פרק ד
תמורה פרק רביעי משנה א' שנָּתָּ ּה ְושֶָׁאבְדָּ ה ש ָּעב ְָּרה ְ שמֵּתּו ְב ָּעלֶׁיהָּ ,אין להם תקנה אלא י ָּמּותּו .חטאת ֶׁ מּורת ַחטָּאתְ ,ו ַחטָּאת ֶׁ (א) ְולַד ַחטָּאתּ ,ותְ ַ מּורה משום שאין בה עכשיו שום ש ִכפְרּו ַה ְב ָּעלִים ,תָּ מּותְ ,ואֵּינָּּה עֹושָּה תְ ָּ ְונִ ְמצֵּאת עכשיו ַב ֲעלַת מּום ,אִם נמצאה ִמ ֶׁ קדושה ,מכל מקום ֹלא נֶׁ ֱהנִין מהם ,ואם השתמשו וְֹלא מֹו ֲעלִין בהם .אִם נמצאה עַד שֶֹּׁלא ִכפְרּו ַה ְב ָּעלִים ,תִ ְרעֶׁה עַד מּורהּ ,ומֹו ֲעלִין בָּּה: שֶׁתִ סְתָּ אֵּב וייפול בה מום קבוע ,וְתִ י ָּמכֵּר ְויָּבִיא בְדָּ מֶׁי ָּה ַאח ֶֶׁׁרת ,וְעֹושָּה תְ ָּ בבלי תמורה כב' ע' א' מהם השני ירעה עד שיסתאב ,וימכר ויפלו דמיו גמרא שואל שלושה מתים ועוד שתים מתים מאי לנדבה ,לפי שאין חטאת הציבור מתה ,ומדייק הא טעמא לא תני להו גבי הדדי? ועונה רישא פסיקא ליה דיחיד מתה ,וא"ר יוחנן בעלי חיים נדחין דיחוי גמור בכל מקרה מתים וסיפא לא פסיקא ליה לא מוחלט, וכשהוא הכהן הגדול והעם מתכפר ,בשני שבזוג שני ושואל למה לי למיתנייה משנה זו בשני מקומות, מתכפר ,ושואל ואידך קמא מן הזוג הראשון הוה ליה למה לי גבי מעילה למה לי למיתנייה גבי תמורה? דומה כי עיברה שנתה וטעמא דציבור נדחה הא ועונה תנא הכא תמורה ,ואיידי דתנא תמורה תנא נמי מעילה ,ואיידי דתנא גבי מעילה ,מעילה ,תנא נמי דיחיד מתה? ועונה אמר לך דחויין לחוד ואבודין תמורה ,אמר ריש לקיש חטאת שעיברה שנתה רואין לחוד ,ומסביר מאי טעמא אבודין עדיין מחשבתו אותה כאילו עומדת בבית הקברות ורועה ואין ודעתיה עליהון דילמא משתכחין ,דחויין לא הדרי באפשרות להוציא אותו משם ,ושואל תנן שעיברה שוב אינם מתחזיין לעולם ,גופא ,אמר רבא אבודה שנתה ואבדה ונמצאת בעלת מום ,אם אחר שכיפרו דלילה לא שמה אבודה ,ומברר אליבא דמאן יש לזה בעלים ,מתה ,ושואל תיובתא דריש לקיש ,ועונה, משמעות אילימא אליבא דרבנן ,מאי איריא אבודה אמר לך ריש לקיש כי קתני רישא מתה ,אאבדה דלילה אפי' אבודה דיום נמי ,דאמרי רבנן אבודה ונמצאת בעלת מום ,אם אחר שכיפרו בעלים תמות, בשעת הפרשה של שניה רועה ,ושואל ואלא אליבא ושואל אי הכי אימא סיפא ,אם עד שלא כיפרו דרבי? עד כאן לא קאמר רבי אלא אבידה דיום ,אבל הבעלים תרעה עד שתסתאב ,ושואל ואי בעלת מום אבידה דלילה אפי' רבי מודה דלרעייה אזלא ,ועונה הא מסאבא וקיימא במומה ,ועונה אמר רבה הכי איבעית אימא לעולם אליבא דרבנן ,והכא במאי קאמר (תנא) ,שאבדה ונמצאת בעלת מום עובר ,אם עסקינן באבדה בשעת כפרה ,ומסביר עד כאן לא אחר שכפרו בעלים מתה ,אם קודם שכיפרו בעלים קאמרי רבנן אבדה בשעת כפרה מתה ,אלא היכא תרעה עד שתסתאב במום קבוע ותימכר ,ודוחה דעיקר אבידתה ביום ,אבל היכא דעיקר אבידתה ושואל אמר רבא שתי תשובות בדבר ,חדא ,דאם כן בלילה לא ,אמר אביי נקטינן מסור לנו אבידה של ישמור מיבעי ליה למיתני ,ועוד ,שעיברה שנתה למאי חטאת ולא גנובה ,אבידה ולא גזולה ,ושואל היכי הלכתא קתני? ועונה אלא אמר רבא הכי קתני ,עברה דמי אבידה? ועונה א"ר אושעיא אפילו אחת מעורבת שנתה ואבדה ,או אבדה ונמצאת בעלת מום ,אחר בעדרו ואינו מזהה ואפילו אחת מעורבת באחת ,ורבי שכיפרו הבעלים מתה ,קודם שכיפרו הבעלים תרעה יוחנן אמר אפילו מסתתרת אחורי הדלת והפריש עד שתסתאב ותימכר ,ומסביר וצריך למיתני אם אחרת ,ושואל איבעיא להו היכי קאמר רבי יוחנן אבדה גבי בעלת מום [וגבי עברה שנתה] ,דאי תנא אחורי הדלת הוא דליכא דקא חזי לה ,אבל אבראי גבי שעיברה שנתה ,הוה אמינא התם הוא דמהניא לה בחוץ ברחוב דאיכא הולכי הרגל דחזי לה מסתובבת אבדה משום דלא חזיא למילתה ,אבל בעלת מום דאי ללא בעלים לא הויא אבודה ,או דילמא אחורי הדלת לא היה לה מומא חזיא ,אימא לא תהני ליה אבדה, דאי מהדר אפיה מסובב את ראשו חזי לה הויא ואי תני גבי בעלת מום התם הוא דמהניא לה אבדה, אבודה ,וכל שכן אבראי דלא קחזי לה ועונה ,תיקו, משום דלא חזיא להקרבה ,אבל עיברה שנתה דחזי' א"ר פפא ,גמרינן ,אבודה ממנו ולא מרועה לא הויא להקרבה לקרבן אחר אימא לא תהני לה אבדה ,לכן אבודה ,וכל שכן אבודה מרועה ולא אבודה ממנו, צריכא ,ושואל ומי אמר רבא הכי והאמר רבא, ושואל אבודה ממנו ומרועה ואחד בסוף העולם מכיר אבידה דלילה שבין כה אינו זמן הקרבה לא שמה בה מאי? ועונה ,תיקו ,ושואל בעי רב פפא ,אבודה אבידה ,ועונה לא דמי ,ומסביר אבידה דליליא לא והדם של השנייה כבר בכוס מוכן לזריקה שתכפר חזיא לא לגופה ולא לדמי ,אבל הא נהי דלגופה לא מהו ,ומברר אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי, חזיא לדמי למכור ולהביא אחרת תחתיה חזיא, האמר אבודה בשעת הפרשה מתה ,אלא וודאי כי ושואל תנן שני שעירים של יום הכיפורים מת אחר קמיבעיא ליה אליבא דרבנן ,והשאלה היא מי ומסביר ואליבא דמאן דאמר כוס עושה חבירו דחוי לא תיבעי לך ,כי תיבעי לך אליבא דמ"ד ,כוס עושה חבירו שיריים ,והשאלה מה גורל הכוס השנייה ה"מ היכא דאיתנהו לתרוייהו ,דכל היכא דבעי זריק, אבל הכא הא ליכא ,או דלמא לא שנא? ועונה תיקו: אמרינן כי אמרי רבנן בשעת הפרשה רועה ,דווקא קודם שיקבל דמה בכוס ,אבל הכא ,סבירא להו ,כל העומד ליזרק כזרוק דמי ,ומתה ,או דלמא כמה דלא אזדריק דם כי אבדה בשעת הפרשה דמיא ,ורעיא? ואיכא דאמרי לעולם אליבא דרבי ,כי קמיבעיא ליה כגון שקיבל דמה בשתי כוסות ואבד אחד מהן, משנה ב' ג' ד' (ב) ַה ַמפ ְִריש ַחטָּאתֹו וְָאבְדָּ הְ ,ו ִהק ְִריב ַא ֶׁח ֶׁרת תַ חְתֶׁי ָּה ,וְַאחַר כְָּך נִ ְמצֵּאת ה ִָּראשֹונָּה ,תָּ מּותַ .ה ַמפ ְִריש מָּעֹות ְל ַחטָּאת וְָאבְדּוְ ,ו ִהק ְִריב ַחטָּאת ממעות אחרות תַ חְתֵּ יהֶׁן וְַאחַר כְָּך נִ ְמצְאּו ַהמָּעֹות הראשונות ,יֵּלְכּו ְלי ָּם ַה ֶׁמלַח(:ג) ַה ַמפ ְִריש שנִ ְמצְאּו ַהמָּעֹות ה ִָּראשֹונֹות, מָּעֹות ְל ַחטָּאתֹו וְָא ְבדּוְ ,ו ִהפ ְִריש מָּעֹות ֲאח ִֵּרים תַ חְתֵּ יהֶׁןֹ ,לא ִה ְספִיק ִלקַח ָּבהֶׁן ַחטָּאת עַד ֶׁ יָּבִיא ֵּמאֵּּלּו ּו ֵּמאֵּּלּו ַחטָּאת שמינה ְ ,ו ַהשְָאר יִפְלּו ִלנְדָּ בָּהַ ,ה ַמפ ְִריש מָּעֹות ְל ַחטָּאתֹו וְָאבְדּוְ ,ו ִהפ ְִריש ממעות אחרות שלו שנִ ְמצְאּו ַהמָּעֹות ַוה ֲֵּרי נמצאת אותה ַחטָּאת ַב ֲעלַת מּום ועכשיו יש לו כסף ַחטָּאת תַ חְתֵּ יהֶׁןֹ ,לא ִה ְספִיק ְל ַהק ְִריבָּּה עַד ֶׁ ואין לו קרבן ,תִ י ָּמכֵּר בעלת המום ְויָּבִיא ֵּמאֵּּלּו ּו ֵּמאֵּּלּו מעות ַחטָּאת אחרתְ ,ו ַהשְָאר יִפְלּו ִלנְדָּ בָּהַ .ה ַמפ ְִריש ַחטָּאתֹו שנִ ְמצֵּאת ַחטָּאתֹו הראשונה ַוה ֲֵּרי הִיא ַב ֲעלַת מּום, וְָאבְדָּ הְ ,ו ִהפ ְִריש מָּעֹות תַ חְתֶׁ יהָֹּ ,לא ִה ְספִיק ִלקַח ָּבהֶׁן ַחטָּאת עַד ֶׁ תִ י ָּמכֵּר בעלת המום ְויָּבִיא ֵּמאֵּּלּו ּו ֵּמאֵּּלּו המעות ַחטָּאתְ ,ו ַהשְָאר יִפְלּו ִלנְדָּ בָּהַ .ה ַמפ ְִריש ַחטָּאתֹו וְָאבְדָּ הְ ,ו ִהפ ְִריש ַאח ֶֶׁׁרת שנִ ְמצֵּאת ה ִָּראשֹונָּהַ ,וה ֲֵּרי שְתֵּ יהֶׁן ַבעֲלֹות מּום ,י ִ ָּמכְרּו ְויָּבִיא ֵּמאֵּּלּו ּו ֵּמאֵּּלּו המעות תַ חְתֶׁ יהָֹּ ,לא ִה ְספִיק ְל ַהק ְִריבָּּה עַד ֶׁ ַחטָּאתְ ,ו ַהשְָאר יִפְלּו ִלנְדָּ בָּהַ .ה ַמפ ְִריש ַחטָּאתֹו וְָאבְדָּ הְ ,ו ִהפ ְִריש בהמה ַאח ֶֶׁׁרת תַ חְתֶׁ יהָֹּ ,לא ִה ְספִיק ְל ַהק ְִריבָּּה עַד שנִי ָּה תָּ מּות ,דִ ב ְֵּרי ַרבִיַ .ו ֲח ָּכמִים אֹומ ְִרים ,אֵּין שנִ ְמצֵּאת ה ִָּראשֹונָּה ַוה ֲֵּרי שְתֵּ יהֶׁן תְ מִימֹותַ ,אחַת ֵּמהֶׁן תִ ק ְַרב ַחטָּאתְ ,ו ַה ְ ֶׁ ש ִכפְרּו שנִ ְמצְאּו מֵַּאחַר ֶׁ ש ִכפְרּו ַה ְב ָּעלִיםְ ,ואֵּין ַהמָּעֹות הֹולְכֹות ְלי ָּם ַה ֶׁמלַח ֶׁאּלָּא ֶׁ שנִ ְמצֵּאת מֵַּאחַר ֶׁ ַחטָּאת מֵּתָּ ה ֶׁאּלָּא ֶׁ שמְעֹון אֹומֵּר ,אִם ַה ְב ָּעלִים( :ד) ַה ַמפ ְִריש ַחטָּאתֹו ַוה ֲֵּרי הִיא ַב ֲעלַת מּום ,מֹוכ ְָּרּה ְוי ָּבִיא בְדָּ מֶׁי ָּה ַאח ֶֶׁׁרתַ .רבִי ֶׁא ְל ָּעזָּר ב ְַרבִי ִ ש ְכבָּר ִכפְרּו ַה ְב ָּעלִים: ש ֲחטָּה (ה ִָּראשֹונָּה) ,תָּ מּותֶׁ , שנִי ָּה עַד שֶֹּׁלא נִ ְ ק ְָּרבָּה ַה ְ בבלי תמורה כב' ע' ב' מחלוקת רבי ורבנן ,וחוזר ,גופא ,אמר רב הונא אמר גמרא מדייק טעמא דהקריב אחרת תחתיה ,הא לא רב הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשנייה הקריב אחרת תחתיה ,רועה ושואל בשיטת מני? מתה ,לא נחלקו אלא בבא לימלך בבית דין דרבי ועונה זאת בשיטת רבנן היא ,דאמרי אבודה בשעת סבר לא עשו תקנה בקדשים ,ואמרינן לך התכפר הפרשה רועה ,ושואל אימא סיפא ,המפריש מעות בשאינה אבודה ,ואבודה מתה ,ורבנן סברי עשו תקנה לחטאת ואבדו והפריש אחרים תחתיהם יביא מאלו בקדשים ,ואמרינן לך התכפר באבודה ושאינה אבודה ומאלו והשאר יפלו לנדבה ,ומדייק טעמא שקנה תרעה עד שייפול בה מום ותימכר ,ושואל מותיב רב חטאת חדשה מאלו ומאלו הא הביא את הקרבן משרשיא ואתה אומר ולא עשו תקנה בקדשים, מאחד מהן ,השני יוליכו לים המלח ,נמצא אתאן והתניא תורת המנחה ויקרא ו' (ט) וְהַ ּנוֹתֶ ֶרת ִממֶ ּנָּה לרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה ושואל רישא י ֹאכְלּו ַא ֲהרֹן ּובָּ נָּיו מַ ּצוֹת תֵּ ָאכֵּל בְ מָּ קוֹם קָּ דֹׁש בַ חֲצַ ר רבנן וסיפא רבי? ועונה הניחא לרב הונא אמר רב אֹהֶ ל מוֹעֵּ ד יֹאכְ לּוהָּ :ושואל מה ת"ל? ועונה מלמד שאמר הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשניה שאם היתה אכילה מועטת כמות קטנה אוכלין עמה מתה ,משכחת לה כגון שמשך אחת מהן והקריב, חולין ותרומה ,כדי שתהא נאכלת על השבע ושואל ודברי הכל גם לרבנן אלא לרבי אבא אמר רב, "יאכלוה" מה תלמוד לומר? ועונה שאם היתה אכילה דאמר ,הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה שאבודה מרובה ,אין אוכלין עמה חולין ותרומה ,כדי שלא מתה ,על מה נחלקו במתכפר באבודה ,דרבי סבר תהא נאכלת על הגסה ,מאי לאו אפילו לפי שיטת מפריש לאיבוד כאיבוד דמי ,ורבנן סברי לאו כאיבוד רבי עשו תקנה ,ועונה לא .פתרון זה רק לשיטת דמי ,נמצא רישא סתם לן כרבנן סיפא סתם לן כרבי רבנן ,ורבי אבא אמר רב ,הכל מודים במתכפר ושואל ומאי קמשמע לן דפליגי רבי ורבנן? זאת בשאינה אבודה שאבודה מתה ,על מה נחלקו דמתכפר בהדיא קתני לה ,מחלוקת רבי ורבנן בסיפא, באבודה ,דרבי סבר מפריש לאיבוד כאיבוד דמי המפריש חטאת ואבדה ,והפריש אחרת תחתיה ואחר והשנייה מתה ,ורבנן סברי לאו כאיבוד דמי ,ושואל כך נמצאת הראשונה ,והרי שתיהן עומדות אחת מהן תקרב ,ושנייה תמות ,דברי רבי -,וחכמים אומרים, תנן ,שני השערים של יום הכיפורים שמת אחד מהם אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בעלים, מעמידים שניים חדשים השני מן הזוג החדש ירעה ואין מעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת שכיפרו בעלים ,ועונה הא קמשמע לן דבר זה ציבור מתה ,ומדייק הא דיחיד מתה ואמר רב בעלי חיים אינן נידחין ,כשהוא מתכפר בשני שבזוג ראשון מתכפר ,ואידך בתרא הוה ליה כמפריש לאיבוד, ומדייק וטעמא דציבור הא דיחיד מתה מאי לאו אפי' רבנן? ועונה לא בשיטת רבי היא ,ושואל תנן המפריש חטאת ואבדה ,והקריב אחרת תחתיה ,תמות, ומדייק טעמא דקריבה הא לא הקריבה תרעה לא שנא מתכפר באבודה ,לא שנא מתכפר בשאינה אבודה ,לא שנא משך ולא שנא לא משך ,ושואל תיובתא דתרוייהו רב הונא ורב אבא ועונה מילתא דפסיקא ליה קתני ,מילתא דלא פסיקא ליה שיש מחלוקת בפירושם לא קתני ,ושואל תנן המפריש מעות לחטאת ואבדו ,והפריש אחרים תחתיהם, ואח"כ נמצאו המעות יביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה ,ומדייק טעמא דמתכפר דווקא מאלו ומאלו הא מאחד יוליכם לשניים לים המלח לא שנא מתכפר באבודה ולא שנא מתכפר בשאינה אבודה, ולא שנא משך ולא שנא לא משך? ושואל שוב תיובתא דתרוייהו ועונה הכא נמי מילתא דפסיקא ליה קתני ומילתא דלא פסיקא ליה לא קתני ,א"ר אמי המפריש לחטאתו שני ציבורי מעות נפרדים לאחריות אם יאבד אחד ,מתכפר באחד מהן ,ושני יפלו לנדבה ,ומברר הלכה זו אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי ,פשיטא דיפלו לנדבה ,ע"כ לא קאמר רבי אלא במפריש לאבוד ,אבל לאחריות מודה, ושואל ואלא אליבא דרבנן עוד יותר פשיטא ליה דיפלו לנדבה ,קל וחומר השתא מפריש לאיבוד אמור רבנן לאו כאיבוד דמי ,לאחריות מיבעיא , ועונה ואלא אליבא דרבי שמעון שאומר שכל החטאת שלא הוקרבה מתה איצטריכא ליה ,ומסביר מהו דתימא לית ליה לר"ש פתרון מחטאת נדבה קא משמע לן דאית ליה נדבה ,ושואל ומי מצית אמרת דלית ליה נדבה לר"ש? והתני' שלשה עשר שופרות קופות רחבות בתחתית מצד אחד וצרות מלמעלה היו במקדש ,והיה כתוב עליהן תיקלין חדתין לקרנות ציבור ועתיקין שקלים ישנים לבדק הבית קינין ליולדות וגוזלי עולה ,עצים לאש המערכה ולבונה למנחות וזהב לכפרת על הארון למעלה וששה שופרות לנדבה ,ותני עלה ששה לנדבה לעולה הבאה מן המותרות שאין עורה לכהנים דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה ,ואמרי לה ר"ש ,אם כן שאינו לכוהנים בטלה מדרשו של יהוידע הכהן ,דתניא זה מדרש דרש יהוידע הכהן ,ויקרא ה' (יט) אָּשָּם הּוא אָּ ׁשֹם אָּ ַׁשם לַי ֹהוָּה :כולו להביא כל דבר הבא ממותר חטאות ואשמות ,ליקח בדמיו עולות ,הבשר לשם ברוך הוא ועורות לכהנים ,מכל מקום אלמא אית ליה נדבה ,ועונה לרבי שמעון איצטריך ,סלקא דעתך אמינא כי אית ליה נדבה לר"ש בחד סידרא שהכל צבור ביחד ונשאר ממנו אבל בתרי סדרי לא ,קא משמע לן ,אמר ר' הושעיא ,המפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן וחבירתה רועה ,ושואל אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבנן ,קל וחומר השתא המפריש לאיבוד אמרי רבנן לאו כאיבוד דמי, לאחריות מיבעיא? ועונה אלא אליבא דר"ש ,ושואל האמר ר"ש חמש חטאות מתות? ועונה אלא אליבא דרבי ,ומסביר כי אמר רבי מתה ,באיבוד ,אבל אחריות לא ,ושואל תנן ,המפריש חטאת והרי היא בעלת מום ,מוכרה ומביא אחרת תחתיה ,ר"א בר"ש אומר אם קרבה שניה קודם שנשחטה ראשונה זו המכורה תמות ,שכבר כיפרו בעליה ,קא ס"ד דר' אלעזר בר"ש כרבי סבירא ליה ,ואפילו באחריות נמי לא ,ועונה דלמא ר"א בר"ש כאבוה רבי שמעון סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות ,ושואל תנן בשני השעירים לפי שאין חטאת צבור מתה ,הא דיחיד מתה ,אמר רב בעלי חיין אינן נידחין ,כשהוא מתכפר בשני שבזוג ראשון מתכפר ואידך הוה ליה אחריות וקתני דיחיד מתה? ועונה רב לטעמיה דאמר מצוה בראשון ,תני רב שימי בר זירי קמיה דרב פפא, אבדה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן תרעה ,אבדה בשעת כפרה לרבנן מתה לרבי רועה ,ושואל קל וחומר ומה אבודה בשעת הפרשה דאמרי רבנן רועה אמר רבי מתה אבודה בשעת כפרה דלרבנן מתה לרבי לא כל שכן? ועונה אלא תני הכי ,אבודה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן רועה ,בשעת כפרה דברי הכל מתה :במשנה ,רבי אלעזר בר"ש אומר וכו' :תנו רבנן אין מרגילין מפשיטים בהמה מן הרגל לכיוון הראש כאשר העור נשאר שלם ביום טוב ,כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ,ושואל בשלמא ביו"ט דקא טרח טירחא דלא חזי ליה ,אלא בכור מאן תנא? ועונה אמר רב חסדא בית שמאי היא ,דאמר ,בכור בעל מום בקדושתיה קאי ,דתנן, בית שמאי אומר ,לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור ,ושואל פסולי המוקדשין מאן תנא? ועונה אמר רב חסדא ר' אלעזר בר"ש היא ,דתניא היו לפניו שתי חטאות ,אחת תמימה ואחת בעלת מום ,תמימה תקרב ,בעלת מום תפדה ,נשחטה בעלת מום עד שלא נזרק דמה של תמימה ,מותרת ,נשחטה משנזרק דמה של תמימה ,אסורה ,רבי אלעזר בר"ש אמר ,אפילו בשר בעלת מום מבושלת בקדירה ונזרק דמה של תמימה ,הבשר יוצא לבית השריפה ,ושואל ורב חסדא לוקמה אידי ואידי בכור ופסולי המקודשים כבית שמאי? ועונה דלמא כי אמרי בית שמאי, בבכור דקדושתיה מרחם ,אבל פסולי המוקדשין לא, ושואל עכשיו הפוך ולוקמא אידי ואידי כרבי אלעזר בר רבי שמעון? ועונה דלמא כי אמר ר"א ברבי שמעון בפסולי [מוקדשין] דאלימי למיתפס פדיונן, אבל בבכור לא ,ושואל ,ור"א בר"ש לית ליה הא דתנן כל פסולי המוקדשין נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא ומסביר אלמא כיון דשרית ליה טפי מוסיף למחיר וזבין ,ועונה אמר רב מרי בריה דרב כהנא ,אין כאן ריווח כשמפשיט מן הרגליים מה שמשביח בעור פוגם בבשר (אמרי) במערבא משמיה דרבי אבין [משמיה דרבינא אמרי תירוץ אחר ] מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים, רבי יוסי בר אבין אמר אם יפסיד את העור לא ימהר לשחוט אותה ומפשיט מן הרגליים גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים: הדרן עלך ולד חטאת: .......
© Copyright 2024