התרגול

‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪5‬‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫נושאי התרגול‬
‫‪ .1‬ריאקציות אלמנטאריות מסדרים ‪ 1 ,0‬ו‪ :2 -‬סיום וסיכום‪.‬‬
‫‪ .2‬הרחבה וסיכום למשוואות קצב כלליות מסדר ‪.n‬‬
‫‪ .3‬שיטות לקביעת סדר של ריאקציות )התחלה‪ :‬ציור גרף‪ Powell Plot ,‬וזמני מחצית חיים(‪.‬‬
‫ספרות‪ :‬החומר מכוסה ברובו בתחילת הפרק ‪ Reaction Kinetics‬בספרו של ‪(Physical Chemistry) .I. Levine‬‬
‫‪ .1‬ריאקציות אלמנטריות מסדרים ‪ 1 ,0‬ו‪) 2 -‬בהרחבה(‬
‫ריאקציות מסדר ראשון )הרחבה(‬
‫ריאקציות אלמנטריות שבהן הסדר הכולל )וכמובן‪ ,‬גם החלקי( שווה ל‪ 1 -‬מכונות ריאקציות מסדר ראשון‪.‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A ‬‬
‫‪→B‬‬
‫עבור ריאקציה כללית מסדר ראשון מן הצורה‪:‬‬
‫]‪d [ A] d [ B‬‬
‫=‬
‫]‪= k[ A]1 = k[ A‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫חוק הקצב )הדיפרנציאלי( יהיה‪:‬‬
‫‪v=−‬‬
‫חוק הקצב האינטגרלי עבור המגיב ‪) A‬מתקבל לאחר ביצוע אינטגרציה והצבת גבולות האינטגרל(‪:‬‬
‫‪⇔ ln[ A]t = ln[ A]0 − kt‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 ⋅ e − kt‬‬
‫על מנת לקבל ביטוי עבור ריכוז התוצר ‪ B‬כתלות בזמן‪ ,‬נוכל לפעול בשתי שיטות‪:‬‬
‫‪ .1‬משיקולי שימור חומר‪:‬‬
‫נשים לב כי בניסוח של המשוואה למעלה‪ ,‬היחסים הסטויכיומטריים הם ‪ ,1:1‬כלומר על כל מול‬
‫‪ A‬שמגיב ונעלם‪ ,‬נוצר מול של ‪ .B‬מכאן‪ ,‬שיש שימור מולים כולל במערכת‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬בכל זמן מתקיים‪. [ A]t + [ B]t = [ A]0 + [ B]0 = const. :‬‬
‫לכן‪ ,‬מתקיים‪:‬‬
‫) ‪[ B]t = [ B]0 + ([ A]0 − [ A]t ) = [ B]0 + [ A]0 (1 − e − kt‬‬
‫עבור המקרה הפרטי ‪ , [ B]0 = 0‬נקבל‪:‬‬
‫) ‪[ B]t = [ A]0 (1 − e − kt‬‬
‫‪ .2‬מפיתרון מפורש של המשוואה הדיפרנציאלית לתוצר‪:‬‬
‫]‪d [ B‬‬
‫כמובן‪ ,‬שניתן גם לפתור מפורשות את המשוואה לתוצר‪ .‬משוואת הקצב היא‪= k[ A] :‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪.‬‬
‫]‪d [ B‬‬
‫‪= k[ A]0 ⋅ e − kt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪.‬‬
‫את הפיתרון ל‪ [A]t -‬כבר קיבלנו קודם לכן‪ ,‬ולכן נוכל לרשום‪:‬‬
‫משוואה זו ניתנת לפיתרון פשוט ע"י הפרדת משתנים‪ ,‬ומקבלים את אותה התשובה‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪1‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫הצגות גרפיות של הפיתרון‬
‫א‪.‬‬
‫גרף ריכוז כנגד זמן‬
‫ההצגה הפשוטה ביותר היא של הריכוז כנגד‬
‫הזמן‪ .‬גרף מייצג עבור המקרה ‪[ B]0 = 0‬‬
‫מוצג מצד שמאל‪ .‬גרף זה מייצג דעיכה‬
‫אקספוננציאלית של ריכוז המגיב‪ .‬שימו לב כי‬
‫ריכוז התוצר אינו עולה לעד‪ ,‬אלא מגיע‬
‫לרוויה כמובן‪.‬‬
‫שימו לב‪ ,‬כי השיפוע של הגרף הוא הקצב‬
‫הרגעי של התגובה‪ ,‬כפי שמודגם בגרף התחתון והוסבר לעיל‪.‬‬
‫שימו לב כי קבוע הקצב )‪ (k‬קובע את קצב הריאקציה; כלומר‪,‬‬
‫ככל ש‪ k -‬גדול יותר‪ ,‬הריאקציה מהירה יותר‪ ,‬משמע שינוי‬
‫הריכוזים מהיר יותר‪.‬‬
‫בצורה גרפית‪ ,‬עובדה זו תתבטא בכך שהגרף ירד בצורה תלולה‬
‫יותר )בהמשך נלמד כי זה אקוויולנטי לכך שזמן מחצית החיים‬
‫וקבוע הזמן של הריאקציה קצרים יותר(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ליניאריזציה ע"י לקיחת ‪ln‬‬
‫אם ניקח ‪ ln‬למשוואת הקצב האינטגרלית של סדר ראשון‪ , [ A]t = [ A]0 ⋅ e − kt :‬נקבל את‬
‫המשוואה‪. ln[ A]t = ln[ A]0 − kt :‬‬
‫לכן‪ ,‬אם נצייר גרף של ) ‪ , ln[ A] (t‬נקבל קו ישר‬
‫שתכונותיו‪:‬‬
‫•‬
‫נקודת החיתוך עם ציר הריכוז )‪ (y‬נמצאת ב‪-‬‬
‫‪. ln[ A]0‬‬
‫•‬
‫שיפוע הגרף הוא ‪.–k‬‬
‫שרטוט הגרף ‪ ln[A] Vs. t‬מהווה שיטה טובה לקביעת סדר‬
‫ריאקציה‪ .‬עם זאת‪ ,‬לשם מדידה טובה יש צורך במדידה‬
‫לפחות לאורך ‪ 3‬זמני חיים )נסביר זאת בהמשך(‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪2‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫זמן מחצית חיים וזמן החיים של ריאקציות מסדר ראשון‬
‫הצבה של ההגדרה של זמן מחצית החיים ושל זמן החיים נותנת את הביטויים הבאים‪:‬‬
‫‪[ A](t = τ ) = 1 [ A]0‬‬
‫‪e‬‬
‫⇓‬
‫‪[ A](t = τ ) = 1 [ A]0 = [ A]0 e− kτ‬‬
‫‪e‬‬
‫⇓‬
‫‪[ A](t = t 12 ) = 1 [ A]0‬‬
‫‪2‬‬
‫⇓‬
‫‪2‬‬
‫‪− kt 1‬‬
‫‪[ A](t = t 12 ) = 1 [ A]0 = [ A]0 e‬‬
‫‪2‬‬
‫⇓‬
‫‪τ=1‬‬
‫‪k‬‬
‫‪t 1 2 = ln 2‬‬
‫‪k‬‬
‫דרך איכותית להבין את אי‪-‬התלות של זמן מחצית החיים בריכוז התחילי‪ ,‬היא לומר כי בריאקציות מסדר‬
‫ראשון המגיב "מחליט" על דעת עצמו להתפרק‪ ,‬כלומר בתהליך סטטיסטי עצמאי‪ .‬לכן‪ ,‬אין כל חשיבות‬
‫לריכוז של צורונים נוספים סביבו‪.‬‬
‫דוגמאות לריאקציות מסדר ראשון‬
‫א‪.‬‬
‫ריאקציות של פירוק רדיואקטיבי )ניתקל בכך בהמשך(‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ריאקציות כימיות שונות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫ג‪.‬‬
‫פסאודו‪-‬ראשון בפאזה גזית )מנגנון לינדמן(‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫דעיכת אוכלוסייה במצב מעורר )פלואורסנציה וכו'(‪.‬‬
‫) ‪N 2O5( g ) → 2 NO2( g ) + 12 O2( g‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪3‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫ריאקציות מסדר שני )הרחבה(‬
‫ריאקציות אלמנטריות שבהן הסדר הכולל שווה ל‪ 2 -‬מכונות ריאקציות מסדר שני‪.‬‬
‫נתבונן תחילה בריאקציות אלמנטריות עם מגיב בודד‪ ,‬כלומר מן הצורה‪.:‬‬
‫‪k‬‬
‫‪→B‬‬
‫‪2 A ‬‬
‫] ‪d [ A] d [ B‬‬
‫‪v=−1‬‬
‫=‬
‫‪= k[ A]2‬‬
‫‪2 dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫חוק הקצב )הדיפרנציאלי( יהיה‪:‬‬
‫חוק הקצב האינטגרלי עבור המגיב ‪) A‬מתקבל לאחר ביצוע אינטגרציה והצבת גבולות האינטגרל(‪:‬‬
‫‪1 = 1 + 2kt ⇔ [ A] = [ A]0‬‬
‫‪t‬‬
‫‪[ A]t [ A]0‬‬
‫‪1 + 2kt[ A]0‬‬
‫גם כאן‪ ,‬על מנת לקבל את ריכוז התוצר ‪ B‬נוכל לפעול באחת משתי שיטות )שימור מסה או פיתרון‬
‫המשוואה הדיפרנציאלית(‪ .‬הפיתרון המתקבל )בדקו !(‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪[ B ]t = [ B ]0 + 1 [ A]0  1 −‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 1 + 2 kt[ A]0 ‬‬
‫הערה על מאזן חומר )שימור מסה( כאן‪:‬‬
‫היות וכאן יש גם מקדם סטויכיומטרי‪ ,‬צריך להיזהר בבניית המשוואה‪ .‬המשוואה הנכונה היא‪:‬‬
‫‪[ A]t + 2[ B]t = [ A]0 + 2[ B]0 = const.‬‬
‫) ‪⇒ [ B]t = [ B]0 + 1 ([ A]0 − [ A]t‬‬
‫‪2‬‬
‫הצגות גרפיות של הפיתרון‬
‫כפי שהוצג בטבלה המסכמת לעיל‪ ,‬ניתן להציג את ריכוז המגיב כתלות בזמן בגרפים שונים‪.‬‬
‫מהנוסחה לעיל רואים כי ליניאריזציה תושג אם נצייר גרף של ‪ 1‬כנגד הזמן )‪.(t‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪4‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫מצד שמאל מוצגת הגדלה של הגרף הליניארי‪ ,‬עם משמעות‬
‫השיפוע ונקודת החיתוך‪.‬‬
‫זמן מחצית חיים וזמן החיים של ריאקציות מסדר שני‬
‫בצורה דומה לחישוב שביצענו עבור סדר ראשון‪ ,‬נוכל לקבל את הביטויים‪:‬‬
‫‪[ A](t = τ ) = 1 [ A]0‬‬
‫‪[ A](t = t 12 ) = 1 [ A]0‬‬
‫‪e‬‬
‫‪2‬‬
‫⇓‬
‫⇓‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪= e = 1 + 2kτ‬‬
‫‪= 2 = 1 + 2kt 12‬‬
‫‪[ A](t = τ ) [ A]0 [ A]0‬‬
‫‪[ A](t = t 1 2 ) [ A]0 [ A]0‬‬
‫⇓‬
‫‪t 12 = e − 1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫⇓‬
‫‪1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫כפי שניתן לראות‪ ,‬זמן מחצית החיים וזמן הריאקציה לריאקציות מסדר שני תלוי בריכוז התחילי של‬
‫המגיב באופן הפוך‪ :‬ככל שהריכוז קטן יותר‪ ,‬זמן מחצית החיים גדל‪.‬‬
‫ניתן להסביר תופעה זו באופן איכותי‪ :‬נוכל לדמיין ריאקציות מסדר שני כתוצאת מפגש בין שתי‬
‫מולקולות‪ .‬ככל שריכוז המולקולות קטן‪ ,‬הסיכוי למפגש קטן‪ ,‬ולכן זמן מחצית החיים צפוי לגדול‪.‬‬
‫קצת על המשמעות הסביבתית של התוצאה‪ :‬תגובות דעיכה של צורונים רבים‪ ,‬כגון חומרים מסוכנים‬
‫לסביבה‪ ,‬הן תגובות מסדר שני‪ .‬המשמעות של התוצאה שקיבלנו היא שחומרים אלו עלולים להישאר‬
‫בריכוזים קטנים זמן רב‪ ,‬היות וזמן מחצית החיים שלהם ארוך בריכוזים נמוכים‪ .‬לכן‪ ,‬הם עלולים להיות‬
‫מסוכנים מאוד )לאורך זמן( – אפילו יותר מאלו שמתפרקים בסדר ראשון‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪5‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫הערה על ריאקציות אלמנטריות מסדר שני עם שני מגיבים‪:‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A + B ‬‬
‫ריאקציות אלמנטאריות מסדר שני הן גם ריאקציות מן הצורה‪→ P :‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫]‪d [ B] d [ P‬‬
‫‪=−‬‬
‫=‬
‫] ‪= k[ A][ B‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫עם חוק קצב דיפרנציאלי‪:‬‬
‫‪v=−‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬משוואת הקצב הדיפרנציאלית מערבת שני משתנים תלויים‪ [A] :‬ו‪.[B] -‬‬
‫לשם הפיתרון‪ ,‬עלינו לנטרל לפחות אחד מהם‪ ,‬למשל להביע את ]‪ [B‬ע"י ]‪ .[A‬איך עושים את זה ?‬
‫‪k‬‬
‫‪A + B ‬‬
‫‪→P‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 − x‬‬
‫נסמן ב‪ x -‬את ריכוז ‪ A‬ו‪ B -‬שהגיבו‪ ,‬ואז נקבל כי‪:‬‬
‫‪[ B ]t = [ B]0 − x‬‬
‫‪[ P ]t = [ P]0 + x‬‬
‫ולכן‪ ,‬נוכל לרשום את משוואת הקצב בצורה‪:‬‬
‫) ‪d ([ A]0 − x‬‬
‫‪d ([ B]0 − x ) d ([ P]0 + x ) dx‬‬
‫‪=−‬‬
‫=‬
‫=‬
‫) ‪= k ([ A]0 − x )([ B]0 − x‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪v=−‬‬
‫כעת כבר קיבלנו מד"ר שאנו יודעים לפתור‪ :‬עם משתנה בודד‪.x ,‬‬
‫כאן‪ ,‬ראיתם בשיעור שמפרידים בין שני מקרים‪:‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A + B ‬‬
‫‪→P‬‬
‫‪[ A]0 = [ B]0‬‬
‫מקרה א'‪ :‬ריכוז המגיבים התחילי זהה‬
‫‪k‬‬
‫‪A + B ‬‬
‫‪→P‬‬
‫‪[ A]0 ≠ [ B]0‬‬
‫מקרה ב'‪ :‬ריכוז המגיבים התחילי שונה‬
‫כאן המקרה מעט יותר מסובך‪:‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬משוואת הקצב הופכת פשוטה יחסית‪:‬‬
‫‪dx‬‬
‫‪2‬‬
‫) ‪= k ([ A]0 − x‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dx‬‬
‫) ‪= k ([ A]0 − x )([ B ]0 − x‬‬
‫‪dt‬‬
‫=‪v‬‬
‫=‪v‬‬
‫שימו לב כי זוהי בדיוק המשוואה של סדר שני עם משתנה בודד‪ ,‬עד כדי‬
‫הפיתרון הוא שוב ע"י הפרדת משתנים‪ ,‬בעזרת שימוש באינטגרלים על‬
‫החלפת משתנים והיעלמות של פקטור ‪.2‬‬
‫פונקציות רציונאליות )תרגיל ‪ ,1‬שאלה ‪ ,5‬סעיף ‪:(d‬‬
‫מדוע ? כי ניתן גם לרשום את הקשר הבא‪:‬‬
‫) ‪d ([ A]0 − x‬‬
‫‪2‬‬
‫) ‪= k ([ A]0 − x‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪v=−‬‬
‫לכן‪ ,‬הפיתרון הוא‪:‬‬
‫‪1 = 1 + kt‬‬
‫‪[ A]t [ A]0‬‬
‫⇒‬
‫‪dx‬‬
‫‪= kdt‬‬
‫) ‪([ A]0 − x )([ B]0 − x‬‬
‫‪1‬‬
‫‪= 1 + kt‬‬
‫‪[ A]0 − x [ A]0‬‬
‫⇓‬
‫) ) ‪[ A]0 [ B ]0 (1 − exp ( k ([ B]0 − [ A]0 )t‬‬
‫) ‪[ A]0 − [ B]0 exp ( k ([ B ]0 − [ A]0 )t‬‬
‫‪[ P ]t = x == [ P ]0 +‬‬
‫או בצורה אחרת‪:‬‬
‫‪A ]t‬‬
‫[‬
‫‪‬‬
‫‪([ A]0 − x )  = kt‬‬
‫‪[ B]0 − x ) ‬‬
‫(‬
‫‬
‫‪‬‬
‫‪[ B ]t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫]‪ [ B‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ln  0‬‬
‫‪[ A]0 − [ B]0  [ A]0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ [ B ]0 [ A]t ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ln‬‬
‫‪= kt‬‬
‫‪[ A]0 − [ B ]0  [ A]0 [ B]t ‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪6‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫‪ .2‬הרחבה וסיכום למשוואות קצב כלליות מסדר ‪n‬‬
‫ריאקציות אלמנטריות מסדר ‪ ( n ≠ 1 ) n‬עם מגיב בודד‬
‫‪k‬‬
‫‪nA ‬‬
‫‪→P‬‬
‫נבחן משוואת קצב לריאקציה אלמנטרית מסדר ‪ n‬עם מגיב בודד‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫] ‪d [ A] d [ P‬‬
‫‪v=r =−1‬‬
‫=‬
‫‪= k[ A]n‬‬
‫‪n dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫בעלת חוק הקצב‪:‬‬
‫נמצא את הפיתרון הכללי למשוואה הדיפרנציאלית‪ ,‬כאשר כפי שנראה נצטרך באופן כללי להפריד בין‬
‫שני מקרים‪) n=1 :‬ריאקציות מסדר ראשון‪ ,‬אליהם נתייחס בהרחבה בהמשך(‪ ,‬ו‪. n ≠ 1 -‬‬
‫כפי שניתן לראות בקלות‪ ,‬המשוואה ניתנת להפרדת משתנים ולכן פתרונה פשוט‪:‬‬
‫הערה‪ :‬לעתים‪ ,‬נהוג לסמן‪= nk :‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫‪= − nkdt‬‬
‫‪[ A]n‬‬
‫‪. kA‬‬
‫⇒‬
‫‪t‬‬
‫מטרת סימון זה להימנע מסיבוכים של‬
‫' ‪[ A]− n d [ A] = −nk ∫ dt‬‬
‫הסטויכיומטריה של התגובה‪.‬‬
‫להלן נציג גם את הפתרונות עם קבוע זה‪,‬‬
‫‪k A = nk‬‬
‫‪. A ‬‬
‫המתאים לניסוח‪→ P :‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬זהו הסימון הנהוג בספרות‪.‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫‪−1‬‬
‫‪= k[ A]n‬‬
‫‪n dt‬‬
‫‪0‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫∫‬
‫‪[ A ]0‬‬
‫]‪n = 1: ln[ A‬‬
‫‪= −k t ' 0‬‬
‫‪⇒ [ A]t = [ A]0 e‬‬
‫‪[ A ]0‬‬
‫‪‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫‪‬‬
‫‪[ A]t − n +1 − [ A]0 − n +1‬‬
‫‪t‬‬
‫‪[ A]− n +1‬‬
‫⇒ ‪= − nk t ' 0‬‬
‫‪= − nkt‬‬
‫‪n ≠ 1:‬‬
‫]‪− n + 1 [ A‬‬
‫‪−n + 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪− kt‬‬
‫‪t‬‬
‫‪[ A ]t‬‬
‫לעת עתה‪ ,‬נתעסק אך ורק במשוואות שאינן מסדר ראשון )כלומר‪ ,( n ≠ 1 ,‬ולכן ניוותר עם הפיתרון‪:‬‬
‫‪1 = 1 + ( n − 1)nkt = 1 + (n − 1) k t‬‬
‫‪A‬‬
‫‪[ A]t n −1 [ A]0 n −1‬‬
‫‪[ A]0 n −1‬‬
‫קיבלנו את הביטוי הכללי למשוואות מסדר ‪ n‬עם מגיב בודד‪.‬‬
‫שימו לב כי הנוסחה שקיבלנו תקפה לכל ‪ ; n ≠ 1‬כמו כן‪ ,‬היא אינה תקפה בצורתה הנוכחית לריאקציות‬
‫‪k‬‬
‫‪) nA ‬המקדם של המגיב ‪ A‬בריאקציה מסדר אפס אינו אפס‪,‬‬
‫מסדר ‪ ,n=0‬וזאת בשל ניסוחה‪→ P :‬‬
‫בניגוד למשתמע מנוסחה כללית זו(‪.‬‬
‫עבור סדר ראשון‪ ,‬הפיתרון כבר מוכר לכם היטב‪:‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 ⋅ e − kt‬‬
‫כפי שציינו בתרגול‪ ,‬הפתרון למעשה מראה לנו כי הסדר "החריג" או המיוחד הוא דווקא סדר ראשון‪,‬‬
‫בעוד שכל הסדרים האחרים )שלמים ושברים‪ ,‬חיוביים ושליליים( הם בעלי אותו פיתרון כללי‪ .‬מתמטית‪,‬‬
‫הדבר נובע מכך שרק עבור סדר ראשון האינטגרל נותן ‪ ,ln‬בעוד שכל שאר הסדרים נותנים אינטגרל‬
‫חזקתי‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪7‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫נמצא נוסחה כללית לזמן מחצית החיים לריאקציה מסדר ‪ n‬הנ"ל‪.‬נדרוש‪- [ A](t = t 12 ) = 1 [ A]0 :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1 + n(n − 1)kt‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪[ A]0 n −1‬‬
‫=‬
‫‪n −1‬‬
‫)‬
‫‪1‬‬
‫]‪1 [ A‬‬
‫‪2 0‬‬
‫⇓‬
‫‪1‬‬
‫= ‪2n −1 − 1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2n −1 − 1‬‬
‫‪(n − 1)nk [ A]0 n−1 (n − 1)k A [ A]0 n −1‬‬
‫(‬
‫= ‪t 12‬‬
‫מעתה נתייחס בתרגול לריאקציות אלמנטריות נפוצות מסדרים ‪) 0,1,2‬ברישום כללי של מגיב ‪A‬‬
‫כלשהו(‪ .‬בשני העמודים הבאים מוצגת טבלת סיכום עבור סדרים אלו‪.‬‬
‫נתבקשתם להשוות את תשובותינו מן הסעיפים )ב( ו‪)-‬ג( למקרה הפרטי של סדר שני אותו למדתם‬
‫בהרחבה בשיעור ובתרגול‪ .‬להלן ההשוואה‪:‬‬
‫סעיף ב' –‬
‫המשוואה האינטגרלית‬
‫סעיף ג' –‬
‫זמן מחצית‪-‬החיים‬
‫סדר ‪) n‬פיתרון כללי(‬
‫סדר שני )מקרה פרטי(‬
‫‪1 = 1 + (n − 1)nkt‬‬
‫‪[ A]t n −1 [ A]0 n −1‬‬
‫‪1 = 1 + 2kt‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2n−1 − 1‬‬
‫‪(n − 1)nk [ A]0 n −1‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫כפי שאתם יכולים להיווכח‪ ,‬הצבה של הערך ‪ n=2‬בפיתרונות הכלליים שקיבלנו משחזרת בדיוק את‬
‫הפתרונות הפרטיים שקיבלנו לסדר שני‪.‬‬
‫ריאקציות אלמנטריות מסדר גדול מ‪ 2 -‬אינן סבירות ולמעשה לא מתרחשות‪ .‬מדוע ? היות וציינו כי‬
‫ריאקציות אלמנטריות "מתרחשות כפי שהן רשומות"‪ ,‬הרי שריאקציה מסדר שלישי תדרוש מפגש בו"ז‬
‫של שלושה מגיבים בגיאומטריה מתאימה – מה שאינו סביר‪ ,‬והופך פחות סביר ככל שהסדר עולה‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪8‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬דף עזר לתרגול מס' ‪3‬‬
‫חוקי קצב לריאקציות פשוטות בהן מופיע מגיב בודד‬
‫סדר התגובה‪/‬המקרה‬
‫משוואות הקצב‬
‫דיפרנציאלית‬
‫זמני אופייניי‬
‫אינטגרלית )פיתרו(‬
‫‪0‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A ‬‬
‫‪→P‬‬
‫]‪d [ A] d [ P‬‬
‫=‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪v = k[ A]0 = k‬‬
‫‪1‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A ‬‬
‫‪→P‬‬
‫]‪d [ A] d [ P‬‬
‫=‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪1‬‬
‫]‪v = k[ A] = k[ A‬‬
‫‪2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A + A ‬‬
‫‪→P‬‬
‫‪v=−‬‬
‫‪v=−‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 − kt‬‬
‫‪[ P]t = [ P]0 + kt‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 e − kt‬‬
‫) ‪[ P ]t = [ P ]0 + [ A]0 (1 − e− kt‬‬
‫הצגות גרפיות )הקשר הליניארי מוק בריבוע(‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪2k‬‬
‫) ‪[ A]0 (1 − 1e‬‬
‫=‪τ‬‬
‫‪k‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫‪t 12 = ln 2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪1‬‬
‫=‪τ‬‬
‫‪k‬‬
‫‪1 = 1 + 2kt‬‬
‫‪[ A]t [ A]0‬‬
‫‪k‬‬
‫‪2 A ‬‬
‫‪→P‬‬
‫]‪d [ A] d [ P‬‬
‫‪v=−1‬‬
‫=‬
‫‪2 dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪v = k[ A]2‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪1 + 2kt[ A]0‬‬
‫= ‪[ A]t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪[ P]t = [ P ]0 + 1 [ A]0  1 −‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪+‬‬
‫‪2‬‬
‫‪kt‬‬
‫[‬
‫‪A‬‬
‫]‬
‫‪‬‬
‫‪0 ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫‪τ = e −1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫‪9‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬דף עזר לתרגול מס' ‪3‬‬
‫משוואות אלמנטריות מסדר שני )השוואה בין שלושה מקרים מייצגים(‬
‫סדר התגובה‪/‬המקרה‬
‫משוואות הקצב‬
‫דיפרנציאלית‬
‫מקרה א'‪:‬‬
‫מגיב בודד‬
‫‪k‬‬
‫‪A + A ‬‬
‫‪→P‬‬
‫]‪d [ A] d [ P‬‬
‫‪v=−1‬‬
‫=‬
‫‪2 dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪2‬‬
‫]‪v = k[ A‬‬
‫‪k‬‬
‫‪2 A ‬‬
‫‪→P‬‬
‫מקרה ב'‪:‬‬
‫שני מגיבים בריכוז‬
‫התחלתי זהה‬
‫‪2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪A + B ‬‬
‫‪→P‬‬
‫‪[ A]0 = [ B]0‬‬
‫זמני אופייניי‬
‫אינטגרלית )פיתרו(‬
‫‪1 = 1 + 2kt‬‬
‫‪[ A]t [ A]0‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪1 + 2kt[ A]0‬‬
‫= ‪[ A]t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪[ P]t = [ P ]0 + 1 [ A]0  1 −‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪+‬‬
‫‪2‬‬
‫‪kt‬‬
‫[‬
‫‪A‬‬
‫]‬
‫‪‬‬
‫‪0 ‬‬
‫‪1 = 1 + kt‬‬
‫‪[ A]t [ A]0‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫]‪d [ B] d [ P‬‬
‫‪=−‬‬
‫=‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫]‪v = k[ A][ B‬‬
‫‪v=−‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫= ‪[ A]t = [ B ]t‬‬
‫‪1 + kt[ A]0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪[ P]t = [ P]0 + [ A]0 1 −‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1 + kt[ A]0 ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫הצגות גרפיות‬
‫= ‪t 12‬‬
‫‪τ = e −1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪k[ A]0‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫‪τ = e −1‬‬
‫‪k[ A]0‬‬
‫מקרה ג'‪:‬‬
‫שני מגיבים בריכוז‬
‫התחלתי שונה‬
‫‪k‬‬
‫‪A + B ‬‬
‫‪→P‬‬
‫‪[ A]0 ≠ [ B]0‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 − x‬‬
‫‪[ B ]t = [ B]0 − x‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫]‪d [ B] d [ P‬‬
‫‪=−‬‬
‫=‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫] ‪v = k [ A][ B‬‬
‫‪v=−‬‬
‫‪A ]t‬‬
‫‪‬‬
‫[‬
‫‪‬‬
‫‪ [ B ] ([ A] − x ) ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ = kt‬‬
‫‪ln  0‬‬
‫‪[ A]0 − [ B ]0  [ A]0 ([ B ]0 − x ) ‬‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪[ B ]t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫) ) ‪[ A]0 [ B ]0 (1 − exp ( k ([ B ]0 − [ A]0 )t‬‬
‫‪[ P ]t = [ P ]0 +‬‬
‫) ‪[ A]0 − [ B ]0 exp ( k ([ B ]0 − [ A]0 )t‬‬
‫זמן מחצית חיים מוגדר כזמן בו הריכוז הנמוך מבין‬
‫השניים יורד למחצית מערכו‪.‬‬
‫‪[ B ]0 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ [ A]0 − 2  [ B]0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫‪ln‬‬
‫‪k ([ A]0 − [ B ]0 ) ‬‬
‫‪[ B ]0 ‬‬
‫‪ [ B ]0 − 2  [ A]0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪[ P ]t = [ P]0 + x‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪10‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪3‬‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫טבלת סיכום חשובה עבור הסדרים ‪0,1,2‬‬
‫נסכם בטבלה הבאה את המאפיינים העיקריים הקשורים לסדרים ‪ 0,1,2‬שבהם נשתמש בדרך כלל בעת‬
‫פיתרון שאלות שונות‪ .‬בכל המקרים נתייחס לריאקציות עם מגיב בודד‪:‬‬
‫סדר‬
‫הפיתרון השכיח‬
‫הקשר הליניארי‬
‫‪0‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 − kt‬‬
‫‪[ A]t Vs. t‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪2k‬‬
‫ריאקציות הטרוגניות‪ :‬על פני‬
‫משטחים‪.‬‬
‫זמן מחצית החיים גדל‬
‫עם הריכוז התחילי‪.‬‬
‫לנסות לתת‬
‫‪t 1 2 = ln 2‬‬
‫‪k‬‬
‫אינטואיציה‬
‫לתלות זמני‬
‫זמן מחצית‪-‬חיים‬
‫= ‪t 12‬‬
‫דוגמאות לריאקציות‬
‫‪1‬‬
‫‪[ A]t = [ A]0 e − kt‬‬
‫‪ln[ A]t Vs. t‬‬
‫זמן מחצית החיים‬
‫התפרקות רדיואקטיבית‪.‬‬
‫אינו תלוי בריכוז‬
‫החיים‬
‫התחילי‪.‬‬
‫בריכוז‬
‫‪2‬‬
‫‪1 = 1 + 2kt‬‬
‫‪[ A]t [ A]0‬‬
‫‪Vs. t‬‬
‫‪1‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫‪t 12 = 1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫זמן מחצית החיים קטן‬
‫לעתים‪ ,‬ריאקציות בי‪-‬‬
‫מולקולריות פשוטות בפאזה‬
‫עם הריכוז התחילי‪.‬‬
‫הגזית‪.‬‬
‫הערות סימון על הטבלה‪:‬‬
‫‪ .1‬על מנת שהריאקציות תענינה לתנאי של ריאקציות אלמנטריות‪ ,‬כלומר שהמקדם הסטויכיומטרי‬
‫יהיה זהה לסדר‪ ,‬הוספנו לריאקציות את המקדם הסטויכיומטרי המתאים‪.‬‬
‫‪ .2‬לעתים‪ ,‬נהוג להגדיר ‪ k ' = nk‬עבור ריאקציה מסדר ‪ .n‬בצורה כזו‪" ,‬נפטרים" מפקטורים‬
‫קבועים במשוואות; למשל‪ ,‬במשוואה עבור סדר שני‪. 1 = 1 + kt :‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪k‬‬
‫‪) 3 A ‬לא אלמנטרית(‪ .‬אזי מתקיים‪:‬‬
‫דוגמה להערה השנייה‪ :‬נתונה הריאקציה מסדר ראשון ‪→ B‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫]‪d [ A‬‬
‫‪v = −1‬‬
‫‪= k[ A] ⇒ −‬‬
‫]‪= 3k[ A] = k A [ A‬‬
‫‪3 dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫) ‪[ A] = [ A]0 ⋅ exp(− k At ) = [ A]0 ⋅ exp( −3kt‬‬
‫⇔‬
‫‪ln[ A] = ln[ A]0 − k At = ln[ A]0 − 3kt‬‬
‫ניתן לראות כי השיפוע במקרה של הגרף הליניארי )והמעריך במקרה של האקספוננט( נתונים ע"י ‪kA‬‬
‫ולכן שווים בדיוק ל‪.3k -‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :3‬משוואות קצב כלליות וריאקציות מסדר אפס‪ ,‬ראשון‪ ,‬שני ו‪n -‬‬
‫‪11‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫הערות חשובות‪:‬‬
‫‪ .1‬סדר ראשון הוא הסדר היחיד בו זמן מחצית‬
‫החיים אינו תלוי בריכוז ההתחלתי של‬
‫המגיב‪.‬‬
‫תכונה זו אף משמשת כסממן לזיהוי סדר‬
‫ראשון‪ ,‬בגדר טביעת אצבע של ריאקציה כזו‪.‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪2k‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫אחד המאפיינים של תכונה זו היא העובדה‬
‫שבמהלך ריאקציה מסדר ראשון‪ ,‬נוכל‬
‫להתחיל מדידה בכל זמן ‪ t‬כרצוננו ולגלות את‬
‫אותו זמן מחצית החיים אותו היינו מקבלים‬
‫לכל נקודה אחרת‪.‬‬
‫עובדה זו מודגמת בגרפים הבאים לריאקציות‬
‫מסדרים אפס‪ ,‬ראשון ושני‪:‬‬
‫‪ .2‬לפי הפתרונות שקיבלנו לריאקציות מסדרים‬
‫‪t 12 = ln 2‬‬
‫‪k‬‬
‫שונים‪ ,‬ריאקציה יכולה "להסתיים" באמת רק‬
‫לאחר זמן אינסופי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬נרצה לדבר בכימיה על "סיום‬
‫ריאקציה"‪ ,‬על מנת להגדיר זמן אופייני‬
‫שאחריו כבר השינויים זניחים‪.‬‬
‫זמן סיום ריאקציה יוגדר כלפחות ‪4‬‬
‫)ארבעה( זמני חיים שלה !‬
‫‪ .3‬נזכיר‪ ,‬כי בתרגול הקודם ראינו שנוכל לרשום‬
‫‪1‬‬
‫‪2k[ A]0‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫משוואות שקולות למשוואות הריכוזים במונחי‬
‫לחץ )עבור גז אידיאלי( או מולים )עבור‬
‫תמיסה בנפח קבוע‪ ,‬למשל(‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪12‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫שאלת כיתה‬
‫‪ (1‬שאלה נוספת‬
‫נתונה הריאקציה מסדר שני הבאה‪ . 2A → B :‬ריאקציה זו נחקרה‪ ,‬וקבוע הקצב שלה בטמפרטורת החדר‬
‫נמצא להיות‪. k = 3.25 × 10−8 M −1 sec −1 :‬‬
‫מתחילים את הריאקציה כאשר בכלי יש ‪ A‬בריכוז ‪ [ A]0 = 2.4 µ M‬בלבד‪.‬‬
‫מצאו את היחס בין זמן מחצית החיים לזמן שליש החיים של הריאקציה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬נמצא ביטוי כללי לזמן בו ריכוז המגיב יורד ל‪ n -‬מריכוזו התחילי‪ .‬לשם כך‪ ,‬נצא מן הביטוי הכללי‬
‫‪m‬‬
‫לריכוז המגיב כתלות בזמן )משוואת הקצב האינטגרלית(‪:‬‬
‫‪. 1 = 1 + 2kt‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫‪[ A]t‬‬
‫‪[ A]tn = n [ A]0‬‬
‫‪m‬‬
‫‪m‬‬
‫כעת‪ ,‬נציב‪:‬‬
‫‪1 ≡ m = 1 + 2kt‬‬
‫‪n‬‬
‫‪m‬‬
‫‪[ A]tn‬‬
‫‪n[ A]0 [ A]0‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫‪m‬‬
‫‪tn m = m − n‬‬
‫‪2nk[ A]0‬‬
‫ומכאן‪ ,‬נחלץ את הזמן הרצוי‪:‬‬
‫לכן‪ ,‬נוכל לקבל בפרט את הזמנים הרצויים‪:‬‬
‫‪t 1 = 1‬‬
‫‪ 2 2k[ A]0‬‬
‫‪‬‬
‫‪t 13 = 1‬‬
‫‪k[ A]0‬‬
‫‪‬‬
‫ניתן לראות כי היחס בין שני הזמנים כלל אינו תלוי בריאקציה‪ ,‬והוא מאפיין כללי של ריאקציות מסדר שני‪:‬‬
‫‪t 12‬‬
‫‪= 0.5‬‬
‫‪t 13‬‬
‫)מרבית הנתונים בשאלה מיותרים ונועדו לבלבל(‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪13‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫‪ .3‬שיטות לקביעת סדר של ריאקציות )התחלה(‬
‫עד עתה‪ ,‬הגדרנו בקורס את המושגים של קצב ריאקציה‪ ,‬משוואת קצב וסדרים )כוללים וחלקיים( של‬
‫ריאקציות‪ .‬התחלנו לבחון שיטות שבהן ניתן לקבוע מהו הסדר של ריאקציות פשוטות‪.‬‬
‫כעת נציג שתי שיטות חשובות לקביעת סדר של ריאקציות פשוטות )בעלות מגיב בודד(; בתרגולים‬
‫הבאים נציג שיטות כלליות יותר‪:‬‬
‫כל השיטות – בהנחה שלריאקציות אכן יש סדר מוגדר !!! ‪v = k[ A]α [ B]β ⋅⋅⋅ [ L]λ‬‬
‫א‪ .‬בעזרת שרטוט גרפי והתאמת רגרסיה אופטימלית‬
‫עבור מספר סדרים פשוטים ומוכרים‪ ,‬ראינו כבר כי קיימים קשרים גרפיים אופייניים‪ .‬למשל‪ ,‬עבור סדר‬
‫ראשון מקבלים גרף ליניארי כאשר משרטטים ‪ ln[ A]t‬כנגד הזמן‪ ,‬ואילו עבור סדר שני מקבלים גרף‬
‫‪1‬‬
‫ליניארי בשרטוט‬
‫‪[ A]t‬‬
‫כנגד הזמן‪.‬‬
‫אם נתייחס גם למה שראינו בתרגול הקודם עבור ריאקציות מסדר ‪ n‬מן הצורה ‪: A → P‬‬
‫‪1 = 1 + (n − 1)k t‬‬
‫‪A‬‬
‫‪[ A]t n −1 [ A]0 n −1‬‬
‫הרי שעבור כל ריאקציה פשוטה כזו )עם מגיב בודד(‪ ,‬נוכל למצוא את הסדר ע"י ציור הגרף של ‪1‬‬
‫‪[ A]t n −1‬‬
‫כנגד הזמן‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬הגרף שנותן את ההתאמה הטובה ביותר )סטטיסטית( נחשב לזה שמייצג את הסדר בצורה‬
‫הנאמנה ביותר‪.‬‬
‫הבעיה בשיטה‪ :‬לעתים קשה להחליט איזו התאמה היא הטובה ביותר‪ ,‬כלומר מהו סדר הריאקציה‪ ,‬בפרט‬
‫אם הריאקציה לא בוצעה במשך זמן ארוך דיו – כלומר מספר זמני חיים )דוגמה לכך ראיתם בתרגיל בית‬
‫האחרון‪ ,‬בהשוואה בין סדר ראשון לשני(‪ .‬חייבים לבצע את השיטה על ריאקציות שנחקרו לזמנים‬
‫ארוכים אחרת התשובה עלולה להיות מוטעית !‬
‫בנוסף‪ ,‬לא ניתן לקבוע בקלות עבור ריאקציות מסדרים לא שלמים‪ ,‬ולמעשה בתיאוריה יש צורך בציור‬
‫של אינסוף גרפים‪.‬‬
‫הערה‪ :‬כפי שציינו בתרגולים‪ ,‬הסבירות של ריאקציות אלמנטריות מסדר שלישי ומעלה היא נמוכה ביותר‪,‬‬
‫ולמעשה לא קיימת בטבע‪ .‬על כן‪ ,‬על אף שהשיטה "יפה על הנייר"‪ ,‬היישום שלה מוגבל‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪14‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫ב‪ .‬ציור ‪Powell-Plot‬‬
‫שיטה זו מתאימה אך ורק לריאקציות בעלות חוק קצב מן הצורה‪. r = k[ A]n :‬‬
‫מגדירים את הפרמטרים חסרי‪-‬היחידות‪:‬‬
‫) ‪φ = k A [ A]n0 −1 t (k A = nk‬‬
‫‪,‬‬
‫]‪[ A‬‬
‫‪[ A]0‬‬
‫=‪α‬‬
‫‪ α‬הוא החלק היחסי של ‪ A‬שלא הגיב‪ .‬בתרגום למונחים אלו‪ ,‬ניתן לרשום את המשוואות שלמדנו‬
‫לריאקציות אלמנטאריות מסדר ‪ n‬בצורה הבאה‪:‬‬
‫‪α 1− n − 1 = (n − 1)φ , n ≠ 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪, n =1‬‬
‫‪ln α = −φ‬‬
‫⇒‬
‫‪1‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪[ A] n −1 = [ A] n −1 + (n − 1)k At‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ t‬‬
‫‪ln[ A]t = ln[ A]0 − k At‬‬
‫לכן‪ ,‬עבור כל ‪ n‬ישנו קשר פונקציונאלי ברור וידוע בין שני המשתנים שלנו ‪. α , φ -‬‬
‫כעת‪ ,‬משתמשים בציורים ידועים ומכונים מראש של הקשר‪) α vs. log10 φ :‬המשוואות מכונות‬
‫משוואות ‪ (Master‬ומתאימים בין סט מדידות ניסיוני לבין גרף מוכן מראש לקביעת הסדר של הריאקציה‪.‬‬
‫המדידה הניסיונית היא של ‪ , log10 t‬אבל זה שונה רק בקבוע מ‪) log10 φ -‬הסחה קבוע לאורך ציר ה‪-‬‬
‫‪ ,(x‬ולכן ניתן ישירות להשוות בין התוצאות הניסיוניות לגרף המוכן מראש‪.‬‬
‫אנו לא נתעסק בשיטה זו יותר‪ ,‬אך מזכירים אותה כאן היות והיא הוזכרה גם בשיעור‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪15‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫ג‪ .‬שיטת זמן מחצית החיים‬
‫שיטה זו מתאימה אך ורק לריאקציות בעלות חוק קצב מן הצורה‪. r = k[ A]n :‬‬
‫פעמים רבות‪ ,‬מסתפקים בהקשר זה באמירה כי עבור סדר ראשון אין תלות של זמן מחצית החיים בריכוז‬
‫ההתחלתי‪ ,‬בעוד בכל שאר הסדרים יש‪ .‬זהו מאפיין פשוט מאוד‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬כאן נרחיב שיטה זו לצורה אנליטית יותר‪.‬‬
‫נזכור‪ ,‬כי בתרגול הקודם קיבלנו גם ביטוי לזמן מחצית החיים של הריאקציה מסדר ‪: A → P - n‬‬
‫‪n =1‬‬
‫‪n ≠1‬‬
‫‪ ln 2‬‬
‫‪ k A‬‬
‫‪t 12 = ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2 n −1 − 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪n −1‬‬
‫‪ (n − 1)k A [ A]0‬‬
‫)תזכורת‪ - k A = nk :‬במעבר מרישום של ריאקציה אלמנטרית לרישום "חופשי" יותר(‪.‬‬
‫‬
‫אם זמן מחצית החיים אינו תלוי ב‪ ,[A]0 -‬אזי הריאקציה מסדר ראשון‪.‬‬
‫‬
‫אחרת‪ ,‬נוכל לקחת לוגריתם מן המשוואה שקיבלנו‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2n −1 − 1‬‬
‫‪(n − 1)k A [ A]0 n −1‬‬
‫= ‪t 12‬‬
‫⇓‬
‫‪ n −1‬‬
‫‪‬‬
‫‪log10 t 1 2 = log10  2 − 1  − (n − 1) log10 [ A]0‬‬
‫(‬
‫‪n‬‬
‫‪−‬‬
‫)‪1‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪A ‬‬
‫מכאן‪ ,‬נוכל לראות שאם נבצע מספר ניסויים בריכוזיים תחיליים שונים של ‪ A‬ונחלץ מכל ניסוי את זמן‬
‫מחצית החיים‪ ,‬אזי שרטוט של ‪ log10 t 12‬כנגד ‪ log10 [ A]0‬ייתן קו ישר ששיפועו )‪.(1-n‬‬
‫‬
‫בנוסף‪ ,‬אם נזהה במצבים פשוטים כלל אצבע נוכל להשתמש בו‪ .‬למשל‪ ,‬אם הכפלת הריכוז של‬
‫המגיב ‪ A‬מקצרת את זמן מחצית החיים פי ‪ ,2‬נוכל להסיק כי הריאקציה מסדר ‪.2‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬שימו לב כי הטענה שקיבלנו נכונה גם עבור המקרה הפרטי ‪ ,n=1‬שבו אכן זמן מחצית החיים לא תלוי בריכוז‪ ,‬כלומר הקו‬
‫הוא אופקי )שיפועו ‪.(0‬‬
‫‪ .2‬ניתן ונהוג להרחיב את השיטה לא רק לזמני מחצית חיים‪ ,‬אלא לזמנים חלקיים )‪ ,(fractional lives‬המסומנים ב‪. tα -‬‬
‫הקשר הפונקציונאלי המתקבל דומה‪ ,‬אך ניתן לקצר את הריאקציות‪.‬‬
‫ערך אופייני ונוח הוא‪= 0.75 :‬‬
‫‪.α‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪16‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫הערה על השאלה בתרגיל הבית‪:‬‬
‫בתרגיל הבית תראו יישום של שיטת זמני מחצית החיים לא על הרבה ניסויים שונים‪ ,‬כי אם על ניסוי‬
‫בודד‪ :‬פשוט‪ ,‬מניחים כי ניתן לחלק את הניסוי הבודד שביצענו להרבה ניסויים שונים שהתחילו בריכוזים‬
‫שונים‪ ,‬כפי שמודגם בגרף הבא‪:‬‬
‫הערה על הישימות של כל השיטות‪:‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪17‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫ד‪ .‬שיטת הבידוד )‪ :(Isolation Method‬פסאודו‪-‬סדר )‪(Pseudo-order‬‬
‫בניגוד לשיטות הקודמות‪ ,‬שיטת הבידוד מתאימה לריאקציות המכילות מספר מגיבים‪.‬‬
‫הרעיון כאן הוא "לבודד" את ההשפעה של אחד מן המגיבים מן ההשפעה של כל האחרים‪ ,‬וזאת ע"י‬
‫הגדלת הריכוזים של כלל המגיבים פרט לאחד‪.‬‬
‫‪k‬‬
‫‪aA + bB + ... + lL ‬‬
‫‪→ pP‬‬
‫למשל‪ ,‬עבור הריאקציה‪:‬‬
‫‪r = k[ A]α [ B]β ⋅⋅⋅ [ L]λ‬‬
‫עם חוק הקצב הכללי‪:‬‬
‫נבחר מצב בו הריכוז התחילי של ‪ A‬קטן בהרבה מן הריכוז של כל שאר המגיבים‪:‬‬
‫‪[ A]0 << [ B]0 ,[C ]0 ,...,[ L]0‬‬
‫בצורה כזו‪ ,‬נוכל להניח שבמהלך הריאקציה כולה )גם כשהיא מגיע לסופה( הריכוז של כלל המגיבים‪,‬‬
‫פרט למגיב הנבחר )‪ ,(A‬נשאר כמעט קבוע ולא משתנה‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫‪[ B ]t ≅ [ B]0‬‬
‫] ‪[C ] ≅ [C‬‬
‫‪ t‬‬
‫‪0‬‬
‫‪⇒ [ B]β ⋅ [C ]γ ⋅⋅⋅ [ L]λ ≅ [ B ]0 β ⋅ [C ]0γ ⋅⋅⋅ [ L]0 λ = const.‬‬
‫‪‬‬
‫‪...‬‬
‫‪‬‬
‫‪[ L]t ≅ [ L]0‬‬
‫במקרה כזה נגדיר‪:‬‬
‫‪, where : k ' = k[ B]0 β ⋅ [C ]0γ ⋅⋅⋅ [ L]0 λ‬‬
‫‪r = k[ A]α [ B]β ⋅⋅⋅ [ L]λ = k '[ A]α‬‬
‫ולמעשה צמצמנו את הריאקציה ל"ריאקציה אפקטיבית" מסדר ‪ α‬במגיב ‪:A‬‬
‫‪λ‬‬
‫‪γ‬‬
‫‪β‬‬
‫‪k '= k [ B ]0 ⋅[ C ]0 ⋅⋅⋅[ L ]0‬‬
‫‪" aA ‬‬
‫" ‪→ pP‬‬
‫במצב כזה נאמר כי הריאקציה היא מפסאודו‪-‬סדר ‪) α‬במגיב ‪.(A‬‬
‫לאחר ביצוע פעולת "הבידוד"‪ ,‬מנתחים את התוצאות של הריאקציה באחת הדרכים המוכרות )זמן מחצית‬
‫חיים‪ ,‬שרטוט הגרף וכו'(‪ ,‬והשאלה פתירה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬שבהמשך ניתן לבצע פעולה דומה על המגיב ‪ B‬ולמצוא את הסדר החלקי ‪ β‬או לחילופין לשמור‬
‫את ]‪ [A‬כפי שעשינו אך להריץ הרצה חדשה עם ‪ [B]0‬חדש ולהשוות‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪18‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫סיכום מקרים בהם משתמשים בשיטת הבידוד לקבלת פסאודו‪-‬סדר‪:‬‬
‫‬
‫כמות אחד המגיבים קטנה מאוד ביחס לכל האחרים‪ ,‬כך שניתן להניח שריכוז האחרים נשאר‬
‫בקירוב טוב קבוע במהלך התגובה )למשל‪ ,‬מומס לעומת ממס(‪.‬‬
‫‬
‫אם אחד המגיבים הוא ‪ H+‬או ‪ ,OH-‬ניתן לבצע את התגובה בתוך ‪ ,buffer‬השומר על ריכוז קבוע‬
‫בקירוב‪ ,‬ואז נוכל להניח פסאודו‪-‬סדר על מגיב זה‪.‬‬
‫‬
‫במקרה בו קיימת תגובה המחזירה כל הזמן את אחד המגיבים ושומרת על ריכוזו‪.‬‬
‫בדיקת תקפות השימוש בהנחת פסאודו‪-‬סדר‪:‬‬
‫‬
‫בדיקה מראש – בודקים מראש את הריכוזים בזמן ∞ → ‪ , t‬בהתבסס על המקדמים‬
‫הסטויכיומטריים של התגובה‪ .‬כלל אצבע‪ :‬אם השינוי בריכוז קטן ב‪ 2 -‬סדרי גודל ומעלה משל‬
‫המגיב שאותו אנו מניחים כקבוע‪ ,‬הקירוב די טוב‪.‬‬
‫לשים לב למקרים כגון‪) 100 A + B → P :‬הנחת ‪ 2‬סדרי גודל לא תקפה(‪.‬‬
‫‬
‫בדיקה בדיעבד – מניחים פסאודו‪-‬סדר‪ ,‬מוצאים את הסדרים החלקיים‪ ,‬מחשבים את משוואת‬
‫הקצב ואת הריכוזים בזמן ‪ t‬ומשווים לתוצאה הניסיונית‪ .‬טיב ההשוואה כטיב הקירוב‪.‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪19‬‬
‫סמסטר אביב‪ ,‬תשע"א )‪(2011‬‬
‫מתרגלים‪ :‬רועי עשור ואמיר ונד‬
‫החוג לכימיה‬
‫המכון לכימיה‬
‫ה‪ .‬שיטת המהירויות התחיליות‪/‬הקצבים התחיליים‪/‬הריכוזיים התחיליים )‪(Initial-Rates‬‬
‫בשיטה זו‪ ,‬מודדים בצורה ניסיונית את הקצב ההתחלתי ) ‪ ( r0 = v0‬של ריאקציה‪ ,‬כאשר משנים כל פעם‬
‫את הריכוז ההתחלתי של מגיב אחד בלבד‪.‬‬
‫לפי השינוי של המהירות התחילית בעת שינוי הריכוז התחילי של אחד המגיבים‪ ,‬ניתן לקבוע את סדר‬
‫הריאקציה ביחס למגיב זה‪.‬‬
‫יישום השיטה באופן כללי‪:‬‬
‫נתבונן בריאקציה הכללית עם חוק הקצב המוצע אחריה‪:‬‬
‫‪aA + bB → P‬‬
‫‪v = k[ A]α [ B]β‬‬
‫מטרתנו ‪ -‬לקבוע את הסדרים החלקיים )המעריכים ‪ ( α , β‬בריאקציה‪.‬‬
‫נשים לב כי נוכל לרשום את משוואת הקצב‪ ,‬ולקחת ממנה לוגריתם‪:‬‬
‫‪ 1 d [ A] ‬‬
‫‪α‬‬
‫‪β‬‬
‫‪v0 =  −‬‬
‫‪ = k[ A]0 [ B]0‬‬
‫‪ a dt  t =0‬‬
‫‪log v0 = log k + α log[ A]0 + β log[ B]0‬‬
‫נניח כעת כי כל הריכוזים ההתחלתיים קבועים פרט ל‪.[A]0 -‬‬
‫לכן‪ ,‬שרטוט ‪ log v0‬כנגד ‪ log[ A]0‬כאשר שאר הריכוזים ההתחלתיים קבועים ייתן קו ישר ששיפועו ‪α‬‬
‫)הסדר של ‪ ( A‬וחיתוכו עם ציר ה‪ y-‬הוא ב‪. log k + β log[ B]0 -‬‬
‫ניסיונית‪ :‬את ‪ v0‬מוצאים מהשיפוע של השתנות הריכוז כפונקציה של הזמן‪ .‬ניתן לקחת נקודות בזמנים‬
‫‪∆A‬‬
‫קצרים בהם ניתן להניח לינאריות ואז‬
‫‪∆t‬‬
‫= ‪ - v0‬כלומר‪ ,‬למצוא את שיפוע המשיק בזמן ‪.0‬‬
‫הערה )יישום במקרים פרטיים נפוצים(‪ :‬במרבית השאלות יוצגו שתי נקודות בלבד הקשורות לשינוי של‬
‫ריכוז של מגיב בודד‪ ,‬בעוד כל האחרים קבועים‪.‬‬
‫במקרה כזה‪ ,‬אין טעם לצייר פונקציה ולבצע התאמה‪ ,‬אלא ניתן להסתפק בבחינת השינוי של המהירות‬
‫ביחס לשינוי הריכוז של המגיב שנחקר )יודגם בשאלה שנעשה(‪.‬‬
‫בגדול‪ ,‬נשווה בין המהירות התחילית בשני ניסויים בצורה הבאה‪:‬‬
‫‪α‬‬
‫‪ [ A]0,1 ‬‬
‫‪= ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ [ A]0,2 ‬‬
‫‪[ A]α0,1‬‬
‫‪[ A]α0,2‬‬
‫‪all equal but [A]0‬‬
‫=‬
‫‪β‬‬
‫‪λ‬‬
‫‪v0(1) k[ A]α0,1[ B]0,1‬‬
‫‪⋅⋅⋅ [ L]0,1‬‬
‫=‬
‫‪β‬‬
‫‪λ‬‬
‫‪v0(2) k[ A]α0,2 [ B]0,2‬‬
‫‪⋅⋅⋅ [ L]0,2‬‬
‫וכך נוכל להשוות בין הגדלים הנמדדים )המהירויות התחיליות – משמאל( לגדלים הידועים )הריכוזים‬
‫התחיליים של ‪ ,(A‬וכך לחלץ את ‪. α‬‬
‫כימיה פיסיקלית א' )‪ – (69163‬תרגול מס' ‪ :5‬ריאקציות מסדרים ‪ 0,1,2‬ו‪n -‬‬
‫‪20‬‬