‫שבת פרק עשרים ואחד‬
‫משנה א' הלכה א'‬
‫(א) נֹוטֵל מחזיק ָאדָ ם בשבת אֶת בְּנֹו ְּו ָה ֶאבֶן ְּבי ָדֹו של הילד‪ ,‬או מחזיק ְּו ַכ ְּל ָכלָה סל עם פירות ְּו ָה ֶאבֶן‬
‫ְּהֹורה ְּועִם הַח{ו}לִין‪ .‬שכן הטהורה מותרת בטלטול‪ַ .‬רבִי‬
‫בְּתֹוכָּה‪ .‬וכמו כן ְּמ ַט ְּל ְּטלִין תְּ רּומָה ְּטמֵָאה עִם ַהט ָ‬
‫י ְּהּודָ ה אֹומֵר‪ַ ,‬אף ַמ ֲעלִין {מוצאים מן התערובת } בשבת אֶת ַהמְּד{ו}מָע ְּב ֶאחָד ּומֵָאה אותו חלק המגיע לכהן‬
‫שכן תערובת של תרומה וחולין אסורה לזרים באכילה ואם הוצא חלקו של כהן‪ ,‬מותר באכילה‪:‬‬
‫בבלי שבת קמא‪:‬‬
‫בפירות המיטנפין‪ ,‬הכא נמי גם במשנה בפירות‬
‫גמרא‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬הוציא לרשות הרבים‬
‫המיטנפין‪ ,‬ושואל ולינערינהו נעורי לאבן בלבד? אמר‬
‫תינוק חי וכיס תלוי בצווארו חייב משום‬
‫כיס‪ ,‬הוציא תינוק מת‪ ,‬וכיס תלוי לו בצוארו‬
‫רב חייא בר אשי אמר רבא הכא בכלכלה פחותה בסל‬
‫פטור‪ ,‬ושואל‪ ,‬תינוק חי וכיס תלוי לו‬
‫קרוע עסקינן‪ ,‬דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה ושומרת‬
‫בצוארו חייב משום כיס‪ ,‬וליחייב נמי משום‬
‫שהפירות לא יפלו‪ :‬במשנה מטלטלין תרומה טמאה עם‬
‫תינוק? ועונה‪ ,‬רבא כרבי נתן סבירא ליה‪,‬‬
‫טהורה וכו'‪ :‬אמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה‬
‫דאמר‪ ,‬חי נושא את עצמו ואין זה משא‪,‬‬
‫וטמאה למעלה‪ ,‬אבל אם טהורה למעלה וטמאה למטה‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬וליבטל כיס לגבי תינוק? מי לא תנן‪,‬‬
‫שקיל ליה מוציא לטהורה ושביק ומשאיר ליה לטמאה‬
‫המוציא את האדם החי במטה‪ ,‬פטור אף על‬
‫בסל‪ ,‬ושואל‪ ,‬וכי טהורה למטה נמי יש פתרון‬
‫המטה‪ ,‬משום שהמטה טפילה לו לאדם?‬
‫לישדינהו ירוקן כולו ולינקטינהו וייקח הפירות‬
‫ועונה‪ ,‬מטה לגבי חי מבטלי ליה‪ ,‬כיס לגבי‬
‫הטהורים? ועונה‪ ,‬אמר רבי אלעי אמר רב‪ ,‬בפירות‬
‫תינוק לא מבטלי ליה‪ ,.‬המוציא תינוק מת‬
‫המיטנפין המתלכלכים עסקינן‪ ,‬ושואל מיתיבי למדנו‬
‫וכיס תלוי לו בצוארו פטור‪ ,‬ושואל וליחייב‬
‫מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין‪ ,‬בין‬
‫משום תינוק? ועונה אלא‪ ,‬רבא כרבי שמעון‬
‫שטהורה למעלה וטמאה למטה‪ ,‬בין שטמאה למעלה‬
‫סבירא ליה דאמר "כל מלאכה שאין צריך‬
‫וטהורה למטה‪ ,‬תיובתא דרב חסדא‪ ,‬ועונה אמר לך רב‬
‫לגופה פטור עליה" תנן‪ ,‬נוטל אדם בחצר‬
‫חסדא‪ ,‬מתניתין לצורך גופו כשצריך לפירות‪ ,‬ואילו‬
‫את בנו והאבן בידו‪ ,‬אמרי דבי רבי ינאי‪,‬‬
‫ברייתא לצורך מקומו כשצריך למקומו של הסל‪,‬‬
‫בתינוק מפונק שיש לו גיעגועין על אביו‪ ,‬ואי‬
‫ומברר‪ ,‬מאי דוחקיה דרב חסדא לאוקמי מתניתין לצורך‬
‫אפשר לעמוד בצעקותיו‪ ,‬ושואל‪ ,‬אי הכי מאי‬
‫גופו? ועונה‪ ,‬אמר רבא מתניתין כוותיה דייקא דקתני‬
‫איריא אבן אפילו דינר בידו נמי‪ ,‬אלמה אמר‬
‫סיפא בהמשך מעות שעל הכר‪ ,‬מנער את הכר והן‬
‫רבא‪ ,‬לא שנו אלא אבן אבל דינר אסור?‬
‫נופלות‪ ,‬ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ ,‬לא שנו‬
‫ועונה‪ ,‬אבן אי נפלה לה‪ ,‬לא אתי אבוה‬
‫אלא לצורך גופו‪ ,‬אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן‬
‫לאיתויי לא ירים האבא‪ ,‬אבל דינר אי נפיל‬
‫עליו‪ ,‬ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו‪,‬‬
‫במשנה‪ :‬רבי יהודה אומר אף מעלין מן הדמאי וכו'‪:‬‬
‫אתי אבוה לאתויי אביו ירים וירים‪ ,‬תניא‬
‫ושואל‪ ,‬ואמאי הא קא מתקן שהיתר יהיה מותר‬
‫כוותיה דרבא‪ ,‬המוציא כליו בגדיו מקופלים‬
‫ומונחים על כתפו‪ ,‬וסנדליו וטבעותיו בידו‬
‫באכילה? ועונה רבי יהודה כרבי אליעזר סבירא ליה‪,‬‬
‫חייב‪ ,‬ואם היה מלובש בהן פטור‪ ,‬המוציא‬
‫דאמר תרומה בעינא מחתא נמצאת בנפרד ואינה‬
‫אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו‬
‫מעורבת והפרדה אינה תיקון‪ ,‬דתנן סאה תרומה שנפלה‬
‫בידיו פטור כי חיי נושא עצמו ‪ ,‬ואילו‬
‫לפחות ממאה‪ ,‬ונדמעו? ונפל מן המדומע למקום אחר‪,‬‬
‫הוציאן סנדלים וטבעות כמות שהן בלי‬
‫רבי אליעזר אומר זה שיצא ונפל מדמעת כתרומת ודאי‬
‫האדם חייב‪ :‬במשנה‪ ,‬כלכלה של פירות‬
‫ולא כתערובת‪ ,‬וחכמים אומרים אין המדומע מדמע‪ ,‬אלא‬
‫והאבן בתוכה‪ :‬ושואל‪ ,‬ואמאי תיהוי כלכלה‬
‫יחסית לפי חשבון‪ ,.‬ושואל‪ ,‬אימר דשמעת ליה לר'‬
‫בסיס לדבר האסור? ועונה אמר רבה בר בר‬
‫אליעזר לחומרא שכוח התרומה חזק‪ ,‬לקולא שיבטל‬
‫חנה אמר רבי יוחנן‪ ,‬הכא בכלכלה מלאה‬
‫ע"י הוצאה של אחד מי שמעת ליה? ועונה אלא הוא‬
‫פירות עסקינן‪ ,‬ושואל ולישדינהו וינער‬
‫דאמר כרבי שמעון‪ ,‬כדתנן‪ ,‬סאה תרומה שנפלה למאה‬
‫לפירי ונישדי וינער לאבן מן הסל‬
‫חולין ולא הספיק להגביה ועל ידי כך להתיר את החולין‬
‫ונינקטינהו ויחזיר את הפירות בידים?‬
‫עד שנפלה עוד סאה אחרת הרי זו אסורה‪ ,‬ורבי שמעון‬
‫ועונה‪ ,‬כדרבי אלעי אמר רב‪ ,‬שמדובר‬
‫מתיר‪ ,‬ושואל וממאי שהמחלוקת כאן אם מדומע מדמע‬
‫‪1‬‬
‫דילמא התם בהא קמיפלגי‪ ,‬דתנא קמא סבר‬
‫אף על גב דנפלו בזה אחר זה כמאן כאילו‬
‫דנפל בבת אחת דמי‪ ,‬והא לחמשין אחוז‬
‫נפלה והא לחמשין אחוז נפלה ואינה‬
‫מספיקה לביטול ורבי שמעון סבר קמייתא‬
‫הראשונה שנפלה בטיל מיד במאה‪ ,‬והא‬
‫השנייה גם תיבטיל במאה וחד‪ ,‬ועונה אלא ר'‬
‫אליעזר הוא דאמר כרבי שמעון בן אלעזר‪,‬‬
‫משנה ב' הלכה ב‬
‫שעַל פִי ֶה ָחבִית יין‪ ,‬אם רוצה לשתות בשבת ַמטָּה מכופף לחבית עַל צִדָ ּה ְּוהִיא האבן נֹו ֶפלֶת‪.‬‬
‫(ב) ָה ֶאבֶן ֶ‬
‫ָהי ְּתָ ה חבית בֵין ֶה ָחבִּיֹות ואי אפשר להטותה ‪ַ ,‬מגְּבִיהָּה מוציאה ממקומה ּו ַמטָּה עַל צִדָ ּה ְּוהִיא האבן נֹו ֶפלֶת‪.‬‬
‫ש ֶלשֶת צואה של בעל חי‪ְּ ,‬מ ַקנְּחָּה ִב ְּסמ ְַּרטּוט‬
‫שעַל ַהכַר‪ ,‬נֹועֵר אֶת ַהכַר ְּוהֵן נֹופְּלֹות‪ָ .‬הי ְּתָ ה ָעלָיו על הכר ִל ְּ‬
‫מָעֹות ֶ‬
‫יבש ‪ָ .‬הי ְּתָ ה צואה על כר שֶל עֹור‪ ,‬נֹותְּ נִין ָעלֶי ָה ַמי ִם זורמים עַד שֶתִ ְּכלֶה‪:‬‬
‫בבל שבת קמב‪:‬‬
‫אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו‪ :‬במשנה‪,‬‬
‫גמרא‪ .‬אמר רב הונא אמר רב‪ ,‬לא שנו שמטה את‬
‫מעות שעל הכר מנער וכו'‪ :‬אמר רבי אושעיא‬
‫החבית אלא בשוכח את האבן אבל במניח נעשה‬
‫שכח ארנקי בחצר‪ ,‬מניח עליה ככר או תינוק‪,‬‬
‫החבית בסיס לדבר האסור והחבית אסורה‬
‫ומטלטלה‪ ,‬אמר רב יצחק שכח לבינה בחצר והיא‬
‫בטלטול‪[ :‬היתה בין החביות כו']‪ :‬ומברר‪ ,‬מאן‬
‫מפריעה לו מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה‪,‬‬
‫תנא דכל היכא דאיכא יש אפשרות של איסורא‬
‫אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי‪ ,‬פעם‬
‫והיתרא‪ ,‬בהיתרא טרחינן‪ ,‬באיסורא לא טרחינן‪,‬‬
‫אחת שכחו דסקיא תיבה מלאה מעות בסרטיא‬
‫ועונה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪,‬‬
‫במעבר הרחוב ובאו ושאלו את רבי יוחנן‪ ,‬ואמר‬
‫בשיטת רבן שמעון בן גמליאל היא‪ ,‬דתנן‪ ,‬הבורר‬
‫להן הניחו עליה ככר או תינוק וטלטלוה פחות‬
‫קטנית ביום טוב‪ ,‬בית שמאי אומרים בורר ומוציא‬
‫מארבע אמות‪ ,‬אמר מר זוטרא הלכתא ככל הני‬
‫אוכל‪ ,‬ואוכל‪ ,‬ובית הלל אומרים בורר כדרכו‬
‫שמעתתא בשוכח ולא במניח על דעת שיישאר‬
‫בחיקו או ובתמחוי‪ ,‬ותניא אמר רבן שמעון בן‬
‫שמה‪ ,‬רב אשי אמר אפילו שכח נמי [לא] ולא‬
‫גמליאל‪ ,‬במה דברים אמורים שהאוכל מרובה על‬
‫אמרו להניח עליו ככר או תינוק אלא למת שלא‬
‫הפסולת‪ ,‬אבל אם פסולת מרובה על האוכל‪ ,‬דברי‬
‫יתבזה ויהיה מונח בשמש בלבד‪ ,‬אביי מנח כפא‬
‫הכל בורר אוכל שהיא הדרך הקצרה והיעילה ‪,‬‬
‫כף אכיפי על חבילת קש וטלטלה‪ ,‬רבא מנח‬
‫ושואל‪ ,‬והא הכא דכי אוכל מרובה על הפסולת‬
‫סכינא אבר יונה שחוטה ומטלטלה‪ ,‬אמר רב יוסף‬
‫דמי‪ ,‬ועונה‪ ,‬הכא נמי כיון עכשיו דאי בעי‬
‫למישקל לא משתקיל ליה יין עד דשקיל לה לאבן‬
‫כמה חריפא שמעתתא דדרדקי של הצעירים הללו‪,‬‬
‫כפסולת מרובה על האוכל דמי‪ :‬במשנה‪ ,‬היתה בין‬
‫אימר דאמור רבנן שמטלטל בשוכח‪ ,‬לכתחילה‬
‫החביות מגביה‪ :‬תניא רבי יוסי אומר‪ ,‬היתה החבית‬
‫מי אמור? אמר אביי אי לאו דאדם חשוב אנא‪,‬‬
‫מונחת באוצר במחסן שאין גישה או שהיו כלי‬
‫כפא אכיפי למה לי להניח הא חזו העומרים או‬
‫זכוכית מונחין תחתיה‪ ,‬מגביה את החבית ולוקח‬
‫חבילות הקש למיזגא לישב עלייהו‪ ,‬אמר רבא גם‬
‫אותה למקום אחר ומטה אותה על צדה והיא האבן‬
‫אנא אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא להניח על‬
‫נופלת‪ ,‬ונוטל הימנה יין מה שצריך לו ומחזירה‬
‫בשר אבר יונה למה לי" הא חזי לי לאומצא‬
‫למקומה‪ :‬במשנה‪ ,‬מעות שעל הכר‪ :‬אמר רב חייא‬
‫ראויים להיאכל חיי‪ ,‬ומדייק טעמא דחזי לאומצא‬
‫בר אשי אמר רב‪ ,‬לא שנו שמנער את הכר אלא‬
‫הא לא חזי לאומצא לא? למימרא דרבא כרבי‬
‫יהודה סבירא ליה שרק הראוי לאדם נחשב מוכן‬
‫בשוכח‪ ,‬אבל במניח בכוונה בערב שבת נעשה‬
‫והאמר רבא לשמעיה ביום טוב טווי צלה לי בר‬
‫הכר בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו‪ ,‬אמר רבה‬
‫אווזא ושדי מיעיה לשונרא וזרוק המעיים לחתול ?‬
‫בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ ,‬לא שנו שלא לטלטל‬
‫ועונה‪ ,‬התם‪ ,‬כיון דמסרח אם לא יינתן לחתול‬
‫אלא לצורך גופו של כר אבל לצורך מקומו‪,‬‬
‫דעתיה עילויה מאתמול‪ ,‬הכי נמי מסתברא דרבא‬
‫מטלטלו ועודן המעות עליו מבלי לנער‪ ,‬וכן תני‬
‫כרבי יהודה סבירא ליה‪ ,‬דדרש רבא‪ ,‬אשה לא‬
‫חייא בר רב מדיפתי‪ ,‬לא שנו אלא לצורך גופו‬
‫דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בשבת אוכל מדומע‬
‫מה עושה‪ ,‬נותן עיניו בצד זה ועושה אותו תרומה ואוכל‬
‫מצד אחר‪ ,‬ואין ההוצאה נחשבת כתיקון‪ ,‬ושואל‪ ,‬ומי‬
‫סבר ליה כוותיה‪ ,‬והא מיפליג פליג עילויה? דתניא‪,‬‬
‫רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה‪ ,‬רבי‬
‫שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד‬
‫אחר‪ ,‬ועונה דרבי יהודה פיתרון עדיפא טוב‪ ,‬משל‬
‫מדרבי שמעון בן אלעזר יש לו‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫לפי שמסיקין תנור בכלים‪ ,‬ואין מסיקין בשברי‬
‫כלים שלא היו מוכנים מערב יום טוב ‪ ,‬שמע מינה‬
‫תכנס לבית מחסן העצים‪ ,‬ליטול מהן אוד בול עץ‬
‫ואוד שנשבר ביום טוב אסור להסיקו ביום טוב‪,‬‬
‫משנה ג' הלכה ג‬
‫שמַאי אֹומ ְִּרים‪ַ ,‬מגְּבִיהִין מרימים ביד מִן הַש ְּלחָן לאחר סעודת השבת‪ ,‬שאריות של ֲעצָמֹות ּו ְּק ִלפִין‪.‬‬
‫(ג) בֵית ַ‬
‫ִירין מסירים ִמ ִל ְּפנֵי‬
‫ּובֵית ִהלֵל אֹומ ְִּרים‪ ,‬נֹוטֵל אֶת ַה ַט ְּבלָה השולחן או המפה כ{ו}לָּה ּו ְּמנַע ֲָרּה‪ַ .‬מ ֲעב ִ‬
‫שעָר שֶל עֲדָ שִים‪ִ ,‬מ ְּפנֵי‬
‫שעָר שרביטים שֶל אֲפּונִין ְּו ֵ‬
‫ֵרּורין של לחם אפילו פָחֹות ִמ ַכזַי ִת ומפנים ְּו ֵ‬
‫הַש{ו} ְּלחָן פ ִ‬
‫שֶהּוא ַמ ֲאכַל ְּב ֵהמָה ואינו מוקצה ‪ .‬סְּפֹוג לח ‪ ,‬אִם י ֶש לֹו עֹור בֵית ֲאחִיזָה או ידית ‪ְּ ,‬מ ַקנְּחִין בֹו את המפה ‪ְּ ,‬ואִם‬
‫לָאו‪ ,‬אֵין ְּמ ַקנְּחִין בֹו‪ .‬כי עלול לבוא לידי סחיטה ( ַו ֲח ָכמִים אֹומ ְִּרים) בֵין כְָך ּובֵין כְָך‪ ,‬נִטָל ספוג שיש לו ידית‬
‫שבָת‪ְּ ,‬ואֵינֹו מן החמרים ש ְּמ ַקבֵל ט{ו}מְָּאה‪:‬‬
‫ַב ַ‬
‫בבלי שבת קמג‪.‬‬
‫בבליים שרו לטלטולינהו‪ ,‬הואיל וחזיין אגב אמן‬
‫גמרא אמר רב נחמן‪ ,‬אנו אין לנו מסורת אלא בית‬
‫עם הפרי שמעט נשאר על הגרעין ודפרסייתא‬
‫שמאי כרבי יהודה המחמיר‪ ,‬ובית הלל כרבי‬
‫הגרעין של התמר הפרסי אסור‪ ,‬שמואל מטלטל‬
‫שמעון המקל‪ ,‬ולא כמשנתנו‪ :‬במשנה מעבירין‬
‫להו לגרעינים אגב ריפתא‪ :‬עם הלחם (שרנ"ם‬
‫מלפני השלחן פירורין‪ :‬ומדייק מסייע ליה לרבי‬
‫שפ"ז סימן)‪ :‬ומסביר שמואל לטעמיה דאמר‬
‫יוחנן‪ ,‬דאמר רבי יוחנן גם פירורין שאין בהן כזית‬
‫שמואל עושה אדם כל צרכו בפת‪ ,‬רבה מטלטל‬
‫אסור לאבדן ביד‪ :‬במשנה שער של אפונין‪ :‬ושואל‬
‫להו אגב לקנא דמיא ספל מים רב הונא בריה‬
‫מני‪ ?,‬ועונה כשיטתו של רבי שמעון היא דלית‬
‫דרב יהושע עביד להו כגרף של ריעי כסתם לכלוך‬
‫ליה מוקצה ושואל‪ ,‬אימא סיפא‪ ,‬ספוג אם יש לו‬
‫אמר ליה רב אשי לאמימר וכי עושין גרף של ריעי‬
‫בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו‬
‫לכתחילה? רב ששת זריק להו בלישניה ירק ישר‬
‫אתאן כשיטתו של לרבי יהודה דאמר דבר שאין‬
‫מן הפה רב פפא זריק להו אחורי המטה‪ ,‬אמרו‬
‫מתכוין אסור? ועונה בהא בספוג רטוב אפילו רבי‬
‫עליו על רבי זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו‬
‫שמעון מודה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו‪ ,‬מודה‬
‫אחורי המטה וזורקן‪:‬‬
‫רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות שזה בלתי‬
‫הדרן עלך נוטל אדם את בנו‬
‫אפשרי ואז חייב‪ ,‬הני גרעינין דתמרי ארמייתא‬
‫‪..‬‬
‫‪3‬‬
4