שבת פרק עשרים ואחד משנה א' הלכה א' (א) נֹוטֵל מחזיק ָאדָ ם בשבת אֶת בְּנֹו ְּו ָה ֶאבֶן ְּבי ָדֹו של הילד ,או מחזיק ְּו ַכ ְּל ָכלָה סל עם פירות ְּו ָה ֶאבֶן ְּהֹורה ְּועִם הַח{ו}לִין .שכן הטהורה מותרת בטלטולַ .רבִי בְּתֹוכָּה .וכמו כן ְּמ ַט ְּל ְּטלִין תְּ רּומָה ְּטמֵָאה עִם ַהט ָ י ְּהּודָ ה אֹומֵרַ ,אף ַמ ֲעלִין {מוצאים מן התערובת } בשבת אֶת ַהמְּד{ו}מָע ְּב ֶאחָד ּומֵָאה אותו חלק המגיע לכהן שכן תערובת של תרומה וחולין אסורה לזרים באכילה ואם הוצא חלקו של כהן ,מותר באכילה: בבלי שבת קמא: בפירות המיטנפין ,הכא נמי גם במשנה בפירות גמרא ,אמר רבא ,הוציא לרשות הרבים המיטנפין ,ושואל ולינערינהו נעורי לאבן בלבד? אמר תינוק חי וכיס תלוי בצווארו חייב משום כיס ,הוציא תינוק מת ,וכיס תלוי לו בצוארו רב חייא בר אשי אמר רבא הכא בכלכלה פחותה בסל פטור ,ושואל ,תינוק חי וכיס תלוי לו קרוע עסקינן ,דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה ושומרת בצוארו חייב משום כיס ,וליחייב נמי משום שהפירות לא יפלו :במשנה מטלטלין תרומה טמאה עם תינוק? ועונה ,רבא כרבי נתן סבירא ליה, טהורה וכו' :אמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה דאמר ,חי נושא את עצמו ואין זה משא, וטמאה למעלה ,אבל אם טהורה למעלה וטמאה למטה, ושואל ,וליבטל כיס לגבי תינוק? מי לא תנן, שקיל ליה מוציא לטהורה ושביק ומשאיר ליה לטמאה המוציא את האדם החי במטה ,פטור אף על בסל ,ושואל ,וכי טהורה למטה נמי יש פתרון המטה ,משום שהמטה טפילה לו לאדם? לישדינהו ירוקן כולו ולינקטינהו וייקח הפירות ועונה ,מטה לגבי חי מבטלי ליה ,כיס לגבי הטהורים? ועונה ,אמר רבי אלעי אמר רב ,בפירות תינוק לא מבטלי ליה ,.המוציא תינוק מת המיטנפין המתלכלכים עסקינן ,ושואל מיתיבי למדנו וכיס תלוי לו בצוארו פטור ,ושואל וליחייב מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין ,בין משום תינוק? ועונה אלא ,רבא כרבי שמעון שטהורה למעלה וטמאה למטה ,בין שטמאה למעלה סבירא ליה דאמר "כל מלאכה שאין צריך וטהורה למטה ,תיובתא דרב חסדא ,ועונה אמר לך רב לגופה פטור עליה" תנן ,נוטל אדם בחצר חסדא ,מתניתין לצורך גופו כשצריך לפירות ,ואילו את בנו והאבן בידו ,אמרי דבי רבי ינאי, ברייתא לצורך מקומו כשצריך למקומו של הסל, בתינוק מפונק שיש לו גיעגועין על אביו ,ואי ומברר ,מאי דוחקיה דרב חסדא לאוקמי מתניתין לצורך אפשר לעמוד בצעקותיו ,ושואל ,אי הכי מאי גופו? ועונה ,אמר רבא מתניתין כוותיה דייקא דקתני איריא אבן אפילו דינר בידו נמי ,אלמה אמר סיפא בהמשך מעות שעל הכר ,מנער את הכר והן רבא ,לא שנו אלא אבן אבל דינר אסור? נופלות ,ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ,לא שנו ועונה ,אבן אי נפלה לה ,לא אתי אבוה אלא לצורך גופו ,אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן לאיתויי לא ירים האבא ,אבל דינר אי נפיל עליו ,ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו, במשנה :רבי יהודה אומר אף מעלין מן הדמאי וכו': אתי אבוה לאתויי אביו ירים וירים ,תניא ושואל ,ואמאי הא קא מתקן שהיתר יהיה מותר כוותיה דרבא ,המוציא כליו בגדיו מקופלים ומונחים על כתפו ,וסנדליו וטבעותיו בידו באכילה? ועונה רבי יהודה כרבי אליעזר סבירא ליה, חייב ,ואם היה מלובש בהן פטור ,המוציא דאמר תרומה בעינא מחתא נמצאת בנפרד ואינה אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו מעורבת והפרדה אינה תיקון ,דתנן סאה תרומה שנפלה בידיו פטור כי חיי נושא עצמו ,ואילו לפחות ממאה ,ונדמעו? ונפל מן המדומע למקום אחר, הוציאן סנדלים וטבעות כמות שהן בלי רבי אליעזר אומר זה שיצא ונפל מדמעת כתרומת ודאי האדם חייב :במשנה ,כלכלה של פירות ולא כתערובת ,וחכמים אומרים אין המדומע מדמע ,אלא והאבן בתוכה :ושואל ,ואמאי תיהוי כלכלה יחסית לפי חשבון ,.ושואל ,אימר דשמעת ליה לר' בסיס לדבר האסור? ועונה אמר רבה בר בר אליעזר לחומרא שכוח התרומה חזק ,לקולא שיבטל חנה אמר רבי יוחנן ,הכא בכלכלה מלאה ע"י הוצאה של אחד מי שמעת ליה? ועונה אלא הוא פירות עסקינן ,ושואל ולישדינהו וינער דאמר כרבי שמעון ,כדתנן ,סאה תרומה שנפלה למאה לפירי ונישדי וינער לאבן מן הסל חולין ולא הספיק להגביה ועל ידי כך להתיר את החולין ונינקטינהו ויחזיר את הפירות בידים? עד שנפלה עוד סאה אחרת הרי זו אסורה ,ורבי שמעון ועונה ,כדרבי אלעי אמר רב ,שמדובר מתיר ,ושואל וממאי שהמחלוקת כאן אם מדומע מדמע 1 דילמא התם בהא קמיפלגי ,דתנא קמא סבר אף על גב דנפלו בזה אחר זה כמאן כאילו דנפל בבת אחת דמי ,והא לחמשין אחוז נפלה והא לחמשין אחוז נפלה ואינה מספיקה לביטול ורבי שמעון סבר קמייתא הראשונה שנפלה בטיל מיד במאה ,והא השנייה גם תיבטיל במאה וחד ,ועונה אלא ר' אליעזר הוא דאמר כרבי שמעון בן אלעזר, משנה ב' הלכה ב שעַל פִי ֶה ָחבִית יין ,אם רוצה לשתות בשבת ַמטָּה מכופף לחבית עַל צִדָ ּה ְּוהִיא האבן נֹו ֶפלֶת. (ב) ָה ֶאבֶן ֶ ָהי ְּתָ ה חבית בֵין ֶה ָחבִּיֹות ואי אפשר להטותה ַ ,מגְּבִיהָּה מוציאה ממקומה ּו ַמטָּה עַל צִדָ ּה ְּוהִיא האבן נֹו ֶפלֶת. ש ֶלשֶת צואה של בעל חיְּ ,מ ַקנְּחָּה ִב ְּסמ ְַּרטּוט שעַל ַהכַר ,נֹועֵר אֶת ַהכַר ְּוהֵן נֹופְּלֹותָ .הי ְּתָ ה ָעלָיו על הכר ִל ְּ מָעֹות ֶ יבש ָ .הי ְּתָ ה צואה על כר שֶל עֹור ,נֹותְּ נִין ָעלֶי ָה ַמי ִם זורמים עַד שֶתִ ְּכלֶה: בבל שבת קמב: אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו :במשנה, גמרא .אמר רב הונא אמר רב ,לא שנו שמטה את מעות שעל הכר מנער וכו' :אמר רבי אושעיא החבית אלא בשוכח את האבן אבל במניח נעשה שכח ארנקי בחצר ,מניח עליה ככר או תינוק, החבית בסיס לדבר האסור והחבית אסורה ומטלטלה ,אמר רב יצחק שכח לבינה בחצר והיא בטלטול[ :היתה בין החביות כו'] :ומברר ,מאן מפריעה לו מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה, תנא דכל היכא דאיכא יש אפשרות של איסורא אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי ,פעם והיתרא ,בהיתרא טרחינן ,באיסורא לא טרחינן, אחת שכחו דסקיא תיבה מלאה מעות בסרטיא ועונה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, במעבר הרחוב ובאו ושאלו את רבי יוחנן ,ואמר בשיטת רבן שמעון בן גמליאל היא ,דתנן ,הבורר להן הניחו עליה ככר או תינוק וטלטלוה פחות קטנית ביום טוב ,בית שמאי אומרים בורר ומוציא מארבע אמות ,אמר מר זוטרא הלכתא ככל הני אוכל ,ואוכל ,ובית הלל אומרים בורר כדרכו שמעתתא בשוכח ולא במניח על דעת שיישאר בחיקו או ובתמחוי ,ותניא אמר רבן שמעון בן שמה ,רב אשי אמר אפילו שכח נמי [לא] ולא גמליאל ,במה דברים אמורים שהאוכל מרובה על אמרו להניח עליו ככר או תינוק אלא למת שלא הפסולת ,אבל אם פסולת מרובה על האוכל ,דברי יתבזה ויהיה מונח בשמש בלבד ,אביי מנח כפא הכל בורר אוכל שהיא הדרך הקצרה והיעילה , כף אכיפי על חבילת קש וטלטלה ,רבא מנח ושואל ,והא הכא דכי אוכל מרובה על הפסולת סכינא אבר יונה שחוטה ומטלטלה ,אמר רב יוסף דמי ,ועונה ,הכא נמי כיון עכשיו דאי בעי למישקל לא משתקיל ליה יין עד דשקיל לה לאבן כמה חריפא שמעתתא דדרדקי של הצעירים הללו, כפסולת מרובה על האוכל דמי :במשנה ,היתה בין אימר דאמור רבנן שמטלטל בשוכח ,לכתחילה החביות מגביה :תניא רבי יוסי אומר ,היתה החבית מי אמור? אמר אביי אי לאו דאדם חשוב אנא, מונחת באוצר במחסן שאין גישה או שהיו כלי כפא אכיפי למה לי להניח הא חזו העומרים או זכוכית מונחין תחתיה ,מגביה את החבית ולוקח חבילות הקש למיזגא לישב עלייהו ,אמר רבא גם אותה למקום אחר ומטה אותה על צדה והיא האבן אנא אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא להניח על נופלת ,ונוטל הימנה יין מה שצריך לו ומחזירה בשר אבר יונה למה לי" הא חזי לי לאומצא למקומה :במשנה ,מעות שעל הכר :אמר רב חייא ראויים להיאכל חיי ,ומדייק טעמא דחזי לאומצא בר אשי אמר רב ,לא שנו שמנער את הכר אלא הא לא חזי לאומצא לא? למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה שרק הראוי לאדם נחשב מוכן בשוכח ,אבל במניח בכוונה בערב שבת נעשה והאמר רבא לשמעיה ביום טוב טווי צלה לי בר הכר בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו ,אמר רבה אווזא ושדי מיעיה לשונרא וזרוק המעיים לחתול ? בר בר חנה אמר רבי יוחנן ,לא שנו שלא לטלטל ועונה ,התם ,כיון דמסרח אם לא יינתן לחתול אלא לצורך גופו של כר אבל לצורך מקומו, דעתיה עילויה מאתמול ,הכי נמי מסתברא דרבא מטלטלו ועודן המעות עליו מבלי לנער ,וכן תני כרבי יהודה סבירא ליה ,דדרש רבא ,אשה לא חייא בר רב מדיפתי ,לא שנו אלא לצורך גופו דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בשבת אוכל מדומע מה עושה ,נותן עיניו בצד זה ועושה אותו תרומה ואוכל מצד אחר ,ואין ההוצאה נחשבת כתיקון ,ושואל ,ומי סבר ליה כוותיה ,והא מיפליג פליג עילויה? דתניא, רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה ,רבי שמעון בן אלעזר אומר ,נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר ,ועונה דרבי יהודה פיתרון עדיפא טוב ,משל מדרבי שמעון בן אלעזר יש לו: 2 לפי שמסיקין תנור בכלים ,ואין מסיקין בשברי כלים שלא היו מוכנים מערב יום טוב ,שמע מינה תכנס לבית מחסן העצים ,ליטול מהן אוד בול עץ ואוד שנשבר ביום טוב אסור להסיקו ביום טוב, משנה ג' הלכה ג שמַאי אֹומ ְִּריםַ ,מגְּבִיהִין מרימים ביד מִן הַש ְּלחָן לאחר סעודת השבת ,שאריות של ֲעצָמֹות ּו ְּק ִלפִין. (ג) בֵית ַ ִירין מסירים ִמ ִל ְּפנֵי ּובֵית ִהלֵל אֹומ ְִּרים ,נֹוטֵל אֶת ַה ַט ְּבלָה השולחן או המפה כ{ו}לָּה ּו ְּמנַע ֲָרּהַ .מ ֲעב ִ שעָר שֶל עֲדָ שִיםִ ,מ ְּפנֵי שעָר שרביטים שֶל אֲפּונִין ְּו ֵ ֵרּורין של לחם אפילו פָחֹות ִמ ַכזַי ִת ומפנים ְּו ֵ הַש{ו} ְּלחָן פ ִ שֶהּוא ַמ ֲאכַל ְּב ֵהמָה ואינו מוקצה .סְּפֹוג לח ,אִם י ֶש לֹו עֹור בֵית ֲאחִיזָה או ידית ְּ ,מ ַקנְּחִין בֹו את המפה ְּ ,ואִם לָאו ,אֵין ְּמ ַקנְּחִין בֹו .כי עלול לבוא לידי סחיטה ( ַו ֲח ָכמִים אֹומ ְִּרים) בֵין כְָך ּובֵין כְָך ,נִטָל ספוג שיש לו ידית שבָתְּ ,ואֵינֹו מן החמרים ש ְּמ ַקבֵל ט{ו}מְָּאה: ַב ַ בבלי שבת קמג. בבליים שרו לטלטולינהו ,הואיל וחזיין אגב אמן גמרא אמר רב נחמן ,אנו אין לנו מסורת אלא בית עם הפרי שמעט נשאר על הגרעין ודפרסייתא שמאי כרבי יהודה המחמיר ,ובית הלל כרבי הגרעין של התמר הפרסי אסור ,שמואל מטלטל שמעון המקל ,ולא כמשנתנו :במשנה מעבירין להו לגרעינים אגב ריפתא :עם הלחם (שרנ"ם מלפני השלחן פירורין :ומדייק מסייע ליה לרבי שפ"ז סימן) :ומסביר שמואל לטעמיה דאמר יוחנן ,דאמר רבי יוחנן גם פירורין שאין בהן כזית שמואל עושה אדם כל צרכו בפת ,רבה מטלטל אסור לאבדן ביד :במשנה שער של אפונין :ושואל להו אגב לקנא דמיא ספל מים רב הונא בריה מני ?,ועונה כשיטתו של רבי שמעון היא דלית דרב יהושע עביד להו כגרף של ריעי כסתם לכלוך ליה מוקצה ושואל ,אימא סיפא ,ספוג אם יש לו אמר ליה רב אשי לאמימר וכי עושין גרף של ריעי בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו לכתחילה? רב ששת זריק להו בלישניה ירק ישר אתאן כשיטתו של לרבי יהודה דאמר דבר שאין מן הפה רב פפא זריק להו אחורי המטה ,אמרו מתכוין אסור? ועונה בהא בספוג רטוב אפילו רבי עליו על רבי זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו שמעון מודה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו ,מודה אחורי המטה וזורקן: רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות שזה בלתי הדרן עלך נוטל אדם את בנו אפשרי ואז חייב ,הני גרעינין דתמרי ארמייתא .. 3 4
© Copyright 2024