
‫אולם האכזבה היתד‪ .‬קשה ומדכאה‪ .‬ממשלת בריטניה המשיכה במדיניות ״הספר‬
‫הלבן״ שגזר על העליה וההתישבות ועל המשך גידולנו והתפתחותנו בא״י‪ ,‬כאילו‬
‫כלום לא קרה במשך המלחמה‪ .‬ורבים בעולם שאלו בתמיהה‪ :‬האמנם נמשכת עדיין‬
‫מדיניות המעל נגדנו‪ ,‬האם פיוס כוחות השחור הולך ונמשך גם לאחר הנצחון ‪1‬‬
‫הישוב היהודי בארץ שמעולם לא השלים עם גזרת החנק וההגבלות השרירו­‬
‫תיות‪ ,‬לא יכול היה להסתכל בשוויון נפש‪.‬כיצד מתעללים באחיו ואחיותיו והוא‬
‫גחלץ למעשי גבורה מחודשים בעליה בלתי ליגלית ובחיזוק שורותיו לקראת ימי‬
‫ההכרעה‪ .‬העליה והבריחה שאורגנו ביוזמתם של מוסדות הישוב והתנועה הציונית‬
‫הפכה במהרה לתנועת המונים״ בעיקר הודות לפוטנציאל העצום שהיה גלום בחיילי‬
‫הבריגדה והיחידות העבריות ששהו באותה עת באירופה‪.‬‬
‫העימות עם ממשלת המנדט הלך וגבר מיום ליום‪ .‬הבריטים הקימו מחנות‬
‫בקפריסין ורבבות מעפילים שוכנו בהם‪ ,‬היות ונמנעה מהם הכניסה אל הארץ‪,‬‬
‫ממנה הוצאו בגסות ובכוח ברוטאלי ע״י חיילי בריטניה הגדולה‪ .‬על ניצולי מחנות‬
‫המוות הגרמניים‪ ,‬על הפרטיזנים וניצולי היערות והמחבואים האחרים‪ ,‬שקיוו‬
‫להתחיל בחיים חדשים‪ ,‬עברה שוב תקופת זוועה וייאוש בהיותם כלואים מחדש‬
‫במחנות‪.‬‬
‫מתיחות רבה שררה בין יושבי המחנות לבין עוצריהם החיילים הבריטיים‪,‬‬
‫מרה היתד‪ .‬אכזבתם מן היחס המחפיר לו זכו לאחר שנים של סבל בשנות המלחמה‬
‫באירופה‪..‬בימים ההם הייתי יו״ר הועד למען גולי קפריסין מטעם הישוב וההנהלה‬
‫הציונית ובתפקיד זה בקרתי פעמיים במחנות הללו והייתי מזועזע עד עומק גשמתי‬
‫מתנאי חייהם הקשים ומהיחס הגס לו זכו מצד השומרים האנגלים‪ .‬ההבנה המיוחלת‬
‫בינינו לבין השלטונות לא נמצאה‪ ,‬רשיונות העליה היו מועטים והמצב היה בכי‬
‫רע‪ .‬זוכר אני שמיד לאחר המלחמה ב־‪ ,1945‬בעת טיסתנו מארץ ישראל ללונדון‬
‫דרך קהיר‪ ,‬שמענו על גצחון מפלגת הפועלים — הלייבור — על וינסטון צ׳רצ׳יל‪,‬‬
‫מנהיג המערכה ע ד הנאצים‪ .‬הלייבור הבטיח לשנות את עמדתו כלפינו — אולם‬
‫לאחר שניצחו בבחירות התכחש גם הוא להתחיבויותיו‪ .‬תקוותנו שממשלת הלייבור‬
‫תבטל את הספר הלבן ותפתח ביחסים חדשים עם התנועה הציונית והישוב —‬
‫נתבדתה חיש מהר והמציאות טפחה על פנינו‪ :‬בווין ואטלי הפרו את הבטחתם‬
‫והתייצבו נגדנו ביתר שאת‪ ,‬מכסת העליה החודשית הגיעה ל־‪ 1500‬בלבד‪ ,‬ומשמרות‬
‫החופים ביבשה ובים המשיכו לצוד סירות מעפילים רעועות שהובילו את ניצולי‬
‫השואה אל חופי הארץ‪.‬‬
‫המאבק לעליה נמשך והעולם זועזע ממדיניותו של במין — עד אשר ב‪29‬‬
‫בנובמבר ‪ 1947‬החליטה עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית ‪,‬בחלק‬
‫של ארץ ישראל‪ .‬וזאת לאחר שהבריטים לא נענו לפניותיו של מרומן ומדינות אחרות‬
‫להקצות לנו‪ .100 .‬אלף‪ .‬סרטיפיקטים למען עקורי המחנות שהתרכזו במחנות פליטים‬
‫בגרמנלה‪ .‬הממשלה הבריטית נלחמה בכל עוזה בישוב ועשתה את כל שהיי לאל‬
‫ידה לסכל את החלטת האו״ם‪ .‬נוכח התנכלויות אלו לא ראינו עוד כל אפשרות‬
‫לפשרה כלשהי עם לונדון ולת גם החלה המלחמה להקמת מדינתנו העצמאית לא‬
‫ב־‪ 15‬במאי ‪ 1948‬אלא למחרת הכרזת העצרת' על הקמתה‪ ,‬הוא ה־‪ 30‬בנובמבר‬
‫‪13‬‬
‫‪30‬‬
‫‪.1947‬‬
‫שנות‬
‫המגדטורי‬
‫המימשל‬
‫הסתיימו‬
‫בכשלון‬
‫חרוץ‬
‫בגלל‬
‫התנכרותו‬
‫ל ה ת ח י י ב ו י ו ת ‪ ,‬א ש ר ל מ ע נ ן נ מ ס ר ב י ד ו ה פ ק ד ו ן ע ל הארץ‪.‬‬
‫בריטניה התחילה את צעדיה בארץ באקט מפואר של הצהרת בלפור ובעשרים‬
‫ה ש נ י ם ה ר א ש ו נ ו ת ש ל שלטונה‪ ,‬ל מ ר ו ת ח ר י ק ו ת ו ס ט י ו ת ל א מ ב ו ט ל ו ת ‪ ,‬נ ר ש מ ו בכ״ז‬
‫פ ר ק י ם ר א ו י י ם לציון ש ל ש י ת ו ף פ ע ו ל ה ב י נ ה ל ב י ן ה ה ס ת ד ר ו ת ה צ י ו נ י ת ב ר א ש ו ת ו‬
‫ש ל ד ״ ר ח י י ם ווייצמן‪ ,‬א ש ר א י פ ש ר ו א ת ג י ד ו ל ו ו ה ת פ ת ח ו ת ו ש ל הישוב‪ .‬א ו ל ם ה ע ש ו ר‬
‫ה א ח ר ו ן של שלטון ה מ נ ד ט היו ש נ י ם ש ל כ נ י ע ה ל ס ח ט נ ו ת ה ע ר ב י ת ש נ י ז ו נ ה מ ה פ ת ו י י ם‬
‫של הפאשיסטים והנאצים ובשנים אלו נמנעה באכזריות הצלתם של יהודים לפני‬
‫ובזמן ה מ ל ח מ ה ו ה כ נ י ע ה ה מ ב י ש ה ל ע ר ב י ם נ מ ש כ ה ג ם ל א ח ר הנצחון ע ל ה נ א צ י ם‬
‫ו ע ד ר ג ע י ש ל ט ו נ ם ה א ח ר ו נ י ם ‪ .‬ג ם ל א ח ר ש ה נ צ י ב העליון ע ז ב א ת הארץ עדיין ט י פ ח ו‬
‫ה ב ר י ט י ם א ש ל י ו ת שוא ש א מ נ ם ש ו ב י ש ו ב ו ל כ א ן — ב ת ק ו ו ה ש מ ד י ג ו ת ע ר ב ת ש ת ־‬
‫לטנה‬
‫על הישוב היהודי הקטן‪ .‬ש א י פ ו ת א ל ה נ ת מ כ ו ע ל י ד ם ג ם ב א ו ר ח מ ע ש י‬
‫ב ת ח י ל ת מ ל ח מ ת השחרור‪ ,‬ב ע ת פ ל י ש ת ה ל ג י ו ן ה ע ר ב י ש ל ה מ ל ך ע ב ד א ל ל ה ‪ ,‬ש ל ח ם‬
‫נ ג ד נ ו ב י ר ו ש ל י ם ו כ ב ש ש ט ח י ם ש ל א״י ה מ ע ר ב י ת ו כ ל זאת ב פ י ק ו ד ם ה י ש י ר ש ל‬
‫קצינים‬
‫ב ר י ט י י ם ‪ ,‬וכן ע ם פ ל י ש ת ם ש ל ש א ר צ ב א ו ת ע ר ב ל א ר ץ ע ם ה ה כ ר ז ה ע ל‬
‫ה ק מ ת ה ש ל מ ד י נ ת ישראל‪ .‬וכך הקיץ הקץ ע ל ש ל ט ו נ ם ש ל ה ב ר י ט י ם בא״י ו ה ו ק מ ה‬
‫מ ד י נ ת י ש ר א ל ה ע צ מ א י ת בכוח ה ח ל ט ת נ ו ה נ ח ו ש ה ל ה י ו ת א ד ו נ י ם ל ע צ מ נ ו ולא ל ת ת‬
‫יותר את גורלנו בידי אחרים‪.‬‬
‫זזמדתם ש ל ע מ י מ ר ב ב ס כ ס ו ך ה ג ל ו ב א ל י בין ב נ ו ת ה ב ר י ת ל ב י ן מ ד י נ ו ת הציר‬
‫)גרמניה‬
‫העולם‬
‫הנאצית‪ ,‬איטליה‬
‫ה פ א ש י ס ט י ת ויפאן‬
‫האימפריאליסטית שלפני‬
‫מלחמת‬
‫השניה( ה י ת ה כולה ל צ ד מ ע צ מ ו ת ה צ י ר ‪ .‬ב י מ י ה מ ל ח מ ה צ י פ ו ב נ י‬
‫ערב‬
‫ל ב ו א ם ש ל ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬ה ם מ ר ד ו ב ב ר י ט י ם ) מ ר ד ר א ש י ד ע ל י ב ע י ר א ק ( ומן ה מ פ ו ר ס ­‬
‫מות היא עמדתו ש ל ראש ממשלת מצרים כיום‪ ,‬אנואר םאדאת‪ ,‬לגבי היטלר ותורתו‬
‫ו א ל ה אינן א ל א א ח ד ו ת מן ה ד ו ג מ א ו ת ה ר ב ו ת ה מ ו כ י ח ו ת ‪ ,‬כ י מ נ ה י ג י ע ר ב ו ע מ י ה ם‬
‫קיוו ל נ צ ח ץ הפאשיזם — אם מ ת ו ך א י נ ט ר ס י ם ש ל ה א פ נ ד י ם ו ה ש י י כ י ם ו א ם מ ת ו ך‬
‫ש נ א ה ל ב ר י ט י ם ש מ ש ל ו ב ה ם וכן מ ה מ נ י ע ש ל ע ר ב י א ר ץ י ש ר א ל ש נ י ז ו נ ו מן ה ה ס ת ה‬
‫ש ל ה מ ו פ ת י וחבריו‪ .‬כ ך או א ח ר ת — ה ק ו ה ע ר ב י היה ב ר ו ר ל ח ל ו ט י ן ו ל מ ר ו ת ז א ת‬
‫המשיכה בריטניה וארצות אחרות לחזר אחרי הערבים‪ ,‬להפריח הבטחות ולהכנע‬
‫לדרישותיהם‪.‬‬
‫לאחר שהוקמה מדינת ישראל ולמרות שצבאות הערבים שפלשו לארצנו כדי‬
‫ל ח ס ל ה ו ל מ ג ר ה נוצחו׳ לא ה ש ל י מ ו ה ע ר ב י ם ע ם קיומנו‪ .‬חוזי ש ב י ת ת ה נ ש ק ש נ ח ת מ ו‬
‫ב ר ו ד ו ס לא ה ו ב י ל ו א ו ת נ ו ל ק ר א ת חוזה ש ל ו ם ‪ ,‬נ מ ש כ ה ה ה ס ת נ ג ו ת ד ר ך קווי ש ב י ת ת‬
‫ה נ ש ק ל ש ם מ י ק ו ש ו ר צ ח יהודים ע ל ידי ה פ ד א י ן ש פ ע ל ו בעידח־ן ש ל מ ד י נ ו ת ע ר ב‬
‫ה ש כ נ ו ת ‪ .‬נ כ ו נ ו ת נ ו ל ע ש ו ת ש ל ו ם ע ם ה מ ד י נ ו ת ה ש כ נ ו ת ל א נ ע נ ת ה ב ח י ו ב ‪ .‬ב־‪1956‬‬
‫פ ר צ ה מ ל ח מ ת ק ד ש ב ס י נ י ו ה צ ב א ה מ צ ר י ה ו ב ס ‪ .‬א ו ל ם ב־‪ 1957‬נ א ל צ נ ו ל ש ו ב לקווי‬
‫שביתת‬
‫ת ח ת לחץ ארגון‬
‫הנשק‬
‫האומות‬
‫המאוחדות‬
‫וראשי‬
‫המעצמות‪:‬‬
‫ארצות‬
‫ה ב ר י ת ו ב ר י ת המועצות‪.‬‬
‫בתמורה‬
‫ניתנה לנו התחייבות שמיצרי טירן יהיו פתוחים ולא יופרע שיט‬
‫א נ י ו ת י ש ר א ל י ו ת ‪ .‬ה ו ק ם ח י ל האו״ם ש ע מ ד ב ג ב ו ל בין מ צ ר י ם ו ב י נ י נ ו ב ר צ ו ע ת עזה‪,‬‬
‫בשאךם־א־שייך‬
‫ו ב מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם ‪ ,‬א ו ל ם זה ל א ה ב י א לתזוזה ש ל מ ד י נ ו ת ע ר ב‬
‫ל ק ר א ת שלום‪ .‬ה ר ח ק ת ה מ ל ך פ א ר ו ק מ ה ש ל ט ו ן ב מ צ ר י ם ושלטונו ש ל נ א צ ר א ף ה ם‬
‫ל א ש י נ ו א ת הקו כ ל פ י מ ד י נ ת י ש ר א ל ‪ .‬מ ד י נ ו ת ע ר ב ה מ ש י כ ו ל ק י י ם מ ח נ ו ת פ ל י ט י ם‬
‫ע ל ג ב ו ל ו ת ה מ ד י נ ה ולא רצו ל י י ש ב א ת ה פ ל י ט י ם ה ע ר ב י י ם ב א ר צ ו ת י ה ם ‪ ,‬א ף כ י הן‬
‫‪14‬‬
‫משמעות לפח אדם וזאת בכדי להמשיך ולגייס מתוכם לוחמים נגד ישראל ולמען‬
‫שהעולם כולו יידע כי לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל‪ .‬הסורים היו‬
‫הקיצוניים ביותר והטרידו את ישובי הגליל והחולה והם גם סבכו את מצרים‬
‫במלחמה ב־‪.1967‬‬
‫לאחר עשר שנים של שקט יחסי מאז מלחמת קדש‪ ,‬שוב נתערער המצב‬
‫בגבולות‪ .‬גאצר אירגן את כל המדינות השכמת לישראל נגדנו וגייס את צבאותיהן‬
‫כדי לחסל את ישראל‪ .‬גם המלך חוסיין הצטרף לברית הבלתי קדושה הזאת‪ ,‬אף‬
‫כי ידע שעצמאותו וחייו נצלו לא פעם בזכותה של ישראל‪ .‬במלחמת ששת הימים‬
‫נחלו צבאות ערב מחדש מפלה שלא היתד‪ .‬עוד דוגמתה‪ .‬צה״ל כבש את הגולן‪ ,‬את‬
‫סיני׳ שחרר את כל ארץ ישראל המערבית ואיחד את ירושלים בתור בירת ישראל‪.‬‬
‫מדינות ערב שגיגפו קשה המשיכו במאבקם נגדנו על ידי חבלנים ובמלחמת ההתשה‬
‫בתעלת סואץ‪ ,‬וברית המועצות העמידה את עצמה כליל לצדם בספקה להם נשק‬
‫רב ומתוכחם ויועצים צבאיים‪ .‬ייתכן כי החמצנו הזדמנויות לשלום בשנים‬
‫‪ .1973—1967‬מדינאים ישראליים האמינו שאפשר יהיה להמשיך לשבת בכל‬
‫השטחים עוד שנים רבות וכי הערבים לא יעיזו ללחום בנו‪ .‬אין ספק שעמדה זו‬
‫הביאה להרדמה‪ ,‬לשביעות רצון מוגזמת ולחוסר עירנות מצד צה״ל ובמלחמת יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1973‬הרגשנו קשות את התוצאות‪ 3 .‬הדו״חות של ועדת‬
‫אגרנט נתנו לנו הזדמנות לחשבון גפש אמיתי‪ .‬חשבון הנפש צריך להקיף את‬
‫העם כולו ולא רק את צה׳׳ל‪ .‬צה׳׳ל הוא צבא העם ומושפע מהמתרחש‪ .‬לשמחתנו‬
‫צה״ל כבר הפיק לקח מן המישגים והמכות אותן ספגנו בראשית המלחמה‪ .‬ואף כי‬
‫ניצחנו במלחמה קשה ואכזרית זאת‪ ,‬בזכות אומץ לבם של חיילינו‪ ,‬הרי שרבות עוד‬
‫עלינו ללמוד ולתקן הן בהווה והן בעתיד‪ ,‬כי חוסנו המוסרי של העם יחזק גם את‬
‫צה״ל‪ .‬מאז ועד היום התחזקנו מאד בכמות ובאיכות — אך יחד עם זאת התרחבה‬
‫החזית על כל מיגזריה — המדינית‪ ,‬הבטחונית‪ ,‬הכלכלית וההסברתית וכן אסור‬
‫לנו להתעלם מן המציאות החדשה המוכיחה‪ ,‬כי למרות שניצחנו את מצרים‬
‫וסוריה וכל יתר הצבאות שהשתתפו אתם במלחמה נגדנו‪ ,‬חל מאז מלחמת יום‬
‫הכיפורים שינוי ניכר במצבנו המדיני‪.‬‬
‫מדינות אירופה סרבו לתת רשות חניה לאוירונים אמריקאיים שהובילו נשק‬
‫לעזרת צה״ל ורק פורטוגל הדיקטטורית הרשתה לאוירונים אמריקאיים לחנות‬
‫בבסיםיה‪ ,‬בהתאם להסכם מוקדם בינה ובין ארה״ב‪.‬‬
‫עובדה היא ואין להתעלם ממנה שהכוח הכלכלי של הארצות מפיקות הנפט‬
‫הגבירו עשרת מונים את כושר מיקוחן וסחטנותן של מדינות ערב‪ ,‬עד כי כמעט‬
‫כל ארצות אירופה נכנעו לאיומיהן — ואף העמידו את משיגגטון במצב קשה‪.‬‬
‫מדיניות הפיוס של אירופה והעולם כולו כלפי מדינות ערב‪ ,‬הנובע מחשש לחרם‬
‫נפט חדש הולך וגובר ורבות הן המדינות המתועשות התרות אחר מדינות ערב‬
‫ומבקשות את השקעותיהן‪ ,‬את קניות הנשק העצומות שלהן ואת אספקת הדלק‬
‫היקר — בכדי למנוע התמוטטות כלכלית המאיימת עליהן ולהבטיח את המשך‬
‫פעולתן התעשייתית העלולה לבוא לידי חנק אם תחול הפסקה — ולוא גם חלקית‬
‫בלבד — באספקת הנפט‪.‬‬
‫בעקבות חולשתו של המערב וכתהצאה מהתערבות גוברת של ברית המועצות‬
‫במתרחש באזורנו החלה מיתקפת פיוס מחודשת כלפי הסחטנים של ימינו‪.‬‬
‫בשנות השלושים נכנעה אירופה לנאצים ומדיניות הפיוס עלתה לעולם ביוקר‬
‫רב‪ .‬בשנות השבעים נפתח פרק כניעה חדש כלפי השייכים של המדבר ובעלי‬
‫מקורות הנפט‪ .‬מחיאות הכפיים ליאסר עראפת‪ ,‬ראש החבלנים‪ ,‬שהצהיר בעצרת‬
‫האו״ם על רצונו להשמיד את ישראל‪ ,‬מסמלות את הפיוס הזה של העולם המאורגן‬
‫‪15‬‬
‫בכל שפלותו וביעורו‪ .‬אמנם ישנם מדינאים המתביישים להביט בעינינו‪ ,‬אולם‬
‫גם הם מנסים להסביר ולתרץ את ההצבעות המחפירות באומות המאוחדות או את‬
‫ההימנעות מהצבעה‪ ,‬בתירוצים מתירוצים שונים‪ .‬ברית המועצות מעודדת את‬
‫מדינות ערב לפגוע בכלכלה של העולם החופשי ולערער את יציבות המשטרים‪.‬‬
‫אירופה מהססת להתאחד עם ארה״ב כדי לפעול יחדיו נגד החנקת המדינות‬
‫התעשייתיות על ידי מדינות הנפט‪ .‬הרעיונות שבאו מוושינגטון על מונות השתלטות‬
‫על מקורות הנפט אין מאחוריהן בינתיים כל כיסוי‪ .‬הדייר קיסיגג׳ר מנסה אמנם‬
‫לאחד את צרכני הנפט לחזית אחת כלפי המפיקים‪ ,‬אולם חולשת העולם המערבי‬
‫היא גלויה ובולטת‪ ,‬בשל התקוות אשר‪.‬רבים משתעשעים בהן‪ ,‬כי יוכלו לקנות את‬
‫לב הערבים על ידי כך שישראל תוותר על שטחים‪ .‬בוועידת ראבט של מלכי‬
‫ונשיאי ערב הוכח כי מדינות ערב מתכוונות לנצל את הכח הכלכלי׳ הכספי והמדיני‬
‫ללא התחשבות באינטרס העולמי‪.‬‬
‫אש״ף קיבל הכרה בלעדית כנציג הפלשתינאים‪ .‬המלך‪ .‬חוסיין נכנע בינתיים‬
‫ויצא מן‪ .‬התמונה של משא ומתן אפשרי עם ישראל‪ .‬הקיצוניים בעולם הערבי‬
‫הרימו ראש‪ .‬והתקוות של ד״ר קיסינג׳ר ‪.‬למתינות לא התממשו‪ .‬חטיפות מטוסים‬
‫על ידי חבלנים‪.‬ערבים נהייתה למציאות שכבר‪.‬התרגלו אל?ה‪..‬קדאפי‪.‬הלובי מפרנס‬
‫בכספו את הטרור האירי‪ ,‬הפועל בבריטניה‪ .‬מדינות ערב נותנות חסות לחוטפי‬
‫מטוסים ולחבלנים‪ .‬מדינות אירופה משחררות רוצחים שפעלו בשדות תעופה‬
‫ברומא‪ ,‬אתונה‪ ,‬לונדון‪ ,‬אמסטרדאם ופריז‪ .‬כולם פוחדים ממעשי נקם של ארגוני‬
‫הטרור הערבים‪ .‬זעזוע קל עבר אמנם על העולם אחרי רצח הספורטאים הישראליים‬
‫במינכן בזמן האולימפיאדה‪ ,‬אך מאז נשכח הכל‪ .‬יאסר ערפאת התקבל בכבוד‬
‫במוסקבה‪ ,‬בבלגרד‪ .‬ובבוקרםט ושר החוץ הצרפתי מיהר לבירות להצטלם אתו‬
‫בפגישה חייכנית‪ .‬נשק עצום ממשיך לזרום לסוריה מברית המועצות ומדינות‬
‫המערב מבקשות למכור נשק לכל מדינה ערבית‪ ,‬כי הסעודים והכווייתים משלמים‬
‫בפטרודולרים‪ .‬אירופה שהשתחררה מהכיבוש הנאצי כורעת עתה בפני השייכים‬
‫של מדבר ערב והמלך פייסל הפך לאיש השנה של השבועון ״טיים״‪ .‬אנו חיים‬
‫שוב בתקופה מסוכנת ומי יודע באם פיוסם של הערבים אינו טומן בחובו סכנה‬
‫למלחמת עולם חדשה המאיימת פי כמה על האנושות מקודמתה‪ .‬הופעת יאסר ערפאת‬
‫בעצרת האו״ם היא אולי התחלת הסוף של האירגון הזה שמדינות המערב נמצאות בו‬
‫במיעוט‪ ,‬והרוב הוא בידי הקומוניסטים‪ ,‬הערבים והעולם השלישי אשר מחליטים‬
‫בו כברצונם‪ .‬עולם שלישי זה של אסיה ואפריקה התומך בערבים לא זכה עד כה‬
‫לשום עזרה ממשית מהם‪ .‬מיליוני הרעבים בבנגלה־דש ובהודו שבאסיה ובארצות‬
‫אפריקה מצבם הוחמר עתה כי מדינות אלו ודאי אינן יכולות לשלם בעד הנפט‬
‫היקר‪ .‬בעקבות עליית מחירי הנפט עלו גם מחירי הדשנים והרעב מציק עוד יותר‪,‬‬
‫אולם אין מסקנות‪-‬מעשיות ואין חשבון נפש כי גדול הפחד מפני הכוח הערבי‪ .‬פעם‬
‫סחרו הערבים בעבדים שחורים של אפריקה‪ .‬עכשיו הם סוחרים בנפט ומשעבדים‬
‫עמים באיומים וסחטנות‪ .‬הם מבטיחים ‪,‬אמנם סיוע ועזרה אולם את הכסף הם‬
‫משקיעים בנשק‪ .,‬בבתי חךושת במערב׳ באחוזות מפוארות באירופה‪ ,‬בעיסקות‬
‫כלכליות־כספיות לשם רווחים‪ ,‬ואפילו לאחיהם הערבים במצרים הנמצאת במצוקה‬
‫כלכלית אין הם מעניקים סיוע לפיתוח הכלכלה‪ ,‬אלא רק לנשק — כדי׳ ללחום‬
‫בישראל! וכאשר המלך האדיר בכסף ונפט׳ פייסל‪ ,‬רצה לבוא להתפלל במסגד עומר‬
‫בירושלים‪ ,‬הוא עודד ותמך בארגון מלחמה חדשה נגד ישראל ותבע להפעיל את‬
‫כל הלחצים בעזרת הנפט והכסף! זו דמותו של העולם בו אנו חיים!‬
‫העולם‪.‬ניצב על פרשת דרכים וישראל צופה אל מול סכנות חדשות‪-.‬שוב‪,‬‬
‫כבעבר‪ ,‬מבחנו של העולם הוא ביחסו אל היהדות ואל ישראל‪ .‬בשנות השלושים‬
‫‪16‬‬
‫התחילו הנאצים את מיתקפתם על העולם באמצעות התעללותם ביהודים והעולם‬
‫שלא עמד על הסכנה שילם לאחר מכן מחיר יקר על התעלמותו מכך ועל הפקרת‬
‫העם היהודי‪.‬‬
‫עתה נלחמות מדינות ערב נגד היהודים ומדינתם היחידה ואם מדינות העולם‬
‫תישארנה אדישות ותחזורנה על הטעות הפטאלית של שנות השלושים — תיגדל‬
‫התמורה שתידרש מהן פי כמה וכמה; ויחד עם התמורה תגדל החרפה — ועלינו‬
‫להבהיר לעולם כולו כי לא תיתכן הפשרה — דאטאנט — בין מזרח ומערב ללא‬
‫אי־לוחמה והפשרה במזרח התיכון‪ .‬עלינו להגביר את מאמצינו בין העמים ולהכפיל‬
‫את ההסברה בכל רחבי תבל‪ ,‬בכדי להעמידם על הסכנה הצפויה עם כניעתם לאילי‬
‫הנפט‪ .‬שומה עלינו לגלות ידידים ישנים וחדשים בכל הארצות‪ ,‬לעורר את מצפונם‬
‫של טובי האומות ולעודד תנועות מחאה במדינות המערב כעד מגמות הכגיעה‬
‫המבישות של מנהיגים מסויימים‪ .‬ל ק ח ש נ ו ת ה ש ל ו ש י ם ו ש נ ו ת מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם‬
‫השניה חייב ל ש מ ש ת מ ר ו ר ד ר ך ואות אזהרה לכל א ד ם נאור בימינו‪ .‬השואה שפגעה‬
‫בעמנו‬
‫והאבידות ש ל ע מ י ם אחרים — עלינו להזכירן השכם והערב לכל‬
‫העמים!‬
‫עלינו להזהיר א ת ה כ ל מפני שואה ח ד ש ה המאיימת על העולם‪.‬‬
‫רבים הם קווי הדמיון אותם ניתן למתוח בין התקופה שלפני מלחמת העולם‬
‫לבין תקופתנו‪ ,‬אולם מן הראוי גם לציין ולהדגיש את ההבדלים השולטים ביניהן‪:‬‬
‫ע ת ה ‪ ,‬ש ל א כ ב י מ י ם ה ה ם ‪ ,‬ק י י מ ת מ ד י נ ת י ש ר א ל והיא הולכת ומתפתחת׳ הולכת‬
‫ומתחזקת — ושלושה מיליון אזרחיה החלטתם נחושה לשמור על מדינתם ולקלוט‬
‫בה מליונים נוספים של יהודים מן המזרח והמערב כאחד‪.‬‬
‫לקחי התקופה שקדמה למלחמה ולקח השואה חרותים עמוק בלבנו והם משמשים‬
‫מורה דרך בחיינו‪ .‬ה ע ם ה י ה ו ד י כ ו ל ו ע ו מ ד מ ל ו כ ד יחד במטרה להגשים את שאיפו־‬
‫תנו‪ ,‬לחיזוק המולדת ולביצור העם‪ .‬צ ה י ל ה ו א ה כ ו ח ה מ ר ת י ע כ ל א ו י ב ו צ ר ו ה ו א‬
‫המבטיח א ת חוסנה ושלמותה של המדינה‪.‬‬
‫אי לכך שונה כיום מצבנו תכלית שינוי ממצבנו אז‪ .‬בארצות רבות בעולם‬
‫שמור זכרון התקופה הנאצית ואזהרותינו נופלות על קרקע פורה ומעוררות הדים‬
‫המגבירים את רוח שוחרי הקידמה‪ .‬עמידתה הבוטחת של ישראל מעוררת אהדה‬
‫בין עמים ומאמצת ידיהם של מתנגדי מדיניות הפיוס והכניעה‪.‬‬
‫במערכה החינוכית הענפה המוטלת עלינו לאור הנסיונות שחרשו על גבנו‬
‫בדור האחרון נודעת חשיבות רבת ערך למשימות אשר מוסדות מסוגו של ״משואה״‬
‫יכולים ליטול על עצמם‪.‬‬
‫על ״משואה״‪ ,‬שזה עתה הושלמו בנייניה‪ ,‬להגביר את פעילותה‪ ,‬להרחיבה‬
‫ולהעמיקה! מחובתה להחדיר בקרב בני הנוער מן הארץ ומחוצה לה‪ ,‬יהודים‬
‫ובני עמים אחרים‪ ,‬את הכרת הסכנה המאיימת על העולם מן הפייסנות ואת תודעת‬
‫השואה והגבורה בהן עמד עמנו במלחמת העולם השניה — ותהיה זו תרומתה‬
‫הצנועה למאבק הלאומי בו עומדים המדינה והעם‪.‬‬
‫שלושים שנה שחלפו מאז תום המלחמה הם תקופה עתירת נסיונות לעמנו‪.‬‬
‫האירועים המרכזיים שאירעו בשנים אלה ואותן תארנו לעיל‪ ,‬הם שחרתו את‬
‫רשמיהם העמוקים בלב דורנו‪ ,‬השפיעו על תגובותינו והשקפת עולמנו והם המנחים‬
‫את מעשינו ואין ספק כי רבה ומרשימה תהיה השפעתם גם על הדורות הבאים‪.‬‬
‫בסקרנו את התקופה הזו‪ ,‬תקופה שרבו בה הכאב והצער אך גם לא נעדרו‬
‫‪17‬‬
‫מ ת ו כ ה ע ת ו ת ‪ .‬ש ל מ ז ו ר ובנין — נסתכל‪ .‬נאי ב פ נ י ה מ צ י א ו ת ב ע י נ י י ם פ ק ו ח ו ת ובמבט‪.‬‬
‫מ פ ו כ ח ‪ ,‬ת ו ך ב ט ח ו ן ב כ ו ח נ ו ו ב צ ד ק ת ד ר כ נ ו ‪ ,‬באומץ‪ ,‬ב א מ ו נ ה ‪ .‬ו ב ת ק ו ו ה ל ע ת י ד ט ו ב‬
‫י ו ת ר ל ע מ נ ו ו ל ע ו ל ם כולו‪ .‬נ ע ש ה ו נ פ ע ל ל מ ע ן ה ת ח ד ש ו ת מ ו ס ר י ת ב מ ד י נ ת נ ו ונשוב‬
‫ל ה י ו ת נ א מ נ י ם ל ע ק ר ו נ ו ת ה י ס ו ד ש ל ה צ י ו נ ו ת ו ס פ ר ה ס פ ר י ם שלנו‪ . .‬נ י א ב ק ע ל ש ל ו ם‬
‫א מ ת ע ם ש כ נ י נ ו ת ו ך ד א ג ה מ ת מ ד ת לבטחוננו‪ ,‬ו ע ת י ד נ ו ‪.‬‬
‫א נ ו ח י י ם ב ת ק ו פ ה ה ר ת גודל‪ .‬ו ה ת פ ת ח ו י ו ת ‪ .‬ה כ ר ע ו ת י נ ו ח י י ב ו ת ל ה י ו ת ש ק ו ל ו ת‬
‫ו א ח ר א י ו ת ‪ .‬מ ע צ מ ו ת ג ד ו ל ו ת י כ ו ל ו ת ל ש ג ו ת ו ל ס ט ו ת ואין ס כ נ ה ‪ .‬נ ש ק פ ת לקיומן‪. .‬אנו‬
‫מ ו פ ק ד י ם ‪ .‬ע ל ג ו ר ל ה מ ד י נ ה והעם ו ל נ ו א ס ו ר ל ט ע ו ת ‪ ,‬ה י ו ת ו ה ס י כ ו נ י ם ה ם ‪ .‬ר ב י ם מאד‪,‬‬
‫א ו ל י נ פ ת ח ו ס כ ו י י ם ל ש ל ו ם ? אולי ס ו ף ס ו ף י ג י ע ו ה ע ר ב י ם ל מ ם ק ג ה שאי א פ ש ר‬
‫לחסלנו‪ .‬ולהרוס את מדינתנו ו הדבר תלוי ביחסו של העולם לעוצמה הערבית‬
‫ה מ נ ס ה ל ה כ ת י ב לעולם‪ :‬א ת רצונה‪ .‬ה א ם יאזור ה ע ו ל ם א ת א ו מ ץ ‪ .‬ה ל ב ו ה כ ו ח הדרוש‪,‬‬
‫ב כ ד י ל ע צ ו ר א ת ה ה ש ת ו ל ל ו ת ש ל הכסף‪ ,‬ה נ ש ק ו ה נ פ ט ‪ .‬ה ע ר ב י ?‪.‬‬
‫נ ע מ ו ד מ ל ו כ ד י ם •שכם א ח ד ע ם ה ע ם ה י ה ו ד י ב ע ו ל ם ו נ י א ב ק ע ל ק י ו מ נ ו כ ע ם‬
‫ו כ מ ד י נ ה ל ל א ר ת י ע ה וללא חת‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫גדעון‬
‫האוזנר‬
‫‪ 30‬שנה לגמר מלחמת העולם השניה‬
‫־‬
‫במאי השנה ימלאו שלושים שנה לגמר הקטל באירופה‪ .‬ס פ ק‬
‫אם התאריך‬
‫הזה י ז כ ה לציון נ ר ח ב ב ע ו ל ם ה מ ע ר ב י ‪ .‬כי מאז צ פ ו ועלו ב ע י ו ת א ח ר ו ת ‪ .‬א ו י ב י ם‬
‫מאתמול נעשו ידידים; בריתות ישנות נתפרקו‪ :‬העולם מעדיף להתעלם מארועי‬
‫האימים ההם‪ .‬ר ב י ם סוברים כי נסתמה׳ הפירצה אשר דרכה פרץ הנאציזם ושטף‬
‫א ת א י ר ו פ ה ‪ .‬ה ל ל ו ר ו צ י ם ל ה א מ י ן כ י מ ה ש ק ר ה ל א יחזור ע ו ד ו מ מ י ל א אין מ מ נ ו‬
‫לקחים‪ .‬ל ע ת י ד ‪ .‬זוהי ט ע ו ת ח מ ו ר ה ו מ ס ו כ נ ת ‪.‬‬
‫‪ .‬ק מ ו ה י ס ט ו ר י ו נ י ם ה מ נ ס י ם ‪ .‬אפילו; ל כ ת ו ב מ ח ד ש א ת ה ע ב ר ב מ ג מ ה ל ה ו כ י ח‬
‫שהנאצים‬
‫ל א היו כ ל כ ך ר ע י ם ׳ ש ה י ם ל ר נ ד ח ף ל מ ל ח מ ה‬
‫בעל־כרחו‬
‫ושהמערב‬
‫א ח ר א י ‪ .‬ל ה ל א פ ח ו ת מגרמניד* ב ס י ד ר ת פ ר ס ו מ י ם מ נ ס י ם ל ע ו ו ת א ת ה א מ ת ה ה י ס ט ו ר י ת ‪.‬‬
‫‪.-‬‬
‫אנו‪ ,‬ה י ה ו ד י ם ‪ .‬איננו• י ב ו ל י ם ל ש כ ו ח ואיננו מ ש ל י מ י ם ע ם הזיוף‪ .‬מ ע ו ל ם ל א‬
‫ברחנו מלקחי העבר ואף פ ע ם לא תלשנו דפים מספרי ההיטוריה‪ .‬למדנו לחיות‬
‫ע פ ע ב ר נ ו ‪ ,‬גם'כשהיה‪ •.‬מ ר מאד‪ .‬ה ה ת ע ס ק ו ת ב ד ב ר י ה י מ י ם ה י א ח ל ק מ ה א ו פ י הלאומי‬
‫שלנו;• הציווי ה מ צ ו י ב ס פ ר ד ב ר י ם ‪ :‬״זכור י מ ו ת עולם״‪ ,‬מלווה י א ו ת נ ו מ ש ח ר קיומנו‪.‬‬
‫ל א ק ב ל נ ו א ת ה ש ק פ ת ו ש ל ה ג ל ש א מ ר כ י ה ד ב ר ה י ח י ד ש ל ו מ ד י ם מ ה ה י ס ט ו ר י ה הוא‬
‫שאין ל ו מ ד י ם מ מ נ ה ‪ .‬ת מ י ד ע ש י נ ו מאמץ• א י נ ט ל ק ט ו א ל י ל ג ל ו ת ו ל ח ש ו ף א ת ש ר ש י‬
‫המאורעות ההיסטוריים ולהפיק מהם לקחים‪.‬‬
‫אם כזה הוא יחסנו ל ד ב ר י הימים בכלל‪ ,‬פי כמה נכונים ה ד ב ר י ם לגבי ת ק ו פ ת‬
‫השואה‪. ,‬׳שהודתה‪ .‬ש ב ר ל ל א ת ק ד י ם ב ת ו ל ד ו ת י ש ר א ל ו ה ט י ל ה ב ע ם נ כ ו ת הקיימת‬
‫בו עז־ ה י ו ם הזה‪ .‬כ י ה ע ם היהודי‪ ,‬ל ל א מ א ג ר י הכוח ש ל מ ז ר ח ו מ ר כ ז א י ר ו פ ה ׳ א י נ ו‬
‫ולאי י ה י ה עוד‪ .‬מ ה ש ה י ה ‪.‬‬
‫ל כ ן שרמה עלןנד‪ ,‬כ א ז ר ח י ה ע ו ל ם רכיהודים ל ה ע מ י ד א ת ה ע ו ל ם ב ע י מ ו ת ע ם‬
‫האתמול‪-‬שלו‪,‬‬
‫כ י ‪ .‬ל ד ב ר י ם א ל ה ‪ .‬נ ו ד ע ת ‪ .‬מ ש מ ע ו ת ‪ .‬ג ו ר ל י ת ‪ .‬ג ם ל ג ב י ימינו‪.‬‬
‫‪.. -.‬מוקדם• מדי‪ .‬ו מ ה ר מ ד י ‪ .‬ה ר ש י נ ו ל ע ו ל ה ‪ .‬ו ל ע צ מ נ ו ל ע ב ו ר ע ל פ נ י ‪ .‬ה נ א צ י ז ם ל ס ד ר‬
‫היום; כ מ ה ‪ :‬מ ה ב ע י ו ת ‪.‬של ש נ ו ת ‪.‬ה־‪ 30‬קי‪.‬ימות ‪ .‬ג ם ה י ו ם‬
‫בכל ‪.‬חריפותן וחומרתן‬
‫ו ב י נ י ה ן ה א ל י מ ו ת ‪ .‬הפחד‪..‬דהרצרן ל ע ק ו ף •את ה נ ו ש א י ם ה ב ו ע ר י ם ש ל הדור‪ .‬ה מ ש ב ר‬
‫‪19‬‬
‫ה מ ו ס ר י ש ה ה י ט ל ר י ז ם ה ב י א על ה ע ו ל ם לא ח ל ף ע ם הנצחון ע ל ג ר מ נ י ה ‪ .‬ה ו א קיים‬
‫ועומד‪ ,‬א ם כ י ל ב ש כ י ו ם צ ו ר ה א ח ר ת ‪.‬‬
‫הכל יודעים כי מדיניות הפיוס של המערב הקשיחה א ת עמדות הנאצים והוליכה‬
‫ישירות‬
‫ל מ ל ח מ ה ‪ .‬ק ו צ ר ה ר א ו ת ש ל מ נ ה י ג י ה ע ו ל ם ה י ה מ ד ה י ם ‪ .‬היתד‪ .‬זו ב ה ל ה‬
‫פ ח ד נ י ת ב פ נ י ה ת פ ר צ ו י ו ת ש ל כח ואיומים‪ .‬א פ י ל ו כ א ש ר ה ק צ ו נ ה ה ג ר מ נ י ת ש י ג ר ה‬
‫ב־‪ 1938‬ש ל י ח י ם ל ל ו נ ד ו ן ו ל פ ר י ז והזהירד‪ .‬שאין ל ה כ נ ע ל ס ח ט נ ו ת ש ל ה י ט ל ר ‪ ,‬ל א‬
‫פ י ק ה ב ר כ י י ם ש ל מ ד י נ א י א נ ג ל י ה ו צ ר פ ת ‪ .‬היה זה ר א ש ה מ ט ה ש ל ה צ ב א‬
‫נפסק‬
‫הגרמני‬
‫ב י מ י ם ה ה ם ‪ ,‬ל ו ד ו י ק בק‪ ,‬ש ה ט י ל על מ ד י נ א י ג ר מ נ י ש ל י ח ו ת ס ו ד י ת ב כ ד י‬
‫ל פ ק ו ח א ת ע י נ י ה מ ע ר ב ל ג ב י ת כ נ י ו ת י ו של ה י ט ל ר וכך א מ ר ב ק ל ש ל י ח ו ז ״ ה ב א לי‬
‫ה ו כ ח ה ב ר ו ר ה ש א נ ג ל י ה ת ל ח ם ב מ ק ר ה ש צ ׳ כ ו ס ל ו ב ק י ה ת ו ת ק ף ואז א נ י א ב י א ס ו ף‬
‫ע ל ה מ ש ט ר הנאציונל־סוציאיייסטי״‪ .‬א ב ל ח ס י ד י ה פ י ו ס כ ב ר ע ל ו ע ל ד ר ך ה כ נ י ע ה‬
‫ל א י ו מ י ם ‪ ,‬ה ם ה ח ל י ט ו ל ת ת ה ז ד מ נ ו ת ל ה י ט ל ר להוכיח ־ ש ה ו א י ל ד טוב״׳ כ פ י ש נ י ס ח‬
‫ז א ת אז הנדרםון‪ ,‬ש ג ר י ר ב ר י ט נ י ה בברלין‪ .‬צ ׳ מ ב ר ל י ץ ט ס ל ב ר כ ט ם ג ד ן ו ל מ י נ כ ן ‪ ,‬ב ק‬
‫ה ת פ ט ר ו א ח ד מ א ל ה ש ק ש ר ו אז נ ג ד היטלר‪ ,‬ראש ע י ר י ת ל י י פ צ י ג ק ר ל ג ר ד ל ר כ ת ב‬
‫ב י א ו ש ו ‪ :‬״ צ ׳ מ ב ר ל י י ן פ ח ד ל ק ח ת ע ל עצמו סיכון קטן‪ ,‬ו ל מ נ ע ש ת ה ה מ ל ח מ ה ל ב ל ת י‬
‫נ מ נ ע ת ‪ .‬ע כ ש י ו י צ ט ר כ ו ה א ג ג ל י ם ו ה צ ר פ ת י ם להגן ע ל ע צ מ ם ב נ ש ק ׳ א ל א א ם י ע ד י פ ו‬
‫קיום של שעבוד״‪.‬‬
‫קיימות‬
‫ד ר כ י ם ש ו נ ו ת ל ה ב י א ע מ י ם ל י ד י שעבוד‪ .‬כ נ י ע ה ל ס ח ט נ ו ת כ ל כ ל י ת ‪,‬‬
‫מ כ י ר ה כ ל ל י ת ש ל ב ת י ח ר ו ש ת ‪ ,‬ב נ ק י ם ונכסי ד ל א ניידי׳ ע מ י ד ה מ נ ג ד כ א ש ר מ ק י ז י ם‬
‫א ת ד מ ו ש ל ה ע ו ל ם ה ח פ ש י ו מ ו ל י כ י ם אותו ל פ ש י ט ת ר ג ל ‪ ,‬א ף ה י א ד ך ך מ ו ב ה ק ת‬
‫לשעבוד‪,‬‬
‫מ ס ו כ נ ת א פ י ל ו י ו ת ר מ א ש ר כ נ י ע ה לאיומי מ ל ח מ ה ‪ .‬כ י מ א י ו מ י ם כ א ל ה‬
‫ניתן להתאושש כפי שאכן ק ר ה בסופו של ד ב ר אף כי מאוחר מדי‪ .‬ל ע ו מ ת זאת‬
‫ה ת מ ו ט ט ו ת כ ל כ ל י ת מ ו ב י ל ה ל ח ו ר ב ן שאין לו ת ק נ ה ‪.‬‬
‫לפי‬
‫מיליארד‬
‫פרסומי‬
‫הבנק‬
‫העולמי‬
‫צפוי‬
‫לארצות‬
‫גפט‬
‫המייבאות‬
‫גרעון‪ .‬של‬
‫‪680‬‬
‫ד ו ל ר ב ע ו ד ‪ 5‬ש נ י ם ‪ .‬מ ה ישאר אז מ ח י ר ו ת ן ש ל א ו ת ן א ר צ ו ת ה נ כ נ ע ו ת‬
‫היום לסחטני הנפט‪ ,‬שבידיהן יצטברו האוצרות הללו ו‬
‫גם ה י ו ם מ ג י ע י ם ל ע ו ל ם דווחים ל ר ו ב מ ת ו ך א ר צ ו ת ה נ פ ט ‪ ,‬כ י ע מ ד ה ת ק י פ ה‬
‫תשמיט‬
‫א ת ה ק ר ק ע מ ת ח ת ל ר ג ל י ה ם של ה ס ח ט נ י ם ‪ .‬ו ב כ ל ז א ת ח ו ש ש י ם ג ם כ ע ת‬
‫מ פ נ י ק ב ל ת ה ס י כ ו ן הקטן‪ .‬ה מ ח י ר עלול שוב ל ה י ו ת כ ב ד מ א ד ‪.‬‬
‫ה ת פ ו ר ר ו ת ה ח ז י ת ה א ח י ד ה ש ל ה מ ע ר ב ג ר מ ה אז ל ה ת ח ז ק ו ת ו ש ל ה י ט ל ר כ ל פ י‬
‫פ נ י ם ו כ ל פ י חוץ‪ .‬כ א ש ר צ ׳ מ ב ר ל י ץ ‪ ,‬ב ר ו ב ס פ ו ק מ ע צ מ ו נ פ נ ף ב פ נ י ה מ ו ג י ם צ ו ה ל י ם‬
‫ב ל ו נ ד ו ן ב ה ס כ ם מינכן‪ ,‬כ ה י ש ג ש ל ״שלום בימיגו״‪ ,‬ה ג י ב ע מ י ת ו ה צ ר פ ת י ד א ל א ד י ה ‪,‬‬
‫ב ק ד ר ו ת ו ב ב ט ו י ש ל זלזול ו ג נ א י כ ל פ י ק ה ל מ פ ג י ן בפריז‪ ,‬ע ל ש ה א מ י ן כ י ה כ נ י ע ה‬
‫תציל את השלום‪.‬‬
‫ל א ח ר מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם ה א י ו מ ה ה כ ת י ב ו ב נ ו ת ־ ה ב ר י ת ה מ נ צ ח ו ת ל א ר צ ו ת •המנוצחות‪,‬‬
‫ג ר מ נ י ה ׳ א י ט ל י ה ויפן א ת ח ו ב ה ל כ ל ו ל ב ח ו ק ו ת שלהן ה ו ר א ו ת ה א ו ס ר ו ת ע ל ק י ו ם‬
‫פ ש י ס ט י ו ת או‬
‫מיליטריסטיות‪ .‬אך‬
‫באותה‬
‫מפלגות‬
‫נאציות‪,‬‬
‫מדינות‬
‫ה מ ע ר ב ת מ י כ ה וגיבוי ל מ ד י נ ו ת ב ע ל ו ת מ ש ט ר י ם‬
‫עת‬
‫עצמה‬
‫דיקטטוריים‪,‬‬
‫נותגות‬
‫המטיפים‬
‫ב ג ל ו י ל ה ת מ ו ד ד ו ת ב כ ו ח ע ם ש כ נ י ה ם ‪ ,‬והמציגים א ת ה מ ל ח מ ה כ מ ט ר ה ל א ו מ י ת נ ע ל ה ‪.‬‬
‫א ם היד• אי פ ע ם צ י ד ו ק ל ה ג ן ע ל העולם החפשי מ פ ג י ש י ט ו ת מ מ ש ל ה ח ו ת ר ו ת ‪ ,‬ת ח ת‬
‫ה ק י ו ם ב צ ו ו ת א ש ל ה ח ב ר ה ה א נ ו ש י ת — ה ר י זה ב י מ י נ ו א ל ה ‪ .‬כ י מ ו ר ש ת ו ה פ ו ל י ט י ת‬
‫ש ל ה י ט ל ר ל א ע ב ר ה מן ה ע ו ל ם ‪ .‬הוא ש ב ר א ת כ ל ה מ ו ס כ מ ו ת ה ת כ ח ש •לכל ע ר כ י‬
‫אנוש‪ ,‬ק ב ע כ י מ ה ש נ ח ש ב ל מ ק ו ד ש הינו ח ס ר ־ ע ר ך ומה ש ב מ ש ך ד ו ר ו ת ה י ה ‪ .‬מ ק ו ב ל‬
‫‪20‬‬
‫כ נ ת ע ב א פ ש ר ל ה צ י ג ו כ מ ט ר ה ל א ו מ י ת עליונה‪ .‬ה ת ב ר ר כ י ה צ י ב י ל י ז צ י ה ה א נ ו ש י ת‬
‫היא מ ח י צ ה ד ק י ק ה ש ל כ ל ל י נ ו ה ג בין א נ ש י ם ועמים‪ .‬א ם ש ו מ ר י ם ע ל י ה ו מ ק י י מ י ם‬
‫א ו ת ה — י כ ו ל ה ה א נ ו ש ו ת ל ה ת ק י י ם ‪ .‬א ם מ פ י ל י ם א ו ת ה — אין עוד מ ע צ ו ר ל ה ת ד ר ­‬
‫ד ר ו ת ה א ד ם ‪ ,‬ע ד ל פ י ת ח ה ש ל אושוויץ‪.‬‬
‫שלטת‬
‫המוסכמות‬
‫ה נ א צ י ם הוא ש נ י פ ץ א ת כ ל מ ה שהיה‬
‫מ ק ו ב ל כהגון‪,‬‬
‫הפך‬
‫את כל‬
‫ב ח ב ר ה ה א נ ו ש י ת ‪ ,‬הציג א ת ה ת ו ק פ ן כ ק ר ב ן ו א ת ה ח ף מ פ ש ע כ מ ט ר ה‬
‫לרדיפות‪.‬‬
‫היטלר‬
‫לא‬
‫ח ד ל מ ל ה צ י ג •את מ ד י נ ת ו כ ק ר ב ן חוזה ו ר ס א י‬
‫ותבע לתקן את‬
‫העוול ש נ ג ר ם לה‪ ,‬כ ב י כ ו ל ‪ ,‬ע ל ־ י ד י מ ש פ ח ת ה ע מ י ם ע ק ב א ו ת ה פ ע ו ל ה ב י ג ל א ו מ י ת ‪.‬‬
‫הוא ה צ ל י ח ‪ ,‬ע ל ־ י ד י ת ע מ ו ל ה ע ק ב י ת ‪ ,‬ל ה כ נ י ס ס פ ק ב ל י ב ם ש ל א נ ש י ם ב ד ב ר צ י ד ק ת ו‬
‫ש ל חוזה ו ר ס א י ‪ ,‬מ מ ש כ מ ו ש מ נ ה י ג י ע ר ב מ נ ס י ם ל ש כ נ ע א ת ה ע ו ל ם ש ה ה ח ל ט ה‬
‫ה ב י נ ל א ו מ י ת ל ה ק י ם מ ד י נ ה י ה ו ד י ת היתד‪ ,‬משגה‪ .‬ה ר ב י ז י ו נ י ס ט י ם ש ל ימינו׳ ה ת ו ב ע י ם‬
‫ר ב י ז י ה ש ל ה ק מ ת מ ד י נ ת ישראל‪ ,‬ה ם מ נ ה י ג י ע ר ב ‪ ,‬ה מ צ י ג י ם א ת ע צ מ ם כ ק ר ב נ ו ת‬
‫ה א ו ״ ם מ־ד‪.194‬‬
‫החלטת‬
‫משנכשלו‬
‫במזימה‬
‫ה ם ׳ ש י צ א ו א ז ב ח ר ב נ ג ד י צ י ר האו״ם‪,‬‬
‫להשמיד‬
‫את‬
‫מדינת‬
‫היהודים‬
‫אינם‬
‫חדלים‬
‫ב י ו ם הוולדו‪.‬‬
‫להעמיד‬
‫פנים‬
‫שהם ה ק ר ב נ ו ת ש ל מ ש פ ח ת העמים‪.‬‬
‫א ל ה ה ם כ מ ה מ ר א ש י ה פ ר ק י ם של ה ת ז כ ו ר ת א ו ת ה נ ג י ש ל ע ו ל ם ב י ו ם ה ש נ ה‬
‫השלושים‬
‫ל ש ח ר ו ר ו מן הזוועה ה נ א צ י ת ‪ .‬ו ר ק זאת נ ש א ל ‪ :‬ה א ם נ י צ ל ת ם מ ה ש ע ב ו ד‬
‫הנאצי ב כ ד י ל ה ש ת ע ב ד ל ש י י כ י ם ש ל א ב ו ־ ד א ב י ו מ ר י ת י‬
‫א ו ל ם ב כ ך ל א נ מ צ ה ולא נסיים א ת פנייתנו‪ ,‬כי יש ל נ ו דין ו ד ב ר י ם ע ם ה ע ו ל ם‬
‫החפשי ג ם כ י ה ו ד י ם ‪ .‬ש ה ר י השואה פ ג ע ה ב נ ו ב ר א ש וראשונה‪ .‬ב ש נ י ם ה ר א ש ו נ ו ת‬
‫ואחרי ה ש ו א ה היינו כ ה נ ד ה מ י ם מהזוועה ש י כ ו ל נ ו ר ק ל ב כ ו ת א ת ה א ס ו ן ולקוגן ע ל‬
‫החורבן‪ .‬ר ק ל א ח ד זמן‪ ,‬א ח ר י ש ה ו ק מ ה מ ד י נ ת ישראל‪ ,‬א ז ר נ ו ג ם כ ח ל ה ס ת כ ל ב ע מ ק‬
‫ה ב כ א ו ל ע ש ו ת נ ס י ת ל ס כ ם א ל ל ק ח י הזוועה‪.‬‬
‫ה ב ע י ה ש ה ו ג י ה ד ע ו ת ע ד י ת מ ת ל ב ט י ם ב ה היא כ י צ ד ו מ ד ו ע ב א ע ל י נ ו ה א ס ת‬
‫הזה‪ ,‬כ י צ ד ו מ ד ו ע נ י י ת ה ע ם היהודי ל ה ש מ ד ה כ ו ל ל ת ‪ .‬א נ ו י ו ד ע י ם כי‬
‫המחריד‬
‫ה נ א צ י ז ם ו ה י ה ד ו ת ה י ו ש נ י ה פ כ י ם וכי ל א היה ד ו ־ ק י ו ם ב י נ י ה ם ‪ .‬א נ ו י ו ד ע י ם כ י‬
‫היהודי ה י ה מ ט ר ה נ ו ח ה ל ח מ ת ה ר צ ח ה נ א צ י ת מ פ נ י ש ל א י כ ו ל ה י ה ל ה ת ג ו נ ן ו מ ש ו ם‬
‫שאיש ל א ב א ל ע ז ר ת ו ‪.‬‬
‫אף על פי‬
‫‪ p‬אין ב כ ל א ל ה א ל א ל ה ס ב י ר א ת ה נ ס י ב ו ת א ו ל ם ל א א ת ה ס י ב ה‬
‫ל ה ח ל ט ת ה א י מ י ם ל ג ז ו ר פ ס ק ־ ד י ן מוות ע ל ע ם ש ל ם ‪ .‬ח ו ק ר י ם ו ה ו ג י ד ע ו ת מ ח פ ש י ם‬
‫את העילה ב מ ס ת ר י ה נ פ ש של העולם הלא־יהודי ובפחד שהיהודי׳ הנודד הנצחי‪,‬‬
‫מעורר ב ל ב שכניו‪ .‬אין חידוש ב ה ס ב ר הפסיכולוגי לאנטישמיות‪ .‬ד״ר ליאו פ י נ ס ק ר‬
‫כ ת ב ל פ נ י כ מ א ה ש נ ה ע ל ה י ה ו ד י ה מ ע ו ר ר ב ה ל ה מ פ נ י שהוא ב ע י נ י ה ם כ ר ו ח ר פ א י ם‬
‫הנעה בעולם‪ .‬ל מ ר ו ת שהיתה צריכה לפי כל הכללים המקובלים ל ה ק ב ר ולהיעלם‪.‬‬
‫השואה‬
‫ע ו ד ד ה א נ ש י ר ו ח ל ח ז ו ר ו ל ה ת ע מ ק בנושא‪ .‬ח ו ק ד נ ו ד ע ב פ ס י כ ו פ ט ו ל ו ג י ה ‪,‬‬
‫פ ר ו פ ׳ נ ו ר מ ן כהן‪ ,‬פ ר ס ם ב ש נ י ם ה א ח ר ו נ ו ת א ת מ ח ק ר ו ע ל ה פ ר ו ט ו ק ו ל י ם ש ל זקני‬
‫צית• ל א ח ד ח ק י ר ה מ מ ו ש כ ת ו ש י ח ו ת מ ר ו ב ו ת ע ם אישים ג ר מ נ י י ם ו מ פ ק ד י ם ב־ס‪.‬ס‪,.‬‬
‫החא ה ג י ע ל מ ס ק נ ה ש ה א מ ו נ ה ה ע ת י ק ה ב ק י ו מ ה ש ל ק ו נ ס פ י ר צ י ה ב י נ ל א ו מ י ת ‪ ,‬א ש ר‬
‫מ ט ר ת ה לקיים ק ש ר בין יהודי העולם לשם חתירה ת ח ת אשיותיה ש ל ה ח ב ר ה הלא־‬
‫י ה ו ד י ת ו ל ה ש ת ל ט ע ל ח ל ק י ם מ מ נ ה ‪ — ,‬היא ש ד ח פ ה ל ה ח ל ט ה ל ש ח ר ר א ת ה ע ו ל ם‬
‫מ״הסכנה‬
‫ה י ה ו ד י ת ״ ‪ .‬פ ר ו פ ׳ כ ה ן קובע‪ ,‬כ י קיים ל ב י ר י נ ט נ פ ש י ב ל ת י ־ נ ר א ה ש ב ו‬
‫נעים מיתוסים כאלה נוחתים ונקלטים בכמויות משתנות ובמקומות שונים׳ לעתים‬
‫גם ב ל ת י צ פ ו י י ם ל ח ל ו ט י ן ‪ .‬ה מ י ת ו ס נ ק ל ט ב י ת ר ק ל ו ת ו פ ו ע ל ב ע צ מ ה ר ב ה כ ש ה ו א‬
‫‪21‬‬
‫מוצא קרקע מוכנה לכך‪ .‬אז הוא מסוגל להביא' לתוצאות איומות ביותר‪ .‬אבל אין‬
‫הוא מוגבל בסייגי 'קליטה והוא‪.‬מוצא לו אחיזה׳ מדיי פעם בקבוצות י גלאומיות‬
‫וחברתיות או באישים בולטים‪ .‬האם י לא שמענו הד למיתוס הזה •בהצהרתו‪ .‬של‬
‫דה־גול על ״העם השתלטן״ או בדבריו של הגנרל גורג׳ בראוך על היהודים‬
‫הכובשים את עולם העסקים האמריקני ואא העתונות ?‬
‫במאבקו נגד ישראל יצא נשיא מצרים‪ ,‬גמל עבדול ‪ -‬נאצר‪ ,‬בגלוי ‪:‬להגנת‬
‫הפרוטוקולים של זקני ציון‪ .‬בועידות מוסלמיות דתיות ניתן גיבוי דתי •רשמי‬
‫לזיוף‪. .‬המרושע ההוא ובםעודיה מחלקים אותם לכל אורח ‪.‬רשמי‪. .‬‬
‫אין כל חשיבות‪:‬לכך אם העובדות הגלויות והנראות לעין נותנות חיזוק למיתוס‬
‫או מכחישות אותו‪ .‬יש לד קיום משלו ללא קשר ‪:‬לראיות או‪.‬להגיון‪ .‬לכן‪ ;.‬הויכוח‬
‫הרציונלי עם עלילות כאלה הוא יקשה‪ .‬אף־על־פי־כן חייבים אנו‪ .‬לחשוף־ את‬
‫מקורותיו‪ ,‬להצביע לאן הוא עלול להוביל ולהלחם ״בו• בכל האמצעים שברשותנו‪.‬‬
‫פרופ׳ נורמן כהן מגלה את ההשפעה העצומה שנודעה לפרוטוקולים של זקני‬
‫ציון‪ ,‬מאז הופיעו לראשונה בחסות ״האוחראנה״‪ •,‬היא המשטרה הצארית‪• ,‬כיצד‬
‫הם'‪-‬סבבו את העולם כולו‪ ,‬נהפכו לספר רב המכר השני אחרייהתנ׳ץ־‪',‬להבדיל‪,‬‬
‫וכיצד עיצבו את מחשבתם ותגובותיהם של ראשי מדינות ומשטרים שונים‪ •,‬ביניהם‬
‫היטלר מזה וסטאלין מזה‪ .‬״עלילת 'הרופאים״' הסטאליניסטית י וההאשמות׳'‪ :‬נגד‬
‫רודולף םלנסקי‪ ,‬ניזונים מאותו‪ -‬מקור כמו ״הפתרון הסופית‪.‬‬
‫בהקשר זה ניתן להזכיר את מה שאמר'לאחר המלחמה• אחד מעמודי התווך של‬
‫ה־ס‪.‬ס‪ ,.‬הגנרל אךיך פון דם באך זלבסקי! ״אני חייב ׳לומר ~«את האמת‪ .‬בניגוד‬
‫לאמונה הנציונל־סוציאליסטית‪ ,‬כי היהודים הם עם מאורגן׳ להפליא׳ י הרי בפועל‬
‫נתגלה ׳שאין להם ארגון בכלל‪ :‬זה מכחיש את הסיסמה הישנה י על הקונספירציה‬
‫היהודית‪ .‬אילו היה להם ארגון‪ ,‬הם יכלו להנצל במיליונים^‪ ..‬־‬
‫במחקר על האנטישמיות החדשה שפרסמו השנה ארנולד״פיורםטר ובנימין‬
‫אפשטיין מטעם הליגה למניעת השמצה‪• ,‬של ״בני ברית״‪•. ,‬נעשה נםיון לחשוף את‬
‫הגלגול האחרון של המיתוס האנטי־יהודי ׳הזה‪ ,‬הנשען •היום‪.‬על האגפים הרדיקליים‬
‫מימין ומשמאל‪ ,‬שלבש צורה של התנגדות למדינת ישראל ולציונות‪ ,‬כביטוי מוחשי‬
‫כביכול‪ ,‬לקשר הבינלאומי היהודי־אימפריאליסטי‪.‬־‬
‫נסיון אחר לגלות הסבר רעיוני למניע הנאצי לשואה נעשה'על־ידי' ג׳ורג׳‬
‫שטיינר‪ .‬הוא קושר את האיבה העמוקה‪ ,‬האינסטינקטיבית‪ ,‬של העולם הנוצרי‬
‫ליהדות‪ ,‬בכן־ שהמונותיאיזם היהודי‪ ,‬שהביא לעולם את האתגר של שלמות רוחנית‬
‫ואת האמונה המשיחית בעתיד טוב יותר‪ — ,‬לא נסבל על־ידי ׳אלה ‪-‬שרצו לחזור‬
‫לעולם המושגים האליליים‪ .‬האמונה הבלתי מתפשרת בערכים• אבסולוטיים נהפכד!‬
‫לכבדה מנשוא‪ .‬גם היהדות־ עצמה לא ‪.‬השלימה‪.•:‬מייד•‪.‬עם המונוטיאיזם והעם היה‬
‫חוזר לסורו מדי פעם‪ ,‬כפי שמסופר בתנ״ך‪ .‬לנצרות‪ ,‬היה הרבה יותר קשה להשלים‬
‫עם‪ .‬המקור הזה שממנו ינקה‪ ,‬כשהיתה נאלצת'להתפשר עם המציאות הפאגאנית‪.‬‬
‫גם •החזון החברתי היהודי‪ ,‬אפילו בגלגולים אתיאיסטים של קרל מרקם ושל‬
‫אךנסט בלוך‪ ,‬הציגו אתגרים של חברה שיש בה צדק לכל‪ .‬הללו עמדו •בניגוד‬
‫גמור לתפישה הנאצית שגרסה כי אין שויון בין בני אדם וכי יש הצדקה‪ ,‬מדרך‬
‫הטבע‪ ,‬לדכא גזעים נחותים‪.‬‬
‫לא‪.‬לחינם אמר היטלר כי מצפת הוא ״המצאה יהודית״ וגבלס התפאר בכך‬
‫שגרמניה חוזרת למושגים הברבריים‪ .‬הנאצים חשו שבחברה המטריאליסטית־‬
‫המלחמתית של אירופה‪ ,‬כפי שהם ־רצו להקים; יש להשתחרר מהגורם הארכאי‬
‫המציק והמזכיר בעצם קיומו‪-‬את הסתירה‪.‬שבין הדת הנוצרית אשד עדיין‪-‬החזיקו‬
‫‪22‬‬
‫בה׳ ל ב י ן ה מ צ י א ו ת שיצרו‪ .‬מכיון ש ה ש ת ח ר ר ו מ כ ל מ ע צ ו ר י ם ש ה ם ‪ ,‬ה ל כ ו ג ם ע ד‬
‫הסוף‪.‬‬
‫ה ר ח ק ת ו ש ל היהודי שהווה ת ז כ ו ר ת היד״ נ ת ן א פ ש ר ו ת ל ה ש ת ח ר ר מ ה ס פ ק‬
‫ש ר י ח ף עדיין ^בחלל ה ר ע י ו נ י ש ל הנאציזם‪.‬‬
‫ס פ ק ו ת כ א ל ה לא ה ט ר י ד ו בודאי‬
‫א ת י ח י ד ו ת ה ־ ם ‪ .‬ס ‪ .‬ה ר ח צ ח נ י ו ת ‪ .‬א ב ל היתד‪.‬‬
‫ל ה ם השפעה על מעצבי המחשבה והאידיאולוגים הנאצים שהתייצבו מאחרי מלאכת‬
‫ה ד מ י ם ‪ .‬א ד ו ל ף אייכמן נ ת ן ל כ ך ביטוי פ ש ו ט ‪ :‬״ י ד ע נ ו כ י א ח ת מ ה ש ת י י ם ! או ש ה ע ם‬
‫ה ג ר מ נ י י ח י ה או ש ה ע ם היהודי יחיה‪ ,‬ל ש נ י ה ם אין מ ק ו ם ב ע ו ל ם ‪ . . .‬״‬
‫ד י מ ו י ו ש ל היהודי כ א נ ט י ־ כ ר י ס ט ו ם ׳ כ ש ט ן ה מ ה ל ך ע ל פ נ י האדמה׳ הוא ע ת י ק‬
‫י ו מ י ן ו י מ י ו כ י מ י ה כ נ ס י ה ה ק ת ו ל י ת ‪ .‬כי ה ה ס ב ר ה י ח י ד י ש א ב ו ת ה כ נ ס י ה י כ ל ו ל ת ת‬
‫ל כ ך ש ע מ ו ש ל ישו נ ש א ר בחיים‪ ,‬ל א ח ר ש ד ח ה א ת ת ו ר ת ו ‪ ,‬היה‪ ,‬כ י היהודי הוא‬
‫ש ל י ח ו ש ל ה ש ט ן ע ל י אדמות‪ .‬ר ק השטן י כ ו ל ל כ פ ו ר ב א ל ה י ם ו ל ה ש א ר חי‪ .‬ה י ט ל ר‬
‫ב ע ר מ ה ר ב ה א ת ה מ ו ש ג י ם הנוצריים ה פ ר י מ י ט י ב י י ם ‪ :‬ב מ ק ו ם ה א ב ה צ י ג א ת‬
‫ניצל‬
‫ב מ ק ו ם הבן א ת המנהיג‪ ,‬א ב ל השטן היהודי נשאר‪ .‬כ ך היה ק ל יותר‬
‫המדינה‪,‬‬
‫לקוסמוגוניה החדשה להקלט‪.‬‬
‫ל א ח ר ה מ ל ח מ ה ע מ ד ה ה כ נ ס י ה ע ל ה א פ ש ר ו י ו ת ש ל ה ש מ ו ש ב ד ו ק ט ר י נ ו ת שלה‪.‬‬
‫אין זה מ ק ר ה כ י ר ק ב ת ק ו פ ה שאחרי ה נ א צ י ז ם ה ח ל ו ה צ ע ד י ם האקומניים ל ת ק ו ן‬
‫העוול ה נ ו ר א ש ל האישום ב ר צ ח א ל ה י ם ‪ .‬ל א ב מ ק ר ה ה י ה ק ר ד י נ ל ג ר מ נ י ‪ ,‬א ו ג ו ס ם ו ס‬
‫פ ת ביאה‪ ,‬ה ר ו ח ה ח י ה ב ת נ ו ע ה החדשה‪ .‬אגב‪ ,‬הוא ה י ה גם ה א י ש ש ב ק ש ש י ס פ ק ו ל ו‬
‫מ ד י י ו ם ב י ו מ ו א ת ה פ ר ו ט ו ק ו ל י ם ש ל מ ש פ ט אייכמן‪ .‬ל מ ר ב ה ה צ ע ד ה ל כ ה ה כ נ ס י ה‬
‫ר ק ע ד מ ח צ י ת ה ד ר ך ‪ .‬לא ה י ה ו ד י ם ה ם ה ז ק ו ק י ם ל ט י ה ו ר מ א ש מ ה מ ר ו ש ע ת ‪ ,‬ה כ נ ס י ה‬
‫ה י א ש צ ר י כ ה ל ט ה ר א ת ע צ מ ה מהעוול ה ה י ס ט ו ר י ש ה מ י ט ה ע ל ע מ ו ש ל ישו‪.‬‬
‫ה ה ש מ ד ה ה פ י ז י ת ש ל ה י ה ו ד י ם בשואה ל א היתד‪ .‬מ ת א פ ש ר ת א ל מ ל א היו ה נ א צ י ם‬
‫ב ט ו ח י ם כ י ה ע ו ל ם החיצוני לא י ג י ב ולא י ע נ י ש א ו ת ם ע ל כ ך ‪ .‬ה ם ח ז ר ו ו ב ח נ ו מ ס פ ר‬
‫פעמים‬
‫של‬
‫ע ד היכן יוכלו ל ה ת ק ד ם ב מ ל א כ ת ה ד מ י ם ב ל י ל ה ת ק ל ב ת ג ו ב ת ו ה נ ז ע מ ת‬
‫העולם החפשי‪,‬‬
‫ר ק משגוכחו כי ל ע ו ל ם ה ח פ ש י ל א א י כ פ ת כ ל ל מ ה י ק ר ה‬
‫ל י ה ו ד י ם ‪ ,‬ד ק אז נ מ ל א ו בטחון ו ה ח ל י מ ו ל ב צ ע א ת מ ה ש ה ם כ י נ ו ״ ה פ ת ר ת הסופי״‪.‬‬
‫ש ל ו ו ת ה ר ו ח שבד‪ .‬ק ב ל ה ע ו ל ם החפשי א ת ע ו ב ד ת ה ש ו א ה מ ה ו ו ה כ ת ם ב ל ־ י מ ח ה‬
‫על‬
‫ת ו ל ד ו ת האנושות‪ .‬הרי גם א ח ר י פרוץ מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם ו ב מ ש ך ש נ ת י י ם ל א ח ר‬
‫מכן׳ נ י ת ן ה י ה ע ו ד ל ה צ י ל מליונים‪ .‬ג ר מ נ י ה ה נ י ח ה ל י ה ו ד י ם ל ה ג ר ע ד ס ו ף‬
‫‪.1941‬‬
‫כ ש נ ת ב ר ר ל ה ם ש ה ע ו ל ם אינו חפץ ב י ה ו ד י ם ו א י נ ו מ ו כ ן ל ת ת ל ה ם מ ק ל ט ה ו ר י ד ו א ת‬
‫המסך‬
‫ע ל י ה ד ו ת אירופה‪ .‬כ א ש ר ה מ נ ה י ג י ם ה י ה ו ד י ם ת ב ע ו ב ש נ ת‬
‫‪ 1942‬להוציא‬
‫כ מ ה ע ש ר ו ת א ל פ י פ ל י ט י ם מ א ר צ ו ת ה ב ל ק ן ה ז ה י ר ש ר החוץ ה ב ר י ט י דאז‪ ,‬א נ ט ו נ י‬
‫אידן‪,‬‬
‫א ת מ מ ש ל ת א ר צ ו ת ה ב ר י ת לא ל ה ת ע ס ק א פ י ל ו ב ת כ נ י ת ה צ ל ה ח ל ק י ת כי‬
‫״יהודי העולם ידרשו לעשות משהו דומה גם למען יהודי פולין וגרמניה‪ .‬היטלר‬
‫י ו כ ל ע ו ד ל ק ב ל ה צ ע ה כ ז א ת ואילו ל א נ ג ל י ה אין א פ ש ר ו ת ל ט פ ל בכך‪.‬״ ת ש ו ב ה ד ו מ ה‬
‫נ ת נ ה מ ח ל ק ת ה מ ד י נ ה ב ו ו ש י ם ג ט ת ל ה צ ע ה ל ה ו ב י ל ‪ 300.000‬י ה ו ד י ם מ ר ו מ נ י ה לארץ־‬
‫י ש ר א ל ו ל ס ו ר י ה כ ״ ה ס ד ר זמני״‪ .‬ה ת ש ו ב ה היתד‪ :,‬״אין אגו מ ו כ נ י ם ל ט פ ו ל ב מ כ ל ו ל‬
‫הבעיה היהודית״‪.‬‬
‫ביוני‬
‫של‬
‫‪ 1942‬פ ר ס ם ה ס נ י ף ה ב ר י ט י ש ל ה ק ו נ ג ר ס ה י ה ו ד י ה ע ו ל מ י א ת ד ב ר ה ש מ ד ת ם‬
‫מ י ל י ו ן י ה ו ד י ם ‪ .‬ה ר ד י ו ה ב ר י ט י נתן פ ו מ ב י ל ד ב ר ו ס ו ד ה ר צ ח ה ה מ ו נ י ג ת ג ל ה‬
‫ל כ ל ה ע ו ל ם ‪ .‬א ך ד ב ר לא נ ע ש ה ב כ ד י ל ה צ י ל א ת ה נ י ד ו נ י ם או ל פ ח ו ת ל ה ק ט י ן א ת‬
‫ממדי האםת•‬
‫באוקטובר‬
‫‪ 1942‬נפגשו ב פ ו ל י ן שני ג צ י ג י ם י ה ו ד י ם ב ח ש א י ו ת ג ד ו ל ה ע ם ש ל י ח‬
‫ת נ ו ע ת " ה מ ח ת ר ת הפולנית‪ ,‬פ ר ו פ י ס ו ר יאן ק ר ס ק י ‪ ,‬ש ע מ ד ל צ א ת אז ל ל ו נ ד ת ולוושינג־‬
‫‪23‬‬
‫טון‪ .‬הם התחננו לפניו שישפיע על ממשלות בנות הברית להתאים את האיסטרטגיה‬
‫שלהן להצלת היהודים‪ ,‬שיאיימו על גרמניה בהפצצת נקם על הגרושים למחנות‬
‫הריכוז‪ ,‬שיקלטו פליטים‪ ,‬שיפתחו שערים למקלט‪ .‬״מדוע מניח לנו העולם למות?‬
‫האם לא תרמנו את חלקנו לתרבות העולם ? מדוע הם נלחמים למען כל האחרים‬
‫ומפקירים אותנו ?״‬
‫הודעה זו של עם גווע נמסרה בלונדון ובוושיגטון‪ ,‬אולם לא נעשה דבר‪.‬‬
‫הסירוב המוחלט של בנות הברית להתאים את האסטרטגיה של המלחמה‬
‫להצלת יהודים‪ ,‬קבלה הדגמה אכזרית נוספת בהימנעות מהפצצת אושוויץ ודרכי‬
‫הגישה אליה‪ .‬״יוכיחו בנות הברית שהן הכריזו מלחמה על תכנית ההשמדה‬
‫הנאצית״‪ ,‬התחנן אז ווייצמן בפני מנהיגי המערב‪ .‬לאחר חדשים של ״עיונים״‬
‫הודיעו גם הפוריין אופיס בלונדון וגם מחלקת המדינה בוושינגטון שהדבר לא‬
‫ייעשה‪ .‬״פעולה כזאת תמנע את הסיוע האוירי הדרוש לפעילות הכוחות הצבאיים‬
‫בזירות קרב החיוניות״‪ — ,‬כך השיבו‪ .‬להציל יהודים לא נחשב לא ״לדרוש״ ולא‬
‫״לחיוני״‪ .‬אך המיתקנים התעשייתיים סביב אושוויץ הופצצו בדייקנות רבה‪ ,‬לעתים‬
‫גם לאור היום‪ .‬רק במחנה המוות ובדרכי הגישה אליו לא נגעו‪.‬‬
‫התעלמותו של העולם החפשי מהאסון היהודי וסירובו לעמוד לימין היהדות‬
‫בשעת מצוקתה הגדולה‪ ,‬הם דף ציני בתולדות האנושות‪ .‬מה הפלא שהעולם אינו‬
‫רוצה לזכור עוד מה שקרה ליהודים בתקופת השואה‪ .‬מה יזכור ? את מה שלא עשה ?‬
‫אנחנו‪ ,‬שארית הפליטה של העם ששרד‪ ,‬הרשינו לדחוק את השואה אל תוך‬
‫הספרות‪ .‬התודעה שמעשה נורא זה בוצע בצהרי המאה העשרים׳ לעיני כל העולם‪,‬‬
‫אינה מלווה עוד את העולם הנאור‪ .‬כשאני‪.‬מקבל מדי פעם אישים רמי מעלה‬
‫ב״יד ושם״ יש לי רושם כל אני משמיע לאנשים אלה‪ ,‬הקובעים היום גורל עמים‬
‫ומדינות‪ ,‬דברים חדשים לחלוטין! או שלא ידעו את הדברים מעולם או שהענין‬
‫נשתכח מהם לחלוטין‪.‬‬
‫אין פלא שמנהיגי ערב הצליחו להחדיר לעולם של היום את הדיבור על‬
‫״שואת פלשטין״ ועל ״העוול ההיסטורי״‪ ,‬כביכול‪ ,‬לעם הערבי‪.‬‬
‫הדור החדש בעולם רואה רק את"תוצאות המלחמה ואת ספיחיה‪ ,‬לכן הוא החל‬
‫מפקפק בכל‪ .‬אין פלא שהוא איבד את אמונתו במסגרות החברתיות הקיימות‪ ,‬שהוא‬
‫מכריז כי אלוהים מת ושהוא מחפש מפלט בסמים משכרים ובמתירנות‪ .‬אנחנו‬
‫יכולים לחזור ולהצביע על מושגי היסוד של המותר והאסור‪ ,‬של הטוב והרע‪ ,‬של‬
‫המוסר והעוול‪.‬‬
‫מתוך תהום השואה חייבים אנו׳ היהודים‪ ,‬להעלות את ערכי האדם שנרמסו‬
‫ולקדשם מחדש לעיני כל באי עולם׳ למען יגנו ערכים אלה על קיומה ובטחונה‬
‫של האנושות‪.‬‬
‫ולעם היהודי גגיד כי גם היטלר‪ ,‬למרות כל כוחו האדיר וחרף כל תשוקתו‬
‫להכחיד את ישראל‪ ,‬לא יכול לעם הזה‪.‬‬
‫לפני מספד שנים נסעתי עם משלחת ישראלית לווארשה‪ ,‬כשעוד יכולנו לבוא‬
‫לשם‪ ,‬לציון יובל העשרים למרד הגיטו‪ .‬בשבת‪ ,‬התכנסנו‪ ,‬יהודים מכל העולם‬
‫בבית הכנסת היחידי ששרד שם לפליטה‪ .‬היו שם יהודים מישראל ומבדית‬
‫המועצות‪ ,‬מהונגריה ומארצות הברית‪ ,‬מאנגליה ומדרום אמריקה‪ ,‬קהל גדול שמילא‬
‫‪24‬‬
‫את בית הכנסת עד אפס מקום‪ .‬לאחר התפילה׳ בה התיחדגו עם זכר קרבנותינו‪,‬‬
‫שרנו את שירי הגיטאות‪ ,‬המחתרת והלחימה‪ .‬עד מהרה נתקשרו גם מעגלי ריקודים ‪-‬‬
‫ושירה אדירה פרצה אל תוך חורבות הגיטו‪ :‬״עם ישראל חי״‪.‬‬
‫הנה כך נעלה‪ ,‬מתוך האסון הלאומי‪ ,‬את האמונה בנצח ישראל ואת הבטחון‬
‫הבלתי־מעורער בעתידה של האומה‪.‬‬
‫קורס של נוןר מבתי כנסת קונסרבטיביים מלוס אנגלוס‪ ,1974 ,‬דל לקחי השואה‪.‬‬
‫בימי שואה ו מ ר ד‬
‫ו‬
‫בגו בהן‬
‫בצבת הנאציזם‬
‫יהדות גרמניה בשנים ‪1938—1933‬‬
‫המחבר‪ ,‬ממנהיגיה של יהדות גרמניה והתנועה הציונית בה‪ ,‬נשאר בגרמניה עד‬
‫‪ 1939‬כנציג הארגונים היהודיים ויוה׳׳ר האחרון של ההסתדרות הציונית והמשרד‬
‫הא״י ועסק בהצלת יהודים עד ערב פרוץ המלחמה‪.‬‬
‫בארץ מילא תפקידים ציבוריים חשובים‪ ,‬במיוחד בשיקומה של יהדות גרמניה‪.‬‬
‫ממייסדי •עליה חדשה׳׳‪ ,‬המפלגה הפרוגרסיבית ואודב הליברלית העצמאית‪ ,‬היה‬
‫נציגה בכנסת במשך שנים‪ .‬זה עתה מלאו לו ‪ 80‬שגה‪ .‬במשפט אייכמן היה אחד‬
‫מחשובי העדים‪ ,‬באשר הכיר היטב את התנאים בגרמניה לפני המלחמה‪ ,‬היה בעל‬
‫מעמד צבורי נכבד ובתור נציג היהדות נאלץ‪ .‬לבוא במגע עם ראשי השלטון ובין‬
‫היתר גם עם אייכמן‪ ,‬עליו הוא מסר פרטים רבים בעת המשפט‪.!.‬נודע‪.‬‬
‫)הדברים המובאים כאן מבוססים על נוסח עדותו במשפט אייכמן‪ .‬הוכנו ועובדו‬
‫עיי ש‪.‬מ‪(.‬‬
‫ראשונים לסבל — יהודי גרמניה היו‪ ,‬על גבם חרשו הנאצים את המזימות‬
‫האגםישמיות‪ ,‬המה הושפלו ודוכאו‪ ,‬גורשו ונאנקו על ידי קלגסי היטלר׳ מאז ראשית‬
‫עלייתם לשלטון ב־‪.1933‬‬
‫את חיי יהדות גרמניה בשנים ‪ 1938—1933‬ניתן לחלק לשלוש תקופות‪:‬‬
‫הראשונה‪ ,‬היתה תקופה שהתחילה עם ראשית החלטת הרייכסטאג בדבר שאלת‬
‫היהודים‪ ,‬והיא נגמרה באמצע שנת ‪ .1935‬התקופה השניה‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬היתד‪ ,‬זו‬
‫שבה נתקבלו חוקי נירנברג׳ ההפרדה הפוליטית והגזעית הגמורה בין העם הגרמני‬
‫לבין העם היהודי‪ .‬והא נסתיימה בערך ‪ .1938‬ב־‪ 1938‬התחיל השלב האחרון שנמשך‬
‫עד פ ר ח המלחמה‪ :‬זו כבר התקופה של הוצאה גמורה של היהודים מן המשק‬
‫הגרמני והריסת המעמד הכלכלי שלהם‪.‬‬
‫עוד לפני התבססות הנאציזם התכוננתי לעלות ארצה‪ .‬בפעם הראשונה הייתי‬
‫בארץ בשנת ‪ .1925‬ב־‪ ,1933‬עמדתי לעלות כציוני ותיק אבל׳כאשר ראיתי את המצב‬
‫‪27‬‬
‫שנוצר וחוסר הכוחות והיאוש של יהודי גרמניה החלטתי להישאר שם ולהקדיש‬
‫את עבודתי ומרצי לעבודה הציונית והיהודית‪ .‬עוד לפני כן הייתי פעיל בחיים‬
‫היהודיים בברלין‪ ,‬אולם החל ב־‪ 1933‬זנחתי את עיסוקי הפרטי כעורך דין והתמסרתי‬
‫כולי להקלת מצוקתם של היהודים‪.‬‬
‫הכל החל ב־‪ 30‬בינואר ‪ 1933‬עם כבוש השלטון ע״י הנאצים‪ .‬קודם לכן היה‬
‫שקט‪ .‬המאורע שהסעיר את הרוחות היה שריפת הרייכסטאג‪ .‬אז בוטלו כל זכויות‬
‫האזרח‪ ,‬התחילו המאסרים ההמוניים‪ :‬גרמניה לא היתה עוד ‪ ,Reehtsstaat‬כלומר‬
‫‪ ,tmrechtstaat‬כלומר מדינת אי־צדק‪.‬‬
‫מדינת חוק אלא‬
‫כזאת היתד‪ ,‬התחלתה של התקופה החדשה‪.‬‬
‫הייתי יושב־ראש בהתנדבות של • הסניף של ההסתדרות הציונית בברלין‪.‬‬
‫ואחר כך הצטרפתי באופן אוטומטי לעבודה הציונית והעבודה של משרד הארץ‬
‫ישראלי‪ .‬בזמן ההוא עמדו תורים ארוכים של יהודים לפני השערים ברחוב‬
‫מיינקה ובקשו עזרה ועצה ואז הפכתי באופן טבעי מאחד העוזרים לאחד העובדים‬
‫הפעילים ועבדנו כולנו‪ ,‬כל הצוות‪ ,‬יומם ולילה‪ ,‬כדי לעזור ליהודים‪.‬‬
‫ב־‪ 27.2.33‬אירעה שריפת הרייכסטאג׳ ולמחרת׳ לפי תקנת נשיא הךייך להגנת‬
‫המדינה והעם מיום ‪28.2.33‬׳ ביטלו את כל זכויות האזרח‪.‬‬
‫עוד לפני ד‪,‬־‪ 1‬באפריל ‪ 1933‬התחילו המאסרים‪ .‬אלינו הגיעו ידיעות על‬
‫מאסרים המוניים במיוחד בערים הקטנות והבינוניות שם נאסרו אנשים רבים‪ ,‬ללא‬
‫שום יסוד וודאי‪ ,‬וביניהם יהודים רבים‪ :‬ובין היהודים היו רבנים‪ ,‬מנהיגים‬
‫יהודים ובעלי חנויות‪ .‬גרמנים רבים הלשינו על המתחרים שלהם כדי להיפטר‬
‫מהם‪ .‬האסורים הועברו למחנות ריכוז וחזרו כאנשים שבורים‪ .‬אני זוכר את הסצינות‬
‫הראשונות והמחרידות‪ ,‬כאשר באו אלינו למשרד הארץ־ישראלי נשים שקיבלו‬
‫בדואר את מיכל האפר של הבעלים שלהן שניספו במחנות הריכוז בלויית מכתב‬
‫קצר‪ :‬״בעלך נפטר עקב שבץ לב‪ .‬אנו שולחים לך את האפר‪ .‬תשלום דמי הדאר ‪3‬‬
‫מארק וחצי לגוביינא״‪.‬‬
‫בחודש מרץ התארגנה בניו־יורק קבוצה המורכבת מיהודים ולא יהודים תחת‬
‫גשיאותו של רבי םטיפן וויז‪ ,‬אחד המנהיגים הדגולים של יהדות ארצות הברית‪,‬‬
‫שהכריזה חרם על סחורות גרמניות‪ .‬דבר זה בא כתגובה על מה שקרה בגרמניה‪,‬‬
‫על התקפת המחץ על יהדות גרמניה‪ ,‬על המאסרים‪ ,‬מחנות הריכוז וכל הזוועות‬
‫שרמזתי עליהן‪ .‬כתגובה על כך הכריז יוליוס שטרייכר׳ שהיה אז נדמה לי גאולייטר‬
‫של פרנקפורט‪ ,‬על חרם על היהודים בגרמניה‪ ,‬עד שכל העסקים של היהודים‪ ,‬של‬
‫״הגזע היהודי״ — זה היה הביטוי שלו‪ ,‬יבוטלו‪ .‬הוא אמר שזה נעשה לאחר התיעצות‬
‫עם היטלר‪ ,‬גבלם וגרינג‪.‬‬
‫בליל שבת‪ 31.3.33 .‬שמעתי‪ ,‬כמו רוב יהודי גרמניה ורוב העם הגרמני‪ ,‬שני‬
‫נאומי הסתה‪ ,‬בסגנון של שיטגה איומה מפי גבלס‪ .‬ובסוף הנאום באה‬
‫ההפתעה‪ :‬ההכרזה על החרם נגד היהודים‪ .‬יום החרם הוגבל ליום אחד‪ .‬מארגני‬
‫החרם רצו לבדוק מה תהיה התוצאה‪ ,‬אם יהדות העולם תיכנע ותבטל את החרם‬
‫על הסחורה הגרמנית או לאו׳ ואז יוחלט על הצעדים הבאים‪.‬‬
‫ביום‪.‬שבת‪ ,‬היום השחור הראשון — היו ימים שחורים רבים בתולדות התקופה‬
‫שלנו — ביום שבת זה טיילתי ‪ 4—5‬שעות ברחובות העיר ברלין‪ ,‬כמעט בכל‬
‫הרובעים‪ ,‬ולא ברכב כי אם הלכתי ברגל בעיר הגדולה וראיתי את התמונה המחרידה‬
‫הזאת‪ :‬על החנויות נתלו שלטים‪ ,‬על השלט של משרדי היה פתק ״יודה״‪ .‬הוספתי‬
‫את המילים ״תודה לאל״‪ .‬על חלונות הראוה ראיתי צלבי קרם וסיסמאות‪ :‬״יהודי‬
‫‪28‬‬
‫ה ת פ ג ר ״ ‪ ,‬״זהירות ס כ נ ת מוות״‪ ,‬״ ז ה י ר ו ת — איציק״‪ ,‬״ ר ח ו ב ח ד ס ט ר י ל י ר ו ש ל י ם ״ ‪ .‬והיו‬
‫ס י ס מ א ו ת ד ו מ ו ת א ח ר ו ת ‪ .‬זה נ מ ש ך ע ד הלילה‪ .‬ל מ ח ר ת היום ה ד ב ר נ ת ב ט ל ‪ .‬ב י ו ם‬
‫ה ש נ י הוחזר ה ס ד ר ע ל כנו‪.‬‬
‫ה ר ו ש ם ב ק ר ב האוכלוסיה ה י ה ו ד י ת ה י ה מ ד כ א מאד‪ .‬ר ו ב יהודי ג ר מ נ י ה ש ס פ ג ו‬
‫גרמנית‬
‫תרבות‬
‫על‬
‫וחונכו‬
‫ברכי‬
‫לא‬
‫סיפרותה‪,‬‬
‫האמינו‬
‫שקרה‪,‬‬
‫למה‬
‫כי‬
‫י ה ו ד י ם אלד‪ ,‬היו ק ש ו ר י ם ק ש ר ה ד ו ק ‪.‬עם ה ע ם ה ג ר מ נ י ‪ .‬ה ת נ ו ע ה ה צ י ו ג י ת ה י ת ה‬
‫כ מ ע ט מיעוט ב ג ר מ נ י ה ‪ .‬א ם אינני ט ו ע ה ר ק ‪ 5%‬ש ל ה י ה ו ד י ם ב ג ר מ נ י ה היו צ י ו נ י ם‬
‫בשנת‬
‫‪ .1933‬יהודי ג ר מ נ י ה לא ר צ ו ל ה א מ י ן ב מ ה ש א ר ע ס ב י ב ם ולא י כ ל ו ל ה א מ י ן‬
‫שהעם‬
‫העמים‬
‫הגרמני‪,‬‬
‫התרבותי‪,‬‬
‫שבעיניהם‬
‫עתיק־היומין‪,‬‬
‫אחד‬
‫ב מ י ו ח ד היד‪,‬‬
‫ה ת ר ב ו ת י י ם ב י ו ת ר ‪ ,‬ינקוט ב א מ צ ע י ם כ א ל ה ‪.‬‬
‫עוד‬
‫כדאי‬
‫להוסיף‬
‫על‬
‫התקופה‬
‫שקדמה‬
‫לחרם‪:‬‬
‫בחודשים‬
‫הראשונים‬
‫היו ה ר ב ה ה ת א ב ד ו י ו ת ־ ל ד ע ת ש ל י ה ו ד י ג ר מ נ י ה ‪ .‬מ כ ל ה ע ר י ם ק ב ל נ ו א ת ה י ד י ע ו ת‬
‫ה ק ו ד ר ו ת ‪ ,‬ש ע ו ר ך דין פלוני‪ ,‬ר ו פ א פ ל ו נ י ותעשיין א ל מ ו נ י ׳ א י ב ד ו א ת ע צ מ ם ל ד ע ת ‪:‬‬
‫ה ם ל א י כ ל ו ל ע מ ו ד ב ס ב ל ש נ ג ר ם ל ה ם ע ל ידי א ו ב ד ן מ ע מ ד ם ואובדן כ ב ו ד ם ‪ .‬ה ם‬
‫ל א ה ב י נ ו מ ה ק ר ה ‪ ,‬ו ב ח ר ו ב ד ך ך זו‪ .‬ה ר ו ש ם ה ר א ש ו ן היה מדכא‪ .‬א ב ל ת ו ד ה לאל‪,‬‬
‫אני‬
‫חושב‬
‫הבטאת‬
‫שההסתדרות‬
‫ובמיוחד‬
‫הציונית‬
‫ה ב ט א ו ן ״די‬
‫יידישה‬
‫רונדשאו״‪,‬‬
‫—‬
‫הרשמי ש ל ה ה ס ת ד ר ו ת ה צ י ו נ י ת ב ג ר מ נ י ה ‪ ,‬ה ג י ב ע ל כך‪ .‬זה ה י ה ה ע ת ו ן‬
‫הראשון‪ ,‬ואולי ג ם העתון ה י ח י ד ב ג ר מ נ י ה מ כ ל ה ע ת ו נ ו ת ה ג ר מ נ י ת העניפה‪ ,‬ש ג י ל ה‬
‫א ו מ ץ ל ב כ ל פ י השלטון‪ ,‬ב ע נ י ן ה י ה ו ד י ם ו ל ג ב י ד‪,‬־‪ 1‬ב א פ ר י ל ‪.‬‬
‫הכותרת‬
‫רוברט‬
‫ש ל ה מ א מ ר היתד‪ ,‬״שאו בגאון א ת א ו ת הקלון״‪ .‬מ א מ ר זה‪ ,‬כ ת ב‬
‫וולטש׳ ה ע ו ר ך של ה״יידישה רונדשאו״‪,‬‬
‫ה ע ת מ הרשמי של‬
‫ההסתדרות‬
‫ה צ י ו נ י ת והוא א מ ר א ת ה ד ב ר י ם ב ג א ו ה ה ר א ו י ה לציון‪ .‬ראוי א ו ל י ל צ ט ט באן ק ט ע י ם‬
‫א ח ד י ם המאפיינים א ת ה מ א מ ר ו א ת ע מ ד ת ה ה ס ת ד ר ו ת ה צ י ו נ י ת ב י מ י ם ה ה ם ‪:‬‬
‫״העובדה‬
‫שמטה החרם הורה לתלות בחנויות‬
‫המוחרמות שלטים עם טלאי‬
‫צ ה ו ב ע ל ר ק ע שחור‪ ,‬יש ב כ ך ס מ ל חשוב‪ .‬ה ו ר א ה זו נ ח ש ב ת לציון לגנאי‪ ,‬א נ ח נ ו‬
‫מ ק ב ל י ם אותה כ א ו ת כבוד‪ .‬ע ל י ה ו ד י ם ר ב י ם ע ב ר ה ב ש ב ת זו חוויה קשה‪ .‬ל א מתוף‬
‫ה כ ר ה פ נ י מ י ת ‪ ,‬ולא מ ת ו ך נ א מ נ ו ת ל ק ה י ל ת ם ‪ ,‬ל א מ ת ו ך גאווה ע ל ע ב ר מ ז ה י ר ו ע ל‬
‫פ ו ע ל אנושי‪ ,‬א ל א ע ל ידי ה ד פ ס ת ה פ ת ק ה א ד ו ם ו ה ט ל א י ה צ ה ו ב ה ם נ י צ ב ו והופיעו‬
‫פ ת א ו ם כיהודים‪.‬‬
‫מבית‬
‫השלטים‪.‬‬
‫הקלון‪.‬‬
‫ל ב י ת הלכו ה פ ל ו ג ו ת‬
‫‪1‬‬
‫ו כ י ס ו ח נ ו י ו ת ו ש ל ט י ם ‪ ,‬ה ד ב י ק ו וציירו ע ל פ נ י‬
‫ב מ ש ך ‪ 24‬ש ע ו ת ה ו ע מ ד ו ה י ה ו ד י ם ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬כ מ ו ב ן מ ס ר י ם ‪ ,‬א ל ע מ ו ד‬
‫ל ע ת י ם ק ר ו ב ו ת נ ר א ה ע ל ז ג ו ג י ו ת ח ל ו נ ו ת הראווה ב צ ד ס י מ נ י ם ו כ ת ו ב ו ת‬
‫א ח ר ו ת ‪ ,‬גם מגן ד ו ד גדול‪ ,‬מ ג י נ ו ש ל ד ו ד ה מ ל ך ‪ .‬הכוונה היתד‪ ,‬ל ה ש פ ל ה ‪ .‬יהודים‪,‬‬
‫א מ צ ו ל כ ם מ ג ן ד ו ד זה‪ .‬שאוהו ב כ ב ו ד !‬
‫עוד לפני שלושים שנה נ ח ש ב ‪ .‬ד י ב ו ר ע ל השאלה היהודית כ ד ב ר הפוגע בטעם‬
‫הטוב‪.‬‬
‫‪.‬הציונים‬
‫נ ר א ו אז כ פ ר י ע י ה ס ד ר ׳ ב ע ל י א י ד י א ה פ י ק ס ‪ .‬ו ע ת ה היתד‪ ,‬ה ש א ל ה‬
‫ה י ה ו ד י ת ענין דיומא‪ ,‬ע ד כ ד י כ ך ש ה י ת ה ל ש י ח ת ה י ו ם ש ל כ ל י ל ד קטן‪ ,‬כ ל ת ל מ י ד‬
‫ב י ת ־ ס פ ר ‪ ,‬ש ל ס ת ם א ד ם ברחוב‪ .‬ע ל כ ל ה י ה ו ד י ם ב כ ל ג ר מ נ י ה כ ו ל ה ה ו ד ב ק ה ב א ח ד‬
‫ב א פ ר י ל ה ח ו ת מ ת ה י ה ו ד י ת ‪ .‬ל פ י ה ה ו ר א ו ת ה ח ד ש ו ת ש ל מ ו ע צ ת ה ח ר ם יהא עוד ר ק‬
‫ציון א ח י ד •אחד ל כ ל ב ת י העסק׳ א ם י ח ו ד ש ה ח ר ם ‪ :‬א צ ל לא י ה ו ד י ם ת ה י ה ה ה ע ר ה‬
‫״חנות‬
‫‪.1‬‬
‫גרמנית״‪ ,‬א צ ל‬
‫היהודים‬
‫תבוא‬
‫פשוט‬
‫ה מ י ל ה ״יהודי״‪.‬‬
‫יודעים‬
‫מי‬
‫הוא‬
‫הכוונה ל״פלונות הסער״ הטעיות‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫יהודי‪ .‬א י ן ‪ .‬ע ו ד ע ק י פ ה א ו ‪ .‬ה ס ת ר ה ‪ .‬ה ת ש ו ב ה ה י ה ו ד י ת ה י א ב ר ו ר ה ‪ .‬הוא א ש ר א מ ר ‪-‬‬
‫מ ש ה ר ב נ ו ל מ צ ר י ם ״עברי אנוכי״‪ .‬ע ר כ ו ה מ ו ס ר י ש ל המאורע הנוכחי הוא ה ת ש ו ב ה‬
‫ה ח י ו ב י ת ה נ י ת נ ת לשאלה׳ א ם מ כ י ר א ד ם ב י ה ד ו ת ו ‪ .‬ה ע ת הזאת ר ו ג ש ת מ ד י ו ל א‬
‫‪2‬‬
‫נ ו כ ל ל ה כ נ ם לויכוח ענייני‪ .‬נ ק ו ו ה ל י מ י ם ‪ .‬ש ק ט י ם יותר‪ ,‬נקווה ש ה ת נ ו ע ה ‪ ,‬א ש ר‬
‫גאוותה על כ ב ו ד ה כ מ פ ל ס ת ד ר ך ל ה ר מ ת ק ר ן ה ל א ו ם ‪ ,‬ל א ת מ צ א ענין ב ה ש פ ל ת ם ש ל‬
‫א ח ר י ם ‪ ,‬א ף א ם ס ב ו ר ה היא כ י מ ל ח מ ה ל ה ב ה ם ‪ .‬א ו ל ם א נ ו היהודים‪ ,‬א נ ו יכולים ל ה ג ן‬
‫ע ל כבודנו‪ .‬א נ ו ז ו כ ר י ם א ת כ ל א ל ה א ש ר ש ם ה י ה ו ד י ם נ ק ר א ע ל י ה ם מ ז ה ‪ 5,000‬ש נ ה‬
‫וגקרא‬
‫גם‬
‫מזכירים ל נ ו ‪.‬שהננו‬
‫לדראון‪.‬‬
‫יהודים‪.‬‬
‫ואנחנו‬
‫נ א מ ר •״הן״‬
‫ונישא‬
‫י ה ד ו ת נ ו בגאון״‪.‬‬
‫ב ש נ י ם אלה‪ ,‬מ ש נ ת ‪ 1933‬ע ד צ א ת י מ ג ר מ נ י ה ‪ ,‬ע מ ד ת י ב ק ש ר י ם ע ם ה ש ל ט ו נ ו ת‬
‫ב ב ר ל י ן ו ב מ י ו ח ד ע ם ה מ י נ ס ט ר י ו ן ל ת ע מ ו ל ה ‪ .‬ה י י ת י ס ג ן יושב ר א ש ״ א ג ו ד ת ה ת ר ב ו ת‬
‫ש ל ה י ה ו ד י ם בגרמניה״‪.‬‬
‫יצויץ‪ ,‬כ י ל ג מ ר י ל א היה ב ר ו ר ל נ ו ב א ב י ב ו ב ק י ץ ש ל ‪ 1933‬מ ה היי מ ט ר ו ת‬
‫ה ש ל ט ת הנאצי כ ל פ י היהודים‪ .‬א נ י י ו ד ע ש ע ד ה י ו ם עדיין נ ע ר כ י ם מ ח ק ר י ם ב ש א ל ה‬
‫הזאת‪ .‬אולי כ ד א י ל ה ז כ י ר ‪ .‬א ת ה ת כ נ י ת ה ר ש מ י ת ש ל ה מ פ ל ג ה הנאצית‪ ,‬ב־‪ .1920‬יש‬
‫ש ם סעיף ע ל ‪ .‬ש א ל ת‬
‫ג‬
‫דאוג לכך ש כ ל‬
‫ר‬
‫היהודים‪,‬‬
‫מ‬
‫נ‬
‫י‬
‫האומר‬
‫‪8‬‬
‫שהמטרה של‬
‫״הנציונלסוציאליסטישה‪.‬‬
‫‪ ,‬ש ה ג י ע ל ג ר מ נ י ה א ח ר י ה־‪2‬‬
‫באוגוסט׳‪914a‬‬
‫ייצא א ת גרמניה‪ .‬והיה ע ו ד ‪ .‬ס ע י ף א ח ד ש ד י ב ר ע ל מ ה ש ה ו ג ש ם ״ א ח ר כ ך י ב א ו פ ן •‬
‫מ י ל ו ל י בחוקי נ י ר נ ב ד ג ‪.‬‬
‫ה ק ט ע הזה מ ת ו ך ת כ נ י ת ‪ .‬ה מ פ ל ג ה ‪ .‬ע ל ‪ .‬ה ל א ג ר מ נ י ם ש ה י ג ר ו ל ת ו ך ג ר מ נ י ה‬
‫אחרי‪..‬ה־‪.2‬באוגוסט‬
‫‪ ,1914‬מ ת י י ח ס י ש י ר ו ת ל ב ע י ת היהודים׳ כ י — זה ה י ה ב ר ו ר‬
‫ל כ ו ל ם ‪ ,‬כ י א ל ה ‪. .‬היו ה ־‬
‫‪ost л а е п‬‬
‫ה מ פ ו ר ס מ י ם ‪ ,‬ה־‪(Foinischen juden>4‬‬
‫ב פ י ה ג ר מ נ י ם ‪ . ,‬ה ם שנאו א ו ת ם ו א מ ר ו ‪ :‬א י ן ל נ ו ד ב ר נ ג ד יהודי גרמניה‪ ,‬אנחגו רק‪.‬‬
‫מ ת נ ג ד י ם ל ״ א ו ס ט י ו ד ך ן‪ .‬זה ה י ה מ ע י ן ת כ ס י ס ש ל ה ם ‪.‬‬
‫כ ב ר ל פ נ י ה״בויקוט״ )החרם( ש ל ה־‪ 18‬ב א פ ר י ל ה ת ח י ל ה אריזציה ש ל ח נ ו י ו ת ‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ *6‬ב ד ר ך ה ח ו ק א ל א ב ד ר ך ש ל ״איינצל״ א ק צ י ת ״ ‪ :‬הופיעו א ז ק ב ו צ ו ת ש ל ס״ר‪,‬‬
‫כ פ י ‪ :‬ש ק ר א ו ל ה ן אז‪ . ,‬ל פ נ י ה ח נ ו י ו ת ‪ ,‬ס ג ר ו א ת החנויות‪ ,‬א ס ר ו א ת ב ע ל ה ח נ ו ת‬
‫ו ה ב י א ו ‪ :‬א ו ת ו ־ ל מ ח נ ה ריכוז‪ .‬א ח ר כ ך כ א ש ר ח ז ר מ ש ם ‪ ,‬הוא ה י ה מ ו כ ן ל מ כ ו ר א ת •‬
‫ה ח נ ו ת ש ל ו ל מ ת ח ר ה ו הארי‪ ,‬זה ש ה י ה ה ש כ ן ש ל ו ב מ ש ך ש נ י ם ר ב ו ת ‪.‬‬
‫ר ק ע ו ד מ ל ה ע ל ה ת ק ו פ ה ה ק ו ד מ ת ‪ ,‬ע ל ה ו צ א ת היהודים מחיי ה ת ר ב ו ת ‪ .‬הייתי‬
‫ביד ה י ת ר א ח ד ה ע ס ק נ י ם ה פ ע י ל י ם ש ל א י ג ו ד ה ר י י ך ש ל א ג ו ד ו ת ת ר ב ו ת י ו ת יהודיות‪,‬‬
‫א ג ו ד מ מ ל כ ת י ‪ ,‬כ י היהודים ל א י כ ל ו ל ה צ ט ר ף ל ״ ר י י כ ס ק ו ל ט ו ר בונד״; זה ה י ה א ר ג ו ן‬
‫ר ש מ י ש ל ה ת ר ב ו ת ה ג ר מ נ י ת החדשד*‪ .‬מ י ש ל א ק ב ל ד ר י ס ת ר ג ל ל ״ ר י י כ ס ק ו ל ט ו ר‬
‫ק א מ ר ״ אסור ה י ה ל ו ל פ ע ו ל ב ש ט ח ה ת ר ב ו ת י ב ק ר ב ה ע ם ה ג ר מ נ י ‪.‬‬
‫ל ה ק מ ת ‪ .‬״ ה ק ו ל ט ו ר בוגד״ ה י ה ו ד י ק ד מ ה ה ו צ א ה ו ה ח ר מ ה ש ל מ ל ח י נ י ם מ פ ו ר ס מ י ם ‪.‬‬
‫מ ש ו ר ר י ם ו ס ו פ ר י ם יהודים‪ ,‬מ ש ו ר ו ת ה א מ נ י ם ה ג ר מ ג י ם ‪ .‬ב מ ע ש ה זה הוצאו ה י ה ו ד י ם‬
‫מחיי ה ת ר ב ו ת הגרמניים‪ ,‬ב י נ י ה ם ה י ו ס ו פ ר י ם •גדולים ש ש מ ם היה ידוע ב כ ל ה ע ו ל ם ‪,‬‬
‫שיצאו‬
‫ל ה ם ‪ .‬מוניטין בינלאומיים‪ .‬׳•״ראינו ח ו ב ה‬
‫לעצמנו ל ת ת ליהודים שנשארו‬
‫בגרמניה‪ .‬מעין ת ח ל י ף ׳ ו נ ת ק ל נ ו ב נ י ד ו ן זה ב נ כ ו נ ו ת ל ש ת ו ף פעולה‪ ,‬מ צ ד ה ג ר מ נ י ם ‪.‬‬
‫‪ • . 2‬הנאצית‪• . ..‬‬
‫‪.-3‬‬
‫התנועה הנציונל־סוציאליססית‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫יהודי מזרח אירופה‪ ,‬יהודי פולין‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫פעולות בודדות‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫א ח ד הפקידים ה ב כ י ר י ם ש ל מ ש ר ד התעמולה ה ג ר מ נ י ‪ ,‬הממונה ע ל התרבות‪ ,‬היה‬
‫ממונה גם על הפעולה ה ג ר מ נ י ת ב ר י י כ ס ק ו ל ט ו ר ‪ .‬א נ ו הכנסנו א ת האמנים היהודים‬
‫הופיעו ב ק ו נ צ ר ט י ם ‪ .‬י ו ם א ח ד הוזמנו ל מ ש ר ד התעמולה ו נ מ ס ר‬
‫ל מ ס ג ר ת הזו והם‬
‫ל נ ו ש ל ה ב א א ס ו ר ל נ ו ל ג ג ן י צ י ר ו ת ש ל מ ל ח י נ י ם ג ר מ נ י י ם כ ג ו ן בטהובן‪ ,‬באך‪ ,‬ברהמם‪,‬‬
‫ה י י ד ן ומוצרט‪ .‬א ת מ נ ד ל ס ו ן היינו ר ש א י ם לנגן‪.‬‬
‫א נ י ז ו כ ר ה י ט ב מ א ו ר ע מ י ו ח ד ה ק ש ו ר בחיי ה ת ר ב ו ת בימים ההם‪ ,‬את ש ר פ ת‬
‫הספרים‪.‬‬
‫לכיוון‬
‫ר א י ת י את‬
‫תהלוכת ה ל פ י ד י ם‬
‫ולמחרת היום‬
‫א ר מ ו ן הקיסר‪.‬‬
‫בשער‬
‫קראתי‬
‫ב ר נ ד נ ב ו ר ג ‪ .‬אנשים‬
‫בעתון‬
‫צעירים‬
‫בכותרות ענק על‬
‫צעדו‬
‫המדורה‪.‬‬
‫ג ב ל ם ע מ ד ש ם ב מ ר כ ז הטקס ו ה ס פ ר י ם ש ל ה ס ו פ ר י ם היהודים המפורסמים ב י ו ת ר‬
‫נזרקו לאש תוך‬
‫הנאום ש ל‬
‫יללה‬
‫גבלס‬
‫ומחיאות‬
‫שהסתיים‬
‫כפיים ש ל‬
‫בפיםקא‬
‫שהיתר‪.‬‬
‫הנוכחים‪ .‬ע ד‬
‫בשבילנו‬
‫זוכר‬
‫היום א נ י‬
‫אירונית מ א ד ‪:‬‬
‫אח‬
‫״הנוער‬
‫ה ג ר מ נ י י כ ו ל להתגאות ע ל שזכה ל י ו ם זה‪ .‬ה ו י המאה‪ ,‬ה ו י ' ה מ ד ע י ם ׳ ת ע נ ו ג ל ח י ו ת ״ !‬
‫בשנת‬
‫‪ 1935‬התחילה ש ו ב ש ו ר ה ח ד ש ה ש ל‬
‫הרדיפות עברו‬
‫ר ד י פ ו ת ‪ .‬הפעם‬
‫מ ש ט ח הכלכלה לשטח הפוליטי ו ל ש ט ח הגזעי‪ .‬י ד ע נ ו ה י ט ב מ ז ה ז מ ן מה שהיתר‪.‬‬
‫כ ו נ נ ו ת מ ם ד י מ ת בחוגים הנאצים להוציאה פ ו ר מ ל י ת ש ל יהודים מ ת ו ך העם הגרמני‪,‬‬
‫דה פ ק ט ו זה כ ב ר נ ע ש ה קודם לכן‪.‬‬
‫הרייכסטאג‪ ,‬א ש ר‬
‫במושב ש ל‬
‫בנירנברג‬
‫התקיים‬
‫ב־‪,15.9.35‬‬
‫נתקבלו‬
‫שני‬
‫חוקים‪ .‬החוק ה ר א ש ו ן מ ו כ ר ב ש ם ‪ :‬חוקת האזרח ש ל ה ר י י ך ו מ ש מ ע ו ת ו היתד‪ .‬הבדלה‬
‫ב י ן נ ת י ן ג ר מ נ י ל ב י ן אזרח הרייך‪ ,‬ש ם כ ת ו ב ״אזרח ה ר י י ך הוא א ך ו ר ק האזרח בעל‬
‫ה ד ם ה ג ר מ נ י א ו ב ן הגזע הקרוב ל ד ם ה ג ר מ נ י ״ ‪ .‬החוק ה ש נ י הוא החוק להגנת הדם‬
‫הגרמני‬
‫המפלגה‬
‫והכבוד ה ג ר מ נ י ‪ .‬ש נ י חוקים אלה נחתמו ב נ י ר נ ב ר ג ביום‬
‫נ א מ ר ‪ :‬״ ח ד ו ר הברה כ י‬
‫הנאצית‪ .‬בהקדמה לחוק ה ש נ י‬
‫‪15.9.35‬‬
‫בועידת‬
‫מ ו ה ר הדם הוא‬
‫ה ת נ א י להמשך ק י ו מ ו ש ל העם ה ג ר מ נ י ו מ ו נ ע ע ל י ד י ה ר צ ו ן ׳שאין ל ע ר ע ר ו ולהבטיח‬
‫את הנוער‬
‫הגרמני לכל י מ י‬
‫העתיד‪,‬‬
‫החליט‬
‫ב ד ב ר החוק‬
‫ה ר י י כ ס ט א ג פה א ח ד‬
‫ד ל ק מ ן ה מ ו צ ע בזה״‪.‬‬
‫בעמוד‬
‫״יהודי‬
‫‪1333‬‬
‫ש ל ״הרייכסגזץ״״‪,‬‬
‫אינו יכול‬
‫לכהן‬
‫במשרה‬
‫מ־‪,14.11.33‬‬
‫ציבורית״‪.‬‬
‫סימן‬
‫ובסעיף‬
‫‪,1‬‬
‫כתוב לאמור‪:‬‬
‫החמישי ש ל‬
‫תקגון‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫פיסקא‬
‫אותו‬
‫י ה ו ד י הוא צאצא ש ל לפחות ש ל ו ש ה ס ב י ם יהודיים ב מ ל ו א המובן ל פ י גזעם‪ .‬כ י ה ו ד י‬
‫נ ח ש ב ג ם נ ת ק צאצא ת ע ר ו ב ת מ ש נ י ס ב י ם יהודיים ב מ ל ו א מ ו ב ן המלה‪) ,‬א( א ש ר‬
‫ה ש ת י י ך ב ע ת חקיקת החוק ל ד ע ת ה ד ת ה י ה ו ד י ת א ו ה ת ק ב ל ל א ח ר מ כ ן א ל תוכה‪.‬‬
‫) ב ( — א ש ר היה ב ע ת חקיקת החוק נ ש ו א ל י ה ו ד י א ו התחתן לאחר מ כ ן עם כזה‪.‬‬
‫) ג ( — שהוא צאצא מ נ י ש ו א י ן עם י ה ו ד י ב מ ו ב ן פםקא ‪ ,1‬נ ו ש ו א י ן א ש ר נ כ ר ת ו לאחר‬
‫כ נ י ס ת החוק להגנת ה ת ר ב ו ת ה ג ר מ נ י ת ו ה כ ב ו ד ה ג ר מ נ י מ י ו ם ‪ 15‬ב ס פ ט מ ב ר‬
‫לתוקפו׳‬
‫‪1935‬‬
‫ע ל ה חוקי הךייך‪) .‬ד( — ש ה נ ו צ א צ א מ מ ג ע ש מ ח ו ץ ל נ י ש ו א י ן עם י ה ו ד י‬
‫ו א ש ר נ ו ל ד אחרי היום‬
‫ב מ ו ב ן פיםקא ‪1‬‬
‫ד‪.‬־‪ 15.9.35‬הוא ק ר ו ב‬
‫‪31.7.36‬‬
‫מ ח ו ץ ל נ י ש ו א י ן ‪ .‬ה ת א ר י ך זה ש ל‬
‫ל ר א ש השנה ה י ה ו ד י ‪.‬‬
‫א נ י נ ז כ ר ב מ א ו ר ע מיוחד ה ק ש ו ר ל י מ י ם ש א ח ר י לחוקי נ י ר נ ב ר ג ‪ ,‬ל ו ה י ו ת ג ו ב ו ת‬
‫והדים‪.‬‬
‫באותו ע ר ב היתד‪ .‬אסיפה צ י ו נ י ת ‪.‬‬
‫אליעזר‬
‫נ ה ל ת י א ת האסיפה‪ .‬ו כ ל הנואמים — קפלן‪ ,‬פ ר י נ ץ‬
‫ק פ ל ן י היה אורח ש ל נ ו ‪ .‬אני‬
‫ואחרים ה ש מ י ע ו‬
‫דברים נגד‬
‫ה מ א ו ר ע מאתמול ש ל קבלת חוקי נ י ר נ ב ר ג ו כ ו ל נ ו ב ם א נ ו מחאה ח ר י פ ה נ ג ד זה‪.‬‬
‫מ ע נ י ן ש ש נ י פ ק י ד י הגיסטאפו ה י ו נוכחים ב ש ע ת האסיפה וזה היה ד ב ר ר ג י ל ‪,‬‬
‫‪.6‬‬
‫חוקת הרייך‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫ממנהיגי תנועת העבודה באח‪ ,‬שר האוצר הראשון של מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪f‬‬
‫שבאסיפותינו יישבו פקידי גסטאפו‪ ,‬כי היה עלינו לקבל הסכמה מהם או להודיע‬
‫להם על כל אסיפה‪ .‬ברוב המקרים האלה הופיעו פקידי הגיסטאפו‪ .‬בתחילה חלה‬
‫חובה זו רק על אסיפות פומביות׳ אבל בשנים האחרונות — ב־‪ ,38—37‬כשהוחמר‬
‫המצב‪ ,‬חל הדבר הזה על כל ישיבה של גוף יהודי כגון‪ :‬הנהלת ההסתדרות‬
‫הציונית‪ ,‬ה״רייכספרטרטוגג״ והופיעו שם פקידי גיסטאפו וישבו על יד השולחן‪.‬‬
‫כל הארגונים היהודיים החליטו בשעה הקשה ההיא להתאחד לגוף אחד אשר‬
‫ייצג את כל היהודים כלפי השלטונות והיא היתד‪ .‬הכתובת לכל הבעיות והפניות‪.‬‬
‫בראש ההתאחדות הזאת עמדו הנשיא הרב ד״ר ליאו בק ז״ל והמנהל הפעיל‬
‫היה ד״ר הירש ז״ל‪ .‬אני זוכר דבר שלא היה ידוע לרבים בגלל הסכנות הכרוכות‬
‫בדבר‪ .‬לפני יום הכיפורים של ‪ ,1935‬זמן קצר אחרי פירסום חוקי נירנברג‪ ,‬שלח‬
‫אוטו הירש המנהל של ה״רייכספרטרטונג״ נוסח תפילה לכל הרבנים בגרמניה‪.‬‬
‫ליאו בק היה המחבר‪ .‬וההצעד‪ .‬היתה לקרוא אותה בליל כל נדרי — הלילה הקדוש‬
‫ביותר בחגים שלנו — קבל עם ועדה‪ ,‬בכל בתי הכנסת‪ .‬לצערנו התגלו המשלוחים‬
‫האלה ששלחנו בדאר והוחרמו‪ ,‬בק והירש נאסרו והועברו ל״קולומביה האוד•‬
‫בברלין׳ בית המעצר של ה־ס‪.‬ס‪ .‬בק שוחרר אחרי כמה ימים‪ .‬הירש נשאר עוד —‬
‫אינני יודע כמה זמן — במעצר‪ .‬דברים קשים עברו עליו‪ .‬הייתי נוכח כאשר שוחרר‬
‫והוא סיפר מה עבר עליו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כדי לשחזר את אוירת האימים ששררה בצבור היהודי מעניין יהיה לעיין‬
‫בנוסח התפילה‪ ,‬כפי שתורגמה ע״י סימון בספרו ״בנין וכליון״‪ .‬אני מצטט‪ :‬״בשעה‬
‫זו עומד כל בית ישראל בפני אלוהיו‪ ,‬אלוהי המשפט והמחילה‪ .‬בפניו נבדוק נא‬
‫כולנו את דרכנו‪ :‬נבדוק אשר עשינו ואת אשר לא עשינו‪ ,‬נבדוק לאן פנינו ומנין‬
‫רחקנו‪ .‬באשר חטאנו‪ ,‬נודה בגלוי ״חטאנו״ ונפנה תפילתנו לאלוהינו‪ ,‬כשעז רצוננו‬
‫לתשובה‪ ,‬תפילת ״סלח נא״‪.‬‬
‫״עומדים אנו בפני אלוהינו‪ .‬בעוז אשר בו אמרנו לפניו את חטאותינו׳ על‬
‫חטא היחיד ועל חטאו של כלל‪ ,‬בעוז זה מביעים אנו את רגש סלידתנו‪ ,‬באשר לשקר‬
‫המרים ‪.‬ראשו עלינו‪ ,‬באשר לעלילה המעידה באמונתנו את עדות השואה שלה‪,‬‬
‫והגלויה נגד עינינו‪ .‬קוראים אנו בשם אמונתנו ובשם עתידנו‪ .‬מי הודיע לעולם‬
‫רזי אל שדי‪ ,‬אל אחד ו מי הפיץ בעולם את הזיקה לטוהר המידות׳ לטהרת המשפחה י‬
‫מי נתן לעולם את רגש הכבוד לאדם הנברא בצלם •אלוהים י מי הטיף בעולם את‬
‫מצוות הצדק‪ ,‬את הרעיון החברתי ז בכל אלה היה חזונם של נביאי ישראל‪ ,‬היתד‪.‬‬
‫התגלות השכינה לעם ישראל‪ .‬בתוך היהדות צמחו הדברים ומוסיפים הם לצמוח‪.‬‬
‫ועובדות אלה תשמנה לאל ותפרגה כל עלבון״‪.‬‬
‫״עומדים אנו בפני אלוהינו‪ ,‬בו נחםה‪ .‬באלוהיגו גלומים אמיתותם וכבודם של‬
‫כל עמידתנו בפני התמורות‪ ,‬של כל עוזנו ותעצומת נפשנו בשעת צרה‪ .‬תולדותינו‬
‫הם תולדות גדלות רוחנית‪ ,‬תולדות גאון והדר רוחניים‪ .‬עליהם נשליך יהבנו בפגוע‬
‫בנו צהד‪ .‬ומעליבים‪ ,‬בעת יסובבנו צער וסבל‪ .‬אלוהים הנחה אבותנו מדור ודור‪.‬‬
‫הוא ינחה‪.‬גם אותנו וגם •את •בנינו בעת הזאת‪.‬‬
‫״עומדים אנו בפני אלוהינו‪ .‬מצוותו אשר אנו עושים‪ ,‬מפיחה בנו את עוזנו‪.‬‬
‫בפניו נקוד ונשתחווה‪ ,‬ובפני בני אדם גישיר גיבנו‪ .‬את אלוהינו אנו עובדים ובזאת‬
‫‪.8‬‬
‫‪32‬‬
‫נציגות היהודים ברייך‪.‬‬
‫נעמוד איתן בכל התמורות‪ .‬בענוה נבטח בו ודרכנו ברורה לפניה את עתידנו בשור״‪.‬‬
‫״כל בית ישראל עומד בשעה זאת בפני אלוהיו‪ .‬בתפילתנו‪ ,‬בבטחוננו‪,‬‬
‫באמונתנו שותפים כל היהודים עלי אדמות‪ .‬מבטיחים זה לזה‪ ,‬ויודעים אנו זה על‬
‫זה ועינינו מיחלות לאלוהינו שבשמים ואנו יודעים‪ :‬הנה לא ינום ולא יישן שומר‬
‫ישראל‪ .‬עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל בית ישראל״‪ .‬״יגון‬
‫ואבל בלבנו‪ .‬באלם‪ ,‬בהאלמנו דום בפני אלוקינו נביע את אשר בלבבנו‪ .‬יזעק‬
‫האלם יותר מכל אומר ומכל דברים״‪.‬‬
‫בין כל המאורעות המיוחדים מ־‪ 36‬עד לסוף הקיץ ב־‪ 38‬יש להזכיר את‬
‫החרפת הטיפול ביהודים‪ .‬האריזציה של העסקים התקדמה בקצב די מהיר ומצד‬
‫שני הוצאו היהודים ממקומות עבודתם׳ היו איסורים רבים ומשונים ואמצעים‬
‫אחרים וכולם כוונו לשם הוצאתם מן החיים הצבוריים‪ .‬הארץ היתד‪ .‬מוצפת בעתון‬
‫״דר שטירמר״‪ .‬בכל פינה ובכל מקום ראינו את העתון הזה במסגרת‪ .‬היו ״בלוק־‬
‫ווכטר״ ממונים על הגושים שדאגו לזה׳ ולפני העתון עמדו צעירים שבלעו את‬
‫החומר המרעיל הזה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫לדוגמא אביא כותרת אחת של אותו עתון מסית המונים‪ :‬״שטירמר״‪ ,‬שבועון‬
‫גרמני למאבק על האמת‪ .‬המוציא לאור יוליוס שטרייכר‪ :‬בתי כנסת הם מאורות‬
‫שודדים‪ ,‬חרפת גירנברג״‪ .‬זה הופיע ביולי ‪.1938‬‬
‫כראש ההסתדרות הציונית נסעתי הרבה מעיר לעיר כדי להדק את הקשר‬
‫בזמנים הטרופים ההם‪ .‬בנירנברג סיפרו לי חברי ועד הקהילה באבל רב שבימים‬
‫הקרובים תהיה שם הפרידה מבית הכנסת‪ .‬הם הוזמנו על ידי המשטרה‪ ,‬ואם אינני‬
‫טועה גם על ידי הנהלת העיר‪ ,‬ונמסר להם שצריך להרוס את בית הכנסת ששימש‬
‫אותם שנים רבות‪ .‬הם הוזמנו‪ ,‬וביום השישי )אני הייתי שם ביום הרביעי( היתה‬
‫התפילה האחרונה והפרידה‪ .‬לפני כן או אולי אחרי כן‪ ,‬השנה היתד‪ .‬שנת‬
‫‪ — 1938‬מאמצע השנה עד הסתיו — ערכתי אז סיור בסניפי ההסתדרות הציונית‪.‬‬
‫במינכן היה כנס של ציוני בווריה‪ .‬היה עלי להרצות על המצב וכשבאתי לאולם‬
‫הקהילה היהודית הבטתי בעד החלת אל המקום שבו עמד בית הכנסת הגדול‬
‫והמפואר ולא ראיתי אותו‪ ,‬כי נעלם מן העולם‪ .‬שאלתי את חברי מה קרה‪ .‬שם‬
‫היה עתה מגרש חניה במקום בית הכנסת‪ .‬סופר לי‪ :‬הפירר היה כאן לפני כמה‬
‫זמן ושאל מה הבנין הזה ואז הרסו את בית הכנסת‪ .‬זה לא פורסם בעתונות‪ .‬היה‬
‫איסור חמור לפרסם זאת‪ ,‬אבל במו עיני ראיתי זאת‪.‬‬
‫בחודש אוקטובר ‪ 1938‬היד‪ ,‬סכסוך בין ממשלת פולין לבין ממשלת גרמניה‬
‫על הגורל של נתיני פולין שגרו בגרמניה במשך שנים רבות — היו רבים פאלה‪,‬‬
‫בערך ‪ ,10,000‬אינני יודע את המספר המדוייק‪ .‬הממשלה הגרמנית סירבה להרשות‬
‫להם את השהות הנוספת ברייך הגרמני ושלטונות פולין לא רצו לקבלם בחזרה‪.‬‬
‫נדמה לי שזה היה הסכסוך‪ ,‬יתכן שטעיתי בפרט זה או אחר‪ ,‬על כל פנים היה‬
‫סכסוך דיפלומטי שגם פורסם בעתונות‪.‬‬
‫ביום אחד‪ ,‬לפנות בוקר התעוררתי לצלצולו של ד״ד מיכאל טראוב ז״ל‪ ,‬שהיד‪,‬‬
‫ראש ״קרן היסוד״ בגרמניה׳ אשר אמר לי ש־‪ 10,000‬יהודים פולגיים שגרו בגרמניה‬
‫הם כבר בדרך לגבול והוא עוד משתדל להתערב ולמנוע את רוע הגזירה׳ אבל עד‬
‫כה לא הצליח‪ .‬כזו היתד‪ .‬העברת היהודים בתנאים לא סניטריים‪. ,‬פרימיטיביים‪,‬‬
‫‪.9‬‬
‫שומרי הבתים ברובעי הממרים‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫בקרונות בהמות׳ מעבר לגבול‪ .‬שמענו כי נגרם להם סבל רב‪ .‬הם הועברו למחנה‬
‫ששמו זבונשין‪ ,‬בקרבת הגבול הגרמני‪ ,‬בצד הפולני‪ .‬רבים רצו לחזור‪ .‬אך לא‬
‫ניתן להם לחזור‪ .‬רבים נשארו בשטח ההפקר בין שתי המדינות הנה והנה‪ .‬גורלם‬
‫עורר התרגשות רבה‪ .‬זה קרה ב־‪ 27‬או ‪ 28‬באוקטובר ‪.1938‬‬
‫מיד אחרי עליית הנאצים לשלטת התחילה תנועת ההגירה מגרמניה‪ .‬ההםתד־‬
‫רות הציונית היתד‪ .‬הכוח המניע לכך‪ .‬היא עמדה על כך תמיד‪ :‬יש לצאת מן‬
‫הארץ הזאת‪.‬‬
‫הסיסמה שלנו היתה‪ :‬מי שיכול לצאת‪ ,‬במיוחד אנשים לא כל כך מבוגרים‪,‬‬
‫עליו לצאת‪ .‬ה״יודישה רונדשאו״ הקדיש לזה מאמרים רבים והתחילה היציאה‪.‬‬
‫המטרה החשובה ביותר בשנים הראשונות היתד‪ .‬ארץ ישראל והתחילה פעולה‬
‫ערה של ההסתדרות הציונית להכשיר את האנשים‪ .‬היתה פרודוקטיביזציה של‬
‫רבבות יהודים מן המסחר‪ ,‬מן התעשיה׳ הבנקאות והפקידות לחקלאות ולמלאכה‪.‬‬
‫היו קורסים רבים‪ ,‬היו שעורים בשפה העברית‪ ,‬היתה פעולה מאד עניפה‪ .‬על‬
‫ההסתדרות הציונית הוטל התפקיד להכין׳ להכשיר את העולים‪ ,‬לחיים חדשים‬
‫בארץ חדשה עבורם‪ .‬היתד‪ ,‬הבגד‪ .‬אידיאולוגית‪ ,‬רעיונית‪ :‬רעיונות התנועה הציונית‪,‬‬
‫הרצל‪ ,‬פינסקר‪ ,‬וכדומה‪ .‬היתה זו המטרה הראשונה‪ .‬זה היה מפעל מוצלח מאד‪.‬‬
‫בארץ הוקמו אח׳׳כ מספר כפרים חקלאיים ע״י האנשים אשר התכוננו לכך עוד‬
‫שם‪ ,‬בגרמניה‪.‬‬
‫לאחר גירוש היהודים בעלי נתינות פולנית בסוף אוקטובר ‪ ,1938‬הגיע היום‪.‬‬
‫ההיסטורי‪ ,‬של ה־ד בנובמבר‪ .‬בעתוני הערב נתפרסמה הידיעה כי יועץ השגרירות‬
‫פת ראש נורה על ידי בחור צעיר בשגרירות הגרמנית בפריז‪ .‬הזדעזענו מאד‪:‬‬
‫ציפינו להתפתחויות חמורות מאד‪ .‬ישבנו בפגישות ובישיבות — נציגי ה״רייכס־‬
‫פרטרטונג״ וההסתדרות הציונית‪ ,‬היה עלינו להמתין להתפתחות הענינים ולהש־‬
‫תלשלותם‪ .‬שמו של המתנקש פורסם תיכף ומיד‪ ,‬שמו היה הרשל גרינשפן‪ .‬וקודם‬
‫לכן‪ ,‬לפני שנים‪ ,‬ירה צעיר אחר‪ ,‬דוד פרנקפורטר‪ ,‬שנמצא עכשיו בארץ‪ ,‬גאולייטר‬
‫גוסטלב בדאבוס ואחרי כן הסגיר את עצמו למשטרת שויייץ‪ ,‬במוסרו שעשה מה‬
‫שעשה כדי להתגקם על הפגיעות החמורות ביהודים ועל השמצת העם העברי‪.‬‬
‫הוא ישב בבית הסוהר עד ‪ .1944‬ב־‪ 9‬לנובמבר׳ בערב‪ ,‬קבלנו ידיעה שפון ראט מת‪.‬‬
‫הלילה ההוא היה הלילה הסוער ביותר של כל התקופה ההיא‪ .‬הוא נקרא בשם‬
‫״קריסטל גכט׳׳׳ ליל הבדולח‪ .‬אבל מושג זה אינו משקף את חומרת המאורעות‪.‬‬
‫הבדולח שנשבר היד‪ .‬רק חלק קטן של המאורעות‪ .‬בלילה התחילו לגפץ את חלונות‬
‫הראווה של החנויות היהודיות‪ .‬שמענו את הרעש‪ .‬בשש בבוקר נקראתי לטלפון‪.‬‬
‫אמרו לי כי ברחוב 'מיינקה‪ ,‬בבנין המשרד הארצ־ישראלי וההסתדרות הציונית‪,‬‬
‫נמצאת כנופיית אנשים‪ .‬התלבשתי והלכתי לשם‪ .‬כשבאתי לשם‪ .‬האנשים האלה כבר‬
‫לא היו‪ ,‬אך מצאתי את המשרד מלא רסיסים‪ .‬חדר העבודה שלי היה הרוס‪ .‬מעל‬
‫לשולחן העבודה שלי מצאתי שלט גדול ובו כתוב ״נקמה על פון ראט״‪.‬‬
‫כך היה גם‪ .‬במקומות אחרים‪ .‬חוטי טלפת נותקו‪ .‬עברתי בבוקר ל״רייכס־‬
‫פרטרטוגג״‪ .‬זה היה ב־קנט שטרפה‪ ,‬מהלך של חמש עד עשר דקות מרחוב‬
‫מיינקה‪ .‬שם מצאתי כבר אנשים בהתיעצות‪ .‬שני גציגים יצאו ל״רייכסקנצלריה׳׳‬
‫בווילהלם שטרםה כדי להודיע על האירועים של הלילה‪ .‬הלכנו אל ה״שטאטס‬
‫סקרטר״ ״‪ ,‬פון למס׳ יד ימינו של הקנצלר‪ .‬אם אינני טועה אחד מהם היה הירש‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.10‬‬
‫משרדי ראש הממשלה הגרמנית‪.‬‬
‫‪ .11‬מזכיר הממשלה‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ה ״ ש ט ט ס ס ק ר ט ר ״ ל א ק ב ל א ו ת ם ‪ .‬א ו ל ם עוד ל פ נ י זה הוא ה ב ט י ח ו ג ם א ח ר י ם ה ב ט י ח ו‬
‫כ י י ק ר ה מ ה ש ק ר ה — ״ ה ס ד ר ו ה ש ק ט י ו ב ט ח ו ל י ה ו ד י ם ״ — א ך ה נ צ י ג י ם לא נ ת ק ב ל ו‬
‫ע״י ה ״ ש ט ט ם ס ק ר ט ר ״ וחזרו‪ .‬מ כ ל הצדדים׳ מ כ ל ה ע ר י ם ה ג ד ו ל ו ת ב ג ר מ נ י ה הגיעו‬
‫פ נ י ו ת ט ל פ ו נ י ו ת ל ״ ר י י כ ס פ ר ט ר ט ו נ ג ״ ‪ ,‬ש ב ל י ל ה הזה — זה עוד לא היה ב ב ר ל י ן —‬
‫ב ע ר י ם א ח ר ו ת — נכנסו כנופיות של אנשים לדירות׳ שברו כל מה שניתן‬
‫אלא‬
‫וסחבו את‬
‫לשבור‬
‫למחנות‬
‫ה ג ב ר י ם ‪ ,‬לא‬
‫הנשים‪ ,‬ל מ ש ט ר ה ‪ .‬ה ם‬
‫שמובילים‬
‫חשבו‬
‫אותם‬
‫ריכוז‪ .‬ה פ ו נ י ם היו ב א י ־ כ ח כ ל ה מ ש ר ד י ם שלגו‪ ,‬ה מ ש ר ד ה א ר צ י ש ר א ל י ‪,‬‬
‫ה ק ה י ל ו ת ה י ה ו ד י ו ת ‪ .‬אני ז ו כ ר א ת השיחה ע ם ק ה י ל ת ב ר ס ל א ו ועם ק ה י ל ת פ ר נ ק פ ו ר ט ‪.‬‬
‫ב כ ל ה ע ר י ם ה א ל ה היתד‪ .‬א ו ת ה ה ת מ ו נ ה ! הרס‪ ,‬פ ל י ש ה ל ד י ר ו ת יהודיות׳ ש ב י ר ת כ ל‬
‫ה כ ל י ם ‪ ,‬ה ו ב ל ת כ ל ה ג ב ר י ם ל מ ק ו ם ב ל ת י ידוע‪ .‬ה נ י ח ו ש ה י ה ש י ו ב י ל ו א ו ת ם ל מ ק ו מ ו ת‬
‫ריכוז‪ .‬ב ב ר ל י ן ה ת ח י ל ה ד ב ר ר ק ב א מ צ ע היום‪ .‬ב־‪ 10‬ב נ ו ב מ ב ר ב ש ע ה שתיים ק ב ל ת י‬
‫ידיעה‬
‫ר א ש ו נ ה ע ל מ א ס ר ש ל ח ב ר י ד״ר ק ו ר ט לוין‪ ,‬ש ה י ה ל א ח ר ש נ י ם ש ג ר י ר‬
‫ישראל בטוקיו‪.‬‬
‫א נ י ה ח ל ט ת י ל א ל ה מ ת י ן ל ג ו ר ל הזה‪ .‬ה ם באו ל א ס ו ר ג ם אותי‪ .‬ה ס י ס מ א ש ל נ ו‬
‫תמיד ״להמשיך‬
‫היתד‪.‬‬
‫בעבודה״‪ .‬זה ה ע י ק ר ‪.‬‬
‫ב מ ח נ ה ריכוז אי‬
‫להמשיך‬
‫אפשר‬
‫ב ע ב ו ד ה ‪ ,‬ה ל כ ת י לאיזו ד י ר ה ב פ ר ב ר י ה ע י ר ‪ .‬מ ה מ ק ו ם הזה‪ ,‬י ח ד ע ם ר ב י ם א ח ר י ם ‪,‬‬
‫נ י ה ל נ ו פ ע ו ל ה ש נ י ת נ ה עוד ל ה י ע ש ו ת ‪ :‬ש מ ע נ ו כ י ב ש נ י ה י מ י ם ה א ל ה נ ע צ ר ו י ה ו ד י ם‬
‫ברחובות‪ .‬על כל שוטר ושוטר הוטלה מיכסה‪ ,‬הוטל עליו תפקיד‪ ,‬להביא כך וכך‬
‫יהודים‬
‫לקחו‬
‫ל מ ש ט ר ה ‪ ,‬ל פ י ס ט ט י ס ט י ק ה ‪ .‬אם ל א פ ג ש ו א ת ה א נ ש י ם ש ה ת כ ו נ נ ו ל א ס ו ר ‪,‬‬
‫א ת מ י ש ה ל ך ב ר ח ו ב או נ כ נ ס ו לאיזו ד י ר ה א ח ר ת ׳ כ ד י ל ה ג י ע‬
‫למיכםה‬
‫שהוטלה עליהם‪.‬‬
‫ד ו ב ר ב י מ י ם ה ה ם ע ל כ ך ש מ ס פ ר ה נ ע צ ר י ם ע ד ‪ 20‬ב נ ו ב מ ב ר הגיע ל־‪30,000‬‬
‫ג ב ר י ם יהודים‪.‬‬
‫המעצר‬
‫בשעת‬
‫נמסר‬
‫לכל‬
‫נעצר‬
‫שאם‬
‫יוכיח‬
‫שהוא‬
‫ייצא‬
‫מגרמגיה‬
‫הם‬
‫י ש ח ר ר ו ה ו ‪ .‬זו ה י ת ה ההודעה‪ .‬זה ג ר ם ל ה ס ת ע ר ו ת ‪ ,‬ל ה ת נ פ ל ו ת מ מ ש ל ל א גבול‪ ,‬ע ל‬
‫המשרדים‬
‫היהודים‬
‫שלנו‪ .‬ק ו כ מ ן ב א ו ס ג ר א ת ה מ ש ר ד י ם ב מ י י נ ק ה ש ט ד ס ה ‪ .‬כ ל ה מ ש ר ד י ם‬
‫נ ס ג ר ו והוחתמו‪ .‬אז נ ע ש ת ה כ ל ע ב ו ד ת ה ה צ ל ה ב ח ש א י ב ד י ר ו ת פ ר ט י ו ת‬
‫ר ב ו ת ‪ .‬ה ג י ע ה ש ע ת ה נ ש י ם ‪ .‬ה נ ש י ם ה צ י ל ו א ת ה ג ב ר י ם או נ י ס ו ל ה צ י ל א ו ת ם ‪ .‬ל א‬
‫כולם‬
‫כבר‬
‫נ מ ל ט ו ‪ ,‬ה י ו ת וזה ה י ה ה ח ו ר ף ה ק ר ב י ו ת ר ב ג ר מ נ י ה ש א נ י יכול לזכור‪ .‬אז‬
‫הגיעו‬
‫הידיעות‬
‫הראשונות‬
‫על‬
‫משלוח‬
‫אפר‬
‫המתים‬
‫בדואר‪.‬‬
‫הנשים‬
‫ע מ ד ו ב ת ו ר י ם א ר ו כ י ם ב מ י ו ח ד ל פ נ י ה צ י ר ו י ו ת ו ק ו נ ס ו ל י ו ת ה ז ר ו ת כ ד י ל ק ב ל ויזות‪,‬‬
‫ה י ת ר י כ נ י ס ה ‪ ,‬ל א ר צ ו ת א ח ר ו ת ‪ .‬א נ י צ ר י ך ל ק ב ו ע ב צ ע ר ‪ ,‬כ פ י שתואר' ה ד ב ר ב ס פ ר‬
‫״ כ ד ו ר ה א ר ץ ל ל א ה י ת ר כ נ י ס ה ״ ש ל א היו א ר צ ו ת ר ב ו ת ש מ ו כ נ ו ת היו ל ת ת ויזות‪.‬‬
‫של‬
‫ייאוש‪.‬‬
‫כ א ש ר אשד‪.‬‬
‫הצליחה‬
‫לקבל‬
‫ויזה‬
‫בצורה‬
‫אחרת׳‬
‫אז‬
‫היינו‬
‫במצב‬
‫האיש‬
‫ש ו ח ר ר וקיבל מועד מסויים‪ :‬״תוך שבועיים אלה אתה צ ר י ך לעזוב את‬
‫ה א ר ץ ״ ו א ם לא‪ ,‬ה ו א הוזמן מ ח ד ש ואיימו ע ל י ו ב מ א ס ר ‪ .‬מ ח נ ו ת ה ר י כ ו ז ש ב ה ם רוכזו‬
‫ה י ה ו ד י ם ב ח ו ד ש י ם א ל ה היו דכאון‪ ,‬בוכנוולד הכםהאוזן‪ .‬ב ע ת ו ן ה ר ש מ י ל ע נ י נ י ח ו ק‬
‫ש ל הרייך‪ ,‬ב ש נ ת‬
‫‪ 1938‬כ ר ך שני‪ ,‬ב ע מ ו ד‬
‫‪ 1579‬נ מ צ א ת ה ת ק נ ה ב ד ב ר ת ש ל ו ם כ ו פ ר‬
‫ש ל י ה ו ד י ם ב ע ל י נ ת י נ ו ת ג ר מ נ י ת ‪ .‬צו זה מ י ו ם ‪ 12‬ב נ ו ב מ ב ר‬
‫‪ ,1938‬ק ו ב ע כ ד ל ק מ ן ‪:‬‬
‫״ ע מ י ד ת ה ה ע ו י י נ ת ש ל ה י ה ד ו ת כ ל פ י ה ע ם ה ג ר מ נ י והרייך‪ ,‬ש א י נ ה נ ר ת ע ת א ף מ פ נ י‬
‫מ ע ש י ר צ ח נ ת ע ב י ם ש ל מ ו ג י ־ ל ב ‪ ,‬ד ו ר ש ת ה ת נ ג ד ו ת נ מ ר צ ת ו כ פ ר ה חמורה‪ .‬מ ש ו ם‬
‫כ ך ה נ נ י ק ו ב ע ע ל ס מ ך ה ת ק נ ה ל ב י צ ו ע ת כ נ י ת א ר ב ע ה ש נ י ם מ י ו ם ‪) 1&10.36‬וכאן‬
‫מ ס פ ר ח ו ק י הרייך( א ת ה ד ב ר י ם כ ד ל ק מ ן ‪ :‬ס ע י ף ‪ : 1‬ע ל ה י ה ו ד י ם בעלי• ה נ ת י נ ו ת‬
‫ה ג ר מ נ י ת ב כ ל ל ו ת ם מ ו ט ל ה פ ר ע ו ן ת ש ל ו ם ח ו ב ה ב ס ך מ י ל א ר ד ר י י כ ם מ ר ק ל י ד י הרייך‬
‫‪35‬‬
‫ה ג ר מ נ י ‪ .2 .‬א ת ה ו ר א ת ה ב י צ ו ע י ק ב ע מ י נ י ס ט ר הרייך ל ע נ י נ י כ ס פ י ם ת ו ך מ ג ע ע ם‬
‫מ י נ י ם ט ר י הרייך ה נ ו ג ע י ם ב ד ב ר ‪ .‬ע ל ת ק נ ה זו ה י ה ח ת ו ם גרינג‪ .‬ב א ו ת ו ק ו ב ץ ח ו ק י ם ‪,‬‬
‫‪ 1580‬מ צ ו י ה‬
‫בעמוד‬
‫להוצאת‬
‫תקנה‬
‫מחיי‬
‫יהודים‬
‫הגרמנית‪ .‬גם‬
‫הכלכלה‬
‫היא‬
‫מה־‪ .12.1138‬מ ש מ ע ו ת ה ה ו ר א ה ה ז א ת היתד! הוצאת ה י ה ו ד י ם מ נ י ה ו ל ו ה ש ת ת פ ו ת‬
‫בניהול מפעלים כלכליים מ כ ל הסוגים‪ .‬חמור עוד יותר היה האיסור לנהל חנויות‪.‬‬
‫כ ל ה ח נ ו י ו ת נ ס ג ר ו ‪ .‬ל א נ ש א ר ש ו ם מ ק ו ר פ ר נ ס ה ליהודים‪.‬‬
‫כן גם במלאכה‪ .‬לא נשארו ענפי פרנסה ליהודים בגרמניה‪ .‬היה ג ם איסור‬
‫ל ה ו פ י ע בשווקים‪ ,‬ב י ר י ד י ם ‪.‬‬
‫•במיניסטריאלבלט‬
‫)‪ (12‬ל ש נ ת‬
‫‪ 296‬נ מ צ א ת ה ו ר א ה‬
‫‪ ,1939‬ע מ ו ד‬
‫בדבר‬
‫גיוס‬
‫ההון היהודי‪ .‬ה כ ו ת ר ו ת ש ל ה ק ט ע י ם השונים מ ד ב ר ו ת ע ל מינוי נ א מ נ י ם ל ע ס ק י ם‬
‫‪13‬‬
‫יהודיים ת ו ך ת ה ל י ך ה ק ר ו י ״ א ר י ז י ר ו נ ג א נ ט י ו ד ו נ ג ״ ‪ .‬ה י ו א ל ה ה ו ר א ו ת ע ל ה ו צ א ת‬
‫מ ב ת י ח ר ו ש ת ג ד ו ל י ם ו מ פ ע ל י ם ג ד ו ל י ם ו נ ת ע ו ר ר ו קשיים‬
‫היהודים‬
‫מ ר ו ב י ם והיו‬
‫מ ח א ו ת מ ט ע ם ח ו ג י ם כ ל כ ל י י ם ‪ .‬א נ י זוכר ג ם ש מ ס ב י ב ל ש א ל ה זו ה ם ה ו צ י א ו א ת‬
‫ה ת ק נ ו ן הזה‪ ,‬כ ד י ל מ נ ו ע נ ז ק נ י כ ר ל מ ש ק ה ג ר מ נ י ‪ ,‬כ ל ו מ ר ש י ש ל מ נ ו ת‬
‫למקרים‬
‫נאמנים‬
‫מ י ו ח ד י ם ב מ י נ ם ‪ ,‬א ם ה ד ב ר הוא ל ט ו ב ת ה מ ד י נ ה ‪ .‬אז נ ת מ נ ו נ א מ נ י ם כ ד י‬
‫למגוע זעזועים ק ש י ם ל מ ש ק ה ג ר מ נ י ‪ ,‬ב ש ל ה ו צ א ת ה י ה ו ד י ם ה ע ש י ר י ם ב ע ל י י כ ו ל ת‬
‫גדולה‪ ,‬מ ן ה מ פ ע ל י ם ‪.‬‬
‫ב ר צ ו נ י ל ה ו ס י ף ע ו ד ע ל ה ב י ק ו ר ש ל י ברייכספרטרייטונג‪ ,‬ב ב ו ק ר ש ל ‪10.11.38‬‬
‫עברתי על יד ב י ת‬
‫כנסת אחד‪ ,‬לא‬
‫רציתי‬
‫להאמין‬
‫למראה‬
‫ראיתי‬
‫עיני‪ ,‬כ י‬
‫כ י צ ד ה ב נ י ן הזה ע ל ה ב א ש ו מ כ ב י ה א ש שהיו נ ו כ ח י ם ב מ ק ו ם ל א נ ק פ ו א צ ב ע ‪ .‬א ח ר‬
‫כך שמענו ש ה ם קיבלו הוראה להפעיל א ת המכשירים שלהם ר ק להגנה ע ל בנינים‬
‫שכנים׳ אריים‪ ,‬ו ר א י ת י א י ך י ה ו ד י ם הוציאו‪ ,‬סחבו׳ נשאו ס פ ר י ת ו ר ה מ ב י ת ה כ נ ס ת‬
‫ה ג ד ו ל הזה‪ ,‬א ח ד מ ב ת י ה כ נ ס ת ה ג ד ו ל י ם ש ב ב ר ל י ן ‪ .‬ההמון ע מ ד ש ם מ ס ב י ב ‪ ,‬ו א ו ל י‬
‫ג ם א נ ש י ם ל א ב מ ד י ם ‪ ,‬ו ה ם צ ע ק ו ו צ ה ל ו ל מ ר א ה הזה‪ .‬ב מ ש ך ח צ י ש ע ה ש מ ע נ ו ש ג ם‬
‫ב ת י כ נ ס ת א ח ר י ם ע ל ו ב א ש ‪ ,‬א י נ נ י ז ו כ ר א ם כ ל ב ת י ה כ נ ס ת ע ל ו אז ב א ש ‪ :‬ע ל כ ל‬
‫מהרייך‪ ,‬מ ע ר י ה ש ד ה ‪ ,‬מ ה ע ר י ם הגדולות‪ ,‬ש מ ע נ ו ש כ מ ע ט כ ל ב ת י ה כ נ ס ת‬
‫פנים‬
‫גפגעו ע ל י ד י ה ג ו ר ל הזה‪ .‬א ח ר כ ך ש מ ע נ ו ש מ ס פ ר ב ת י כ נ ס ת ש ה ו ע ל ו ב א ש ה ג י ע‬
‫ל־‪ ,280‬א ב ל א י נ נ י י כ ו ל ל ה ב ט י ח א ת ד י ו ק ו ש ל ה מ ס פ ר הזה‪.‬‬
‫לבסוף‪,‬‬
‫ההוראות‬
‫גרינג‪.‬‬
‫אזכיר שתי‬
‫הוראות‬
‫המצויות‬
‫מ ת א ר י ך ‪ 21.2.39‬ח ת ו מ ו ת ע ל ידי‬
‫ההוראה‬
‫השלישית‬
‫לבצוע‬
‫תקנה‬
‫ברייכסגזצבלט‬
‫הממונה ל ת כ נ י ת‬
‫בדבר‬
‫רכושם של‬
‫‪1939‬‬
‫ארבע‬
‫בעמוד‬
‫השנים‬
‫היהודים‪.‬‬
‫‪.282‬‬
‫—‬
‫ההוראה‬
‫ה ש ל י ש י ת הזו מ ח י י ב ת — ת ו מ ש מ ע ו ת ה — מ ס י ר ת כ ל הזהב‪ ,‬הכסף‪ ,‬א ב נ י חפץ‪,‬‬
‫ורכוש י ק ר א ח ר ע ל י ד י כ ל ה י ה ו ד י ם לךייך׳ ת ו ך שבועיים‪.‬‬
‫אחרי‬
‫ה פ ו ג ר ו ם ש ל ה־‪10‬‬
‫בנובמבר נפתחו ה מ ר מ י ם ‪ ,‬לא ארגונים פוליטיים‪,‬‬
‫ל א ה ה ס ת ד ר ו ת ה צ י ו נ י ת ש נ ש א ר ה א ס ו ר ה ו י ת ר האגודים‪ ,‬א ל א ר ק מ ו ס ד ו ת עזרה‪,‬‬
‫מוסדות‬
‫מינהל‬
‫יהודי‬
‫גרמניה‪.‬‬
‫המשרד‬
‫הארצישראלי‬
‫נפתח‬
‫ואילו‬
‫ההסתדרות‬
‫ה צ י ו נ י ת נ ש א ר ה א ר ג ו ן א ס ו ר כ מ ו י ת ר ה א ר ג ו נ י ם היהודיים‪ .‬כ א ש ר נ כ נ ס ת י ל מ ש ר ד‬
‫ה ז ה א ח ר י זמן מ ה מ ט ר ת י ה ר א ש ו נ ה היתד‪ .‬להזמין ש י ח ה ע ם י ר ו ש ל י ם ‪ .‬ק ב ל ת י‬
‫‪1 4‬‬
‫א ת הסוכנות היהודית בירושלים‪ .‬בקשתי א ת משה ש ר ת ו ק ‪ ,‬אז מנהל ה מ ח ל ק ה‬
‫‪ .12‬עתון רשמי‪.‬‬
‫‪ .13‬אריזציה — כלומר הפיכת המפעלים לאריים תוך טיהורים מהיהודים‪.‬‬
‫‪ .14‬משה שרת •ז״ל‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫הפוליטית של הסוכנות היהודית ואמרתי לו — הייתי מוכרח לנהל את השיחה‬
‫בצורה זהירה ביותר — כי היה ברור שהאויב מאזין‪ :‬אמרתי כמה מילים‪,‬‬
‫ואני זוכר שרשמתי אותם קודם כדי להוכיח במקרה של חקירה‪ :‬שרתוק‪,‬‬
‫‪S.O.S. — Save Our Sonls‬‬
‫‪ 40,000‬גברים במחנות ריכוז‪ ,‬שילחו לנו מיד סרטיפיקטים׳ פיקוח נפש״‪ .‬את‬
‫המילים ״פקוח נפש״ הדגשתי כמה פעמים‪ ,‬אמרתי אותן בעברית‪ .‬ניגש לטלפון‬
‫גם ד״ר לנדאור׳ מנהל המחלקה הגרמנית של הסוכנות‪ .‬חזרתי על הדבר‪ .‬והם‬
‫שניהם הבינו שהם יעשו הכל כדי שנקבל את הסרטיפיקטים‪ .‬אבל לצערנו הרב‬
‫היתה התוצאה מעטה מאד‪ .‬בכל זאת הצלחנו להעלות ארצה מספר ניכר של‬
‫יהודים‪ .‬זה היה הודות לאדם שלפי דעתי נמנה עם חסידי העולם‪ ,‬הוא הקפטן‬
‫^ן^י ‪.Fawley‬‬
‫בשבוע האחרת של חודש מרץ ‪ 1939‬יצאתי מגרמניה בלב כבד‪ .‬הישוב היהודי‬
‫שם היה במצב קשה‪ .‬לא היה כל מקור פרנסה‪ ,‬היתד‪ .‬השמצה מתמדת והסתה‪.‬‬
‫רוב היהודים לא ידעו מאין לשאוב את פרנסתם‪ .‬אפשרויות ההגירה היו מוגבלות‬
‫מאד ומלחמת העולם עמדה בשער‪.‬‬
‫עלינו לדעת שהדברים קרו בשנת ‪ ,1938—1933‬בשנים שלפני המלחמה‪ ,‬בעת‬
‫שדיפלומטים‪ ,‬תיירים‪ ,‬סוחרים וספורטאים מכל ארצות העולם באו לגרמניה‬
‫והתארחו בה‪ ,‬בעת שהעולם היה עדיין חופשי‪.‬‬
‫צבת הברזל הנאצית לפתה את יהדות גרמניה עד כדי חניקה והביאה כליה‬
‫על הקהילה היהודית המפוארת׳ שהיתה מעוגנת בחיי התרבות‪ ,‬הכלכלה והחברה‬
‫בגרמניה יותר מאשר יהודי כל מדינה אחרת באירופה‪.‬‬
‫זה היה האות והדוגמא למעשים שעשו הגרמנים אח״כ ביהודי אירופה ובעמים‬
‫אחרים‪,‬‬
‫)ארכית ״משואה״ ‪(35/1282‬‬
‫‪ .15‬הצל את נפשנו‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ד״ר יוסף קרמיש‬
‫המאבק הדו־חזיתי של גיטו וארשה‬
‫עם‬
‫מסמכים‬
‫ההשמדה‬
‫גילוי‬
‫החלק‬
‫השני‬
‫של‬
‫הארכיון‬
‫המחתרתי‬
‫)ארכיון‬
‫נתגלו‬
‫רינגלבלום(‬
‫מ ס פ ר ה ח ש ו ב י ם ל ת י א ו ר הזעזוע ה ע מ ו ק ש ע ב ר ע ל ה ג י ט ו ל א ח ר ה ג ר ו ש ‪,‬‬
‫הגדולה בקיץ‬
‫‪1942‬‬
‫והתמורה העמוקה שחלה בהלכי־הרוח של‬
‫שארית‬
‫יהודי ו א ר ש ה ב ח ו ד ש י ם ה א ת ר ו ג י ם ש ל א ו ת ה שנה‪.‬‬
‫יש ל ה צ ט ע ר ע ל ש ל א נ מ צ א ו ע ד ה י ו ם ה ח ל ק י ם ה א ח ר ו נ י ם ש ל ה א ר כ י ו ן ה ח ש א י ‪,‬‬
‫שנקברו‬
‫ערב‬
‫פ ר ח המרד בתחומי המברשתנים‪ ,‬המכילים חומר הנוגע לפעולות‬
‫ת נ ו ע ת ה מ ר ד ה י ה ו ד י ת ב ח ו ד ש י ם ה ר א ש ו נ י ם של ש נ ת‬
‫‪ ,1943‬כ ל ו מ ר ע ד פ ר ו ץ מ ר ד‬
‫אפריל‪.‬‬
‫מן ה ר א ו י לציין‪ ,‬כ י כ א ש ר נ ו ד ע ב צ ד ״הארי״ — ב ע ת ה מ ש ל ו ח י ם ה ר א ש ו נ י ם —‬
‫ש א ת מ ג ו ר ש י ה ג י ט ו ש ו ל ח י ם א ל ט ר ב ל י נ ק ה היו ה פ ו ל נ י ם מ ש מ י ע י ם ת ר ע ו מ ת ק ש ה‬
‫על ה י ה ו ד י ם ‪ .‬היו מ א ש י מ י ם א ו ת ם ב ח ו ס ר א ח ר י ו ת ו ב ח ו ס ר ר ג ש ש ל כ ב ו ד ‪ .‬ה ו ע ל ו‬
‫ט ע נ ו ת ‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬ל מ ה ל א ה ת ג ו נ נ ת ם ז ל מ ה ה ל כ ת ם כצאן ל ט ב ח ? ל מ ה ל א ה ת נ פ ל ת ם‬
‫ע ל ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬כ ש י ד ע ת ם ש א ת ם ה ו ל כ י ם ל ק ר א ת המוות י וכו׳‬
‫‪..‬‬
‫ב ו י כ ו ח י ם ל ו ה ט י ם ש נ ת ק י י מ ו ב צ ד ה א ר י היו ע ס ק נ י ה מ ח ת ר ת ה י ה ו ד י ם נ א ל צ י ם‬
‫להסביר‪,‬‬
‫אף‬
‫כי‬
‫בתנאי‬
‫ט י ר ו ר רצחני‪ ,‬כפי שהנהיגו הנאצים‬
‫בגיטו‪,‬‬
‫לא‬
‫היה‬
‫יכול‬
‫צ י ב ו ר ‪ ,‬ולוא ג ם ה מ א ו מ ן ב י ו ת ר ל ק ר ב ו ת ‪ ,‬ל ג ל ו ת ה ת נ ג ד ו ת ה מ ו נ י ת מ א ו ר ג נ ת ‪.‬‬
‫ט י ר ו ר זה י ח ד ע ם ט כ ס י ס י ה ה ט ע י ה ו ה ה ע ר מ ה של ״ מ ט ה השילוח״ ה ה י ט ל ר י ס ט י היו‬
‫עשויים‬
‫לשבור עד מ ה ר ה א ת חוט השדרה של כ ל צ י ב ו ר ‪ ,‬מכל שכן ש ל‬
‫ציבור‬
‫א ש ר מ צ ו י ה ה ב מ ש ך ש נ י ם א ח ד ו ת ב ת נ א י ם של ב י ת כ ל א ע נ ק י א ו ש ל מ ח נ ה ר י כ ו ז ‪.‬‬
‫בויכוחים‬
‫האלה מסרו אנשי‬
‫ה מ ח ת ר ת היהודים אינפורמציה לפולנים‬
‫על‬
‫הכנות‬
‫‪2‬‬
‫במחתרת היהודית לצאת למאבק בבוא הזמן ‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫ע‪ .‬רינגלבלום — יחסים יהודים פולניים בתקופת מלחמת העולם השניה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬יד ושם‬
‫)בתרגום אנגלי( ‪ ,1974‬ע׳ ‪.167—156‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪38‬‬
‫ד״ר א‪ .‬ברמן — מימי המחתרת — תל אביב‪ ,‬״המנורה״‪ ,1971 ,‬ע׳ ‪.99‬‬
‫האמת היא‪ ,‬שחלק גדול מן האחריות על המצב בגיםו בזמן הגרוש הגדול‬
‫בחודשי הקיץ‪ :‬יולי־םפטמבר ‪ ,1942‬נופל על הצד ״הארי״‪ .‬במשך חודשים רבים‬
‫דרשו נציגי הציבור היהודי מן הגורמים הממשלתיים הפולניים׳ נשק בשביל הגיטו‪,‬‬
‫אולם אחרי השתדלויות מרובות וממושכות נתקבל נשק בכמויות כה מבוטלות‬
‫ובאיכות כה ירודה׳ שלא היתד! כל אפשרות לנקוט בפעולת־התגוננות כלשהי‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬״במשך ‪ 44‬ימי ״האקציה״ — קובע ד״ר רינגלבלום — לא נשמע שום קול‬
‫מן הצד ״הארי״‪ :‬שתיקה גמורה השתררה שם נוכח הדאגה המתרחשת לעיני מאות‬
‫אלפי פולנים״‪'.‬‬
‫הגורמים הממשלתיים שבמחתרת שידעו ללא כל ספק‪ ,‬מה היה גורלם של יהודי‬
‫לובלין‪ ,‬אשר רובם הוצאו למחנות השמדה במארס ‪ ,1942‬ועל תפקידו של מחנה‬
‫טרבלינקה — לא מצאו לנכה להזהיר את האוכלוםיה היהודית כי אותה פעולה‬
‫הנקראת ״העברת ישוב מזרחה״ אינה אלא רצח המוני‪ ,‬הרג סיטוני‪ — .‬מטעם‬
‫הגורמים הללו לא הופיע כל קול־קורא להתגוננות‪ ,‬לא נשמעה מלת עידוד‪ ,‬לא‬
‫ניתגה כל הבטחת עזרה ולוא גם עזרה מוסרית בלבד‪.‬‬
‫״אנו קובעים בהחלט — קובע ד״ר ריגגלבלום — שאילו הגישו הגורמים‬
‫הפולניים האחראים עידוד מוסרי ועזרה בנשק היו הגרמנים נאלצים לשלם מחיר‬
‫בעד נהרי־נחלי הדם היהודי שנשפך ביולי׳ אוגוסט ובספטמבר ‪1942‬״*‪.‬‬
‫כאן מן הראוי להעיר‪ ,‬שרק המפלגה הסוציאליסטית הפולנית )פפ״ס( הוציאה‬
‫כרוז אל האוכלוםיה היהודית )שהופץ בחלק הגיטו שנקרא ״הגיטו הקטן״(‪ ,‬בו‬
‫ניתן הסבר על משמעותה האמיתית של ״העברת הישוב״‪ .‬בכרוז נאמר ש־‪ 70‬אלף‬
‫יהודי וארשה כבר הומתו בגאז בטרבלינקה ושלפיכך יש להתנגד י‪.‬‬
‫רק לאחר ששבו אל הגיטו כמה אנשים שברחו מטרבלינקה‪ ,‬נפקחו עיני‬
‫היהודים והובן פירושן האמיתי של ״העברות״ )״גירושים״( ו‬
‫״הארגון היהודי הלוחם״‪ ,‬שהוקם — כפי שהתבטא רינגלבלום — ״ברגע‬
‫ההתמוטטות הנפשית הקיצונית של יהודי וארשה״ — הוציא כבר באוגוסט ‪1942‬‬
‫כמה כרוזים שהסבירו את משמעותה של טרבלינקה וקראו להתנגדות‪ .‬אולם הטרור‬
‫הגרמני‪ ,‬העייפות בשל המצודים הבלתי פוסקים )״בלוקאדות״( והיאוש‪ ,‬השיתוק‬
‫והטרוף של המוני העם היהודיים הגיעו לממדים כאלה‪ ,‬עד כי לא יכלו לתת‬
‫אמץ בידיעות הבלתי בדוקות על אודות טרבלינקה‪.‬‬
‫כרוזי האירגון היהודי הלוחם שקראו להתגוננות‪ ,‬נחשבו באותו זמן למעשי‬
‫פרובוקאציה של הגרמנים שכוונתם היתד‪ .‬להביא לידי נסיונות־התגגדות׳ שישמשו‬
‫להם אמתלה להכחדת שארית יהודי וארשה‪ .‬האירגון הלוחם‪ ,‬שהיה באותו זמן‬
‫משולל כלי נשק ולא הצליח למצוא הד בציבור היהודי‪ ,‬נאלץ איפוא להסתכל‬
‫באפם מעשה‪ ,‬בלב חדור כאב ויאוש‪ ,‬עת הוצאו להורג מאות אלפי יהודים‪ ,‬אנשי‬
‫עמל‪ ,‬עובדי רוח׳ מיטב הנוער‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף"‪.‬‬
‫רק במחצית השניה של אוגוסט החלו להתגלות הסימנים הראשונים של תגובה‬
‫מעשית על השחיטה‪ .‬״האירגון היהודי הלוחם״ מבצע אז שורה של הצתות בבתים‬
‫שרוקנו מתושבים )ההצתות הגיעו לשיאן בלילה ה־‪ 21‬באוגוסט ‪ .(1942‬יום לפני‬
‫כן )‪ 20‬באוגוסט( נורתה היריד‪ .‬הראשונה מטעם הארגק‪ .‬אחד מראשי ״עקיבא״‪,‬‬
‫‪.3‬‬
‫רינגלבלום‪ ,‬שם ע׳ ‪.158—157‬‬
‫‪.4‬‬
‫שם‪ ,‬ע׳ ‪.161‬‬
‫‪.5‬‬
‫שם‪ ,‬ע׳ ‪.158—157‬‬
‫‪.6‬‬
‫שם‪ ,‬ע׳ ‪.161—160‬‬
‫‪39‬‬
‫ק א נ א ל ‪ ,‬מ ר א ש ו נ י האידגון הלוחם ו מ פ ק ד ה ג י ט ו ה מ ר כ ז י מ ר א ש י ת א פ ר י ל‬
‫ישראל‬
‫פצע קשה בשתי‬
‫‪,1943‬‬
‫)״ארדנונגסדינסט״(‬
‫נונגם־דינסט״‬
‫י ר י ו ת א ת יוזף ש ר י ס ק י ‪ ,‬מ פ ק ד ״ ש ר ו ת‬
‫בגיטו‪ .‬ההתנקשות באוגוסט‬
‫שמרלינג‪,‬‬
‫מפקח‬
‫ה ס ד ר היהודי״‬
‫‪ 1942‬בחיי ק צ י ן ״ י י ד י ש ע ר א ו ר ד ־‬
‫האומשלאגפלאץ‬
‫הגרמנים‪,‬‬
‫מטעם‬
‫הצליחה‬
‫לא‬
‫‪7‬‬
‫) ה ת נ ק ש בו ח ב ר ״ ד ר ו ר ״ ח נ ו ך גוטמן׳ א!־ ל א פ ג ע ב ו ( ‪.‬‬
‫ב ח ו ג י ם ר ב י ם היו מ ס פ ר י ם ב ב י ק ו ר ת ע ל מ ק ר י ם ש ל ה ת נ ג ד ו ת א י נ ד י ב י ד ו א ל י ת‬
‫ב י מ י המצור‪ ,‬כגון ע ל צ ע ד ו ש ל מ נ ה ל ה ת י א ט ר ו ן ל ש ע ב ר ס ו ו ר י ן מ א ו ד ה ‪ ,‬ש ה ש ל י ך‬
‫ע ל ה ג ר מ ג י ם ש ב א ו ל ב י ת ו ל ק ח ת ו עמם‪ ,‬מ א פ ר ה כ ב ד ה ‪ ,‬פ ג ע ב ר א ש ו ש ל א ח ד מ ה ם‬
‫‪8‬‬
‫והוא נ ו ר ה בו ב מ ק ו ם ‪.‬‬
‫ה ת ג ו ב ה ה כ ל ל י ת ׳ הכאב‪ ,‬היגון וחשבון ה נ פ ש א ל ה ב א ו ל י ד י ב י ט ו י ר ק ל מ ח ר ת‬
‫ת ו ם ״האקציה״‪ .‬ה כ ל היו ח ד ו ר י רגש ח ר ט ה ובושה ע ל כ נ י ע ת ם ‪ ,‬ע ל ש ל א ה ת נ ג ד ו‬
‫א ף ל מ ש ט ר ה ה י ה ו ד י ת ‪ :‬״ ע ל שום מה עלה ה ד ב ר ל א ו י ב ה א כ ז ר י ב ק ל ו ת ר ב ה כ ל כ ך י‬
‫ל א נ פ ל מן ה ת ל י י נ י ם ה נ א צ י ם א פ י ל ו ק ר ב ן א ח ד ? ״ ‪.‬‬
‫מדוע‬
‫ה ש א ל ה ה ז א ת היתד‪ .‬ה ת ש ו ב ה א ח י ד ה כ מ ע ט‬
‫על‬
‫והיא‪ ,‬ש ה ה ל י כ ה ל ט ב ח ל א‬
‫ה ק ט י נ ה א ת השואה‪ ,‬א ל א ה ג ד י ל ה אותה‪ .‬״ צ ר י ך היה ל צ א ת ל ר ח ו ב ‪ ,‬ל ה צ י ת ‪ ,‬א ת הכל״‬
‫— ב מ ל י ם א ל ה מ ו ס ר ך י ג ג ל ב ל ו ם א ת ה ל ך הרוח של ה ר ח ו ב ‪ .‬״ צ ר י ך ה י ה ל פ ר ו ץ א ת‬
‫ה ח ו מ ו ת ו ל ע ב ו ר ל צ ד ״הארי״‪ .‬ה ג ר מ נ י ם היו מ ת נ ק מ י ם ׳ ה ד ב ר ה י ה ע ו ל ה ב ר ב ב ו ת ‪,‬‬
‫ב ־‪300‬‬
‫אבל לא‬
‫אלף״‪.‬‬
‫הצער על אבדן הקרובים והיקרים והחרדה האיומה ל ב א ו ת החלו להתמזג עם‬
‫ה ש א י פ ה ה א י ת נ ה ל נ ק ם ‪ .‬ר ו ב ה צ י ב ו ר היה ע ת ה נכון ל ה ת נ ג ד ו ת ‪ .‬ל ע מ ד ה זו ה ג י ע ו‬
‫ה א נ ש י ם ע ל י ס ו ד ה ג י ת ו ח ש ל ה מ ש ב ר הגדול‪ .‬״ ה צ י ב ו ר ר ו צ ה — ר ו ש ם ר י נ ג ל ב ל ו ם‬
‫בדצמבר‬
‫ב־‪5‬‬
‫‪ . — 1942‬ש ה א ו י ב ישלם ב י ו ק ר ‪ ,‬י ת נ פ ל ו ע ל י ו ב ס כ י נ י ם ‪ ,‬ב כ ל ו נ ס א ו ת‬
‫ו ב כ ד ו ר י ם ‪ ,‬ל א י ת נ ו ע ו ד ל ע ר ו ך מצוד‪ ,‬לא יניחו ש י ח ט פ ו א ו ת ם ב ח ו צ ו ת ‪ ,‬כ י ע ת ה ה ם‬
‫שכל‬
‫יודעים‪.‬‬
‫מחנה‬
‫עבודה‬
‫פירושו מוות‪..‬‬
‫עתה‬
‫מוכרחים‬
‫להתנגד‪,‬‬
‫זקן‬
‫ונער‬
‫‪8‬‬
‫חייבים להתגונן מפני ה א ו י ב ״ ‪.‬‬
‫ב א ו י ר ה ש ל ה ל ך ר ו ח כזה‪ ,‬נוכח נכונותי כזאת‪ ,‬י כ ל ה ע ת ה ה מ ח ת ר ת ה י ה ו ד י ת‬
‫ב פ ע ו ל ה ב ה י ק ף גדול‪ .‬ב א ו ת ם ה י מ י ם נ ת ה ד ק ב מ י ד ה רבד‪ .‬ש י ת ו ף‬
‫לפתוח‬
‫הפעולה‬
‫בין ה מ פ ל ג ו ת ו א י ר ג ו נ י ה נ ו ע ר ‪.‬‬
‫מ ע ט י ם ה מ ק ו ר ו ת ה מ ת א ר י ם א ת ת ק ו פ ת ביניים זו של א ר ג ו ן ה י ח י ד ו ת ה ק ר ב י ו ת‬
‫ואימונן‪ .‬היו ק ב ו צ ו ת ש ע ס ק ו זה מזמן ב מ ר ץ‬
‫השונות‬
‫באימונים‬
‫צבאיים‬
‫ועתה‬
‫ה מ ש י כ ו ב כ ך ‪ .‬ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם ק ו ד ם כל ב י ח ס ל י ח י ד ו ת ש ל ח ב ר י ״ ה ש ו מ ר הצעיר״‪,‬‬
‫״פועלי‬
‫ציוך‪,‬‬
‫״עקיבא״‪,‬‬
‫״הנוער‬
‫הציוני״‪,‬‬
‫״בונד״‬
‫ועוד‪.‬‬
‫״דרור״‪,‬‬
‫״גורדוניה״‪,‬‬
‫החברים‬
‫ה ק ש י ש י ם י ו ת ר ש ב ק ב ו צ ו ת ק ר ב י ו ת היו מ א ו מ נ י ם ע ו ד מ י מ י ה ש ת ת פ ו ת ם‬
‫ב ק ו ר ס י ם ל ה כ ש ר ה ג ו פ נ י ת ש מ ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ‪ :‬היו אלה‪ ,‬ל א מ י ת ו ש ל ד ב ר ‪ ,‬ק ו ר ס י ם‬
‫ל ה ג נ ה ע צ מ י ת מ פ נ י ה ת ק פ ו ת של ק ב ו צ ו ת א ג ר ו ף א נ ט י ש מ י ו ת פ ו ל נ י ו ת )כך׳ למשל‪,‬‬
‫נערך‬
‫ב ח ו ד ש י ה ח ו ר ף ‪ 1938/39‬ב ז ׳ י ל ו נ ק ה ש ל י ד ו א ר ש ה ק ו ר ס ש ל ״החלוץ״׳ בו‬
‫השתתפו‬
‫‪.7‬‬
‫‪ 45‬ח ב ר י ם ‪ ,‬ש נ מ ש ך ‪ 6‬ש ב ו ע ו ת ו ה ו ד ך ך ע ל ידי מ ד ר י כ י ם מ א ר ץ ישראל(‪.‬‬
‫י‪ .‬צוקרמן‪ ,‬האירגון היהודי הלוחם — הקמתו והתפתחותו‪ ,‬בספר של מ‪ .‬ניישסם‪- ,‬חורבן‬
‫והמרד בגימו וארשה״‪ ,‬ירושלים‪ ,‬יד ושם‪ ,‬תשכ׳׳ה ד׳ ‪.61‬‬
‫‪.8‬‬
‫ברמן‪ ,‬שם ע׳ ‪ .59‬השוד‪ ,‬״המרי והמרד״ ספר מסמכים‪ ,‬ןי׳ ‪.68‬‬
‫‪.9‬‬
‫עמנואל רינגלבלום — כתבים פון געטא‪ ,‬ב׳ ‪ ,2‬נאסיצן און אפהאנדלונגען‪ ,‬״מצ‪ .‬כוך׳‬
‫‪,1963‬‬
‫‪40‬‬
‫ע׳ ‪.28—27‬‬
‫בחלק השני של ארכיון רינגלבלום נשתמרו כרוזים אחדים של המחתרת‬
‫היהודית מדצמבר ‪ 1942‬וינואר ‪ ,1943‬בהם גילו את פרצופם האמיתי של המרצחים‬
‫אשר ״רוצים לנצל את כח העבודה שלנו עד הטיפה האחרונה של דם וזיעה‪ ,‬עד‬
‫לנשימה׳ האחרונה״‪ .‬הם חפשו את המטרות של השמועות והידיעות שהטיל האויב‬
‫ע״י סוכניו היהודים׳ כגץ השמועות על ״מכתבים שבאו מן היהודים ששולחו‬
‫מווארשה והנמצאים‪ ,‬כביכול‪ ,‬במחנות עבודה במינסק או בוברויסק״‪ ,‬״המרצחים‬
‫העקובים מדם — נאמר בכרוז אחד של ״האידגון היהודי הלוחם״ מינואר ‪— 1943‬‬
‫יש להם בכך מטרה ברורה‪ :‬להרגיע את האוכלוסיה היהודית כדי שהגירוש הבא‬
‫יבוצע בלי קשיים‪ .‬בכוחות מינימליים וללא קרבנות מצד הגרמנים״; על כן‪,‬‬
‫נדרשים היהודים ״להשיב מלחמה״‪ ,‬אף יהודי אחד בל ייכנס אל הקרון‪ :‬אנשים‬
‫שאין להם יכולת להתנגד באופן אקטיבי ינהגו בהתגגדות פאסיבית‪ ,‬כלומר יתחבאו״‪.‬‬
‫בכרוז)בלי תאריך‪ ,‬כפי הנראה מדצמבר ‪ (1942‬״היכונו למעשים! היו נכונים״‬
‫של ״האיגוד הצבאי היהודי״‪ ,‬שהקימוהו אנשי בית״ר והרוויזיוניסטים )באיגוד זה‬
‫היו גם אנשים בלתי מפלגתיים וחברי ארגוני נוער שונים׳ לרבות קומוניסטים(‬
‫נאמר בפירוש ״שאין הצלה בהליכה לקראת המוות באדישות‪ ,‬כצאן לטבח״‪ .‬״רק‬
‫העומד על נפשו יש לו סיכויים להינצל! ישלם הצורר בדמו ובשרו בעד כל נפש‬
‫מישראל וייהפך נא כל בית למבצר שלנו‪ .‬עורה העם והילחם על חייך!״‪ .‬בכרוז‬
‫אחר הזהיר ״הארגון היהודי הלוחם״ ״לבל יעיז איש לתת ידו׳ לסייע באופן פעיל‬
‫או סביל לתליין‪ ,‬להסגיר את אחיו‪ ,‬את רעהו‪ ,‬את שכנו‪ ,‬את חברו לעבודה‪ .‬הבוגדים‬
‫השפלים המסייעים לאויב יוצאו אל מחוץ למחנה״‪.‬‬
‫עוד לפני שהוקם ״ועד התיאום היהודי״ )נציגות התנועות והמפלגות שהיו‬
‫את הועד היהודי הלאומי המחתרתי ואת נציגות ״הבונד״(‪ ,‬שהוקם ב־‪ 30‬באוקטובר‬
‫‪ ,1942‬החליט ״הארגון היהודי הלוחם״ לטהר את הגיטו מן האויב הפנימי על־ידי‬
‫חיסול הפושעים המשוחתים ביותר‪ ,‬שנמכרו לגרמגים‪ ,‬ולהטיל על־ידי כך אימה‬
‫על היודנראט ועל משטרת הגיטו‪ .‬מותו של סגן מפקד המשטרה היהודית‪ ,‬יעקב‬
‫לייקין‪ ,‬משרתם של הגרמנים ובוגד בעמו‪ ,‬שנהרג ב־‪ 29‬באוקטובר בידי השומר‬
‫אליהו רוז׳אנסקי)אלק( )עזרו לו בכך מרדק גרובאס ומרגלית לנדאו( שימש אזהרה‬
‫לחבריו במשטרה השנואה על הכל‪ .‬הוא הדבר בפסק הדין למוות על ישראל פירשט‪,‬‬
‫מתווך בין היודנראט לבין הגיסטאפו שבוצע על־ידי חבר ״דרור״ דוד שולמן‬
‫)עזרו לו בכך ברל ברוידא ושרה גראנאנטשטיין(‪.‬‬
‫באזהרה הפומבית של האירגון הלוחם מיום ‪ 30‬באוקטובר‪ ,‬למחרת ההתנקשות‬
‫בלייקין‪ ,‬אנו קוראים‪ :‬״מובא בזה לידיעת הציבור שלאחר שמפקדת המשטרה‬
‫היהודית בווארשה‪ ,‬קציניה ושוטריה‪ ,‬הושבו על ספסל הנאשמים‪ ,‬בפי שנמסר‬
‫בהודעה מיום ‪ 17‬באוגוסט — הוצא לפועל פם״הד על יעקב לייקין‪ ,‬סגן ראש‬
‫המשטרה היהודית בווארשה‪ ,‬ביום ‪ 29‬לאוקטובר‪ ,‬בשעה ‪ 6.10‬בערב‪ .‬צעדי תגמול‬
‫נוספים ייגקטו בכל חומר הדין! כמו כן‪ ,‬מובא בזה לידיעת הציבור‪ ,‬שעל ספסל‬
‫הנאשמים הושמו‪ (1 :‬היודנראט בוארשה ונשיאותו על שיתוף פעולה עם הכובש‬
‫וסיוע במעשי הגירוש‪ (2 :‬מנהלי ה״שופים״ ופקידיהם׳ הנוגשים את הפועלים‬
‫ומנצלים אותם‪ (3 :‬ראשי קבוצות ופקידים של ה״וורשקוף״ )שומרי המפעלים‬
‫הגרמניים(‪ ,‬על יחס אכזרי כלפי הפועלים וכלפי האוכלוסיה היהודית ״הבלתי לגלית״‪.‬‬
‫צעדי תגמול יינקטו בכל חומר הדין״‪.‬‬
‫ידוע שבינואר ‪) 1943‬לפני חידוש ה״אקציה״( ביצע הארגון הלוחם פעולות‬
‫טירור אחדות באנשים שרבצו עליהם חטאים שונים נגד הכלל היהודי‪ .‬בתורת‬
‫עונש היו שופכים עליהם חומצת מלח‪ .‬האירגק הלוחם תיכנן מבצע נקמה גדול‬
‫‪41‬‬
‫נ ג ד ה מ ש ט ר ה היהודית ל י ו ם ‪ 22‬ב י נ ו א ר ‪ 1943‬ב ד י ו ק ב י ו ם מ ח צ י ת השנה ל״אקציה״‬
‫‪1‬‬
‫ה ג ד ו ל ה ש ל קיץ ‪ 1942‬״ ‪.‬‬
‫הודות‬
‫אחרים‪,‬‬
‫ליומנו ש ל‬
‫העסקן‬
‫המחתרתי‬
‫שמואל‬
‫וינטר‬
‫‪1 1‬‬
‫ומיסמכים‬
‫מהימנים‬
‫מ מ ק ו ר ו ת יהודיים ופולניים׳ נ י ת ן ל ק ב ו ע ש ר ש ת ש ל ס ו כ נ י ח ר ש מ ט ע ם‬
‫ה ג י ס ט א פ ו נ פ ר ש ה ע ל פ נ י ה״שופים״‪ ,‬ו ר ק ל ג ב י ח ל ק מ ה ם ה י ו ל״אירגון ה י ה ו ד י‬
‫ה ל ו ח ם ״ י ד י ע ו ת מדוייקות ע ל מ ע ל ל י ה ם ‪ .‬ב ר ו ב ם ה צ ל י ח ו ל ח פ ו ת ע ל מ ע ש י ה ם ב מ י ד ה‬
‫כזו‪ ,‬ש ר ק ה מ ק ר ה עשוי היה ל ג ל ו ת א ת ת פ ק י ד ם ‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ב א ו ת ו זמן הופיע ש ו ב ב ג י ט ו ה ס ו כ ן ו ה מ ר ג ל ש ל ה ג י ס ט א פ ו א ב ר ה ם ג א ג צ ו ו י י ך '‬
‫שבהרצאותיו ת ב ע הקמת ליגה יהודית אנטי־סובייטית‪.‬‬
‫גאנצווייך עשה י ד א ח ת ע ם ק ב ו צ ה ש ע ב ד ה ב ש י ר ו ת ה ג י ס ט א פ ו ו נ ק ר א ה ב ש ם‬
‫״ז׳אגייו״ )הלפיד(‪ .‬סוכן ה ק ב ו צ ה פ א ל מ ו ב י ץ ׳ נ י ס ה ל ה ש י ג א צ ל ו י נ ט ר ש ס י פ ק מזון‬
‫ל א י ר ג ו ן ה י ה ו ד י הלוחם‪ ,‬מ נ ו ת אוכל ב ש ב י ל ק ב ו צ ה ״ ל ו ח מ ת ״ ב ש ם ״ ט ר א ו ג ו ט ״ ) ב ש ם‬
‫ז ה היסח־ א ת ע צ מ ם א נ ש י ז׳אגייוו(‪ .‬ב ד ב ב ד ע ם ז א ת ה פ י צ ו גאנצווייך ו כ נ ו פ י ת ו‬
‫שמועות אופטימיות בנוגע לגורל הגיטו‪.‬‬
‫ב ג י ט ו מ ו ס י פ י ם ל ה ו פ י ע ע ת ו נ י ם ב ל ת י ל י ג א ל י י ם וכן ע ל ו נ י ה מ ח ת ר ת ) ב נ ו ב מ ב ר‬
‫ו ב ד צ מ ב ר הופיע בטאונה ש ל ת נ ו ע ת ה ה ת נ ג ד ו ת ״ ד ע ר ש ט ו ר ם ״ )״הסערה״(‪ ,‬הגליון‬
‫ה א ח ר ת ה ו פ י ע ב א פ ר י ל ‪ .(1943‬ג ם א נ ש י ה ק ב ו צ ה ש ש י ר ת ה א ת ה ג י ס ט א פ ו הוציאו‬
‫בםאוגים‪ ,‬כביכול מחתרתיים‬
‫) ב ט א ת ש ל גאנצווייך( ו״זאגייוו״ ) ב ה ו צ א ת ו‬
‫‪РОВ.‬‬
‫ל א ו ר ע ס ק ס ו כ ן גיסאטפו פאלמוביץ׳(‪.‬‬
‫א צ ל המברשתנים ה י ה מופיע‬
‫בולטין־ראדיו חשאי שהיה גשץ ב י ן יהודי‬
‫ה״שופ״‪ .‬ה י ד י ע ו ת הן מ ן ה ח ז י ת ש נ ת פ ר ס מ ו ב ב ו ל ט י ן ז ה ה י ו ב א מ ת מ מ ק ו ר ו ת חו״ל‪,‬‬
‫תמוהה‬
‫סיעתו‬
‫היתד‪ .‬ר ק ה א ר ת ה מ א ו ר ע ו ת ב ג י ט ו ‪ .‬ה ״ ע ו ר ך ״ ה ב ט י ח ב ב ו ל ט י נ י ם ש ל ו כ י‬
‫הצליחה להכניס לתוך‬
‫היגםטאפו יהודים אחדים‪,‬‬
‫הממלאים ש ם תפקיד‬
‫כ פ ו ל ו ב א ו פ ן כזה יהיה ה״שופ״ מצוייד ת מ י ד ב י ד י ע ו ת ע ל כ ל ״אקציה״ ש ה ג ר מ נ י ם‬
‫מ ב ק ש י ם לבצע‪.‬‬
‫היו סוחטים כסף מסוחרים יהודים‪ ,‬יהודים ש ח ר ף ה ס כ נ ה היו מכניסים ס ח ו ר ו ת‬
‫ל ג י ט ו ‪ ,‬מ מ ש פ ח ו ת ש ב ק ש ו ל ש ח ר ר א ת ק ר ו ב י ה ם ה א ס ו ר י ם ‪ .‬כ ד י להסוות א ת האופי‬
‫ה א מ י ת י ש ל מ ו ס ד זה פ י ת ח ב ו ג‪ .‬פ ע ו ל ו ת צ י ב ו ר י ו ת ־ ת ר ב ו ת י ו ת ‪ .‬א‪ .‬ר ח נ ב ר ג ״דאם‬
‫ב ל ע ט ע ר פ א ר גמיכטע״‪ ,‬כ ר ך ‪ ,5 ,‬ח ו ב ׳ ‪ ,(1952) 1—2‬ע ׳ ‪,3*—38‬‬
‫דרייצנטל‪,‬‬
‫חוב׳ ‪ 3‬ע׳ ‪.20—29‬‬
‫ב ר ם ‪ ,‬ה ו ד ו ת ל ע י ר ו נ ת ם ש ל א נ ש י ה א י ר ג ו ן ה י ה ו ד י ה ל ו ח ם ‪ ,‬נ ע ר כ ה ח ק י ר ת חשאי‬
‫ו נ ק ב ע כ י ״עורך״ ה ב ו ל ט נ י ם ב״שופ״‬
‫המברשתנים ע מ ד‬
‫בראש כ ת ש ל סוכני‬
‫ג ס ט א פ ו ‪ ,‬ו כ י הלה יוצא מ ן ה ג י ט ו ל ע י ת י ם ק ר ו ב ו ת ‪ .‬ש נ י ח ל ו צ י ם שמו ק ץ לחייו‪.‬‬
‫‪ .10‬הרש ברלינסקי‪ ,‬זכרונות‪ ,‬בספר מסמכים ״המרי והמרד בגיטו וארשה״‪ ,‬שם‪ ,‬ע״מ ‪.134—133‬‬
‫‪ .11‬מתוך יומנו של שמואל וינסר‪ ,‬שם‪ ,‬ע׳ ‪.184—193‬‬
‫‪ .12‬גאנצווייך הקים בגיסו ״תחנת פיקוח למלחמה בשוק השחור ובספסרות ברובע המגורים‬
‫היהודי בווארשה״ )היהודים כינוה בשם ה״‪13‬״‪ ,‬בגלל משכנה בלשנו ‪ ,(13‬שנועדה כביכול‬
‫ללחום בהפקעת שערים‪ ,‬ספסרות‪ ,‬נשק וכוי‪ .‬למעשה היתד‪ .‬ז ו נציגות מוסווית של הגיססאפו‪.‬‬
‫הוא ואנשיו היו סוחטים כסף מסוחרים יהודים‪ ,‬יהודים שחרף הסכנה היו מכניסים סחורות‬
‫לגיסו‪ ,‬ממשפחות שבקשו לשחרר את קרוביהם האסורים‪ .‬כדי להסתת את האופי האמיתי‬
‫של מוסד זה פיתח בו ב פעולות ציבוריות־תרבותיות‪ .‬א‪ .‬רוזנברג ״דאס דרייצנסל‪ ,‬־בלעטער‬
‫פאר געשיכסע״‪ ,‬כרך‪ ,5 ,‬חוב׳ ‪ ,(1952) 1—2‬ע׳ ‪ ,39—39‬חוב׳צ‪ ,‬ע׳ ‪.20—29‬‬
‫‪42‬‬
‫נ מ צ א ה אצלו ת ע ו ד ה מ ט ע ם ה ג י ס ט א פ ו וכן ס כ ו ם כ ס ף גדול‪ .‬ל א ח ר ב י צ ו ע פס׳׳הד‬
‫‪1‬‬
‫הדביקו פ ת ק אל הגוף ״על מעשי בגידה״ י ‪.‬‬
‫האירגון ה ל ו ח ם ה כ ר י ז מ ל ח מ ת ח ר מ ה ב י ס ו ד ו ת ה ב ו ג ד נ י י ם ש ש י ת פ ו פ ע ו ל ה ע ם‬
‫ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬והביאו ב ש פ ל ו ת ם א ת ה ג י ט ו ל י ד י ש ח י ת ו ת מ ו ס ר י ת ‪ .‬הוצא ע ל י ה ם פ ס ק‬
‫דין מוות ורק ה ב ר י ח ה ל א י ז ו ר ״ ה א ר י ״ ה צ י ל ה א ו ת ם מ י ד י הלוחמים‪ .‬ה פ ע ו ל ה ה ג ד ו ל ה‬
‫ב י ו ת ר ש ל ביעור ס ו כ נ י ה א ו י ב ה י ה ו ד י ם ׳ ב ה ה ש ת ת פ ו ‪ 15‬איש‪ ,‬ב ו צ ע ה ב ־ ‪ 2 1‬ב פ ב ר ו א ר‬
‫בשעה‬
‫‪1943‬‬
‫‪ 16.45‬ב ר ח ׳ שוויינטויירסקה ‪ ,38‬ב ת ח ו ם ה נ ה ל ת ה ר ס — א ו נ ט ר ק ו נ פ‬
‫— ש ט ח ה מ ב ר ש ת נ י ם ‪ ,‬ש ם ב ו צ ע ה ע״י א נ ש י ״האיגוד ה צ ב א י היהודי״ ה ה ת נ ק ש ו ת‬
‫של ליאון )לולק(‬
‫בחייהם‬
‫םקוסובסקי‪.‬‬
‫סוכן‬
‫מ א ד של‬
‫מסובן‬
‫הגיסטאפו‪,‬‬
‫פאול‬
‫ו ל ו ד א ר ס ק י ‪ ,‬א ד ק וייטרויב )איש ה ג ס ט א פ ו ש ג י ל ה ו ה ס ג י ר ל י ד י ה ג ר מ נ י ם מ ק ל ט י ם‬
‫בגיטו( ה׳ מאנגל׳ ל י ד י ה ר א ד ז ׳ י י ב ס ק ה )אניה(‪ .‬ס ק ו ס ו ב ס ק י נ פ צ ע ק ש ה ו ה ש א ר נ ו ר ו‬
‫למוות‪ .‬ל מ ת ק י פ י ם ל א היו א ב י ר ו ת ‪ .‬ה ל ו ח מ י ם ל ק ח ו ש ל ל א ק ד ח מ ט י פ ו ס א ף ־ א ן ‪7.65‬‬
‫ו ש ב ע ה כ ד ו ר י ם ‪ ,‬ש ה י ה שייך ל ס ק ו ס ו ב ס ק י ‪.‬‬
‫בין המוצאים ל ה ו ר ג מ י ד י ה א י ר ג ו ן ה ל ו ח ם ה י ה גם ה ס ו פ ר ה י ש י ש בן ה־‪75‬‬
‫אלפרד‬
‫ד״ר‬
‫נוסיג‪,‬‬
‫אישיות‬
‫עסקן פוליטי‪,‬‬
‫ידועה‬
‫בזירה‬
‫הבינלאומית‪,‬‬
‫ששיתף‬
‫פ ע ו ל ה באורח הדוק ע ם ה ג ר מ נ י ם והיה מ ו ס ר ל ה ם י ד י ע ו ת על חיי ה י ה ו ד י ם ב ג י ט ו‬
‫) ב כ י ס ו נמצא דו״ח ש ה כ י ן ל מ ע ן ה ג י ס ט א פ ו ע ל ״האקציה״‪ ,‬ש ב ו כ ו נ ה הארגון ה ל ו ח ם‬
‫הלוחם‬
‫)את‬
‫‪1 4‬‬
‫ב ש ם א י ר ג ו ן ש ל ש ו ד ד י ם ( ‪ .‬נ ו ם י ג נורה‪ .‬ב ד י ר ת ו ב ר ח ׳ מ ו ר א נ ו ב ס ק ה ‪48‬‬
‫פס״הד ביצעו לוחמי ״דרור״‪:‬‬
‫א ב ר ה ם דרייאר‪ ,‬פייבל ש ו ו א ר צ ש ט י ן ו מ ו ט ק‬
‫פינקלשטיין(‪ .‬ב פ ב ר ו א ר ב ו צ ע ו פ ס ק י ד י ן מוות ג ם גגד קצין ה מ ש ט ר ה פ י ר ס ט נ ב ר ג‬
‫ה ה ת נ ק ש ו ת ב י צ ע האירגון ה צ ב א י ב ר ח ׳ דז׳יקד‪ (.‬ו נ ג ד ש ו ר ת ס ו כ נ י גסטאפו‪.‬‬
‫)את‬
‫ש ו ר ה ש ל פ ס ק י דין מ ו ו ת ב ו צ ע ו ג ם ס מ ו ך ל פ ר ו ץ ה מ ר ד ו ב י מ י ה מ ר ד ע צ מ ם ‪ .‬ב א פ ר י ל‬
‫ו ב י ו ם פ ר ו ץ ה מ ר ד פ ק ד מ פ ק ד האיזור ש ל ס ד נ ו ת ט ב נ ס ־ ש ו ל ץ להוציא ל ה ו ר ג ביריד‪.‬‬
‫שני א ס י ר י ם ‪ ,‬ש ה ו א ש מ ו ב ש י ת ו ף פ ע ו ל ה ע ם ה ג י ס ט א פ ו ‪.‬‬
‫פ ע ו ל ו ת ה ב י ע ו ר נ ג ד ב ו ג ד י ם ו מ ר ג ל י ם ה ק י פ ו גם א ת אלה מ ב י ן ש ו מ ר י ה מ פ ע ל י ם‬
‫שהפועלים‬
‫)וורקשוף(‪,‬‬
‫הרגישו‬
‫את‬
‫נחת‬
‫זרועם‪.‬‬
‫כה‬
‫למשל‬
‫נורה‬
‫אחד‬
‫מאנשי‬
‫הוורקשוף הגרמניים ב ש ם ״פאט״‪.‬‬
‫ע ל כ ל פ ס ק דין מ ו ו ת ש ב ו צ ע ב י ד י האירגון ה ל ו ח ם היתד‪ .‬מ ת פ ר ס מ ת הודעה‬
‫מ י ו ח ד ת לציבור‪ .‬ג ם ה א י ג ו ד ה צ ב א י ל א נ ר ת ע ‪ ,‬כ פ י שציינו לעיל‪ ,‬מ ל ה ו צ י א ל פ ו ע ל‬
‫כ מ ה פ ס ק י דין מוות ע ל ב ו ג ד י ם ש ש י ת פ ו פ ע ו ל ה ע ם ה ג ס ט א פ ו )בין ה י ת ר נ ו ר ה‬
‫ונהרג‬
‫השוטר‬
‫קוסובסקי(‪.‬‬
‫עקב‬
‫הפעולה‬
‫הזאת‬
‫נוסף‬
‫ללוחמים‬
‫הכנוי‬
‫״נוקמי‬
‫נ ק מ ת העם״‪.‬‬
‫ב מ ש ך זמן ק צ ר ה צ ל י ח ו ה א ר ג ו נ י ם ה ל ו ח מ י ם ל ר כ ו ש את ח ו ב ת ו ואמונו ש ל‬
‫היהודי בגיטו‪ .‬פ י ר ס ו מ ם ה ל ך ו ג ד ל בזמן ה מ א ו ר ע ו ת ש ל ״ א ק צ י ת ״ ינואר‬
‫הציבור‬
‫ואחריה‪ ,‬שהוכיחה ב ע ל י ל כ י ח ל ו ת מ ו ר ו ת מ ר ח י ק ו ת ל כ ת ב ה ל ך ר ו ח ם ש ל ש ר י ד י‬
‫היהודים‬
‫בגיטו‪ .‬ה ק ר ב ו ת ש נ ת ח ו ל ל ו אז בין ה א י ר ג ו ן הלוחם ל ב י ן ה ז ׳ א נ ד ר מ ר י ה‬
‫הגרמנית‬
‫ב ש ו ר ה ר א ש ו נ ה גילו ק ב ו צ ו ת ״ ה ש ו מ ר‬
‫הצעיר‬
‫ואנשי ד‪.‬־ס‪.‬ס‪) .‬פעולה‬
‫קרבית‬
‫ו״דרור״ ה מ ז מ י נ ו ת ו ה מ ר ו כ ז ו ת בקיבוציהן(‪ ,‬ה י ה ב ה ם מ ש ו ם ע י ד ו ד ואות‬
‫מ ב ש ר ת נ ו פ ה גדולה ל ע ת י ד ב ש ב י ל ה ק ב ו צ ו ת ה ל ו ח מ ו ת ה י ה ו ד י ו ת ו מ ש ו ם ה פ ת ע ה‬
‫מ ב י י ש ת ב ש ב י ל ה ג ר מ נ י ם — כ י ג ו פ צ ה ה א ג ד ה ש ל ״ ה ג ר מ נ י ה ב ל ת י מנוצח״‪ ,‬ה ח ו ת ך‬
‫ע ל נ ק ל ה א ת ג ו ר ל ם ש ל מ א ו ת א ל פ י י ה ו ד י ם לחיים או ל מ מ ת ‪.‬‬
‫‪ .13‬י‪ .‬ק‪ .‬־המקורות לתולדות המרי במסו וארשה״ בספר המסמכים על אותו נושאי שם‪ ,‬ע׳ ‪.3‬‬
‫‪ .14‬שם‪ ,‬ע׳ ‪.154—153 ,147—146‬‬
‫‪43‬‬
‫עכשיו ה י ה ב ר ו ר שלוא ‪.‬היו המוני ה ג י ט ו מ ג ל י ם ג ם ל פ נ י כן ע מ י ד ת ג ב ו ר ה‬
‫והתגוננות‬
‫בקלות‬
‫ע ק ש נ י ת כזו כ מ ו בזמן ה א ק צ י ה ב י נ ו א ר ‪ ,‬ל א ה י ו ה ג ר מ נ י ם מ צ ל י ח י ם‬
‫כ ז א ת ל ג ר ש ל ט ר ב ל י נ ק ה ל מ ע ל ה מ־‪300,000‬‬
‫י ה ו ד י ם ‪ .‬א י ל ו היו ה י ה ו ד י ם‬
‫ב ת ק ו פ ת ה א ק צ י ה הראשונה מ ת ח ב א י ם ב ה ת מ ד ה כ ז א ת כ מ ו בזמן ה״אקציה״ השנייה‬
‫ב י נ ו א ר ה י ת ה ה״אקציה״ ה ג ד ו ל ה בקיץ נ מ ש כ ת ח ו ד ש י ם ע ל ג ב י חודשים‪.‬‬
‫ה י ד י ע ה ע ל ה ה ת נ ג ד ו ת המזויינת ה ר א ש ו נ ה ש ל ה י ה ו ד י ם נ פ ו צ ה ב מ ה י ר ו ת ה ב ז ק‬
‫פ נ י ו א ר ש ה כולה‪ .‬א ת ה ד ו ״ ח הראשון ע ל ת ה ל י ך ה ק ר ב ו ת ב ג י ט ו מ ס ר ב צ ד‬
‫על‬
‫״ ה א ר י ״ י ו ר ק )אריה וילנר(‪ ,‬נציג הארגון ה ל ו ח ם כ ל פ י ה מ ח ת ר ת ה פ ו ל נ י ת ו מ א ר ג ן‬
‫ה ב ר ח ת נ ש ק א ל ה ג י ט ו ‪ ,‬שבזמן ה ק ר ב ו ת ה י ה ב ג י ט ו ו ה ש ת ת ף ב ה ם ‪.‬‬
‫ת ג ו ב ת מ פ ק ד ת הגיםטאפו היתד‪ ,‬א ו פ י י נ י ת ‪ :‬ה י א ג מ ר ה א ו מ ר ל ה כ נ י ס ד י מ ו ר ל י ז צ י ה‬
‫ל ת ו ך ש ו ר ו ת י ה ם ש ל שני ה א י ר ג ו נ י ם ה ל ו ח מ י ם ‪ .‬ה י א ה ק י מ ה א י ר ג ו ן יהודי ״משלה^‬
‫״ארגון ה י ה ו ד י ם החופשיים״ ו ה ע מ י ד ה ב ר א ש ה א ת ה ק פ י ט ן לונצקי‪ .‬א ר ג ו ן‬
‫בשם‬
‫זה הוציא ע ת ו ן ליגלי‪ ,‬א ש ר ב מ ל י צ ה מ ה פ כ נ י ת נ י ס ה ל ל כ ו ד יהודים ב ר ש ת ו ‪ .‬הוא‬
‫ק ר א א ת ה י ה ו ד י ם ל ה ת ק ו מ מ ו ת מזויינת מיידית נ ג ד ה ג ר מ ג י ם ‪ ,‬מ ב ל י ל ח כ ו ת ל ח י ס ו ל ו‬
‫ש ל הגיטו‪ .‬מ ז י מ ו ת י ו של ״הארגון״ הזה היו ב ר ו ר ו ת ל מ ד י ‪ :‬ל ה כ נ י ס א נ ד ר ל מ ו ס י ה‬
‫בתוך שורות הארגונים הלוחמים ולהפריע על ידי כך א ת ההכנות לקראת ההתקוממות‬
‫‪1 5‬‬
‫השעה ‪.‬‬
‫בבוא‬
‫ד ר ו ש ה היתד״ איפוא‪ ,‬פ ע ו ל ה ת כ ו פ ה כ ד י ל ה פ ר א ת ה מ ז י מ ה הזאת‪ .‬ה מ פ ק ד ו ת‬
‫ש ל ״הארגון ה ל ו ח ם היהודי״ ו״האגוד ה צ ב א י ״ ה ו צ י א ו כ ר ו ז ש ב ו הזהירו א ת יהודי‬
‫ה ג י ט ו מ פ נ י מ ע ש ה ההסחה ה פ ר ו ב ו ק ט י ב י י ם ש ל ס ו כ ג י ה ג י ס ט א פ ו ‪ ,‬והודיעו כ י ר ק‬
‫שני הארגונים עומדים בראש תנועת ה ה ת נ ג ד ו ת ורק הוראותיהם קובעות ומכריעות‪.‬‬
‫ב ת נ א י ם א ל ה לא נ ת ק ב ל ו ל״אדגון ה ל ו ח ם ״ א ל א א נ ש י ם א ש ר ע ב ר ם היה ידוע‬
‫יפה‪ ,‬ב ע י ק ר ח ב ר י ם נ א מ נ י ם ש ל א ר ג ו נ י נ ו ע ר ציוניים ה י ד ו ע י ם ב מ ס י ר ו ת ם ו ב נ א מ ־‬
‫נ ו ת ם ׳ כ ו ל ם ב ע ל י הכשרה ר ע י ו נ י ת מ ז ר מ י ם ש ו נ י ם ‪ .‬א ח ר י ״ א ק צ י ת ״ ינואר ה ת א ר ג נ ו‬
‫‪ 22‬פ ל ו ג ו ת ק ר ב ש ל האירגון הזה ש ה ר כ ב ן ה י ה ת נ ו ע ת י ‪ :‬ב י ס ו ד ה ת נ ו ע ת י ה י ה טמון‬
‫ה כ ו ש ר ה צ ב א י ש ל ה י ח י ד ו ת ו ה ק ש ר בין א נ ש י ה ן ה י ה מ י ו ס ד ע ל ה ש י ת ו ף והאימון‬
‫ההדדי שרחש אחד כלפי חברו‪.‬‬
‫מאז א י ר ו ע י ינואר חייבים ה י ו כ ל ה ל ו ח מ י ם ש ל הארגון ל ח י ו ת יחד ב ק ו ל ק ט י ב ‪,‬‬
‫בעיקר‬
‫ב ק י ב ו צ י ם ‪ ,‬שהיו ה י ס ו ד ש ל ה א ר ג ו ן ה ל ו ח ם ‪ .‬ה מ ח צ י ת מ ב י ן ‪ 22‬ה י ח י ד ו ת‬
‫ה ק ר ב י ו ת נ מ נ ו ג ם ארגוני נ ו ע ר חלוציים שהיוו א ת ח ו ט ה ש ד ר ה ש ל ״הארגון הלוחם״‪.‬‬
‫מטרת‬
‫החיים המשותפים׳ ע ר כ י ה ח י נ ו ך‬
‫וההגשמה‬
‫העצמית ליכדו את‬
‫היחידות‬
‫ה ח ל ו צ י ו ת ב י מ י ה ס כ נ ה ו ה מ א ב ק ‪ .‬ה ם ש א ב ו עוז ו ג ב ו ר ה מ מ ג י נ י ת ל חי ו ר א ו ב ה ם‬
‫מ ו פ ת ל ע צ מ ם ‪ .‬הם הדגישו י ו ת ר מ א ח ר י ם א ת ה ר ע י ו ן כ י מ א ב ק הגיטו הוא מ א ב ק‬
‫ל ה צ ל ת כ ב ו ד ה ע ם היהודי‪.‬‬
‫על‬
‫אחוות‬
‫הנשק‬
‫למופת‬
‫ששררה‬
‫בתוך‬
‫קבוצות‬
‫״הארגון‬
‫הלוחם״‬
‫תעיד‬
‫פ ע ו ל ת ט י ר ו ר בשופ של האלמן‪ ,‬ב ר ח ׳ נ ו ב ל י פ ק י ‪ ,‬כ מ ה ש ע ו ת ל פ נ י ה ת ח ל ת ״אקצית״‬
‫‪ .1943‬ב י ו ם שלפני כן )‪ 17‬בינואר( ש פ כ ו כ מ ה ל ו ח מ י ם ח ו מ צ ת ג ו פ ר י ת על‬
‫ינואר‬
‫ש ו ט ר יהודי‪ .‬מ ב צ ע י ה פ ע ו ל ה הצליחו ל ה ס ת ל ק ‪ ,‬ר ק ח ב ר ״ ה ש ו מ ר הצעיר״ זאנדמן‬
‫שהיתה‬
‫ל ו שייכות ל פ ס ק דין זה‪ ,‬נ ע צ ר ב י ד י‬
‫ש ו מ ר ה מ פ ע ל )ורשקוף‪ ,‬ש ה ו ד י ע‬
‫ל ה נ ה ל ת ה מ פ ע ל ה ג ר מ נ י ע ל ה מ ע צ ר ‪ .‬ב ה י ו ו ד ע ה ד ב ר ל מ פ ק ד ה א ר ג ו ן הלוחם‪ ,‬מ ר ד כ י‬
‫אנילוויץ׳‪ ,‬הוא הגיע מ י ד ל״שופ״ ש ל ה א ל מ ן ו ב מ ק ו ם נ ק ב ע ה ת כ נ י ת ל ש ח ר ו ר ו של‬
‫‪».15‬‬
‫מרד גיסו וארשה בעיני האויב‪ ,‬הדו״חות של הגנרל יורגן שסרופ״ מבוא והערות מאת‬
‫י‪ .‬קרמיש‪ ,‬ירושלים יד ושם‪ ,‬מהדורה שניה תשכ״ו‪ ,‬ע׳ ‪.41‬‬
‫‪44‬‬
‫זאנדמן‪ .‬לוחמים אחדים )גאבריש פרישדורף איש ה״בונד״ בראש קבוצתו מסדנת‬
‫רריק( שהיו מוויינים באקדחים התנפלו בלילה ‪ 17/16‬בינואר על המשרד בו נכלא‬
‫זאנדמן‪ ,‬ושחררוהו בכח‪ .‬ד״ר רינגבלום‪ ,‬אשר עבד בשופ האלמן ושותף בהתיעצות‬
‫שבה הוחלט על שיחרורו של זאנדמן‪ ,‬מדגיש את נכונותו של אנילוויץ׳ להקריב את‬
‫חייו למען החברים‪ ,‬בדיוק כשם שחברי התנועה היו מוכנים למסור את נפשם‬
‫למענו‪ .‬״היתד‪ ,‬זו נאמנות — כותב ריגגבלום — שמוצאים אותה בארגונים חשאיים‬
‫שבמחתרת‪ ,‬שבהם הכל רואים עצמם כאחים זה לזה וכל אחד מוכן להקריב את‬
‫חייו למען אחרים‬
‫פחות יודעים אנו על התארגנותם הפנימית של ״האגוד הצבאי״‪ .‬כאשר אחר‬
‫מו״מ ממושך ומעייף הצליח ״הארגון הלוחם״ להקים קשר עם מפקדת ״האגוד‬
‫הצבאי״ ונקבעו צורות ארגון משותפות )ובעיקר מד‪ ,‬שנוגע להשגת נשק(‪ ,‬שהיו‬
‫מושתתות על עקרון אחד‪ :‬רק שלושה או לכל היותר חמישה אנשים רשאים להכיר‬
‫איש את רעהו‪ ,‬כי הרי רבו באותם הימים בגיטו פרובוקטורים ומלשינים‪ ,‬וצריך‬
‫היה להיזהר יפה לבל יתגלה הארגון ולא יחוסל בפעולה אחת על ידי הגיסטאפו‪.‬‬
‫יש רגליים לדבר שהסיבה שבגללה לא הושג איחוד בין שני האירגוגים הלוחמים‬
‫היה הזלזול בעיקרון הבדיקה החמורה של המועמדים‪ ,‬בעקרון השמירה על אופיו‬
‫המובחר של הארגון‪ ,‬שנקבע במד׳מ‪ ,‬שכן ראשי ״האגוד הצבאי״ לא היו מוכניש‬
‫לוותר על שיטת ההרחבה של מסגרת הלוחמים )ראשי בית״ר פעלו‪ ,‬שלא לפי‬
‫המוסכם‪ ,‬בכיות הקמת ארגון לוחם גדול בן אלפים(‪ .‬כן סירב ״האיגוד הצבאי״‬
‫בכל תוקף לוותר על קשריו עם יחידות קרב פולניות ימניות‪.‬‬
‫בסופו של דבר נפסק הקשר הדדוק והמגע בין שני הארגונים הצטמצם‬
‫לפגישות משותפות של שתי המפקדות ובשיתוף פעולה ברכישת נשק‪ .‬הושג גם‬
‫הסכם על חלוקת קטעי התגונגות בגיטו‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫בימי ההכנות למרד ובשעת הקרבות ניטשטשו כל ההבדלים המפלגתיים‪.‬‬
‫שררה אחוות לוחמים למופת בין ציונים־חלוצים‪ ,‬בונדאים וקומוניסטים‪ .‬לרבים‬
‫מן הלוחמים היתד‪ ,‬אפשרות לצאת מן הגיטו ולהסתלק מן המאבק‪ ,‬אך הם לא עשו‬
‫כן‪ .‬הם היו חדורי רצון עז למלא את חובתם‪ ,‬להגשים את שאיפת הנקם באויב‬
‫והגנה על כבוד עמם‪ .‬נקם וכבוד — רעיון זה הוא שהלהיב את הכל‪ .‬כאשר הוצע למשל‬
‫ללוחם ללא חת אריה וילנר‪ ,‬כי ישאר בצד ״הארי״ הוא הודיע כי אין הוא רוצה‬
‫להישאר בחיים בשעה שרוב חבריו נרצחים; הוא מעדיף למות ״מוות של כבוד״‪.‬‬
‫הרצת ליפול בכבוד‪ ,‬רגש הכבוד האנושי והיהודי הוא שהוליד את המרד‬
‫דימזיימ ואת הגנת הגבורה‪.‬‬
‫חברי הארגוגים הלוחמים היו ברובם צעירים והם שעתידים להקריב את‬
‫קורבן הדמים הגדול ביותר בקרב המזויץ הבלתי שווה‪ .‬הלוחמים הצעירים היו‬
‫לפני המלחמה חברי השכבות הצעירות של תגועותיהם ולא היו ידועים מחוץ‬
‫לחוגים מצומצמים שלהם׳ הם התבגרו בימי המלחמה והתעלו למדרגת התפקידים‬
‫הכבירים שהוטלו עליהם‪.‬‬
‫אין לנו ידיעות מדריקות על פעולת ״ארגת היהודים החופשיים״ הנ״ל בתקופה‬
‫שלפני המרד‪ .‬אך ידוע כי ביום פ ר ח המרד‪ ,‬ב־‪ 19‬באפריל‪ ,‬הופיעו על חומות‬
‫הגיטו‪ ,‬ליד פסקי הדין על סוכנים ומלשינים‪ ,‬גם כרתים בחתימת ״הקפיטן לונצקי״‪,‬‬
‫‪ .16‬רינגלבלום‪ ,‬כתבים שם‪ ,‬ע׳ ‪ 114‬־המרד והמרי ספר מסמכים״‪ ,‬שם ל׳ ‪.137‬‬
‫‪45‬‬
‫שבהם הוא הודיע כי ״שעת המעשה והנקם הגיעה״‪ .‬הוא קרא לכל הגברים שיצטרפו‬
‫לשורות הלוחמים‪ ,‬ואילו הקשישים והנשים נדרשו לתרום סכומי כסף‪ .‬בסיום‬
‫הכרוז הודיע‪ .‬״המפקד״ לונצקי‪ ,‬כי ״החל מהיום מתבטלת שיטת החמישיות‪ .‬הכל‬
‫חייבים לבוא למפקד בהמוניהם״‪ .‬מגמת הכרוז היתד‪ .‬ברורה‪. :‬להטיל ברגע האחרון‬
‫מהומה ומבוכה בשורות הלוחמים היהודים‪ ,‬אך הנסיון סוכל‪.‬‬
‫מאז ההתנגדות המזויינת ביגאור ‪ 1943‬גדלה תנועת המרי של הגיטו והגבירה‬
‫חיל מיום ליום‪ .‬בתקופה קצרה יחסית שבין ינואר לאפריל רשמה תנועת המרי‬
‫היהודית הישגים גדולים באירגון הגיטו וציודו בנשק‪ .‬״האירגון הלוחם״‪ ,‬המארגן‬
‫העיקרי של המרי הפעיל‪ ,‬רכש את אימץ המוני היהודים והצליח להשתלט כליל‬
‫על חיי הגיטו‪ .‬נעשתה פעולה נמרצת להקמת בונקרים וממהרות תת־קרקעיות‪,‬‬
‫לרכישת נשק‪',‬לחימוש מספר רב ככל האפשר של לוחמים יהודיים והקמת קשר‬
‫נסתר בין היחידות הלוחמות השונות‪.‬‬
‫לא כאן המקום לעמוד על כל ההיקף והתנופה של ההכנות למרד ועל כושרם‬
‫הארגוני של מנהיגיו‪ ,‬שהודות להם הפך הגיטו במאמץ על־אנושי למעין מבצר׳‬
‫עד שהיה בכוחו לשים לאל‪ ,‬במשך שבועות רבים‪ ,‬את תכניות הרצח הנפשעות של‬
‫הימלר שפיקד אישית על חיסולו של הגיטו הגדול ביותר באירופה הכבושה ועל‬
‫השמדת תושביו‪ .‬לעומת זאת מן הראוי לסקור כאן‪ ,‬ולוא בקצרה‪ ,‬את המלחמה‬
‫הזעירה׳ הבלתי פוסקת׳ שניהל ‪,‬״הארגון הלוחם״ מאז ‪ 18‬ביגואר ‪.1943‬‬
‫ב־‪ 11‬בפברואר בוצעה פעולה בנשק בה השתתפו ‪ 3‬אנשים ברח׳ נאלווקי ונהרג‬
‫איש ס‪.‬ס‪ .‬השלל‪ :‬נשק מטיפוס מאוזר וסכום כסף במזומנים שנמסר לרשות‬
‫מפקד האזור‪.‬‬
‫בפעולה שבוצעה ב־‪ 19‬בפברואר בתחום הגיטו ושבה השתתפו ‪ 9‬לוחמים‪,‬‬
‫נהרגו ‪ 2‬ז׳אנדרמים גרמניים‪ .‬השלל‪ :‬מדים‪ 2 ,‬אקדחים מטיפוס ״פראבלום״ ו״ויס״‬
‫ומזומנים בסכום של ‪ 67‬זהובים שהומצא לרשות מפקד האזור של ״הארגץ הלוחם״‪.‬‬
‫ב־‪ 6‬במרס בוצע מעשה חבלה גדול‪ :‬הוצתו מחסני ד‪.‬־ם‪.‬ס‪ .‬והמשטרה ברח׳‬
‫נאלווקי ‪ .31‬מחסנים אלה שהיו צמודים לבתי המלאכה היו מספקים לבתי חולים‬
‫הצבאיים‪ :‬מזרונים‪ ,‬מיטות ושמיכות‪ .‬בפעולה השתתפו ‪ 5‬אנשים שיוחדו לכך‬
‫וקבוצה מקומית של ‪ 9‬אנשים‪ .‬בקבוקי תבערה‪ ,‬פצצות תרמיט‪ ,‬בנזין ונפט גרמו‬
‫לדליקה שאחזה במקום כולו‪ .‬ביצוע הפעולה‪ ,‬שגרמה לנזק עצום‪ ,‬וכן הנסיגה‬
‫עברו בסדר גמור ובלי אבידות׳ עוד לפני שהוזעקה הז׳אנדמריה‪.‬‬
‫במשך החדשים פברואר־מארם פעל ״הארגון הלוחם״‪,‬בכל כוחותיו ומתוך‬
‫החלטה נחושה נגד פקודות גרמניות בדבר ״העתקת מקום המושב של הגיטו״‬
‫למחנות עבודה פוניאםוב וטראווניקי״‪ .‬עם המפעלים הראשונים שהגרמנים גמרו‬
‫אומר להעבירם מן הגיטו נמנו‪ :‬שופ הנגרות של האלמן ושופ המברתשנים‪ .‬ברם‪,‬‬
‫בלילה שלפני העברת בית‪.‬החרושת של האלמן )בסוף פברואר( חדרה קבוצה של‬
‫״ארגון הלוחם״ )‪ 13‬לוחמים בפיקודו של שלמה ויגוגרץ‪ ,‬מפקד קבוצה לוחמת של‬
‫״השומר הצעיר״‪ ,‬דרך חומות בית החרושת והעלתה באש את הבנינים )שורד‪ .‬של‬
‫בתים ברח׳ נובוליפקי‪ ,‬מפינת סמיוצ׳ה ועד פינת וולנושץ שבהם נמצאו מחסנים‬
‫גדולים של רהיטים מובחרים( את כל החומר הגולמי של המכונות שהיו ארוזות‬
‫ומוכנות למשלוח‪ .‬הגרמנים שנמצאו בשטח בי״החר ברחו בבהלה‪ .‬קבוצת הארגון‬
‫נסוגה ללא אבידות‪ .‬למחרת התייצבו לנסיעה רק ‪ 25‬מ־‪ 1.000‬פועלי המפעל‬
‫‪46‬‬
‫ומ־‪ 3,500‬ה ע ו ב ד י ם ב ב ת י ה מ ל א כ ה ש ל שולץ ו ש ו ח ר ר ו ע״י ״הארגון ה ל ו ח ם ״ לעיני‬
‫משמר‬
‫‪1 7‬‬
‫הגרמני ‪.‬‬
‫פ ע ו ל ו ת ד ו מ ו ת ב י צ ע ״הארגון ה ל ו ח ם ״ ב ש ו פ ה מ ב ר ש ת נ י ם ו ב ב י ת ה ח ר ו ש ת ש ל‬
‫ש ו ל ץ ושיליגג‪ .‬ב־‪ 13‬ב מ א ר ס ב ו צ ע ה‬
‫ב ס ב י ב ת מ י ל א וזאמנהוף פ ע ו ל ה ג ד ו ל ה ש ל‬
‫״ ה א ר ג ו ן הלוחם״‪ .‬י ח י ד ה ק ר ב י ת ה ת ק י פ ה א ת ״ ש ו מ ר י המפעלי׳ ה ג ר מ נ י י ם ב ש ו פ ש ל‬
‫ש ט י א ר ‪ ,‬ש ב מ ש ך ש ב ו ע ו ת שדדו ו י ר ו בגיטו‪ .‬ב ה ת נ ג ש ו ת ג ו ר ה א ח ד ה ג ר מ נ י ם ונשקו‬
‫פ ו ר ק מ מ נ ו ‪ .‬ג ר מ נ י ש נ י גהרג בזמן ב ר י ח ת ו ‪ ,‬ל ע ז ר ת ם הגיעו א נ ש י ם‪.‬ם‪ .‬ו מ ש ט ר ה‬
‫חשאית‪.‬‬
‫הלוחמים חידשו א ת יריותיהם כתוצאה מן ההתנגשות נפצע ק ש ה אחד‬
‫מ א נ ש י ה־ס‪.‬ם‪ .‬ו פ ו ר ק נ ש ק ם ש ל ‪ 6‬א ו ק ר א י נ י ם ‪ .‬ל י ח י ד ה ה י ה ו ד י ת ל א ה י ו א ב י ד ו ת ‪.‬‬
‫האוכלוסיה הושיטה ללוחמים היהודים עזרה פעילה‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬בפעולת תגמול הקיפו‬
‫כ מ ה מכוניות גדושות ז׳אנדרמים א ת ר ח ו ב מילא ע ד כיכר מוראנוב וירו ב כ ל עובר‬
‫א ו ר ח ו כ ן ב א נ ש י ם שהוצאו מ ב ת י ה ם ו מ מ ח ב ו א י ם‬
‫) נ ר צ ח ו כ־‪170‬‬
‫יהודים‬
‫ביניהם‬
‫‪ 14‬ילדים(‪.‬‬
‫א ו ר ל י ו ם ‪ 15‬ב מ א ר ס מ פ ר ס ם ״הארגון ה ל ו ח ם ״ כ ר ו ז י ם ש ב ה ם הוא פ ו ק ד ל ח ב ל‬
‫בפקודת‬
‫ה ה ע ב ר ה ל פ ו נ י א ט ו ב וטראווניקי‪ .‬הוא מ ד ג י ש כ י ה ה ל י כ ה ״מרצון״ איגה‬
‫א ל א כליון ב ל ת י נ מ נ ע ש ל הגיטו‪ ,‬ש כ ן פ ו נ י א ט ו ב ו ט ר א ו ו נ י ק י א י נ ם א ל א מ ח נ ו ת מ ע ב ר‬
‫לטרבלינקה‪.‬‬
‫הפעם‬
‫ה ת כ נ י ת ה ג ר מ נ י ת ל ש י ם קץ ל ק י ו ם ה ג י ט ו ב ד ר ך ״שלווה״ נסתיימו‬
‫ב כ ש ל ו ן מ ו ח ל ט ‪ .‬ה מ ח ת ר ת ה י ה ו ד י ת ה צ ל י ח ה ל ס כ ל א ת נ ס י ו נ ו ת האויב ל י ט ו ל‬
‫מ ן ה י ה ו ד י ם א ת ז י ר ת ה ק ר ב ה ט ב ע י ת ש ל ה ם — א ת הגיטו‪.‬‬
‫א ת פ נ י י ת ו ה ד ר מ ט י ת ש ל מ ר ד כ י אניליייץ׳‪ ,‬מ פ ק ד הארגון היהודי ה ל ו ח ם ‪ ,‬א ל‬
‫ה כ ו ח ו ת ה מ ז מ י נ י ם ש ל ה מ ח ת ר ת ה פ ו ל נ י ת ‪ ,‬מ י ו ם ‪ 13‬ב מ א ר ס‬
‫‪ ,1943‬ל ס פ ק מ י ד לגיטו‬
‫ה ל ו ח ם ע ו ד ‪ 100‬ר י מ ו נ י ם ‪ 50 ,‬א ק ד ח י ם ‪ 10 ,‬ר ו ב י ם ו כ מ ה א ל פ י כ ד ו ר י ם מ ק א ל י ב ר‬
‫ש ו נ ה ‪ ,‬נ י מ ק מ פ ק ד ״הארגון הלוחם״ ב ״ מ צ ב ה ר כ ש ש ל נ ו ש ה ו ר ע א ח ר י ה א ק צ י ו ת‬
‫)פעולות( המרובות ש ל השבועות האחרונים‪ ,‬ש ב ה ם השתמשנו ה ר ב ה בתחמושת״‪.‬‬
‫״לא עמוד לשכנע שום אדם — כ ת ב אנילמיץ׳ בנימה עוקצנית — בנכונותנו‬
‫ו ב כ ו ש ר נ ו ל ה י ל ח ם ‪ .‬ה ח ל מה־‪ 18‬ב י נ ו א ר נ מ צ א ה צ י ב ו ר ה י ה ו ד י ב מ א ר ש ה ב מ צ ב ש ל‬
‫מ א ב ק מ ת מ י ד ע ם הכובש ועם עושי דברו‪ .‬המכחיש ז א ת א ו המפקפק ב כ ך אינו‬
‫א ל א א נ ט י ש מ י להכעיס״‪.‬‬
‫מ פ ק ד ״האירגון ה ל ו ח ם ״ ה י ה‬
‫מ ד ד י ק ו ת ש ל מצבנו) ב צ י ר ו ף מפות‪ ,‬כ ד י ש כ ו ר ח‬
‫מוכן ״להמציא‬
‫תכניות‬
‫המצאת נ ש ק לא יהיה מוטל‬
‫בשום ספק״‪.‬‬
‫ל מ ר ב ה ה צ ע ר ל א ז כ ת ה פנייה ד ר מ ט י ת זו ל ת ש ו מ ת ל ב ראמיה‪.‬‬
‫‪ .17‬מרד גיטו וארשה בעיני האויב‪ ,‬שס ע׳ ‪.42‬‬
‫‪47‬‬
‫ד״ר אריה באומיגגד‬
‫על האמנות בתקופת השואה‬
‫הקדמה‪.‬‬
‫הפתגם‬
‫הרומאי‬
‫‪inter А ш а suent Leses‬‬
‫שפירושו ״בתוך )רעש( כלי‬
‫הנשק‪ ,‬ש ו ת ק ו ת המוזות״‪ ,‬א י נ ו ע ו מ ד ב פ נ י המציאות‪ .‬ל מ ע ש ה ה פ ת ג ם ה פ ו פ ו ל א ר י‬
‫הזה׳ הוא חיקוי ל א י מ ר ת ו ה מ פ ו ר ס מ ת ש ל צ י צ ר ו ‪ :‬ש פ י ר ו ש ו י‬
‫‪Mnsae‬‬
‫‪inter Anna silent‬‬
‫״ ! ב ת ו ך ) ר ע ש ( כ ל י ה נ ש ק ש ו ת ק י ם החוקים״‪ .‬ו א מ נ ם א י מ ר ת ו זו ש ל‬
‫צ י צ ר ו ה י א נכונה‪ ,‬ו ה ו כ י ח ה ש ב ח ב ר ה בד‪ ,‬ש ו ל ט שלטון צ ב א י וכוח פ י ס י ‪ ,‬א י ן ת ו ק ף‬
‫ל ח ו ק י ם שנועדו ל ה ב ט י ח א ת ז כ ו י ו ת ה א ז ר ח י ם ‪.‬‬
‫ל ע ו מ ת ז א ת אין ה כ ו ב ש ה ז ר מ ש ת י ק א ת המוזות‪ ,‬א ל א מ ע ב י ר א ו ת ן ל א פ י ק י ם‬
‫א ח ר י ם ושונים‪ ,‬ל פ ע מ י ם ע מ ו ק י ם ו ח ז ק י ם י ו ת ר ו ל ע ת י ם י ו ת ר מ ו פ נ מ י ם ‪.‬‬
‫בטרם‬
‫נ פ ת ח ב נ ו ש א ה א מ נ ו ת ב ש ו א ה ע ל י ג ו ל ה ד ג י ש ה ד ג ש ת י ת ר א ת אופייה‬
‫של המפולת האיומה שפקדה א ת עמנו‪.‬‬
‫השואה שאין ל ה א ח ו ד ו ג מ ה ב ה י ס ט ו ר י ה האנושית נ י ת ן ל ה ב ח י ן בזוועתד‪ ,‬ת ו ך‬
‫ב ח י נ ת ה מ ש ל ו ש זוויות‪:‬‬
‫האחת‬
‫מימדיה‬
‫המחרידים‪:‬‬
‫למעלה‬
‫מ ש ל י ש ע מ נ ו הושמד‪ 6 ,‬מ י ל י ו ן‬
‫מתוך‬
‫ש ב ע ה ־ ע ש ר מ י ל י ו ן נ ר צ ח ו ב ש ו א ה זו‪.‬‬
‫ה ש נ י ה — בזמן ה ק צ ר ב ו ה ת ר ח ש ה ‪ ,‬ב א ש ר כ ל האימה ה ת ר ח ש ה ת ו ך ‪ 4—5‬ש נ י ם ‪,‬‬
‫ה ש ל י ש י ת — ב צ ו ר ה המזוועת‪ ,‬ר צ ח ב ד ם ק ר ש ל נשים‪ ,‬ג ב ר י ם וטף‪ ,‬ל ל א א ב ח נ ה‬
‫ובשיטות שטניות אשר ט ר ם הומצאו כמותן‪.‬‬
‫שלוש‬
‫נקודות התםכלות אלה‬
‫תעזורנה לנו להבין‬
‫במידת מה את‬
‫עוצמת‬
‫הזעזוע ש ע ב ר ע ל ה מ י ל י ו נ י ם ש נ ק ל ע ו ל ת ו ך מ ע ר ב ו ל ת ה מ ל ח מ ה בארצות‪ . .‬ש נ כ ב ש ו ‪.‬‬
‫ב י ד י ה י ט ל ר ו ע ל מ ה ש א י ר ע ב ג י ט א ו ת ‪ ,‬ב י ע ר ו ת ובמחנות‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫האמנויות הפלסטיות בעת השואה‬
‫ש ל ה א מ נ י ם ה י ה ו ד י ם היה כ ג ו ר ל י ת ר א ח י ה ם ! כ מ ו ה ם נ ס ג ר ו ג ם ה ם‬
‫גורלם‬
‫ב ג י ט א ו ת ‪ ,‬ע ב ד ו ע ב ו ד ת פ ר ך ‪ ,‬נ ש ל ח ו ל מ ח ג ו ת ה ש מ ד ה ‪ ,‬ה ת ג ו נ נ ו ואף ל ח מ ו נ ג ד ה כ ו ב ש‬
‫י ח ד ע ם ל ו ח מ י ת נ ו ע ת המרי‪.‬‬
‫ה מ ק צ ו ע ש ל ה ם ‪ ,‬ה צ י ו ר ו ה פ י ס ו ל לא היה ש מ י ש בגיטו׳ לא י כ ו ל היה ל ה ב י א‬
‫תועלת‬
‫השתדלו ל ה ס ת י ר את מקצועם‪.‬‬
‫ל ״ מ א מ ץ ה מ ל ח מ ה ה ג ר מ נ י ״ וד״אמנים ג ם‬
‫ה ג ר מ נ י ם ר א ו ב ה ם ב ט ל נ י ם ו ב ס י מ ט א ו ת ו ר ח ו ב ו ת ה ג י ט א ו ת ל א ר א י ת צייר מ צ י י ר א ו‬
‫פ ס ל מ פ ס ל ‪ .‬א פ ש ר ל ת א ר מ ה ה י ה ג ו ר ל ו של מי ש ה י ה מ ע י ז ל ע ס ו ק ב ע ב ו ד ה ב ט ל ה‬
‫כזו‪ .‬ה ת נ א י ם ה ס א נ י ט ר י י ם ‪ ,‬ה ר ע ב ‪ ,‬ה מ ח ל ו ת ו ה מ ג פ ו ת ו ע ב ו ד ת פ ר ך ל א ה ו ת י ר ו ל א נ ש י ם‬
‫הסגורים‬
‫הקיום‪.‬‬
‫ה ר מ ט י ת ב ג י ט א ו ת כ ל מ ק ו ם לשאר רוח‪ ,‬ל מ ח ש ב ה א ח ר ת פ ר ט ל מ ל ח מ ת‬
‫לבתיהם‬
‫ה א נ ש י ם ה ע י י פ י ם היו ח ו ז ר י ם א ח ר י ה ע ב ו ד ה‬
‫הרעועים והקרים‪,‬‬
‫נופלים כזבובים ונרדמים‪ ,‬כדי שיוכלו למחרת לפנות בוקר להתייצב לעבודת־פרך‪,‬‬
‫ת ח ת ה ש ג ח ת א נ ש י ם‪.‬ס‪ .‬ג י ר ו ש י ם ר ד פ ו גירושים‪ ,‬א ק צ י ו ת ר ד פ ו א ק צ י ו ת ו ה ט ר א נ ס ־‬
‫פ ו ר ט י ם היו מ ע ב י ר י ם א ת ה ה מ ו נ י ם ל מ ח נ ו ת המוות‪ .‬ה א ם ב ת נ א י ם כ א ל ה ‪ ,‬א פ ש ר ה י ה‬
‫על אמנות‪ ,‬ובעיקר על אמנות הדורשת מ כ ש י ר י ם מסויימים כמו מכחול‪,‬‬
‫לחשוב‬
‫צבעים‪,‬‬
‫א ב ן ו ש י ש י ואף ע ל פי כן‪ ,‬לא פ ס ה ל ח ל ו ט י ן ה א מ נ ו ת ג ם ב ג י ט א ו ת ‪ .‬היו‬
‫תקופות‬
‫ש ל ה פ ס ק ו ת ב י ן ״ א ק צ י ו ת לאקציות״‪ ,‬כ ש י ה ו ד י ם ה א מ י נ ו א ו ר צ ו ל ה א מ י ן‬
‫ש ז א ת ה י א כ ב ר ״האקציה״ האחרונה‪ ,‬אז היו א ו ת ם ה א מ נ י ם ה ב ו ד ד י ם‬
‫לגרמנים‪,‬‬
‫ש נ ש א ר ו ב ח י י ם מ נ ס י ם ל ה מ ש י ך ל י צ ו ר ב ע י ק ר לצייר ) ו פ ח ו ת מ ז ה ל פ ס ל ( ‪.‬‬
‫ביצירה‬
‫למצוא‬
‫ה א מ ג ו ת י ת ב ג י ט א ו ת נ י ס ה האמן ק ו ד ם כ ל‬
‫עצמו‪,‬‬
‫בחזרה א ת‬
‫כ א י ל ו ר צ ה ל ו מ ר ‪ ,‬א נ י ל א ר ק א ח ד ה ע ב ד י ם ה ג ר מ נ י ם ׳ ה מ מ ל א א ת פ ק ו ד ו ת י ו ‪ ,‬אני ג ם‬
‫ה א נ י ה ע צ מ י שלי‪ ,‬אגי מ ס ו ג ל גם ל ע ש ו ת וליצור מ ה ש א נ י ר ו צ ה ו מ ה ש א נ י מ ס ו ג ל‬
‫ל ע ש ו ת ‪ .‬נ ו ס ף ל כ ך ה ר י ב י צ י ר ה ה א מ נ ו ת י ת הזאת‪ ,‬ה י ה גם נ ס י ו ן ב ר י ח ה מ ן ה מ צ י א ו ת‬
‫ו ה א כ ז ר י ת ‪ .‬ו כ ל נ ס י ץ ש ל האמן ל ב ד ו ק א ת י כ ו ל ת ו ‪ :‬ל פ י כ ך ‪ ,‬ב נ י ג ו ד ל מ צ י א ו ת‬
‫הקשה‬
‫האיומה‬
‫ציירים‬
‫היו‬
‫מםויימים‬
‫ממשיכים‬
‫פרחים‪,‬‬
‫לצייר‬
‫נופים‬
‫פסטוראליים‪,‬‬
‫נהרות ויערות‪.‬‬
‫ב י צ י ר ה ה א מ ג ו ת י ת ב ג י ט א ו ת ‪ ,‬ה י ת ה גם כ ע י ן ה ת נ ג ד ו ת ‪ ,‬א מ נ ם ה ת נ ג ד ו ת פ א ס י ב י ת‬
‫לשלטת‬
‫ה כ ו ב ש ‪ ,‬בייחוד ב ש נ י ם הראשונות‪ ,‬כשעדיין לא היו ה ת נ א י ם‬
‫המתאימים‬
‫ל ה ת נ ג ד ו ת א ק ט י ב י ת ‪ ,‬מזויינת‪ ,‬נ ג ד ה ג ר מ נ י ם ‪ .‬ה ג ר מ נ י ם א ו ס ר י ם ע ל ה א מ נ י ם ליצור‪,‬‬
‫ב ז י ם ל ה ם ‪ ,‬ל פ י כ ך א נ י ד ו ק א מצייר ו מ פ ס ל ו ב כ ך א י נ י מ א ב ד א ת צ ל ם האנוש ש ב י ‪,‬‬
‫את‬
‫ייחודי כאדם‪ .‬וכאשר בסוף ש נ ת‬
‫המרי‬
‫תנועות‬
‫היהודיות‬
‫בגיטאות‪,‬‬
‫‪1942‬‬
‫נתנו‬
‫והתחלת‬
‫האמנים‬
‫‪1943‬‬
‫שנת‬
‫היהודים‬
‫התחילו לפעול‬
‫בימוי‬
‫ביצירותיהם‬
‫ל ש נ א ת ם א ל ה כ ו ב ש ה ג ר מ נ י ‪ .‬ביטוי מ ת א י ם נתן ל כ ך הצייר ה ג ד ו ל ר ו מ א ן ק ר א מ ש ט י ק ‪,‬‬
‫מותו‬
‫לפני‬
‫בגיטו‬
‫וארשה‪,‬‬
‫באמרו‬
‫״יצטרף‬
‫גם‬
‫בעבודתו‬
‫האמן‬
‫במלחמה‬
‫נגד‬
‫ה פ א ש י ז ם ‪ ,‬נ ג ד ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬כ ד י ש ל א ת ח ז ו ר י ו ת ר ש ו א ה כ ז א ת ש פ ק ד ה אותנו״‪.‬‬
‫ג ם האמן‪ ,‬ע ד כ מ ה ש ר צ ה ל ב ר ו ח מן ה מ צ י א ו ת ה א כ ז ר י ת ‪ ,‬ל א יכול‬
‫אך‬
‫היה‬
‫ל ה ש ת ח ר ר מ מ נ ה ‪ .‬הוא ה ת נ ס ה ב צ ו ר ת חיים ח ד ש ה — א ם ב כ ל ל ה י ה א פ ש ר ל ג י ה י נ ו ם‬
‫ה ה ו א ע ל י א ד מ ו ת ל ק ר ו א חיים — הוא ר א ה י ל ד י ם מזי ר ע ב ‪ ,‬ת ו ר י ם א ר ו כ י ם ש ל‬
‫המוני‬
‫אדם‬
‫מתגוללות‬
‫פאסטורליים‬
‫מתאר‬
‫מחזיקים‬
‫ק ע ר ו ת כדי‬
‫ברחובות‪.‬‬
‫הוא‬
‫היכול‬
‫לזכות במעט‬
‫להתעלם‬
‫מכל‬
‫מרק‬
‫חם‪ ,‬הוא‬
‫הסתכל‬
‫בגוויות‬
‫ולצייר‬
‫פרחים‬
‫ונופים‬
‫אלה‪,‬‬
‫ב ל ב ד י לא‪ ,‬האמן הוא ג ם ב ש ר ודם‪ ,‬ו כ א ש ר הוא ב א ל י צ ו ר ‪ ,‬הוא‬
‫א ת הגיהינום‬
‫ה ח ד ש ל ת ו כ ו הוא נ ק ל ע ו ש ה ד מ י ו ן ה פ ו ר ה‬
‫ב י ו ת ר ‪ .‬ל א היה‬
‫י ב ו ל ל ת א ר ו ולדמיינו‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫לפיכך‪,‬‬
‫החיים‬
‫ציירה א ס ת ר ל ו ר י א ב ג י ט ו ק ו ב נ ו ר י ש ו מ י ע ם ו צ ב ע י מ י ם ‪ ,‬ש נ ו ש א ם‬
‫בגיטו‪,‬‬
‫כמו‬
‫״הבחורה‬
‫הטלאי‬
‫עם‬
‫״בין‬
‫הצהוב״‪,‬‬
‫תלי‬
‫הדרך‬
‫רהיטים״‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ל״מצודה ה ת ש י ע י ת ״ ‪ :‬ו ״ כ י כ ר ״האקציות״‪ .‬א ס ת ר ל ו ר י א ב ו ג ר ת ה א ק ד מ י ו ת ב ב ר י ס ל‬
‫ובאנטוורפן גרה בארץ ישהאל מ ש נ ת‬
‫שהושפעה מגדולי‬
‫ידועה‬
‫‪ ,1934‬ו כ ב ר ב ש נ ו ת ה ש ל ו ש י ם ה י ת ה ד מ ו ת‬
‫ה א מ נ ו ת ה פ ל מ י ת ומהציור ה מ ו ד ר נ י‬
‫האכספרםיוניסטי‪:‬‬
‫לפני‬
‫פ י ח מ ל ח מ ת העולם השניה נסעה לבקר את •קרוביה בליטא וכך נ ת ג ל ג ל ה‬
‫לתוך‬
‫ג י ט ו ‪ ,‬ק ו ב נ ו ‪ .‬א ח ר ה ת ק ו פ ה ה ר א ש ו נ ה בגיטו‪ ,‬ב ה ע ב ד ה ע ב ו ד ת פ ר ך ו ה י ת ה‬
‫מהשינויים‬
‫המומה‬
‫בחייה‪ ,‬לא‪ .‬י כ ל ה ה א מ נ י ת לצייר‪ .‬אך‪,‬‬
‫הפתאומיים‬
‫כשבעזרת‬
‫כ מ ה מ י ד י ד י ה שונו ב מ ק צ ת ת נ א י חייה'‪.‬השתכנעה‪..‬לוריא‪ ,‬ש ע ל י ה ל ה ו ר י ש ל ד ו ר ו ת‬
‫הבאים‪ . .‬א ת ה ת מ ו נ ו ת ש ל חיי ה ג י ט ו ‪.‬‬
‫נושאים‬
‫ע ד אין ס ו ף‬
‫ובמכחולה‬
‫ע ו ר ר ו א ת דמיונה בגיטו‪,‬‬
‫ביקשה‬
‫ובעטה‬
‫ל מ ס ו ר א ת א ש ר ר א ו ע י נ י ה ‪ .‬ל ב ה נ י ב א לה‪ ,‬כי ת מ ו נ ו ת י ה תהיינה ע ד ו ת א ח ר ו נ ה ‪,‬‬
‫ע ד ו ת ראייה ל ק ו ר ו ת ה ג י ט ו ו ל ק צ ו המר‪ .‬א‪ .‬קולב‪ ,‬מ נ ה ל מוזיאון ת ל א ב י ב ל ש ע ב ר ‪,‬‬
‫מ ב ו א ‪ .‬ל א ל ב ו ם ה ת מ ו נ ו ת ש ל א ס ת ר לוריא‪ ,‬ציין ש״גם ע ל‬
‫שכתב‬
‫נשארה‬
‫שפת‬
‫ה י א ‪ .‬ה צ י י ר ת ‪ ,‬ה מ ת ב ו נ נ ת ב ע ו ל ם ש ב ס ב י ב ה ‪ ,‬ע ו ל ם הולך ו נ ח ר ב ‪,‬‬
‫התהום‪.‬‬
‫בעדינות‬
‫ה ר ג ש ש ל אשה‪ ,‬ו מ ע ל ה א ו ת ה ל פ נ י נ ו בכוח אמן אמיתי״‪.‬‬
‫פ ר ט ל ע ר ך ה ה י ס ט ו ר י ־ ל א ו מ י ' ש י ש ל ת מ ו נ ו ת י ה ש ל א ס ת ר לוריא‪ ,‬יש בהן ע ר ך‬
‫א מ נ ו ת י מ ו ב ה ק ‪ :‬איזה ע צ ב מ ר ח ף ע ל א ו ת ם נ ו פ י ם צבעוניים ואותן פ י נ ו ת ה ג י ט ו ‪:‬‬
‫עדינות' נ מ ס ר ה‬
‫באיזה‬
‫ה א ו י ר ה ש ל יאוש ו ח ר ד ת מ ו ו ת ‪ :‬כ מ ה כ ו ח‬
‫ביטוי 'מצוי‬
‫ב מ ש י כ ת העט‪ .‬ת מ ו נ ו ת י ה א י נ ן צ ע ק נ י ו ת ורגשניות‪ ,‬הן ע ד ו ת נ א מ נ ה ש ל מ ה ש ר א ו‬
‫ועל כן ק ר א ה ל א ל ב ו ם‬
‫עיניה‪,‬‬
‫הגיטו אינן נ י ת נ ו ת‬
‫חוויות‬
‫הנאצית‪,‬‬
‫ה מ ש י כ ה לצייר‬
‫ה ת מ ו ג ו ת ש ל ה מ ג י ט ו קובנו‪ ,‬ב ש ם‬
‫לשכחה‪ ,‬וגם לאחר שניצלה אסתר‬
‫מ ה ה ו ו י ש ל הגיטו‪,‬‬
‫״עדות‬
‫לוריא‬
‫ותמונותיה מדברות‬
‫חיה‪.-‬‬
‫מהתופת‬
‫לעתים‬
‫אלינו‬
‫א פ י ל ו י ו ת ר מ א ש ר ס פ ר י ם ע ל חיי הגיטו‪.‬‬
‫תופעה‬
‫יליד‬
‫דומה‪. ,‬אך‬
‫בנסיבות‬
‫ובתנאים‬
‫ש ו נ י ם מהווה האמן‪,‬‬
‫וילנה‪ ,‬ש ה י ה כ ב ר צ י י ר י ד ו ע ל פ ג י המלחמה‪,‬‬
‫לשורות‬
‫אלכסנדר‬
‫ברח מגיטו‬
‫וילנה‪,‬‬
‫בוגן‪:‬‬
‫הצטרף‬
‫הפרטיזנים וגחשב לאחד המפקדים הבולטים בפלוגת הפרטיזנים שפעלה‬
‫ב ס ב י ב ו ת • וילנה‪ .‬׳ כ פ י ש ת מ ו נ ו ת י ה ש ל א ס ת ר ל ו ר י א מ ת א ר ו ת א ת ה ס ב ל ה י ו מ י ו מ י‬
‫ש ל ‪ .‬ח י י ‪ .‬ה ע ב ד ו ת בגיטו‪ ,‬מ ת א ר י ם ר י ש ו מ י ו וציוריו ש ל בוגן א ת נושא י ה ל ח י מ ה‬
‫והגבורה‪ .‬ה י ה ו ד י ם ב ת מ ו נ ו ת י ה ש ל א ס ת ר ל ו ר י א אוחזים ב כ ל י ע ב ו ד ה או ס פ ל מ ר ק‬
‫היהודים‬
‫של אלכסנדר‬
‫ב ו ג ן א ו ח ז י ם כ ל י נשק‬
‫בידיהם‪ ,‬ע ו מ ד י ם‬
‫זקופים‬
‫וגאים‬
‫על שניתנה ל ה ם האפשרות וההזדמנות לנקום ברוצחי אחיהם ולחבל בעורף ה צ ב א‬
‫א ב י ב ‪ ,‬־ממשיך‬
‫ביצירתו‪.‬‬
‫האמנותית‪ .,‬ב צ י ו ר ו ב פ י ס ו ל ‪ ,‬כ ש ה נ ו ש א ה ד ו מ י נ נ ט י הוא השואה ו ה ג ב ו ר ה‬
‫היהודית‬
‫הגרמני‪.‬‬
‫בשואה‪.‬‬
‫גם‬
‫אלכסנדר‬
‫בוגן‪,‬‬
‫הנמצא‬
‫כיום‬
‫כאן‬
‫בתל‬
‫י‬
‫ח ו ש ב נ י ש ל א נ ו כ ל ל ס י י ם א ת הפריק י הזה‪ ,‬ב ל י ל ה ז כ י ר א ת י צ י ר ת ם ה א מ נ ו ת י ת‬
‫של• ה י ל ד י ם בגיטו‪ .‬ה ת נ א י ם ש ב ה ם חיו הילדים‪ ,‬ל א היו ש ו נ י ם מ א ל ו ש ל ה מ ב ו ג ר י ם ‪.‬‬
‫ה ח ל ' מ ג י ל ‪ 14‬היו ח י י ב י ם כ ב ר ל ע ב ו ד ע ב ו ד ת פ ר ך ‪ ,‬אך• באי אלו ג י ט א ו ת ב ו ד ד י ם‬
‫ה י ר ש ו ה ג ר מ נ י ם ל פ ת ו ח י ב ת י ספיר מסויימים‪ ,‬ל פ י ת כ נ י ת ל י מ ו ד י ם מ א ו ש ר ת ו מ ב ו ק ר ת‬
‫ע ל ידם‪ .‬ב ר ו ב ב ת י ה ס פ ר ה א ל ה ל א היו לימודי ציור או מ ל א כ ת יד‪ ,‬ו ב כ ל ז א ת‬
‫ה י ל ד י ם ציירו‪ .‬ח ל ק ג ד ו ל מהים ל א ר א ה ולא ה כ י ר ע ו ל ם אחר‪ ,‬פ ר ט ל ע ו ל ם ה ג י ט ו ‪,‬‬
‫ל פ י כ ך ה ב י ת שציירו ה י ל ד י ם ה י ה ה ב י ת אותו ר א ו ב ג י ט ו וכן ב י ח ס ל א נ ש י ם —‬
‫‪.1‬‬
‫‪50‬‬
‫וראה בנידון זה את רשימתו של‪.‬מיכאל יצחקי ״הפורט התשיעי״ בקובץ ב׳ של ״משואה״‪.‬‬
‫שאלו היו ע ו ב ד י כ פ י ה ב ד ר כ ם ל ע ב ו ד ה או ש ו ט ר י ם ב ע ל י א ל ו ת ה מ ר ב י צ י ם ל י ה ו ד י ם ‪.‬‬
‫ל מ ז ל נ ו ה ש ת מ ר ב י ד י נ ו א ו ס ף ת מ ו נ ו ת י ל ד י ם מ ג י ם ו םרזינשטט‪ .‬ג י ט ו זה ה ו ק ם‬
‫על ידי ה ג ר מ נ י ם ע ל יד העיירה ה צ ׳ כ י ת טרזין ובו נ כ ל א ו ב ע י ק ר י ה ו ד י ב ו ה מ י ה‬
‫וגרמניה‪,‬‬
‫בעד‬
‫לטרזינישטט‬
‫השתתפותם‬
‫גורשו‬
‫הפעילה‬
‫אוסטריה וגרמניה‪ ,‬בעלי‬
‫יהודי‬
‫במלחמת‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫העולם‬
‫אותות‬
‫כששים‬
‫הצטיינות‬
‫יהודים‬
‫אלף‬
‫״מיוחסים״ כאלה נ ד ח ס ו ל ב נ י נ י ק ס ר ק ט י ן ו ב י נ י ה ם היו‪ ,‬באופן יחסי‪ ,‬ה ר ב ה י ל ד י ם‬
‫חמישה‬
‫ונוער‪.‬‬
‫עשר אלף‬
‫ש ע ב ר ו א ת גיטו ט ר ז י נ ש ט ט ‪,‬‬
‫י ל ד י ם ‪ ,‬ל מ ט ה מ ב נ י ‪16‬‬
‫מ ה ם נ ש א ר ו בחיים ר ק כמאה‪ .‬ה י ה זה ל מ ע ש ה ״גיטו לראווה״‪ ,‬אליו היו ה ג ר מ נ י ם‬
‫עתונאים‬
‫מזמינים‬
‫הביקורים‬
‫מאזינים‬
‫לארץ‬
‫מחוץ‬
‫של‬
‫ומשלחות‬
‫האלה‪ ,‬ה י ה ה ג י ט ו נ ו צ ץ ב נ ק י ו נ ו ׳‬
‫של‬
‫לתזמורת‬
‫ולפעמים‬
‫הגיטו‬
‫האדום‬
‫הצלב‬
‫הבינלאומי‪.‬‬
‫בזמן‬
‫בבתי‬
‫ספר‪,‬‬
‫ע״י‬
‫שוכני‬
‫ה א ו ר ח י ם היו מ ב ק ר י ם‬
‫במחזה המבוצע‬
‫ג ם צופים‬
‫הגיטו‪ .‬זה לא מ נ ע מ א ת ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬ל מ ח ר ת ה ב י ק ו ר ‪ ,‬לשלוח א ת האמנים‪ ,‬שזה ע ת ה‬
‫הציגו‪ ,‬ל ה ש מ ד ה לאושוויץ‪.‬‬
‫בדרך‬
‫המוזיאון‬
‫נשארו‬
‫פלא‬
‫היהודי‬
‫רוב‬
‫הממלכתי‬
‫הציורים‬
‫בפראג‪.‬‬
‫ילדי‬
‫של‬
‫ספרית‬
‫טריזינשטט‬
‫יחד‬
‫הפועלים‬
‫ונאספו‬
‫עם‬
‫בארכיון‬
‫הנ״ל‬
‫המוזיאון‬
‫ה ו צ י א ה א ל ב ו ם ש י ר י ם ו צ י ו ר י ם נ ב ח ר י ם ש ל י ל ד י ט ר ז י נ ש ט ט ‪ ,‬ב ש ם ״אין פ ר פ ר י ם‬
‫ה י ל ד י ם הופנו‬
‫פה״‪.‬‬
‫לציור בכוונה‬
‫ת ח י ל ה ‪ :‬כפי‬
‫מדריכיהם‬
‫ש מ ת ב ר ר מרישומי‬
‫שהורו ב ״ ב ת י ה י ל ד י ם ״ ‪ .‬כ נ ר א ה ש ת ו כ נ י ת ה ה ו ר א ה ת ו כ נ נ ה ב כ ו ב ד ר א ש ו ה כ י ת ו ת‬
‫חולקו לפי רמות‪.‬‬
‫החלו‬
‫ציירו‬
‫ב ה ו ר א ת י ס ו ד ו ת ה צ י ו ר )קוים גליים׳ עיגולים( ואילו א ח ר כ ך‬
‫ה י ל ד י ם נושאים מחיי י ו ם ־ י ו ם ‪ ,‬כגון ק ו פ ס א ו ת ש י מ ו ר י ם ו ב ת ו כ ם פ ר ח י ב ר ‪ ,‬ו ה מ ת ק ד ־‬
‫מ י ם ב ה ם ציירו מן ה ט ב ע ‪ .‬מ א ח ר ש ה מ ד ר י כ י ם לא היו מ ו ר י ם ב מ ק צ ו ע ם ו ה י ר ש ו‬
‫ל י ל ד י ם לצייר כ ר צ ו נ ם ׳ א פ י ל ו ל ה ע ת י ק מ ר פ ר ו ד ו ק צ י ו ת ש ל ציירי מ ו פ ת ש ה י ו ב נ מ צ א‬
‫נשמרו עשרות‬
‫בגיטו‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫העתקות מדוייקות כ א ל ה ‪.‬‬
‫הילדים‬
‫הנושאים ש ל צ י ו ר י‬
‫היו ססגוניים ו ב ה ם ה מ צ י א ו ת ו ה ד מ י ו ן מ ש מ ש י ם ב ע ר ב ו ב י ה ‪ .‬א ת ה ת מ ו ג ו ת ציירו‬
‫ה י ל ד י ם בעפרון ו ב צ ב ע י ם ע ל נ י י ר ו ת מ כ ל ה מ י נ י ם ש נ ז ד מ נ ו בידם‪ ,‬ל פ ע מ י ם על ג ב י‬
‫טפסים‬
‫ביטוי‬
‫רשמיים ש ל ה ש ל ט ו נ ו ת‬
‫לחלומותיהם‬
‫בצריפיהם‬
‫בדמיונם‪.‬‬
‫לפראג‪,‬‬
‫היו‬
‫הגרמניים‪.‬‬
‫ולגעגועיהם‬
‫מתבוננים‬
‫לבית‪ ,‬להורים׳‬
‫אל‬
‫מעבר‬
‫נגד עיניהם ראו את‬
‫עליה התנוסס‬
‫השלט‬
‫בציוריהם‬
‫הרי‬
‫״פראג‬
‫לחומות‬
‫הפרימיטיביים‪,‬‬
‫שהיו‬
‫הגיטו‪ ,‬או‬
‫צ ׳ כ ו ס ל ו ב ק י ה ה י פ י ם ‪ ,‬ואת‬
‫‪63‬‬
‫יכלו‬
‫לטבע ולעיר מולדתם‪.‬‬
‫קילומטר״‪.‬‬
‫לתת‬
‫בשבתם‬
‫מפליגים‬
‫הדרך‬
‫ה י ל ד י ם ציירו‬
‫לשם‬
‫המובילה‬
‫ורקמו‬
‫את‬
‫ח ל ו מ ו ת י ה ם ‪ ,‬והיו מ ש ח ז ר י ם א ת מ ר א ה ה ב י ת ‪ ,‬ה ח ד ר ה פ ש ו ט שבו ב י ל ו א ת ש ע ו ת‬
‫היום‬
‫בצותא‪ :‬שולחנות‬
‫המביאה‬
‫מאכלים‬
‫ערוכים‬
‫בצלחת‪ .‬היות‬
‫וצנצנות‬
‫פרחים‪ ,‬שפע‬
‫של‬
‫והירבו לשחק בתיאטרון‬
‫אוכל‬
‫ודמות‬
‫ב ו ב ו ת ציירו‬
‫אמא‬
‫בובות‪,‬‬
‫נ ס י כ י ם ו נ ס י כ ו ת ‪ .‬כ מ ה מ ה צ י ו ר י ם נ ת י י ח ד ו ל נ ו ש א — ל י ל ס ד ר פסח‪ ,‬והם נ ו ג ע י ם ל ל ב‬
‫ב פ ש ט ו ת ם ‪ .‬יש ל ש ע ר ש ל י ל ה ס ד ר ה ע ל ה ב ל ב ם ז כ ר ו נ ו ת מ ה ב י ת ו ד ב ר י ם ש נ א מ ר ו‬
‫בהגדה על יציאת מצרים‪ ,‬יציאה מ ע ב ד ו ת לחרות‪ .‬שני ג־ורים מיוחדים בולטים‬
‫לעין‪ ,‬צ י ו ר י ם ש כ מ ע ט ואין מ ו צ א י ם א צ ל י ל ד י ם החיים ב ת נ א י ם נ ו ר מ ל י י ם ‪ :‬מ ס ע‬
‫ההלויה ותליית א ד ם ‪ .‬ה צ י ו ר י ם ה א ל ה צ ו י י ר ו ב פ ר ו ט ר ו ט ואפילו ה ד מ ע ו ת הזולגות‬
‫מ ע י נ י ה י ל ד י ם המלווים א ת ה ט ק ס ‪ ,‬כ ש ב צ י ד ם ה מ ל י ם ה מ ב ט א ו ת א ת בכיים‪ .‬ב א ו ס ף‬
‫ציורים זה ניתן להבדיל ב ע ב ו ד ת ם ש ל הילדים והילדות‪ :‬שונים הם לא ר ק בנושא‬
‫ה נ ב ח ר ‪ ,‬א ל א גם ב ג י ש ה ל נ ו ש א ב ו ב ח ר ו באופן עצמאי‪ .‬ה י ל ד ו ת מ ת ע נ י נ ו ת י ו ת ר‬
‫‪.2‬‬
‫‪,‬אין פרפרים באך — הוצאת ‪-‬מורשת״‪ ,‬ספרית‪.‬פתילים‪ ,‬תיא ‪.1966‬‬
‫‪51‬‬
‫ב פ ר ח י ם ‪ ,‬ב פ ר פ ר י ם ש ה ת ע ו פ פ ו ב מ ר ו מ י ם ו ל א היו נ ר א י ם בגימו‪ .‬הן ציירו‬
‫בטבע‪,‬‬
‫ב א ל ר י נ ו ת ‪ ,‬ב ת י ם ק ט נ י ם עם ג י נ ו ת פ ר ח י ם ‪ .‬ה י ל ד י ם היו מ ע ש י י ם י ו ת ר ‪ :‬ה ם ה ת ע נ י נ ו‬
‫ב פ ר ט י ה נ ו ף ה ה ר ר י ו ב נ ה ר ה ז ו ר ם בין ה ג ב ע ו ת ‪ ,‬א ו ת ו כ י ס ו ב א נ י ו ת ק י ט ו ר ו א נ י ו ת‬
‫מלחמה‪ .‬הם עסקו באילוסטראציות לסיפורי בלשים והרפתקאות‪ .‬באותה המעשיות‬
‫הם‬
‫ציירו ת מ ו נ ו ת מחיי י ו ם ־ י ו ם ב ג י ט ו ו ב ת ו ש ב י ו ‪ .‬ה ם ציירו א נ ש י‬
‫ס‪.‬ם ש ו מ ר י‬
‫ח ו מ ו ת הגיטו‪ ,‬הלוויות והוצאות להורג‪ .‬צ י ו ר י ם א ל ה געשו‪ ,‬כמובן‪ ,‬מחוץ ל ת כ נ י ת‬
‫ההוראה‪.‬‬
‫כ ל ה צ י ו ר י ם ש נ ש ת מ ר ו ‪ ,‬הם‬
‫ב ב ח י נ ת י צ י ר ו ת א י נ ד י ב י ד ו א ל י ו ת ‪ ,‬הן א ל ה‬
‫ש נ ו ש א ם ה ו צ ע ע״י המורה והן אלה ש נ ב ח ר ו ע ל ידי ה י ל ד י ם עצמם‪ .‬ה י ל ד י ם ל א‬
‫ה ו ג ב ל ו ע ל ידי מ ס ג ר ת ל י מ ו ד י ת פ ו ר מ א ל י ת ו מ ס י ב ה זו אנו מ ו צ א י ם כאן גיוון ר ב‬
‫כ ל כ ך ב ב י ט ו י ה א מ נ ו ת י של ה י ל ד י ם ‪ .‬א ח ד ה י ל ד י ם ש ק י ב ל א ת ש ע ו ר י ו ה ר א ש ו נ י ם‬
‫בגיטו‬
‫ט ר י ז י נ ש ט ט ‪ ,‬הוא הצייר ה י ר ו ש ל מ י‬
‫הנודע‬
‫יהודה‬
‫באקון — כ י ו ם‬
‫מורה‬
‫ב ב י ת ה ס פ ר ל א מ נ ו ת ״בצלאל״‪.‬‬
‫יהודה בקון‬
‫הילדים בםרזינשממ‬
‫‪52‬‬
‫אמנות הגידור בגיטו‬
‫ל כ א ו ר ה ב י ד ו ר וגיטו הם ש נ י נ י ג ו ד י ם קוטביים‪ ,‬שקשה ל ג ש ר ביניהם‪ .‬ב י ד ו ר‬
‫ב ג י ט ו נ ש מ ע כ פ ר ד ו ק ס ‪ ,‬כ א י ל ו א ת ה א ו מ ר ל א ד ם המוצא להורג‪ ,‬ש מ ח ורקוד לפגי‬
‫ע ל ו ת ך ל ג ר ד ו ם ‪ .‬פ ר ט לכך׳ ר צ ו ה ג ר מ נ י ם ב ר א ש וראשונה‪ ,‬ב ע ו ב ד י פ ר ך מ ו ש פ ל י ם ‪,‬‬
‫ואיככה‬
‫ליהודים‬
‫ירשו‬
‫לערוך‬
‫תרבותיות־אמנותיות‪,‬‬
‫פעולות‬
‫להפריע‬
‫העלולות‬
‫ב ע ב ו ד ת ה פ ר ך ‪ ,‬ואולי גם ל ג ר ו ם ל ת ו ש ב י ה ג י ט ו ק צ ת נ ח ת רוח‪ .‬לפיכך‪ ,‬ב ח ו ד ש י ם‬
‫ל מ ל ח מ ה ל א העיזו ה י ה ו ד י ם ל ע ר ו ך פ ע ו ל ו ת ת ר ב ו ת י ו ת פ ו מ ב י ו ת כ ל‬
‫הראשונים‬
‫שהן‪ ,‬ו ב מ י ו ח ד שהיה קיים א י ס ו ר ח מ ו ר ב ג י ט ו על ה ת ק ב צ ו ת ש ל י ו ת ר מ ע ש ר ה א י ש‬
‫ב מ ק ו ם אחד‪ .‬א מ נ ם ב ח ד ר י ח ד ר י ם ‪ ,‬ו ב מ י ו ח ד ב ח ו ג י ת נ ו ע ו ת הנוער׳ שהיו מ ת כ נ ס י ם‬
‫בחשאי‪ ,‬היה מישהו מ ב י א כ י נ ו ר ומנגן ב ס ת ר ‪ ,‬כ ש א ח ד ה ח ב ר י ם עומד ב פ ת ח ה ב י ת‬
‫ל ש מ ו ר א ם ל א מ ת ק ר ב ג ר מ נ י א ו א ח ד ה ש ו מ ר י ם ‪ .‬ל פ ע מ י ם היו מ צ י ג י ם א י ז ה מ ח ז ה‬
‫על נושא ה י ס ט ו ר י ‪ ,‬ל ק ו ח על פ י ר ו ב מ ה ה י ס ט ו ר י ה היהודית‪ ,‬מ ת ק ו פ ת ה ל ח י מ ה נ ג ד‬
‫כובשים‬
‫זרים׳ כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬ת ק ו פ ת‬
‫ה ח ש מ ו נ א י ם ‪ .‬א ך ב מ ש ך הזמן פ ס ק ו פ ע ו ל ו ת‬
‫א מ נ ו ת י ו ת אלה‪ ,‬הן ב ג ל ל ה ג י ר ו ש י ם ו ה ט ר נ ס פ ו ר ט י ם ‪ ,‬והן ב ג ל ל פ ע י ל ו ת א ק ט י ב י ת‬
‫א ח ר ת ש ל הנועד‪ ,‬ש ה ת כ ו נ ן ל ה י ל ח ם ב ג ר מ נ י ם ‪.‬‬
‫כשהתחילו‬
‫האחראים‬
‫החיים‬
‫בגיטו‬
‫להתיצב‬
‫ק צ ת בין ״אקציה״ ל״אקציה״ — ה ב י נ ו‬
‫בגיטו‪ ,‬אנשי ״ מ ו ע צ ת ה ז ק נ י ם ״ ו ג ם‬
‫האמנים׳ שבלי רשות השלטונות‬
‫ה ג ר מ נ י ם בגיטו‪ ,‬אי א פ ש ר יהיה ל ב צ ע פ ע ו ל ו ת א מ נ ו ת י ו ת פ ו מ ב י ו ת ‪.‬‬
‫הפניות‬
‫של‬
‫אנשי‬
‫״מועצת‬
‫הזקנים״‬
‫לאפשר‬
‫אמנותיות‬
‫הופעות‬
‫לא‬
‫נשאו‬
‫ב ה ת ח ל ה פרי‪ .‬אך ב מ ש ך הזמן‪ ,‬גיאותו ה ג ר מ נ י ם לכך‪ .‬היו ל כ ך ש ת י ס י ב ו ת ! ה א ח ת‬
‫— כ י ר צ ו ל ה ר ד י ם א ת ה ע י ר נ ו ת ה י ה ו ד י ת ו ל י צ ו ר אשליה ש ל נ ו ר מ א ל י ז צ י ה בחיי‬
‫הגיטו‪ ,‬כ י בוודאי היו א ו מ ר י ם א ם ה ג ר מ נ י ם מ ר ש י ם לארגן ק ו נ צ ר ט י ם או ל ח ז ו ת‬
‫בהצגות‬
‫לדבריהם‬
‫תיאטרון‪ ,‬הווה אומר‪ ,‬ש א ו ל י יש ל ה א מ י ן‬
‫שאמנם‬
‫ה״אקציה״‬
‫ה א ח ר ו נ ה היא ב א מ ת האחרונה‪ ,‬כ פ י ש א ו מ ר ה ק ו מ נ ד נ ט ש ל הגיטו‪ .‬פ ר ט לכך‪ ,‬ה י ו‬
‫בין מ פ ק ד י ה ג י ט ו ה ג ר מ נ י ם ח ו ב ב י מ ו ס י ק ה ש ל פ ע מ י ם היו מ ו פ י ע י ם ב ע צ מ ם ב ק ו נ צ ר ־‬
‫טים‬
‫או ש ד ר ש ו‬
‫הגיטאות‬
‫שהתזמורת‬
‫תנגן‬
‫במיוחד‬
‫לפני‬
‫יחידות‬
‫צ ב א י ו ת שלהם‪.‬‬
‫יהודי‬
‫ה ת ל ה ב ו לרעיון ב ה ם פ י ת ה א ו ת ם ה ר ו צ ח ה ג ר מ נ י ו כ מ ע ט ב כ ל ה ג י ט א ו ת‬
‫ה ג ד ו ל י ם הוציאו ה מ ו ס י ק א י ם א ת כ ל י ה נ ג י נ ה ש ל ה ם מ מ ח ב ו א ם ‪ ,‬ושחקני ת י א ט ר א ו ת‬
‫ל ש ע ב ר נ י ג ש ו לחזרות‪ ,‬ל ר ו ב ע ל מ ח ז ו ת ש ה ו צ ג ו ל פ נ י המלחמה‪.‬‬
‫ב ג י ט ו ה ג ד ו ל ב י ו ת ר ‪ ,‬וארשה‪ ,‬היו ק י י מ י ם ת י א ט ר א ו ת ק ב ו ע י ם ו מ ס פ ר ת ז מ ו ר ו ת‬
‫ס י מ פ ו נ י ו ת ש נ י צ ח ו ע ל י ה ם מ נ צ ח י ם י ה ו ד י ם ‪ ,‬י ד ו ע י שם‪.‬‬
‫בגיטו‬
‫וילנא התקיימה מ ק ה ל ה ב א י ד י ש ו ש ת י מ ק ה ל ו ת ב ע ב ר י ת וכן ת ז מ ו ר ת‬
‫כ ל י ק ש ת ‪ .‬ב ו י ל נ ה ה ו ק ם ת א ט ר ו ן ע ב ר י ‪ ,‬ש ה צ י ג פ ע מ י ם ר ב ו ת א ת ״היהודי ה נ צ ח י ״‬
‫של‬
‫ד‪.‬‬
‫פינסקי‪.‬‬
‫במשך‬
‫שנת‬
‫‪1942‬‬
‫הציג‬
‫ה ת א ט ר ו ן השני‪,‬‬
‫באידיש‬
‫‪120‬‬
‫הצגות‬
‫ו ב י ק ר ו ה ו ‪ 38,000‬צופים‪ .‬ה ק ו נ צ ר ט י ם ו ה ה צ ג ו ת ה י ו מ פ ל ט לדיירי הגיטו מ ה מ צ י א ו ת‬
‫האפורה‬
‫והאכזרית‪ ,‬ובדרכם‬
‫להצגות‪ ,‬היו אומרים‬
‫בהומור‬
‫ו ב ל ע ג ״יש‬
‫לאוורר‬
‫א ת ה צ ע ר ״ )מען ד א ר ף ד ו ר כ ל ו פ ט ע ר ן ד ע ם צער(‪ .‬ו ב ד ר כ ם ל ק ו נ צ ר ט ס י מ פ ו נ י ‪ ,‬ה י ו‬
‫ש ר י ם א ת ה ש י ר ש ה ו ש ר ב י מ י ם ה ה ם ב ג י ט ו ‪ :‬״עוד ת ש מ ע ה י ו ם סימפוניה‪ ,‬ו מ ח ר‬
‫הנך‬
‫כ ב ר ב א ס ט ו נ י ה ״ )היינט ה ע ר ם ט ד ו נ א ך א ס י מ פ א נ י ע ‪ ,‬מ א ר ג ע ן‬
‫ב י ס ט ו אין‬
‫ע ס ט א נ י ע ( והכוונה ה י ת ה כ י מ ח ר י ו ס ע ו ל א ס ט ו נ י ה — מ ק ו ם מ ח נ ו ת המוות‪.‬‬
‫פ ע ו ל ה א מ נ ו ת י ת ע נ פ ה ה ת נ ה ל ה ב ג י ט ו ה ג ד ו ל לודז׳‪ .‬ולכך היו ס י ב ו ת א ח ד ו ת ‪:‬‬
‫‪53‬‬
‫א(‬
‫החיים האמנותיים היו מ ג ו ו נ י ם מ א ד ב ל ו ד ז ׳ ה י ה ו ד י ת ש ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬א ש ר‬
‫היתד׳ ה ק ה י ל ה ה י ה ו ד י ת ה ש נ י ה ב ג ד ל ה ב א י ר ו פ ה ו ה ר ב ה מן ה א מ נ י ם ה י ה ו ד י ם‬
‫נ ו ת ר ו בגיטו‪.‬‬
‫ב(‬
‫א מ נ י ם ר ב י ם היו פ ע י ל י ם בחיים מ פ ל ג ת י י ם וקיוו ל נ צ ל א ת ה א ם פ ו ת ה ה מ ו נ י ו ת ־‬
‫האמנותיות‬
‫ג(‬
‫לצרכי הקונספירציה והעברת ידיעות סודיות לחברים‪.‬‬
‫ה ג ר מ נ י ם ס י פ ח ו את ה ע י ר לודז׳ ל ש ט ח של הרייך וגירשו ל ת ו ך ה ג י ט ו ה ר ב ה‬
‫יהודים מ מ ע ר ב א י ר ו פ ה ו ב מ י ו ח ד מ ג ר מ נ י ה ‪ ,‬ו ב י נ י ה ם היו ה ר ב ה א מ נ י ם י ד ו ע י‬
‫שם‪ ,‬ש ת ר מ ו ל ה ע ש ר ת החיים ה א מ נ ו ת י י ם ב ג י ט ו ל ו ד ד ‪.‬‬
‫כ מ ו כן ש ל ט ר א ש ״ מ ו ע צ ת ה י ה ו ד י ם ״ בלודז׳‪ ,‬ר ו מ ק ו ב ס ק י ‪ ,‬ב ג י ט ו ב י ד ח ז ק ה‬
‫והשליטים‬
‫ה ג ר מ נ י ם היו מ ע נ י ק י ם ל ו י ד ח ו פ ש י ת ב מ י ד ה גדולה‬
‫בהרבה מאשר‬
‫ל ״ ז ק נ י יהודים״ ב ג י ט א ו ת א ח ר י ם ‪ .‬כ ד י ל ה ג ב י ר א ת ה פ ו פ ו ל ר י ו ת ש ל ו ב ע י נ י ת ו ש ב י‬
‫‪ .‬ה ג י ט ו הוא היה ת ו מ ך והיה עוזר ב ע ר י כ ת ק ו נ צ ר ט י ם והצגות‪ .‬כ ל ה ס י ב ו ת ה א ל ה‬
‫גרמו‬
‫לחיים א מ נ ו ת י י ם א י נ ט נ ס י ב י י ם‬
‫בגיטו לודד‪.‬‬
‫בגיטו התאחדו שתי‬
‫״הזמיר״ ו״שיר״ שהיו פ ו ע ל ו ת ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬ו ב א ו ק ט ו ב ר‬
‫גדול‬
‫בלווי 'שתי‬
‫המהולל‬
‫ריידער‪.‬‬
‫המקהלות‬
‫בניצוחו של‬
‫המנצח‬
‫מ ו ס י ק א י ם ח ו ב ב י ם ‪ .‬ב ר א ש י ת ‪ 1941‬ציווה ר ו מ ק ו ב ס ק י ל ה ע מ י ד‬
‫הפעולות התרבותיות אולם‬
‫והקונצרטים‬
‫‪ 1940‬ה ת ק י י ם ק ו נ צ ר ט‬
‫ב מ ק ה ל ה ה ש ת ת פ ו ‪ 75‬ז מ ר י ם ו ז מ ר ו ת ו ב ת ז מ ו ר ת ‪ 25‬מ ו ס י ק א י ם‬
‫פ ר ו פ ס י ו ג א ל י י ם ו־‪10‬‬
‫לרשות‬
‫המאוחדות‬
‫ותזמורת‬
‫סימפונית‬
‫מקהלות‬
‫ג ד ו ל והיה‬
‫מ פ ק ח באופן אישי ע ל‬
‫ההצגות‬
‫ב א ו ל ם החדש‪ .‬ב ״ ב י ת ה ת ר ב ו ת ״ ה ג ד ו ל הזה התקיימו ג ם ק ו נ צ ר ט י ם‬
‫ו ג ם ה צ ג ו ת תיאטרון‪ .‬ה ת י א ט ר ו ן היהודי ״אוואנגרד״ ה מ ש י ך ל מ ע ש ה א ת ה מ ס ו ר ת‬
‫ש ל ה ת י א ט ר ו ן הלודז׳אי ״ א ר ר ט ״ ש ה י ה מ צ י ג ה צ ג ו ת ק ל ו ת ו פ ו פ ו ל א ר י ו ת ‪ .‬ו ב ש נ ו ת‬
‫ה ג י ט ו ה ו ס י ף ג ם ה צ ג ו ת ס א ט י ר י ו ת ע ל חיי הגיטו‪ ,‬בלווי ר י ק ו ד י ם ו מ ו ס י ק ה ק ל ה ‪,‬‬
‫המישורים‬
‫מאנגר‪.‬‬
‫האהובים על‬
‫התזמורת‬
‫לודז׳‬
‫במאי‬
‫״אוונגרד״ מ ש ה‬
‫התיאטרון‬
‫הסימפונית שרוב נגניה היו‬
‫מלפני המלחמה‬
‫ו״מהגרים״ מ ג ר מ נ י ה‬
‫חברי‬
‫ברודרזון‬
‫התזמורת‬
‫בניצוחו של‬
‫ואיקיצ‬
‫הסימפונית של‬
‫תיאודור‬
‫הקומפוזיטור‬
‫ריידער‪ ,‬היתד‪ .‬מ נ ג נ ת ב ע ר ך כ־‪ 10‬ק ו נ צ ר ט י ם בחודש‪ ,‬ל ר ו ב מ ו ס י ק ה ק ל א ס י ת ‪ .‬מזמן‬
‫לזמן ה י ו ג ם ר ס י ט א ל י ם ש ל ם ו ל י ס ט י ם ידועים‪ ,‬ל ר ו ב כ נ ר י ם ‪ .‬ב־‪ 1942‬וב־‪ 1943‬א ח ר י‬
‫״האקציות״‬
‫הקונצרטים‬
‫בגיטו ירד מספר‬
‫מינואר‬
‫וההצגות‬
‫‪,1944‬‬
‫כאשר‬
‫ציוו‬
‫השלטונות הגרמנים למסור לידם את כ ל כלי הנגינה‪ ,‬פסקו ההופעות האמנותיות‪.‬‬
‫י ש לציץ‪ ,‬ש א ף ע ל פ י ש ה ה צ ג ו ת ו ה ק ו נ צ ר ט י ם ל א נ י ת נ ו ח י נ ם ‪ ,‬ה י ו ה א ו ל מ ו ת מלאים‪.‬‬
‫גיטו קובנה — ב י ר ת ל י ט א ‪ ,‬ה י ה י ח ד ע ם ג י ט ו ל ו ד ז ׳ ב י ן האחרונים להשמדה‪.‬‬
‫השואה‪ ,‬כידוע‪ ,‬הגיעה ל ל י ט א ש נ ת י י ם ל א ח ר ש ה ג י ע ה לפולין‪ ,‬ויהודי ל י ט א קיוו‬
‫ש ס ב ל ו ת י ה ם ת ה י י נ ה ק צ ר ו ת ו ש ה מ ל ח מ ה ת ס ת י י ם ב ק ר ו ב ‪ .‬א ך ת ק ו ו ת י ה ם נ ת ב ד ו והם‬
‫נאלצו ל ש ת ו ת א ת כ ו ס ה ת ר ע ל ה ע ד תומה‪ ,‬ע ד יוני‬
‫היתה‬
‫בגיטו פעילות‬
‫תרבותית־אמנותית‬
‫‪.1944‬‬
‫אינטנסיבית‪.‬‬
‫ב ע י ק ר בזמן החגים‪,‬‬
‫כגון ח נ ו כ ה ופורים‪ ,‬ה י ו נ ע ר כ ו ת מ ס י ב ו ת ח ש א י ו ת ב ה ם ה י ו מ נ ג ג י ם ו ג ם מ צ י ג י ם‬
‫מחזות‪ .‬ע ל י ד ב י ת ה ס פ ר ה מ ק צ ו ע י נ ו ס ד חוג ל ד ר מ ה ואחרי ע ב ו ד ת הכנה מ מ ו ש כ ת‬
‫ה צ י ג ה ח ו ג — ב ר ש י ו ן ה ש ל ט ו נ ו ת — ל פ נ י ה ק ה ל א ת ה ״ ה מ ק ו ב ל י ם ״ ש ל י• ל• פרץ‪.‬‬
‫א ך ע י ק ר גאוותו ש ל ה ג י ט ו ה י ת ה ע ל ת ז מ ו ר ת כ ל י ־ ה ה ק ש ה ש ל ה ‪ .‬ב ג י ט ו ק ו ב נ ה היו‬
‫יהודים‬
‫נגנים‬
‫מעולים‬
‫שהיו לפגי‬
‫מנגנים‬
‫המלחמה‬
‫הסימפוגית‬
‫בתזמורת‬
‫של‬
‫ק ו ב נ ה או ב א ו פ ר ה ה ל י ט א י ת ו כ מ ע ט כ ו ל ם ה צ ל י ח ו ל ש מ ו ר ע ל כ ל י הנגינה שלהם‪.‬‬
‫״מועצת‬
‫הזקנים״‪ ,‬ל א ח ר ה י ס ו ס י ם מסויימים‪ ,‬נ ת נ ה א ת י ד ה ל ה ק מ ת ה ת ז מ ו ר ת —‬
‫כמובן באישור השלטונות הגרמנים — ובמיוחד ב א ש ר ר צ ת ה גם לעזור מבחינה‬
‫למנגנים‬
‫כלכלית‬
‫התזמורת‪,‬‬
‫בגיטאות‬
‫המקצועיים‬
‫האלה‪.‬‬
‫והנה‪,‬‬
‫כשכבר הכל היה‬
‫להופעת‬
‫מוכן‬
‫ושופץ ל כ ך בגין מיוחד‪ ,‬נ ת ק ל ו ה מ א ר ג נ י ם ב מ כ ש ו ל ‪ ,‬ש ל א א י ר ע כ מ ו ת ו‬
‫ציבור‬
‫א ח ר י ם ‪ :‬קומץ א נ ש י‬
‫התנגד‬
‫נמרצות‬
‫לרעיץ‬
‫הקמת‬
‫התזמורת‪,‬‬
‫באמרו ״איך מעיזים להעלות על הדעת א ת הרעיון הגפשע של עריבת קונצרטים‬
‫ע ל ק ב ר י ק ד ו ש י נ ו ב י מ י השואה ה נ ו ר א ה ב ת ו ל ד ו ת ע ם ישראל‪ .‬ה ר י יש ב כ ך מ ש ו ם‬
‫‪3‬‬
‫חילול זכר הקדושים״ ‪.‬‬
‫וזאת‬
‫ל ד ע ת שבגיטו קובנה ל א היו קנאי ד ת קיצוניים מסוגם ש ל נטורי־‬
‫ק ר ת א ‪ — :‬א ל ה א ף ה ו ס י פ ו ש א ם יתקיימו ה ק ו נ צ ר ט י ם ה ם יצאו ב ה פ ג נ ו ת ו י פ ר י ע ו‬
‫בכח‪ ,‬אך‬
‫ב ק ו ש י ש ו כ ע נ ו ע״י‬
‫מארגני‬
‫התזמורת‪,‬‬
‫שהקונצרטים‬
‫יהיו ע ל‬
‫טהרת‬
‫ה מ ו ס י ק ה ה ר צ י ג י ת ‪ ,‬ה ק ל א ס י ת ו כ י ב מ ו ס י ק ה א פ ש ר ל ת ת ביטוי‪ ,‬ל א ר ק ל ר ג ש ש ל‬
‫ש מ ח ה ‪ ,‬א ל א ג ם ל ר ג ש ש ל א ב ל וכאב ו כ י ק ו נ צ ר ט י ם א ל ה יחזקו א ת ר ו ח ם ש ל‬
‫א ס י ר י ה ג י ט ו ב מ א ב ק ם הנואש‪ .‬ה ק ו נ צ ר ט ה ר א ש ו ן נ ע ר ך ב א ו ג ו ס ט‬
‫המוסיקאי‬
‫היו‬
‫הידוע‬
‫הופמקלר‬
‫והכנר‬
‫הראשון‬
‫םטופל‪ .‬א ך‬
‫‪ 1942‬כ ש ה מ נ צ ח‬
‫נשמעו‬
‫הצלילים‬
‫ה ר א ש ו נ י ם ש ל ה ת ז מ ו ר ת — צ ל י ל י ״ כ ל נ ד ר י ״ — פ ר צ ו כ ו ל ם ב ב כ י ‪ ,‬ב כ ו המאזינים‪,‬‬
‫בכו המנגנים ובכו גם המיתרים‪.‬‬
‫ב מ ש ך הזמן ה ת פ ת ח ה ה ת ז מ ו ר ת ‪ ,‬ב ה ה ש ת ת פ ו ‪ 35‬נ ג נ י ם ו־‪ 5‬ז מ ר י ם ‪ ,‬ו נ ה פ כ ה‬
‫לגורם‬
‫ת ר ב ו ת י ו א מ נ ו ת י ר א ש ץ ב מ ע ל ה בחיי הגיטו‪ .‬ה ק ו נ צ ר ט י ם נ ע ר כ ו ב מ מ ו צ ע‬
‫פ ע מ י י ם ב ש ב ו ע ו ה א ו ל ם ה י ה ת מ י ד מ ל א מ פ ה ל פ ה ‪ .‬ה ת כ נ י ת היתד‪ ,‬מ ו ר כ ב ת מ מ ו ס י ק ה‬
‫‪3‬‬
‫לייב טרפונקל — קובנה היהודית — ע׳ ‪.250—251‬‬
‫‪55‬‬
‫ק ל א ס י ת ר צ י נ י ת ש ל מ ל ח י ג י ם י ה ו ד י ם ולא יהודים‪ ,‬אך לא של מ ל ח י נ י ם ג ר מ נ י ם ‪.‬‬
‫צלילי‬
‫ה מ ו ס י ק ה היו מ ש כ י ח י ם ל ז מ ן ק צ ר א ת ענוייהם ו א ת ס ב ל ו ת י ה ם ו מ ח ז ק י ם‬
‫א ת רוחם‪.‬‬
‫בכ׳ ב ת מ ו ז נ ע ר ך נ ש ף ל ז כ ר ם ש ל חיים נ ח מ ן ב י א ל י ק ו ת י א ו ד ו ר ה ר צ ל ‪ .‬ב ת כ נ י ת‬
‫ה נ ש ף לא היו נאומים‪ ,‬א ל א י צ י ר ו ת מ ו ס י ק א ל י ו ת י ה ו ד י ו ת ו מ נ ג י נ ו ת א ר ץ ־ י ש ר א ל י ו ת ‪.‬‬
‫ישבו מ ר ו ת ק י ם לכסאותיהם‪ ,‬א ך כשהתזמורת סיימה א ת הנשף ב״התקוה״‪,‬‬
‫כולם‬
‫התלהב‬
‫ה ק ה ל הצפוף‪,‬‬
‫שהיה‬
‫הבנין‬
‫בתוך‬
‫ומחוצה‬
‫לו‬
‫בשירה‬
‫והצטרף‬
‫אדירה‬
‫אל גגינת התזמורת‪.‬‬
‫היה‬
‫זה המנון זעקה ש ל א נ ש י ם‬
‫ה ע ו מ ד י ם על ס ף האבדון‪,‬‬
‫והדבר‬
‫היחיד‬
‫ש נ ש א ר להם‪ ,‬ה י א ה ת ק ו ו ה ל נ ס ו ל ש ח ר ו ר ‪.‬‬
‫ח ו ש ב נ י שלא נ ו כ ל ל ס י י ם א ת ס ק י ר ת נ ו זו‪ ,‬ב ל י ל ה ז כ י ר א ת ה מ ש ו ר ר ו ה מ ל ח י ן‬
‫הנפלא‬
‫מרדכי‬
‫גבירטיג‬
‫מקראקוב‪,‬‬
‫ששיריו‬
‫העממיים‬
‫היו‬
‫מושרים‬
‫בגיטאות‪,‬‬
‫ב ק ר ו נ ו ת שהיו מ ו ב י ל י ם א ת ה י ה ו ד י ם ל מ ח ג ו ת ה ה ש מ ד ה וגם ב מ ח נ ו ת ע צ מ ם ‪.‬‬
‫גבירטיג‪,‬‬
‫נגר‬
‫במקצועו‪,‬‬
‫היה‬
‫שר א ת שיריו ומלחינם‪,‬‬
‫בלי‬
‫לדעת‬
‫לקרוא‬
‫ו ל כ ת ו ב תווי נ ג י נ ה ו ח ב ר ו ה מ ו ס י ק א י — אליוש הופמן — ה י ה מ ע ל ה ב כ ת ב א ת‬
‫תווי ה מ נ ג י נ ו ת ל ש י ר י ו ה מ ו פ ל א י ם ‪ ,‬ש י ר י עם ושירי א ה ב ה )כגון ״רייזלע״(‪ .‬כ ב ר‬
‫ל פ נ י ה מ ל ח מ ה היו ש י ר י ו מ ו ש ר י ם ב כ ל ת פ ו צ ו ת ישראל‪ ,‬ל פ ע מ י ם ב ל י ל ד ע ת ‪ ,‬מ י‬
‫הוא מ ח ב ר ם ‪ .‬שלושה מ ו ט י ב י ם ש ז ו ר י ם ב כ ל שיריו‪ ,‬א ו ת ם כ ת ב ב א י ד י ש ע ס י ס י ת ־‬
‫ע מ מ י ת ‪ :‬העצב‪ ,‬ה ש מ ח ה ו ה כ מ י ה ה ‪ .‬ה ש י ר הידוע ב י ו ת ר הוא ש י ר ו ״ ע ס ב ר ע נ ט —‬
‫העיירה ב ו ע ר ת ״ ‪ ,‬ש י ר ש כ ת ב ש נ ה ל פ נ י השואה א ח ר י ה פ ו ג ר ו ם ב פ ש י ט י ק ש ב פ ו ל י ן‬
‫)‪ .(1938‬ב ע י נ י‬
‫רוחו ראה‬
‫ג ב י ר ט י ג ‪ ,‬א ת א ש ר לא ר א ו ה מ ו נ י‬
‫בני‬
‫ישראל‪ ,‬על‬
‫מ נ ה י ג י ה ם — א ת השואה ה מ ת ק ר ב ת ‪.‬‬
‫ה י ה זה א ו ת אזעקה‪ ,‬ו א מ נ ם ש נ ה א ח ר י כ ת י ב ת ה ש י ר הזה ר מ ס ו מ ג פ י ה נ א צ י ם‬
‫א ת ע י ר מ ו ל ד ת ו ו ג י ב ר ט י ג ע צ מ ו גורה ע״י ה ג ר מ נ י ם ב ד ר ך ל מ ח נ ה ה ה ש מ ד ה ‪ .‬ו כ ך‬
‫שר המשורר בשירו ״עס ברענט״ —‬
‫״את א י ר שטייט און ק ו ק ט אזוי ז י ך מ י ט‬
‫פ א ר ל י י ג ט ע הענט‪ ,‬און א י ר שטייט און ק ו ק ט אזוי זיך ווי א ו נ ד ז ע ר ש ט ע ט ל ב ר ע נ ט ״ ‪.‬‬
‫״ ו א ת ם ח ו ב ק י ם ידיים‬
‫בלי עשות דבר‬
‫ו א ת ם ח ו ב ק י ם ידיים‬
‫ע ת ה ע י ר תבער‪.‬״‬
‫‪56‬‬
‫פרשממ נעלמות‬
‫ד״ר‬
‫מוסקט‬
‫אריה‬
‫יהודימ בובשים את אלג׳יר‬
‫)‪8‬‬
‫בנובמבר‬
‫‪1‬‬
‫‪(1942‬‬
‫המחבר‪ ,‬יליד רוסיה‪ .‬לאחר מלחמת העולם ה־‪ ,1‬עבר עם הוריו ללטביה ואח״כ‬
‫לבלגיה‪ ,‬שם התחנך‬
‫לימודיו האקדמאיים‬
‫וסיים‬
‫באוניברסיטת‬
‫בריסל‪.‬‬
‫פעיל‬
‫מצעירותו ב״הנוער הציוני׳׳ ואח״כ בתפקידים שונים בהסתדרות הציונית‪ .‬בימי‬
‫המלחמה‬
‫השתתף‬
‫בפעולות‬
‫המחתרת‪,‬‬
‫בהברחת‬
‫יהודים‬
‫לשווייץ‪ ,‬לשם‬
‫גם‬
‫עבר ושהה עד לסיום המלחמה‪ .‬עם השחרור חזר לבלגיה וחידש את פעילותו‬
‫בקהילה היהודית ובהחייאתד‪ ,‬של ההסתדרות הציונית‪ .‬היה מן הראשונים שפעלו‬
‫יד ביד עם אנשי הבריגדה מא׳׳י בעניני תנועת הנמר וסייע בהשגת אמצעים‬
‫כספיים לפעולה הציונית בכלל ולמפעלי ״העובד הציוני״ במיוחד‪ .‬מ־‪ 1947‬ועד‬
‫‪ 1950‬היה יו״ר הפדרציה הציונית בבלגיה‪ .‬עלה ב־‪ 1950‬ויצא לשליחות מסעם‬
‫המגבית לארצות דוברות צרפתית‪ .‬היום בתפקיד בכיר במשרד מבקר המדינה‪,‬‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫כ ל ה ל ו מ ד א ת ת ו ל ד ו ת מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם ה ש נ י ה ‪ ,‬יודע‪ ,‬כ י ה מ פ נ ה ה ג ו ר ל י ב מ ל ח מ ה‬
‫אירע‬
‫בלילה ש ב ק ה־‪ 7‬ל־‪ 8‬בנובמבר‬
‫‪ ,1942‬כ א ש ר כ ו ח ו ת א ר ה ״ ב נ ח ת ו ב א ל ג ׳ י ר‬
‫ו מ ב ס י ס זה ש י ח ר ר ו א ת א פ ר י ק ה ה צ פ ו נ י ת כ ו ל ה ‪ ,‬כ ך ש צ ב א ו ת ר ו מ ל ‪ ,‬ה ״ א פ ר י ק ה‬
‫קור״‬
‫הגרמני‬
‫המפורסם‪,‬‬
‫כותר‬
‫בין‬
‫האמריקאים‬
‫לבין‬
‫האנגלים‬
‫והושמד‬
‫—‬
‫כתוצאה‬
‫מ כ י ת ו ר זה‪.‬‬
‫חיסול‬
‫באיטליה‬
‫החזית האפריקאית איפשר א ת נחיתת צבאות בנות הברית בסיציליה‪,‬‬
‫ובצרפת‪ ,‬כלומר א ת פ ת י ח ת החזית השניה‪ ,‬אשר הביאה ל ה ש מ ד ת ם של‬
‫צבאות היטלר ולשחרורן ש ל ארצות אירופה‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫רשימה ביבליוגרפית על התקופה ועל הפרשה האמורה מופיעה בסיומה של הרשימה הזו‬
‫והיא מכילה את הפרסומים החשובים ביותר בנושא‪ ,‬עליו נכתבה ספרות ענפה מאז־ וכ״כ‬
‫רשימות בעתונות וכן סרט‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫'האמריקאים‪ :‬מ ל מ ד י ם‬
‫שהצלחת הנחיתה באלג׳יר אופשרה הודות לפעילותו‬
‫ש ל מ ר ר ו ב ר ט מ ו ר פ י ‪ ,‬שכיהן ב ת פ ק י ד ה ק ו נ ס ו ל ה כ ל ל י ש ל א ר ה ״ ב ב א ל ג ׳ י ר ואירגן‬
‫ש ם מ ח ת ר ת ‪ ,‬א ש ר ה ש ת י ק ה א ת צ ב א וישי ש ש ל ט ב ע י ר ‪ ,‬ו א י פ ש ר ה נ ח י ת ה ל ל א ק ר ב‬
‫של כח הנחיתה האמריקאי‪.‬‬
‫הצרפתים‬
‫שקבוצת המחתרת שהתקדשה עם‬
‫ש ל דה־גול‪ ,‬מ צ י ד ם ‪ ,‬מ ד ג י ש י ם‬
‫ה א מ ר י ק א י ם ‪ ,‬היתד‪ .‬ק ב ו צ ת מ ח ת ר ת ג ו ל י ס ש י ת ו ב ז כ ו ת פ ע ו ל ת ה ד ר ש ד ה ־ ג ו ל שיימסר‬
‫ה ש ל ט ו ן האזרחי‬
‫לו‬
‫הצפונית‬
‫באפריקה‬
‫הצרפתית‪.‬‬
‫ל ע ו מ ת זה‪ ,‬לא‬
‫האמריקאים‬
‫ו ל א ה צ ר פ ת י ם היו מ ע ו נ י נ י ם ל פ ר ס ם א ת ה א מ ת ב מ ל ו א ה והיא ש ק ב ו צ ת ה מ ח ת ר ת‬
‫שכבשה‬
‫הגדול‬
‫‪362‬‬
‫א ת אלג׳יר באותו לילה שכוחות א ר ה ״ ב נחתו באפריקה היתה ברובה‪.‬‬
‫יהודית‪:‬‬
‫בין‬
‫‪460‬‬
‫צערים)‬
‫״‬
‫יהודים‪.‬‬
‫‪.-.‬‬
‫שהשתלטו‬
‫•‬
‫על‬
‫כוחות‬
‫וישי‬
‫הצרפתים‬
‫היו‬
‫‪,.,‬‬
‫כיצד השכילו צעירים יהודים א ל ה ל ה ת א ר ג ן ולהצליח במשימתם לשחרר א ת‬
‫אפריקה‬
‫ה צ פ ו נ י ת משלטון פטן‪ ,‬ש ל ט ו ן ש ש י ת ף פ ע ו ל ה ע ם ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬שלטון א ש ר‬
‫ש ל ל א ת זכויות האזרח מ ה י ה ו ד י ם ה צ ר פ ת י י ם ו ב י ט ל א ת צו כרמיה‪ ,‬הצו ש ה ע נ י ק‬
‫א ת האזרחות ה צ ר פ ת י ת ליהודי אלג׳יריה עוד ב ש נ ת‬
‫‪ 1871‬י‬
‫אחרי שהגרמנים השתלטו על צ ר פ ת הצפונית‪ ,‬הם השאירו את החלק הדרומי‬
‫ל ש ל ט ו ג ה ש ל ה מ מ ש ל ה ה צ ר פ ת י ת ש ל פ ט ן א ש ר ח ת ם ע מ ם ע ל ה ס כ ם ש ב י ת ת נשק‬
‫ו ע ל ש י ת ו ף פעולה‪ .‬ה ב י ר ה ה ז מ נ י ת ש ל ה א י ז ו ר ה ד ר ו מ י הזה ה י ת ה ע י י ר ת מ ר פ א ש ע ל‬
‫שמה‪ ,‬וישי — נ ק ר א ה מ מ ש ל ה זו — מ מ ש ל ת וישי‪ .‬מ ס פ ר מ ס ו י י ם ש ל ק צ י נ י ם‬
‫וחיילים‪,‬‬
‫ש ל א ה ש ל י מ ו ע ם ש ל ט ו ן זה‪ ,‬ב ר ח ו ל א נ ג ל י ה כ ד י ל ה ש ת ל ב ב י ח י ד ו ת של‬
‫צרפת החופשית אותה‬
‫הצרפתים‬
‫שלח‬
‫א י ר ג ן ש ם ה ג נ ר ל ד ה ־ ג ו ל ‪ .‬ה ם ג י ס ו מ ש ם לבוא ב מ ג ע עם‬
‫שלא היו מ ו כ נ י ם ל ה ס כ י ם ל כ ך ש ש ל ט ו ן גאצי י ש ל ו ט ב צ ר פ ת ‪ .‬דה־גול‬
‫ב ח ש א י נ צ י ג י ם ל צ ר פ ת ו ל מ ו ש ב ו ת ה צ ר פ ת י ו ת ש מ ע ב ר לים‪ ,‬כ ד י ל א ר ג ן ש ם‬
‫גרעיני מ ח ת ר ת והתנגדות לאומית‪ .‬ל פ ע מ י ם מצאו שליחים אלה במקומות פעולתם‬
‫ק ב ו צ ו ת ש ה ת א ר ג נ ו ב ע צ מ ן עוד ק ו ד ם לכן‪ .‬ה ם ח י פ ש ו ד ר כ י ם ל ה ש ת ל ב בארגון גדול‬
‫י ו ת ר ‪ ,‬י ע י ל י ו ת ר ו ב ע ל א מ צ ע י ם א ר ג ו נ י י ם ו כ ס פ י י ם ‪ ,‬ש י א פ ש ר ו ק ב ל ת נשק‪ ,‬ח ו מ ר י‬
‫נפץ ו א ש ר יעזור ל ה ם ל פ ע ו ל ' ב ה ת א ם ל ת כ נ י ו ת כ ל ל י ו ת כ נ ג ד ה ג ר מ נ י ם ו מ ש ת פ י‬
‫ה פ ע ו ל ה מ ק ר ב ה צ ר פ ת י ם ‪ .‬כ ך קרה‪ .‬ש ק צ י נ י ד ה ־ ג ו ל א ש ר הגיעו ל א ל ג ׳ י ר י ה מצאו‬
‫שם מספר‪ .‬קבוצות שכל אחת לחוד החלה בפעולות התארגנות‪ ,‬מבלי שקבוצה אחת‬
‫ידעה‬
‫ע ל קיומה ש ל השניה‪ .‬ה ק ב ו צ ו ת ה ח ש ו ב ו ת ב י ו ת ר ‪ ,‬ש ה ת א ר ג נ ו ב ש ל ב י ו ת ר‬
‫מ א ו ח ר לתנועה' א ח ת גדולה‪ ,‬ה ן ‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫ב א ל ג ׳ י ר ‪ ,‬ב י ר ת א ל ג ׳ י ר י ה ‪ ,‬ק ב ו צ ה ש נ ק ר א ה ק ב ו צ ת ג׳יאוגרה‪ ,‬ע ל ש ם א ו ל ם‬
‫ל ה ת ע מ ל ו ת ‪ .‬ק ב ו צ ה זו א ו ר ג נ ה עוד ב ת ח י ל ת‬
‫‪ ,1941‬ע ל ‪ ' .‬י ד י צעיר יהודי בשם‬
‫א נ ד ר י ' ת מ י ם ‪ ,‬הוא י ד ע ש ג ם ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬ב ת ק ו פ ת השלטון הדומקרטי‪ ,‬היו‬
‫תנועות‬
‫'שלטת‬
‫אנטישמיות חזקות מאד‬
‫ב א ל ג ׳ י ר י ה ‪ , ,‬ל כ ן ש י ע ר ‪ ,‬ובצדק‪,‬‬
‫תחת‬
‫כי‬
‫וישי׳ •שהוא א נ ט י ש מ י ו מ ש ת ף פ ע ו ל ה ע ם ה נ א צ י ם ‪ ,‬י ה ס כ נ ה ל מ ע ש י ם‬
‫נ ג ד ה י ה ו ד י ם גדולה ב ה ר ב ה וכי יש צ ו ר ך ל א ר ג ן ק ב ו צ ת יהודים ל ה ג נ ה ע צ מ י ת ‪:‬‬
‫ברור‬
‫ש ש ל ט ו נ ו ת וישי ל א ה י ו מ ר ש י ם ל א ר ג ן ק ב ו צ ה כ ז א ת ל ו א י ד ע ו א ת‬
‫מטרותיה‬
‫ואנדרי‬
‫תמים‬
‫א ר ג ן ' ק ב ו צ ה יזו‬
‫תחת‬
‫מסווה‬
‫של‬
‫קבוצת‬
‫ספורט‬
‫ו ה ת ע מ ל ו ת ‪ .‬היתרון ש ל ק ב ו צ ה י ז ו ' ה י ה ' ב כ ך ש ה י א ה י ת ה קבוצה הומוגנית של‬
‫י ה ו ד י ם צעירים‪ ,‬יוצאי צ ב א צ ר פ ת ‪ ,‬א ש ר ע ו ד ל פ נ י כ ן ק ב ל ו אימון גופני‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫באורן‪ ,‬ע י ר הנמל‪ ,‬ב ח ל ק ה מ ע ר ב י ש ל א ל ג ׳ י ר י ה ‪ ,‬א ר ג נ ו ה א ח י ם רוז׳ה ופייר‬
‫ק ר ק ס ו ן ‪ ,‬ב ע ז ר ת מ ס פ ר י ד י ד י ם — ם מ ד ג ׳ ה גלינצו‪ ,‬ה נ ר י ו ש ר ל קרקםון )בני‬
‫דודם(‪ ,‬ש נ י ה א ח י ם בן־שושן‪ ,‬ס ב ו ן ורובש‪ ,‬ק ב ו צ ה ש ל א ק ד מ א י ם וסטודנטים‪,‬‬
‫‪58‬‬
‫ש ר ו ב ר ו ב ם היו י ה ו ד י ם ש ב כ ו ו נ ת ם ה י ה ל ר כ ו ש אגיד‪ ,‬קטנה׳ כדי ל ה ג י ע ל ג י ב ר ל ט ר‬
‫ו ל ה צ ט ר ף ל כ ו ח ו ת ש ל צ ר פ ת ה ח ו פ ש י ת ‪ .‬ב ת ח י ל ת ‪ 1941‬פ ג ש ר ב סרן א ח ד ב ש ם‬
‫ד א ס ט י ה ‪ ,‬ב א מ צ ע ו ת ק פ י ט ן ז׳ובלו‪ ,‬י ד י ד ם ש ל ה א ח י ם קרקסון‪ ,‬א ת ר ח ׳ ה ק ר ק ס ו ן‬
‫ושכנע‬
‫אותו לזנוח א ת‬
‫להישאר‬
‫התכנית‬
‫ל ר כ י ש ת האניה‪ ,‬ה י ו ת ו ה ר ב ה‬
‫יעיל‬
‫יותר‬
‫ב א ל ג ׳ י ר י ה ו ל ל ח ו ם ב מ ק ו ם כ ד י ל ש ח ר ר א ת צ ר פ ת משלטון זר‪ .‬ה ם‬
‫ה ח ל י ט ו ש ק פ י ט ן ז ׳ ו ב ל ו י פ ע ל ב ק ר ב ק צ י נ י ה צ ב א ש ל וישי‪ ,‬ה א ח י ם ק ר ק ס ו ן‬
‫יגייסו אגשים ל ק ב ו צ ו ת מחץ ואסטיד‪ ,‬י ט פ ל ב א י ר ג ץ א נ ש י ם ב ע ל י ע מ ד ה ‪.‬‬
‫ר ו ד ה ק ר ק ס ו ן ה ע מ י ד ל ר ש ו ת ה ק ב ו צ ה א ת ר כ ו ש ו ה פ ר ט י ‪ ,‬כדי לממן א ת פ ע ו ל ו ת‬
‫הוא ב א ב מ ג ע ע ם ק ב ו צ ו ת ק ט נ ו ת ש פ ע ל ו ב ג מ ל אורן והיו מ ו ר כ ב ו ת‬
‫המחתרת‪.‬‬
‫מ ע ו ב ד י הנמל‪ ,‬מ ע ו ב ד י מ ס פ נ ו ת ו ע ו ב ד י ת ח ג ת ה ח ש מ ל של העיר‪ ,‬כ ך א י ר ע ש ל א ח ר‬
‫פ ע י ל ו ת של ש נ ה היו מ א ו ר ג נ י ם ב ק ב ו צ ו ת א ל ה כ־‪ 3,500‬אנשים‪ ,‬שהיוו כוח ר צ י נ י‬
‫המוכן‬
‫ל ש ע ת פעולה‪ .‬ה ו ד ו ת‬
‫לקבוצת‬
‫ל ה צ ט ר פ ו ת ו ש ל הממונה על שירותי‬
‫קרקסון‪ ,‬ה צ ל י ח ה ה ק ב ו צ ה ל ב ו א‬
‫הראשונים ש ל‬
‫בשלבים‬
‫הפעולות‪.‬‬
‫ב מ ג ע ע ם ג י ב ר ל ט ר ועם‬
‫בשלבים‬
‫מאוחרים‬
‫רדיו‬
‫באורן‬
‫ט נ ג ׳ י ר ‪ ,‬עוד‬
‫יותר סיפקו‬
‫האמריקאים‬
‫ל מ ח ת ר ת א ת מכשירי הרדיו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בתחילת‬
‫‪ 1942‬נ ס ע ד א ס ט י ה ד ה ל ה ו י ז ׳ ר י ל א ל ג ׳ י ר ופגש ש ם א ת בן דודו‬
‫של ה א ח י ם קרקםון ז׳וזה א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬ב נ ו ש ל פ ר ו פ ס ו ר ה נ ר י א ב ו ל כ י ר ׳ ה מ נ ה י ג‬
‫‪2‬‬
‫הרוחני של יהדות אפ ריקה הצפונית‪ .‬מאז היה דווה למרכזן של כ ל קבוצות‬
‫ה מ ח ת ר ת באלג׳יריה׳ א ף ע ל פ י ש ס ו כ ם ש ב ר א ש ה מ ח ת ר ת יעמדו א נ ש י ם ב ע ל י‬
‫עמדה‬
‫פ ו ל י ט י ת או ח ב ר ת י ת ‪ .‬כ ך ג ו י ס ו ל מ ח ת ר ת ק צ י נ י ם ב צ ב א וישי‪ ,‬נ צ י ב י‬
‫מ ש ט ר ת וישי ו א פ י ל ו מ ד ר י ך א ח ד ש ל ת נ ו ע ת מ ר כ ז י ה נ ו ע ר ה פ ש י ס ט י ב א ל ג י י ר ‪.‬‬
‫ז׳חה‬
‫אבולכיר‬
‫הצליח‬
‫לאחד‬
‫מספר‬
‫קבוצות‬
‫קטנות‪,‬‬
‫גרעין‬
‫שהית‬
‫לפעולה‬
‫צ ב א י ת ‪ ,‬ולגייס א נ ש י ם מ ס פ ר ל צ ו ר ך ק ב ל ת מ י ד ע על פ ע ו ל ו ת צ ב א י ו ת ו מ ס ח ר י ו ת‬
‫בין א פ ר י ק ה ל ב י ן א י ר ו פ ה ‪ .‬ב מ י ו ח ד ה ו א ה צ ל י ח ל ג י י ס ל פ ע ו ל ה ב א ל ג ׳ י ר א ת‬
‫בן־דודו‪ ,‬ב ר ג ר ד ק ר ס נ ט י ‪ ,‬ש ה ע מ י ד ל ר ש ו ת ה מ ח ת ר ת ב י ת דפוס‪ ,‬ש ב ו ה ו ד פ ס ו‬
‫לפעולה‬
‫מ ח ת ר ת י ת וכן א ת פ י י ר א ל כ ס נ ד ר ‪ ,‬ש א י ר ג ן‬
‫כל‬
‫הניירות הדרושים‬
‫את‬
‫ה א ל ז ס י ם ואת פ ל י ט י ס פ ר ד ‪ ,‬ש ה ג י ע ו ל א ל ג ׳ י ר א ח ר י מ פ ל ת צ ר פ ת ‪.‬‬
‫כך‬
‫ג ד י ס ל מ ח ת ר ת פ ק י ד ב כ י ר ל ש ע ב ר ב מ ש ר ד ה פ נ י ם ‪ ,‬גי קלווה כהן‪ ,‬ש ש מ ר על‬
‫ק ש ר י ם ט ו ב י ם ע ם ק צ י נ י ם ב מ ש ט ר ת וישי ש א י פ ש ר ו ל ו ל ד א ו ג ל ב ט ח ו ן ה ק ב ו צ ה ‪.‬‬
‫ב ת ק ו פ ה זו נ פ ג ש ז׳וזה א ב ו ל ב י ר ג ם ע ם ר ו ב ר ט מ ו ר פ י ‪ ,‬יועצו האישי ש ל ה נ ש י א‬
‫ר ח ו ל ט שכיהן ב א ל ג ׳ י ר כ ק ו נ ס ו ל כ ל ל י ש ל ארה״ב‪ .‬ק פ י ט ן פ י ל פ ו ר ק י ב ל ע ל י ו‬
‫א ת ה פ י ק ו ד על ק ב ו צ ת מחץ ש ר ו ב ר ו ב ה ב א מ ק ב ו צ ת א נ ד ר י ת מ י ם ‪ ,‬ש ה צ ט ר פ ה‬
‫ל מ ח ת ר ת ב ע ז ר ת ו ש ל ד ״ ר ר פ א ל א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬בן דודו ש ל ז׳חה‪.‬‬
‫אחד‬
‫מחברי הקבוצה‪,‬‬
‫מ ר לווים‪ ,‬א י ר ג ן צי‬
‫מ כ ו נ י ו ת ושני‬
‫חברים‬
‫אחרים‪,‬‬
‫א י ר ג נ ו ק ב ו צ ו ת מ ח ת ר ת ב ש ת י ע ר י ם ש כ נ ו ת ל א ל ג ׳ י ר ‪ ,‬זין בן ס ע י ד ב ב ל י ד ה‬
‫וד״ר צ ר ו ר במילוונה‪.‬‬
‫ה מ ח ת ר ת ה י ת ה מ ו כ נ ה ל פ ע ו ל ה ‪ :‬ואז ה ת ק י י מ ה ‪ ,‬ב א ו ק ט ו ב ר‬
‫‪ ,1942‬פ ג י ש ה בין‬
‫נציגי צ ב א א ר ה ״ ב ל ב י ן נ צ י ג י ה מ ח ת ר ת ‪ ,‬ב ה נ ח ת ם ה ס כ ם על ש י ת ו ף פעולה‪ .‬ה פ ג י ש ה‬
‫התקיימה‬
‫ב ל י ל ה בחווה‬
‫בודדת‬
‫על יד‬
‫העיירה‬
‫שרשל‪ ,‬ע ל ש פ ת‬
‫הים‪:‬‬
‫בראש‬
‫ה א מ ר י ק א י ם ע מ ד ג נ ר ל ק ל ר ק ונילוו א ל י ו עוד א ר ב ע ה ק צ י נ י ם ב כ י ר י ם א מ ר י ק א י י ם ‪,‬‬
‫ב י נ י ה ם ה ג נ ר ל ל מ נ י צ ר ו ש ל ו ש ה א נ ג ל י ם ‪ .‬ה ם ה ג י ע ו ב צ ו ל ל ת וירדו לחופי א ל ג ׳ י ר‬
‫‪.2‬‬
‫מן הנודעות במשפחות צפון אפריקה‪ ,‬מתוכה קמו ראשי קהילות‪ ,‬רבנים‪ ,‬סופרים ורופאים‬
‫במשך מאות בשנים‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ב מ ד י ם ‪ .‬בין נציגי ה מ ח ת ר ת ‪ .‬ב מ ק ו מ ו ש ל ז׳וזה א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬ה י ה בן דודו ב ר נ ר ד ק ר ס נ ט י ‪.‬‬
‫ה מ ש ל ח ת ש ל ה מ ח ת ר ת ע מ ד ה ג נ ר ל מ ס ט ‪ ,‬ש ה ו ט ל עליו גם ל ה י ו ת א ח ר א י‬
‫בראש‬
‫ל פ ע ו ל ו ת ה צ ב א י ו ת שלה‪ -‬אמנם‪ ,‬ב ש ע ת ה פ ע ו ל ה ה ג נ ר ל מ ס ט לא ה ש ת ת ף ואז ק ב ל‬
‫ע ל ע צ מ ו א ת הפיקוד ד ה ה א ב ו ל כ י ר ‪ .‬ה א מ ר י ק א י ם ה ס כ י מ ו שאחרי נ ח י ת ת ם י ק ב ל‬
‫גיירו׳‬
‫גנרל‬
‫שברח‬
‫מהשבי‬
‫הגרמני‪,‬‬
‫את‬
‫הפיקוד‬
‫אפריקה‬
‫על‬
‫הצפונית‬
‫ויגייס‬
‫כ־‪ 350,000‬ח י י ל י ם צ ר פ ת י י ם ‪ ,‬שיילחמו ב מ ס ג ר ת ה כ ו ח ו ת ש ל ב נ ו ת ה ב ר י ת ‪ .‬ה ו ס כ ם‬
‫גם‬
‫שהאמריקאים יספקו ל מ ח ת ר ת גשק שיאפשר לה לכבוש את ערי אלג׳יריה‬
‫ו מ ר ו ק ו ו ל נ ט ר ל א ת ‪ 30,000‬ח י י ל י צ ב א וישי ו ל א פ ש ר א ת נ ח י ת ת כ ו ח ו ת ה ב ר י ת ל ל א‬
‫ק ר ב ‪ .‬כ מ ו כן נ ק ב ע ו מ פ ג ש י ם ע ם צ ו ל ל ו ת א מ ר י ק א י ו ת ב מ ש ך שלושה ל י ל ו ת ‪ ,‬ל ש ם‬
‫ה נ ש ק ל מ ח ת ר ת ‪ ,‬א ו ל ם אלה ל א ה ג י ע ו ל א ף א ח ת מן ה פ ג י ש ו ת ה א מ ו ר ו ת‬
‫מסירת‬
‫ב א ל ג ׳ י ר החלה כ ש ב י ד י ק ב ו צ ו ת‬
‫והפעולה‬
‫ה מ ח ת ר ת נ ש ק מיושן‪ .‬ה נ ש ק ה מ ו ד ר נ י‬
‫ה י ח י ד י ה י ה ה ק ר ב י ן ש ג נ ר ל ק ל ר ק נ ת ן כ מ ז כ ר ת ל ב ר נ ר ד ק ר ם נ ט י והסטן׳ היחידי׳‬
‫ש נ ש ל ח במזודה ד י פ ל ו מ ט י ת ל ק ו נ ס ו ל י ה ה א מ ר י ק א י ת ב א ל ג י י ר ו ש ר ו ב ר ט מ ו ר פ י נ ת ן‬
‫לזיוזה א ב ו ל כ י ר ב ל י ל הפעולה‪ .‬ל ע ו מ ת ז א ת מ י ל א ה ה מ ח ת ר ת א ת כ ל ש נ ד ר ש ממנה‪.‬‬
‫ב ד י ר ת ו של פ ר ו פ ס ו ר ה נ ר י א ב ו ל כ י ר ה ו ק ם מ ט ה ה מ ח ת ר ת ‪ ,‬כ ש ב ת ו מ ר כ ז ת א ת‬
‫‪3‬‬
‫כ ל פ ע ו ל ו ת ה ת ק ש ו ר ת ב מ כ ש י ר י א ל ח ו ט ו מ נ ה ל ת א ת מ ש ק ה י ח י ד ה ‪ .‬א ח י ה ז׳וזה‬
‫א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬אז בן ‪ ,22‬ק ב ל על עצמו א ת ה פ י ק ו ד ה צ ב א י ב ה ע י ד ר ם ש ל כ ל ה ק צ י נ י ם‬
‫הבכירים‪,‬‬
‫שהיו צ ר י כ י ם‬
‫להשתתף‬
‫בפעולה‪.‬‬
‫העוזרים‬
‫הקרובים‬
‫שלו היו כולם‬
‫י ה ו ד י ם ‪ ,‬ב נ י ה ד ו ד י ם שלו ר פ א ל ו ס ט ן א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬ב ר נ ר ד ק ר ס נ ט י ‪ ,‬לוסין שיש‪ ,‬וכן‬
‫פ י י ר א ל כ ס נ ד ר ‪ ,‬ג׳רמן לובין‪ ,‬א נ ד ר י מ ו ר ל י ‪ ,‬מ ר ם ל פ ל ו ס וגי קלווה כהן‪.‬‬
‫הפעולה‬
‫התחילה כמוסכם‪ ,‬ב ע ר ב של ה־‪ 7‬ב נ ו ב מ ב ר‬
‫‪ .1942‬ל מ ק ו מ ו ת הריכוז‬
‫ב א ו ב מ ק ו ם ‪ 850‬איש ש ה ת ג י י ס ו ל מ ח ת ר ת פ ח ו ת מ מ ח צ י ת ‪ ,‬כ־‪ 400‬צעירים׳ ש ק ב ו צ ת‬
‫א נ ד ר י ת מ י ם היווה א ת גרעיגה‪ .‬ז׳וזה א ב ו ל כ י ר ע מ ד ב ר א ש ה של ה ק ב ו צ ה ה מ ר כ ז י ת‬
‫י ח ד ע ם ב ר נ ר ד ק ר ס נ ט י ‪ ,‬גי קלווה וזין א ט י א ס ו ה ם ק ב ל ו ע ל ע צ מ ם א ת ת פ י ס ת‬
‫ה ק ו מ י ם ר י א מ המרכזי של ה מ ש ט ר ה ש מ ש ם ת צ א ג ה כ ל ה ה ו ר א ו ת ל ק ב ו צ ו ת ה א ח ר ו ת !‬
‫ל ע ז ר ת ק ב ו צ ה זו ע מ ד ה י ח י ד ת ק ש ר ש ב ה פ ע ל ו ל ו ם י י ן שיש‪ ,‬אחיו ש ל זיהה‪ ,‬פ ו ל‬
‫ד ר י ג ז ו ש נ י קצינים‪ .‬ב ר א ש ה ק ב ו צ ה ה ר א ש ו נ ה ע מ ד ד ״ ר מ ו ר ל י — ד נ י נ ו ס ‪ ,‬ש ע ל י ה‬
‫ה י ה ל ת פ ו ס א ת ה ק ס ר ק ט י ן ‪ ,‬א ת ה א ר מ ו ן ש ל ה מ פ ק ד ה ר א ש י ש ל צבא וישי ב א פ ר י ק ה‬
‫ה צ פ ו נ י ת ואת בנין ה פ י ק ו ד של הצי‪ .‬ע ו ז ר י ו ש ל ד ״ ר מ ו ר ל י היו ה״ה ס י ר ו ת ׳ א נ ד י ר‬
‫כהן‪ ,‬לוסין לופרני‪ ,‬מ ו ר י ס ח ב י ב ו ואחיו מ ר ס ל ‪ /‬י ע ל ה ק ב ו צ ה השניה ה ו ט ל ה ת פ ק י ד‬
‫לכבוש‬
‫א ת המטה ה כ ל ל י המחוזי ש ל ה צ ב א ‪ ,‬א ת מ ש ר ד ו ש ל מושל המחוז‪ ,‬א ת‬
‫ה ד ו א ר ה ר א ש י ואת ת ח נ ת השידור‪ .‬ב ר א ש ה ק ב ו צ ה ע מ ד ד ״ ר א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬ע ם מ ס פ ר‬
‫ע ו ז ר י ם ‪ ,‬ב י נ י ה ם אחיו םטפן‪ ,‬א ו ל י ו י ה ב ו ק נ ו ב ם ק י ‪ ,‬ק פ י ט ן פ י ל פ ו ר ‪ ,‬ליבן‪ ,‬א נ ד ר י ת מ י ם ‪,‬‬
‫ש ר ל ב ו ש ר ה ‪ ,‬א מ י ל א ט ל ן ר א י ס ‪ ,‬פ ר ד ג ׳ ס ע ד י ה א ו א ל י ד ו י ע ק ב ז ר מ ט י )בן ד ו ד נ ו ס ף‬
‫ש ל ז׳וזה(‪ ,‬א נ ד ר י לוי‪ ,‬ד ר י י פ ו ס ו ק ב ו צ ת ב ר י מ ו נ י ם ‪ .‬ת ו ך ק ב ו צ ה זו נ ה ר ג ו שני א נ ש י ם ‪:‬‬
‫י‪ .‬ה ק פ י ט ן פ י ל פ ו ר והסגן זין ד ר י י פ ו ס ‪.‬‬
‫ע ל הקבוצה השלישית היה לכבוש א ת ארמון המושל הכללי של אלג׳יריה‪.‬‬
‫בראשה‬
‫ע מ ד עו״הד מ ו ר י ם חיון ע ם ש נ י ח ב ר י ו בן ר ק ס ה ו א ב ו ק ס י ס ו ה פ ס י כ ו ל ו ג‬
‫ה נ ו ד ע רוזיה מוקיילי‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫הבת‪ ,‬קולם‪ ,‬שהיתר‪ ,‬לאחר מכן מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אלג׳יר נמצאת בארץ‬
‫והיא רעייתו של מחבר רשימה זו‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪60‬‬
‫כיום בנתניה‪.‬‬
‫ע ל ה ק ב ו צ ה ה ר ב י ע י ת היה ל כ ב ו ש א ת מ ר כ ז ה ט ל פ ו נ י ם המרכזי‪ .‬ב ק ב ו צ ה זה ה י ו‬
‫רוב‬
‫ה מ ש ת ת פ י ם צ ר פ ת י ם ‪ ,‬ל א יהודים׳ מ ב י נ י ה ם אני ר ו צ ה ל ה ז כ י ר ב מ י ו ח ד א ת‬
‫חברי ד״ר צביקלינסקי‪.‬‬
‫ע ל ה ק ב ו צ ה ה ח מ י ש י ת היה ל ע צ ו ר א ת ס ג נ ו של פטן‪ ,‬ה א ד מ י ר ל דרלן‪ ,‬ש ה י ה‬
‫ב מ ק ר ה ב א ו ת ה ה ת ק ו פ ה באלג׳יר‪ ,‬ב ר א ש ה ק ב ו צ ה ע מ ד ד א ס מ י ה ע ם ע ח ר י ו ש ב י נ י ה ם‬
‫נמצאו פייר אלכסנדר ומרםל פלוס‪.‬‬
‫הפעולה הצליחה ובוצעה ב ה ת א ם לתכנית‪ .‬העזרה האמריקאית היחידה היתה‬
‫‪3,000‬‬
‫ליטר דלק שהקונסוליה האמריקאית‬
‫ס י פ ק ה ‪ ,‬ה ד ל ק הזה א י פ ש ר‬
‫להפעיל‬
‫א ת ‪ 30‬ה מ כ ו נ י ו ת ש ס י פ ק מ ר לוויס‪ ,‬ש ה י ה ב ע ל מ ו ס ך ג ד ו ל ב א ל ג ׳ י ר ‪.‬‬
‫כל ‪.‬הפעולות בוצעו לפי ה ת כ נ י ת שנקבעה‬
‫העצבים‬
‫של העיר שותקו ובמקום‬
‫מ ר א ש ‪ :‬ה מ ע צ ר י ם נעשו‪ ,‬מ ר כ ז י‬
‫שעתיים‪ ,‬כמוסכם עם‬
‫גנרל קלרק‪,‬‬
‫החזיקה‬
‫הקבוצה את העיר במשך עשרים שעות ואיפשרה לצבא בנות ה ב ר י ת לגחות בסביבת‬
‫אלג׳יר‬
‫המחתרת‬
‫ולהכנס לתוכה בלי ש פ י כ ת דמים‪ .‬אלג׳יר היתה העיר היחידה שאנשי‬
‫ה צ ל י ח ו ל כ ב ש ה ‪ .‬ה פ ע ו ל ה ל א ה צ ל י ח ה באורן‪ ,‬א ף על פי שגוייםו ש ם‬
‫כ־‪ 3,000‬פ ו ע ל י ם‬
‫ב נ מ ל ו ב מ פ ע ל י ם א ח ר י ם ‪ ,‬גם ב מ ר ו ק ו לא ה צ ל י ח ה הפעולה‪ ,‬א ף‬
‫ראשי המחתרת‪ :‬רוז׳ה קרקסון ודודה אבולכביר מקבלים מידי גנרל צרפתי את אות החרות‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫על פי שאנשי ה מ ח ת ר ת אירגנו ב ה יחידות צ ב א לפעולה עלה בידם ש ל אנשי וישי‬
‫לדכא א ת המרד‪.‬‬
‫א ו ל ם ה ה צ ל ח ה ב א ל ג ׳ י ר ב ל ב ד נ ת נ ה ב י ד ם ש ל ה א מ ר י ק א י ם ראש‪ .‬ג ש ר ב א פ ר י ק ה‬
‫הצפונית‪ ,‬ד ב ר שאיפשר ל ה ם פ ע ו ל ה צ ב א י ת נ ג ד אנשי וישי‪ :‬אולם ע ת ה החליטי‬
‫האמריקאים‬
‫לפעול‬
‫בצורה‬
‫אחרת‬
‫ולמרות‬
‫ה ה ב ט ח ו ת שגתן‬
‫גנרל‬
‫ניהלו‬
‫קלרק‪,‬‬
‫צבא‬
‫ה א מ ר י ק א י ם מ ש א ו מ ת ן ע ם א ד מ י ר ל ד ר ל ן ו ע ם הגנרל‪ .‬ז׳ואן‪ ,‬ה מ פ ק ד י ם ׳ ש ל‬
‫וישי‪ ,‬ש נ ע צ ר ו ע ל ידי ה מ ח ת ר ת ו ס י כ מ ו א ת ם ש א ד מ י ר ל ד ר ל ן י ק ב ל ע ל י ו א ת ה פ י ק ו ד‬
‫באפריקה‬
‫הצפונית‬
‫כ ו ל ה ו ב ש ם ‪ .‬מ מ ש ל ת ו י ש י הוא ה צ ה י ר ע ל‬
‫הצטרפות‬
‫צרפת‬
‫לפעולות הצבאיות ש ל בנות הברית‪ .‬הוא פ ק ד ע ל כ ל היחידות הצרפתיות באלג׳יריה‬
‫ו ב מ ר ו ק ו ל ה צ ט ר ף ל כ ו ח ו ת ב נ ו ת ה ב ר י ת וע״י כ ך נ ש מ ר ב א פ ר י ק ה ה צ פ ו נ י ת ש ל ט ו ן‬
‫וישי ב ל י פ ט ן ו ב ל י וישי‪.‬‬
‫איך להסביר‬
‫ה ת נ ה ג ו ת זו י‬
‫רוברט‬
‫מורפי‬
‫הקוגסול‬
‫האמריקאי א מ ר‬
‫בגלוי‬
‫ל פ ר ו פ ס ו ר א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬ש ע ל א ר ה ״ ב ל ג צ ח ב מ ל ח מ ה ג ם ב ע ז ר ת השטן‪ ,‬א ם י ש צ ו ר ך‬
‫ב כ ך ‪ :‬ה ו א א מ ר ש ל י ה ו ד י ם ‪ ,‬ל ג ו ל י ם ט י ם ו ל ק ו מ ו ג י ס ט י ם א י ן ברירה‪ ,‬ה ם ח י י ב י ם ל ה י ו ת‬
‫נ ג ד ה ג ר מ נ י ם ‪ ,‬א ב ל ל א נ ש י וישי יש‬
‫ב ר י ר ה ו ה ם היו יכולים ל ג ר ו ם ל ה פ ס ד זמן‬
‫ו ל א פ ש ר נ ח י ת ה ש ל כ ו ח ו ת ג ר מ נ י י ם א ו א י ט ל ק י י ם ב מ ק ו ם אחר‪.‬‬
‫מ ב ח י נ ה זו יש הגיון ב ה ח ל ט ת ה א מ ר י ק א י י ם ‪ ,‬א ב ל ג ם א ח ר י ש כ ו ח ו ת ב ג ו ת ה ב ר י ת‬
‫החזיקו‬
‫שמרו‬
‫ב ע מ ד ת ם באפריקה הצפונית‪ ,‬ג ם ל א ח ר השמדת כוחות ר ו מ ל בטוניסיה‪,‬‬
‫ה א מ ר י ק א י ם ע ל ה ס כ ם ע ם א נ ש י וישי׳ כ ך ש א ח ר י ש ד ר ל ן ג ה ר ג ב ל י ל ח ג‬
‫ה מ ו ל ד ע ״ י קצין ג ו ל י ס ט י צ ע י ר ‪ ,‬ה ו צ א ק צ י ן ז ה ל ה ו ר ג וראשי ה מ ח ת ר ת ‪ ,‬ש א י פ ש ר ו‬
‫כניסת‬
‫האמריקאים ללא ק ר ב ‪ ,‬געצרו במחגה ריכוז בחלק הדרומי ש ל אלג׳יריה‬
‫והוחזקו ש ם ב ת ג א י ם ג ר ו ע י ם מ א ד ‪ .‬ב י ן ה ע צ ו ר י ם ש נ ש ל ח ו ל מ ח נ ה ה ר י כ ח ה י ה ג ם‬
‫ח ו ת נ י ‪ ,‬פ ר ו פ ס ו ר א ב ו ל כ י ר ‪ ,‬נ כ ה מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם הראשוגה‪ ,‬ו ג ב ז׳וזה א ב ו ל כ י ר ‪ .‬ה ם‬
‫שוחררו ר ק אחרי סערה שהקימו חוגים יהודיים בארצות הברית‪ .‬ג ם החוקים ש ל‬
‫וישי נ ש א ר ו ב ת ו ק ף ע ו ד זמן ר ב ו ב י ן ה י ת ר ה ב י ט ו ל ש ל צו כ ר מ י ה ׳ כ ך ש ב א י ז ו ר‬
‫ש ש ו ח ר ר ע״י‬
‫לתעמולת‬
‫יהודים‪,‬‬
‫היתד‪ .‬עדיין‬
‫אפלייה גגד‬
‫היהודים‪ ,‬ואפלייה זו‬
‫איפשרה‬
‫הגרמנים לטעון ש ג ם ה א מ ר י ק א י ם מ ב י נ י ם א ת סכנת השלטון היהודי‪.‬‬
‫ב מ ק ו מ ו ש ל ד ר ל ן נ מ ס ר ה ש ל ט ו ן ל ג נ ר ל ז׳ירו‪ ,‬ש ה י ה א מ נ ם א נ ש י ־ ג ר מ נ י ‪ ,‬א ב ל ק ר ו ב‬
‫ל ד י ע ו ת ש ל ו י ש י ב ת ח ו מ י ם א ח ר י ם ‪ :‬ר ק א ח ר י ו ע י ד ת א נ פ ה ע׳׳י ק ז ב ל נ ק ה ב ו ט ל‬
‫ה ש ל ט ו ן ה י ח י ד ש ל ד י ר ו ואז ה ו ח ז ר ו ל י ה ו ד י ם ה ז כ ו י ו ת ב ת ו ר א ז ר ח י צ ר פ ת ‪.‬‬
‫ביבליוגרפיה‪:‬‬
‫‪Les Cahiers Francais — 1943‬‬
‫‪1.‬‬
‫)פרסום גוליססי רשמי(‬
‫יהודי אלג׳יריה מאתי מיכאל אנסקי — הוצאת סיון‪.‬‬
‫‪2.‬‬
‫‪3. T.M. Danan, Ьа Vie Politique a Alger De 1940 a 1944.‬‬
‫‪4. Sert Ferriere Assemblee Consultative.‬‬
‫‪62‬‬
‫קולות זעקה‬
‫‪D‬‬
‫צרור המכתבים המובא בזה לפרסום הוא המשך ישיר לאלה שפורסמו‬
‫בקובץ א׳ של ״משואה״‪ .‬כקודמיהם באו גם אלה מתוך ארכיונו‬
‫של משה קול‪ ,‬אותם קיבל בעת המלחמה באמצעות נציגי הסוכנות‪,‬‬
‫ועד ההצלה‪ ,‬המשלחת ההסתדרותית ובלדרים זרים שפעלו בארצות‬
‫נייטרליות‪.‬‬
‫אנו מקוים להמשיך ולפרסם גם להבא ממכתבי הגיטאות‪ ,‬מתאי‬
‫האסורים בגרמניה וכן גס מכתבים שהגיעו מרחבי רוסיה ומסיביר —‬
‫אשר כולם מביעים זעקה מרה ואזעקה קורעת לב‪ .‬כידוע‪ ,‬רב בהם‬
‫הסתום והנסתר ויש לקרוא בעיון רב בין השורות למען שנבין את‬
‫המסתתר מאחורי מלים סתמיות וסתומות‪ .‬ניסינו — בהמשך למכתבים‬
‫— לפענח‪ ,‬במידת יכלתנו‪ ,‬חלק ממילות הסתר השמות‪.‬‬
‫בצרור זה כללנו שני מכתבים מפולין משנת ‪ ,1942‬האחד מחברינו‬
‫הוותיק‪ ,‬שמואל קפלן‪ ,‬ממייסדי התנועה‪ ,‬שניספה בגיטו והשני מאת‬
‫חברה אחת‪ ,‬אשר רמזיה מוכיחים על שליטתה בעברית והתמצאותה‬
‫בחיי הארץ )לדוגמא‪ :‬הדוד נחמן מנמירוב ועניני הגיוס בארץ(‪.‬‬
‫שני המכתבים מרומניה נכתבו על ידי ברל־דב שיבר ז״ל וחברנו‬
‫איציו־יצןזק־הרציג־ארצי יבל״א‪ ,‬המוכיחים שוב ושוב על הפעילות‬
‫האינטנסיבית של התנועה שם בעת השואה ועל מצבם החמור של‬
‫המוני היהודים בשטחי רומניה השונים ובעיקר בשטח הגירוש‬
‫בטרנסניסטריה‪.‬‬
‫המכתב האחרון הוא של ד״ר זיגפריד ר ו ט והוא החותם את הצרור‬
‫הצנוע והטרגי הזה — כפי שהטרגדיה שעברה על יהדות הונגריה היתה‬
‫זו אשר חתמה את הגורל המר של יהדות אירופה כולה‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫מכתב ראשון )מגרמנית(‬
‫וארשה ‪28.3.42‬‬
‫אחרי שתיקה ארוכה אני כותב לך שוב‪.‬‬
‫אני מתאר לי ששמעת מפרשקר מה שקורה אצלנו‪ .‬אנו עובדים כולנו בהרמוניה‬
‫מלאה‪ ,‬דבר שבודאי ישמח אותך מאד‪ .‬בהזדמנות זו אני יכול לדווח לך שהחברים‬
‫מוילנה הועברו אלינו ועובדים אתנו יחד בבתי המלאכה‪ .‬היה רצוי שאתה תאמר‬
‫למישה )קולודני( שאחיו סולמון נמצא אצל סאמקי והוא מבקש למסור ד״ש‬
‫לאנטין ו ר ב ק ה ‪.‬‬
‫כל המשפחה מודה לך בעד המשלוחים הטובים ומבקשת גם לעזור לאנטין‪ .‬אני‬
‫מקוה שהקשר בינינו יתמיד‪ ,‬מצדי אני יכול להבטיח זאת‪.‬‬
‫מצפה לתשובתכם המהירה‪.‬‬
‫ברכות לבביות‪.‬‬
‫שלך‪ ,‬סאמק‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫־‬
‫מכתב שני )מגרמנית(‬
‫וארשה ‪19.4.42‬‬
‫אני כתבתי לך ומצפה לתשובתכם‪ ,‬אני בריאה ואני מתגעגעת למישה )הנהגה ארץ(‬
‫תמסרו זאת למנהלת שלו‪.‬‬
‫אתה שואל מה שעושה שליטונסקי ׳ הוא נראה טוב‪ ,‬אוכל טוב‪ ,‬אבל אתה הרי‬
‫‪6‬‬
‫חורבות בית הכנסת הישן 'בלוח׳‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫יודע שהוא אגואיסט גדול ואיש לא נעים‪ .‬אתי הוא חי לפי מצב הרוח׳ עם בני‬
‫דודים ועם עמי שלי הוא רב וכועס עליהם מאד‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫לעומת זאת נראת אחותו הרוגה — רע מאד — כאילו היא לא אוכלת‪ .‬והוא הרי‬
‫‪8‬‬
‫אוכל ושותה‪ ,‬היא נראת יותר גרוע מאוחתו של נחמן בנמירוב‬
‫מה נשמע אצלכם ואצל מישה מה מצבו של הגיוס‬
‫‪1 0‬‬
‫י האם הוא עובד ומתקדם כמו‬
‫שכתבת ל י ?‬
‫אין לך מושג כמה מתגעגע עמי לאחותו של מישר״ גאולה‪ .‬חוץ מזה שום דבר‬
‫מיוחד‪ .‬תכתוב‪.‬‬
‫מכתב שלישי‬
‫שרה קהן‬
‫בוקרסט אמצע מאי ‪1943‬‬
‫)מגרמנית(‬
‫שלום חברים‪,‬‬
‫אני כותב בחפזון גדול בתשובה למכתב מ־‪ ,5.5‬שהגיע היום‪.‬‬
‫אני מאד כועס עקב תלונותיכם על שתיקתנו‪ .‬בכל מקרה שנזדמן לכאן שליח‬
‫‪11‬‬
‫—‬
‫נצלנו את ההזדמנות ואנו מאד מתפלאים שדווקא מכתביגו לא הגיעו ליעדם‪ .‬אולי‬
‫היה צורך להשמידם בדרך‪ :‬יחד עם המכתב עליו אתם מדברים — מסרנו גם‬
‫דאר אחר ומאד חבל שלא קבלתם אותו‪ .‬במכתבים אלה אנו אשרנו את קבלת הסכומים‬
‫לפי המפתח הישן — ומחינו נגד השיטה והיחס של ועד העליה כלפי הנוער‬
‫ובעיותיו וגם כתבנו בפרוטרוט על הגירוש‪.‬‬
‫הסיבה שאין אנחנו משתמשים בדאר‬
‫‪12‬‬
‫היא שאנו לא אנו מעריכים את זאת‪.‬‬
‫הכתיבה נהפכת לכלי ריק — מכיוון שאי אפשר לכתוב מה שהוא משמעותי וחשוב‪.‬‬
‫זה המכתב השביעי מאז נסיעת הילדים ואתה כותב שלא קבלתי שום מכתב מהם‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫אני מאד מצטער על כך‪ .‬כבר הסברתי לך שאין אנו לוקים בעצלות כתיבה או‬
‫משהו בדומה לכך‪ .‬אנו לא יכולים להסכים לכך שתדונו על פעילות התנועה לפי‬
‫מספר המכתבים שמגיעים אליכם — מכיית שמאתנו יצאו הרבה יותר מכתבים‬
‫ומתוך המכתבים של כל אחד יכולתם גם כן לסכם לעצמכם תמוגה ברורה על‬
‫העבודה שאנחנו עושים כאן בכל השטחים‪ .‬אנו לא מבקשים זרי תהילה׳ אנו לא‬
‫דרושים אות הצטיינות — אנחנו עושים הלא את חובתנו; אבל תלונות לא נוכל‬
‫לקבל בשום אופן‪.‬‬
‫אולי ידוע לכם ממכתבי הכתוב בכתב יד‪ ,‬אולם ליתר בטחון אני חוזר על תכנו‬
‫בקצרה‪:‬‬
‫פרוסקה קבלה את המכתב מ־‪ 5.4‬והתוכן ידוע לי‪ .‬לא צריך לכתוב במיוחד חוץ‬
‫מצ׳ר מכיוון שאנחנו מודעים לכל ועל הכל‪ ,‬וגם לנו מוסרים דו״ח על כל המתרחש‪.‬‬
‫אנו מאורגנים בצורה צנטרליסטית והוועד המרכזי בידו הניהול והאחריות‪.‬‬
‫ליאו־ארתור‬
‫‪14‬‬
‫צ׳רנוביץ קבל את המתנות שלך ואת מרביתן העביר לגירוש‪ .‬בפעם‬
‫הבאה אשלח את החשבון המדוייק‪ ,‬הצרכים שלהם גדלו עתה מכיוון שבתור קבוצה‬
‫הם סובלים מאותה מחלה ממנה סבל בזמנו משה והרופאים עולים ביוקר רב‪ .‬יש‬
‫לחשוש מסיבוכים שיצופו ואת אלה יש למנוע‪.‬‬
‫מרבית הבחורים מכל הערים נמצאים עתה בעבודה‪ ,‬רק הצעירים מאד והבחורות‬
‫נשארים בבית‪ .‬יש לעזור להם מכיוון שהם חיים יום יום את החוויות של ״ההגדה‬
‫שלפסח״‪.‬‬
‫אצל פוסקה נמצא מספר גדול של חברים והבחורות שבסביבה עוזרות להם יפה‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ועד התרבות שלנו מכין חומר עיוני ואידיאולוגי בנידון ואנו מקוים להוציא לאור‬
‫חוברת‪ .‬הפוגחלץ עובדים בכל שלושת הסגיפים‪ .‬חוג אידיאולוגי מעבד תכניות‬
‫‪15‬‬
‫לעתיד‪ ,‬אגי חוזר על מה שכתבתי על גירוש‪ ,‬שם פועל ועד הגירוש המורכב‬
‫מ־מוטיו ״‪ ,‬מילו ומושקו ‪ .‬לועד יש קשר טוב יותר עם המזרח‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪17‬‬
‫במערב עובדים צוצי ביילה והם בקשר עם כל החברים‪ .‬עכשיו הם מתחילים‬
‫‪10‬‬
‫לעבוד כמחנכים בבתי יתומים‪ .‬זה דבר מה חשוב מאד מכיוון שצריך גם לרפא את‬
‫הנשמות השבורות‪ ,‬הם גם עושים שם הכשרה‪ .‬יש לנו שם גם קרבנות‪ .‬טוטיו‬
‫מייצג את ״הנוער הציוני״ בוועד הציוני‪ .‬עבודתו והאופן בו אירגן את הקופה‬
‫המשותפת לעזרה‪ ,‬עוררה את התפעלות כולם‪ ,‬אלא שהעזרה לא מספיקה‪ .‬המצב‬
‫שם הוא אולי בלתי מובן לכם ואינכם יכולים לתאר זאת לעצמכם‪ :‬ערומים‪ ,‬רעבים‪,‬‬
‫הם מתקרבים לאט למצב בלתי אנושי׳ חוץ מסכנות אחרות שמאיימות עליהם ואף‬
‫על פי כן מצדים שם חברים הלומדים עברית ולא איבדו את התקווה והאמונה‬
‫לגאולה הקרובה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪у‬‬
‫נ‬
‫)‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ר ומבוגרים( לא מספיקים‪ .‬אם אתם לא‬
‫תשלחו לנו ‪ 5‬מליון )כפול( כפי שדרשנו בכדי שנוכל מהר ובאופן מאסיבי לעזור‬
‫— אתם מטילים על מצפונכם אחריות עצומה׳ עם הבעת סימפטיה בלבד אי־אפשר‬
‫לעזור להם‪ ,‬אם עליה אינה יכולה לעזור — אז עזרה צריכה לעזור‪.‬‬
‫במכתב למישה )כתב יד( אתם תמצאו עת־ פרטים נוספים על התנאים והמצב של‬
‫התנועה‪ ,‬אצל ברוך נ מ צ א חבר ההנהגה הראשית‪ ,‬מאיר מונו י ‪ ,‬כבר כתבתי לכם‬
‫‪2‬‬
‫‪20‬‬
‫עליו‪ .‬אבל כנראה המכתב לא הגיע אליכם‪ .‬כבר שלוש שנים הוא שם — מקרה‬
‫אומלל בתקופה שחורה הביאה לנידויו והרחקותו‪ .‬האנשים במקום )עסקנים מקומיים(‬
‫לא רוצים להכיר בזכויותיו׳ אתם צריכים לעזור לו דרך עזרה ועליה‪ .‬הכתובת‬
‫שלו‪ ...‬תדברו עם ברלס ותתקשרו אתו ישירות‪ ,‬הוא עכשיו בעבודה ‪ ,‬אבל‬
‫משפחתו תשלח לו את הדאר שיגיע עבורו‪ .‬את מצב הענינים בוועד העליה אתם‬
‫‪22‬‬
‫מכירים‪ .‬חוץ מבנב‪ ,‬אין לאנשים כל הבנה לדרישתנו וענינינו‪ .‬היה רצוי שתציעו‬
‫את איציו וינקו כנציגי הנוער בוועד הזה‪.‬‬
‫אנחנו רוצים לשמור ב־אירצנים על ה״אוטוגומיה הישנה״ שלא נהיה לכדור‬
‫משחק לאינטריגות פוליטיות‪ ,‬זה רק יזיק לתנועה החלוצית‪.‬‬
‫אני מקוד‪ ,‬שתקבלו את המכתב הזה כמו גם המכתב למישה‪ .‬אנו עומדים כאן על‬
‫המשמר‪ ,‬אנחנו רוצים שאתם‪ ,‬מישר‪ ,‬ומולדת‪ ,‬תהיו משוכנעים בכך‪ .‬זו אינה מילה‬
‫ריקה — אלא המציאות האמיתית‪ .‬״לא נכנע״!‬
‫בתקוה לגאולה הקרובה‪ ,‬אנו נפרדים בשלום ובברכה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫איציו הר‪ .‬דב שוב‪.‬‬
‫הוועדה המרכזת‪.‬‬
‫בוקרסמ ‪17.5‬‬
‫מכתב רביעי )מגרמגית(‬
‫יקירי האהובים‪,‬‬
‫בימים של געגועים שאין לתארם חשבתי הרבה עליכם ממרחקים‪.‬‬
‫כל יום חולף הופך לעבר — ואת שנת הנעורים ליותר יפה ועוטף הכל בברק‬
‫הבא מעומקה של הנשמה‪.‬‬
‫האם לתאר בפניכם את שמחתי בעת קבלתי ידיעה מכם? זה מיותר‪ .‬זו לא העת‬
‫להרבות במלים‪ ,‬לכן אני אכתוב לכם עלינו ועל טוני ‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪67‬‬
‫כולנו בריאים‪ ,‬אנו נתונים בעיסוקנו הישן ועל העסקים אין להתלונן — יש לנו‬
‫מה שנחוץ‪ .‬את הלימודים גמרו זה מזמן ונעשו לבעלי מקצוע טובים‪ .‬טוני גם‬
‫מרוצה — כי הילדים דואגים לה יפה מאד‪ .‬זה עלה אפילו על כל הציפיות שלה‪.‬‬
‫לעומת זאת המצב של הדוד ט\ לא טוב ובגלל מחלת הגירוש הוא התרושש‬
‫לחלוטין‪ .‬עזרה דואגת לו — אבל גם הוא אינו מסוגל לטפל במשפחה כה גדולה‬
‫זוזו השתנתה לבלי הכר‪ .‬מילו וגם מושקו עוזרים‪ ,‬גם טורי ושרול‪ .‬לא צריכים‬
‫להתלונן יש להם הכל ומרוויחים די טוב במקצועם‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫היו לי הרבה שאלות מכיוון שהמכתבים המגיעים אלינו הם כה מעטים‪ .‬תכתבו‬
‫עליכם‪ ,‬על המשפחה ועל ההתעסקויות‪ .‬מה שלום הילדים קוקה ורישרד‪ ,‬האם הם‬
‫טובים? אני מתאר לי שהשתנו מאד‪ ,‬לפחות הייתי מבקש תמוגה של כולכם‪.‬‬
‫תכתבו על הכל‪ ,‬אין לכם מושג עד כמה כל ידיעה הבאה מכם משמחת אותנו‪.‬‬
‫מה שלומם של דוד — מישה‪ .‬תכתבו לגו על כולם‪.‬‬
‫אני מחבק ומנשק אתכם‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫בגעגועים שלך‪,‬‬
‫איציו הר‪.‬‬
‫בודפסט ‪31.3.1943‬‬
‫מכתב חמישי )מגרמנית(‬
‫כובת המכתב‪ ,‬דייר זיגפריד רוט‪ ,‬ממנהיגיה הבולטים של ציוני הונגריה‪,‬‬
‫היה נציגה של התנועה בוועד העזרה וההצלה וסייע רבות לאנשי ־הנוער הציוני׳׳‬
‫ולקבוצות המחתרת של חברינו מפולין שהגיעו להונגריה‪ .‬בעת הכבוש הנאצי‬
‫הפיץ ברבים את המידע האמיתי על אושוויץ ונאסר על ידי הגםסאפו‪ .‬כיום‪ ,‬מנהל‬
‫הקונגרס היהודי העולמי בלונדון‪ .‬המכתב שלפנינו רב בו הסתום מםעמי‬
‫קונספירציה‪ ,‬אך הוא מגלה לקורא בין השיסין את מצבה העגום ואת אוירת‬
‫המתח בה היתה נתונה יהדות הונגריה ב־‪ ,1943‬עוד בטרם השתלטו עליה הנאצים‬
‫השתלטות מלאה )ראה גם רשימותיהם של משה בידרמן‪ ,‬פרקי ־הנוער הציוני׳׳‬
‫בהונגריה במשואה א׳ ושל דיר משה גונדה במשואה בי‪ ,‬ובקובץ שלפנינו‬
‫ברשימתו של יעקב רוזנברג(‪.‬‬
‫מכתבך מ־‪ 5‬בדצמבר גרם לי שמחה רבה‪ ,‬כמוהו המכתב שהופגה אל טיבור‪ ,‬אותו‬
‫הוא מסר לי לקריאה‪ .‬ברצוני להשיב לך עתה ובקצור נמךץ כי אני עסוק מאד‪.‬‬
‫כ״כ כתבתי לך יחד עם יאנו וגם קראתי את תשובתך‪.‬‬
‫ב־‪ 5‬באפריל אכתוב לך יותר כי אהיה פנוי הרבה יותר‪ ,‬אכתוב אז הן יחד עם‬
‫יאנו והן בנפרד לך ולקולודני‪ .‬המכתבים אני מוסר לסמי למען שגם הוא יוכל‬
‫לכתוב ולהשיב לך‪ .‬יש לקוות כי לא ישכח לשלוח אותם‪.‬‬
‫למען הסדר הטוב אבקשך לאשר לי שאמנם קבלת ממנו את המכתבים החתומים‬
‫בחתימת ידי‪ ,‬אחרת אין כל הגיון בכתיבת ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אני שמח שמצבך ומצבם של ידידי הוא טוב ואני רשאי לבשר לך כזאת גם על‬
‫משפחתי‪ .‬אנו בסדר‪ ,‬אנו עובדים הרבה ובחריצות ובהתחשב בתנאים הקיימים‬
‫הרי מצבנו תקין‪ .‬כמובן שאנו •נתונים בדאגות מרובות‪ ,‬רוחגיות וגשמיות׳ אולם כפי‬
‫שידוע לך אין אנו נכנעים בקלות‪ .‬אמנם אנו סובלים ובכל זאת מסתדרים‪ .‬העיקר‬
‫הוא שלא איבדנו את אמונתנו ולא גאבד אותה גם בעתיד ואנו חושבים בגעגועים‬
‫רבים על משפחתנו‪ .‬בחפץ לב הייתי רוצה כבר להיות ביחד אתכם‪ ,‬במחשבותי‬
‫אני אתכם תמיד‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫עם יאנו אני נפגש לעתים קרובות ואנו מיודדים מאד‪ ,‬הוא מספר לי רבות על הדוד‬
‫עזרה‪ ,‬אולם מה שגוגע לדודה חלוקה אינני מרוצה ממצבה‪ .‬אני כותב לך זאת‬
‫בכדי שתדון על כך עם סמו‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫יאנו דיווח לך על קראום ‪ ,‬הוא באמת מתנהג שלא כראוי‪ ,‬לא רק כלפי‪.‬יאנו אלא‬
‫שגם אני יכול להצטרף לתלונותיו של יאנו‪.‬‬
‫בינתיים אני שוב יכול לומר שכל בני המשפחה בריאים ומצפים ממך לידיעות‬
‫נוספות‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬בעוד ימים אחדים תקבל מכתבים נוספים‪ ,‬ובלבד שבינתיים‬
‫אקבל סימן־חיים ממך שאמנם את חתימתי ראית וכי ידוע לך שאני עודני חי‬
‫וכתובתי בידך‪ ,‬כי לאחרונה שלחת מכתבים לכתובת בלתי נכונה ובגלל זה קבלתי‬
‫אותם באיחור‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫דרוש נא בשלום כל מכרי‪ ,‬ובמיוחד קולודני ויתר הידידים והחברים‪ ,‬אני מקוד‪.‬‬
‫לשמוע ממך ולקבל באורח ישיר את אישורך שאמנם קבלתם את המכתבים שלי‪.‬‬
‫שלך׳‬
‫זיגפריד‬
‫)ארכיון ״משואה״‪ ,‬תיק קול ‪(52‬‬
‫לודז׳ — גירוש ילדי בית־יתומים‬
‫‪69‬‬
‫נספח‬
‫פיענוח שמות וסמלים‬
‫)דברי הסבר והערות(‬
‫‪.1‬‬
‫יעקב פראשקר‬
‫‪.2‬‬
‫סולומון‬
‫‪.3‬‬
‫סאמק‬
‫‪.4‬‬
‫אנטין‬
‫מראשי התנועה בפולין‪ ,‬יליד לודז׳‪ ,‬מפקד פלוגת‬
‫הלוחמים של התנועה במרד גיסו וארשה‪ ,‬שם נפל‪.‬‬
‫שמעון אנטין‪ ,‬ממנהיגי המחתרת בוילנה‪ ,‬איש הנוער‬
‫הציוני‪ ,‬נרצח בידי הנאצים בכלא פאוויאק בוארשה‪.‬‬
‫קפלן‪ ,‬שמו סימל את התנועה בהתכתבויות הסודיות‪.‬‬
‫הוא גם כותב המכתב‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫רבקה‬
‫שליטונסקי‬
‫עמי‬
‫הרוגה‬
‫אחותו של נחמן מנמירוב‬
‫אחיו של סולומון בארץ‪.‬‬
‫סוסנובסקה‪ ,‬כיום בראשון לציון‪.‬‬
‫השליט הגרמני‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫הכוונה ליהודי הגיטאות‪.‬‬
‫הכוונה ל״עיר ההרגה״ של ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק שנקראה‬
‫בתחילה )עקב הצנזורה הצארית( ־משא נמירוב״‪.‬‬
‫‪ .10‬הגיוס‬
‫‪ .11‬שליח‬
‫הגיומ לצבא בארץ‪.‬‬
‫בלדר דיפלומטי שבאמצעותם ניתן היה להעביר דואר‬
‫חסוי‪.‬‬
‫‪ .12‬דאר‬
‫מכתבים באמצעות הצלב האדום שדרכם אפשר היה‬
‫לכתוב משפטים רגילים ומעטים ולא היה לו ערך‬
‫בתנאי המחתרת‪.‬‬
‫‪ .13‬נסיעת הילדים‬
‫קבוצות ילדים מהונגריה שנסעה עם החברים פרמינגר‬
‫וליכטנברג מבודפסס לקושסא דרך בוקרםם‪.‬‬
‫‪ .14‬ליאו‬
‫ורדי )רוזנשסוק(‪ ,‬ארתור — סורי הולצהקר‪ ,‬מפעילי‬
‫התנועה בצ׳רנוביץ‪.‬‬
‫‪ .15‬פוגלחץ‬
‫‪ .16‬טוטיו‬
‫‪.17‬‬
‫‪.18‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫מילו‬
‫מושקו‬
‫צוצי־ביילה‬
‫ברוך‬
‫מאיר מונו‬
‫‪.22‬‬
‫‪.23‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪.25‬‬
‫‪.26‬‬
‫‪.27‬‬
‫‪.28‬‬
‫בפלוגת עבודה‬
‫אירצנים‬
‫טוני‬
‫הדוד ט‪.‬‬
‫דוד צימנד ז״ל‬
‫חלוקה‬
‫קראוס‬
‫פלוגת חלוצים‪.‬‬
‫שימש‬
‫בשביל‬
‫כצופן‬
‫םרנסניססריה‪,‬‬
‫כיום‬
‫אלוף‬
‫משנה יצחק ילון‪.‬‬
‫מילו דרך‪ ,‬מפעילי התנועה בצ׳רנוביץ‪.‬‬
‫רוזנצוויג ז״ל‪ ,‬מפעילי התנועה בצ׳רנוביץ‪.‬‬
‫דוד גיטר< רוזנבלם )כיום בקנדה(‪.‬‬
‫הצופן לבולגריה‪.‬‬
‫עבד‬
‫בהנהגה‬
‫הראשית‬
‫בבוקרסט‬
‫ובהיותו‬
‫נתין‬
‫בולגריה‪ .‬הוא גורש לשם‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫עבודת כפייה‪.‬‬
‫ארגון הציונים‪.‬‬
‫התנועה‪.‬‬
‫םרנסניםטריה‪.‬‬
‫שישב אז בקושטא‪.‬‬
‫חלוקת העזרה המגיעה מן הארץ‪ ,‬משווייץ ומקושסא‪.‬‬
‫אז מנהל המשרד הא׳׳י‪.‬‬
‫בחזיתות הקרב ובמערכות ההצלה‬
‫פרופ‪ .‬אריה לוי‬
‫בית־הילדים על שם אבא ברדיציב‬
‫של תנועת ״הנוער הציוני׳‪ /‬בדברצן‪ ,‬הונגריה‬
‫הקמת בתי ״י לדי ם על־ידי תנועות נוער ציוניות הונגריות‬
‫בעת ה‪3‬יבוש הנאצי‪.‬‬
‫ב ת ק ו פ ת ה ש ל ם ו ן ה נ א צ י ב ה ו נ ג ר י ה יזמו ת נ ו ע ו ת ה נ ו ע ר ה צ י ו נ י ו ת פ ע ו ל ו ת ה צ ל ה‬
‫שונות‪ .‬פ ע ו ל ו ת א ל ה ה ג י ע ו ל ג י ב ו ש א י ר ג ו נ י מ ק י ף ר ק א ח ר י גרוש כ ל ה י ה ו ד י ם מ ע ר י‬
‫השדה ל מ ח נ ו ת ה מ ת ת באושוויץ‪ .‬א ו ב ל ו ס י ה י ה ו ד י ת נ ש א ר ה ר ק ב ב ו ד פ ש ט ו ה ת נ ו ע ו ת‬
‫ה צ י ו נ י ו ת ג י ל ו פ ע י ל ו ת ר ב ת ה י ק ף ב מ ט ר ה ל ה צ י ל נ פ ש ו ת יהודיות‪ .‬נעשו נ ס י ו נ ו ת‬
‫לפעול ב כ ל ד ר ך אפשרית‪ .‬הושכרו בונקרים לשמש מחבוא לאלה שרצו ל ה ס ת ת ר‬
‫מ ע י נ י ה נ א צ י ם ‪ ,‬ה ו פ צ ו ת ע ו ד ו ת ״אריות״ )תעודות מזוייפות ש ה י ע ד ו על כ ך שנושאן‬
‫הוא נ ו צ ר י ( וגוצלו ק ש ר י ם ב י ן ־ ל א ו מ י י ם ל פ ע ו ל גם ב מ י ש ו ר ל י ג ל י ‪.‬‬
‫עוד‬
‫בתקופת השלטון הנאצי הוקמו בבודפשט ובסביבתה מ ס פ ר בתי־ילדים‬
‫יהודיים ע ל י ה ם פ ר ש ו א ת ח ס ו ת ם ה א י ר ג ו ן ה ב י נ ל א ו מ י ש ל ה צ ל ב האדום‪ ,‬ו נ צ י נ ו י ו ת‬
‫של מ ד י נ ו ת נ י י ט ר ל י ו ת ש ה י ת ה ל ה ם צ י ר ו ת ב ב ו ד פ ש ט ‪ .‬מ ד י נ ו ת א ל ה ה י ו ‪ :‬טורקיה‪,‬‬
‫ש ב ד י ה ‪ ,‬שתייץ‪ ,‬ס פ ר ד וכן נ צ י ג ו ת הוותיקן‪ .‬ה ו ק ו מ ו ש נ י ס ו ג י ם ש ל ב ת י ־ י ל ד י ם —‬
‫פעוטונים‪ ,‬שם קיבלו מחסה פעוטים יחד עם אמותיהם‪ ,‬ובתי־ילדים בהם התקבלו‬
‫י ל ד י ם ב נ י ‪ ,10—16‬ש ש ה ו ש ם ב מ ס ג ר ת ח ב ר ת י ל ד י ם ו ל ל א ה ו ר י ה ם ‪.‬‬
‫ב א ו פ ן פ ו ר מ ל י מ ע ו נ י ם א ל ה א ו ר ג נ ו והוחזקו ע ל ־ י ד י נ צ י ג ו י ו ת זרות‪ ,‬א ך באופן‬
‫מעשי‬
‫היוזמה לאירגונים‬
‫באה מ ט ע ם תנועות‬
‫נוער ציוניות‪ ,‬והדאגה‬
‫המתמדת‬
‫ל ה ח ז ק ת ם היתד‪ .‬נ ת ו נ ה גם כן ב י ד י ת נ ו ע ו ת הנוער‪ .‬ה מ ד ר י כ י ם וכן הצוות ה ט כ נ י ש ל‬
‫מעונים א ל ה באו ב ע י ק ר מ ק ר ב חברי התנועות‪.‬‬
‫ב ב ת י ־ י ל ד י ם א ל ה ק י ב ל ו מ ח ס ה מ א ו ת ילדים‪ .‬ר ו ב ב ת י ־ ה י ל ד י ם ה ו ק מ ו ב ח ו ד ש י ם‬
‫א ו ק ט ו ב ר ־ נ ו ב מ ב ר ש ל ‪ 1944‬ו ה י ל ד י ם ש ה ו ש ם עד ה ש ח ר ו ר ‪ ,‬כ ל ו מ ר ע ד פ ב ר ו א ר ‪.1945‬‬
‫לאחדים‬
‫מ ב ת י ־ ה י ל ד י ם ש י ח ק ה מ ז ל ו ה ם ש ו ח ר ר ו ע ל ־ י ד י ה ר ו ס י ם זמן ק צ ר‬
‫א ח ד י ה ת ח ל ת ה מ צ ו ר ע ל ב ו ד פ ש ט ע ו ד בחודש ינואר‪ .‬א ך א ל ה ש ש ו כ נ ו ב ר ו ב ע י ם‬
‫ששוחררו‬
‫ר ק ב ש ל ב ה א ח ר ו ן של ה מ צ ו ר ס ב ל ו מ ת נ א י ם ק ש י ם ו פ י ג ו ע י ם ח מ ו ר י ם‬
‫‪73‬‬
‫כמעט במשך חודשים‪ .‬במקומות אחדים נאלצו המבוגרים לברוח והילדים נשארו‬
‫שבועות אחדים לפני השחרור ללא כל טיפול‪.‬‬
‫המשן הפעולה אחרי שחרור בודפשט‬
‫אחדי שחרור בודפשט מידי הנאצים הגבירו התנועות הציוניות את פעילויו­‬
‫תיהם במישורים שונים ותשומת־לב מיוחדת הופנתה לפעולה בתחום הצלת הילדים‪.‬‬
‫אלא שבפרק זמן זה התווסף למניע ההומניטרי גורם נוסף והוא המניע הציוני‪.‬‬
‫תנועות הנוער הציוניות שאפו להעניק לצעירים חינוך ציוני‪ ,‬ולכוון אותם לדךך‬
‫של הגשמה ציונית חלוצית‪ .‬הוקמו מועדונים‪ ,‬״קנים״ וכוי‪ ,‬אך יחד עם זאת לא‬
‫הוזנח הרעיון של המשך קיום בתי־ילדים‪ ,‬בהם יתחנך נוער יהודי ברוח ציונית‪.‬‬
‫שני גורמים שמשו באותם הימים מנוף חזק להקמת בתי־ילדים והם«‬
‫)‪ (1‬המצוקה הכלכלית )‪ (2‬והאידיאה של חינוך משותף‪ .‬שני גופים תרמו מנסיונם‬
‫להוציא לפועל את הקמת בתי־הילדים והם תנועות הנוער הציוניות ואירגון הסיוע‬
‫האמריקאי שהיה מכונה ״ג׳וינט״‪.‬‬
‫אחרי שחרור בודפשט היתה כלכלת העיר הרוסה‬
‫המצוקה הכלכלית —‬
‫לגמרי‪ .‬תושבי העיר סבלו חרפת רעב‪ .‬מזון לא היה בנמצא‪ .‬הבירה ההונגרית‬
‫היתה מרוחקת מהאזורים החקלאיים ובאין תחבורה במדינה לא הגיע מזון‬
‫לבודפשט‪ .‬בתנאי רעב אלה היה כוח משיכה רב לבתי־ילדים בהם זכו הילדים‬
‫בתחנת הרכבת בדברצן‪ .‬פרידה מקבוצת ילדים העולים לארץ ישראל‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫לטיפול מלא‪ .‬גם הורים‪ ,‬שבתנאים רגילים היו נמנעים לשלוח ילדיהם לבתי־‬
‫ילדים‪ ,‬הסכימו לעשות זאת נוכח המצוקה בה הו נתונים‪ .‬אך רבים מן הילדים‬
‫שפנו למוסד היו מנותקים ממשפחותיהם‪ .‬מיעוטם היו יתומים ומרביתם היו ילדים‬
‫שהוריהם נלקחו למחנה עבודה ועדיין היו מצויים באותם החלקים של הועריד‪.‬‬
‫שהיו כבושים בידי הנאצים‪.‬‬
‫חמיה מזעזעת היתד‪ .‬המפגש עם ילדים ששוחררו משלטון הנאצי‪ .‬אחד מחברי‬
‫תנועת הנוער סיפר‪ ,‬שמיד אחרי שחרור רובע בו היה מצוי בית־הילדים יהודי‪,‬‬
‫הזדרז להגיע לשם ולהושיט עזרה לניצולים‪ .‬מחזה אימה היה לגגד עיניו‪ .‬ילדים‬
‫חלושים סרוחים על מטותיהם ללא כוח לנוע וביניהם אחדים כבר ללא רוח חיים‪.‬‬
‫משימתו הראשונה היתד‪ — .‬כך סיפר החבר — להפריד בין אלה שמתו לבין‬
‫אלה שנשארו בחיים‪.‬‬
‫גם ניצולים אלה היו מועמדים לקליטה לבתי־ילדים שהוקמו אחרי המלחמה‪.‬‬
‫האידיאה של חינוך משותף —‬
‫האידיאה של חיים קולקטיביים היתד‪,‬‬
‫ללא כל ספק‪ ,‬גורם חשוב בקבלת הרעיון של הקמת בתי־ילדים ובעיצוב דפוסי‬
‫חינוך בתוכם‪ .‬בית־הילדים לא נתפס על־ידי מייסדיו כמסגרת מעבר בה מקבלים‬
‫צעירים אחדים את חינוכם‪ ,‬אלא כמסגרת המכינה את הצעירים לחיים משותפים‬
‫בעתיד‪ .‬דיברו על עליה לארץ ישראל במסגרת קבוצתית ועל המשך החיים בארץ‬
‫במסגרת קולקטיבית‪.‬‬
‫הרעיון של חינוך משותף שאב חיזוק לא רק ממקורות בארץ ישראל אלא‬
‫אף מדפוסים שהתגבשו בגולה‪ .‬במסגרת התנועה הציונית‪ ,‬צורת ההכנה לעליה‬
‫לארץ ישראל היתד‪ .,‬״ההכשרה החלוצית״‪ .‬בהכשרה היה הרעיה הקולקטיבי‬
‫דומיננטי וכשהוקמו בתי־הילדים עמד במידה רבה הדגם של דפוס חיים בהכשרה‬
‫לנגד עיני המייסדים‪ .‬בתי־ילדים שהיו מיועדים לגילאי ‪ 15—17‬אף כונו בשם‬
‫״מיהר‪,‬״‪ ,‬שרק מועטים ידעו‪ ,‬שהוא קיצור הביטוי ״מידל־הכשרה״ כלומר הכשרה‬
‫לגיל ביניים‪.‬‬
‫הנהירה אל ערי שדה‬
‫בעת שדובר על הקמת בתי־ילדים בתקופה שאחרי המלחמה‪ ,‬היה ברור‬
‫לכל‪ ,‬שמוסדות אלד‪ .‬צריכים לקום בערי שדה־שבהוגגריה ולא בבודפשט‪ .‬הסיבה‬
‫לכך היתד‪ .‬בעיקר בקשיים של אספקת מזון בבודפשט‪ .‬חלקים אחדים של הונגריה‬
‫שוחררו כמעט שנה לפני שחרור בודפשט‪ .‬באיזורים אלה התארגנו בינתיים‬
‫החיים כסדרם‪ .‬גם באזורים אלה שרר מחסור המוך במזון‪ ,‬אך בשעור נמוך‬
‫יותר מאשר בבודפשט‪ .‬תנועות נוער ציוניות שונות אירגנו בבודפשט קבוצות‬
‫ילדים תוך כמנה להעביר אותם לבתי־ילדים שיוקמו בערי שדה‪ .‬בערי שדה אלה‬
‫היו מצרים כבר יהודים אחדים שחזרו לשם ממחנות ממת וממחנות עבודה‪.‬‬
‫ביניהם היו חברי תנועות נוער אחדות שהכשירו את הקרקע לקבלת פניהם של‬
‫ילדי בודפשט‪ ,‬שאמורים היו להגיע לשם‪.‬‬
‫גם שירותי הסעד של הג׳וינט היו מאורגנים כבר באותו זמן ועבודה זו‬
‫הקלה את אירגונם של בתי־ילדים‪.‬‬
‫תנועת ״הנוער הציוני״ היתד‪ ,‬בין הראשונות שארגנה בבודפשט קבוצת‬
‫ילדים בני ‪ 13—8‬ובתיאום עם חברי התנועה המקומיים העבירה באפריל ‪1945‬‬
‫לדברצן קבוצה של כ־‪ 20‬ילדים‪ ,‬יחד עם שני מדריכים‪ .‬ההסעה לדברצן היתד‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫כרוכה בהרפתקה מסובכת‪ .‬רכבות מועטות הופעלו וכולן נסעו מלאות וגדושות‪.‬‬
‫ בסיוע של קצינים רוסיים יהודיים אפשר היה לפנות מקום בקרון משא להסיע‬‫את הילדים‪.‬‬
‫בדברצן קיבלו את בני הילדים חברי התנועה ומורים מבתי־ספר יהודיים‪,‬‬
‫שחזרו ממקום גירושם לדברצן‪ .‬תוך זמן קצר הועמד לרשות בית־הילדים בית‬
‫ששופץ בסיוע הג׳וינט‪ ,‬ובין כתלי בית זה התחילה הפעולה החינוכית‪.‬‬
‫קליטת ילדים מאיזור דברצן‬
‫כאמור‪ ,‬הקבוצה הראשונה‪ .‬של ילדים הגיעה לבית־הילדים מבודפשט‪ ,‬אך‬
‫כעבור זמן מה הצטרפו לגרעין זה‪ ,‬טיפין טיפין‪ ,‬ילדים שחזרו לעיר דברצן‬
‫ולסביבתה‪ .‬רובם היו יתומים מאב ומאם והיו נתונים במצב נפשי קשה מאוד‪.‬‬
‫בעוד שרוב ילדי בודפשט לא היו יתומים והגיעו לבית־ילדים בעיקר כדי לברוח‬
‫מבודפשט המורעבת׳ הרי מילדי הסביבה רק היתומים הגיעו בהתחלה אל בית־‬
‫הילדים‪ .‬יתרם גשארו לגור עם משפחותיהם‪ ,‬גם אם היו מעוניינים לקבל‬
‫חינוך ציוני‪.‬‬
‫מן הראוי לספר קורותיהם של שני ילדים שקליטתם לבית־הילדים היתד‪.‬‬
‫בחזקת יוצאת דופן‪.‬‬
‫בזמן שהוקם בית־הילדים היהודי הציוגי בדברצן הוקם גם בית־ילדים‬
‫כללי־הוגגרי ביומה של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית‪ .‬לבית־הילדים ההוא‬
‫הגיעו יתומי מלחמה וגזקקי סעד‪ .‬יחסים מתוחים אך הוגנים שררו בין שני‬
‫בתי־הילדים‪ .‬יש לציץ שבין המחנכים של בית־הילדים הקומוניסטי היו גם כן‬
‫יהודים רבים וביניהם אף ״עריקי״ התנועה הצונית‪ .‬יום אחד התקבלה קריאת‬
‫טלפון מבית הילדים הקומוניסטי וביקשו להעביר לבית־הילדים של הנוער‬
‫הציוני ילד יהודי המצוי בחסותם‪ .‬פנייה זו היתה תמוהה מאוד‪ ,‬שכן מארגני‬
‫בית־הילדים הקומוניסטי ערכו ״ציד נפשות״ ולא היו מעוניינים בדרך כלל‬
‫להעביר חניכים למוסד המתחרה‪ .‬כשהתבקשו לתת הסבר‪ ,‬מסרו את הסיפור‬
‫הבא‪ :‬יום אחד התיצב ילד בן ‪ 12‬במשרד שלהם ואמר‪ ,‬שהוא שמע שהוקם בעיר‬
‫בית־ילדים ציוני והוא מעוניין לעבור לבית־ילדים זה‪ .‬שאלו אותו מדוע׳ האם‬
‫רע לו במקום שהוא נמצא? הילד ענה שאין לו כל טענה נגד המוסד בו הוא‬
‫מצוי‪ ,‬אך הוא זוכר שאביו היה ציוני ולפני פטירתו אמר לו שאם תעבור המלחמה‬
‫יחפש דרך להצטרף לציונים ויעלה לארץ־ישראל‪ .‬והנה כעת אותו הילד עמד‬
‫בשלו‪ .‬בסוף איים עליו המחנך ואמר לו שלא באה בחשבץ שום העברה ועליו‬
‫להשאר •במקום שהוא נמצא‪ .‬אז הרים הילד את ראשו ואמר ״לא איכפת מה‬
‫אתם אומרים‪ .‬אני הייתי במחגה אצל הגרמנים והצלחתי לברוח מהם‪ .‬אני אצליח‬
‫לברוח גם מכאן״‪— .‬‬
‫האנלוגיה בין בריחה ממחנה ‪ .‬הסגר לבריחה מבית‪ .‬הילדים — שבר את‬
‫רוחם של המחנכים הקומוניסטיים והתקשרו עם בית־הילדים הציוני וביקשו‬
‫לקלוט את הילד‪.‬‬
‫לסיום הפרשה ייאמר שהילד נקלט יפה בבית־הילדים‪ ,‬וכעת הוא חי באחד‬
‫ממושבי העובדים של ״העובד הציוני״‪.‬‬
‫מקרה אחר היה מזעזע יותר‪ .‬יום אחד התקשר עם המוסד פועל נוצרי וסיפר‬
‫שלפני גירוש היהודים מהעיר הביאו אליו ילדה יהודיה כבת ‪ 8‬שבאותו זמן‬
‫‪76‬‬
‫היתד! מאושפזת בבית חולים‪ .‬הורי הילדה גורשו לאושוויץ והילדה קיבלה מחסה‬
‫בבית המשפחה הנוצרית‪.‬‬
‫הוא טיפל בילדה כפי יכולתו‪ ,‬אך כעת גדול המחסור בביתו — יש לו‬
‫שלושה ילדים ואינו יכול לכלכל אותם‪ .‬הוא ביקש לשחרר אותו בהדאגה לילדה‬
‫ולהעביר אותה לטיפולו של בית־הילדים‪ .‬הילדה זכרה היטב את שם הוריה‪ ,‬את‬
‫העיירה בה גרו לפני המלחמה‪ .‬כשנודע לה שרוצים לקחת אותה לבית־הילדים‬
‫היהודי פרצה בבכי היסטרי ואמרה שאינה רוצה ללכת אל היהודים; היא‬
‫מפחדת שהגרמנים יבואו עוד הפעם ויכו אותה• לא הואילו הדיבורים‪ ,‬היא‬
‫נשארה איתנה בהתנגדותה‪ — .‬גם ילדה זו חיה כעת בישראל‪ ,‬ומלאה תפקידים‬
‫שונים בשרות החוץ הישראלי‪.‬‬
‫אך שגי מקרים אלה הם מקרים יוצאי־דופן‪ .‬הגיעו למוסד ילדים מורעבים‪,‬‬
‫מופחדים‪ ,‬מוכי דיכאון‪ ,‬בנות מגולחות שיער וקבוצה זו של ילדים היוו את‬
‫הגרעין של בית־הילדים בדברצן‪ .‬מספרם גדל לכ־‪ 30‬ואתם מספר מדריכים‬
‫צעירים מחוסרי נסיון‪ ,‬וצוות מורים יהודיים מבוגרים שבעצמם חזרו ממחנות‬
‫עבודה‪.‬‬
‫התארגנות בתוך בית־הילדימ‬
‫החודשים הראשונים עברו בסימן של התארגנות‪ .‬היה חסר הציוד המינימלי‬
‫הדרוש לניהול חיים תקינים וציוד זמני הובא למקום‪ .‬לא היו מיטות והילדים‬
‫ישנו על שקים ממולאים קש‪ .‬הוזמן ריהוט צנוע מאוד‪ :‬מקרשים משומשים‬
‫הוכנו מיטות בעלות קומותיים וכעבור חודשים אחדים כאשר מיטות העץ נצבעו‬
‫בצבע שמן כחול בהיר‪ ,‬שררה אוירת חג בבית־הילדים‪.‬‬
‫השאיפות היו צנועות מאוד‪ .‬בית־הילדים הוקם בבית מגורים קטן בן‬
‫עשרה חדרים ובו שובנו כ־‪ 30‬ילדים וכל הצוות‪ .‬הבית לא התאים ליעודו אך‬
‫לא הנוחיות היתד! העיקר‪ .‬תנאי חיים מינימליים‪ ,‬הקיימים היום בכל מוסד ילדים‬
‫בארץ‪ ,‬היו באותם הימים בחזקת מותרות‪ ,‬שלא יכולנו לחלום עליהם‪ .‬השאיפה‬
‫הגדולה שלנו היתד‪ .‬שיהיו בבית צלחות כמספר הילדים‪ ,‬כדי שתהיה אפשרות‬
‫לערוך סעודה משותפת לכל‪ .‬שאיפה זו היתד‪ .‬נראית באותם ימים כחלום שלא‬
‫ניתן להגשמה‪.‬‬
‫דאגות ראשונות‬
‫הדאגות הראשונות התמקדו במאמצים ליצור תנאי קיום הוגנים‪ .‬בדאגות‬
‫אלה נטלו חלק גם יהודי המקום ובראש וראשונה חברי התנועה המקומיים‪.‬‬
‫אפשר לומר שבחודשים הראשונים לקיום בית הילדים בדברצן הקדישו חברי‬
‫התנועה את כל מרצם וזמנם להושיט עזרה להתארגנות‪ .‬שני נושאים עמדו‬
‫במרכז הדאגות — מזח ובריאות‪ .‬הדאגה לנושאים אלה העמידו במקום שני את‬
‫העניין של עיצוב תכנית חינוכית‪.‬‬
‫השגת מזון לא היוותה בעיה מיוחדת‪ .‬פרודוקטים מםויימים חסרו‬
‫מזון —‬
‫והיה ברור שאין אפשרות להשיג אותם‪ .‬מצד שני הפרודוקטים שהיו מצויים‬
‫בשוק הגיעו למוסד ללא מאמץ מיוחד‪ .‬יתר על כן אף מוצרי מותרות אחדים‬
‫‪77‬‬
‫התקבלו דרך משלוחי הג׳וינט מארה״ב‪ .‬הדאגה בהקשר למזון היתד! לספק דיאטה‬
‫מתאימה לילדים שסבלו מהרעבה והיו חלשים וחולניים וזו היתד‪ .‬משימה קשה‬
‫בעת שהיה קיים מחסור במצרכים בסיסיים רבים‪.‬‬
‫המחלה הנפוצה בימים הראשונים היתה דיאריד‪) .‬שלשול(‪.‬‬
‫בריאות —‬
‫ילדים אחדים סבלו ממחלה זו במשך שבועות רבים‪ .‬בעיה אחרת בתחום בריאות‬
‫היתד‪ .‬כנמת וגדרת‪ .‬המלחמה במחלות אלה סיפקה תכנית מלאה לכל הילדים‬
‫ולכל הצוות‪ .‬כמעט ולא היה איש בבית הילדים שמחלות אלה פסחו עליו‪ .‬הן‬
‫נאחזו בעקשנות בילדים ופעמים רבות כשחשבנו שהתגברנו עליהם‪ ,‬הופיעו שוב‬
‫בעוצמה ובזרם אפידימי שטפו את כל הציבור‪ .‬חודשים רבים נמשך המאבק‬
‫נגדם‪ ,‬בתגאים פרימיטיביים‪ ,‬כאשך המושג מכונת כביסה היה בלתי ידוע וכאשר‬
‫השגת תרופות וציוד לטיפול במחלות אלה היתד‪ .‬בעיה קשה ומכבידה‪.‬‬
‫פעולות חינוכיות ראשונות‬
‫הילדים הראשונים הגיעו לדברצן בחודש אפריל ולא גרשמו לבית־םפר‬
‫כלשהו‪ .‬בית־ספר יהודי לא שוקם עדיין ולא התקיימו בו לימודים‪ ,‬אך באופן‬
‫מעשי גם לא היו מסוגלים ללכת לבית־ספר במצב בריאות לקוי‪ ,‬חולי שלשול‬
‫ומוכי כנמת וגרדת‪ ,‬לא היתד‪ .‬כל אפשרות מעשית לחשוב על לימוד סדיר‪ .‬אך‬
‫בנוסף לכך גם מבחינה נפשית לא היתד‪ ,‬קיימת מוכנות לחייהם הממושמעים‬
‫של בית־םפר‪.‬‬
‫כפי שצדין כבר‪ ,‬סידורי חיים סיפקו תכנית כמעט לכל היום‪ .‬הארוחות‪,‬‬
‫ניקוי החדרים ונקיון אישי וכר תפסו שעות מרובות במשך כל היום‪.‬‬
‫אך מיומו הראשון של אירגון קבוצות הילדים הופיעו בסדר היום גם תכניות‬
‫חינוכיות ברוח של תנועת צופים ושל תנועת נוער ציונית‪.‬‬
‫קשה להיזכר באירועי ימים אלה וקשה לשחזר את פרטי הפעולות החינוכיות‪.‬‬
‫אך כבר מימים הראשונים הופיעו בצד משחקי חברה ומשחקי צופים גם יסודות‬
‫״לימוד״ בתכנית היומית של הילדים‪ .‬ראשית הופיע לימוד השפה העבךית‪ .‬גם‬
‫המדריכים וגם הילדים השתתפו בשיעורים‪ .‬את הפעולה הזאת אירגנו המורים‬
‫הידועים בהונגריה‪ .‬עזרא גרוס ז״ל‪ ,‬מחבר המילון ההונגרי־עברי‪ ,‬ותיבדל לחיים‬
‫אשתו חנה גרוס‪ .‬וכמובן‪ ,‬הופיעה ״השיחה״ היומית‪ ,‬בה סיפרו המדריכים על‬
‫גבורי ישראל‪ ,‬על החיים באו־ץ־ישראל ובמיוחד על החיים בקיבוץ וכן לימדו‬
‫שירים עבריים‪.‬‬
‫אך בראש ובראשונה נעשה נסיון להרגיע את הילדים ולגטוע בלבם את‬
‫ההרגשה שיותר לא צפוייה סכנה לחייהם‪ ,‬ואין להם ממה לפחד‪.‬‬
‫לא היו קיימים ספרי לימוד וספרי הדרכה ומקור הידיעות היתד‪ ,‬התורה‬
‫״שבעל־פה״‪..‬המדריכים לימדו מה שידעו ומה שזכרו‪ .‬להדגמת מציאות זו גזכיר‬
‫כאן איך לנןדו הילדים שירים עבריים‪ .‬מישהו רשם את הטקסט של השיר‬
‫באותיות לועזיות והילדים למדו לפעמים משפטים חסרי כל מובן‪ .‬רק למורה ‪.‬‬
‫לעברית היתד‪ ,‬אמביציה להבין את הטקסט של השירים ולפעמים י ישב שעות‬
‫ארוכות לפענח את מלות השיר‪ .‬לא התרגום היווה את הבעיה אלא זיהוי מדוייק‬
‫של הטקסט המקורי‪ .‬לפעמים כשלא הצליח בכך‪ ,‬ניסח מחדש שורות אחדות‬
‫בשיר‪ .‬אך במקרים רבים גם תרגום השיר היה בעיתי‪ ,‬וכשהגיע למוסד השיר‬
‫הידוע ״כחול ים המים״‪ ,‬נעצרו המורים נבוכים על יד השורה ״המחרשה עברי‬
‫‪78‬‬
‫עבורי״‪ .‬היה ברור לכל יודעי עברית שהמלה ״עברי״ היא תואר של המלה‬
‫מחרשה‪ ,‬כי הרי בארץ ישראל לא רק הדיבור הוא עברי אלא אף המחרשה‪ .‬אך‬
‫תמהו מדוע מופיע התואר במין זכר ולא כתוב ״המחרשה העברית״‪ .‬זו היתד‪ .‬בעיה‬
‫בלשנית קשה‪ ,‬שגם השליחים הישראליים לא הצליחו לפתור‪ .‬רק אחרי שהייה‬
‫של שנים אחדות בארץ התבהר פשר חוסר התאמה דקדוקי זה‪.‬‬
‫כבר בחודשים הראשונים היה לנו עניין להופיע בפני הציבור המקומי ומוקד‬
‫חשוב בפעולה החינוכית היתד‪ .‬התכונה ל־״נשף״‪ .‬זה היה הכינוי התנועתי למה‬
‫שהיום היינו מכנים ״מסיבה״‪ ,‬או הצגה‪ ,‬או פשוט ״ערב המי״‪.‬‬
‫בתחום של אירגון פעולות חינוך היה שיתוף פעולה מלא בין המדריכים‬
‫הצעירים בגי ‪ ,17—21‬לבין הדור המבוגר של המורים שעבדו במוסד‪ .‬אך לצעירים‬
‫היה מגע יותר הדוק עם הילדים‪ ,‬הם חיו אתם בחדר אחד ואילו המבוגרים בילו‬
‫את היום בבית הילדים אך גרו מחוץ למקום‪.‬‬
‫להופעות הפומביות הוזמנו אנשי הקהילה היהודית‪ .‬בהזדמנות זאת גיתן‬
‫לציבור לשהות במחיצתן של קבוצות ילדים יהודיים — לראשונה אחרי גירוש‬
‫היהודים מהונגריה‪ .‬לעתים קרובות אפשר היד‪ .‬לראות דמעה נמחקת מעיני‬
‫המבוגרים שחזו בהצגותיהם העילגות של קבוצות ילדים שלעתים קרובות‬
‫בעצמם לא הבינו את הטקסט שהשמיעו‪.‬‬
‫ממרחק של שלושים שנה עולה השאלה מה היה סוד ההצלחה‪,‬‬
‫כיצד הגלידו הפצעים‪ ,‬וכיצד קרה שילדים אלה למדו שוב לשחק‪,‬‬
‫לצחוק‪ ,‬ולבטוח בבני־אדם‪.‬‬
‫המחקר הפסיכולוגי יודע לספר על החויה הטרומטית הנגרמת‬
‫לילד הצעיר בעקבות הפרידה מהוריו‪ .‬מה סייע לילדים אלה להתגבר‬
‫על חוויותיהם המזעזעות ז מנין שאבו המדריכים הצעירים תבונה‬
‫וידע איך לטפל בילדים במצבים אלה ן הרי מדריכים אלה היו מחוסרי‬
‫ידע בפסיכולוגיה אלמנטרית ובודאי לא קיבלו כל הכשרה פורמלית‬
‫לעיסוק מעין זה‪ .‬דפדוף ברשימות מועטות שנותרו מימים אלה מראה‪,‬‬
‫שבשיחות דיברו המדריכים על ״תכנית בזל״ על ״הצהרת בלפור״‪ ,‬ועל‬
‫תנאי מזג אויר בארץ ישראל — נושאים שלפי‪.‬תיאוריה של פסיכולוגיה‬
‫התפתחותית לא יכולים לעניין ילד בן עשר‪ ,‬אפילו אם הוא לא סבל‬
‫כל חסך מזעזע‪ .‬ובכל זאת השיחות הללו‪ ,‬וכל מה שהתלווה אליהן‪,‬‬
‫נטעו בלב הצעירים הללו א מ ו ן בבני־אדם‪ ,‬אהבה לארצם ולעמם‪ ,‬וסייע‬
‫להגליד פצעיהם‪ .‬הם לא עוצבו תוך התיחסות אל עקרונות פסיכולו­‬
‫גיים בדוקים ולא עודנו על־ידי מומחים מנוסים‪ .‬הם שיקפו את‬
‫אמונותיהם הנאיביות של אידיאליסטים צעירים‪ ,‬והם עצמם התנסו‬
‫בחרדות ובפחדים שהיו מנת חלקם של חניכיהם‪ .‬והמציאות הוכיחה‬
‫שאמונה נאיבית‪ ,‬ומסירות לתפקיד ללא סייג מהווים כוח חינוכי‬
‫חזק יותר מאשר מומחיות‪ ,‬תכנון ושכלול‪.‬‬
‫גידול הדרגתי‬
‫בשנה הראשונה של קיום בית־הילדים היה בו גרעין קטן של ילדים קבועים‪,‬‬
‫אך בנוסף לכך הוא שימש מעין מעבר לילדים ששהו בו זמן קצר מאוד‪ ,‬החל‬
‫‪79‬‬
‫משבועיים עד כחצי שנה‪ .‬לעזיבה היו סיבות שונות‪ .‬לפעמים חור האב ממחנה‬
‫עבודה בו היה מצוי והילד הוחזר לחיק המשפחה‪ ,‬לפעמים החליטו משפחות‬
‫לעקור מהונגריה ולעלות ארצה והתחילו‪ ,‬יחד עם ילדיהם‪• ,‬במסע יסורים! ראשית‬
‫למחנות אירופה ומאוחר יותר למחנות קפריסין — בדרך לארץ־ישראל‪.‬‬
‫לפי מאמר שהופיע בעתון מקומי בדברצן ב־‪ 1947‬שהו בבית־הילדים בשנה‬
‫הראשונה של קיומו כ־‪ 250‬ילדים‪ .‬קשה לאמת דיוק נתון זה‪ ,‬אך המקור נראה מהימן‪.‬‬
‫אך למרות העזיבות גדלה האוכלוסייה של בית־הילדים‪ ,‬וב־‪ 1947‬היה צורך‬
‫בהרחבה‪ .‬היות ובבנין אי אפשר היה לאכסן יותר ילדים‪ ,‬נשכרו שני בתים נוספים‬
‫בשגי קצות העיר ומספר הילדים גדל פי שלושה‪ ,‬והגיע לכ־‪ .90‬באותו זמן גם‬
‫הוקם מעון־יום לילדים בני המקום‪ .‬פיזור החניכים בבניינים שוגים שהיו במרחק‬
‫רב זה מזה הכביד על ניהול תקין של החיים והתעוררה השאיפה לחפש בניין‬
‫מתאים בו אפשר לאכסן יחד את כל ‪ 90‬הילדים‪ .‬חיפוש זה לקח זמן רב ולבסוף‬
‫אותר בית־החולים העזוב של ה״חברה הקדישא״ של דברצן‪ .‬היה זה בנין גדול‬
‫ומסביבו חצר גדולה‪ .‬מצבו היה אמגם גרוע מאוד‪ ,‬אך הוחלט לחפש קרנות לשיקום‬
‫בית זה‪ .‬כמעט שנה נמשכה העבודה בשיקום בית־החולים ובהתאמתו לבית־ילדים‪.‬‬
‫במרוצת זמן זכו החיים במוסד לגיבוש נוסף‪ .‬בית־הילדים הפך חלק אינטגרלי‬
‫של החיים היהודיים בעיר ונוצרו קשרים רבי כוונים עם גורמים שוגים‪.‬‬
‫יחסים עם גורמי־חוץ‬
‫בית־הילדים היו ילדים שהובאו לדברצן מישובים אחרים‪ .‬רוב חברי הצוות‬
‫והמדריכים היו גם כן זרים בדברצן׳ והגיעו לשם בהכוונת התנועה הציונית‪ .‬אך‬
‫תחושת הזרות נעלמה במהרה ובית־הילדים הפך לחלה ראווה של פעולה חיגוכית‬
‫והומניטרית של קהילת דברצן‪ .‬בית־הילדים לא פעל בחלל ריק והיה קשור עם‬
‫גורמים חיצוניים שונים‪.‬‬
‫החשובים ביניהם היו‪ :‬תנועת ״הנוער הציוני״ הארצית‪ ,‬תנועת ״הנוער‬
‫הציוני״ בדברצן‪ ,‬תנועות ציוניות אחרות בעיר דברצן‪ ,‬ביח־הספר היהודי בעיר‪,‬‬
‫הקהילה היהודית‪ ,‬והצבור הלא־יהודי בעיר‪.‬‬
‫בית־הילדים נוסד על־ידי תנועת‬
‫תנועת ״הנוער הציוני״ הארצית —‬
‫״הנוער הציוני״‪ .‬עד חיסול התנועה בהונגריה היתה קיימת זיקה ישירה בינה לבין‬
‫בית־הילדים‪ .‬זה לא היה קשר פורמלי בלבד‪ .‬עם התרחבות התנועה בהונגריה‬
‫ועם התבססות בית הילדים בדברצן קיבל קשר זה ביטוי ממשי בחייהם של‬
‫‪:‬‬
‫הילדים חניכי בית הילדים המבוגרים )גילאי ‪ 12‬ומעלה( השתתפו באירועים‬
‫מרכזיים של התנועה‪ ,‬כגון במחנות קיץ )שהיו מכונים ״מושבות קיץ״( ובמחנות‬
‫חורף בהריהם המשולגים של סביבת בודפשט‪ .‬משלחות מקנים שונים בארץ‬
‫ומבתי־ ילדים אחרים של התנועה בהונגריה היו מגיעות לבית־הילדים וכן מבית־‬
‫הילדים יצאו משלחות למרכזי תנועת אחרים‪ .‬חניכי בית־הילדים התבטאו בעתוני‬
‫התנועה והיתה להם תחושת השתייכות לנוער הציוני‪ .‬שליחי התנועה מארץ‬
‫ישראל שמרו על קשר מתמיד עם המוסד ומוסדות התנועה המרכזיים קיימו‬
‫סמינרי השתלמות למדריכים וסיפקו חומר הדרכה מתאים‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫בנוסף לקשר אישי־חברתי התבטאה הזיקה אל התנועה גם במישור האיד־‬
‫ייאולוגי‪ .‬בבית־הילדים למדו החניכים את הרעיונות של הציונות ברמה שהתאימה‬
‫לכושר התפיסה שלהם׳ ובמקרים רבים אף ברמה גבוהה מזו‪ .‬על קירות המועדון‬
‫!הופיעו אמרות של יצחק גרינבוים ומשה גליקסון והתגוםסו תמונותיהם של הרצל‬
‫ושל אבא ברדיצ׳ב‪ .‬ולבסוף היה קיים גם קשר אירגוני‪ .‬במשך בל השנים יצאו‬
‫׳עליות לארץ־ישראל‪ :‬חלק במסגרת עלית הנוער וחלק במסגרת עלית משפחות‪.‬‬
‫הילדים הצטרפו למשפחותיהם ותנועות הנוער הציוני קיבלה על עצמה את‬
‫יהאחריות האירגונית לעלייתם‪ .‬קבוצות אלה שהתארגנו מכל מוסדות התנועה‬
‫•ההונגרית ליחידה אחת המשיכו יחד כגוף תנועתי את חייהם במוסדות ילדים‬
‫!במחנות בגרמניה‪ ,‬בצרפת‪ ,‬ואחר כך במחנות קפריסין ולבסוף גם בארץ‪.‬‬
‫הזיקה לתנועה היתד‪ .‬מוחשית‬
‫ומועת ״הנוער הציוני״ בדרברצן —‬
‫ביותר אגב הקשר אל תנועת ״הנוער הציוני״ בעיר דברצן‪ .‬עם שובם של משפחות‬
‫יהודיות לעיר ועם גידול הישוב היהודי בה‪ ,‬התחדשו המוסדות היהודיים בעיר‬
‫ואף התנועה הציונית הרחיבה את פעולותיה בכוונים שוגים‪.‬‬
‫אירגון גג של הנוער הציוני במקום היה ה״קך‪ .‬לקן השתייכו ״קבוצות״‬
‫אחדות של צעירי המקום וגם חניכי בית־הילדים‪ .‬הקן היה מאורגן לפי שכבות‬
‫גיל ומשום כך חגיכי בית הילדים לא היוו בו יחידה אורגנית‪ .‬צורת אירגון זו‬
‫עזרה ליצירת קשר בין ילדי המוסד לבין ילדי העיר‪,‬‬
‫ימי שבת אחרי הצהריים היו מוקדשים לפעולות הקן‪ .‬בחצר בית הכנסת‬
‫המפואר משכבר הימים התכנסו כל חברי ״הנוער הציוני״ וקיימו מסדר‪ ,‬ואחר כך‬
‫פעולות לפי קבוצות‪ .‬ה״קן״ היה הגורם המכוון את החינוך התנועתי בכל העיר‪.‬‬
‫הנהלת הקן‪ ,‬בה היו מיוצגים גם חניכי בית הילדים‪ ,‬קיימה ״בחינות״‪ ,‬בדקר‬
‫באיזו מידה למדו וידעו הילדים את ״עשרת הדברות״ של התנועה‪ ,‬את תולדותיה‪,‬‬
‫את קורות הציונות וכר‪ ,‬או את הנושאים הנדרשים בהיסטוריה יהודית‪ ,‬הכל‬
‫בהתאם למה שהיה כלול בתכגית של קבוצת גיל מסויימת‪.‬‬
‫את קורותיו של בית־הילדים של‬
‫תנועות נוער ציוניות אחרות —‬
‫״הנוער הציוני״ בדברצן אי־אפשר להבין כראוי ללא התייחסות אל פעולותיהן‬
‫של תנועות נוער אחרות בהונגריה באותה תקופה‪ .‬אף יתר תנועות הנוער היו‬
‫פעילות בתחום אירגון בתי־הילדים‪ .‬יש לזכור שמימון פעולות אלה בא מהג׳וינט‬
‫האמריקאי ועל התנועות היתה מוטלת היוזמה של האירגון והניהול בלבד‪ .‬בדברצן‬
‫עצמה נפתחו במרוצת הזמן בתי ילדים של תנועות הנוער ״השומר הצעיר״‪,‬‬
‫״בני עקיבא״ ו״אגודת ישראל״‪.‬‬
‫אמנם זכות הראשונים בעיר זו שמורה ל״נוער הציוני״‪ ,‬ומוםדו היה אף גדול‬
‫מבחינת מנין הנפשות מאשר יתר המוסדות‪ ,‬אך היא לא היתד‪ .‬היחידה שפעלה‬
‫בתחום זה‪ .‬בשנים שאחרי המלחמה נוסדו בהונגריה כ־‪ 15‬בתי־ילדים בערי־השדה‬
‫ומאוחר יותר אף בעיר הבירה‪.‬‬
‫מובן מאליו שנוצרו קשרים בין בתי־הילדים בינם לבין עצמם ובעיקר בין‬
‫אלה שהיו קרובים זה לזה׳ אך מעניין לציין שהקשר בין בתי־הילדים ציוניים‬
‫שונים בהונגריה נוצר בתיווך הנהלות התנועה‪ .‬היוזמה לקשר באה מהנהלות‬
‫התנועות ולאו דוקא מהמוסדות‪ .‬בלפי פנים התנהלה תחרות חזקה בין התנועות‪.‬‬
‫ותחרות זו הגיעה לפעמים למלחמת מלים מרה‪ .‬לא היה זה גם נדיר שחניך עבר‬
‫מתנועה אחת למשנתה‪ .‬מקרים כאלה קרו בעיקר בקרב בני הנוער המקומיים שלא‬
‫‪81‬‬
‫היו חניכים בבתי־ילדים‪ ,‬המעבר מבית־ילדים אחד למשנהו היה קשה יותר ומשום‬
‫כר נדיר יותר‪ .‬מצד שני נוצר שתוף פעולה בין התנועות בעיקר בהופעות משות­‬
‫פות בפני הציבור היהודי וכן בפני שלטונות הונגריה‪ .‬הזדמנויות לשיתוף פעולה‬
‫אלה היו הפגנות פוליטיות הקשורות במאבק המדיני להקמת מדינת ישראל וכן‬
‫הפגנות נגד הופעות אנטישמיות בהונגריה‪ .‬אך נראה שהלויאליות של תנועת‬
‫נוער מקומית היתד‪ .‬גדולה יותר כלפי מרכז התנועה הארצי מאשר למוסדות‬
‫ציוניים כלליים שפעלו במקום‪.‬‬
‫הקהילה היהודית גלתה עניין רב בבתי־ילדים‬
‫הקהילה היהודית —‬
‫שבעיר‪ .‬מקור ההתעניינות היה הזדהות אמוציונלית חזקה עם פעולה שמטרתה‬
‫לעזור לילדים‪ .‬במרוצת הזמן הלכה התעניינות זאת וגברה‪ .‬יהודי הקהילה התגאו‬
‫בכך שמדריכים הצעירים של בתי־הילדים לא איכזבו‪ .‬מסירותם לילדים לא‬
‫התרופפה במרוצת הזמן‪ .‬אפשר היה לראות שיפור מתמיד במצב הבךיאות של‬
‫הילדים‪ .‬נעלמו מחלות הכנמת והגרדת‪ ,‬נשברה אוירת הדיכאון ונעלם הפחד‬
‫שאיפיין את החיים במוסד בימים הראשונים של קיומו‪ .‬הילדים היו נקיים‪ ,‬ובדרך‬
‫כלל שרר סדר מופתי בבתי־הילדים‪ .‬כשנפתח בית ספר היהודי‪ ,‬נרשמו חניכי‬
‫בית־הילדים לביה״ס‪ ,‬ומורי ביה״ס הביעו בדרך כלל שביעות רצון מהתנהגות‬
‫הילדים‪ .‬היות ובמוסד היתד‪ .‬שעה מוקדשת להכנת השעורים בהשגחת המדריך‪,‬‬
‫בדרך כלל הופיעו הילדים בבית־הספר כאשר שיעוריהם היו מוכנים כהלכה‪ .‬יחסי‬
‫האימון קיבלו חיזוק גם על־ידי כך שבנוסף למדריכי תנועה הצעירים שולבו‬
‫בעבודה החינוכית מורים ותיקים של ביה״ס היהודי‪ .‬מורים אלה׳ חלוצי החיגוך‬
‫הציוני והעברי בהונגריה‪ ,‬מצאו שפה משותפת עם המדריכים הצעירים והשפיעו‬
‫במידה רבה על האוירה הרגועה שהיתר‪ .‬שוררת במוסד‪.‬‬
‫לחניכי בית־הילדים לא היה קשר עם הסביבה‬
‫הסביבה הלא־יהודית —‬
‫הלא־יהודית‪ .‬קשר מעין זה נוצר בין המחנכים לבין מחנכים לא־יהודים‪ .‬מבחינה‬
‫פוליטית היחסים בין הקומוניסטים והציונים היו מניחים את הדעת‪ .‬אמנם היו‬
‫קיימים גם ניגודי אינטרסים‪ .‬אך מעבר לניגודים ולוויכוחים היה שורר יחס כבוד‬
‫הדדי בין הצדדים‪ .‬גם בית־הילדים הקומוניסטי ניסה לארגן במסגרתו ילדים‬
‫יהודיים‪ ,‬אך הם הכירו בזכות קיומו של חינוך ציוני גם כן‪ .‬היו מפגשים בין שתי‬
‫קבוצות מחנכים‪ .‬באחת ההזדמנויות הללו היה דיון פומבי בנושא חינוך משותף‬
‫לרגל הופעת התירגום ההונגרי של הספר של מקרנקו‪ .‬בויכוח פומבי זה‪ ,‬שנערך‬
‫בפני קהל של מאות מאזינים‪ ,‬הושמעו תגובות של מחניכים ציוניים וקומוגיסטים‬
‫על מעשיו והשקפותיו של מקרנקו‪.‬‬
‫בית הילדים על שם אבא ברדיצ׳ב‬
‫אחרי התחלה הקשה‪ ,‬ואחרי חיי צימצום של שלוש שנים הגיע בית־הילדים‬
‫למצב‪.‬של רווחה‪ .‬שלושה בתי־הילדים של הנוער הציוני שהיו במקום התאחדו‪,‬‬
‫והוקם בית־ילדים מרכזי שנקרא על שם הצנחן אבא ברדיצ׳ב‪ ,‬שנפל בעת מילוי‬
‫תפקידו להצלת יהודי אירופה‪ .‬לא היה זה בית מפואר ולא שררו בו תנאי מותרות‪,‬‬
‫אך בעיות רבות הגיעו לפתרון במעון החדש‪ .‬בבניין היו חדרי מגורים מרתחים‪,‬‬
‫מועדון לכל קבוצה‪ ,‬חדרי מגורים למדריכים ולצוות הטכגי‪ ,‬חדר אוכל‪ .,‬בו יבלו‬
‫להתכנס כל תושבי בית־הילדים‪ ,‬בתי מלאכה‪ ,‬וחצר גדולה‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫גם תנאי החיים השתפרו‪ ,‬דוד חימום מרכזי סיפק מים חמים בכמות שהספיקה‬
‫לכל הילדים‪ ,‬ציוד מתאים הגיע למטבח‪ ,‬ואם מכוגות כביסה נחשבו בחזקת מות־‬
‫רות בימים ההם‪ ,‬הרי נקנו גיגיות גדולות למדי וגם הכביסה התנהלה כסדרה‪.‬‬
‫חנוכת הבית של המוסד היה אירוע חשוב בעיר‪ .‬בטקס נוכחו נציגי כל‬
‫תנועות הנוער‪ ,‬נציגות התנועה הארצית וביניהם שליחי התנועה מארץ־ישראל‪.‬‬
‫נכבדי הקהילה‪ ,‬ואף נציגי התנועה הקומוניסטית במקום‪.‬‬
‫במרכז הטקס עמדה חנוכת לוח זיכרון לזכר שני גבורי תנועת ״הנוער‬
‫הציוני״ בדברצן שנפלו במלחמה בפעולות מחתרת נגד הנאצים‪ .‬לזכר שנים אלה‬
‫הרכינו את דגלם גם נציגי תנועת הנוער הקומוניסטי׳ שכן מלבד שניים אלה לא‬
‫יכלה העיר דברצן להתפאר בלוחמי מחתרת אחרים‪ .‬לוח הזיכרון הוצב בחדר‬
‫המדרגות במקום בולט ובמרכזו חרוט הסמל של ״הנוער הציוני״‪ .‬הטקסט שהופיע‬
‫בו היה דו־לשוני — עברי והונגרי‪.‬‬
‫לוח זה‪ ,‬יותר מכל דבר אחר‪ ,‬סימל את הזיקה של ״הנוער הציוני״ למוסד‪.‬‬
‫אחרי חיסול ההסתדרות הציונית בהונגריה סולק לוח זה ממקומו ואף בוטלה‬
‫הזיקה של התנועה אל בית־הילדים‪ .‬אלה שהכירו את עברו של המוסד‪ ,‬בעלותם‬
‫על המדרגות‪ ,‬זרקו מבט עגום לעבר הכתם על הקיר שהזכיר את לוח הזיכרון‪.‬‬
‫תחושת קבע‬
‫הקמת בית־ילדים מרכזי כשלעצמה והשקעה של סכומים עצומים בתוכה‬
‫מעידות על התחושה שרווחה בצבור שחיים יהודיים ציוניים ימשיכו להתקיים‬
‫בהונגריה שנים רבות ובית־הילדים ישרת דורות של צעירים המעוניינים להתחנך בו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1947‬היינו עדים להתחדשות החיים היהודיים בהונגריה והיתה קיימת‬
‫שאיפה לחזק את החיגוך הציוגי בציבור זה‪ .‬הקמת מסגרות חינוך ציוניות נעשתה‬
‫לפי הדגם של חינוך יהודי ציוני באירופה שלפני המלחמה‪ .‬לנגד עיני המחגכים‬
‫היו בתי־הםפר העבריים של ״תרבות״ ושאפו לעצב חינוך יהודי לפי דגם זה‪.‬‬
‫איש לא חשב אז על כך שכל מה שנבנה יחזיק מעמד רק במשך זמן קצר מאד‪,‬‬
‫וכי תוך שנה־שנתיים תיתחסל התנועה הציונית בהועריה ואתה יחדל כל חינוך‬
‫ציוני בארץ זו‪ .‬תחושת הקבע באה לביטוי לא רק בסידורים הטכניים אלא גם‬
‫במתן מסגרת יציבה לסדרי החיים בתוך בית־הילדים‪.‬‬
‫המסגרת החינוכית‬
‫יסודות החינוך בבית־הילדים היו‪ :‬לימודים כלליים‪ ,‬חינוך יהודי־עברי‪,‬‬
‫תנועת נוער ציוני ועבודה‪.‬‬
‫הילדים למדו בבית״ספר יהודי‪ .‬לא היתד‪ .‬קיימת‬
‫לימודים כלליים —‬
‫שאיפה להקים מסגרת לימודים עצמאית בבית־הילדים‪ .‬מאידך נעשו מאמצים‬
‫לחזק את האופי הציוני של החינוך בבית־הספר היהודי‪ .‬דבר זה נעשה גם על־ידי‬
‫החדרת מורים ציוניים לבי״הס וגם על־ידי השפעה ישירה על עיצוב תכניות‬
‫הלימודים‪ .‬המנהל החינוכי של המוסד היה מורה בבית הספר‪ ,‬ומורים אחדים‬
‫אחרים מבית הספר מילאו תפקידים חלקיים במוסד‪ .‬בתכניות הלימודים של בתי־‬
‫‪83‬‬
‫הספר היהודיים חלו שינויים מרחיקי לכת בקנה מידה ארצי‪ .‬יש לציין כאן‪ ,‬שאחרי‬
‫המלחמה שוקמו בהונגריה כמה בתי־ספר יהודיים והתוכן של‪ .‬החינוך'היהודי‬
‫בבתי־טפר אלה נקבע עליידי גורמים יהודיים מרכזיים בארץ תוך תיאום עם‬
‫השלטונות‪ .‬בעוד שלפני המלחמה הצטמצם החינוך היהודי בלימודי דת‪ ,‬ובמסגרת‬
‫לימודי הדת למדו התלמידים מעט עברית ותנ״ך‪ ,‬הרי אחרי‪ -‬המלחמה ניתנה‬
‫בהונגריה מעמד רשמי לשפה העברית כמקצוע לימוד והיא הופרדה לחלוטין‬
‫מלימודי דת‪ .‬גם הנושא •היסטוריה של עם ישראל זכה להכרה כמקצוע ׳עצמאי‬
‫חילוני‪ .‬כתוצאה מכך הורחבה המסגרת של לימודי יהדות בביה״ס שהקיפה את‬
‫המקצועות למודי דת‪ ,‬שפה עברית והיסטוריה יהודית‪ .‬סידורים אלה נראו משביעי‬
‫רצון ומשום כך לא נעשו מאמצים להקים מסגרת לימודים נפרדת לילדי המוסד‬
‫או לילדים שהיו מעוניינים בחינוך יהודי־ציוני‪.‬‬
‫הלימודים בבית ספר היסודי היהודי נראו תואמים‬
‫בית־ספר חקלאי —‬
‫את הצרכים‪ .‬קשיים התחילו בגיל המעבר מביה״ס יסודי אל בי״ס על־יסודי‪.‬‬
‫הגימנסיה היהודית של דברצן לא שוקמה אחרי המלחמה והחינוך היהודי דאג‬
‫רק לילדים עד גיל ‪ .14‬לילדים מעל לגיל זה לא היתה קיימת מסגרת חיגוכית‬
‫יהודית‪ .‬בעיה זו התחילה להציק לצבור היהודי כולו בדברצן‪ ,‬אך במיוחד לתגועות‬
‫הנוער הציוניות‪ ,‬שחגיכיהן היו מצדים במוסדות‪ .‬ושוב מן הראוי לחזור ולומר‬
‫שבימים הללו פעלו התנועות הציוניות מתוך תחושה שהן קובעות דפוסי חינוך‬
‫יהודיים בהונגריה לשנים רבות ולא ידעו שתוך זמן קצר יחוסלו כל בתי־ספר‬
‫״דתיים״ בהונגריה והתנועה הציונית תחוסל‪ .‬אלה היו ימים של תכנון י •לטווח‬
‫ארוך ושל אופטימיות לגבי עתיד המחשבה הציונית בהונגריה‪ .‬באותם הימים‬
‫נפתחה בבודפסט גמנסיה עברית שנקראה ״גמנסיה תרבות״ וטבעי היה שגם‬
‫בדברצן‪ ,‬בה נמצא הריכוז היהודי השגי בגדלו בהונגריה‪ ,‬יעלו מחשבות על כנון‬
‫בית־ספר תיכון עברי‪ .‬חברי תנועת ״הנוער הציוני״ היו נושא רעיון זה‪ ,‬והם‬
‫קיוו שכאשר יקום בי״ס כזה ינהרו אליו כל הצעירים היהודיים בעיר‪ .‬אך הקמת‬
‫בי״ס תיכון עצמאי היתה משימה מעבר ליכולתה של התנועה‪ .‬ואז עלה הרעיון‬
‫של שיתוף פעולה עם ביה״ס התיכון החקלאי הממלכתי שהיה מצוי בעיר‪ .‬בי״ם‬
‫חקלאי זה היה אחד מן הותיקים והמסודרים בהונגריה‪ .‬הועלה הרעיון של הקמת‬
‫מסגרת לימודים עצמאית‪ ,‬ארבע שנתית‪ ,‬בה ילמדו את כל המקצועות העיוגיים‬
‫בעברית‪ ,‬אך לימודי חקלאות וכן עבודה מעשית בחקלאות יתקיימו בין כתלי‬
‫ביה״ס החקלאי הממלכתי ובאחריותו של ביה״ס הממלכתי‪ .‬עורך־דין מידידי‬
‫התנועה למד את כל הפרטים הפורמליים שהיו כרוכים בקביעת הסדר כזה‪ ,‬ואחרי‬
‫הסכמה מלאה מטעם הנהלת ביה״ס החקלאי הממלכתי המקומי הוגשה פניה‬
‫רשמית אל משרד המתאים בהונגריה‪ .‬הפניה זכתה בטיפול שגרתי‪ ,‬מגישי הפניה‬
‫הוזמנו לפגישה עם מזכיר המדינה שתפקידו היה לטפל בנושא זה‪ .‬השיחה‬
‫התנהלה באוירה של הבנה והתקבל הרושם שהעניק עשוי להצליח‪ .‬אך בסוף‬
‫הפגישה הובא לידיעתנו שבנוסף להסכמה של הגורמים המטפלים בנושא בית־‬
‫ספר חקלאי‪ ,‬יש צורך לקבל את ההסכמה של היועץ הפוליטי הצמוד למשרד‬
‫ומחווה דעה לגבי כל צעד• שיש לו;השלכות ציבוריות‪ .‬ידענו שבשלב זה צפדים‪.‬‬
‫קשיים‪ .‬ואמנם בשלב זה גוצרה סחבת‪ .‬לא התקבלה אף פעם תשובה פורמלית‬
‫לבקשה שהוגשה‪. ,‬אך שינוי ממלכתי במעמד התנועה הציונית בהוגגריה היה‬
‫רמז ברור לעתיד‪.‬‬
‫השאיפה להקים בי״ם חקלאי עברי שיקפה את החלום להכשיר את הנוער‬
‫‪84‬‬
‫המקומי לחיים בארץ ישראל הן מבחינה תרבותית והן מבחינה מקצועית‪ .‬עבודה‬
‫חקלאית היתד‪ ,‬אחת מהיסודות של חינוך תנועתי־חלוצי‪ .‬כשלון המבצע הצביע‬
‫על קצו הקרוב של חינוך ציוני־חלוצי בהונגריה‪.‬‬
‫לימודים פורמליים בהיסטוריה יהודית ובשפה‬
‫ח י נ י ! יהודי־עברי —‬
‫העברית התקיימו בבית־הספר‪ .‬לימודים אלה היוו בסיס להכרת העם היהודי‬
‫ותרבותו‪ .‬תפקידו של המוסד בתחום זה היה יותר בהרחבה מאשר בביסוס‪.‬‬
‫נושאים שלא נלמדו בביה״ם זכו לתשומת לב ולטיפול בבית־הילדים‪ .‬השאלה של‬
‫זהות יהודית לא הטרידה אותנו אז — שנים מועטות אחרי שהשלטץ הנאצי‬
‫לימד אותנו באכזריות רבה‪ ,‬שאין אפשרות להימלט מהגורל היהודי‪ .‬על אופי‬
‫החינוך היהודי העברי במוסד נזכיר כאן אירועים בולטים אחדים שהם מהוים‬
‫ביטוי סמלי לאוירה שהיתה קיימת בבית־הילדים‪ .‬נזכיר כאן שלושה אירועים‪:‬‬
‫שער של קובץ שירים עבריים שתורגמו להונגרית‪ ,‬הוצאת הנוער הציוני בהונגריה‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫והם — פרסום קובץ של תרגום שירים עבריים להונגרית‪ ,‬הצגה של המחזה‬
‫״החומר‪.‬״ מאת יעקב אשמן‪ ,‬ופירסום סידרות חברות עבריות‪.‬‬
‫אחד מחברי התנועה בדברצן‪ ,‬שהה פעיל בעבודה חינוכית במוסד‪ ,‬תרגם‬
‫מבחר שירים עבריים מודרניים להונגרית‪ .‬הקובץ יצא לאור בהוצאת התנועה‬
‫הארצית בבודפשט‪ .‬בקובץ מופיעים שירים מאת ש‪ .‬שלום‪ ,‬יעקב כהן‪ ,‬נ‪ .‬אלתרמן‪,‬‬
‫יעקב אורלנד ועוד‪.‬‬
‫מבחר שירים זה מעיד בעיקר על טעמו האישי של המתרגם ש‪ .‬שטאובר ועל‬
‫כשרונו‪ ,‬אך מעבר לכך מהווה אירוע זה ביטוי סמלי לאוירה התרבותית היהודית‬
‫ששררה בבית הילדים‪ .‬אלה היו שירים שדולקמו במסיבות‪ ,‬בחגיגות‪ ,‬והיו אהובים‬
‫על החניכים‪ .‬וכל זאת קרה ללא לימוד שיטתי של ספרות עברית וללא מורים‬
‫שלמדו ספרות עברית במשך שנים באוניברסיטאות‪ .‬הצמאון למלה העברית דחף‬
‫את אלה שידעו לקרוא עברית — לחפש ולגלות יופי בספרות המודרנית‪ ,‬להגיש‬
‫אותו בתרגום לאלה שידיעתם בעברית לא היתה מספקת בכדי ליהנות מן המקור‪.‬‬
‫מצבע שני היה תירגומו של המחזה ״החומד‪.‬״ מאת אשמן והצגתו בפני הציבור‬
‫היהודי‪ .‬תרגום המחזה היה מצבע בלשני ״כביר״ לצעירי התנועה שביצעו עבודה‬
‫זו‪ .‬הטקסט המקורי היה ממילא ארוך מדי ולכן הושמטו ממנו קטעים אחדים‪.‬‬
‫קנה מידה להשמטה היה קושי ‪ -‬הטקסט‪ .‬קטעים שהמתרגמים לא הבינו היטב‬
‫הושמטו מהמחזה‪ .‬בהכנת ההצגה היה פעיל הצייר היהודי צבי מיקלוש אדלר‬
‫ז״ל‪ ,‬ממוריה הבכירים של הגמנסיה היהודית בדברצן‪ .‬צבי אדלר הכין את‬
‫התפאורה המרשימה להצגה‪ .‬בנוסף לכך הכין גלוף עץ אמנותי שהופיע בהזמנה‬
‫להצגה‪ .‬אדלר‪ ,‬שפירסם קבצים רבים של גילופי עץ בהונגריה‪ ,‬ואחרי עלייתו ארצה‬
‫פירסם קובץ גלופי עץ על צפת‪ ,‬היה נמנה על מחנכיו הבכירים של בית הילדים‪.‬‬
‫במחזה של אשמן השתתפו עשרות ילדי בית־הילדים והיווה מאורע בחיים התרבו­‬
‫תיים בקהילה‪ .‬מבצע שלישי המבטא את הזיקה לתרבות עברית היה פירםום‬
‫חוברות לקט מהספרות העברית‪ .‬סדרה של חוברות כאלה פורסמה על ידי חגיכי‬
‫המוסד ביזמתו ובהדרכתו של המחנך א‪ .‬אלקאי‪ ,‬שאף חיבר ספר לימוד להוראת‬
‫העברית בהונגריה‪ .‬אירועים אלה מבליטים את העמל הרב שהושקע כדי ליצור‬
‫הווי של תרבות יהודית עברית בבית־הילדים‪ .‬פעולות אלה נעשו על־ידי אנשים‬
‫שבעצמם היו חייבים לעמול כדי להשיג חוברת או ספר בעברית והיו צריכים‬
‫לטרוח הרבה כדי להבין את הכתוב בהם‪.‬‬
‫בית־הילדים הוקם על־ידי תנועת נוער ודפוסי החיים‬
‫חנון תנועתי —‬
‫וסמלים של תנועת נוער זכו בו להבלטה‪ .‬הפעולה החינוכית הפורמלית בבית־‬
‫הילדים היתה ה״שיחה״ והנושאים שנדונו בה היו ענייני דיומא‪ ,‬התנועה הציונית‬
‫ועקרונות של תנועת הצופים‪ .‬הילדים התכוננו ל״בחינות״ שנקבעו על־ידי התנועה‪,‬‬
‫והצלחתם בבחינה זיכתה אותם בסמל והעלתה אותם משיכבת גיל נתונה לשכבה‬
‫גבוהה יותר‪ .‬כאשר המצב הכספי איפשר זאת קיבלו כל החניכים את התלבושת‬
‫האחידה של התנועה‪ ,‬חולצה כחולה עם עניבה מתאימה‪ ,‬שסימלה את דרגת הגיל‬
‫שלהם בתנועה < ובחולצה זו הופיעו באיספת הקן בשבתות או בפעולות קן אחדות‪.‬‬
‫גם בבית־הילדים התקיימו מסדרים׳ ובמסדר הופיעו הילדים לפי הקבוצות‪.‬‬
‫חיי התנועה לא היו גפרדים מהחיים היום יומיים במוסד‪ .‬הקבוצה התנועתית‬
‫היוותה את היחידה החינוכית לכל דבר‪ ,‬אף סידרי מגורים של הילדים נקבעו‬
‫לפי השתייכות לקבוצה והוקפד על כך שבני קבוצה אחת יגורו יחד‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫העבודה היוותה יסוד חשוב בחינוך הילדים‪ .‬מחוץ לעזרה‬
‫עבודה —‬
‫בשירותים נוצרו במוסד בתי־מלאכה ואף חוה חקלאית בזעיר אנפין‪ .‬היסוד של‬
‫עבודה הופיע לא רק לשם מלוי סדר יומו של התלמיד אלא אף בזיקה לרעיון‬
‫הציוני החלוצי‪ ,‬דהיינו חיי עבודה בארץ‪ .‬כבר בשלבים הראשונים של קיום המוסד‬
‫היו ערוגות פרחים וגני ירקות בכל אחד מן המוסדות שהיו מפוזרים בעיר‪ ,‬אך‬
‫עם היווסדו של בית־הילדים המרכזי הוקצה בחצר שטח ניכר לגן־ירקות‪ ,‬ומדריך‬
‫חקלאי עבד עם הילדים בגן הירקות ובגינות נוי‪.‬‬
‫ארבעה בתי־מלאכה פעלו בבית־הילדים‪ :‬כריבית ספרים ועבודת נייר‪ ,‬נגריה‪,‬‬
‫מתפרה‪ ,‬ובית דפוס‪ .‬מן הראוי לומר מלים אחדות על בית־הדפוס‪ ,‬שכן בהכנסת‬
‫מפעל כזה אל כתלי בית־הילדים היה משום חידוש‪ .‬לפי יזמתו של א‪ .‬אלקאי‬
‫רכש המוסד בית דפוס עברי עזוב‪ ,‬שאחרי המלחמה לא היה עניין לבעליו לשקם‬
‫אותו והילדים עסקו בעיקר בסדור האותיות‪ .‬מדי פעם נבחרו טקסטים עבריים‬
‫מספרות העברית החדשה והעתיקה‪ ,‬והילדים הכינו לדפוס חוברות‪ .‬חוברות אלה‬
‫שימשו אחר־כך חומר לימודים לתלמידי בתי ספר יהודיים‪ .‬היתה זו הוצאת‬
‫ספרים צגועה מאוד‪ ,‬בעלת תפוצה מוגבלת אך משמעותה החינוכית לגבי אלה‬
‫שעבדו בו היתד! רבה‪.‬‬
‫ש י ק ו ם‬
‫של‬
‫מן‬
‫בתי־ילדים‬
‫הסתם‬
‫בילדים‬
‫לוגיה‬
‫לא‬
‫משימות‬
‫באותם‬
‫לקראת‬
‫המדריכים‬
‫היה‬
‫אלה‬
‫הימים‪.‬‬
‫החינוכית‪.‬‬
‫והכנה‬
‫של‬
‫ה י ל ד —‬
‫אלה‬
‫במבט‬
‫היו‬
‫אך‬
‫אך‬
‫עליה‪.‬‬
‫הם‬
‫באו‬
‫פרופסיונליות‬
‫בעיות‬
‫כלכלית‬
‫וההכנסה‬
‫האמריקאי‪,‬‬
‫מחוץ‬
‫שיקום‬
‫יהודי‬
‫ממילא‬
‫למסגרת‬
‫הילד‬
‫אלה‬
‫חבר‬
‫הפיזי‬
‫היטב לכל‬
‫היוו‬
‫שמה‬
‫לאידיאולוגיה‬
‫לחניכים‪.‬‬
‫חלק‬
‫דגש‬
‫המחנכים‬
‫מן‬
‫על‬
‫הרשמית‬
‫תקופת‬
‫במשך‬
‫אדרבא‪,‬‬
‫ששולמה‬
‫המדריכים‬
‫על־ידי‬
‫המעביד‬
‫חינוך‬
‫הצוות‬
‫הטכני‬
‫את‬
‫לחמם‪.‬‬
‫חיו‬
‫לא‬
‫בקומונה‬
‫הרשמי‪,‬‬
‫הג׳וינט‬
‫שעות‬
‫חובה‪.‬‬
‫ומשום‬
‫כך‬
‫ה מ ח נ ך גם‬
‫הדאגה‬
‫כאשר‬
‫לפרט‬
‫דובר על‬
‫והשאיפה‬
‫חינוך‬
‫וחלוצי‪ .‬ל א ד ו ב ר ה ר ב ה על ב י ד ו ר א ו על מ ש ח ק ‪ .‬א ך ענפי‬
‫שונים‪,‬‬
‫כדורגל‬
‫ומשחקים‬
‫נכללו‬
‫בתכנית‬
‫תנועתית‬
‫המדריכים‬
‫צצו‬
‫ה ע ו ב ד ה ל ק ו פ ת התנועה‪ .‬ל א עלו ב ע י ו ת ש ל ע ב ו ד ה‬
‫ה י ו לנגד עיני‬
‫ידעו‬
‫ציוני‬
‫התבונה‬
‫המוסד‬
‫עצמם‬
‫שטפלו‬
‫האידיאו־‬
‫פעלה‬
‫וכן‬
‫קיום‬
‫והנפשי‪.‬‬
‫אלה‬
‫ל מ ו ס ד ו ת לעבוד כדי להרויח‬
‫יעוד‪.‬‬
‫האישית‬
‫לא‬
‫החינוכית‬
‫מעבר‬
‫אישיות‪.‬‬
‫לילד‬
‫שהתפקיד‬
‫ושיקומו‬
‫ומוכרות‬
‫משימות‬
‫היו אנשי מקצוע ולא באו‬
‫תחושת‬
‫מעון‬
‫ידועות‬
‫האידיאולוגיה‬
‫ומסירותם‬
‫מתוך‬
‫אחורה‬
‫מציאת‬
‫אפשר‬
‫לומר‬
‫העיקרי‬
‫מידה‪,‬‬
‫של‬
‫תנועתי‪,‬‬
‫ספורט‬
‫אחרים תפסו‬
‫מ ק ו ם בחיי הילד‪ .‬לפעמים‬
‫הם‬
‫הם‬
‫התנהלו‬
‫מסגרת‪.‬‬
‫אך‪.‬‬
‫אפשר‬
‫לדרוש‬
‫ולפעמים‬
‫ידעו‬
‫מה‬
‫ללא‬
‫מן‬
‫כל‬
‫הילד‬
‫ולא‬
‫הפריזו‬
‫בדרישותיהם‪.‬‬
‫יש להוסיף שגם הצוות הטכני מלא תפקיד חינוכי ממדרגה ראשונה‪ .‬גם הם‬
‫היו חברי התנועה‪ ,‬גילם המבוגר של אנשי הצוות הטכני ונםיון החיים שלהם‬
‫ויחס הכבוד שרחשו להם החניכים והמדריכים כאחד היוו גורמים בעיצוב האוירה‬
‫המשקמת של המוסד‪ .‬אם‪.‬כי רבים מהחניכים באו למוסד עקב מצוקה כלכלית‪,‬‬
‫ואחרי שהייה מסויימת במקום חזרו אל הוריהם‪ ,‬הרי רובם שאפו לעלות ארצה‬
‫יחד עם משפחותיהם‪ .‬הסיבה השכיחה לעזיבת המוסד היתד‪ .‬עליה ארצה‪ .‬לפעמים‬
‫הורי הילד או קרוביו היו היוזמים‪ ,‬והם הוציאו את הילד מן המוסד ויצאו לדרכם‬
‫לארץ־ישראל‪ .‬אך במשך קורות המוסד היו מקרים של עליה מאורגנת קבוצתית‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫עליות כאלה היו התגשמות שאיפה ממושכת‪ .‬קשה לומר בוודאות‪ ,‬במרחק זמן כה‬
‫רב‪ ,‬מה הרגישו הילדים כשעזבו את המוסד ויצאו לדרך בלתי מוכרת‪.‬‬
‫סביר היה להניח שהילדים היו אחוזי חרדה‪ .‬אך עד כמה שאפשר לשחזר את‬
‫אירועי הימים הללו נראה שהם היו מאושרים‪ .‬העליה עבור ילדים אלה אל היתד‪.‬‬
‫ניתוק מהמשפחה‪ .‬חלק ניכר של ילדים אלה נותקו ממשפחותיהם על־ידי הנאצים‬
‫והחיים במוסד היו עבורם שיחדור מרעב‪ ,‬מחרדה‪ ,‬ומחוויות זוועה‪ .‬במוסד זכו‬
‫ילדים אלה לדאגה רבה ולחופש רב ובמשך זמן שהייתם במוסד הם הוכנו לעליה‪.‬‬
‫את העליות אירגנה התנועה הארצית ובדרך כלל השתתפו בה ילדים ממרכזים‬
‫שונים של התנועה‪ .‬התנועה דאגה לכך י שהילדים העולים ארצה בקבוצה אחת‬
‫יכירו מקודם זה את זה עוד לפני העליה‪ .‬הילדים הכירו מראש גם את מדריך‬
‫הקבוצה‪ .‬לדרך היתה קשורה בקבלת מתנות׳ בגדים חדשים‪ ,‬וכר‪ .‬כל הנסיבות‬
‫הללו עשו את הבלתי־מוכר לנכסף ולרומנטי והילה זו הפיגה את הפחד מן‬
‫הבלתי מוכר‪.‬‬
‫‪1111‬ן ‪Л ili'lirccrni llino.ir Нагюш‬‬
‫‪ 1 1 lllllll‬־ ‪ 1 mirk*• М . 1 г к « ) П‬ו ‪ 7‬י ‪*,ллл £ \ .‬‬
‫ל י ח‬
‫ו כ י י ן ק ו ל‬
‫‪ и‬יי‬
‫טיביי•‬
‫מ נ י ע ת‬
‫‪ .‬׳ ־ ל נ י‬
‫ר נ י ע י‬
‫‪,‬‬
‫;‬
‫‪у м‬‬
‫י־״צימי‬
‫‪,‬‬
‫ל ז כ י מ‬
‫! \ ‪••:‬‬
‫לוח זיכרון במסדרון בית הילדים‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫חיסול הזיקה הציונית‬
‫חיסול אופיו התנועתי של בית־הילדים בדברצן נעשה שלבים שלבים‪ .‬ראשית‬
‫סולקו משם המדריכים שהיו חברי התנועה‪ .‬המוסד נשאר אמנם מוסד יהודי‬
‫והמשיך לקבל תמיכה מהג׳וינט האמריקאי‪ .‬הג׳וינט האמריקאי פעל כל הזמן‬
‫באמצעות אירגון ועד סיוע הונגרי‪ .‬במחצת הזמן השתלטו על הוועד יסודות אנמי־‬
‫ציוניים‪ .‬אחר כך חוסלה בהוגגריה התנועה הציונית‪ .‬מדריכי המוסד הזדרזו לחפש‬
‫דרך לעלות ארצה‪ ,‬באופן ליגלי או באופן בלתי־ליגלי‪ .‬גם אלה מהחניכים ששאפו‬
‫לעלות ארצה עזבו את המוסד והצטרפו לחברי התנועה שהתכוננו לעליה‪ .‬הגבלות‬
‫חמורות הוטלו על העליה גם כן‪ ,‬והשלטונות נקטו באמצעים חמורים נגד העליה‬
‫הבלתי־ליגלית‪.‬‬
‫אך למרות ההגבלות יצאו מהונגריה בסתיו של ‪ 1949‬כ־‪ 10.000‬יהודים באורח‬
‫בלתי ליגלי‪ ,‬וביניהם רובם של חגיכי המוסד ששאפו לעלות‪ .‬אחדים לא הצליחו‬
‫לעלות והסתגלו לחיים בהונגריה הקומוניסטית‪ .‬במשך שנות החמשים והששים‬
‫הגיעו ארצה בודדים מחניכי המוסד ולמרות הניתוק הממושך מהחיים היהודיים‬
‫והציוניים‪ ,‬אחרי עלייתם ארצה‪ ,‬צעדם הראשון היה לחפש את החברים ואת‬
‫המדריכים אתם היו במוסד בדברצן‪.‬‬
‫המשך קיומו של המוסד‪ ,‬אינו ש י ד לנושא הנדון כאן‪ .‬התיחםנו כאן רק‬
‫לבית־הילדים של ״הנוער הציוני״‪ ,‬וברגע שבית־הילדים בדברצן חדל להיות‬
‫שייך לתנועת ״הנוער הציוני״‪ ,‬אבד ענייננו בו‪ .‬המשך קורותיו של בית־הילדים‬
‫הוא למעשה בהגשמה ציונית של חניכיו‪ .‬קבוצות החניכים נקלטו במוסד אלוני‬
‫יצחק ונוה־הדסה ובקיבוצים מבקיעים‪ ,‬שורש והסוללים‪ ,‬ובמושב עובדים שאר־‬
‫ישוב‪ ,‬ובודדים מפזורים ברחבי הארץ‪ .‬לא הוקם ארגון של בוגרי המוסד‪ ,‬לא‬
‫התקיימו מפגשי רעים‪ ,‬אך כל אימת שבוגרי המוסד פוגשים זה את זה נזכרים‬
‫הם בסיפוק בימים הללו ובלבם רחשי חיבה לכל אלה שחיו אתם שם‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫שמואל מאירי‬
‫בשורות הבריגדה‬
‫עלילות ומעשים בקרבות‪ ,‬בהצלה ובעליה ב׳‬
‫‪1‬‬
‫באותן שנים אפלות ושטופות החורבן של מלחמת העולם השניה‪ ,‬עת העולם‬
‫כולו‪ ,‬זה העוין אותנו וזה האדיש לסבלותינו‪ ,‬סגר עלינו מבפנים ומבחוץ בתבל‬
‫כולה וגם בארץ‪ ,‬באותן שנות מתח וחרדות־אימה‪ ,‬היו יחידות המתנדבים הארץ־‬
‫ישראליות ובראשן הבריגדה׳ היא החטיבה היהודית הלוחמת‪ ,‬קרן אור‪ ,‬ניצוץ של‬
‫תקווה וחץ שלוח לנקמה באויב ולהושטת עזרה לעמנו בכל מקום אליו הגיעה‬
‫שימעה ודרכה רגלה של אחת מיחידוחיה‪.‬‬
‫הראשונים שזכו‪ ,‬עוד בעצם ימי המלחמה‪ ,‬לעידוד מוסרי ועזרה חמרית מידי‬
‫חיילינו היו יהודי סוריה‪ ,‬עיראק ופרס ולאחר מכן קהילות צפון אפריקה‪ ,‬איי הים‬
‫התיכון ואיטליה‪ .‬מקפריסין‪ ,‬בה שרתי בגדוד התותחנים‪ ,‬אני כותב אל משה‪.‬‬
‫קולודני ב־‪ 29‬בדצמבר ‪ «1943‬״את הבחור בשם צוקר הכרתי עוד קודם לכן‬
‫וביום שקבלתי את מכתבך נודע לי שהוא עלה בטיסה ארצה‪ .‬ידענו על מציאות‬
‫‪2‬‬
‫מחנה עצורים כזה‪ ,‬וכדבר מובן מאליו התענינו במה אפשר לבוא לעזרתם‪ .‬הגענו‬
‫למקום המחנה‪ ,‬כפר גאה׳ עשיר צבעים‪ ,‬בין הרים גבוהים עטופי ירק‪ ,‬פינת חמד‬
‫‪.1‬‬
‫סקירתי זו‪ ,‬שהיא אישית לחלוטין‪ ,‬מבוססת בעיקרה על‬
‫זכרונות פרסונליים‪ ,‬מכתבים‬
‫ומעט מקורות שבכתובים‪ ,‬על רקע התקופה ומאורעותיה‪ .‬הציטוטים ממכתבי חיילים וחברים‬
‫אחרים ומכתבי אני וכן רשימות אחדות שפורסמו ב״העובד הציוני״‪ ,‬״החייל העברי״‪,‬‬
‫ובטאונים אחרים‪ ,‬המחתים את עמודי התווך של עבודה זו‪ ,‬שימשו בידי ככלים נאמנים הן‬
‫לאיזכור פרקים שנדחקו לפנות נשכחות והן לשם שמירה — כך אני מקווה — על אוסנטיותם‬
‫ואמיתותם של הדבריט‪ ,‬כפי שהתרחשו ובעיקר כפי שראיתים אנכי‪ .‬אי לכך משמשות‬
‫הציטטות חלק נרחב ונכבד מאד בדפים שלפנינו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הארי צוקר היה בין מ ו ל י ספינת מעפילים קטנה מרומניה ש מ ל ה מטביעה ע״י הצי‬
‫הבריטי ואנשיה הובאו למחנה מטופח בהרי מרודוס שבקפריסין‪ .‬לפי בקשתו של מישה‬
‫מאתי לחפשו והשבתי לו בנידון בשניים ממכתבי מ־‪ 29.12.43‬ומ־‪.2.1.44‬‬
‫‪90‬‬
‫ממש‪ ,‬שלא פעם קנאנו בה כי אין כמותה אף בארץ )כך אמרו הנלהבים בינינו‬
‫והאירופיים טענו שזו שווייץ ממש(‪ .‬והיתד‪ .‬זו הפתעה משונה — בכפר זד״ בין‬
‫תושבים עייפים ומיוזעים ובטבע כה הדור — מסתובבים אנשים אירופיים‪ ,‬לבושים‬
‫יפה‪ ,‬הנשים מפורכסות וצבועות וילדים נחמדים — ורובם מדברים אנגלית ואתנו‬
‫גרמנית‪ .‬אני נדהמתי ובעיקר צרם את האוזן דיבורם של הילדים‪ .‬כי אלד‪ .‬מה חטאו‬
‫— והמורה לעברית סיפרה לי בצער שבגן לא רוצים ללמוד עברית אלא אנגלית —‬
‫וכי כל המחנה שוקד על האנגלית‪...‬‬
‫חיים האנשים על קיצבה והאוכל הוא בשפע ובזול וכמעט שאין חשק לזוז‬
‫מהמקום‪ .‬ומה שגרוע יותר‪ ,‬שאותו הרצון שהיה בזמגו — ברגעי האסון והשרפה‬
‫— לעלות לארץ ויהיה מה — גם זה פג ורבים חושבים על חזרה לארץ הבצלים‪,‬‬
‫השומים וסיר הבשר!‪ ...‬או חולמים על ארצות חדשות לארץ רק בודדים רוצים‬
‫לעלות — ציונים ותיקים משנים ועוד מספר קטן‪ ,‬כמגין משפחות‪ .‬ודי לחכימא‬
‫ברמיזא‪...‬‬
‫;‬
‫תבין הרי עד כמה העיק על לבנו המראה הזה — ותוך כדי שיחה עם זה ועם‬
‫אחר נתקלתי בבחור אחד שהצביעו לי עליו כעל מדריך נוער )שלא קיים כמעט(‪,‬‬
‫כביכול חבר ״השומר הצעיר״‪ .‬נאחזתי בו ברצוני לדעת על הדור הצעיר ותוך כדי‬
‫שיחה הוא ספר לי שהוא חבר ״הנוער הציוני״ ושמו כפי שכתבת — צוקר‪ .‬ואודה‬
‫שהוא הצילנו ממצב רוח רע‪ ,‬כי תוך כדי שיחה הפליט משפט בדרך אגב׳ שעבורי‬
‫הוא שמש כפתח ישועה‪ ,‬הוא אמר לי‪ :‬״אלה המשפחות השואפות לחזור — לרו‪...‬‬
‫וכר‪ ,‬זה ״דור המדבר״ וכך התייחס אליהם״‪ .‬זו היתה תגובה מציאותית ואכן‬
‫התקיימה נבואתו‪ ,‬ביחס אליו לפחות — כי הנה עזב את הולכי הרגל ועלה‬
‫ארצה ביעף‪...‬‬
‫חבל שלא הספקתי לראות אותו שנית‪ ,‬שלחתי לו במשך הזמן חבילת עתונים‬
‫וחוברות — ואם תראהו מסור לו שלום בשמי‪ .‬אם נשאר כאן עוד צדיק אחד‪ ,‬אהיה‬
‫מוכן להתקשר אתו אם תכתבו לי את שמו‪.‬״‪.‬‬
‫חיילינו׳ אשר פזורים היו על פגי ארצות וימים׳ בגדודים וביחידות או כבודדים‬
‫בחילותיה הרבים של בריטניה הגדולה‪ ,‬ידעו בכל מקום אליו הגיעו‪ ,‬לחפש את‬
‫בני עמם׳ לארגנם‪ ,‬לסעדם‪ ,‬לדאוג לחינוך ילדיהם ולהעלותם ברבבותיהם אל הארץ‪,‬‬
‫בדרך לא דרך ותוך מאמץ כביר ובלעדי של היחידות העבריות‪.‬‬
‫תנועת ההתנדבות ליחידות העבריות בצבא הבריטי )באותם הימים לא ניתן‬
‫היה בארץ כשטח מנדטורי להנהיג גיוס חובה ועל כן כל ההתגיסות היתה מיוסדת‬
‫על התנדבות אישית בלבד( החלה אמנם בתנופה גדולה‪ ,‬אך צעדיה הוצרו מראשיתם‬
‫על ידי השלטון הבריטי בהתאם לרוח ״הספר הלבן״ ולכן היה קצב ההתגיסות‬
‫אטי ביותר‪.‬‬
‫זו היתה אחת הסיבות העיקריות לסלקטיביות הגבוהה בחומר האנושי של‬
‫היחידות ולהשפעה שהיתר‪ .‬בתוכן לאנשי ההתישבות ולפעילי התנועות והזרמים‬
‫הרעיוניים של התנועה הציונית וההסתדרות‪ .‬צעירים ומבוגרים‪ ,‬מטובי בניו של‬
‫הישוב‪ .‬נחלצו למשימה זו וחדרו אט אט ליחידות השונות ואילצו את שלטונות‬
‫המגדם לאשר את הקיים‪ ,‬גם אם זה היה בניגוד לרצונם‪ .‬מצד אחר הופעל לחץ‬
‫מאת הסוכנות על הנציב העליון בארץ ועל הממשלה הבריטית בלונדון לקבלת‬
‫מתנדבים יהודים וליחידות ארץ ישראליות ומן הצד השני — פעל הלחץ מלמטה‬
‫על ידי המתנדבים עצמם‪ ,‬אשר נדחקו אל משרדי ההתייצבות להתנדב למלחמה‬
‫נגד הנאצים‪ .‬רבים מאד היו המקרים שאנשים אשר עברו את גיל הגיוס זייפו את‬
‫תעודותיהם או אחרים שהעלימו לקויי בריאות — והכל למען שיקבלום לשורות‬
‫הצבא‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫השלטונות‪ ,‬קרי ממשלת המנדט‪ ,‬ניסו בכל דרך לדחוק את רגלי המתנדבים‬
‫היהודים ולהניאם מלהצטרף לצבא — וזאת באמצעים שונים‪ ,‬כמו צירוף ערבים‬
‫ויהודים ליחידות מעורבות‪ ,‬הכוונת המתנדבים ליחידות חפרים ושירותים בלבד‬
‫ולא כפי שבקשו המתנדבים — ליחידות קרביות‪ .‬אולם כל זה לא מנע מן הישוב‬
‫לארגן התנדבות׳ להקים יחידות‪ ,‬להיאחז בכל תפקיד שניתן בידינו ובאמצעותו‬
‫לחדור‪ ,‬להשתלב ולהתבסס בתפקידים בעלי ערך צבאי רב יותר‪. .‬‬
‫ההתלהבות‪ .‬הגדולה אשר ציינה את ההתנדבות לצבא בישוב היהודי מיד עם‬
‫ראשית המלחמה ושהקיפה את מרבית המבוגרים היהודים בארץ‪ ,‬הלכה ופגה‬
‫בהמשך השנים ובמיוחד עם גבור המכשולים שהניח השלטון הזר על דרך ההמונים‬
‫שגרשמו לגיוס בלשכות שהקימה הסוכנות היהודית והועד הלאומי! על אלה נוספו‬
‫הבידוד וההסגר לתוכו נקלע הישוב הקטן והיהדות בכללה‪ ,‬המשבר הכלכלי‪ ,‬הניתוק‬
‫מן הגולה האירופית והחדשות מן החזיתות‪ ,‬אשר כמעט כולן סיפרו על נסיגות‬
‫של בנות הברית נוכח התקדמותם המהירה של הגרמנים‪.‬‬
‫חלק מצירי הועידה לחידוש התנועה באירופה אחרי השואה‪ ,‬פריז‪.1946 ,‬‬
‫‪?2‬‬
‫ואם לא הספיקו כל אלה הרי שאי־שביעות רצון וחוסר סיפוק החלו לנשוב גם‬
‫בתוך אהלי המתנדבים עצמם‪ ,‬דבר שמקורו בסיבות וגורמים אחדים‪ .‬כגון‪ :‬צמצום‬
‫מספר המתנדבים! חוסר התוחלת‪ ,‬כביכול‪ ,‬שהחיילים החלו לראות בתפקידים‬
‫שניתנו בידם‪ ,‬שלא הלמו כלל וכלל את המשימות אותן הציבו לעצמם בהתגייסם‬
‫לצבא‪) .‬לשם הדגמה אזכיר שפלוגת התותחנים לה התנדבתי‪ ,‬הוחזקה ‪ 6‬חודשים‬
‫בצריפין כעונש על שלא הסכמנו לוותר — במאורגן — על מגמת ההתנדבות‪ ,‬כפי‬
‫שנרשמה כדין בעת התנדבותנו‪ ,‬דבר שאי אפשר היה לבטלו ללא הסכמתו האישית‬
‫של כל חייל‪ .‬השלטונות הצבאיים דרשו שנעבור ליחידות שירותים ומשלא הסכמנו‪,‬‬
‫הוחזקנו במחנה — מאות של חיילים — בעבודות סרק‪ ,‬בה בשעה שרומל כבר עמד‬
‫בשערי אל־עלמיין(‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬הישוב הקטן ומוסדותיו צנועי המימד‪ ,‬לא עמדו בהבטחתם לחיילים‬
‫ולא סיפקו את הסעד המינימלי שהיה דרוש למשפחות המתנדבים שזקוקות היו‬
‫לעזרה ואפילו תמיכה מוסרית לא היתד‪ .‬מצויה בשפע‪ .‬יש לציין שיוצאים מן הכלל‬
‫היו החיילים שבאו מן ההתישבות העובדת — הקבוצים והמושבים וכן פעילי‬
‫תנועות הרמים שעמדו בקשר הדוק עם אותם חוגים שראו במתנדב את נציגו‬
‫ושליחו של הישוב; לא נשכח‪ ,‬כמובן‪ ,‬בסקירה זו את מוסדות ההסתדרות‪ ,‬ארגוני‬
‫הנשים והועד למען החייל שעמד אז בראשית צעדיו — שתמכו בחיילים כמיטב‬
‫יכלתם! אך כל אלה לא יכלו לספק את הסעד הכלכלי והמוסרי להם היו זקוקים‬
‫רבים מבין המתנדבים ואשר את חסרונם יכלו למלא אך ורק מוסדות ממלכתיים‬
‫ואלה של המדינה בדרך ושל הישוב — קצרה ידם מלמלא את הדרוש‪.‬‬
‫במכתבי חיילים מאז מובעת בכל עוצמתה דאגתם העמוקה לגורל היהודים‬
‫בארצות הכיבוש הגרמני וכן הרגשת הבדידות עליה הצבענו לעיל‪ .‬נביא כאן‬
‫פיסקאות אחדות מתוך מכתבים אלה ‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫מרה )מאיר( אנטין ז״ל‪ ,‬שהתנדב לצבא בהיותו חבר קבוצת ניצנים ואשר גפל‬
‫במלחמת השחרור בקרב על ניצנים‪ ,‬כותב ב־‪ 27.10.1942‬״היום נודע לי מפי חברים‬
‫שחזרו מן החופש שיאנק" נמצא אצלכם וכי הוא יכול להיוודע משהו ואולי גם‬
‫ל ע ז ו ר — אם יש קשר עם סלומון ‪ ,‬אם אתה יודע משהו עליו כתוב לי‪ ,‬כי אני‬
‫‪5‬‬
‫‪3‬‬
‫מישר• )משה‬
‫קולודני — קול(‪,‬‬
‫אשר‬
‫עמד‬
‫אז‬
‫בראש‬
‫המזכירות‬
‫העליונה‬
‫של‬
‫״הנמר הציוני״ וריכז את לשכת הקשר לשליחים ולחברים בגולה — לא זה בלבד שעמד‬
‫בקשר אישי הדוק עם עשרות אנשים מן התנועה באירופה הכבושה‪ ,‬ברחבי רוסיה ובארצות‬
‫נייטרליות ועם המתנדבים מהארץ‪ ,‬אלא שגם שקד לשמור על כל המכתבים שהגיעו לידו‪.‬‬
‫הודות לכך יכולתי‪ ,‬איפוא‪ ,‬לדלות עתה מתוך ארכיונו את מרבית המכתבים המובאים באן‪.‬‬
‫רשימת המתכתבים עמו‪ ,‬מכל היחידות העבריות‪ ,‬ארוכה וחבל שמפאת קוצר המצע לא נוכל‬
‫להביא ממבתביהם של רבים‪ ,‬עמם עמד בקשר אינטנסיבי‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬משה בנמלה )תמיר(‪,‬‬
‫בנימין יפה‪ ,‬סנדור‪ ,‬וויסמן‪ ,‬ניימן‪ ,‬אלכסנדר ואחרים‪ .‬הוא‪ ,‬כלומר מישה‪ ,‬לא זה בלבד‬
‫שמתעניין בכ״א אלא שמרבה הוא לחפש ולקשר בין רחוקים ונפרדים‪ ,‬כפי שמסתבר מתוך‬
‫המכתב המצוטט בעמוד הראשון וםציטוסים אחרים המובאים בהמשך עבודה זו — ומה‬
‫שחשוב עוד יותר — הוא דואג‪ ,‬מטפל בעניניהם ומושיט עזרה‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫יאנק ה׳בינסקי‪ ,‬בן יהודה ז״ל‪ ,‬שהיה אן בשליחות המוטד לעליה ב׳ בתורכיה ובארצות‬
‫אחרות באירופה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫^‬
‫אחיו שלמה אנםין ז״ל שהיה מראשי המחתרת בוילנה‪ ,‬משם יצאי לוארשה לשם לבוי המה־‬
‫ושם נפל מידי הגרמנים‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫מ ד ו כ א ודואג למצבו‪ .‬אולי צ ר י ך ב כ ס פ י ם ל ע ז ר ה א נ י מוכן ל ת ת א ת ה כ ל שיש לי״‪.‬‬
‫והנה ק ט ע י ם מ מ כ ת ב י מ־‪:25.3.43‬‬
‫״אני נאלץ ל ה ת ח י ל ב מ ה‬
‫ש ג מ ר ת א ת ה ׳ כ ל ו מ ר ב נ ו ש א ה ב ד י ד ו ת או ה ר ג ש ת‬
‫ה ב ד י ד ו ת ש ב ל ב חיילנו‪ .‬וכאן מ ו כ ר ח א נ י ל ה ו ד ו ת ש ב מ ד ת מ ה ה י ת ה ה ט ע ו ת בידי‪.‬‬
‫כ י איך אוכל ל ה ת א ו נ ן על ב ד י ד ו ת ‪ ,‬ב ה ב ש ע ה ש ח ב ר כ ה ע ס ו ק ו ט ר ו ד כ מ ו ך מוצא ל ו‬
‫זמן י ק ר ל ע נ ו ת ל ח ב ר י ח י ד ב מ כ ת ב כ ה א ר ו ך ‪ ,‬מ ע מ י ק וממצה‪ .‬נ ד מ ה לי ש ק ש ה ל ה ס ב י ר‬
‫מאד שמחתי למכתבך‪ ,‬מה הרגשות שפעמו בלבי בקראי את מכתבך פעם‪,‬‬
‫מה‬
‫פ ע מ י י ם ושלוש‪.‬‬
‫אולם‬
‫ה ר ג ש ת ה ב ד י ד ו ת עליה ר מ ז ת י ב מ כ ת ב י היתד‪ .‬מ י ו ס ד ת ע ל ע ו ב ד ו ת ש י ד ו ע ו ת‬
‫א ף לך׳ חושבני‪ .‬צ ב ו ר החיילים ע ו מ ד ב ו ד ד ‪ ,‬חוץ מ ב ד י ד ו ת ו ב ת ו ך ה מ ח נ ה ה צ ב א י‬
‫ה כ ל ל י ‪ ,‬הוא ב ו ד ד ב ת ו ך עמו‪ ,‬ב י ש ו ב ו ‪ .‬ע ם כ ל א ו ת ם ה ה י ש ג י ם ש ה ג ע נ ו ב ״ מ ג ב י ת‬
‫ההתגייסות״ ו ב פ ע ו ל ו ת ״הועד ל מ ע ן החייל״ — ה ר י גודף מ כ ל זה ר י ח ש ל ע ז ר ה‬
‫)לוא ה כ ר ת א ת מ ש פ ח ו ת‬
‫סוציאלית‬
‫ה ח י י ל י ם א ו א ת החיילים‬
‫הנכים משוחררי‬
‫ה מ ל ח מ ה הזאת!(‪ .‬צ ב ו ר החיילים הוא ב ו ד ד ‪ ,‬זו ע ו ב ד ה ‪ ,‬ו כ ל מ ה ש ת ר ח ק ה ח ז י ת —‬
‫ה י ש ו ב ישכיח‪ ,‬כנראה‪ ,‬מ ל ב ו א ת ח ו ב ת ה כ ב ו ד ש מ מ ל א י ם חייליו בשמו ו ח ו מ ת ז ר ו ת‬
‫ק ש ה ו מ ע י ק ה ת ק ו ם ב י נ י נ ו ובין ה צ ב ו ר הזה‪.‬‬
‫ראוי לציין כי ב כ ל זאת קיים צ ב ו ר א ח ר הדואג‪ ,‬המתענין‪ ,‬ה ק ש ו ר ב כ ל נ י מ י‬
‫נ פ ש ו לחייליו ו מ ה ח ב ל שאין זה מ ק י ף א ת כ ל ל צ ב ו ר החיילים‪ .‬אני ל כ ש ע צ מ י מ ר ג י ש‬
‫ע צ מ י מצויץ בחוג מ כ ר י ו י ד י ד י ב כ פ ר ו י ת ק י ן ו ב מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם ב ה ם א נ י מ ב ק ר ב ע ת‬
‫חופשה‪ ,‬ב ת ו כ ם אני מ ר ג י ש א ת ה י ח ס ה ט ו ב ו א ת ה י ד י ד ו ת הכנה‪ .‬אך יש ואני מ ס ת כ ל‬
‫ע ל צ ב ו ר החיילים ב כ ל ל ו או ש א נ י ש ו ק ע ב ק ר י א ת ה ע ל ו נ י ם ו ה ח ו ב ר ו ת ש ל פ ל ו ג ו ת‬
‫ל מ י נ י ה ן — ואז ה ת מ ו נ ה היא שונה ב ה ח ל ט ‪ ,‬יש אכזבה״‪.‬‬
‫ב צ ע ר יצויין ש ג ם ע ם ס י ו מ ה ש ל ה מ ל ח מ ה ל א נ פ ת ר ו ה ב ע י ו ת ו ג ד ו ל ה היתד‪.‬‬
‫ה ת מ ר מ ר ו ת ם ש ל חיילים ועל כ ך מ ע י ד ה ר ש י מ ת ו ש ל מ‪ .‬ש ד מ י ב ״ ה ע ו ב ד הציוני״‬
‫מ־‪:25.146‬‬
‫״מאות‬
‫חיילים מ ש ו ח ר ר י ם כ ב ר ח ז ר ו ל א ר ץ ‪ :‬ו ר ב י ם ח ו ז ר י ם יום יום‪.‬‬
‫קצב‬
‫השיחרור‬
‫י ג ד ל עוד י ו ת ר ב ש ב ו ע ו ת ה ק ר ו ב י ם ‪ .‬א ר ג ץ נ ש י החיילים ו ג ם ה ע ת ו נ ו ת‬
‫העברית‬
‫ד ו ר ש י ם ש ח ר ו ר מידי׳ או ל כ ל ה פ ח ו ת ה ח ש ת ה ש ח ר ו ר ש ל כ ל חיילינו‪.‬‬
‫‪ . . .‬ה מ ו ס ד ו ת ה מ ט פ ל י ם ב ח צ י ה ה ר א ש ו ן ש ל ה ב ע י ה — השחרור‪ ,‬חייבים איפוא‬
‫ל ה ז ד ר ז ב פ ת ר ו ן ח צ י ה השני‪ ,‬שהוא מ ד ו ר ו ש ל החייל ה מ ש ו ח ר ר ‪.‬‬
‫נ נ ס ה נא ל ס ק ו ר א ת ה מ צ ב כ מ ו שהוא‪ .‬מ ה נ ע ש ה ב א ר ץ למען החייל היהודי‬
‫ו מ ה הוכן ל מ ש ת ח ר ר החוזר א ח ר י ש נ ו ת ש י ר ו ת ר ב ו ת לארץ י מ ה עשינו כ ד י ל ע ו ד ד ו‬
‫ו ל א פ ש ר לו ל ע מ ו ד ו ל ה מ ש י ך ב א ו ת ה מ ס י ר ו ת ח ל ו צ י ת ‪ ,‬ש ע מ ד ב ה עד כה ושעדיין‬
‫נ ח ו צ ה היא ל נ ו מ א ד מ א ד ל מ ע ר כ ת נ ו ה ק ש ה י ת ש ו ב ת נ ו היא — כ מ ע ט ולא כ ל ו ם ‪. . .‬‬
‫‪ . . .‬ה ס ו כ נ ו ת היהודית‪ ,‬ה ה ס ת ד ר ו ת ‪ ,‬ה ע י ר י ו ת‬
‫ה ע ב ר י ו ת ׳ ר ו ב ן ככולן לא מ צ א ו‬
‫ל נ ח ו ץ ל ה כ נ ס לעובייה של ב ע י ה מ ס ו כ נ ת זו ו ל מ צ ו א ל ה פ ת ר ו ן ה מ נ י ח א ת הדעת‪.‬‬
‫ע ו ב ד ה מ ע צ י ב ה זאת נ נ ע צ ת ע מ ו ק ב מ ו ח ו ש ל החייל‪ ,‬ה נ מ צ א גם כ ע ת ה ר ח ק מ ב י ת ו‬
‫ומשפחתו‪,‬‬
‫ו מ ע ו ר ר ת בו ש א ל ו ת מ ר ו ת ‪ :‬ה א מ נ ם א י ן ד ר ך א ח ר ת א ל א ל ה כ ר י ח א ת‬
‫ה ח י ל ל ה ש ת מ ש ב פ ל י ש ו ת ל ד י ר ו ת ‪ ,‬האין כ ו ח ו ש ל ה י ש ו ב ה ע ב ר י ר ב כ ד י ל ה מ צ י א‬
‫קורת־גג‬
‫לחייל ש נ ל ח ם _ ל מ ע נ ו ולמען כ ב ו ד ו ? מ ה פלא׳ איפוא‪ ,‬א ם א מ ו נ ם ש ל‬
‫החיילים‬
‫ב מ ו ס ד ו ת ה ע ל י ו נ י ם פ ג ו ה ו ל ך ‪ .‬ע ו ב ד ה מ צ ע ר ת זו לא ת ח ו ס ל ‪ ,‬עד שלא‬
‫י ב ו א מ פ נ ה ר ד י ק ל י ב ש ט ח זה מ צ ד ה מ ו ס ד ו ת ״ ‪.‬‬
‫האכזבות׳ הליקויים‪ ,‬ו ה מ י ג ב ל ו ת ש ה ז כ ר נ ו ה ו ס י פ ו לא מ ע ט כ א ב ל ת ו ך ק ו ב ע ת‬
‫ה מ ר ו ר י ם א ו ת ה גמאו מ ת נ ד ב י הישוב‪ .‬ד ר ו ש ה י ה כ ח נ פ ש י רב‪ ,‬ע״מ שלא ל י פ ו ל‬
‫‪94‬‬
‫לזרועות הייאוש שכידוע כוחו גדול במחנות צבא סדיר או צבאות בעתות מלחמה‪,‬‬
‫המשרתים במשך תקופה ממושכת‪.‬‬
‫משהו מן האוירה המיוחדת השוררת בקרב החיילים שלנו ניתן לחוש בקטעים‬
‫הבאים‪ :‬מרה במכתבו מ־‪ 7.9.43‬לאחר שתיאר את ביקורו אצל יהודי המערות‬
‫במדבר סהרה׳ כותב ‪,‬״כדי להנעים את הזמן וכדי לקרב את האנשים שנקבצו‬
‫למחלקתנו מכל קצוי ארץ ועולם החילותי לארגן מסיבות ליל שבת שהן כעוגג‬
‫שבת בקבוצה‪ ...‬זו בעצם הפעולה התרבותית הקולקטיבית היחידה‪ ,‬אין לנו‬
‫כוחות ואף סבלנות״‪.‬‬
‫ברשימה ששלחתי ל״העובד הציוגי״ ושפורסמה בגליון של מרץ ‪ 1944‬נאמר‪:‬‬
‫״יש להודות‪ ,‬שאין אגו‪ ,‬החיילים העברים‪ ,‬דומים לשאר הצבאות‪ ,‬בחייהם‪,‬‬
‫בבלוי הזמן׳ בשאיפות‪ ,‬ברגישות לפרובלימות השונות‪ .‬ולשם השוואה אפשר להביא‬
‫את אומות הברית למן הבריטים‪ ,‬האמריקאים‪ ,‬הפולנים וכו׳ וכוי‪ .‬הרי בעצם אנו‬
‫בני עם מפורד ומושפע מתרבויות זרות לחלוטין‪ ,‬ובכל זאת יש סימני־היכר די‬
‫בולטים לחיילים הארצישראליים וליחידותיהם השונות‪ .‬כלפי חוץ ההופעה היא‬
‫נאה‪ ,‬גקיון וסדר‪ ,‬אם כי לא מופרז‪ ,‬נוהג־חיים מכובד ללא סטיות מיוחדות‪ ,‬העדר‬
‫כמעט מוחלט של שכרות ואי־שימוש בכל אותם הסממנים‪ ,‬שכל כך מגרים ומוכנים‬
‫לפתוי הצבור במדים‪ .‬ומה שנחוץ לציץ במיוחד‪ ,‬ותכונה זו מעוררת רגשי כבוד‬
‫ליהודי הארצישראלי‪ ,‬היא העמידה בראש זקוף‪ ,‬העדר כל פחד ביחסים עם אחרים‪,‬‬
‫ממונים וכר ומידת כבוד ועקביות‪.‬‬
‫‪. ..‬הקריאות והלימוד בשעות הפנאי — זהו הענף העיקרי של הפעולה‪ .‬קוראים‬
‫ללא הרף ובולעים את מיטב הספרים לסוגיהם השונים‪ ,‬צמאון כביר לספר העברי‪,‬‬
‫אם כי גם לועזית קוראים לא מעט‪ .‬רבים משתלמים' במקצועות שוגים‪ .‬עתונים‬
‫ועלוגים המופיעים בפלוגות הם רק עובדה נוספת לאותם אפיקי־תרבות המפכים‬
‫בשורותינו‪ .‬יש להוסיף את הטיולים הרבים שאותם עורכים חיילינו ובבואם לארץ‬
‫חדשה הם לומדים את עברה‪ ,‬מתחילים ללמוד גם את שפתה‪ ,‬מבקרים את כל יקרי‬
‫הנכאות‪ ,‬מרבים לטייל׳ לטפס בהרים — לומדים לדעת את הארץ‪.‬‬
‫‪. ..‬ונוסף על כך אותן מסיבות‪ ,‬שכה שונות הן משל האחרים‪ ,‬לא שכרות ולא‬
‫שירת הלולים )אגב‪ ,‬מורגש אצלנו חוסר ידיעה‪ ,‬אף חוסר רצון לשירה‪ ,‬לזמרה( כי‬
‫אם פרקי קריאה‪ ,‬שיחת חברים והרצאה‪.‬‬
‫‪. ..‬אכן‪ ,‬יש משהו מיוחד בחייל העברי‪ ,‬שמבדיל אותו לטובה משאר חבריו‬
‫למדים‪ .‬וכמובן שאין תכוגות אלה פוגעות אף במשהו בכושר הצבאי׳ ברוח הקרב‬
‫המפעמת בקרבנו‪ ,‬להיפך‪ ,‬וקרו מקרים הנכונים להעיד על כך‪ ,‬שהרמה התרבותית‬
‫והזיקה הזו המיוחדת לחיילינו‪ ,‬מעלה את הגכוגות והרצון להלחם‪ ,‬לדרגה עליונה‬
‫ביותר״‪.‬‬
‫אין ספק שדרושה היתה עוצמה בלתי נדלית׳ ראייה רחוקת טווח‪ ,‬חזון כביר‬
‫וכוח התמדה וסבלנות אין קץ‪ ,‬בכדי לראות באותם מתנדבים מבודדים בפורמציות‬
‫שרותים שונות‪ ,‬המפוזרים על פני שבעה ימים בים התיכון‪ ,‬במדבריות ובאיים —‬
‫את הגרעין לצבא העברי‪ ,‬עצמאי ושלם׳ צבא לוחם‪ :‬ולא פחות קשה היה לראות‬
‫בהם את השליחים והמצילים הראשונים‪ ,‬רבי התושיה‪ ,‬של שרידי יהדות דוויה׳‬
‫כפי שהם שנתגלו לאחר םבך עם השתחררות העולם מסיוטי הנאציזם‪.‬‬
‫אולם הן בלב ההוגים והמעצבים של תנועת ההתנדבות ובראשם משה שרת‬
‫ז״ל והן בלבבו‪ .‬של כל אחד ואחת מן המתנדבים והמתנדבות )ומספרם הגיע ליותר‬
‫‪95‬‬
‫מ ־ ‪ 3‬ר ב ב ו ת מ ת ו ך ה י ש ו ב ה ק ט ן ש ל ‪ 600,000‬נ פ ש ( ב ע ר ה האמונה ש ב ב ו א ה י ו ם יכול‬
‫נ ו כ ל ל ל ח ו ם נ ג ד האויב פ נ י ם א ל פ נ י ם ‪ ,‬ל נ ק ו ם ב ו ולהציל א ת ב נ י ע מ נ ו שיימצאו ל נ ו‬
‫ב ד ר ך — וזאת ל מ ר ו ת כ ל ה ק ש י י ם ו ה א כ ז ב ו ת שהיו מ נ ת חלקנו‪.‬‬
‫• א ר ו כ ה ‪ ,‬מ א ד ‪ .‬ו ק ש ה ל ע י ן ש י ע ו ר היתד• ד ר כ ן ש ל ה י ח י ד ו ת ה ע ב ר י ו ת ‪.‬עד ש ה ג י ע ו‬
‫למימוש‬
‫הכרה‬
‫שאיפותיהן‪ .‬ה מ א ב ק ה מ ת מ י ד ע ם ה ב ר י ט י ם ה י ה גטוש ע ל כ ל צ ע ד ‪ :‬ע ל‬
‫ב ד ג ל ‪ .‬ו ב ס מ ל נ ו א נ ו ‪ ,‬פ ק ו ד ו ת י ו ם ב ע ב ר י ת ‪ ,‬מנוי ב ע ל י ד ר ג ו ת עבריים׳ ע ל‬
‫השתתפותנו‬
‫ב פ ע ו ל ו ת מ ל ח מ ת י ו ת ‪ ,‬ג י ב ו ש ה כ ח וריכוזו מ י ח י ד ו ת ק ט ג ו ת ו מ פ ל ו ג ו ת‬
‫לגדודים; ע ל כלי נ ש ק שדרשנו לשימושנו ועל עצמאותנו כיחידות בעלות צביון‬
‫לאומי‪.‬‬
‫י ו כ ל זה נעשה ת ו ך כ ד י פ ע ו ל ת ה ס ב ר ה מ ע מ י ק ה ל ה ר ח ב ת ש ו ר ו ת ה מ ת ג י י ס י ם ‪,‬‬
‫להצבתם‬
‫ביחידות‬
‫מתאימות‬
‫ותוך‬
‫עשייה‬
‫יומיומית‬
‫מאומצת‬
‫בשטחי‬
‫המלחמה‬
‫השונים‪ .‬חיילינו מצויים ה י ו ב כ ל מ ק ו ם ב ו ח נ ו ופעלו י ח י ד ו ת ב ר י ט י ו ת ועשייתם‬
‫היתד! ר ב ה ו מ ס ו ר ה ‪ :‬ר ב י ם נ ק ל ע ו ע ו ד ב ר א ש י ת ה מ ל ח מ ה ל ש ב י ‪ .‬ה ג ר מ נ י ׳ ל ת ו כ ו נ פ ל ו‬
‫ב ע ת ה ק ר ב ו ת ביוון‪ ,‬מ ש ם כ ו ת ב מ ש ה פ ל ד ש ט י י ן — ש ד מ י א ל מישה‪ ,‬ב מ כ ת ב ו מ ־ ‪4‬‬
‫ב א פ ר י ל ‪ ) 1944‬ה כ ת ו ב א נ ג ל י ת ( ‪:‬‬
‫‪,‬״מאד ש מ ח ת י ל ק ב ל א ת מ כ ת ב ך מ ־ ‪ 1 0‬ב י נ ו א ר ‪ ,‬ר ב י ם מ י ד י ד י ך כאן ש מ ח ו ל ש מ ו ע‬
‫עליך ושורותיך נקראו באזני כולם ב מ ס ב ת שבת‪ .‬אני מודה על ששלחת א ת ה ס פ ר‬
‫ש ב ק ש ת י ומקווה כ י יגיע ל י ד י ב ק ר ו ב ‪ .‬י ד י ד י ך ה ק ר ו ב י ם י ש ר א ל ב א ו ם ובורשטיין‬
‫מ ן המועדון ש ו ל ח י ם ל ך א ת פ ר י ס ו ת ש ל ו מ ם ‪ .‬ר ב י ם כאן מ ב ק ש י ם מ ה מ ו ס ד ו ת ב א ר ץ‬
‫ל פ ע ו ל למען האגודה ל מ ע ן ש ב ו י י ה מ ל ח מ ה ו ה א נ ש י ם ר ו צ י ם ל ד ע ת א ת ד ע ת ך ב נ י י מ ‪.‬‬
‫כ ל ב נ י ה ע מ י ם ה א ח ר י ם ש ל ה א י מ פ ר י ה ) ה ב ר י ט י ת ( א ר ג נ ו אגודה כ ז א ת פ ר ט ל ג ו ‪. . .‬‬
‫מסורי נ א א ת ב ד כ ו ת י ל ת נ ו ע ה‬
‫ולחברים—‬
‫ב פ ע ם ה ב א ה א כ ת ו ב ב ע ב ר י ת ו א ת ה ה מ ש ך לשלוח א ת מ כ ת ב י ך ה נ ע י מ י ם כ מ ק ו ד ם ״ ‪.‬‬
‫וב־‪ 27‬ב י נ ו א ר ‪ 1944‬ה ו א כ ו ת ב כ ב ר ב ע ב ר י ת )וגם ע ל כ ך נ י ט ש ה מ ל ח מ ה ע ם‬
‫ה ג ר מ נ י ם ואנשי ה צ ל ב האדום( ל פ י כ ת ו ב ת ה ו ע ד הפועל׳ ת ל א ב י ב ‪ ,‬ו א ת ה א ר ץ הוא‪,‬‬
‫‪Eretz-israei‬‬
‫מכנה‬
‫ובסוגריים‬
‫)‪.(Palestine‬‬
‫״ ש מ ח ת י גדולה מ א ד ע ם מ ס י ר ת כ מ ה י ד י ע ו ת מ ע נ י נ ו ת ו נ ע י מ ו ת מחיי השבי׳ ל כ ם ‪.‬‬
‫היתד‪ .‬ב ל י ל ש ב ת ש ע ב ר ״ ת ע ר ו כ ת י ל ד י הארץ״‪ .‬ת ע ר ו כ ה ש פ י נ ו ת י ה ע ם י ל ד י ה ח מ ד‬
‫ה י ו מ מ ש ק ו ס מ ו ת א ת העין‪ .‬ו ר א ה ז ה פ ל א — ת מ ו נ ו ת ש ל י ל ד י ם ‪. . .‬‬
‫‪...‬בהמשך‬
‫הילדים‬
‫לתערוכה ה י ה עונג ש ב ת ‪ .‬והשירה בציבור העלתה א ת כ ל שירי‬
‫מהתקופות הראשונות ו ע ד ה נ ה ‪ .‬בילינו כ מ ה שעות רצופות באוירה של‬
‫א ר ץ ישראל‪ .‬ס פ ו ג י ם ב ח ו ר י נ ו כ ה ה ר ב ה א מ ץ ויוזמה ש א ם ה ס פ י ק ו ע ד כ ה ל א ל ש ב ח‬
‫ולהחזיק מ ע מ ד ‪ ,‬ה ר י י ש לציין ז א ת כ ה י ש ג חלוצי גדול״‪.‬‬
‫ב ל ה ט ר צ ו נ ם ל ה ש ת ת ף ב מ ל ח מ ת ק ו ד ש זו‪ ,‬נ ד ח ק ו חיילנו ל כ ל ת פ ק י ד ו ב צ ע ו ה ו‬
‫בגאוה ובתושיה׳ ב נ ט ל ם ע ל ש כ מ ם א ת ה מ ש י מ ו ת ה כ ב ד ו ת ב י ו ת ר ‪ .‬י כ ו ל ת ל מ צ ו א‬
‫אותם‬
‫בהעברת מטעני גשק מחיפה לפרס‪ ,‬שם מסרום לידי הרוסים )לפי ת כ נ י ת‬
‫״ ה ח כ ר והשאל״ ה א מ ר י ק א י ת ( ‪ :‬ב ה ג נ ה ע ל ש ד ו ת ת ע ו פ ה ב א ר ץ ‪ ,‬ב ק פ ר י ס י ן ‪ ,‬ב מ צ ר י ם ‪,‬‬
‫ב ע י ר א ק ‪ :‬ב ש י ט ב י מ י ם ! ב פ ע ו ל ו ת ח ב ל ה באיי ה י ם ־ ה ת י כ ו ן ‪ :‬ב מ ב צ ע י ק ו מ נ ד ו ב נ מ ל י‬
‫ס ו ר י ה ובפלישה' ל ת ו כ ה ‪ :‬ב ג ד ו ד י ר ג ל י ם ‪ ,‬ח פ ר י ם ‪ ,‬ח י ל ה נ ד ס ה ‪ ,‬ת ו ת ח נ י ם ‪ ,‬ח י ל רפואה‪,‬‬
‫ה ו ב ל ה ו ח י ל אויר — ב ה ש ת ת פ ו ת ם ר ב ת ה מ י מ ד י ם והגוונים ע ם צ ב א ו ת מ ו נ ט ג ו מ ר י‬
‫ב ה ד י פ ת צ ב א ר ו מ ל מ א ל ־ ע ל מ י ץ ו ב מ ב צ ע י ם א ח ר י ם לרוב‪.‬‬
‫ו כ ל א ו ת ה ע ת — ו ה י א ‪ .‬א ר כ ה ש נ י ם — היתד‪ .‬צפייה מ ת ו ח ה ו ד ר י כ ו ת מ ת מ ד ת‬
‫ל ק ר א ת ה ר ג ע ה ג ד ו ל ב ו נ ו כ ל ל פ ג ו ש א ת ש ר י ד י השואה ה נ ו ר א ה ו ל ע ז ו ר ב ש ח ר ו ר ם‬
‫‪96‬‬
‫ושיקומם‪ .‬זה היה‪ ,‬איפוא‪ ,‬האתגר הנכסף ביותר וחושבני שבלעדיו לא היינו‬
‫מצליחים לעמוד בדרך החתחתים הארוכה אותה עברנו מראשית ההתנדבות ועד‬
‫סיום המלחמה ב־‪ 1945‬ועד לשחרורנו מן הצבא הבריטי ב־‪.1946‬‬
‫במכתבי מ־‪ 3‬בפברואר ‪ 1945‬אני כותב למישה‪:‬‬
‫״הידיעות על הגולה זעזעו אותי ורבים אחרים אשר להם מסרתי את החדשות‬
‫שהניעוני‪ .‬גם לכאן הגיעו אי אלה ידיעות מוילנה על המצב שם ואחת מהן מספרת‬
‫)היא באה מחוגי השו״הצ( שקבוצות פרטיזנים שלנו‪ ,‬יהודיות‪ .‬סבלו בעיקר מידי‬
‫הפרטיזנים הפולנים‪ ,‬אשר הפריעו לפעולת ההצלה של חברינו‪ .‬עובדות מרות‬
‫ומעציבות — ואנו סופגים את הארס הזה ‪ 4‬שנים ויותר ועדיין לא מלאה הכוס‪.‬‬
‫איום ומחריד‪ .‬כתבת לי פעם על הרגשתך עת ששמעת על שחרור פינסק‪ .‬משהו‬
‫בדומה לזה אירע לי זה עתה עם שמיעת פקודת היום של סטאלין על שחרור פלוגסק‬
‫בין יתר ערי הסביבה‪ .‬עמדתי אז בשמירה ושעתיים רעדתי‪ ,‬אך לא מקור‪ .‬פחדתי‬
‫לסכם לעצמי את החשבון האיום והרי הידיעות כה מפוכחות וברורות עד כדי זוועה״‪.‬‬
‫‪. ..‬״וביחס לעיניני הארץ‪ ...‬הרושם הוא שהעניגים עומדים להכרעה בקרוב‪.‬‬
‫קראתי היום את המאמר ב״אקונומיסט״ בנושא זה — וזה נראה לי כיונת נח‬
‫שנשלחה לתור את הדעות והתגובות‪ .‬מענין מה תהיה עמדת הרוב בציונות להצעה‬
‫חדשה של חלוקה ולוא גם טובה יותר מהקודמות‪ .‬הרגשתי היא שהצעת חלוקה‬
‫תצוץ בקרוב על פני השטח‪ .‬אתה אומר כי אולי בזכותנו יושג משהו ממשי‪ ,‬אנו‪,‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬עושים את המוטל עלינו במלוא האחריות‪ .‬החטיבה מעוררת אמון ותקווה‪.‬‬
‫ובקשר לענינים הפנימיים עליהם כתבת‪ :‬לדעתי זוהי הזדמנות — שייתכן ולא‬
‫תחזור — להזיז את עגלתנו קדימה ועל ידי שליחים לגולה אפשר להשיג הרבה‬
‫בכל השטחים״‪.‬‬
‫ובמכתב מ־‪ 19‬במרץ ‪ ! 1945‬מאיטליה!‬
‫״‪. ..‬אתה כותב שלפי הרגשתך אלה הם החדשים האחרונים למלחמה — הלואי‬
‫והתאמתו דבריך‪.‬‬
‫אינך יכול לדעת מה רבים הגעגועים לארץ‪ ,‬למשפחה ומה רבים הייחולים‬
‫לגמר המהיר‪.‬‬
‫‪. ..‬הארץ הזו כה יפה והיתה לנו הזדמנות נהדרת לראותה בחלקים רבים‪,‬‬
‫והמראות כה מרהיבי עין‪ ,‬שקשה באמת לתארם‪ .‬ההרים‪ ,‬השפלה‪ ,‬השדות‪ ,‬הבנינים‬
‫הציוריים בכפר ובעיר — הנחלים הקטנים — כל אותה תרבות הבנויה ומוסיפה‬
‫להבנות זה אלפי שנים — זה הטבע שהוכנס בעולה של ההתקדמות האנושית ונהיה‬
‫כה ממתג‪ ,‬רך ולא איבד כלום מיפיו הטבעי — זה ממש מרתק אותך‪.‬‬
‫ארצנו יש לה היסודות הטבעיים להיות ארץ ־יפה כמו זו — ללא ספק — אך‬
‫דומני שרק מאות שנים של בניה אינטנסיבית — יעלוה לדרגה דומה לזו‪ .‬על כל‬
‫צעד ושעל‪ ,‬בכל כביש וגדר אתה רואה עבודת דורות על דורות ושיפורים —‬
‫נדבך על נדבך )להוציא כמובן את ההרס של התקופות השונות ובפרט של‬
‫המלחמה הזו(‪.‬‬
‫בסביבה הזו‪ ,‬החקלאות מפותחת יפה‪ ,‬מבוססת — כיום רק עניה ביותר כי‬
‫הגרמנים בנסיגתם חמסו וגזלו מן החי והדומם ומכל הבא ליד — אך מושתתת‬
‫על שיטת אריסות אירופית כזו‪ ,‬בעל המשק יושב בעיר והאבר מעבד את‪.‬האדמה‬
‫‪.‬׳התוצרת — פיפטי פיפטי — שיטה קצת מיושנת מדי‪ ,‬מה ?״‬
‫כן‪ ,‬רציתי בעצם לכתוב לך על עצמי ובינתיים הפלגתי על הנעשה מסביב‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫אצלנו אין עדין כל‪ .‬חדש׳ ובכל זאת אני חי בהרגשה שאותו‪ .‬רעיון‪ .‬של גרבובסקי‪,‬‬
‫ששנים על שנים דגל‪.‬אך בסיסמה אחת‪ :‬״פנים אל פנים‪ .‬עם השונא״ — עומדת‬
‫להתגשם‪ .‬ונראה איך שנעמוד בכך — אני מקווה שלא נבייש את רצוננו׳ הרגשותינו‬
‫ואת כשרוננו‪.‬‬
‫אמרתי לחברי שכל אחד חייב לקרוא בעיון בימים אלה רק חוברת קטנה‬
‫בהוצאת מחלקת התעמולה של ההסתדרות ״שנה אחת בטרבלינקה״‪ .‬זה ישמש מורה‬
‫דרך בסבך הזה ובנסיון האישי הקשה והאחראי בו נעמוד אולי״‪.‬‬
‫בחדשים האחרונים של המלחמה חנינו‪ ,‬אנשי הבריגדה על כל יחידותיה‪ .‬גדודי‬
‫רגלים‪ ,‬חיל תותחנים‪ ,‬חיל חימוש‪ ,‬חיל הנדסה׳ חיל הובלה‪ ,‬שרותי עזר וחיל‬
‫רפואה — מול האויב הנאצי על גדות הםניו באזור אודיגה בואכה בולוניה‬
‫שבצפון איטליה‪ .‬בו־זמנית עמדו יחידות ארץ־ישראליות ‪.‬רבות בחילות השונים מן‬
‫המפרץ הפרסי דרך עיראק‪ ,‬מצרים ולוב ועד יוון וכרתים ובאיים הבריטיים ובחיל‬
‫האויר וחיל הים הבריטיים שהיו נפוצים בימים ובאוקינוסים‪.‬‬
‫־ •השתתפותנו הממשית כחטיבה עצמאית במלחמה‪ ,‬בחזית מוגדרת תחת דגלנו‬
‫ובשמנו הברור — אלה היוו שיא מאמצינו‪ ,‬לבוא לידי עימות‪ ,‬לידי קרב פנים אל‬
‫פנים עם האויב הגרמני‪ .‬הבטוי ״ששנו אלי קרב״ לא יהיה בו שמץ של הגזמה או‬
‫פראזה והוא בעצם תיאור מילולי נאמן של מציאות רגשית אשר באה לידי ביטוי‬
‫בשלמה ובהתרוננות בה צעדה החטיבה אל החזית‪.‬‬
‫י החרוזים הבאים שנכתבו על ידי תוך בדי נסיעה צפונה " אולי ימחישו ביתר‬
‫בהירות את ההרגשה המתוארת לעיל‪:‬‬
‫*זוב ?רץ ?לה ד‪;.‬רק‬
‫‪&3‬ד‪1‬ת הןןנקלרים״‬
‫ןללןכק גואה הפלג‬
‫ט‪1‬ב ‪2‬ן!זות ; ז י ו הטבע‬
‫ו?חו‪? #‬ב‪1‬א אביב‬
‫‪toy щ 1‬י?נןוןא‬
‫ו?י‬
‫מ‪3‬ין ןנדו?י הךים‪.‬‬
‫מצפינים אל דיסןית‪.‬‬
‫והדךןי מ‪8$‬למת‬
‫סדינים אל החוזית‬
‫מו‪§1‬תלת ןיוךןה‬
‫י‪?3‬ב תקןד‪ ,‬נךן?ת‪:‬‬
‫ודוהךת ?‪? я‬ו;רת‬
‫זו ה;ד הן ל« ת?זיב —‬
‫עם קי?ל‪$ 1‬ל ‪:‬הוןה‪.‬‬
‫הן ‪ aitf j‬ן«?י מולדת‪.‬‬
‫כך עו?ים ??ב ת?ע‬
‫והכל הוא ‪nb‬‬
‫‪0Щ‬‬
‫ד?ך?ן ?הד ‪tnte‬‬
‫ו‪5‬ן?יף ריחי‬
‫‪.щ‬‬
‫איטליה‪ .‬מוץ ‪1945‬‬
‫הודפסו לאחר מכן בעתון הבריגדה ״לחייל״ שהופיע כעתון יומי ברומא וכן בקובץ ״בשלחי‬
‫‪.6‬‬
‫‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫ובמחרשה״‪ ,‬הוצאת סברסקי‪.‬‬
‫התותחן אליהו מלים כותב אז ביומנו ומתאר את התלהבותם של גדודי הרגלים‬
‫‪6‬‬
‫שבאו ראשונים לחזית ויצאו בפטרולים נועזים אל עבר עמדות הגרמנים והיכו בהם‪:‬‬
‫״הקצין א‪ .‬חזר מביקור קצר אצלם וסיפר על רוח הקרב השוררת ביניהם‪.‬‬
‫בפי כל נשמעו דברי שבח על העזתם וזריזותם של הארץ־ישראליים‪.‬‬
‫הבריגדיר הזהיר אותנו בפקודת יום שהוקראה במפקד בטרם צאתנו לח‪,‬ית —‬
‫לא לעשות דברים בלתי אחראיים ולא להרוג שבויים גרמנים‪ .‬אמנם הוא מבין לרגש‬
‫הנקמה שבוער בלבותינו — אולם מבקשנו להתגבר עליו לטובת הענין הכללי״‪.‬‬
‫יום לפני צאתנו לקוים אסף המפקד את כל החיילים היהודים של גדוד‬
‫התותחנים לדבר לפניהם על המאורע אשר לפנינו‪ .‬בשדה רחב ופתוח‪ ,‬תחת כיפת‬
‫השמים בהירים ושמש מלטפת שדות ירוקים‪ ,‬עמד המפקד בין תותחים מבריקים‪,‬‬
‫אשר סמלי מגן דוד בולטים עליהם‪ ,‬ודגלי תכלת לבן מתנוססים אל־על ונאם את‬
‫הגאום הבא‪:‬‬
‫״שמע ישראל! אנו קרבים למלחמה באויב! תותחנים עברים בחטיבה־העברית־‬
‫הלוחמת‪ ,‬שעתגו הגיעה! האויב אשר רמס את כבודנו והפך את השם ״יהודי״‬
‫לזוועה‪ ,‬המולדת העברית שגייסה אותנו וליכדה אותנו‪ ,‬העם העברי בכל תפוצות‬
‫העולם‪ ,‬זעקת אחינו ואחיותנו המעונים‪ ,‬גיבורי הגיטאות במרדם‪ ,‬אחינו הלוחמים‬
‫בנשק ביד באשר הם שם‪ ,‬ציוו לנו את המלחמה וקידשוה‪ .‬העלבון והעוול‪ ,‬הסבל‬
‫וההשפלה שהיו מנת חלקנו יימחו בקרב עם האויב‪ .‬עוז לבנו ורעם תותחינו יאיר‬
‫לדורות אחרינו ויעודדם לקוממיות לאומית ולחידוש זוהר הגבורה העברית‬
‫הקדומה‪ .‬אלוהי ישראל! עשה חסד והכדורים אשר יירו על ידי גדוד התותחנים‬
‫היהודים יקרבו את השמדת כוחות השטן העומדים מולנו ויעזרו להביא לקץ סבלות‬
‫היהודים והאנושות ולהקמת חיים טובים ומאושרים יותר‪ .‬עשה למען הסרת הגורמים‬
‫למריבות העמים והביאם לחיות באושר ובשלום איש בצד רעהו‪ .‬ברוך שהחיינו‬
‫והגיענו לזמן הזה! תותחנים עברים! דרכו עוז למלחמה‪ ,‬לנקום ולנצחון!״‪.‬‬
‫דברי המפקד‪ ,‬שנאמרו תוך חרדה ורטט‪ ,‬חדרו ללבנו וכל המחנה היה דרוך‬
‫וחדור אחריות לתפקיד הקדוש העומד לפנינו‪ .‬בשירת ״התקוה״ שהושרה בדביקות‬
‫והדרת קודש נתפזרו האנשים ובלב כולם בטחון ותקוה כי לא נכזיב״‪.‬‬
‫חיל הרגלים שלנו החל בפעולותיו בחזית במחצית מרץ ‪ 1945‬ואנו‪ ,‬גדוד‬
‫התותחנים תפסנו עמדות ב־‪ 25‬בו‪ .‬בסוף מרץ‪ .‬אני כותב למישה‪:‬‬
‫״כתבתי לך לפני החג וכיום נדמה לי שהרמיזות עליהן רמזתי — ברורות‬
‫וידועות לך יפה‪ .‬הרי גם הרדיו וגם העתונות לא חסכו מלספר עלינו‪ ,‬אני רק‬
‫יכול להוסיף שהרגשתנו מצוייגת‪.‬‬
‫‪ .‬הימים שלפני החג עברו תוך עבודה רבה׳ חוץ מהמקצועית׳ בהכנת הסדר‪ ,‬אך‬
‫אפשר כבר להגיד שהצלחנו‪ .‬היה מצב רוח מרומם והרגשת‪ ,‬חג ממש למרות‬
‫)אולי‪.‬הודות( שהיינו עסוקים קצת בימים אלה בעבודה‪.‬‬
‫כמובן שיין ראשון והמצות מהארץ השפיעו לטובה — אך בעיקר השפיעו המעשים‬
‫היום־יומיים‪ .‬כי זו באמת הפעם הראשוגה שעושים משהו ממשי — והעמידה‬
‫היתד‪ ,‬לדוגמה‪ .‬אצטט לך‪.‬מה שאמרתי בפתיחה חגיגית בליל הסדר ושמצא הד רב‬
‫בלב הנוכחים‪ .‬אני מביא לך את זה כי׳ תוכל להכיר ולדעת את מצב רוחגו‪:‬‬
‫״אותה חרדה שאפפתנו והאפילה על כל חיינו — גורל העם בתפוצות —‬
‫נגלתה במשך שנה זו באימתה המזעזעת ביותר‪.‬‬
‫ישבגו בכמה חגיגות פסח במשך המלחמה הזו‪ ,‬בארץ או בשכנותיה — ולא‬
‫היתה בנו הרגשת חג ולא זכיגו להרגשת־מה של נוחם‪ .‬כי הידיעות משם‪ ,‬ממקור‬
‫האומד‪ ,‬שהולכת ונשחטת‪ ,‬הולכת ונחנקת בטרבלינקה ומאידנאק ושאר בתי מטבחיים‬
‫‪99‬‬
‫ברחבי אירופה הנאצית — הלכו וקדרו מיום ליום‪ ,‬ואנו ישבנו באפס מעשה‬
‫וחדלי תקווה‪.‬‬
‫והנה נתגלה הלוט — אירופה ברובה משוחררת ורובו של עמנו באירופה‪,‬‬
‫כ־‪ 5‬מליונים‪ ,‬קבורים באדמתה‪ .‬והמדכא ביותר בכל אותן השנים היה‪ ,‬שלנו —‬
‫לצבור המתנדבים בא״י‪ ,‬לא ניתן לעמוד פנים אל פנים עם האויב‪.‬‬
‫במאמץ על אנושי עלתה ההתנדבות העברית שלב שלב עד שהגיעה לדרגה זו;‬
‫דרך פלוגות מעורבות ופלוגות חפרים‪ ,‬דרך גדודי חיל רגלים העוסקים בקביעות‬
‫בשמירה ותוחנים המסתכלים אל הים והשמים — רק היום קם הדבר והיה לממש‬
‫— בריגדה עברית על דגלה בחזית׳ ככל העמים‪ .‬ואם יש קורטוב נחמה בכל גודש‬
‫הכאב וחיסורים הישראליים בתקופה זו — הרי זה בעובדה שהשנה ניתן הדבר‪.‬‬
‫ועם יש תוחלת לאחרית ישראל הרי זה בתקוה שהספר הלבן יקרע ותוקם‬
‫העצמאות היהודית בא״י‪ .‬ואם יש שמץ של סיפוק בחיינו אנו — הרי זה בכך‪,‬‬
‫שבליל הסדר הזה אנו שולחים את כדורינו‪ ,‬כדורי מוות‪ ,‬על ראשו של האויב מספר‬
‫אחד של עמנו‪ ,‬הגדול בכל האויבים שקמו עלינו מאז היותנו לעם״‪.‬‬
‫אלה הם הדברים שאמרתי‪ ,‬ואכן זה היה הבטוי להרגשה הכללית! ראיתי‬
‫את אברהם איזנשטט והוא דורש בשלומך‪ ,‬ממנוס' אני קצת במרחק‪ •,‬אם כי לא‬
‫רחוק מאד‪ ,‬אבל קשה בתנאים אלה להפגש‪.‬‬
‫יכל טוב וד״ש לכל הידידים״‪.‬‬
‫זה היה‪ ,‬איפוא׳ הרקע הנפשי של מרבית חיילי א״י‪ ,‬המטען שעמד מצפה‬
‫ודרוך לרגע שכה האמנו כי יבוא‪ ,‬אף אם יאחר‪.‬‬
‫אליהו מליס‪ ,‬הנ״ל‪ ,‬מספר כי! ״בשעה ‪ 12‬הגענו לחזית ובשעה ‪ 1.25‬היינו‬
‫כבר בפעולה ובשעה ‪ 2‬מסר ה־בי‪.‬בי‪.‬סי‪ .‬כי הבריגדה גכנסה לחזית‪ .‬גם עתון המחנה‬
‫השמיני מסר על כך באופן רשמי והגנרל קלרק‪ ,‬מפקד צבאות הברית באיטליה‪,‬‬
‫הוסיף איחולים לפעולתנו״‪.‬‬
‫השבחים להם זכינו בהמשך המלחמה אימתו במפורש את התקוות הנאצלות‬
‫ביותר‪ ,‬השגינו הגדולים בחזית הוכיחו את אומץ לבם של חיילינו‪ ,‬את רוח הקרב‬
‫ואת המאבק העיקש בהם עמדנו במשך שנים! — ובית הקברות הצבאי‪ ,‬הגדוש‬
‫מגיני דוד‪ ,‬משמש אף הוא סימן שאין לבטלו‪ ,‬לקרבות המרים אותם ניהלנו‬
‫בחזית הסניו‪.‬‬
‫סיומה של המלחמה מצאה אותנו בצפונה של איטליה‪ ,‬בטרביזיו‪ ,‬השוכגת‬
‫בצומת המחברת שלש ארצות!‪ .‬יוגוסלביה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬איטליה‪ .‬התותחים נדמו‬
‫ותנועת המוגים רב־סטרית התערבבה בשיירות הצבא שגעו דרומה וצפוגה‪ .‬הבריגדה‬
‫חנתה בפרשת דרכים חשובה זו והודות לכך היינו עדים למחזה עצום של נדידה‬
‫רבגונית של בני עמים שונים‪ ,‬אלפים ורבבות עברו על פנינו כבר בימים‬
‫הראשונים שלאחר תום המלחמה‪ :‬אנשים נדדו לכל עבר — היו אלה משוחררים‬
‫מן השבי‪ ,‬מהקרבות ומן המחתרת! הלכו יוגוסלבים לביתם בצפון מזרח וכן גם‬
‫פולגים׳ צרפתים שדכו דרכם לצפון מערב ומאוששים הדרימו איטלקים ויוונים‬
‫— שיירות ענק משכו לכל עבר מגרמניה ברכב וברגל — ואנו עמדנו ועיגיגו כלו‬
‫לראות את אחינו‪ ,‬אך אלה לא נמצאו בין השיירות הארוכות‪.‬‬
‫על אם הדרכים עמדנו וכאב לבנו‪ ,‬כי את בני עמנו לא מצאנו‪ .‬ואז — מיד‬
‫‪.7‬‬
‫‪100‬‬
‫קולודני‪.‬‬
‫עם ראשית ימי השחרור — נקט ועד הבריגדה )אשר על תולדותיו ותפקידיו נעמוד‬
‫בהמשך הדברים( ביזמה נועזת — לצאת אל מחנות הריכוז באוסטריה וגרמניה‬
‫ולהתחיל בחיפושים אחר שרידי היהודים‪ ,‬אודים מוצלים מן השחיטה ואש התופת‬
‫הנאצית‪ .‬ואכן החלה המציאות להשתנות באורח קיצוני‪ :‬כל מכונית שיצאה )ביזמת‬
‫השולחים‪ ,‬ללא רשיונות ואישורים‪ ,‬בתעודות מזוייפות ועל אחריות המבצעים בלבד(‬
‫הביאה עמה עשרות פליטי חרב‪ ,‬חולים‪ ,‬תשושים ונדהמים מן הנס שראו עיניהם‬
‫— חיילים יהודים ומגן דוד על שרוולם‪ ,‬הבאים להצילם‪.‬‬
‫הוקם מחנה גדול של אלפים והאתגר ומטרת השנים של ציפיה התבהרו‬
‫לחלוטין‪ :‬לאסוף‪ ,‬לארגן‪ ,‬לצייד‪ ,‬לרפא‪ ,‬להאכיל ולרכז רבבות רבבות ולהעלותם‬
‫עתי׳ לארץ‪ .‬ועוד באותם ימים ראשונים זכינו לחוויה גדולה גוספת‪ ,‬כאשר למקום‬
‫רכוזנו ולמחנה הראשון של שרידי השואה שבטפולנו הגיעה משלחת הפרטיזנים‬
‫שחדרה מיערות בילורוסיה דךך רומניה ויוגוסלביה והגיעה אלינו לשם הקמת‬
‫הקשר ולבניית הגשר של קווי בריחה ממזרח למערב‪ .‬אז הורגשה משמעותה העמוקה‬
‫של אהבת אחים ואחוות הנשק היהודית שנוצרה בין הפרטיזנים מפולין ושרידי‬
‫לוחמי הגיטאות עם חבריהם הלוחמים מארץ ישראל‪.‬‬
‫עם בואם התאספו במהירות ובאורח ספונטאגי אלפי חיילים מכל היחידות‬
‫מסביב ויחד עם אלפי שרידי השואה שהיו כבר במקום נערכה קבלת פנים מסעירה‬
‫לבבות לגציגי הפרטיזנים‪ .‬ואז — במעמד מרגש זה — נכרתה כאילו ברית הלוחמים‬
‫היהודים להמשך המאבק לעליה ולהקמת המדינה העצמאית‪ ,‬ובסיומה לימדו‬
‫הפרטיזנים את כל החיילים את שיר הפרטיזנים — באידיש — וכל קהל האלפים‬
‫שר אותו בהתפעמות ועינינו לא עצרו את דמעות ההתרגשות שהביעו את כאב‬
‫השכול והאבדון ואת תקוות התקומה גם יחד‪.‬‬
‫המשלחת הזאת של הפרטיזנים כללה את אבא קובנר‪ ,‬לידובסקי ואת חברנו‬
‫ניסן רזניק ועוד אחד מראשי המורדים‪ ,‬הוא חיים לזר‪ .‬עוד באותו ערב הזעקנו את‬
‫כל חברינו הפעילים מיחידות הבריגדה וכן את אלה שהגיעו עם זרם הניצולים‬
‫ממחנות לפגישה ראשונה במרביזיו‪ .‬היה זה ניסן שסיפר על לוחמי המחתרת ועל‬
‫חברינו בפרט׳ בגיטאות ביאליסטוק‪ ,‬וילנה‪ ,‬וארשה ובנדין ובפלוגות הפרטיזנים‬
‫בליטא‪ ,‬פולין‪ ,‬בילורוסיה ורומניה‪ .‬בפגישה זו השתתפו גם חברנו חיים חרצק ושלמה‬
‫שנצר )נצר( שניצלו מן המחנות והגיעו לטרביויו עוד לפני כן‪.‬‬
‫את אוירת הימים מוצאים אנו במכתבו של ניסן רזניק אל מישה מ־‪199.45‬‬
‫שקטעים אנו מביאים כאן‪:‬‬
‫״מישה יקר‪ ,‬שלום רב לך!‬
‫קבלתי את מכתבך הראשון אלי ששמחתי עליו מאד‪ .‬זה מכתב ראשון אחרי ניתוק‬
‫קשרים במשך כל המלחמה‪ .‬שאלת על משפחתך‪ .‬במכתב הראשון ששלחתי אליך‬
‫מוילנה כתבתי לך אודותיה‪ .‬פגשתי חברה של אחות מלה פיאלקוב שסיפרה לי‬
‫שאחותך ואמך נשארו בגיטו פינסק‪ ,‬את הגיטו השחיתו בערך בי״ד חשת ‪,1942‬‬
‫אז נאבדה שמה גם משפחתי׳ משפחת שמאי וסיומה‪ ...‬תיכף אחרי שחזרתי מהיער‬
‫בקרתי את פינםק‪ .‬לא יכלתי להיות שמה יותר משעתיים‪ ,‬חצי יום ביליתי‪ .‬בפינסק‪,‬‬
‫העיר שוממה‪ .‬חורבן היהדות מוטל עליה‪ ,‬אין בית יהודי שיעמוד על מקומו‪ ,‬תל‬
‫שממה‪ ,‬הגימנסית העברי ובנין הק‪.‬ק‪.‬ל‪ .‬נהרס‪ .‬אתה לא תביר את העיר כמו אחרי‬
‫מבול של אש שרפה או הורגן עבר עליה‪ .‬שבור ורצוץ יצאתי מהעיר‪ .‬אחרי זה‬
‫שאני מסוגל לדברים וכאילו עברתי כבר את שבעה מדורי הגיהנום‪ ,‬בכל זאת‬
‫כשנגשתי לאותו מקום איפה שביליתי את ימי נעורי לא יכולתי להבים על כל זה״‪...‬‬
‫‪101‬‬
‫‪. ..‬״את אשר לשאלות החטיבה רצוני לברר לך כאן את זה עם מר‪ ,‬אנו באים‬
‫לעם היהודי ולישוב‪ .‬המלחמה כנגדנו הראתה לנו שכל העולם השחור‪ ,‬האדום‬
‫והדמוקרטי כולם מאוחדים בכדי להרוס אותנו‪ .‬יחס שוה בכל העולם לעמנו‪.‬‬
‫פתרון יחידי — מדינה יהודית‪ ,‬חיסול הגולה‪ ,‬התישבות ובנין' מהיר׳ גיוס העם‬
‫לפעולות אלו‪ .‬באם במשך תקופת שלום לא נלכד ונאחד את העם סביב הפעולה‬
‫הזאת אזי אבדנו״‪...‬‬
‫‪. ..‬״אין היום הבדלי מעמדות בעם‪ ,‬יש מעמד אחד וזה עם ישראל‪ ,‬את העשיר‬
‫עם העני הניחו בבור אחד בסביבות אלברטובקה ולאותו תנור באושוינצ׳ים‪ .‬יש‬
‫עם ישראל שאותו רודפים ושונאים ורוצים לאבדו‪ .‬העם הזה מוכרח להגן על נפשו״‪...‬‬
‫‪8‬‬
‫לאחר שנים‪ ,‬כאשר ניתן היה לסכם את פעולתה •של הבריגדה‪ ,‬התברר דבר‬
‫אשר לכאורה נראה כפרדוקס והוא שחרף מעשיה והשיגיה הגדולים במשך ימי‬
‫המלחמה והשתתפותה הפעילה בשדה הקרב‪ ,‬הרי שאת תפקידה העיקרי יישמד‪,‬‬
‫הבריגדה דווקא לאחר המלחמה‪ ,‬בתקופה שבין סיום הקרבות ועד לפירוקה‪ :‬כי‬
‫בתקופה זאת היא זכתה להגשים את מרבית מאוריה‪ :‬הצלה‪ ,‬עליה ב׳‪ ,‬חנוך‪ ,‬ליכוד‬
‫כוחות וחישול כלים לקראת הקמת המדינה‪.‬‬
‫הפעולות הללו — ליגליות בחלקן ורובן בלתי ליגליות )מנקודת השקפתם של‬
‫מפקדי הצבא וראשי המדינות( התנהלו ביוזמתו ובהדרכתו של ועד הבריגדה‪ ,‬אותו‬
‫הזכרנו לעיל‪ .‬ראוי‪ ,‬איפוא‪ ,‬שנקדיש עתה קטע למוסד חשוב זה‪• .‬‬
‫עוד בראשית היווצרותן של יחידות עבריות עצמאיות הוקמו בתוכן ועדי‬
‫פלוגות וגדודים‪ ,‬אשר זכו להכרה חלקית מצד השלטונות הצבאיים כב״כ החיילים‪.‬‬
‫ועדים אלה טפלו בנושא התרבות של היחידות‪ ,‬עניני סעד ואף בעניגים לאומיים‬
‫מובהקים בעטיים באו לא פעם לידי סכסוך עם מפקדיהם הישירים ועם השלטון‬
‫הצבאי המרכזי‪, .‬‬
‫עם הקמת החטיבה היהודית הלוחמת‪ ,‬החי״ל‪ ,‬בעת ששטנו באניות מאלכסנד־‬
‫דיה של מצרים לעבר דרומה של איטליה שהיתה כבר‪ .‬משוחררת מעול הנאצים׳‬
‫החילוגו לדבר על הקמת גוף מרכזי‪ ,‬אשר ירכז את פעולות כל הוועדים‪ ,‬ילמד‬
‫מנםיון כולם ויאחד את כל הפעולות )קופת חסכון‪ ,‬טפול בחיילים פצועים וכוי(‬
‫ובעיקר למען שיוכל להתמודד עם המשימות הגדולות הנכונות לנו‪ .‬ואמנם‪ ,‬כעבור‬
‫זמן קצר‪ ,‬בהיותנו בשטח האימונים שבאזור פיוג׳י שבקרבת רומא‪ ,‬הוקם הגוף הזה‬
‫שנקרא ועד הבריגדה ובשם זה הוא נודע ברבים והמשיך לפעול עד אשר נאלץ‬
‫לרדת למחתרת‪ ,‬עם החזרתה של החטיבה לארץ ופיזורה הסופי‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬היה זה מוסד פגימי אך למעשה הוא ייצג לא את החיילים בלבד אלא‬
‫גם את מוסדות הישוב המאורגן‪ ,‬את ההגנה והתנועה הציונית‪ ,‬מהם הוא קיבל את‬
‫הברכה וההדרכה ובשמם הוא דיבר ופעל‪ .‬הבריגדיר בנימין‪ ,‬מפקד החטיבה‪,‬‬
‫והקצונה הבריטית הבכירה‪ ,‬ידעו על קיומו של הגוף הזה והתיחסו אליו בהסכמה‬
‫שבשתיקה ועד לגבולות מסויימים מוכנים היו לראות את פעולותיו כלגטימיות‪.‬‬
‫לסוג זה ניתן לשייך את פעולות הסעד‪ ,‬עזרה למשפחות החיילים‪ ,‬דאגה למשתחררים‪,‬‬
‫עזרה בלימוד מקצוע‪ ,‬חיפוש קרובים ושאר צרכים הומניטאריים ולתפקידים‬
‫אלה אף הוצבו קצינים ופקידי סעד‪ .‬לעומת זאת העלימו עין מכל יתר הפעולות‬
‫המרובות‪ ,‬אף כי אלו נעשו במסווה הפעילות הכללית ובמרבית המקרים בגושפנקא‬
‫‪.8‬‬
‫איחוד של תנועות נוער ‪ :‬רעיון שהיכה גלים בפולין ורומניה מיד עם תום המלחמה ותלו‬
‫בו תקוות רבות — אך לא עמד במבחן המציאות‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫של הגדודים‪ ,‬בתעודות‪ ,‬בסמלים ובכלים ובכח האדם שלהם‪ .‬למרות שפעולות אלה‬
‫יהיו מורכבות ורבי־פנים מאד‪ ,‬כפי שעוד יתברר להלן׳ הרי שכמעט ולא נודעו‬
‫מקרים של הפרעות מצד הקצונה הבריטית שעמדה בראש הבריגדה‪.‬‬
‫ניתן לומר שאך ורק הודות לכורח ולכוח ההתמדה שהיו כרוכים ושלובים‬
‫בהעזה רבת סיכון אישי לאלה שפעלו בנושאים שוועד הבריגדה הטיל עליהם —‬
‫הצליחו שליחי המצווה להגשים את מטרתם במשימות כבדות המשקל והאחריות‬
‫בפניהם העמדו במהלך הפעולות שעמדו בניגוד ברור להוראות הקצינים הממונים‬
‫והרגו באורח מפורש מכל הנהוג והמקובל בצבא‪.‬‬
‫עוד בטרם נוצרה הבריגדה פעלו היחידות העבריות במרץ ובהצלחה ברבות‬
‫מהבעיות האקטואליות‪ ,‬היומיומיות שהתעוררו במחנה‪ ,‬כגון‪ :‬יצירת קופות חסכון‬
‫עצמאיות שהפכו אח״כ‪ ,‬בעת הבריגדה׳ לקופה מרכזית מתוכה צמח בנק החיילים‬
‫״אוצר החייל״‪ ,‬פעולות תרבות נרחבות ביחידות וכן בשאלות פוליטיות שעמדו‬
‫על הפרק‪ ,‬כגון‪ :‬הפגנות ומחאות כנגד גירוש מעפילים‪ ,‬שנערכו על אף איסורן‬
‫המפורש בתקופת המלחמה‪.‬‬
‫אולם לעולם לא הסתפקנו בכך‪.‬‬
‫בהגיענו למקום כלשהו ובמיוחד במקומות ששוחררו מעול הנאצים בצפון‬
‫אפריקה ובאיטליה הרחבנו את פעולותינו על פני שטחים שונים לחלוטין‪ .‬כזה‬
‫היה המצב עד הקמת הבריגדה ועם הקמתה היא המשיכה במסורת ברוכה זו ביתר‬
‫שאת ובכלים מתוגברים׳ תוך שתוף עם היחידות העבריות האחרות שהיו מחוץ‬
‫למסגרתה ושהיו פזורות ברחבי החזיתות השונות — והתמסרה במתן עזרה חמרית‬
‫לפליטים יהודים בכל מקום אליו הגיעה‪ ,‬בהקמת בתי ספר עבריים ובעיקר‬
‫בהעלאתם לארץ‪.‬‬
‫ב״העובד הציוני״ מ־‪ 19‬באוגוסט ‪ 1945‬הודפס מכתבו של מרה המספר על‬
‫פעילות זו‪:‬‬
‫״‪. ..‬עד למעלה ראש עסוק אני בעזרה לפליטים‪ ,‬הן זוכר אתה בודאי את‬
‫התקופה שלאחר המלחמה הקודמת — ״די בעזשענצעס״ )פליטים(‪ .‬כיום המצב‬
‫גרוע פי אלף‪ .‬נורא ממש‪ ,‬נדידת עמים‪ .‬הלוך וחזור הולכים‪ ,‬נוסעים׳ נגררים‬
‫כבעלי חיים טעוני משאות על כתפיהם‪ .‬הגרוע בכל זה הוא‪ ,‬שגם הגרמנים מתהלכים‬
‫פה חפשים‪ ,‬בלי שמירה׳ ואפילו חיילים גרמנים על מכוניות‪ ,‬או אנשי המאה‬
‫השחורה מיוגוסלביה וקרואטיה‪ .‬אנשים שהרגו ושחטו עשרות ומאות יהודים‬
‫מסתובבים כיום חופשיים ועלינו לראותם ואסור לנו לעשות להם כלום‪ ,‬פשוט‪ ,‬אי‬
‫אפשר‪ ,‬ואיך? להרוג סתם אנשים ברחוב והמה למאותיהם‪ .‬ולא מפחד׳ אבל הן‬
‫לא גחזור על מעשיהם הם‪ .‬עיקר עםוקי הוא לחפש פליטים יהודים בסביבתי‬
‫ולהגיש להם את העזרה הראשונה בכסף‪ ,‬מזון והלבשה ובערך לכוונם‪ .‬ישנם גם‬
‫כאלה שאינם רוצים מיד לעלות‪ ,‬אלא לחזור למקום מגוריהם‪ ,‬אולי יוכלו להציל‬
‫משהו מרכושם ומשפחותיהם‪ .‬רובם אנשים מבוגרים מהבלקנים׳ שהיו אמידים‬
‫ועשירים ועתה זקוקים הם לתמיכה‪ .‬ברם‪ ,‬טוב שמצאנום בחיים‪ ,‬יש סיפוק בעבודה‬
‫כ; ו‪ ,‬אתה מרגיש שהנך מביא ישועה‪ ,‬גחמה׳ מלה טובה ואף קצת גאוה פנימית‬
‫יהודית לנשמותיהם‪ ,‬אומללים הם ועבודתנו מביאה להם הרבה תועלת‪ .‬לכל פינה‬
‫נידחת אני מגיע ומביא אתי ראשית כל את הסמל היהודי‪ ,‬המגן דוד על שרוולי‬
‫)רבים נשקוהו( מפיח בהם אמונה שעוד לא אבדה תקותנו‪ .‬מספרים אנו להם על‬
‫הארץ‪ .‬הישוב והבריגדה והם כה שמחים אתנו‪ ,‬ממש מנשקים את ידינו‪ .‬חבל רק‬
‫שאין יד מרכזת את כל הפעולה הזאת׳ חוץ מתמיכה אין ביכלתנו לעשות להם כלום‪,‬‬
‫והרי רצוי היה לרכזם בעיר אחת ולהעלותם ארצה‪ ,‬בעיקר את הצעירים‪ .‬קשה‬
‫‪103‬‬
‫העבודה הזאת‪ ,‬כל היום להטלטל בדרכים‪ ,‬אבל ישנו סיפוק שמביא אתה להם‬
‫את העזרה‪.‬‬
‫פרשה מיוחדת בהצלת יהודי איטליה — היא הפנסיה‪ .‬אנשי הדת עשו הרבה‬
‫להצלת היהודים‪ ,‬אבל יחד עם זה השתדלו לנצלם‪ ,‬להעבירם על דתם; לאט לאט‬
‫ובהתמדה‪.‬הכריחום להתפלל׳ ללכת לכנסיה‪ ,‬ואלמלא אנו‪ ,‬רבים היו אבודים ונטמעים‪.‬‬
‫הנה פגשנו משפחה גדולה‪ ,‬בפינה נידחת׳ בת תשע נפשות‪ ,‬כולם‪ ,‬חוץ מהאם‬
‫התנצרו מחמת המציק‪ .‬עתה אולי נצליח להחזירם ליהדות‪ .‬יש שם ילדים קטנים‬
‫ובחורות׳ קשה לראות איך שמשפחה כזו הולכת לטמיון‪ .‬נשתדל לבקר אצלם שוב‪.‬‬
‫מצאנו גם ‪,‬ילדה בת שמונה ששימדו אותה לפני שנתיים‪ ,‬ההורים נעלמו‬
‫והפנסיה פרשה את כנפיה על הילדה‪ .‬הוצאתי היום שלש נשים וילדה ממנזרים‬
‫בסביבה והבאתין העירה‪ .‬הפעולות היללו דורשות זמן וסבלנות‪ ,‬ועד כמה שזה יהא‬
‫באפשרותי אתמסר לעבודה זר׳‪.‬‬
‫בנושא העליה הבלתי ליגלית החלו היחידות העבריות לפעול עוד בראשית‬
‫מלחמת העולם‪ ,‬כאשר ראשוני המתגדבים הגיעו לסוריה ואח״כ לעיראק ופרס‪,‬‬
‫למצרים ולוב‪ .‬כעת עם הרחבת הפעולות ומיד עם המפגש הראשון עם שרידי‬
‫המחנות הפך נושא זה להיות ראש וראשון בין כל יתר התפקידים ובו הושקעו‬
‫מירב׳ המאמצים‪.‬‬
‫ועד הבריגדה היה׳ איפוא‪ ,‬מעין מדינה בתוך מדינה ובתנאי הצבא ובעת‬
‫מלחמה היתד‪ .‬לכן פעילותו סבוכה ומסוכנת פי כמה‪ .‬גיתן לומר שההקלה באה לו‬
‫מן העובדה שמרבית חיילי החטיבה ראו בוועד סמכות עליונה וצייתו לו וגם‬
‫הקציגים היהודים‪ ,‬שהיו רובם ככולם חברי ההגנה‪ ,‬נטלו גם הם חלק פעיל במבצעי‬
‫ועד הבריגדה‪ ,‬והודות לכך ניתן היה להציב חיילים וקציגים לתפקידים שלנו‪,‬‬
‫ולשחרר כלי רכב׳ להשיג מזץ ודלק ואף כלי נשק — את כל מה שנחוץ היה‬
‫לפעולותינו‪.‬‬
‫הועד‪ ,‬ש־‪ 16‬חבריו נבחרו בבחירות אישיות כנציגי היחידות השונות׳ היה‬
‫ועד הבריגדה‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫מחברי‬
‫מורכב‬
‫לגציגות‬
‫תנועות‪,‬‬
‫זרמים‬
‫מפלגות׳‬
‫התישבותיים‬
‫ובתוכם‬
‫זכתה‬
‫תנועתנו‬
‫ה ו ל מ ת ‪ :‬האחד‪ ,‬מ ר ה א נ ט י ן ז״ל‪ ,‬שייצג ב ה א ת י ח י ד ת ה ה נ ד ס ה ואנוכי‬
‫מ י ח י ד ת ה ת ו ת ח נ י ם ‪ .‬ב ר א ש הוועד ע מ ד מ א י ר א ר ג ו ב ) ג ר ב ו ב ס ק י ( ז״ל ואליו השתייכו‬
‫בין ה י ת ר ‪ :‬ח״כ מ ר ד כ י ס ו ר ק י ם )שהיה ל א ח ר מכן ר א ש המרכז לגולה(‪ ,‬חיים רייזל‬
‫ז״ל‪ ,‬ח״כ ה ר י נ ג ‪ ,‬מ ש ה ג ר י נ ו ל ד ז״ל‪ ,‬ד ו ד ב צ ל א ל י ‪ ,‬בן אשר‪ ,‬ח״ב י ג א ל ה ו ר ו ב י ץ‬
‫ו ח ב ר י מ ש ק י ם ר ב י ם ו פ ע י ל י ת נ ו ע ו ת ב י ש ו ב ‪ .‬יש ל ו מ ר ש ב א ו ר ח כ ל ל י ו מ ע ל פ נ י ה ש ט ח‬
‫ה י ה ש י ת ו ף ה פ ע ו ל ה ב י ן ה נ צ י ג י ם ט ו ב ל מ ד י ו כ ו ל ם ה י ו שותפים• ל ד י ו נ י ם ה כ ל ל י י ם‬
‫והמעשיים — כ ל זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬ת ו ך ש מ י ר ה על ה א י נ ט ר ס י ם הספציפיים של כ ל ז ר ם‬
‫ו ת נ ו ע ה ‪ .‬א ך י ח ד ע ם זאת ב ר ו ד ש א נ ש י ה ר ו ב ב ה ס ת ד ר ו ת ובישוב‪ ,‬ק ר י מפא״י‪ ,‬ע ש ו‬
‫מאמץ כ ב י ר ל ש מ ו ר ע ל ה ה ג מ ו נ י ה ש ל ה ם ‪ .‬אין ס פ ק ׳ איפוא‪ ,‬ש ב ה ש ת ת פ ו ת נ ו בוועד‬
‫ה ב ר י ג ד ה יכולנו ל ע מ ו ד על מ ל ו א ז כ ו י ו ת י ה ם ש ל ח ב ר י נ ו ׳ ניצולי השואה‪ ,‬ב ה כ ש ר ה‬
‫ולמנוע ע י ו ו ת י ם ו ק י פ ו ח י ם ש ה ח ל ו ל ה ס ת מ ן ע ם ה ר ח ב ת ה פ ע ו ל ו ת ו ל א ח ר‬
‫ובעליה‬
‫ש ח ל ף גל ה ו ^ ל ה ב ו ת הראשון ש ל ה פ ג י ש ה ע ם י ה ו ד י המחנות‪ .‬ב ע י ו ת א י ח ו ד או‬
‫פ י ר ו ד מ פ ל ג ת י ה ח ל ו להחריף‪ .‬ב ר ש י מ ת ו ב ״ ה ע ו ב ד הציוני״ מ־‪ 23‬ל ס פ ט מ ב ר‬
‫‪1945‬‬
‫מ ב ט א מ ר ה א ת ת ח ו ש ת ם ׳ של ר ב י ם ‪:‬‬
‫״ ‪ . . .‬ת מ י ד נ ה ג ו החיילים ה ע ב ר י ם ‪ ,‬ב כ ל מ ק ו ם ש נ פ ג ש ו עם פ ל י ט י ם ׳ ל פ י ה ש כ ל‬
‫הישר‪:‬‬
‫ה ע ז ר ה ש ה ו ג ש ה וכן ג ם‬
‫ה ה ד ר כ ה היתד‪ .‬בכיוון א ח ד — א ר ץ ישראל‪ ,‬ל א‬
‫ה ז כ י ר ו מ פ ל ג ו ת ‪ :‬ה ו פ ע נ ו ר ק ב ש ם ה ע ם היהודי‪ ,‬ו כ ל ע ז ר ת נ ו הוגשה ר ק ב ש ם כ ל‬
‫י ש ר א ל ח ב ר י ם ‪ .‬ב א י ט ל י ה ה מ ש כ נ ו ב א ו ת ה ה מ ם ר ת ‪ ,‬חיילים אנו וכמו שאין ב ר צ ו נ נ ו‬
‫להכניס א ת ענין המפלגות בתוכגו‪ ,‬כ ך אין אגו רוצים גם לזכות ב ו א ת השארית‬
‫שנותרה׳ בגולה‪ .‬ב ר ם ‪ ,‬נ ת ב ר ר ‪ ,‬ש ה ש א ר י ת ה ז א ת ל מ ר ו ת כ ל מה ש ע ב ר עליה‪ ,‬ו ל מ ר ו ת‬
‫ה א י ח ו ד ש ק ם ל מ ר א י ת עין‪ ,‬מ פ ו צ ל ת ו מ פ ו ר ד ת ‪ ,‬ע ם כ ל אותה ק ט נ ו ת ־ ה מ ח ש ל ל פ נ י‬
‫ה מ ל ח מ ה ‪ ,‬ו ת ח ת א ש ר נ ש פ י ע ע ל י ה ם ‪ ,‬ה ם מ ש פ י ע י ם עלינו‪.‬‬
‫ה ש א ל ה ה ז א ת ה ח ר י פ ה ע ו ד י ו ת ר ב ה ג י ע נ ו ל ב ל ג י ה ‪ .‬כאן מ צ א נ ו שוב‪ ,‬א ם ג ם‬
‫ל מ ר א י ת עין‪ ,‬ג ו ל ה ר ג י ל ה ‪ ,‬פולין ב ז ע י ר א נ פ י ן ‪ :‬ת נ ו ע ו ת נ ו ע ר ו ת ג ו ע ו ת חלוציות‪,‬‬
‫ה ס ת ד ר ו ת צ י ו נ י ת ו מ ש ר ד א״י ובו׳ ע ם כ ל ה ה ת ר ו צ צ ו ת ו ה ה ת ח ר ו ת ה מ פ ל ג ת י ת ‪ .‬מובן‪,‬‬
‫שבימים‬
‫ה ר א ש ו נ י ם נ ס ח פ ו א נ ש י נ ו ע ם הזרם‪ .‬א נ ש י נ ו ה ל כ ו ל ת נ ו ע ה שלגו‪ ,‬א נ ש י‬
‫מ פ א ״ י לגורדוניה‪ ,‬השר׳הצ ל ת נ ו ע ה ש ל ה ם ‪ ,‬א ם כ י הס״הכ של כ ל ת נ ו ע ו ת ה נ ו ע ר‬
‫א י נ ו ע ו ל ה ע ל א ר ב ע מ א ו ת א י ש ו מ י ש ב י כ ו ל ת ו ע ו ש ה יותר‪ .‬וכמובן שאין ב י כ ו ל ת נ ו‬
‫ל ה ת ח ר ו ת ע ם א נ ש י מפא״י‪ ,‬א ב ל ל א זה ה כ ל ‪ ,‬ה ב ר י ג ד ה ע ו מ ד ת ל ה מ ש י ך א ת מ פ ע ל ה ‪,‬‬
‫וברצוננו להגיע לגרמניה‪ ,‬א ו ס ט ר י ה ו ל כ ל יהודי אירופה‪ .‬מ ת ע ו ר ר ת השאלה‪ :‬א י ך‬
‫נ פ ע ל י האם ע ל ב ס י ס ‪ ,‬מ פ ל ג ת י א נ ו כ י י ש ל צ י ד נ פ ש ו ת ב מ י ם ה ע כ ו ר י ם או ש י ת ו ף‬
‫פ ע ו ל ה ‪ ,‬ומיזוג פ ע ו ל ה כ מ ג ה ג נ ו ת מ י ד ‪ .‬ו ה מ ד ו ב ר ל א ר ק ב ק ש ר ל פ ע ו ל ה ב ג ר מ נ י ה‬
‫ו א ו ס ט ר י ה ‪ .‬י ה ד ו ת ב ל ג י ה ו צ ר פ ת ׳ ל ד ע ת י ׳ ז ק ו ק ה ל ט י פ ו ל יתר‪ ,‬כיון ש א ל ה ח ו ל י ם‬
‫ב ר ו ח ‪ :‬ח ו ל י ' ג ו ף א פ ש ר ל ר פ א ‪ ,‬א ב ל ח ו ל י ר ו ח ר י פ ו י ם ק ש ה יותר‪.‬‬
‫והיה דיון ר ח ב וממושך ב ש א ל ה זו‪ .‬א ף אני נ כ ח ת י בו‪ ,‬אם' כ י ל א ה ש ת ת פ ת י ‪.‬‬
‫הקשבתי‬
‫לדברי‬
‫אנשי‬
‫השומ״הצ‬
‫והתפלאתי‬
‫לחוצפה‬
‫המושרשת‬
‫שבהם‪,‬‬
‫יתכן‬
‫ש ל א נ ש י מפא״י ח ש ב ו נ ו ת מ ש ל ה ם ‪ ,‬א ב ל א נ ו ה ג ע נ ו ה נ ה לא ב ש ם מ פ ל ג ה ‪ .‬ש ה י א ‪ :‬ה נ נ ו‬
‫א נ ש י הישוב ו ש ל י ח י ו ו מ ג מ ת ג ו ח י ס ו ל ה ג ו ל ה ע ל ידי ע ל י ה גדולה ו מ ד י נ ה ע ב ר י ת‬
‫ב א ר ץ ישראל‪.‬‬
‫היתכן‪:‬ששליחי‬
‫ה ב ר י ג ד ה ; ׳ ב מ ח נ ו ת או ב ר י כ ו ז י ה י ה ו ד י ם ב מ ח נ ו ת ׳ א י ר ו פ ה י ד א ג ו‬
‫ר ק ל מ פ ל ג ת ם ו ל א נ ש י ה ם ‪ .‬א ם נ ע ש ה ז א ת נ ח ט א ל ה ם ו ל י ש ו ב כולו‪ .‬ה א נ ש י ם ב מ ח נ ו ת‬
‫וכאן נ צ ל ו ר ק ע ק ב ר צ ו נ ם החזק ל ה ג ש י ם א ת חזונם‪ ,‬ר ק מ ע ט י ם מ ה ם א י נ ם ח ו ש ב י ם‬
‫ע ל עליה‪ ,‬ו ר ק ה מ ח ש ב ה שאולי י צ ל י ח ו עוד• פ ע ם ל ה ג י ע א ר צ ה ע ו ד ד ה א ו ת ם והפיחה־‬
‫‪105‬‬
‫בהם את רצון החיים‪ .‬שמעתי סיפורים מעדי־ראייה על יהודים צעירים וזקנים‬
‫שהלכו לגרדום ושירת ״התקוה״ בפיהם‪.‬‬
‫ואנו׳ הנעזור לפירוד? למדנו את תורת האיחוד על גופנו‪ ,‬וחשבנו שבהגיענו‬
‫ארצה נמשיך בדרך זו‪...‬״‬
‫עם התגלותם של אלפי יהודים ששרדו במחנות‪ ,‬ובאין גוף אחד שיעשה זאת‪,‬‬
‫נטל ועד הבריגדה על עצמו יותר ויותר תפקידים‪ .‬בין אלה יש לציין את ‪ г‬אספקת‬
‫מזון וציוד לניצולים הרבים! הקמת מחנות מעבר במסוות ושמות שונים‪ :‬חיפוש‬
‫אחר ילדים ששרדו בבתי נוצרים ובמנזרים! הקמת בתי ילדים ובתי ספר וניהולם ‪5‬‬
‫פרסום בטאונים לשארית הפליטה; ארגון השרידים במחנות; חידוש חיי הקהילות‬
‫וחיפוש קרובים‪.‬‬
‫‪ .‬מאות שליחי הבריגדה יצאו למחנות ריכוז‪ ,‬לנקודות ״הבריחה״ )מקומות‬
‫מהם יצאו יהודים ממזרח אירופה לנקודות מעבר נסתרות בגבולות לכיוון גרמניה‬
‫וארצות אירופה המערבית( ואף לארצות מזרח אירופה הגיעו‪ ,‬כמו המשלחת לפולין‬
‫בדצמבר ‪ ,1945‬עליה עוד נספר להלן‪ .‬פלוגה נבחרת ומיוחדת הורכבה לחיפוש‬
‫פושעים נאציים והעמדתם לדין‪ ,‬אחרת דאגה לרכש צבאי ועיקר העיקרים —‬
‫ארגון העליה הבלתי ליגלית‪ ,‬בה כבר עסקנו תוך קשר הדוק ובתיאום מלא עם‬
‫״המוסד״ — הוא המוסד לעליה ב׳ ששליחיו פרצו לאירופה המשוחררת מיד עם‬
‫נפילת הנאצים — ולו שימשה הבריגדה זרוע נאמנה בביצוע יעדיה‪ .‬בהערכה‬
‫אוביקטיבית מלאה גיתן לומר כי באורח מעשי שימשה הבריגדה כגציגם באירופה‬
‫של העם היהודי והישוב היהודי בארץ‪ .‬היתה זו נציגות יוזמת ומפעילה‪ ,‬מעוררת‬
‫ולוחמת שדרכה ובאמצעותה נקשרו קשרים בין מוסדות יהודיים עולמיים ומוסדות‬
‫המדינה בדךך לבין יהודי אירופה הניצולים‪ :‬עד אשר לא הגיעו שליחי הישוב‬
‫והתנועה הציונית במסגרת יחידות אונר״א ובצורות אחרות — שימשה הבריגדה‬
‫כנציגה וכמבצעת העיקרית׳ ולרוב גם היחידה‪ ,‬של תפקידי התנועה הציונית‬
‫והישוב — ואין תימה ששמה נישא בפי כל והיה לאגדה בפי רבים ובמיוחד בפי•‬
‫ניצולים‪.‬‬
‫י‪ .‬בנקובר‪ ,‬איש רמת הכובש‪ ,‬מספר בסקירתו ״בשליחות״‪ :‬י ״נס הוא שבימי‬
‫אסון אלה שלאחר הנצחון גתגלתה הבריגדה‪ .‬ואכן‪ ,‬שמה של הבריגדה הלך לפניה‪.‬‬
‫בבשורת אור ותקוה הגיעה שמעה לפנות הנדחות של המחנות‪ .‬ולא פלא שהחלה‬
‫גהירה עצומה אל מחגה הבריגדה׳ כתחנה בדרך לארץ ישראל‪ .‬אתה מהלך ברחובות‬
‫זלצבורג‪ ,‬פוגש ביהודי ושואל‪ :‬״לאן ?״ — ״לבריגדה׳ — ״מה יש ?״ — ״לנסוע‬
‫לארץ ישראל״ — ״מי אמר לך?״ — ״אמרו לנו״‪ .‬איש לא אמר להם׳ אלא‬
‫שבאמת מוצא אחר אין להם״‪.‬‬
‫השלטונות הבריטיים‪ ,‬מתוך מגמה להצר את צעדינו ולחסל את הפעילות‬
‫שפיתחנו בצפון איטליה‪ ,‬החליטו להעביר את הבריגדה צפונה׳ לבלגיה והולנד‪.‬‬
‫המעבר מצפון איטליה דרך אוסטריה וגרמניה‪ ,‬של שיירות ענק של מאות מכוניות‬
‫של כל הבריגדה‪ ,‬הפכו למסע נצחון בתוככי גרמניה‪ ,‬במיוחד הודות לכך שבדרך‬
‫פגשנו באלפי יהודים‪ ,‬אשר עדיץ ישבו במחנות ואשר קבלו את פנינו בהתלהבות‬
‫שאין לתארה‪ .‬פגישה כזו היתה בלגדסברג ובמקומות אחרים וסמל מגן דוד שעל‬
‫שרוולי חיילינו והדגל העברי — הפכו למקור גאוה ומזור לכל היהודים שפגשנו‪.‬‬
‫ב״העובד הציוני״ מ־‪ 19.1145‬תארתי את המסע הזה ברשימה הבאה‪:‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪106‬‬
‫בספר ההתנדמוז‪ ,‬עמ׳ ‪ ,727‬הוגי מוסד ביאליק‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫א‪ :‬בגבולות‪.‬‬
‫בבוקר הכלילי‪ ,‬קריר ונעים‪ ,‬כשאדי הגיאיות הרבים כסו עדיין את הרי האלפים‬
‫המיוערים ואת פסגותיהם המושלגות׳ עזבנו את איטליה ונכנסנו לארץ האויב‪.‬‬
‫לכאורה המשך של אותו הנוף ואותה החטיבה הגיאוגרפית‪ ,‬אפם ידענו והרגשנו כי‬
‫זוהי מאורת החיה‪ ,‬כאן טופחו הרשע והרצח‪ ,‬על אדמה טמאה זו ובחיק זקנות אלו‪,‬‬
‫השורצות כאן לרוב — גדלו בני צפעונים ומכאן יצאה תורתם השטנית‪.‬‬
‫יכולת להבחין בכך עפ״י מבטם הנפחד‪ ,‬כשהסתכלו במכוניותינו‪ ,‬שהסמל‬
‫העברי מתנוסס עליהן׳ ובדגלנו שבראש השיירה‪ :‬יכולת לראות בעליל את משחק‬
‫נפשם הטמאה — בחיוכיהם הנתעבים )הרי חוק אי־ההתידדות בוטל כבר‪(...‬‬
‫וברתיעתם המבוהלת לאחור מדי פגשם במבטך הזועם‪.‬‬
‫לעינינו עברו באותן השעות תמונות שונות בתכלית מאלה שכאן‪ :‬אותו סיפור‬
‫ששמענו מפי ילד בן י״ד שניצל על פי מקרה מבין שיני החיה גרמנית׳ איך שעמד‬
‫ערום ע״י דלת הכגיסה לתא הגזים‪ ,‬בתוך קהל אלפי יהודים‪ :‬וםפורו של ילד רך‬
‫אחר שעבד חדשים רבים'בהוצאת האפר מהמשרפות — אפר רבבות אחיו ואחיותיו‪.‬‬
‫כן‪ ,‬יפה הוא הנוף ומרתק את מבטך בהדרו הציורי׳ אך מי יכול לחזות בו‬
‫בשלווה‪ ,‬בעת שלפני העינים חולפות תמונות הזוועה ההן׳ ובאזנים רועמים דברי‬
‫הניצולים‪ :‬־זכור את אשר עשה לך עמלק״‪ .‬ונזכרת במעלליהם‪ ,‬שכל הניצולים‬
‫אישרו אותם‪ :‬בצד אחד של המחנה עמדו המשרפות שהעלו עשן יומם ולילה —‬
‫ובפינה אחרת של אותו מחנה היתד‪ .‬קאנטינה וקולנוע ותיאטרון‪ ,‬וגם קאבארט עם‬
‫רקדניות ערומות וכל זה עבור אלה שמחר־מחרתיים יועברו לפינת ההשמדה‪:‬‬
‫שיא השטניות‪.‬‬
‫והלב ערג לראות גמול למעשים אלה — והתאכזב הכל כשהיה‪ ,‬שלם‪ ,‬מעובד‪,‬‬
‫מסודר׳ ובעיקר האזור הכפרי‪ .‬האדום פורח בלחיים‪ ,‬השובע מבצבץ מכל פרצוף‬
‫— ולבך כואב‪ ,‬כואב‪.‬‬
‫טירול האיטלקית )שחזרנו אליה תוך כדי מסענו ושוב עזבנוה כעבור שעות‬
‫מספח בטירול האוסטרית — מאוכלסת גרמנים‪ .‬אותה צורה לעיירות ולכפרים‪,‬‬
‫עם השלטים הרבים של ־פרמדען־צימעד״ ו״גאסט־הויז״‪ .‬אין הם מתביישים בגזעם‬
‫ואינם מנסים כלל להעלימו מפניך‪ .‬יודעים הם ומכירים את יחסם היפה של השולטים‬
‫בכיפה — ״היאנקים״ — לבנותיהם הבשרניות‪.‬‬
‫ההתידדות במלוא פריחתה‪ .‬ג׳יפים של חיילים אמריקנים עם ריבות טיךוליות‬
‫מסים בכבישים‪ ,‬אידיליה ממש‪.‬‬
‫אכן׳ נפלא הוא הנוף — מפלי מים מעלי קצף יורדים בזעף לתוך העמקים‪,‬‬
‫הרים עטורי יערות אשוח וכפרים מרובי צל וצמיחה מגוונת‪.‬‬
‫שטח הכיבוש הצרפתי משנה את פני אותם הגרמנים תכלית שינוי — כאן‬
‫הם יותר חיוורים ונכנעים‪ ,‬ובאינסבורק‪ ,‬בירת טירול שעל האין‪ ,‬נותן הרעב את‬
‫אותותיו‪ .‬ברחובות מתנוססים כרוזים מטעם המפקדה הצרפתית על חובת ההתיצבות‬
‫של כל הגברים והנשים‪ ,‬שהשתייכו פעם לאחד מארגוני המפלגה הנאצית‪ ,‬עם‬
‫צידה לשלושה ימים‪.‬‬
‫עם ערב משוטטות כאן שפע דמויות נשים האורבות לטרפן‪ ,‬ובני מרוקו שחומי‬
‫העור זוכים בהן במחיר קופסת שימורים או חצי כיכר לחם‪ ...‬״גזע האדונים״‬
‫הולך ומשחיר ללא כל בושה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הפגישה‪.‬‬
‫משעברנו את שרשרת ההרים הטירולית — נכנסנו לגרמניה• וכאן חיכתה‬
‫לנו הפתעה גדולה‪ ,‬ונעימה‪ :‬עם שאנו נוסעים סרים וזועפים למראה הנוף הכפרי‬
‫‪107‬‬
‫השלם‪ ,‬הופיעה לעינינו התקהלות עצומה לאורך הכביש! היהודים הניצולים‬
‫ממחנה לנדסברג יצאו לקראתנו‪.‬‬
‫ונעצרו המכוניות לרגע קט‪ ,‬ונלחצו ידים בחום הרגש‪ ,‬והוחלפו דברי ברכה‬
‫מעומק הלב‪ .‬המלים ״שלום״ ו״להתראות״ נישאות אלינו מכל פינה‪ ,‬מן הבתים‪,‬‬
‫מעבר לגדרות‪ ,‬ידים מתנופפות בהתלהבות‪.‬‬
‫המומים ניצבנו — מעצמת הרגש של לב יהודי דווי‪ ,‬מעומס הברכות והעידוד‬
‫שקיבלנו אנו ושקבלו הם‪.‬‬
‫בחור צעיר אחד מנסה לגצל את רגעי השהיה המעטים ומתרוצץ ממכונית‬
‫למכונית ומבקש ספרים בעברית! אחד מבקש תפילין )זה שנים שלא הניחן(‪.‬‬
‫רבים שואלים לקרוביהם ומכרים‪.‬‬
‫באותו רגע עברה על ידנו מכונית גדושה שבויים גרמנים‪ ,‬ובחורה יהודיה‬
‫אחת הרימה למולם אגרוף קמוץ כשעיניה דומעות‪ ...‬זה רגש הגאוה שהוחזר‬
‫ליהודי הנרדף — בזכותנו הוחזר‪ ,‬ושהייתנו הממושכת בצבא וטלטולינו הארוכים‬
‫אף הם קיבלו הסבר ומשמעות — למענם ולמעננו‪.‬‬
‫ובין‪ .‬ברכות ללחיצות ידים ניתנו אל ידי העומדים על הכביש ממתקים‬
‫וסיגריות׳ כל אחד הוריק את אמתחתו‪ .‬ניתנו עיתונים‪ ,‬ספרים וכל הבא ליד‪.‬‬
‫אט אט החלה השיירה לזוז‪ ,‬כשהשניה מתקרבת מאחוריה — ואז יכולת לראות‬
‫הבריגדה חוצה את גרמניה‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫בעיני כל החיילים את דמעות ההתרגשות הנוקבת‪ ,‬כשקולם החנוק ממלמל ״שלום״‬
‫לעברים וידם מנפנפת בלי הרף לשני עברי הכביש! והם‪ ,‬העומדים על הכביש‪,‬‬
‫צעקו ממש מלות הברכה ״שלום״ ואחד יהודי בא בימים קרא בקול שהיה בו משהו‬
‫מן הזעקה אל העולם‪ :‬״עם ישראל חי!״‪ .‬ושני בקול צווי ותחינה כאחד‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫״איך זאלט כאטש נקמה נעהמעך‪.‬‬
‫מכאן והלאה שוב לא הסתכלגו בסביבה ולא התרגזנו למראה הכפר הגרמני‬
‫השליו והשבע — מעינינו לא משו האלפים על הכביש׳ שחיכו לפגישה אתנו —‬
‫חיכו לה שנים תוך חבלי מוות ומצוקות שאול‪...‬״‬
‫בראשיתו של חורף ‪ —1946‬בהיותנו על אדמות הולגד ובלגיה—הרחבנו קשרינו‬
‫עם מערב אירופה ודרכה גם עם ארצות אחרות‪ .‬הפעולות הלכו והסתעפו׳ הקשרים‬
‫עם שליחי ״המוסד״ התהדקו‪ ,‬הכל גהיה יותר ממוסד ומאורגן ומסודר‪ ,‬נפתחו‬
‫אפיקים חדשים למעשי הצלה‪ ,‬בריחה ועליה‪ .‬באותה עת הוצעו גם לנו — חברי‬
‫התנועה בוועד הבריגדה — תפקידים חשובים‪ ,‬כגון‪ :‬השתתפות במשלחת הבריגדה‬
‫לפולין)זו היתד‪ .‬הזדמנות ראשונה להיות בקשר עם שרידי היהדות־ והרפרטריאנטים‬
‫מרוסיה‪ ,‬להביא עזרה וכר( וניהול עניני הבריחה בגרמניה׳ באחת התחנות הראשיות‬
‫של המעבר ממזרח אירופה‪ .‬מרה עמד לצאת לגרמניה ואני — לפולין‪ .‬תוך כדי‬
‫הכנות ליציאה זו עם המשלחת לפולין הגיעה אלי הידיעה על קרובה אחת ויחידה‪,‬‬
‫מכל משפחתי הענפה‪ ,‬שנותרה בחיים ואשר נמצאת בגרמניה‪ :‬כאן ראוי להזכיר‬
‫שכל החודשים הרבים מאז תום המלחמה ניהלנו מערכת מפותחת של חיפושי‬
‫קרובים וידידים ע״י הדפסת שמות ומשלוחם מארץ לארץ‪ ,‬ממחנה למחנה‪ .‬רבים‬
‫געזרו בדרך זו במציאת קרוביהם ולרבים בארץ שימשתי מקשר ומגלה של אחים‬
‫וקרובים‪ .‬במשך כל אותה העת פגשתי בשרידים לא מעטים ובחברים מעיר הולדתי‪,‬‬
‫פלוגסק׳ ומסביבתה ופרטים רבים שמעתי על גורל בגי משפחתי — אך לא זכיתי‬
‫לשמוע ולוא גם על אחד מהם שנותר בחיים‪ .‬והנה עתה — הגיעה הידיעה המשמחת‬
‫— ואז החלמתי להתעכב ולחפשה בגרמניה‪ .‬לשם כך‪ ,‬התחלפנו בתפקידים‪ ,‬מרה‬
‫יצא לפולין ואגי גסעתי אח״כ לגרמניה‪ ,‬להגובר‪ ,‬משם גיהלתי את מערכת הבריחה‬
‫שעברה מגרמניה המזרחית לאזור הכיבוש האמריקאי‪ ,‬דרך הנובר‪ ,‬שהיתר‪ .‬באזור‬
‫הכבוש הבריטי‪.‬‬
‫מרה עשה אז פעולה מעמיקה ורבת חשיבות בפולין‪ .‬פרטים על כך אנו שומעים‬
‫מפי יוחנן כהן המתאר את רושם הופעתה של משלחת הבריגדה במסתו ״הבריחה‬
‫היהודית מפולין״*‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫כחוויה בלתי נשכחת היה ביקורה של משלחת הבריגדה בדצמבר‬
‫‪.1945‬‬
‫גם בשבילי היתד‪ ,‬הפגישה בנכר עם חיילי ישראל מאורע מדגש‪ .‬מה עוד‬
‫בשביל יהודי מקרב שארית הפליטה! זכורני — הלכתי עם חבר המשלחת‪ ,‬מרה‬
‫)מאיר( אנטין)גפל במלחמת השחרור בקרב על הגנת ניצנים( ברחובותיה המושלגים‬
‫של לודז׳ ואף כי היתד‪ ,‬זו שעת ערב והאפלולית כבר ירדה׳ ריתקה דמותו התמירה‬
‫מדיו ובמיוחד סמל הבריגדה היהודית על שרוולו‪ ,‬את מבטיהם המשתאים של‬
‫‪.10‬‬
‫אז חבר תל יצחק‪ ,‬שמא בשליחות ״המוסד׳ לפולין‪ ,‬בכינוי גדעון‪ ,‬וניהל את הבריחה משם‪.‬‬
‫כיום ציר ישראל ברומניה‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫באינצקלופדיה של גלוויות‪ ,‬כרך ‪ ,12‬עמ׳ ‪.534—533‬‬
‫‪169‬‬
‫העוברים ושבים‪ .‬והלב רחב מגאוה על הופעה זו של חייל יהודי מארץ ישראל על‬
‫אדמת פולין‪ .‬כשהגענו לאולם בו נערכה האספה עם המשלחת‪ ,‬שררה שם אוירה‬
‫״היינו כחולמים״‪ .‬הנוכחים‪ ,‬יוצאי מחנות המוות הנאציים‪ ,‬מחנות הכפייה הסוביי­‬
‫טיים‪ ,‬אנשים שהסתתרו בבונקרים וביערות‪ ,‬ראו עכשיו בקרבם את חייליה של‬
‫ארץ ישראל את שליחי העוצמה‪ ,‬הגאולה והנקמה היהודית‪ .‬הידיים נגעו במגן דוד‪,‬‬
‫התפור לשרוול ה״בטל־דרם״ והעיניים נוצצו ואורו וגם הזילו דמעה״‪.‬‬
‫מרה מספר‪ ,‬בביטויים מאופקים מאד‪ ,‬כמנהגו הצנוע תמיד‪ ,‬את דבר שליחותו‬
‫זו בסקירה מרשימה שהודפסה ב״העובד הציוני״ מ־‪ 15.2.46‬בשם ״עם משלחת‬
‫הבריגדה לפולין״‪:‬‬
‫״באתי לפולין בעיקר לשם שמיעה‪ ,‬ראיה והסתכלות‪ .‬ואמנם הצלחתי בזאת‬
‫במידת מה‪ .‬ביקרתי בריכוזי היהודים בלודז׳‪ ,‬ורשה‪ ,‬קטוביץ׳ ‪.‬סוסנוביץ‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫בקרתי גם באושוינצים‪ .‬ראיתי את היהודים בבריחתם׳ ראיתים יושבים על‬
‫מזודותיהם ומחכים ליום היציאה‪ .‬ראיתים מתארגגים לשם כך וראיתים הולכים‬
‫על דעת עצמם‪ .‬אם המצב הזה ימשך תיפתר שאלת יהודי פולין בקרוב‪.‬‬
‫‪. ..‬בקורי הראשון בפולין‪ ,‬בדרכי ללוחי‪ ,‬היה בםוסנוביץ‪ .‬כאן בקבוץ ״האחוז־״‬
‫מורגשת פעילות‪ ,‬האגשים אחראים בעבודתם ולאט לאט הם מתרגלים לצורת‬
‫חיים חדשה ויוצרים חברה‪ .‬מלוכדת‪ .‬עד שעה מאוחרת בערב שוחחנו בעיניני‪.‬הארץ‬
‫והבריגדה וחיי הקבוצה‪ .‬חומר האנשים המרוכז בקבוצים הוא בדרך כלל שדה בור‬
‫ואינם יודעים הרבה על הארץ‪ .‬רובם באו מן היער‪ ,‬מרוסיה או אפילו ממגזרים‬
‫ולפעמים גם הביאו אתם מידות מושחתות׳ אשר רק ברבות הימים הן נעלמות‬
‫בהשפעת חיי הקבוץ‪....‬‬
‫‪. ..‬למחרת כבר הייגו בלודד‪ .‬גם שם סרתי לקבוץ ״האהוד״‪ ,‬יתר חברי המשלחת‬
‫הלכו כל אחד לתנועתו‪ .‬כאן ביקרתי בבית הספר העברי הראשון‪ ,‬המוגה עד ‪100‬‬
‫ילדים׳ שהוקם רק כחודש ימים לפני בואי ביזמת מורי ״תרבות״ לשעבר וחניכי‬
‫הסמינריון בוילנה‪ .‬אגשים אלה חזרו לא מכבר ממקום גלותם ברוסיה ובתחנתם‬
‫הזמגית בלודז׳ החלו בארגון בית הספר העברי הראשון בפולין‪ .‬למרות כוחם של‬
‫אנשי השמאל הקיצוגיים מצאו אתן קשבת ברחוב היהודי‪ ,‬במידה שזה קיים‪.‬עדיין‪,‬‬
‫חייל הבריגדה על חורבות גיםו ורשה‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫ובית הספר הולך ומתפתח‪ .‬המורים והילדים‪ ,‬שראו את המוות לעד‪ ,‬עיניהם —‬
‫סבל וצער נשקף מכל מבט שלהם‪ .‬אך גם ניצוץ חדש ניצת בהם‪ ,‬ביחוד ראיתיו‬
‫במבטי הילדים‪ ,‬בפניהם המאירים למראה חייל עברי עם סימן מגן־דוד המדבר‬
‫אליהם בשפה כה מובנת להם‪ ,‬שר אתם שירים ומחלק להם ממתקים‪ .‬יהודים‬
‫קטנים אלה — כמה חן נשקף מעיניהם השחורות והעצובות!‬
‫ביקרתי גם בורשה‪ .‬שוטטתי בין חורבות הגיטו‪ .‬העולם לא ראה עדיין חורבן‬
‫כזה‪ .‬עדות חיה למעשה חית הטרף הגרמנית‪ .‬לאחר שהפציצו‪ ,‬החריבו את הבנינימ‪,‬‬
‫פרקו אותם בידים‪ ,‬אח על אבן לא נשארה‪ ,‬הטנקים טיילו על פני החורבות האלה‪.‬‬
‫ראיתי את הבתים שממנו נלחמו היהודים האחרונים‪ .‬ראיתי את קבר האחים על‬
‫יד ״היודנראט״‪ .‬ראיתי את חורבות הפאוויאק‪ ,‬מקום שם עשה את ימיו האחרונים‬
‫סלומון אחי‪ .‬את כל זה ראיתי וספגתי לתוכי‪ ,‬את הכאב והזוועה‪ ,‬שאין להם ניב‪.‬‬
‫למחרת שוב הסתובבתי בין חורבות איומות אלה ונתקלתי ביהודי שחזר ובא‬
‫לראות מה קרה את בני ביתו‪ .‬בצאתו השאיר בבית אשה וילד ובשובו עתה מצא‬
‫רק אבנים דוממות‪ .‬בכה האיש על שברו הגדול‪ ,‬בכה כילד קטן‪ .‬כאן‪ ,‬הוא מראה‬
‫לי באצבע‪ ,‬באותו הבנק שבו היה הסימיגריון‪ ,‬גרה אשתי‪ ,‬שם עזבתי את בני‪,‬‬
‫ועתה ערירי וגלמוד אגי בתבל‪ ,‬לא קרוב ולא גואל לי‪ .‬מה יכלתי להגיד לו‪,‬‬
‫במה לנחמוז‪...‬‬
‫‪. ..‬את הביקור האחרון בפולין ערכתי באושוינצ׳ים‪ .‬דומה שהאמת ממה שעבר‬
‫על יהדות פולין׳ או על יהדות אירופה‪ ,‬טמונה במחנה זו ובמשרפות הגדולות‬
‫הבנויות שם‪ .‬אילו היה פה לאבנים‪ ,‬היו מספרות איך שהובילו אלפים ורבבות‬
‫אנשים חפים מפשע לתוך' ה״מקלחות״; איך גופות מתים וחיים נשרפו יחד ואפרם‬
‫פוזר על כל שטח המחנה‪ .‬קשה לפעמים להעלות על הדעת שמעשי אכזריות באלה‬
‫נעשו באמת‪ .‬אבל האבנים מספרות בלי שאשאל אותן‪ .‬כאן בין האבנים האילמות‬
‫הללו נודעת לי האמת לאימתה‪ ,‬בכל מערומיה ונוולותה‪.‬‬
‫בלב קרוע ומורתח מזעם וחרת עזבתי את פולין׳ ורק קורטוב של עידוד‬
‫מצאתי לי בזאת‪ ,‬ששרידי יהודות פולין‪ ,‬ברובם הגדול‪ ,‬למדו את הלקח וגמרו‬
‫אומר! לעזוב את עמק הבכא לעד ולעלות בכל הדרכים אל ארץ מולדתם״‪.‬‬
‫כנראה שנוכח התעצמות פעולותיה של הבריגדה הוחלט אי־שם בשלטון‬
‫המרכזי הבריטי בלונדון ובפיקוד הצבאי העליון להפסיק באופן חד משמעי את‬
‫כל הפעילות המסועפת שהתפשטה על פני כל אירופה וחדרה לתאים רבים וביניהם‬
‫גם הנסתרים ביותר‪ ,‬כגון חוגי מחתרת שונים — בהם נעזרה הבריגדה‪ .‬החלטה'זו‬
‫גזרה להוציא את הבריגדה מאירופה ועל פירוקה המוחלט‪ :‬נראה כי גוכחו לדעת‬
‫— וזאת לאחר מעקבים ובילוש אחר מעשינו — שלא גיתן לצמצם או להפסיק‬
‫פעילותנו אלא בדרך סילוקנו מארצות אירופה‪.‬‬
‫עוד מראשית התאדגנותנו נוסד ע״י ועד הבריגדה ״המרכז לגולה״ שנוהל‬
‫בעיקר ע״י חברינו‪ .‬עתה עם התכונה ליציאתנו‪ ,‬לשובגו ארצה‪ ,‬הועברו כל התפקי־‬
‫דים שלנו לידי המרכז‪.‬‬
‫למטרה זו נשארו אחדים מחברי ועד הבריגדה באירופה ולא שבו ארצה‪ ,‬ואת‬
‫מקומם כחיילים תפסו בחורי מחתרת הגיטאות שעלו בשמם‪ .‬הנשארים וחברי‬
‫ההגנה שהצטרפו אליהם ״במרכז לגולה״‪ ,‬יחד עם גציגי התנועות החלוציות מן‬
‫הגולה‪ ,‬המשיכו בפעולה‪ ,‬אשר הלכה והסתעפה יותר ויותר עם יציאתם של יהח־י‬
‫‪111‬‬
‫רוסיה לפולין ומשם — שוב בעזרת שליחי‪.:.‬הישוב‪ —:‬לארצות להן מוצא אל הים‬
‫התיכה׳ אל אניות המעפילים‪ .‬כן גבר הזרם של יהודים צעירים וזקנים‪ •,‬ילדים‪,‬‬
‫נשים וטף מן המחנות בגרמניה‪ .‬וממחבואים׳ לאחר שהסירו מעליהם את‪ :‬המסווה‬
‫הארי‪ ,‬שבחסותו הסתתרו‪• :‬בשנות המלחמה‪• .‬‬
‫נתעכב נא עתה־ בנושא הפעילות התנועתית הישירה‪ ,‬אשר יסודותיה הונחו‬
‫במפגש עם ניסן וחבריו בטרביזיו‪-‬אותו הזכרתי לעיל‪ .‬באותה פגישה צנועה‪ ,‬בחדר‬
‫חשוך לרגלי האלפים‪ •,‬חודש הקשר הישיר עם חברי‪.‬התנוער‪-.‬באירופה שנותק מאז‬
‫פרח המלחמד״‪.‬עתד‪ ,‬התחלנו להעביר ידיעות על ניצולים‪ ,‬נאסף והופץ במקומות‬
‫שונים מידע על •חברים הנמצאים בדרכים ובנקודות מעבר״ הוגבר• הקשר עם‬
‫המזכירות העליונה בארץ והוחל בליכוד השורות וארגון יי מוסדות התנועה• באירופה‪.‬‬
‫נקבעה מזכירות פעילה‪ ,‬חברים הוצעו•ואוד׳כ גם הוצבו לתפקידים כלליים ותנוע־‬
‫תיים והחלה פעולת טיפול ישיר בחברים שהגיעו מן‪-‬המזרחי החבורה‪-‬הפעילה‬
‫שלנו מבין חברי הבריגדה‪-‬והיחידות האחרות כללה׳ בנוסף לשנים שהוזכרו" לעיל‪,‬‬
‫את אברהם אש )איזנשטט(‪ ,‬משה בנדולר״ חיים ־ווייסמן‪;,‬מנוס קולודני;י־הלפרין‪,‬‬
‫דונסקוי‪ ,‬בנו המר‪ ,‬נלו מקבוצת׳ ניצנים ועוד חבריט אחדים‬
‫;‬
‫חברים רבים יותר שהיו פזורים בפלוגות השונות — מחברי• במאבק׳‪-‬אושא‪.‬‬
‫מן המושבות והעדים — עמדו עמנו בקשר והושלמו יד עוזרת בכל עת צורך‪.‬‬
‫לימים התפזרנו על פני אירופה לתפקידים י שונים‪ :‬לחיפוש חברים‪ ,‬להקמת‬
‫קשר עם ארצות׳ מזרח אירופה‪ ,‬להעברת מידע שלא ניתן — נןטעמים מובנים —‬
‫להעבירו בצגורות רגילים‪ ,‬בעזרה בהקמת קנים ומחנות קיץ של התנועה החינוכית‬
‫בבלגיה ובצרפת‪ ,‬ביצירת מקורות כספיים למען יישום פעולות התגועה ולהגחת‬
‫יסודות להקמת ״קרן מפעלי העובד הציוגי״ ופעולות אחרות שהשתיקה יפה להן‬
‫גם כיום‪ .‬בסיועם של אוהדים וידידים מבין היהדות הבלגית והצרפתית שהחלה‬
‫להתאושש מבחינה כלכלית‪ ,‬נערכה מגבית מיוחדת 'בסיועם •הפעיל של יצחק‬
‫קובוביצקי ז״ל‪ ,‬ממגהיגיה הבולטים של יהדות בלגיה‪ •,‬ושל‪ .‬ליאו מוסקט‪ ,‬ייבדל‬
‫לחיים ארוכים‪ ,‬מצעירי המנהיגים במפלגתנו ונאמניה באותה ארץ‪.‬‬
‫המכתבים מאותה תקופה מעידים על ראשית‪ .‬התהליך להצרת צעדינו על ידי‬
‫אנשי הרוב בהסתדרות ובמוסדות הישוב‪.‬‬
‫קטעים ממכתבו של ניסן אל מישר‪ .‬מ־‪: 12.1.46‬‬
‫״‪. ..‬את‪.‬אשר למצבנו‪ ,‬הרי שאנו עומדים במאבק קשה‪ ,‬אבל לא מקפחים אותנו‪,‬‬
‫בררתי את המצב במכתב למזכירות‪ ,‬אנו מנהלים דיפלומטיה כמוהם‪ .‬מישה‪ ,‬אני‬
‫משתומם למה במשך כל הזמן שום הוצאות של התנועה לא קבלנו‪ ,‬עליך‪ .‬לדעת‬
‫שתנועתנו בין הכי חזקות בכל ארצות הגולה‪ ,‬וזה כואב ממש למפא״י‪ ,‬למה‬
‫גורדנויה כד‪ .‬חלשה ואנו להיפך‪ ,‬לכן יש לעזור לנו כאן‪ ,‬נוציא את התנועה בארץ‬
‫לדרך המלך״‪...‬‬
‫•• ״‪...‬כעת החלטנו עם חברי הבריגדה לקרוא!לועידד‪ .‬ארצית אירופית‪,‬ל־‪,15.3.46‬‬
‫אני חושב שאתה לבטח‪.‬תבוא‪.‬ואני מזמין'אותך בשם הועדה המטפלת בסידור‪.‬‬
‫מועצה זאת צריכה לדון בשאלות התנועה ובעיקר בשאלות ארמניות״‪. ...‬‬
‫;‪:‬‬
‫העובדה‪..‬שבפולין׳‪ .‬הונגריה ורומניה הוכיחה תנועתנו גידול מפתיע ומבטיח‬
‫בעוד שתנועות אחרות‪,‬בגון‪.‬גורדוניה‪ ,‬השו״הצ׳ ״דרור״ נפלו מאתנו‪.‬בהרבה‪.‬עוררו‬
‫מחשבות נוגות‪:‬בלב נציגי‪ .‬תנועותיהם בארץ‪.‬וגם בבריגדה ואז‪.‬החל מסע רב ‪.‬חזיתי‬
‫ומתוכנן לשכנוע^חברינו הן‪.‬בפולין והן באיטליה ליצור מסגרת אחת מאוחדת‪• .‬‬
‫‪112‬‬
‫גידולו של ״הנוער הציוני״‪ ,‬ה״איחוד״)ואח״ב איחוד הנו״הצ — עקיבא( ונ׳׳חם‬
‫שהיה ברובו מורכב מחברינו אנו — הביאו את נציגי התנועות האחרות לידי‬
‫תכסיסי התקרבות אלינו ולהצעות איחוד כלפינו! הבטחות ופיתויים משולבים‬
‫בשכנוע רעיוני היוו את כלי הנשק במלחמה זאת ונחוצה היתד! עמידה נבונה‬
‫ואיתגה‪ ,‬תוך דיון כן בכל השאלות שהוצגו לנו‪ .‬עמדתנו אנו היתד‪ .‬לפעול‪ ,‬ככל‬
‫האפשר‪ ,‬תוך אחדות מעשה אך לא להיגרר אחר הבטחות סרק שמגמתן — ברוב‬
‫המקרים — היתד‪ .‬בליעת התנועה בקרב מסגרות אחרות‪.‬‬
‫החלטתנו היתד‪ ,‬לשמור על עצמאות התנועה׳ לא לעשות כל הסכמים ולהפנות‬
‫את כל ההצעות אל מוסדות התנועה בארץ‪ ,‬לבירור‪ ,‬לדיון ולהחלטה‪.‬‬
‫קטעים ממכתבי למישה מיום ‪12.8.45‬‬
‫״בראשית עלי למסור לך ד״ש מגיסך‪ ,‬אחיה של קטה‪ .‬פגשתיו אתמול באסיפת‬
‫הקן בבריסל‪ .‬מסרתי לו את מעגך בלוגדון‪ .‬הוא מחכה לך בקוצר רוח‪.‬‬
‫פגשתי אתמול את וילו ״‪ ,‬בינתיים הוא כאן — אבל יתכן שבימים אלה יסע‬
‫לפריז‪ .‬הקן בבריסל הוא די חלש בהשוואה לקנים של תנועות אחרות — אבל ישנו‬
‫נוער טוב‪ ,‬אפילו טוב מאד — ואנו לקחנו על עצמנו לעשות את הכל במשך הזמן‬
‫שנהיה כאן או בסביבה — בשביל לחזקם‪ .‬עבדנו אתם תכנית פעולה‪ ,‬קורס למדרי­‬
‫כים וכוי‪ ,‬בעוד שבוע יוצא גם הקן למחנה קיץ למשך שבועיים‪ .‬אנו נשתדל לבקר‬
‫שם׳ כ״א למשך ימים אחדים‪.‬‬
‫נעשה את כל האפשר‪.‬‬
‫בינתיים רבים כאן הדיונים על איחוד׳ איחוד כללי‪ ,‬והנושאים ברעיון זה הם‬
‫אנשי מפא״י בבריגדה‪ .‬היתה אתמול שיחה בין וילו לבינם בקשר לעינינים אלה‪.‬‬
‫גם אני השתתפתי‪ .‬הם דורשים איחוד למרות הפירוד בארץ‪.‬‬
‫בתור צעד ראשון הם רוצים לאחד את גורדוניה — הנוער הציוני — דרור‬
‫— הבונים ובי״תר‪ .‬וילו ואני הדגשנו את הפקפוקים והקשיים שבאיחוד מעין זה‪,‬‬
‫בשעה שבארץ הפירוד הזה קיים במלוא תוקפו‪ .‬החשש הוא רציני שהאנשים שיעלו‬
‫במאוחד יפלו אל מסגרת מפא״י — ובזה יתחסל הענין‪...‬‬
‫‪. ..‬אני טוען שמבחינה אחת לפחות יש בזה משום שנוי רב‪ ,‬כי בארץ כל המדבר‬
‫בענין האיחוד חושב על איחוד התנועות ההסתדרותיות מחוץ ל״עובד הציוני״ —‬
‫כאן אי אפשר לחלום על איחוד ופעולה איזו שהיא מבלי לקחת אותנו בחשבת‪.‬‬
‫זוהי זכותה של תנועתנו בגולה!‬
‫חוץ מזה באו אליגו מגורדוניה )מבין חברי החי״ל( ברצון לקבוע שיחות‬
‫משותפות בענינים שונים ובענין האיחוד״‪.‬‬
‫מיום ‪ 11.45a1‬אל מישד וחיים מילשטיין‬
‫‪20‬‬
‫‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫״‪. ..‬במשך השבועות האלה כתבתי לכם כמה מכתבים וגם שני חוזרים שהוצאתי‬
‫לחברים ולפי מכתביך‪ ,‬חיים‪ ,‬מתברר לי שהם לא הגיעו לידך‪ .‬גלויה אחת שלחתי‬
‫לך‪ ,‬מישר״ לפי הכתובת של משה קנסטר‪ .‬וגם עליה לא קבלתי כל מענה‪ .‬ברור לי‪,‬‬
‫שמשהו לא בסדר ולכן אני שולח גם מכתב זה לחוד לכל אחד מכם׳ כי ייתכן מאד‬
‫שהצנזורה נטפלה למכתבינו — אולי מסיבה זו שהם כתובים‬
‫במכונהך‪...‬‬
‫למען להבהיר את הדבר עלי לחזור שוב פעם‪ :‬עם החבר גורדוני לא היה כל‬
‫הסכם‪ ,‬רק שיחה אחת צנועה שלא הביאה כל תוצאות ואף בלי כל המשך‪ .‬לכן׳‬
‫מופרז הוא אם אתה אומר‪ ,‬חיים‪ ,‬כי הדבר הזה הזיק‪ .‬כלום לא היה‪ ,‬לבן גם לא יכול היה‬
‫להזיק‪ ,‬אני מסופק גם אם לחבריו בארץ ידוע משהו על שיחה זו‪ ,‬ובמכתבי וגם‬
‫בחחר הדגשתי לחברים שרק דבר אחד עומד לנגד עינינו חה עצמאות המשפחה׳‬
‫‪113‬‬
‫ושלמותה‪.‬‬
‫קרוביו‬
‫‪1 3‬‬
‫דוקא‬
‫בימים‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫צאתו‬
‫לרגלי‬
‫של‬
‫חיים‬
‫לביקור אצל‬
‫ויסמן‬
‫ו ג ם מ ס י ב ה זו ש א ו ל י ב ק ר ו ב י צ א ו ע ו ד כ מ ה ח ב ר י ם ל ב י ק ו ר י ם ב מ ק ו מ ו ת‬
‫שונים‪ ,‬ה י ה צ ו ר ך ל ה ב ה י ר א ת ע מ ד ת נ ו )זה ה י ה ג ם ב ק ש ר ע ם פ ג י ש ת נ ו ע ם ר ט נ ר (‬
‫וסיכמנו ב ע ר ך כ ך ‪ :‬אנו שמחים שרעיונגו הבה גלים בחוגים ר ח ב י ם בנוער ש ה ת ק ר ב‬
‫ב מ י ד ה כ ה מ מ ש י ת ל ה נ ח ו ת י נ ו הציוניות‪ .‬נ ת מ ו ך ב כ ל ל ב נ ו ב ר ע י ו ן ה ל י כ ו ד — א ם‬
‫הוא י ה י ה מ ב ו ס ס ‪ ,‬ר ע י ו נ י ו כ נ ה ו ב א ם הוא י ב ו צ ע ע ל י ד י מ ו ס ד ו ת ה ת נ ו ע ה בארץ‪.‬‬
‫כ ל זמן שאין ה ד ב ר כ ך אין א נ ו ה ו ל כ י ם ל ש ו ם ה ס כ ם א ו מ ש א ו מ ת ן ‪ ,‬כ י אין זה‬
‫בסמכותנו‪ ,‬ועל כל א ח ד מאתנו לשמור על עצמאותנו המלאה ולא ל ל כ ת שולל אחרי‬
‫ס י ס מ א ו ת ו ה ב ט ח ו ת מ א י ז ה צ ד שהן לא ת ב א נ ה ‪.‬‬
‫על‬
‫רטנר וענינים אחרים כתבתי לכם כ ב ר לפני‬
‫ימים מספר‪,‬‬
‫ברוצני רק‬
‫ל ה ו ס י ף כ מ ה ד ב ר י ם ‪ :‬א נ י ע ו ש ה מ א מ צ י ם ש ב י ל ד ר מ ן י ו כ ל ל ב ק ר א ת מ ש פ ח ת ו וייתכן‬
‫ש נ צ ל י ח ‪ .‬ב כ ל ל מ ו כ ר ח אני לציין ש מ צ ד א ל ה ש ב ה ם ת ל ו י ה ד ב ר ה י ח ס ה ש ת נ ה ל ג מ ר י‬
‫‪1 4‬‬
‫והלואי והיו ל נ ו כ י ו ם ה ר ב ה א נ ש י ם מ ו כ ש ר י ם ה מ ו כ נ י ם ל צ א ת ‪ .‬ה ם ר ו צ י ם ש א נ י‬
‫אצא‬
‫רטנר‬
‫אל‬
‫והמגיעים לשם‬
‫ו ה ע נ י ן הוא‬
‫‪1 5‬‬
‫בטפול‪,‬‬
‫שאוכל להיות‬
‫בכדי‬
‫עם‬
‫קרוביו של מלר‬
‫‪ .‬מ ס ר ת י גם א ת שמו של איזנשטט‪ ,‬הנמצא כ ב ר פ ה אתנו‪ ,‬לאחד‬
‫ה מ ק ו מ ו ת ‪ .‬ה ל פ ר ן ע ו ש ה ע ב ו ד ה יפה׳ א ם כ י ל א ב ל י לקויים‪ ,‬א ך גקוה ש ג ם זה יתוקן‪.‬‬
‫ע ב ו ר ל י א ו ולוין‬
‫‪1 6‬‬
‫השגתי עזרה כ ס פ י ת גדולה מקובוביצקי‪.‬‬
‫א נ א כ ת ב ו ל ל א דיחוי״‪.,‬‬
‫המכתבים‬
‫ההיבלעות‬
‫שזרמו‬
‫מעתה‬
‫ביתר‬
‫רציפות‬
‫מבטאים‬
‫את‬
‫החרדה‬
‫מפני‬
‫מגמות‬
‫שרווחו ב י ן ש ל י ח י מפא״י‪ ,‬א ת ה ז ע ם ע ל ק י פ ו ח י ם כ נ ג ד ח ב ר י נ ו ב ה ם‬
‫ה ם ה ח ל ו ל נ ק ו ט נ ג ד קבוציגו‪ ,‬ב מ ע ב ר י גבול‪ ,‬ב ה כ ו ו נ ה ל ה כ ש ר ה ו ב ה ו ר מ ת א מ צ ע י ם ‪.‬‬
‫ב ר ו ב ם ב ו ל ט ת ה ה ת א ו ש ש ו ת ו ה ה ת ג ב ר ו ת ע ל קשיים‪ ,‬ע ל ח י ד ו ש נ ע ו ר י ם ‪ ,‬ע ל ת ק ו ו ה‬
‫רבה‬
‫ל ב א ו ת ‪ ,‬נ ו כ ח ה ג י ד ו ל ה ע צ ו ם של ה ת נ ו ע ה ב ר ו ב א ר צ ו ת א י ר ו פ ה ו ע ל ז ר י מ ה‬
‫ב ל ת י פ ו ס ק ת ש ל ח ב ר י נ ו מן המזרח‪.‬‬
‫ק ט ע מ מ כ ת ב ו ש ל מ ש ה ב נ ד ו ל ה — ת מ י ר מ י ו ם ‪ ,14.12.45‬ש נ ש ל ח מ ב ל ג י ה ‪:‬‬
‫מישר‪ .‬ש ל ו ם ר ב ל ך !‬
‫‪...‬לא‬
‫התערבתי‬
‫במשך‬
‫הזמן‬
‫בבל‬
‫הנעשה‬
‫בועדות‬
‫וכוי׳‬
‫אבל‬
‫המקרים‬
‫ה א ח ר ו נ י ם ש נ ת ק ל ת י ב ה ם ב א י ט ל י ה בזמן ה א ח ר ו ן כ ש ד ב ר ת י ע ם ח ב ר י ם ע ו ל י ם שלנו‪,‬‬
‫זה ב ר ו ר ה ר ג י ז א ו ת י מ א ד ו ר צ י ת י לעזור‪ ,‬ל ע ש ו ת משהו׳ א ב ל ב י נ ת י י ם נ ס ע נ ו לכאן‪.‬‬
‫‪ . . .‬ה י ו ת ו ה ת ע ו ר ר ה ש א ל ת ש ל י ח י ם ל נ ו ע ר ו כ ר ש א ו ל י זה י ס ת ד ר ‪ ,‬ו ע ם ה ת ס י ס ה‬
‫הקטנה הזאת אשר באה מצדנו קראו כמה חברי גורדוניה לפגישה ע ם כ מ ה משלנו‪.‬‬
‫מ א י ר י כ ב ר ב ט ח כ ת ב ל ך ע ל כך‪ .‬ב מ ק ר ה הייתי שמה‪ ,‬היינו ש ל ו ש ה ח ב ר י ם והם‬
‫רוצים א י ח ו ד מלה‬
‫;‬
‫יפה‪ ,‬ב ע צ ם ׳ א ב ל מ ה ה י ס ו ד ש ל ה ‪ ,‬ל כ ך א י ן ת ש ו ב ה ‪ ,‬ה מ צ ב הוא‬
‫כזה ש ה ת נ ו ע ה ש ל נ ו ה י א ב כ ל מ ק ו ם ו ר צ ו נ ם ה פ ש ו ט ש ה כ ל י ה י ה ב י ד ם ״ ‪. . .‬‬
‫גם‬
‫ע ת ה א י ן ל נ ו א נ ש י ם כאן‪ ,‬ו כ ל ה ר ש י מ ה ה ז א ת ל ש ל י ח י ם מ ח ו ץ ל ב ו ד ד י ם‬
‫א י נ ה מ ו צ א ת חן ב ע י נ י ‪ .‬מ א י ר י ה כ נ י ס א ת ש מ י ג ם א ל א ב ק ש ת י מ מ נ ו ל מ ח ו ק א ת זה‪,‬‬
‫לפי מה ש כ ב ר כ ת ב ת י לך על תפקידי ביחידה ודוקא מ ת ו ך מ ב ט ש ל צרת־ישראל‬
‫במקום שאהיה שם אוכל לעזור״‪...‬‬
‫‪.13‬‬
‫לרומניה‬
‫‪.14‬‬
‫לשליחות‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫לפולין‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫יהושע גלבוע — ששוחרר מהכלא הרוסי‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫הקן בבריסל ובפרת‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫אחד החיילים‪ ,‬יהודה פדגו‪ ,‬ולפי הכתוב ניתן לשער שלא השתייך כלל לתנוע־‬
‫תנו‪ ,‬כותב על כך מאיטליה מ־‪ 22.7.45‬והעתק מכתב זה נשלח למישה‪:‬‬
‫‪...‬״נפגשתי עם אנשים רבים‪ ,‬שוחחתי אתם ודלות המלים בכדי שאוכל לתאר‬
‫את הערכתי ואת הוקרתי לאופן ארגונם המצוין‪ .‬אולם על זה אין ביכלתי לכתוב יותר‪.‬‬
‫ברומגיה הארגון החזק ביותר הוא ״הנוער הציוני״‪ ,‬יש לו ‪ 12‬סגיפי הכשרה‪,‬‬
‫שוחחתי עם פלוגה אחת )‪ 25‬איש( שנטשו לפני ארבעה שבועות את הכשרתם‬
‫בטמשוור‪ ,‬שם היו כ־‪ 120‬חברים וגם היתר כבר נמצאים בדרך‪ .‬אני צריך להביע‬
‫את הערכתי ואת הוקרתי לאופן ארגונם המצוין‪ .‬אולם על זה אין ביכלתי‬
‫לכתוב יותר‪.‬‬
‫בקצור‪ ,‬האנשים האלה הגיעו לכאן ועוד רבים יבואו‪ .‬כאן קיימות הכשרות‪,‬‬
‫אולם כאן הפוליטיקה מתערבת והאנשים האלה שהנם חלוצי ״הנוער הציוני״‪,‬‬
‫אינם מקבלים מקום בשום הכשרה‪ ,‬ואיש אינו דואג להם‪ .‬הם חיים במחנה גדול‬
‫עם ‪ 3500‬פליטים בתוך תנאים לא ביותר טובים ומה שמכאיב להם ביותר‪ ,‬שאין‬
‫רוצים לקחתם בחשבון כחלוצים אלא רק כפליטים‪ .‬אנשים צעירים מלאי מרץ‬
‫והתלהבות שמוכנים לחכות אפילו שנים לעליה‪ ,‬רק שיתנו להם להיות בהכשרה‪,‬‬
‫בכדי שיוכלו לחיות את חייהם העצמאיים‪ .‬לחלק מהם יש חברה בקב׳ ניצנים‪...‬‬
‫את כל זה אני כותב בכדי שאתם תעשו שם משהו למען ייהנו גם הם מיחס שווה‬
‫לבל החלוצים ושלא יסבלו בגלל השתייכותם ל״נוער הציוני״‪ .‬אודות הענינים‬
‫האלה יש לי כאן איגפורמציה מספקת מכיון שאגי בעצמי גם כן עובד בעניני‬
‫פליטים‪ ,‬אולם מעט מאד אני יכול לעשות לתיקון המצב‪...‬‬
‫מספר חלוצי ״הנוער הציוני״ באן הוא ‪200‬־‪ 180‬מהונגריה׳ רומניה‪ ,‬צ׳כיה‪,‬‬
‫פולין‪ .‬המפליא הוא שרובם מדברים עברית‪...‬״‬
‫קטעים ממכתבי למישה מיום ‪ ,25.7.45‬מאיטליה‪ ,‬שעדיין רבים בו הסמלים‬
‫והרמזים בשמות ומקומות — לצורך הסוואה ולהעלמה מפני הצנזור‪.‬‬
‫״קבלתי‪ ,‬מאוחר בלילה‪ ,‬את שני מכתבך מ־‪ 16‬ו־‪ 17‬לח‪.‬ז‪ .‬והריני למסור לך‬
‫קצת חדשות מענינות‪ .‬בראשית בענין יהושע ‪ /‬לפי הידיעות המוסמכות ביותר‬
‫שהביא אתו ניסן רזניק — אזי יהושע כבר חופשי ויש לקוות שבימים הקרובים‬
‫הוא יגיע‪.‬‬
‫טלגרפתי על כך לחיים לתל אביב‪ ,‬נקוה שהוא יצליח בדרכו‪.‬‬
‫ביחס ליצחק רטנר הרי ידוע לנו שהוא נמצא שם והוא פעיל מאד — וכפי הנראה‬
‫יגיע הנה בימים הקרובים‪ .‬בינתיים אנו נוסעים‪ .‬תוכל לראות את כולנו בארץ‬
‫מולדתה של קטר‪ .‬שלך«‪ ,‬ובינינו גם את בעלה של פלה ״‪ .‬הוא הגיע והכל בסדר‬
‫— אלא שהתכנית הכללית שונתה והוא נוסע לשם! מצדנו‪ ,‬וכמובן גם מצדו‪ ,‬היתד‪.‬‬
‫התגגדות חריפה לכך אך ללא תוצאות‪ .‬אנו רצינו שהוא יםע למקומו של דונק ‪,‬‬
‫בעיקר שזה האחרון עוזב את עבודתו‪.‬‬
‫ארגנתי פד‪ ,‬את אגשיגו שבחי״ל‪ ,‬כי דרושה ערות ופעולה מאומצת לבל יקופחו‬
‫המאות שלנו שזורמים בכל הדרכים‪.‬‬
‫משהו כבר אפשר לציץ בהצלחה כתוצאת הארגון‪ .‬במקום החדש ייכנסו חברינו‬
‫‪5‬‬
‫‪1s‬‬
‫«‬
‫‪.17‬‬
‫בלגיה‪.‬‬
‫וילו כץ־מאושא שנשלח מהארץ מטעם ־המוסד‪ -‬בבגדי חייל ובתעודות מזוייפות‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫דונק גימנד — שהיה אז ברומניה‪.‬‬
‫‪.19‬‬
‫רעיון החטיבה המאוחדת‪) .‬וראה גם הערה מם‪^8 .‬‬
‫‪ .20‬חיים מילשטיין זיל — שהיה םעיל במזכירות העליונה‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫לפעולה המרכזית‪ .‬אך נחוץ לחץ מכם‪ ,‬ממך‪ ,‬כי שיטת הדחיקה והקיפוח בכל זאת‬
‫עושה את שלה‪ .‬היינו אתמול נתונים בשיחה על עמדתנו לילד החדש שנולד במקום‬
‫מושבו של דונק ושניסן הוא י אחד מהוגי הרעיון‪ .‬זה עלול לשמש קרש קפיצה‬
‫לזרמים ידועים למען השפעת יתר על חוגים רחבים — ואולי תצמחנה עוד סכנות‬
‫מזה‪ .‬הגענו לכל מסקנה אחת‪ :‬להמשיך במסגרת אחת תוך שמירה מקסימלית על‬
‫חברינו אנו‪ .‬כץ‪ ,‬אני וחברי ניצנים ובמאבק היינו תמימי דעה בכל המובנים‪,‬‬
‫השכנוע היה מכוון כלפי ניסן‪ .‬לכן דרושה השפעתך כאן‪ ,‬בעיקר שאנו כולנו עוזבים‬
‫את הא‪ p‬הזו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫כולם כאן מתאוננים על קיפוחים שנעשים לנו בפולין ודרושה עזרה מהתנועה‬
‫בארץ ‪ -‬ל ־ להכשרות במיוחד‪ .‬המצב שם מיאש ונורא‪ ,‬אני כותב על כך גם לחיים" '‪.‬‬
‫אנו כאן קבוצה של כמה אנשים‪ ,‬עושים את כל מה שביכולתנו‪ ,‬אספנו את‬
‫האנשים החדשים‪ ,‬שוחחנו עם כולם‪ ,‬השתדלנו לשלחם לחוות הכשרה ולא למחנות‬
‫— והרצנו דרישות לכל חברינו הנשארים עוד פה — להאזר לפעולה עבור החברים‬
‫החדשים‪.‬‬
‫יש חומר נפלא ביגיהם — אך יש גם ההיפך מזה‪ .‬אך מה לעשות וזהו השריד‬
‫של עמנו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫חבריו של בן שם מנסים לצוד כאן דגים וכמובן שאני עומד על המשמר‪.‬‬
‫זה בערך וביקצור ממה שביכלתי למסור לך׳ אנא כתוב בדאר האויר‪ .‬על משפחתי‬
‫שמעתי מפי בת עיר ידיעות גרועות ביותר — ההורים‪.‬מתו ואחי היחיד נורה‬
‫בגיטו ורשה״‪...‬‬
‫‪21‬‬
‫נושא האיחוד‪ ,‬החטיבה׳ והעצמאות של התנועה אינם יורדים מן הפרק‪.‬‬
‫מתקיימים דיונים‪ ,‬נערכת שקלא וטריא‪ ,‬יש מתלהבים ומתיאשים והם חוזרים בהם‬
‫מדעתם ויש והמציאות האכזרית טופחת על פני המאמינים בכנות הכוונות של‬
‫השותפים למיניהם וכך קורה שמי שהיה בעד איחוד‪ ,‬הופך אח״כ למתנגדו‪ .‬בינתים‬
‫משוחחים‪ ,‬מתווכחים ומתכתבים‪.‬‬
‫במכתב ארוך וממצה מבלגיה המכיל ‪ 3‬עמודים גדושי שורות׳ מנסה מרה‬
‫לשכנע את ניסן הנמצא באיטליה‪ ,‬בצדקת דעותיו‪:‬‬
‫״אמנם לא בתור תשובה בא מכתבי זה‪ ,‬אבל כתוצאה של פגישת חברים כאן‬
‫ושיחתנו בענינים חשובים‪ ,‬העומדים עתה על הפרק‪ .‬נפגשנו מאירי אני ורטנר‪,‬‬
‫והשיחה נסבה על עניני התנועה‪ ,‬דרכה‪ ,‬גורלה ועתידה‪ .‬ניסן ברצוני שתבין היטב‬
‫ואל תשלה את עצמך‪ ...‬חשבתי‪ ,‬ניסן‪ ,‬תמיד שדוקא אתה תהיה הנלהב והמעונין‬
‫באחוד ולפי מכתבך‪ ,‬לפי ספורו של דוד‪ ,‬הנך אתה המתגגד מתוך סבות שלי יעל כל‬
‫פנים אינן מובנות״‪.‬‬
‫יחד עם התרחבות הפעולות באיטליה‪ ,‬בלגיה והולנד ואח״כ בצרפת התגברו‬
‫הקשרים הן עם הארץ והן עם מרכזים אחרים באירופה המזרחית‪ .‬אל הכנס הציוני‬
‫בלונדון יצאו שליחים מכל הארצות וכמובן שגם מן דיארץ ומישה היה ביניהם‪.‬‬
‫מטעם הבריגדה יצאו יו״ר הועד׳ מאיר ארגוב ועוד חבר‪ .‬ניסינו להפעיל את כל‬
‫הקשרים למניעת קיפוחים ולמתן עזרה לחברינו ברומניה והונגריה בעיקר‪ ,‬כפי‬
‫שמסתבר ממכתבי הבאים‪ ,‬אותם שלחתי למישה ללונדון לפי כתובת ההסתדרות‬
‫הציונית‪.‬‬
‫‪ .21‬ישראל בן שם שהיה מראשי התנועה ועבר בראשית שנות הארבעים למפא״י‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫קטעים ממכתבי מיום‪.4.8.45 :‬‬
‫‪. ..‬״רצוי‪ ,‬אם מכתב זה יגיע עוד לפני גמר הכנוס‪ ,‬שתדבר עם מ‪.‬ג‪.‬‬
‫הכנסת חברינו למרכז לגולה ולשאר הפעולות‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫)פ״ת( על‬
‫נלחמנו על כך וקבלנו את הבטחתו — אך בינתיים הוא נסע — אנו פה‬
‫נשתדל להבטיח את זה‪ ,‬אך הוא האדם המרכזי ורצוי שתדבר אתו‪.‬‬
‫זה קפוח רב עבורנו — אם רק נביא בחשבון את מסירותנו לכלל הענינים‪ ,‬מבלי‬
‫לדבר כבר על מעמד התנועה בארצות הגולה‪.‬‬
‫עם ניסן ושאר החבריה סדרנו כמה דברים חשובים‪ ,‬ויש תקווה שאנו נצא‬
‫בלא הפסד מהענין‪ .‬הוא מתמסר לענין ההכשרה‪.‬‬
‫אתה יודע וודאי מהמכתבים ששלחתי למילשטיין על המצב כאן ועל הענינים‬
‫מסביב‪ .‬מ״האחוד״ הידוע‪ ,‬שהוצע בעצם על ידי בודדים ממפא״י ושכולם הסכימו‬
‫לו מתוך דיעה ברורה שהוא לא יתגשם‪ ,‬לא יצא כלום‪ .‬בתוך מפא״י קמה תסיסה‪,‬‬
‫היה פה גם ציזלינג והקים רעש ויחד אתם גם צוקרמן מפולין — ובתוך מפא״י‬
‫קם קרע‪ .‬מצד אחד — אנשי החזון כגון בן אשר‪ ,‬שהוא הוא האיש שהגה את‬
‫הדברים והיחידי אולי שחושב עליהם בכנות‪ ,‬מצד שני גרבובסקי ״מיודענו היקר״‪,‬‬
‫שהוא הקומיסר‪ ,‬איש המעשה‪ ,‬והוא רואה את התוצאות כמות שהן‪ .‬הוא אמר‬
‫בשיחה פרטית לוילו׳ אחרי ישיבה סוערת של ועד הבריגדה בענין זה — שאם‬
‫מפא״י תלך לעגין זה — עליה להתאחד עם בית״ר ובח״ד‪ ...‬וכי הוא לא מוכן לכך‪...‬‬
‫אתה אמנם התרעמת על השיחות שאנו מנהלים — אבל אצלנו הרי היה די‬
‫ברור והיינו מחוסרים כל נאיביות בשטח זה — רצינו פשוט להכנס לענינים‬
‫ולעבודה‪ .‬וילו עד היום דורש בפה מלא איחוד כולל — ומפא״י חושבת אותנו על‬
‫ידי כך לפרטנר רציני לעסק הזה‪ ...‬אבל מובן שאין וילו‪ ,‬בדיוק כמו כולנו‬
‫וכמוך מאמין בכך המטרה הממשית י היא להשיג את השליחים ובר‪ .‬אינני‬
‫יודע אם ברור לך התכסיס הזה — אבל יש לקוות שהתוצאות תהיינה טובות‪ .‬המצב‬
‫כיום הוא כזה שהתנועות נשארות תנועות בכל מקום שהן קיימות — ויצאו‬
‫שליחים אל כל התנועות‪.‬‬
‫נלחמנו וממשיכים לעמוד על המשמר בענין השליחים‪ ,‬עד היום עוד לא‬
‫יצאו כל שליחים‪ ,‬ובימים הקרובים עומדים לצאת לכמה מקומות‪ .‬יש לקוות שברוב‬
‫המשלחות יימצאו חברים שלנו‪ .‬במידה רבה זה יושג הודות לעמדתנו בענינים‬
‫הכלליים )בן אשר מוכן ללכת אתנו לכל דבר ואף עוזר בהשגת דרישותינו( והודות‬
‫לדרישותינו התקיפות בענין השליחים‪ .‬ביחס לפולין‪ ,‬למשל‪ ,‬אמרתי והודעתי בכתב‬
‫שאם במשלחת של פולין לא יהיה חבר שלנו — התנועה שלנו בפולין לא תכיר‬
‫במשלחת של הבריגדה‪ .‬בענין איטליה עשינו סקנדלים לכל ״הגדולים״‪ .‬אמרתי‪:‬‬
‫אם רוצים אתם לדבר אתנו על משהו רציני — ראשית עליכם לסלק את השערוריה‬
‫ואת שיטת הקיפוחים‪ .‬הם הסכימו שמרה יצא לאיטליה להסדרת היחסים‪ .‬ואנו‬
‫מקוים שהוא יצא‪ .‬ביחס לפולין הבטיחו לנו מקום במשלחת אבל זה עדיין לא‬
‫בטוח‪ .‬כל הבטחותיהם לא בטוחות ביותר‪ ,‬אבל אנו לא מרפים‪ ,‬וטוב שוילו יושב‬
‫בבריסל והם זקוקים לו בהרבה ענינים והוא לוחץ‪.‬‬
‫כנראה שאחד מאתנו יצא לגרמניה‪ .‬אינני יודע עדיין מי זה יהיה׳ יתכן‬
‫שדונסקוי‪. .‬חבל שחברים רבים מבינינו אינם רוצים להתעניין‪ ,‬עליכם לדרבן אותם‬
‫קצת ולזרזם לפעולה‪ .‬אנו כאן עושים את המכסימום‪.‬‬
‫ובכן אלה דברים כמעט בטוחים‪ :‬אחד יוצא לאיטליה‪ ,‬אחל לפולין‪ ,‬אחד‬
‫‪ .22‬מאיר גרבובסקי — ארגוב זיל‪ ,‬יו׳׳ר ודד הבריגדה )אז איש פתזז־תקוד‪.(,‬‬
‫‪117‬‬
‫לגרמניה ואחד )הלפרן( לבית הילדים בבריסל‪ .‬אלה דברים שכמעט בטוחים‪ .‬על‬
‫מה שאנו ממשיכים להלחם זה עוד אדם ל״החלוץ״ ובעצם לקן בבריסל ובצרפת‬
‫ואדם נוסף לגרמניה‪ .‬בקן בבריסל עשינו מעט ועל כך תדע ממכתבי לחיים‪ .‬יש עוד‬
‫הרבה תכניות אבל על כך לא אכתוב הפעם‪ .‬מה שחשוב כרגע הוא ענין פולין‪:‬‬
‫אם אדם שלנו יצא — אז אהיה זה אני ונחוץ ביותר שתכתוב לי כמה הוראות‬
‫ביחס למצב זה‪ ,‬על האנשים‪ ,‬על מצבם הכספי )האם עזרת להם בהיותך בלונדון(‪,‬‬
‫ובכלל על הנחוץ והדחוף ביותר לעשות שם‪ .‬על כך אני מבקש ממך אינפורמציה‬
‫והוראות מפורטות‪.‬‬
‫חיים ויסמן יושב על ידי )אנחנו כל הזמן ביחד ופועלים ביחד( ושואל האם‬
‫דוד צימנד הביא משהו חדש בקשר עם הסרטיפיקטים להוריו‪ .‬עוד בהיותו בקושטא‬
‫סדר עבורם סרטיפיקט ומאז הענין נשתתק‪ ,‬האם יש משהו חדש בקשר לזה?״‪...‬‬
‫בשם המזכירות שלנו בבריגדה שלחתי בספטמבר ‪ 1945‬את הכרוז הבא‬
‫לחברים הפעילים ולמרכזי התנועה והקנים באירופה‪:‬‬
‫״מזכירות חברי ״העובד הציוני״‬
‫בחטיבה היהודית הלוחמת‬
‫מערב אירופה‪,‬‬
‫‪ 12‬לספטמבר ‪1945‬‬
‫לכל חברי ״הנוער הציוני״‬
‫במחנות ובקבוצי הכשרה‪ ,‬לקני התנועה במערב אירופה‪,‬‬
‫לכל חברינו הבודדים באשר הם שם‪.‬‬
‫חברים יקרים ן‬
‫אנו פונים אליכם בזה בשם כל חברינו החיילים שבבריגדה‪ :‬רק עם בודדים‬
‫הספקנו להפגש‪ ,‬רק ליחידים ביניכם הגיעה הידיעה עלינו — הפעם אנו רוצים‬
‫בעת הכנס‪ ,‬מרץ ‪ .1946‬משה קול בחברת ניסן רזניק‪ ,‬שמואל מאירי‪ ,‬משד• קלכהיים‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫לקבוע אתכם — עם כולכם‪ ,‬קשר הדוק ע״י מכתבים׳ פגישות ובו׳‪ .‬במדה שנקבל‬
‫מכל קבוצה ומכל פרט מביניכם ידיעות על המתרחש‪ ,‬על חברים ניצולים׳ על‬
‫הקשיים בהם אתם נתקלים ועל דרישותיכם — נעזור למלא את כל משאלותיכם‪.‬‬
‫נעביר את הידיעות למזכירות העליונה ולכלל החברים‪ .‬באופן זה נשמש כעין גשר‬
‫בין חלקי התנועה‪.‬‬
‫והרי לפניכם צרור ידיעות על מצב התנועה באירופה!‬
‫א(‬
‫באיטליה נמצאים למעלה מ־‪ 700‬חברי התנועה‪ ,‬שרידי המחתרת בפולין‪,‬‬
‫רומניה‪ ,‬הונגריה וכר‪ .‬רובם חברים ותיקים‪ ,‬למודי סבל וחדורי אחריות‪ .‬רק ‪100‬‬
‫מהם נמצאים בהכשרה‪ ,‬נעשים מאמצים ליציאת עוד ‪ 200‬לחוות הכשרה חדשה‪.‬‬
‫לצערנו אנו חייבים לציין‪ ,‬שמנהלי הפעולה הכללית בין הניצולים באיטליה‪.‬‬
‫מקפחים את זכויותיהם ומונעים מחברינו עזרה ואפשרות של הכשרה ולכוד‪ .‬את‬
‫המלחמה בעוול משווע זה אנו מנהלים כאן בבריגדה באיטליה — ובארץ‪ .‬אנו‬
‫בטוחים שחברינו ידעו להחזיק מעמד עד שמאמצינו יוכתרו בהצלחה‪.‬‬
‫ב(‬
‫בפולין התנועה עולה ומתפתחת ומהווה כבר כיום ‪ 40%‬של הנוער היהודי‬
‫המאורגן‪ .‬גם בהכשרה היא תופסת את המקום הראשון‪ .‬במשלחת של ציוני פולין‬
‫לכנוס הציוני בלונדון‪ ,‬שהיתה מורכבת מ־‪ 8‬שליחים — השתתפו שני חברי‬
‫״הנוער הציוני״ החי! מלר וקוסובר‪ .‬שם בלונדון‪ ,‬הם גפגשו עם החבר קולודני‪,‬‬
‫ב״כ התנועה העולמית‪ .‬החברים בפולין מוכיחים גבורה על אנושית בעמידתם‬
‫האיתנה ובסבלם הגדול וחובה על התנועה לבוא לעזרתם — ובהקדם‪.‬‬
‫ג( בגרמניה ובאוסטריה‪ ,‬במחנות השונים‪ ,‬שרדו קבוצות גיכרות של חבריגו‪:‬‬
‫בברגן בלזן‪ ,‬לנדסברג׳ בוכנולד וכר‪ .‬גם בצרפת ובבלגיה התלכדו גרעינים של‬
‫חברינו הניצולים‪ ,‬הקבוצה הראשונה הגיעה בימים אלה ארצה‪.‬‬
‫ד( התנועה החיגוכית בבלגיה עומדת לפני פתוח והרחבה והקמת התנועה הארצ‪,‬ית‪.‬‬
‫התקיים מחנה קיץ של קן בריסל‪ ,‬בו השתתפו כ־‪ 30‬נוער‪ ,‬בהדרכת מספר חיילים‪.‬‬
‫הידיעות מהתנועה בצרפת הן מעודדות׳ במחנה הקיץ של קן פריז השתתפו‬
‫כ־‪ 150‬גוער‪ ,‬יש בתכניתנו לקיים סמינריון למדריכים משותף לתנועות בבלגיה‬
‫וצרפת‪.‬‬
‫חברים‪ ,‬כידוע לכם‪ ,‬אנו נאבקים קשות עם מוסדות החטיבה על זכויותינו ועל‬
‫שיגור שליחים׳ ואם עדיין אינכם רואים אותנו במחנות ובשאר מקומות ריכוז של‬
‫שארית הפליטה — דעו‪ ,‬כי מלחמה לנו‪ ,‬ועמדו יחד אתנו איתנים במערכה זו‪.‬‬
‫אנו בכ״ז מקווים שבקרוב נשיג את דרישותינו הצודקות ושיטת הקיפוחים והעוול‬
‫כלפינו תחוסל‪ .‬נשמור נא כולנו על שלמות התנועה‪ ,‬נילחם לזכותנו כתנועת נוער‬
‫חלוצית שהוכיחה את חיוניותה ויכלתה במלחמת הגבורה ומעשי הבנין בארץ ישראל‪.‬‬
‫שש שנים עברו מיום שנותקנו מכם — ורק היום ניתנת לנו האפשרות ללכד‬
‫את השרידים ולכוונם לקראת המטרה הניכספת — נהיה נא כולנו מאוחדים לקראת‬
‫הימים הגדולים של הגשמת חזוננו‪ :‬העליה וההתישבות‪.‬‬
‫חזקו ואמצו! בשם המזכירות ש‪.‬מ‪.‬״‬
‫ואמנם במשך השבועות שלאחר מכן חלו שינויים ניכרים׳ נשלחו שליחים‬
‫שלנו לנקודות רבות‪ ,‬חברינו צורפו למרכז לגולה‪ ,‬הקשר בין המוסדות נתהדק‬
‫ובואו של מישה הפיח תקוות בלב כולנו‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫קטעים ממכתבי אל מישה מיום ‪: 10.&45‬‬
‫״את מכתבך מה־‪ 8‬לח‪.‬ז‪ .‬קבלתי לפני שעה והריני לענות לך‪ ,‬בתקווה שהמכתב יגיע‬
‫לידך עוד לפני צאתך את לונדון‪.‬‬
‫‪...‬ביחס לנםיעתך הנה‪ :‬יתכן ולא תוכל לקבל ויזה לכאן — לכן דע שמספיק‬
‫שתגיע לפריז ומשם תסע לליל‪ ,‬ותודיע הנה לנו שאתה מחכה לנו — אז"נבוא‬
‫לקחתך‪ .‬או תוכל למסור עוד על זה לגרבובסקי‪ ,‬זו לא דאגה‪ .‬אם רק תהיה בצרפת‬
‫תוכל להתראות אתנו‪ .‬יבוא אוטו שלנו ותםע אתנו‪ .‬זה בסדר גמור‪ .‬אני יודע שככה‬
‫הגיעו לכאן‪ ,‬גם זרובבל‬
‫‪2 3‬‬
‫‪ :‬אגב‪ ,‬להם יש כאן מפלגה חזקה מאד‪.‬‬
‫חשוב מאד׳יאם תוכל‪ ,‬להגיע לאיטליה‪..‬פגישתך עם ניסן היא רבת חשיבות‪ .‬ביחס‬
‫למשלחת' שעומדת לצאת מהארץ לשווייץ — הישגו שם משהו מאתנו י‬
‫וכעת ביחס למצב באיטליה‪ :‬אני מתאר לי מה אמרה הטלגרמה שקבלת ביחס‬
‫למצב חברינו שם‪ .‬היום נתקבל הנה גם מכתב מחיים מילשטיין אל חיים יהושע‬
‫פלד‪ ,‬עם אותן הידיעות‪ .‬ובכן אני רשאי למסור לך על המצב שהיה שם בסוף‬
‫חודש יוני‪ :‬היו בהתחלה נסיונות קיפוח‪ .‬לאו דוקא במיוחד גגדנו — אלא בדרך‬
‫כלל כלפי כולם שהם לא מהקו הכללי‪ .‬הנסיונות הוכשלו ע״י רוב הזרמים‪ .‬״השומר‬
‫הצעיר״ נלחם בכל עוזו והוא הצליח לסדר את אנשיו פחות או יותר‪ ,‬גם אנו‬
‫הצלחנו הודות ללחץ על חברי המרכז לגולה וועדת ההכשרה •והודות לכך שחיים־‬
‫יהושע ישב בועדת ההכשרה‪ .‬מתוך ‪ 250‬חברינו גשלחו באופן רשמי ‪ 40‬חברים‬
‫להכשרה‪ ,‬בשעה שמ־‪ 800‬חברים מאורגנים של כל התנועות נשלחו ‪ 200‬בס״ה‬
‫להכשרה‪ .‬ובכן‪ ,‬אחרי המלחמה והלחץ יצאנו איך שהוא׳ בפרופורציה לא מקופחת‪.‬‬
‫אבל אני מציין לך שזה היה אחרי לחץ‪ .‬אחר כך קרה שחברים שנסעו למחנה‬
‫הגדול בבארי הסתדרו בהכשרה שם ומתוך ‪ 120‬חברים בהכשרה — ‪ 100‬חברים‬
‫הם שלנו‪ .‬ככה שמצבנו לא• רע כלל כרגע‪ .‬אינני חושב שקרה משהו ביגתיים —‬
‫אבל לנו בכל אופן לא ידוע הדבר — ואני חושב שהידיעות מחיים הן מוגזמות —‬
‫הוא פשוט הוטעה על ידי חבר אחד ששוחח עם חברים שבמחנה הגדול בבארי —‬
‫ומובן שאלה היושבים שם לא היו שבעי רצון‪ .‬אני חושב ששהותו של ניסן במקום‬
‫תועיל להסדרת הענין‪ ,‬כי הוא עמד לקבל את כל ההכשרות לידו‪.‬‬
‫מה שמעיק במיוחד הוא ענין ההצלה מפ‪ .‬״‪ .‬כי שם הענינים לא הוסדרו‪ .‬ויש לדרוש‬
‫את חיסול הבלוף הזה של הכשרה אחידה בשעה שקיימת למעשה מסגרת נפרדת‪.‬‬
‫לכן דרישתך מגרבובסקי היא נבונה ומוצדקת‪.‬‬
‫במשא ומתן עליך לדבר רק על ‪ 40‬החברים שסודרו באופן רשמי בהכשרה כי שאר‬
‫ה־‪ 100‬סודרו הודות למרצם הם‪ .‬יש גם לדרוש מדריכים משלנו ומה שנחוץ ביותר‬
‫זה שליח לפולין ועזרה כספית‪.‬‬
‫אנו כאן מסרנו ‪ 10‬שמות של חברינו לפעולה החדשה העומדת להתחיל ויש תקווה‬
‫שכולם יתקבלו‪ .‬עשינו קצת ״טרםק״ ודרשנו את דרישותינו הצודקות‪ .‬נחוץ מאד‬
‫שתגיע הנה בכדי להסדיר כמה ענינים חשובים‪.‬‬
‫מחר בבוקר אני יוצא לבריסל לפגישה עם הקן‪.‬״‪...‬‬
‫בראשית ‪ 1946‬התחלנו בארגונו של כנס התנועה האירופית שבפריז‪ .‬כנם זה‬
‫שימש נקודת מיפנה חשובה בתולדות התנועה בכלל וביחסי הזרמים הכלל־ציוניים‬
‫בפרט‪ .‬בכנס זה הוקמה מהדש וגובשה התנועה׳ נקבעו דפוסיה לאחר המלחמה‬
‫‪ .23‬מנהיגה של ״פועלי ציון״ •שמאל‪.‬‬
‫‪.24‬‬
‫‪120‬‬
‫מפולין‪.‬‬
‫והונח היסוד לאיחודה עם ״עקיבא״‪ .‬כאן מצאנו לראשונה בצותא •את מנהיגי‬
‫התנועה מכל ארצות אירופה שהגיעו בדרך לא דרך ממחנות בגרמניה‪ ,‬מרוסיה‪,‬‬
‫פולין‪ ,‬ליטא‪ ,‬רומניה‪ ,‬הונגריה‪ ,‬איטליה‪ ,‬הולנד‪ .‬בלגיה וצרפת‪ .‬הדאגה להעברתם‬
‫של החברים בין גבולות ומשמרות צבא )ואירופה ברובד‪ ,‬היתד‪ ,‬נתונה עדיין לשלטון‬
‫הצבאות השוגים( רובם במדי הצבא הבריטי ובתעודות חיילים מזוייפות — היתד‪,‬‬
‫משימה כבדה מאד שעמדנו בה — מספר חברים מצומצם מהבריגדה — בהצלחה‬
‫!^;‪'•:‬‬
‫מלאה‪.‬‬
‫כן היתד‪ ,‬חובה לטפל באיכסונם בפריז ובסביבתה‪ ,‬לשמור על תנועותיהם ואף‬
‫אלה לא הושגו בקלות‪ .‬זכורני‪ ,‬שנטלתי חלק יחד עם חיים ויסמן בהעברתם של‬
‫איציו)ארצי( ולייבו)יהודה שערי( — ולא חסרו בכך קשיים וקוריוזים לא מעטים‪,‬‬
‫אלא שלא כאן המקום לספרם‪.‬‬
‫בכינוס השתתפו כ־‪ 100‬נציגי התנועה והיה זה אתגר שלמען הצלחתו עמלנו‬
‫בקפידה רבה ועזרה רבה קבלנו מאת החברים שהגיעו אלינו מהארץ כשליחי אונר״א‬
‫ומסגרות אחרות‪ .‬מתוך אלה עלינו להזכיר את אלכסנדר הרשקוף ז״ל‪ ,‬רב הפעלים‬
‫והתושיה‪ ,‬שגפל במלחמת השחרור בקרב על ניצנים‪ ,‬ואת שדה ויינרב ז״ל‪ ,‬מחנכת‬
‫בעלת שיעור קומה שהלכה לעולמה זמן קצר לאחר שובה לארץ משליחותה באירופה‪.‬‬
‫בין הצירים בלטו‪ :‬ניסן רזניק‪ ,‬איציו הרציג )ארצי(‪ ,‬יהודה שערי‪ ,‬משה‬
‫קלכהיים‪ ,‬חיים מרוקו‪ ,‬אריה הסנברג )בנטוב(‪ ,‬זאב האופט‪ ,‬אדוניהו ביליצר‪,‬‬
‫קובלסקי‪ ,‬בז׳ק למברג‪ ,‬גרינביזה‪ ,‬מורבצ׳יק׳ םולטניק ועוד רבים אחרים מכל‬
‫ארצות אירופה‪ ,‬אהרן מזי״א ואחרים מאנשי משלחת אונר״א וחברים רבים מהבריגדה‪.‬‬
‫הופעתו של מישה — משה קול — כנציגה של התנועה עולמית והמזכירות‬
‫העליונה בארץ שיוותה לכינוס מעמד בכורה וסייע לדיוניו והכרעותיו בסוגיות‬
‫אידיאולוגיות ובשאלות ארגוניות‪ .‬בכנס השתתף ונטל חלק בדיונים מנהיגה של‬
‫נשיאות הודידד‪ .‬בפרת‪.‬‬
‫משמאל ‪ :‬ס‪ .‬סגל‪ ,‬יצחק גרינבוים‪ ,‬משר‪ ,‬קול‪ ,‬אלכסנדר הרשקוף‪ ,‬א‪ .‬אש‪ ,‬שרד‪ ,‬וינרב־אנסין‬
‫ושמואל מאירי‪.‬‬
‫י ה ד ו ת פ ו ל י ן י צ ח ק ג ר י נ ב ו י ם ז״ל‪ ,‬אז ח ב ר ה נ ה ל ת ה ס ו כ נ ו ת וכן מ נ ה י ג י י ה ד ו ת ב ל ג י ה‬
‫וצרפת בראשם יצחק קובוביצקי ך ל ‪ ,‬סם סגל ואחרים‪ .‬ב ע ת הכנס נערכו פגישות‬
‫ב י ן ״ ה נ ו ע ר ה צ י ו נ י ״ ו ״ ע ק י ב א ״ ל ק ר א ת ה ה ס כ ם ל א י ח ו ד מלא‪.‬‬
‫כינוס ״הנוער הציוני״ בפריס‬
‫כתבה‬
‫הכינוס‬
‫ב״העובד‬
‫הכל אירופאי‬
‫הציוני״‬
‫מכ״א‬
‫בניסן‬
‫הראשון ל א ח ר המלחמה׳‬
‫תש״ו—‪12 4.1946‬‬
‫בהשתתפות צירים מארצות‬
‫ר ב ו ת ‪ ,‬נ פ ת ח ב פ ר י ם ב ל י ל ‪ 25‬ל מ ר ץ ב א ו ל ם ״מוטואליטה״‪ .‬א ת ה כ י נ ו ס פ ת ח ב ש ם‬
‫בצרפת‬
‫התנועה‬
‫החי‬
‫אלכסנדר‬
‫הרשקוף‪ .‬א ת‬
‫נאום‬
‫הפתיחה‬
‫נשא‬
‫החייל ש‪.‬מ‪.‬‬
‫מ ה ב ר י ג ד ה ה י ה ו ד י ת ש ה ב י ע א ת ת ק ו ו ת ו ש ב כ י נ ו ס זה י ב ו א מ ז ו ג ש ל ם בין ״ ה נ ו ע ר‬
‫הציוני״‪ ,‬״ ע ק י ב א ״ ו״האחוד״ בפולין‪ .‬ב ש ם ה ה ס ת ד ר ו ת ה צ י ו נ י ת ב צ ר פ ת ב י ר ך ס ם‬
‫ס ג ל ‪ .‬ב ש ם ה ו ע ד ה פ ו ע ל ש ל ה ה ס ת ד ר ו ת — מ ל ך ניישטט‪ .‬החי י צ ח ק ג ר י נ ב ו י ם ‪ ,‬ה ב י א‬
‫את‬
‫ב ר כ ת ה נ ה ל ת ה ס ו כ נ ו ת ה י ה ו ד י ת ו ה ה נ ה ל ה הציונית‪ .‬הוא ה ע ר י ך א ת ה מ א ו ר ע‬
‫זה המייצג א ת ה נ ו ע ר ש ס ב ל ב מ ש ך כ ל ש נ ו ת ה ה ש מ ד ה ו ה מ ל ח מ ה ‪ .‬ל ו‬
‫שבכינוס‬
‫ע צ מ ו זה מ א ו ר ע כ ב י ר ל ה פ ג ש ע ם ח ב ר י ם א ל ה כאן‪.‬‬
‫א ח ר כ ך ה י ר צ ה הח׳ ג ר י נ ב ו י ם על ב ע י ו ת מ ד י נ י ו ת ו צ י ו ג י ו ת מאז פ ר ס ו ם ה ס פ ר‬
‫ה ל ב ן ו ע ד י מ י נ ו א ל ה ‪ ,‬ע ת א נ ו עומדים ב מ א ב ק ר צ י ג י ב י ו ת ר ש ל ע ת י ד נ ו ‪.‬‬
‫נ ת ק ב ל ו ב ר כ ו ת מ מ ז כ י ר ו ת ה ת נ ו ע ה בארץ‪ ,‬מ ה ק ב ו ץ ש ע ל יד ר ו מ א ‪ ,‬מ ד ״ ר יצחק‬
‫שוורציברד מ ל ו נ ד ו ן ו מ מ ו ס ד ו ת ש ו נ י ם ב צ ר פ ת ‪.‬‬
‫ב כ י נ ו ס מ ש ת ת פ י ם צ י ר י ם מ ת נ ו ע ת ״הנוער הציוני״ ב ר ו מ נ י ה ׳ א י ט ל י ה ‪ ,‬הונגריה‪,‬‬
‫ב ל ג י ה ‪ ,‬צ ר פ ת ‪ ,‬ג ר מ נ י ה ‪ ,‬א ו ס ט ר י ה ‪ ,‬פולין וארץ ישראל‪ ,‬צ י ר י ״ ה א ח ו ד ה כ ל ל ציוני״‬
‫מ א י ט ל י ה )כולל ח ב ר י ״עקיבא״( וצירי ק י ב ו צ י ״אחוד״ מ פ ו ל י ן ‪ ,‬א י ט ל י ה ‪ ,‬א ו ס ט ר י ה‬
‫ו״נוחס״‪.‬‬
‫•בישיבה ה ש נ י ה ה ר צ ה מ‪ .‬קולודני על ״ ה ד ר ך ל ב נ י ן מ ד י נ ה י ה ו ד י ת ״ ‪ .‬ב ה ר צ א ת ו‬
‫ש א ר כ ה ש ע ת י י ם נ ת ח החי קולודגי א ת ה ה י ש ג י ם ו ה כ ש ל ו נ ו ת ש ל ה ת נ ו ע ה ה צ י ו נ י ת‬
‫בתקופת‬
‫ה מ ל ח מ ה ו ק ר א ל ל כ ו ד המחנה הציוני ה כ ל ל י ה מ ג ש י ם ‪ ,‬ל ח י ז ו ק ו ו ה ר ח ב ת ו‬
‫בהתישבות‬
‫הארצי־ישראלי‪ ,‬כדי‬
‫ובמפעל‬
‫שיהווה כח‬
‫דינמי‬
‫להשפעה‬
‫והדרכה‬
‫ב צ י ו נ ו ת ה ע ו ל מ י ת ‪ ,‬ב מ ד י נ ה ה ע ב ר י ת ה ע ת י ד ה ‪ .‬ע ד אז צ ר י ך ״ ה נ ו ע ר ה צ י ו נ י ״ ל ק ח ת‬
‫חלק‬
‫א ק ט י ב י ב ה י א ב ק ו ת ע ל מ ד י נ י ו ת ח ד ש ה ו צ ו ד ק ת •לגבי ה ע ם ה י ה ו ד י ו מ ו ל ד ת ו‬
‫ב כ ל ה ש ט ח י ם ו ה ש ל ב י ם ו ב ר א ש וראשונה ב ק י ד ו ם ה מ פ ע ל ‪.‬‬
‫ב ת ו ם ה ר צ א ת ו ה ח ל ו ב ד ו ו ח מן ה א ר צ ו ת השונות‪ ,‬ש נ מ ש ך ג ם ב י ש י ב ה ה ש ל י ש י ת‬
‫ו ה ר ב י ע י ת ‪ ,‬ב י ו ם ‪ 26‬במרץ‪.‬‬
‫דו״ח מ מ צ ב ה ת נ ו ע ה ב א י ט ל י ה מ ס ר ניסן רזניק‪ ,‬מ פ ע ו ל ו ת ח ב ר י ״ ה ע ו ב ד הציוני״‬
‫ב ב ר י ג ד ה החייל ש‪.‬מ‪.‬׳ ג ו ס ט ב ל ה מ ן על ה מ צ ב ב״נוחם״ ו ק ב ו צ י * ה א ה ו ד ״ ב ג ר מ נ י ה !‬
‫ש ל מ ה קיין — א ו ס ט ר י ה ! ק ל מ ן ס ו ל ט נ י ק — ״אחוד״ פולין‪ ,‬י צ ח ק ה ר צ י ג — ר ו מ נ י ה !‬
‫לוין — ב ל ג י ה ! זאב ה א ו פ ט —י ה ו נ ג ר י ה ‪ :‬ד נ ו ש ב י ל י צ ר‬
‫דק‬
‫— קבוצי הנוער‬
‫הציוני ב ב ו ו ר י ה ! א ל כ ס נ ד ר הרשקוף — צרפת‪.‬‬
‫את‬
‫איחנשטט׳‬
‫הארציות‪.‬‬
‫נ ש י א ו ת ה כ י נ ו ס מהווה הועדה ה מ א ר ג נ ת ‪ :‬א‪ .‬ה ר ש ק ו ף ‪ ,‬ש ר ה אנטין‪ ,‬א‪.‬‬
‫מ ש ה ק ו ל ו ד נ י וש‪ .‬מאירי‪ ,‬ב ו ע ד ה ה מ ת מ ד ת ב א י כ ח כ ל ה ה ס ת ד ר ו י ו ת‬
‫<‬
‫•י ׳‬
‫‪r‬‬
‫•"‪••>:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ .‬ה ש ל כ ו ת ח ש ו ב ו ת ‪ .‬ו ה ת פ ת ח ו י ו ת ‪ .‬מ ר ח י ק ו ת ל כ ת ה ת ר ח ש ו ו ב א ו כ ת ו צ א ה מן ה כ נ ס‬
‫בפריז‪ :‬פעילות ת נ ו ע ת י ת מ ו ג ב ר ת ביבשת אירופה המשוחררת הן ב א ר צ ו ת שבהשפעת‬
‫‪122‬‬
‫השלטון הסובייטי והן בארצות מרכז ומערב אירופה׳ עליה משמעותית של קיבוצים‬
‫שהתארגגו בפולין וארגון החברים שהגיעו עם הרפטריאציה מרוסיה‪.‬‬
‫הגיעו שליחים מן הארץ ונטלו על שכמם את המשימות הקשיות׳ פשטו על‬
‫פני ארצות שונות׳ על פי רוב במחתרת ולא כאן המקום לפרט את המעשים בעלי‬
‫העוצמה ועוז הרוח שנעשו בהמשך לאותה התפתחות בה החילונו‪.‬‬
‫היה צורך בליכוד הכוחות שלנו‪ ,‬למען יחזיקו חברינו מעמד ולמטרה זו גוונו‬
‫‪.‬המאמצים המשותפים של השליחים החדשים‪ ,‬של פעילי התנועה• מן המחתרת‪,‬‬
‫של חברינו בבריגדה ושל המזכירות העליונה בארץ;‬
‫החבורה הפעילה שלנו התפזרה לכל עבר למילוי תפקידים שונים ואך מדי‬
‫חודש־חודשיים היינו נפגשים לצורך דיון והתיעצות או שהיינו סרים לימים אחריט‬
‫ליחידה •אליה השתייכנו לקבלת אינפורמציה על המתרחש בגדוד ובפלוגה ולדווח‬
‫על התפקיד שבידינו‪ .‬בנוסף לתפקידים עליהם סופר לעיל נזכיר את מעשיהם של‬
‫אברהם אש שנדד בין גבולות‪ ,‬דאג לעניני כספים וקשר קשרים עם קבוצי ההכשרה‬
‫באיטליה‪ ,‬בלגיה וצרפת‪ ,‬חיים ויסמן שיצא לביקור חשוב ברומניה ודאג לקשר עם‬
‫חברים יחידים הפזורים בארצות שונותיוכוון אותם למרכזים שלנו‪ ,‬אחרים ששימשו‬
‫כמקשרים עם החברים הפעילים במרכז לגולה )ניסן‪ ,‬חיים חרצק‪ ,‬חיים יהושע פלד(‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫במכתבו מרומא ב־‪ — 10.1.46‬לאחר הקונגרס בבאזל מבשר ניסן למישד‪ ,‬על‬
‫השינויים שהתחוללו במשך החדשים האחרונים‪ :‬י‬
‫״ראשית כל אני שולח לך את ברכותי הלבביות לרגלי בחירתך להנהלה‬
‫הציונית והלואי‪.‬שתצליח בעבודתך החדשה ותעלה מעלה מעלה‪...‬‬
‫‪...‬אני מוכרח׳ לומר לך שכעת בבר מורגש שמתחילים יותר להתחשב בנו׳ אנו‬
‫ניגשים להקים ברית ארגונים חלוצית‪. .‬הרי הזמין אותי ברל קרופסקי היום ואמר‬
‫לי‪ ,‬שהוא לא רוצה להזכיר את העבר אלא נגש ישר ל״תכלית״ ואומר שבאם‬
‫בהנהלה קואליציה הרי גם כאן נעשה קואליציה ומציע שנקבל יחד אתם את‬
‫התפקידים‪ ,‬בכל המוסדות של החלוץ‪ ,‬נקח את המקומות המרבדים‪ ,‬את ריכוז החלוץ‬
‫ובכל מקום יהיו לנו מקומות ותפקידים אחראיים‪...‬״‬
‫כאן ברצוני להתעכב עוד על דבר נוסף‪ .‬זמן קצר לפני הכנוס 'בפריז‬
‫הושמעו טענות ורינונים שאנשי הבריגדה שלנו לא פעלו במדד‪ .‬מספקת או עמדו‬
‫מן הצד — ובנידון זה אני משיב למכתבו של מישה באיגרת מיום ‪:2.2.46‬‬
‫‪ . .‬״‪,‬כי אני יודע שאת כל החודשים האלה מאז עזיבת איטליה הקדשתי רק לדבר‬
‫אחד‪ :‬לעניני התנועה‪ .‬לא עמדתי‪ ,‬וגם אלה שעבדו לצדי׳ לא עמדו מהצד‪ .‬להיפך‪,‬‬
‫פעלתי בתוך תנאים איומים ומתוך מטרה ברורה לחזק את התנועה ככל האפשר‬
‫ולשמור על שלמותה‪.‬‬
‫הנחוץ שאמנה ואפרט לפרוטות את מה שעשינו?‪ .1 :‬הקמת הקן בבריסל‪.2 .‬‬
‫חדירתנו לשליחות בגולה )עד היום ב־‪ 3‬מקרים‪ :‬א‪ .‬הלפרן והוא עשה עבודה‬
‫מצויינת‪ .‬ב‪ .‬מרה — אל מלר ״ ואני קובע גם כאן שמרה עשה עבודה הגונה למען‬
‫התנועה — הוא הופיע כחבר שלנו‪ ,‬דבר בשם עניננו וקשר קשרים טובים עם מנק‬
‫גרוסמן ואחרים שם בבוריה‪ .‬ג‪ .‬אני — שנמצא זה כחודש בשליחות מיוחדת ובעלת‬
‫חשיבות ממדרגה ראשונה׳ ועוד אנו נאבקים על שליחים נוספים‪ .‬העזרה הכספית‬
‫לגיסן שגדע ממש עם משפחתו הגדולה בשעה שלאחרים היה כסף ומשפחתם‬
‫היתד‪ ,‬קטנה‪ .‬עשיתי כל מאמץ להשגת מקורות עבורו ועד היום "עזרנו לו בסכום‬
‫‪28‬‬
‫‪.25‬‬
‫לפולין‪.‬‬
‫‪.26‬‬
‫התנועה ובמיוחד קבוצי ההכשרה‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫די הגון‪ .‬כעת גם שלחנו עזרה יפה לליבו ״‪ .‬ומחוץ לכל זה‪ :‬הקמת הקשר בין חלקי‬
‫התנועה השונים‪ ,‬חיפוש הקשר עם רטנר ואחרים‪ ,‬חדירה לקבוצי נח״ם״ לשם‬
‫הטווית יחסים הדוקים אתם״‪...‬‬
‫בתוקף התפקיד שהזכרתי לעיל‪ ,‬אותו קבלתי לידי בהנובר‪ ,‬פגשתי אלפים‬
‫רבים שלי יהודים שעברו באותה נקודת מעבר‪ ,‬לה הייתי אחראי וראיתים בסבלס‬
‫ובכושר עמידתם‪ ,‬בעת שנשלחו אלי מברלין‪ .‬הקו היה נטוי מפולין לברלין המזרחית׳‬
‫הרוסית‪ ,‬ממנה לאמריקאית ומשם לאזור הבריטי בהנובר ואני צריך הייתי לדאוג‬
‫לשהותם במקום ולהעברתם בשלום לאזור האמריקאי במינכן‪ .‬כל המעברים היו‬
‫בלתי ליגליים ורק באמצעות גניבת גבולות‪ ,‬שוחד‪ ,‬זיופי תעודות ושאר תחבולות‬
‫שהיו מתחדשות לבקרים — בהתאם לנסיבות — ניתן היה להתגבר על הקשיים‪ .‬האיש‬
‫שפעל מטעמנו בברלין היה זאב גלד׳ כיום ראש עירית כפר סבא חה שבמינכן אם‬
‫אינני טועה‪ ,‬היה איש אפיקים‪ .‬היה לנו גם קשר — כל הקשרים הטלפוניים נעשו‬
‫בקודים )סימולים( צבאיים ואף זאת בהסוואת זהותנו האמיתית — עם פריז‪ ,‬כלומר‬
‫עם אנשי ״המוסד״ ביניהם וילו מאושא ועוד איש אחד שאין לקדמן בשמו עקב‬
‫התפקיד שהוא ממלא היום בשרות המדינה‪ .‬כן עמדתי בקשר הדוק עם אנשי ברגן־‬
‫בלזן ועם חברי התנועה שלנו ברחבי גרמניה‪.‬‬
‫העברת הטרגםפודטים שהגיעו מהנובר נעשתה בעזרת חבורה מאד פעילה‬
‫ומסורה של גברים ונשים משרידי השואה‪ ,‬היה זה אחד המיבצעים הנועזים שהקיף‬
‫רבבות בני אדם‪ ,‬למודי סבל ונדודים — נשים‪ ,‬גברים וטף‪ ,‬שנדדו בזרמ אדיר‬
‫מעומקה של רוסיה ועד לנמלי הים התיכון‪ .‬מבצע זה נעשה על ידי חבורה נועזת‬
‫שהגורל עשאם אחראים לאלפים ורבבות והם הםקדו על מטען אנושי יקר ונדיר‬
‫ביותר‪ .‬חבורה זו פעלה ללא גושפנקא מדינית כלשהי‪ ,‬ברוב המקרים אף תוך התגגדות‬
‫מפורשת של המדינות שבתוכן נעשתה הפעולה ותוך סיכת עצמי מפורש ועל‬
‫אחריותם האישית בלבד של הנושאים בעול — כי בעת צרה )מעצר‪ ,‬חקירה( לא‬
‫יכול היה אף מוסד או אישיות לבוא ולהודות שאנשים אלה פועלים בשמם‪.‬‬
‫אין ספק שלולא התעוזה הבלתי מםוייגת של העושים במלאכה ותושייתם‬
‫המופלאה‪ ,‬לולא הסיוע של מאות החיילים הנוספים מן הארץ ומיחידות בנות הברית‬
‫ושל שליחי הישוב ונציגיו — לא היה מבצע זה מגיע לידי מימוש והיה נשאר‬
‫בגדר של תכנית ונסיון וחלום‪ .‬והיה זה מפעל עתיר פירות ומוצלח מאד שנמשך‬
‫בהתמדה ובעקשנות במשך תקופה אריכה‪.‬‬
‫ניתנה לנו‪ ,‬לחברי ולי‪ ,‬ההזדמנות‪ ,‬במשך אותם חודשים׳ לעמוד יום ־יום‪ ,‬שעה‬
‫שעה׳ בפני אתגרים חדשים‪ ,‬להוכיח כוח המצאה והתמצאות בתנאי מחתרת‪ ,‬כאשר‬
‫אנשי משטרה צבאית בריטית ואחרת חפשו אחריך ואתה חייב היית׳ באותה עת‬
‫ממש‪ ,‬לפעול באורח גלוי‪ ,‬להופיע בפני שלטונות מקומיים וארציים ובפני מוסדות‬
‫הצבא הבריטי עצמו כנציג איזה מוסד מסתורי רב כוח ולהשיג את סיועם באיכסון‬
‫מאות אנשים‪ ,‬בהשגת מזה )כל המזון ניתן אז בתלושים(‪ ,‬תרופות ואמצעי תחבורה‬
‫להעברתם ליעד הבא שבאזור האמריקאי‪ .‬שם תוכננה על ידי המוסדות הלאומיים‬
‫ההתרכזות המאסיבית של שרידי השמה‪.‬‬
‫צריך היה לעמוד יום־יום במצבים חדשים‪ ,‬אילתורים פתאומיים ומול סכנות‬
‫מתחדשות מדי פעם — אולם ניתן היה לחיות שעה שעה׳ עם יהודים ניצולים שאך‬
‫‪.27‬‬
‫‪124‬‬
‫יהודה שעת‪ ,‬לרומניה‪.‬‬
‫ת מ ו ל ש ל ש ו ם ה י ו ב פ ו ל י ן ‪ ,‬א ם ב מ ח ת ר ת ו א ם ב ת ו ר אריים מ ס ת ת ר י ם ‪ ,‬ו ל פ נ י ש ב ו ע ו ת‬
‫מ ע ט י ם ב ר ח ב י ר ו ס י ה ‪ .‬ט ו ב ה י ה לחוש ש א ת ה נ צ י ג ה ש ל מ ד י נ ה ב ד ר ך ‪ ,‬ש ל ה ח ט י ב ה‬
‫ה י ה ו ד י ת ה ל ו ח מ ת ‪ ,‬ה ל ו ב ש א ת מ ד י ה ופועל ב ש מ ם — ל מ ע ן ה צ ל ת ם ש ל י ה ו ד י ם א ל ה ‪.‬‬
‫דרכי אירופה היו משובשות עוד ירחים רבים ורק אנו כחיילים יכולנו ב מ ח ת ר ת‬
‫ותוך ס כ נ ו ת א י ן ס פ ו ר — לנוע‪ ,‬ל ה ע ב י ר ב נ י אדם‪ ,‬ל ה ק י ם מ ח נ ו ת ‪ ,‬ל ה ח ר י ם ע ב ו ר ם‬
‫ט י ר ו ת ו ב ת י ם ‪ ,‬ל ס ח ו ב — ב מ ו ב ן ה כ פ ו ל ש ל המושג — ח מ ר י מזון ו ר פ ו א ה ‪ .‬ע כ ש י ו‬
‫אנו י כ ו ל י ם ל ש א ו ל א ת ‪ .‬ע צ מ נ ו — אז ל א ש א ל נ ו — מגין ה י ה העוז הזה ל כ ל א ו ת ם‬
‫מ ע ש י ג ב ו ר ה ש ל י ח י ד י ם ב נ ק ו ד ו ת גבול‪ ,‬ב ה ע ב ר ת פ ל י ט י ם ‪ ,‬ב מ ש ל ו ח י ש י י ר ו ת א ל‬
‫מ ע ב ר ל ג ב ו ל ו ת ? מ נ י ן שאבו א ת כוחם בחורים בודדים האחד ב ב ר ל י ן והשני במינכן‬
‫והשלישי ב ה נ ו ב ר ו ש א ר ע ש ר ו ת ה נ ק ו ד ו ת ‪ ,‬ל נ ה ל ת נ ו ע ת ש י י ר ו ת ש ל ר ב ב ו ת מן ה מ ז ר ח‬
‫ב ת נ ו ע ת ב ר י ח ה ה מ ו נ י ת ‪ ,‬ת ו ך נ י צ ו ל אמצעי ת ו ב ל ה ש ל ב ר י ט נ י ה וארה״ב‪.‬‬
‫למערב‬
‫ת ו ך הסוואה מ ו ח ל ט ת ו ס כ נ ה א י ש י ת ל ק י ו מ ם הם ?‬
‫אכן‪ ,‬ה ו ד ו ג ב ו ר ה ‪ ,‬א ה ב ה ו ה ק ר ב ה ש י מ ש ו כאן י ס ו ד ו ת א י ת נ י ם ל מ ב צ ע א ד י ר י ם‬
‫זה ש נ י ה ל ה ה ב ר י ג ד ה ‪ .‬ו כ ך ר ו כ ז ו ר ב ב ו ת ב א ו ת ם מ ח נ ו ת ב ג ר מ ג י ה ו ב י ת ר א ר צ ו ת‬
‫שהיוו מ ו ק ד י לחץ ל ה ק מ ת ה מ ד י נ ה ונקודות ר י כ ו ז‬
‫המערב‬
‫ל י צ י א ה ה ה מ ו נ י ת של‬
‫אירופה‪.‬‬
‫ו מ ב צ ע י ם א ח ר י ם ‪ ,‬נועזים‪ ,‬ע מ ד ו ע ל הפרק‪ .‬ועד ה ב ר י ג ד ה ה ת ק ש ר ע ם א ר ג ו נ י‬
‫מ ח ת ר ת ש ל עמי אירופה‪ ,‬אירגן דרכי בריחה חדשות והחל ב ה ק מ ת נקודות מוצא‬
‫ל י ם ב נ מ ל י א י ט ל י ה ו א ר צ ו ת א ח ר ו ת ‪ .‬ב כ ל מ ב צ ע מעין זה ע מ ד ו ל מ ב ח ן מ ח ד ש ההעזה‪,‬‬
‫הגבורה‬
‫ו ה מ ס י ר ו ת ש ל כ ל פ ר ט ופרט‪ .‬ואז ה ח ל מ ב צ ע ה ה ע פ ל ה ! נ ק ו ד ו ת הריכוז‪,‬‬
‫הסוואת‬
‫ח ד י ר ה ל נ מ ל י ם ‪ .‬ו ב כ ל א ח ת מן ה נ ק ו ד ו ת היו‬
‫המבצע‪ ,‬ה ע ב ר ת האנשים‪,‬‬
‫מן‬
‫חברימ‬
‫השותפים‬
‫הנאמנים‬
‫למעשים‬
‫הנועזים‪:‬‬
‫באיטליה‬
‫במרםיי‬
‫ובמינכן‪,‬‬
‫ב א נ ם ו ר פ ן ו ב כ ל ד ר ך נלוזה מ צ א ת א ת ח ב ר י ת נ ו ע ת נ ו ‪.‬‬
‫ב־‪ 1946‬ג ב ר ה ה ה ע פ ל ה ‪ ,‬א ל פ י ם יצאו א ת ג ר מ נ י ה מ י ל ד ר ו ם ומי לצפון‪ ,‬ב ד ר כ ם‬
‫א ל ה ס י ר ו ת ‪ ,‬א ו ת ן א נ י ו ת ר ע ו ע ו ת וקטנות‪ ,‬שהשיטו א ת מ ע פ י ל י ג ו א ל הארץ‪.‬‬
‫דומני‬
‫הבריגדה‬
‫ש ט ו ב י ה י ה א ם א ו כ ל לסיים א ת ס ק י ר ת י זו ע ל פ ע י ל ו ת נ ו‬
‫בימי‬
‫המלחמה‪,‬‬
‫בתרומתי‬
‫הצנועה לעליה‬
‫ב׳‪,‬‬
‫בה‬
‫זכיתי‬
‫במסגרת‬
‫להיות‬
‫בין‬
‫מ א ר ג נ י ה ה ע פ ל ה ש ל ה א נ י ה ״ ת ל חי״ שיצאה מ צ ר פ ת ‪ ,‬ו א ש ר ר ב י ם ה י ו ב ה ג ם ח ב ר י‬
‫תנועתנו‪.‬‬
‫ר כ ז נ ו א ת ה א נ ש י ם ב ב ל ג י ה ‪ ,‬ב א ר מ ו ן בונף ע ל ידי נ מ ו ד ‪ ,‬ה י ת ה צ י פ י ה א ר ו כ ה‬
‫ומכבידה‬
‫מאד‬
‫ובסופה‬
‫הועברו‬
‫המעפילים‬
‫בשיירה‬
‫ארוכה‬
‫של‬
‫מכוניות‬
‫צ ב א י ו ת ) ש י צ א ה ב א י ש ו ר מזויף( ד ר ך ב ל ג י ה ו ל א ר כ ה ש ל צ ר פ ת ‪ ,‬ל ס ב י ב ו ת מרסיי‪.‬‬
‫ממחנות‬
‫באחד‬
‫הבריגדה‪,‬‬
‫מדגניה‬
‫הפליטים הצרפתיים‬
‫השתכנה החבורה‬
‫המחרה‪,‬‬
‫כ א ש ר ‪ 5‬חיילי‬
‫ה א ח ר א י ם ל מ ב צ ע ‪ ,‬מ צ ד י ם ב י נ י ה ם ב ת ל ב ו ש ת א ז ר ח י ת ‪ ) .‬ה ־ ‪ : 5‬ה ל ל ז״ל‬
‫ב׳‪ ,‬ד ו ד מ ב י ת ה ע ר ב ה ‪ ,‬האחד מ ע מ ק חפר׳ א ח ת מ ת ״ א ו מ ח ב ר ה ר ש י מ ה (‬
‫ושוב א ר ב ו ה י מ י ם ו ג ב ר ה א י ה ס ב ל נ ו ת ו נ ח ו צ ה ה י ת ה י ד ב ר ז ל ל ש מ ו ר ע ל ה צ ב ו ר‬
‫מפני‬
‫ה ת פ ר צ ו ת ו ה ת פ ר ק ו ת ‪ .‬ו כ א ש ר ס ו ף ס ו ף בא ה א ו ת ל צ א ת ‪ ,‬ה ג ע נ ו ע ם ה מ ט ע ן‬
‫ה י ק ר ל ל ה ־ ם י ו ט ה ‪ ,‬נ מ ל ק ט ן ב ק ר ב ת מרסיי‪ ,‬ה ר ו ס מ ה פ צ צ ו ת ה מ ל ח מ ה ו מ ל א ג ר ו ט א ו ת‬
‫ש ל א נ י ו ת ט ב ו ע ו ת ‪ ,‬ש ם ע מ ד ה ה ס פ י נ ה ה מ י ו ח ל ת ‪ .‬ל מ ר ב ה ה כ א ב נ ע ר מ ו קשיים ע״י‬
‫אנשי מ ש מ ר החופים הצרפתי‪ ,‬אשר‪.‬אך בעמל ר ב סולקו על ידי אנשי המוסד לעליה‬
‫ב׳ והנה ז כ י נ ו ל ה ע ל ו ת ס ו ף ס ו ף א ת ‪ 500‬ה א נ ש י ם ל א ו ת ו כ ל י עלוב‪, !.‬נשארנו ע ל‬
‫החוף‪ 4 ,‬א נ ש י ה ב ר י ג ד ה ואיש המוסד‪ ,‬הוא מ י ו ד ע נ ו ו י ל ו מ א ו ש א ו צ י פ י נ ו ‪-‬להפלגה‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫היה זה• לאחר ימי מתח ולילות‪ .‬ללא שינה‪ .‬לאסוננו נתקל העוגן באחד משברי‬
‫האניות ‪.‬שטובעו באותו נמל והאניה אימצה את כוחות מנועיה אך לא הצליחה‬
‫להרים את העוגן‪.‬‬
‫היה זד‪ ,‬יום א׳ אחה״צ‪ ,‬המעפילים‪,‬קבלו הוראה מאנשי הפלמ״ח שפקדו עליה‪,‬‬
‫לרדת אל בטן האניה‪ ,‬אנשי העיירה הצרפתית יצאו לחזות במראה המוזר ד‪![,‬־‪ ,‬וכבר‬
‫הופיעו אנשי המשטרה הצבאית האמריקאית והבריטית ואנו עומדים זה שעות על‬
‫החוף ומצפים לצאת האניד‪ ,‬וזו זזה וחוזרת הלוך ושוב‪ ,‬ללא קץ‪ .‬עד שהוחלט אי שם‬
‫בתא הפיקוד לגתק את העוגן ולהפליג בכל מחיר‪.‬‬
‫וכאשר סוף סוף‪ .‬עם דמדומי ערב׳ החלה האגיה להפליג לא עצרו המעפילים‬
‫כוח ובראותם אותנו‪ ,‬שהיינו עמם בנדודים ובסבל זה שלושה חודשים‪ ,‬עומדים‬
‫על החוף‪ ,‬פרצו אל הסיפון ושירה _ אדירה של ״התקוה״ פרצה מפיהם ואנו עמדנו‬
‫מולם על החוף ושרנו עמם‪.‬‬
‫ולמחרת שוב יצאנו לקראת מיבצעים חדשים‪ .‬עד אשר בבוקר לא עבות אחד‬
‫הפתיעתגו הפקודה על שובה של הבריגדה לארץ‪ .‬הוזעקתי ממקום שליחותי ולא‬
‫נותרו אלא ימים מעטים למסירת התפקידים לשליחים שהגיעו מן הארץ ולאלה‬
‫מבינינו שנשארו באירופה להמשך הפעילות הנועזת‪.‬‬
‫הבריגדה פורקה‪ ,‬שביעת מעשים מהוללים אותם ביצעה בשנות המלחמה‬
‫ולאחךיה‪ ,‬אך תיפקידיה‪ ,‬לא נסתיימו עדיין‪ ,‬כי הנסיון שרכשה בנושאי מלחמה‬
‫וצבא‪ ,‬בפעילות מחתרתית וארגון — כל אלה לא אבדו לחבריה ועל כן‪.‬נוצלו בכל‬
‫היעילות עם הקמת המדינה‪.‬‬
‫חזרנו ארצה דרך מצרים ואולי יש בכך משום סמל שלמחרת שחרורי מן הצבא‪,‬‬
‫עת שבתי מצריפין לביתי ולמשפחתי בכפר ויתקין‪ ,‬נקלעתי לתוך תוכה של‬
‫ההתעשות'הישנה שבינינו לבין הבריטים‪ .‬היה זה ב״שבת השחורה״‪ ,‬ב־‪ 29‬ביוני‬
‫‪ ,1946‬עת נאסרו מנהיגי הישוב ״והכלניות״ הבריטיות פשטו בקבוצים למצוא את‬
‫פלוגות הפלמ״ח ואת מחסני הנשק המוסתרים של ההגנה‪.‬‬
‫המאבק לא הסתיים׳ איפוא‪ ,‬עם שחרורגו הפורמלי מן הצבא הבריטי ; המאבק‬
‫הלך וגמשך ביתר שאת‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫צירי הועידה לחידוש התנועה באירופה אחרי השואה‪ ,‬פריז‪.1946 ,‬‬
‫עלילות‬
‫במחתרת‬
‫יעקב רוזנברג‬
‫בהונגריה‬
‫יעקב‪ ,‬אשר שניים מסיפורי עלילותיו הבאנו בקובץ ב׳ של ״משואה״‪ ,‬ממשיך‬
‫לרקום כאו את מסכת מעשיו שלו ושל חבריו‪.‬‬
‫כזכור משני הסיפורים הקודמים ־פריצה בהרים״ ו״הבריחה מכלא רומבך׳ —‬
‫עברו שמדי חברינו מבנדין לסלובקיה ואח״כ להונגריה‪ ,‬שם היו בין ראשוני‬
‫המארגנים של כוחות מחתרת יהודית‪ ,‬בעיקר מבין בוגרי התנועה‪.‬‬
‫הצלה‪ ,‬נשק ומיסתור‪.‬‬
‫מיום בואנו להונגריה — בסוף ‪ — 1943‬עת הונגריה היתד• עדיין בבחינת גן‬
‫עדן‪ ,‬על אף ההשפעה הגרמנית שבה ולמרות ההפלייה שנהגו הפשיסטים ביהודים‬
‫— לא שגינו בחלומות ולא רצינו להתבסם מן האשליה‪ .‬ידענו את טיבם של הגרמנים‬
‫ובטוחים היינו שביום מן‪ .‬הימים הם יבואו ויפלשו וישתלטו עליה‪ .‬חיפשגו‪ ,‬איפוא‪,‬‬
‫מיד עם בואנו‪ ,‬דרכים להתקשר עם רומניה וזאת בנוסף להכנות לקראת התנגדות‬
‫מזויינת — אימונים‪ ,‬רכישת נשק‪ ,‬הכנת מקומות מיסתור‪.‬‬
‫פלישת הגרמנים במרץ ‪ 1944‬לא הפתיעה אותנו‪ .‬השתלטותם המהירה של‬
‫הגרמנים והסיוע הנלהב שקבלו מצד הפרו־נאצים ההונגריים‪ ,‬אנשי ״צלב החץ״‬
‫וראש ממשלתם האכזרי סאלאשי — הציבה בפניגו אתגרים נוספים וקשים ביותר‪.‬‬
‫מיד עם פלישתם החלו הגרמנים בחיפושים נמרצים אחר כל הזרים — ואנו‬
‫היינו הרי זרים שבזרים‪ ,‬כי גם תעודותינו היו מזוייפות ומקורות מחייתנו נבעו‬
‫ממקומות ״בלתי כשרים״ בעיניהם — על פי רשימות מדוייקות שהיו מוכנות‬
‫בידיהם‪ .‬אייכמן הגיע ביעף ואירגן את מטהו‪ .‬מיד בראשית הפלישה ערכנו תכניות‬
‫להתנכל בחייו‪ .‬הצבנו‪.‬משמרות לעיקוב אחר תנועותיו‪ ,‬שעות צאתו ובואו במשך‬
‫היממה וכר — אלא שהוא היה מוקף שומרי ראש רבים והמעיט מאד לצאת‬
‫מן הבנין‪ .‬בחורינו שעקבו אחריו הגיעו‪ ,‬על כן‪ ,‬למסקנה שאין לנו אפשרות לבצע‬
‫את המשימה‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫התחלנו ברכוז כל חברינו מכל ערי השדה‪ ,‬מן הכפרים והמחנות של הפולנים‬
‫— מכל אותם מקומות בהם שהו ברשיון הממשלה ההונגרית! ממשלה זו רצתה‬
‫לשמור על ההסכם הטרום־מלחמתי עם ממשלת פולין ״ולארח״ לתקופת המלחמה‬
‫את נתיניה שברחו מן השטחים שנכבשו‪ ,‬אולם לא היתד! מעונינת לרכזם בעיר‬
‫הבירה למען לא להכעיס את הגרמנים שהשפעתם היתד• כבר גדולה למדי עוד‬
‫לפני ההשתלטות הגמורה שלהם על הונגריה‪ .‬הערכגו‪ ,‬שבהימצאותים של חבריגו‬
‫בעיר הגדולה ובתוך ריכח גדול של יהודים בעיר בבודפסט יוקל עלינו למצוא‬
‫מקומות סתר ולהתארגן לקראת מלחמה פרטיזגית‪ ,‬ואף לבצע בריחה לארצות‬
‫אחרות‪ .‬התפקידים היו רבים ומסובכים מאד — האוכלוסיד‪ .‬האזרחית חששה מאד‬
‫ממתין עזרה‪ .‬עמדנו בפני רכישת נשק‪ ,‬חיפוש מקומות מגורים‪ ,‬כריית בונקרים‪,‬‬
‫הכנת תעודות מזוייפות‪ ,‬הכנת סליקים לנשק וכן בפני בעיות של קיום ואמצעים‪.‬‬
‫הכל נפל עלינו פתאום ובבת אחת‪ .‬ואף על פי שהיינו מאורגנים עוד לפני כן —‬
‫כי מי עוד כמונו ידע מה עלולים הגרמנים לעשות לאוכלוסיה — נוכחנו שארגוננו‬
‫לקוי וטעון חיזוק והרחבה‪.‬‬
‫המצב בבודפסט׳ החמיר מיום ליום‪ .‬היתה השתוללות של אנשי הגסטאפו‬
‫ואנשי נילוש פארטי‪ .‬הם היו אוסרים בני אדם ברחובות ומספרם של אלה בבתי‬
‫הסוהר הלך וגדל מיום ליום‪ .‬המצב היה חמור עוד יותר בערי השדה‪ .‬אז החל להגיע‬
‫זרם גדול של פליטים לבודפסט‪.‬‬
‫למרות כל מאמצנו וארגוננו‪ ,‬קרו לנו תקלות‪ ,‬אנשים היו נתפסים ברחגכות‪,‬‬
‫וגם לחברינו אירע הדבר לא פעם ובמקרים אחדים אף היו נעלמים ולא ידענו‬
‫לאן שולחו‪.‬‬
‫היו מקרים‪ ,‬כפי שאירע לחבר שלנו שרסקי מקוסוב‪ ,‬אשר נעצר עם עוד שני‬
‫חברים לא הרחק מהנהר דונאו‪ ,‬נורה כאשר ברח וגופתו נזרקה לאחר ממ למים‪.‬‬
‫מעצרים כאלה קרו ליהודים לעתים קרובות! כפי שכבר הדגשתי קודם‪ ,‬היו סוגרים‬
‫רחובות ומתחילים לבדוק ניירותיהם של האנשים‪ ,‬מכיון שלנו היו ניירות פולניים‬
‫הרי ברוב המקרים היו עוצרים אותנו‪ .‬היינו לכן זקוקים להרבה תעודות‪.‬‬
‫האנשים שלגו‪ ,‬ההוגגרים‪ ,‬היו מציגים תעודות מזוייפות וזה היה הסיכוי היחיד‬
‫לצאת בשלום מבדיקה מסוג זה‪,‬‬
‫הפעילות בהכנת גיירות ותעודות מזוייפות היתד‪ .‬במלוא הקיטור׳ עמד לרשותנו‬
‫״בית חרושת״ ממש‪ ,‬מאד מסודר‪ ,‬וכבר התמצאנו בתעודות ההונגריות אף טוב‬
‫יותר מאשר‪.‬בתעודות הפולניות או הגרמניות‪ .‬התעודות היו מועברות לחברים‬
‫שלנו בתנועה ההונגרית במהירות הבזק ואנחנו — הקבוצה הפולנית — המשכנו‬
‫להשתמש בתעודות הפולניות‪ ,‬מפני שלא שלטנו בשפה ההונגרית‪ .‬זה בודאי לא‬
‫הקל עלינו להיות חופשיים בתנועותינו‪ ,‬אולם זה שעמד לרשותנו ולא יכולנו לשנותו‪.‬‬
‫גם מצב הדירות החמיר‪ .‬לפעמים היינו זקוקים לדירה ללינת לילה אחד בלבד‬
‫בשביל החברים‪ .‬היה לנו‪ ,‬לשם כך‪ ,‬״מלאי״ של דירות אחדות אותן היינו מנצלים‬
‫לעתים נדירות‪ .‬אלה היו בדרך כלל מעין בתי פגישות ואף בתי בושת‪ .‬הפגישות‬
‫שלנו היו מתקיימות יום יום בשעה מםויימת‪ .‬כדי שנוכל לפקד ולפקוח עין על‬
‫ואלה היו רבים בבודפסט‬
‫אנשינו‪ ,‬היינו עורכים את הפגישות בגנים ציבוריים‬
‫— כך יכולנו יום יום לדעת מד‪ .‬קרה לאנשינו‪ ,‬אם וכאשר לא באו לפגישות!‬
‫בפגישות אלה היינו גם מחלקים כסף לחברים וכן מוסרים את התעודות החדשות‬
‫וכל דבר אחר‪.‬אשר היה נחוץ‪.‬‬
‫במקרה וחבר שלנו נאסר היה עלינו לברר מיד באיזה בית סוהר הוא נמצא‬
‫‪130‬‬
‫ולהשתדל למצוא גישה אליו ולחפש׳ כמובן‪ ,‬דרך לשחררו‪ .‬היה לי קשר עם קצין‬
‫בגסטאפו‪ .‬הכרתיו במקרה על ידי בחורה פליטה שהיתר‪ ,‬נפגשת עמו למשרות‬
‫בילוי הייתי פוגש אותו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬במרחצאות של גלרט‪ ,‬בגבול בין בודד‪ ,‬ופסט‪.‬‬
‫זה היה המקום הכי בטוח מפני שהיינו ללא בגדים והודות לכך אי אפשר היה לדעת‪,‬‬
‫כי האיש הוא קצין‪ .‬מובן כי כל זה נעשה בעזרת תשלום גבוה‪ .‬במקרה שהיה צורך‬
‫לשחרר מישהו מחברינו‪ ,‬נאלצנו לגייס סכומים רציניים‪ .‬קצין זה היה טוען כי עליו‬
‫לשלם כסף רב גם לאחרים‪ ,‬אשר עוזרים לו‪.‬‬
‫;‬
‫הוא היה מברר את מקום מעצרו‪ ,‬כלומר‪ ,‬באיזה בית סוהר ואת מצבו של‬
‫החבר העצור‪ .‬ניתן היה להעביר אליו ידיעות וכן קבלנו‪ ,‬דרך הקצין‪ ,‬ידיעות‬
‫מהחבר‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הצלחנו להוציא משפחה שלמה‪ ,‬את משפחת לנדאו‪ ,‬אב‪ ,‬אם ובן‪,‬‬
‫משפחתה של חברתנו רות לנדאו‪ .‬קצין זה‪ ,‬גילה לי‪ ,‬שאמי שישבה בבית הסוהר‬
‫נמצאת בתא סמוך לחנה סנש‪ ,‬אותה הוא תאר בתור פרטיזאנית שנתפסה בעת‬
‫צניחה מאוירון‪ ,‬העובדת בריגול פלשתינאי‪ ,‬בשביל היהודים‪.‬‬
‫יום אחד — לא ידוע כיצד זה אירע — תפסו לנו קבוצה שלמה והושיבו אותם‬
‫בבית הסוהר‪ ,‬בתוכה היו גם הורי וכן ליאון בלאט ‪ .‬את הקבוצה הזו לא יכולנו‬
‫בשום אופן לשחרר מפיון שזר‪ -‬היה בית סוהר לדוגמה של הגיסטאפו‪ ,‬בשם‬
‫פה־אוטסה‪ ,‬שם לא יכולנו לעשות דבר‪ ,‬פרט להעברת מזון מפעם לפעם‪,‬‬
‫באותה עת היתד‪ ,‬טוסיה הרצברג פעילה מאד והשקיעה הרבה מאמצים ועבודה‬
‫בשחרור אסירים‪ .‬היא דאגה לכך שהאנשים יקבלו חבילות‪ ,‬במידה והדבר היה‬
‫בכלל אפשרי ובאופן מיוחד‪ ,‬יש לציין‪ ,‬כי באחד המקרים הצליחה להוציא מבית‬
‫סוהר את אחת החברות שלנו‪ ,‬רות יודנהרץ)באיוק(‪ .‬הדבר עלה לנו בהרבה עמל וכסף‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫איש אחד בשם אופנבך שעבד בוועד ההצלה‪ ,‬הוא שטיפל בדבר ושילם עבור‬
‫שחרורה של רות ‪ 20‬חביות בנזין‪.‬‬
‫סוסיה השקיעה מאמצים מרובים שהובתרו בהצלחה‪ ,‬בשחרורם של שלושה‬
‫חברים‪ :‬אלכס גוטמן — גתמון)אחיה(‪ ,‬אמיל בריג ודנקה פירסטגברג )גלבוע(‪ ,‬אשר‬
‫היו אסורים בכלא פעיץ׳ ונגזר עליהם פסק דין מות‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בנוסף לתפקידנו בהצלת חייהם של חברים ובהצלת יהודים מידי הנאצים‪,‬‬
‫ע״י מציאת מקומות מחבוא ומתן תעודות מזוייפות‪ ,‬התרכזנו בחיפוש דרכי מעבר‬
‫לארצות שכנות והראשונה ביניהן היתד‪ ,‬רומניה‪.‬‬
‫הקבוצה שבראשה עמד פינק טריימן עסקה בחיפוש דרבים לשם העבדת‬
‫אנשינו לרומניה‪ .‬היו שתי נקודות דרכן היינו מעבירים את אנשינו לרומניה‪ .‬אחת‬
‫היתה דרך קולושוואר — קלח׳ )ברומנית( והשניה דרך גוג׳ווארוד־אוראדי‬
‫מארי ברומנית‪ .‬פינק ישב בגוג׳ווארוד ולעזרתו עמד בחור הונגרי בשם רז׳י רחנ־‬
‫בדג‪ .‬הוא היה מקשר בינינו ובין פינק‪ ,‬בהיותו הונגרי ובעל ניירות היה לו חופש‬
‫תנועה בין נוג׳ווארוד ובין בודפסט‪ .‬במסלול השני דרך קולושוואר עזר לנו הרבה‬
‫ד״ר מארםון ‪ .‬בפעולות אלו עמדנו בקשר הדוק עם זיגפריד רוט ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫לצורך זה גם הקמנו קשר עם הפרטיזנים של טיטו‪ .‬במשלחת שלנו ליוגוסלביה‬
‫היו צבי צימרמן )ח״כ(‪ ,‬בחייה קרומהולץ ואחרים — אולם לא הגענו לכלל‬
‫‪1‬‬
‫‪.1‬‬
‫מפעילי קבוצת המחתרת של ההנחיה מפולין‪.‬‬
‫‪a‬‬
‫ממנהיגי הציונים בהונגריה‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫תוצאות כי — כנראה — היוגוסלבים לא היו מעונינים לקבל אותנו בתור קבוצה‬
‫פרטיזנית יהודית‪.‬‬
‫מטרד‪ .‬אחרת ולא פחותה בחשיבותה היתד‪ .‬השגת נשק׳ אימון צעירים בנשק‬
‫והתנגדות אקטיבית עם נשק ביד ואמנם קרו מקרים אחדים שכאשר באו להוציא‬
‫יהודים למשלוח לאושוויץ — התנגדו לכך קבוצות צעירים בכוח זרועם ונשקם‪.‬‬
‫• במבצע רכישת הנשק עזר לנו אדם רב מסתורין בשם פטר‪ ,‬אותו פגשנו בעת‬
‫חיפושינו אחר נשק‪ .‬הוא הופיע כאחד מן האצולה הפולנית הגולה בהונגריה‪ ,‬בעל‬
‫תואר ברון ובהיותו דובר הוגגרית הוא קשר קשרים מצויינים‪ .‬עם אנשי המט״כל‬
‫ההונגרי והתהלך‪,‬ביניהם כאחד משלהם‪ .‬מתוך מניעים הומגיטריים טה־רים —‬
‫ולא משום בצע כסף — הוא הפך לספק העיקרי של נשק רב למחתרת שלנו‪ .‬בהמשך‬
‫הזמן הוא גם עזר למבצע עליה ב׳‪ .‬במשך חודשים לא מעטים הופעתי בתור נציגו‬
‫ועוזרו האישי — אדיוטנט — לבוש מדים ‪:‬יפים‪ ,‬המלווה את הברון פטר בכל‬
‫מסעותיו ובקוריו )פטר הקךוי כיום דורפט ראסטאוייצקי מתגורר עתה בקנדה(‪:‬‬
‫בעזרתו השגנו׳ איפוא‪ ,‬את מיטב הנשק שבא ממחסני הצבא ההונגרי‪ ,‬ובכמויות די‬
‫ניכרות‪ .‬יש להדגיש כ? הקצונה ההונגרית הבכירה שעמדה עמנו בקשר ומיידה‬
‫רכשנו את הנשק׳ התנגדה למשטר הנאצי וסלדה ממעשיהם הנפשעים‪.‬‬
‫קצינים אלה ראו בנו פלג‪.‬של הגולה הפולנית׳ וקבוצה אנטי־נאצית מובהקת‬
‫ומתוך מניעים אלה נכונים היו להושיט לנו עזרה‪ .‬היה‪ ,‬איפוא‪ ,‬רקע אידיאולוגי‬
‫למכירת הנשק הזד‪) .‬זאת בנוסף לתשלומים אותם היינו חייבים לסלק בעד כל כלי‬
‫וארגז תחמושת(‪ .‬קצינים גבוהים אלה היו רגילים לרמת חיים גבוהה מאד והיינו‬
‫נאלצים להיפגש עמם במסעדות המפוארות בעיר ולבזבז כספים מרובים לצורך זה‪.‬‬
‫ראוי שנדע כי כל הנשק שנקנה על ידינו חולק אחר כך לכל יתי־ התנועות‪.‬‬
‫שמות אחדים של חברי תנועות אחרות שעמדו אתנו בקשר בענין הנשק זכורים‬
‫לי עד היום והם פיל מסלובקיה )כיום אלפן( וצבי גולדפרב‪ ,‬אף הוא מסלובקיה‪.‬‬
‫עתה נרתמנו למציאת מקומות מחבוא ומקומות לאימון בנשק‪ .‬הדירות והבתים‬
‫נשכרו על שם שני אנשים הוגגרים‪.‬‬
‫שכרנו שני בתים‪ ,‬שתי וילות‪ ,‬בפרברי בודפסט ושם‪.‬ריכזנו את כל החברים‬
‫שהיו במעבר‪ ,‬כלומר חברים אשר עוד לא היו מצויירים בתעודות מתאימות או‬
‫שיצאו זה עתה מבתי הסוהר ואלה שהגיעו באיזה צורה שהיא במפרברים או מהפ־‬
‫דובינציה‪ .‬עתה נעזרנו הרבה בידע של חברי התנועה בהונגריה‪ .‬הבוגרים עזרו‬
‫בעצה ובאמצעים והצעירים הצטיינו בלוחמה ובארגח — בסך הכל ניתן לומר‬
‫שעזרתם היתה רבה ואפקטיבית מאד‪ .‬היו לנו בחורים לבושי מדים של ״נילוש‬
‫פארטי״׳ המפלגה הנאצית ההונגרית‪ ,‬שהיו מעבירים נשק ואנשים ממקום למקום‬
‫ומבצעים שליחויות שונות ומסוכנות‪.‬‬
‫הבתים — הדירות נשכרו‪ ,‬כאמור‪ ,‬על שמות שגי אגשים הונגריים‪ ,‬האחת‬
‫היתה אשה הונגריה‪ ,‬אשר שכרה את הדירה ובבית הזה התאכסנו לעתים קרובות‬
‫בין חמישים לשישים חברים‪ .‬זה היה מסוכן‪ ,‬כי הרי היינו זרים אבל לא היתד‪ .‬לנו‬
‫כל ברירה אחרת‪ .‬הקבוצה ״הפולנית״ שלנו מנתה למעלה ממאה איש ומספר החברים‬
‫ההונגרים בהם טפלנו מנתה מאות רבות‪.‬‬
‫תקופה זו של שלטון הנאצים בהונגריה היתד‪ .‬אמנם קצרה — ממרץ ועד יוני‬
‫‪ — 1944‬אולם היתד‪ .‬זו תקופה סוערת ומסוכנת פי‪.‬כמה מקודמותיה‪ .‬הגרמנים —‬
‫האדמה כבר בערה מתחת רגליהם והמפוכחים בהם ראו בעליל כי סופם קרוב‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫הנאצים ועוזריהם ההונגרים ביצעו את מעשי הטבח מתוך טירוף מוחלט והצלת‬
‫כל נפש היתה בבחינת הצלת עולם מלא‪.‬‬
‫הסורג‬
‫הרופף‬
‫באחת הוילות באויפשט‪ ,‬פרבר של בודפסט‪ ,‬אותה שכרה עבורנו‬
‫על שמה האשד‪ .‬ההונגריה שהזכרנו לעיל‪ ,‬התחלנו להורות את השימוש בנשק‬
‫לצעירים אשר טרם למדו מלאכה זו‪.‬‬
‫ערב אחד‪ ,‬עת עסקנו בשיעור על שימוש בנשק‪ ,‬נפלט כדור‪ .‬הד היריה נשמע‬
‫היטב בסביבה ואנו התפזרנו בגן מסביב‪ .‬כל הלילה שכבתי ער בגן עם רימת בידי‬
‫ולמחרת הקיפה אותנו משטרת ־צלב החץ״ ההונגרי‪ .‬הם ערבו חיפוש בבית‬
‫וחברים אחדים נעצרו‪ ,‬אך חלק מהם הצליח לברוח‪ .‬האשד‪ .‬ההוגגריה ששכרה את‬
‫הבית עבורנו ואשר התגוררה במקום‪ ,‬נעצרה גם היא‪ .‬נשק לא מצאו היות והספקנו‬
‫להסתירו‪ .‬למחרת אני ומאנוס דיאמנט נכנסנו עוד פעם לאותו בית והוצאנו את‬
‫הנשק‪ .‬הבחורים שהיו עמנו לבשו את מדי הנאצים ההונגריים — אלה היו החברים‬
‫שלנו בקן ״הנוער הציוני״ בבודפסט — והם שעזרו לנו להעביר את הנשק למקום‬
‫אחר‪ ,‬בו היה המחבוא הכללי של מחסן הנשק שלנו‪.‬‬
‫לאחר שסיימנו פעולה זו‪ ,‬לאחר הוצאת הנשק‪ ,‬התגלגלתי במקומות שונים‬
‫ללינה‪ .‬השגתי ניירות חדשים והתחלנו להתארגן מחדש‪.‬‬
‫הכינונו דירה חדשה — לא בבית נפרד כי אם בתוך בית גדול בו היו גם‬
‫דירות אחרות‪ .‬בעלת הבית של הוילה באויפשט השתחררה כעבור זמן מה מבית‬
‫הסוהר והתקשרה אתנו‪ .‬היא שכרה שוב עבורנו את הדירה החדשה על שמה‪ .‬מובן‪,‬‬
‫כי גם דירה זו שימשה מקום מעבר לאנשים שלנו‪ ,‬אשר הגיחו מנקודות מחבוא‬
‫משונים ורבים‪ ,‬ושם היינו מציידים אותם בתעודות‪ .‬זה היה מעין מחנה מעבר‪.‬‬
‫באותה עת היתד‪ ,‬זו הדירה היחידה שעמדה כולה לרשותנו פרט לחדרים בודדים‬
‫שהיו ברשותנו‪ .‬באחד הלילות‪ ,‬בעת הפצצה של בעלות הברית על בודפסט —‬
‫הפצצה גדולה — היינו צריכים לרדת למקלט‪ .‬אותי את פטר ואת פאני‪ ,‬בעלת הבית‪,‬‬
‫הכירו דיירי הבית זה זמן מה‪ ,‬לכן לא עוררנו כל חשד‪ .‬באותו זמן נפלה פצצה‬
‫בסביבה שלנו ועקרה חלונות ודלתות בבנין שלנו׳ גם חלק מקירות הבית ׳התמוטטו‪.‬‬
‫ארבע חברים שהיו אצלנו במעבר ירדו גם הם למקלט‪ .‬השוער והדיירים האחרים‬
‫נכחו פתאום כי אצלנו שוהים אנשים זרים שלא ירדו קודם לכן למקלט אף פעם‬
‫ולא היו רשומים כדיירי בית זה‪ .‬למחרת בבוקר׳ הקיפו אותנו שוב כוחות משטרה‬
‫והפעם היו אלה גרמנים‪ ,‬הובילו אותנו לשוואבהייץ׳‪ ,‬שם היה המטה הכללי של‬
‫הגסטאפו בבודפסט‪.‬‬
‫שוואבהייץ׳ שוכנת על גבעה באותו חלק של העיר הקרוי בודה‪ ,‬מקום יפה‪ -‬עם‬
‫גינות מסביב לבתים‪ .‬הגסטאפו תפס שם את הבנינים היפים ביותר ואת אחד‬
‫מאלה הפכו לבית סוהר זמני לצורך חקירות‪ .‬בזמן שהביאו אותנו לחקירה הראשונה‬
‫רוקנו‪ ,‬ראשית‪ ,‬כל את כיסינו והסירו מאתנו את החגורות ואחרי כן הכניסו‬
‫אותנו לבית סוהר‪ .‬זה היה כבר לפנות ערב‪ :‬הוכנסנו לתא‪ ,‬לחדר שבו שהו כבר‬
‫כעשרים וכמה איש‪ .‬הלילה עבר עלינו בין האנשים שלא הכרגום וגם הם לא‬
‫הכירו אותנו‪.‬‬
‫עם אור הבוקר‪ ,‬לאחר גישושים ראשונים׳ מצאנו כיי מצדים שם‪ ,‬ב ץ האסירים‪,‬‬
‫כשלושה או ארבעה פליטים יהודים‪ ,‬שנתפסו בכל "מיני עברות אחרות‪ .‬היו שם‬
‫‪133‬‬
‫גם גויים סלובאקים והיו גם הונגרים‪ .‬רוב האסורים נחשדו בפעילות פוליטית‪.‬‬
‫כמו כן התברר לגו כי בכל יום קוראים אנשים אחדים לחקירות‪ ,‬החקירות קשות‬
‫והחוזרים משם אינם מסוגלים ללכת‪ .‬מכים קשות‪ ,‬מרביצים ברגליים‪ ,‬באצבעות —‬
‫בעינויים שונים‪ .‬והכל בהתאם לטיב החקירה‪.‬‬
‫דרך מקרה הצליח פטר להבריח מעט כסף‪ ,‬למרות החיפוש שערכו בבגדיו‪.‬‬
‫בתא שרר מחסור גדול במזה ובסיגריות‪ .‬התחלנו לגלגל שיחה והתברר לנו שאפשר׳‬
‫באמצעות הסוהרים׳ אנשי ס‪.‬ס‪ ,.‬ובעד כסף רב להשיג לחם או סיגריות‪ .‬מסרנו את‬
‫הכסף לאחד שהיה מנהיג התא והוא הבטיח לנו לגשת לסוהר ולסדר את השגת‬
‫הלחם והסיגריות וכאשר אמנם הביא הסוהר את אלה ומסר אותם לידי מנהיג‬
‫התא — הלז נתן לנו שתי פרוסות לחם בלבד ואת כל השאר לקח לעצמו‪ .‬כן נתן‬
‫לנו שתי סיגריות ואת הקופסה כולה שמר לעצמו‪ .‬אנחנו שתקנו‪ .‬כעבור כמחצית‬
‫השעה — קראו לו והוא חזר לתא כעבור כשעתיים‪ .‬בעת היעדרו סיפר לי אחד‬
‫האנשים‪ ,‬גם הוא פליט מפולין‪ ,‬כי האיש ההוא שנקרא לחקירה אף הוא מפולין‪,‬‬
‫שמו יאנובסקי וכי האנשים בתא חושדים בו‪ ,‬שאינו אלא ״מוסר״ — מלשין —‬
‫השתול כאן על מנת לשמוע‪ ,‬להאזין ולהודיע על הכל למשטרה‪ .‬על כן יעץ לנו‬
‫להיזהר מפניו ולא לדבר‪ .‬עוד לפני צאתו של האיש הוא ניסה לרמוז לי על כך‬
‫ואנו אכן לא דברנו‪ ,‬אף כי יאנובסקי ההוא שאל אותנו‪ ,‬מה זה קרה לנו ומדוע‬
‫נאסרנו — אולם אנו ענינו‪ ,‬כי נתפסנו על לא עוול ותו לא‪.‬‬
‫עד לשובו של יאנובסקי ניצלנו את הזמן והתחלגו לארגן את החבורה‪ :‬אמרנו‬
‫להם שלא נרשה שכאן יקרה דבר כזה‪ ,‬שהאיש יקח לעצמו את רוב הלחם שקנינו‬
‫וכי מעתה כל האוכל והסיגריות שיובאו לתא — הכל יחולק שווה בשווה בין כולם‪.‬‬
‫בזה רכשנו מיד את אמונם של האנשים בתא המעצר ובמיוחד של שני בחורים‬
‫סלובאקים‪ ,‬חזקים ובריאים‪ .‬מסיפורם התברר לנו כי הם הבריחו מהונגריה אנשים‬
‫המעורבים בפוליטיקה‪ ,‬הם גתפסו והיו כבר בשתי חקירות‪ .‬הגרמנים ״מתחשבים״‬
‫בהם בתקווה להוציא מפיהם ידיעות על פרטיזנים וכר‪.‬‬
‫בין היתר גם נודע לנו כי הם כבר תכננו והתארגנו לבריחה מבית הסוהר‬
‫הזה אבל בגלל יאנובםקי הנ״ל לא יכלו לבצע את הפעולה מכיוון שבכל פעם כאשר‬
‫עמדו לעשות משהו חששו פן יאגובסקי יגלה הכל‪ .‬הבינונו כי עשרים איש בתא‬
‫יודעים שקיימת אפשרות לברוח‪ ,‬אבל אינם יכולים לעשות זאת בגלל יאנובסקי‪.‬‬
‫כאשר חזר יאנובסקי לתא פתחנו בשיחה על חלוקת כל הלחם והוצאנו לו‬
‫מהמיטה את כל ״רכושו״ וחילקנו בין כולם‪ .‬הוא ראה שאיבד את כל מעמדו‪ .‬אמרנו‬
‫לו גם‪ ,‬כי אם רק יפתח פה — לא ייצא מכאן חי‪ .‬הוא הספיק‪ ,‬כנראה‪ .‬לרמוז למשטרה‬
‫כי משהו הולך ונרקם בתא ועוד באותו יום קראו לו והוא לא שב יותר‪.‬‬
‫אז קיבלנו משני הסלובאקים‪ ,‬שהיו ממארגני הבריחה‪ ,‬את תכניתם‪ :‬על יד‬
‫הכניסה לתא‪ ,‬בפרוזדור‪ ,‬עמד שומר איש ס‪.‬ס‪ .‬מזויין‪ ,‬לתא היו שניי חלונות‬
‫מסורגים‪ ,‬באחד המקומות היה סורג אחד רפוי בקצהו׳ כלומד הוא לא היה מחובר‬
‫היטב לקיר‪ .‬הם גילו זאת במקרה‪ ,‬כאשר אחד מהם הביט החוצה מבעד החלץ‪ .‬הם‬
‫תכננו‪ ,‬בעזרת הספסל שעמד בתא‪ ,‬להכות בחוזקה בסורג הרופף ולברוח דרך‬
‫הפתח שייווצר‪ ,‬כלומר להספיק להסתלק בטרם שהזקיף יתפוס את אשר מתרחש‪.‬‬
‫הבית היה ׳מוקף בגינה ויער כך שלאחר כעשרים‪ ,‬שלושים מטרים מן הבית היתד‪,‬‬
‫אפשרות סבירה להימלט‪.‬‬
‫לאחר ששמענו‪ ,‬פטר ואני‪ ,‬את תכניתם ובדקנו אותה היטב‪ ,‬מצאנו כי הדבר‬
‫באמת אפשרי ונגשנו מיד לביצועה‪.‬‬
‫הודות לעמדה שרכשנו לנו בין יושבי התא אמרנו שגם אנחנו רוצים לילה‬
‫‪134‬‬
‫א ח ד ל י ש ת ע ל יד החלון‪ ,‬זה היה ב ל י ל ה ה ש נ י ב ה י ו ת נ ו ב ת א ה מ ע צ ר ‪ ,‬ה י ו ת ויש ש ם‬
‫י ו ת ר א ו י ר ‪ :‬א ב ל ל נ ו ה י ה כ ב ר ב ר ו ר מד‪ ,‬אנו ע ו מ ד י ם ל ע ש ו ת ‪.‬‬
‫לפנות‬
‫שלושה‬
‫ע ר ב באו ו ל ק ח ו א ת ש נ י ה ם ל ו ב א ק י ם ו ל א ר א י נ ו אותם' עוד‪ .‬היו שם‬
‫פ ל י ט י ם מפולין‪ .‬א ח ד מ ש ה אורנשסיין‪ ,‬ו ש נ י ש ש מ ו נ ש כ ח מ מ נ י ‪ ,‬ה נ מ צ א‬
‫כ י ו ם ב ב ל ג י ה ‪ .‬ה ו ר י ת י ל ה ם ל י ש ת ב ש ק ט ‪ ,‬כ י א ם כ ל ה ת א יידע שאנו ע ו מ ד י ם ל ב צ ע‬
‫א ת ה ב ר י ח ה ה ר י זד‪ ,‬י כ ש י ל א ת ה ת כ נ י ת וכי ר א ש י ת כ ל אני מעוניין שייצאו ה א נ ש י ם‬
‫ש ל נ ו ‪ .‬ס י פ ר ת י להם‪ ,‬בקיצור‪ ,‬מה אנו ע ו מ ד י ם ל ע ש ו ת ו ה ו ר י ת י ל ה ם ל ה י ו ת ערים‪.‬‬
‫א ך ל ה ע מ י ד פ נ י ם כ א י ל ו ה ם ישנים‪.‬‬
‫ערכנו‬
‫לנו תכנית פשוטה‪ :‬ראשית‬
‫רצינו‬
‫לעקור‬
‫ב כ ו ח א ת ה ס ו ר ג הרופף‪.‬‬
‫ח ש ב נ ו ל נ ד נ ד א ו ת ו ה ל ו ך וחזור בתקווה‪ ,‬ש מ ק ו ם ה ח י ב ו ר יישבר‪ .‬ב ה ת ח ל ה זה היד‪,‬‬
‫ק ש ה מאד‪ .‬ה ת ח ל נ ו ל ה נ י ע א ת הסורג‪ ,‬א ב ל מ צ א נ ו מ י ד כי זה ק ש ה מ א ד ‪ ,‬ע ש י נ ו‬
‫ז א ת ב ת ו ר נ ו ת והשגחנו א ם הזקיף א י נ ו מ ת ק ר ב או א ם אין מ י ש ה ו ב ת א מ ת ע ו ר ר ‪.‬‬
‫ל פ נ ו ת ע ר ב ה י ה הזקיף פ ו ת ח מ ד י פ ע ם א ת ה ד ל ת ו מ ס ת כ ל א ם ה כ ל ב ס ד ר ‪ .‬ל א ח ר‬
‫מ כ ן ה ו א ה פ ס י ק ׳ ייתכן שהוא נ ר ד ם ‪ ,‬מ פ נ י ש ל א ש מ ע נ ו כ ל ת נ ו ע ה בחוץ‪ .‬ב ח צ ו ת‬
‫א ת הזקיף‪ ,‬אז ה פ ס ק נ ו א ת ה פ ע ו ל ה ע ד ש ש ו ב ה ש ת ר ר ש ק ט בפרוזדור‪.‬‬
‫החליפו‬
‫כ ע ב ו ר כ ש ע ה ה ס ו ר ג כ ב ר ה י ה חופשי בידי‪.‬‬
‫ה ב א נ ו ב ח ש ב ו ן ש פ ט ר לא ר א ה כ ל כ ך טוב‪ ,‬ב פ ר ט ב ל י ל ה ‪ .‬אני י צ א ת י הראשון‬
‫ל א ח ר ש כ ו פ פ ת י ק צ ת א ת ה ס ו ר ג השני‪ ,‬ה ו צ א ת י ה ר א ש ‪ ,‬ע ש י ת י ת נ ו ע ת ס י ב ו ב בגוף‬
‫ו מ י ד הייתי בחוץ‪ .‬ה ג ו ב ה היה ב ע ר ך ש ל קומה‪ ,‬ה ב י ת ע מ ד מ ו ג ב ה מ ע ט ‪ ,‬פ ט ר קפץ‬
‫א ף ה ו א ו נ ת ת י לו יד ו פ ת ח נ ו בריצה‪ .‬כ א ש ר היינו ב מ ר ח ק ‪ ,‬א ו ל י של ‪ 150‬או ‪200‬‬
‫ק ש ה ל י ל ה ע ר י ך זאת‪ ,‬פ ת ח ו ע ל י נ ו ב י ר י ו ת ‪ .‬כ מ ו כן נ ו ר ו ר ק י ט ו ת ת א ו ר ה‬
‫מטר׳‬
‫לעברנו‪.‬‬
‫ל א ח ר מכן ה ת ב ר ר לנו‪ ,‬כי כ ש מ ו נ ה א י ש ב ר ח ו מן ה ת א ‪ :‬א ף א ח ד ב ת א לא ישן‪,‬‬
‫מ ה ש ל ו ש ה שהיינו מ ע ו נ י נ י ם בהם ב מ י ו ח ד ב ר ח ו שניים ב ל ב ד ‪ .‬ה ת ק ל ה ה ת ח י ל ה כ א ש ר‬
‫א ו ר נ ש ט י י ן ע מ ד לקפוץ‪ .‬הוא היה ל א ח ר ח ק י ר ו ת ‪ ,‬י ד י ו ו ר ג ל י ו היו פ צ ו ע ו ת ונפוחות‬
‫מ ה מ כ ו ת ‪ .‬הוא נ ש א ר ת ק ו ע ב א מ צ ע החלון‪ .‬ה ז ק י ף נ כ נ ס ו א מ ר ל ו ‪ :‬״ ר ד משם‪ ,‬א ת ה יודע‬
‫כ י א ס ו ר ל ע מ ו ד שם‪ ,‬כ ו ל ם צ ר י כ י ם ל ש כ ב עכשיו״‪ .‬ב ת ח ל ה הוא ל א ה ב ח י ן מה ק ר ה‬
‫כאן‪ ,‬א ך ה י ו ת ו ר א ה ש ה א י ש אינו זז מהחלון‪ ,‬נ י ג ש א ל י ו ו ר ק אז ה ת ב ר ר לו׳ לזקיף‪,‬‬
‫כ י ה א י ש נ מ צ א כ ב ר ע ם מ ח צ י ת גופו בחוץ‪.‬‬
‫א ת א ש ר ק ר ה ל א ח ר ב ר י ח ת נ ו נ ו ד ע לי מ פ י א ו ת ו א ו ר נ ש ט י י ן עצמו׳ ה ג ר כיום‬
‫ב מ ו נ ט ר י א ו ל ׳ ש ב ק נ ד ה ‪ .‬הוא ה ו ע ב ר מ ה מ ע צ ר ל ב י ת ח ו ל י ם — ו מ ש ם הוא ב ר ח ‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן נפגשנו בבודפסט‪ .‬בעת בריחתנו השתדלנו לא להיות קרובים לכבישים‪ .‬מיד‬
‫ע ם ב ר י ח ת נ ו ה ר ג ש נ ו ב ת נ ו ע ה ו ב פ ע י ל ו ת מ ס ב י ב ל ב י ת ‪ .‬ה ל י ל ה ה י ה חשוך‪ .‬ל א ה כ ר ת י‬
‫א ת ה ש ט ח ‪ .‬ג י ש ש נ ו וחיפשנו מ י ס ת ו ר ‪ .‬ה ג ע נ ו ל א י ז ה מ ק ו ם ו מ צ א נ ו ש ם כ נ ס י ה קטנה‪.‬‬
‫נכנסנו‬
‫ב ת ח י ל ה ל ח צ ר הכנסיה‪ ,‬ה ס ת ת ר נ ו ו נ ש א ר נ ו ש ם ע ד א ו ר ה ב ו ק ר ‪ .‬ע ם ש ח ר‬
‫ה ח ל ו ל ה ג י ע ה א נ ש י ם ה ר א ש ו נ י ם ל ת פ י ל ה ‪ .‬י ת ד א ת ם נ כ נ ס נ ו פנימה‪ ,‬ישמנו עצמנו‬
‫כאילו‬
‫באנו להתפלל ולאחר התפילה‬
‫יצאנו עם‬
‫האנשים‬
‫הראשונים אל‬
‫מחוץ‬
‫ל כ נ ס י ה ‪ .‬ל א ח ר שיצאנו מהאזור ש ל שוואבהייץ׳ ע ל י נ ו ל ח ש מ ל י ת ה ר א ש ו נ ה ונסענו‬
‫העירה‪.‬‬
‫)ארכיון ״משואה״ ‪ (35/1223‬י‬
‫‪135‬‬
‫קלרה‬
‫מעיו )מינצברג(‬
‫פעילות תנועתית בתחלת המלחמה‬
‫מלחמת העולם השניה מצאה אותנו במושבת מנהלים של התנועה בפבניצ׳נה‬
‫סמוך להרי מטרה‪ .‬החניכים הספיקו להגיע לביתם וקבוצת מנהלים‬
‫)‪,mwniema‬‬
‫המשיכה לטיול בהרי הטטרים אחרי סיום המושבה‪ .‬היינו בדיוק בקספרובי וירק‪,‬‬
‫)‪,>Kas rowy wierch‬‬
‫‪P‬‬
‫אחת הפסגות הגבוהות של אותה שרשרת הרים‪ ,‬אליה‬
‫הגענו ברכבת כבלים‪ ,‬כשהתחילו להגיע צווי קריאה להתיצבות לצבא הפולני‪.‬‬
‫היינו אז בגבול צ׳כוסלובקיה‪ ,‬לא רחוק ממקום חנייתו של הצבא הגרמני‪ ,‬שהספיק‬
‫לכבוש אותה כעבור ימים אחדים‪ .‬האוירה היתה מלחמתית ומתוחה ואף אנטישמית‪.‬‬
‫הרגשנו בכך בעת שרצינו לחזור הביתה ברכבת‪ ,‬אולם גורשנו ע״י יושבי ההרים‬
‫״הגוראלים״ שהשמיעו לעומתנו‪,,‬אתם היהודים תלכו ברגל״‪.‬‬
‫הייגו אז קבוצת ידידים‪ :‬ליאון לוסטיג וזושיה אשתו‪ ,‬דון גורן )גרינשפן(‬
‫והלינקה אשתו‪ ,‬ארטק מעין )קוולר( ואני‪ .‬מאז קשרנו את גורלגו זה בזה למשך כל‬
‫ימי המלחמה‪ .‬בדרך לא דרך הגענו לקרקוב‪ ,‬כאן כבר חפרו תעלות הגנה׳ אוירת‬
‫מלחמה היתד‪ .‬מורגשת בכל אזורי העיר‪ ,‬האנשים התגודדו וחפשו דרך כיצד לברוח‬
‫מפני הגרמנים׳ כי פשטו שמועות שהם הורגים‪ ,‬חונקים ורוצחים יהודים‪.‬‬
‫ב־‪ 9‬בספטמבר נכנסו הגרמנים לעירנו ריישא )ז׳שוב‬
‫_‬
‫י־‪-‬׳־‪*-‬״־*״‬
‫קבוצת‬
‫אנשי תנועה התארגנה והיתה מוכגה ליציאה אל מחוץ לגבולות העיר‪ .‬התחלנו לארה‬
‫חפצים‪ ,‬לעזור איש לרעהו באמצעים כספיים‪ ,‬להסתיר מסמכים שהעידו על פעילות‬
‫ציונית מאורגנת‪ .‬בינתיים נודע לנו על ההסכם שבין הגרמנים והרוסים בדבר‬
‫הגבול שיעבור ביניהם בשטחי פולין הכבושה‪ .‬הגבול שביניהם היה צריך להיות‬
‫הנהר סאן <‪ >san‬והיה עלינו לעבור את הנהר שבמקומות מסויימים היה עמוק‬
‫מאד וסוחף‪ ,‬המבצע הזה היה כרוך בסכנת טביעה‪.‬‬
‫הגרמנים‪ ,‬לא היו כנראה מרוצים מההסכם הזה‪ ,‬והופיעו אז כתובות על‬
‫מכוגיות משא גרמניות‪ :‬״החזיר הרוסי כל כמה שתיתן לו הוא ירצה עוד״ — האוירד‪.‬‬
‫היתד‪ .‬מתוחה מאד וגם לא היינו בטוחים אם באזור הגבול המצב הוא תקין וחששנו‬
‫מהסתבכות עם הגרמנים או עם הרוסים‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫בכדי לעבור מן השטח הגרמני לשטח הרוסי צריך היה‪ ,‬כאמור‪ ,‬לחצות את‬
‫הםאן — וזו היתד‪ .‬אחת המשימות הקשות ביותר‪ .‬היינו חייבים להתקשר עם מורי‬
‫דרך לא יהודיים שהצביעו על מקומות בהם המים רדודים יותר וגם בטוחים מבחינת‬
‫שמירת היחידות הצבאיות העוינות‪ .‬רבות היו הקבוצות של תנועתנו שנפלו בידי‬
‫נוכלים ומלשיגים ולמרות ששלמו כסף רב‪ ,‬לא הצליחו לעבור את הגבול‪ ,‬היו גם‬
‫רבים שטבעו‪ ,‬בין אלה חברתי רגינה מילר‪.‬‬
‫ניסיתי לעבור את הסאן ארבע פעמים עם קבוצות שומת‪ ,‬פעמיים הייתי עדה‬
‫ליסורים על אנושיים של חברינו וגם של אבי ז״ל שספג מכות אנושות אחרי שנתגלו‬
‫בבתים סמוכים לגבול‪ ,‬במצב קשה זה השארנו שניים מחברינו באזור הגבול והם‪:‬‬
‫נתנזון ופרוקוצימר ברונק וחזרנו העירה רצוצים‪ -‬מוכים ומושפלים — בכדי לחכות‬
‫להזדמנות נוספת למעבר‪.‬‬
‫הגרמנים הופיעו בעירנו ריישא רכובים על אופנועים בשאבק דרכים‬
‫דבוק לפניהם‪ ,‬ונראו בשדים מבהילים‪ ,‬רק עיניהם נראו ובלטו‪ .‬תוך דקות‬
‫אחדות דרשו מאתנו קערות מים חמים כדי לרחוץ את פניהם‪ .‬בכדי להטעות את‬
‫צבור היהודים הנפחד והנרגש‪ ,‬התחילו לחלק סוכריות לילדים וסיגריות למבוגרים‬
‫ואפילו קופסאות שימורים‪ ,‬שהיו יקרות מאד‪ .‬היהודים התחילו לצאת מהמחבואים‬
‫והדעה הכללית שרווחה בלב כולם היתד‪ .‬כי הם לא כל כך אכזריים‪ ,‬כפי שתארו‪ ,‬הם‬
‫אנושיים ואפילו טובים‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬בני הנוער‪ ,‬חשנו שזו רק העמדת פנים מתוך‬
‫רצון לרכוש את אהדת הצבור‪ :‬היה לנו שכן שהיה מספר ימים מוסתר — כי לא‬
‫הצליח לברוח‪ ,‬אחרי שקיבל כמה קופסאות סיגריות מהגרמנים וקצת צנימים התחיל‬
‫לשכנע אותנו שעלינו לקבל את מרותם ויהיה לנו טוב אתם‪ .‬למחרת ראינו אותו‬
‫בתוך קבוצת יהודים‪ ,‬מגולחי מחצית זקנם ופאותיהם שהגרמנים שמו אותם ללעג‬
‫ולקלס לעיני כל העוברים והשבים‪ .‬בל יום פקדו אותנו גזרות חדשות‪ ,‬כגון‪ :‬כופר‬
‫כספי גדול שאי אפשר היה לעמוד בו‪ ,‬מסירת פרוות‪ ,‬דברי ערך‪ ,‬מקלטי רדיו‪ ,‬כל‬
‫יום נפלו קרבנות חדשים מקרב אלה שהפרו את הפקודות‪ .‬הצעירים שבינינו‬
‫התמרדו והתנגדו‪ .‬זכור לי מקרה שחבר תנועתנו ושמו חיים ים נעמד בפתח ביתו‬
‫ולא נתן לגרמנים להיכנס לביתם החדש‪ .‬כתגובה על בך רצחו אותו ואת חלקי גופו‬
‫העבירו בין הבתים‪ ,‬לאמר‪ :‬״כך יקרה לכל אחד שיעז להתנגד לרצוננו״ — זכור‬
‫לנו גם מקרה של אחד מחבריגו מוגיק אלבן שרוצץ במוט ברזל את גולגלתו של‬
‫אחד הגרמנים‪ ,‬כשאסף אותם למגרש בכדי להובילם לעבודת כפייה‪ .‬כמובן שממנו‬
‫ומכל הקבוצה לא נשאר אפילו זכר‪ .‬כך הגיבו הגרמנים על כל מקרה של התנגדות‬
‫או התמרדות‪ ,‬שהיתה קיימת בקרב חברי תנועתנו‪ .‬עבודת כפיה‪ ,‬כמו שטיפת שקי‬
‫קמח במים קרים על יד הבארות בחוץ‪ ,‬ניקוי תחנות רכבת מפסולת וזוהמה —‬
‫ועוד עבודות בזויות ומשפילות הוטלו על אנשי רוח‪ ,‬כגון‪ :‬רבני העיר‪ ,‬מורים‬
‫ופרופסורים‪ ,‬בלי הבדל דת ומוצא‪ .‬בבל פעולה כזאת נפלו קרבנות לרוב מאלה‬
‫שהתנגדו ולא מלאו אחר דרישותיהם‪.‬‬
‫התחלנו מחדש לחפש דרך כיצד לעבור את הגבול‪ .‬ארבע פעמים‪ ,‬כאמור לעיל‪,‬‬
‫ניסינו וכל פעם חזרנו אחרי שהשארנו קרבנות על יד הגבול‪.‬‬
‫יום אחד הופיעו בביתי דון והלינקה גורן‪ ,‬רוז׳קה ונחום בלומנקרנץ וליאון‬
‫לוםטיג בברחם ממקומות מגוריהם לעבר הגבול‪ .‬ביתי הפך למקלט וסדנה להכנות‬
‫לפני חציית הגבול‪ .‬את כל הניירות והמסמכים אשר העידו על פעולתגו התנועתית‬
‫הסתרנו בעקבים ומתחת הסוליות‪ .‬עבד בביתי סנדלר שעשה את העבודות האלה‬
‫בהתנדבות‪ ,‬בכדי לעזור לבני נוער להימלט מהצורר הנאצי‪ ,‬גם כסף ודברי ערך‬
‫הסתרנו — בכדי להבטיח את קיומנו וקיום חבריגו שזרמו לעבר הגבול‪ .‬הכינונו‬
‫גם דברי אוכל — אמי אפתה לחם ועוגות בכדי להבטיח את קיומנו בימים הראשו־‬
‫‪137‬‬
‫נים‪ .‬ידענו כי בעיות כלכלה חמורות מחכות לנו‪ .‬אולם גם הפעם נכשלנו ורק בפעם‬
‫החמישית הצלחנו לעבור את הסאן לשטח הרוסי‪ ,‬גם הפעם המעבר היה קשור בסכנה‬
‫גדולה ולי קרה מקרה שמעדתי ונפלתי מגשרון לתוך המים ועלולה הייתי להסחף עם‬
‫הזרם החזק אלמלא דון גורן וליאון לוסטיג‪ ,‬אשר קפצו למים והצילו אותי‪ .‬רבים‬
‫גם טבעו אז בזרם החזק — היו גם רבים שנהרגו מכדורי האויב‪ ,‬אשר השיגו אותם‬
‫בעת שחצו את הנהר‪.‬‬
‫אחרי נסיונות נועזים ופעולות מאורגנות‪ ,‬שנעשו על ידי חברי תנועתנו כאשר‬
‫האחד עוזר לשני‪ ,‬הגענו ללבוב‪ .‬ידענו שעלינו לברך ברכת הגומל על שנצלנו‬
‫מצפרני הגרמנים‪ ,‬אך לא ידענו מה מחכה לנו בחסותו של הדוב הרוסי‪.‬‬
‫בלבוב פגשנו קבוצת חברים ואת אנשי ההגנה הראשית של התנועה‪ ,‬אשר‬
‫חיפשה דרכים‪ ,‬כיצד להציל יותר ויותר חברים‪ .‬היה שם ארטק קוולר — איש‬
‫לבוב — שגם מימן הרבה הוצאות בקשר להעברת חברים‪ ,‬היו שמעון ברגמן‪ ,‬מוריץ‬
‫וחנה סקודלסקי‪ ,‬שמואל פצנובסקי ועוד חברים רבים מקן לבוב‪ .‬היו אז דרכים‬
‫שהובילו ארצה‪ ,‬דךך גבול רומניה‪ ,‬עם שארית הצבא הפולני אשר גסוג ע״י בריחה‬
‫לרומניה‪ ,‬היו אלה דרכים קשות מאד עקב התנאים הגיאוגרפיים‪ .‬ההרים היו קשים‬
‫למעבר‪ ,‬יערות סבוכים וסכנה מצד האוקראינים שבלשו אחרי כל תנועה של יהודים‬
‫בודדים או קבוצות‪ .‬מעטים מאד הצליחו לעבור את הגבול בדרך זו — בין הבודדים‬
‫היה לונק גראואר )שחר( מריישא‪ ,‬י בקבוץ תל יצחק‪ .‬את הגבול הזה הצליחו‬
‫לעבור לרוב אלה שהיו עדיין בצבא הפולני והמשיכו לברוח עם הצבא‪ ,‬כל האחרים‬
‫היו נתונים לחסדי האוקראיגים ואלה הרגו ורצחו‪ .‬הדרך היותר בטוחה הובילה‬
‫שבליטא‬
‫)‪>Kowno. wuno, bida‬‬
‫דרך הצפון לאיזור לידה‪ ,‬וילנה וקובנה‬
‫המסלול היה‪ :‬מלבוב ללידה ברכבת‪ ,‬מלידה היה צריך לחצות את הגבול בתוך שלג‬
‫רב ובכפור עז‪ ,‬גם כאן נשקפה אמנם סכנה‪ ,‬אבל יותר מבחינת האקלים‪ ,‬אבל לא‬
‫היתד‪ .‬כאן סכנת מוות כמו בגבול הדרומי‪ .‬היה צריך לא פעם לשכב זמן רב בשלג‬
‫בכדי למצוא את שעת הכושר למעבר‪ .‬בין הראשונים שהצליחו לעבור היה שמעון‬
‫ברגמן‪ ,‬אבל הקשר אתו נפסק‪ ,‬כי הוא ישב איזה זמן בביאליםטוק ‪>ystok)B1a1‬‬
‫ולא הצלחנו להתקשר אתו‪ .‬כל אחד ניסה‪ ,‬אם כן‪ ,‬באופן עצמאי‪ ,‬מוריץ‪ ,‬חנה וליאון‬
‫החלו‪ ,‬לוסטיג הושיה היו הבאים אחריהם‪ .‬אחריהם עברתי אני׳ ואילו ארטק קוולר‬
‫אשר באותו זמן נפטר אביו‪ ,‬נאלץ להשאר בלבוב‪.‬‬
‫כ‬
‫ו ם‬
‫קשה לתאר אילו חיים שונים התגלו לעינינו כאשר עברנו את הגבול‪ ,‬גם‬
‫מבחינה כלכלית היה הכל שונה‪ .‬אותו משטר רוסי שרר בוילנה ובלבוב ובכ״ז‬
‫כמה שונה! בלבוב‪ ,‬למשל‪ ,‬היה צריך לעמוד לילה ומחצית היום בכדי לקבל מנת‬
‫סוכר או לחם וכאן יכולת להכנס ל״בקליה״ ובלי תור לקבל סוכר במחיר מהל‬
‫ולחם בשפע‪.‬‬
‫משם שלחתי אפילו חבילות להורי שנשארו בז׳שוב וכן גם לחברים רבים‪,‬‬
‫עליהם ידעתי שמצבם הכלכלי בשטחים הכבושים הוא רע מאד‪ .‬היה גם הבדל‬
‫עצום בפעילות המחתרתית והתנועתית‪ .‬בלבוב הכל נתון היה בסכנה גדולה והמצב‬
‫נעשה בכל פעם קשה יותר‪ ,‬כי התחילו ברדיפות וחיפושים אחרי אנשי ״הנוער‬
‫הציוני״‪ ,‬היו חוקרים אם קיימת פעילות ציונית ובמיוחד חקרו בכל יום את מולק‬
‫)שמואל( פצנובסקי והיו שואלים אם הוא ראה את ארטק קוולר‪ ,‬אם הוא פעיל‬
‫בתנועה‪ ,‬אם מתאספים במחתרת ומה התכניות לעתיד‪ .‬בידי החוקרים היו כל עתוני‬
‫״הנוער הציוני״ שיצאו לאור לפני המלחמה ומתוכם העלו מאמרים של אנשי התנועה‬
‫כנגד המשטר הקומוניסטי‪ .‬מולק עמד בגבורה בחקירות ולא הוציא מפיו אף שם‬
‫אחד של חברי התנועה ולא סיפר על אף מקרה של פעילות ציונית‪.‬‬
‫לעומת זאת• התגלו לנו בוילנה חיים חדשים‪ ,‬כאן פעל ״בית חרושת״ לזיוף‬
‫‪138‬‬
‫תעודות ורשיונות יציאה‪ .‬מכמה רשיונות יציאה שחולקו על ידי קונסולים של‬
‫מדינות קטנות כמו ג׳מייקה — נעשו מאות ואולי אלפים והשלטונות הסוביטיים‬
‫הסתכלו בהתחלה על הפעילות הזאת בסלחנות‪ .‬לא ייתכן הדבר׳ שלא ידעו כי לא‬
‫חולקו כל כך הרבה היתרי יציאה על ד י הקונסולים — וכמובן שרבים הצליחו בדרך‬
‫זו לעזוב את ליטא ולהגיע לארץ ישראל‪ .‬חלק עבר לשנהאי כמו שמעון ברגמן‪,‬‬
‫ליאון אילוטוביץ ואחרים‪ ,‬חלק קיבל היתרי יציאה דרך טורקיה‪ ,‬כמו חנה ומוריץ‬
‫סקידלסקי‪ .‬אני קבלתי ניירות אמיתיים לקרסו־ < ‪ >carasa‬הניירות היו של‬
‫יעקב וירקליך‪ ,‬אחד מפעילי ה‪.‬א‪.‬ז‪) .‬הסתדרות אקדמאים ציונית( מלבוב‪ ,‬שבינתיים‬
‫הצליח לעבור את הגבול ולהשאיר בידי את הניירות האמיתיים שקיבל מקונסול‬
‫קירסו‪ ,‬תעודות חתומות בחותמת אמיתית‪.‬‬
‫בוילנה היתה אוירה של עליה והפעם נראו כאילו סימנים של פעמי הגאולה‬
‫מתקרבים‪ .‬קבוצות רבות יצאו והצליחו למרות הניירות המזוייפים׳ ליווינו פעם‬
‫רכבת של עולים ובה נסע זאב איבנסקי‪ ,‬חבר התנועה מלידה )כיום חבר עין חרוד(‬
‫שיצא אז לארץ ישראל‪ .‬הרכבת יצאה‪ ,‬כששירת ״התקוה״ בוקעת מפי העולים‪ .‬אני‬
‫זוכרת שטייס רוסי רצה להכנם לאותה רכבת ולא נתנו לו מקום‪ .‬קשה היה להאמין‬
‫שהיה זה אותו משטר כמו בלבוב‪ .‬עבורנו היו אלה פעמי המשיח‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫אבל גם כאן התערער המצב במהרה‪ .‬עד אז העלימו השלטונות עין מהמתרחש‬
‫למרות שידעו שכמה עשרות רשיונות הפכו למאות )ואולי אלפים(; אבל כנראה‬
‫שיד מלשינים היתד‪ .‬בדבר ובבת אחת השתנה היחס והתחילו חקירות ורדיפות‪.‬‬
‫ביום בהיר אחד הופיעו רשימות ״העולים״ ב־גק‪.‬וו‪.‬ד‪ .‬ועל האנשים הוטל להתייצב‪.‬‬
‫ברשימה היה כלול גם שמי לפי הניירות שהיו בידי‪ .‬כמנוסה׳ למה מסוגלים‬
‫הסובייטים לעשות ביחס לנוער ציוני מאורגן׳ התחננתי לפני חברי‪ ,‬שלא יעזו‬
‫להתייצב ב־נ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ ,.‬אבל היו כאלה שפחדו להשאר בוילנה‪ ,‬פן לא ימצאו מחבואים‬
‫והלכו להתייצב‪ .‬בין אלה היו חיים קורנרייך‪ ,‬יולק פריילך מנוביסונץ‪ .‬את כולם‬
‫הביאו לרכבת מיוחדת ופוצצו אותה בפרברי העיר קאונס ‪о‬״‪ >кашт‬היא קובנה‪.‬‬
‫אני ניצלתי הודות לכך שלא הלכתי להתייצב‪ ,‬ברחתי לפנות בוקר‪ ,‬באתי‬
‫לתחנת הרכבת בכדי לנסוע חזרה ללבוב‪ .‬שם נשארו ארםק ועוד חברים רבים‬
‫וחיכו לסידור הרשיונות על ידי‪ .‬בתחנת הרכבת בדקו את המסמכים האישיים‪,‬‬
‫הייתי בסכנה גדולה כי נודע לי שחיפשו אותי על שלא התייצבתי לפי פקודתם‪,‬‬
‫ברגע האחדה בתחנת הרכבת קבלתי ניירות מבחורה ילידת ליטא שלוותה אותי‬
‫והצילה על ידי כך את חיי‪.‬‬
‫להמשיך לשבת בלבוב היה מסוכן ביותר‪ ,‬ראשית‪ ,‬קשה במיוחד היה מצבם‬
‫של אנשי התנועה שעלו על עקבותיהם ורצו בכל מחיר לדעת על פעולותיהם‬
‫המחתרתית‪ .‬בינתיים היתה הרשמה של הבז׳נצים )פליטים( על מנת לחזור לשטחים‬
‫גרמניים‪ .‬רבים מחברינו נרשמו מתוך אשליה ותקווה שהרי בשטח הגרמנים‬
‫רדיפות הציונים לא היו בתוקפם — וחשבו שהחיים שם התארגנו במקצת‪ .‬אל נשכח‬
‫שזו היתד‪ .‬עוד תקופה לפני המשלוחים למחנות‪ .‬בלילה אחד — הקיפו יחידות‬
‫צבאיות — רוסיות‪ ,‬את בתי היהודים והתחילו להוציא לסיביר את כל אלה שנרשמו‬
‫לחזור לגרמניה‪ .‬בין אלה גם דון והלינקה‪ ,‬נחום ורוזד‪ .‬ועוד רבים אחרים‪.‬‬
‫גם הפעם ניצלתי במקרה — כשבאו לקחת אותי — כי התגגדתי ממש בכח‬
‫להוצאתי מהבית‪ ,‬ארטק קוולר היה אז מוסתר בבית והיה בחסותו של קובה מצגר‬
‫שנתן לו אשור על כך שהוא גר שם‪ .‬נשארגו בלבוב‪ ,‬ארטק ואנכי‪.‬‬
‫מצאנו שוב קשר עם אלה שנשלחו לרוסיה‪ ,‬שלחנו להם חבילות מזון ועודדנו‬
‫אותם במכתבים‪ .‬דוב אנשי תנועתנו הועברו אז לברית המועצות‪ ,‬לעבודות כפייה‬
‫•‬
‫מדינה זעירה בדרום אמריקה‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫ק ש ו ת כגון מ כ ר ו ת ‪ ,‬א ב ל ב ד ר ך זו נ י צ ל ו מ ה מ ו ו ת ה ב ט ו ח ש צ י פ ה ל ה ם א צ ל ה ג ר מ נ י ם ‪.‬‬
‫ה י ש י ב ה ב ל ב ו ב ה פ כ ה ש ו ב ל ה י ו ת מ ס ו כ נ ת ‪ ,‬ה ג י ע י ו ם ה ־ ‪ 2 2‬ב י ו נ י ‪ ,1940‬כ א ש ר‬
‫באופן מ פ ת י ע נ כ נ ס ו ה ג ר מ נ י ם ‪ .‬ישבנו אז ב פ א ר ק ו ש מ ע נ ו א ת ה ר ו ס י ם א ו מ ר י ם כ י‬
‫ה י ר י ו ת ה נ ש מ ע ו ת מ ק ר ו ב הן י ר י ו ת ש ל א י מ ו נ י ם מ א ש ק ר ה ‪ .‬א ו ל ם ה י ת ה זו ה ת ק פ ה‬
‫מוחצת‬
‫ש ל ה ג ר מ נ י ם ‪ .‬ו ל מ ח ר ת ר א י נ ו שיירות ס ו ב י י ט י ו ת‬
‫בורחות ואת‬
‫הגרמנים‬
‫ה ג א ו ו ת ג י ם ש ו ל ט י ם ב מ צ ב ‪ .‬ב ה ת ח ל ה ה ר ג ש נ ו ה ק ל ה ש ה ת פ ט ר ג ו מ ה ד ו ס י ם הרודפים‪.‬‬
‫אותנו — ב ת ו ר ציונים‪ ,‬א ב ל מ ה ר מאד נוכחנו לדעת כ מ ה אכזריים ה ם הגרמנים‪.‬‬
‫ל ב ו ב היתד‪ .‬ה ע י ר ‪ ,‬ב ה ה ת ח י ל ו המשלוחים הראשונים‪ .‬ה כ ל ח ש ב ו ב ה ת ח ל ה ו ה א מ י נ ו‬
‫ש ש ו ל ח י ם א ת ה י ה ו ד י ם ל ע ב ו ד ו ת כפייה ל ש ט ח י ם ה כ ב ו ש י ם ‪ ,‬א ב ל מ ה ר מ א ד הבינו‬
‫א ת השקר הגדול‪.‬‬
‫כ ל ס י מ ן חיים ל א ה ג י ע מן ה א נ ש י ם ש נ ש ל ח ו ל ע ב ו ד ה ‪ .‬ש ו ם י ד י ע ה ל א נ ת ק ב ל ה‬
‫ב מ ש ך כ ל הזמן‪ ,‬ק ש ה ו א כ ז ר י ב מ י ו ח ד ה י ה ״יום פ ט ל ו ר ה ״ ‪ :‬ה ג ר מ נ י ם ח ב ר ו אז יחד‬
‫ע ם ה א ו ק ר א י נ י ם ‪ ,‬ש ו ט ט ו ב ר ח ו ב ו ת ו ב ב ת י ם והוציאו ל ה ו ר ג כ ל י ה ו ד י ש פ ג ש ו ב ד ר כ ם ‪.‬‬
‫ב א ו ת ו יום‬
‫ה צ ל י ח ו ‪ .‬ל ה ו צ י א מבתיהם הרבה מאנשי תנועתנו‪.‬‬
‫ב א ו ת ו 'יום נ י ם פ ה‬
‫ב ש כ ו נ ת ב ר י ג י צ ק י ה ר ב י ח ז ק א ל לוין‪ ,‬ר ב ה ה ר א ש י ש ל ל ב ו ב ; ר א י ת י כ י צ ד ה ת ע ל ל ו‬
‫בבנות‬
‫י ה ו ד י ו ת ש מ צ א ו א ו ת ן במחבואים‪ ,‬רוצצו י א ת ר א ש י ה ן ע ל ט נ ק י ם ע ז ו ב י ם‬
‫שעמדו ב ר ח ו ב ו ת העיר ן • ה ם פרצו לדירתנו אך בנס הצלחנו להינצל‪ .‬א ח ר י הפוגרום‬
‫ה ח ל ט נ ו ' ל ה ת א ר ג ן מ ח ד ש ו ל ה ו צ י א א ת א נ ש י ה ת נ ו ע ה לווארשה‪ .‬א נ ש י ת נ ו ע ת נ ו פ ע ל ו‬
‫ב מ ח ת ר ת ו כ ב ר מ צ א ו מ ק ו ר ל ה כ נ ת ניירות אריים‪ .‬א ח ת ה ד ר כ י ם ה ב ט ו ח ו ת ו ה מ ע נ י נ ו ת‬
‫נפתחה‬
‫ע ב ו ר נ ו ב א מ צ ע ו ת ת ח נ ת ע י ב ו ד המשי ש ב מ י ל נ ו ב ק‬
‫ע ב ד ח ב ר תנועתנו זבישק אוברלנדר מביילסקו‬
‫<‪.1е18ко>в‬‬
‫)‪(Miianowek‬‬
‫שם‬
‫ה ו א היד‪ .‬ש ו ל ח ל נ ו‬
‫ללבוב קופסאות גדולות ע ם קוקונים )גלמים ש ל פ ר פ ר י המשי( ואנחנו נ ס ע נ ו עם‬
‫הקופסאות‬
‫האלה בצרוף תעודה מיוחדת‪ ,‬שזיכתה אותנו בנסיעה‬
‫ברכבת לתחנת‬
‫ה מ ש י ב מ י ל ג ו ב ק ע ל י ד ו א ר ש ה על מ ג ת ל ק ב ל א ת ה ת מ ו ר ה ב ע ד ה ט י פ ו ל ב ג ל מ י ם אלה‪.‬‬
‫ה י ת ה זו א ח ת ה ד ר כ י ם ה ב ט ו ח ו ת ו ה ב ד ו ק ו ת ‪ .‬ב ד ר ך זו ה ג ע נ ו ה נ ק ה ט א ו כ נ ר ‪,‬‬
‫א ש ת ו ש ל מ י ל ק ‪ ,‬זושיה א נ י ועוד ח ב ר י ת נ ו ע ה א ח ר י ם ‪.‬‬
‫הייתי ב י ן ה ר א ש ו נ ו ת ש ע ז ב ו א ת גיטו ל ב ו ב ו ה ת ח ל ת י ל א ר ג ן נ ס י ע ה לוארשה‪,‬‬
‫ר ב י ם ה צ ל י ח ו ג ם ע ל י ד י מ ו ר ה ד ר ך נ ו צ ר י ש ה י ה לנו ו ש מ ו ר ש ק ה — א ך ר ב י ם גם‬
‫נ י ס פ ו ב ד ר ך ‪ .‬ב ו א ר ש ה ‪ ,‬ש כ ב ר ה י ת ה ד ו מ ה ל ע י ר רפאים‪ ,‬ה מ ש כ נ ו ב פ ע ו ל ה מ א ו ר ג נ ת‬
‫בין ח ב ר י‬
‫התנועה והתלכדנו מחדש לעבודה‬
‫במחתרת‪ ,‬אף כי‬
‫בתנאים‬
‫שונים‬
‫לחלוטין — תנאי ת ו פ ת וחדדה‪.‬‬
‫)ארכיון ״משואה״ ‪(35/1087‬‬
‫‪140‬‬
‫קלמן המר‬
‫זיוף מסמכים בזמן המלחמה‬
‫האם עלה פעם על דעתנו בזמנים כתיקונם‪ ,‬לפני המלחמה‪ ,‬שנוכל לא רק‬
‫להיעזר בניירות מזוייפים‪ ,‬אלא גם להכין אותם בכמות ובאיכות הדרושות ובהתאם‬
‫לצורך ?‬
‫מובן מאליו שהמציאות האכזרית שנקלנו בה על כל צעד ושעל‪ ,‬אי היכולת‬
‫לברוח ואיום ההשמדה‪ ,‬הכריח אותגו לאחוז בכל האמצעים להגנה עצמית‪ ,‬כדי‬
‫שנוכל להתחפר באיזה חור נידח ולהימלט מפני הסתה רצחנית‪ ,‬לאמץ את כל כוח‬
‫הסבל ולהחזיק מעמד‪ .‬כל פיסת נייר‪ ,‬המסווה את זהותנו שימשה לנו חוט שדרה‬
‫שסביבו בנינו את מציאותנו השברירית‪ ,‬הצולעת‪ ,‬הלא בטוחה‪ ,‬הזמנית‪ .‬כל‬
‫‪ p a s s i e r s c h e i n‬הוא רשיון‬
‫התהליך הזה התחיל מתיקונים קטנים‪ .‬התוקף של‬
‫מעבר‪ ,‬הלך ופג‪ ,‬לא היתה שום אפשרות לחדשו‪ .‬הקת בלתי ניכר של תאריך‬
‫הצליח — בדרך כלל‪ .‬כל רשיץ מעבר הודפס במכונת כתיבה‪ .‬הצטרכנו למצוא‬
‫מכונת כתיבה מתאימה‪ ,‬דומה‪ ,‬ולהדפיס בזהירות ובדייקנות את שמנו במקום שם‬
‫אחר שנמחק‪ .‬זו היתה שנת ‪.1940‬‬
‫עם הזמן הכל נעשה מסובך ומסוכן יותר‪ ,‬ככל שההגבלות ביחס ליהודים‬
‫היו יותר חריפות‪ ,‬כן קטנים היו הסיכויים להשתמטות‪ .‬בשנת ‪ 1941‬עוד אפשר‬
‫היה לנסוע ברכבת ולנוע‪ ,‬אם מראה הפנים היה ארי ובכיס היתה מונחת תעודת‬
‫זהות עם צלום עצמי ושם נוצרי‪ .‬כיצד להשיג מיסמך כזה ז צךיך היה בפשטות‬
‫לפנות לעיריה או מועצה מקומית‪ .‬אבל איפה נולדת? מה שם ההורים? באיזו‬
‫כנסיה היתד‪ .‬הטבילה? באיזה בית ספר למדת ועוד שאלות רבות״כגון אלה‪,‬‬
‫שכל תשובה עליהן חייבת היתד‪ ,.‬צריכה להיות מהימנה — דךך זו יכלה להוביל‬
‫ישר לבית הסוהר‪ .‬חיפשו לכן דרך אחרת‪ .‬מן ההכרח היה לקנות ״קומפלט״ שלם‬
‫של תעודת לידה‪ ,‬טבילה‪ ,‬תעודת זהות‪ ,‬נוסף על כך להיות רשום ברישום תושבים‬
‫לפי השם שמתוך סיבות מוסיימות היה נראה נוח באותה שעה‪.‬‬
‫דרך זו היתה מסוכנת‪ .‬בהתחלת שנת ‪ 1942‬הוכרחת להחליף את תעודת הזהות‬
‫‪141‬‬
T
:
7
S C H U ^ Z P A S S
Inhaber diosee Sehut1passe4 besitzt dio s c h w e i z e r i s c h e S t a a t s a n g e h o r i g k e i t
nicht
Schweizerische Gesandtschaft
A b t e l l u n q fur
Intorcbbnn
Schutzpas•- Nr
"
,
Staatsanqahorigkelf das Schutipasslnhabars
Na
4
‫ וו‬и
Vorname,
1
\ ,
‫י‬1
V I
иг
Gcbd 15da i m
j r ^ r 1% I T *
Helmatort
‫י‬
Geburt art
WoWrt
4 v
B*‫׳‬ut
L‫״‬
D»t InhdDpr a I (-4(. 5 SchLt/pa&1»c beglbt blch nach
D
‫ירי‬
* ‫יי‬
e SLhLapa s i‫׳‬t gt-lUg bis
ро^гтпЬ(
г‫*׳‬Я&^Ц
+* ‫״‬
+
+
‫׳‬1 ‫*ר‬
Signalement
1
Па InhabaraiosesSciut pnsbeedorfd oSchr eiz nurmlldem
Vtbun e ne
Kuiporcrflcs
4
к h * 4 / r chrn Aunlands erfrotung brtrotrn
*
Auagestellt am
r
dcfiandare К о т pchnn
S npel
|
U
or ch Ht
.‫ התעודה והשמות זויפו ןףי אנשינו‬.‫תעודת־חסות )שוצפאס( של הצירות השוויצרית בבודפסט של קלמן המר ורעיתו‬
I
‫המזוייפת ל‪кеппкапе -‬‬
‫כיצד ניתן לקבל במטה המשטרה תעודת זהות אמיתית‬
‫על סמך תעודת הזהות המזוייפת?‬
‫המעגל הלך ונסגר‪ .‬הלולאה סביב הצואר מתהדקת‪.‬‬
‫בקורת תמידית נערכת ברחובות‪ ,‬תחנות רכבת ומקומות ציבוריים אחרים‬
‫ובכל פעם יותר ויותר; הנועזים נופלים בידי הגיסטאפו‪ ,‬היהודים כלואים בגיטאות‬
‫ומחנות ריכוז והתקוה היחידה לצאת משם ולהינצל ולהציל חיי קרובים היא‬
‫באמצעות ניירות אריים‪ ,‬תעודת זהוי מזויפת‪.‬‬
‫ומי שאין לו חזות ״ארית״ לא יעיז לזהות את עצמו בתעודת זהוי כזו‪.‬‬
‫ממשיכים בתחבולות‪ .‬הנה גודע שמישהו בגיטו השיג ניירות הוגגריים׳‪,‬‬
‫מנצנצת תקווה‪ ,‬הניירות האלה מאשרים אזרחות הונגרית והרשות הגרמנית מכבדת‬
‫ניירות אלה במובן זה שתושבי חוץ אינם חייבים לענוד את הטלאי הצהוב‪ ,‬שהיה‬
‫מחובתו של כלי יהודי לעשות‪ .‬צריך‪ ,‬אם כן‪ ,‬לנצל את הדבר‪ .‬בעל ניירות אלה‬
‫מסכים׳ למזלנו‪ ,‬לעזור ולהשאיל לנו את הניירות לשנוי מתאים‪.‬‬
‫הניירות המקוריים שנתקבלו מהונגריה‪ ,‬קלים מאד לשינוי‪ .‬הם הודפסו‬
‫במכונת כתיבה בתוספת חותמות אחדות‪ ,‬דבר של מה בכך‪ .‬מדפיסים במכונה את‬
‫הטכסט ההונגרי הבלתי מובן‪ ,‬משנים את השמות ותאריכי הלידה ואת החתימות‬
‫והחותמות מזייפים‪ .‬אבל מה הלאה י מה לעשות עם מיסמך שאיש לא יודע לפענחו ז‬
‫אגי מחליט לתרגמו לגרמנית‪ ,‬במטרה זו הנני מסכן את חיי‪ ,‬נוסע לקרקוב למצוא‬
‫מתרגם מוסמך‪ .‬אני מוצא פולני הגון ורחמן ומצליח לשכנעו׳ לתרגם את המסמך‬
‫לגרמנית‪ .‬המסמכים האלה כשהם בכיס מוסיפים תקווה קלושה ומעודדים למלחמה‬
‫עם הברבריות הגרמנית‪.‬‬
‫על כל פנים אם מחליטים על בריחה מהגיטו׳ צריך להצטייד בנוסף לתעודת‬
‫זהות גם בתעודה ממקום העבודה המאשרת את הנסיעה בתפקיד‪ .‬ברשותנו היו‬
‫גליונות ריקים‪ ,‬שנגנבו ממוסדות ומפעלים מתאימים‪ ,‬חותמות וחתימות זוייפו‪.‬‬
‫כמובן‪ .‬לדאבוננו כל התקוות נראו בלתי ריאליות במפגש פנים אל פנים עם המציאות‪,‬‬
‫מכיוון שהפולנים שרחרחו את היהודי מרחוק‪ ,‬היו מוסרים אותו בידי הגיסטאפו‪.‬‬
‫במקרה כזה לא הגנו על היהודי החשוד שום נידות׳ ודינו היה מוות‪.‬‬
‫ב־‪ 1943‬נתעוררה תקווה חדשה והיא שבריחה לצ׳כוםלובקיה והוגגריה‪ ,‬שתי‪.‬‬
‫המדינות שעדיין לא נשלטו באופן מלא ע״י הגרמנים‪ ,‬יכולות לשמש מקום הצלה‪.‬‬
‫התברר שהמשטרה ההוגגרית נתנה גושפנקה חוקית ל״ניירות אריים״׳ של‬
‫הפליטים היהודים ובו בזמן היתה שולחת אותם לכפרים נידחים שונים על מנת‬
‫למנוע ריכוז של אלמנטים זרים בפודפשט‪ .‬בהתחלת‬
‫‪ 1944‬כובשים‪ ,‬לצערנו‪,‬‬
‫הגרמנים את הונגריה שבה נמצא כבר מספר ניכר של פליטים יהודים מפולניה‪,‬‬
‫יוגוסלביה וסלובקיה ויש צורך דחוף לצייד אותם במסמכים חדשים שיוכלו‬
‫להוכיח את מוצאם הארי‪.‬‬
‫מתחיל מירדף חדש וחיפושים אחרי יהודים בכל הכפרים המבוצע ע״י עוזריו‬
‫ההוגגריים של אייכמן‪ .‬היהודים נאלצים לברוח משם לעיר הגדולה — בודפשט‬
‫— שבה יותר קל להסתתר‪ .‬את הרשיון לעזיבת הכפר ואישור המעבר לנסיעה‬
‫ברכבת‪ ,‬שמקודם סיפק המוכתר — ראש המועצה הכפרית — ללא קשיים‪ ,‬עלינו‬
‫לזייף עתה בעצמנו‪.‬‬
‫בואם של כל היהודים האלה מהכפרים והמחנות לבודפשט‪ ,‬מטיל עלינו‬
‫תפקיד עצום וכבד מאד‪.‬‬
‫הצעד הראשון הוא מציאת מקום לינה או חדר‪ ,‬כל דייר חייב להירשם במשטרה‪.‬‬
‫מכיוון שאסור שהמשטרה תדע על כתובתנו ״מקילים״ אנו על השוער ומסדרים‬
‫‪143‬‬
‫לבדנו את ״הרישום״‪ .‬את ספר הרישום‪ ,‬לוקח הדייר למראית עין למשטרה‪ ,‬מחתים‬
‫בחותמת שלו והרישום בוצע‪ .‬באותה צורה מבטלים גם את הרישום‪ ,‬במקרה של‬
‫החלפת המקום‪ .‬בשום מקרה אסור לגשת למשטרה לביטול הרישום אם לא קבלנו‬
‫מהם את הרישום הראשון‪ .‬העבודה היתד‪ .‬מרובה‪ ,‬כי אסור היה לשהות׳ מטעמי‬
‫בטחון‪ ,‬באותה כתובת‪.‬יותר משגיים עד שלושה שבועות‪.‬‬
‫חדר קטנקטן בעלית הגג גדוש היה חותמות של כל המחוזות והקומיסריטים‬
‫של בודפשט‪ .‬בתקופה מאוחרת יותר מספקת המשטרה בצרוף לתעודת רישןם גם‬
‫תלושי מזון‪ .‬זו מלכודת‪ ,‬כי בידי כל אזרח צריכים להיות תלושי מזון‪ .‬אנו קונים‬
‫אותם‪ ,‬את תלושי המזון האמיתיים או'המזוייפים בשוק השחור‪ ,‬אצל טיפוסים ‪-‬‬
‫חשודים ומחלקים אותם ביחד עם תעודת הרישום‪ .‬אנו משנים בכל פעם׳ מטעמי‬
‫בטחון‪ ,‬את מקום מפגשנו‪ ,‬בגנים צבוריים‪ ,‬כנסיות‪ ,‬בתי שימוש וכר‪ .‬שם היה‬
‫המשרד שאליו הביאו וממנו לקחו את ספרי הרישום מצויירים בחותמות מתאימות‬
‫וחתימות‪ ,‬בקומיסריאט הפרטי שלנו‪.‬‬
‫לפתע נודע לנו שלמשטרה ההונגרית הגיעה שמועה על פעולתנו‪ ,‬השתדלנו‬
‫לכן לעבוד בקונספיציה מוגברת‪.‬‬
‫למרות אמצעי הזהירות שנקטנו חיכו לנו׳ לעיתים תכופות‪ ,‬במקומות המפגש‬
‫סוכני המשטרה החשאית‪ .‬לא תמיד עלה בידינו לזהותם מרחוק ולכן קרו‪.‬כמה‬
‫מאסרים‪ ,‬אך למזלנו לאחר התערבות מתאימה שוחחרו כולם‪ .‬באחת הפעולות‬
‫האלה שנערכה בגן‪ .‬צבורי‪ ,‬עלה בידי אירנה‪ ,‬שתמיד היתד‪ .‬עמוסה בניירות מחשי­‬
‫דים — להימלט ממש מצפרני הבלשים‪ .‬כל יום הביא גזירות חדשות‪ .‬הגרמנים‬
‫משתלטים על הונגרים‪ ,‬הממשלה מתפטרת — וסלשי וחבר הפאשיסטים ההוגגרים‬
‫מגיעים לשלטון‪ .‬כעת כל אחד זקוק לאישור תעסוקה קבועה‪ ,‬כי אחרת אינו יכול‬
‫להתגורר בבודפשט‪ .‬היהודים ההונגרים גכלאים בגיטו‪ ,‬אך לגו כמו לכל האריים‪,‬‬
‫מותר לנוע באופן חופשי בעיר‪ .‬אנו מזייפים תעודות עבודה של כל מקומות‬
‫התעסוקה בבודפשט‪.‬והמחוז‪.‬‬
‫בתקופה זו‪ ,‬אנו מעבירים שליחים לערים ולעיירות לצורך הסברת המצב‬
‫ליהודים ההוגגריים — על מה שצפוי להם בגיטו ובמחנות המוות‪ .‬מציעים להם‬
‫אספקת ניירות ותעודות שיוכלו‪ ,‬בתור אריים‪ ,‬להיחבא או לברוח‪ .‬לצערגו רובם‬
‫של היהודים ההונגריים אינם מנצלים את העזרה המוצעת להם — אם מתוך פחד‬
‫או שאינם מאמינים שאמנם זה עלול לקרות‪ ,‬או שאינם תופסים את מצבם הרציני‬
‫והטרגי‪.‬‬
‫סתיו ‪ — 1944‬כל יהודי נאבק למען להישאר‪ .‬בחיים‪ .‬מופיעות תעודות חדשות‬
‫שאותם משתדלים להשיג יהודי‬
‫‪. scimtzpass‬‬
‫הפעם בצורת תעודת חסות‬
‫הונגריה בממון רב‪ .‬״שוצפאס״ שוייצרי כזה‪ ,‬הוא אישור של אזרחות של‬
‫אחת המדינות הדרום אמריקאיות‪.‬‬
‫לנו היהודים פליטי פולין‪ ,‬אולי גם לנו תעזור תעודת חסות כזו‪ ,‬עלינו להשתדל‬
‫להשיג אותן בכוחות עצמנו‪ .‬אישור כזה מדגיש בפירוש שנושאו אינו אזרח‬
‫שוייצרי‪ .‬עלינו למצוא‪ ,‬אפוא‪ ,‬אישור אזרחות מקורי שישמש לגו כדוגמה‪ .‬מוצאים‬
‫שיהיה סלבדור׳ מילא‪ :‬עתה צריך להפעיל‬
‫‪Salvador‬‬
‫תעודה כזו של מדינת‬
‫מכונת צילום‪ ,‬להכנת העתקי צילום עם סדרה חדשה של חותמות וחתימות שהם‬
‫מומחיותה של ורה‪.‬‬
‫אנו עובדים במלוא הקיטור‪ ,‬שבוע‪ ,‬שבועיים ועשרות •מסמכים מוכנים‪ .‬כיצד‬
‫להשיג תעודת חסות שוייצרית'לאזרחות זו‪ ,‬בטח לא גקבל זאת משגרירות שוייצרית‬
‫במתנה‪ .‬לכן אחד מבחורינו יוצא ל״מבצע״ וחוזר והנה עשרות גליונות מקוריים‬
‫‪144‬‬
‫נ מ צ א י ם ברשותנו‪ .‬אנו מ מ ל א י ם א ו ת ם ‪ ,‬מ ט ב י ע י ם ב ח ו ת מ ו ת ו ח ת י מ ת ידו ש ל ה ש ג ר י ר ‪,‬‬
‫מ ע ש ה י ד י נ ו — ה ב ל מ ב ו צ ע ב ש ל מ ו ת ‪ .‬עד כ מ ה ב ש ל מ ו ת — ת ע י ד ע ו ב ד ה ש א ח ד מן‬
‫השגרירים‪,‬‬
‫ה ח ת י מ ה לא האמין ל מ ר א ה עיניו ולא‬
‫לאחר המלחמה‪ ,‬בראותו את‬
‫ה כ י ר ש ז ו א י נ ה ח ת י מ ת ו הוא‪.‬‬
‫א נ י נ ז כ ר בעוד מ ס מ ך א ח ד שהוכן על ידי והיה מ מ ש מ ס מ ך ש נ ו צ ר ע ק ב נ ס י ב ו ת‬
‫הזמן‪:‬‬
‫י ה ו ד י ם אחדים׳‬
‫ג ב ר י ם — ה צ ל י ח ו עוד בזמן ה מ ל ח מ ה‬
‫בוארשה‪ ,‬ב ש נ י ם‬
‫‪ 1940—1941‬ל ע ב ו ר נ י ת ו ח פ ח ו ת או י ו ת ר מ ו צ ל ח ‪ . . .‬מ א ו ש ר י ם אלה היו מ ע ט י ם ‪.‬‬
‫ע ל ה ב מ ו ח י הרעיון להכין אישור ש ל נ ת ו ח כזה ש נ ע ש ה ב ג ל ל מ ח ל ת מין‪ .‬א ת האישור‬
‫ע ל נ י ר ‪ ,‬כ ב י כ ו ל מ ק ו ר י ׳ ש ל ה פ ק ו ל ט ה ה ר פ ו א י ת ש ע ל יד ה א ו נ י ב ר ס י ט ה‬
‫הדפסנו‬
‫היגלונית‬
‫ב ק ר ק ו ב ‪ .‬ה מ י ס מ ך הזה עשוי‬
‫היה לשמש‬
‫קרש‬
‫במקרה‬
‫הצלה אחרון‪,‬‬
‫שניפול בידי הרוצחים הגרמנים‪.‬‬
‫‪и‬‬
‫?‪ъ кг‬‬
‫‪К‬‬
‫י‬
‫‪чеп o n‬‬
‫‪1 IJ‬‬
‫‪Г1 trill‬‬
‫‪Uk с .‬‬
‫‪7. III.‬‬
‫‪Щ‬‬
‫‪Г‬‬
‫י־‬
‫‪jt‬‬
‫״‬
‫ןו ‪ ,‬ף ‪( f t p‬‬
‫‪N‬‬
‫‪1‬‬
‫*‪q Ь‬‬
‫״‬
‫‪efc V v p =t‬‬
‫»‪e‬‬
‫( ׳‬
‫׳‪/?/f‬‬
‫‪9‬‬
‫‪f t‬‬
‫‪Nome‬‬
‫‪t I‬‬
‫«‪V/4.‬׳‬
‫‪GL‬‬
‫‪1.1‬‬
‫י‬
‫‪v‬‬
‫‪e‬־‪0rnar‬‬
‫‪O L T O rn i n‬‬
‫‪ ел-‬ג‪/‬׳יי' ;<‪лл4‬׳^‪о 1‬‬
‫‪ .лЬ«м‬ל ‪L n l u l A t <!n b e s u i r l i .‬‬
‫‪\ dps e U ^ i‬‬
‫\‪ pax 1* zt‬י׳ ‪Lirtj‬‬
‫‪L1IL‬‬
‫‪,:‬‬
‫‪, С‬‬
‫_‬
‫‪den‬‬
‫‪Lent.‬‬
‫י ו ~־‪r r W |.r wju‬‬
‫ן‬
‫|‪PollzMk1e5r№lun9IUej‬‬
‫‪V I clun‬‬
‫״׳ ־־״״ ‪^ 4 ? /‬‬
‫<‪\%‬‬
‫‪4‬׳‬
‫תעודת זהות גרמנית שזויפה ע״י אנשינו בקרקוב‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫‪,‬‬
‫יומנים‪ ,‬זכרונות וסקירות‬
‫יהודה‬
‫אורנשטיין‬
‫פתח דבר —‬
‫לקראת המהדורה השניה של ‪,,‬יומנה של יוסטינה״‬
‫״הדבר שבפינו אינו סתם דיבור׳ כי אם‬
‫פרפורה של נשמה״‬
‫אבא קובנר‪ :‬שליחות של האחרונים״‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫למעלה משלושים שנה עברו מאותם הימים בהם נכתב ״יומנה של יוםטינה״‬
‫בבית הסוהר לנשים ברחוב האלצלוב בקראקא‪.‬‬
‫היומן שאך קטעים בלבד מתוכו נמצאו אחרי השואה‪ ,‬מתאר את תנועת המרד‬
‫של הארגון היהודי הלוחם שנוצר והופעל ע״י הנוער החלוצי בקראקא והיה פתוח‬
‫לכל תנועות הגוער וגם לכל יהודי בלתי מאורגן‪ .‬היומן מפרט את ההכנות למרד‪,‬‬
‫את רכישת הנשק‪ ,‬את ניהול המעבדה הטכנית‪ ,‬את מעשי הלוחמים‪ ,‬את אופיים‬
‫ועולמם ובעיקר את נסיתם לעורר את המוני בית־ישראל המובלים כצאן לטבח —‬
‫לקום למרוד ולאחת בנשק‪.‬‬
‫אבל יש בו ביומן יותר מזה‪ .‬היומן מגלה לנו את דמותה של חברת נוער‬
‫יהודי‪ ,‬שרובם ככולם התכוונו לעלות לארץ ישראל‪ ,‬שהיו קשורים יחדיו באמונתם‬
‫הציונית והנה פתאום נהפך עולמם והם נאלצים להשמיד ולהרוס‪ ,‬להתגונן ולהתקיף‬
‫את האוייב האכזרי שאינו יודע רחמים ומלחמה זו הם מנהלים למען שמו של עם‬
‫ישראל‪ ,‬שהעולם לא יחשוב כי דם יהודים הוא הפקר וכי אפשר לרמוס אותם ללא‬
‫שילום ונקם‪ .‬למרות כל הזוועות המתרחשות סביבם לא סר צלם אלוקים מנפשותיהם‬
‫ואור עילאי קורן מחבורה זו — והוא הדבר שמושך את לבנו ומעורר אהבה עזה‬
‫אליהם‪ ,‬באשר יש בו גם להאיר את דרכנו אנו בחיים‪.‬‬
‫עולמם הרוחני של הלוחמים‪ ,‬עמידתם בגי־הינום של רדיפות ושמד — מוציא‬
‫את דברי היומן מהמסגרת המקומית של פעולתם ומעלים אותו למגילה יהודית אשר‬
‫‪.1‬‬
‫‪,‬שואת יהודי אירופה׳ — מבחר מאמרים‪ ,‬תשל״ג ע׳ ‪.477‬‬
‫‪149‬‬
‫ראויה ומסוגלת להיות בשורה לעם‪ .‬זו היתה — לפי מיטב הבנתנו — המטרה‬
‫העיקרית של כתיבת היומן‪.‬‬
‫חובה של שליחות מילאה את לבה של יוםטינה‪ ,‬כאשר החליטה להתחיל‬
‫בכתיבת היומן‪ .‬לא על עצמה בדעתה לכתוב ביומן‪ .‬היומן איננו לה ״ידיד יקר״‪,‬‬
‫לפניו יוםטינה תשפוך את לבה ותלחש לו סוד שיח אינטימי‪ ,‬שאין מגלים אותו‬
‫לרבים‪ .‬לא על צרותיה היא‪ ,‬שבאו עליה מחמת רשעות הנאצים‪ ,‬ברצונה לספר‪.‬‬
‫יוסטינה רוצה להקים מצבה על קבר התנועה‪ ,‬שגם בשואה לא נפגמה אמונתה‬
‫בה‪ .‬היא רואה כי לא יישאר זכר מעם ישראל בגולה• הסופה הנאצית ‪-‬תעביר מן‬
‫העולם את כל ישובי ישראל וייתכן כי אף אחד מהלוחמים לא יישאר בחיים בבוא‬
‫י ״ ‪• ..‬‬
‫‪,:‬׳‪,..‬‬
‫יום הנצחון‪ ,‬בנפול‪,‬הצורר‪.‬‬
‫יוסטינה עצמה עומדת על סף המוות‪ .‬שלטונות בית־הסוהר בו היא כלואה‪,‬‬
‫יסיימו במהרה‪.‬את חקירתם ולה ולחברותיה צפוי גזר דין מוות‪ ,‬ביריד‪ .‬או על ידי‬
‫גירוש למחנה השמדה‪ .‬לכן עליה‪ .‬לתת עדותה לפני מותה ולכתוב אותה ביומנה‪ ,‬גם‬
‫בתנאי בית־הסוהר‪ .‬לשם כך היא דואגת להעתקתן במספר טפסים‪ ,‬בתקוה שלפחות‬
‫אחד מהם יתגלה פעם במקום הסתר בבית־הסוהר‪ ,‬בו הוא נטמן‪.‬‬
‫ולכן יומנה של יוסטינה אינו רק פרפורה של נשמה יקרה לפני עזיבתה את‬
‫עמק הבכא‪ ,‬אלא מסמך שחותם של אמת טבוע בו והקורא מרגיש בכל שורה ושורה‬
‫כי הדברים יוצאים מעמקא דלבא ונאמרים בקדושה ובטהרה‪.‬‬
‫״פרשת המחתרת החלוצית בקראקא‪ ,‬אשר תוארה בנאמנות‪ ,‬ניתנה ביומן‬
‫על־ידי גוסטה באהבה של אדם שהתנועה‪ ,‬היא ״עקיבא״׳ יקרה לו מאד ורואה‬
‫בה חזות הכל״‪.‬‬
‫תנועת ״עקיבא״ העצמאית מתה מיתת נשיקה עם השואה‪ .‬תנועה חינוכית זו‬
‫שהוקמה בעמל כה רב‪ ,‬חדלה מלהתקיים‪ .‬שרידים מבין בוגריה היו בין מייסדי‬
‫הארגון היהודי הלוחם בוארשה ‪ ,‬הם היוו את חוט השדרה של ״הארגון היהודי‬
‫הלוחם של הנוער החלוצי״ בקראקא‪ .‬חלק מבוגריה שהתרכז בקבוץ מעבר בווילנה‬
‫בימי מלחמת העולם השניה‪ ,‬אף גם מתוכם לא גיצלו אלא יחידים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫חשיבותו ההיסטורית של היומן ותרומתו ללימוד תולדות הארגון היהודי‬
‫הלוחם של הגוער החלוצי בקראקא ומעשיו‪ ,‬מתוארים בפרוטרוט בדברי לווי ליומן‬
‫שנכתבו על ידי נחמן בלומנטל‪.‬‬
‫מה הוא הרקע התנועתי הבא לידי ביטוי ביומן י‬
‫לפגי השואה היתד‪ .‬אגודת הנוער העברי ״עקיבא״ תנועה חינוכית‪ ,‬רעננה‬
‫ודינמית ותנועת הגשמה חלוצית שמרכזה היה בקראקא‪.‬‬
‫את ״עקיבא״ ציינה אי־תלות בסיסמאות דוגמטיות ומאובנות‪ ,‬היא לא קשרה‬
‫את הציונות לסוציאליזם‪ ,‬זו לא היתד‪ ,‬תנועה דתית למרות כל יחסה החיובי למסורת‬
‫וגם התקוממה נגד חוסר מעש וסטיה מתפקידיה ההיסטוריים של הציונות הכללית‪,‬‬
‫היא הלכה נגד הזרם בתוך המחנה הציוני‪ .‬״עקיבא״ גרסה‪ ,‬כי הציוגות הכללית‬
‫אינה יכולה להתבסס אך ורק על מושגי סרק של לאומיות בסגנון ״נהיה ככל הגויים‬
‫‪.2‬‬
‫נחום בלומנסל ‪ :‬״יומנה של יוסטינה״‪ ,‬דברי לואי מהדורה א׳‪ ,‬ע׳ ‪.154‬‬
‫‪3‬‬
‫י‪ .‬צוקרמן שואת יהודי אירופה — מבחר מאמרים ע׳ ‪.391‬‬
‫‪.4‬‬
‫דפים לחקר השואה והמרד‪ ,‬א‪ .‬ניסן תשי״א‪ ,‬ע׳ ‪.175‬‬
‫‪.5‬‬
‫וראה קטעי יומן של הקבוץ הזה בוילנה המתפרסם‪.‬בקובץ זה — המערכת‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫בית ישראל״ או לאומיות של מפלגת המעמד הבינוני או של ההסתדרות הבין‬
‫מעמדית או בכלל של מסגרת חברתית או תרבותית‪.‬‬
‫״הלאומיות״ של ״עקיבא״ היתה היהדות ההיסטורית בצורה ההכרחית של‬
‫התקופה; אורח חיים כפי שנסלל במשך דורות וברוחו יש לצעוד ולחדש את החיים‬
‫בארץ ישראל‪ .‬כדי שלא להביא אחרים ואת התנועה עצמה לידי טעות לא גרסנו‬
‫לאומיות אלא ציונות‪ .‬ושמא מלתא היא ולא היה זה רק שינוי לשת‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ .‬בשעה שכמעט כל העם בגולה היד‪ .‬חי בשלווה‪ ,‬הרגישו חניכי‬
‫״עקיבא״ מד‪ .‬שהדגישו יוצרי הציונות‪ ,‬כי לא רק עתיד היהדות הוא בסכנה אלא‬
‫שצפויה כליה גם לקיומו הפיזי של העם בגולה‪ ,‬שהקרקע מתמוטטת תחת רגליו‬
‫והשלווה בה הוא שרוי תסתיים במהרה והיא השתדלה לעורר את חניכיה ולהזהיר‬
‫את העם מפני השאננות‪ .‬אסור‪ ,‬כך טענה‪ ,‬לשבת בחיבוק ידיים ולהביט באדישות‬
‫אל השואה המתקרבת‪ .‬״עקיבא״ היתד‪ .‬מלאת חרדה ונרעשת בכובד האחריות לגורל‬
‫עם ישראל‪ ,‬לכשתישברנה אושיות התבוללות והעם יעמוד באזלת יד ובנשמה ריקה‬
‫בבוא הסערה הנוראה שתשתולל על ראשיהם ־וכאשר תהום איומה תיפתח לפניהם‪.‬‬
‫בתרצ״ג )‪ (1933‬בישיבת הועד המרכזי השמיע יואל דריבלט ז״ל‪ ,‬ממייסדי‬
‫״עקיבא״ וראשיה׳ את השקפתו על מצבו של עם ישראל ותמצית דבריו נרשמה‬
‫ופורסמה ב״דברי עקיבא״ בספטמבר ‪ ,1933‬במאמר ״מול פני הרעה״‪.‬‬
‫אביא קטעים מדבריו‪:‬‬
‫״בשעה שאני חושב על הבעיות שתעמודנה לפני הקוגגרס הציוני הקרוב‪ ,‬רחוק‬
‫אני במחשבותי מכל מה שנוהגים לכתוב בימים כתיקונם בפרוס הקונגרס‪ .‬כל‬
‫הדברים האלה נראים לי בשעה זאת לא חשובים ולא קולעים לענין‪ .‬אין מפחיד‬
‫אותי הסיכוי לנצחון של האגף השמאלי שבמפלגות הציוניות‪ .‬אינן מעניינות אותי‬
‫כל הקומבינאציות והחשבונות מסביב לוועד הפועל הבא‪ ,‬אינם מרתקים אותי גם‬
‫הענינים הקטנים האחרים המנסרים בחלל עולמנו‪.‬‬
‫לדעתי‪ .‬אף על פי שאני חש שבעיני רבים הדבר נראה בנאלי — הסכנה מצד‬
‫היטלר עולה על הכל‪ .‬היו זמנים שבהם דנו והתווכחו על שאלות ההתבוללות‪ ,‬על‬
‫הקשר ההדדי שבין האנטישמיות והתנועה הציונית‪ .‬כעת נוכחנו לדעת שתשובתנו‬
‫היתד‪ ,.‬מבחינה היסטורית‪ ,‬היחידה והאמיתית‪ .‬העולם הזר איננו רוצה לקלוט‬
‫ולהטמיע בתוכו גם אותם החלקים בעם העברי הרוצים להתבולל טמיעה גמורה‬
‫ומוחלטת‪.‬‬
‫אופייני מאד הוא השקט שבו הכל מתבונגים במאורעות המתרחשים בגרמניה‪:‬‬
‫הלא זה איום ונורא כיצד אנו מתייחסים לענינים האלה‪ .‬איש אינו מתרגש‪ ,‬איש‬
‫אינו חולה על כך‪ ,‬איש אינו מרגיש את האימה הגדולה שבמצבנו הנוכחי‪ .‬הנה‬
‫מתהווה כעת דבר שלא היה כדוגמתו מימי בראשית‪ ,‬מן הזמן שנחרתו בלבות בני‬
‫האדם החוקים המוסריים הראשונים‪ .‬נסיח את דעתנו מאופיר‪ .‬הלאומי של הטרגדיה‬
‫המתרחשת לגגד עינינו‪ .‬חיים בגרמניה ששים רבוא אנשים חסרי מגן׳ חלשים‪,‬‬
‫המסורים לשבט ולחסד בצפרני חיות טורפות‪ .‬כשנראה ברחוב אדם המכה את החלש‬
‫ממנו — נקום ונגן על החלש ולכל הפחות יכאב לנו העוול הנגרם לו‪ .‬בגרמניה‬
‫נדונים אלפים לכלייה אטית‪ ,‬מתעללים בהם באווירה של הטלת פחד ואימה‪ ,‬הם‬
‫מסתתרים ומפחדים לצאת לרחוב‪ ,‬אסור להם לקנות ולמכור‪ ,‬אסור להשתכר‪ ,‬מפחדים‬
‫לדפוק בדלת השכן‪ ,‬כדי להתחנן לפרוסת לחם‪ .‬על כל צעד ושעל צפויים היהודים‬
‫להתנפלות של כל בריון ממפלגת היטלר‪ ,‬הם עלולים לספוג מלקות ונאלצים עוד‬
‫לחתום על הצהרות שלא קרה להם שום רע‪ .‬וכל זה נעשה לעין השמש׳ בגלוי‪,‬‬
‫בידיעת השלטונות‪ .‬בעזרת העתונות המשסה לפרעות וקוראת יום יום לדיכוי‬
‫היהודים‪ .‬וכל העולם מסתכל בשלווה ושותק שתיקה מוחלטת‪ .‬ואם מופיעים‬
‫‪151‬‬
‫הדיפלומטים של השלטון ההיטלרי הכל מברכים אותם ואין מי שיתאזר בעוז‬
‫ויגיד‪ :‬לא אושיט את ידי לרוצח‪ ,‬לא אגע ביד המטפטפת דם‪.‬‬
‫עלינו גם לזכור שהענין לא יסתיים בטרגדיה של היהודים הגרמניים! אינגו‬
‫יודעים אם היהודים בארצות האחרות יוכלו בשקט להמשיך את קיומם‪ .‬הסערה‬
‫המתחוללת בגרמניה לא זקוקה לדרכון כדי לעבור גבולות‪ .‬הצלחת הפרעות‬
‫הליגליות בגרמניה מאיימת בהשמדה גם בארצות אחרות׳ גרמניה היא העדות לכך‬
‫שאין לך ארץ בעולם שבה לא יכולים להתרחש מאורעות כאלה‪ .‬בכל שעה ובכל‬
‫רגע יכול לקרות דבר כזה״‪.‬‬
‫בישיבת הוועד הפועל המרכזי הזו השתתפו מי שהיו אחרי כן חברי המפקדה‬
‫העליונה לארגון היהודי הלוחם של הנוער החלוצי‪ :‬דולק ליבסקינד‪ ,‬שמשון דרגנר‬
‫וחברים מהשורה‪ :‬יוסטינה‪ ,‬חנה‪ ,‬אנטק שפריצר‪ ,‬זאב מינצ׳לס ועוד רבים אחרים‬
‫מחברי הארגון‪ .‬דבריו של יואל דריבלס ז״ל צלצלו מאזניהם והם בוודאי נזכרו‬
‫בהם כאשר במו עיניהם ראו את המציאות‪ ,‬אותה חזה מראש‪ ,‬בכל עומק‬
‫טרגיותה והיקפה‪.‬‬
‫וחם״ מס‪.‬‬
‫‪ ( 1 9 4 3 a . 1 3 ) 2 9‬תיאר שמעון דרגגר‬
‫מי״ב באב תש״ג‬
‫את מצב יהודי פולין בימי השואה‪:‬‬
‫״איש לא הושיט ידו ליהודים הנשמדים‪ ,‬אף לא השתדל לסייע להם במידה‬
‫כזו שתאפשר את בריחתם של יחידים מפני סכנת ההשמדה‪.‬‬
‫— בשעה שעלתה על הפרק בעיית היהודים‪ ,‬ירדה אפילו השנאה כלפי‬
‫הגרמנים‪ .‬מעטים בלבד שמרו על מידת האנושיות וגם אלה לא העזו לתת‬
‫לזה ביטוי חיצוני‪ .‬האמת על בדידותנו נתאשרה הפעם מחדש״‪.‬‬
‫״ארבעתם ישבו‪ :‬אנטק‪ ,‬דולק‪ ,‬מארק ויוסטינה‪ .‬נפלו דברים של שבועה שילכו‬
‫ויתמסדו במסירות בלי גבול כי כבר בטל זמנה של דבקות במה שחולף ולא ישוב‬
‫לעולמים‪ .‬דבר אחד י וודאי הוא — אין לנו מחר‪ .‬על כן‪ ...,‬צריך‪ ...‬לאבד‪ ,‬להרוס‬
‫ולהשמיד בכל מאדנו עד אחרית האון שבשרירים הצעירים‪ .‬כי רק בהרס עוזבו‪...‬‬
‫הכל חלוף יחלוף — ורק מה שייהרס הוא ממשות״ )יומנה של יוסטינה‪ ,‬מהדורה‬
‫ראשונה‪ ,‬ע׳ ‪.(14 ,12‬‬
‫כך מתחיל מעשה המרד‪ .‬וברוח התנועה פנו לכל הנוער היהודי שיצטרף להקים‬
‫יחד ארגון כללי יהודי לוחם‪ :‬לא חזית אנטי־פאשיסטית ולא חזית נגד הריאקציה‪,‬‬
‫ולא מסגרת מצומצמת אחרת‪ ,‬אלא ארגון לכלל ישראל‪ .‬האויב אינו מבדיל בין‬
‫יהודי ליהודי ואפילו מי שהתרחק מאלוהי ישראל‪ ,‬מי שהמיר את דתו‪ ,‬נשאר‬
‫בעיניו יהודי‪ ,‬אמרו‪ :‬אנו עם אחד‪ ,‬עם אחד‪ ,‬וקמו כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬יחד עם‬
‫״דרור״ ״השומר הצעיר״‪ ,‬הצופים‪ ,‬השומר הדתי‪ ,‬הסתדרות הנוער החלוצי‪ ,‬והרימו‬
‫נס המרד עליו כתבו‪,/ :‬אני יהודי״‪.‬‬
‫״בה במידה שהיו נאלצים להסתיר את יהודותם‪ ,‬כן גדלה שמחתם כי הם‬
‫יהודים ויעמדו ביהדותם עד נשמת אפם האחרונה‪ .‬מעולם לא נצנצה בהם המחשבה‪,‬‬
‫כי אילולי היהדות הזאת לא היו עומדים •עתה על עברי פי התהום‪ ,‬לא על כך ובעד‬
‫כל הון שבעולם לא היו מוותרים על זיקתם לעמם״ )ע׳ ‪ ,20‬שם(‪.‬‬
‫נהרי נחלי דם שוטפים את ישובי היהודים‪ .‬קהילות קודש שהתקיימו בנכר‬
‫מאות בשנים הולכות ונשרפות‪ .‬עוד מעט ולא יישאר זכר לקיומם‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫״ כ פ ר ט י ם א ב ד נ ו כ ו ל נ ו — ה ס י כ ו י י ם ל ה י ש א ר בחיים ה ם ד ל י ם מאד‪ ,‬ש ב ו ר י ם‬
‫ו ג ל מ ו ד י ם אין ל נ ו ל ת ל ו ת ת ק ו ו ת ר ב ו ת בחיים״ יי‪.‬‬
‫ה ת ג ו ב ו ת ל מ צ ב זה לא היו א ח י ד ו ת בין ה נ ו ע ר היהודי‪.‬‬
‫״אני א י נ י ר ו צ ה ל מ ו ת ‪ ,‬אני ר ו צ ה ל ח י ו ת ‪ ,‬א פ י ל ו מ כ ל ה ס ב י ב ה הזאת כ ו ל ה ר ק‬
‫א נ י ל ב ד י א ו כ ל ל ה ש א ר פה‪ .‬אני‪ ...‬הייתי מ נ י ח ה א פ י ל ו ל א ו ת ו ז ׳ נ ד ר ם פוזל ש ל ק ח‬
‫ז‬
‫מ א ת נ ו א ת ה ק מ ח שיגשק א ו ת י ו ב ל ב ד ש ל א י ה ר ג ו נ י ‪ ,‬ו ב ל ב ד ש י ת נ ו ל י ל ח י ו ת ״ ‪.‬‬
‫כ ך רושמת ביומנה נערה יהודיה יקרה שחונכה בקהילה של יהודים מתבוללים‪,‬‬
‫ששאפו להיות ס ת ם בני אדם‪.‬‬
‫יוסטינה מגלה את לבה לדולק מדריכה במלים אלה‪:‬‬
‫״מדי‬
‫יישאר‬
‫ח ו ש ב י ‪ . . .‬כי פ ה ייעלמו מ ע ל פ נ י ה א ד מ ה כ ל מ ש כ נ ו ת עמנו‪ ,‬וזכר לא‬
‫מ כ ל ישובי היהודים‪ ,‬מ כ ל ה י ק ר‬
‫לנפשותנו‪ — ,‬שהדי‬
‫במרומים‪ ,‬שאיני‬
‫מתאווה אלא למות‪ .‬אינני רוצה לחיות על קברים‪ ,‬ואינני רוצה לחיות על ח ר ב ו ת‬
‫ע מ נ ו המקוריים‪ ,‬ב ש ו ם פ נ י ם א י נ נ י רוצה״ )שם‪ ,‬ע׳ ‪.(71‬‬
‫כתוצאה של עבודה חינוכית של שנים לפני מלחמת העולם השניה השתרשה‬
‫ב ל ב ו ת י ה ם ש ל ח נ י כ י ״עקיבא״ א ה ב ת ה י ה ד ו ת ו ה מ ס ו ר ת ‪.‬‬
‫ט ר ם נ מ צ א ה פ ר ק הראשון ש ל ה י ו מ ן ועוד פ ר ק י ם א ח ר י ם ח ס ר י ם לנו‪ .‬נ‪ .‬ב ל ו מ נ ט ל‬
‫ח ק ר מ ה היה ת ו כ ן ה פ ר ק י ם ה ח ס ר י ם ‪ .‬ב ״ ד ב ר י לוואי״ ל מ ה ד ו ר ה ר א ש ו נ ה של היומן‬
‫בעמי‬
‫‪156‬‬
‫הממהרים‬
‫נאמר‪:‬‬
‫הפרק‬
‫הראשון‬
‫פתח‬
‫בתיאור‬
‫שדות‬
‫בר‬
‫נרחבים‬
‫ובחלוצים‬
‫מ ה ש ד ה ה ב י ת ה ‪ ,‬מ ת ק ד ש י ם ל ק ר א ת ה ש ב ת בחווה‪ .‬ה ע ו ב ד י ם הם ח ב ר י‬
‫״עקיבא״ העושים א ת הכשרתם ב כ פ ר גאבולטוב שליד קראקא וחבריהם בעיר אף‬
‫הם היו באים אליהם ל״עונג שבת״‪.‬‬
‫אין פ ת י ח ה זו ש ל היומן מ ק ר י ת ‪ .‬היא ב א ה ל ה ד ג י ש כי ל מ ר ו ת כ ל ה ס ו ב ב א ו ת ם‬
‫ה ם ל א ו י ת ר ו ע ל ד מ ו ת ם ה ר ו ח נ י ת ‪ .‬ו ר ק חיים ב ר ו ח ם הם החיים האמיתיים ע ב ו ר ם ‪.‬‬
‫״זה ש נ י ם ש מ ר ו ע ל מ ס ו ר ת ח ג י ג י ת ז א ת ב ת נ ו ע ה ‪ ,‬מ ת ו ך ש ו ר ו ת ש ל י מ י ח ו ל י ן‬
‫א פ ו ר י ם ‪ ,‬היו ע ו ב ר י ם ב ק פ י צ ת ד ר ך ל ת ו ך א ו י ר ה ש ל חג‪ .‬והנה ע ת ה צ י פ ו‬
‫ב ח ר ד ת ק ו ד ש ל ש ע ה בה יועלו ל פ ת ע ה נ ר ו ת ב ח ד ר ה מ ק ו ש ט ל כ ב ו ד ש ב ת ‪.‬‬
‫ה ב נ ו ת ב ח ו ל צ ו ת צחורות׳ ה ב נ י ם ב כ ו ת נ ו ת ל ב נ ו ת ‪ ,‬ב ע ל ו ת צ ו א ר ו נ י ם ר ח ב י ם ‪,‬‬
‫נ ר ג ש י ם ה ס ב ו ל ש ו ל ח ן ה מ כ ו ס ה מ פ ה ל ב נ ה ‪ .‬ת ח י ל ה ע מ ד ה דממה‪ ,‬ו כ ע ב ו ר ר ג ע‬
‫פ ר צ ה מ כ ל חזה ש י ר ה א ד י ר ה ש ל ק ב ל ת ש ב ת ‪ .‬העיניים מ צ צ ו כ ב ר ק ה נ ר ו ת ‪.‬‬
‫אישוניהן‬
‫ה פ ק ו ח י ם ל ר ו ו ח ה ה ב י ע ו עזוז ש ל ה ת ר ג ש ו ת ‪ .‬נ ש מ ה ח ד ש ה י ר ד ה‬
‫ע ל ה א ד ם — נ ש מ ה אצילה‪ ,‬ט ה ו ר ה ו ט ו ב ה י ו ת ר ״ )שם — ע׳‬
‫בחוברת‬
‫״לוחמי‬
‫הנוער‬
‫הכלל־ציוני‬
‫במרד‬
‫וארשה״‬
‫מספרת‬
‫‪.(108‬‬
‫הלה‬
‫רופאייזן‬
‫מ ב י ת ש י פ ר ׳ ח ב ר ת ״עקיבא״ ב ק ר א ק א ‪:‬‬
‫״ערב‬
‫פ ס ח ‪ ...1941‬ב מ ח ס ן‬
‫ה ב ג ד י ם מ ש ו ת ף כ ב ר הכינו ל כ ו ל נ ו ח ו ל צ ו ת‬
‫ל ב נ ו ת ‪ .‬ב פ ר ו ז ד ו ר הצר‪ ,‬ש ש י מ ש מ ע י ן מ ק ל ח ת ‪ ,‬ה ת ר ח צ נ ו ל פ י ה ת ו ר ו ה ח ל פ נ ו‬
‫א ת בגדינו‪ .‬בערוב היום ה ת כ נ ס נ ו ל ת פ י ל ה חגיגית‪ .‬לוסיק דניאל ע ר ך א ת‬
‫ה״סדר״‪ .‬ל א ח ר ה ק ו ש י ו ת ״ מ ה נ ש ת נ ה ה ל י ל ה הזה״‪ ,‬ק ר א ג ו ב ה ג ד ה ש ל פ ס ח ‪.‬‬
‫ב ס ת ר מ ח י נ ו א ת ה ד מ ע ו ת ׳ ש נ ג ר ו ע ל לחיינו ב ז כ ר נ ו א ת ה ב י ת ‪ ,‬א ת ה מ ש פ ח ה ‪.‬‬
‫— ע ל א ף המלחמה‪ ,‬על א ף הגיטו‪ ,‬על אף הגרמנים‪ ,‬אנו המשכנו במאמצינו‬
‫‪8‬‬
‫ל ח י ו ת חיים ה ס ת ד ר ו ת י י ם מ ת ו ק נ י ם ״ ‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫שמשוו דרגנר‪ ,‬״החלוץ הלוחם״ מם‪.29 .‬‬
‫‪7.‬‬
‫מיומנה של אוה היימן ד׳‬
‫‪.8‬‬
‫‪4Л‬‬
‫‪ л‬זינגר — תנועת המרד של הנוער היהודי בקראקא ״משואה״‪ ,‬קובץ א׳ תשל״ג ע׳ ‪.91‬‬
‫‪153‬‬
‫‪ .‬ח מ י מ ו ת מ י ו ח ד ת ק ו ר נ ת כ מ ע ט מ כ ל ש ו ר ה ו ש ו ר ה ש ל היומן‪ ,‬א ף ש ה מ ס ו פ ר ב ו‬
‫ע ט ו ף ע צ ב ויגון‪ ,‬א ב ל ע מ י ד ת ם ש ל ה ל ו ח מ י ם והווי חייהם הוא א ו ר ה ב ו ק ע מ ה ח ו ש ך ‪,‬‬
‫ע ל י ת נ ש מ ו ת מ מ צ ו ל ו ת האבדון‪ .‬ס כ נ ת ה מ ו ו ת מ ר ח פ ת על כ ל צ ע ד ו ש ע ל ‪ ,‬ו ה ם ה ו ל כ י ם‬
‫ל ק ר א ת המוות כ ב נ י חורי^‪ ,‬כ ד י ל ה ו כ י ח ל ע ו ל ם ש ד ם יהודים א י נ ו ה פ ק ר ו ל ה ע י ד ע ל‬
‫ת ש ו ק ת ם לגאולת עמם‪ ,‬לחיים עצמאיים במולדת‪ .‬והם מזהירים בחייהם ובמותם‪.‬‬
‫מ ת ו ך חיים שהם ש י ר ה ע ו ל י ם ה ם ע ל ה מ ו ק ד ‪ ,‬כ מ ו שעלו יהודים ר ב י ם מ ד ו ר י ד ו ר ו ת‬
‫ע ל ה מ ו ק ד מ ת ו ך ק ר י א ת ״ ש מ ע ישראל״‪ ,‬ל א ב ג ד ו ב א מ ו נ ת ם ולא ו י ת ר ו ע ל א ו ר ח חייהם‪.‬‬
‫ש ל י מ ו ת הנפש ש ל ח ב ר ת ה ל ו ח מ י ם ה י א ש ע ו ד ד ה וחיזקה א ת ה כ ו ח ו ת ה נ פ ש י י ם‬
‫האלה‪.‬‬
‫״מאז ו מ ת מ י ד ח י ב ה ם ה צ ו ר ך ל א ה ב ה ה ד ד י ת ‪ ,‬פ ע מ ו ג ע ג ו ע י ם ב ל ת י פ ו ס ק י ם‬
‫ל ח מ י מ ו ת ש ל חיים מ ש ו ת פ י ם ‪ . . .‬ס ע ר ת ה מ ל ח מ ה כ י ב ת ה כ ל פ ע ם במשבר‪ .‬א ת א ו ר ה‬
‫ו ח ו מ ה ‪ . ,‬א ב ל מ ע ו ל ם ל א כ ב ת ה ע ד ת ו ם ‪ ,‬ת מ י ד ש ר ד עוד ב ל ב ניצוץ א ח ד ‪ . . .‬ו א ח ר י‬
‫כ ל מ ה ל ו מ ה קשה‪ ,‬ש נ י ח ת ה ע ל ר א ש י ה ם ש ב ו ו נ פ ג ש ו ח ז ר ה ו ה ת ל ק ח ה ה ג ח ל ת ה ע ו מ מ ת ‪,‬‬
‫א ו ר ה ה ל ך ו ג ד ל ע ד שהיתר‪ .‬ל מ ד ו ר ה ג ד ו ל ה ה מ ל כ ד ת ס ב י ב חומה א ג ו ד ת א ח י ם נ ל ב ב ה ‪.‬‬
‫ו ח מ י מ ו ת זו צ מ ח ה ל א ע ל ר ק ע ק ש ר י ד ם א ל א ע ל ק ש ר י ר ו ח ״ ) ש ם — ע׳ ‪.(96 ,95‬‬
‫ה ט ו ה ר ה נ פ ש י הזה ו ה ר צ ו ן ל ש מ ו ר ע ל י ו ג ם בחיי ה ח ב ר ה ה י ה א צ ל ר ב י ם מ ה ם‬
‫פ ר י ח י נ ו ך ש ל שנים‪ .‬ה פ ר ק ה א ח ר ו ן ש ל ה ה צ ה ר ה ה ר ע י ו נ י ת ש ל ״ ע ק י ב א ״ מ ש נ ת‬
‫ת ר צ ״ ב דן כשלימות ה נ פ ש ‪:‬‬
‫״העירנות והמתיחות ה ר ע י ו נ י ת מ ת ב ט א ת בתנועות נוער במסירות נפש של‬
‫ח ב ר י ה ‪ .‬מ ס י ר ו ת נ פ ש פ י ר ו ש ה ה ק ר ב ת החיים ל י צ י ר ת מ פ ע ל גדול‪ .‬ל א מ ס פ י ק‬
‫שיהיו‬
‫•‬
‫המון‬
‫ומנהיגי היודע‬
‫לנצלו‪:‬‬
‫לא‬
‫מספיק‬
‫לאסלפות‬
‫אולם‬
‫לשעות‬
‫הפנויות‪ .‬ב נ י ־ א ד ם ע ו ז ב י ם ב ש ב ת ן ל ב א ת מ ש פ ח ת ם ‪ ,‬מ נ ת ק י ם א ת ה ק ש ר י ם‬
‫ע ם ה נ פ ש ו ת ה י ק ר ו ת ל ה ם ו י ו צ א י ם כ צ ב א ל ו ח מ י ם ל ה ג ש מ ת הרעיון‪ .‬ה ת נ ו ע ה‬
‫צריכה למלא א ת מקום האווירה והאהבה המשפחתית‪ .‬בחבר התנועה עלינו‬
‫ל מ צ ו א א ח ו ר ע גאמן‪ .‬צ ר י ך ש כ ל א ח ד י ר ג י ש באופן ב ל ת י אמצןיי‬
‫_ ןל‬
‫א‬
‫מ ת ו ך ה ת ק נ ו ן ש ב כ ת ב — כ י נ מ צ א הוא ב ת ו ך עדה ש ת ע מ ו ד ל ו ב ש ע ת צ ר ה‬
‫ולא‬
‫ת ע ז ו ב •אותו לנפשו‪ .‬ר ק‬
‫בתוך‬
‫ס ב י ב ה כזאת יכולה ל ק ו ם ו ל ה ת ק י י ם‬
‫ה ת מ ס ר ו ת א מ י ת י ת ‪ :‬ר ק ב א ו ו י ר ה כ ז א ת מוכן ה א ד ם ל מ ס ו ר א ת חייו ל ז ו ל ת ו‬
‫— כ ו ל ם י ח ד ח ר ד י ם ל ה ג ש מ ת מ ט ר ה א ח ת ‪ ,‬מ ש א ת נ פ ש גדולה ו מ ש ו ת פ ת ‪ .‬ר ק‬
‫ההרמוניה‬
‫ה פ נ י מ י ת ‪ ,‬ש ל י מ ו ת ה נ פ ש היא ת ח ז ק א ת האדם‬
‫ב א מ ו נ ת ו והיא‬
‫‪9‬‬
‫ה ע ר ו ב ה ש ה א ד ם א י נ ו מ ר מ ה א ת עצמו״ ‪.‬‬
‫ו י ח ס ם א ל ה היו א מ נ ם ק י י מ י ם ל א ר ק בין ח ב ר י ״עקיבא״‪ ,‬א ל א ל י כ ד ו א ת כ ל‬
‫הלוחמים‪.‬‬
‫לא ר ק ע ב י ר ה ג ו ר ר ת ע ב י ר ה ‪ ,‬ג ם מצוד‪ .‬ג ו ר ר ת מצוד‪ .‬ואין לזלזל ב כ ו ח ו של הטוב‪.‬‬
‫מ ד ב ר י יוםטיגה ע ל ח ב ר ה מ פ ק ד ה ר ו מ ק ל ב הוא א ב ר ה ם לייב ל י ב ו ב י ץ א נ ו מ ר ג י ש י ם‬
‫ז א ת באופן בולט‪ .‬ד מ ו ת ו מ ת ו א ר ת ב א ה ב ה ו ב ה ע ר צ ה ‪ ,‬ב ה ד ג ש ת אומץ רוחו‪ ,‬כ י ש ו ר י ו‬
‫ואופיו‬
‫ה ח ב י ב ‪ .‬״כאילו מאז ו מ ת מ י ד ע ו ב ד י ם י ח ד י ו ש כ ם אחד‬
‫בתנועה רעיוגית‬
‫מ ש ו ת פ ת ״ )ע׳ ‪.(30‬‬
‫י ח ס י ם אלה ש ר ר ו ב ת ו ך ה ק ב ו צ ה ו ל מ ר ו ת ה ט ר א ג י ו ת ש ב מ צ ב ם מ י ל א ה א ו ש ר‬
‫את לבותיהם‪.‬‬
‫ב ״ ע ק י ב א ״ ו ב פ ג י ש ו ת ה ל ו ח מ י ם היו נ ו ה ג י ם ל ה ק ד י ם א ת השיחות ב ש י ר ה ‪ .‬ה ש י ר ה‬
‫‪.9‬‬
‫‪154‬‬
‫דברי עקיבא תרצ״ב‪.‬‬
‫ה י ת ה פ ו ת ח ת א ת הלב‪ ,‬מ ע ו ר ר ת א ת ה ר ג ש ו ת ה ט ו ב י ם ‪ ,‬מ כ ש י ר ה א ת ה ק ר ק ע ה נ פ ש י‬
‫ל פ נ י ש נ ז ר ק הרעיון‪ ,‬ל פ ג י ש ה ת ח י ל ה ד י ב ו ר ה מ ד ר י ך ‪ ,‬המכוון‪ .‬ובין ש י ר י פ ת י ח ה א ל ה‬
‫היו ר ג י ל י ם ל ש י ר א ת ה ק ט ע מ ת פ י ל ת מ ו ס ף ש ל ר א ש ה ש נ ה ״ ו ת ר א ה ל פ נ י ך ע ק ד ה‬
‫א ב ר ה ם אבינו א ת יצחק בנו על‬
‫שעקד‬
‫גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך‬
‫‪1 0‬‬
‫בלבב שלם‪. .‬‬
‫ה ש י ר ה ה י ת ה מ ת ח ז ק ת ה ח ל ט ת ם ל ה י ו ת מ ו כ נ י ם ל ה ק ר י ב ג ם א ת חייהם‪,‬‬
‫תוך‬
‫כ א ש ר ה מ צ ב יחייב זאת‪ ,‬כ א ש ר ה מ ע ש י ם ה נ ד ר ש י ם י ו ב י ל ו ל ה ג ש מ ת א מ ו נ ת ם ה צ י ו נ י ת ‪.‬‬
‫ה נ כ ו נ ו ת ה נ פ ש י ת ה ז א ת היא ה מ ש ך ל מ ס ו ר ת א ב ו ת ‪.‬‬
‫״מעניינת ולא מ ק ר י ת היא העובדה ש י ח ד עם ע ק ד ת יצחק מזכירים ‪.‬ישראל‬
‫ב ש ע ת צ ר ה ו פ ו ר ע נ ו ת א ת מ ד ו ר ו ת האש‪ ,‬א ש ר בהן ק ד ש ו ו מ ק ד ש י ם‬
‫בתפילותיהם‬
‫ע ד ה י ו ם א ת ש ם ה ש מ י ם ״למען באי ב א ש ו ב מ י ם ע ל ק י ד ו ש שמך‪ ,‬למען ה ט ב ו ח י ם‬
‫ע ל ש ם יחודך״‪ .‬זהו כ נ ר א ה ב י ט ו י ל א י נ ס ט י ק ט ל א ו מ י ב ר י א ‪ ,‬המצווה ל א ו מ ה מ ר א ש י ת‬
‫צעדיה‬
‫ב ה י ס ט ו ר י ה לציין באופן מ י ו ח ד א ת ע ר כ ה ש ל ה נ כ ו נ ו ת ל ה ק ר ב ה ע צ מ י ת ‪.‬‬
‫‪ . . .‬א ם נ ר צ ה ל ה ב י ע א ת הרעיון ה ג ל ו ם ב מ ס ו ר ת ה ד ו ר ו ת הזאת ב ל ש ת ת ק ו פ ת נ ו‬
‫ו ב מ ו ש ג י ה — גובל ל ה ג י ד ‪ ,‬ש ה נ כ ו נ ו ת ל ה ק ר ב ה ה י א ק נ ה מ י ד ה ש ל כ ל א מ ת ל א מ י ת ה‬
‫ו ה י א ת ג א י ה כ ר ח י ל ה ג ש מ ת כ ל אידיאה״‪.‬‬
‫היומן מ ר ג י ש ב ק ר י א ת כ ל ד ף כ מ ע ט מ ד פ י ו א ת ה נ כ ו ג ו ת הזו ה ע ו ב ר ת‬
‫קורא‬
‫כחוט השני ב ל הספר‪.‬‬
‫כ א ש ר נ כ ו נ ו ת זו ע מ ד ה ב מ ב ח ן ע מ ד ו ב ו ה ל ו ח מ י ם ל ל א ר ת י ע ה ‪.‬‬
‫״ א ב ר ה ם ל י י ב ו ב י ץ ב ה ת ג ו נ נ ו ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ה ש ל י ך א ת עצמו בידיים ר י ק ו ת‬
‫ע ל א י ש ס‪.‬ם‪ .‬מזויין ו נ א ב ק א ת ו ע ד כ ל ו ת נ ש מ ת ו ‪ .‬ת ש ע ה כ ד ו ר י ם נ ק ב ו א ת גופו‪,‬‬
‫עד שנפל חלל״ ״‪.‬‬
‫מובאים‬
‫ביומן‬
‫מקרים‬
‫דומים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫כך‬
‫נפלו‬
‫חברי‬
‫המפקדה‪,‬‬
‫כך‬
‫נפלו‬
‫אנשי השורה‪.‬‬
‫״ י ו מ נ ה ש ל י ו ס ט י נ ה מ ו ס י ף עוד פ ר ק ל פ ר ק י ה ג ב ו ר ה ש ל עמנו‪ .‬ת נ א י ם ש ק ש ה‬
‫ל ת א ר ר ע י ם מאלה‪ ,‬ב ע ת כ י ב ו י מאורות‪ ,‬מ ע ש י ה ם ו ה ג ו ת ם ש ל ח ב ר י ״ ה א ר ג ת היהודי‬
‫ה ל ו ח ם ש ל ה נ ו ע ר ה ח ל ו צ י ״ ה ם א ל ו מ ת א ש מ א י ר ה ו מ ר א ה א ת הדרך‪ .‬כ ת י ב ת ה ש ל‬
‫י ו ס ט י נ ה מ ו ש כ ת א ת ה ל ב והיומן יעשה א ת ש ל י ח ו ת ו ב כ ל ב י ת י ש ר א ל א ל י ו הוא יגיע‪.‬‬
‫ה מ ה ד ו ר ה ה ע ב ר י ת ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ש י צ א ה ב ת ש י ״ ג )‪ (1953‬אזלה מזמן‪ ,‬ה ס פ ר הופץ‬
‫ב י ן חוג צ ר ש ל ק ו ר א י ם ‪ .‬י ע מ ד ו ע ל ה ב ר כ ה י ח מ י ה מ ה ד ו ר ה ה ש נ י ה ו י ה י ר צ ו ן שהיומן‬
‫י ג י ע ל ק ו ר א י ם ר ב י ם ‪ ,‬ל ז ה קיוו ה ל ו ח מ י ם ‪.‬‬
‫״ כ א ש ר ל א זכינו ל ה ש ת ת ף ב פ ו ע ל ב ע ב ו ד ת הבנין‪ ,‬נ מ ל א ל פ ח ו ת כאן א ת ת פ ק י ד נ ו‬
‫ההיסטורי!‬
‫עלינו להרים קרנו של העם האובד״‪ ...‬באספקלריה של העתיד הם‬
‫חזו‪ ,‬כי ל א ח ר ה מ ל ח מ ה ‪ . . .‬ת ו ק ם )בא״י( י ה ד ו ת ע צ מ א י ת ה ש ו פ ע ת ע ר כ י ר ו ח עמוקים‪.‬‬
‫לכן‬
‫קל יותר למות מתוך הכרה‬
‫היחידים‬
‫אשר‬
‫ל א ח ר ה ס ת ל ק ו ת נ ו מ ה ע ו ל ם יהיו ה ם‬
‫י ז כ י ר ו א ו ת נ ו מ ת ו ך ה ת ר ג ש ו ת א מ י ת י ת ״ )החלוץ ה ל ו ח ם מם‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫מ י ״ ב א ב ‪ ,‬תש״ג(‪.‬‬
‫נקיים נא אנחנו במעשינו את משאלות לבם‪.‬‬
‫‪.10‬‬
‫י‪ .‬דריבלס — ארגון חיי קבוץ‪, ,‬דברי עקיבא״ ניסן‪ ,‬תרצ״ו‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫מ‪ .‬זינגר‪ ,‬תנועת המרי של הנוער היהודי בקראקא‪, ,‬משואה״ קובץ א׳ ע׳ ‪.103‬‬
‫‪155‬‬
‫ש‪ .‬אבני‬
‫רומניה — בחדשי השואה האחרונים ומיד לאחריה‬
‫קטעי יומן וזכרונות‬
‫‪1‬‬
‫הקדמה‬
‫הדפים שלפנינו הם פרקים משלימים על תקופת השואה ברומניה׳ על תנועת‬
‫״הנוער הציוני״ בה בשנות המלחמה ותנופת פעולתה לאחר מכן עד לחיסולה‪.‬‬
‫ב־‪ ,1949‬על כליאתם של חלק מפעיליה ע״י השלטון הקומוניסטי מ־‪ 1951‬ואילך‬
‫וכן על פרשת ״אסירי ציון״ ברומניה‪.‬‬
‫הקטעים המובאים כאן מהווים לקט המתיחס לתקופה קצרה החל מאביב ‪1944‬‬
‫ועד לשלהי אותה שנה‪.‬‬
‫הצבא האדום‪ ,‬שהגיע במקומות אחדים עוד בסוף ‪ 1943‬עד לגבולות רומניה‬
‫וגם כבש חלקים משטחה בצפון מזרח המדינה‪ ,‬התקיף באוגוסט ‪ 1944‬את החזית‬
‫הגרמנית־רומגית‪ ,‬פרץ אותה והתקדם במהירות‪ ,‬לא במעט הודות לעובדה שהיחי­‬
‫דות הרומניות‪ ,‬שהיוו חלק חשוב במערך הצבאי בחזית‪ ,‬הפסיקו להילחם לפי הוראות‬
‫המלך וממשלת הליכוד הלאומי‪ ,‬שהוקמה ב־‪ 23‬באוגוסט ‪.1944‬‬
‫אכן‪ •,‬ביום הנזכר התחולל ״פוטש״ בארמון המלוכה בבוקרשט‪ .‬מנהיגי השלטון‬
‫הפרו־גרמני‪ ,‬בראשות המרשל אנטונסקו׳ נעצרו והמלך הקים ממשלת ליכוד לאומי‬
‫בהשתתפות שתי המפלגות הבורגניות המסורתיות הגדולות )הליברלית והלאומית־‬
‫חקלאית( יחד עם הסוציאליסטים והקומוניסטים‪.‬‬
‫מבחינת היהודים המצב הוטב עוד זמן מה לפני כן‪ .‬למראית עין לא נשתנה‬
‫אמנם מאומה בתחיקה האנטישמית‪ ,‬אבל הרומנים שידעו שמלחמתם אבודה וציפו‬
‫להזדמגות לצאת מן המלחמה התנגדו לתכניות הגרמנים לרצח היהודים שנותרו‬
‫אחרי החיסולים ההמוגיים שבוצעו בתחילת המלחמה‪ .‬ההוראות מלמעלה היו פחות‬
‫‪.1‬‬
‫‪156‬‬
‫פרק נוסף על יתומי סרנסניססריה פורסם במשוא!־‪ .‬קובץ ב׳‪.‬‬
‫חמורות והשאר נעשה בעזרת השתדלויות מקומיות ושוחד‪ .‬התחילה עליה צנועה‬
‫שהפריחה תקוות עצומות בלב המוני היהודים‪ ,‬היחס לפליטי החרב היהודיים‪ ,‬נעשה‬
‫ליברלי יותר‪ ,‬הושג הסכם על החזרת חלק מגולי טרנםניסטריה‪ ,‬כולל הסכם על‬
‫החזרתם ועלייתם ארצה של יתומים מגיטאות טרנסניסטריה אשר נשארו שם לאחר‬
‫שהוריהם מתו או גרצחו‪.‬‬
‫אמנם הסכם זה בוצע רק בחלקו‪ .‬פחות מאלפיים יתומים הוחזרו בראשית שגת‬
‫‪ 1944‬וציפו לעלייתם בערי רומניה השונות‪ .‬בראש המבצע הזה עמד מר פרד שרגא‬
‫ז״ל ואף כי בגוף היומן אין דמותו מצטיירת בצבעים מעודדים מאד הרי שיש‬
‫לציין כי היה זה יהודי מסור ויקר‪ .‬הנער שנפגש פעמיים עם אותו אדם‪ ,‬הוא מחבר‬
‫היומן‪ ,‬אינו מבטא אלא התרשמות אישית ורגעית בלבד‪.‬‬
‫בימים ההם גדל מספר הפליטים היהודים החודרים ברובם לבוקרשט וגבלעים‬
‫בקרב הקהילה היהודית הגדולה‪ ,‬המונה למעלה ממאה אלף נפש‪ .‬בתחילה באו‬
‫פליטי פולין‪ ,‬אח״כ פליטי הישובים שמהם הוגלו היהודים )כמו פלויאשט והיהודים‬
‫תושבי הכפרים(‪ ,‬אחריהם הגיעו פליטים מאזורי הצפון שגכבשו ע״י הרוסים‬
‫ופליטי טרנסניסטריה שהצליחו להסתנן משם וז^ל ממרס ‪ 1944‬לאחר כבוש‬
‫הונגריה ע״י הנאצים — אלפי פלטי הונגריה‪ .‬מצב הפליטים הללו לא היה ברור‬
‫מבחינות הרבה‪ .‬מצבם הכלכלי היה קשה מאד‪ .‬בסיום המלחמה הם היוו מקור‬
‫בלתי נדלה של פעילים ציוניים ומועמדים לעליה בכל תנאי‪.‬‬
‫מחבר היומן‪ ,‬יליד מרמורש )צפון טרנסילבניה( — איזור שעל פי החלטת‬
‫ה״דיקטט מווינה״ של שרי החוץ של גרמניה ואיטליה )‪ (1940‬הועבר להונגריה —‬
‫נשאר בודד ברומניה והוגלה לעיר בהוי‪ ,‬גר בבית דודו והתפרנס משיעורים‬
‫פרטיים‪ ,‬עבריים בעיקר‪ .‬בתקופה בה מדובר בפרקים דלהלן הצטרף ל״הנוער‬
‫הציוני״ והיה לאחר מכן לאחד מפעיליה המרכזיים‪ .‬יש להבהיר שהרישומים ביומן‬
‫והזכרונות שהושלמו על פיהם נערכו בזמן ההתרחשויות והם משקפים את התרש­‬
‫מויותיו האישיות של המחבר‪ .‬יש כאן ביטוי למה שהתרחש אז בקרב האוכלוסיה‬
‫היהודית ואוכלוסיית הפליטים בכללה‪ ,‬להתפתחויות שחלו בתנועות הנוער הציוניות‬
‫וכן לכל אשר אירע מן הרגע בו סר פחד השואה והיהודים יכלו לפנות לעניניהם‪.‬‬
‫במשך המלחמה התרכזה פעילות התנועות הציוניות בשני מישורים‪ :‬ההגנה‬
‫וההכנה לפעילות תנועתית מוגברת בבוא יום השחרור‪ .‬בהשפעת פליטי פולין‪,‬‬
‫ולאחר מכן בהשפעת שליחי הישוב )״הצנחנים״(‪ ,‬התכונן הנוער היהודי לעמוד על‬
‫נפשו ולהגן על השכונות היהודיות‪ ,‬אם הגרמנים ינסו לחזור על מה שעשו בפולין‬
‫ובהונגריה‪ .‬הסיסמה היתה‪ :‬״לא להיות מובלים כצאן לטבח״‪ .‬מאידך רבתה התקווה‬
‫שהשואה מתקרבת לסיומה ופעילי התנועה עשו כל שביכלתם להתכונן ליום השחרור‬
‫הקרב ובא‪ ,‬כדי להתחיל מיד בפעילות אירגונית וחינוכית רחבה‪.‬‬
‫ברור שהמחבר מספר על כל אלה מנקודת מבטו של חבר מן השורה‪ ,‬שאינו‬
‫יודע את הכל‪ ,‬אינו משתתף בכל ואך רושם את מה שקלט‪ .‬אין כאן כל יומרה של‬
‫כתיבת ״היסטוריה״‪ ,‬אלה הם רישומים אישיים בלבד‪.‬‬
‫קיצה של תקופת השואה בא ליהדות רומניה באוגוסט ‪ 1944‬ותנועת ״הנוער‬
‫הציוני״ פורשת מיד את כנפיה לגידול והתרחבות‪ .‬מתברר שהרחוב היהודי שוקע‬
‫בבעיות היומיומיות‪ ,‬אחדים נוהים אחר המשטר החדש‪ ,‬מתוך אמונה כנה שהיא‬
‫מביאה גאולה לעולם‪ ,‬ואחרים פונים לעיסוקיהם הפרטיים‪ .‬מעטים נשארים בשלב‬
‫ראשוני זה במחנה שנראה היה עד לפני זמן קצר במלוכד לעולמים‪ .‬שמץ של יאוש‬
‫מתגנב בלב הנשארים על המתרסים להמשיך במאבק ולא פעם נראה להם המאבק‬
‫‪157‬‬
‫הזה כאבוד‪ .‬בהמשך‪ .‬היומן אנו עדים לכך ׳שהאופק המעורפל מתבהר והולך‪ ,‬אולם‬
‫ההמשך אינו כלול בקטעים המתפרסמים בקובץ זה‪.‬‬
‫יתומי טרנסניסטריה‬
‫הם הגיעו עם הפשרת השלגים‪ .‬כמה מאות ילדים ובני נוער מניצולי גיטאות‬
‫טרנסניסטריה‪ .‬הם אושפזו בכיתות בית הספר היהודי‪ .‬בני העיר התבוננו בניצולים‬
‫והלב גטף דם‪ .‬כל אחד יכול היה להיפגש פנים אל פנים עם ילדים רכים בני שש‬
‫וקטנים יותר ונערים בגי שש עשרה ומעלה שחזו על בשרם את זוועות השואה‪.‬‬
‫רבים הוזמנו להתארח בבתי התושבים היהודים שחשו נקיפות מצפון‪ ,‬כאילו הם‬
‫האשמים באסון הילדים הללו‪ .‬ברנרד כץ חזר להיות ״אבא" לששה יתומים מכל‬
‫הגילים‪ .‬בבית הדוד ישנו שלושה בנים ושתי בנות‪ .‬אני ומימשו )מאיר שמיר(‬
‫עזבנו את מיטת הברזל שבחדר האמצעי וכל החמשה ישנו על השטיח‪ ,‬באמצע‬
‫החדר‪ .‬היה נהדר‪ .‬התלוצצנו שעתה לא נשקפת לנו כל סכנה ליפול מן המיטה‪...‬‬
‫עתה יכולנו לשמוע מכלי ראשון על מאורעות השואה‪ .‬ימים על גבי ימים‬
‫הקשבנו •לסיפוריהם המפורטים‪ .‬מפת טרנםניסטריה נפרשה לנגד עינינו על‬
‫גיטאותיה‪ ,‬מתנותיה וקברי אחים המוניים‪ .‬ישנתי ליד נער כבן שש עשרה שנורה‬
‫יחד עם קבוצת גערים בגילו ויצא חי מן הבור בשריטה קלה בלבד‪ ,‬שביגתיים‬
‫הגלידה‪ .‬אברשה‪ ,‬בן שש‪ ,‬זכר את הטבח האיום שגעשה ביהודי קמיניץ־פודולסק‪.‬‬
‫אחותו‪ ,‬נערה נחמדה‪ ,‬אז כבת שלוש עשרה‪ ,‬חטפה את אחיה הקטן על זרועותיה‬
‫וגמלטה אל מעבר לבוג‪ .‬יותר משנתיים שמרה על אחיה‪ ,‬גדלתו וראה זה פלא‪:‬‬
‫החיוך לא נמחק מעל פניה היפים‪ .‬מי יודע היכן הם היום‪ ,‬אולי טבעו שניהם‬
‫במעמקי ים השיש עם פסינת המעפילים ״מפקודה״‪...‬‬
‫משוררים וזמרי גיטו שרו שירי גיטו עצובים על רעב‪ ,‬על אמהות גוססות‪ ,‬על‬
‫יהודים שהוטבעו בזדון במימי הדניסטר‪ ,‬על ״טו־ץ׳״ — דיסת תירס דלילה כמים‪,‬‬
‫על ״קניצל״ — נר שמן שקם לתחיה בבתי המחסה האיומים של הגיטו‪ ,‬על יתומים‬
‫בלי אב ואם התרים למצוא קליפת תפודים על אשפת ״עשירי״ הגיטו‪ ,‬על כפור‪,‬‬
‫על כנים מפיצי טיפוס‪ ,‬על הפחד מפני הגירוש אל מעבר לבוג אל הגרמנים הרוצחים‬
‫בלי חמלה‪ ,‬על כלבים משוסים בתינוקות‪ ,‬על זינדרם התופס רעב מחוץ לתחומי‬
‫בגיטו ויורה בו בהתאם להוראות ועל לוקוטננט גינררו‪ ,‬בגו של גנרל רומני‪ ,‬שהיה‬
‫קושר יהודים בחבל לאופנוע וגוררם ברחובות הגיטו‪.‬‬
‫לפתע פתאום זעה האדמה תחתנו‪ .‬כאילו בעינינו ראינו את נפוחי הרעב‪ ,‬גלדי‬
‫המתים הקפואים שגערמו בערימות בקצה הגיפו‪ ,‬כי לאיש לא היה הכוח ולא הכלים‬
‫לבקע את האדמה הקפואה ולחפור בה כל כך הרבה קברים‪ ..‬שמענו על זוועות‬
‫שמעולם לא האמין איש שייתס ויקרו‪ :‬על אביו של אחד היתומים שנוסד במסור‪,‬‬
‫על אחר שנקבר חיים‪ ,‬על שלישי שדעך מרעב‪ ...‬והרי על טרנסניסטריה ידענו‪.‬‬
‫היתה כל כך קרובה לנו‪ .‬אלפים לא יהודים נסעו מהכא להתם בנסיעות עסקים‪.‬‬
‫ידענו וחשבנו ״שהיו מקרים״ מצערים חד פעמיים‪ .‬דמעות ‪.‬ניגרו‪ ,‬אגרופים נקמצו‪.‬‬
‫היתומים‪ ,‬נערים כמונו היו שמחים ולפעמים עצובים‪ ,‬מחייכים‪ ,‬מתלוצצים מתקוט­‬
‫טים‪ ,‬מתכתשים‪ ...‬ישנים על משטחי קרשים שהותקנו בכיתות בית הספר היהודי‪.‬‬
‫בוזוי שימשה תחנה במסעם‪ .‬ציפו להמשך המסע‪ ,‬להפלגתם לארץ ישראל‪ ,‬לכן‬
‫הועברו ממולדובה הצפונית לכאן‪ ,‬קרוב יותר לבוקרשט ולנמל קונסטנצה‪ ,‬מה גם‬
‫‪2‬‬
‫‪.2‬‬
‫עייר במרחק ‪ 140‬ק״מ צפונית לבוקרסס‪.‬‬
‫‪158‬‬
‫ש ל מ ו ל ד ו ב ה ה צ פ ו נ י ת א ר ב ה ס כ נ ה ל י פ ו ל ב ק ר ו ב ב י ד י ה ר ו ס י ם ו ש ו ב לא יוכלו ל ע ל ו ת‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫המתח‬
‫המארחים‬
‫ב ע י ר עלה‪ .‬א ח ר י יום או יומיים ש ל‬
‫פ י נ ו ק י ם ׳ נ ל א ה ח ל ק גדול מן‬
‫מ א ו ר ח י ה ם ‪ .‬י ת ו מ י ם ר ב י ם הוחזרו ל ב י ת ה ק ה י ל ה ‪ :‬״אין ב נ ו כ ח ל ט פ ל‬
‫בהם״‪ ,‬ט ע נ ו ‪ .‬ב כ ל ב י ת ה ש א י ר ו ק י מ צ ו ץ מן ה א י מ ה ה נ ו ר א ה ש ה ב י א ו ע מ ם ‪ .‬מ א ר ח י ה ם‬
‫ה ו ד ב ק ו ב פ ח ד מ פ נ י יום ה מ ח ר ‪ ,‬כ א ש ר ה ק ר ב ו ת י ת נ ה ל ו ל י ד ה ע י ר או ב ר ח ו ב ו ת י ה‬
‫ממש‪ ,‬ו ח י ל ו ת ג ר מ נ י ה ה נ א צ י ת י צ י פ ו א ת העיר‪ .‬מ פ נ י יום זה ח ר ד כ ל א י ש יהודי‪.‬‬
‫הגם אני בין העולים!‬
‫י ד י ד י גלםמן‪ ,‬ח ב ר מ ו ע צ ת ה ק ה י ל ה ‪ ,‬ד י ב ר א ת י ע ל מ ש א ל ה כ מ ו ס ה ש ל א העזתי‬
‫ל ה ע ל ו ת ה על ד ל ש פ ת י ‪ .‬הוא ש א ל ג י ‪ :‬״ ה ת ר צ ה ל ע ל ו ת א ר צ ה ע ם ה י ת ו מ י ם ?״ ״איזו‬
‫שאלה!!״‬
‫תבוא‬
‫ק פ צ ת י מ ר ו ב ש מ ח ה ‪ .‬ר ג ל י נ ע ש ו ק ל ו ת כ נ ש ר י ם ‪ .‬״הייתכן ש ל פ ת ע פ ת א ו ם‬
‫ה ג א ו ל ה למצוקתי?״‪ .‬ה ו צ פ ת י‬
‫ב ה ר ג ש ת א ו ש ר מ ש ג ע ת ה ר ה ר ת י ש ו ב ושוב‬
‫ב מ ב ר ק ש א ש ל ח ל ה ו ר י ‪ :‬״יקירי‪ ,‬ה ג ע ת י א ר צ ה ! ״ א ת ה ש א ר י ב י נ ו ב ע צ מ ם ‪ .‬ואולי‬
‫א נ ס ח זה א ח ר ת ‪ :‬״ ב ר כ ו ת ל כ ם מ י ר ו ש ל י ם ! ״ ‪ .‬ל א י א מ י נ ו ! ה ה פ ת ע ה ת ה י ה פ נ ט ס ט י ת‬
‫ב כ פ ר ! ״כזה ה י ה ת מ י ד ״ ‪ ,‬י ג י ד ו א ח ד י ם בקנאה‪ ,‬״ידע ל ה י ד ח ק ״ ‪. . .‬‬
‫כ ש ס י פ ר ת י ע ל ב ך ל ד ו ד י א ו ר ו פ נ י ו משמחה‪ .‬ב א ח ר ו נ ה ר ב ת ה ע צ ב ג ו ת ו ‪ .‬ע ב ו ד ת‬
‫הכפייה ה ע י ק ה ע ל י ו ‪ ,‬ג ם א ם ת מ י ד נ מ צ א מ ש ג י ח ש ה ע ד י ף ד מ י כ ו פ ר ע״מ לא ל ה צ י ק‬
‫ב מ י ו ח ד ל ק ב ו צ ת י ה ו ד י ם ק ש י ש י ם ‪ ,‬מ ג ק י ה ש ל ג י ם ב ר ח ו ב ו ת ‪ .‬זמן מ ה ה צ ל י ח ל ה ש ת ח ר ר‬
‫מ ע ב ו ד ת כפייה ה ו ד ו ת ל מ י ח ו ש י ה ל ב פ ל ו ס ר צ ו נ ה ה ט ו ב של הוועדה ה ר פ ו א י ת ‪ ,‬א ל א‬
‫שלעתים‬
‫ק ר ו ב ו ת ב ו ט ל ו מ י מ צ א י הוועדה וכל שני ו ח מ י ש י ה י ה ע ל ה מ ש ו ח ר ר י ם‬
‫ל ה ו פ י ע ב פ נ י ו ו ע ד ה ר פ ו א י ת א ח ר ת ‪ .‬ה ע ס ק נ ע ש ה י ק ר מדי‪ .‬ד מ י ה ש י ח ו ד ה ר ק י ע ו‬
‫ש ח ק י ם ולא היה כ ל בטחון ש ב ע ו ד שבועיים לא י ב ט ל ו א ת מ י מ צ א י ה ו ו ע ד ה הראשונה‬
‫ו ת צ ט ר ך ל ה ו פ י ע ש ו ב ב פ נ י ח ד ש ה ‪ .‬מ ח ל ה א מ י ת י ת לא ה ו ע י ל ה עוד‪ .‬הוועדה ש י ח ר ר ה‬
‫חולים‬
‫מדומים ששילמו א ת המחיר ובמילא נאלצו לקצץ בשיחרורם של חולים‬
‫אמיתיים‪.‬‬
‫ס מ י ג ר י נ ב ר ג ‪ ,‬ח ב ר י ה ט ו ב שעמו נ א ס ר ת י ב־‪ ,1951‬ס י פ ר ל י כ י צ ד אביו‪,‬‬
‫חולה לב כרוני‪ ,‬נשלח לבדיקה לוועדה רפואית העליונה ביותר‪ ,‬ש פ ע ל ה ליד המטכ״ל‬
‫ש ל ה צ ב א ה ר ו מ נ י ‪ .‬ג ר י ג ב ר ג ה א ב ה ו ע ל ה על שולחן ה ב ד י ק ו ת ‪ .‬ר ו פ א י ה ו ע ד ה בדקוהו'‬
‫ו ה ח ל י ט ו ‪ :‬״קפוץ ל ך מ ש ם יהודי‪ ,‬ת ת ל ב ש ‪ ,‬אין ל ך מאומה׳ א ת ה כ ש י ר ל ש י ר ו ת ! ‪ .‬״‬
‫א ל א ש ג ר י נ ב ר ג ל א זז‪ ,‬כ מ צ ו ו ת רופאיו‪ ,‬כ י נ פ ח נ ש מ ת ו ת ח ת י ד י ה ם מ מ ש ‪.‬‬
‫דאגה‬
‫גוםפת‬
‫ע ב ו ר דודי‬
‫היווה מ צ ב י המיוחד‪ ,‬ב־‪ 1941‬י ש ו ח ח ר ת י‬
‫מעבודת‬
‫כפייה ב נ י מ ו ק ש א נ י נ ת י ן זר‪ .‬ל א ח ר ש ה ק ו נ ס ו ל י ה ה ה ו ג ג ר י ת ב ב ו ק ר ש ט ס ר ב ה ל ט פ ל‬
‫בהחזרתי‬
‫ל ב י ת ה ו ר י ל מ ר ו ת ה י ו ת י קטין י ד ע נ ו ש נ י מ ו ק י ש ו ב א י נ ו ע ו מ ד ב מ ב ח ן‬
‫ה מ צ י א ו ת ‪ .‬ה י ה ע ל י ל ה ו פ י ע ב פ נ י וועדה ו ל ק ב ל א י ש ו ר ע ל ש י ח ר ו ר י ‪ .‬ל א ה ו פ ע ת י כ י‬
‫ב י מ י ם ה ה ם ‪ ,‬כ א ש ר חיי י ה ו ד י ם נ ע ש ו הפקר‪ ,‬ה י ה ג י ל ו י כזה ש ה ת ח מ ק ת י מ ע ב ו ד ת‬
‫כפייה מהווה פ ת ח ל פ ו ר ע נ ו ת ‪ ,‬לי ו ל כ ל ב נ י ה מ ש פ ח ה ‪ .‬י ה ו ד י ם ר ב י ם ה ו ג ל ו ל ט ר נ ס ־‬
‫נ י ס ט ר י ה ע ל ש ה ת ח מ ק ו מ ע ב ו ד ת כפייה‪ .‬ה ס ת כ נ ת י ב י ו ד ע י ן מ ת ו ך ה נ ח ה ש א ם איתפם׳‬
‫ואיכלא‪ ,‬ל א י ה י ה ל י י ו ת ר ג ר ו ע ב ב י ת ה ס ו ה ר מ א ש ר ב פ ל ו ג ת ע ב ו ד ה כ ל ש ה י כ ב ס ר ב י ה‬
‫ה ר ח ו ק ה ‪ .‬י ד ע ת י ש ע ו ב ד י פ ל ו ג ו ת ה ע ב ו ד ה ו א ס י ר י ב י ת ה ס ו ה ר י ש ת ח ר ר ו ב א ו ת ו יום‪,‬‬
‫ל מ ח ר ת ס י ו ם ה מ ל ח מ ה ‪ .‬ל א ס ט י ת י מ ה ח ל ט ת י גם כ א ש ר ה ו ח ק ה ח ו ק ה מ ט י ל ע ו נ ש‬
‫מוות על ה מ ש ת מ ט י ם מ ע ב ו ד ת כפייה ו מ ע נ י ק ח ג י ג ה ל כ ל מ ש ת מ ט ש י ת י צ ב לגיוס‬
‫מ ר צ ו נ ו ה ח ו פ ש י ב מ ש ך ע ש ר ת ה י מ י ם מ י ו ם פ ר ס ו ם החוק‪.‬‬
‫מ ה ד ע ת ך ? ש א ל ה ד ו ד ש ה ג י ש לי א ת ה ע ת ו ן ע ם ה ו ר א ו ת ה ח ו ק ה ח ד ש ‪ .‬היה זה‬
‫‪159‬‬
‫בחורף קשה מנושב רוחות‪ .‬אפילו בבית היה לי קר‪ .‬כלפי החוק לא משנה דבר‪ ,‬הרי‬
‫אני נתין זר‪ ...‬אמרתי לדודי‪ .‬והנה הופיע חוק חדש המחייב בעבודת כפייה גם‬
‫יהודים נתינים זרים של אותן המדינות המשתתפות במלחמה נגד בר״המ‪ .‬שוב לא‬
‫היה ויכוח אם אני חייב בעבודת כפייה ובכל זאת לא התייצבתי‪ .‬פחדתי מתוצאות‬
‫החקירה על העבר‪ .‬רק שעתה התחילו אנשים שואלים‪ :‬״כיצד אתה חפשי‪ ,‬הרי גם‬
‫נתיגים זרים חייבים בגיוס ?״‪ ,‬והיה חשש מפני מלשינים‪.‬‬
‫עם התקרבות החזית‪ ,‬אחזה עצבטת בשלטונות שהחמירו באמצעי בטחון‪.‬‬
‫ערכו חיפושים ובדיקות מסמכים פתאומיות‪ .‬התהלכו שמועות שייערכו חיפושים‬
‫מבית לבית כדי לגלות עריקים שמספרם הלך ורב ואת ״צנחני״ האויב‪ .‬האדמה‬
‫התחילה בוערת תחת רגלי‪ .‬פחד אחזני למראה כל שוטר‪.‬‬
‫לילותי היו לסיוט‪ ,‬והנה לפתע פתאום מסתמן פתרון‪ ,‬שלא חלמתי עליו‪ ,‬גאולה‬
‫ממש‪ .‬עלייה לארץ ישראל‪ ...‬אלי שבשמים‪ ,‬האפשר להסתובב עם סוד •כזה בלב‬
‫ולא להתפקע מאושר י׳ אך אשרי לא האךיך ימים‪ ,‬התהלכו שמועות על מאבקים‬
‫בוועד הקהילה‪ ,‬על לחצים מצד הורים רבים הרוצים שבניהם יעלו גם הם‪ .‬היו‬
‫כאלה שאיימו בהלשנה אם יועדפו אחרים על פני בניהם‪ .‬הנטיה במועצת הקהילה‬
‫היתה שהמועצה תמשוך ידה מכל הענין כדי למגוע הסתבכות‪ .‬עתה גילינו את‬
‫סודי ברבים‪ .‬נרמז לאנשי הקהילה הנאמנים מה מצבי' ושרק בנס טרם גאסרתי‪.‬‬
‫בינתיים הסתבך ענין העלייה בכללו‪ .‬שהיית יתומי טרנסניסטריה בעיר שאמורה‬
‫היתה להמשך ימים ספורים בלבד‪ ,‬התארכה מאד‪ .‬החיים חזרו לשיגרתם הרגילה‪.‬‬
‫מאוחר בלילה‪ ,‬בחצר בית הספר היהודי‪ ,‬התקימה שיחה מקרית — אחרונה‬
‫בבוזוי — ביני לבין קוקי ‪ .‬הייתי בשמירת לילה שנעשתה בהתנדבות ליד מעון‬
‫היתומים בעת שקוקי עבר במקרה‪ .‬המשכנו בויכוחנו הישן‪ .‬יש לשער שהגיעה לאזניו‬
‫שמועה על השחדלויותי לעלות ארצה יחד עם היתומים והוא הביע צעדו על כך‪,‬‬
‫גינה את המוכנים לערוק משדה המערכה ולמצוא מחסה בטוח שם במרחקים׳ במקום‬
‫לאזור עוז‪ ,‬להישאר ולהשתתף בקרב האחרון להריסת עולם האתמול‪ ,‬זה שהביא‬
‫כל כך הרבה סבל‪ ,‬ולהשתתף בבניית עולם המחר‪ ,‬החדש והטוב‪ .‬״גכון‪ ,‬קיימת גם‬
‫בעייה יהודית‪ ,‬לנין דיבר על כך‪ ,‬זה ענין לעתיד לבוא‪ ,‬לאחר שתיפתר בעיית היסוד‪,‬‬
‫תיכון החברה החדשה‪ ,‬אז נתפנה גם לבעיות בעלות חשיבות משנית״‪ .‬בעליה‬
‫ארצה יש מידה גדושה של אנוכיות‪ .‬אלה מחפשים לעצמם‪ ,‬ורק לעצמם‪ ,‬קן נוח‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫הערצתי אנשים אמיצים מסוגו‪ ,‬שאינם נרתעים ממאבקים מלאי םכגות‪ ,‬שאינם‬
‫נאחזים בהזדמנות הראשונה כדי להיעלם משדה המערכה׳ כמוני‪ .‬ובכל זאת החלטתי‬
‫להימלט מן הסכנה‪ .‬אין צורך לומר שלנגד עיני עמדה רק מצוקתי אני‪ .‬אלא שייתכן‬
‫שגזרה נגזרה על רוב בני התמותה להיות אמיצי לב רק פעם אחת בחייהם‪..‬‬
‫שנים אחדות לאחר מכן‪ ,‬בקיץ ‪ — 1949‬ואולי ‪ 1950‬גפגשתי עם קוקי באקראי‬
‫בדרך לאגם‪.‬״פלוריאסקד‪.‬״‪ .‬קוקי סולימן‪ ,‬בחברת אשתו — העלמה שוורץ לשעבר‬
‫— וחבר אחר‪ .‬קוקי נתן לשני מלוויו להתקדם מספר צעדים והוא הצטרף אלי‪.‬‬
‫כמעט בלחש התענין בסיכויי העליה‪ .‬בקול רועד מפחד ביקשני שלא להזכיר באזני‬
‫אשתו וחברו על נושא‪.‬שיחתנו‪ .‬אמרתי‪ .‬לו! ״לפני כחמש‪.‬שנים ידעת אל נכון מהי‬
‫הדרך וכנראה שנשתבשה דךכך‪ .‬אין בי עוז להצביע על הדרך שיבור לו האדם‪,‬‬
‫אבל בטוחני שדרכך לא היתה נכונה״‪ .‬קוקי נד בראשו להסכמה‪ ,‬מגניב מבטים‬
‫לעבר אשתו וחברו שלא ישמעו חו״ח את דברי הכפירה‪.‬‬
‫‪ .3‬י ד״ר פייר סולימן‪ ,‬בימים ההם מראשי המחתרת הקומוניסםית שניסה למשוך גמ אותי לפעילות‪.‬‬
‫‪160‬‬
‫א‪?3‬בה קשה ותקווה מחודשת‬
‫מרוב התרגשות קצרה נשמתי‪ .‬פסעתי לאורך המסדרון במלון ״יורדקה״ שבו‬
‫ישנתי פעם‪ ,‬לפני שנים‪ ,‬בליל שיחרורי מהמשטרה הירוקה‪ ,‬הד פסיעתי נבלעו‬
‫בשטיח הרך‪ .‬ידידי נלו לנקר‪ ,‬שהגיע לבוזוי לחופשה שנתית‪ ,‬מפלוגות העבודה‬
‫כבסרביה הצטרף אלי‪.‬‬
‫עברו עלי מספר שבועות של מתח נפשי‪ .‬בדבר הצטרפותי לילדי טרנסניםטריה‬
‫לא זז מאומה‪ .‬בינתיים התחילה שנת ‪ .1944‬מהונגריה הגיעו ידיעות מחרידות‪,‬‬
‫הצבא הגרמני השתלט על בודפסט‪ .‬דאגתי מאד לגורל הורי ואחי‪ .‬הרהורי על המברק‬
‫שאשלח להם בהגיעי לארץ ישראל הפכו למחשבות נוגות מאד‪ ,‬רוויות כאב‪ .‬המברק‪,‬‬
‫הזה יישלח ואם כל זאת אצא אי־פעם‪ ,‬הוא יגרום להם הרבה תוגה‪ .‬ואולי דווקא‬
‫יעודדם‪ ,‬יראו בו סימן שעוד יש תקווה‪ ...‬ההצטרפות לילדי טרנסניסטריה‬
‫ולעלות יחד עמם הפכה למקסם שווא‪.‬‬
‫מ‪ .‬בלומנפלד‪ ,‬איש עסקים מצליח‪ ,‬לשעבר חבר ״השומר הצעיר״‪ ,‬הבטיח‬
‫להפגישני עם האיש שכל ענין עליית היתומים מופקד בידיו‪ ,‬מנהיג מבוקרשט —‬
‫מר פרד שרגא — המבקר תכופות בעיר‪ ,‬לראות את שלום היתומים‪ ,‬והוא‬
‫מתאכסן בביתו‪.‬‬
‫עמדתי בפני ״האישיות הדגולה״ באימה וכבוד‪ .‬איש בא בימים׳ קטן קומה‪,‬‬
‫עגלגל‪ ,‬יהודי חם מזג‪ ,‬טוב לב‪ ,‬דברן ופטפטן — אם מותר להתבטא כך על ״מנהיג״‬
‫בעם‪ ,‬מפוזר‪ ,‬שופע חיוכים‪.‬‬
‫— זה בחור משלנו — אמר בלומנפלד בהטעימו על ״משלנו״‪ ,‬צעיר מצויק‪,‬‬
‫דובר עברית‪ .‬האישיות החשובה שטרם תפסה שעומדים לבקש ממנה טובה‪ ,‬הושיט‬
‫ידו בהרחבת הדעה‪ ,‬באהדה מופגנת‪.‬‬
‫— צריכים לעזור לו! הוסיף בלומנפלד‪ ,‬משפחתו בהונגריה‪ ,‬חבל עליו‪...‬‬
‫— וודאי‪ ,‬וודאי‪ ,‬אמר האיש הנכבד שעליזותו הטבעית נפגמה במקצת‪.‬‬
‫— לצרפו ליתומי טרנסניסםריה‪...‬‬
‫— בתדאי!‪ ,‬לא תהיה שום מניעה י‬
‫— כיצד ומתי ייעשה הדבר‪ ,‬שאלתי אני‪ ,‬מעודד ביותר‪.‬‬
‫י קבוצה ממקהלת הנתר הציוני‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫— ב ש ב ו ע ה ב א ‪ .‬א ח ז ו ר ל כ א ן בעוד ש ב ו ע ואתן ל ך ת ש ו ב ה ‪ ,‬א מ ר ו פ נ ה ל מ א ר ח י ו‬
‫לספר בדיחה יהודית עסיסית‪.‬‬
‫עבר שבוע ר ב מתח‪,‬‬
‫•‬
‫ע ם ה ר ב ה תקווה‪ .‬״האישיות‬
‫הדגולה״‬
‫הבטיחה‬
‫לתת‬
‫תשובה והיא יכולה ל פ ע ו ל כ ר צ ו נ ה ללא אישור המועצה המקומית‪ .‬בעוד שבוע‬
‫ה ת י י צ ב ת י ל ק ב ל ת ה ת ש ו ב ה ״ ה א י ש י ו ת הדגולה״ ל א ז כ ר ה מ י א נ י ו מ ה ר צ ו נ י מ מ נ ה ‪,‬‬
‫ל א זכרה ש ה ב ט י ח ה מ ש ה ו ב נ י ד ו ן ב א ו ת ו ה ב י ת עצמו‪ ,‬כ א י ל ו א נ י ס ת ם נ ו ד נ י ק ‪ .‬ח ש ת י‬
‫כ א י ל ו אני מ ת מ ו ט ט מ ב ו ש ה ומצער‪ .‬ב ק מ ט י פ נ י האיש ה ב ח נ ת י ע י י פ ו ת ו ש י ע מ ו ם ‪.‬‬
‫— זה לא פשוט‪ .‬נ ר א ה ‪ ,‬ע ו ד נ ר א ה ! ה ע נ י ן מ ס ו ב ך ‪ . . .‬ה ת ש ו ב ה ל א ש י פ ר ה א ת‬
‫מ צ ב רוחי‪ .‬ה ב נ ת י ש מ א ז ל פ נ י שבוע‪ ,‬כ א ש ר פ נ ה ל ס פ ר ב ד י ח ה ע ס י ס י ת ו ע ד ‪ .‬ה ר ג ע‬
‫הזה‪ ,‬לא ח ש ב כ ל ל ע ל י ו ע ל מ צ ו ק ת י ‪ ,‬ו ש ג ם מ כ א ן ו ל ה ב א אין ב ד ע ת ו ל ה ת י י ח ס ל ע נ י נ י ‪.‬‬
‫ושוב ע ב ר ו י מ י ם ר ב י ם ‪ .‬ב א ח ד ה ע ר ב י ם ח ז ר הדוד מן ה ר ח ו ב ו ס י פ ר ש י ה ו ד י ח ש ו ב‬
‫אחר‪ ,‬ממנהיגי ״המרכז היהודי״ הארצי נמצא בביקור ב ע י ר בענין יתומי טרנס־‬
‫נ י ס ט ר י ה ו מ ת א ר ח במלון‪ ,‬א ו מ ר י ם ש ה ש פ ע ת ו ר ב ה ‪ ,‬והציע ש א פ נ ה אליו‪ ,‬ב ל י פ ר ו ט ק צ י ה‬
‫והמלצות‪ .‬ל א ה ת ל ה ב ת י מ ן ה ה צ ע ה ‪ ,‬נ י ס י ת י ל ד ח ו ת ה ל מ ח ר ‪ .‬נ ק ע ה נ פ ש י מ ת ח נ ו נ י ם ‪,‬‬
‫התבישתי לגולל בפני איש זר פ ר ש ת מצוקתי ולבקש על נפשי‪.‬‬
‫מ ח ר ב ה ש כ מ ת ה ב ו ק ר ה ו א חוזר‪ ,‬א מ ר הדוד‪ .‬נ ל ו ש נ מ צ א ב ב י ק ו ר ב ב י ת ג ו ה ת ל ה ב‬
‫מן הרעיון ו ה צ י ע ל ל ו ו ת נ י ל ב י ת המלון ש ב ו מ ת א ר ח ת ה א י ש י ו ת ה ח ש ו ב ה ‪.‬‬
‫;‬
‫•‬
‫— ז א ת ה ד ל ת ‪ ,‬ה צ ב י ע נלו‪ ,‬ד פ ק ב ה ו ג ס ו ג ש נ י צ ע ד י ם א ח ו ר נ י ת ‪ .‬ק ו י ת י ש ה ד ל ת‬
‫הגבוהה‪ ,‬צ ב ו ע ה בלבן‪ ,‬ל א ת י פ ת ח ו א י פ ט ר מ מ ה ש נ ר א ה ל י כ ח ס ר ת ו ע ל ת ‪ .‬ה ד ל ת‬
‫כן נ פ ת ח ה ע ל ה ס ף ע מ ד ג ב ר מ מ ו ש ק ף ב ע ל קוי פ נ י ם מ ע ו ד נ י ם ‪ ,‬ד י צ ע י ר ‪ ,‬ל ב ו ש‬
‫בתחתונים קצרים‪ .‬הפרעתי לו ברגע שהתפשט כדי לעלות על משכבו‪.‬‬
‫— ענין ד ח ו ף לי א ל י ך ! א מ ר ת י ‪ .‬האיש מ ד ד נ י מ כ ף ר ג ל י ו ע ד ר א ש ‪ ,‬מ ו פ ת ע‬
‫במקצת‪.‬‬
‫‪ — .‬ת י כ נ ס ‪ ,‬ש ב ! — הוא ע צ מ ו ה ת י ש ב ע ל ק צ ה ה מ י ט ה ו ה צ י ע ל י ל ש ב ת ע ל ה כ ס א‬
‫ה י ח י ד ש נ מ צ א בחדרו‪ ,‬מ ו כ ן ל ש מ ו ע ‪ .‬ס י פ ר ת י ל ו ע ל מ צ ב י הקשה‪ ,‬ע ל ה ו ר י ה נ מ צ א י ם‬
‫בהונגריה‪ ,‬ע ל א י ה ת י י צ ב ו ת י ל ע ב ו ד ת כפייה‪ ,‬ע ל מ ר ש ר ג א ש ה ב ט י ח ו ל א ק י י ם ‪. . .‬‬
‫מ ב ע ד ל מ ש ק פ י ו ב מ ס ג ר ת ש ח ו ר ה ע ב ה ב צ ב ץ מ ב ט רך‪.‬‬
‫— נ ע ר י — א מ ר — אין לי כ ל ה ש פ ע ה ע ל ע נ י נ י ה ע ל י ה א ב ל א ו כ ל ל ע ז ו ר ל ך‬
‫ב כ ל השאר‪ ,‬א ם ר ק ת ג י ע ל ב ו ק ר ש ט ‪.‬‬
‫י־— ו כ י צ ד ל ה ג י ע י‬
‫— זה ע ל א ח ר י ו ת ך ‪ ,‬א ב ל ב ר ג ע ש ת י מ צ א ב ע י ר ה ב י ר ה ת ו כ ל ל ח י ו ת ב ל י פ ח ד ‪.‬‬
‫אם‬
‫בכניסתך‬
‫תיעצר‪ ,‬אפילו‬
‫לעו״ד דאדו‬
‫לעיר תגיד לאנשי המשטרה שיפנו‬
‫רוזנקרנץ‪ ,‬מ נ ה ל מ ח ל ק ת ה ס ע ד ב ״ מ ר כ ז היהודים״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫— מתי אוכל לבוא ך‬
‫— א פ י ל ו מ ח ר ‪ .‬ב ה ג י ע ך ת פ נ ה ל מ ש ר ד י ב ד ר ך ‪.‬מושילור ‪.28‬‬
‫בשובי ס פ ר ת י לדוד צ ב י שהאיש דיבר ברורות‪ ,‬לא ברמזים כ מ ו הקודם‪.‬‬
‫ה ב ע י ה היא כ י צ ד ל ה ג י ע ל ב ו ק ר ש ט ‪ ,‬כ י ע ל יהודים נ א ס ר ה ה נ ס י ע ה ו ב ד ר ך מ ב ח ו י‬
‫ל ב ו ק ר ש ט ה ו צ ב ו מ ח ס ו מ י ם ‪ ,‬ו ל כ ל ה נ ו ס ע י ם ב ל י יוצא מן ה כ ל ל ב ו ד ק י ם ב נ י י ר ו ת י ה ם ‪.‬‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫יי‬
‫יי• י‬
‫המחסומים הורמו‬
‫המונית‬
‫נ ע צ ר ה ב מ ר כ ז ב ו ק ר ש ט ‪ .‬״ ת ח ת ו ם לי‬
‫ש ה ג ע ת ב ש ל ו ם ״ ‪ ,‬ד ר ש הנהג‪.‬‬
‫חתמתי‪ .‬העיר טבלה בירק אביב‪ .‬בוקר בהיר של סוף אפריל‬
‫‪ ,1944‬רווי נ י ח ו ח ו ת‬
‫פ ר י ח ה ‪ ,‬ה ע נ י ק ר ע נ נ ו ת ל ר ח ו ב ו ת העיר‪ .‬ה מ ש כ ת י נ ר ג ל ‪ ,‬ב צ ע ד ב ו ט ח ‪ ,‬מ ח ז י ק ת י ק‬
‫‪162‬‬
‫בידי)״את החפצים שלך נשלח אחר כך״(‪ ,‬כרבים אחרים שמיהרו לעבודה במשרדים‪.‬‬
‫נרגעתי‪ ,‬תמו הפחדים‪ .‬הגעתי אל עיר זוהרת‪ ,‬פורחת‪ ,‬לא העיר שעזבתיה לפני‬
‫כשנתיים‪ .‬הסחתי דעתי מחצרותיה האפורות‪ ,‬צפופות האוכלוסין‪.‬‬
‫הנסיעה עברה בשלום‪ .‬היא עלתה לי בשמונת אלפי לעי‪ ,‬סך חסכונותי שיעדתים‬
‫לביגוד _ולמעיל חורף )עדיין לבשתי את מעיל החורף הישן של הדוד שמואל(‪ .‬אמש‬
‫בעשר‪.‬בערב‪ ,‬נפרדתי מבני משפחתי וממשפחת כץ וזלינגר‪ ,‬היחידים שהוכנסו‬
‫בסוד הענינים‪ .‬נהג המונית דרש שאישן בביתו‪ .‬בשלוש לפנות בוקר יצאנו לדרך‪.‬‬
‫המחסום הראשון עברנו בחשכת הלילה‪ .‬זקיף צבאי סימן לעצירה בפנס נפט‬
‫דולק‪ .‬״זה אתהז״‪ ,‬אמר לנהג לאחר שהאירו בפנס‪ .‬ניגש גם מפקד המחסום‪,‬‬
‫התכופף עד לגובה החלון הקדמי לשוחח עם הגהג על הלילות הקרים והימים‬
‫הבהירים‪ .‬ניכר היה שהם מכירים ותיקים‪ .‬״נמשיך״!‪ ,‬אמר הנהג‪ .‬המחסום הורם‪,‬‬
‫המשכנו‪...‬‬
‫במבואות עיר הנפט פלויאשט האיר עלינו היום‪ .‬פלויאשט הופצצה קשה במשך‬
‫הלילה‪ .‬תמרוני עשן שחיך וסמיך כיסו את העיר‪ .‬פה ושם עדיין בערו דליקות‬
‫ענקיות‪ .‬זה חדשים שעיר זו מופצצת מן האוויר‪ .‬המונית דהרה בין עיר חרבות‪.‬‬
‫ישיש ואשתו חיטטו בערימת לבנים‪ ,‬כנראה שרצו להציל מחפצי ביתם שנהרס‪.‬‬
‫פלויאשט נשארה מאחורינו‪ .‬הנהג איבד משלוותו הקודמת‪ .‬נעצר אי שם‪,‬‬
‫רשם משהו ביומן המונית‪ ,‬כנראה רשם את נוכחותי כפי שהחוק דרש זאת‪ .‬יעץ'‬
‫לי שבמקרה וישאלו שאלות אניד שבן פלויאשט אנוכי‪ ,‬שבית משפחתי הופצץ‬
‫בלילה‪ ,‬כל בני משפחתי נהרגו ואני‪ ,‬ממהר להגיע לאחותי הגרה בבוקרשט‪.‬‬
‫כשנעצרנו ליד המחסום הבנתי שגורלי מונח בכף‪ .‬תור ארוך של כלי רכב‪ .‬ח?כו‬
‫לפנינו לבדיקה שנערכה" באיטיות ובקפידה‪ .‬מכווץ בפינתי האזנתי להלמות‪ .‬לבי‪.‬‬
‫הבנתי שהנהג שיקר בא״מרו ״שהכל מסודר״‪ .‬הוא פשוט הימר על םכום כסף גדול‪.‬‬
‫ייתכן שעוד מעט אהיה שוב במעצר ובחקירה‪ .‬על כל צרה שלא תבוא החזקתי בכיסי‬
‫אישור מטעם הקהילה׳ מסמכו היחיד של יתום טרנםגיםטריד״ שהשגתיו מידי הנער‬
‫שישן בביתנו‪ ,‬נחוש החלטה להתכחש‪ .‬כלל לזהותי האמיתית‪ .‬החלטתי לטעון‬
‫ש״אני ריפטריאנט מטרנסניסטריה״‪ ,‬והיה ויעבירוני לבוקרשט אוכל להסתמך על‬
‫הבטחתו של עו״ד רהנקרגץ‪ ,‬ואם אוחזר לבחוי הרי שיהיה מי שידאג לשיחרורי‪.‬‬
‫התקרבנו למחסום‪ .‬מפינתי ראיתי יד הז׳נדרם בשרוול לבן מתרוממת‪ .‬המונית‬
‫נעצרה ומיד הורדה היד וסימנה שנמשיך‪ .‬עברנו את המחסום‪ .‬רווח לגהג‪..‬גם לי‪.‬‬
‫פטפטנו‪ ,‬הזנו עינינו ביפי השושנים שפרחו משני צדי הכביש בכניסה לעיר הבירה‪.‬‬
‫פניתי לביתה של סטה כץ‪ .‬שעברה מבחוי לגור בבוקרשט‪ .‬נתקבלתי בסבר‬
‫פנים יפות‪ .‬בעלה ואחיה מינךרו‪ .‬לא נמצאו בבית כי צורפו •לפלוגות עבודה מקומיות‪.‬‬
‫מיהרתי למשרדו של עו״ד רוזנקרנץ‪ .‬הוא נעדר מלשכתו והמזכירה לא ידעה‬
‫להגיד מתי יבוא ואיפה ניתן להשיגו‪ .‬עשרות אנשים חיכו לו‪ ,‬כולם נדחו בלך ושוב‬
‫כאילו היו להקת טרדנים‪ .‬הסתבכותי ברחוב היהודי שהיטבתי להכירו‪ .‬מאות צבאו‬
‫על משרדי יאוראט״ )הלשכה הרומנית לתיירות( שם מוסווה ללשכת עליה שנפתחה‬
‫לא מזמן‪ .‬שתי אגיות מעפילים קמגות שהפליגו בראשית השגה עוררו גל של‬
‫אופטימיות‪ .‬המונים קיוו לעלות‪ .‬מאות צעירים‪ ,‬עריקים ממחגות העבודה׳ פליטים‬
‫מטרנסניסטריה‪ ,‬מולדבה הצפונית ואחרים ציפו לראיון אצל פעילי הלשכה‪ ,‬אולי‬
‫יצליחו לקבל הבטחה להירשם ברשימת העשויים להפליג‪ ...‬התערבתי בהמון‪,‬‬
‫התענינתי בבעיותיהם׳ חיפשתי אחרי פתרונות אלטרנאטיביים‪ ,‬במקרה והבטחת‬
‫רחנקרנץ תכזיב‪ ,‬ושוב חזרתי ‪.‬למחלקה הסוציאלית‪ ,‬של המרכז היהודי בדרך‬
‫מושילוד‪ ,.‬שמא הגיע‪ .‬רחנקרנץ‪_ .‬״לא! לא‪.‬הגיע! לא יודעים מתי יגיע'‪ ,‬אין‪.‬לו‬
‫‪163‬‬
‫שעות קבועות״‪ .‬״הכתובת בבית? לא ידועה להם״‪ .‬הודבקתי ביאושם של ״כל‬
‫מבקשי רוזנקרנץ״‪ .‬בטחוני התרופף והלך‪.‬‬
‫אחד מיתומי טרנסניסטריה בבוזוי ביקשני לפנות בשמו לחברו הטוב איציו‬
‫הרציק‪ ,‬בעל עמדה חשובה בלשכת ״אוראט״ להגיד לו שידידו זה מבקשו לשלוח‬
‫לו מעט כסף‪ .‬פילסתי לי דרך יבין העשרות שחיכו ליד דלת ״אוראט״‪ .‬עמדתי בפני‬
‫חקירת השומר והוכנסתי פנימה‪ .‬איציו‪ ,‬רחב גרם‪ ,‬עייף מאד‪ ,‬האזין לדברי‪ ,‬הניד‬
‫בראשו ״אשתדל״‪ ,‬אמר‪ .‬תליתי תקוות בפגישה זו‪ ,‬צפיתי שהאיש יתענין בי‪ ,‬ישאל‬
‫כיצד ובאיזה דרך הגעתי מבוזוי לכאן‪ ,‬אוכל לזרוק מלה על מצבי‪ ,‬לבקש עצה‬
‫אולי גם עזרה‪ .‬הוא לא התענין‪ .‬באין ברירה נפרדנו‪ ,‬ירדתי במדרגות ורצתי‬
‫חזרה לרחוב מושילור‪.‬‬
‫בלילה ישנתי במיטה יחד עם מינדרו כץ‪ .‬בבוקר התיצבתי על משמרתי‬
‫במושילור‪ .‬״היום הוא לא יבוא״‪ ,‬אמרו לי‪ ,‬הסתובבתי שוב ברחובות העיר‪ .‬גפגשתי‬
‫עם מכרים שעשיתי לעצמי יום קודם‪ .‬ייאושם לא עודדה אותי‪ .‬העיר היתד‪ .‬מלאה‬
‫אנשים כמוני ובלי גג מעל לראשם‪ .‬גם בני משפחת כץ הביעו ספקנות‪ .‬כל הסיפור‬
‫על רוזנקרנץ נראה להם בדמיוני במקצת‪ .‬הבחנתי בחששותיהם‪ .‬הכניסה לדירתם‬
‫עברה דרך חצר מוקפת דירות‪ .‬כל הדיירים מלבדם היו לא יהודים‪ .‬מספיק שאחד‬
‫מהם יודיע למשטרה על זר המסתובב בחצר וכל המשפחה עלולה להימצא בסכנה‪.‬‬
‫והרי בימים ההם האזרחים נתבקשו להודיע לשלטונות על כל זר חשוד המסתובב‬
‫בסביבה‪ .‬הבנתי שלא הרבה זמן אוכל לסכן את משפחת כץ וללון בביתם‪.‬‬
‫למחרת שוב התיצבתי בלשכתו של רוזנקרנץ ושוב קיבלתי תשובה מתחמקת‪.‬‬
‫נשארתי על עומדי כמסומר למקומי‪ .‬״הייתכן‪ ,‬הרי הוא שקרא לי!״ נכמרו רחמי‬
‫המזכירה עלי וגילתה לי בסוד את כתובתו הפרטית‪ .‬באחת עשרה בבוקר מיהרתי‬
‫לשם‪ .‬משרתת הכניסתני פנימה‪ .‬רוזנקרגץ ישב בחדר אורחים רחב ידיים בחברת‬
‫ידידים ובני משפחה‪ .‬הוצגתי בפני האורחים כאילו הייתי ידיד ותיק של בעל הבית‪.‬‬
‫הוא לא חסך בדברי שבח׳ כאילו מכירני היטב ומזמן רב‪ .‬״הוא דובר עברית״‬
‫אמר‪ .‬אורחיו הופתעו והתפלאו כיצד זה בחור צעיר כמוני מדבר עברית‪ .‬השווצתי‪,‬‬
‫סיפרתי שבן ישיבה אגוכי וכי בגיל חמש עשרה כמעט הייתי לרב‪...‬‬
‫— מה אתה מתכוון לעשות בו ?‪ ,‬שאל אחד הגוכחים‪.‬‬
‫— נסדרו במעון של ילדי טרנסניםטריה עד לסתיו ובראשית שנת הלימודים‬
‫ילמד עברית בבתי הספר של הקהילה‪ ,‬הרי יש מחסור במורים לעברית‪ ,‬אמר‬
‫רוזנקרנץ‪.‬‬
‫— בן כמה אתה‬
‫יי‬
‫פנה אלי‪.‬‬
‫— בן תשע עשרה‪ ,‬עניתי — בשנתיים פחות מגילי האמיתי‪.‬‬
‫— נפחית שגתיים מגילו‪ ,‬פסק‪ ,‬שלא תהיינה בעיות של התייצבות לעבודת‬
‫כפייה‪.‬‬
‫— תבוא בחמש בדיוק לרחוב מושילור — סיכם רוזנקרנץ‪ ,‬אהיה שם ונמצא‬
‫פתרון סופי לבעיה‪ .‬נפרדתי מן החבורה בלב נפעם‪ .‬בחוץ הבחנתי באביב הפורח‬
‫מסביב‪.‬‬
‫פליטי הונגריה‬
‫בדרכי ממעון ״נגרו וודה״ בו שוכנתי אל המעון המרכזי ברחוב ״ספינטול‬
‫יון נוי״‪ ,‬למסירת הדר׳ח היומי‪ ,‬עברתי ליד מעון פליטי הונגריה שנמלטו באלפיהם‬
‫‪164‬‬
‫לרומניה לאחר שהצורר אייכמן‪ ,‬העתיק את מרכז פעולתו לבודפסט‪ ,‬לביצוע‬
‫ה״פתרון הסופי״ של יהודי הונגריה‪.‬‬
‫הייתי נכנם אל המעון להתעניין שמא נמצא ביניהם מישהו מאיזור מרמורש‪,‬‬
‫או שמא שמעו על בן מרמודש שנמלט ונמצא במקום אחר‪ .‬בין פליטי החרב האלה‬
‫לא פגשתי לצערי באף אחד מבני מרמורש‪.‬‬
‫פליטי הונגריה‪ ,‬ורפטריאנטים מטרנסניסטריה‪ ,‬עריקים ממחנות העבודה‬
‫פליטי צפון בוקובינה וצפה מולדובה וסתם צעירים מכל חלקי רומניה‪ ,‬הסתובבו‬
‫ברחובות השכתה‪ ,‬בשעות אחרי הצהרים הארוכים והחמימים‪ ,‬ישבו במשך שעות‬
‫על אבני גדר‪ ,‬בגינה שממול לשכת ה״אוראט״ מצפים לנס‪ ,‬לנציג התנועה אליה‬
‫השתיכו‪ ,‬שיסדר להם מקום לינה׳ שיזרוק להם כמה פרוטות ל״הוצאות״ ואולי‬
‫ירצה להעבירם מן הרשימה הרזרבית לרשימת ה״בטוחים״‪ ,‬או מרשימה מספר‬
‫ארבע לרשימת מספר שלוש‪ .‬מדוכאים‪ ,‬בלבוש מרופט‪ ,‬הסתובבו עצובים בלי‬
‫תכלית‪ ,‬מפחדים מפני צל של שוטר ומפני ״הראציות״׳ בדיקת מסמכים תכופות‪,‬‬
‫לשם כך פיתחו טכניקה מיוחדת כיצד להימנע מפגישה עם הבודקים‪ .‬עיקרי‬
‫הטכניקה‪ ,‬הליכה באמצע הרחוב בצעד זהיר ומבט חד‪ ,‬שביכולתו לגלות בזמן‬
‫כל משמר מוצב בקרן רחוב‪ ,‬כשעדיין אפשר לעשות ׳״אחורה פנה״ ולהימלט‪ .‬הם‬
‫הפסיקו להשתמש בחשמליות‪ ,‬כי אם עוצרים חשמלית לבדיקה נעצרים מיד‪ ,‬כי‬
‫אז אין כל יכולת להתחמק‪.‬‬
‫הייתי מצטרף ליושבים על הגדר‪ ,‬אוהב להאזין לויכוחיהם וגם להשתתף בהם‪.‬‬
‫בהתלהט הויכוח היו אנשים אלה משתנים לחלוטין‪ ,‬כאילו לא מחוסרי בית היו‪ ,‬אנשים‬
‫שלא ידעו איפה ללה בלילה‪ ,‬ובמה ישקיטו רעבונם‪ ,‬אלא בעלי יעוד‪ ,‬היודעים מה נחוץ‬
‫לו לעולם כדי שידע אושר של ימות המשיח‪ .‬הויכוח היה נמשך עד אשר אחד היה‬
‫מצביע על בחור העומד מן הצד‪ ,‬כורה אוץ לשיחה ״זה בטח בלש״‪ ,‬״חברה תפסיקו י‬
‫מאזינים!״ היתה עוברת לחישה מאחן לאוזן‪ ,‬אז היו מתפזרים ופונים לרחובות‬
‫הלוהטים‪ .‬הבלשים שרצו ביניהם‪ ,‬מפעם לפעם היו עוצרים צעיר זה או אחד‪ .‬אף‬
‫פעם לא ידענו מה קרה לנעצר‪ .‬היינו כעדר כבשים שלא משגיחים בכבש שהשוחט‬
‫הוציא מתוכם‪ .‬יש והיינו נפגשים לאחר זמן עם כזה‪ ,‬שטעם טעם חקירה אכזרית‬
‫במפקדת משטרת בוקרשט‪ .‬לפליטי הונגריה הנתפסים היו מרביצים מכות רצח‪,‬‬
‫למען שיודו בכך שהגיעו לרומניה מהונגריה‪ .‬הפליטים שידעו על הצו המיוחד‪,‬‬
‫שפורסם מטעם מרשל אנטונסקו‪ ,‬מנהיגה של רומניה‪ ,‬המטיל עונש מוות על הנימלט‬
‫מהוגגריה לרומניה ועל מי שעזר לו בכך או שיכנו בביתו‪ ,‬ניסו לעמוד בעינויים‬
‫האכזריים של משטרת הבטחון ולא להודות‪ .‬מעטים מהם עמדו בנסיון העינויים עד‬
‫הסוף‪ .‬רובם הודו‪ ...‬ושוחררו‪ .‬כנראה שהשלטונות אספו הצהרות של פליטי‬
‫הונגריה להוכיח בבוא היום‪ ,‬במו״מ השלום‪ ,‬על מידת נדיבותם שלא נגעו לרעה‬
‫בפליטים‪ ,‬לא הסגירום להונגריה ולא הוציאום להורג כפי שיכלו לעשות‪ .‬אכן‪ ,‬עד‬
‫כמה שידוע לי‪ ,‬לא היה אף מקרה של ביצוע החוק האכזרי‪.‬‬
‫הערבים היו רגועים יותר‪ .‬היינו מבלים בשיחות בטלות בחצר המעון או בטיולים‬
‫במדשאות ״הר הפטריארכיה״ הקרוב‪ ,‬שנסתימו בירך כלל בזלילת מנת גלידה‬
‫באחת המגדניות שברחוב וויקארשט‪ .‬חשנו עצמנו כאילו תלושים מן המציאות‬
‫האכזרית שסגרה עלינו‪ :‬בציפייה לעלייתנו הקרובה‪ ,‬לא ייחסנו חשיבות למה שקורה‬
‫כאן‪ ,‬בתחנה האחרונה לפני המסע הנפלא ל״ארצות החלום״‪ .‬גם אנחנו‪ ,‬כשאר‬
‫תושבי בוקרשט‪ ,‬מיהרנו לעלות על משכבנו כי כמעט מדי לילה‪ ,‬בערך בחצות‪,‬‬
‫זכינו לביקור להקות מפציצים אמריקנים ואנגליים שהמריאו משדות התעופה‬
‫באיטליה ובאו להפציץ בפלויאשט ובבוקרשט‪ .‬יללת הצופרים העידה את מיליון‬
‫תושבי העיר שנמלטו אל מתחת לאדמה‪ ,‬למרתפי בתיהם ולכל מיני מקלטים‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫אנחנו דיירי המעון מצאנו מחסה מתחת למכסה הבטחון שכיסה לאורך כקילומטר‪.‬‬
‫את נהר הדימבוביצה‪ .‬בעבר שימש המקום ״בית מלץ״ לנוודי הבירה‪ ,‬מחוסרי בית‪.‬‬
‫עתה נהרו לכאן רבבות‪ ,‬ישבו על שפת הנהר המסריח מחמת •הפסולת מבתי‬
‫הבורםקאות• שהוזרמו לתוכו; הקשיבו לזימזום האוירונים בשמיים‪ ,‬ל״נביחת׳׳‬
‫הארטילריה נ‪.‬מ‪ .‬ולשריקתן האיומה של הפצצות בנפילתן‪. .‬‬
‫‪. .‬־‪:‬ההפצצות מן האויר הן שהכתיבו ‪,‬את קצב העבודה ותנאי‪ .‬הקיום‪ .‬י בשעת‪,‬‬
‫הבוקר המתה העיר‪' ,‬בשווקים וחנויות התנהלה פעילות כלכלית מזורזת‪ .‬כל אחד‬
‫ידע‪,‬שבסביבות השעה אחת עשרה יושבת הכל‪ .‬החנויות יסגרו‪ ,‬השווקים יתרוקנו‬
‫האנשים‪ :‬ימלטו אלי מחוץ לעיר והנותרים יתחפרו תחתיה במרתפים ובמקלטים‪.‬‬
‫לאחר ארוחת הבוקר מיהרנו לכיתה‪ .‬השיעור נמשך בדרך כלל‪ ,‬עד י אשר‪ .‬פתחו‬
‫הצופרים־זביילל האזעקזז‪..‬זאז‪ :‬רצנו‪:‬אל מתחת למכסה הבטון שעל ״הדימבוביצה״‪.‬‬
‫בשמיםיהבהירים־נצנצו כנפי הכסף ישיל׳ ציפורי ־מתכת אפרפרים שזרעו הרס והרג‪.‬‬
‫האזעקה נמשכה בדרך ״כלל כשעתיים‪.‬‬
‫‪;.‬־בשעות אחר־הצהריים הקייצי הואטייהקצב׳ שאון•החיים"נרגע‪ .‬רבים ישנו שנת‬
‫ישרים זימשקמו‪ ,‬יצאו לבילויים‪ ,‬מילאו אתי בתי ד«קפה‪ ,‬המגדניות‪ ,‬המסעדות‬
‫ואולמו‪.‬הבידור; עד ‪.‬לשעות הלילה יכלו לחיות בלי דאגות‪ .‬בלילה שוב יהלבןו‬
‫המפציצים ואיש• לא ידעי היכן ובאיזו'עוצמה יהלמו‪ .‬י י י י‬
‫צלילי ‪<,‬עס ברענט״ בבית כנסת הפחחים‬
‫הטיול עם חברתי התארך עד מאוחר בערב ובשל כך לא הספקתי להשתתף‬
‫בחגיגה ובתכנית האמונתית שחברי ־תנועת ״הנוער הציוני״ הציגו באותו ערב‬
‫בפני יתומי המעון‪ .‬דיירי המעון גמלו להם ביר נדיבה‪ ,‬בהצגת הרפרטואר שלהם‪.‬‬
‫בשיחהשהתקימהזסיפרו חברי על ״המורה לעברית״ שלהם והביעו צערם על שלא‬
‫ידע‪-‬מראש •על התוכנית‪ ,‬כי‪ .‬הרי בוודאי שהיה נהנה'להשתתף‪ .‬כשחזרתי למעון‪,‬‬
‫האורחים כבר הלכו ונשארה רק מדריכה ששקעה בשיחה עם 'המנהלתליהוצנתי‬
‫בפניה‪ .‬חנה׳לה — כך היה שמה — הביעה צעד יעל שנעדרתי מין החגיגה והחמיאה‬
‫לי על העברית הטובה שבפי והוסיפה בעברית רהוטה שתשמח לארחני י בביקור‬
‫אצלם‪ .‬״תבוא להקשיב למקהלת הנוער שלנו; ברצון נשלח חבר לקחת אותך לשם!״‬
‫הסכמתי‪ .‬י‬
‫ צעיר ממושקף‪ ,‬בערך ־בגילי‪ ,‬יבא־ לקחתני לחזרות"המקהלה"שהתקימו ברחוב‬‫״מומולאר״ הסמוך לבית הכנסת של הפחחים‪ .‬בית הכנסת נבחר לצורך זה מסיבות‬
‫בטחוניות‪• ,‬כדי לעורר‪.‬רושם שזו מקהלת' בית הכנסת‪ .‬אף על פי כן נהג מלווני‬
‫זהירות‪ .‬הוכנסתי פנימה דרך פשפש צדדי‪.‬‬
‫בפנים שררה קרירות ואפלולית בשל הנייר השחור שהודבק על החלונות כפי‬
‫שהורו‪.‬תקנות ההאפלה‪ .‬למעלה‪ ,‬ביציע העוגב‪ ,‬עסקו בחזרות כמאה בנים ובנות‬
‫בהדרכתו‪.‬ובניצוחו של המנצח שוורצמן‪ ,‬מומחה למוסיקה יהודית עממית וכוראלית‪.‬‬
‫אני וחברי החדש ישבנו ביציע הנשים‪ .‬המקהלה התאמנה על ״עס ברענט״ )העיירה‬
‫בוערת(‪ ,‬שיר שבמשך שנה תמימה היה לשלאגר המפורסם ביותר בתנועה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪.4‬‬
‫המקהלה היתה אחד ממפעליה המרשימים של תנועת ״הנוער• הציוני׳׳ במחתרת ושימשה‬
‫הזדמנות מצויינת לפגישות חברים באמתלה של ‪.‬מקהלת »בית כנסת״‪ ,‬שמםרותיה מוסיקה‬
‫דתית‪ •.‬בחנוכה תש׳־ד‪ .,‬ביצעה המקהלה תכנית פומבית בבית הכנסת הגדול של בוקרסם‬
‫לפני אלפי יהודים‪ .‬כל השירים שהושרו — כולל שירים ציוניים ושירי מרד הגיםו —‬
‫‪166‬‬
‫נימי‪.‬נפשי‪.‬נתרעדו‬
‫שעורר‬
‫ל מ ש מ ע הסולו המצויין של נ ע ר ה ב ע ל ת צ מ ו ת א ר ו כ ו ת‬
‫ב ק ו ל ה החזק ג ם א ת ה א ד י ש י ם ל א ח ת ב כ ל י כיבוי ולחוש ל ע ז ר ת העיירה‬
‫‪5‬‬
‫ב ל ה ב ו ת ‪ .‬נ ל ו ש מ י ל ו ב י ץ ‪ ,‬מלווי הממושקף‪ ,‬עשה כ מ י ט ב י כ ו ל ת ו ש א ו ר ח ו‬
‫העולה‬
‫יחוש ב ט ו ב ו ה ע נ י ק ל י ה ר ג ש ה ש ל ש ו ת פ ו ת מ ל א ה ב מ פ ע ל החשוב‪ .‬ה ד ב ר ה ר ש י מ נ י‬
‫מאד‪ ,‬ט ר ם י ד ע ת י אז ע ל ה ט ר ח ה ה ר ב ה ש ט ו ר ח י ם א נ ש י ת נ ו ע ת ה נ ו ע ר לגייס ח ב ר י ם‬
‫ח ד ש י ם ‪ .‬ב ר ב ו ת ה י מ י ם נ ה ג ת י כמוהו‪ .‬י כ ל נ ו ל ה ת א כ ז ר כ ל פ י ח ב ר ותיק‪ ,‬ל א כ ן א ל‬
‫מי‬
‫ש ט ר ם ה צ ט ר ף ו ה ת מ ס ר ל ת נ ו ע ה ב ל ב ונפש‪ .‬לכזה מ ו כ נ י ם היינו ל מ ל א א ח ר‬
‫כ ל ר צ ו נ ו ת י ו ‪ ,‬ל ט פ ל ב כ ל מ כ א ו ב י ו ל ה ת ח נ ח ן לפניו‪ ,‬לפתותו‪.‬‬
‫הופיעה‬
‫גם‬
‫חנה׳לה‪,‬‬
‫ה מ ד ר י כ ה ה ס י מ פ ט י ת ש ה כ ר ת י ה ל פ נ י יומיים‪ .‬ש ו ח ח נ ו ‪.‬‬
‫ק י ב ל ת י כ ל ה ס ב ר ש ב י ק ש ת י ‪ .‬ב ג מ ר ה ח ז ר ה ה ו ז מ נ ת י ל ע ל ו ת א ל יציע ה ע ו ג ב ‪ ,‬ל ה כ י ר‬
‫א ת ה ח ב ר י ם ‪ .‬ה ו צ ג ת י ב פ נ י א י צ י ו * ש כ א מ ו ר פ ג ש ת י ו עוד ל פ נ י כן ב מ ש ר ד י ״ א ו ר א ט ״‬
‫‪7‬‬
‫ו א ת ל י א ו ‪ ,‬ב ח ו ר ב ה י ר ש ע ר ו ת כ ו ל עיניים‪ ,‬ה מ מ ו נ ה על ה מ ק ה ל ה ‪ ,‬ש צ ע ק מ ל ו א‬
‫ר י א ו ת י ו ו ה ח ב ר ה ל א נ ש מ ע ה לו‪ ,‬ג ם ל א ח ר ש ק פ ץ ע ל כ ס א ו ה ק ר י א ה ו ר א ו ת ‪.‬‬
‫הוזמנתי‬
‫ל ״ ס מ י נ ר ״ ה ת נ ו ע ה ‪ .‬ש ו ב הציעו ע צ מ ם ח ב ר י ה א ד י ב י ם ל ב ו א ו ל ק ח ת‬
‫א ו ת י מן המעון‪ .‬ל א ה ב נ ת י ב ד י ו ק מ ה י מ ש מ ע ו ת ה מ י ל ה ״סמינר״‪ .‬י ד ע ת י ש י ש‬
‫ס מ י נ ר למורים‪ ,‬ולהבדיל ס מ י נ ר לכמרים‪ .‬מ ד ב ר י חברי החדשים ה ב נ ת י שזה משהו‬
‫דומה‪ .‬ב ד מ י ו נ י ר א י ת י א ו ל ם ה ר צ א ו ת מרווח‪ ,‬כ ס א ו ת נוחים ו מ ר צ ה ה מ ר ב י ץ ת ו ר ה ‪.‬‬
‫ש מ ח ת י ע ל ה א י מ ו ן ה מ ו ע נ ק לי‪ ,‬ש ה ר י מ ק ב ל י ם א ו ת י ב ל י ב ח י נ ו ת מ ו ק ד מ ו ת ‪ ,‬ו ע ל‬
‫ההזדמנות‬
‫ל ש ב ת ב א ה ל ה ש ל ת ו ר ה ‪ .‬ע ו ד י ו ת ר ה ח מ י א לי שליאו‪ ,‬א ח ד ה מ נ ה י ג י ם‬
‫ה ח ש ו ב י ם ב ת נ ו ע ה זו‪ ,‬הוא ב כ ב ו ד ו ו ב ע צ מ ו ב א י ח ד ע ם נ ל ו ל ק ח ת א ו ת י א ל ה ס מ י נ ר ‪.‬‬
‫ח מ ק נ ו ב ח צ ר ע נ ק י ת צ פ ו פ ת א ו כ ל ו ם י ה י ה ו ד י ת עניה‪ ,‬ב ר ח ו ב פפזוגלו‪ .‬ל י א ו ואני‬
‫ע ב ר נ ו ב ש ע ר א ח ד ואילו נ ל ו ב ש נ י ‪ ,‬ש ל א ל ע ו ר ר ת ש ו מ ת לב‪ .‬ע ל י נ ו ב ז ה י ר ו ת ב מ ד ר ג ו ת‬
‫עץ ח ו ר ק נ י ו ת ‪ ,‬ת ע י נ ו ב פ ר ו ז ד ו ר י ם נ ו ד פ י ר י ח ו ת ש ל ת ב ש י ל י ם והגענו א ל ק י ת ו ן ־ ג ג ‪,‬‬
‫שהיה‬
‫חלק מ״דירת חלוצים״‪ .‬דירות כאלה מפוזרות בכל חלקי‬
‫העיר‪ ,‬שימשו‬
‫מ ג ו ר י ם ל ק ב ו צ ו ת ח ל ו צ י ם ש ק י ב ו צ י ה כ ש ר ה ש ל ה ם פוזרו ב־‪ ,1942—41‬ל א ח ר פ ר ו ץ‬
‫ה מ ל ח מ ה ב י ן ג ר מ נ י ה ו ר ו ס י ה ‪ .‬ה א ו כ ל ו ס י ה ב ד י ר ו ת אלה ה ת ח ל פ ה ‪ .‬א ח ד י ם ע ל ו א ר צ ה‬
‫ו א ח ר י ם — פ ל י ט י פ ו ל י ן ו ה ו נ ג ר י ה ‪ ,‬ע ר י ק י פ ל ו ג ו ת העבודה‪ ,‬נ י צ ו ל י ט ר נ ם נ י ם ט ר י ד ‪.‬‬
‫וצ׳רנוביץ — באו במקומם‪.‬‬
‫א ו ל ם ה ס מ י נ ר ה י ה ר ח ו ק מ א ד מ מ ה ש ת י א ר ת י לי בדמיוני‪ .‬כ ס א ו ת ל א נ מ צ א ו‬
‫ב כ ל ל ‪ .‬ה מ ק ש י ב י ם י ש ב ו ע ל ה ר צ פ ה ‪ ,‬או ר ב צ ו ע ל ס פ ת עץ רעועה‪ .‬א ל ה ש ל א ה צ ל י ח ו‬
‫ל ת פ ו ס מ ק ו ם ע מ ד ו ע ל ה ר ג ל י י ם ל י ד ה ק י ר ‪ .‬ה ח ד ר ש ו ב ש בהמון ס פ ר י ם ב ג ר מ נ י ת‬
‫ובעברית‬
‫מוגהים על‬
‫הרצפה‬
‫ומפחדים‬
‫ב כ ל מ ק ו ם ‪ .‬היה זה ח ל ק‬
‫מ ס פ ר י י ת קן‬
‫צ ׳ ר נ ו ב י ץ ש ל ה ת נ ו ע ה ש פ ו נ ת ה לבוקרשט* ו ש י מ ש ה ל א ח ר מכן ב ס פ ר י י ת ה ע ב ו ד ה‬
‫של המזכירות‪.‬‬
‫המרצה איחר בשעה לערך‪ .‬כחמשה עשר צעירים וצעירות חיכו לו בקוצר רוח‬
‫תוך‬
‫ה ע ר ו ת ע ו ק צ ג י ו ת וגילויי ה ע ר צ ה כ א ח ד ‪ .‬ה מ ר צ ה ה י ה ל א א ח ר מ א ש ר איציו‪,‬‬
‫הופיעו בתכניה כהימנוני ת פ י ל ה ‪ . . .‬אחד הסוליסמים היה איציו עצמו‪ .‬לאחר שנים רבות‪,‬‬
‫כאשר בנו שלמה זכה במקום ראשון במצעד הפזמונים‪ ,‬נמצאה מישהי שהעירה ל ו ‪» :‬אז‪,‬‬
‫בבית הכנסת הגדול‪ ,‬לא שרת פחות יפה משלמה בנך‪ ,‬אלא שאז לא היה מי שיחלק פרסים״‪.‬‬
‫אחד הסוליםסים שר מאחת הקלעים‪ ,‬כי ברח ממחנה עבודה בסרנסניסםריה והיות והמשטרה‬
‫חיפשה אחריו‪ ,‬חששו להציגו על‪ .‬הבמה לעיני הקהל והבלשים ששרצו‪.‬בבית הכנסת‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫נלו שמואלי‪ ,‬כיום חבר קבוץ נמנים‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫איציו — הרציב־יצחק ארצי‪ ,‬כיום בת״א‪ ,‬מ״מ ראש העיריה‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫ליאו רוזנשטוק — ורדי‪ ,‬כיום בת״א‪.‬‬
‫‪. . .‬‬
‫‪.‬‬
‫•‬
‫‪167‬‬
‫כאשר הגיע סוף סוף העיף מבט חמור סבר באלה שניסו להעיר על איחורו‪.‬‬
‫מתשובתו המרומזת• השתמע שהיו ענינים חשובים שעכבו את בואו‪.‬‬
‫מישהו העמיד באמצע החדר שרפרף‪ ,‬איציו התרווח עליו באי נוחות בולטת‪ ,‬פשט‬
‫רגליו‪ ,‬ופתח בהרצאתו על הפסיכואנליזה של פרויד‪ .‬בימים ההם דשו הכל בפרויד‪,‬‬
‫בתורתו הגמישה הניתנת להתאמה לכל רעיון ושיש בה אפילו נצני מהפכנות‪,‬‬
‫מבלי שהמרצים למיניהם יסתכנו בהבעת דעות פוליטיות מהפכניות‪ .‬בלבושו‬
‫המרושל בקויי פניו שהביעו עקשנות‪ ,‬במבטיו החודרים‪ ,‬לא עורר בי המרצה‬
‫התלהבות‪ .‬במשך שנים עקבתי אחרי מבט עיניו שהפחידו והקסימו כאחד! עם‬
‫חלוף השנים‪ ,‬נעשו המבטים הללו רכים יותר ויותר‪ ,‬במקום המבט הנועז‪ ,‬העקשני‪,‬‬
‫בא־ חיוך אבהי ומבוייש במקצת‪.‬‬
‫הודות להרצאותיו של סולימן הכרתי את הנושא ויכולתי להתווכח עם המרצה‪.‬‬
‫בקיאותי עשתה רושם על הנוכחים‪ .‬משהילד‪ ,.‬כבן שש עשרה‪ ,‬שבע עשרה‪ ,‬ממושקף‪,‬‬
‫פרצוף חיוור חולם בלי תקנה‪ ,‬ניגש אלי ושאלני אם ינעם לי להפגש אתו לשיחת‬
‫חברים‪ ,‬הסכמתי‪.‬‬
‫השיחה עם משה׳לה לא התקיימה מעולם‪ .‬ייתכן שבוטלה כי איציו החליט‬
‫לשוחח אתי‪ .‬משהילד‪ .‬היה שריד התנועה מפולין‪ ,‬איש לבוב‪ ,‬אם אינני טועה‬
‫שהתפרסם בשל זריזותו בזיוף מסמכים‪ ,‬עלה ארצה שבועות ספורים לאחר פגישתנו‬
‫וטבע במצולות ים השיש‪ ,‬בין שאר מעפילי ״מקפורה״‪.‬‬
‫חברי ״הנוער הציוני״ לא הרפו ממגי‪ .‬לאמיתו של דבר גם אני לא יכלתי‬
‫להינתק מהם‪ .‬הסתובבתי כפרפר לילה מסביב לאור ועם כל יום שחלף נצטמצם‬
‫המעגל יותר ויותר‪.‬‬
‫איציו מציע לי להצטרף לתנועה‬
‫ביום ראשון קיצי הוזמנתי לצאת לחיק הטבע ולרחיצה באגם פלוריאסקה‪.‬‬
‫חנה׳לה המזמינה העירה בחיוך כי ״גם איציו יבוא״‪ .‬מלבד שלשתנו באו שתי בנות‬
‫נוספות‪ :‬מדי שנחשבה לחברתו של איציו ומריקד‪ .‬אחת הפעילות המרכזיות‬
‫במנגנון התנועה שהלך וקרם עור וגידים בימים ההם‪ ,‬ימי התעוררות‪ ,‬עליה והכנה‬
‫לקראת התקופה החדשה הקרבה ובאה‪ .‬נראינו כקבוצת מטיילים היוצאים לבלות‬
‫על שפת הנהר׳ לכן צורפו הבנות‪.‬‬
‫בחשמלית‪ ,‬בדךך לאגם‪ ,‬התרכזו הבנות בפינה משלהן‪ ,‬לתת הזדמנות לאיציו‬
‫לשוחח אתי על ״תכלית״‪ .‬פתחנו בשיחה של מה בכך‪ ,‬עברנו להשקפות ודעות‬
‫ואיציו הציע לי לוותר על זכותי לעלות ארצה יחד עם יתומי טרנסניסטריה ולהתמסר‬
‫לפעילות במסגרת התנועה‪ .‬הצעתו עוררה בי תמהון‪:‬‬
‫— להישאר? הרי תפקיד התנועה היא בדירבון לעליה? הקשיתי‪.‬‬
‫— נכון‪ ,‬השיב איציו‪ ,‬אבל צעיר כמוך חייב גם לתרום משהו לענין ארץ‬
‫ישראל ולא רק למהר למצוא לעצמו מקום מקלט בטוח בעורף‪.‬‬
‫— בעורף? חזרתי והבעתי את תמהוני‪ .‬עד כמד‪ ,‬שנראה לי הרי כאן העורף‬
‫ו״שם״ ה״חזית״‪ .‬חזקה עלי שלא אשתמט ממילוי חובתי!‬
‫— החזית היא בכל מקום‪ ,‬הסביר לי איציו בהתלהבות‪ ,‬כדרכו תמיד‪ .‬אנו‬
‫בשלב של התנדבות‪ .‬גם ״שם״ לא כולם מתגייסים ואילו החזית גמצאת גם כאן‪.‬‬
‫הנה — השתדל איציו להעמידני על טעותי ה״יסודית״ — מגהיגי היישוב היהודי‬
‫מצאו לגכון לגייס אגשי ״הגנה״ מובהקים‪ ,‬בעלי תפקידים מרכזיים בקיבוצים‪,‬‬
‫לסכן חייהם ולשלחם אלינו במאמצים שקשה לתאר אותם )הוא התכוון לצנחנים‬
‫‪9‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪168‬‬
‫מריקה אייזנברג‪ ,‬כיום באלוני אבא‪.‬‬
‫שאגי טרם ידעתי על בואם(‪ .‬האק זאת הוכחה מספקת עד מה חשובה ה״חזית״‬
‫כאן? והרי אנשים אלה‪ ,‬המגיעים אלינו בדרך לא דרך‪ ,‬מוגבלים ביכולתם לנוע‪,‬‬
‫הם בסכנה מתמדת‪ ,‬כאשר אנחנו‪ ,‬תושבי המדינה יכולים לפעול ביתר יעילות‬
‫למען אותה מטרה עצמה‪ .‬אסור לך להתחמק ולהימלט לפינתך האישית השקטה‬
‫והנוחה‪.‬‬
‫דבריו עשו עלי רושם‪ .‬התגלה לי צד חדש של הבעיה שמעולם לא חשבתי‬
‫עליו‪ .‬האמנתי לו‪ ,‬אך לא מצאתי בי מספיק אומץ לב לוותר על חלומי הנעים‪.‬‬
‫משוש גפשי היה להגיע ארצה‪ ,‬רחוק ממקומות מסוכנים אלה׳ שיש בם גרמנים‬
‫ומטוסים אמריקנים ואנגלים מפציצים בכל יום‪ .‬רבים היו מוכגים להוציא את כל‬
‫הונם ובלבד לזכות במקום לעליה ואילו אני שזכיתי במקום כזה‪ ,‬נקראתי לוותר‬
‫עליו‪ .‬עניתי לאיציו שאני מוכן למלא את חובתי‪ ,‬לעשות ככל שיצווה‪ ,‬כל זמן‬
‫שאשהה כאן לרגל הנסיבות‪ .‬אינני בטוח אם אוכל לוותר על עלייתי‪ ,‬אם תבוא‪.‬‬
‫איציו לא לחץ עלי‪ ,‬הסתפק בהבטחתי לפעול‪ .‬הציע שאלמד שיעורי עברית בין‬
‫חברי התנועה ואכין חומר הסברה‪ :‬״יש לנו חומר בעברית ואין מי שיישב לתרגמו״‪.‬‬
‫הוא גם הציע לי ״תקציב״‪ ,‬כלומר משכורת דלה שניתנה לחברי תנועה למחייתם‪.‬‬
‫מחיתי‪ ,‬אמרתי שאינני מתכוון להשתתף בפעולה על מנת לקבל פרס‪ .‬איציו שוב‬
‫העמידני על טעות שכביכול אני נתפס לה‪ .‬ציטט את לנין והסיק ש״מחובתנו״‬
‫להקים חברים פעילים שיתמסרו אך ורק לעניני התנועה‪ ,‬כי רק כך נקדם אותה‪.‬‬
‫אסור להשאיר עניניה של התנועה הציונית בידי קומץ אמידים‪ ,‬שיעשו את מלאכתם‬
‫בהתנדבות‪ ,‬אד בחובבנות‪ ,‬בלי התלהבות ה״יצירה״‪ .‬הבנות הגיבו בחוסר סבלנות‪.‬‬
‫״די בפילוסופיה״‪ ,‬היכנסו אל המים‪ ,‬עשינו כרצונן‪ ,‬השתכשכנו במי האגם‬
‫הדלוחים‪ .‬שחינו‪ .‬לפנות ערב חזרנו הביתה‪ .‬סוכם שנלו יקשר ביני ובין כמה‬
‫״קבוצות״ חברים שילמדו עברית מפי‪ ,‬וכי אבקר בבית מסויים בשכונת ראדורין‪,‬‬
‫בחדר שכור‪ ,‬שאיש לא צריך לדעת על קיומו‪ ,‬שם נמצאת גם מכונת כתיבה‪ .‬אני‬
‫אעסוק בתרגומים ומריקה תשמש לי כתבנית‪ .‬הוסכם שאתחיל בתירגום לקט‬
‫מכתבי א‪.‬ד‪ .‬גורדון‪ .‬סירבתי לקבל משכורת בשלב זה‪ .‬העלמה רוקנשטיין‪ ,‬מגהלת‬
‫המעח‪ ,‬דאגה לדמי כיס עבורי‪.‬‬
‫גני חורין‬
‫עשרים ושלושה באוגוסט ‪ ,1944‬בין השעה תשע לעשר בערב‪ .‬חזרתי מטיול‬
‫ארוך בגני הרסטראו‪ .‬ירדתי מן החשמלית ופניתי לכיוון רחוב ״נגרו־וודה״‪.‬‬
‫הרחובות נהיו שקטים ואפלים כרגיל‪ ,‬אבל הורגש מעין ״רחש״ מסתורי ויוצא דופן‪,‬‬
‫אנשים הופיעו במפתיע‪ ,‬ותוך שקט ודממה נבלעו בחצרות האפלות‪ .‬הורמו תריסים‪,‬‬
‫במלבני חלונות פתוחים הופיעו ראשים פרועי שיער של אנשים שזה עתה התרוממו‬
‫מעל יצועם והסתכלו מופתעים על הרחוב השומם במצפים שיקרה משהו מיוחד‪.‬‬
‫אי שם התרוצצו דמויות שיצאו מבוהלות מחצר וחמקו בשער הסמוך‪ .‬קלטתי‬
‫הד בלתי ברור‪ ,‬מעין בת קול שקשה לקבוע מניין היא באה‪ ,‬המבשרת את בוא‬
‫השלום‪.‬‬
‫נעצרתי‪ ,‬כריתי אוזן לרחשי הלילה המוזרים‪ ,‬חשתי צורך לברר את אמיתות‬
‫השמועה‪ .‬נזכרתי שעוד מעט תהיה השעה עשר ותשודר מהדורת חדשות בראדיו‪.‬‬
‫מיהרתי למגדניה סמוכה‪ ,‬נעמדתי ליד הרמקול בחוץ‪ .‬מתוך האפלה הגיחו עוד‬
‫‪169‬‬
‫אגשים במעילי גשם מעל לפיז׳מות‪ ,‬כולם התקבצו ליד הרמקול מחכים לחדשות‪,‬‬
‫ובינתיים לא הוציאו הגה‪ ,‬שלא להיכשל במילה בלתי נכונה‪.‬‬
‫‪ .‬הקריין‪ .‬פתח בבקשה שקהל המאזינים יישאר צמוד למקלטי הראדיו‪ ,‬כי בסוף‬
‫המהדורה‪:‬תשודר הודעה חשובה ביותר‪ .‬נרגשים חיכינו שתיגמר המהדורה המשעמ­‬
‫מת׳ הנמסרת מזה שנים באותו סגנון תפל‪.‬‬
‫מתקפת הצבא האדום בצפץ המדינה כבר לא היתה בגדר סוד‪ ,‬אמצעי התקשורת‬
‫הרשמיים מסרו רק על קרבות קשים בחזית‪ .‬האוכלוסיה הבינה שהפעם מתקרב‬
‫ממיש המלחמה לערים ואת בתיה יחריב‪ .‬השמועה שהרוסים ״בלמו בקו הביצורים‬
‫שהוקם ׳בסביבות פוקשן‪ ,‬שהוקם בעמל של רבבות עובדי כפייה יהודים‪ ,‬לא עוררה‬
‫אמון‪ .‬האוכלוסיה חשה שהחזית על כל הסבל והסכנות הכרוכות בכך מתקרבת אליה‪.‬‬
‫י הקריין‪ ,‬כאילו להכעיס‪ ,‬המשיך בקריאת החדשות‪ :‬קרבות מרים בחזית המזרח‪,‬‬
‫תוך אבדות כבדות לאוייב‪ .‬במערב‪ ,‬פעולות פטרולים בלבד‪ .‬הפצצות מן האויר על‬
‫ערים •גרמניות‪ .‬נפגעו כתמיד — בתי חולים‪ ,‬כנסיות ובתי ספר‪ .‬נפלו חללים מבין‬
‫האוכלוסיה האזרחית‪...‬‬
‫מהדורת החדשות נסתיימה והמיקרופון הועבר ‪.‬למלך בכבודו ובעצמו שדיבר‬
‫לעמו בקוליהילדותי‪ ,‬המגומגם‪ ,‬רועד מהתרגשות‪ .‬דבריו היו ברורים למדי‪ :‬המלך‬
‫מיכאיל'הראשון‪ ,‬החליט‪.‬לשים קץ למלחמה‪ ,‬להיכנע לכוחות בעלות הברית‪ ,‬לפטר‬
‫את ממשלת אנטונסקו‪ ,‬ולהקים ממשלת ליכוד לאומי שעל חבריה נמנים מנהיגי‬
‫ארבע׳ מפלגות‪ :‬הליברלים‪ ,‬האברים הלאומיים‪ ,‬הסוציאליסטים והקומוניסטים‪.‬‬
‫ללומד שתי המפלגות המסורתיות הגדולות‪ ,‬והמפלגה הסוציאלית המצומצמת שאביו‬
‫המלך פירקה לפני כשש שנים וגם המפלגה הקומוניסטית‪ ,‬שנמצאה מחוץ לחוק‪.‬‬
‫המלך הכריז על חנינה כללית לכל האסירים והוסיף שלגרמנים יונח לעזוב ‪.‬את‬
‫הארץ בסדר‪ ,‬אם לא ינסו להפריע למהלך החיים‪.‬‬
‫הגעתי עד למעון הילדים בקפיצות‪ .‬הערתי את הישנים וסיפרתי על בוא‬
‫השלום‪ .‬ילד שאל‪ .‬בקול עצוב אם זה בטוח‪ .‬חברו רצה לדעת אם האמריקנים יודעים‬
‫על כך‪ ,‬כי חבל שיבואו גם הלילה להפריע את שנתנו‪ .‬היתה שמחה בלב‪ ,‬מהולה‬
‫למועקה‪ .‬רוכבך מחה דמעה מעל פניו המיוגעים‪ .‬וודאי הרהר בבנותיו שקפאו מקור‬
‫בערבות טרנסניסטריה‪.‬‬
‫קבוצת חברים במחתרת בקן צ׳רנוביץ‪ ,‬עם יצחק ארצי‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫חשנו חנק בין כתלי המעון‪ .‬החלטנו לצאת לרחוב‪ .‬האסירים במרתף המעצר‬
‫של בית• המשפט הצבאי שממול פצחו בשירה רועמת‪ .‬פנינו בכיית הרחוב המרכזי‬
‫״ויקטוריה״‪ .‬המונים נהרו בכיית הרחוב שלפני הארמון המלכותי‪ .‬פלוגות חיילים‬
‫פיטרלו ברחובות והיה משהו נוקשה ומאיים בצעדיהם‪ .‬ההמת זרם בשקט‪ ,‬מאופק‪,‬‬
‫אינו שש לשתף עצמו במאורע׳ מצפה לבאות רגוע אך מלא היסוסים‪.‬‬
‫שלובי זרוע צעדנו באמצע הרחוב‪ .‬שנים על גבי שנים צפינו לרגע זה ועתה‬
‫לא נמצאו לנו המלים להביע בהן את שמחתנו‪ .‬הלב התכווץ‪ ,‬עצבות כבדה כעופרת‬
‫השתררה על כולנו‪ ,‬עצבות מעיקה שאיננה מרפה‪ .‬רבבות‪ ,‬אולי מאות אלפים‪,‬‬
‫מילאו את הרחבה שלפני הארמון המלכותי‪ .‬איש לא יצא לקבל את פניהם‪ .‬הארמת‬
‫נראה כמכושף‪ ,‬משותק‪ ,‬מואר באור מועט‪ .‬כמה מאות מריעים מקצועיים הסתובבו‬
‫בין ההמת‪ ,‬ניסו להלהיבו בקריאת סיסמאות ובניפנופי אגרופים‪ .‬ההמון לא נענה‪,‬‬
‫גשאר מפוכח‪ ,‬מסוגר‪ ,‬מסוייג‪ .‬השתטיתי‪ ,‬צעקתי מלוא ריאותי‪ .‬חיקיתי קולות בעלי‬
‫חיים‪ .‬ניסיתי קולי בפעייה‪ ,‬געייה‪ ,‬נעירה‪ ,‬גביחה ויללה‪ .‬אמרתי! הגה העדר‬
‫והכלבים‪ ,‬החמור ובעליו‪ ,‬הזאב וטורפו‪ .‬הצחקתי את חברי אך היה זה צחוק‬
‫מהול בדמעות‪.‬‬
‫הלכנו לישת• הלילה קרב לקיצו‪.‬‬
‫תוהו ובוהו‬
‫למחרת בבוקר קמנו כרגיל‪ .‬בשכונה לא חל שינוי בולט לעין אולי מלבד‬
‫זקיפת הקומה של התושבים ואור מוזר נצנץ בעיניהם‪ .‬הסתובבתי בוויקארשט‪ ,‬עקבתי‬
‫אחרי ניצני המחר‪ .‬באחת הפינות שוחחו חנווני יהודי ושכגו הגוי‪ .‬היהודי הזכיר‬
‫לשכנו מעשים לא כל כך טובים שעשו באתמולים שחלפו‪ .‬הגוי׳ במבוכתו‪ ,‬ניסה‬
‫למעט ולטשטש ״דוד‪ ,‬למה לך לחטט בעבר י ‪ ,‬נכת היו אי אלה פרטים׳ זה קורה‬
‫תמיד‪ .‬נודה לאל שכל זה חלף‪ ,‬שהנך בריא ושלם‪ ,‬ששכנים אנחנו ובעלי חנויות‬
‫זו ליד זו‪ .‬והשנים הטובות לפנינו״‪ .‬השכן היהודי לא נראה להוט כל כך לשכוח‬
‫במהירות כזו את עלבונות העבר‪ .‬בלבו חש עגמת נפש והשפלה של שנים רבות‬
‫שלא נתנו לו מנוח‪ .‬עודם משוחחים ביניהם על האתמול והמחר והנה להפתעתי‬
‫מתחילה ליילל מערכת האזעקה‪ .‬לאחר שהאוכלוסיה קיוותה ששוב לא תוטרד על‬
‫ידי היללה המחרידה‪ .‬איש לא מיהר להימלט‪ ,‬שיערו שזו התראה ראשונה שניתנה‬
‫שעה וחצי לפני הופעת הסכנה הממשית‪ ,‬כאשר מטוסי האויב המריאו משדות‬
‫התעופה באיטליה‪ .‬מיד נפוצו'בשכונה שמועות שמדובר באזעקה עקב התקפה‬
‫גרמנית‪ ,‬כלומר שכוחות גרמניים מכתרים את עיר הבירה ומתכוננים להתקפה‪.‬‬
‫הייתי עד לתגובת הגוי‪ ,‬הנזכר לעיל‪ ,‬שבין רגע סרה מבוכתו‪ ,‬קולו נעשה‬
‫צעקני‪ ,‬כמעט היסטרי!״חשבתם שהגיעה כברישעתכם!?‪ ,‬לא רמתי! ׳מיהרתם‬
‫מדי לגלות את פרצופכם האמיתי‪...‬״ החנוני היהודי גסוג׳ קולו התרכך‪ ,‬צערו גבר‬
‫על שמיהר לעורר זעם בלב שכנו הנוצרי‪.‬‬
‫עזבתי את השניים שהורידו את'תריסי חנויותיהם לחפש מחסה‪ .‬בבוקר אמד‬
‫לי מר לאוטרמן‪ ,‬סגן מנהל המעון‪ ,‬שיש לשער שהמנהל לא יופיע לעבודתו‪ .‬״אני‬
‫משער שאסיר פוליטי לשעבר כמוהו יהיה עסוק בבעיות שהזמן גרמם‪ .‬דאג'איפוא‬
‫אתה לשלום דיירי המעת״‪.‬‬
‫בבוקר‪ ,‬בטרם יצאתי שמענו טירטור מכונות יריד״ נאמר שיש קני התנגדות‬
‫של גרמנים ‪ -‬המסרבים להתפרק מנשקם ומתנהלות נגדם פעולות צבאיות‪ .‬במעת‬
‫‪171‬‬
‫נראה הכל שפיר‪ .‬לוויתי נערה‪ ,‬שסרה אלינו לביקור קצר‪ .‬בדרך נשמעה אזעקה‬
‫שניה‪ .‬נפרדתי‪ ,‬איפוא‪ ,‬ממנה במהירות‪ .‬לשווא ביקשה ממני להתלוות אליה עד‬
‫לביתה ״גם בביתנו יש מקלט״‪ .‬ידעתי שאסור לי להשאיר את הילדים לבדם‪.‬‬
‫פגשתי את החבורה שלנו׳ שהיתה כבר בדרכה למקלטנו הרגיל‪ ,‬מתחת למכסה‬
‫הביטון של הדימבוביצה‪ .‬אחרי רגעים מספר בא אות הרגעה‪ .‬הספקנו לעשות רק‬
‫מטרים ספורים חזרה למעון כאשר לנגד עיניגו התפוצצה פצצה‪ ,‬ושוב יללו הצופרים‪.‬‬
‫הגרמנים התבצרו בשדה התעופה ״אוטופן״ הסמוך ומשם יצאו‪ ,‬במספר קטן של‬
‫אוירונים להפצצות נקם‪ ,‬במטרה לזרוע בהלה באוכלוסיה‪ ,‬ליצור תוהו ובוהו׳ ולמנוע‬
‫את התארגנות המשטר החדש‪ .‬הם הצליחו בכך‪ .‬הפצצותיהם גרמו להרס רב מאד‪,‬‬
‫בעיקר במרכז העיר‪ .‬הפעילות בעיך הופסקה כליל למשך שלושה ימים‪ .‬אוכלוםית‬
‫הבירה ירדה למקלטים ושהתה בהם שלוש יממות תמימות‪ .‬שותקו כל השירותים‬
‫החיוניים כולל מערכת האזעקה‪.‬‬
‫הסתכנתי ויצאתי מן המקלט לחפש קצת מזון עבור הילדים‪ .‬ב״םפינטול יון‬
‫נוי״ לא מצאתי אף אחד מן האחראים‪ .‬מן המחסנאי שגר במקום השגתי שתי‬
‫קופסות ביסקוויטים‪ .‬קצת ביסוויטים החזקתי אצלנו במלאי לשעת הדחק‪ .‬חילקתי‬
‫לילדים כמה ביסקוויטים לכל אחד‪ .‬והלכתי לבית הגברת דויבן‪ ,‬השומרת על‬
‫מפתחות מחסן הפרודוקטים‪ .‬קבענו להיפגש למחרת בבוקר ברחוב ספינטול יון נוי‪,‬‬
‫לקבל ממנה מזון קר השמור במחסן‪ .‬לחם לא היה כי המאפיות‪ ,‬כמו כל שאר‬
‫השירותים החיוניים‪ ,‬לא פעלו‪.‬‬
‫אחרי הצהריים ערכתי טיול יותר ארוך‪ ,‬עז־ לרחוב פפזוגלו‪ ,‬להיודע מה שלום‬
‫חברי התנועה ואיזה הוראות ניתנו‪ .‬ברחובות דקים מאדם התגלגלה אשפה שאיש‬
‫לא טרח להרחיקה‪ .‬בתים רבים קרסו תחת ההפצצות‪ .‬איציו שעבר במקרה כשהוא‬
‫רוכב על אופניים‪ ,‬נעצר‪ ,‬שאל לשלומי והתנצל‪ ,‬כי עליו למהר לעיסוקים דחופים‬
‫ביותר‪ .‬מפי חברי ב״הכשרת״ פפזוגלו נודע לי על ההחלטה העקרונית להתגגד‬
‫בכח הנשק אם הגרמנים יפרצו לעיר ויגסו לפרוע פרעות או לבצע גירושים‪ .‬חבר‬
‫אחד משועמם וספקן דיבר על כל העגין בליגלוג‪ :‬״ההתנגשות תהיה קצרה מאד׳‬
‫עד כמה שתספיק מעט התחמושת‪ .‬״הם״ — כלומר המגהיגות — מנסים להשיג נשק‬
‫מראשי המשטר החדש — נעשה משהו בכדי שלא יגידו עלינו שהובלנו כצאן לטבח״‪.‬‬
‫לא נשארתי בפפזוגלו כי חשתי אחריות לגורל חברי במעון‪ .‬אף אחד מן‬
‫האחראים הפורמליים של המעון לא נראה בשטח במשך שלושת ימי התובו ובוהו‪.‬‬
‫)גברת רוקנשטין עלתה ארצה ביולי‪ .‬במקומה בא מנהל‪ ,‬עסקן קומוניסטי לשעבר‬
‫שהוחזר מטרנסניסטריה(‪ .‬התבוננתי ברחובות השוממים של ״השכונה היהודית״ עליה‬
‫החליטו חברי להגן‪ .‬היא נראתה שוממה‪ ,‬מרופטת‪ ,‬מלוכלכת‪ ,‬מסכנה‪ .‬האוכלוםיה ירדה‬
‫אל מתחת לפני השטח‪.‬‬
‫לעת ערב הופיעו קבוצות אנשים שהתענינו במתרחש‪ ,‬הם נראו מודאגים מאד‪.‬‬
‫כריתי אהן לשמועות‪ .‬סיפרו על כוחות גרמניים המתרכזים בפרוורי הבירה‬
‫ומתכוננים לפרוץ אל העיד במשך הלילה‪ ,‬ועל כוחות אחרים המתכוננים לצאת‬
‫לקראתם‪ ,‬״הלילה תיפול ההכרעה״‪ ,‬אמרו יודעי דבר‪ .‬הראדיו לא פעל‪ ,‬עתונים לא‬
‫הופיעו‪ .‬השמועות היו מקור אינפורמציה בלעדי‪ .‬ממה שקרה ברומא שבאיטליה‬
‫לפני כשנה‪ ,‬ידענו היטב מה יקרה לנו‪ ,‬אם הגרמנים יצליחו לפרוץ לבירה‪.‬‬
‫ילדי המעת התנהגו למופת‪ .‬במשך הימים הללו ובהזדמנויות דומות‪ ,‬נוכחתי‬
‫לדעת עד כמה ערים הילדים למתרחש ועד כמה הם סובלניים ונוחים בימי מצוקה‬
‫ומבחן‪ .‬איש מהם לא התלונן‪ ,‬לא דרשו יותר אוכל ממה שהוקצב לכל אחד‪ ,‬היו‬
‫ממושמעים כפי שלא היו אף פעם‪ ,‬מוכנים לעשות ככל אשר יושת עליהם‪.‬‬
‫‪172‬‬
‫במשך שלוש יממות גסס הכרך‪ .‬ביום הרביעי ב־‪ 27‬באוגוסט נראו יחידות חלוץ‬
‫סובייטיות ראשונות בעיר‪ .‬האוכלוסיה יצאה ממחבואיה לקבל בפרחים ובהתלהבות‬
‫את כובשיה־משחרריה‪.‬‬
‫נלבדתי ברשת‬
‫בימי היערכות אלה הלכו והתהדקו קשרי עם התנועה‪ .‬הססתי אך צעדתי‬
‫קדימה׳ מתיר כל שאר הקשרים •ודבק בתנועה‪ ,‬דוחה בזה אחר זה הצעות קוסמות‪,‬‬
‫הופך לחייל ממושמע במחגה המוקם על אפם ועל חמתם של ההגיון והתכליתיות‪.‬‬
‫למחרת היום שבו עזבנו את המקלט שהעניק לנו מחסה מפני המפציצים‬
‫הגרמנים שהיתי באחת הלשכות של משרדי ״אוראט״ שתפקידו נסתיים‪ .‬מולי‬
‫ישב בחור גבה קומה‪ ,‬ממש ענק‪ ,‬מסורבל בשר ופניו׳ כפני ילד‪ ,‬לחייו אדמוגיות‪,‬‬
‫עיניו תכולות ומבטו ךך וחולמני‪ .‬זה היה ברל‪ ,‬״מפקד ההגנה״ של כל תנועות‬
‫הנוער הציוניות בשנות השואה‪ ,‬שהביע רצונו להכירני‪ .‬שמעתי על בדל‪ -,‬חברים‬
‫מעטים שידעו על קיומו‪ ,‬ואולי גם על תפקידו‪ ,‬הזכירו שמו בדחילו ורחימו אך‬
‫מעולם לא פגשנו בו כי הוא חי חיי מחתרת מלאים‪ .‬עתה נסתיים תפקידו המחתרתי‬
‫ויצא לאור היום‪.‬‬
‫החמנתי לבוא אחר הצהריים לדירתם הפרטית של ברל ואיציו ל״ישיבת‬
‫מערכת״ של ה״בוליטיך‪ ,‬גליון מספר אחד‪ .‬נדהמתי מההיתר הרב שבדירת הפאר‬
‫של איציו ובדל בניגוד בולט ללבושם המרופט‪ .‬הסתבר שזוהי דירת גגרל שהעדיף‬
‫לבלות את חדשי‪.‬ההפצצות אי שם באחוזתו הכפרית‪ ,‬ואת הדירה השכיר בכסף מלא‬
‫ל״שני סטודנטים״ )אתים‪ ,‬כמובן( שלא התמקחו על מחיר שכר הדירה‪ .‬במקום זה‬
‫חשו עצמם כבטחון‪ .‬המשטרה ודאי לא תחפשם בדירת גנרל‪.‬‬
‫ישבגו מסביב לשולחן עגול׳ רב ממדים‪ ,‬צבוע בלכה שחורה‪ .‬איציו ישב ראש‬
‫והטיל תפקידים על כל אחד מן הצעירים‪ ,‬חברי המערכת‪ .‬היתד‪ .‬בו באיציו חולשה‬
‫לעתונאות‪ .‬כנראה שזוהי ״הארץ האבודה״ שלו‪ .‬מלבדו לא היד‪ .‬לשאר הנאספים‬
‫כל מושג בעניני מערכת‪ .‬איציו ניסה להאציל עלינו מהתלהבותו העתונאית‪ .‬עלי‬
‫הוטל לתרגם ״צרור מכתבים״ שהגיעו מארץ ישראל בשגות' השואה באמצעות‬
‫בלדר דיפלומטי של אחת הצירויות הדיפלומטיות הגויטרליות; היו אלה מכתבי‬
‫חברים‪ ,‬בעיקר משל ״לייבו״ )יהודה שערי( שעמדו להתפרסם כדי לתת מושג על‬
‫חיי התנועה והקבוצה בא״י‪ .‬איציו גם הורה שאף אחד מאתנו לא יחתום בשמו‪.‬‬
‫״אין אנו עתונאים אלא חברי התנועה‪ ,‬בכתיבתנו אנו מביעים את קול התנועה״‪.‬‬
‫עקרת זה לא נשמר לאורך ימים‪ .‬חברי התנועה ‪ p‬חתמו על מאמרים בפירסומים‬
‫המרובים של התנועה‪.‬‬
‫עבודת העריכה נסתימה מהר מאד‪ .‬איציו שיטח בפנינו את תכניותיו האחרות‪:‬‬
‫״בשנות המלחמה — הסביר — חסכנו סכום כסף נכבד‪ ,‬ניעזר בו לשיקום התנועה‪.‬‬
‫נפעיל את הקבוצות המחתרתיות המצומצמות שלנו‪ ,‬הקיימות בהרבה ערי רומניה‪,‬‬
‫נהפוך אותם למרכזי פעילות‪ .‬לא נסתפק רק באלה‪ .‬נפשוט לערי רומניה׳ נחתור‬
‫להגיע לכל ישוב ויהיה הנידח ביותר‪ ,‬נטלטל את השאננים‪ ,‬נעוררם‪ ,‬נפיח מסגרות‬
‫נוקשות‪ ,‬נחדור לכל מקום‪ ,‬לכל ארגון‪ ,‬לכל קהילה‪ ,‬נעמיד את הגוער על חובתו‬
‫בימי הרת עולם אלה‪ ,‬נדביקם בחידק הנהייה לארץ ישראל״‪ — .‬בדברו כך היה‬
‫נדלק בהתלהבות והיה מרחף בעולמות עליונים‪ .‬דבריו נעשו מליצים‪ ,‬מתובלים‬
‫דימדים מוגזמים‪ .‬למחרת היום נעלם מבוקרשט‪ ,‬סייר בערי השדה‪ ,‬עבר מעיר‬
‫‪173‬‬
‫לעיר‪ ,‬כינס אסיפות פומביות‪ ,‬נאם‪ ,‬סחט דמעות בדברו על השואה האיומה שפקדה‬
‫את בית ישראל‪ ,‬וניחמם ועורר גאוד‪ .‬בסיפוריו על מאבק היישוב׳ על הבריגדה‬
‫העברית ועל החיים הטובים המצפים שם לכולנו‪ .‬איציו ‪,‬וברל הפכו למנהיגי‬
‫התנועה‪ ,‬הערצנום‪ ,‬נכון יותר הערצנו את איציו ואהבנו ברל‪ ,‬התיחסנו לדבריהם‬
‫כאל אורים ותומים‪ ,‬לא סטינו ממוצא פיהם ונחרדנו למחשבה מה יקרה לתנועה‬
‫ביום שבו יעלו ארצה‪.‬‬
‫ברל‪ ,‬תכליתי יותר מאיציו‪ ,‬נשאר בבוקרשט לעסוק בענינים ארגוניים‪ .‬שכר‬
‫בית בן קומותיים ברחוב אוררו‪ ,‬המקשר בין וויקארשט ודודדשט‪ ,‬בלב השכונה‬
‫היהודית‪ .‬קומת הקרקע הוכנה לשמש ״קך ראשון‪ .‬בבוקרשט‪ .‬איציווברל חלמו‬
‫על קנים רבים שיוקמו ברחבי המטרופולין‪ ,‬בכל ריכוזי האוכלוסיה היהודית• החלום‬
‫התגשם דווקא בתקופת ״הנמושות״ שקמו אחריהם‪ .‬חדרי הקומה העליונה שימשו‬
‫כמזכירות ארצית‪ .‬בחדרון צר שוכן ״ועד התרבות״ שפעל בהדרכת איציו‪ .‬בחדרון‬
‫זה ישבנו הני פלץ )כיום ורדי( ואנוכי‪ .‬ויסמן‪ ,‬חלוץ שציפה לעלייתו‪ ,‬לימדגי‬
‫להשמש במכונת השיכפול‪ .‬דולף‪ ,‬בחור טרנסילבני כבד פה וברוך כשרת‪.‬ציירים‬
‫צייר‪ ,‬בעזרת מחט‪ ,‬ציורים נאים וכותרות מושכות‪ ,‬והבוליטין מספר אחד‪ .‬יצא לאור‬
‫והופץ בכל רחבי ממלכת ״הנוער הציוני״ שהתבססה והלכה‪ .‬בטרם‪..‬נשלחתי‬
‫לתפקיד אחר‪ ,‬הצלחנו להוציא לאור גם בוליטין מספר שניים׳ הפעם בלי‪..‬״ ישיבת‬
‫מערכת״‪ .‬העורכים נפוצו לארבע רוחות המדינה בשליחות התנועה‪. . . . .‬‬
‫לעת ערב הייתי יורד לקומת קרקע‪ ,‬אל ״מזכירות הקן״ לשוחח עם נוער‬
‫השכונה שיצא לסיבוב‪ ,‬לטיול ערב ונכנס והתענין מה מתרחש כאן ומה טיב התנועה‬
‫הזו‪ ,‬או עם נערים ונערות שחברים יותר ותיקים‪ ,‬בני ‪ 48‬ו־‪ 86‬שעות‪ ,‬סחבום לכאן‬
‫לשם ״הרחבת״ השורות‪ :‬הדרכתי קבוצות׳ רקדתי ״הורה״ ו״גילו״עם כל‪.‬האחרים‬
‫והשתתפתי בשיחות ״ראשי הקבוצות״ שהתקימו בראשות ברל׳ ״מפקד״ קן בוקרשט‪.‬‬
‫מעונות הילדים עברו לדז׳וינט שיצאה אף היא ממחתרתד‪) .‬למעשה גם עדי אז•‬
‫המעונות הוחזקו על חשבונה(‪ ,‬הוזמנתי להנהלת המעונים‪ ,‬הוצע לי תפקיד של סגן‬
‫מנהל של אחד מהם‪ .‬היה רצון עז לקבל את התפקיד‪ .‬שוחחתי על כך עם איציו‪,‬‬
‫הייתי בטוח שאזכה בברכת התנועה ובעידודה‪ ,‬שהרי בתור סגן מנהל אוכל להעניק‬
‫צביון תנועתי למעון‪ .‬איציו התנגד‪ :‬״יש לנו‪, .‬תכניות אחרות בשבילך״‪ ,‬פסק‪ .‬הוא‬
‫גרס שאסור לתת לחבר תנועה להתבסס בתפקיד או בפעילות כלשהי שאינם‬
‫קשורים ישירות לתנועה ולהחלטת מוסדותיה‪ .‬חבר כזה יינתק־ בסופו של דבר מן‬
‫התנועה‪ .‬איציו האמין בצורך של ניתוק גמור ומכאיב בין איש התנועה וסביבתו‪,‬‬
‫משפחתו‪ ,‬גטיותיו‪ ,‬לימודיו וכל דבר העשוי להביא לידי עיגונו בחופים זרים‪.‬‬
‫״יש ליצור מציאות שתהיה כולה משלנו על כל סממני הקיום האנושי‪ ,‬הכלכלי‪,‬‬
‫החברתי והתרבותי‪ ,‬שהחבר לא יזדקק לשום דבר מן החוץ ולא יועמד בפיתויי‪:‬‬
‫העולם האחר״‪.‬‬
‫סמינר אוקטובר ‪1944‬‬
‫איפה הם כיום חברי‪ ,‬משתתפי סמינר אוקטובר ‪ 1944‬י‪ ,‬מפוזרים הם ברחבי‬
‫תבל‪ ,‬מרוחקים ריחוק גיאוגרפי ומחשבתי‪ ,‬שונים באמונותיהם ובשאיפותיהם‪ .‬מהם‬
‫שמלמדים באוניברסיטאות רומניה וארה״ב‪ ,‬יש ביניהם קצינים בכירים בצה״ל‪,‬‬
‫עובדים סוציאליים‪ ,‬רופאים‪ ,‬עורכי דין‪ ,‬מהנדסים וסתם עקרות בית או חברי קיבוץ‪..‬‬
‫היינו חבורת אנשים צעירים‪ ,‬אינטילגנטיים‪ ,‬עליזים‪ ,‬טיח השואה שטרם התנער‬
‫‪174‬‬
‫מעלינו גרם לליבודנו‪ .‬ברבות הימים נתפרדה החבורה‪ ,‬נפרדו הדרכים‪ ,‬אחדים‬
‫מאתנו הגיעו ארצה רק אחרי שנות תעייה וסבל‪ ,‬לאחר שהגלות שוב פתחה פצע‬
‫בבשרם‪ ,‬אחרים טרם הגיעו ויש כאלה שלעולם לא יגיעו עוד‪.‬‬
‫איפה נמצא כיום דוד‪ ,‬תלמיד כיתה י״ב׳ שלקחתיו לסמינר כי רציתי לצרפו‬
‫לתנועה י‪ ,‬דוד התלבט‪ .‬״חלומי — אמר — להיות רופא‪ ,‬למנוע סבל מאנשים‪,‬‬
‫להקים בתי חולים למענם‪ ,‬לרפא תחלואיהם‪ ,‬ואתה מבקש שאוותר על כל אלה ?״‪.‬‬
‫האם זכה להגשמת חלומו? מי יודע‪ ...‬האם הקים בתי חולים י ואיפה י‪ ,‬ושמא‬
‫הוא כיום רופא בקופ״ח בישראל‪ ,‬או באיזה כפר ברומניה ? ואותו םרג׳יו לוין‪ ,‬נער‬
‫מזהיר שהצטרף לתנועה והיה מפעיליה הבולטים במשך שנתיים‪ ,‬אחר כך עזב‪,‬‬
‫התכחש לאביו ״בן המעמד האויב״ והגיע למרומי הפיםגה בקריירה החדשה‪ .‬היה‬
‫ל״מזכיר מחוז״‪ ,‬התפקיד הבכיר ביותר במחח הגדול ששטחו גדול יותר משטח‬
‫מדינת ישראל‪ .‬כאשר עליתי ארצה‪ ,‬הבאתי ממנו‪ — .‬באמצות דודי‪ ,‬כי בעצמו‬
‫פחד להיפגש אתי — דרישות שלום לאביו בישראל בצירוף דרישה נמרצת שייעשה‬
‫הכל למען עלייתו ארצה‪ ,‬גם אם ברומניה שימש אז כמרצה בפקולטה לרפואה‪.‬‬
‫הפתיחה הלא רשמית‪ ,‬האינטימית‪ ,‬של הסמינר נעשתה ב״קיבוץ ניפוך׳‬
‫בהשתתפות חברים פליטי השואה מפולין׳ הונגריה וסלובקיה‪ .‬ההפתעה הגדולה‬
‫היתה בואו של דוד צימנד‪ ,‬שליח התנועה בקושטא‪ ,‬בעת השואה‪ .‬הרצאותיו היו‬
‫״מסמר״ ‪ -‬הסמינר‪ ,‬הרצאתו על תכנית בלטימור‪ ,‬על המאבק בארץ ישראל‪ ,‬על‬
‫ההסתדרות וכר גרמה למהפכה בהשקפותינו והעשירה את ידיעותינו‪.‬‬
‫פתיחה חגיגית‪ ,‬רשמית׳ בהשתתפות כל המי ומי בעולם הציוני התקיימה אחר‬
‫הצהריים באולם המרכז הציוני ברחוב רמוס‪ .‬איציו פתח בעברית‪ ,‬אידיש ורומנית‪.‬‬
‫הדבר הפך למסורת‪ :‬במשך שנים נפתח כל מאורע תנועתי בנאום תלת־לשוני‪:‬‬
‫עברית — למען הפרוטוקול‪ ,‬אידיש — לזכר קדושי השואה ולמען הפליטים‬
‫האורחים‪ ,‬שכמעט אף פעם לא נעדרו מתוכנו‪ ,‬ורומנית — להבנה הטובה של‬
‫המשתתפים‪.‬‬
‫אחרי הפתיחה שמענו הרצאה אידיאולוגית מאלפת מפיו של ברל שיבר ז״ל‪,‬‬
‫אם אכן ״לאום״ אנחנו ומה שאמרו בנידת זה מרקס‪ ,‬קאוטסקי׳ ברנשטין‪ ,‬באואר‬
‫ושאר גדולי ההלכה מבית מדרשם של הקומוניסטים והסוציאליסטים למיניהם‪.‬‬
‫ברל התפלמס עמהם בלהט‪ ,‬הוכיחם על פניהם‪ ,‬גער בהם והבהיר שדבריהם דברי‬
‫שווא וקינטור‪ :‬היה ניגוד משווע בין ההרצאה מרנינה הלב ששמענו מפי דוד‪ ,‬עלי‬
‫בחורי ישראל בבריגדה העברית ועל הבטחתו של צ׳רציל לזכותנו ב״שזיף השמך‬
‫ביותר‪ ,‬ובין דברי ההגות הכבדים הסובבים על דיוק סמנטי שבתורת אבות‬
‫הסוציאליזם‪ .‬אז האמנו שיש כורח עלית באידיאולוגיה שתעניק בסיס והצדקה‬
‫למעשינו ובלעדיה אנו כאיש ללא צל‪ ,‬מופקר לשדי השאול‪ .‬הרצאות אידיאולוגיות‬
‫לא יכלו שלא להיכלל בתכנית כל סמינר והדבר נעשה לחוק בתנועה ואין צריך‬
‫לומר שכך זה היה בכל תנועות השמאל‪ .‬אנו הואשמנו להיות ״תנועה מחוסרת‬
‫אידיאולוגיה״‪ ,‬ייצור בלי צל׳ גולם בלי נפש‪ ,‬והשתדלנו להוכיח שזו עלילה‪ ,‬שגם‬
‫לנו יש ״לבנסאנשואונג״ וגם ״וולטאנשואונג״‪) .‬השקפה על החיים והשקפת עולם(‪,‬‬
‫כיאה לתנועת נוער‪.‬‬
‫מקור הסילוף טמת היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬במתכונת ההרצאות בסמינרים שבאה לנו‬
‫בירושה מתקופה קודמת‪ .‬יהודה שערי חידש משהו בנידת‪ .‬להרצאותיו על האיד­‬
‫יאולוגיה של התנועה היה גית מודרני‪ .‬ומתאים יותר למציאת חיינו‪ .‬זכורני‪ ,‬כאשר‬
‫בתום הרצאה שלי על האידיאולוגיה של התנועה — כן‪ ,‬את חטאי אני מזכיר היום‬
‫— קם טיבי דוידוביץ׳ שבנלל נכותו הושהה ברומניה עד שיסיים את לימודיו‬
‫‪175‬‬
‫באוניברסיטה‪ ,‬ואמר שהוא מבולבל לגמרי‪ .‬בתחלה שמעתי הרצאה אידיאולוגית‬
‫מפי ברל‪ ,‬אחריה מפי דיצ׳י‪ ,‬אחר כך בא יהודה ועתה — אבני‪ ,‬ואין כל דמיון בין‬
‫״האידיאולוגיות״ שפוטמתי בהן במשך השנים והייתי רוצה לדעת איזה מהן היא‬
‫האידיאולוגיה האמיתית של תנועתנו״‪ .‬אני באמת מצטער על שלא נשתמר בזכרוגי‬
‫שמץ מכל האידיאולוגיה שלי‪ .‬היה ודאי מענין לבחון אותה במבחן הזמן שחלף מאז‪...‬‬
‫הרצאה מזעזעת ומדהימה בתכנה הושמעה מפי קרולה בוים מקבוצת חברי‬
‫התנועה‪ ,‬פליטי פולין שהגיעו לרומניה‪ .‬לראשונה בחייהם שמעו המשתתפים'את‬
‫השם ״אושוויץ״‪ .‬ידוע ידענו על מחנות מוות בטרנסניסטריה‪ ,‬על הוצאות להורג‬
‫המוניות׳ שמענו את סיפוריהם מסמרי השיער של ראשוני החחרים מטרנםניסטריה‪,‬‬
‫אבל בסיפורה של קרולה היה משהו בלתי מתקבל על הדעת‪ .‬לא תיארנו לנו על‬
‫קיום חרושת מוות מאורגנת בדייקנות פרוסית‪ .‬תמיד חשבנו שהוצאות להורג היו‬
‫השתוללות של שעה‪ ,‬כמו הפוגרומים פעם‪ ,‬חריג של התנהגות יחידים והמונים‬
‫שונאי ישראל‪ ,‬איש לא עיכל את שהשתמע מדברי המרצה‪.‬‬
‫קרולה דיברה גרמגית‪ .‬השתמשה בשפה מסוגננת‪ ,‬כאילו ‪.‬לא התכוונה לספר‬
‫דברים כהוויתם‪ ,‬אלא לצייר פרםקה של חיי אנוש‪ ,‬התלבטויות‪ ,‬מחשבות שהיו‬
‫בעד וגגד׳ כאילו אמרה להתווכח עם הגורל האיום שהיה מנת חלקה שלה‪ .‬ושל חבריה‪.‬‬
‫קרולה‪ ,‬תמירה‪ ,‬בלונדינית‪ ,‬שפעה גאוה נשית ואגושית‪ ,‬כאילו באה להוכיח‬
‫שקומתה לא נשתוחחה בשנות השואה האיומות‪ .‬היא נמנתה על קבוצת פליטי‬
‫פולין‪ ,‬חברי התנועה‪ ,‬שהגיעו לרומניה בשנות השואה‪ .‬חלקם באו מהונגריה‪ ,‬עם‬
‫זרם פליטי הוגגריה בראשית שנת ‪1944‬׳ וחלקם עוד לפני כן‪ ,‬דךך דרום רוסיה‪,‬‬
‫״פולקסדויטשה״‪ ,‬כביכול‪ ,‬השבים לגרמגיה‪ ,‬שנשרו בדרכם בבוקרשט והתנועה‬
‫דאגה להם בתחילה‪ .‬אחרי כן שיננו היטב את ״הפטר נוסטרום״ ושאר המנהגים‬
‫של מאמיגים קאתוליים והתיצבו למבחן בשגרירות פולין בבוקרשט‪ .‬הם זכו למקלט‬
‫כפליטים ונדמה לי כי גם לתמיכה מטעם הממשלה הפולנית‪.‬‬
‫קרולה בוים הגיעה דרך הוגגריה‪ .‬סיפורה האישי שקטעים ממנו סיפרה‬
‫בהרצאתה בסמיגריון‪ ,‬גבל ברומן דמיוני‪ .‬אם אני זוכר היטב היתד‪ .‬מבנדז׳ין‪ ,‬בכל‬
‫אופן מן הסביבה הקרובה‪ ,‬השתתפה בפעולות בגיטו בגדז׳ין‪ ,‬התחמקה מידי‬
‫הרוצחים והגיעה ב״טיול״ לסלובקיה ומשם להונגריה‪ .‬לאחר תקופתי מד‪ .‬של חיים‬
‫כמעט נורמליים בהונגריה‪ ,‬באביב ‪ ,1944‬פלש הצבא הגרמני להונגריה ועמו •בא‬
‫אייכמן לבודפשט‪ .‬קרולה נתפסה‪ ,‬שהתה זמן מה בבית סוהר בבודפשט‪ ,‬ורק בדרך‬
‫נס‪ ,‬בעבדה בנקיון בית הסוהר‪ ,‬נקלעה לאיזו דלת אחורית פתוחה ונמלטה‪ .‬בעזרת‬
‫חבריה עברה את הגבול לרומניה‪.‬‬
‫חשגו הערצה כלפי קבוצת הפליטים הללו‪ .‬הם כאילו הוכיחו שאף פעם לא‬
‫אפסה תקווה ושאל לך להתייאש אפילו כאשר חבל כרוך על צוארך‪ .‬קרולה׳ ועוד‬
‫קומץ מחברי הקבוצה ההיא היו מעורבים בחיי התנועה‪ .‬אחדים אפילו נאסרו‬
‫כשהעבירו מדים גרמניים ממקום למקום‪ .‬בין אלה היה ״המלט״ )את שמו האמיתי‬
‫איני יודע( ששיטה בחוקריו במשך ימים‪ ,‬הובילם לכל מיגי מקומות׳ בשביל‬
‫להצביע כאילו‪ ,‬על המקום משם קיבל את המדים‪ ,‬עד אשר היה בטוח שחבריו‬
‫״ניקו״ את כל הסימגים שעלולים להסגיר חברים אחרים‪.‬‬
‫בערבים היו מתאספים בקן ל״שיחה״ עם הקבוצה ״הפולנית״‪ .‬שיחותיהם היו‬
‫עמוסות מתח‪ ,‬הדיונים בטונים גבוהים‪ .‬היו מתנצחים ומתווכחים בפתוס ובפולנית‪,‬‬
‫כמובן‪.‬‬
‫הרצאתה של קורלה בוים לא נרשמה‪ ,‬משום מה׳ ולא הופיעה בס_פר הסמינריון‪,‬‬
‫אבל דבריה זעזעו אם כי — אני חוזר — לא נתפסו בתודעתנו‪ .‬עבר זמן עד אשר‬
‫‪176‬‬
‫ה״פנומן״ של אושוויץ חדר לתודעה‪ ,‬אם כי גם כיום עדיין הוא נשאר בלתי נתפס‬
‫כמאורע יוצא דופן ביותר בתולדות העולם המודרני‪.‬‬
‫באחד הלילות‪ ,‬בחשכת ההאפלה שנשארה בתוקפה‪ ,‬בלכתי למזכירות להדפסת‬
‫חומר ההרצאות‪ ,‬דרסני אופנוע ונפצעתי קל‪ ,‬יחד עם ״פוטיו״ שהתנדבה לעזור לי‬
‫בעבודה‪ .‬לטיפול רפואי זכינו רק למחרת בבוקר‪ .‬כל הבנות שהשתתפו בסמינר‬
‫התחרו בטיפול בפצוע למורת רוחה של ״פוטיו״ שהטיחה לעברן‪ :‬״בנות הרי גם‬
‫אני נפצעתי ולמה אף אחת מכן איננה מטפלת ביי‪?.‬׳ אחרי יומיים זוהמו פצעי‬
‫רגלי‪ ,‬ולא יכלתי לזוז ממקומי‪ .‬שבבתי מספר ימים בקיבוץ ההכשרה ולמדתי לדעת‬
‫עד כמה הנך בודד ואומלל גם בתוך מהומה של ארבעים חבר החיים בצוותא‪,‬‬
‫בשותפות מלאה‪ ,‬בארבע חדרים בלבד‪ .‬לא הסקתי מסקנות‪ .‬המשכתי להאמין‬
‫ולהרצות על קשר האחווה המקשר בין חברי התנועה‪.‬‬
‫״ספר הסמינריון״ הופיע רק כעבור חדשים מספר וגרם לסערה בכוס מים‪.‬‬
‫דב ברגר ז״ל‪ ,‬שליח הקבוץ המאוחד הוציא חוברת מיוחדת בשם ״מכתב גלוי‬
‫לחברי הנוער הציוני״‪ ,‬שבו טען שמשתתפי הסמינר הוטעו ע״י מנהיגיהם‪ .‬בדל פירסם‬
‫חוברת תשובה‪ .‬התלקח מאבק ומשבר כיאה להסתדרות ציונית מיליטנטית‪...‬‬
‫הרהורים נוגים‬
‫גוצות שלג מתעופפות ברוח הלילה‪ ,‬נערמות על המדרכה או נמסות בשלוליות‬
‫הרחוב‪ .‬קר לי‪ .‬מאד קורצים לי ריבועי האור אשר בחלונות הבתים‪ ,‬מכוסי‬
‫הוילונות שמבעדם מתנועעים צללים‪ .‬ברגעים המעטים שהוילון ניסוט מעט הצידה׳‬
‫אפשר להבחין באנשים דיירי השכונה היהודית‪ ,‬גברים ונשים מסובים לשולחן‬
‫שקועים במשחק ה״רמי״‪ .‬המקטורנים המונחים על מסעדי הכסאות מעידים שחם‬
‫לאנשים בפנים ונעליהם יבשות וודאי‪ .‬נפשי יוצאת לתנור מפיץ חום‪ ,‬לשיחה קלה‬
‫שאין בה‪.‬שמץ מבעיות העולם המסובכות‪ ,‬לארוחה טובה‪ .‬ריח המזונות המשובחים‬
‫עולה באפי ואינו מרפה ממני‪ .‬ויש שמבעד לחלון נשקפת דמות בודדת‪ ,‬אשה בשמלת‬
‫ערב פרחונית המופיעה ונעלמת‪ ,‬שפתיה נעות‪ ,‬מחייכות למישהו בלתי נראה‪ ,‬אולי‬
‫ילד׳ אולי בעל ואולי שכן‪ .‬מתאווה אני לאוירה ביתית רגועה‪ .‬לי אין לבית‪ .‬אני‬
‫מתבייש להופיע בבתיהם של מכרי משכבר‪ ,‬אין בי אומץ הלב הדרוש לעמוד בפני‬
‫עיקומי שפתותיהם כי אין בידי תשובות נכונות לשאלותיהם‪ .‬שינדים מפליגים‬
‫חלו בשכונה היהודית‪ .‬חלפה הרגשת הגורל המשותף של שנות המלחמה‪ .‬האחדות‬
‫התפוררה‪ .‬הכלל הפך ליחידים‪ .‬בל יהודי נעשה עולם בפני עצמו‪ ,‬שקוע בעניניו‪,‬‬
‫ברדיפה אחרי המועיל‪ ,‬בתיבנון עתידו‪ ,‬בחיתון הבנות ובבחינת הכניסה לאוניבר־‬
‫סיטה של הבנים‪ .‬נקל לתאר באיזה צחוק אדיר היו פורצים ארבעת משחקי הרמי‬
‫הנינוחים שם לוא הייתי נוקש בדלת הדירה‪ ,‬ונכנס ומספר להם — אני בחור עלוב‬
‫מראה‪ ,‬רועד מקור שרטוב לו ברגלים ושהרעב מציק לו לפעמים שאני מוכן לכל‬
‫קרבן ובלבד לחלצם מן ״הגלות״ המתקתקה שלהם‪ .‬ידיד אחד מר יחי פתח עלי‬
‫עיניו ״השתגעת ? !״ בימי שפע אלו מסתובב ״חולודרונץ״ )ביטוי חביב עליו( כמוך‬
‫באפס מעשה ?״ מובן שיותר לא אלך לבקרו‪ .‬״הוא עצמו‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬בסדר‪ ,‬הענינים‬
‫מתקדמים״ הוא — דאג להירשם במפלגה הקומוניסטית ״רצוי שהפנקס האדום‬
‫יימצא בכיסך״ העיר בטון בוטח של מי שההצלחה האירה לו תמיד פנים‪ .‬״ואשר‬
‫לפלסטינה שלך‪ ,‬אל תדאג אהיה שם לפניך י״‪ .‬ואמנם‪ ,‬כפי שהבטיח קיים‪.‬‬
‫חזרתי אל הקיבוץ‪ ,‬אל הקור השורר בו‪ .‬עליתי בעשרות המדרגות המובילות‬
‫‪177‬‬
‫לסימטת סוטר האצילית שהקיבוץ הרועש‪ ,‬ששרים ורוקדים בתוכו בלילות׳ נתקע‬
‫כקוץ ממאיר בתוכה׳ בזו השכונה המנומסת‪ .‬החווילה המהודרת‪ ,‬שבעליה השקיעו‬
‫בבנייתה הרבה כסף והרבה מחשבה נפלה בידיים לא נכונות‪ .‬רגלי מיטות הברזל‬
‫שורטות ברצפת הפרקט שגונה הענברי דהה מזמן‪ .‬תוך ריקודי הורה ובגלל‬
‫הצפיפות הרבה חוטבים ושורטים בשולי הקירות׳ לבחורים אין נעלי בית‪ .‬נכנסים‬
‫לטרקלין במגפיים מכוסי בוץ ומבקעים עצים בגרזן על רצפת המוזיאקה במטבח או‬
‫באמבטיה המצופה שיש ירקרק! מזל שאין עצים להסקה׳ בקושי קוגים קצת עצים‬
‫לבישול ארוחות חמות׳ אך תפלות ודלות תוכן‪.‬‬
‫בטרקלין רחב הידיים שבקומת הקרקע‪ ,‬על שולחנות קרשים‪ ,‬מונחת ארוחת‬
‫הערב‪ :‬כוס קום ופרוסת לחם‪ .‬הבחורים שועטים במדרגות‪ ,‬יורדים לארוחה מגיעים‬
‫מי בגפו ומי עם נערה קטנת קומה ועגלגלה צמודה‪ ,‬מסיימים מהר את הסעודה‬
‫וממשיכים בשירה‪.‬‬
‫הפלוגה מורכבת מניצולי טרנסניסטריה׳ בודדים הם החברים מערי רומניה‬
‫ממש וישנם כאלה שאיש אינו יודע מנין הגיעו ולאן ימשיכו‪ .‬באחד הימים ייצאו‬
‫כולם ליגוםלביה‪ ,‬לבולגריה ואולי יפליגו ישר מנמל קונסטנצה‪.‬‬
‫שיקו ‪ ,‬שחרחר ויפה עיניים‪ ,‬שאלני באיזו שעה מתקיימת הישיבה‪ ,‬עליה‬
‫כמעט ושכחתי‪ .‬שנינו חמקנו אל הלילה‪ .‬עברנו לאורך סימטת סוטר וירדנו‬
‫במדרגות לתחנת החשמלית‪ .‬שיקו גשא על גבו תרמיל‪ :‬״בבוקר אני חוזר״ אמר‪.‬‬
‫לאן ? שיקו הסתפק להפריח חיוך‪ ,‬אחד מחיוכיו המלבבים שופעי החמימות וקירבה‬
‫אנושית‪ .‬ידענו שתפקידו מיוחד במינו‪ ,‬שיש לו קשר לניצולי טרנסניסטריה‬
‫וצרנוביץ הרבים שהגיעו מארץ הכפור והמאכלסים את רוב הקיבוצים‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫שיקו לא היה קמצן כאחרים‪ .‬אם ישבנו במזנון וסעדנו יחד ארוחת בוקר‪,‬‬
‫והגיע לשלם ולהסתלק׳ היה מחייך ואומר‪ :‬״תניחו חברה׳ אני כבר אשלם!״‪ .‬גם‬
‫הפעם מיהר לקחת כרטיסי נסיעה לשניגו‪.‬‬
‫שתקנו‪ .‬גוצות השלג המעופפות נפלו על שמשת החשמלית‪ .‬השקפנו דרך‬
‫החלון על הבנינים‪ ,‬האנשים המכורבלים בבגדי חורף והנשים הנושאות מטריות‪.‬‬
‫הדמויות נראו מטושטשות‪ .‬שקענו בהרהורינו‪ .‬כירסם בנו הספק‪ :‬״שמא אין דרכנו‬
‫נכונה‪ ,‬לא שאיננה צודקת‪ ,‬אבל‪.‬אולי אין בה שום דבר מלבד בזבוז אנרגיה‪ .‬זורעים‬
‫לריק! עם ישראל יסתדר בלעדינו‪ .‬ובכלל‪ ,‬מה פתאום?״‪ .‬התלבטויות חסרות‬
‫ממשות! הרי ממילא נחסמו עבורנו כל הדרכים‪ .‬מכל האפשרויות שעמדו לבחירתי‬
‫רק לפני חדשים מספר לא נשארה עוד אף אחת‪ .‬אין ברירה אלא להמשיך‪...‬‬
‫ישבנו במזכירות כתריסר בחורים ושתיים־שלוש בנות‪ ,‬מי בשלושה הכסאות‬
‫המצויים ומי רבוץ על הרצפה‪ .‬איציו הציע שנהיה גלויי לב‪ ,‬כנים עם עצמנו וכל‬
‫אחד יציג את לבטיו הכמוסים ביותר כדי שבצוותא נחפש פתרונות‪ .‬החברה דיברה‬
‫מתוך היסוס‪ ,‬במגומגם׳ היו שרמזו על הכח העצום המתיצב נגדגו‪ :‬הרעיון‬
‫הקומוגיסטי המפתה לא רק בעוצמתו אלא גם בפשטותו האוניברסלית ובהגיוגו‬
‫הבריא‪ .‬היו שהביעו שמץ התמרמרות על העוני הרב המגיע לפעמים עד כדי רעב‪,‬‬
‫שהוא מנת חלקם של פעילי התנועה ושל החלוצים בקיבוץ‪ ,‬והיו שהציגו בעיות‬
‫עקרוניות‪ ,‬פרי התלבטויותיהם בימים ולילות של בדידות‪ ,‬בהצביעם על סתירות•‬
‫איציו השיב לכולם ודיבר כמו ה״אורקול״ שהכל נהיר לו‪ .‬עיניו הבורקות ושפתיו‬
‫הבשרניות מפושקות הביעו שמץ סלידה לחוסר המעוף שלנו ונזף בגו על קוצר‬
‫יהושע ליפוביץ‪ ,‬עסק במשך שניימ בבריחה בגבול הצפוני‪ .‬בסוף ‪ 1946‬נאלץ להימלט‪ .‬עלה‬
‫‪.10‬‬
‫לארץ‪ .‬היה קצין בחיל האויר הישראלי ומת בנכר‪ ,‬מהתקף לב‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫הרוח שהוכחנו‪ .‬סיפר על פעילי התנועה בדור הקודם‪ ,‬אלה אשר מכרו או מישבנו‬
‫בגדיהם להשגת הכסף הדרוש לשליחות יזומה על ידם ואילו אנו קצרה ידנו‬
‫להסתדר בכוחות עצמנו ואת הכל אנו דורשים מן התנועה‪.‬‬
‫מאוחר יותר הגיע גם ד ו ד ‪ ,‬השליח‪ .‬בחליפתו ההדורה‪ ,‬בעניבתו׳ בזמניו‬
‫הארוכות מדי ובקווי פניו המבוגרים‪ ,‬גראה היה כבלתי שייך אליגו‪ .‬השיחה נסבה‬
‫על העשוי להתרחש בקרוב‪ .‬דוד סבור היה שעוד מעט הרוסים יאטמו את כל‬
‫הגבולות ואיש לא יורשה לצאת‪ .‬תפקידגו — כך אמר — להציל בל כמה יהודים‬
‫שעוד אפשר להציל וזאת צריכים לעשות במהירות המכסימלית‪ .‬מנהיגי התנועה‬
‫סברו אחרת‪ .‬הם חלמו על תנועת נוער חינוכית‪ ,‬כפי שהכירו פעם‪ .‬״נמאס להיות‬
‫משרד להגירה המונית״‪ ,‬התבטא בדל‪ ,‬נמאס לעמוד בפני פלוגות הכשרה נטולות‬
‫פרצוף וליכוד פנימי‪ ,‬נמאסו העליות החטופות והתוהו ובוהו שאין בהן ממש‪.‬‬
‫הפלוגות מתפוררות בעודן בדרך‪.‬‬
‫‪,1‬‬
‫אחרי חצות הלילה שכבנו לישת בחדר המזכירות‪ .‬שיקו הוציא שמיכה מתרמילו‬
‫ופרשה לשנינו‪ .‬נרדמנו‪ .‬למחרת נסע‪ .‬בימים שלאחר מכן התפזרה החבורה‪ ,‬כל‬
‫אחד יצא לשליחותו החדשה‪.‬‬
‫יהושןי־שיקו מיכאל־לופוביץ ז״ל‪.‬‬
‫ראש השנה תש״ה‬
‫החזית התרחקה‪ ,‬המערכה התנהלה בצפת־מערב בגבול הוגגריה והעבר הקרוב‬
‫נשכח‪ ,‬כאילו אחוזי ״אמוק״ רצו האנשים אל תוך העידן החדש השופע הבטחות‪...‬‬
‫בחסות הדמוקרטיה המחחדשת קמו לתחיה כיתות׳ תנועות‪ ,‬מפלגות ואירגונים‬
‫נשכחים ונוסדו חדשים‪ ,‬שטרם היו לפני ‪ •p‬כך בחברה הלא יהודית וכך גם‬
‫בסימטת היהודים הדוויה‪ .‬מידי יום ביומו זכו תושבי המטרופולין בכרוזים של‬
‫עוד מפלגה‪ ,‬תנועה׳ אגודה‪ ,‬איגוד מקצועי ומה לא? בכל מקום התקימו אסיפות‬
‫עם‪ ,‬כינוסים וכנסי יסוד‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫דוד צימנד זיל‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫המזכירות דאגה במהירות למועדון עבור הקן וגם למרכז תנועתי ארצי‪ .‬שכרו‬
‫בית דו קומתי ברחוב אוררו‪ .‬הקומה התחתונה שימשה ל״קן״ והקומה העליונה‬
‫ל״מזכירות״ ו״מרכז תרבות״‪ .‬הקן החדש טרם התעצם והתחלופה בו רבה‪ .‬בכל‬
‫יום מצטרפים חברים חדשים שנעלמים מהר מאד בעוד שאחרים תופסים את‬
‫מקומם‪ .‬ההתחרות רבה ומכופלת‪ .‬מתחרים על נפשו של הנוער היהודי גם התנועות‬
‫השמאלניות וגם בביתנו מתרבה מספר התנועות הציוניות — והלא ציוניות —‬
‫הנאבקות על כל צעיר וצעירה‪.‬‬
‫בשיחת הקן‪ ,‬כשעמדה על הפרק התכנית על ראש השנה‪ ,‬טען ברל )דב שיבר‬
‫ז״ל(‪ ,‬ראש הקן‪) ,‬ולע״ע הוא הטוען העיקרי בתוכנו( ש״ראש השנה״ סימל מאז‬
‫ומתמיד את חשבון הנפש ועלינו — שומרי המסורת הישנה בדפוסים חדישים —‬
‫לייחד יום זה לחשבון הנפש של העבר‪ .‬הוא הציע — והצעתו נתקבלה — לייחד‬
‫את שיחת היום לשואה‪ .‬יותר נכון‪ ,‬הוא הציע לארגן ״משפט״ פומבי על נושא‬
‫הנקמה‪ :‬האם‪ ,‬וכיצד לנקום בעם הגרמני על פשעיו האיומים‪ .‬כעדים למשפט‬
‫הוזמנו חברים מהקבוצה הפולנית‪ .‬עלי הוטל תפקיד הסגיגור‪ .‬לא ששתי לקראת‬
‫התפקיד‪ ,‬אבל הרי ״לא ייתכן לא להעמיד סניגור לנאשם ותהיה אשמתו חמורה‬
‫ככל שתהיה״ — פסקו החברים‪.‬‬
‫המשפט התקיים ברחוב אוררו‪ .‬ישב ראש ברל בכבודו ובעצמו‪ ,‬על הספסלים‬
‫בשני החדרים )פתחנו דלתות בין חדר לחדר( ישבו חברינו וקבוצה מלוכדת של‬
‫פליטי השואה‪ ,‬חברי תנועתנו בפולין‪ .‬הפעם באו חברים שבדרך כלל לא גפגשתי‬
‫עמהם עד אז‪ ,‬חברים מן השורה — כנהוג לומר — מי שלא מצא מקום לשבת עמד‬
‫נשען ליד הקירות‪.‬‬
‫ניסיתי כמיטב יכלתי להגן על העם הגרמני‪ .‬טענתי שאין עם אשם במה‬
‫שרודנים עושים בשמו‪.‬‬
‫הם לא ידעו מה נעשה ולוא גם ידעו‪ ,‬מה יכלו להועיל? חבר הרוצחים לא‬
‫הלך לבקש סמכויות מהעם הגרמני )על זה שהרוצחים עצמם לא ייענשו‪ ,‬לא‬
‫חלמגו בימים ההם(‪.‬‬
‫דברי נתקבלו בחוסר סבלנות ואפילו במורת רוח‪ .‬בזה אחר זה קמו רבים‬
‫מבין פליטי פולין‪ ,‬להביע שאט נפש מדברי הסניגור‪ .‬קשה היה להם לתפוס שעדיין‬
‫קיימים אנשים בעולם המובנים להגן על הגרמנים‪ ,‬אין זאת אלא שהסניגור אינו‬
‫יודע מאומה ולא ראה אפילו שמץ ממה שהתרחש בשנים אלה‪ .‬״העם הגרמני ידע‬
‫היטב ולא רק שהשלים עם הנעשה אלא הושיט את עזרתו המלאה‪ .‬רבים מאד ששו‬
‫למלא את תפקיד התליין‪ ,‬ועשו זאת באופן המושלם ביותר‪ .‬רבים היו ניצולים‬
‫לולא העזרה העממית האקטיבית הזאת״‪.‬‬
‫נערה קטנת קומה‪ ,‬עגלגלה‪ ,‬ממושקפת ועצבות עמוקה בעיניה קצרי הראות‪,‬‬
‫הציעה לגנותי ממש על שהסכמתי להגן על הגרמנים‪ .‬היא דרשה נקמה אם בכלל‬
‫קיימת גקמה לעומת גודל הפשע — נקמת דם הוריה שנשפך‪ ,‬נקמת דם אחיה‬
‫ואחיותיה הקטנים‪ ,‬גקמת דם התיגוקות שראשיהם גופצו בעמודי חשמל‪ .‬״הגרמנים‬
‫עשו זאת בחדווה‪ ,‬ברצון‪ ,‬בתאווה״ — טענה הצעירה‪.‬‬
‫ועדיין ניסיתי למלא את חובתי כסניגור‪.‬‬
‫אחרון הדוברים היה צעיר גבה קומה‪ ,‬רזה‪ ,‬יעקב היה שמו‪ ,‬בן לבוב — אם‬
‫אינני טועה‪ .‬יעקב דיבר בשיקול דעת‪ ,‬בהגיון ובלי פאטוס מעורר מתח‪ .‬את דברי‬
‫הסגיגוריה שלי דחה בביטול ואמר‪ :‬מה התועלת לטעון שעכשיו חושך כאשר‬
‫כולגו רואים את האור‪ .‬אבל לא על כך רציתי להתווכח‪ .‬רצוגי להציג בעיה לגמרי‬
‫אחרת‪ .‬משוכנע אני — המשיך יעקב לפתח את מחשבתו — שיש לנו הזכות לנקום‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫אבל האם זוהי משימתנו כעת ? מאד מציקה לי בעיה זו‪ .‬אני שואל האם עלי להמשיך‬
‫עתה בדרכנו כדי להשיג את המטרה לעצמנו‪ ,‬כלומד להמשיך ולפעול למען הקמת‬
‫בית לאומי ומדינה לניצולי השואה ולעם היהודי בולו — או שעלינו לוותר על‬
‫כך ולהשתמש בכל המרץ והכוח כדי לנקום במחריבי עמנו? הבעיה היא — את‬
‫תרצו — אישית‪ :‬כי אם תחליטו על נקמה משמעות הדבר שעלי לחתור׳ להגיע‬
‫לגךמניה ולנקום ברוצחים ולא להמשיך בדרכי ארצה‪ .‬את שני הדברים לא אוכל‬
‫לעשות‪ .‬ואז ניצבת השאלה מה יותר חשוב לעם ישראל‪ ,‬לעתיד קיומנו‪ :‬לבגות‬
‫מדינה יהודית‪ ,‬או לנקום ברוצחים ? אני חושב — סיכם יעקב — שהנקמה צריכה‬
‫להתבטא בצורה חיובית‪ ,‬בהוכחה ניצחת שלא הובסנו‪ ,‬שאנו חיים וקיימים‪ ,‬בונים‬
‫ויוצרים‪ .‬אל לנו לבזבז את זמננו ומרצנו ברדיפה אחרי רוצחים‪ .‬את כולם בין כך‬
‫לא נשיג‪ .‬נקמתנו היפה ביותר תהיה תקומתנו‪ ,‬תחייתנו‪ ,‬תקומת עם ישראל בארץ‬
‫ישראל‪ .‬הייתי אומר שלמען משימה זאת יש לוותר אפילו על חובת הנקמה‪.‬‬
‫בית המשפט פסק שיש לנקום‪ ...‬בלב הדהדו דברי יעקב‪ :‬נקמתנו תהיה‬
‫בדרך הקונסטרוקטיבית‪ ,‬נקמת עם המוצא עוז וכוח לקום מתוך רמץ המדורות‬
‫ואפר הכבשנים ולצעוד הלאה‪ ,‬קדימה‪...‬״‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫י ו מ ן גדודים‬
‫א ו ר ו ת מאופל‬
‫זכרונות חברי קבוץ ״עקיבא״ בקרקוב‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫אשר קובצו ורוכזו בוילנה ע״י מדריכם חיים‪ ,‬בשנת ‪.1940‬‬
‫בתוך חבורת הצעירים והצעירות המצטיינים והאידיאליססים המרכיבים את‬
‫הקבוץ הודרך נדודיו מתוארת ביומן שלפנינו‪ ,‬חוזר ומופיע שמו של חיים‪ ,‬מדריך‬
‫הקבוץ‪ ,‬לא בכותרת המקורית בלבד )המובאות לעיל(‪ ,‬אלא לאורך חלקים רבים‬
‫וכן בקטעים נוטפים שלא נכללו בקובץ זה‪.‬‬
‫מתוך הרשימות והאיזכורים עולה ומצטיירת דמותו של מדריך נוער‪ ,‬מנהיג‪,‬‬
‫איש הספר‪ ,‬האידיאולוג‪ ,‬מארגן פעולות התרבות‪ ,‬האיש המארגן את חיי היומיום‬
‫והאיש המעודד חברים בעת צרה‪.‬‬
‫פנינו לחברו וידידו מנוער׳ אייך קינססלר מבית יהושע‪ ,‬ובקשנו לתאר‬
‫בפני קוראינו את אישיותו המלבבת של חיים‪ .‬ואלה הם דבריו‪:‬‬
‫המערכת‬
‫על חיים קרמיש ז״ל‪.‬‬
‫חיים בא אלינו מעיירה ממזרח גליציה‪ .‬ונרתם עוד בצעירותו לפעולה למען‬
‫התנועה הציונית‪ ,‬במסגרת תנועת הנוער •עקיבא״‪ ,‬נדד על פני עיירות והביא‬
‫לנוער היהודי את דבר הארץ‪ ,‬יהדות‪ ,‬שירי ציון ודברי הנביאים‪.‬‬
‫אחרי שנות עבודה בשסח‪ ,‬עבר לרכז את המזכירות הראשית של ״עקיבא״‬
‫בוארשה‪ ,‬שם עבדתי אתו חדשים מספר לפני פרוץ מלחמת העולם השניה‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫הזכרונות נרשמו ביומן — במחברת עבת כרם — ע״י חברים רבים של הקבוץ בעת שהותם‬
‫בוילנה ומיד לאחר מכן‪ .‬היומן הובא ארצה ע״י אחד החברים שהגיע עם תום המלחמה‬
‫וכאן נמסר לארכיון ״משואה״‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫חתת‬
‫הכשרה‬
‫חקלאית בבונרקד‪,‬‬
‫״עקיבא״ במשך שנים‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫‪вопагка‬‬
‫שע״י קרקוב‪ ,‬אשר שימשה את תנועת‬
‫בתנאים קשים ובאמצעים מוגבלים‪ ,‬ניהל את הפעולות הענפות של המזכירות‪.‬‬
‫עבודתו בתנועה הייתה בעיניו עבודת קודש ולה הקדיש את כל המרץ‪ ,‬הידע‬
‫והנסיון שצבר במשך שנים רבות‪ .‬אף יום‪ ,‬אף שעה‪ ,‬לא עברו עליו לריק‬
‫;‬
‫תמיר‬
‫מצא שסח פעולה‪ ,‬הן במזכירות והן בקן‪ .‬היה איש תנועה מובהק‪ ,‬קשור‪ ,‬מעורה‬
‫ואוהב את התנועה‪.‬‬
‫בישיבת המזכירות הראשית בקרקוב‪ ,‬בחודש אוגוסט ‪ ,1939‬הוחלט שחיים‬
‫עולה בעוד חדשיים לארץ־ישראל‪ .‬פלישת גרמניה לפולין בחודש ספטמבר‪ ,‬חסמה‬
‫את דרכו ארצה‪ .‬נפגשתי אתו בחודש נובמבר ‪ 1939‬בלבוב‪ .‬פעיל היה בארגון‬
‫חברי התנועה שבאו מכל קצווי פולין ועסק בהברחתם לוילנה )שצורפה אז‬
‫לליטא(‪ .‬יחד עם כולם עבר גם הוא לוילנה ושם ארגן קבוץ של חברי התנועה‪.‬‬
‫למרות שלפי וזתקו ולפי שנות עבודתו בתנועה היה זכאי לעלות בין הראשונים‬
‫ארצה — לא עשה זאת‪ .‬לעומת זאת התמסר‪ ,‬במלוא ההתלהבות לעבודה בארגון‬
‫הקבוץ‪ ,‬בחנוך ובספוח הערכים המסורתיים של התנועה‪ .‬עיקר דאגתו היתד•‬
‫עליית חברים ארצה‪ .‬גרנו בוילנה יחד בחדר אחד‪ .‬הוא היה רע וידיד אמת‪.‬‬
‫זכורים לי עוד היום ויכוחים ושיחות שנהלנו בערבים‬
‫ובלילות‪ .‬היה ציוני‬
‫בהכרד״ נפש פיוטית‪ ,‬מלא אהבה וגעגועים לארצו‪ ,‬לעמו ולתנ״ך‪ .‬הוא בטא זאת‬
‫בכל שיחה‪ ,‬הרצאה‪ ,‬שירה ובמאמר שכתב‪ .‬לשמוע את שיחותיו בקבוץ זאת היתה‬
‫חוויה‪ .‬הוא ריתק את כולנו‪ ,‬בם את האורחים הרבים שבקרו אצלנו‪ ,‬בפרט בלילות‬
‫שבת ובמועדים‪ .‬הוא חלם על עליה ארצה ועל חיים בקבוץ‪ .‬אבל הגורל האכזר‬
‫רצה אחרת‪ .‬אמנם הגיש ברגע האחרון בקשה ליציאה מרוסיה לארץ־ישראל‪ ,‬אבל‬
‫אחר את המועד‪ .‬הוא נרצח עם שאר החברים על־ידי שליחי השטן‪.‬‬
‫היעוד שלנו )החוזר הראשון שפורספ בוילנה(‬
‫בתחילה ניקרה במוח מחשבה עיקשת‪ ,‬האם באמת ״כל זה״ נגמר במחי יד‬
‫אחת? בשעת הבריחה לא חש איש‪ ,‬כי אפשר יהיה עוד ליצור תא ארגוני‪ ,‬אשר‬
‫יהיה למרכז של חיים חדשים‪ .‬אז התרכזנו בהצלת נשמות‪ .‬בתת ההכרה עמעמה‬
‫המחשבה ליצור ״משהו״‪ .‬ניצוץ בודד זה‪ ,‬אשר נוצר מהתנועה ומאוריה שניצלו מן‬
‫האש‪ ,‬האיר דרכך‪ ,‬נתלווה בנדידה ערירית‪ .‬הפיח תקווה ברגעי יאוש‪ ,‬הוסיף כד‬
‫ברגעי חולשה‪.‬‬
‫כך נוצרה התקווה — ושוב אנו קומץ קטן‪.‬‬
‫חולשה — לא מתוכנו הגיחה‪ .‬אשמה — לא בנו שכנה‪.‬‬
‫בחבורה של ‪ 50‬נאמני התנועה‪ ,‬רצינו לצעוד לקראת שנת עבודה חדשה‪ .‬לולא‬
‫כל אשר קרה בשנה האחרונה היה מחנה החורף כבר מאחורינו‪ ,‬היינו גם מכינים‬
‫פגישה לפסח‪ .‬היינו מקיימים לתחיה רשת קינים באזור רדומסק‪ ,‬לובלין‪ ,‬לודז‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬כךך תשיעי של ״דברי עקיבא״ היה בא לסיומו ועותקים בודדים של הברך‬
‫העשירי היו מובאים לעריכת קפדנית‪.‬‬
‫קבוצה של ‪ 50‬איש‪ ,‬אשר עמדו לעלות ארצה היו מקימים שם קבוץ חדש‪,‬‬
‫זה מכבר‪...‬‬
‫‪ . . .‬והנה במקום לבצע מעשי גבורה אלה‪ ,‬אנחנו פה‪...‬‬
‫תחילה‪ ,‬היד‪ ,‬עליגו לדאוג לדברים הפעוטים‪ .‬תחום עבודתנו היה די צר‪:‬‬
‫‪183‬‬
‫הדאגה לדירה‪ ,‬כותונת נקיה ועריכת השבת‪ :‬אלה לא אפשרו לנו לשוב על דברים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫־־ לא היה גבול לשמחתגו ברגע שהצלחנו להשיג ארוחות כשרות‪ .‬אט‪ ,‬אט‬
‫התרחב תחום עבודתנו‪ .‬מתוך המאבק עלתה הסיסמה להקמת התנועה בליטא‪.‬‬
‫היתד‪ .‬זו מחשבה צנועה‪ ,‬אשר עם הזמן התעצמה והתחזקה — והיום — היא‬
‫כבר יעד‪ .‬לארגון שלנו יש מה לומר לקהילה היהודית תמיד ובכל מקום‪ .‬ההיסטוריה‬
‫של עמגו גוצרת על אף המכשולים ומפלסת לה את דרכה גם בעת סערה‪ ,‬יש לה‬
‫• ; ‪ :‬ו י‬
‫המשכיות!‬
‫שורשי ההיסטוריה נעוצים בתולדות העם היושב על אדמתו‪ .‬בחרנו זאת על‬
‫אף היותה הקשה ביותר‪ .‬בכל מקום בו פועם לב יהודי איננו מרגישים בודדים‪.‬‬
‫יחס הצבור היהודי לארגוננו נובע מהשקפתנו על הציונות והיהדות‪ .‬בנו רואה‬
‫החברה פני דור יהודי חדש‪ .‬לכן כה נעים להם לבלות עמנו את ערבי השבת‪.‬‬
‫הרצון למעשים‪ ,‬לבנין‪ ,‬חזק בנו מאד והוא מהווה המשך לחיוניות שאיפיינה‬
‫מאז ומתמיד את הארגון שלנו‪.‬‬
‫יתרה מזו — קיימת בנו ההרגשה כי אנו אחראים לאלה‪ ,‬אשר נשארו שם‪...‬‬
‫שלאמק הלך לספר על הארגון שקם לתחיה — על הצלחת השבתות והחגים‪,‬‬
‫אשר קבלו את האופי הרצוי‪ ,‬ולולא הזמן והמקום‪ ,‬לא היית מרגיש בשום שנוי‪.‬‬
‫הוא יספר על קומץ אנשים‪ ,‬המוכן לעמוד לרשות התנועה‪ ,‬המוכנים להתמסר לכל‬
‫עבודה‪ .‬מכתבים מגיעים ונשלחים‪...‬‬
‫וכאשר מכתב כזה חותר ומגיע — תמצא בו בשורות על קבוצת אנשים‪ ,‬אשר‬
‫על אף התנאים הקשים‪ ,‬צועדת בדרכי המשפחה‪.‬‬
‫והנה דברים‪ ,‬אשר נכתבו בוארשה מפלוגת ״בית שאך! ״שמחנו על המצאכם‬
‫יחד‪ .‬חבל רק שאיננו יכולים להצטרף‪ ,‬כדי לעזור לכם‪ .‬אנו מתראים לעתים‬
‫קרובות — לפחות פעמיים בשבוע‪ .‬אנו לומדים מחוברותיו של זינמן‪ ,‬פרב ואחרים‪.‬‬
‫קוראים מאמרים מאת מרצל זיגגר והדומים לו‪ .‬שרים שירים‪ ,‬אותם שרנו בעבר‬
‫בטיולים ובמחנות‪ .‬מתי נוכל כבר לעלות ומתי יבוא תורנו? כמו כן‪ ,‬אנו לומדים‬
‫תנ״ך — ביחוד בשבתות‪ ,‬וזוכרים את כל השיחות‪...‬״ — כמה כוח נותן לאדם‬
‫מכתב שכזה! אכן — החיגוך השיג את מטרותיו!‬
‫השיחות נחרתו עמוק בלב האנשים‪ ,‬המחנות השיגו את מטרתם והמוסדות‬
‫שלנו הם בעלי ערך רב לדורות‪.‬‬
‫כך קורה בקרקוב ובפלוצק בוארשה וראדום ובמקומות אחרים‪ .‬עדיין לא הגיעו‬
‫אלינו ידיעות מכולם‪ .‬פה ושם לוחשות שלהבות אשר עברה של התנועה מפיחה‬
‫בהן רוח ומגינה עליהן מפני הכחדה‪.‬‬
‫היא המפיצה כח ואמונה לזמנים אשר יבואו — ‪ ...‬ושוב תתלכד שרשרת ארוכה‬
‫ובלתי ניתנת לניתוק — התנועה‪ .‬ואם אמנם נקרעה השרשרת‪ ,‬הרי במקומה נוצרה‬
‫חדשה ואין להבחין בשינוי‪.‬‬
‫היווצרותו של הקיבוץ בוילנה‬
‫בתוך אטימות אכזרית לאנחות פקעו מיתרי חיינו וכל אשר עד עתה היה‬
‫רגיל ויציב — נעלם בתוך ערפל‪.‬‬
‫המלחמה — טרם הצלחת להבין ולהתמצא במהפכה ובערבוביה אשר זו יצרה‬
‫סביבך‪ ,‬והנה נזרקת לתוך מערבולת הלחימה‪ ,‬לבהלת הבריחה‪.‬‬
‫‪184‬‬
‫לקול רעם התותחים׳ ואימת ההרס‪ ,‬רצת קדימה למרחקים ללא גבול‪ ,‬בלי‬
‫לדעת לאן ולשם מה — ובלבך כאב עמוק של פצע פתוח‪.‬‬
‫נותקת בדרך משונה מהעולם בו חיית ועמו קשרת את עתידך‪ .‬נמחק כל אשר‬
‫בנית במחשבותיך במשך שנים ונותרת לפתע בודד‪ ,‬ערירי‪ ,‬לא שאלת מאומה‪.‬‬
‫הכאב היה כבד מנשוא‪ ,‬אך נבצר ממך להבין מדוע ועל מה?‬
‫ולעת שעצרת לאזור כח‪ ,‬מחשבה אחת העיקה על נשמתך‪ :‬האם אכן מופץ‬
‫לבלי שוב כל אשר היווה עד עתה קדושה ואידיאל החיים ?‬
‫קול הרגש‪ ,‬כלוחש סוד‪ ,‬דחף אותך קדימה‪ ,‬ושוב קדימה בהוסיפו מעין בסחון‬
‫בלתי מוגדר וכח להתגבר כדי למצוא את אלה אשר שכלת ולהתלכד עמם‪ .‬לא יכלת‬
‫להאמין בקיומו של כח אשר ביכלתו לבתק את השרשרת של הקיבוץ ויתירה מזו‪,‬‬
‫לא שיערת שקיים כח כה אדיר‪ ,‬אשר מצווה עליך לשכוח‪...‬‬
‫וכאשר לבסוף מצאת את הקבוצה הראשונה של פנים מוכרות ויקרות‪ ,‬כאשר‬
‫שוב פעמו הלבבות בקצב אחיד בשאיפה למעשים — המושגים קבוץ‪ ,‬ארגון ותנועה‬
‫הפכו להיות קרובים וניתנים להשגה‪.‬‬
‫אז קם הכל לתחיה — ואז חשת כי בר מזל אתה‪.‬‬
‫בך נתקבצה הקבוצה שלנו‪.‬‬
‫הלכנו אחרי קול הלבבות‪ ,‬אשר חפשו האחד את השני‪ ,‬כדי להמשיך יחדיו‬
‫במפעל בו התחלנו‪ ,‬למרות הכל ועל אף כל המכשולים שארבו לנו בדרך‪.‬‬
‫אמונתנו היתד‪ .‬לא רק במימוש המעשים‪ ,‬אלא גם בנצחון‪ .‬היא איפשרה לנו‬
‫בלילות חורף לחצות נהרות ויערות ולגנוב גבולות‪.‬‬
‫הרצת העז והדחף למעשים הם שהביאונו לוילנה‪.‬‬
‫תחילה‪ ,‬לא היתד‪ .‬זו פלוגה או קיבוץ‪ ,‬אנשים מערים שונות שלעתים קרובות‬
‫אשר זה עתה התוודעו זה לזה‪ .‬אולם חשנו במשותף שבתוכנו‪ .‬ללא אומר חשגו את‬
‫אשר כל אחד מאתנו נדר בלבו‪ .‬את אשר הביאנו לכאן‪.‬‬
‫צריך היה להתחיל הכל מחדש‪.‬‬
‫בתחילה היו חיינו בווילנה קשים למדי‪ .‬האוירה בקבוץ שחריה היתה זרה לנו‬
‫ורחוקה‪ .‬השיגרד‪! .‬אפרוריות החיים היוו את ייחודנו‪ .‬על אף היותנו קבוצה די‬
‫קטנה יחסית‪ ,‬אפשר היה מיד לזהות אותנו‪ ,‬את אנשי ״עקיבא ׳‪.‬‬
‫הרגשת הזרות והעצבות שררה בתוכנו‪ ,‬כיוון שהתגעגענו לאשר חלמה נפשנו‪.‬‬
‫התגעגענו לכל אשר יצרנו בפלוגות‪ ,‬לצורה ולאופי של חיי המשפחה‪ ,‬אשר פיתחנו‬
‫בתנועה‪ .‬מימדיו של הקבוץ — ים האנשים השונים מאתנו בדרך החיים — בה‬
‫מצאנו עצמנו‪ ,‬חוסר תנאים מכניים — חוסר מקום‪ ,‬בו נוכל להתאסף בנפרד —‬
‫׳הפריעו בבנין חיינו המחודשים‪ .‬קשה היה‪ ,‬כאשר הרהרת בתוכן חיי הקבוצה בה‬
‫חיית‪ ,‬דווקא כאן׳ תוך קשר בלתי אמצעי לחיי היום יום בקבוץ ״שחבייה״ הרגשנו‬
‫ביתר שאת את נכונות דרכינו‪ .‬כל צורות החיים והמסורות למיניהן‪ ,‬אשר טפחנו‬
‫בתנועה שלנו‪ ,‬הפכו להיות קרובים ויקרים לך יותר‪ .‬בהם ראינו את התוכן האמיתי‪.‬‬
‫הרגשת סיפוק אמיתי חשנו‪ ,‬כאשר בחדר דחוס ומחניק‪ ,‬סביב שולחנות מכוסים‬
‫מפות צחורות ולאור הנרות אשר הזכירו את הבית‪ ,‬ערכנו את קבלת השבת‪ .‬היה‬
‫זה הרגע הנעלה והיפה מתוך כל השבוע‪ .‬בימים האפורים‪ ,‬אשר עברו עלינו‪ ,‬בו‬
‫הרגשת משהו מן העבר‪ .‬ברגעים אלה קרבו אליגו אורחים רבים‪ ,‬לנרות ולחגיגיות‪,‬‬
‫לשלווה ולחום המשפחתי‪ ,‬כי הבחינו שאלה קיימים בתוכנו‪ .‬הם‪ ,‬בקבוץ שלהם׳‬
‫לא זכו לחוויות שבאלה‪.‬‬
‫אז׳ יותר מתמיד‪ ,‬התחזקה בנו ההכרה‪ ,‬שלא היינו יכולים לחיות חיים אחרים‪,‬‬
‫וכי טוב לנו עם יהדותנו‪ .‬נכספנו לפינה משלנו‪ ,‬בה נוכל לשוב ולטפח את‬
‫מוסדותינו‪ .‬אין‪ ,‬איפוא‪ ,‬פלא בכך‪ ,‬כי בעת שנמצאנו בדירתנו החדשה — נשמנו‬
‫‪,‬‬
‫‪185‬‬
‫לרווחה‪ .‬היתד‪ .‬לנו ההכרה כי הנה אנו מתחלים פרק חדש בחיינו אותו כינינו‬
‫״אחר גלות פולין״‪ .‬מלאי התלהבות החילונו בסדור הדירה‪ .‬נעורה בנו כל ההתלהבות‬
‫אשר ליוותה אותנו בסדור הדירות החדשות שם‪ ...‬בעבר השני‪ ...‬ושוב התעוררו‬
‫הזכרונות‪ ,‬וכאשר הבטת סביבך בדירה הריקה‪ ,‬אשר פרט למיטות‪ ,‬לא היה בה‬
‫דבר‪ ,‬קשה ועצוב היה על הלב‪.‬‬
‫אז נזכרת בעבר‪ ...‬וראית בעיניך את מראות בונקרה היפה‪ ,‬ז׳יביאץ וביאלסקו‪.‬‬
‫המאמצים לא היו לשוא‪.‬‬
‫אם‪ ,‬אט נתמלאו הדירות בחפצים והחילונו לחשוב על תכנון חיי תרבות‪.‬‬
‫נכספנו לתוכן — וזכורה לנו היטב השבת הראשונה בדירה‪ .‬היתה זו אחת השבתות‬
‫אשר נחרתה עמוק בזכרוננו‪ .‬שולחנות ערוכים לתפארת על רקע קישוטי הקיר‬
‫האמנותיים של חדר האוכל‪ .‬לבוש חגיגי — פנים שנתרעננו‪ ,‬כאילו מתחושת‬
‫שביעות הרצון והאושר‪.‬‬
‫בשקט‪ ,‬ובריכוז‪ ,‬אך גם בשמחה נשמע קול השירה‪ .‬מבטך נעוץ בתכלת‬
‫החיוורון של הלהבה המהבהבת בנרות השבת המיםתוריים‪ .‬מה רבים הם הרגעים‬
‫שבלית בתנועה ובפלוגה — אשר להבה זו מזכירה לך עתה!‬
‫תחושת שלוה שמימית שוררת באוירת שמחה זו שמסביבך‪ .‬אתה נינוח! נאמרת‬
‫תפילה‪ ,‬תפילה כנה‪ ,‬אמיתית של אנשים אשר חשים אותה עד עמקי נשמתם‪ .‬וזורם‬
‫הגגון — מנגינה ללא מילים‪ ,‬שהן כה נהירות לכולנו!‬
‫אט‪ ,‬אט זורם שיר אחר שיר ביוצרו שלמות הרמונית‪ .‬ואחר כך מילים‬
‫נחושות׳ ברורות‪ .‬סקירה קצרה על דרך מאבקנו‪ .‬שרטוט קל של יעדים וקשיים‪,‬‬
‫אשר ללא ספק יהיו מנת חלקנו‪ .‬איזו שמחה פנימית — תחושת כח נעלה‪,‬‬
‫ממלאה אל ליבך‪.‬‬
‫עמוק בלבך הרגשת כי לא ריקות מתוכן היו המילים‪ ,‬אותן לימדת את‬
‫האחרים‪ .‬חשת עמוק בחשיבותן ומהותן‪ .‬בשמחה אתה מקבל את כל אלה המתקבצים‬
‫סביבנו בערבי שבת‪ ,‬על אף שהתנכרו מזמן למסורת זו‪ .‬האם גם בנפשם‬
‫מתעוררים הגעגועים?‬
‫האם בכל זאת נפשם ספוגה יהדות ?‬
‫אתה גאה ביכולתך לעורר געגועים‪ ,‬להקסים בסגנון חיינו את אלה אשר עדיין‬
‫רחוקים מאתנו ואשר זלזלו ביהדות‪.‬‬
‫אלה היו הימים הראשונים — השבתות‪.‬‬
‫ואחריהם באו ימים אחרים ורבים — העולים בערכם וטיבם‪.‬‬
‫זו היתה תחילת דרכנו בוילנה‪.‬‬
‫סלה מרק‬
‫משה בלדינגר על ערש דווי‬
‫קרב הערב‪ ,‬אור עמום ממנורה קטנה נופל על פנים מצומקות שעיניהן שקועות‬
‫ואפן מזדקר‪ .‬נשימה כבדה בוקעת מחזהו‪ ,‬מבט תועה נתקל בתקרה‪.‬‬
‫״כה רציתי להיות עמכם! לא עשיתי עדיין מאומה בדירתנו החדשה! אך‬
‫מתי יבוא היום!״‬
‫שתי דמעות ניגרות על לחיו‪.‬‬
‫״הרגשתי השתפרה — יודעת את׳ מלה‪ ,‬בעוד שבוע אצא מכאן‪ ,‬איני רוצה‬
‫לשכב פה״‪.‬‬
‫הוא נלחם בעקשנות במחלתו‪ ,‬האמנם השתפר מצבו? נדמה‪ ,‬כי רגעים אלו‬
‫מועטים וכעבור רגעים ספורים גוברת מחלתו — חומו עולה — ואודם מופיע על לחיו‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫נרדם — נשימתו הופכת למנגינה‪ ,‬כאלו ניגנו על מיתרים קרועים‪ .‬לרגע‬
‫נפסקת — רגע שקט — ושוב מגגינת המיתרים‪.‬‬
‫אני יושבת ומביטה בפניו‪ ,‬אזני קשובות לנשימתו ופחד משונה אוחז בנפשי‪.‬‬
‫לרגעים נדמה לי כי אזני קהתה‪ ,‬כי קול הצעדים בפרוזדור מפריע לי — ואולי‪...‬‬
‫הו אלהים‪ ...‬לא! — בוודאי לא!‬
‫אלה מחשבותי‪ ,‬המחשבות השחורות שאינן נותנות לי מנוח‪.‬‬
‫אני לבדי כאן — עלי להיות חזקה! — לעודדו ולא להראות לו את חרדתי!‬
‫האם אלה באמת מחשבותי — מדוע׳ איפוא‪ ,‬שוכן הפחד בלבי ?‬
‫ברגע זה רציתי כי יפקח את עיניו — והרי השינה כה נחוצה לו! אין בחרדתי‬
‫ולא כלום‪ ,‬עלי להרחיק מעלי את המחשבות האלה! הוא יבריא — האלוהים הטוב‬
‫— הוא יעזרנו‪.‬‬
‫נכנסת אחות‪ .‬בלא לשים לב פותחת ברעש את הדלת לרווחה‪.‬‬
‫הוא מתעורר‪ ...‬מביט בפניה‪ ...‬חומו עולה עוד יותר — הוזה — כמעט ללא‬
‫הכרה‪ .‬חפץ במים — מים קרים‪.‬‬
‫״אל תפחדי‪ ,‬מלה‪ — ,‬הגישי לי מים —״ הוא מבקש‪.‬‬
‫״אני אחייה‪ ,‬כי זהו רצוני‪ ,‬שומעת אתן אני רוצה לחיות״‪.‬‬
‫לבסוף הצלחתי לשכנעו לבל ישתה מים‪ .‬המחלה גוברת‪ .‬הוא הוזה‪ ,‬שוב הוא‬
‫מטריד כילד קטן ושוב מבקש סליחתי‪.‬‬
‫״אני טורדני — אמר — והרי מעולם לא חליתי״‪.‬‬
‫אני שבה לבדי הביתה‪ .‬רוח קרה מצליפה בפני — אני פוסעת פסיעות גדולות‪,‬‬
‫כאילו רודפים אחרי — המחשבות הן הרודפות אותי‪.‬‬
‫אני עוברת על פני עוברי אורח‪ ,‬ראשי ונפשי סחרחרים ומילותיו מהדהדות‬
‫באזני‪.‬‬
‫חולפים ימים‪ ...‬שבועות‪.‬‬
‫נדמה היה לו כי שנוי מקום ישנה את מצבו‪.‬‬
‫״איני רוצה לשכב לבדי — כן — לברוח — הכל כדי להתרחק מבית החולים!‬
‫כח! רק מעט כדו‪ ,‬כדי לקום על רגלי ולא להכנע!״‬
‫אך הפעם גברה עליו המחלה‪ ,‬כוחותיו עזבוהו ולא היה בו עוד הכח להתנגד‪.‬‬
‫שוכב ללא ניע‪ ,‬על מיטת ברזל לבנה בבית החולים‪ .‬ראשו ועיניו מושפלים‪ ...‬לא‬
‫חסר לו עוד דבר‪ ,‬אינו חפץ במאומה‪ ,‬הביט ללא כוח ולפתע׳ כאילו ניצת זיק מוזר‬
‫בעיניו — אך לא לזמן רב — ושוב כבו עיניו‪.‬‬
‫״כה ךע המצב — פתחו חלון — מחניק —״ אמר‪.‬‬
‫ברצונו לרדת‪ ,‬אל לאן י לאן — אדם חסר אונים ?‬
‫מה קרה עמך‪ ,‬מה עוללה לך המחלה ? — רק שלד נשאר — והעיניים השחורות‬
‫והגדולות!‬
‫״דרשי בשלום כולם — החזיקי מ ע מ ד ! — ״ הרים ידו‪ ,‬אשר נפלה מיד ללא‬
‫שליטה על הכרית‪ .‬מבטו שקע בעיני — הצמידני למקומי — לא יכלתי ללכת‪...‬‬
‫עוד היום אני חשה עלי מבט זה‪.‬‬
‫באותו לילה נפטר‪.‬‬
‫טור ארוך‪ ...‬שורות אנשים הסוחבים רגליהם — מלווים אנו אותו בפעם‬
‫האחרונה‪ ,‬וחובה להשלים עם המחשבה כי מוניק איננו עוד‪ .‬גורל אכזר נקם‬
‫בנו — שוב קרבן צעיר‪ .‬כה חסר רחמים היה הגורל שלקחוהו מאתנו! הוא‬
‫החזק! השופע בריאות — איננו!‬
‫הוא אשר כה נכסף לחיים‪ ,‬לקיבוץ — לא זכה לממש תכניותיו — לראות את‬
‫הארץ הקדושה והאהובה‪ .‬המחלה הכניעה אותו‪ ,‬המוות שארב לו‪ ,‬חשף צפרניו‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫הוא נמלט מהמוות פעמים אחדות‪ ,‬גנב גבולות רבים‪ ,‬והנה פד״ בדרך למימוש‬
‫תכניותיו‪ ,‬הושיט המוות ידיו לקראתו‪.‬‬
‫העצים חשופים׳ עצובים‪ ,‬בוכים עלי קבר‪ .‬הנה מקבלים הם עוד קרבן‪ .‬אדמה‬
‫כבדה נופלת למטה בכסותה הגופה‪ .‬פה נטמן גופו לעד‪...‬‬
‫לכאן לא תצליח רעת אנוש לחדור‪.‬‬
‫שלג לבן מכסה את האדמה‪ .‬להקת צפרים שחורות המקרקרות בעצבות‪ ,‬מרחפת‬
‫מעל ראשינו‪ .‬שוב צועדים כל בני הלוויה ברחובות העיר‪ .‬צריך להשלים — אך‬
‫איני יכולה — נפשי מתקוממת!‬
‫״לקחו לי את ריאתי והחליפוה בצרה‪ ,‬לוחצת‪...‬״ מתי אהיה שוב אתכם‬
‫״אני אחיה‪ ,‬כי כך הוא חפצי״ — באזני מהדהד קולו הקורא ללא הפסק‪ .‬על עצמי‬
‫חשה אני מבט עיגיו הגדולות והשקועות‪.‬‬
‫קשה לעבור על כך לסדר היום‪ ,‬קשה להשלים עם המציאות!‬
‫מלה םנד‬
‫הפרידה מהעולים‬
‫ללא הכנות מיוחדות‪ ,‬אולם ברצינות ובתשומת לב נועדנו יחדיו ביום חגנו‬
‫הבלתי שגרתי כדי להפרד משליחינו בצאתם לארץ‪ .‬מיותרות היו המילים היפות‬
‫והנשגבות אשר לא פעם גרמו להתרוממות הרוח בימים השלווים‪ ,‬בפלוגה שררו‬
‫רצינות וכובד ראש‪ .‬אולי היתד! זו רצינות מכבידה‪ ,‬אך היא נבעה מעמקי נשמתו‬
‫של כל אחד מאתנו‪ ,‬כמתוך הכרה בחשיבות התפקיד של הנוסעים ומתוך הכרה‬
‫בטרגדיה שלנו כאן‪.‬‬
‫מבלי משים עמדו לגגד עינינו התמונות מימים עברו‪ ,‬היה זה ה״חשבון״‬
‫הקטן שכל אדם גוהג לעשות ביום בעל חשיבות עליוגה בחייו‪.‬‬
‫בערב זה שכנו בתוכנו הפשטות והרכה‪.‬‬
‫פרק קריאה מתוך ״דברי״ הזכיר והעמיק את ההכרה בחג ובמטרתו‪ .‬הזכיר‬
‫רגעים דומים‪ ,‬בהם נפרדנו בשמחה ובאמונה‪.‬‬
‫מלים מספר שאמר חיים על האחריות של שליחנו ברגע חשוב לתנועה‬
‫ולקיבוץ‪ ,‬העמיקו את האוירה הרצינית‪ .‬אמירת דברים אלה אשר כל אחד מאתנו‬
‫י נשא בלבו השאירו את רשמם‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫הענקת מתנות צנועות — לקראום זוג תפילין נהדרים ותנ״ך לחנה — הקל‬
‫במעט‪ ,‬וביחוד לעולים המתרגשים! מתנות צנועות אלה סמלו את הקשר‪ ,‬אשר‬
‫לא יינתק וגרמו להם להתרגשות מרובה‪.‬‬
‫אריק וסלה הוסיפו מילים מספר על כה השכנוע שלנו׳ בהדגישם בראש‬
‫ובראשונה את אחריות השליחים בעצם נסיעתם‪ .‬במלים אלה שררה דאגה עמוקה‬
‫לתנועה ולקיבוץ ולכולנו׳ אך יותר מכל שררה הרגשת המסירות‪.‬‬
‫המילים הנוקבות של קראוס וחנה — הבעת רגשי האושר והנכונות‪ ,‬הן‪,‬‬
‫הן אשר תוציאונו מתוך׳ העצבות אל תוך אוירה עליזה יותר‪ ,‬ממנה נבע הכוח —‬
‫הרצון לפעולה‪.‬‬
‫בזה התבטאו נעורינו!‬
‫ללא אומר הבטחנו לעצמנו רבות — רבות מאד‪.‬‬
‫היה לנו טוב׳ הרגשנו כי הנה שוב התממש אחד ממעשינו החשובים ביותר‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪188‬‬
‫חיים קרמיש‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫הנה הביטוי היחיד שחתם את שאיפתנו העיקשת‪ ,‬על אף כל המכשולים‪ ,‬למטרה‬
‫מוגדרת‪ ,‬לקבוץ בארץ‪ ,‬כל אחד היה שותף להרגשת האושר ושביעות הרצון‪ .‬עלו‬
‫רק הרהורים — חלומות על הימים הבאים‪ .‬הם האמינו כי אנו נלך בקרוב בעקבותיהם‪.‬‬
‫סלה מארק‬
‫היתעלות בל׳׳ג בעומר‬
‫היינו על שפת הויליה אשר זרמה בשקט ובשלוה‪ ,‬כפי שזרמו חיינו‬
‫כאן‪ .‬נדמה היה לי כי אנו יוצרים כאן קבוצה מושלמת יותר ויותר‪ .‬לעתים קרובות‬
‫נגשנו איש לרעהו ללבן בעיות ולעתים קרובות יותר ויותר שאפנו להימצא יחדיו‪.‬‬
‫אנו צועדים קדימה בהתפתחותגו‪ .‬הרגשת הזרות בתוכנו אינה קיימת עוד‪.‬‬
‫אנו לומדים להכיר איש את רעהו וטוב לגו יחדיו‪ .‬גם טיול אחד כזה רגוע וממושך‬
‫בו היה לנו טוב יחד‪ .‬על אף הכל‪ ,‬העולם יפה‪ ...‬כמה שביעות רצון מקנה טיול שכזה!‬
‫עם שקיעת החמה‪ ,‬המשתקפת במי הגהר בצבעי ארגמן‪ ,‬התיישבנו באניה‬
‫המתנדגדת‪ ,‬אשר שטה‪ ,‬אט‪ ,‬אט בדחקה את הגלים מעליה בצליל רם יותר‪.‬‬
‫כה טוב היה לנו!‬
‫נתקנו עצמנו לרגעים מספר‪ ,‬ברחנו מהעיר‪ ,‬כדי לשמוח בכל החי והנשגב‬
‫ביופיו — הטבע‪ .‬ליום תמים אחד שכחנו כי מלחמה מתנהלת בעולם‪ .‬לא חשבנו‬
‫על כך שבשובנו יביאו לנו גלי האתר את הבשורה האיומה על כיבוש פאריס‪.‬‬
‫שמחנו על היותנו יחד‪ ,‬שעל אף חוסר הוודאות ליום המחר‪ ,‬איננו פוסקים‬
‫להאמין כי אנו לומדים ומעמיקים את ידיעותינו והתרוממות הרוח ששררה אמש‬
‫הוכיחה זאת והוסיפה לתודעתנו בי ניצלנו נכונה את שהותנו כאן מזה מספר חודשים‪.‬‬
‫בהנאה האזנת למילים ולמחשבות העמוקות של הנביאים‪ .‬נראה בבירור כי‬
‫הן הוכנו היטב על ידי האנשים האחראים לתכנית היום‪.‬‬
‫ואיזה עונג הביאו המים — בקפצנו למימי הנהר‪ ,‬כאילו לרגע שטפתי‬
‫מעלי את כל זוהמת העולם‪.‬‬
‫על גבי הגלים התבלט צל הדומה לנחש הזוחל אט‪ ,‬אט ליד האניה ומתכווץ‬
‫לרגע‪ ,‬כדי לשוב ולהתמתח לכל אורכו ולברוח למרחקים‪ ...‬מה טוב‪ ,‬כי יש בגו‬
‫ההכרה כי איננו לבד‪ ,‬כי על אף חוויות כה נוראות התגועה שלגו לא אבדה‪ .‬כי‬
‫אנו חיים ואנו חזקים שם בארץ‪.‬‬
‫כה יפים היו המכתבים של אידק דזיונק ודולק אנו מרגישים חזקים‪,‬‬
‫רעננים ומוכנים יותר מקודם לקראת תקופה חדשה של עבודה‪ ,‬המחכה לנו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪в‬‬
‫אמי ביטנר‬
‫פסח ‪(1940) — 5700‬‬
‫״רוויים כאב וחזון הדורות — בלב טהור נצית להבה״ — זו היתד‪ .‬הסיסמה‬
‫לחג הפסח שלנו‪ .‬הצתנו להבה אדירה — עצומה‪ ,‬אשר על אף המצב הטראגי‪ ,‬על‬
‫אף כל חוסר התקוה‪ ,‬איפשר לנו‪ ,‬תוך אמונה חדשה לקרוא בהגדה ולשמוח בחג‬
‫השחרור‪ .‬להבה‪ ,‬אשר הוסיפה לנו כח ומרץ להמשיך במעשים‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫יהודה אורנשסיין‪ ,‬מנהיג התנודה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫דזוינק‪ ,‬יוסף רונשסיין‪ ,‬מפעילי ״עקיבא־ בפולין‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫דולק — ליבסקינד‪ ,‬ממנהיגי התנועה‪ ,‬מארגן המרד בקרקוב‪.‬‬
‫‪189‬‬
‫הרגשתי כי חודשו נעורי‪ ,‬כל הרע פרח מעד עיני‪ .‬נדמה היה לי כי מעתה‬
‫והלאה תחל עבורנו תקופה חדשה‪ .‬ערכנו את סדר הפסח כמו בכל בית יהודי‪.‬‬
‫הגעלנו את הכלים — לא היה חמץ‪.‬בביתנו! סדרי פסח אלה הן החוויות האדירות‬
‫ביותר בחיינו‪.‬‬
‫כמוקסמים׳ הסבנו לשולחנות המכוסים מפות לבנות‪ ,‬חגיגיות‪ ,‬לווינו את‬
‫חיים בקריאת ההגדה ברכוז רב‪ .‬העלינו בזכרוננו את עבר עמנו‪ ,‬התנסינו כאילו‬
‫באושר העברים לאחר יציאת מצרים‪.‬‬
‫באיזו עוצמה ואמונה אמרנו ״לשנה הבאה בירושלים״! כאילו בקריאתנו זו‬
‫‪ .‬רצינו מיד לממש רצון זה‪.‬‬
‫הסדר הראשת׳ המנוהל ע״י חיים‪ ,‬היה בעל אופי רציני מאד ובעל תוכן‪ .‬השני‬
‫היה קל ועליז יותר‪ ,‬שזור בשירים עליזים‪ .‬שמחתנו נבעה במדת מה ממצב רוחנו‬
‫בעקבות בשורות טובות על מספר רב של תעודות עליה לחלוצים אשר צפויות בקרוב‪.‬‬
‫ציפינו לנסיעה של קבוצה גדולה יותר לארץ! לכן גם לא היה סוף לשירים‪.‬‬
‫מאוחר בלילה נפרדנו‪.‬‬
‫בעלי תוכן עמוק היו גם שאר ימי החג‪ .‬פרט לתפילות נערכו גם חוגי ״שיר‬
‫השירים״‪ ,‬שיחות על נושא חג הפסח ואחרים‪ .‬הבשורה המשמחת על ״השמל״‬
‫הופרכה חיש מהר‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫הקצבת התעודות הועידה ‪ 60‬מקומות לכולם‪) ...‬לכל התנועות(‪.‬‬
‫— אלה הלצות כנראה!‬
‫תחילה‪ ,‬נדמה היה כי חבטו על ‪.‬ראשנו בקורנס‪ .‬אך חיש מהר חזר אלינו‬
‫שווי המשקל‪ .‬כדרכנו תמיד׳ החלטנו גם הפעם‪ ,‬להשיב על כך במעשה‪ .‬ביטוי‬
‫אופייגי לכך היתד‪ .‬הפגישה אשר החלה בשעות אחה״צ‪ ,‬ביום חמישי‪ ,‬בחול המועד‬
‫פסח‪ .‬פגישה מוזרה היתד‪ .‬זו ושונה מקודמותיה‪.‬‬
‫המטרה‪ (1 :‬ללמוד להכיר את הבעיה‪.‬‬
‫‪ (2‬לבחון את יחסינו לתנועה‪.‬‬
‫‪ ( 3‬להתוות תכנית לתקופה הקרובה‪ ,‬כדי לאצור כח להמשך העבודה‪,‬‬
‫כי הרי כולנו בקבוץ אחד‪ ,‬יחדיו!‬
‫אולם בהתאם למסורת בארגון שלנו‪ ,‬החלטנו גם אנו בחול המועד לתת לעצמנו‬
‫דין וחשבת על מאמצינו עד עתה לגבוש הקבוץ במשך החודשים האחרונים‪ ,‬לסקירת‬
‫המצב הנוכחי ביהדות ומצב התנועה‪ .‬לסקור את עבודת המזכירות הראשית החל‬
‫מפרוץ המלחמה ועד היום‪ ,‬ולבסוף להתוות קו מנחה לעתיד בדבר הרחבת התנועה‬
‫בליטא‪.‬‬
‫על אף השוני במצב‪ ,‬היתד‪ .‬הפגישה דומה לקודמותיה‪ ,‬בימים עברו‪ :‬רוחה‬
‫הצעירה‪ ,‬השיחות‪ ,‬הדו״חות‪ ,‬השירים‪ ,‬העלו בלב האנשים את זכרונות המחנות‬
‫ולא תהיה זו מליצה‪ ,‬אם אומר‪ ,‬כי כל אחד מאתגו הרגיש הרגשת נעורים והתלהבות‬
‫גואה‪ .‬מכל אדם קרנה השמחה והכוח‪.‬‬
‫את הפגישה פתח חיים בסקירה על מצב היהדות בגולה ובארץ בקשר למצב‬
‫הפוליטי היום — וכן על מצב הארגון שלגו בגולה ובארץ בהשוואה לארגוגים‬
‫אחרים‪ .‬אריך קרא פרקים מתוך ״דברי עקיבא״‪ ,‬כדי להעלות את זכר הפגישות‬
‫הקודמות‪ .‬אחר כך הועלתה ההמחזה של שירי ח‪.‬נ‪ .‬ביאליק ״מתי מדבר האחרוגים״‪.‬‬
‫לא היה קץ לשירים העליזים והסואנים‪ ,‬אשר כבשו אותנו לחלוטין‪.‬‬
‫את המשך הפגישה קיימנו למחרת‪ ,‬כלומר בבוקר יום השישי‪ .‬על סדר היום‪ .‬היו‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪190‬‬
‫מכסת הסרסיפיקטים לעולים‪.‬‬
‫קינסטלר‪.‬‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫—‬
‫דו״ח מעבודת המזכירות הראשית )חיים(‬
‫דו״ח מהקן הוילנאי והעבודה בארגת )אריק(‬
‫דו״ח הקבוץ הוילנאי )םאלה מ‪(.‬‬
‫דו״ח מקבוצת הבוגרים )מושקו(‬
‫דו״ח מקבוצת ״גבעת אריה״ )חמק(‬
‫דו״ח מקבוצת ״צבי״ )יחק(‬
‫דו״ח מהקבוצה הקדם־קבוצית )יקיר(‪.‬‬
‫כתוצאה מהדו״חות התפתחה שיחה ערה‪ .‬לאחר סקירה זאת התווה חיים‬
‫תכנית וקוים לעבודתנו בתקופה הקרובה‪.‬‬
‫‪ .1‬פתוח הארגון בלימא‪.‬‬
‫‪ .2‬ארגה מחדש וגבוש הקן הוילנאי‪.‬‬
‫‪ .3‬התווית תכנית עבודה לחווה‪ ,‬אליה תצא ״גבעת אריה״‪.‬‬
‫‪ .4‬המשך קיום מגע עם הארץ ושמחי הכיבוש הגרמניים והרוסיים‪.‬‬
‫‪ .5‬עריכת ״עלון הקבוץ״‪ ,‬אשר ישקף את פעולות האךגון בתקופת המלחמה‪.‬‬
‫בסיום הפגישה נערכה קבלת שבת‪.‬‬
‫פעם נוספת הדגיש חיים את היופי‪ ,‬התוכן וגדולת המעשים שלגו במחצית‬
‫השנה האחרונה ואת חובתנו‪.‬לתנועתנו‪ ,‬אשר אותה עלינו לקיים‪.‬‬
‫סיימנו את הפגישה כפי שהתחלנו את ליל הסדר הראשון‪ ,‬בשירת ״תחזקנה״‪.‬‬
‫בחג השני נערכה חגיגה לקבלת הקבוצה הצעירה לקבוץ וצרופם ל״צבי״‪ ,‬ופרידה‬
‫מ״גבעת אריה״ הגוסעת לחווה‪.‬‬
‫את החגים חתמנו ב״עונג״‪ ,‬בו המחיש לנו חיים את יצירתה של המשוררת‬
‫הידועה‪ ,‬רחל‪ ,‬ע״י הקראת"רבים משיריה‪.‬‬
‫דורקה רובינשטיין‬
‫האסיפה האחרונה —‬
‫למראית עין נדמה היה כי הפעם לא השתנה דבר‪ .‬לא נשמע קול נפץ הפצצות‬
‫ורעם התותחים‪ ,‬מבעד לחלון לא נראו תהלוכות עוברות של המונים מיואשים עם‬
‫ילדים וצרורות חפצים‪ ,‬כשכל רכושם נישא על גבם‪.‬‬
‫השמש היכתה בשקט‪ ,‬מזג האויר המחניק היה קשה מנשוא ביום קיץ זה של‬
‫יולי‪ .‬מדי פעם הזכיר רעש המטוסים כי הזמגים בלתי שקטים‪ .‬כרגיל‪ ,‬המלאכה‬
‫בבית מרובה‪ .‬״עבודת נמלים״ במחסן המטבח לוותה בצלילים רכים של כנור או‬
‫גיטרה שבקעו ממקלט הרדיו‪ .‬שקט ושלווה כביום רגיל‪.‬‬
‫אולם לרגעים נתלתה היד באויר — הורם המבט — ונתקע במרחקים מעבר‬
‫לגגות הבתים‪ ,‬העצים ותכלת השמים הבהירים‪ .‬נתלה בעמקי המחשבות —‬
‫והלב החל פועם בחוזקה‪.‬‬
‫‪ . . .‬אלה הן רק המחשבות תוך כדי בצוע העבודה‪ ...‬אתה מגרשם בכח‪ ,‬נרתע‬
‫מפניהן ומשתדל לשכנע עצמך כי‪ ...‬הרי‪ ...‬לא השתנה דבר ?‬
‫אך משהורדו הקישוטים מהקירות — נופצה האשליה‪.‬‬
‫התקוממת — אתה קופץ ממקומך — רוצה להתנגד לכוח שבך המבצע את כל‬
‫הפעולות בהסירך את הקישוטים היקרים לך כל כך׳ סמל תוכן חיינו‪ .‬ךצונך לזעוק‬
‫ולהרחיק מעליך את העוול והכאב הפוצע שוב את לבך פצע עמוק‪.‬‬
‫התקוממות — תגובה מהירה וחריפה!‬
‫‪191‬‬
‫אתה חוזר בהכרתך להרגשת המצבע והרי הוא אינו עושה זאת! לא מרצונו‬
‫בא הדבר!!‬
‫‪ ,‬אתה נרגע — הופך להיות שוב חלש — מלא צער ומרירות‪ .‬זו המציאות‪ .‬ובכן י‬
‫רק למראית עין לא השתנה דבר — ולמעשה הכל שוב נופץ!?‬
‫אתה בורח בחפשך מקום בו תוכל למצוא מרגוע ולהסדיר את הלך מחשבותיך‪.‬‬
‫אינך יכול להביט בידיים הרועדות בהםירן את הקישוטים בזהירות כה רבה׳ כאילו‬
‫נועדו להישמר לדורות ולא להישרף בלהבות! עדיין אינך יכול להבין את המציאות‬
‫העצובה — אך בקרוב תשלים עמה‪ .‬לא לאחד נתקעו נגיסות פת הערבית בגרון‪,‬‬
‫ללא יכולת לבלען‪ ,‬בהביטו על הקירות החשופים‪ ,‬המבשרים שוב‪ ...‬אסון‪.‬‬
‫כנדונים למוות — המודעים לעונשם — נועדנו הפעם לאסיפה‪.‬‬
‫השירה נגוזה היום בהופכה לפעימות לב מוזרות‪ ,‬הפועמות באי שקט לקראת‬
‫העתיד לבוא‪.‬‬
‫מה מוזרה ההרגשה‪.‬‬
‫מדוע לא ניתן להרים העיגים ולפגוש מבט צלול או פנים שלוות ?‬
‫הרי למראית עין לא השתנה דבר?!‬
‫בהתאם לנוהג היהודי העתיק‪ ,‬שיש לו סמוכין גם בהווה‪ ,‬פותח חיים את‬
‫האסיפה במשל‪ :‬״כאשר קרה אסון בעיר׳ בית עלה בלהבות‪ ,‬או קרה מקדה מוות‪,‬‬
‫משאלתו הראשונה של יהודי‪ ,‬השב לעירו לאחר תקופת היעדרות‪ ,‬היתה כי לא‬
‫חברי קיבוץ ״עקיבא״ בווילנה‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫יהיה זה ביתו הוא — כי לא יהיו אלה קרוביו‪ .‬זוהי משאלה מסולפת‪ .‬עם משאלה‬
‫שכזאת חיינו כולגו‪ ,‬במשך חודשים מספר‪ .‬כאשר מעל גלי האתר הגיע לאזנינו‬
‫רעש העולם המתמוטט‪ ,‬״חריקת שיניים״ הברוטלית של המנצח — אי הצדק —‬
‫לחישת החיה הצמאה דם״ י‪.‬‬
‫כה דיבר חיים‪ ,‬ומילים אלה לא באו לו בקלות! עיניו‪ ,‬המביעות עצב וכאב‪,‬‬
‫קמטים עמוקים במצחו וסביב פיו — הם‪ ,‬הם המביעים את רגשותיו‪.‬‬
‫״היש מישהו אשר ירגיש חזק יותר את עוצמת האטת בהתמוטט בית‪ ,‬מאדם‬
‫שבנה אותו במו ידיו לבנה אחר לבנה? ומשקם הבית על יסודותיו האיתנים —‬
‫נישא ורם — באה רוח סערה אכזרית ונוראה״‪.‬‬
‫כל מילה נחרתה עמוק בנפשנו בדקירה בלב!‬
‫לשוא אתה מביט סביבך‪ .‬הקירות חשופים‪ ,‬רק עקבות המסמרים מזכירים‬
‫את אופי החדר‪ .‬הקירות ניצבים חוורים בפנינו ונפשנו ברגע הזה‪.‬‬
‫״זוהי אסיפתנו האחרונה — מהיום תם קיומנו בקבוץ — אנו נפרדים לקבוצות‬
‫קטנות‪ ,‬אשר תוכחנה את מוצאנו התנועתי ברצון לעזרה הדדית בכל מצב״‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כל אשר היד‪ .‬עד עתה — הפך לעבר‪ .‬כעת מחכה לנו ״יום המחר״ החדש‬
‫— למעשה ללא עתיד‪ .‬ההתקוממות גוברת — נדמה לך כי הנה תבקע אנקה‬
‫שתחדור את הכל ותגיע למטרה׳ למציאת האמת!‬
‫אלד‪ .‬רק רגשות ולמעשה אתה מתגבר יותר ויותר — הופך להיות קהה חושים‪,‬‬
‫נכון לכל מכה‪ .‬עוד מספר מלים גאמרות‪ .‬לא מרגשות‪ ,‬אך נוקשות‪ ,‬איתנות‬
‫ובטוחות — כי חזקה בנו האמונה! אך אין ביכולתנו להרים את הראש׳ אבן כבדה‬
‫של התאכזרות הגורל הכבידה על לבנו‪ .‬איש לא מש ממקומו׳ פה ושם נשמעת‬
‫אנחה כבדה ולא אחד בולע דמעות מרות ומחניקן בבח דצוגו!‬
‫אין באפשרותך להבין‬
‫באפשרותך לשאול שאלות‬
‫עובדה אחת עונה על‬
‫אנשים המטולמלים ממקום‬
‫כי לא יהיו יותר ימי שישי‪ ,‬שבת ושמחת החיים! אין‬
‫ולהשיב תשובות‪.‬‬
‫הכל — זהו גורלם ואסונם של מחוסרי קורת גג —‬
‫למקום‪.‬‬
‫את התאכזרות הגורל הזו מרגיש כל אחד מאתט ומילים נפלאות ממכתבו של‬
‫אידק גראות כחלום העבר או כצחוק הגורל‪ ,‬ברגע שכזה‪.‬‬
‫אידק כותב באמונה רבה על היופי שנוצר על ידינו ובאופטימיות על סיכויי‬
‫התפתחות ובניית התנועה בליטא‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב‪ ,‬רק אמש גם אנו כתבנו כך לאחינו בגרמניה ורוסיה‪ .‬גם אנו‬
‫האמנו והנד‪ .‬היום הכל נראה כחלום שנגח‪.‬‬
‫את האסיפה סיימו בשירת ״התקוה״‪ ,‬בשקם‪ ,‬בהיחבא נשמעות מילות השבועה‬
‫״עוד לא אבדה תקוותנו״ — אך צלילן מיוחד וחדש!‬
‫לעיתים אתה זוקף קומתך‪ ,‬לאזור כח ונדמה כי תפרוץ שירד‪ .‬בלתי פוסקת‬
‫על כוח רצונו העז של הנוער היהודי! אתה מקמץ אגרופיך‪ ,‬נושך שפתיך —‬
‫עוד לא הגיעה השעה!‬
‫החלונות מוגפים ואטומים‪ .‬אגו מחניקים בתוכגו כל אשר חי ופועם בנו!‬
‫״תחזקנה ידיכם״ — נישאת הברכה לימים הקרובים והקשים‪.‬‬
‫מעולם לא היתד‪ ,‬להמנונים אלה משמעות כה עמוקה לגבי‪ .‬קצב המנגינה הערבה‬
‫אף פעם לא היה כה מיוחד‪ .‬״אל יפול רוחכם״ — אלה לא מילים בלבד — זוהי‬
‫החלטה נחושה‪ .‬שבועה — מלב אלה‪ ,‬אשר בזה הרגע הפכו לנשמה אחת‪ .‬אתה‬
‫מרגיש את עוצמתן‪ ,‬עומקן‪ ,‬אמיתותן וקדושתן של מילים אלה‪ .‬זוהי אידיאה!‬
‫חובתך להאמין — אחרת לא תדע כיצד לנהוג!‬
‫‪193‬‬
‫׳במלוא כובד גופך אתה מ ת י י ש ב כל ספסל‪ .‬האסיפה נסתיימה‪ .‬פקדה אותנו‬
‫א ו ת ה ה ה ר ג ש ה ‪ ,‬כ מ ו אז — ע ל ק ב ר ו ש ל מ ו נ י ק ז״ל‪ .‬ה ת ח ל ת י ל ה ר ג י ש א ת ה ר ג ש ת‬
‫החנק‬
‫של הימים הקרבים‪.‬‬
‫ע ז ב ת י א ת ה א ס י פ ה ב ה ר ג ש ה ד ו מ ה ־ לזו ש ב ה ע ז ב ת י‬
‫א ת ק ב ר ו ש ל מ ו נ י ק ‪ .‬ה ר ג ש ת י ‪ ,‬כ י ס י י מ נ ו פ ר ק ג ד ו ל ו א ד י ר ‪ .‬ל מ ר א י ת עין ק ב ר נ ו ה ו‬
‫א ך ל מ ע ש ה הוא ח י וקיים ב ל ב כ ל א ח ד מאתנו‪ .‬ש י ר ת ״ ה ת ק ו ה ״ ו״תחזקנה״ ש כ נ ע ה‬
‫א ו ת נ ו כ י ג ט פ ח ר ג ש זה‪ ,‬כי א ת ר צ ץ החיים ו ה ט ב ע י ל א י ו כ ל א י ש ל ה כ ח י ד ‪.‬‬
‫מ ד ו כ א י ם ‪ ,‬א ך ל א ש ב ו ר י ם ׳ ה ת פ ז ר נ ו ל ח ד ר י נ ו ‪ .‬כ ל ד ב ר פ ע ו ט גשכח‪ ,‬כ ל פ י נ ה‬
‫נ ר א ת לך יקרה‪ ,‬כ ל פנים כה קרובות‪ .‬את גופך ונשמתך אתה מוכן ל ה ק ר י ב כדי שלא‬
‫י ק ר ה כ ד ב ר הזה‪ .‬לשוא‪ ,‬אין ב י ד ך ל ש נ ו ת ד ב ר ‪ ,‬כ י א י נ ך י כ ו ל ל ו ו ת ר ‪ .‬ו ב כ ן ‪ . . .‬מה הלאה?‬
‫ל א ביאוש׳ א ל א בכוח‪ ,‬ל ו ח ש ק ו ל הרגש‪ ,‬ה ל א ה — ל ה ת מ י ד — ל ה א מ י ן ! ! !‬
‫)ארכיון ״משואה״ ‪(35/1244‬‬
‫) מ פ ו ל נ י ת — אוה לוטם(‬
‫‪194‬‬
‫לפני המלחמה ולאחריה‬
‫בן‬
‫ציון‬
‫שרוסטר‬
‫תנועת ״הרצליה״ בלטביה בימי מלחמת העולם השניה‬
‫‪1‬‬
‫ב־‪ 1‬לספטמבר ‪ ,1939‬בעיר רזקנה )‪ (ввеьш‬שבלטביה‪ ,‬ישבנו כמה‬
‫חברים — על יד הרדיו ונחרדנו לשמוע על פרוץ מלחמת העולם השניה‪ .‬יום אחד‬
‫לפני כן — ב־‪ 31‬לאוגוסט — חזרו שלושה חברי ההגנה הראשית של ״הרצליה״‬
‫ממחנה הקיץ של ״הנוער !־;ציוני״ בפולין‪ .‬ההשתתפות במחנה‪ ,‬ההיכרות עם הרבה‬
‫חברים היו לחמיה גדולה בשבילנו‪ ,‬שסייעה לחיזוק הקשרים בין ״הרצליה״ ותנועת‬
‫״הנוער הציוני״ העולמית‪.‬‬
‫המלחמה סימנה תחילת תקופה חדשה בתולדות העם היהודי והציונות‪ ,‬והגם‬
‫בספטמבר ‪ 1939‬המלחמה עדיין לא נגעה באופן ישיר ללטביה‪ ,‬היה כבר ברור‬
‫שאנו עומדים בפני מאורעות גורליים‪ .‬זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה התחילו‬
‫להגיע פליטים יהודים ובפיהם ידיעות על עינויים ומעשי זוועה‪.‬‬
‫ההסכם בין מולוטוב לריבנטרופ בסוף אוגוסט ‪ ,1939‬שקדם להתחלת המלחמה‪,‬‬
‫לא השאיר שום ספק שהרפובליקות הבלטיות נמסרות לברית המועצות‪ .‬ב־‪1939‬‬
‫הקים הצבא האדום בלטביה שלושה בסיסים צבאיים לאורך החופים‪ .‬אבל משטרו‬
‫של הדיקטטור אולמניס המשיך להתקיים ולא חלו שום שינויים ניכרים בחיים‬
‫היומיומיים של המדינה‪.‬‬
‫בנסיבות אלה נמשכה העבודה החינוכית בתגועה כמעט באורח רגיל‪ :‬התקיימו‬
‫אסיפות בקבוצות‪ ,‬בגדודים ובסניפים‪ :‬נערכו מסיבות׳ טיולים׳ משחקים צופיים‪,‬‬
‫ויכוחים עם תגועות גוער אחרות‪ ,‬משפטים ספרותיים וכוי‪.‬‬
‫בכל זאת בלבם של הרבה חברים העיקה התחושה שאנו עומדים לפני עתיד‬
‫מר‪ ,‬בלתי ידוע" ובלתי נמנע‪.‬‬
‫בתקופה שבין ספטמבר ‪ 1939‬ועד יוני ‪ 1940‬דנו רבות באםיפותינו על יחס‬
‫הקומוניזם לבעיה היהודית ועל פתרון הבעיה הזו בברית המועצות‪ .‬ברחוב היהודי‬
‫‪.1‬‬
‫תנועת הנוער ״הרצליה״ בלטביה‪.‬השתייכה לתנועת ־הנוער הציוני״‪.‬׳העולמית‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫בערי לטיבה הגבירו אז הקומוניסטים את קולם‪ .‬בלטביה׳ כמו בארצות נוספות‬
‫היוו היהודים רוב בין חברי המפלגה הקומוניסטית שהיתה אז במחתרת! היהודים‬
‫הקריבו מאז ומתמיד‪ ,‬כידוע‪ ,‬את חייהם על מזבחות אלילי שוא‪ ,‬וההנהגה הראשית‬
‫ראתה מחובתה להסביר לחברי התנועה את השאלה הזאת‪.‬‬
‫בעבודה זו נעזרנו בחוברת שחבר חבר הנהלת מפלגת ציוניים כלליים ד״ר‬
‫י‪ .‬שרגא‪.‬‬
‫גם בקבוץ ההכשרה בריגה נמשך אורח החיים השגרתי‪ .‬באוקטובר ‪ 1939‬עלה‬
‫לארץ חבר הקבוץ לפי הסרטיפיקט שקבלנו ולא היו כמעט כל סיכויים לעליה‬
‫חוקית ראויה לשמה בעתיד הקרוב‪.‬‬
‫‪1940‬‬
‫הרצליה‬
‫זו‬
‫דברו‬
‫ביוני‬
‫‪e‬‬
‫ממלטה‬
‫על‬
‫<‪ .(s1Davavpi‬פגישה בין חברי‬
‫)‪.(Malta‬‬
‫חלוציות‬
‫רזקנה ח־אוגבפילס‪.‬‬
‫ונאמנות‬
‫לארץ‪,‬‬
‫שרו‬
‫באסיפה רבת‬
‫שירים‬
‫ורקדו‬
‫משתתפים‬
‫הורה‪.‬‬
‫לרזקנה בחצות‪ .‬למחרת בבוקר העירני הטלפון‪ :‬הצבא האדום פלש ללטביה‪.‬‬
‫חזרנו‬
‫תוך ימים ספורים הודח משלטונו הדיקטטור אולמניס‪ .‬הורכבה ממשלה‬
‫קומוניסטית׳ שוחררו האסירים הפוליטיים והתחיל תהליך הסובייטיזציה‪ :‬הלאמת‬
‫מפעלים גדולים ומינוי קומיסרים למפעלים שעדיין לא הולאמו‪ .‬בד בבד עם המטבע‬
‫הלמבי־״לט״ הנהיגו במחזור הכסף גם את ״הרובל״ שערכו היה קטן מה״לט״‪ .‬אנשי‬
‫הצבא האדום ובגי משפחותיהם ניצלו זאת‪ ,‬קגו ורכשו כמויות גדולות של סחורות‬
‫והעבירו אותן לרוסיה‪ .‬כדי להשוות את הלט לרובל צריך היה להשוות גם את‬
‫המשכורת והמחירים‪ .‬העתוגות והרדיו התפארו והרעישו עולמות בדבר העלאת‬
‫שכר העבודה בעשרות אחוזים ועברו בשתיקה גמורה על האמרת המחירים‬
‫במאות אחוזים‪.‬‬
‫בתי הספר העבריים עברו ללמד באידיש‪ ,‬מונו מנהלים נאמנים למשטר החדש‬
‫ומורים רבים פוטרו מעבודתם‪.‬‬
‫עד מחצית חודש יולי ‪ 1940‬עוד נמשכה הפעולה בתנועה‪ ,‬אבל ברור היה שזהו‬
‫הסוף‪ .‬החלטנו לפרק את התנועה בעצמנו‪ ,‬כי בין כך וכך פורסם כבר חוק המחייב‬
‫את פירוק כל התגועות והמפלגות‪ ,‬פרט לקומוניסטיות‪.‬‬
‫בסניפים התקיימו אסיפות פרידה — האסיפות האחרונות‪ .‬דברו על הדרך‬
‫שבחרנו בחיים‪ ,‬על ציונות וחלוציות‪ ,‬שרנו ״התקוה״‪ .‬האסיפות עברו בחגיגיות‪,‬‬
‫מהולה בעצב ודכאון‪ .‬רבים לא יכלו להתאפק ונפרדו בבכי‪ .‬על שני דברים לא‬
‫דובר באסיפות הללו‪ :‬על התנגדות לשלטת הסובייטי ועל עבודה ציונית במחתרת‪.‬‬
‫בסוף חודש יולי ‪ 1940‬פורק גם קבוץ ההכשרה שנמצא ב־‪ 1940‬בסטיצלד‪,‬‬
‫)‪ (staiceie‬שבצפת לטביה‪.‬‬
‫בכמה סניפים החביאו את הדגלים‪ ,‬השמידו את רשימות החברים ומסמכים‬
‫אחרים‪ .‬המלצנו בפני חברים לא להתאסף בקבוצות גדולות ולא להתבלט‪ .‬במשך‬
‫‪,‬זמן ממושך — עד סוף ‪ 1940‬עקבנו אחר התנהגותם של בוגרי התנועה ועלינו‬
‫להודות שאחדים נתפסו לדמגוגיה הקומוניסטית ועברו לקומםומול‪ ,‬אחרים העדיפו‬
‫״להסתדר״ בתנאים החדשים ולא להסתכן‪.‬‬
‫המציאות הסובייטית איכזבה במהרה את חברי ״הרצליה״ שעברו לקומסומול‬
‫ואמונתם באידיאל הקומוניסטי התנדף‪ .‬רבים מהם עלו עכשיו עם משפחותיהם‬
‫ארצה‪.‬‬
‫בסוף ‪ 1940‬מתחילה עבודה ציונית במחתרת בהיקף לא גדול בעיקר בסניפים‬
‫ריגה ותקנה‪ .‬זכורות לי כמה אסיפות כאלו‪ .‬התאספנו ב־‪ 6‬בבוקר‪ ,‬חמישה חברים‬
‫בגיל צופים‪ .‬שוחחנו‪ ,‬למדנו עברית‪ .‬נקטנו כמובן‪ ,‬אמצעי זהירות‪ .‬האסיפה ארכה‬
‫‪198‬‬
‫ס ך ה כ ל ‪ 40‬דקות׳ א ב ל היא ה ו ס י פ ה ל מ ש ת ת פ י ם א מ ו נ ה ותקווה וחיזקה א ת ר צ ו נ ם‬
‫להמשיך בדרכם‪.‬‬
‫א ח ת מ ה מ ש י מ ו ת ה ח ש ו ב ו ת א ח ר י ס י פ ו ח ל ט ב י ה ע״י הסובייטים היתד‪ .‬לאסוף‪,‬‬
‫ל ה ח ב י א ולהציל א ת ה ס פ ר י ם ו ה ע ת ו נ י ם ה ע ב ר י י ם ‪ .‬י ד ע נ ו כ י ב ע ת י ד ה ק ר ו ב ל א נ ק ב ל‬
‫ס פ ר י ם ו ע ת ו נ י ם ב ע ב ר י ת ‪ .‬א ח ר י ת ו ם מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם ה ש נ י ה מצאנו ח ל ק מ ה ס פ ר י ם‬
‫ש ה ו ח ב א ו ב־‪ 1940‬ו־‪.1941‬‬
‫ב־‪ 1943‬נ ז ד מ נ ת י ל ע י ר ק ט נ ה ק י ז ל ש ב א ו ר ל )אזור פרם(‪ .‬שוק ה ע י ר היה מ ל א‬
‫נ ש י ם ו נ כ י מ ל ח מ ה ש ע ס ק ו ב מ ס ח ר ח ל י פ י ן ‪ :‬כ ל מ י נ י ב ג ד י ם ישנים‪ ,‬נעליים‪ ,‬עצים‪,‬‬
‫צ ר כ י מזון‪ .‬נ ש י ם א ח ד ו ת מ כ ר ו כ י ס נ י ם מ מ ו ל א י ם ב ת פ ו ח י א ד מ ה ‪ :‬ב א מ צ ע ה ש ו ק‬
‫י ש ב ע ל ה א ד מ ה נ כ ה מ ל ח מ ה — עיוור ו ב ע ד כמד‪ .‬ר ו ב ל י ם נ י ח ש ו נ י ב א ל נ ש י ם א ת‬
‫ע ת י ד ם ש ל ב נ י ה ם ו ב ע ל י ה ם ש ל ח מ ו ב ח ז י ת ‪ .‬הוא ע ש ה ז א ת ב ע ז ר ת ס פ ר עברי׳ ב ו‬
‫ה י ה ״ מ ד פ ד ף ״ ״ומחפש״ א ת ה ת ש ו ב ה ל ש א ל ת ה ל ק ו ח ה ‪ .‬נ ג ש ת י ו ה ס ת כ ל ת י בספר•‪.‬‬
‫ה י ה זה כ ד ך מ מ א מ ר י ל‪ .‬מוצקין ו ע ל ה מ ע ט פ ה מ ל מ ע ל ה כ ת ו ב ב י ד ‪ :‬״אהרון וולפסון״‪.‬‬
‫זה ה י ה ח ב ר י ו ח ב ר ה ה נ ה ג ה ה ר א ש י ת ש ל ״ ה ר צ ל י ה ״ ש ג ו ר ל ו לא ה י ה ידוע לי‪.‬‬
‫נ ס י ת י ל ד ב ר ע ם ה נ כ ה העיוור‪ ,‬ה נ ש י ם והנכד‪ ,‬ה ק י מ ו ר ע ש גורא‪ ,‬ה ב ל ג ת י ע ל ע צ מ י‬
‫ו ה ס ת ל ק ת י ‪ .‬כ פ י ש נ ו ד ע לי א ח ר י כן‪ ,‬נ ה ר ג א ה ר ו ן ו ו ל פ ם ץ ׳ ע ל ידי ה ג ר מ נ י ם ב ע י ר‬
‫ל י א פ י ה ב־‪.1941‬‬
‫שבועות אחדים אחרי הסיפוח הסובייטי הרגשנו שנותקנו מכל קשרינו מארץ־‬
‫היהדות‬
‫ישראל‪,‬‬
‫והציונות‪.‬‬
‫העתונים‬
‫הסוביטיים‬
‫המטירו‬
‫והרדיו‬
‫הקוראים‬
‫על‬
‫והמאזינים כמויות גדולות של אינפורמציה ח ס ר ת שחר והדבר השפיע עד כדי כך‬
‫פשוט נבהלו‪ ,‬והבלתי‬
‫שחברים‬
‫יציבים‬
‫ביניהם‬
‫התחילו‬
‫ל פ ק פ ק ולהםס‪ .‬נ י ס י נ ו‬
‫ל מ ל א א ת ה ח ל ל ה ר י ק של א י נ פ ו ר מ צ י ה א מ י ת י ת ע״י האזנה ל ש ד ו ר י ר ד י ו מחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬א ב ל ה ש י ד ו ר י ם האלה היו מ ל א י ם י ד י ע ו ת ע ל ה ק ר ב ו ת ב ח ז י ת ו ת ועל ה מ צ ב‬
‫ה מ ד י נ י ב א י ר ו פ ה ‪ .‬ע ת ו נ י ם מ ה א ר ץ פ ס ק ו מ ל ה ג י ע ‪ .‬מ מ כ ת ב י ם ב ו ד ד י ם ש ק ב ל נ ו קשה‬
‫ה י ה ל ש ח ז ר ל ע צ מ נ ו א ת ה מ צ ב ה א מ י ת י בארץ‪.‬‬
‫ח י פ ש נ ו ד ר כ י ם ל צ א ת א ת ב ר י ה ״ מ ‪ .‬צ י ר ה ק ו נ ג ר ס ה צ י ו נ י ו ח ב ר ההנהגה ה ר א ש י ת ‪,‬‬
‫מ ש ה ליפשיץ‪ ,‬ב י ק ר ל ש ם זה ב ל י ט א ‪ ,‬ב ג מ ל י ל י א פ י ה וריגה׳ א ב ל מ א מ צ י ו ע ל ו בתוהו‪.‬‬
‫בערים‬
‫ובכפרים התחילו מאסרים‪ .‬בסוף‬
‫‪1940‬‬
‫נ א ס ר ב ר ז ק נ ה ציוני ועסקן‬
‫ו ת י ק — ח ב ר מ פ ל ג ת ה צ י ו נ י ם הכלליים‪ ,‬ש ל מ ה מ נ ט י פ ל ‪ .‬הוא ה י ה ב ע ל ב י ת ־ ח ר ו ש ת ק ט ן‬
‫ו ח ש ב ו ב ת ח י ל ה ש מ א ש י מ י ם א ו ת ו ב ע ב י ר ו ת ״ כ ל כ ל י ו ת ״ ‪ .‬כ ת ו ם ה ח ק י ר ה נ ו ד ע שדגו‬
‫א ו ת ו ל ע ש ר ש נ ו ת מ א ס ר ב ג ל ל פ ע י ל ו ת צ י ו נ י ת )קונםרדבולוציד‪ :(.‬ל א ח ר ש ר י צ ה‬
‫את‬
‫פ ס ק ה ד י ן ב מ ח נ ו ת ס י ב י ר ה ו ס י פ ו ל ו ע ו ד ע ש ר ש נ י ם והוא נ פ ט ר‬
‫במחנה‬
‫ריכוז בסיביר‪.‬‬
‫מיוני‬
‫‪ 1940‬ו ע ד ס ו ף יוני‬
‫‪ 1941‬ג ר ת י ב ר ז ק נ ה ו ר ק ב ש ל י ח ו ת ה ת נ ו ע ה י צ א ת י‬
‫כ מ ה פ ע מ י ם ל ר י ג ה ו ל ע ר י ם א ח ר ו ת ‪ .‬ב א מ צ ע ח ו ד ש יוני )ב־‪ 14‬או ‪ 15‬ל ח ו ד ש זה(‬
‫היינו ע ד י ם ל ת ו פ ע ה מ ו ז ר ה ‪ :‬ב ע ר ב טיילנו ב ר ח ו ב ו ר א י נ ו ש ל י ד ב נ י נ י ד‪.‬־גק‪.‬וו‪.‬ד‪.‬‬
‫מ ת ר כ ז ו ת ה ר ב ה מ כ ו נ י ו ת מ ל א ו ת ח י י ל י ם מ ז ו י י נ י ם ש ל ד‪.‬־ק‪.‬ג‪.‬ב‪ .‬נ ח ש נ ו ו ל א מצאנו‬
‫הסבר‬
‫ל ד ב ר ‪ .‬היינו עדיין ב ל ת י מ נ ו ס י ם ב ע נ י נ י ם כ א ל ה ‪ .‬ל מ ח ר ת נ פ ת ר ה ה ח י ד ה ‪:‬‬
‫עשרות‬
‫מ ש פ ח ו ת נ א ס ר ו והוסעו ב ק ר ו נ ו ת‬
‫משא למקומות ב ל ת י ידועים ולתקופה‬
‫ב ל ת י ידועה‪ .‬אין צורך‪ ,‬בוודאי‪ ,‬ל ת א ר א י ך ז ה ק ו ר ה ‪ .‬ו ה ר י כ ת ב ו ע ל ז ה פ ע מ י ם‬
‫ר ב ו ת ‪ :‬א נ ש י ה־ק‪.‬ג‪.‬ב‪ .‬פ ו ר צ י ם ב ל י ל ה ל ד י ר ה ‪ ,‬נ ו ת נ י ם ש ה ו ת ש ל שעה לארוז א ת‬
‫החפצים‬
‫הרכוש‬
‫לאנשים‬
‫ה נ ד ר ש י ם והנחוצים ב י ו ת ר ו מ ס י ע י ם א ת ה מ ש פ ח ה ל ת ח נ ת ה ר כ ב ת ‪ .‬כ ל‬
‫ש נ ש א ר הוא ״רכוש ה מ מ ש ל ה ״ ‪.‬‬
‫במשך‬
‫כ ל זמן‬
‫ה מ א ס ר אין‬
‫מאפשרים‬
‫ל ה ת ק ש ר ע ם ק ר ו ב י ה ם ו מ כ ר י ה ם ‪ ,‬ל מ ס ו ר משהו‪ .‬ק ר ו נ ו ת ה מ ש א ב ת ח נ ה‬
‫מ ו ק פ י ם ‪ ,‬ח י י ל י ם ח מ ו ש י ם והגישה א ל י ה ם ה י א ב ל ת י א פ ש ר י ת ‪.‬‬
‫‪199‬‬
‫בבוקר ‪.‬נפגשתי עם משה ליפשיץ‪ .‬התחננתי לפניו שיעזוב את העיר ויימלט‬
‫על נפשו‪ ,‬אך הוא סירב לעזוב את אביו המשותק׳ שהיה רתוק למיטתו‪.‬‬
‫מבצע ה־ק‪.‬ג‪.‬ב‪ .‬ארך כשבוע עד פרוץ המלחמה‪ .‬כל יום ׳הייתי חוזר הביתה‬
‫י י‬
‫עם שחר ומסתכל מרחוק אם מחכה לי המכונית׳ השחורה‪.‬‬
‫באחד הלילות נאסר משה ליפשיץ; חברנו ראה אותו בחלון הקרון בתחנת‬
‫מלטה והוא הספיק לומר! ״תמסרו להנהלה הראשית על גורלי‪ ,‬אל תדאגו‪ ,‬אני‬
‫איש בריא ואחזיק מעמד״‪.‬‬
‫הוא לא החזיק מעמד‪ .‬עבודת הפרך׳ הרעב‪ ,‬והתנאים הבלתי אנושיים דלדלו‬
‫את‪.‬כוחותיו והוא נפטר במחנה עבודה באיזור ־קירוב באביב ‪.1942‬‬
‫הרגשנו שהמלחמה עלולה לפרוץ בכל יום‪ .‬בלילות נעו שיירות של טנקים‪,‬‬
‫ארטילריה יובלי רכב‪:‬לכוון הגבול‪ .‬אבל אנו חיינו כמו' בכלוב!‪ :‬הגבולות היו סגורים‬
‫וגעולים ולא‪ :‬רק •עם חו״ל‪ ,‬אלא גם עם הרפובליקות האחרות‪ :‬ליטא‪ ,‬אםטוגיה‬
‫ורוסיה‪ .‬היינו חסרי אונים ולא'יכולנו ליזום משהו‪ .‬י • י‬
‫ביום ראשון ‪ 22.6.41‬היה יום עבודה רגיל‪ ,‬כביכול‪ ,‬במשרדי‪ .‬כבר בבוקר‬
‫ידענו על פרוץ המלחמה‪ .‬אחרי הצהרים הפציצו הגרמנים את תחנת הרכבת של‬
‫העיר‪ .‬התנדבתי להישאר בתורנות במשרד בלילה הראשון של'המלחמה‪ .‬בערב‬
‫נתאספנו במשרד ‪ 6‬חברים‪ ,‬האזנו לשידורי רדיו ברלין ומוסקבה ושוחחנו ארוכות‬
‫על מצבנו‪ .‬אליבא דאמת‪ ,‬לא יכלנו באותו ערב להעלות על הדעת שהצבא האדום‬
‫יספוג כבר בימים הראשונים מהלומות קשות וינחל כשלון מדהים‪ .‬לא תארנו‬
‫לעצמנו שתוך שבוע ימים הגרמנים י יכבשו את הרפובליקות הבלטיות‪ .‬עתידנו׳ לכן‪,‬‬
‫היה עטוי בערפל כבד של אי בהירות‪.‬‬
‫ביום הראשון למלחמה הוכרז על גיוס כללי‪ ,‬ברם בלטביה )וגם לרפובליקות‬
‫הבלטיות האחרות( תושבי המקום לא גוייסו‪ .‬הסובייטים‪ ,‬בצדק‪ ,‬לא נתנו בהם אמון‪.‬‬
‫לטבים רבים לא יצאו לעבודה ובשמחה גלויה עקבו אחרי נצחונות הנאצים‬
‫והערבוביה במחנה הסובייטי‪ .‬הם חשו ששעת גקמתם קריבה‪.‬‬
‫ביום השני הגיעו לרזקנה הפליטים הראשונים מליטא׳ ומספרם הלך וגדל‬
‫מיום ליום‪ .‬מסיפורים התבררה תמונה איומה על מהלך המלחמה‪ .‬ביום שלישי‬
‫ורביעי הגיעו פליטים גם מדאוגבפילס* לטביה‪ .‬מטוסים גרמניים־ הפציצו בכל יום‬
‫את תחנה הרכבת ברזקנה‪ ,‬המטוסים הסובייטים נעלמו‪ .‬הימים הראשונים של‬
‫המלחמה הוכיחו עד כמה התעמולה הסובייטית על עוצמתו של הצבא האדום היתד‪,‬‬
‫רברבנית ורחוקה מהמציאות )בשיר הנפוץ התפארו ״את האויב נביס על אדמת‬
‫האויב‪.‬במהלומה עצומה אחת״(‪.‬‬
‫אין זה מתפקידי לנתח את מהלך המלחמה וסיבותיה‪ .‬אוסיף רק' כמה שורות‬
‫על הצבא הלטבי‪.‬־אחרי סיפוחה של לטביה הוכרז גם על הצבא הלטבי כעל חלק‬
‫של הצבא האדום )החליפו‪ ,‬כמובן‪ ,‬את המפקדים‪ ,‬רבים מהקציגים גאסרו‪ ,‬בכל‬
‫יחידות משנה מונו קומיסרים(‪.‬‬
‫המנהיגים הסוביםיים לא רחשו אמון לצבא זה ואחרי פלישת הצבא הגרמני‬
‫לברית־המועצות פיזרו את הקורפוס הלטבי ונתנו לחיילים אפשרות לחזור הביתה‪.‬‬
‫בצבא הלטבי שרתו שלושה חברי הקבוץ של ״הרצליה״‪ .‬כולם שמו פניהם מזרחה‬
‫ולקחו חלק פעיל במלחמה נגד הנאצים‪.‬‬
‫הגם שחזית המלחמה התקרבה לעיר והיו נשמעים הדי יריות הארטילריה‪,‬‬
‫המשיכו השלטונות הסוביטיים לטעון שהצבא הגרמני נעצר ובעוד יום־יומיים יובס‪.‬‬
‫נציגי השלטון הודיעו שיגקטו באמצעים חמורים כגגד זורעי בהלה בקרב הצבור‪,‬‬
‫אבל התושבים לא האמינו להם‪ .‬ראו שבלילה פינו את בית הכלא‪ ,‬עקבו אחרי ‪,‬‬
‫פעולות המשטרה וכבאי האש שביום שישי‪ 27;6.41 :‬עזבו פתאום את העיר‪ .‬חלק‬
‫‪200‬‬
‫נ י כ ר מ ה ת ו ש ב י ם ו ב ע י ק ר מן ה י ה ו ד י ם ה ת ח י ל ו גם הם לעזוב א ת ה ע י ר ו ל נ ו ע ב כ ו ת‬
‫צפון א ו מזרח‪.‬‬
‫ק ב ו צ ה ג ד ו ל ה ש ל י ה ו ד י ם ה ג י ע ו ב ע ר ב ו ש ל א ו ת ו יום ל ק ר ס ב ה ‪ ,‬ע י ר ק ט נ ה‬
‫‪ 38‬ק ״ מ מצפון מ ר ז ק נ ה ‪ .‬ל מ ח ר ת נ פ ו צ ו ש מ ו ע ו ת ש ה צ ב א ה ג ר מ נ י נ ע צ ר ו כ ל א ח ד‬
‫חייב ל ח ז ו ר ל מ ק ו ם ע ב ו ד ת ו ו א ם ל א — י י ח ש ב כ ע ר י ק מ ״ ח ז י ת העבודה״‪ .‬א י ש ל א‬
‫ש ע ה ל ש מ ו ע ו ת אלו‪ .‬ע ל ה מ צ ב ה א מ י ת י ה י ו ד נ י ם ל פ י ה ת נ ה ג ו ת ה ש ל ה מ ש ט ר ה‬
‫וזו ע ז ב ה א ת ה ע י ר ע ו ד ב ב ו ק ר ‪ .‬יצאנו ב כ י י ת הגבול‪ ,‬א ך מ ש מ ר ה ג ב ו ל ל א ה י ר ש ה‬
‫ל פ ל י ט י ם ל ח צ ו ת א ת ה ג ב ו ל ו ל ע ב ו ר ל ר ו ס י ה ‪ .‬חיכינו י מ מ ה ארוכה‪ .‬ב ל י ל ה ע ב ר נ ו‬
‫א ת ה ג ב ו ל יחד ע ם י ח י ד ו ת הצבא האדום הנסוגות‪ .‬השמים בדרום־מערב האדימו‬
‫והדי יריות והפצצות ל ת אותנו ב ד ר כ נ ו לרוסיה‪ .‬עם אור היום נתגלו לפנינו ה כ פ ר י ם‬
‫ה ע ל ו ב י ם ‪ ,‬ה ב ת י ם ה ד ל י ם ע ם ה ג ג ו ת ה מ ס ו כ כ י ם בקש‪ ,‬ש ל א היה כ ל מ ק ו ם ל ה ש ו ו ת ם‬
‫ב ל ט ב י ה ‪ .‬מ י ד ר א י נ ו א ת ה ס ת י ר ה ב י ן ה מ צ י א ו ת לבין ה ת מ ו נ ו ת ב ע ת ו נ ו ת‬
‫לכפרים‬
‫ו ב ס פ ר י ם ע ל ה ה ש י ג י ם ש ל הקולחוזים‪.‬‬
‫נ ד ד נ ו ב ר ג ל מ ז ר ח ה ל מ ע ל ה מ ־ ‪ 2 0 0‬ק״מ ע ד ש ה ג ע נ ו ל ת ח נ ת ר כ ב ת ב ע י ר ו ל י ק א‬
‫‪ ,(veiikie ш‬ש ם ה כ נ י ס ו א ו ת נ ו ל ק ר ו נ ו ת מ ש א והסיעונו ל ע ו מ ק ה ש ל‬
‫לוקי‪,‬‬
‫הארץ‪ .‬ב ת ח נ ת ר כ ב ת ש ל ה ע י ר ס ב י נ ו ק פ צ נ ו א נ י ו ח ב ר י למזנון ל ק נ ו ת ל ח ם ‪ .‬ע מ ד נ ו‬
‫ב ת ו ר ע ד ש ה ל ח ם א ז ל ו ה ר כ ב ת ש ל נ ו גסעה‪ .‬נ ש א ר נ ו ע ל ה ר צ י ף ב ל י ב ג ד י ם ו ב ל י‬
‫מ ס מ כ י ם ‪ .‬ה מ ש ט ר ה ח ק ר ה א ו ת נ ו ש ע ה א ר ו כ ה — ת ו ש ב י ל ט ב י ה ע ו ר ר ו אז ח ש ד ו ת ‪.‬‬
‫החזיקו א ו ת נ ו ב מ ש ט ר ה כ ל ה י ו ם ו ל ב ס ו ף שוחררנו‪ .‬ב מ ש ך יומיים‬
‫ש ל א ח ר מכן‬
‫נ ס ע נ ו ב כ ו ו נ י ם ש ו נ י ם ע ד ש מ צ א נ ו א ת ה ק ר ת שלנו ו א ת ב נ י ה מ ש פ ח ה ש ה ת ר ג ש ו‬
‫ודאגו לנו‪.‬‬
‫נ ס י ע ה מ מ ו ש כ ת ו ר ב ת עינויים ב ר כ ב ת ו ב א נ י ה ע ל ה נ ה ר ו ו ל ג ה ה ג ע נ ו‬
‫אחרי‬
‫ב־‪ 6‬ב י ו ל י ל ע י ר ח ב ל י נ ס ק‬
‫להשאר בינתיים שם‪.‬‬
‫גילו‬
‫אוהד‬
‫יחס‬
‫)‪cchvaiinsk‬‬
‫שבאזור ס ר ט ו ב‬
‫)‪,(Saratov‬‬
‫החלטנו‬
‫ב י ן ק ב ו צ ת ה י ה ו ד י ם היינו ד ח ב ר י התנועה‪ .‬ת ו ש ב י ה מ ק ו ם‬
‫כלפי‬
‫הפליטים‪ .‬חלק‬
‫מהמשפחות‬
‫נתקבלנו‬
‫ה ו פ נ ו לקולחוזים‪.‬‬
‫ל ע ב ו ד ה כ פ ו ע ל י ם ב מ פ ע ל מ ז ת ‪ .‬א ר ג ג ו צוות משלגו‪.‬‬
‫מחבלינסק‬
‫שהגלויה‬
‫שלחתי‬
‫גלויה‬
‫לארץ‬
‫ל מ ש ה ק ו ל )קולודני(‬
‫כתבתי‬
‫ברוסית‬
‫והתקוה‬
‫ת ג י ע ל י ע ו ד ה היתד״ כ מ ו ב ן ‪ ,‬קלושה‪ .‬א ך ה י א ה ג י ע ה ! כ ע ב ו ר חודשיים‬
‫ב ע ר ך ק ב ל ת י ה ז מ נ ה ל ב ו א ל ד א ר ע ם ת ע ו ד ת זהות‪ .‬ה פ ק י ד ה ב ד ק ה א ת ש מ י ו מ ס ר ה‬
‫לי‬
‫מ כ ת ב מהארץ‪ .‬ל א ה ת א פ ק ת י‬
‫ו ה ת ח ל ת י ל ק ר ו א בו במקום‪ .‬ה פ ק י ד ה‬
‫הצעירה‬
‫ה ת ב ו נ נ ה ב י בעיניים מ ו ז ר ו ת ‪ ,‬מ ל א ו ת ה ש ת ו מ מ ו ת וחשדנות‪ .‬ב ש ב י ל ה ק ב ל ת מ כ ת ב‬
‫מחוץ ל א ר ץ היה׳ ב ל י ס פ ק ‪ ,‬ד ב ר ח ר י ג כ י ב מ ש ך ש נ ו ת חייה לא נ ש מ ע ד ב ר כמוהו‪.‬‬
‫ואכן‪,‬‬
‫א ל פ י ם ואלי ר ב ב ו ת א נ ש י ם נ א ס ר ו ‪ ,‬ה ו ג ל ו ל ס י ב י ר ונדונו ל מ ו ו ת‬
‫בתקופה‬
‫מ־‪ 1937‬ע ד ‪ 1941‬ב א ש מ ת ר י ג ו ל כ ש ה ה ו כ ח ה ה י ח י ד ה ה י ת ה ק ב ל ת מ כ ת ב י ם מ ח ו ץ לארץ‪.‬‬
‫ומאז ק י ץ‬
‫‪1941‬‬
‫נמשכה חליפת המכתבים עם משה קול‬
‫במשך כ ל שנות‬
‫ה מ ל ח מ ה ו ב כ ל מ ק ו ם נ י ד ח א ל י ו נ ק ל ע ת י הייתי מזמן לזמן מ ק ב ל מ כ ת ב ק צ ר מ ה א ר ץ‬
‫שהיה‪ ,‬ב ע ל ח ש י ב ו ת י י ח ו ד י ת ע ב ו ר י ‪ .‬היה זה החום ה מ ק ש ר אותי ע ם ה א ‪ p‬ע ל י ה‬
‫ח ל מ ת י מ נ ע ו ר י ואליה ש א פ ת י ‪ .‬ב ע י צ ו מ ה ש ל מ ל ח מ ת ה ע ו ל ם ה ש נ י ה ש ת כ ר י ע א ת‬
‫גורלה‬
‫של‬
‫ברה״מ והעולם‬
‫כ ו ל ו ל א נ מ צ א ‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫מקום‬
‫בעתונות‬
‫הסובייטית‬
‫ל ב ע י ו ת י ה ש ל א ר ץ י ש ר א ל ויישובה‪ .‬ה מ כ ת ב י ם מהארץ ה כ י ל ו י ד י ע ו ת כ ל ש ה ן ע ל‬
‫ה נ ע ש ה ש ם ו ה י ה זה א ו ש ר ג ד ו ל ב ש ב י ל י ל ח ז ו ר ו ל ק ר ו א א ו ת ם ‪.‬‬
‫חליפת‬
‫המכתבים עם הארץ בוצעה באמצעות אמי שגרה כל שנות המלחמה‬
‫בעיר חבלינסק‪ .‬ה מ כ ת ב י ם היו מגיעים אליה ומועברים אלי‪ ,‬אף אל פי ש ש ר ת י כל‬
‫ך‪.‬זמן;‪.‬בצבא‬
‫ה א ד ו ם ו כ ל ה מ כ ת ב י ם ה י ו נ ב ד ק י ם באופן ק פ ד ג י ע ל י ד י ה צ נ ז ו ר ה‬
‫‪201‬‬
‫ו ה מ כ ת ב י ם מהארץ‪ ,‬׳ ב ת ו ך מ ש ו ל ש מנייר ב מ ק ו ם ב מ ע ט פ ה י ח ד ע ם מ כ ת ב מאמי‪ ,‬היו‬
‫מ ג י ע י ם ל י ד י ב ל י עכובים‪ .‬פ ע מ י י ם ב ל ב ד נ ח ק ר ת י ב ע נ י ן זה על ידי ם ר מ ש ׳)מוסדות‬
‫ב צ ב א ה א ד ו ם ( ‪ .‬ו ב ק ל ו ת נ ח ל צ ת י מ ה צ ר ו ת ה צ פ ו י ו ת ב מ ק ר י ם כאלה‪. .‬־‬
‫ה־ק‪.‬ג‪.‬ב‪.‬‬
‫עבדנו‬
‫כחדשיים‬
‫היינו‬
‫ב מ פ ע ל ‪.‬למזון‪ .‬ב ח ב ל י נ ס ק ‪.‬‬
‫מתכנסים‬
‫העבודה‬
‫אחרי‬
‫ו מ ר ב י ם ־ ב ש י ח ו ת על חלינו ב ע ב ר ועל ע ת י ד נ ו ה ב ל ת י ידוע‪ .‬ה ת ח ל ת י י ל ח פ ש אחריי‬
‫ח ב ר י נ ו • ב ר ח ב י •ברי״המ‪ .‬ה צ ל ח ת י ל ה ת ק ש ר ע ם כ מ ה מ ה ם ‪ .‬ה מ ש כ ת י ב ע ב ו ד ה ז א ת‬
‫ג ם ב ה י ו ת י בצבא׳ ב מ ש ך כ ל ש נ ו ת ה מ ל ח מ ה ‪.‬‬
‫בחבלינסק‬
‫השתכנו‪.‬כמה‬
‫ילדים‬
‫מוסדות‬
‫שפונו‬
‫מהאזורים‬
‫המערביים‬
‫של‬
‫ובין ה מ ח נ כ י ם ב מ ו ס ד ו ת אלו היו׳ ב ח ו ר י ם י ה ו ד י ם ‪ .‬י ש ו ח ח ת י ע ם א ח ד י ם‬
‫ברי״המ‬
‫מ ה ם ‪ .‬ה ם ס פ ר ו ע ל ‪ .‬ח י י ה ם ‪ ,‬ל פ נ י ה מ ל ח מ ה ‪. ,‬על ב ת י ס פ ר ו כ ר ‪ ,‬א ב ל בשום אופן ל א‬
‫!‬
‫רצו •לגעת בנושא ה י ה ו ד י ‪ ' .‬כ א ש ר ‪ .‬נ י ס י ת י להעלות בשיחה א ת הבעיה הזאת חשתי‬
‫ש ב נ י ש י ח י מ ס ת ג ר י ם ו מ ת ח מ ק י ם מ ל ד ב ר ‪ .‬ע ל החיים מ ע ב ר ל ג ב ו ל ו ת ב ר י ״ ה מ היו‬
‫לבחורים‬
‫עשתה‬
‫ה ל ל ו מ ו ש ג י ם מעוותים‪ ,‬ל פ ע מ י ם עד• כ ד י ל ה צ ח י ק ‪.‬‬
‫בעליל מה‬
‫ראיתי‬
‫ש י ט ת ה ח י נ ו ך הסובייטי ל נ ו ע ר הזה‪ .‬ב ג ן י ל ד י ם ‪ ,‬ב ב ת י ה ס פ ר ‪ ,‬ב כ ל מיגי‬
‫׳‬
‫ח ו ג י ם ‪ ) .‬ס פ ו ר ט ‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬ב ל ט ( ה ל ע י ט ו א ו ת ו ב מ י ד ע מ ג מ ת י ‪ ,‬ט נ ד נ צ י ו ז י ! מ מ ו ר י ם ‪,‬‬
‫ב ר ד י ו ׳ ב ע ת ו נ ו ת ‪ ,‬ב א ס י פ ו ת ו ב ט י ו ל י ם ‪ .‬הוא היה ש ו מ ע וקורא ר ק ד ב ר י ם‬
‫מרצים'‪,‬‬
‫מנמקים‪ ,‬מסבירים‪ ,‬מבהירים ומעלים על נס את הפוליטיקה הנבונה‬
‫המבססים‪,‬‬
‫ו ה ג א ו נ י ת ש ל ה מ פ ל ג ה ה ק ו מ ו נ י ס ט י ת ו ה ע ב ו ד ה ה מ ע ש י ת שלה‪ .‬ואם ל ק ח ת ב ח ש ב ו ן‬
‫שאין כ ל א פ ש ר ו ת ל ק ב ל מ י ד ע מ מ ק ו ר א ח ר ו י ש ע ו ד ל ה ז ה ר מ ד י ב ו ר י ם ) ק ‪ .‬ג ‪ 0 .‬י ו ד ע‬
‫ה כ ל ! ( א ז אין‪ .‬זה פ ל א ש ה נ ו ע ר הסובייטי ש א ת ו נ פ ג ש ת י ב ק י ץ‬
‫‪ ,1941‬היה כ ה מ ו ג ב ל‬
‫ב ה ת פ ת ח ו ת ו ובידיעותיו‪ .‬כ מ ע ט כ ל ה ב ח ו ר י ם ה א ל ה גוייםו ל צ ב א ה א ד ם ב י ו ל י‬
‫‪1941‬‬
‫ו ג ו ר ל ם ל א י ד ו ע לי‪.‬‬
‫ת ו ם הקיץ לא נ ש א ר ו ר ב י ם‬
‫עם‬
‫מקבוצתנו‬
‫ב ח ב ל י נ ס ק והמשיכו א ת ד ר כ ם‬
‫לאסיה התיכונית׳ כדי להמלט מהחורף הקשה הממשמש ובא — מלטביה ברחנו ממש‬
‫בכותונת אחת‪.‬‬
‫ב ר א ש י ת חודש ס פ ט מ ב ר גוייסנו ל ״ ג ד ו ד העבודה״׳ כ י א ת א ז ר ח י ה ר פ ו ב ל י ק ו ת‬
‫הבלטיות‬
‫עדיין‪ .‬לא‬
‫גייסו‬
‫לצבא‬
‫האדום‪.‬‬
‫הייגו ‪5‬‬
‫בחורים‬
‫מלטביה‬
‫בין‬
‫המון‬
‫ה מ ג ו י י ם י ם — שלא י כ ל ו ל ש ר ת ב צ ב א מ ט ע מ י ב ר י א ו ת וגיל‪ .‬ה ס י ע ו א ו ת נ ו ב א נ י ה‬
‫ע ד ה ע י י ר ה ו ו ס ק ר ס נ ס ק ש ב ג ד ה ה מ ע ר ב י ת ש ל הוולגה‪ .‬ג ר נ ו ב צ ר י פ י ם י ש נ י ם וישגו‬
‫ע ל מ ד ף ק ר ש י ם ע ר ו ך ב ש ל ו ש קומות‪ .‬כ ל ב ו ק ר ב ש ע ה ח מ ש א ח ר י א ר ו ח ת דלילה‪,‬‬
‫י צ א נ ו ל ע ב ו ד ה ל מ ר ח ק ש ש ה ק ״ מ מ מ ק ו ם מ ג ו ר י נ ו ‪ .‬ב מ ש ך כ ל היום ח פ ר נ ו ת ע ל ו ת‬
‫נגד‪ .‬ט נ ק י ם ‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬כ ב ר בקיץ‬
‫‪ 1941‬הביאו מ נ ה י ג י ב ר י ת ה מ ו ע צ ו ת בחשבון א ת א פ ש ר ו ת‬
‫ש ע מ ד ו ל ר ש ו ת י נ ו היו‬
‫נסיגת‬
‫ה צ ב א האדום יעד ל ח ו פ י הוולגה‪ .‬ה כ ל י ם ה י ח י ד י ם‬
‫מעדר‪,‬‬
‫ד ק ר ‪ ,‬מכוש‪ .‬ב ע ר ב י ם ׳ עייפים ע ד מוות׳ א ח ר י א ר ו ח ה ד ל ה )שרק א ח ר י ה‬
‫ה ר ג ש ת כ מ ה א ת ה ר ע ב ( ש כ ב נ ו על מ ש כ ב י נ ו ‪ ,‬ס ב ל נ ו מ כ נ י ם ו ה פ ו ל י ט ר ו ק היה מ ק ר י א‬
‫א ת ה ע ת ו ן ו מ פ ר ש א ת ה מ ת ר ח ש ב ח ז י ת ובעורף‪ .‬ב כ ל ה ש י ח ו ת ‪ ,‬א ם ב מ ק ו ם ה מ ת א י ם‬
‫או ש א י נ ו מ ת א י ם הוא היה מ ב ל י ט ו מ ע ל ה ע ל נ ס א ת ח כ מ ת ו וגאוניותו ש ל ס ט ל י ן‬
‫והמפלגה‬
‫ה ק ו מ ו נ י ס ט י ת ה ר ו א ה א ת הנולד‪.‬‬
‫באוקטובר‬
‫ה ר ג ש נ ו ב ק ו ר ההולך ו ג ו ב ר ‪ .‬ב ג ד י ה ק י ץ ש ל נ ו גשחקו‪.‬‬
‫הנעליים‬
‫ה ת פ ק ע ו ו נ ק ר ע ו ‪ .‬ד ר ש נ ו ב ג ד י ם ונעליים — ל א ק ב ל נ ו ‪ .‬ביגתיים י ר ד ו ה ט מ פ ר ט ו ר ו ת ‪.‬‬
‫מ ת ח ת ל א פ ס ‪ .‬ב ב ו ק ר היינו ב א י ם ל מ ק ו ם ה ע ב ו ד ה — ה א ד מ ה היתר‪ ,‬ק פ ו א ה ו ה מ ע ד ר‬
‫לא‬
‫נ ת ק ע בה‪ ,‬היינו מ ד ל י ק י ם מ ד ו ר ו ת ג ד ו ל ו ת כ ד י ל ח מ ם א ת האדמה‪ ,‬ב י נ ת י י ם‬
‫ה ת ח מ מ נ ו ־גם אנו‪.‬‬
‫‪202‬‬
‫אחרי‬
‫כן‬
‫היינו‬
‫עובדים‬
‫בדקר‬
‫וכאשר‬
‫עבדנו‬
‫את‬
‫השכבה‬
‫והגענו‬
‫הקפואה‬
‫לשכבת‬
‫האדמה‬
‫— חשך‬
‫הרכה‬
‫היוס‬
‫הביתה‪.‬‬
‫וחזרנו‬
‫בדרך‬
‫ל צ ר י פ י ם צ ע ד נ ו ב ש ד ו ת ח ט ה ב ש ל ה ש נ ש א ר ה ת ח ת ה ש ל ג באין‪ .‬קוצר‪ .‬ה ר ה ר ת י »‬
‫היתד‪ .‬אולי צ ו מ ח ת י ו ת ר ת ו ע ל ת א י ל ו היינו ק ו צ ר י ם ואוספים א ת ה ח ט ה ‪ .‬ל מ ח ר ת‬
‫הסיפור‪:‬‬
‫חוזר‬
‫באים‬
‫מדליקים‬
‫למקום‪,‬‬
‫מדודות‬
‫האדמה‬
‫לריכוך‬
‫הערב‬
‫ועד‬
‫ע ו ר ר י ם ש כ ב ה ש ל ‪ 20—30‬ס ״ מ ו ב ל י ל ה ה א ד מ ה ק ו פ א ת שוב‪.‬‬
‫ב ה י ע ד ר ב ג ד י ם ונעליים ו מ צ ב נ ו ה ל ך ו ה ח מ י ר ה כ ר ז נ ו ב פ נ י ה מ פ ק ד ‪ :‬ל א נ צ א‬
‫ל ע ב ו ד ה ע ד ש ל א נ ק ב ל ב ג ד י ם ונעליים‪ .‬י ש ב נ ו כ מ ה י מ י ם ב צ ר י ף ו ע ז ר נ ו ב ע ב ו ד ו ת‬
‫ב י ת ‪ :‬ה ב א נ ו מ י ם ‪ ,‬ח ט ב נ ו ע צ י ם ו מ י ‪ .‬א ח ר י כן הודיעו ל נ ו כ י מ י ש ל א ע ו ב ד ל א י ק ב ל‬
‫א ת מ נ ת ה ל ח ם ה י ו מ י ת — המזון ה ע י ק ר י שלנו‪•.‬‬
‫ת ב ע נ ו מ ה ש ל ט ו נ ו ת ‪ :‬ת נ ו ל נ ו ב ג ד י ם ונצא לעבודה ואם לא — ת ש ח ר ר ו אותנו‬
‫ונחזור ה ב י ת ה ‪ .‬ב ס ו ף נ ו ב מ ב ר ה י ר ש ו ל נ ו ל ע ז ו ב א ת ה מ ק ו ם ולחזור ל ח ב ל י נ ס ק ‪ .‬א ח ר י‬
‫זמן ק צ ר ש ח ר ר ו א ת כ ל א נ ש י ג ד ו ד ה ע ב ו ד ה — ה ת ע ל ה נ ג ד ט נ ק י ם נ ש א ר ה ב ל ת י‬
‫גמורה‪.‬‬
‫בדגל‬
‫הוולגה ה י ת ה כ ב ר ת ח ת ש כ ב ת ק ר ח עבה ו א ת ה ד ר ך ל ח ב ל י נ ס ק ע ש י נ ו‬
‫)‪ 150‬ק׳׳מ(‪.‬‬
‫חודשיים ע ב ד ת י ב ע ב ו ד ו ת ז מ נ י ו ת ו ה מ ש כ ת י ב ח י פ ו ש י ם א ח ר י ח ב ר י ג ו ב ר ח ב י‬
‫ה מ ד י נ ה ‪ .‬ס ב ל נ ו מ ק ו ר ו מ ר ע ב ‪ .‬ב ל ש כ ת ה ג י ו ס הודיעו ש ב י נ ת י י ם אין מ ג י י ס י ם א ת א ז ר ח י‬
‫ל ט ב י ה ‪ .‬ל ב ס ו ף — ב ה ת ח ל ת פ ב ר ו א ר ‪ — 1942‬גייסו ושלחו א ו ת נ ו ל ד י ב י ז י ה ה ל ט ב י ת ‪.‬‬
‫)‪ 100‬ק״מ( נ ס ע נ ו ב ע ג ל ת ח ו ר ף ו ה ל כ נ ו ב ר ג ל ‪ .‬ב ע י ר ם י ר ז ן‬
‫עד ת ח נ ת ה ר כ ב ת‬
‫ה ו ש ב נ ו ב ר כ ב ת ו מ ה ג ד ו ל ה ה י ת ה ש מ ח ת נ ו כ א ש ר פגשנו ש ם ה ר ב ה מ כ ר י ם ו י ד י ד י ם‬
‫מ ל ט ב י ה ‪ .‬א ח ר י ימי נ ס י ע ה א ח ד י ם ה ג ע נ ו ל ת ח נ ת א י ל י נ ו ש ב א י ז ו ר א י ב נ ו ב ו ו מ ש ם‬
‫ב ר ג ל עד ה ב ס י ס ש ל ה ג ד ו ד ה ל ט ב י ‪.‬‬
‫ב ג ד ו ד הזה ה י ו מ ל מ ד י ם ו מ א מ נ י ם‬
‫א ת ה ט י ר ו נ י ם ואנשי ה מ י ל ו א י ם ו ש ו ל ח י ם‬
‫א ו ת ם א ח ר י כן ל ח ז י ת — ל ד י ב י ז י ה ה ל ט ב י ת ‪ .‬הן ב ג ד ו ד ה מ י ל ו א י ם ו ה ן ב ד י ב י ז י ה‬
‫ה ל ט ב י ת ש ר ת ו י ה ו ד י ם ר ב י ם כחיילים‪ ,‬ס מ ל י ם ‪ ,‬וקצינים‪ .‬ח ו ש ב נ י ש ל א היתד‪ ,‬ק י י מ ת‬
‫פלוגה ומחלקה‪ ,‬בהן ל א ש ר ת ו יהודים‪ .‬ב ק ר ב ו ת עם הנאצים נפלו ה ר ב ה יהודים‬
‫מהדיביזיד׳ ה ל ט ב י ת ‪ ,‬מ ס פ ר ג ד ו ל ע ו ד י ו ת ר נ פ צ ע ו ו נ ש א ר ו נ כ י ם ל כ ל י מ י חייהם‪.‬‬
‫בגדוד‬
‫ואח׳׳כ‬
‫המלואים‬
‫כקצין‪:‬‬
‫נשארתי‬
‫בבטליון‬
‫ע ד יוני‬
‫‪1944‬‬
‫כמאמן‬
‫המרגמות‬
‫ביחידת‬
‫ה מ ר ג מ ו ת היו ת ש ע מ ח ל ק ו ת )שלוש פלוגות(‬
‫)כסמל‬
‫שבארבע‬
‫מ ח ל ק ו ת מ ת ו כ ן ה מ פ ק ד י ם י ה ו ד י ם ‪ ,‬מ פ ק ד ה ב ט ל י ו ן ה י ה יהודי‪ ,‬ו ב א ר ב ע כ ת ו ת —‬
‫המפקדים‬
‫ה י ו יהודים‪.‬‬
‫שרתו כמאמגים‬
‫בגדוד‬
‫בדרגות‬
‫סמלים‬
‫וקצינים׳‬
‫חברי‬
‫ת נ ו ע ו ת נ ו ע ר צ י ו נ י ו ת מ ל ט ב י ה ‪ ,‬ב נ ו ס ף ' ל ח ב ר י ״הרצליה״ — ״ ה נ ו ע ר הציוני״‪ ,‬ג ם‬
‫א נ ש י ״ ה ש ו מ ר ה צ ע י ר ״ )״נצח״( ו״בית״ר״‪ .‬היינו נ פ ג ש י ם ו מ ש ו ח ח י ם ב י נ י נ ו ו ל ב נ ו‬
‫היה‬
‫מלא חרדה ודאגה‬
‫לגורל‬
‫ה ע ם והארץ‪.‬‬
‫נפגשתי‬
‫בגדוד‬
‫עם‬
‫רבים‬
‫מחברי‬
‫״ ה ר צ ל י ה ״ ש נ ש ל ח ו א ח ר י כן ל ח ז י ת ‪ .‬ב פ ל ו ג ת ה מ ר ג מ ו ת ש ר ת ח ב ר ה ק ב ו ץ שלנו‪,‬‬
‫ק ל מ ן שניידד‪ ,‬ש נ פ ל ב ק ר ב ב־‪.1943‬‬
‫ב ס י ס ה ג ד ו ד ה ת מ ק ם ב מ ח נ ו ת ג ו ר ו ח ו ב ץ — לא ר ח ו ק מ ה ע י ר גורקי‪ .‬ה ש ת מ ש נ ו‬
‫ב א מ ת ל ו ת ש ו נ ו ת כ ד י ל ק ב ל ח ו פ ש ה ל י ו ם יומיים ו ל ב ק ר ב ג ו ר ק י ‪ .‬ב ע י ר זו ג ר ו ה ר ב ה‬
‫יהודים‬
‫ומספרם‬
‫גדל‬
‫בזמן‬
‫המלחמה‪,‬‬
‫באשר‬
‫יהודים‬
‫רבים‬
‫שברחו‬
‫מהאזורים‬
‫ה מ ע ר ב י י ם ש ל ב ר י ״ ה מ ה ת י ש ב ו שם‪ .‬ב ג ו ר ק י גרו כ מ ה מ ש פ ח ו ת מ ל ט ב י ה ו ב ב י ת‬
‫ה ח ו ל י ם ה צ ב א י ע ב ד ה כ א ח ו ת ח ב ר ה ש ל ג ו — מ פ ע י ל י ״הרצליה״ — ב ע י ר י ל ג ב ה ‪.‬‬
‫כדי להגיע מהבסיס לגורקי צריך היה לעבור ברגל בערך ‪ 6‬ק״מ ע ד ת ח נ ת‬
‫הרכבת‬
‫ג ו ר ב ט ו ב ק ה ו מ ש ם ב ר כ ב ת ע ד גורקי‪ .‬נ ח ר ת ו ב ז כ ר ו ג י כמד‪ .‬ג ם י ע ו ת כ א ל ו‬
‫מ ה ב ס י ס ל ג ו ר ק י ‪ .‬פ ע מ י ם ר ב ו ת צ ע ד נ ו ב ד ר ך ע ד ג ו ר ב ט ו ב ק ה יחד ע ם ח ב ר ה ק ב ו ץ‬
‫ש מ ו א ל כץ ) נ פ ט ר ב א ר ץ ב־‪ .(1973‬ס ב י ב נ ו י ע ר ו ת ושדוח‪ .‬ואנו נ י צ ל נ ו א ת ש ע ת‬
‫‪203‬‬
‫ההליכה ועזרנו‪ .‬בקול רם שירים עבריים‪ .‬בקרון הרכבת‪ ,‬אם נסעו בו אנשים מעטים‪,‬‬
‫המשכנו‪ .‬לשיר בקול נמוך וכל פעם שיר אחר‪ ,‬כדי להיזכר‪ .‬ביותר ויותר שירים‪.‬‬
‫קרה״שמישהו‪.‬מהנוסעים יהיה פונה ושואל — באיזו שפה אתם שרים? התשובה —‬
‫אנו יהודים‪ ,‬מהגדוד ׳הלטבי ושרים את שירינו האהובים‪ .‬תשובה כזאת ‪.‬סיפקה את‬
‫הסקרנים‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אחרי כמה מקרים כאלהיהיינו יותר ערים ונהגנו ביתר זהירות‪.‬‬
‫בגורקי‪,‬התידדנו עם ‪.‬משפחות‪ .‬יהודיות אחדות‪ .‬המבוגרים׳ שנולדו •עוד לפני‬
‫מלחמת‪ :‬העולם‪ .‬הראשונה וקבלו חנוך יהודי; שוחחו אתנו‪:‬ארוכות על בעיות‬
‫היהדות‪ ,‬על הציונות‪ ,‬על ארץ ישראל‪• ,‬המטירו עלינו שאלות עד אין סוף על הנעשה‬
‫שם‪ .‬גם על אנשים טובים אלו השפיעה התעמולה הסובייטית וחוסר אינפורמציה‬
‫אוביקטיבית‪ .‬במשך עשרות שנים‪,‬־ אבל׳ בלבם נשארו יהודים טובים וציונים‪ .‬ה‪6‬‬
‫שמחו‪,‬לכל פגישה‪ .‬אתנו והשיחות נמשכו יתמיד עד לשעות הלילה‪ .‬לעומת זאת‬
‫ילדיהם‪ •,‬בשבילם‪ .‬כל הבעיה‪.‬היהודית היתד‪ .‬מושג מופשט‪, .‬הנוער הזה היווה חומר‬
‫מצויין לעבודה חנוכןת‪ ,‬הם האזינו׳ הבינו׳ קלטו׳יאבל לא ניתן להשיג משהו ממשי‬
‫במשך בקורינו הנדירים ובזמן קצר‪.‬‬
‫‪ г‬התארחנו‪,,‬במשפחה אחת בראש השגה ובחג הפסח‪ .‬ראש המשפחה )אמנע‬
‫מלציין‪ :‬את •שמו( ך‪.‬יד‪ .‬טיפוס אופייני‪• ,‬ליהודי מאמין במציאות הסובייטית אשד‬
‫מתוך שברון‪ .‬לב וויתר על כמה דברים‪ ,‬כדי לפרנס את משפחתו‪ .‬הוא‪ ,‬עבד בשבת‪,‬‬
‫התהלך בגילוייראש‪ ,‬אבל התפלל בכל יום ובחגים היו מתפללים בבית פרטי שהפך‬
‫לבית כנסת‪ .‬בערב ראש השנה ובליל הסדר היו מכינים ארוחה חגיגית ואנו היינו‬
‫מאושרים‪ ,‬לשבת יחד עם המשפחה הנפלאה הזאת‪ ,‬אחרי‪.‬שלמעלה משנתיים ניתקנו‬
‫מסביבה יהודית‪.‬‬
‫בזמן שהייתי בגדוד המלואים • שמרתי על חליפת מכתבים ־קבועה עם הרבה‬
‫מחברינו‪ .‬מזמן לזמן‪ .‬היתה אמי מעבירה לי מכתבים מהארץ )משה קול(‪ .‬כל זה‬
‫עורר‪.‬חשד באנשי הסמרש )ק‪.‬ג‪.‬ב‪:.(.‬הוזמנתי לשם פעמיים‪ ,‬נחקרתי׳ אבל׳ כפי שכבר‬
‫ציינתי‪ ,‬הצלחתי להיחלץ‪ .‬חברינו מ״הרצליד‪.‬״ נמצאו בכל רחבי ברית המועצות‪:‬‬
‫באזור׳־קירוב׳ בערים איבגובו‪ ,‬גורקי‪ ,‬אגגלס‪ ,‬באסיה התיכונית‪ ,‬בקירגיזיה‪ ,‬בסיביר‪,‬‬
‫באורל‪ .‬מכתביהם העידו כי‪.‬איתנה אמונתם במטרותיה של הציונות וכי המלחמה‬
‫והתעמולה הסובייטית לא ערערו אמונה זאת‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫— ‪.‬ביוני ‪ 1944‬הוקמה‪ ,‬מחיילי גדוד המלואים׳ עוד דיביזיה לטבית אחת‪ .‬מרבית‬
‫חייליה היו כבר רוסים‪ .‬עם הדיביזיה הזאת יצאתי לחזית והשתתפתי בקרבות‬
‫נגד הנאצים על אדמת לטביה‪ .‬משנכנסנו לעיירות הראשונות של לטביה התחלתי‬
‫לחפש יהודים — קבלתי תשובה חד משמעית‪ :‬את• כל היהודים השמידו ב־‪.1941‬‬
‫רק‪ .‬אד הצטיירה‪ .‬לפנינו התמונה הנוראה של השמדת יהדות לטביה‪ .‬ועשו זאת‬
‫הלטבים בעצמם‪ ,‬ב מ ו ידיהם‪ ,‬בהשראת הגרמנים‪ .‬שלחתי מכתב לרזקנה‬
‫לשכננו הלטבי ובקשתי להודיע לו על גורלם של קרובי ‪-‬־• לא קבלתי תשובה‪,‬‬
‫)‪.(Antshnpan‬‬
‫נתברר שכולם נרצחו לא רחוק מביתנו‪ ,‬בהרי אנצופן‬
‫‪ ..‬בקרב התקפה ב־‪ .18‬אוגוסט ‪ 1944‬נפצעתי קשה בראשי‪.‬וביום זה חרב עלי‬
‫עולמי‪ .‬הימצאות במשך ‪ 25‬חודשים בבית חולים‪ ,‬נתוחים •עד אין סוף ותהליך‬
‫ךפוי איטי ואחרי כן — חיי‪.‬נכה במכאובים ויסורים גופניים ורוחניים — חיים‪.‬של‬
‫אי יכולת לפעול ולעבוד כראוי‪ ,‬טיפול רפואי מתמיד בבתי חולים ובבית‪....‬‬
‫‪ :‬הקשר עם הארץ באמצעות מכתבים נמשך עד ‪ .1947‬בסוף ‪ 1946‬בקש משה קול‬
‫במכתבו אלי לעזור לחברנו י‪ .‬גלויברמן )גלבוע( שנמצא אז במאסר אי שם באסיה‬
‫התיכונית‪ ,‬אספתי מצרכי מזה ושלחתי שתי חבילות לפי הכתובת שמצאתי בתקווה‬
‫שאולי‪,‬לפחות יאחת מהן תגיע וכעבור שבועיים הוזמנתי‪ .‬ל־ק‪.‬ג‪.‬ב‪ .‬ונחקרתי‪ .‬הם•‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪204‬‬
‫‪> K n r‬‬
‫ידעו ממי אני מקבל את המכתבים וכמובן גם מיהו האיש‪ ,‬אליו שלחתי את‬
‫החבילות‪ :‬הזכירו גם את פעילותי מלפני המלחמה וחליפת המכתבים בזמן המלחמה‪.‬‬
‫הודיעו בגלוי ״אל תכתוב לארץ ואל תשלח לשוא — כי תשובה לא תקבל —‬
‫והדבר לטובתך הוא״‪.‬‬
‫חלק קטן בלבד מבין חברינו הצליחו לברוח ביוני ‪ 1941‬מלטביה לפגי כיבושה‬
‫על ידי הנאצים‪ .‬מרבית חברינו נשארו והושמדו עם שאר אחינו היהודים בגיטאות‬
‫לטביה ובמחנות ההשמדה בגרמניה‪ .‬רק אחדים מחברי ״הרצליה״ נשארו בחיים‬
‫אחרי השואה‪ .‬הם חיים עכשיו בארץ‪.‬‬
‫אחרי שחרורה של ריגה ובמיוחד לאחר שנסתיימה המלחמה חזרו רוב חברינו‬
‫שהיו בברית המועצות ללטביה‪ .‬רבים לא חזרו כי גפלו במלחמה האכזרית גגד‬
‫הנאצים‪ ,‬בשורות הצבא האדום או שמתו‪ .‬ממחלות ברחבי ברית המועצות‪ .‬וגורלם‬
‫של רבים אחרים מחברינו לא ידוע עד היום הזה‪.‬‬
‫כבר בשבוע הראשון של המלחמה נותק על ידי הנאצים אזור קורלנדיה‬
‫‪ 1 a n d e‬ה א ז ו ר המערבי של לטביה ורק מעטים הצליחו להמלט‪ .‬בהגנת‬
‫העיר ליאפיה השתתפו גם חברינו ובקרב הנואש נפל חברנו אריה צנימד‪.‬‬
‫אין בידינו מספר מדוייק של חברינו שלחמו עם הנאצים בצבא האדום‪ .‬הנה‬
‫רשימה חלקית של חברי ״הרצליה״ שנפלו במלחמה בשורות הצבא האדום‪:‬‬
‫שנידר ק ל ת וקובנטור אליהו מקבוץ ההכשרה‪ :‬שרוםטר אברהם‪ .‬אנשלביץ שמעון‪,‬‬
‫קובנמור יעקב׳ לוין נחום‪ ,‬גורביץ צבי‪ ,‬גרבר שמואל‪ ,‬תגר חיים׳ פלינר חיים‪,‬‬
‫דרידזה דוד — כולם מרזקנה‪.‬‬
‫אחד מחברינו הצליח לעזוב את ברית המועצות עם הארמיה הפולנית של‬
‫גנרל אנדרס ולעלות לארץ ישראל‪ .‬מזכיר קבוץ ההכשרה בשנות ‪ 1940—1939‬דוד‬
‫קרומהולץ נאסר ב־‪ 1945‬ועל פעילות ציונית נדון לשמונה שנות מאסר‪ .‬אותן‬
‫ריצה בקרלנדה שבאסיה התיכוגית‪ ,‬ושוחרר בסוף ‪) 1953‬גר ‪.‬עתה בבאר שבע(‪.‬‬
‫אחת מחברות הקבוץ עלתה ארצה ב־‪ 1945‬במצבע ״הבריחה״ )גרה עתה בחולון{‬
‫בשנים האחרונות היו רבים מבין חניכי התנועה ־פעילים בריגה והצטיינו במאבקם‬
‫לחופש עליה ליהודי ברית המועצות‪ .‬הם השתתפו בחוגים ללמוד עברית ובהוראתה‬
‫ונטלו חלק פעיל בתעמולה הציוגית‪ .‬רובם כבר עלו לארץ‪.‬‬
‫הסתדרות ״הנוער הציוני״ — ״הרצליה״ היתד‪ .‬קיימת במשד זמן קצר‪ ,‬סה״כ‬
‫כעשר שנים‪ ,‬ופעילותה הופסקה בעצם תהליך התפתחותה וחיזוקה‪ .‬אולם יצויין‬
‫שמאות מחניכי התנועה נמצאים כיום בארץ‪ ,‬בקבוץ׳ בחקלאות׳ בצבא ובכל ענפי‬
‫המשק הישראלי‪.‬‬
‫‪205‬‬
‫אהרון מעין )קוולר(‬
‫זכרונות על ״הנוער הציוני״ בלבוב‬
‫ב ב ו א י ל ס ק ו ר א ת ת ו ל ד ו ת הקן ב ל ב ו ב א ח ר י ת ק ו פ ה ש ל ‪ .‬כ ־ ‪ 5 0‬ש נ ה ע ל י ל ה ז כ י ר‬
‫ש ה ר ב ה מאורעות ניטשטשו ושמות נשכחו‪ ,‬א ב ל ב כ ל זאת ר ב י ם הזכרונות מ ת ק ו פ ת‬
‫ה ז ו ה ר ש ל נעורינו‪ ,‬שהשאירה ר ש מ י ם ח ז ק י ם ‪ ,‬א ש ר עד היום הזה מהווים בסיס‪.‬‬
‫א י ת ן לעיצוב ד מ ו ת ו של ד ו ר ש ל ם ‪ .‬ר ב י ם מ ח ב ר י ה ת נ ו ע ה ש ע ל ו א ר צ ה מהווים ע ד‬
‫ה י ו ם קבוצה מ ל ו כ ד ת ‪ ,‬ש ה מ ש ו ת ף ל ה ם הוא ה ע ב ר ה מ פ ו א ר ש ל פ ע י ל ו ת ת נ ו ע ת י ת ב ג ו ל ה ‪,‬‬
‫למרבה‬
‫הצער כל הדור שהגיע מאוחר יותר לפעילות הושמד בשואה‬
‫וכך‬
‫נותקה השרשרת‪.‬‬
‫את‬
‫יהודיים‬
‫תחילתה ש ל התנועה צריך לחפש‬
‫בהתארגנותן של קבוצות סטודנטים‬
‫ב ק ו ר פ ר צ י ו ת ציוניות — כ ד ו ג מ ת ב ו ר ש נ ש פ ט ב ג ר מ נ י ה ו ב א ו ס ט ר י ה א ש ר‬
‫פ ר ט לצביונן ה צ י ו נ י — דפוסיהן היו חיקוי של אגודות הסטודנטים שכללו טקסים‪,‬‬
‫קרבות חרבות וכר‪.‬‬
‫כ ד י ל ה ב ט י ח ע ת ו ד ה ל ק ו ר פ ר צ י ו ת )אמונה‪ ,‬חשמונאים‪ ,‬מ כ ב י ה ‪ ,‬ב ל פ ו ר י ה ועוד(‬
‫א ו ר ג נ ו גם ת ל מ י ד י ג י מ נ ס י ו ת וזה ה ו ס י ף ת ו כ ן לחיי ח ב ר ה ו ה ת ר ב ו ת ש ל ה ם ‪.‬‬
‫ב א ו ת ה ת ק ו פ ה — ש נ ת ‪,28‬‬
‫‪ — 1927‬ש ל ט ה ב ר ח ו ב ‪ .‬ה י ה ו ד י ת נ ו ע ת ״ ה ש ו מ ר‬
‫ה צ ע י ר ״ — ש ק י ב ל ה צביון ש מ א ל נ י ק י צ ו נ י — ו ב ק ר ב ה נ ו ע ר ה ת ח י ל ה ת ס י ס ה ‪ ,‬כ נ ג ד‬
‫קיצוניות‬
‫והתרחקות מערכי‬
‫הציונות‬
‫—‬
‫ובהשפעתם של‬
‫מנהיגי‬
‫נוער‬
‫אחדים‬
‫התחילה התארגנות הנוער בדפוסים חדשים‪.‬‬
‫א ח ד ה ב ו ל ט י ם ב מ נ ה י ג י ם ה י ה ל ו נ ק ש ט ו ל צ נ ב ר ג ) ד ״ ר ל י א ו פ ו ל ד ש‪ ,(.‬ש ה ש ת ת ף‬
‫ב כ י נ ו ס עולמי ש ל ה נ ו ע ר ה י ה ו ד י ב ד נ צ י ג ו ה ת ח י ל ל ה ט י ף נ ג ד ה ר י ק נ ו ת ש ל צ ו ר ת‬
‫הקורפרציות‬
‫מ ח ד וגגד‬
‫הכיוון‬
‫השמאלני‬
‫של‬
‫״השומר הצעיר״‬
‫—‬
‫ובהשפעתו‬
‫ה ת א ח ד ו ה ק ו ר פ ר צ י ו ת ש ל ת ל מ י ד י ג י מ נ ס י ה ב א י ר ג ו ן גג ב ש ם ‪,‬״הגוער העברי" ו כ מ ק ו ם‬
‫ל ה ת כ נ ס ו ת ש י מ ש ב י ת ה ס פ ר ״ ת ר ב ו ת ״ ב ר ח ו ב זה־זבריובניון‪.‬‬
‫ה י ה זה ב ש נ ת ‪ — 1928‬א ז ה ת ח י ל ה פ ע ו ל ה א י ר ג ו נ י ת מ א ו מ צ ת ‪ .‬ל ע ב ו ד ה נ ר ת מ ו‬
‫מ מ י ט ב ה נ ו ע ר ה ל ו מ ד — ו ב י ן ה ב ו ל ט י ם ב י נ י ה ם ‪ :‬י ש ר א ל סום‪ ,‬א ד ק זיינוולס‪ ,‬ק ו ב ה ׳‬
‫‪206‬‬
‫ד ו ד צ י מ נ ד ‪ ,‬ל ו ל ק סיגל‪ ,‬פ י ק ו ל ר נ ד )גדעון למדן( יוזק‪ .‬ש ט ר ו ב ל )שתל(‪,‬‬
‫פרופסט‪,‬‬
‫יוזק מ צ ג ר ‪ ,‬נ ו ל ד ק נכט‪ ,‬י נ ק שטיגליץ‪ ,‬הוניו פ ו ד ר ‪.‬‬
‫המקום‬
‫וכעבור‬
‫ב ב י ת ה ס פ ר ״ ת ר ב ו ת ״ היה כ ב ר צ ר מ ד י ו ש כ ר נ ו מ ו ע ד ו ן ב ב כ ר השוק‬
‫חודשים‬
‫אחדים‬
‫נרכש‬
‫המועדון‬
‫ברחוב‬
‫ינובסקה‬
‫‪55‬‬
‫שבקצה‬
‫העיר‪.‬‬
‫ב א ו ת ו ב י ת ב ח צ ר ה י ה ג ם קן של ה ש ו מ ר ה צ ע י ר — ומאז ה ת ח י ל ה ה ה ת ח ר ו ת ‪ .‬ב י נ י נ ו‬
‫ל ב ה נ ו ע ר ‪ :‬א פ ש ר ל ה ג י ד ש ש כ נ ו ת ו ש ל קן ה ש ו מ ר ־ ה צ ע י ר ה ש פ י ע ה ע ל‬
‫לרכישת‬
‫י צ י ר ת ד פ ו ס י חיים שלנו‪ ,‬ב ר א ש ו ב ר א ש ו נ ה ב ל ב ו ש ‪ ,‬ב ה ת נ ה ג ו ת ו ב ש א י פ ה ל ה ג ש מ ה‬
‫ולחלוציות‪.‬‬
‫הקן ה מ ר ו ח ק מ מ ר כ ז ה ע י ר מ ר ח ק ה ל י כ ה ש ל ‪ 30—40‬ד ק ו ת )וכולם ה ל כ ו ב ר ג ל‬
‫למרות‬
‫ש ה י ת ה ח ש מ ל י ת ( היווה מ ו ק ד מ ש י כ ה ל פ ע י ל ו ת ע נ פ ה ‪ .‬ה ת א ר ג נ ו גדודים‪,‬‬
‫קבוצות‪ ,‬קורסים‬
‫פלוגות‪,‬‬
‫ל ע ב ר י ת ‪ ,‬חוגים ו כ ר ‪.‬‬
‫ב ר א ש הקן ע מ ד ו ‪ :‬ד ו ד צימנד‪,‬‬
‫י ש ר א ל ס ו ם ‪ ,‬יוזק מצגר‪ ,‬זיגו י מ פ ל ואנוכי‪.‬‬
‫ה מ כ ר ע ת היתד‪ ,‬ל ג ד ו ד א׳ ש ב ר א ש ו ע מ ד ל ו נ ק ש ט ו ל צ נ ב ר ג ו מ ס פ ר‬
‫ההשפעה‬
‫ש מ ו ת ש ל ח ב ר י ם ש נ ח ר ט ו ב ז כ ר ו נ י ה ם ‪ :‬י צ ח ק ‪ .‬ג ו ל ד ש ט י ץ )ח״כ י צ ח ק גולן(‪ ,‬יולק‬
‫ג ו ט ל י ב ‪ ,‬י ה ו ש ע ש פ י ר א ‪ ,‬א ד ק הרץ‪ ,‬ג ו ל ד ה גלזר‪ ,‬ר ג י נ ה מ י ל ר ‪ ,‬ג נ ה ורוז׳קד‪ ,‬וורנר‪,‬‬
‫מ ט ם ו ו ד נ ר ‪ ,‬ה ל ה וורם‪ ,‬ם מ ה דים‪ ,‬ב ו מ ה מ ר ג ל י ת ‪ -‬ל ו ס י ה ב ר ג ר ‪ ,‬ק ל י מ ה ‪ ,‬מ ת י ה וגורה‬
‫גראוברד‪ ,‬הלה לכוביץ ויאנק ת י ס ‪.‬‬
‫ה ש פ ע ה ג ד ו ל ה על ד ר ך ה ת פ ת ח ו ת ו של הקן היתד‪ ,‬ה ע ו ב ד ה ש ב ל ב ו ב ה י ה מ ק ו ם‬
‫מושבה‬
‫ש ל ההנהגה הראשית שבראשה עמד יצחק שטייגר‪ ,‬שאישיותו הדיגמית‬
‫נ ת נ ה ת ג ו פ ה ג ד ו ל ה ל ג י ד ו ל הקן הראשון והגדול ב ס נ י פ י ה ת נ ו ע ה ‪.‬‬
‫מ ק ן ל ב ו ב ג ם יצאו ה ח ל ו צ י ם ה ר א ש ו נ י ם ש ל ה ת נ ו ע ה ש ע ל ו ל א ר ץ ‪ :‬פ י ק ו ל ר נ ד ‪,‬‬
‫ל ו ל ק ס י ג ל ‪ ,‬א ש ר פ פ ר ‪ ,‬מ ט ס וורנר‪ .‬ו כ ש ה ת ח י ל ה י צ י א ה ל פ ל ו ג ו ת ה כ ש ר ה היו א ל ה‬
‫א נ ש י קן ל ב ו ב שהיו מ י ו צ ג י ם ב ר ו ב נ ק ו ד ו ת ה ה כ ש ר ה — כ ג ת ה ר ו ס י ם י צ ה ‪ ,‬החווה‬
‫ב ב י ס ט ר ה ‪ ,‬ק ר י ו ב י צ ה ‪ ,‬ם ט נ י ס ל ב ו ב ועוד‪.‬‬
‫מ ד ר י כ י ה ק ן ג ם היוו א ת ה ג ר ע י ן ה ר צ י נ י ב מ ו ש ב ת ה מ נ ה ל י ם ש ל ה ת נ ו ע ה ‪ ,‬ל א ח ר‬
‫שהתאחדד‪.‬‬
‫על‬
‫יד‬
‫ע ם התנועה שבמערב גליציה )אחרי הפילוג מ״עקיבא״( בבוסטריקה‬
‫זקופנה‬
‫‪Zakopane‬‬
‫בשנת‬
‫‪ ,1930‬ש ם‬
‫בלטו אנשי‬
‫לבוב‬
‫י ש ר א ל לוב‪,‬‬
‫דוד צימנד ואחרים‪.‬‬
‫המועדת‬
‫וכעבור‬
‫ב י נ ו ב ם ק ה ‪ 55‬נ ע ש ה צ ר ואז ע ב ר ה ק ן ל מ ו ע ד ת ב ר ח ׳ ק ו ל ו נ ט י ה ‪5‬‬
‫שנתיים‬
‫באה תגופה‬
‫גדולה הודות‬
‫לפעולות‬
‫כספיות‬
‫מוצלחות )בראש‬
‫ו ר א ש ו נ ה מ ב צ ע י ם א ח ד י ם ש ל יום ה פ ר ח ( ו א ר ג ת פ ם ר ו נ ט ) ש ב ר א ש ו ע מ ד ד ״ ר א מ י ל‬
‫זומרשטיין(‪.‬‬
‫ה צ ל ח נ ו ל ש כ ו ר מ ו ע ד ת ר ח ב ידיים ב ר ח ׳ ג ר ו ד ו ז י צ ק י ך ש ש כ ן ב ק ו מ ה‬
‫ב׳ ש ל ה ב נ י ן ‪ ,‬א ש ר ב ק ו מ ת ו ה ר א ש ו נ ה ה י ה ב י ת מ ר ק ח ת ‪.‬‬
‫קם דור צעיר של פעילים — ראשי פלוגות וקבוצות‪ ,‬ואזכיר אך כמה שמות‪:‬‬
‫ק ר י פ ל )קומבוש( מיצייק‪ ,‬בגלייםר‪ ,‬ש ל י ק ‪ ,‬נ ת נ א ל ט נ נ ב א ו ם ‪ ,‬ו י ל ק היילמן — כ ו ל ם‬
‫ע ל ו א ר צ ה כ ס ט ו ד ג ט י ם וראשי ק ב ו צ ו ת י ו ת ר צ ע י ר י ם — ק ו ב ה ו ד ו ל ק מ צ ג ר ‪ ,‬ד ו ל ק‬
‫ל ו פ ט ‪ ,‬ש מ ע ת ב ק ר מ ן ‪ ,‬ב נ ק פדווה‪ ,‬דזיוק א מ ד ה ‪ ,‬ל ו נ ק ו ו י ג ד ב ו ט ל ‪ ,‬לוםטיג‪ ,‬ב ו מ ק גלם‪,‬‬
‫פרידה‬
‫ט י ש מ י נ ו צ ר ‪ ,‬צ ל ק ג ר ו ב ר )ההומוריםט( ד מ ף ‪ ,‬פ נ י נ ה ס פ י ר ו מ א י ר ג ס נ ב א ו ר ‪.‬‬
‫באותה‬
‫תקופה התארגנו סניפים נוספים‬
‫בפרברי‬
‫ה ע י ר ‪ :‬זניסיניה )פרידקה‬
‫הוטרד״ א ל י ק י ם ( ז מ ר ס מ י נ ו ב )משה רום‪ ,‬י ה ו ש ע ויגר(‪ ,‬ג ר ו ד צ ק ה ) א ר ט ק ציזר‪ ,‬ס ל ק‬
‫שולברג(‪.‬‬
‫ק ן ה ת ק ו ה )אימק שלימפר(‪ .‬ב ת ק ו פ ת ה ש י א ה י ו ב ל ב ו ב ‪ 5‬ק נ י ם‬
‫ובהם‬
‫כ־‪ 1500—2000‬ב נ י נוער‪.‬‬
‫ב ה ת ח ר ו ת בין ת נ ו ע ו ת נ ו ע ר ב א י ס ו ף כ ס פ י ם ל ק ח ה ק י י מ ת ל י ש ר א ל ת פ ס ת מ י ד‬
‫״ ה נ ו ע ר ה צ י ו נ י ״ א ת ה מ ק ו ם ה ר א ש ת ו ה ש פ ע ת ו ב ק ר ב ה נ ו ע ר ה ל ו מ ד היתד‪ ,‬מ כ ר ע ת ‪.‬‬
‫‪207‬‬
‫מ ו ש ב ו ת הקיץ היוו כ ל ש נ ה א ת שיא ה פ ע י ל ו ת ה ח י נ ו כ י ת וכדאי ל ה ז כ י ר כ מ ה‬
‫מ ו ש ב ו ת ש ל ג ל י ל ל ב ו ב ש נ ח ר ט ו ב ז כ ר ו ן כ ל ה מ ש ת ת פ י ם ‪ ,‬כ ג ו ן ‪ :‬זקלה׳ ק ו ר ו ס ט ו ב ‪,‬‬
‫פ ו ר ו ה י או מ ו ש ב ו ת מ נ ה ל י ם — ב ל ו ד ו ו י ק ו ב ק ה ‪ ,‬ס י נ י ב ה ‪ ,‬נ ד ב ו ר נ ה ו ה א ח ר ו נ ה ל פ נ י‬
‫מלחמה בפיבניצנה‪.‬‬
‫פרח‬
‫הקן המרכז ב ר ח ׳ ג ר ו ד צ י ק י ך נ א ל ץ לעזוב א ת המועדון הנוח ) ה ר ק ו ד י ם ה פ ר י ע ו‬
‫ה מ ר ק ח ת ( ו ב א ו פ ן ז מ נ י ע ב ר ל מ ו ע ד ת צ ר כ ר ח ׳ ז מ ק נ י נ ט ה כ ד י כ ע ב ו ר זמן‬
‫לבית‬
‫קצר לנדוד שוב ל ב י ת נ פ ר ד ‪.‬בחצר ברח׳ זיגמונטובסקה — לא רחוק מהגימנסיה‬
‫היהודית‪.‬‬
‫ה מ ו ע ל ת ר ח ב הידיים והחצר ה ס מ ו כ ה נתנו אפשרות גדולה ל פ ע ו ל ו ת ת ר ב ו ת‬
‫נ ר ח ב ו ת ו ל ה ת ב ם ס ו ת הקן ו א ד ב א ה ה מ ל ח מ ה ה א כ ז ר י ת ש ש מ ה קץ ל ע ב ר ה מ פ ו א ר ‪ .‬ש ל‬
‫יצירה ופעולה ח י נ ו כ י ת ש ה ש א י ר ה א ת ר י ש ו מ ה ע ל פ נ י ד ו ר ש ל ם ש ל נ ו ע ר ‪.‬‬
‫עם‬
‫כ נ י ס ת ה ר ו ס י ם ב־‪1939‬‬
‫נ פ ס ק ו באופן ר ש מ י ה פ ע ו ל ו ת ש ל ‪5‬‬
‫הסניפים‪,‬‬
‫א ב ל ב מ ח ת ר ת ה ת כ נ ס ו ה ח ב ר י ם ב ב ת י ם פ ר ט י י ם וזכורה לי ע ד ה י ו ם מ ס י ב ת • ח נ ו כ ה‬
‫ב ה העזנו א פ י ל ו ל ש י ר ש י ר י הארץ‪ ,‬ע ל א ף ה ס כ נ ה ש ל ה ל ש נ ה ו מ א ס ר ‪ .‬ב מ ש ך כ ל‬
‫תקופת‬
‫הכיבוש‬
‫ה ר ו ס י ‪1939—41‬‬
‫נ פ ג ש ו ה ח ב ר ה ו ה פ ע ו ל ה כ ו ו נ ה ‪ .‬ל א פ י ק י ם •של‬
‫ק ש ר בין •החברים‪ ,‬ע ז ר ה כ ל כ ל י ת ‪ ,‬ס י ד ו ר מ ק ו מ ו ת עבודה‪ ,‬ו ב ח ל ק ה ג ם • ל ה ת א ר ג נ ו ת‬
‫•‬
‫לקראת עליה בדרכים לא דרכים‪.‬‬
‫• ‪.‬׳‬
‫‪.‬‬
‫כ נ י ס ת ה ג ר מ נ י ם ב־‪ 1941‬ו כ ל מ ה י ש א י ר ע א ח ״ כ ג ר מ ו ל ה ר ס ה מ פ ע ל ה מ פ ו א ר‬
‫הזה — ו ר ק ש ר י ד י ם י ח י ד י ם נ י צ ל ו מן השואה הניראה‪ .‬י‬
‫)ארכיון‬
‫‪208‬‬
‫־משו^ז? ‪(35/1088‬‬
‫המשתתפים‬
‫משה קול‪ ,‬שר התיירות; יו״ר המפלגה הליברלית העצמאית‪.‬‬
‫גדעון האוזנר‪ ,‬שר בממשלה; יו״ר״יד ושם״‪ ,‬היה התובע הכללי במשפט‬
‫אייכמן‪.‬‬
‫בנו כהן‪ ,‬ממנהיגי התנועה הציונית בגרמניה‪ ,‬ח״כ לשעבר; ממייסדי‬
‫״עליה חדשה״ והמפלגה הפרוגרסיבית‪ ,‬מראשי ארגון עולי מרכז אירופה‪.‬‬
‫ד״ר יוסף קרמיש‪ ,‬חוקר השואה‪ ,‬חבר הנהלת ״יד ושם״; פירסם ספרים‬
‫רבים ומחקרים על תקופת השואה‪.‬‬
‫ד״ר אריה באומינגר‪ ,‬מפקח במשרד החנוך והתרבות; חוקר השואה‪,‬‬
‫פירסם ספרים בנושא השואה‪ ,‬מנכ״ל ״יד ושם״ בשנים ‪.1957—1955‬‬
‫ד״ר אריה מוסקט‪ ,‬מראשי התנועה בבלגיה‪ ,‬יו״ר הפדרציה הציונית‬
‫מ־‪ 1947‬עד לעלייתו ארצה ב־‪ .1950‬היה בשליחות המגבית בצרפת‬
‫ואלג׳יר‪ .‬כיום בירושלים‪.‬‬
‫פרופ‪ .‬אריה לוי‪ ,‬ראש החוג למדעי החינוך באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬היה‬
‫מפעילי המחתרת של תנועתנו בהונגריה‪ .‬מחנך ותיק‪ ,‬ממייסדי מוסד‬
‫ניצנים ומנהל בית ספרו ־‪ ,‬מנהל יחידת המחקר במשרד החינוך והתרבות‪.‬‬
‫שמואל מאירי‪ ,‬מחנך‪ ,‬חבר הנהלת ל״ע‪ ,‬עורך ״משואה״‪.‬‬
‫יעקב רוזנברג‪ ,‬מראשי הלוחמים בגיטאות בנדין וסוסנוביץ‪ .‬ולאחר מכף‬
‫בהונגריה‪ ,‬חבר הנהלת ״משואה״‪.‬‬
‫קלרה מעיין‪ ,‬מפעילות התנועה בפולין‪ ,‬מחנכת‪ ,‬חברה בהנהלת ל״ע‬
‫ויו״ר חוג הנשים של המפלגה‪.‬‬
‫קלמן המר‪ ,‬מפעילי המחתרת בקרקוב‪ ,‬חבר ״עקיבא״‪ ,‬מפולין עבר‬
‫להונגריה ושם המשיך בפעולות המחתרת‪ .‬כיום בת״א‪.‬‬
‫יי‪-‬־‪-‬־‬
‫י‬
‫י י <י י‬
‫שמעיה אבני‪ ,‬עתונאי‪ ,‬סופר‪ ,‬חבר מערכת ״תמורות״‪ ,‬מפעילי התנועה‬
‫ברומניה בעת השואה ולאחריה‪.‬‬
‫יהודה אורנשטייו‪» ,‬אידק׳ מנהיגה של תנועת ״עקיבא״‪ ,‬ממייסדי‬
‫בית יהושע‪.‬‬
‫בן ציון שרוסטר‪ ,‬מראשי התנועה בלטביה‪ ,‬לחם בשורות הצבא האדום‬
‫נגד הגרמנים‪ ,‬עלה ב־‪.1972‬‬
‫אהרון מעיין‪ ,‬מפעילי התנועה בלמברג‪ ,‬עלה עם תום המלחמה‪ ,‬כיום‬
‫בת״א‪.‬‬
‫‪209‬‬
C O N T E N T S
EDITORIAL
Won't They Learn the Lesson?
5
Moshe
•
Three Decades Since the End of World
War Second
Kol
9
Gideon
Hausner
19
Beno
Cohen
27
IN DAYS OF HOLOCAUST AND UPRISING
In the Nazi Clutches — German Jewry
During the Years 1932 — 1938
The
Double Fronted Struggle of the
Warsaw Ghetto
D r . J.
38
Karmish
48
Dr. A . Bauminger
Art in the Holocaust Epoch
Jewish Underground Groups at the Conquest
Dr. A . Muskat
of Algier
57
Letters From the Nazi Occupied Territories
Voices of Anguish
64
ON BATTLE FRONTS AND RESCUE FIELDS
The
Children's Home Commemorating
Aba Berdichev in Debrezen, Hungary
With The Jewish Brigade
. . .
Prof.
S.
Arie
Levi
. 73
90
Meiri
FEATS IN THE UNDERGROUND
In Hungary
Jaacov
129
Rosenberg
Movement Activity at the Outset of the War C l a r a M a a y a n
136
Forgery of Documents During the War
Kalman Hamer
141
Yehudah
149
DIARIES, MEMORIES AND REVIEWS
An
Introduction ta the Second Edition of
"Justina's Diary"
Ornstein
Rumania During the Last Months of the
Holocaust, and soon after
Sh. Avni -
Lights out to Darkness.,
A Diary of Wandering
Members
Kibbutz,
156
of the " A k i v a "
Vibna
182
BEFORE HE WAR AND AFTER
The
"Hertzlia" Movement in Liutania During
B e n - Z i o n Shruster
World War Ssecond
Aaron Maayan
Memories of "Hanoar-Hatzioni" in Lvov.
197
206
210
Editor: S. Meiri
Editorial Board Secretary: M . Virt
Massuah, Tel-Aviv; 48 King George St. Israel.
"Hamenorah" Publishing, Tel-Aviv.
All Rights Reserved.
"Namer" Press, Tel-Aviv, Israel.
M A S S U A H
A YEARBOOK ON T H E
HOLOCAUST AND H E R O I S M
No. 3, April,
1975