פרק ד

‫כלאים פרק רביעי‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫כלאי כרם חמורים יותר מכלאי זרעים וירקות‪ ,‬ככתוב דברים כב' (ט) ֹלא ִתז ְַרע כַ ְר ְמָך כִ לְ ָאיִם פֶּ ן ִת ְק ַדׁש הַ ְמלֵָאה‬
‫ְַארבַע‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬אם פנוי ֶּעש ְִרים ו ְ‬
‫ּותבּוַאת הַ כָ ֶּרם‪( :‬א) ק ַָרחַת שטח ריק סביב ַהכ ֶֶּּרם‪ ,‬בֵּית ַ‬
‫הַ ז ֶַּרע אֲ ֶּׁשר ִתז ְָרע ְ‬
‫אַמֹות אפשר לזרוע ירק ‪ּ .‬ובֵּית ִהלֵּל אֹומ ְִרים‪ ,‬מספיק שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ .‬מְחֹול המסגרת מסביב ַהכ ֶֶּּרם צמוד לגדר ‪,‬‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬אם יש שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַא ָמה מותר לזרוע ‪ּ .‬ובֵּית ִהלֵּל אֹומ ְִרים‪ ,‬מספיק שְתֵּ ים ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ְ .‬ואֵּי‪-‬זֹו‬
‫בֵּית ַ‬
‫שח ַָרב ֵּמ ֶּא ְמצָעֹו‪ .‬אִם אֵּין שָם לשיטת בית הלל שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ֹ ,‬לא יָבִיא ז ֶַּרע ְלשָם‪ ,‬הָיּו‬
‫הִיא ק ַָרחַת ַהכ ֶֶּּרם?‪ .‬כ ֶֶּּרם ֶּ‬
‫ְזֹור ַע אֶּת הַמֹותָ ר‪(:‬ב) {ו}אֵּי‪-‬זֶּה{ו} (הּוא) מְחֹול‬
‫שָם שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ ,‬נֹותְ נִין לָּה עֲבֹודָ תָ ּה ארבע אמות משני צידיה ו ֵּ‬
‫ַהכ ֶֶּּרם‪ .‬השטח בֵּין כ ֶֶּּרם ַלגָדֵּ ר‪ .‬אִם אֵּין שָם שְתֵּ ים ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ֹ ,‬לא יָבִיא ז ֶַּרע ְלשָם‪ ,‬הָיּו שָם שְתֵּ ים ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪,‬‬
‫ְזֹור ַע אֶּת הַמֹותָ ר‪(:‬ג) ַרבִי י ְהּודָ ה אֹומֵּר‪ ,‬אֵּין זֶּה‬
‫נֹותְ נִין ל(ֹו){ה} את השטח הריק הצריך לו בשביל עֲבֹודָ ת(ֹו){ה} ו ֵּ‬
‫שנֵּי ( ַה)כ ְָרמִים‪ְ .‬ואֵּי‪-‬זֶּה{ו} (הּוא) גָדֵּ ר‪ ,‬שֶּהּוא גָבֹו ַּה‬
‫ֶּאלָא גֶּדֶּ ר ַהכ ֶָּרם‪ְ .‬ואֵּי‪-‬זֶּה{ו} (הּוא} מְחֹול ַהכ ֶֶּּרם‪ .‬שטח פנוי בֵּין ְ‬
‫ַאר ָבעָה טפחים‪:‬‬
‫ֲעש ָָרה ְט ָפחִים‪ .‬או ְוח ִָריץ‪ ,‬שֶּהּוא עָמ{ֹו}ק ֲעש ָָרה טפחים ו ְָרחָב ְ‬
‫ירושלמי כלאים יח‪:‬‬
‫גמ' אמר רבי יוחנן‪ ,‬קרחת הכרם הוא כרם שחרב‪.‬‬
‫וארבע אמות ‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬בית שמאי מחמרין‬
‫אלא מה ההבדל? את קרחת הכרם מקריחים אותו‬
‫בחורבנו יותר ממטעתו‪ .‬שתחילת מטעתו שש עשרה‬
‫מאמצעו‪ .‬ואילו כרם שחרב מקריחין אותו מכל‬
‫אמה וחורבנו‪ ,‬להתיר זריעה בינתיים עשרים וארבע‬
‫צדדיו ‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬והוא קרחת הכרם שבא ממעט‬
‫אמות‪ ,‬ומברר וכל הדברים ב"ש מוסיפין שליש על‬
‫מכרם גדול‪ .‬שגם אחרי שנתייבשו חלק מן העצים‬
‫שיעורי בית הלל? אם כך מחול הכרם על דעתיה‬
‫נקרא הוא כרם אבל אם בא ממטע כרם קטון אין זה‬
‫דבית שמאי צריך להיות שמונה עשרה‪ ,‬שהרי על‬
‫קרחת הכרם‪ ,‬אלא‪ ,‬גפנים יחידים הם‪ .‬ותנינן כפי‬
‫דעתיה דבית הלל שתים עשרה? ושואל‪ .‬והתנינן‬
‫שלמדנו‪ ,‬אי זהו קרחת הכרם? כרם שחרב מאמצעו‬
‫מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה‪.‬‬
‫וב"ה אומר' שתים עשרה אמה‪ .,‬ועונה‪ .,‬אית דבעי‬
‫ונשתייר בו כדי כרם‪ ,.‬בין שנשתיירו מארבע רוחות‪,‬‬
‫מימר הוצא מהן ארבע אמות לעבודה של הגפן‪,‬‬
‫בין משלש בין משתים זו כנגד זו ומסביר לדוגמא‪. :‬‬
‫נמצאו שתים עשרה על דעתיה דבית שמאי‪ ,‬ושמונה‬
‫היאך עבידא‪ ,‬חמש שורין מן של שובע‪ ,‬שובע דהיינו‬
‫על דבית הלל‪ ,‬ועבודו' הגפן אדעתיה דבית שמאי‬
‫שלושים וחמישה גפנים‪ ,‬נסב נעקרו חד קרחת‬
‫שמונה אמות ואדעתיה דבית הלל שש אמות ושואל‬
‫כרמין‪ .‬שהם שלושה גפנים רצופים במרכז ‪ ,‬כי אית‬
‫והתנינן לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם‪ ,‬בית‬
‫נשארו עדיין ארבעה כרמין של חמישה גפנים‬
‫במבנה של משבצת ארבעה וזנב שהוא מינימום כדי‬
‫שמאי אומרים קידש נאסר שורה אחת‪ .‬ובית הלל‬
‫להיקרא כרם‪ ,‬ותלתא גפנים נעקרו ביניין‪ ,‬נסב‬
‫אומרים קידש נאסרו שתי שורות‪ ,‬ועונה‪ ,‬נימר כל זה‬
‫נעקרה עוד שלישיה של חד אחורן אית נשארו תמן‬
‫בגין בית הלל תניתה‪ .‬ושואל והתנינן אי זהו עריס?‬
‫תלתא כרמין‪ ,‬ותרין שלישיות נעקרו ביניין‪ .‬נס‬
‫הנוטע שורה של חמש גפנים מודלות על מוטות ‪.‬‬
‫נעקרה עוד חד שלישיה חורן‪ .,‬אית נשארו תמן תרין‬
‫ועונה‪ ,‬שנייא היא‪ ,‬דאמר רבי שמעון בן לקיש בעריס‬
‫כרמין שלמים משני צידי הכרם הגדול‪ ,‬שהיה בעבר‪,‬‬
‫המעוקם ולא בשורה ישרה שנו‪ .‬על ידי עקימה‬
‫{ותרין} וחד רווח ביניין [היאך עבידא לדוגמא‪:‬‬
‫תרתיי אמות לבית שמאי מתבלעין‪ :‬וכלולים בשטח‬
‫חמש שורין של גפנים מרוחקים זה מזה אפילו‬
‫עבודת הגפן ואומר‪ ,‬לא סוף דבר גדר‪ ,‬אלא אפילו‬
‫משובע אמות שובע אמות נסב אם נוציא שורה חד‬
‫עשה פסין עמודים סמוכים זה לזה אם אין בין פס‬
‫האמצעית מן כרמין‪ .‬כי אית נשארו ארבעה שורות‬
‫לחבירו שלשה טפחים נידונין כגדר לבודה ומחוברת ‪.‬‬
‫כרמין‪ ,‬ורווח של ותלתא ביניין שהם עשרים ואחד‬
‫ושואל‪,‬אפילו קמה של תבואה ואפילו קשין מחוברים‬
‫אמה וכשנוציא נסב שורה חד אחורן אית תמ‬
‫לקרקע ? ועונה ואתיא כיי דאמר רבי חנינא אין‬
‫נשארו שם תלתא שורות מן כרמין ותרין שורות‬
‫האסור הקמה והקש שהיו בכרם נעשה מחיצה‬
‫רווח ביניין‪ .‬נס נוציא עוד חד שורה אחורן‪ .‬אית‬
‫להציל‪ .‬סברין מימר ויש מחמירים ואומרים האיסור‬
‫תמן נשארו תרין שורות של כרמין‪ ,‬ותרין ערוגות‬
‫עשה מחיצה ליאסר ולא להציל ‪ ,‬במשנה‪ ,‬רבי יהודה‬
‫לזריעה ביניין‪{ ].‬וכל זה מתאים לשיטת בית שמאי}‬
‫אומר אין זה מחול אלא גדר הכרם‪ ,‬ושואל על דעתיה‬
‫רב כהנא אמר‪ ,‬כתחילת מטעתו כפי שהוא נזרע כך‬
‫דרבי יהודה עשה מחול כבתוך קרחת הכרם כאשר‬
‫עושין אותו קרחת‪ .‬בית שמאי אומרים תחילת מטעתו‬
‫שני כרמים של שני שכנים צמודים זה לזה ‪ .‬ויוסר‬
‫עשרים וארבע אמות מינימום וחורבנו עשרים‬
‫עד בשש עשרה אמה? ועונה‪ .‬אמר רבי יונה הדא‬
‫כנגד שלש כנגד שלוש דהיינו תשעה גפנים יש לו‬
‫מחול‪ ,‬אמר רבי זעירא הדא אמרה‪ ,‬עשה פסין כנגד‬
‫שלש גפנים שכבר נקרא כרם גדול יש לו מחול‬
‫אפילו אינו לאורך כל הכרם‪ ,‬ושואל רבי יודן בעי‬
‫עשה גדר לפנים מגדר נ{ו}אמר אם יש בין הגדרות‬
‫שלשה טפחים מותר להביא זרע לשם‪ ,‬ואם לאו הרי‬
‫זו גדר אחת כפולה ואסור להביא זרע לשם‪ .‬רבי‬
‫יעקב בר אידי אמר בשם רבי שמעון בן לקיש היה‬
‫שם מקום שתים עשרה אמה ניטל ממנו שם ודין‬
‫המחול ומותר לזרוע שם ‪ .‬אמר רבי חזקיה ובלבד‬
‫שתים עשרה על שתים עשרה‪ .‬אמר רבי מנא אין‬
‫צורך שתים עשרה על שתים עשרה אמה אפילו‬
‫מיצר והולך באלכסון גם מותר‪:‬‬
‫דתימר כשאין הכרתים מבנה הכרם של השכנים‬
‫מכוונים‪ .‬אבל אם היו הכרתים הגזעים מכוונין‬
‫באמת אוסר בשש עשרה אמה ושואל‪ ,‬עד שיהא‬
‫מוקף גדר של ממש מארבע רוחותיו? ועונה‪ . ,‬מן מה‬
‫דתנינן בין שני כרמים‪ ,‬הדא אמרה אפילו יש גדר‬
‫מרוח אחת‪ ,‬ומברר‪ ,‬עד שיהא מוקף גדר כל אותו‬
‫הרוח בשלמות? ועונה נישמעינה מן הדא‪ ,‬דאמר רבי‬
‫זעירא ר' יסא בשם רב מתנה‪ ,‬אין זנב של גפן יחדה‬
‫המשלימה לכרם גדול‪ ,‬ולא דין מחול לכרם קטן‪.‬‬
‫ומסביר אין זנב לכרם גדול שאי אתה זקוק לו יש‬
‫מספיק גפנים ללא זנב ‪ .‬ולא מחול לדיני הרחקה‬
‫לכרם קטן לואסור חוצה לו יותר מתוכו‪ .‬מפני שכל‬
‫תוכו שמונה אמות‪ ,‬ואם תאסור וחוצה לו שתים‬
‫עשרה אמות ‪ .‬ואי זהו כרם קטן שורה של שלש‬
‫גפנים כנגד שורה נוספת של שלש גפנים ‪ .‬הא שלש‬
‫משנה ד' הלכה ב'‬
‫שי ִ ָכנֵּס ַהגְדִ י‪ ,‬ה ֲֵּרי זֹו נחשבת ִכ ְמ ִח{י}צָה‬
‫(ד) ְמ ִחצַת ַה ָקנִים‪ ,‬אִם אֵּין{שם} בֵּין ָקנֶּה ַל ֲח ֵּב{י}רֹו שְלשָה ְט ָפחִים כְדֵּ י ֶּ‬
‫שנִפ ְַרץ‪ ,‬עַד ֶּעשֶּר אַמֹות ה ֲֵּרי הּוא‬
‫סגורה ואין מניעה לזרוע בצידה האחר ירק‪ ,‬ומצידה השני לטעת כרם‪ְ .‬וגָדֵּ ר ֶּ‬
‫ְכפֶּתַ ח כשער של חצר‪ ,‬ואם פרוץ‪ ,‬י ָ{ו}תֵּ ר ִמ{י}כֵּן יותר מעשר אמות ‪ְ ,‬כנֶּגֶּד ַה ִפ{י} ְרצָה ָאסּור לטעת כרם‪ .‬נִפ ְְרצּו‬
‫בֹו פ ְָרצֹות קטנות ה ְַרבֵּה‪ ,‬אִם הגדר הָעֹומֵּד מְר{ו}בֶּה עַל ַהפָרּוץ‪ ,‬מתָ ר לזרוע ‪ְ .‬ואִם סך הכול ַהפָרּוץ מְר{ו}בֶּה עַל‬
‫הָעֹומֵּד‪ְ ,‬כנֶּגֶּד ַה ִפ{י} ְרצָה ָאסּור לזרוע‪:‬‬
‫ירושלמי כלאים כ‪:‬‬
‫בין חבל לחבל לא יעבור שלושה טפחים ‪ ,‬ושואל ‪.‬‬
‫גמ' עשה פסים והעמיד עמודים ברווח שבין הגפנים‬
‫אם אמר את שהפיאה מצלת יותר מעשר דיו חבל‬
‫ויש בעומד בפסים ארבעה טפחים והעומד רבה על‬
‫אחד ולמה צריך שלושה? ‪ .‬ר' יונה אמר ר' יאשיה‬
‫הפרוץ‪ ,‬כנגד העומר מותר לזרוע כנגד הפרצה אסור‪.‬‬
‫בעי‪ ,‬הדא פיאה החבל מה את אמרת מלמעלן או מן‬
‫ואם עשה פסין כנגד הגפנים (ואין) {ויש} בעומד‬
‫הצד? ומסביר ‪ .‬אין תימר מן הצד נחשב לצורת פתח‬
‫ארבעה טפחים והפרוץ רבה יותר על העומד‪ .‬פשיטא‬
‫הא כל שכן מלמעלן נחשב לצורת פתח ‪{ .‬אין תימר‬
‫כנגד העומד שהוא מול הגפנים מותר לזרוע‪ ,‬וגם‬
‫מן הצד הא מלמעלן לא} ‪ .‬אין תימר מלמעלן‪ ,‬לא‬
‫כנגד הפירצה מותר (אסור)‪ .‬רבי שמעון בן לקיש‬
‫אמר רבי חגי כלום כי שם מדובר מן הצד ולכן צריך‬
‫אמר בשם ר' יודה בן חנינה נעץ ארבעה קנים‬
‫שלושה חבלים ושואל‪ ,‬מה נפשך יהיה טוב אם‬
‫בארבעה זויות שבכרם וקשר גמי חבל או שרוך‬
‫מלמעלן הרי החבל העליון הוא מלמעלן‪ ,‬אי מן הצד‬
‫מלמעלה‪ ,‬מציל משום פיאה עמודים בקצה שיוצרים‬
‫הרי יש חבלים גם מן הצד? ועונה רבנין דקיסרין‬
‫צורת עירוב {שער או פתח}‪ .‬אמר רבי יונה‪,‬‬
‫אמרו בשם רבי ירמיה‪ ,‬תיפתר בעשויין המוטות‬
‫כמחיצת שבת עד עשר אמות כן מחיצת כלאים‪.‬‬
‫בפינות כמין דוקרן חדים מלמעלה ואין אפשרות‬
‫אמר רבי יוחנן מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל‬
‫לשים חבל עליון בקצה מלמעלה‪ .‬ר' זעירא רבי‬
‫רבי יוחנן בן נורי לכפר לנגנינר הראו שדה אחת‬
‫אבודמא דחיפה אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש‬
‫ובית חבירתה היתה נקראת‪ ,‬והייתה מוקפת עירוב‬
‫עמודים לגובה‪ ,‬אפילו עד מאה אמה‪ .‬אמר רבי יודן‪,‬‬
‫והיו שם פרצות יותר מעשר אמות מה עשה והיה‬
‫הדא דאת אמר טוב וכשר לענין מחיצת כלאים‪ ,‬אבל‬
‫נוטל אעין עצים וסותם דוקרנין פסולת של קוצים‬
‫לענין עירוב של שבת‪ ,‬לא תהא פיאה קצה המוט‬
‫וסותם חלק מן הפרצה עד שמיעטן פחות מעשר‬
‫לצורת הפתח גדולה מן הקורה של מבוי‪ ,‬דהיינו‬
‫אמות ‪ .‬אמר עכשיו הפתחים כזה כן כמו מחיצת‬
‫עשרים אמה‪ .‬אמר רבי יוסי היא ההלכה של כלאים‬
‫שבת שפתח לא יעבור את עשר האמות ‪ .‬א"ר זעירא‬
‫היא ההלכה של שבת‪ .‬ושואל על דעתיה דרבי יוסי‬
‫מודה רבי שמעון בן לקיש לענין שבת שהפיאה‬
‫מה בין קורה מה בין פיאה? ועונה ‪ .‬פיאה אינה מצלת‬
‫בצורת פתח מצלת גם יותר מעשר אמות ‪ .‬א"ר חגי‬
‫מרוח מכיוון אחת עד שתהא מגופפת מארבע‬
‫מתניתא לא אמרה כן‪ ,‬שלמדנו‪ ,‬מקיפין שלשה חבלים‬
‫רוחותיה‪ .‬קורה המונחת על דפנות המבוי מצלת‬
‫זה למעלה מזה וזה למעלה מזה כאשר המרחק לגבה‬
‫עמוד הפחות סמוך משלשה טפחים כסתום דמי‪,‬‬
‫משלושה ועד ארבעה טפחים אם העומד רבה על‬
‫הפרוץ מותר לנטוע ואם הפרוץ רבה על העומד‬
‫אסור‪ .,‬מארבע ועד עשר אם עומד מרובה על הפרוץ‬
‫מותר ואם פרוץ מרובה על העומד כנגד העומד מותר‬
‫לנטוע כנגד הפרוץ אסור‪ .‬יותר מעשר אע"פ שהעומד‬
‫רבה על הפרוץ כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור‪.‬‬
‫לענין שבת כל הפחות משלשה כסתום‪ .‬משלשה ועד‬
‫ארבעה מארבעה ועד עשר אם העומד רבה על הפרוץ‬
‫מותר לטלטל בחצר ואם הפרוץ רבה על העומד‬
‫אסור‪ .‬יתר מעשר אע"פ שעומד רבה על הפרוץ אסור‬
‫לטלטל כי חצר זו נחשבת פתוחה לרשות הרבים ‪.‬‬
‫ר' חנניה ר' יודה בר פזי אמרו בשם רבי יוחנן לית‬
‫כאן משלושה ועד ארבעה‪ .‬כי למעשה יש כאן‬
‫פירצה של שלושה טפחים ועוד בין קנה לקנה וגם‬
‫רוחב הקנה אין כאן מקום ד'‪ .‬אינו רחב בעצמו‬
‫ארבעה טפחים‪ .‬ושואל‪ ,‬מתיב רבי מנא והתנינן‬
‫מקיפין בקנים וקנה יש לו מקום מצטרף לרוחב ?‪.‬‬
‫ועונה א"ל לא תתיביני כשצפוף פחות משלשה‪ ,‬שכל‬
‫הפחות משלשה כסתום הוא‪ .‬רבי יוסי בי ר' בון אמר‬
‫בשם רב מכל מקום מכיון שהעומד רבה על הפרוץ‬
‫מותר לזרוע ואין כאן כלאים‬
‫מרוח אחת‪ .‬ואתיא כההיא דאמר רבי זעירא בשם רב‬
‫המנונא‪ ,‬הפיאה צורת פתח אינה מצלת עד שתהא‬
‫מגופפת מארבע רוחותיה‪ .‬א"ר אבא בר ממל‬
‫טיטרפליות סוכות צל שבכרמים אסור לטלטל‬
‫תחתיהן בשבת מפני שהן סוף תקרה ואין סוף תקרה‬
‫מציל משום פיאה צורת פתח ‪ .‬אמר רבי פינחס‪ ,‬אתא‬
‫עובדא קומי רבי ירמיה‪ ,‬בארבעה עמודין ועליהן‬
‫ארבעה פיטסליות פסי קנים והתיר לטלטל תחתיהן‬
‫בשבת משום פיאה‪ .‬ושואל רבי בון ורבנין בעון קומי‬
‫רבי זעירא‪ ,‬פיאה צורת פתח מהו שתציל בסוכה של‬
‫חג?‪ .‬אמר לון‪ ,‬פיאה מצלת בסוכה‪ ,‬ושאלו עוד סוף‬
‫סכך מהו שיציל בסוכה?‪ .‬אמר לון‪ ,‬אין סוף סכך‬
‫מציל בסוכה‪ ,‬ומסביר‪ .‬מה בין זה לזה?‪ .‬זה הקנה‬
‫נעשה לכך שידמה לפתח וזה הסכך אינו נעשה‬
‫לכך‪ .‬א"ר אבהו כל אילין מיליא לענין משא ומתן של‬
‫הלכה הא להורות אסור להורות מבלי לראות בעין‬
‫את דפנות הסוכה‪ ,‬וילמד אדם מוסר מה אם סוכה‬
‫שהיא מצווה קלה את אמר אסור להורות מבלי‬
‫לראות‪ ,‬שבת החמורה לא כל שכן אסור להורות‬
‫עירובין מבלי לראות‪ ,‬ושואל רבי בון בר חייא בעא‬
‫קומי ר' זעירא מאן תנא לימדנו פיאה מצלת לא ר'‬
‫יוחנן בן נורי? אמר ליה אדהי תנא‪ .‬כשתגיע לדרגתו‪,‬‬
‫ומסכם‪ ,‬נמצאת אמר לענין כלאים כל עמוד על יד‬
‫משנה ה' הלכה ג'‬
‫שי ְהּו‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ ,‬זהו כ ֶֶּּרם‪ּ .‬ובֵּית ִהלֵּל אֹומ ְִרים‪ ,‬אֵּינֹו כ ֶֶּּרם‪ ,‬עַד ֶּ‬
‫שּורה שֶּל ָחמֵּש ְג ָפנִים לאורך בֵּית ַ‬
‫(ה) הַנֹו ֵּט ַע ָ‬
‫שמַאי אֹומ ְִרים‪ִ ,‬ק{י}דֵּ ש נאסרה‬
‫ש ַבכ ֶֶּּרם‪ ,‬בֵּית ַ‬
‫ַארבַע אַמֹות ֶּ‬
‫ַּזֹור ַע ְ‬
‫(שָם) שְתֵּ י שּורֹות של שלושה גפנים ‪ְ .‬לפִיכְָך‪ ,‬ה ֵּ‬
‫שּורה ַאחַת של הכרם ‪ּ .‬ובֵּית ִהלֵּל אֹומ ְִרים‪ִ ,‬ק{י}דֵּ ש נאסרו שְתֵּ י שּורֹות של גפנים שהם המינימום להיקרא כרם‪:‬‬
‫ָ‬
‫ירושלמי כלאים כא‪:‬‬
‫החיצונית עוד שתים מספק ואם זרע כנגד קרן‬
‫גמ' בית הלל אומרים קידש שתי שורות והוא שזרע‬
‫הזוית‪ .‬בפינת הכרם על דעתיה דבית שמאי אי זו‬
‫כנגד כולם {האמצעי)‪ ,‬ואם זרע כנגד הגפן האמצעי‬
‫\{שדה\} [שורה] אסור? ועונה זו וזו תשעה גפנים ‪.‬‬
‫על דעתיה דבית שמאי אוסר את כל השורה כי‬
‫על דעתיה דב"ה אסור שתים כנגד שתים ואחת יוצא‬
‫השורה כולה נקראת כרם‪ .‬על דעתיה דבית הלל‬
‫זנב מכאן ואחת יוצא זנב מכאן ששה גפנים‪ .‬ואם זרע‬
‫אוסר שתי שורות שלש כנגד שלש‪ ,‬ואם זרע כנגד‬
‫כנגד הביניין הפנוי שבקרן הזוית‪ ,‬על דעתיה דב"ש‬
‫הבניין המקום הפנוי בין גפן לגפן שבאמצעי‪ ,‬על‬
‫אוסר את כל השורה‪ .‬חמשה גפנים על דעתיה דב"ה‬
‫דעתין דבית שמאי אוסר שתים מיכן ושתים מיכן‪,‬‬
‫אוסר שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב ביחד ששה ‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬חמישית אי זו היא? נאמר‪ ,‬אם היו זרעים‬
‫קרובין לאחת מהן הרי אילו אסורים‪ ,‬ואם לאו הרי‬
‫ושואל מיכן‪ .‬מאיזה כיוון שישית אי זו היא? ועונה ‪.‬‬
‫אלו {אסורות} {מותרות}‪ .‬על דעתיה דבית הלל‬
‫שלישית שבשורה בראשונה שנייה שבשורה‬
‫אסור ארבע שתים בכל שורה וכנגד בשורה‬
‫שלישית‪:‬‬
‫‪ :‬משנה ו הלכה ד'‬
‫(ו) לבית הלל‪ ,‬הַנֹו ֵּט ַע שְתַ י ִם ְכנֶּגֶּד מול שְתַ י ִם וְַאחַת אחריה יֹו ְצ ָא(ה) זָנָב‪ ,‬ה ֲֵּרי זֶּה כ ֶָּרם‪ .‬נטע שְתַ י ִם ְכנֶּגֶּד שְתַ י ִם‬
‫שי ְהּו‬
‫וְַאחַת בֵּינְתַ י ִ{י}ם במקביל לשורה‪ ,‬אֹו נטע שְתַ י ִם ְכנֶּגֶּד שְתַ י ִם וְַאחַת ָב ֶּא ְמצַע מחוץ לשורה ‪ ,‬אֵּינֹו כ ֶֶּּרם‪ ,‬עַד ֶּ‬
‫שְתַ י ִם ְכנֶּגֶּד שְתַ י ִם וְַאחַת אחריה יֹו ְצ ָא(ה) זָנָב‪:‬‬
‫ירושלמי כלאים כב‪.‬‬
‫ָארץ‬
‫ָארץ כְ נָעַ ן זֹאת הָ ֶּ‬
‫אֲ לֵהֶּ ם כִ י אַ תֶּ ם בָ ִאים אֶּ ל הָ ֶּ‬
‫גמ' רבי חייה בר אבא אמר בשם רבי חייא בר יוסף‬
‫כתוב במדבר לד' (ב) צַ ו אֶּ ת בְ נֵי י ְִש ָראֵ ל וְָאמַ ְרתָ‬
‫אֲ ֶּׁשר ִתפֹל לָכֶּם בְ ַנ ֲחלָה א ֶֶּּרץ ְכנַעַן ִלגְבֹלתֶּ יהָ‪ :‬ודורש‬
‫את רואה כאילו אחרת נטועה כאן ואחרת נטועה כאן‬
‫ויש להרחיק בהתאם? ועוד שאל ר' יונה ‪ .‬נטע שלש‬
‫כנגד שלש ואחת מכוונת כנגד האמצעי האם את‬
‫רואה כאילו אחרת נטועה בדמיוננו כאן‪ ,‬לעשותו כרם‬
‫גדול‪ .‬ועונה לא כן את אמר‪ ,‬אין זנב לכרם גדול‪.‬‬
‫ודוחה‪ ,‬אמנם זה נכון בשעה שהוא כבר גדול‪ .‬וכאן‬
‫נשאל מהו ליתן זנב לכרם קטן ולעשותו גדול? ‪:‬‬
‫אלה גבולות שבדו להם הכנעניים ליטע כרם‪ .‬ושואל‬
‫רבי אימי בעי‪ ,‬ולמידין מן הכנעניים? ‪ .‬שמואל אמר‬
‫הגפן החמישית צריך להיות במורד אלכסון‪ .‬כזה‪,‬‬
‫רבי יוסי בר זמינא אמר בשם רבי יוחנן לאחר שנטע‬
‫שתים כנגד שתים את רואה כילו אחת נטועה כאן‬
‫בקו ישר‪ ,‬ומולה נוטע את החמישית‪ :‬ושואל רבי‬
‫יונה בעי נטע שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב ועוד‬
‫סמוך לה שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב‪ .‬האם‬
‫משנה ז' הלכה ה'‬
‫ְשּורה ַאחַת נוספת בְתֹוְך שדה שֶּל ֲח ֵּב{י}רֹו‪( ,‬וְדֶּ ֶּרְך ַהיָחִיד או) וְדֶּ ֶּרְך‬
‫שּורה ַאחַת של גפנים בְתֹוְך שֶּלֹו‪ ,‬ו ָ‬
‫(ז) הַנֹו ֵּט ַע ָ‬
‫ה ַָרבִים שביל שרבים עוברים בו ָב ֶּא ְמצַע‪ ,‬או הנוטע ְוגָדֵּ ר שֶּהּוא נָמּוְך ֵּמ ֲעש ָָרה ְט ָפחִים מפריד בין שורה לשורה ‪,‬‬
‫ה ֲֵּרי אֵּלּו ִמ ְצט ְָרפ(ֹות){ין} להיות כרם‪ ,‬ויש להרחיק בהתאם‪ .‬הייתה הגדר גָבֹו ַּה ֵּמ ֲעש ָָרה ְט ָפחִים‪ ,‬שתי השורות אֵּינָן‬
‫ִמ ְצט ְָרפֹות ויש כאן גפנים יחידים ‪ַ .‬רבִי י ְהּודָ ה אֹומֵּר‪ ,‬אִם ע ְֵּרסָן דלה על עמודי הגדר את עלי הגפן ִמ ְל ַמ ְעלָה‪ ,‬ה ֲֵּרי‬
‫אֵּלּו ִמ ְצט ְָרפֹות להיות כרם אחד‪:‬‬
‫ירושלמי כלאים כב‪:‬‬
‫נשאלו הדברים לא כן אמר ר' שמואל בשם ר'‬
‫גמ' שורה בשטח שלו ושורה בשטח של חברו רבי‬
‫זעירא‪ ,‬רבי שמעון כדעתיה כמה דרבי שמעון אמר‬
‫אחא בעי‪ ,‬לית הדא פליגא על רבי שמעון? דרבי‬
‫אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו‪ ,‬כן הוא אמר אין‬
‫שמעון אמר אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו‪ .‬ודוחה‬
‫אדם חובש מקיף דבר שאינו שלו‪ .‬ואת זה דחו תמן‬
‫לא דומה‪ ,‬תמן אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו‪ .‬ברם‬
‫אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו‪ .‬ברם הכא שלו ושל‬
‫הכא שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי‬
‫חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי‪:‬‬
‫ביניהם‪ .‬רבי מנא אמר לא אמר כן ר' אחא אלא כך‬
‫משנה ח' ט' הלכה ו'‬
‫(ח) הַנֹו ֵּט ַע שְתֵּ י שּורֹות של גפנים ‪ ,‬אִם אֵּין בֵּינֵּיהֶּן שְמֹונֶּה אַמֹות ֹלא יָבִיא ז ֶַּרע ְלשָם‪ .‬הָיּו שָלש שורות ‪ ,‬אִם אֵּין בֵּין‬
‫שּורה ַל ֲח ֶּב{י} ְרתָ ּה שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה והם כרם גדול ֹלא יָבִיא ז ֶַּרע ְלשָם‪ַ .‬רבִי (א)לִי ֶּעזֶּר [בֶּן יַעֲק ֹב] אֹומֵּר מִּׁשּום‬
‫ָ‬
‫שּורה ַל ֲח ֶּב{י} ְרתָ ה עד שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה ֹלא יָבִיא‬
‫ֲחנִ(י)נָ(א){יה} בֶּן ֲחכִינַאי‪ֲ ,‬אפִלּו ח ְָרבָה השורה ָה ֶּא ְמ ָצעִית ְואֵּין בֵּין ָ‬
‫שאִלּו מִתְ ִחלָה נְ ָטעָן רק שני שורות (ה ֲֵּרי זֶּה( היה} מתָ ר ִבשְמֹונֶּה אַמֹות‪(:‬ט) הַנֹו ֵּט ַע אֶּת‬
‫ז ֶַּרע ְלשָם‪ ,‬וזאת למרות ֶּ‬
‫כ ְַרמֹו והמרחק בין הגפנים עַל שֵּש ֶּעש ְֵּרה ( ַאמָה) {על} שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ ,‬מתָ ר ְל ָהבִיא ז ֶַּרע ְלשָם‪ָ .‬אמַר ַרבִי י ְהּודָ ה‪,‬‬
‫ש)עַר ענפי‬
‫שנָטַע אֶּת כ ְַרמֹו (עַל) שֵּש ֶּעש ְֵּרה {על} שֵּש ֶּעש ְֵּרה ַאמָה‪ְ ( ,‬ו) ָהי ָה הֹופְֵּך {ס}( ְ‬
‫ַמ ֲעשֶּה ְב ַצלְמ{י}(ֹו)ן‪ְ ,‬ב ֶּאחָד ֶּ‬
‫ש)עָר ְלמָקֹום (ַאחֵּר)‬
‫שנָה ַאח ֶֶּּרת ָהי ָה הֹופְֵּך אֶּת ַה{ס}( ֵּ‬
‫ְזֹור ַע אֶּת ַהנִיר‪ּ ,‬ו ְב ָ‬
‫הגפן של שְתֵּ י שּורֹות ְלצַד ֶּאחָד ו ֵּ‬
‫שמְעֹון {ורבי מאיר} אֹומ ְִרים‪ַ( ,‬אף)‬
‫זֹור ַע אֶּת הַבּור‪ּ ,‬ובָא ַמ ֲעשֶּה ִל ְפנֵּי ֲח ָכמִים‪ְ ,‬והִתִ ירּו‪ַ ( .‬רבִי ֵּמאִיר ְו) ַרבִי ִ‬
‫{הזרע} ְו ֵּ‬
‫הַנֹו ֵּט ַע אֶּת כ ְַרמֹו עַל שְמֹונֶּה (שְמֹונֶּה) אַמֹות‪ ,‬מ{ו}תָ ר‪:‬‬
‫ירושלמי כלאים כב‪:‬‬
‫כבית שמאי‪ .‬כמה דבית שמאי אמרו שורה אחת כרם‪.‬‬
‫גמ' אמר רבי זעירא יש להרחיק שמונה אמות חוץ‬
‫כן רבי אליעזר בן יעקב אמר שורה אחת כרם‬
‫ממקום כרתין הגזע של הגפן וכן כמה דתימר שמונה‬
‫ושואל‪ ,‬מה נפשך אם כרם גדול הוא אסור בשמנה‬
‫חוץ ממקום כרתין‪ ,‬ודכוותה יש להרחיק לעבודת‬
‫אם כרם קטן הוא אסור בשמנה? ‪ .‬ר' יודן החולק על‬
‫הכרם ארבע אמות חוץ ממקום כרתין‪ .‬אמר רבי‬
‫רבי אליעזר בן יעקב לא אמר כן‪ ,‬אלא שמונה אמות‬
‫אלעזר החמירו תוכו בין הגפנים בכרם יותר מן‬
‫מצומצמות אסור‪ .,‬שמונה אמות וכל שהוא מותר‪,‬‬
‫ההרחקה מחוצה לו‪ .‬אמר ר' זעירא עד דאנא תמן עד‬
‫אית דבעי מימר שאילו מתחילה נטעו מטע של שש‬
‫שהייתי בבבל קיימנתה שמרתי תוכו שש עשרה‬
‫עשרה על שש עשרה ולא חרבה שורה אמצעית היה‬
‫{שמונה}‪ ,‬חוצה לו ארבע אמות {שש עשרה}‪ .‬אמר‬
‫מותר לזרוע ביניהם בשמונה אמות‪ .‬ר' יהודה בן פזי‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬אם המרחק בין הגפנים הוא מארבע‬
‫אמר בשם רבי יוחנן אתיא דרבי אליעזר בן יעקב‬
‫אמות ועד שמונה אסור לזרוע ואם זרע ומקדש‪.‬‬
‫כבית שמאי כמה דבית שמאי מחמירין בו בחורבנו‬
‫והנזרע והגפנים אסורים בהנאה משמונה אמות ועד‬
‫יותר ממטעתו כן רבי אליעזר בן יעקב מחמיר‬
‫שש עשרה אסור לזרוע בין הגפנים ואינו מקדש לא‬
‫בחורבנו יותר ממטעתו‪ : ,‬ר' יונה אמר בשם רב‪ ,‬מה‬
‫נאסר בהנאה ‪ .‬רבי יוסי בשם רבי יוחנן אתיא לומד‬
‫שאמרו ר' מאיר ור' שמעון במשנה מותר זה מי‬
‫שבמשנה דברי דרבי אליעזר בן יעקב בשיטתו‬
‫שכבר זרע הזרע ואסור לכתחילה לזרוע‪ .‬ר' יוסי‬
‫אמר בשם רב הלכתא מותר [הזרע ומותר] לזרוע‪.,‬‬
‫רב חייא בר אשי אמר בשם רב‪ ,‬הלכה כר' מאיר ור'‬
‫שמעון‪ .‬ומברר עכשיו מה מותר הזרע מותר ומותר‬
‫לזרוע‪ ,‬או מותר הזרע ואסור לזרוע? ועונה ‪ .‬מן מה‬
‫דאמר רבי אבא משח לי בחבל מדידה רבי חייא בר‬
‫אשי כרמי מטע לדייק הרחקה שמונה על שמונה‪,‬‬
‫הדא אמרה שלכתחילה מותר הזרע ומותר לזרוע‪.‬‬
‫ומספר‪ ,‬רב הונא זרע בתוך כרמיה כרתין כרישין ‪,‬‬
‫ושואל‪ .,‬ואינו אסור משום כלאים? ועונה‪ ,‬לא היה זה‬
‫‪......‬‬
‫כרם ‪ ,‬הגפנים מערבבן הויין‪ .‬ושואל עוד ואין עבודה‬
‫לגפן יחידית ששה טפחים‪ ,‬ועונה‪ .‬אלא‪ ,‬סבר כרבי‬
‫ישמעאל‪ ,‬דרבי ישמעאל אמר אין עבודה לגפן‬
‫יחידית‪ .‬ושואל‪ ,‬ומה עם דברי חכמים? ועונה‪ . ,‬רבי‬
‫יעקב בר אידי אמר בשם רבי יהושע בן לוי‪ ,‬הלכה‬
‫כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ וכרמו של רב‬
‫הונא בבבל היה‪ .‬אמר רבי יעקב בר אחא ואמנם‬
‫ותניי תמן בבבל הלכה כדברי מי שהוא מיקל בשביל‬
‫כלאים בחוצה לארץ‪:‬‬
‫הדרך עלך קרחת הכרם‬