‫פרשת בשלח‬
‫אבינועם רוזנק‬
‫ֹאמרּו לֵאמֹ ר אָ ִׁשירָ ה לַה' כִׁ י גָאֹ ה גָָאה סּוס וְ רֹכְ ב ֹו ָרמָ ה בַ יָם‪( :‬ב) עָ זִׁ י וְ זִׁ ְמ ָרת‬
‫‪( .1‬א) ָאז י ִָׁשיר מֹ שֶׁ ה ּובְ נֵי י ְִׁשרָ אֵ ל אֶׁ ת הַ ִׁשירָ ה הַ זֹאת ַלה' ַוי ְ‬
‫יָּה וַ יְהִׁ י לִׁ י לִׁ ישּועָ ה זֶׁה אֵ לִׁ י וְ ַא ְנוֵהּו אֱֹלהֵ י ָאבִׁ י ַו ֲאר ְֹממֶׁ נְהּו‪( :‬ג) ה' אִׁ יש ִׁמלְ חָ מָ ה ה' ְשמ ֹו[‪ִׁ ]...‬מי כָמֹ כָה בָ אֵ לִׁ ם ה' ִׁמי כָמֹ כָה נֶׁאְ ָדר‬
‫בַ קֹ ֶׁדש נוֹרָ א תְ הִׁ ֹּלת עֹ שֵ ה פֶׁ לֶׁא[‪ ]...‬וַתִׁ קַ ח ִׁמ ְריָם הַ נְבִׁ יָאה אֲחוֹת ַא ֲהרֹן אֶׁ ת הַ תֹ ף בְ י ָָדּה וַתֵ צֶׁ אן ָ כָל הַ נ ִָׁשים ַאח ֲֶׁריהָ בְ תֻפִׁ ים ּובִׁ ְמחֹ ֹלת[‪]...‬‬
‫וַ יַסַ ע מֹ שֶׁ ה אֶׁ ת י ְִׁשרָ אֵ ל ִׁמיַם סּוף ַויֵצְ אּו אֶׁ ל מִׁ ְדבַ ר שּור ַויֵלְ כּו ְשֹלשֶׁ ת י ִָׁמים בַ מִׁ ְדבָ ר וְ ֹלא מָ צְ אּו מָ יִׁם[‪( ]...‬כד) וַיִׁ ֹּלנּו הָ עָ ם עַ ל מֹ שֶׁ ה‬
‫ּומ ְשפָ ט וְ שָ ם נִׁסָ הּו (כו) וַ יֹאמֶׁ ר‬
‫לֵאמֹ ר מַ ה נ ְִׁשתֶׁ ה‪( :‬כה) וַיִׁ צְ עַ ק אֶׁ ל ה' וַיוֹרֵ הּו ה' עֵ ץ ַוי ְַשלְֵך אֶׁ ל הַ מַ יִׁם וַיִׁ ְמתְ קּו הַ מָ יִׁם שָ ם שָ ם ל ֹו חֹ ק ִׁ‬
‫אִׁ ם שָ מוֹעַ תִׁ ְשמַ ע לְ קוֹל ה' אֱֹלהֶׁ יָך וְ הַ יָשָ ר בְ עֵ ינָיו תַ עֲשֶׁ ה וְ הַ ֲא ַזנְתָ לְ מִׁ צְ וֹתָ יו וְ שָ מַ ְרתָ כָל חֻקָ יו כָל הַ מַ ֲחלָה אֲשֶׁ ר שַ ְמתִׁ י בְ ִׁמצְ ַריִׁם ֹלא‬
‫אָ ִׁשים עָ לֶׁיָך כִׁ י ֲאנִׁי ה' רֹפְ אֶׁ ָך‪( .‬שמות פרק טו)‬
‫ֹאמרּו ֲאלֵהֶׁ ם בְ נֵי י ְִׁשרָ אֵ ל ִׁמי יִׁתֵ ן מּותֵ נּו בְ יַד ה' בְ אֶׁ רֶׁ ץ ִׁמצְ רַ יִׁם בְ ִׁשבְ תֵ נּו עַ ל סִׁ יר הַ בָ שָ ר בְ ָאכְ לֵנּו לֶׁחֶׁ ם ָלשֹבַ ע כִׁ י הוֹצֵ אתֶׁ ם אֹ תָ נּו אֶׁ ל‬
‫‪( .2‬ג) וַ י ְ‬
‫הַ מִׁ ְדבָ ר הַ זֶׁה לְ הָ ִׁמית אֶׁ ת כָל הַ קָ הָ ל הַ זֶׁה בָ רָ עָ ב[‪( ]...‬שמות פרק טז)‬
‫ֹאמרּו תְ נּו לָנּו מַ יִׁם וְ נ ְִׁשתֶׁ ה ַויֹאמֶׁ ר לָהֶׁ ם מֹ שֶׁ ה מַ ה תְ ִׁריבּון עִׁ מָ ִׁדי מַ ה תְ נַסּון אֶׁ ת ה'[‪( ]...‬ד) וַ יִׁ צְ עַ ק מֹ שֶׁ ה אֶׁ ל‬
‫‪( .3‬ב) וַ יָרֶׁ ב הָ עָ ם עִׁ ם מֹ שֶׁ ה ַוי ְ‬
‫ה' לֵאמֹ ר מָ ה אֶׁ עֱשֶׁ ה לָעָ ם הַ זֶׁה עוֹד ְמעַ ט ּוסְ קָ ֻלנִׁי‪( :‬שמות פרק יז)‬
‫ַאקשֶׁ ה אֶׁ ת‪-‬לֵב פַ ְרעה וְ הִׁ ְרבֵ יתִׁ י אֶׁ ת‪ -‬אתֹ תַ י וְ אֶׁ ת‪-‬מוֹפְ תַ י בְ אֶׁ רֶׁ ץ ִׁמצְ רָ יִׁם (שמות ז‪ ,‬ג) ַו ֶׁי ֱחזַק לֵב ַפ ְרעה וְ ֹלא שָ מַ ע ֲאלֵהֶׁ ם ַכאֲשֶׁ ר‬
‫‪ַ " .4‬ו ֲאנִׁי ְ‬
‫ִׁדבֶׁ ר ה' (שם‪ ,‬יג); " ַו ַיעֲשּו‪-‬כֵן חַ ְר ֻטמֵ י ִׁמצְ רַ יִׁם בְ לָטֵ יהֶׁ ם ַו ֶׁי ֱחזַק לֵב‪-‬פַ ְרעה וְ ֹלא‪-‬שָ מַ ע ֲאלֵהֶׁ ם ַכאֲשֶׁ ר ִׁדבֶׁ ר ה' (דם‪ ,‬שם‪ ,‬כג); "וַ ַי ְרא פַ ְרעה‬
‫יאמרּו הַ חַ ְר ֻט ִׁמם אֶׁ ל‪-‬פַ ְרעה אֶׁ צְ בַ ע‬
‫כִׁ י הָ יְתָ ה הָ ְר ָוחָ ה וְ הַ כְ בֵ ד אֶׁ ת‪-‬לִׁ ב ֹו וְ ֹלא שָ מַ ע ֲאלֵהֶׁ ם ַכאֲשֶׁ ר ִׁדבֶׁ ר ה'" (צפרדעים; שם‪ ,‬ח‪ ,‬יא); " ַו ְ‬
‫אֱֹלהקים הִׁ וא ַו ֶׁי ֱחזַק לֵב‪ַ -‬פ ְרעה וְ ֹלא‪ -‬שָ מַ ע ֲאלֵהֶׁ ם ַכאֲשֶׁ ר ִׁדבֶׁ ר ה'" (כינים; שם‪ ,‬טו); " ַויַכְ בֵ ד ַפ ְרעה אֶׁ ת‪-‬לִׁ ב ֹו גַם בַ פַ עַ ם הַ זאת וְ ֹלא‬
‫ִׁשלַח אֶׁ ת‪-‬הָ עָ ם" (ערוב‪ ,‬שם‪ ,‬כח); "וַיִׁ ְשלַח פַ ְרעה וְ הִׁ נֵה ֹלא‪-‬מֵ ת ִׁממִׁ ְקנֵה י ְִׁשרָ אֵ ל עַ ד‪-‬אֶׁ חָ ד וַיִׁ כְ בַ ד לֵב ַפ ְרעה וְ ֹלא ִׁש ַלח אֶׁ ת‪-‬הָ עָ ם"‬
‫(דבר; שם‪ ,‬ט‪ ,‬ז); " ַויְחַ זֵק ה' אֶׁ ת‪-‬לֵב פַ ְרעה וְ ֹלא שָ מַ ע ֲאלֵהֶׁ ם ַכאֲשֶׁ ר ִׁדבֶׁ ר ה' אֶׁ ל‪-‬משֶׁ ה" (שכין; שם יב); "וַיאמֶׁ ר ה' אֶׁ ל‪-‬משֶׁ ה בא‬
‫אֶׁ ל‪-‬פַ ְרעה כִׁ י‪ֲ -‬אנִׁי הִׁ כְ בַ ְדתִׁ י אֶׁ ת‪-‬לִׁ ב ֹו וְ אֶׁ ת‪-‬לֵב עֲבָ ָדיו לְ מַ עַ ן ִׁשתִׁ י אתֹ תַ י אֵ לֶׁה בְ ִׁק ְרב ֹו" (שם י‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪" .5‬ואחר כן אומר‪ ,‬כי אני מוצא יסורי הצדיקים בעולם הזה על שני דרכים‪ ,‬אחד מהם על חטאים מעטים‪ ,‬כאשר הקדמתי לבאר‪.‬‬
‫והשני התחלת רעה יביאה הבורא עליהם‪ ,‬כשידע מהם שהם סובלים אותה‪ ,‬ואחר כן יגמלם עליה טובה[‪ ]...‬התועלת בסבל‬
‫הצדיקים‪ ,‬כדי שידעו בני האדם‪ ,‬כי לא בחרם האלהים לחנם‪ .‬וכאשר ידעת מענין איוב וסבלו[‪ ]...‬ובזה תקון מפני שמביאו לסור‬
‫מחטאתיו‪ .‬וכאשר יהיה האדם נבחן ביסוריו‪ ,‬וישאל מאלהיו להודיעו למה הביאם עליו? נהג שלא להודיעו‪ .‬כאשר אמר משה‬
‫רבינו (במדבר י"א י"א) למה הרעות לעבדך? ולא באר לו‪ .‬ואמר איוב‪( ,‬איוב י' ב') הודיעני על מה תריבני? ולא באר לו‪ .‬ובזה‬
‫עוד תקון כדי שלא יהיה סבל הצדיק נקל אצל בני אדם‪ ,‬ויאמר לא סבל כי אם בעבור שידע כי גמולו יהיה גדול[‪(]...‬רס"ג‪ ,‬ספר‬
‫האמונות והדעות מאמר ה‪ ,‬פרק ג)‪.‬‬
‫‪' .6‬רשות לכל אדם נתונה‪ ,‬אם רצה להטות את עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו‪ .‬ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה‬
‫ולהיות רשע – הרשות בידו' (רמב"ם‪ ,‬הל' תשובה‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הלכה א)‪.‬‬
‫‪ .7‬הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה (משנה‪ ,‬אבות‪ ,‬ג‪ ,‬טו) [טו] זה המאמר כולל עניינים גדולים‬
‫מאד[‪ ]...‬כל מה שבעולם ידוע אצלו יתעלה והוא משיגו‪ ,‬והוא אומרו‪ :‬הכל צפוי‪ .‬אחר כך אמר‪ :‬ולא תחשוב שבהיותו יתעלה‬
‫יודע הפעולות‪ ,‬יתחייב ההכרח‪ ,‬ושיהיה האדם כפוי על פעולה מן הפעולות‪ .‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא כל אדם בוחר במה שיעשהו‪,‬‬
‫והוא אומרו‪ :‬והרשות נתונה‪ ,‬רצונו לומר‪ :‬רשות כל אדם נתונה לו (רמב"ם‪ ,‬פירוש המשנה‪ ,‬אבות‪ ,‬ג‪ ,‬טו)‬
‫‪' .8‬אי אפשר שיוולד האדם מתחילת עניינו בטבע בעל מעלה‪ ,‬ולא בעל חיסרון‪ ,‬כמו שאי אפשר שיוולד האדם בטבע בעל מלאכה‬
‫מן המלאכות‪ .‬אבל אפשר לאדם שיוולד בטבע מוכן למעלה או לחיסרון‪ ,‬בהיות פעולת האחת מהן יותר קלה עליו מפעולה‬
‫האחרת‪( '.‬רמב"ם שמונה פרקים‪ ,‬פרק שמיני]‪' ;.‬אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני‬
‫ישראל‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע‪ .‬אין הדבר כן‪ .‬אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק‬
‫כמשה רבינו או רשע כירבעם‪ ,‬או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות‪ .‬ואין לו מי שיכפהו ולא‬
‫גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים‪ ,‬אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה‪( '.‬שם הלכה ב); 'אילו היה‬
‫האדם אנוס במעשיו‪ ,‬היו בטלות מצוות עשה ולא תעשה שבתורה‪ .‬והיה הכל הבל וריק‪ ,‬לאחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה‪.‬‬
‫וכן היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך והתלמדות כל אומנות‪ .‬והיה כל זה לבטלה‪ ,‬לאחר שאי אפשר לאדם‪ ,‬מפני גורם חיצוני‪,‬‬
‫לדעת הסוברים כך‪ ,‬שלא יעשה מעשה פלוני ושלא ידע חכמה פלונית ושלא יהיה לו אופי אלמוני‪ .‬והיו גם בטלות ההכנות כולן‬
‫עד סופן‪ :‬כבניית הבית‪ ,‬וקניית המזון‪ ,‬וברוח בעת הפחד וכיוצא בזה‪ .‬כי אשר נגזר שיהיה‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה' (הרמב"ם‪,‬‬
‫שמונה פרקים‪ ,‬ח)‬
‫‪ .9‬והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג עניינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם‪ ,‬כי‬
‫יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא[‪ ]...‬הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים[‪ ]...‬ויתרפא‬
‫ברצון ה' ‪ .‬אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעיים[‪( ]...‬רמב"ן‪ ,‬ויקרא‪ ,‬כו יא)‬
‫‪" .11‬ודע כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים‪ ,‬אבל הבינוניים כדרך מנהגו של עולם יעשה‬
‫בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם" (רמב"ן‪ ,‬דברים יא יג; איוב לו ז)‬
‫‪" .11‬בענין ההשגחה‪ :‬היסוד העשירי –שהוא יתעלה יודע מעשי בני האדם‪ ,‬ואינו מזניחם‪ .‬ולא כדעת מי שאמר‪' :‬עזב ה' את‬
‫הארץ'‪ .‬אלא כמו שאמר‪' :‬גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם' (שילת‪ ,‬הקדמות הרמב"ם‬
‫למשנה‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ' קמה)‬
‫‪" .12‬שם הידיעה יאמר בשם יתברך בקודם ובזולתו באיחור[‪ ]...‬לא יהיה החלוף בין ידיעת השם יתברך לידיעתנו‪ ,‬אלא שידיעת‬
‫השם יתברך היא יותר לצד השלמות מידיעתנו‪ ,‬כי זהו עניין השמות הנקראים בקודם ובאיחור (מלחמות ה'‪ ,‬עמ' ‪)114‬‬
‫‪" .13‬מה שידע השם יתעלה מהפעולות אשר בזה העולם השפל הוא דבר זולת מה שיעשוהו האנשים‪ ,‬וזה שהוא ידע מעשה‬
‫האנשים הראויים לפי מה שהוכן להם מיום הבראם מפאת הגרמים השמימיים אשר שם השם יתעלה אותם משגיחים השגחה‬
‫כללית באישי המין האנושי‪ ,‬והנה הבחירה האנושית מושלת על זה הסידור המסודר בפעולותיהם מפאת הגרמים השמימיים‪,‬‬
‫ולזה יתכן שיהיה מה שיעשוהו האנשים זולת מה שידע ה' מסדור פעולותיהם" (התועלת השישה עשר בדעות‪ ,‬בתוך‪ :‬ביאור‬
‫הרלב"ג על התורה‪ ,‬בראשית‪ ,‬מהדורת ב‪ ,‬ברנר וא פרידמן‪ ,‬מעלה אדומים‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪)494-491‬‬
‫‪" .14‬שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח בארץ‪ ,‬הוא בגזירת השם‪-‬יתברך‪ ,‬שגזר להיות שם עם הקצוות לכאן ולכאן" (פנחס‬
‫שפירא מקוריץ‪ ,‬באר לישרים‪ ,‬בני ברק תשמ"ח‪ ,‬אות לח)‪.‬‬
‫‪ .15‬יפיג לבם מלהאמין השגחה פרטית כזו‪ .‬שאין שום עשב יבש ונעקר‪ ,‬ואין שום אבן נזרק כי אם בזמן ובמקום הראוי[‪ ]...‬ואין‬
‫שום תנועה גדולה וקטנה מן הצמצום הראשון עד שפל המדרגות שבארץ ותחת לארץ הכל מאתו יתברך" (מנחם מנדל‬
‫מוויטבסק‪ ,‬פרי הארץ‪ ,‬רוסיה תש"מ‪ ,‬פרשת בא)‬
‫‪" .16‬הפילוסופיא הייתה מעולם נוטה להכרתה של ההשגחה הכללית‪ ,‬והיא רחוקה ביסודה מנטייה אל ההכרה של ההשגחה‬
‫הפרטית‪ ,‬שבה מתגדרת בייחוד הדת‪ .‬אבל בשרשם של דברים מתרכזות הנטיות הללו‪ ,‬הנראות מתנגדות זו לזו‪ ,‬למרכז אחד‪.‬‬
‫ההשקפה החודרת תדין‪ ,‬שכל עיקר המושג של הפרטיות אין לו מעמד אמיתי מצד עצמו‪ .‬האמת העליונה היא מתארת לנו את‬
‫הכלל‪ ,‬בחטיבה אחת‪ ,‬כל מה שנראה לנו פרטי‪ ,‬איננו באמת כי אם הופעה אחת מהכלל המאוחד‪ .‬וזה הוא דבר ברור‪ ,‬שההשגחה‬
‫האלהית מתקשרת היא עם האמת העליונה‪ ,‬וביסודה אין לנו כלל מושג של פרטיות[‪ ]...‬הצד החלוש שהתערב בהסברתה של‬
‫הפילוסופיא ביחושה אל תיאור ההשגחה‪ ,‬הוא רק מה שחשבה‪ ,‬שבמקום שהיא מדברת מהשגחה כללית‪ ,‬יש מקום לפרטים‬
‫במציאות‪ ,‬אלא שהם יוצאים מחוץ לשטתה של ההשגחה‪ .‬וזהו דבר בדוי ומוכחש מעיקר היסוד של עומק הטהרה הפילוסופית‪.‬‬
‫וזאת הנטייה בעומק אמתתה הייתה נטיתו של הרלב"ג‪ ,‬בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות‪ ,‬ומוצל הוא‬
‫אותו צדיק מעון‪ ,‬של סילוק השגחה מפרטים‪ .‬ההבנה של השגחה כללית וידיעה כללית שבפילוסופיה‪ ,‬כלפי מעלה‪ ,‬מיוסדה היא‬
‫על עומק הדעת‪ ,‬שעצמיות הפירוד לפרטים היא הכרה מוטעית‪ ,‬מצד הכהות שבהכרת הברואים‪ ,‬גם העליונים שבעליונים‪ .‬אבל‬
‫האמת הוא‪ ,‬שהמצוי כולו הוא כלל גדול‪ ,‬ואם כן כלפי מעלה‪ ,‬שמוארה שם האמת הבהירה‪ ,‬ההשגחה והידיעה היא באמת‬
‫כללית" (הרב קוק‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬ב‪ ,‬תקמט)‬
‫‪ .17‬לך דומיה תהילה ‪ -‬בכוחן של שלוש מלים צנועות אלו[‪ ]...‬גרם דוד המלך לתמורה מהפכנית בעולם הרוחני‪ ,‬האמנותי‪,‬‬
‫הפילוסופי והחווייתי‪-‬האקסיסטנציאלי לא רק ביהדות אלא בעולם כולו[‪ ]...‬שני אספקטים מנוגדים לעמידתו של האדם מול‬
‫הדממה‪ :‬האספקט החיובי של התפעלות והתרוממות מול הדומיה המפליאה של הקוסמוס – והאספקט השלישי של פניקה‬
‫והדרדרות פנימית מול הדומיה של הלילה ושל המות‪ .‬ההשלכות הפסיכולוגית‪ ,‬וכמובן התיאולוגיות לכך הן רבגוניות ומרתקות‪.‬‬
‫אך הן טרגיות ממש כשמדובר באדם העומד מול דומיה שמקורה לא בקוסמוס‪ ,‬לא ביום‪-‬ובלילה בחיים‪-‬ובמות‪ ,‬ולא בתופעות‬
‫ששורשן באדם עצמו‪ ,‬הדומיה האימננטית‪ ,‬אלא באדם העומד מול דומיה שמקורה היא באלהים‪ ,‬דומיה טרנסצנדנטית‪ ,‬או לפי‬
‫המליצה המקראית המפורסמת‪ :‬הֶׁ סתֶׁ ר הפנים האלהי[‪]...‬משורר התהלים מתפלל‪ ,‬מתחנן‪ ,‬שר‪ ,‬מהלל‪ ,‬מרנן‪ ,‬צועק ולוחש ומה‬
‫לא?[‪ ]...‬אלא ששערי השמים נשארים נעולים‪ .‬אין לך קול‪ ,‬אין לך קשב‪ ,‬אין לך מענה שיורד בספר תהלים מלמעלה למטה‪]...[ .‬‬
‫רוח הקודש יש בספר תהלים‪ ,‬אלא שרוח קודש זו היא אימננטית‪ .‬חסר לספר תהלים המשפט הצנוע והמרגיע‪" :‬ויאמר ה' אל‬
‫דוד…" התהלים הם בסודה של תפילה מול אלוהים המסתיר פניו והמסתיר דבריו‪ .‬הם בסוד תפילה המרחפת על פני התהום‬
‫שבין האלוהים והאדם‪ ,‬בין הבורא ובין הנברא‪ ,‬תהום שלכאורה לא ניתן להתגבר עליו ולגשר עליו[‪ ]...‬המרחק האין‪-‬סופי[‪]...‬‬
‫"אל תסתר פניך ממני" (תהלים כז‪ ,‬ב; קט‪ ,‬ג) "הסתרת פניך הייתי נבהל" (שם ל‪ ,‬ח)‪" ,‬ונמשלתי עם יֹרדי בור" (שם כח‪ ,‬א; קמג‪,‬‬
‫ז)[‪( ]...‬אנדרה נהר‪ ,‬לְ ָך דֻ מִׁ יָה תְ הִׁ לָה ראה אור לראשונה בכתב העת של האגודה לאמנות יהודית‪ -‬רימונים‪ -‬מס' ‪ 3‬תשמ"ח ‪.)1988‬‬
‫‪ .18‬על פני האדמה‪ ,‬הטבע מלא בשתיקות[‪ ]...‬הטבע דומה לשמורות גדולות של שקט[‪ ]...‬דממה אינה רק "היעדר של משהו אחר"‬
‫( ‪Bernard P. Dauenhauer, Silence: the Phenomenon and Its Ontological Significance (Bloomington: Indiana University Press, 1980), p.‬‬
‫‪ ]...[ .)vii.‬מבעד לרצון שלנו בשקט מצויה המשאלה להתחלה תרבותית ותפיסתית חדשה[‪ ]...‬היא יכולה לעמת אותנו עם‬
‫"ההתחלות המקוריות של כל הדברים" (‪ ]...[)Picard, op.cit., p. 22‬הדממה היא ראשונית‪ ,‬מביאה עמה נוכחות; כך היא מהווה קשר‬
‫למרחב המקור‪ .‬בטכנוספירה התעשייתית‪ ,‬המכוֹנה כמעט והצליחה למגר את הדממה[‪ ]...‬המודרניות מחרישת אזניים[‪]...‬‬
‫"התבונה נפתחת בדממה"‪ ,‬כתב הפילוסוף ז'אק–לוק‬
‫‪ ]...[.)Fordham University Press, 2007), p. 26.‬יחסה של הפילוסופיה כלפי השתיקה הוא בדרך כלל דכאני[‪ ]...‬סוקרטס שפט את‬
‫השתיקה כמרחב חסר‪-‬שחר[‪ ]...‬פסקל נחרד מ"דממת היקום" ( ‪Blaise Pascal, Pensees, edited by Phillipe Seller (Paris: Bordas, 1991),‬‬
‫‪ .)p. 256‬הגל חש שמה שלא ניתן לומר הוא פשוט לא אמת[‪ ]...‬לעומת זאת[‪ ]...‬קפקא חש שהדממה הייתה יכולה להיות אמצעי‬
‫שאין‪-‬לעמוד בפניו‪ ,‬יותר מהשירה ( ‪Franz Kafka, Parables, cited in George Steiner, Language and Silence (New York: Atheneum,‬‬
‫‪ ]...[)1967), p. 54‬ויטגנשטיין הבין שיש משהו שלא‪-‬ניתן לאמרו החדּור בכל דבר שניתן לאומרו‪ .‬זהו המובן של משפטו האחרון‬
‫והמפורסם במאמר הלוגי‪-‬פילוסופי‪" :‬על מה שאי‪-‬אפשר לדבר‪ ,‬עליו יש לשתוק" (‪Ludwig Wittgenstein, Tractatus Logico-‬‬
‫‪( )Philosophicus (London: Routledge, 1974), p. 89.‬ג'ון זרזאן‪ ,‬נא לשמור על השקט‪ ,‬תרגום‪ :‬יונתן לוי)‬
‫‪ .19‬הקדושה העליונה היא קדושת הדומיה‪ ,‬קדושת ההויה‪ ,‬כשהאדם מכיר את עצמו בטל בפנימיותו הפרטית‪ ,‬וחי חיים כלליים‪,‬‬
‫חיי כל[‪ ]...‬אם יפיל עצמו קדוש הדומיה לעבודה מצומצמת [=לעבודת השם]‪ ,‬לתפילה‪ ,‬לתורה‪ ,‬לצמצום מוסריות ודייקנות‬
‫פרטית‪ ,‬יסבול וידוכא‪ ,‬יחוש כי נשמה מליאה כל היקום לוחצים בצבתים‪ ,‬להסגירה במועקה מצומצמת של מידה (=של כמות)‪,‬‬
‫של התוית דרך מיוחד‪ ,‬בשעה שכל הדרכים יחד הינם לפניו פתוחים‪ ,‬כולם מלאים אור‪ ,‬כולם אוצרים חיים (הרב קוק‪ ,‬אוה"ק‪ ,‬א'‪,‬‬
‫רצח‪ ,‬ע"ט‪ ,‬טו‪-‬טז)‪.‬‬
‫ננסי ( ‪Jean-Luc Nancy, Listening, translated by Charlotte Mandell (New York:‬‬