1. No category

‫שביעית פרק שמיני‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫שבִיעִית‪ .‬בצומח בשנת שמיטה כָל ַּהמְּי{ו}חָד ( ְּל ַּמ ֲאכַּל) {לאוכל} ָאדָ ם‪ ,‬שומרים על‬
‫(א) ְּכלָל גָדֹול ָאמְּרּו חכמים ַּב ְּ‬
‫שאֵינֹו מְּי{ו}חָד ְּל ַּמ ֲאכַּל{לאוכל}‬
‫קדושתו אֵין עֹושִין ִממֶּּנּו מְּלּוגְּמָא תרופות לָָאדָ ם‪ְּ ,‬ואֵין צ ִָריְך לֹומַּר ַּל ְּב ֵהמָה‪ְּ .‬וכָל ֶּ‬
‫שאֵינֹו מְּיחָד ֹלא ְּל ַּמ ֲאכַּל{לאוכל} ָאדָ ם כאזוב וקרונית‬
‫ָאדָ ם‪ ,‬עֹושִין ִממֶּּנּו מְּלּוגְּמָא לָָאדָ ם‪ֲ ( ,‬אבָל) {ו}ֹלא ַּל ְּב ֵהמָה‪ְּ .‬וכָל ֶּ‬
‫קוצים וברקנים וְֹּלא ְּל ַּמ ֲאכַּל{לאוכל} ְּב ֵהמָה‪ִ ,‬חשַּב ָעלָיו ְּל ַּמ ֲאכַּל{לאוכל} ָאדָ ם ּו ְּל ַּמ ֲאכַּל ְּב ֵהמָה‪ ,‬נֹותְּ נִין ָעלָיו ח{ו}מ ְֵּרי‬
‫ָאדָ ם וְּח{ו}מ ְֵּרי ְּב ֵהמָה ואין עושים ממנו תרופות‪ִ .‬ח{י}שַּב ָעלָיו ְּל ֵעצִים‪ ,‬ה ֲֵרי ה(ּוא){ן} ָכ ֵעצִים‪ ,‬כְּגֹון ַּהסִי( ָר){ה}א‬
‫ַּּקּורנִ(ית){ס}‪:‬‬
‫ְּו ָה ֵא{י}זֹוב ְּוה ְּ‬
‫ירושלמי שביעית כא' ע' ב'‬
‫מלוגמא לאדם עושין מהן צבועין לאדם‪ ,‬ודכוותה‬
‫גמ' כלל גדול כו' ושואל רבי בון בר חייא בעי קומי‬
‫אוכל בהמה שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין‬
‫ר"ז אוכלי אדם ואוכלי בהמה היו מוזכרים בפרשה‪,‬‬
‫מהן צבועין לאדם‪ ,‬ודכוותה אוכלי בהמה שאין עושין‬
‫מה חמית מימר‪ ,‬אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא‪,‬‬
‫מהן מלוגמא לבהמה עושין מהן צבועין לבהמה?‬
‫ואוכלי בהמה עושים מהן מלוגמא? ועונה‪ ,‬א"ל כתוב‬
‫ועונה‪ ,‬אמר רבי יוסי מפני מה אוכלי אדם אין עושין‬
‫ָָארץ ָלכֶּם לְָּא ְּכלָה לְ ָך‬
‫שבַּת ה ֶּ‬
‫ויקרא כה' (ו) ְּו ָהי ְּתָ ה ַּ‬
‫ּולְ עַ בְ ְדָך וְ לַאֲ מָ תֶ ָך וְלִ ְשכִ ְירָך ּולְ תו ָֹשבְ ָך הַ ג ִָרים עִ מָ ְך‪( :‬ז)‬
‫מהן צביעה לאדם שכן צבעי אדם יש להן קדושה ‪,‬‬
‫ַארצֶ ָך ִת ְהיֶה כָ ל ְתבּוָאתָ ּה‬
‫וְ לִ בְ הֶ ְמ ְתָך וְ לַחַ יָה אֲ ֶשר בְ ְ‬
‫האם יעשה מאוכלי בהמה צבועין לבהמה שכן צבועין‬
‫ֶל ֱאכֹל‪, :‬לך" מיעט‪ ,‬מה מיעט? אוכלי אדם‪ ,‬אין עושין‬
‫לבהמה אין עליהן קדושה? במשנה‪ ,‬נותנים עליו‬
‫מהן מלוגמא‪ ,‬ושואל אולי ומיעט גם איסור מלוגמא‬
‫חומרי אדם וחומרי בהמה‪ ,‬ושואל‪ ,‬ניחא חומרי אדם‬
‫אוכלי בהמה? ועונה‪ ,‬אמר רבי בון בר חייא כל מדרש‬
‫שאין עושים מלוגמא אבל וחומרי בהמה מה? ועונה‬
‫שאתה דורש‪ ,‬ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש‬
‫שאסור לשולקן בתנור‪ ,‬תני המוכר בשביעית מוכר‬
‫מקובל רבי יוסי לא אמר כן‪ ,‬אלא דורש "והיתה‬
‫לאוכלין‪ ,‬והלוקח לוקח במחשבתו לעצים‪ ,‬לא הכל‬
‫שבת הארץ לכם לאכלה" מיעוט ראשון "לך ולעבדך‬
‫ממנו אין ביכולתו של הקונה להפקיע קדושת‬
‫ולאמתך" מיעוט שני אחר ראשון‪ ,‬הרי זה מיעוט‬
‫שביעית‪ ,‬המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח‬
‫אחר מיעוט לרבות אוכלי אדם שאין עושין מלוגמא‪,‬‬
‫לאוכלין‪ ,‬ואחר כך וחישב עליהן לעצים‪ ,‬לא הכל‬
‫ורבה אוכלי בהמה שעושים‪ ,‬כיי דרבי בון בר חייא‬
‫ממנו להפקיע קדושתה‪ ,‬אבל המוכר מוכר לעצים‪,‬‬
‫כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש ראשון אין זה‬
‫והלוקח במחשבתו הראשונה לאוכלין וחישב עליהן‬
‫מדרש‪ ,‬אמר רבי מתנייה זה הגיוני כשמיטעתה אוכלי‬
‫אחר כך לעצים‪ ,‬ומברר‪ ,‬תלוי מה אנן קיימין ‪,‬אם‬
‫אדם מיעטתה ושריביתה‪ ,‬אוכלי בהמה רביתה‪,‬‬
‫כשנתן לו מעות ואח"כ משך את הסחורה‪ ,‬דמי עצים‬
‫ומברר אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם?‬
‫נתן לו ויכול לקחתם להסקה אם בשמשך ואח"כ נתן‬
‫ועונה מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא‬
‫לו מעות‪ ,‬הרי דמי אוכלין נתן לו‪ ,‬אלא כי אנן קיימין‬
‫לאדם‪ ,‬עושין מהן צבועין בגדי צבעונים לאדם‪ ,‬אוכלי‬
‫בשנתן לו מעות ואח"כ משך‪ ,‬דבר זה תפלוגתא דרבי‬
‫בהמה שעושין מהן מלוגמא לאדם‪ ,‬לא כל שכן‬
‫יוחנן ור"ש בן לקיש‪ ,‬על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר‬
‫שעושין מהן צבועין לאדם‪ ,‬ושואל מיני מלוגמיות‬
‫אין המעות קונות דבר תורה‪ ,‬דמי אוכלין נתן לו‪ ,‬על‬
‫לאדם מהו לעשות מהן צבועין לאדם? ועונה‪ ,‬מה‬
‫דעתיה דר"ש ב"ל דו אמר המעות קונין דבר תורה‪,‬‬
‫אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין‬
‫דמי עצים נתן לו‪ .,‬ומברר מקרה אחר‪ ,‬המוכר מוכר‬
‫מהן צבועין לאדם‪ ,‬מיני מלוגמיות שעושים מהן‬
‫לעצים‪ ,‬והלוקח לוקח לאוכלין‪ ,‬היה זה מעמיד על‬
‫מלוגמא לאדם‪ ,‬לא כל שכן שיעשה מהן צבועין‬
‫דעתו וזה מעמיד על דעתו ריבה כהדא‪ ,‬אם המוכר‬
‫לאדם‪ ,‬ומסביר לא צורכה השאלה הייתה דלא‬
‫תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח‪ ,‬ואם הלוקח תובע‬
‫אוכלי אדם‪ ,‬מהו לעשות מהן צבועין לבהמה? האם‬
‫למוכר יעשו כדברי המוכר‪ ,‬וגם וכאן כן‪:‬‬
‫נגיד כמה דאת אמר באוכלי אדם שאין עושין מהן‬
‫משנה ב' הלכה ב'‬
‫שבִיעִית‪ ,‬נִתְּ נָה ַּל ֲאכִילָה ְּו ִלשְּתִ י ָה ּו ְּלסִיכָה‪ֶּ ,‬ל(א)כ{ֹו}ל דָ בָר שֶּדַּ ְּרכֹו לֶּאכ{ֹו}ל‪ְּ ,‬ולָסּוְך דָ בָר שֶּדַּ ְּרכֹו‬
‫(ב) הצמחייה של ְּ‬
‫שמֶּן‪ְּ .‬וכֵן בַּתְּ רּומָה יש לנהוג קדושה ולאכול את הניתן‬
‫לָסּוְך‪ .‬ומדגים ֹלא י ָסּוְך יַּי ִן וְּח{ֹו}מֶּץ‪ֲ ,‬אבָל סְָך (הּוא) אֶּת ַּה ֶּ‬
‫שנִתְּ נָה השמן הטהור ְּלהַּדְּ ָלקַּת ַּהּנֵר‪:‬‬
‫שבִיעִית‪ֶּ ,‬‬
‫שנִי‪ .‬אולם קַּל ֵמ ֶּה(ם){ן}‪ְּ ,‬‬
‫לאכילה ּו ְּב ַּמ ֲעשֵר ֵ‬
‫ירושלמי שביעית כב' ע' א'‬
‫פסולת ירק‪ ,‬ולא תבשיל שנתקלקל צורתו‪ ,‬וכן הוא‬
‫גמ' מסביר‪ ,‬כיצד לאוכל? דבר שדרכו לאוכל‪ ,‬אבל‬
‫אין מחייבין אותו לוכל לא פת שעיפשה‪ ,‬ולא קנובת‬
‫אסור‪ ,‬ומברר מהו לפטם בבשמים יין של שביעית?‬
‫ועונה‪ ,‬נשמעינא מן הדא‪ ,‬קל מהן שביעית שנתנה‬
‫להדלקת הנר‪ ,‬ומסיק מכך הדא אמרה שהוא מותר‪,‬‬
‫ושואל והתני אסור? ועונה אמר רבי אלעזר‬
‫בשיטתו דרבי יהודא היא‪ ,‬דרבי יהודא מתיר לפתם‬
‫מפני שהוא משביחו ליין‪ ,‬במשנה‪ ,‬קל מהן שביעית‬
‫שנתנה להדלקת הנר‪ ,‬ושואל ותרומה לא נתנה‬
‫להדלקת הנר? ועונה‪ ,‬אמנם תרומה טמאה נתנה‬
‫להדלקת הנר‪ ,‬ברם שביעית אפילו טהורה נתנה‬
‫להלדקת הנר‪ ,.‬ומספר‪ ,‬רבי חזקיה על מסחי נכנס‬
‫למרחץ יהב צלוחיתא של שמן ולוזימא יסמין‬
‫אודייתא‪ ,‬א"ל אעל ליה לי לאשונא לחדר הקיטור‬
‫א"ל לית אסור? אתא שאל לרבי ירמיה‪ ,‬אתא ואמר‬
‫ליה ‪ ,‬גם אתה למדתנו‪ ,‬ותני כן אין סכין שמן של‬
‫שביעית במרחץ‪ ,‬אבל סך הוא מבחוץ ונכנס‪ ,‬ולא‬
‫שמן שריפה לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות‬
‫מפני בזיון קדשים‬
‫שביקש לוכל תרדין חיין לא מבושלים או לכוס‬
‫חיטין חיות ולא לעשות מהם לחם אין שומעין לו‪,‬‬
‫כיצד לשתות? שותה דבר שדרכו לשתות‪ ,‬אין‬
‫מחייבין אותו לשתות אניגרון שהוכן לתרופה ונותר‬
‫ולא איקסגורין שמיועד לטבל בו את הלחם ולא יין‬
‫ושמרים מבלי לסנן אותם‪ ,‬החושש בשיניו לא יהא‬
‫מגמא לפיו חומץ ופולט החוצה אבל מגמא הוא‬
‫ומבליע בגרונו ומטבל את הפת כל צרכו ואינו חושש‪,‬‬
‫החושש כאבים גרונו לא יערענו בשמן‪ ,‬אבל נותן‬
‫הוא שמן לתוך תערובת אניגר וגומא ובולע‪ ,‬לא יסוך‬
‫על גופו וראשו יין וחומץ‪ ,‬אבל סך הוא את השמן‪,‬‬
‫החושש את ראשו או שעלו בו חטטין‪ ,‬סך שמן‪ ,‬אבל‬
‫לא יסוך יין וחומץ‪ ,‬אין מפטמין בשמים בתוך שמן‬
‫של שביעית‪ ,‬אבל לוקח הוא שמן אפרסמון ערב בעל‬
‫ריח טוב‪ ,‬בשנה שביעית ואינו חושש‪ ,‬רבי אימי סבר‬
‫מימר‪ ,‬לוקח אפילו מן החשוד על השביעית אמר‬
‫רבי יוסי לא אמרו‪ ,‬אלא בשאינו יודע אם חשוד אם‬
‫אינו חשוד‪ ,‬הא אם דבר ברי וודאי שהוא חשוד‬
‫משנה ג' הלכה ג'‬
‫שקָל‪ ,‬וְֹּלא ַּב ִמנְּי ָן כמותי ‪ ,‬וְֹּלא מוכרים בשנת שמיטה‬
‫שבִיעִית‪ֹ ,‬לא ַּבמִדָ ה של נפח ‪ ,‬וְֹּלא ַּב ִמ ְּ‬
‫(ג) אֵין מֹוכ ְִּרין ֵפ{י}רֹות ְּ‬
‫שמַּאי אֹומ ְִּרים‪ַ ,‬אף ֹלא מוכרים ירק אֲג{ו}דֹות‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל אֹומ ְִּרים‪ ,‬ימכור‬
‫שקָל‪ .‬בֵית ַּ‬
‫תְּ ֵאנִים ַּב ִמנְּי ָן‪ ,‬וִֹלא י ָָרק ַּב ִמ ְּ‬
‫בשנוי אֶּת שֶּדַּ ְּרכֹו לֶּאגֹוד {אותו} ַּב ַּבי ִת‪ ,‬אֹוגְּדִ ין אֹותֹו בַּשּוק‪ ,‬כְּגֹון ַּהכ ְֵּר{י]שִין ְּונֵץ ֶּה ָחלָב‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית כב' ע' ב'‬
‫מה הכמות שמכיל הסל אסור למוד בה‪ ,.‬אמר רבי‬
‫גמ' אין מוכרים למה? כדי שימכרו בזול‪ ,‬ושואל‬
‫הושעיא וכן אסור מימר לקונה עבוד העזר באצבעך‬
‫וישקלו בליטרא במידה גדולה וימכרו בזול? ועונה‬
‫אם אמר את כן‪ ,‬אף הוא אינו נוהג בהן בקדושה‪ ,‬תני‬
‫ותדע כמה מכרתי לך‪ ,‬בשר בכורות אינו נמכר‬
‫פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ ישראל לא יהו‬
‫באטליז‪ ,‬ושואל טבח כהן שנתמנה לו בכור‪ ,‬מהו‬
‫נמכרין לא במדה ולא במשקל ולא במנין‪ ,‬אלא‬
‫מקטעתא מחלק לחתיכות קופדין חלקי בשר‬
‫כפירות הארץ‪ ,‬ואם היו ניכרין שהם תוצרת חוץ‬
‫ומזבנתא גוא שוקא? ועונה ר' ירמיה סבר מימר‬
‫מותר‪ ,‬אמר רבי יוסי ב"ר בון כגון אילין קורדקיא‬
‫שרא‪ ,‬ולמד זאת מן הדא‪ ,‬את שדרכו ליאגד בבית‬
‫דסלקין המיובאם מחו"ל ומזדבנין מן סוסיא‬
‫אוגדין אותוב שוק‪ ,‬אמר רבי מנא כל גרמה היא‬
‫לטבריא‪ ,.‬רבי חזקיה אמר בשם רבי אבא בר ממל‪,‬‬
‫אמרה דהוא אסור שלא יהא כעושה סחורה בגופו של‬
‫זה שהוא מודר בכפשיה בסל נצרים לפי נפח‬
‫בכור שקדוש מרחם‪:‬‬
‫ונסתיימה לו שנים ושלשה פעמים וכבר יודע במדוייק‬
‫משנה ד' הלכה‬
‫שכָרֹו מ{ו}תָר‪ .‬אבל אם‬
‫(ד) הָאֹומֵר לַּפֹועֵל בשנת שמיטה‪ֵ ,‬ה{י}(א)‪-‬לְָך מטבע של ִאסָר זֶּה ּולְּקֹוט לִי י ָָרק הַּיֹום‪ְּ ,‬‬
‫שכָרֹו ָאסּור‪ָ .‬לקַּח מִן ַּהּנַּחְּתֹום ִככָר לחם בְּפּונְּדְּ יֹון‪ ,‬ואמר הקונה‬
‫אמר לְּק(ֹו)ט לִי בֹו בשווי מטבע זה י ָָרק הַּיֹום‪ְּ ,‬‬
‫שאֵין‬
‫שבִיעִית‪ֶּ ,‬‬
‫שלֵם לֹו מִדְּ מֵי ְּ‬
‫ש ֶּאלְּקֹוט י ְַּּרקֹות שָדֶּ ה ָאבִיא לְָך מתָ ר‪ָ .‬לקַּח ִממֶּּנּו סְּתָ ם הופך אוטומטית לחוב‪ֹ ,‬לא י ְּ ַּ‬
‫ְּכ ֶּ‬
‫שבִיעִית‪:‬‬
‫פֹורעִין חֹוב מִדְּ מֵי ְּ‬
‫ְּ‬
‫ירושלמי שביעית כב' ע' ב'‬
‫רבי זעירא בשם רבי יונתן אמר מהילכות של‬
‫גמ' שואל‪ ,‬מה הבדל בין האומר לקוט לי‪ ,‬ובין‬
‫עימעום ספק מותר ספר אסור היא‪ ,‬תמן תנינן שואל‬
‫האומר לקוט לי בו‪ ,‬ועונה רבי אבין אמר בשם רבי‬
‫אדם מחבירו בשבת כדי יין וכדי שמן‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫יוסי בן חנינא‪ ,‬מהלכות של עימעום של פשרה היא‪,‬‬
‫תמן תנינן לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות‬
‫יאמר לו הלויני ‪ ,‬ושואל‪ ,‬מה בין האומר הלויני לבין‬
‫האילו של מעשר שני לירושלים לחלק בינינו‪ ,‬אלא‬
‫האומר השאילני? ועונה אמר ר' זעירא בשם רבי‬
‫אומר לו‪ ,‬העלם שנאכלם ונשתם ונחגוג בירושלים‪,‬‬
‫יונתן מהילכות של עמעום פשרה של תישתוש‬
‫אם לאו אינו חייב ליתן לו שכר אבל אם אמר לו‬
‫הבא יין לחולה ממקום פלוני תפוח לחולה ממקום‬
‫פלוני‪ ,‬בין שהביא בין שלא הביא חייב ליתן לו שהרי‬
‫שכר רגליו הוא נותן לו‪ ,‬ושואל מה עביד לה ר"ש בן‬
‫לקיש? ועונה פתר לה במראה לו מקום היין או‬
‫התפוח‪ ,‬ושואל מתני' פליגא על רבי יוחנן‪ ,‬דתני לא‬
‫יאמר אדם לפלוני עני הא לך דינר זה והבא לי לקט‬
‫פטור מן המעשר היום‪ ,‬או הבא לי פאה פטור מן‬
‫המעשר היום‪ ,‬אלא אומר לו הדינר הזה בלקט‬
‫שתביא לי היום בפיאה שתביא לי היום‪ ,‬וכן אתה‬
‫מוצא בבן לוי שרוצה לקנות ממנו מעשר ראשון‪,‬‬
‫ושואל והרי לא הראה לו‪ ,‬ואת אמרת כמי שהראה‬
‫לו? ושואל מה עבד לה רבי יוחנן? ועונה‪ ,‬קל הקילו‬
‫בשביעית בזמן הזה שהיא מדרבנן‪ ,‬במשנה‪ ,‬לקח מן‬
‫הנחתום כבר בפונדיון‪ ,‬ואמר‪ ,‬כשאלקוט ירקותה‬
‫שדה אביא לך מותר‪ ,‬תני רבי יודא ורבי נחמיה‬
‫אוסרים‪ ,‬ומברר מה אנן קיימין? בההוא דאמר הב לי‬
‫ככר לחם וברי לי אנא יהב לך ירק ר' יהודא ור'‬
‫נחמיה אוסרין‪ ,‬לפי שאין ירקות שדה מצויין תמיד‪,‬‬
‫וחכמים מתירין מפני שירקות שדה מצויין ואין‬
‫הנחתום רושם זאת כחוב ‪:‬‬
‫היא‪ ,‬כמו כן פיתן של נכרים נאכל בשעת הדחק‬
‫רבי יעקב בר אחא אמר בשם רבי יונתן מהילכות‬
‫של עימעום היא‪ ,‬אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי‬
‫יעקב בר אחא‪ ,‬מהו מהלכות של עימעום? והסביר‬
‫אני אומר במקום שאין פת ישראל מצויה‪ ,‬בדין היה‬
‫שתהא פת עכו"ם מותרת‪ ,‬ועימעמו עליה ואסרוה‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬אמר רבי מנא ויש עמעום לאיסור? ופת לא‬
‫כתבשילי עכו"ם היא‪ ,‬כך אנו אומרים במקום שאין‬
‫תבשילי ישראל מצויין‪ ,‬שם בדין הוא שיהא תבשילי‬
‫עכו"ם מותרין ועמעמו עליה ואסרום‪ ,‬אלא כן היה‬
‫צריך להיות במקום שאין פת ישראל מצויין בדין‬
‫שתהא פת עכו"ם אסורה‪ ,‬אלא שעמעמו עליה‬
‫והתירוהו‪ ,‬מפני חיי נפש שלא יהיה אדם מישראל‬
‫רעב ללחם‪ ,‬רבנן דקיסרי אמרו בשם רבי יעקב בר‬
‫אחא כדברי מי שהוא מתיר פת עכו"ם ובלבד מן‬
‫הפלטר מן המאפייה ולא מאדם פרטי ולא עבדין‬
‫נוהגו העם כן‪ ,‬ועכשיו מסביר מה בין לקוט לי ובין‬
‫לקוט לי בו? ועונה ר"ש בן לקיש אומר‪ ,‬כאילו‬
‫במראה לו את הלוקט שאינו אלא כנותן לו שכר רגלו‬
‫הליכה למקום והבאה רבי יוחנן אמר‪ ,‬אפילו לא‬
‫הראה לו כמי שהראה לו ושואל‪ ,‬מתני' פליגא על‬
‫ריש לקיש דתניא‪ ,‬השוכר את הפועל להביא לו יין‬
‫לחולה או תפוח לחולה‪ ,‬אם הביא חייב ליתן לו שכר‬
‫משנה ה' הלכה ה'‬
‫(ה) אֵין נֹותְּ נִי(ם){ן} כספי שביעית ‪ֹ ,‬לא ַּל ַּבי ָ{י}ר לא לחופרי בורות ‪ ,‬וֹלא ַּל ַּבלָן עבור רחצה במקווה ‪ ,‬וְֹּלא ַּל ַּספָר‬
‫עבור תספורת ‪ ,‬וְֹּלא ַּל ַּספָן ‪ֲ .‬אבָל נֹותֵ ן הּוא ַּל ַּבי ָ{י}ר עבור המים שהוא מקבל ִלשְּתֹות‪ּ .‬ולְּכ{ו}לָן‪ ,‬הּוא נֹותֵ ן מַּתְּ נ ַּת‬
‫ִחּנָם‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית כג' ע' א'‬
‫ישּה‬
‫(יד) כָ ל נֵדֶ ר וְכָ ל ְשבֻעַ ת ִאסָ ר לְ עַ נֹת נָפֶ ש ִא ָ‬
‫גמ' תני ר' יוסי אף לא למבייר ושואל מחלפא לא‬
‫ישּה יְפֵ ֶרנּו‪ :‬וכא הוא אמר הכביסה חיי‬
‫י ְִקימֶ נּו וְ ִא ָ‬
‫עקבית שיטתיה דרבי יוסי תמן הוא אמר אין לוקחין‬
‫נפש? ועונה‪ ,‬אמר רבי מנא אדם מגלגל בעפר‬
‫הימנו מים ומלח בכסף שביעית והכא הוא אמר הכין‬
‫במקום ברחיצה‪ ,‬ואין אדם מגלגל ויכול לוותר‬
‫ועונה‪ ,‬אמר ר' יוסי בר זבידא מה פליגי במים‬
‫בכביסה‪ ,‬ומספר‪ ,‬יהודא איש הוצי עביד ניסוי עצמי‬
‫בשתשמשו לרחצה אבל בשתייה אף ר' יוסי מודה‪,‬‬
‫טמר נחבא במערת' תלתא יומי בעי למיקם לבחון‬
‫ושואל אם כן הוי מאן תנא אבל נותן לבייר לשתות?‬
‫על הדין טעמא‪ ,‬מניין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי‬
‫ועונה‪ ,‬ר'יוסי אמר דברי הכל היא‪ ,‬והמחלוקת כאן‬
‫עיר אחרת‪ ,‬אחרי שלושת הימים אתא לגבי רבי יוסי‬
‫שתייה לאדם כאן שתייה לבהמה‪ ,‬תני מעיין של בני‬
‫בן חלפתא‪ ,‬א"ל היכן הוית? א"ל עבדית טמיר‬
‫העיר ויש מעט מים הן ואחרים‪ ,‬הן בני העיר קודמים‬
‫במערתא תלתא יומין בעי למיקם על הדין טעמא‬
‫לאחרים‪ ,‬יש מים לאחרים ובהמתן של בני העיר‪ ,‬מי‬
‫מניין שחיי עיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת‪ ,‬קרא‬
‫קודם? אחרים בני אדם קודמין לבהמתן של בני‬
‫רבי יוסי בן חלפתא לר' אבירודימס בריה‪ ,‬א"ל אגיב‬
‫העיר‪ ,‬יש מים לכביסתן הם או מים וחיי אחרים‪,‬‬
‫תסביר לו אתה הדין טעמא‪ ,‬מניין שחיי העיר הזאת‬
‫כביסתן קודמת לחיי אחרים‪ ,‬אמר רבי יוחנן מאן תנא‬
‫קודמין לחיי עיר אחרת? א"ל לומדים זאת מן‬
‫כביסה היא ממש חיי נפש? רבי יוסי‪ ,‬דתני אין‬
‫המקרא יהושע כא' (מ) תִ ְּהי ֶּינָה ֶּהע ִָרים ָה ֵאלֶּה עִיר‬
‫נותנין מהם מגידולי שביעית לא למשרה ולא‬
‫עִיר ּו ִמג ְָּרשֶּי ָה ְסבִ יבֹתֶ יהָ כֵן לְ כָ ל הֶ עָ ִרים הָ אֵ לֶה‪" :‬עיר"‬
‫לכביסה‪ ,‬ורבי יוסי מתיר בכביסה‪ ,‬ושואל מחלפא‬
‫"ועיר" ואח"כ ומגרשי' סביבותיה‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬מה גרם‬
‫שיטתיה דרבי יוסי תמן הוא אומר הנודרת מן הרחצה‬
‫לך דלא ידעת?‪ ,‬שלא פלתה למדת תנ"ך עם חבריך‪:‬‬
‫אל יפר הבעל משום שאין רחיצה חיי נפש במדבר ל'‬
‫משנה ו' הלכה ו'‬
‫שבִיעִית‪ ,‬אֵין קֹוצִין מיבשים אֹותָ ן בַּמ{ו} ְּקצֶּה במחסנים הגדולים ֲאבָל קֹוצֶּה {הןא}א(ֹותָ ם) ַּבח ְַּּרבָה‬
‫(ו) תְּ ֵאנִים שֶּל ְּ‬
‫דֹורְך הּוא ָבע ֲֵר{י}בָה קטנה‪ְּ .,‬ואֵין עֹושִין כותשים זֵיתִ ים ַּבבַּד‬
‫דֹורכִי{ם}(ן) ֲענָבִים ַּבגַּת‪ֲ ,‬אבָל ֵ‬
‫במשטח קטן ‪{ .‬ו}אֵין ְּ‬
‫שמְּעֹון אֹומֵר‪ַ ,‬אף טֹוחֵן הּוא ְּבבֵית ַּהבַּד‬
‫ּובַּּק{ֹו} ֶּטב{י}‪ֲ ,‬אבָל כֹותֵש {הּוא} ּו ַּמ ְּכנִיס לַּבֹודֵ ידָ (ה){א} זעירה‪ַּ ( .‬רבִי ִ‬
‫ּו ַּמ ְּכנִיס לְּבֹודֵ ידָ ה)‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית כג' ע' ב'‬
‫לטחון ברחיים כר' שמעון‪ ,‬ולעשות בקוטבי כרבנן‪,‬‬
‫ִירָך ֹלא‬
‫גמ' מסביר‪ ,‬כתיב ויקרא כה' (ה) אֵת ְּספִי ַּח ְּקצ ְּ‬
‫רבי יוחנן הורי לאילין דבית רבי ינאי‪ ,‬שלא יהו‬
‫ִירָך ֹלא ִתבְ צֹר ְשנַת ַשבָ ת ֹון י ְִהיֶה‬
‫תִ קְּצֹור וְאֶ ת עִ נְבֵ י ְנז ֶ‬
‫נוטלין שכר בכדיהן שמן‪ ,‬אלא מעות‪ ,‬וזאת כרבי‬
‫ָָארץ‪ :‬הא הפסוק לאסור קצירה כנגד הקוצרים לא‬
‫ל ֶ‬
‫יודא וכרבי נחמיא הורי לון‪ ,‬תני החמרין המובילים‬
‫נתכוון אמר ר' אילא‪ ,‬אם אינו ענין לספיחי איסור‪,‬‬
‫את הפירות והכתפין הסבלים כל העושות בפירות‬
‫תניהו ענין לספיחי התר‪ ,‬אמר רבי מנא לכך נצרכה‪,‬‬
‫שביעית‪ ,‬שכרן נתפס בקדושת שביעית‪ ,‬אמר רבי‬
‫כשעלו גולי בבל לארץ ישראל מאליהן מרצונם הטוב‬
‫זעירא בפירות היתר היא מתנית'‪ ,‬ואמרו מהו שכרן‬
‫עלו שלא תאמר הואיל ועלו מאליהן יהו מותרין‬
‫שביעית?‪ ,‬שיהו נוטלין ממה שיהו עושין שכרן‬
‫לקצור כרגיל לפום כן צריך מימר אסור אלא‬
‫שביעית‪ ,‬ושואל ויהא הא דהורי רבי יוחנן לאילין‬
‫בשינוי‪ ,‬או אולי תלמד "ספיח קצירך לא תקצור ואת‬
‫דבית רבי ינאי‪ ,‬שלא יהו נוטלין שכר בדיהן שמן אלא‬
‫ענבי נזירך לא תבצור" מן השמור בארץ אין אתה‬
‫מעות‪ ,‬כרבי יודא וכרבי נחמיה הורי לון? רבי הילא‬
‫בוצר‪ ,‬אבל בוצר את מן המופקר לכל‪ ,‬או תלמד לא‬
‫אומר במכתפי פירות עבירה שלא שהפקירו הבעלים‬
‫תבצור כדרך הבוצרים‪ ,‬מיכן אמרו‪ ,‬תאנים של‬
‫את השדה היא מתניתא‪ ,‬ומהו שכרן שביעית? כיי‬
‫שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא‬
‫דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן יין נסך‪ ,‬קנס קנסוהו‬
‫בחרבה‪ ,‬אין דורכין ענבים בגת אבל דורך הוא‬
‫שלא יהנה מהם וכא קנס קנסוהו שיקנה בהם רק‬
‫בעריבה‪ ,‬ואין עושין זיתים בבד ובקוטבי‪ ,‬ורבותינו‬
‫דברי מאכל‪:‬‬
‫מבית רבי יהודה הנשיא התירו לעשות בקוטבי‪ ,‬רבי‬
‫יוחנן הורי לאילין המסתופפים תחת דרבי ינאי‬
‫‪:‬משנה ז' הלכה ז'‬
‫שמְּעֹון מַּתִ יר‪.‬‬
‫שמֶּן שֶּל תְּ רּומָה‪ ,‬שֶֹּלא יְּבִיאֶּּנּו לִידֵ י פְּסּול אם יטמא‪ַּ .‬רבִי ִ‬
‫שבִיעִית ְּב ֶּ‬
‫שלִין י ָָרק שֶּל ְּ‬
‫(ז) כוהנים אֵין ְּמ ַּב ְּ‬
‫שבִיעִית‪.‬‬
‫המוכר פירות שביעית הכסף נתפס בקדושה ואם מחליף חפץ בחפץ ְּו{ה}ַאחֲרֹון ַאחֲרֹון‪ ,‬נִתְּ פָש ַּב ְּ‬
‫ְּו ַּה ְּפ{י} ִרי {ל} ַּעצְּמֹו‪ָ ,‬אסּור וחייב בביעור כשאין ממנו בשדות‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית כד' ע' א'‬
‫דגים ונכנס שמן במקום הדגים‪ ,‬וזהו האחרון אחרון‬
‫גמ' תמן תנינן ובכולן כל הקרבנות שנאכלים הכוהנים‬
‫נתפס בשביעית‪ ,‬והפירי הראשון עצמו אסור‪ ,‬בעו‬
‫רשאין לשנות באכילתן‪ ,‬ולאוכלן צלויין‪ ,‬או שלוקין‬
‫ומבושלים‪ ,‬וליתן לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה‬
‫מיניה מרבי יוחנן פירות שביעית מהו שתצא דרך‬
‫דברי ר"ש‪ ,‬ר"מ אומר לא יתן לתוכן תבליני תרומה‬
‫חילול? אמר ליה ולמה לא‪ ,‬אמר ר"א אין פירות‬
‫שאם יישאר מן בשר הקרבן שלא יביא את התרומה‬
‫שביעית יוצא דרך חילול אלא דרך מכירה‪ ,‬יש‬
‫לידי פסול של נותר‪ ,‬נמצא אתיא דיחידאי דהכא רבי‬
‫מתניתא מסייע לדין‪ ,‬ויש ומתניתא אחרת מסייע‬
‫שמעון כסתמא דתמן‪ ,‬ושואל‪ ,‬ודיחידיאי דהכא‬
‫לדין‪ ,‬מתניתא מסייע לר"י‪ ,‬כל מי שיש לו מעות מדמי‬
‫שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו מחללן‪ ,‬מתניתא‬
‫כסתמא דתמן? ועונה‪ ,‬אלא דסתמא דהכא בשיטת‬
‫מסייע לרבי אלעזר‪ ,‬מי שיש לו סלע מדמי שביעית‬
‫ר"מ דתמן ‪ ,‬ושואל האם יש לנו כלל ר"מ ור"ש‬
‫והוא רוצה ליקח חלוק‪ ,‬הולך אצל חנווני הרגיל‬
‫הלכה כר"ש‪ ?,‬ועונה אמר רבי יוסי אשתאלית לאילין‬
‫אצלו‪ ,‬ואמר‪ ,‬תן לי בזו פירות והוא נותן לו‪ ,‬והוא‬
‫דבית רבי ינאי איך נהגו בשמן תרומה אמרי‪ ,‬נהיגין‬
‫אומר לו הרי פירות האלו נתונים לך במתנה‪ ,‬והחנווני‬
‫הוינן מבשלין על יד על יד מעט‪ ,‬מעט‪ ,‬ואוכלין‪,‬‬
‫אומר לו הרי סלע זו נתונה לך במתנה וחוזר לוקח לו‬
‫ושואל מאי כדון איך סתם רבי כרבי מאיר? ועונה‪,‬‬
‫חלוק‪ ,‬ומספר‪ ,‬רבי יוחנן שתי חמרא ויהיב פריטוי‪,‬‬
‫הלכה כר"מ דתמן היא רבנן דהכא‪ ,‬במשנה‪ ,‬האחרון‬
‫ושואל זה טוב עד כדון רבי יוחנן‪ ,‬דהוא מתייחמון‬
‫אחרון נתפס בשביעית והפירי עצמו אסור‪ ,‬ומסביר‪,‬‬
‫נאמן ולא הופך להלואה הא שאר כל אדם דלא‬
‫הא כיצד‪ ,‬לקח בפירות שביעית בשר‪ ,‬אילו ואילו‬
‫מתייחמון שאינם מהימנים? רבי יעקב בר אחא אמר‬
‫מתבערין בשביעית‪ ,‬לקח בבשר דגים‪ ,‬יצא בשר‬
‫בשם רבי אבינא‪ ,‬מחוי ליה כהדא מראה לו מטבע‬
‫נתפשו דגים תחת הבשר לקח בדגים שמן‪ ,‬יצאו‬
‫ליה הב לי מן קומוי ‪ ,‬וזה כמאן דלא יהב ליה מן דמי‬
‫שביעית‪:‬‬
‫ונסב כהדא‪ ,‬רבי חזקיה הסוחר הוה אמר א"ל הב לי‬
‫מן קומוי הנח לפני את הכסף מן גו דו לאחר שאמר‬
‫משנה ח' ט' י' יא' הלכה ח'‬
‫שבִיעִית‪ְּ .‬ואִם כן ָלקַּח‪ ,‬י ֹאכַּל ְּכנֶּגְּדָ ן בסכום ההוצאה פירות‬
‫(ח) אֵין לֹו ְּקחִים ֲעבָדִ ים ְּוק ְַּּרקָעֹות ּו ְּב ֵהמָה ְּטמֵָאה מִדְּ מֵי ְּ‬
‫בקדושת שביעית ‪ .‬אֵין ְּמבִיאִין ִק{י}ּנֵי זָבִי(ם){ן} קרבן של יונים של זב או ְּו ִק{י}ּנֵי זָבֹות ( ְּו) ִק{י}ּנֵי קרבן של‬
‫שבִיעִית‪ְּ .‬ואִם סְָך‪ ,‬י ֹאכַּל‬
‫שמֶּן שֶּל ְּ‬
‫שבִיעִית‪ְּ .‬ואִם ֵהבִיא‪ ,‬י ֹאכַּל ְּכנֶּגְּדָ ן‪ .‬בשווים אֵין ָסכִין ֵכלִים ְּב ֶּ‬
‫יונים של יֹולְּדֹות מִדְּ מֵי ְּ‬
‫שבִיעִית והשמן נספג בעור ‪ַּ ,‬רבִי אלִי ֶּעזֶּר אֹומֵר‪ ,‬י ִדָ לֵק‪ַּ .‬ו ֲח ָכמִים אֹומ ְִּרים‪,‬‬
‫שמֶּן שֶּל ְּ‬
‫שסָכֹו ְּב ֶּ‬
‫ְּכנֶּגְּד(ֹו){ן}‪( :‬ט) עֹור ֶּ‬
‫שבִיעִית‪ ,‬י ִדָ לֵק‪ָ .‬אמַּר‬
‫שמֶּן שֶּל ְּ‬
‫שסָכֹו ְּב ֶּ‬
‫י ֹאכַּל ְּכנֶּגְּד(ֹו){ן}‪ָ .‬אמְּר(ּו) ִל ְּפנֵי ַּרבִי ֲעקִיבָא‪ ,‬אֹומֵר ָהי ָה ַּרבִי אלִי ֶּעזֶּר‪ ,‬עֹור ֶּ‬
‫ש) ַּרבִי אלִי ֶּעזֶּר אֹומֵר בֹו‪( :‬י) וְּעֹוד ָאמְּרּו ְּל ָפנָיו‪ ,‬אֹומֵר ָהי ָה ַּרבִי אלִי ֶּעזֶּר‪ ,‬הָאֹוכֵל פַּת‬
‫ָלהֶּם‪ ,‬שְּתֹוקּו‪ֹ .‬לא אֹומַּר ָלכֶּם מַּה ( ֶּ‬
‫ש) ַּרבִי אלִי ֶּעזֶּר אֹומֵר בֹו‪(:‬יא) מ ְֶּּרחָץ‬
‫כּותִ י(ם) כְּאֹוכֵל ְּבשַּר ֲחזִיר‪ָ .‬אמַּר ָלהֶּם‪ ,‬שְּתֹוקּו‪ֹ ,‬לא אֹומַּר ָלכֶּם מַּה ( ֶּ‬
‫שבִיעִית‪ ,‬מתָ ר ל ְִּרחֹוץ בָּה‪ְּ ( .‬ו)אִם מִתְּ ַּחשֵב אדם חשוב שאחרים ילמדו‬
‫שֶּה{ו} ְּס ָק(ה){ו} בְּתֶּ בֶּן (אֹו) {ו} ְּבקַּש שֶּל ְּ‬
‫ממעשיו הּוא‪ ,‬ה ֲֵרי {הוא} (זֶּה) ֹלא י ְִּרחֹוץ {בו}‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית כד ע' א'‬
‫גמ' א"ר יוסי‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שאסור ליקח אשה מדמי‬
‫אחא‪ ,‬מתיר היה רבי אליעזר חמיצן של כותים כמו‬
‫שביעית דלכן שאם לא כן מה בין הקונה אשה מה‬
‫של גויים לאחר הפסח מיד‪ ,‬הדא דתימר וזאת‬
‫בין הקונה שפחה? תני שמן של שביעית אין חוסמין‬
‫באילין דימוסיי בלחם מן המאפייה ברם באילין‬
‫בו תנור וכיריים‪ ,‬ולא סכין בו מנעלים וסנדלין‪ ,‬ולא‬
‫פריבטה לחם שנאפה בבית פרטי אסור‪ ,‬במשנה‪,‬‬
‫יסוך אדם את רגלו והוא בתוך מנעלו והוא בתוך‬
‫אם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ [ואם הם אדם של‬
‫סנדלו‪ ,‬אבל סך הוא את רגלו ואחר כך ונותנו לתוך‬
‫צורה הרי זה לא ירחוץ] כהדא רבי יהושע בן לוי‪,‬‬
‫מנעלו ולתוך סנדלו וזה מותר‪ ,‬וסך שמן על גופו‬
‫בשנת שמיטה אזל מן לוד בארץ יהודה לבית גברין‬
‫ומתעגל ומתגלגל על גבי קטבליא מזרן של עור ואינו‬
‫בארץ פלשטים בגין מיסחי לרחוץ במרחץ ומספר‬
‫חושש‪ ,‬לא יתננה לשמן לא על גבי טבלה של שיש‬
‫ר"ש בן לקיש הוה בבוצרה חמתון ראה בפתח בית‬
‫להתעגל בה‪ ,‬רבן שמעון בן גמליאל מתיר‪ ,‬ושואל‬
‫המרחץ מזלפין להדא אופרדיטי האלילה אמר לון‪,‬‬
‫עור שסכו בשמן מה אמר בו ר"א? ועונה אמר רבי‬
‫ולית אסור לרחוץ במקום כזה? אתא שאל לרבי‬
‫יוסי קילל אותו עצמותיו של אותו האיש ישרפו‪ ,‬רבי‬
‫יוחנן‪ ,‬א"ל ר"י בשם ר"ש בן יוצדק‪ ,‬אין דבר של‬
‫חזיקה בשם רבי אחא אמר‪ ,‬מותר‪ ,‬ועוד אמר לפניו‬
‫רבים אסור מפני שיגיונם של טיפשים ‪:‬‬
‫לפני רבי עקיבא אמר רבי יוסי זאת אומרת שאסור‬
‫הדרן עלך כלל גדול‪:‬‬
‫ליקח בתו של עם הארץ‪ ,‬רבי חזקיה אמר בשם רבי‬
‫‪.......‬‬