פרק ה

‫שביעית פרק חמישי‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫ׁשנִי ָּ{י}ה אחרי שביעית ‪ ,‬מפני‬
‫ׁש ָּלהֶׁן לעניין קדושה ‪ ,‬בשנה ְּ‬
‫ׁשבִיעִית ֶׁ‬
‫(א) בְּנֹות ׁשּוח תאנים לבנות מזן מיוחד ‪ְּ ,‬‬
‫ׁשבִיעִית‬
‫ׁשנִים אחרי החנטה ‪ .‬רבִי י ְּהּודָּ (ה){א} אֹומֵר‪ ,‬התאנים הפ ְּרסָּאֹות‪ְּ ,‬‬
‫ׁשהֵן עֹוׂשֹות נותנות פרי‪ ,‬אחת ְּלׁשָּל{ֹו}ׁש ָּ‬
‫ֶׁ‬
‫ׁשנִים‪ָ .‬אמְּרּו לֹו חכמים ‪ֹ ,‬לא ָאמְּרּו‪ֶׁ ,‬אלָּא‬
‫ׁשהֵן עֹוׂשֹות ִלׁשְּתֵ י ָּ‬
‫ׁשבִיעִית בשנה הראשונה אחרי שמיטה ‪ֶׁ ,‬‬
‫ׁש ָּלהֶׁן‪ ,‬מֹו ָּצאֵי ְּ‬
‫ֶׁ‬
‫בְּנֹות ׁשּוח‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית יג' ע' א'‬
‫שליש לפני ר"ה של עולם‪ ,‬מתעשר לשעבר אחר ר"ה‬
‫גמ' שואל מהו בנות שוח‪ ,‬ועונה‪ ,‬פיטריה לבנה‪,‬‬
‫של עולם מתעשר לבא‪ ,‬ושואל התיב ר' זעירא קומי‬
‫ושואל מה בכל שנה ושנה הן עושות ותהליך‬
‫ר' יוסא פעמים יש שהשנים שחונות‪ ,‬והגשמים‬
‫ההבשלה נמשך או אחת לשלוש שנים עושות פרי?‬
‫מאפילות מתאחרות ותמרים מטילות שאור אחר ר"ה‬
‫ועונה‪ ,‬בכל שנה ושנה הן עושות‪ ,‬אין זה אלא שאין‬
‫של עולם והן מתעשרות לשעבר שלא כדין? א"ר‬
‫פירותין מגמרין אלא לאחר שלוש שנים‪ ,‬ושואל‬
‫זעירא לא מן דעתיה שלו עצמו אמר ר' יסא הדא‬
‫כיצד הוא יודע? ועונה רבי יונה אמר משיקשר עליו‬
‫מילתא‪ ,‬אלא מן הדא ששמע מרבי יוחנן‪ ,‬ור"ש בן‬
‫חוט‪ ,‬תני שמואל‪ ,‬עצה אחרת תוחב בהן קיסמין‬
‫לקיש רבי יעקב בר אחא אמרו בשם שמואל בר אבא‪,‬‬
‫ומלקק אותם‪ ,‬תני רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ ,‬אילן‬
‫הביא שליש קודם ט"ו בשבט‪ ,‬מתעשר לשעבר‪ ,‬אחר‬
‫שחנט קודם חמשה עשר בשבט‪ ,‬מתעשר לשעבר לפי‬
‫ט"ו בשבט מתעשר לבא‪ ,‬אמר ר"ז ויאות‪ ,‬נכון הדבר‬
‫שנה שעברה‪ ,‬לאחר חמשה עשר בשבט מתעשר‬
‫ומובן הרי אתרוג עקרתה דין חנטו וקבעתו זמנו לפי‬
‫לבא‪ ,‬תני אמר רבי נחמיה במה דברים אמורים באילן‬
‫לקיטתו‪ ,‬ולא עקרתה שנתו‪ ,‬ושואל וכאן עקרת שנתו‬
‫שהוא עושה שתי גורנות בשנה‪ ,‬אבל באילן שהוא‬
‫עושה גורן אחד בשנה‪ ,‬כגון זיתים ותמרים וחרובין‬
‫מטו' בשבט ולא עקרתה חנטו? רבי בון בר חייא‬
‫אע"פ שחנטו קודם לזמן הזה‪ ,‬הרי הן כלעתיד לבא‪,‬‬
‫בעי קומי רבי זעירא מעתה עם הולכים אחרי שלישי‬
‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה‪,‬‬
‫גידולו שליש הראשון יעשר לשעבר שליש השני‬
‫ושואל‪ ,‬מותיב ר"ש קומי רבי יוחנן‪ ,‬והא תנינן בנות‬
‫יעשר לשנה לבא? א"ל שליש הראשון של הצמח‬
‫שוח שביעית שלהם שנייה מפני שהן עושות לשלש‬
‫קשה לבא‪ ,‬מכיון שהוא בא מיד הוא האילן גדל‪,‬‬
‫שנים‪ ,‬על דעתך מה שעשו בשביעית יהו שביעית‪,‬‬
‫אמר רבי אבא כאריס אומן חקלאי מומחה יליף‬
‫והוא רבי יוחנן מקבל מיניה ושתק‪ ,‬ועונה א"ר בון‬
‫וחקר לה לצמחים רבי זעירא‪ ,‬גם שמואל אמר‪,‬‬
‫בר כהנא ותמיה אנא איך היה מותיב ר"ש קומי רבי‬
‫שיתין יומין הראשונים יוצאים שיתא עליי‪ ,‬שיתא‬
‫יוחנן והוא מקבל מיניה יכול היה ויתביניה להשיב לו‬
‫יומין הבאים כבר צומחים שיתין עליי‪ ,‬תני רשב"ג‬
‫אנא אמר חרובין ואת אמר בנות שוח‪ ,‬אנא אמר מנהג‬
‫אומר מן צאת עלין ראשונים ועד הפגין חמישים‬
‫ואת אמרת הלכה‪ ,‬אנא אמר ר' נחמיה ואת אמר רבנן‪,‬‬
‫יום‪ ,‬מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום‪ ,‬מן שיתין‬
‫אלא אם שתק היא חרובין היא בנות שוח‪ ,‬היא מנהג‬
‫הנובלות‪ ,‬עד גמר התאנים נ' יום‪ ,‬רבי אומר‪ ,‬כולהן‬
‫היא הלכה‪ ,‬היא ר' נחמיה היא רבנן‪ ,‬ואומר תמן‬
‫צמיחתם בהפרש של ארבעים יום‪ ,.‬ולכן אם לקט‬
‫בבבל אמרין אילן שחנט קודם ראש השנה של בריאת‬
‫תאנה ואינו יודע אימתי חנטה‪ ,‬אמר רבי יונה מונה‬
‫עולם ‪ ,‬דהיינו א' תשרי מתעשר שנה לשעבר ולאחר‬
‫מאה יומין למפרע‪ ,‬אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט‬
‫ראש השנה של עולם‪ ,‬מתעשר לשנה לבא‪ ,‬ושואל‬
‫והוא יודע אימתי חנטה התאנה ‪ ,‬במשנה רבי יהודה‬
‫התיב רבי יודן בר פדיא קומי רבי יונה‪ ,‬הרי חרובין‬
‫אומר הפרסאות שביעית במוצאי שביעית ‪ .‬אמרו לו‪,‬‬
‫הרי הן חונטין קודם ר"ה של עולם והן מתעשרין‬
‫והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת? אמר להן‬
‫לבא ? ועונה‪ ,‬ולא שמיע דאמר רבי חיננא בר פפא‪,‬‬
‫והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שני‬
‫חרובין שלשולן היא חנטן‪ ,‬אמר רבי יסא הביא‬
‫משנה ב' ג' ד' ה' הלכה ב'‬
‫שבִיעִית‪ ,‬רבִי ֵמאִיר אֹומֵר‪ ,‬יטמינו במרוכז ֹלא יִפְּחֹות ִמסָּאתי ִם‪ ,‬עד ּגֹובּה‬
‫(ב) הּטֹומֵן באדמה לשם שימור אֶׁת הלּוף ב ְּ‬
‫ֵַאר ָּבעָּה קבִי(ם){ן} שהם ‪ ,‬עד ּג{ֹו}בּה‬
‫ׁשְּל{ֹו}ׁשָּה ְּט ָּפחִים‪ְּ ,‬וטֶׁפח ָּעפָּר מכוסה על ּגבָּיו‪ .‬ו ֲח ָּכמִים אֹומ ְִּרים‪ֹ ,‬לא יִפְּחֹות מ ְּ‬
‫ׁש ָּעב ְָּּרה ָּעלָּיו‬
‫טֶׁפח‪ְּ ,‬וטֶׁפח ָּעפָּר על ּגבָּיו‪ .‬וְּטֹומְּנֹו ִבמְּקֹום דְּ ִריסת {בני} ָאדָּ ם שלא יכה שרשים ולא יצמח‪( :‬ג) לּוף ֶׁ‬
‫ׁשבִיעִית מחובר באדמה ‪ ,‬רבִי (א)לִי ֶׁעזֶׁר אֹומֵר‪ ,‬אִם ָּלקְּטּו ָּה ֲענִי ִים אֶׁת ָּעלָּיו בשנת השמיטה‪ָּ ,‬לקָּטּו‪ְּ .‬ואִם לָּאו‪ ,‬י ֲעׂשֶׁה‬
‫ְּ‬
‫ֶׁחׁשְּבֹון עִם ָּה ֲענִי ִים ששלהם הם הגידולים לאחר הביעור בשביעית‪ .‬רבִי י ְּהֹוׁשֻׁע אֹומֵר‪ ,‬אִם ָּלקְּטּו ָּה ֲענִי ִים אֶׁת ָּעלָּיו‪,‬‬
‫ׁשנִכְּנס‬
‫ׁשבִיעִית‪ֶׁ ,‬‬
‫ָּלקָּטּו‪ְּ .‬ואִם לָּאו‪ ,‬אֵין ָּל ֲענִי ִים ( ָּעלָּיו) {עמו} ֶׁחׁשְּבֹון והם של בעל השדה‪( :‬ד) לּוף ׁשֶׁל ע ֶֶׁׁרב ְּ‬
‫שבִיעִית ולא נעקר‪ְּ ,‬וכֵן ְּב ָּצלִים הקֵיצֹונִים‪ ,‬קיציים שנזרעו בקיץ ְּוכֵן פּוָאה לצבע ׁשֶׁל אדמת עִד{י ִ|}ית‪ ,‬בֵית‬
‫ל ְּ‬
‫ׁשמאי אֹומ ְִּרים‪ ,‬עֹוק ְִּרין אֹותָּ ן בְּמאֲרּופֹות רק מגרפות ׁשֶׁל עֵץ‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל אֹומ ְִּרים‪ ,‬בְּק ְּרדֻׁ {ו}מֹות ׁשֶׁל מתֶׁ ֶׁכ{ו}ת‪.‬‬
‫ּומֹודִ ים בית שמאי בְּפּוָאה ׁשֶׁל ְּצלָּעֹות בין הסלעים ‪ׁ ,‬שֶׁעֹוק ְִּרין אֹותָּ ה בְּק ְּרדֻׁ {ו}מֹות ׁשֶׁל מתֶׁ ֶׁכ{ו}ת‪( :‬ה) ֵמאֵימָּתי מֻׁתָּר‬
‫שי ְִּרבֶׁה ֶׁהחָּדָּ ׁש‬
‫ׁשבִיעִית מן הירקן? רבִי י ְּהּודָּ ה אֹומֵר‪ִ ,‬מי ָּד‪ .‬ו ֲח ָּכמִים אֹומ ְִּרים‪ִ ,‬מ ֶׁ‬
‫לכל ָאדָּ ם ִל{י}קח לּוף בְּמֹו ָּצאֵי ְּ‬
‫שצמח בשנה שמינית‪:‬‬
‫ירושלמי שביעית יג' ע' ב'‬
‫שביעית‪ ,‬ודיכנו וכופף את העלים לאדמה בשביעית‪,‬‬
‫גמ' הטומן את הלוף ושואל‪ ,‬עד כדון לוף‪ ,‬בצלים‬
‫ועקרו בסוף שביעית‪ ,‬אין תימר‪ ,‬דיכון כעיקור כולו‬
‫מה דינם? ועונה‪ ,‬א"ר יונה היא לוף היא בצלים‪ ,‬אמר‬
‫לבעל הבית‪ ,‬אין תימר אין דיכון כעקור אין כולו‬
‫רבי יוסה מסתברא‪ ,‬בבצלים אפילו פחות מכאן מותר‬
‫לבעל הבית‪ ,‬לפיכך אין לעניים עמו חשבון‪ ,‬עשה‬
‫להטמין לשימור‪ ,‬דאינן שפין חלקים ולא מוציים‬
‫בארץ משך שלש שנים‪ ,‬נותן לעניים בערך רובע‪,‬‬
‫מהר שורשים‪ :‬במשנה‪ ,‬לוף שעברה עליו שביעית כו'‬
‫צמחה בשהייה באדמה במשך שתי שנים נותן‬
‫רבי אבהו אמר בשם רבי יוחנן‪ ,‬אתיא דרבי יהודה‬
‫לעניים שליש מספק‪ ,‬צמחה כולה שנה אחת נותן‬
‫כשיטת כרבי אליעזר ודרבי יוסי כשיטת כרבי‬
‫לעניים מחצה מספק‪ ,‬רבי יוסה פתר מתני' נטעה‬
‫יהושע‪ ,‬דתנינן תמן‪ ,‬העניים אוכלין אחר הביעור‬
‫לפני ר"ה של שביעית‪ ,‬רבי חזקיה פתר מתני' ערב‬
‫שהוציאו את הירק מן הבית ‪ ,‬אבל לא עשירים‪,‬‬
‫ר"ה ממש שביעית‪ ,‬במשנה‪ ,‬לוף של ערב שביעית‬
‫דברי רבי יהודא‪ ,,‬רבי יוסי אומר‪ ,‬אחד עניים ואחד‬
‫כו' ושואל רבי בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא‪ ,‬אף‬
‫עשירים אוכלין אחר הביעור‪ ,‬ושואל‪ ,‬רבי אימי בעי‬
‫בשאר שני שבוע כן? לעניין מעשר עני? ומסכם‪,‬‬
‫קומי ר"י‪ ,‬מתני' עד שלא גזרו באושה על הספיחים?‬
‫והא תני היתה שנייה נכנסת לשלישית אינו מדכנו‬
‫ועונה א"ל וכי בעלית גג היית כשגזרו על איסור‬
‫ואינו מונע ממנו מים‪ ,‬בשביל שיהא מעשר לעניים‬
‫ספיחים? סבר רבי אימי מדברי רבי יוחנן נשמע‬
‫היתה שלישית נכנסת לרביעית מדכנו ומונע ממנו‬
‫איסור ספיחים אסור מן תורה‪ ,.‬ועונה א"ר ירמיה‬
‫מים‪ ,‬בשביל שיהא מעשר עני‪ ,‬הדא אמרה מכאן‬
‫בעלי לוף שוטה שצומח מאיליו היא מתניתא‪ ,‬ואומר‪,‬‬
‫אתה מבין שדיכון כעיקור‪ ,.‬רבי יוסי אמר בשם רבי‬
‫אייתי רב הושעיא מתניתא דבר קפרא מן דרומא‪,‬‬
‫אילא‪ ,‬תפתר שעקרן או כופף אותם עד שלא צימחו‬
‫ותני‪ ,‬עלי לוף ועלי בצלים‪ ,‬ושואל אית לך מימר עלי‬
‫בשביעית כלל‪ :‬במשנה‪ ,‬וכן בצלים הקיצונים קטינאי‬
‫בצלים השוטין? ועונה‪ ,‬מילתיה דר' ירמיה אמרה‬
‫של קיץ‪ ,‬במשנה‪ ,‬מודים בפיאה של צלעית סלעים‬
‫דבר שיש לו ביעור שנמצא מעורב בתוך דבר שאין‬
‫הנקראת פיטרה‪ ,‬ותני עלה‪ ,‬מקום שנהגו לחרוש כדי‬
‫לו ביעור יש לו ביעור‪ ,‬וחוזר ושואל מה עבד לה ר'‬
‫להוציאם מן הקרקע יחרוש‪ ,‬לנכש ינכש‪ :,‬במשנה‪,‬‬
‫ירמיה לוף ובצל יחד ? ועונה‪ ,‬פתר לה בששיקף‬
‫מאימתי מותר אדם ליקח לוף כו'‪ .‬ושואל מ"ט דרבי‬
‫ערבוב בעלין ר' יוסי פתר לה מתניתא‪ ,‬שזרע לפני‬
‫יודה? ועונה‪ ,‬גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק‪,‬‬
‫ר"ה של שנה השביעית כגון שנטעו לפני ר"ה‬
‫ושואל‪ ,‬מעתה אפילו בשביעית יהא מותר? ועונה‪ ,‬רק‬
‫השביעית עשה ביצים פקעות לפני שביעית ודיכנו‬
‫בטמון אנן קיימינן‪ ,‬וזאת שלא ילך ויביא מן האיסור‬
‫ודחף עליו הטריים לאדמה בשביעית‪ ,‬עקרו במוצאי‬
‫ויאמר מן הטמון הבאתי‪ ,‬תני אמר ר' יודה מעשה‬
‫שביעית‪ ,‬ועכשיו אין תימר דיכון כיפוף לאדמה‬
‫שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי רבי טרפון‬
‫כעיקור כתלישה שייך כולו לעניים‪ ,‬אין תימר אין‬
‫במוצאי החג של מוצאי שביעית‪ .‬אמר לו רבי יוסי‪,‬‬
‫דיכן כעיקור אין כולו לעניים‪ ,‬מספק יעשה חשבון‬
‫עמך הייתי ולא היה זה לפי מיטב זכרוני אלא מוצאי‬
‫עם העניים וייתן להם את שצמח בשביעית רבי‬
‫הפסח‪:‬‬
‫חזקיה פתר מתני' ערב ר"ה ממש של שנה שביעית‬
‫נטעו‪ ,‬ערב ר"ה שביעית ועשה ביצה פקעת בתחילת‬
‫משנה ו' ז' ח' הלכה ג'‬
‫שבִיעִית‪ ,‬מח ֲֵר{י}ׁשָּה ְּוכָּל ֵכלֶׁיהָּ‪,‬‬
‫ׁשאֵין ָּה ֻׁא{ו}מָּן היצרן רשאי ְּל ָּמכ ְָּּר(ם){ן} לחשודים בעבודה ב ְּ‬
‫(ו) אֵלּו ֵכלִים ֶׁ‬
‫הָּעֹול רתמת שוורים‪ ,‬וְּה ִמז ְֶּׁרה לניכוי מן המוץ ‪ ,‬וְּהדֶׁ קֶׁר עת חפירה ‪ֲ .‬אבָּל מֹוכֵר הּוא לכולם מּגל י ָּד קטן ּומּגל ָּקצִיר‬
‫ׁשמְּלאכְּתֹו ְּמי ֻׁ{ו}חֶׁדֶׁ ת (ל ֲעב ֵָּרה)‪{ ,‬לעבודתו לעבודת אדמה } ָאסּור‪ ,‬אבל‬
‫לתבואה ‪ ,‬ו ֲעגָּלָּה ְּוכָּל ֵכלֶׁיהָּ‪ .‬זֶׁה ה ְּכלָּל‪ ,‬כָּל ֶׁ‬
‫ׁשמֶׁן ריקים ו ֲחמֵׁש ֶׁעׂש ְֵּרה כדֵ י יי ִן ריקים‪,‬‬
‫אם הוא ְּלאִסּור ּו ְּל ֶׁה{י}תֵ ר‪ֻׁ ,‬מ{ו}תָּ ר‪( :‬ז) הכדר היֹוצֵר‪ ,‬מֹוכֵר ָּחמֵׁש כדֵ י ֶׁ‬
‫ׁשכֵן ד ְּרכֹו של העני ְּל ָּהבִיא מִן ה ֶׁה ְּפקֵר‪ .‬ולהכין לצרכי ביתו ( ְּו)אִם ֵהבִיא יֹותֵ ר ִמכָּאן‪ ,‬היין והשמן ֻׁמ{ו}תָּ ר‪ּ .‬ומֹוכֵר‬
‫ֶׁ‬
‫ָָּארץ‪( :‬ח) בֵית ׁשמאי אֹומ ְִּרים‪ֹ ,‬לא יִמְּכ{ֹו}ר לֹו לחשוד בעבירה‬
‫ָָּארץ‪ּ ,‬ו ְּליִׂש ְָּּראֵל בְּחּוצָּה ל ֶׁ‬
‫כדים ללא הגבלה לנָּכ ְִּרי ב ֶׁ‬
‫ׁש{ו} ֳחטָּּה‪{ .‬ו}מֹוכֵר לֹו לחשוד ֵפ{י}רֹות‬
‫ירין‪ִ .‬מ ְּפנֵי (ׁשֶׁהּוא) {ש}י ָּכֹול ְּל ָּ‬
‫שבִיעִית‪ּ .‬ובֵית ִהלֵל מתִ ִ‬
‫חֹורׁשֶׁת ב ְּ‬
‫פ ָָּּרה ֶׁ‬
‫ּופֹורט לֹו למצלצלים‬
‫ֵ‬
‫ׁשי ֶׁׁש לֹו ּג{ֹו{ ֶׁרן‪,‬‬
‫ׁשאִיל לֹו סְָּאתֹו כלי מידה ַאף על פִי ׁשֶׁהּוא יֹודֵ ע ֶׁ‬
‫{אפילו} ְּבׁשָּעת הזֶׁרע‪ּ ,‬ומ ְּ‬
‫ׁשי ֶׁׁש לֹו פֹו ֲעלִי(ם){ן}‪ְּ .‬ו ֻׁכ{ו}לָּן אם אמר לו החשוד ְּב ֵפ{י}רּוׁש שלמלאכה אסורה‬
‫מָּעֹות‪ַ ,‬אף על פִי ׁשֶׁהּוא יֹודֵ ע ֶׁ‬
‫ֲסּור(ין){ה}‪:‬‬
‫הוא זקוק להם‪ ,‬א ִ‬
‫ירושלמי שביעית יד' ע' ב'‬
‫גמ' אילו כלים כו'‪ .‬אמר רבי יונה כיני מתניתא‪ ,‬אילו‬
‫בהם קרקעות חוזרות לבעליהם הראשונים‪ ,‬ויקרא‬
‫כח' (כח) וְ ִאם ֹלא מָ צְ ָאה יָד ֹו דֵּ י הָ ִשיב ל ֹו וְהָ יָה ִמ ְמכָר ֹו‬
‫כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית לחשוד על‬
‫וְשב‬
‫בְ יַד הַ ֹקנֶה אֹת ֹו עַ ד ְשנַת הַ ּיוֹבֵּ ל וְ יָצָ א בַ ּיֹבֵּ ל ָ‬
‫השביעית‪ ,‬ושואל‪ ,‬סתמן כשלא ידוע מי האיש ומה‬
‫לַאֲ חֻ זָתוֹ‪ :‬רב אמר קנה‪ ,‬ויוצא מידו ביובל‪ ,‬שמואל‬
‫מעשיו מהו? ועונה‪ ,‬וממה דתני לאיסור ולהיתר‬
‫אמר לא קנה‪ ,‬ושואל מחלפא שיטתיה דרב תמן‬
‫מותר‪ ,‬הדא אמרה‪ ,‬סתמן מותר‪ :‬במשנה‪ ,‬היוצר מוכר‬
‫ביובל אמר קנה וכא שור נגחן הוא אמר לא קנה?‬
‫כו' ושואל וחש ונחוש לומר שמא החליף חורג‬
‫ועונה תמן ביובל מפורסם הוא שאדמות חוזרות‬
‫ומשתמש בכולם למטרה אחת? ועונה‪ ,‬אמר רבי יונה‬
‫לבעליהם ברם הכא בשור נוגח מקח טעות הוא‪,‬‬
‫ניכרית הן אלו כדים הם של יין‪ ,‬ואלו כדים של שמן‪,‬‬
‫ושואל גם מחלפא שיטתי' דשמואל תמן ביובל הוא‬
‫אמר רבי עולא אדרא אדמת חמר דאילן של היין‬
‫אמר לא קנה‪ ,‬וכא שור הוא אמר קנה? ועונה‪ ,‬שדה‬
‫חכימא ניכרת‪ ,‬ואדרא והבוץ דאילין של שמן חכימא‬
‫לאיזה דבר מכרה לו לא לזריעה? ברם הכא שור‬
‫ניכר‪ ,‬במשנה‪ ,‬מוכר לעכו"ם בארץ ואפילו יותר‬
‫יכול הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך‪ ,‬נמצא רב‬
‫מכאן ולישראל בחוץ לארץ אפילו מן הקנוי בארץ‪:‬‬
‫סובר כב"ש‪ ,‬ושמואל סובר כב"ה ושואל האם אמנם‬
‫במשנה‪ ,‬ב"ש אומרים כו'‪ .‬תני המוכר שור לחבירו‬
‫רב כב"ש ושמואל כב"ה? ודוחה לא מן ההכרח רב‬
‫ונמצא נגחן‪ ,‬רב אמר מקח טעות הוא‪ ,‬ושמואל אמר‬
‫כב"ש ואפילו יסבור כב"ה‪ ,‬לית אורחא משתאה שור‬
‫יכול הוא מימיר לשחיטה מכרתיו לך‪ ,‬ומברר‪ ,‬מה‬
‫נגחן תלתין יומין ואם כן ויתין תלתלתי יומי לא מקח‬
‫אנן קיימין אם בשמכרו לאריס שזה עתה חתם חוזה‬
‫טעות הוא? ושמואל כב"ה‪ ,‬ואפי' יסבור כב"ש לית‬
‫אריסות‪ ,‬דברי הכול לחרישה מכר? אם בשמכרו‬
‫אורחא דבר נשא מיכוס תורא המסוגל רדייא‬
‫לטבח ד"ה לשחיטה מכר? אלא כי אנן קיימין‪,‬‬
‫לחרישה לקנות לשחיטה ר' אחא רבי תנחום בר‬
‫בשמכרו לסירסור המוכר גם לעבודה וגם לשחיטה ‪,‬‬
‫חייא אמרו בשם ר' יוחנן השאיל לו סאתו‪ ,‬ובא‬
‫רב אמר מקח טעות הוא‪ ,‬שמואל אמר יכול הוא מימר‬
‫ומצאו מודד בה גרעינים לזריעה אינו זקוק לו‪ ,‬כל‬
‫לשחיטה מכרתיו לך‪ ,‬ושואל‪ ,‬מחלפא שיטתיה דרב?‪,‬‬
‫שכן במשכירה לו‪:‬‬
‫מחלפא שיטתיה דשמואל? דאיתפלגון המוכר אדמת‬
‫נחלתו‪ ,‬אם מכרה לו ביובל עצמו שנת החמישים‬
‫משנה ט' הלכה ד'‬
‫שבִיעִית‪ ,‬נָּפָּה לקמח ּו ְּכב ָָּּרה לניפוי תבואה ‪ ,‬ו ְֵּרחי ִ{י}ם וְּתנּור‪ֲ .‬אבָּל‬
‫ׁש ֶׁאלֶׁת ִאשָּה ל ֲח ֶׁב{י} ְּרתָּ ּה החֲׁשּודָּ ה על ה ְּ‬
‫(ט) מ ְּ‬
‫ָָּארץ בשנה רגילה ‪ ,‬נָּפָּה‬
‫ׁש ֶׁאלֶׁת ְּל ֵאׁשֶׁת עם ה ֶׁ‬
‫ֹלא תָּ בֹור וְֹּלא תִ טְּח{ו}ן ִעמָּּה שמא ספיחי שביעית הם ‪ֵ .‬אׁשֶׁת ָּחבֵר‪ ,‬מ ְּ‬
‫ּובֹור ֶׁרת‪ ,‬וְּטֹו ֶׁחנֶׁת ּומ ְּרקֶׁדֶׁ ת ִעמָּּה‪ֲ .‬אבָּל ִמשֶׁתּטִיל {את}המי ִם לבצק ‪ֹ ,‬לא תִ ּגע ֶׁא ְּצלָּּה‪ ,‬שהבצק והחלה‬
‫ֶׁ‬
‫ּו ְּכב ָָּּרה‪,‬‬
‫ׁשאֵין מ ֲחזִיקִין י ְּדֵ י עֹוב ְֵּרי ֲעב ֵָּרה‪ְּ .‬ו ֻׁכ{ו}לָּן ֹלא ָאמְּרּו שמותר ֶׁאלָּא מִפְּ ִנֵי ד ְּרכֵי ׁשָּלֹום‪.‬‬
‫המופרשת טמאות תהיינה ֶׁ‬
‫שבִיעִית ִמ ְִפנֵּי ַד ְרכֵּי ָשלוֹם‪ֲ ,‬אבָּל ֹלא י ְּדֵ י יִׂש ְָּּראֵל‪ .‬וְּׁשֹו ֲאלִין ִבׁשְּלֹומָּן של נכרים‪ִ ,‬מ ְּפנֵי ד ְּרכֵי ׁשָּלֹום‪:‬‬
‫ּומ ֲחזִיקִין י ְּדֵ י נָּכ ְִּרי ב ְּ‬
‫ירושלמי שביעית טו' ע' א'‬
‫הסרקי מותר שהרי לא זרע‪ ,‬במשנה‪ ,‬וכולם מפני‬
‫גמ' רבי זעירא בעי שאל קומי רבי מנא מתניתא‬
‫דרכי שלום‪ ,‬רבי יוסי בר חנינא בעי‪ ,‬דבר זה על כל‬
‫בסתם אבל במפרש לא ? ועונה א"ל וסתמו לאו‬
‫פרקא איתאמרת או על הדה הלכתא אחרונה‬
‫כפירושו הוא? אלא לעולם יהיה אדם דן את חבירו‬
‫איתאמרת? ועונה‪ ,‬רבנן דקיסרין אמרו‪ ,‬בשם רבי‬
‫לכף זכות אני אומר נפה לספור בו מעות‪ ,‬כברה‬
‫לכבור בה חול‪ ,‬ריחיים לטחון בו סממנין‪ ,‬תנור לטמון‬
‫יודא בר סוטם‪ ,‬מן מה דלא תנינן בגיטין הכפיל של‬
‫בו אונין של פשתן‪. ,‬ושואל רבי פנחס בעי‪ ,‬במה קנסו‬
‫משנה זו אלא הדא הלכתא שמשאלת אישה‬
‫ומתי נחשדו במקום שזורעין ואוכלין של שביעית?‬
‫לחברתה הדא אמרה על הדא הלכתא בלבד אתאמרת‬
‫או במקום שזורעין ולא אוכלין מן הצומח בשביעית ‪,‬‬
‫נאמרה‪ ,.‬ושואל תמן תנינן נחתום שהוא עושה לחם‬
‫ומברר‪ ,‬מה נפק מביניהון? ועונה‪ ,‬ראו אותו לוקח מן‬
‫בטומאה‪ ,‬לא לשין ולא עורכין עמו‪ ,‬ותני עלה‪ ,‬לא‬
‫בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין עמו‪ ,‬ושואל‪ ,‬והכא‬
‫השוק הסירקי‪ ,‬אין תימר במקום שזורעין ואוכלין‪,‬‬
‫הוא אמר הכין? ועונה אמר רבי אילא כאן האישה‬
‫ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור שהרי אוכל‪ ,‬אין‬
‫תימר במקום שזורעין ולא אוכלין‪ ,‬ראו אותו לוקח מן‬
‫אופה לחולין‪ ,‬כאן הנחתום לתרומה‪ ,‬ושואל אית‬
‫לך מימר נחתום בתרומה? ועונה‪ ,‬חברייא אמרי כאן‬
‫הנחתום עוסק בקמח בלותת שהזרעים עברו תהליך‬
‫הסרת כליפות במים וכאן האישה לשה בשאינו‬
‫לותת‪ ,‬ויקרא יא (לח) וְכִ י י ַֻתן מַ יִם עַ ל ז ֶַרע וְ נָפַ ל‬
‫ִמנִבְ לָתָ ם עָ לָיו טָ מֵּ א הּוא לָכֶם‪ :‬ואמנם מתניתא מסייע‬
‫לחברייא שכתוב אבל משתטיל מים בבצק לא תגע‬
‫אצלה שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה‪ ,‬במשנה וכולן‬
‫לא אמרו אלא מפני דרכי שלום‪ ,‬רבי חייא ורבי אימי‬
‫חלוקים חד אמר‪ ,‬אומר לגוי חרוש לה טבאות‪ ,‬ואנא‬
‫נסב לה מנך בתר שמיטתא‪ ,‬ואחרנא אמר אומר לו‬
‫איישר והצלח מאן דאמר טבאות‪ ,‬מה פירוש שואלין‬
‫בשלומן‪ ,‬דהיינו איישר‪ ,‬אבל מאן דאמר אומרים‬
‫לעכו"ם איישר‪ ,‬מה שואלין בשלומן? ועונה‪ ,‬הכוונה‬
‫ישראל מברך אותו שלום עליכם‪ ,‬ומספר‪ ,‬דלמא‬
‫ומעשה היה רבי חיננא בר פפא ור' שמואל בר‬
‫‪.....‬‬
‫נחמני‪ ,‬עברון על חד מחורשי שביעית‪ ,‬א"ל רבי‬
‫שמואל בר נחמן איישר‪ ,‬א"ל רבי חיננא בר פפא ולא‬
‫כן אולפן לימדנו רבי כתוב בתהילים קכט' (ח) וְֹּלא‬
‫ָאמְּרּו הָּעֹב ְִּרים ב ְִּרכת י ְּהֹוָּה ֲאלֵיכֶׁם בֵּ ַרכְ נּו אֶ ְתכֶם בְ ֵּשם‬
‫ְי ֹהוָה‪ :‬שאסור לומר לחורשי שביעית איישר א"ל‬
‫לקרות אתה יודע‪ ,‬לדרוש אין אתה יודע‪ ,‬כך יש‬
‫לדרוש "ולא אמרו העוברים" אלו עובדי כוכבים‬
‫שעוברין מן העולם‪ ,‬ולא אמרו לישראל "ברכת ה'‬
‫עליכם" מה ישראל אומרת להן לגויים‪" ,‬ברכנו אתכם‬
‫בשם ה'‪ ,‬לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם‬
‫בזכותינו הם באות ואין אתם אומרים לנו באו וטלו‬
‫לכם מן הברכות האילו‪ ,‬ולא עוד אלא שאתם מגלגלין‬
‫עלינו פיסים מיסים וזימות וגלגוליות ומס גולגולת‬
‫וארנוניות‪:‬‬
‫הדרן עלך בנות שוח‬
......