הרצאות 1-8

‫מבוא לאלקטרואופטיקה‬
‫מרצה‪ :‬פרופ' זאב זלבסקי‬
‫נייד‪0523569967 :‬‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫מבנה הציון‪:‬‬
‫הגשת ש‪.‬ב‪( 10% .‬יש להגיש לפחות ‪ 75%‬ממטלות הקורס)‪.‬‬
‫מבחן סופי ‪.90%‬‬
‫סילבוס‪:‬‬
‫הקורס בנוי משני חלקים עיקריים‪.‬‬
‫בחלק הראשון נלמד על הבסיס של האופטיקה‪.‬‬
‫בחלק האחרון נלמד על אופטיקת פורייה‪.‬‬
‫ספרי לימוד מומלצים‪:‬‬
‫‪ Introduction to Fourier optics .1‬של ‪ .J.goodman‬הספר מתאים לחלק האחרון של הקורס‪.‬‬
‫‪ .2‬לא חשוב כי הוא לא ממליץ יותר מדי להסתמך עליהם‪....‬‬
‫‪|1‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫מהו אור?‬
‫יש שתי גישות מרכזיות להסבר הנ"ל‪ .‬קיים גם קשר בניהם‪.‬‬
‫גישה ראשונה היא הגישה הגלית והגישה השנייה היא ע"י התייחסות לאור כאל פוטון (חלקיק אור)‪.‬‬
‫הפוטונים הם חלקיקים הנעים במהירות האור‪ ,‬הם יכולים להתנגש בדברים ולקיים משוואות כגון שימור תנע‪ ,‬שימור אנרגיה וכו'‪.‬‬
‫יש תופעות שקשה להסביר באמצעות חלקיקים ולכן מסבירים אותם באמצעות גלים כגון התאבכות‪.‬‬
‫דה ברולי עשה את התרגום בין "אורך גל" לתיאור הקלאסי‪.‬‬
‫נסתכל על האור כאל חלקיק‪ ,‬כשמדליקים פנס יוצא פוטון מהפנס קדימה‪ .‬בניגוד לגלים שונים כגון קלי קול‪ ,‬האור הוא גל ווקטורי‪.‬‬
‫יש לו כיוון התקדמות המבוסס על שדה חשמלי ומגנטי‪ .‬אנו מקבלים מצב בו השדה הוא למעשה כוח‪ ,‬כוח שפועל לכיוון מסוים‪.‬‬
‫כיוון פעולת הכוח‪ ,‬השדה‪ ,‬נקרא קיטוב‪ .‬הקיטוב מאונך לכיוון התקדמות האור‪.‬‬
‫משוואות מקסוול ופיתוח למשוואות הגלים‪:‬‬
‫נִזַכֶר במשוואות מקסוול האהובות עלינו מכל‪:‬‬
‫בהנחה‪ J    0 :‬נקבל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪H ‬‬
‫‪t‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪H‬‬
‫‪ .   E     t‬לא נתעניין במקרה שבו‪. J ,   0 :‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ E 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ H  0‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הפתרון שאנחנו נניח של השדה החשמלי והמשוואות הללו הוא מהצורה‪. E  R e  Eˆ ( r )  e i t  , H  R e  Hˆ ( r )  e i t  :‬‬
‫‪ ‬‬
‫ˆ‪  H  i   E‬‬
‫‪ ‬‬
‫ˆ‪  E   i   H‬‬
‫ˆ ‪. ‬‬
‫כשנציב את הביטוי הנ"ל במשוואות מקסוול נקבל‪:‬‬
‫‪ E  0‬‬
‫‪‬‬
‫‪  Hˆ  0‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ E‬‬
‫נגזור במרחב את המשוואה המקורית של ‪ E‬פעם נוספת ונציב במשוואה של ‪.     E    2 :H‬‬
‫‪t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫נעזר בזהות הווקטורית‪ .     E      E    E :‬נניח כי ‪  , ‬אינם תלויי מרחב ואז‪  Eˆ     Eˆ  0 :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ H‬‬
‫‪ E‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫וכנ"ל‪ˆ     Hˆ  0 :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪H‬‬
‫‪.  H  ‬‬
‫‪:‬‬
‫ובדומה‬
‫‪:‬‬
‫ולהגיע‬
‫בזהות‬
‫זאת‬
‫להציב‬
‫ניתן‬
‫ואז‬
‫‪‬‬
‫‪E‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫אלו הן משוואות הגלים!‬
‫בייצוג פאזורי נניח פתרון‪ :‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪i   t  k r ‬‬
‫ˆ‬
‫‪ . E r , t  R e E 0 ( r )  e‬כיוון הווקטור ‪ k‬הוא ככיוון ההתקדמות של האור‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫נכתוב אחרת‪ . E  r , t   Eˆ 0  cos   t  k  r    :‬בזמן מסוים ‪ , t‬כאשר "הקפאנו" את הגל נצייר גרף של ההתקדמות לפי‬
‫‪‬‬
‫לכיוון ציר ‪ iˆz‬ונניח לצורך הפשטות כי‪ . k  k  iˆz :‬אנו נקבל את הגרף הבא‪:‬‬
‫ניתן לראות כי המחזור של הקוסינוס תלוי ב‪ k -‬והוא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪.‬‬
‫ˆ‪z‬‬
‫‪2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪|2‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪‬‬
‫‪r‬‬
‫בדומה נקפיא כעת את המרחב ונמדוד את הגל בזמן ונקבל‪:‬‬
‫המחזוריות כעת היא‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫כאשר‪  :‬הוא תדירות הגל ומקיים‪.   2  :‬‬
‫ˆ‪z‬‬
‫‪2‬‬
‫גל מישורי נקרא כך מכיוון שהפאזה היא אחידה על פני מישור‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫הביטוי‪ k  r :‬הוא ההיטל של ‪ r‬על ‪( k‬כמובן – לפי הגדרת המכפלה הסקלרית)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הביטוי הנ"ל קבוע על פני כל המישור הניצב ל‪ k -‬לכל ‪. r‬‬
‫‪‬‬
‫כאשר כל ה‪ r -‬לאורך המישור הם בעלי אותה הפאזה קוראים לגל – גל מישורי‪.‬‬
‫המרחק בין של שני מישורים שווי‪-‬פאזה הוא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬
‫‪r‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫‪r‬‬
‫איור ‪ – 3‬תיאור משטחים שווי פאזה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הפאזה הכללית היא‪ .    t  k  r   :‬אנו רוצים למצוא את התנאי שעבורו נראה תמיד את אותה הפאזה‪ ,‬ז"א‪  0 :‬‬
‫‪‬‬
‫‪ dr‬‬
‫‪.  k‬‬
‫‪0‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪d‬‬
‫כאשר נגזור לפי הזמן נקבל‪:‬‬
‫בפרט בריק מהירות הפאזה היא מהירות האור ולכן‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫הביטוי‪:‬‬
‫‪c‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫נגזור פעמיים‪ :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ v ph‬‬
‫ומקיים‪:‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪i   t  k r ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  R e   Eˆ 0 ( r )  e‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ E‬‬
‫‪2‬‬
‫‪t‬‬
‫‪. ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪  2 E   R e k Eˆ 0 ( r )  e‬ונקבל‪ k   2   k    :‬אשר נקרא יחס הנפיצה‪.‬‬
‫בחומרים שונים מתקיים‪ .    0  r ,    0  r :‬בריק‪.  r   r  1 :‬‬
‫‪c‬‬
‫עבור חומר שאינו ריק מקבלים‪:‬‬
‫בחומר שאינו מגנטי‪:‬‬
‫נהוג להגדיר‪:‬‬
‫פיתוח נוסף‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪c‬‬
‫‪2‬‬
‫‪kv  n‬‬
‫‪‬‬
‫‪c‬‬
‫‪n‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪ r r‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪r‬‬
‫‪n‬‬
‫‪c‬‬
‫‪n‬‬
‫‪c‬‬
‫‪‬‬
‫‪ kv ‬‬
‫‪c‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫‪ r r‬‬
‫‪ 0 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫‪. v ph ‬‬
‫‪ v p h ‬כאשר ‪ k v‬הוא בוואקום‪.‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫כאשר‪.  r  r  n :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ . k  k v  n ‬נגדיר‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪kv‬‬
‫‪  v ‬ונקבל‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n‬‬
‫‪. ‬‬
‫רואים כי אורך הגל בחומר כלשהו גדול יותר פי ‪ n‬מאורך הגל בוואקום‪.‬‬
‫נוכיח כעת כי ‪ k , E‬ו‪ H -‬מאונכים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ˆ‬
‫ˆ‬
‫תחילה נסתכל על המשוואה‪   E   i k  Eˆ  0 :‬ולכן‪. k  E :‬‬
‫‪‬‬
‫בדומה‪ k  Hˆ  0 :‬מעיד על זה שהם מאונכים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪E‬‬
‫‪   H  ‬ולכן‪. H  k  E :‬‬
‫כמו כן גם ניתן לראות כי‪  ik  H  i E  k  H      E :‬‬
‫‪t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מבחינת הערכים המוחלטים‪ k H   E :‬ולאחר פיתוחים קצרים מגיעים‪:‬‬
‫הגודל‪ 377  :‬‬
‫‪|3‬‬
‫‪. v ph ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הוא מהירות הפאזה‪:‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪i   t  k r ‬‬
‫‪ . E  r , t   R e Eˆ 0 ( r )  e‬ממשוואת מקסוול‪:‬‬
‫נחזור ל‪-‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪i  t  k r‬‬
‫‪‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ 0 ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪. H n‬‬
‫והוא מבטא את הקשר בין האמפליטודות השדות ונקרא התנגדות השדות‪.‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪d‬‬
‫‪dt‬‬
‫‪.‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .1‬תאריך‪1.11.11 :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫נכיר את ווקטור פוינטינג‪ . S  E  H :‬המשמעות שלו היא ההתקדמות לכיוון של ההספק‪.‬‬
‫נרשום את ווקטור הפוינטינג בצורה פאזורית‪:‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪  e i t  R e H‬‬
‫‪  e i t  1 E‬‬
‫‪  e i t  E‬‬
‫‪  e  i t  1 H‬‬
‫‪  e i t  H‬‬
‫‪  e  i t ‬‬
‫‪S  E  H  Re E‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1   2 i t  *  *  2 i t   *  * ‬‬
‫‪E  He‬‬
‫‪ E  H e‬‬
‫‪EH E H‬‬
‫‪4‬‬
‫קיבלנו שני איברים שתלויים בתדר ושניים שאינם תלויים בתדר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1  * * ‬‬
‫‪EH E H‬‬
‫‪. S ‬‬
‫‪4‬‬
‫נבצע אינטגרל ממוצע בזמן כדי לאפס את הגורמים שתלויים בזמן‪ :‬‬
‫‪‬‬
‫הסיבה שבגינה האיברים שתלויים בזמן התאפסו היא מכיוון שהתדר הוא בסדרי גודל של ‪ 1015 Hz‬ולכן גם אינטגרל‬
‫לאורך פרק זמן של ‪ 1  s‬מכיל כ"כ הרבה מחזורים של ‪ e i t‬אשר מתאפסים כך שאפילו אם ניקח פרק זמן שאינו מכיל‬
‫מספר שלם של מחזורים עדיין השארית תהיה כה קטנה וזניחה ביחס לאיברים האחרים‪.‬‬
‫נזכיר כי אינטגרל ממוצע משמעו חילוק ב‪ T -‬ולכן נשארנו בביטוי לעיל רק עם הקבועים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1  * * ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪H‬‬
‫נסיים את הפיתוח‪ * :‬‬
‫‪E  H  E  H  Re E‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫נזכור כי מדובר כאן בווקטור ולכן למשל‪ *y :‬‬
‫‪. S  R e E x  H‬‬
‫‪z‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪x H‬‬
‫‪ *y  1 n  0 E‬‬
‫נציב את הקשר‪ H  n  0 E :‬ונקבל‪ x :‬‬
‫‪ Re E‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪. S ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬עבור גל המתקדם בכיוון ˆ‪ k‬נקבל‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪E‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪n‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪. S‬‬
‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫‪. S‬‬
‫ˆ‪k‬‬
‫רואים מהנוסחא כי ההספק של הקרינה שווה לערך מוחלט בריבוע של השדה‪.‬‬
‫חוק סנל‪:‬‬
‫נתבונן בסרטוט הבא‪:‬‬
‫משמעות הסימונים היא‪ -i :‬שדה פוגע‪ -r ,‬שדה חוזר‪ -t ,‬שדה עובר‪.‬‬
‫נסמן לכל שדה‪:‬‬
‫‪i i , r ,t  t  i  k i , r ,t  r‬‬
‫סכום השדות נותן‪:‬‬
‫‪i t  t  i  k t  r‬‬
‫‪r‬‬
‫‪k‬‬
‫‪Er‬‬
‫‪‬‬
‫‪i ‬‬
‫‪r‬‬
‫‪. E i , r ,t  e‬‬
‫‪t e‬‬
‫‪ E‬‬
‫‪ Ei‬‬
‫‪x z 0‬‬
‫‪i r  t  i  k r  r‬‬
‫‪ r e‬‬
‫‪E‬‬
‫‪i i  t  i  k i  r‬‬
‫‪i‬‬
‫‪k‬‬
‫‪n1 H i‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪. E i  e‬‬
‫‪t‬‬
‫‪ i  e i i t  E‬‬
‫‪ r  e i r t  E‬‬
‫נבחר את המקרה הפרטי‪ x  y  z  0 :‬ונקבל‪ t  e i t t :‬‬
‫‪.E‬‬
‫‪t‬‬
‫אנו רוצים שלכל ‪ t‬יתקיים‪ ,  i   r   t :‬לכן‪. E i  E r  E t :‬‬
‫‪k‬‬
‫‪z‬‬
‫איור ‪ – 4‬תיאור השדות‪.‬‬
‫‪ r  e  i  k rx  x  k ry  y   E‬‬
‫כעת נציב‪ z  0 :‬ו‪ t  0 -‬במשוואה הכללית‪ t  e  i  k tx  x  k ty  y  :‬‬
‫‪E‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ i k ix  x  k iy  y‬‬
‫‪. E i  e‬‬
‫כדי שהמשוואה תמיד תתקיים נדרוש‪. k ix  k rx  k tx , k iy  k ry  k ty :‬‬
‫‪k ix  k i sin  i‬‬
‫נפתח ונקבל‪:‬‬
‫‪k rx  k r sin  r‬‬
‫‪k tx  k t sin  t‬‬
‫ולכן‪n1 sin  r   i   r :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n1 sin  i ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪. k ix  k rx  k i sin  i  k r sin  r ‬‬
‫‪k iy  0‬‬
‫כמו כן נקבל‪n1 sin  i  n 2 sin  t :‬‬
‫‪|4‬‬
‫‪n 2 sin  t ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n1 sin  i ‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪. k ix  k tx  k i sin  i  k t sin  t ‬‬
‫החזרה פנימית גמורה – ‪:Total internal reflection‬‬
‫נניח‪ , n1  n 2 :‬מחוק סנל‪:‬‬
‫‪sin  t‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪ . sin  i ‬כאשר‪ sin  t  1 :‬נקבל‪:‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪ sin  i ‬ולזווית המקיימת זאת קוראים ‪.  ic‬‬
‫זו היא הזווית הקריטית והיא מתקבלת כאשר‪.  t  90  :‬‬
‫הגל הפוגע שלנו הוא‪:‬‬
‫‪k  n k  k ix  k iz‬‬
‫‪2‬‬
‫ראינו כי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪i t  i k ix  x  k iz  z‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪k 2  n 2 k v  k tx  k tz‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ , E i  e‬הגל העובר הוא‪:‬‬
‫וכן‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪tx‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪i t  i k tx  x  k tz  z‬‬
‫‪. E t  e‬‬
‫‪ . k tz  n k  k‬נציב‪ n k sin  i  k :‬ונקבל‪. k tz  n k  n k sin  i :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ix‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪v‬‬
‫זה אפשרי כי‪ . k ix  k tx :‬בסוף נקבל‪. k tz  k v n 22  n12 sin 2  i :‬‬
‫כעת ננתח‪:‬‬
‫‪ .1‬אם‪ n  n sin  i :‬אז‪ k tz :‬ממשי‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪r‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪k‬‬
‫‪Er‬‬
‫‪ Ei‬‬
‫‪i ‬‬
‫‪r‬‬
‫‪x z 0‬‬
‫‪ .2‬אם‪ n 22  n12 sin 2  i :‬אז‪ k tz :‬אפס‪.‬‬
‫‪i‬‬
‫‪k‬‬
‫‪n1 H i‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪ .3‬אם‪ n 22  n12 sin 2  i :‬אז‪ k tz :‬מרוכב‪.‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫במקרה האחרון נגדיר‪ k tz  i :‬כאשר‪.   k v n12 sin 2  i  n 22 :‬‬
‫‪k‬‬
‫‪z‬‬
‫איור ‪ – 5‬תיאור השדות‪.‬‬
‫בהחזרה גמורה ‪ ‬ממשי ונקבל‪ e  z :‬אשר הוא "גדל" אבל אין דאגה כי לפי הסימון שלנו אנו הולכים לכיוון השלילי של ˆ‪. z‬‬
‫כאשר אין החזרה גמורה נקבל‪ e  ik z :‬המתאר את התנועה ההרמונית של הגל‪.‬‬
‫‪tz‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .2‬תאריך‪8.11.11 :‬‬
‫בהרצאה הקודמת ראינו‪( k tz  k v n 22  n12 sin 2  i :‬זה ממש פה – לפני האצבעות‪)..‬‬
‫כעת נראה מה הוא ה‪ ,  m ax -‬זה יקרה כאשר‪ sin  i  1 :‬ונקבל‪.  m ax  k v n12  n 22 :‬‬
‫‪1‬‬
‫מרחק הדעיכה המינימלי הוא‪:‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪2‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ m ax‬‬
‫‪( .‬זה הוא המרחק שבו ערך השדה יורד ל‪ e  1 -‬מערכו המקורי ב‪.) z  0 -‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪2‬‬
‫נקבל את הגודל‪ 90 nm :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ m ax‬‬
‫‪‬‬
‫‪kv‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ m ax‬‬
‫‪ .‬נניח‪(  v  0.6  m :‬צבע אדום) ונבחר מעבר מזכוכית לאוויר‪. n1  1.5 , n 2  1 :‬‬
‫‪ .‬אם העובי של אוויר שבין שתי זכוכיות זהות הוא פחות מ‪ 9 0 n m -‬אז הדעיכה אינה זניחה ויש‬
‫לנו תופעת מנהור (חלק מהאנרגיה חוזרת)‪ ,‬אחרת נטען כי הכל עובר‪ .‬הגל הדועך ‪ e  z‬נקרא‪.evanescent wave :‬‬
‫נתבונן באיור הסמוך ונראה כי זווית היציאה שווה לזווית הכניסה‪:‬‬
‫נתון‪. n1  n 2 , n1  n 3 :‬‬
‫ראינו בשיעור קודם כי‪:‬‬
‫כעת‪:‬‬
‫‪ sin  i‬‬
‫‪k tx‬‬
‫‪ki‬‬
‫'‬
‫‪ k ix  k tx  k i  k‬‬
‫'‬
‫‪‬‬
‫‪ k ix  k tx‬‬
‫‪ k tx‬‬
‫'‬
‫‪tx‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫'‬
‫‪k‬‬
‫‪ sin  ' ‬ולכן‪.  '   i :‬‬
‫העוצמה תשתנה אבל הזווית תישאר זהה‪.‬‬
‫‪|5‬‬
‫‪t‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪‬‬
‫‪k‬‬
‫'‬
‫‪k tx‬‬
‫‪i‬‬
‫‪i‬‬
‫‪‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫'‪t‬‬
‫‪n1‬‬
‫' ‪‬‬
‫איור ‪– 6‬תיאור המקרה הסמוך‪.‬‬
‫‪n3‬‬
‫איך נדע כמה מהפוטונים הולכים לכל כיוון במעבר מתווך לתווך?‬
‫‪H‬‬
‫‪E‬‬
‫מישור‬
‫הפגיעה‬
‫‪E‬‬
‫‪H‬‬
‫מישור‬
‫הפגיעה‬
‫משטח‬
‫הפגיעה‬
‫בעמוד ‪ 4‬ראינו‪ . E i  E r  E t :‬נפריד לשני סוגי קיטובים‪:‬‬
‫משטח‬
‫הפגיעה‬
‫הקיטוב הראשון הוא שרכיב השדה החשמלי נמצא במישור הפגיעה וזה נקרא קיטוב מקבילי‪.‬‬
‫הקיטוב השני הוא שהשדה החשמלי מאונך למישור הפגיעה והוא נקרא קיטוב ניצב‪.‬‬
‫עבור קיטוב זה נרשום‪ . E i   E r   E t  :‬נרשום את משוואת הרציפות לשדות מגנטים‪. H i  cos  i  H r  cos  r  H t  cos  t :‬‬
‫נעזר בקשר‪E  :‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ H   n‬מעמוד ‪ 4‬ונקבל‪ - n1 E i  cos  i  n1 E r  cos  r  n 2 E t  cos  t :‬זו משוואה שנייה‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫‪sin   i   t ‬‬
‫עלינו למצוא‪:‬‬
‫‪Et‬‬
‫‪Ei‬‬
‫‪, t ‬‬
‫‪Er‬‬
‫‪Ei‬‬
‫‪ .   ‬נקבל‪:‬‬
‫‪sin   i   t ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2 sin  t cos  i‬‬
‫‪sin   i   t ‬‬
‫‪‬‬
‫‪n1 cos  i  n 2 cos  t‬‬
‫‪n1 cos  i  n 2 cos  t‬‬
‫‪‬‬
‫‪2 n1 cos  i‬‬
‫‪n1 cos  i  n 2 cos  t‬‬
‫‪Er‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪Ei‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫‪Et‬‬
‫‪Ei‬‬
‫‪t ‬‬
‫במקרה של הקיטוב מהסוג השני‪ ,‬השדה המגנטי מקביל למישור הפגיעה‪ ,‬כתוצאה מכך המשוואות ישתנו ונקבל את המקדמים‪:‬‬
‫‪2 sin  t cos  i‬‬
‫‪sin   i   t  cos   i   t ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2 n1 cos  i‬‬
‫‪n 2 cos  i  n1 cos  t‬‬
‫מקרה פרטי מעניין הוא כאשר‪:  i  0 :‬‬
‫‪2 n1‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪Et‬‬
‫‪E i‬‬
‫‪, t ‬‬
‫‪, t ‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪tan   i   t ‬‬
‫‪tan   i   t ‬‬
‫‪,  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2 n1‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪n 2 cos  i  n1 cos  t‬‬
‫‪n 2 cos  i  n1 cos  t‬‬
‫‪, t ‬‬
‫‪n 2  n1‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪Er‬‬
‫‪‬‬
‫‪E i‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪.  ‬‬
‫תופעה מעניינת היא שאנו אמורים לקבל שוויון בין הרכיב המקביל והמאונך וזה לא קורה עבור ‪. ‬‬
‫ההסבר לכך הוא לכך שהשדה החשמלי הפוגע והחוזר מוגדרים הפוך במערכת צירים אחת ולכן בזווית אפס הם יהיו‬
‫בדיוק לשני כיוונים שונים ומכאן שיוצא המינוס‪.‬‬
‫האם יכול להיווצר מצב שבו אין החזרה כלל?‬
‫האמת שכן – אבל רק במקרה של קיטוב מקבילי‪ ,‬זאת נבצע ע"י השאפת המכנה לאינסוף‪. tan   i   t      i   t  0.5 :‬‬
‫במקרה הפרטי הזה הזווית ‪  i‬נקראת זווית ברוסטר ומסומנת‪.  B :‬‬
‫כעת‪ .  B  0.5   t :‬נציב‪sin  B :‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪ . cos  B  sin  t ‬נקבל בסוף‪:‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪.  B  arctan‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫כדי להבין מהי המשמעות הפיזיקאלית נבין תחילה מה המשמעות של זווית ישרה בין זווית הפגיעה וההחזרה‪.‬‬
‫נקבל את המצב הגיאומטרי הבא‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫‪i  r‬‬
‫מבחינת מיקרוסקופית‪ ,‬כאשר אור עובר דרך חומר‪ ,‬הבנוי מאלקטרונים שכל אחד מהם מתפקד כאנטנה‪ ,‬הוא מפעיל כוח‬
‫על האלקטרונים ומתחיל לנדנד אותם (ספין)‪ .‬האלקטרונים יוצרים ננו‪-‬זרמים וע"י כך פולטים קרינה המתקדמת בחומר‪.‬‬
‫האנטנה מקרינה אפס בכיוון תנועתה (תכונה של אנטנות) והקרינה המרבית היא בזווית ישרה מכיוון תנועת הזרם שבה‪.‬‬
‫אצלנו‪ ,‬השדה הוא ניצב לכיוון ההתקדמות‪ .‬עבור הקרן העוברת השדה מאונך‪ ,‬מה שמביא אותו בדיוק לכיוון של השדה המוחזר‪.‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .3‬תאריך‪15.11.11 :‬‬
‫‪|6‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪i‬‬
‫בשיעור שעבר פיתחנו את מקדמי ההעברה וההחזרה של שדות‪ ,‬כעת נפתח את מקדמי ההעברה וההחזרה של עוצמות‪.‬‬
‫נתבונן באיור הבא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫נסמן את עוצמת האור ב‪ . I -‬כעת‪:‬‬
‫‪E‬‬
‫‪B‬‬
‫‪Ir‬‬
‫‪0‬‬
‫‪n‬‬
‫‪0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.I  S ‬‬
‫‪Ii‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪Pi  I i cos  i‬‬
‫‪A‬‬
‫'‪B‬‬
‫‪n2‬‬
‫'‪A‬‬
‫‪It‬‬
‫נגדיר את ההספק ליח' שטח של משטח הגבול‪. Pr  I r cos  r :‬‬
‫‪Pt  I t cos  t‬‬
‫‪2‬‬
‫מקדם ההחזרה הוא‪:‬‬
‫מקדם ההעברה הוא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Er‬‬
‫‪‬‬
‫‪Ei‬‬
‫‪n 2 cos  t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪n1 cos  i‬‬
‫‪Ir‬‬
‫‪‬‬
‫‪Ii‬‬
‫‪I r co s  r‬‬
‫‪I i co s  i‬‬
‫‪cos  t‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Et‬‬
‫‪‬‬
‫‪cos  i‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Ei‬‬
‫‪‬‬
‫‪Pr‬‬
‫‪Pi‬‬
‫‪.R ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪I t cos  t‬‬
‫‪I i cos  i‬‬
‫‪‬‬
‫‪Pt‬‬
‫‪Pi‬‬
‫‪. ‬‬
‫נשים לב כי הקשר בין ההספקים‪ Pi  Pr  Pt :‬גורר כי‪. R    1 :‬‬
‫‪2‬‬
‫נתבונן במקרה הפרטי שבו‪  i  0 :‬ונקבל את המקדמים הבאים‪:‬‬
‫‪ n  n2 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ R  1‬‬
‫‪‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪ n1  n 2 ‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪4 n1  n 2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ n1  n 2 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪2 n1‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪.‬‬
‫‪t‬‬
‫‪2‬‬
‫‪n n ‬‬
‫‪. R   1 2   4%‬‬
‫‪ n1  n 2 ‬‬
‫ניקח למשל את‪ n1  1 , n 2  1.5 :‬ונקבל‪:‬‬
‫המשמעות היא שבכל מעבר דרך עדשת זכוכית ‪ 4%‬מההספק‬
‫הולך לאיבוד (שזה נחשב להרבה)‪.‬‬
‫באפליקציות מסוימות (מערכות מכ"מ רחוקות) משתמשים בגרמניות‪ n  3 .5 :‬ושם יש איבוד הספק של ‪.30%‬‬
‫כדי לפתור את זה נעזרים ב‪( Anti Reflecting Coating -‬בנקרא בקיצור‪.)AR Coating :‬‬
‫נראה את הרעיון בתחילה עבור זווית כניסה של אפס מעלות ואורכי גל מסוימים (במקרים אחרים הרעיון נהיה מורכב יותר)‪.‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪n3‬‬
‫נתון תווך כניסה עם מקדם‪ n1 :‬כלשהו שממנו מגיעה קרן אור‪.‬‬
‫‪ikd‬‬
‫הקרן נכנסת לשכבת ציפוי עם מקדם ‪ n 2‬ועובי ‪ d‬ומגיעה לעדשה ‪ n 3‬כמתואר‪:‬‬
‫אנו רוצים למצוא את ‪ n 2‬ואת ‪ d‬עבורם יהיו מינימום החזרות‪.‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪t12‬‬
‫‪t1 2 e‬‬
‫‪ 12‬‬
‫‪z‬‬
‫‪ikd‬‬
‫מה שקורה פיזיקלית הוא שיש בתוך שכבת הציפוי אינסוף החזרות‬
‫שהולכות ונחלשות‪ .‬בדומה למה שראינו בדיאגרמת הדים‪ ,‬נרצה‬
‫לסכום את כל ההחזרות‪ .‬הסכום הוא לפי סדרה הנדסית אינסופית‬
‫מתכנסת (איך לא?!)‪.‬‬
‫לא נראה את הפיתוח אלא רק את התוצאה הסופית‪:‬‬
‫‪  12   23   4  12  23 sin 2  k 2 d ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1   12  23   4  12  23 sin 2  k 2 d ‬‬
‫‪|7‬‬
‫‪t12  23 e‬‬
‫‪2 ikd‬‬
‫‪t12  23  12 e‬‬
‫‪2 ikd‬‬
‫‪t1 2  2 3 t 2 1 e‬‬
‫הקרן הנכנסת היא העליונה באדום כהה‪ .‬בהגיעה למישור השבירה הראשון היא‬
‫מתפצלת‪ .‬כאשר הקרן מגיעה למישור השבירה השני יש לה ניחות פאזה‪ .‬לאחר מכן‬
‫חלק עובר וחלק חוזר (הקרניים הכתומות) וכך גם עם הזוג הצהוב וכן הלאה‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪t1 2 t 2 3 e‬‬
‫‪ikd‬‬
‫‪ . R   ‬כאשר‪:‬‬
‫‪, i  0‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪,  12 ‬‬
‫‪n 2  n3‬‬
‫‪n 2  n3‬‬
‫‪.  23 ‬‬
‫נרצה להביא את ‪ R‬למינימום‪ ,‬אפילו אפס‪ ,‬כדי שתהיה מינימום החזרה (מקסימום העברה)‪.‬‬
‫‪ 1   12  23     12   23 ‬‬
‫‪.R  1‬‬
‫נרשום את הביטוי אחרת‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1   12  23   4  12  23 sin 2  k 2 d ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫נמקסם את השבר כדי להביא את ‪ R‬למינימום‪ ,‬זה קורה כאשר‪ sin  k 2 d    1 :‬או‪:‬‬
‫נקבל בסה"כ‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪4 n2‬‬
‫‪  2 m  1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪. k 2 d   2 m  1‬‬
‫‪. d   2 m  1‬‬
‫‪R‬‬
‫באיור הסמוך ניתן לראות את התלות של ההחזרה בעובי שכבת הציפוי‪:‬‬
‫מאחר ואנו רוצים מינימום חומר נבחר‪. m  0 :‬‬
‫‪d‬‬
‫נמצא את ‪: n 2‬‬
‫נרצה להביא את ‪ n 2‬כך שנקבל מינימום החזרה‪ ,‬זה יתקבל כאשר‪:‬‬
‫נפתח ונקבל‪:‬‬
‫‪n1 n 3‬‬
‫‪ n2 ‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫‪n1  n 2‬‬
‫אם נחזור לביטוי של ‪ R‬אז עבור‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪‬‬
‫‪n 2  n3‬‬
‫‪n 2  n3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪.  12   23‬‬
‫‪.  12   23 ‬‬
‫‪ n 2  n1 n 3 , d ‬נקבל‪ - R  0 :‬מצב אידיאלי!‬
‫הגענו למצב שבו אין החזרה כלל – כל השדות עוברים‪.‬‬
‫הערה‪ :‬חשוב לשים לב כי כל החישוב‪ ,‬כולל מציאת המקדמים הוא לשדות ולא לעוצמות‪.‬‬
‫מהוד‪:‬‬
‫כעת נראה פיתוח המאפשר באמצעות סוג החומר ועובי החומר של שכבת הציפוי לשלוט על החזרת הגל לכל זווית כניסה‪.‬‬
‫באופן זה ניתן ליצור גלים בונים או הורסים כרצוננו‪.‬‬
‫נתבונן באיור הבא‪:‬‬
‫קרן אור נכנסת בזווית כניסה ' ‪ ‬ונשברת פעמים רבות בתוך השכבה‪.‬‬
‫בכל שבירה בקצה התחתון חלק יוצא וחלק מוחזר‪.‬‬
‫הנקודות ‪ A‬ו‪ C-‬הן בעלות אותה הפאזה‬
‫(מכיוון שהקרן עד לנקודה ‪ C‬נעה בזווית מסוימת וכל אנך לקרן הזאת הוא מישור שווה פאזה)‪.‬‬
‫‪B2‬‬
‫‪B3‬‬
‫‪B1‬‬
‫'‪n‬‬
‫' ‪‬‬
‫‪B‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪n‬‬
‫‪A‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪l‬‬
‫‪C‬‬
‫'‪n‬‬
‫‪A3‬‬
‫‪|8‬‬
‫‪‬‬
‫‪A2‬‬
‫‪A1‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫מגיאומטריה נקבל‪1  co s  2    2 l co s  :‬‬
‫‪l‬‬
‫‪‬‬
‫‪co s ‬‬
‫‪co s  2‬‬
‫‪l‬‬
‫‪l‬‬
‫‪‬‬
‫‪co s ‬‬
‫‪co s ‬‬
‫‪. CB  BA ‬‬
‫אנו ביצענו את החישוב באופן הזה ‪  C B  B A ‬מכיוון שאנו רוצים לראות כמה פאזה צברה הקרן לקראת היציאה השנייה שלה‬
‫מהתווך‪ .‬לשם כך אנו הולכים לאורך ‪ C B‬ורואים כמה פאזה הצטברה ולאחר מכן הולכים לאורך ‪ . B A‬זאת מכיוון שמדובר‬
‫במישורים שווי פאזה ולכן עלינו ללכת לאורך הקרן ולראות לאיזו פאזה הגענו‪ .‬נסיים בנקודה ‪ A‬מכיוון שהמישור המאונך לקרן‬
‫בנקודה ‪ C‬ובנקודה ‪ A‬הוא אותו מישור ובו נוכל למדוד את הפרש הפאזות‪.‬‬
‫מגדירים את הפרש הפאזה בין שתי קרניים סמוכות‪:‬‬
‫‪cos ‬‬
‫‪4  nl‬‬
‫‪v‬‬
‫‪.   nk v  2 l cos  ‬‬
‫‪B1   Ai‬‬
‫‪i‬‬
‫‪B 2  tt '  ' Ai e‬‬
‫מבחינת סימונים‪:‬‬
‫במעבר מ‪ n '  n -‬נסמן‪. t ,  :‬‬
‫במעבר מ‪ n  n ' -‬נסמן‪. t ',  ' :‬‬
‫הקרניים המוחזרות מתקבלות לפי החישוב הבא‪. B 3  tt '  ' Ai e i   '  e i :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪:‬‬
‫‪i‬‬
‫‪‬‬
‫נסכום הכל ונקבל‪ :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪B n  B n 1   '  e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫‪B n  Ai    tt '  ' e‬‬
‫‪2 i‬‬
‫‪‬‬
‫‪1    ' e‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪. B total ‬‬
‫‪n 1‬‬
‫(עשינו זאת כי מניחים שיש מקום במרחב שבו יש קולט שמרכז את כל הקרניים ולכן אנו רוצים לדעת את העוצמה הכוללת)‪.‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪i‬‬
‫‪2‬‬
‫לגבי הקרניים היוצאות‪:‬‬
‫‪e‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  '‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪A1  Ai tt ' e‬‬
‫‪A2  Ai tt ' e‬‬
‫‪. A3  Ai tt ' e i '   ' e i‬‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1  ' e‬‬
‫‪2‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ...  Ai tt ' e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪i‬‬
‫‪  ' e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1   ' e‬‬
‫‪2‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪Atotal  Ai tt ' e‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .4‬תאריך‪22.11.11 :‬‬
‫נסיים את מהוד פברי‪-‬פרו‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪ Ato ta l  Ai tt ' e‬ו‪ -‬‬
‫ראינו כי‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪i‬‬
‫‪‬‬
‫‪1  ' e‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1    ' e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪. B total  Ai    tt '  ' e i‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הסיכום שעשינו הוא נכון אבל יש איתו עדיין בעיה כי הוא לא התוצאה הסופית‪.‬‬
‫הבעיה היא שיש לנו איברים שתלויים ב‪. t , t ' ,  ,  ' -‬‬
‫כדי לפתור זאת נלמד את עיקרון סטוקס‪:‬‬
‫העיקרון מדבר על הפיכות בזמן‪.‬‬
‫אם נבוא עם קרן שגודלה ‪ t‬בכיוון השני (ההפוך של הקרניים) אז נצטרך לקבל את ‪ ‬ו‪. 1 -‬‬
‫נשים לב כי כאשר אנו באים עם ‪ t‬אז החלק שעובר יהיה ' ‪ tt‬והחלק שמוחזר יהיה‪. t ' :‬‬
‫אם אנו באים עם ‪ ‬אז החלק העובר יהיה‪ t  ' :‬והחלק החוזר יהיה‪.  2 :‬‬
‫‪|9‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫' ‪tt‬‬
‫‪1‬‬
‫‪t t‬‬
‫‪t‬‬
‫' ‪t‬‬
‫המשוואות שיתקבלו הן‪:‬‬
‫' ‪i‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1 e‬‬
‫‪1  e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ tt '  2  1‬‬
‫‪ ‬או‪:‬‬
‫‪ t  t '  0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫‪ tt '  1   2‬‬
‫‪ . ‬נחזור לסכימות ונציב‪.‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪1  e‬‬
‫‪2‬‬
‫' ‪  ‬‬
‫‪   1     e‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪B total‬‬
‫ו‪-‬‬
‫‪Ai‬‬
‫‪i‬‬
‫‪e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Atotal‬‬
‫‪ 1   ‬‬
‫‪Ai‬‬
‫‪.‬‬
‫הביטויים הללו הם ליחסי השדות הכוללים המועברים‪.‬‬
‫נחפש ביטוי לעוצמות‪:‬‬
‫‪/ 2‬‬
‫‪/ 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 4 R sin‬‬
‫‪2‬‬
‫(כאשר‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .) R  ‬וכן‪:‬‬
‫‪/ 2‬‬
‫‪4 R sin‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪/ 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪1  R  2 R cos ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪ 4 R sin‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4 R sin‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪‬‬
‫‪Ato ta l‬‬
‫‪2‬‬
‫‪It‬‬
‫‪‬‬
‫‪Ii‬‬
‫‪Ai‬‬
‫‪‬‬
‫‪/ 2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ i‬‬
‫‪R‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4 sin‬‬
‫‪ R e‬‬
‫‪i‬‬
‫‪1 R e‬‬
‫‪ R‬‬
‫‪B to ta l‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪Ir‬‬
‫‪Ii‬‬
‫‪Ai‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫רואים כי כאשר נחבר את שני הביטויים נקבל ‪ 1‬וזה טוב‪.‬‬
‫נצייר את הביטויים שקיבלנו כתלות בתדר‪ ,‬שכן ‪ ‬תלויה בו‪:‬‬
‫‪4  nl cos ‬‬
‫‪4  nl‬‬
‫‪cos  ‬‬
‫‪v‬‬
‫‪c‬‬
‫‪. ‬‬
‫נבדוק מתי המהוד הוא שקוף – ז"א מעביר הכל‪ .‬זה יקרה כאשר הסינוס יתאפס ולכן‪. sin 2   / 2   0    2 m :‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪2‬‬
‫במקרה זה נקבל ‪ 100%‬העברה (היחס‪:‬‬
‫‪It‬‬
‫יהיה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪Ii‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R   4 R  0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫נמצא תנאי על ‪ - l‬המרחק בין התווכים שמגדירים את המהוד שלנו‪:‬‬
‫‪ 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪,‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪It‬‬
‫‪Ii‬‬
‫)‪.‬‬
‫‪cos   2  m  l  m‬‬
‫‪4  nl‬‬
‫‪v‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫ומתקבל כאשר‪:‬‬
‫מהגרף רואים כי לא ניתן להגיע למצב שבו הערך הוא אפס‪( .‬הערך המינימלי הוא‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪. ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.) sin   / 2   1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪It‬‬
‫לא ניתן רק ע"י ‪ ‬להביא את הערך למינימום כי יש לנו תלות גם ב‪ R -‬כפי שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫‪Ii‬‬
‫ניתן לראות כי יש צבעים שעוברים טוב ויש צבעים שעוברים לא טוב‪.‬‬
‫המרחק בין שני פיקים הוא‪:‬‬
‫‪c‬‬
‫‪2 n l co s ‬‬
‫‪     m  1   m ‬או‪:‬‬
‫‪ m‬‬
‫‪1‬‬
‫‪c‬‬
‫‪2 n l co s ‬‬
‫‪. m  m‬‬
‫‪‬‬
‫נגדיר את מקדם האיכות (מודד את חדות הפיקים)‪:‬‬
‫עלינו למצוא באיזה ‪ ‬מגיעים לחצי מהעוצמה‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪2  ‬‬
‫‪I i  4 R sin  1/ 2   1  R ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 2 ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2 m 2   m   2   m 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  R ‬‬
‫‪ m 1‬‬
‫‪m‬‬
‫‪. It ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪  1/ 2‬‬
‫ניקח מחזור ממוצע ב‪(  -‬הנקרא‪:)Half width Half Max – HWHM :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  1/ 2  2  m ‬‬
‫‪  1  R ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪. 4 R sin 2 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 1/ 2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪   2 m ‬‬
‫‪. H W H M   1/ 2  2 m ‬‬
‫‪ 4 R  1/ 2‬ואז‪:‬‬
‫נניח שהפיק הוא מספיק צר‪   1  R  :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪R‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪c‬‬
‫‪1‬‬
‫‪c‬‬
‫‪1 R‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1 R‬‬
‫‪.Full Width Half Max - FW H M    1/ 2 ‬‬
‫כמו כן‪:‬‬
‫‪ 2   1/ 2  2 m  ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪4 nl cos ‬‬
‫‪2  nl cos ‬‬
‫‪‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫מקדם האיכות – הפינס – מוגדר‪:‬‬
‫‪1 R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪1 R‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪  1/ 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪  1/ 2‬‬
‫‪.F ‬‬
‫‪F ‬‬
‫‪‬‬
‫‪1/ 2‬‬
‫כאשר נשנה את ‪ l‬נקבל למעשה כי מרחק בין הפיקים ישתנה‪.‬‬
‫נניח ששינינו את המרחק ל‪ l  l 0   l -‬אז נקבל עבור‪  m  1    : n  1 ,   0 :‬‬
‫‪| 10‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪c‬‬
‫‪2  l0   l ‬‬
‫‪ m ‬‬
‫‪c‬‬
‫‪2l‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫נכפיל ונחלק מכנה ב‪ l -‬ונקבל‪:‬‬
‫‪c ‬‬
‫‪l ‬‬
‫‪c‬‬
‫‪cl‬‬
‫‪‬‬
‫‪ m  ‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2l ‬‬
‫‪l  2l 2l‬‬
‫‪‬‬
‫‪c‬‬
‫‪2 l 1   l / l ‬‬
‫‪.‬‬
‫קיבלנו כי ניתן לשנות את הספקטרום שמודדים ולמעשה ניתן להשתמש בהתקן זה כבורר צבעים )‪.(Spectrum analyzer‬‬
‫בתכנון המכשיר נדרוש‪ .   1/ 2     spect    ,       spect :‬התקן זה הוא למעשה פילטר של תדרים‪.‬‬
‫דוגמא‪:‬‬
‫יש לנו ספקטרום ובו צריך‪(   sp ect  1 .5 G H z :‬אורך הגל שלו הוא‪ .)   1 m :‬נניח‪. n  1 ,   0 :‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫‪ 1 .5 G H z‬‬
‫‪c‬‬
‫‪2l‬‬
‫‪   ‬או‪. l  1 0 cm :‬‬
‫נניח שאנו רוצים לדגום את הספקטרום ב‪ 100-‬נקודות‪ ,‬לכן‪:‬‬
‫‪ R  0.968‬‬
‫‪9‬‬
‫נמצא בכמה אפשר לשנות את האורך‪:‬‬
‫‪ 1 m‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ 10‬‬
‫‪6‬‬
‫‪1.5  10‬‬
‫‪R‬‬
‫‪1 R‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0.1 ‬‬
‫‪3  10 / 1.5  10‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ . 100  ‬יש לנו רפלקטיביות גבוהה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪l‬‬
‫‪c/‬‬
‫‪m‬‬
‫‪. l  l‬‬
‫זה הוא המקסימום הזזה‪.‬‬
‫הסבר פיזיקאלי לעובדה שעבור ‪ F  10 , R  0.9‬מקבלים ‪ 100%‬ממה שנכנס הוא שבתחילה ‪ 90%‬מהפוטונים חוזרים ואז‬
‫לאחר זמן מסוים‪ ,‬ששווה למכפלה של הפינס בזמן שלוקח לפוטון לעשות חזור והלוך‪ ,‬הפוטונים האחרים גם יוצאים ובסוף‬
‫מקבלים כי כל האנרגיה עברה‪ .‬הרעיון ב‪ R  0 .9 -‬הוא שעבור כל פוטון אחד שיוצא‪ 9 ,‬נשארים‪ .‬הפינס אומר שיצאו פי ‪10‬‬
‫ממה שיצא בהתחלה ולכן נגיע בסוף למצב שבו הכל יוצא‪.‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .5‬תאריך‪29.11.11 :‬‬
‫נסיים את הנושא של מהוד פברי‪-‬פרו‪:‬‬
‫עד כה הסתכלנו על העוצמה וראינו כמה ממה שנכנס – יצא‪.‬‬
‫התעלמנו מהפאזה של השדות‪ ,‬ושל העוצמות‪ .‬כעת נראה כי ליחס העוצמות‬
‫‪Ato t‬‬
‫יש גם פאזה‪.‬‬
‫‪Ai‬‬
‫' ‪i‬‬
‫ראינו כי‪:‬‬
‫‪i‬‬
‫‪e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 1  ‬‬
‫‪Atot‬‬
‫‪Ai‬‬
‫‪ .‬נכתוב באחרת‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪cos   i  sin ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  sin ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1  ‬‬
‫‪cos ‬‬
‫‪2‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪e‬‬
‫‪1  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 1  ‬‬
‫' ‪i‬‬
‫‪1    e‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1   cos   i  sin ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  2 sin  ‬‬
‫‪ .     t   i  arctan ‬הגדרנו מתוך הביטוי את הפרש הפאזה‪.‬‬
‫כעת‪ :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 1   cos  ‬‬
‫הפאזה התלויה ב‪  -‬שתלוי ב‪. F -‬‬
‫נסתכל על מצב של התאבכות בונה‪ ,‬ז"א‪   m  :‬ואז‪.    0 :‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪2‬‬
‫עבור זוויות קטנות נקבל בקירוב‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪ -   ‬שינוי הפאזה ביציאה הוא מספר מאוד גדול כפול ה‪.  -‬‬
‫הפקטור הזה ישמש לנו כפרמטר שבוחן את עומק הפאזה של השידור (למעשה הוא מתפקד כהגבר) כפי שנראה בהמשך‪.‬‬
‫‪| 11‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬
. n , l ‫ רואים שמה שניתן לשנות זה רק את‬.  
4 n l
.   nl   A cos   m t  ‫ עלינו לאפנן לפי‬. n l 
 
2
.  
1 
2


2
1 
 2 m   

m

2

4
:‫ ואז‬  0 -‫נניח ש‬
 
m
  nl 
2
:‫לכן‬
4
4


cos   m t   :‫ ונקבל‬.    A
co s   m t  :‫השינוי יהיה‬
 2 m  A

1  



 2 m     
2
2
2
. A -‫ ולא רק ב‬ ‫ רואים כי כדי לאפנן יש לנו להתחשב בפקטור ההגבר‬.  

4 A
2
:‫ באופן הבא‬ ‫נגדיר את גורם האיפנון‬

. 5 0 0 n m ‫ בערך‬l ‫ ולכן יש להזיז את‬.   2  :‫ נקבל‬A   / 2 ‫אם ניקח למשל‬

. 5 n m ‫ תזוזה בטווח של‬- A 
 0 .0 1
2
1 
2
:‫ נקבל בערך‬ 2  0.99 :‫ כאשר בערך‬A 
 1 
2

2
2
:‫אם ניקח‬
.‫היות והתזוזה מתבצעת ע"י מתחים – אנו מרוויחים כאן שימוש במתח קטן יותר‬
‫אינטרפרומטר‬
)‫(התאבכות‬
:‫מייקלסון‬
:‫זנדר‬-‫מך‬
:‫טרמינולוגיה ויישומים‬
:‫משפט האקונל‬
.‫אנו נמצא כיצד למצוא את נתיב האור בהינתן מקדם שבירה המשתנה במרחב‬


. k  k k  k v n k :‫ כאשר‬. E 




 
E
H 
t

 
 
H
 0  e i t  i k v n  k r  :‫ שהפתרון הוא‬  E   
r,t  E
 t :‫נפתח במשוואות מקסוול‬
 
 E 0


 H  0




 
   A f r   f r  A :‫ לפי אנליזה ווקטורית‬.   r   n k  r :‫נסמן‬

 
 
.  AF  f r 
 

     




 r  ik   r  E
.   E  r , t     E
 
    r   e



i t  ik v  r
0

 



.    r  E  r , t      r  E 0  e

i t  i  k v  r
 

0
v
 
:‫נקבל‬

 


 r   r  e i t  ik v   r  :‫נפתח גם‬
    r E 0 r  ik v E
0





E
 
i t  i  k v   r 
i t  i  k v   r 

.
:‫כמו כן‬
 i cE0 e
 ik v c E 0  e
t
c
    
 
 
:‫נציב הכל חזרה במשוואות מקסוול ונקבל את המשוואות הבאות‬

 0 r  ik  
H
v

 0 r  ik  
E
v




 
 r   H  r   i  r  k c E  r 




 
 r   E  r    i   r  c H  r 
 



 r  r  0
    r  E  r , t    ik   r  E
   
0
0
0
0
v


0 r
  r H
0
v



       ik   r  H  r     r   0
v
0
‫ סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬- ‫מבוא לאלקטרואופטיקה‬
| 12
‫נקרב ביטויים לפי העיקרון שאומר ששינוי מקדם השבירה הוא חלש – ז"א נמוך ביחס לקצב השינוי של השדות‪.‬‬
‫נכתוב זאת‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪E0 r‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ r‬‬
‫‪E‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  v ‬וכן‪:‬‬
‫‪kv‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪E0 r‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ .  v  ‬ניקח את כל אחת מהמשוואות ונכפיל ב‪-‬‬
‫‪‬‬
‫‪0 r‬‬
‫‪0 k‬‬
‫‪E‬‬
‫‪H‬‬
‫‪v‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪.‬‬
‫בסופו של דבר נקבל את המשוואות הבאות (לאחר הזנחת האיברים הקטנים)‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 r ‬‬
‫‪E‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 r ‬‬
‫‪H‬‬
‫‪‬‬
‫‪  r  0‬‬
‫‪‬‬
‫‪  r  0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ r      r  c E  r ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ r     r  c H  r ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ r  H‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ r  E‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫הביטוי‪    r  :‬הוא ניצב לכיוון ההתקדמות מכיוון ש‪   r  -‬עפ"י הגדרה הוא בכיוון המישורים שווי‪-‬פאזה‪.‬‬
‫הגראדינט ניצב למישורים ולכן הוא בכיוון ההתקדמות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0    r c E‬‬
‫מהמשוואה הראשונה נקבל‪ 0 r :‬‬
‫‪r E‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪0  A AE‬‬
‫‪0  E‬‬
‫נעזר בזהות הווקטורית‪ 0 A 2 :‬‬
‫‪A E‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪. r   ‬‬
‫‪ c‬‬
‫‪‬‬
‫‪ A ‬ונפתח את אגף שמאל‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫של המשוואה‪.         E 0   E 0     :‬‬
‫‪2‬‬
‫מהמשוואה השלישית רואים ישירות כי‪.     E 0   0 :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪0 r‬‬
‫‪  r cE‬‬
‫‪ ‬‬
‫לכן‪  :‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ r ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 0 ‬‬
‫‪  r c ‬‬
‫‪ n r   E‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ 00‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .    ‬המסקנה המתקבלת‪.    n  r  :‬‬
‫המשך הפיתוח בהרצאה הבאה‪.‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .6‬תאריך‪6.12.11 :‬‬
‫נמשיך מהנקודה שבה הגענו למסקנה המקומית‪.    n  r  :‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪r2‬‬
‫ניקח מסלול מסוים‪ .‬קרן אור נעה במסלול הזה מהנקודה ‪ r1‬לנקודה‬
‫נגדיר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ sˆ ‬כווקטור יחידה בכיוון המסלול כאשר‪:‬‬
‫הגרדיאנט של ‪ - ‬כיוונו לכיוון המסלול ולכן‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪d r  ds‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪n r‬‬
‫‪ r‬‬
‫‪‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫מרחק של‬
‫‪‬‬
‫‪.r‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪. sˆ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ dr dr‬‬
‫‪ dr‬‬
‫‪d‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪‬‬
‫ונקבל‪ :‬‬
‫נמשיך ונפתח‪  :‬‬
‫‪.n r ‬‬
‫‪ n r‬או‪:‬‬
‫‪ . n r‬נכפיל את המשוואה ב‪-‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ds ds‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪d‬‬
‫‪d dr‬‬
‫‪dr‬‬
‫‪d‬‬
‫‪d   dr ‬‬
‫‪d‬‬
‫‪ dr ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .‬בצד שמאל‪ :‬‬
‫ונקבל‪ r :‬‬
‫‪ . ‬בצד ימין‪.     :‬‬
‫כעת נגזור לפי‬
‫‪n r‬‬
‫‪‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪dr ds‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds  ds‬‬
‫‪ ds ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫או‪:‬‬
‫‪      ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪d‬‬
‫‪‬‬
‫‪   ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ds ‬‬
‫‪n r‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ dr‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ . ‬נשתמש בנוסחה‪.   A  A   2 A     A      A  A :‬‬
‫אצלנו‪ A   :‬ולכן‪ .   A  0 :‬אנו רוצים למצוא את הגודל‪  A    A :‬אשר נמצא באגף הימני‪.‬‬
‫‪     2       ‬‬
‫נוכל לרשום את המשוואה הבאה‪:‬‬
‫או‪2 n  n :‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2n‬‬
‫‪ n ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪n 2‬‬
‫לבסוף נקבל את משוואת האקונל‪:‬‬
‫‪| 13‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪   ‬‬
‫‪‬‬
‫‪d   dr  1 1‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪. n r‬‬
‫‪‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds  n 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪d   dr ‬‬
‫‪n‬‬
‫‪r‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪n‬‬
‫‪r‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫נבדוק את הנוסחה בתנאי קצה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪d   dr ‬‬
‫‪d r‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪r‬‬
‫‪‬‬
‫‪as‬‬
‫‪‬‬
‫‪b‬‬
‫‪‬‬
‫‪n‬‬
‫‪r‬‬
‫עבור‪ 0 :‬‬
‫‪. n r‬‬
‫‪:‬‬
‫מקבלים‬
‫‪,‬‬
‫קבוע‬
‫שבירה‬
‫מקדם‬
‫‬‫‪  n r  0 ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪d   x‬‬
‫‪n r‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪s‬‬
‫‪d   y‬‬
‫‪.‬‬
‫‪n r‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪s‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ n‬‬
‫נרשום את המשוואה בצורה של רכיבי הצירים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ y‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪d   z  n‬‬
‫‪n r‬‬
‫‪‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪s  z‬‬
‫‪ ‬‬
‫המרצה סיפר בדיחה‪:‬‬
‫יום אחד הייתה בחינה באיזשהו קורס ובסיומה הבוחן ביקש להגיש את הבחינות‪ ,‬סטודנט אחד ביקש עוד דקה בטענה שהוא כמעט‬
‫מגיש אותה‪ ..‬הבוחן הסכים והסטודנט המשיך לכתוב חופשי‪-‬על‪-‬הבר‪ .‬לאחר ‪ 5‬דקות נוספות התהליך חזר והבוחן ביקש שנית‪.‬‬
‫לאחר ‪ 5‬דקות נוספות שוב פעם מבקש הבוחן את הבחינה אך ללא הצלחה‪ ..‬לאחר ‪ 2‬דקות נוספות הפציר הבוחן בסטודנט ואמר לו‬
‫שאם הוא לא יגיש אז הוא ייכשל במבחן והבוחן לא ייקח את המחברת שלו‪ .‬הסטודנט המשיך לטעון שעוד דקה הוא מגיש‪.‬‬
‫לבסוף הגיש הסטודנט את המחברת והבוחן סירב לקבל את המחברת‪ .‬הסטודנט התרעם ואמר לו "אתה יודע מי אני?" הבוחן השיב‬
‫בשלילה‪ .‬הסטודנט המשיך ושאל אותו "אתה בטוח שאתה לא יודע מי אני?!" הבוחן ענה לו "אני לא יודע מי אתה וזה לא משנה‪,‬‬
‫לא אקח את הבחינה שלך"‪ .‬הסטודנט צעק עליו "אתה באמת באמת בטוח שאתה לא יודע מי אני?!?!" הבוחן ענה לו שלא ושזה לא‬
‫משנה‪ .‬הסטודנט אמר לו "טוב בסדר"‪ ,‬לקח את המחברת שלו וטרף את כל המחברות יחד‪" .‬אם אתה לא יודע מי אני אז לא תדע איזו‬
‫מחברת שלי" אמר לו והלך‪.‬‬
‫דוגמא‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נתייחס למקרה חד מימדי‪ . n  r   n  x  :‬לאורך המסלול מתקיים‪:‬‬
‫נקבל ממשוואת האקונל‪:‬‬
‫‪dz‬‬
‫‪ sin ‬‬
‫‪ co s  ,‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ dz‬‬
‫‪d   dz ‬‬
‫‪ const .‬‬
‫‪n r‬‬
‫‪0 n r‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds ‬‬
‫‪ds‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪S‬‬
‫‪z‬‬
‫או‪. n  x  sin    x    const .  n 0 sin  0 :‬‬
‫נקבל מטריגו'‪:‬‬
‫סימנו‪sin  0 :‬‬
‫‪sin ‬‬
‫‪1  sin ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪n0‬‬
‫‪nx‬‬
‫‪sin ‬‬
‫‪cos ‬‬
‫‪ tan  ‬‬
‫‪sin  0‬‬
‫‪dz‬‬
‫ולכן‪dx :‬‬
‫‪dx‬‬
‫‪S x‬‬
‫‪‬‬
‫‪z‬‬
‫‪n0‬‬
‫‪nx‬‬
‫‪ n0 ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪ sin  0‬‬
‫‪n‬‬
‫‪x‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪n 0 sin  0‬‬
‫‪ x   n 0 2 sin 2  0‬‬
‫‪‬‬
‫‪dx ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪z‬‬
‫‪x‬‬
‫‪sin    x  ‬‬
‫‪x‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ sin    x   ‬מחוק סנל‪ .‬בסוף‪dx :‬‬
‫‪dx‬‬
‫‪.‬‬
‫‪x‬‬
‫‪  x  ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪x‬‬
‫‪‬‬
‫‪1  sin‬‬
‫‪. z x ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪x‬‬
‫‪2‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬
‫‪. z x ‬‬
‫‪0‬‬
‫כדי לפתור את האינטגרל יש לדעת בדיוק כיצד ‪ n‬תלוי ב‪ . x -‬נניח למשל‪ n  x   ax  b :‬ונקבל‪:‬‬
‫‪ax  b‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪u  n 0 sin  0 ‬‬
‫‪ b‬‬
‫‪n 0 sin  0 ‬‬
‫‪ln u ‬‬
‫‪‬‬
‫‪a‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ du / a   n 0 sin  0 ‬‬
‫‪n  n 0 sin  0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ax  b‬‬
‫‪‬‬
‫‪b‬‬
‫‪‬‬
‫‪ax  b  u‬‬
‫‪adx  du‬‬
‫‪dx ‬‬
‫נשים לב כי המסלול יכול להיות קעור או קמור וזה תלוי בהאם‪ n 2  n1 :‬או שמא‪. n 2  n1 :‬‬
‫‪| 14‬‬
‫‪ x   n 0 2 sin 2  0‬‬
‫‪n 2 n2 n1 n1‬‬
‫‪z‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪n 0 sin  0‬‬
‫‪x‬‬
‫‪2‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬
‫‪z x ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪n 2  n1‬‬
‫‪z‬‬
‫דימות ‪:Imaging‬‬
‫אנו עוסקים במערכת עם שני מקדמי שבירה המופרדים ע"י עדשה קמורה‪.‬‬
‫המרחק ‪ u‬הוא של המקור והמרחק ‪ v‬הוא של הדמות‪ .‬רדיוס העדשה הוא‪. R :‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪R‬‬
‫‪u‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n 2  n1‬‬
‫באיור הסמוך ניתן לראות כי באמצעות חוק סנל מגיעים לנוסחה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪R‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪.‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪u‬‬
‫הדבר נכון לקירוב של זוויות קטנות‪ .‬הרעיון הוא שניתן לייצר נקודה על הציר המרכזי באמצעות מראה עם עקמומיות ‪. R‬‬
‫מגדירים רדיוס חיובי כאשר מרכז המעגל הוא מימין לעדשה ושלילי כאשר המרכז משמאל לעדשה‪.‬‬
‫כעת נרחיב את המקרה לשתי מראות כל אחת עם עקמומיות ‪ R1 , R 2‬בהתאמה‪.‬‬
‫מקדמי השבירה בין שתי המראות מתוארות באיור‪.‬‬
‫המקור נמצא בנקודה ‪ .S‬ממנה הולכים ל‪. p -‬‬
‫למעשה הרישום שלנו הוא באופן הבא‪:‬‬
‫‪n2  n‬‬
‫‪‬‬
‫‪R2‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n‬‬
‫'‪u‬‬
‫‪,‬‬
‫‪n  n1‬‬
‫‪‬‬
‫‪R1‬‬
‫‪n‬‬
‫'‪v‬‬
‫‪‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪R‬‬
‫‪R‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪n‬‬
‫‪P‬‬
‫‪2‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪B‬‬
‫‪1‬‬
‫‪v‬‬
‫‪u‬‬
‫כאשר‪ . u '  d  v ' :‬שתי המשוואות הללו יתנו לנו קשר בין ‪ S‬ל‪. p -‬‬
‫‪n ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪‬‬
‫נשים לב כי ' ‪ v‬הוא שלילי וכן‪ . R1  0 , R 2  0 :‬נסכום את המשוואות ונקבל‪  :‬‬
‫‪ u ' v'‬‬
‫נפשט עוד‪:‬‬
‫‪dn‬‬
‫‪v '  d  v '‬‬
‫‪‬‬
‫‪n2  n‬‬
‫‪R2‬‬
‫‪‬‬
‫‪n  n1‬‬
‫‪R1‬‬
‫‪‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪u‬‬
‫‪ .‬אם נניח‪ d   u , R1, 2 :‬נקבל‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫‪‬‬
‫‪n2  n‬‬
‫‪‬‬
‫‪n  n1‬‬
‫‪R2‬‬
‫‪n2  n‬‬
‫‪R1‬‬
‫‪‬‬
‫‪n  n1‬‬
‫‪R2‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪‬‬
‫‪v‬‬
‫‪‬‬
‫‪R1‬‬
‫‪S‬‬
‫'‪P‬‬
‫‪u‬‬
‫'‪v‬‬
‫'‪u‬‬
‫‪d‬‬
‫‪‬‬
‫‪B‬‬
‫‪n2‬‬
‫‪v‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪u‬‬
‫‪‬‬
‫‪n1‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪u‬‬
‫כאשר‪ f :‬הוא מוקד העדשה‪ .‬המשוואה הזו היא תנאי שצריך להתקיים כדי שנקודה הנמצאת במקור תראה גם בדמות‪.‬‬
‫הקירוב שנעשה בפיתוח ‪  d  u , R1,2 ‬נקרא קירוב של עדשה דקה‪.‬‬
‫המשמעות של אורך מוקד‪:‬‬
‫ניקח עדשה שפוגעות בה קרניים מקבילות‪.‬‬
‫במקרה זה ‪ u  ‬והנוסחה מתכנסת‪. v  n 2  f :‬‬
‫אם נתחיל לשלוח קרניים מהמוקד הן תצאנה מקבילות‪ .‬בצורה מתמטית‪. u  n1  f  v   :‬‬
‫לשני המוקדים הללו מקובל לקרוא המוקד הקדמי והאחורי של העדשה‪ .‬מסמנים‪ u  n1  f  f1 :‬ו‪. n 2  f  f 2 -‬‬
‫‪v‬‬
‫נדון בבעיה שבה עומד אדם במרחק ‪ u‬מעדשה‪ .‬כדי לדעת היכן תימצא הדמות שלו נבצע‪:‬‬
‫‪ .1‬ניקח קרן מקבילה לציר אשר תגיע למוקד‪.‬‬
‫‪ .2‬נעביר קרן דרך מרכז עדשה הממשיכה ישר ללא כל שבירה‪.‬‬
‫‪ .3‬החיתוך של שתי הקרניים הוא קצה הדמות הנוצרת‪.‬‬
‫מסמנים את ההגדלה‪:‬‬
‫‪y2‬‬
‫‪y1‬‬
‫‪ . m T ‬במקרה הפרטי של הדוגמא כאן‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪u‬‬
‫‪f‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪y‬‬
‫‪. mT  ‬‬
‫‪f‬‬
‫‪y‬‬
‫‪1‬‬
‫‪y‬‬
‫‪2‬‬
‫‪y‬‬
‫ההגדלה יכולה להיות שלילית‪ ,‬חיובית‪ ,‬גדולה או קטנה מ‪( 1-‬פירוט בעמוד הבא)‪.‬‬
‫דמות ממשית לעומת דמות מדומה‪:‬‬
‫נניח כי‪ . f  f1  f 2 :‬מהאיור ניתן לראות כי נוצרה דמות בצד השני‪ ,‬ז"א אפשר להשים מסך בצד השני ולכן היא נקראת ממשית‪.‬‬
‫לעומת זאת כאשר נעמיד אדם בין המוקד לעדשה כמתואר באיור האחרון נקבל דמות מדומה‪ ,‬לא ניתן לראות אותה במסך‪.‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .7‬תאריך‪13.12.11 :‬‬
‫‪| 15‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫נסכם את מה שראינו בפעם קודמת בטבלה הבאה‪:‬‬
‫מיקום עצם‬
‫מיקום דמות‬
‫סוג דמות‬
‫כיוון דמות‬
‫הגדלה‬
‫‪2f u‬‬
‫‪f v2f‬‬
‫‪u2f‬‬
‫‪v2f‬‬
‫‪f u2f‬‬
‫‪2f v‬‬
‫ממשית‬
‫ממשית‬
‫ממשית‬
‫הפוכה‬
‫הפוכה‬
‫הפוכה‬
‫הקטנה‬
‫‪-1‬‬
‫הגדלה‬
‫‪u f‬‬
‫‪v u‬‬
‫מדומה‬
‫ישרה‬
‫הגדלה‬
‫‪u f‬‬
‫‪v‬‬
‫אין דמות כלל‬
‫‪---‬‬
‫‪---‬‬
‫מושגים הקשורים לאופטיקה ולעדשות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪f‬‬
‫‪D‬‬
‫‪ . F . N  F # ‬כאשר‪ D :‬הוא קוטר העדשה‪.‬‬
‫‪D‬‬
‫‪ m ax‬‬
‫‪ N . A  n  sin  m ax .2‬כאשר‪  m ax :‬היא הזווית המקסימלית שבה יכולה העדשה לאסוף אור מאינסוף‪.‬‬
‫בקירוב ניתן לראות כי‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2NA‬‬
‫‪f‬‬
‫‪. F# ‬‬
‫‪ .3‬במראה קעורה‪/‬קמורה ניתן גם לעשות דימות והפוקוס הוא‪:‬‬
‫‪R‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.f ‬‬
‫‪f‬‬
‫ההבדל במקרים אלו כי שגם ‪ u‬וגם ‪ v‬חיוביים ולכן יש לנו מינוס בנוסחה לעיל‪.‬‬
‫התקנים עם שתי עדשות‪:‬‬
‫מיקרוסקופ וטלסקופ‪:‬‬
‫כדי לסרטט את מיקום הדמות במערכת עם שתי עדשות נפתור בסופרפוזיציה‪.‬‬
‫תחילה נעביר שתי קרניים (סגול) ונתעלם מהעדשה השנייה‪.‬‬
‫לאחר מכן נעביר את קרניים עבור העדשה השנייה (ורוד)‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪f‬‬
‫‪2‬‬
‫‪f y‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪y‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫ניתן לראות את הדמות הפיקטיבית ואת הדמות שנוצרת לאחר‬
‫מעבר בשתי העדשות‪.‬‬
‫)‪(2‬‬
‫להלן עוד ‪ 2‬מצבים בהם ניתן לראות כי מיקום הדמות הפיקטיבית והקרניים‬
‫יכולות ליצור דמויות שונות – ממשיות או מדומות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪y‬‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫)‪(1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪f‬‬
‫‪2‬‬
‫‪y‬‬
‫‪2‬‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫)‪(2‬‬
‫)‪(1‬‬
‫לאחר הקדמה זו נגדיר את מרחקים הרלוונטים לחישובים‪:‬‬
‫נרשום את המשוואות‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪f2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪v2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪,‬‬
‫‪u2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪v1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.‬‬
‫‪f‬‬
‫‪2‬‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫‪u1‬‬
‫‪2‬‬
‫במקרה שלנו (האיור הראשון) ‪( u 2  v 2  l‬כתבנו ערך מוחלט כי ‪ u 2‬שלילי)‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪y‬‬
‫)‪(2‬‬
‫)‪(1‬‬
‫כאשר‪ u 2  v1  l :‬באופן כללי לכל המקרים הללו‪.‬‬
‫מחיבור של המשוואות והצבה של ‪ u 2  v1  l‬כאשר‪:‬‬
‫ההספק של עדשה מסומן‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪l  0‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫'‬
‫ההגדלה היא‪:‬‬
‫‪| 16‬‬
‫‪ m1 m 2‬‬
‫'‬
‫‪y1 y 2‬‬
‫‪f2‬‬
‫ְּטרִים) ולכן ניתן לכתוב‪:‬‬
‫‪( P ‬ונמדד בדִיֹופ ְּ‬
‫‪f‬‬
‫‪y2 y2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪y2‬‬
‫‪y1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪v2‬‬
‫‪ P1  P2‬‬
‫‪ - m T ‬מכפלת ההגדלות של כל עדשה בנפרד‪.‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ .‬נסמן‪:‬‬
‫‪u1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪v2‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪u1‬‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪y‬‬
‫‪f‬‬
‫‪1‬‬
‫הדבר תלוי במרחק שבין העדשות ומרחקי המוקד שלהן‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪y‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪fT‬‬
‫‪.‬‬
‫‪y‬‬
‫מספרים אופייניים למיקרוסקופ‪:‬‬
‫‪u 1  5.05 m m ‬‬
‫‪u1 f1‬‬
‫‪ 505 m m‬‬
‫‪  v1 ‬‬
‫‪f1  5 m m‬‬
‫‪u1  f1‬‬
‫‪‬‬
‫‪f 2  170 m m‬‬
‫‪‬‬
‫‪u2 f2‬‬
‫‪  240 m m‬‬
‫‪  u 2  l  v1  95 m m  v 2 ‬‬
‫‪l  60 cm  600 m m ‬‬
‫‪u2  f2‬‬
‫‪‬‬
‫‪  100 ‬‬
‫‪u1‬‬
‫‪‬‬
‫‪  m T  m 1 m 2   250‬‬
‫‪v2‬‬
‫‪m2  ‬‬
‫‪ 2.5 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪u2‬‬
‫‪v1‬‬
‫‪m1  ‬‬
‫עיקר ההגדלה מגיע מה‪ ,ob-‬ה‪ oc-‬הוא בעל הגדלה יחסית נמוכה‪ .‬הוא יוצר דמות מדומה (האיור האחרון בעמוד הקודם)‪.‬‬
‫הגדלה זוויתית‪:‬‬
‫מגדירים את ההגדלה הזוויות באופן הבא‪:‬‬
‫‪l‬‬
‫‪u‬‬
‫‪ m P  m  ‬כאשר‪  u   u m ax :‬הזווית המקסימלית ללא מכשיר‬
‫ו‪  l -‬היא הזווית בה רואים אורביטל עם מכשיר‪ .‬מתקיים‪:‬‬
‫‪H0‬‬
‫‪‬‬
‫‪d m in‬‬
‫‪y‬‬
‫‪d m in‬‬
‫‪. u ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪u‬‬
‫'‬
‫‪i‬‬
‫‪H‬‬
‫‪ob‬‬
‫‪f‬‬
‫‪oc‬‬
‫‪f‬‬
‫‪0‬‬
‫‪H‬‬
‫‪d‬‬
‫בד"כ סדרי גודל הם‪. d m in  25 cm :‬‬
‫‪i‬‬
‫‪H‬‬
‫מטריצות ‪:ABCD‬‬
‫נבין תחילה כיצד עובדת עדשה בודדת‪ .‬אנו התחלנו את הדיון שלנו עם עדשות דקות‪.‬‬
‫עלינו להבין כיצד יש להתייחס לעדשה שאינה דקה‪ .‬כדי לעשות זאת נאפיין את העדשה בשני אורכי המוקד שלה והמישורים העיקריים‬
‫שלה (נראה מיד)‪ .‬המישורים העיקריים נתונים לנו (ונחשב אותם לפי המטריצות ‪)ABCD‬‬
‫ואורכי המוקד ימדדו ביחס אליהם‪.‬‬
‫בין שני המישורים ההגדלה היא ‪ 1‬והקרניים מועתקות ממישור אחד לשני‪.‬‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫המישורים מסומנים ב‪. H 1, 2 -‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫אנו מאפיינים קרן אור לפי כיוון ומיקום‪.‬‬
‫יש לנו תווך בין שני חומרים המתאפיין לפי מטריצה ‪.ABCD‬‬
‫‪2‬‬
‫המטריצה היא זו שמקשרת בין מצב הכניסה של הקרן ומצב היציאה‪:‬‬
‫‪B x ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪D   ‬‬
‫‪H‬‬
‫‪1‬‬
‫‪H‬‬
‫‪ x' A‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪  '  C‬‬
‫‪.‬‬
‫ז"א‪. x '  Ax  B ,  '  Cx  D :‬‬
‫התקדמות במרחב חופשי‪:‬‬
‫' ‪‬‬
‫‪‬‬
‫במרחב חופשי הקרן לא משתנה ולכן‪. a '    C  0 , D  1 :‬‬
‫עבור זוויות קטנות‪ . x '  Ax  d   A  1 , B  d :‬נקבל‪:‬‬
‫‪d‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫'‪x‬‬
‫‪1‬‬
‫‪x‬‬
‫‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫מעבר בין תווכים‪:‬‬
‫'‪n‬‬
‫במקרה הזה (עבור זוויות קטנות)‪ x '  x :‬ו‪ -‬‬
‫המטריצה תצא‪:‬‬
‫‪| 17‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪n / n '‬‬
‫‪0‬‬
‫‪n‬‬
‫‪n sin   n ' sin  '  n  n '  '   ' ‬‬
‫'‪n‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ . ‬נשים לב כי תמיד הדטרמיננטה תהיה‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬
‫‪n‬‬
‫'‪n‬‬
‫‪. d et ‬‬
‫' ‪‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬
‫עדשה דקה‪:‬‬
‫במקרה הזה‪ x '  x :‬ו‪-‬‬
‫‪x‬‬
‫‪ ' ‬‬
‫‪f‬‬
‫‪0‬‬
‫לכן המטריצה‪ :‬‬
‫‪1‬‬
‫‪x‬‬
‫‪   '‬‬
‫‪f‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪1    P‬‬
‫‪‬‬
‫‪x‬‬
‫‪‬‬
‫'‪x‬‬
‫‪f‬‬
‫‪‬‬
‫‪v‬‬
‫‪x‬‬
‫‪‬‬
‫‪u‬‬
‫‪1‬‬
‫‪f‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪. ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪v‬‬
‫‪u‬‬
‫' ‪ ‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪. 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪ f‬‬
‫‪u‬‬
‫‪v‬‬
‫'‪n‬‬
‫משטח כדורי‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫‪R‬‬
‫במקרה הזה נקבל את המטריצה‪:‬‬
‫‪0 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬
‫‪n '‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪. n ' n‬‬
‫‪‬‬
‫‪ n'R‬‬
‫הכללה‪:‬‬
‫תיאור מערכת כללית‪:‬‬
‫‪ x3 ‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪ x2 ‬‬
‫כאשר קרן עוברת בין שתי עדשות‪/‬מראות‪ ,‬ז"א‪ :‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1 ‬‬
‫‪ 2 ‬‬
‫‪3 ‬‬
‫יש לנו שתי מטריצות‪:‬‬
‫‪B '‬‬
‫‪‬‬
‫‪D '‬‬
‫‪ x2 ‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫נקבל‪   1   :‬‬
‫‪ 2 ‬‬
‫‪ 1 ‬‬
‫‪B‬‬
‫'‪A‬‬
‫‪ , 2  ‬‬
‫‪D‬‬
‫' ‪C‬‬
‫‪ x3 ‬‬
‫‪ x2 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 ‬‬
‫וכן‪ :‬‬
‫‪ 2 ‬‬
‫‪3 ‬‬
‫‪nN‬‬
‫‪ 2 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x2 ‬‬
‫‪A‬‬
‫‪. 1  ‬‬
‫‪C‬‬
‫‪‬‬
‫‪n‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪ x3 ‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫אז‪   1 2   :‬‬
‫‪ 1 ‬‬
‫‪3 ‬‬
‫‪.‬‬
‫פשוט צריך להכפיל את המטריצות של כל דרגה‪.‬‬
‫עבור ‪ N‬דרגות נקבל‪    1 2     N :‬והדטרמיננטה תהיה‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬
‫‪nN‬‬
‫‪n N 1‬‬
‫‪nN‬‬
‫‪‬‬
‫‪n n1‬‬
‫‪n1 n 2‬‬
‫‪.   1  2   N ‬‬
‫המרצה סיפר בדיחה‪:‬‬
‫יום אחד נכנס מישהו לפאב בקומה העליונה במגדלי התאומים (לפני שנהרסו‪ )..‬ורואה מהנדס‪.‬‬
‫הבחור שואל אותו‪" :‬תגיד‪ ,‬אתה מכיר את אפקט הכבידה המתהפכת?"‬
‫עונה לו המהנדס שלא‪ .‬הבחור מסביר לו שדווקא בקומה ה‪ 100-‬של מגדלי התאומים האפקט מתרחש‪.‬‬
‫הבחור הלך לכיוון החלון בפאב‪ ,‬הביט למטה ואמר לו‪" :‬דווקא כאן‪ ,‬הרוח שנוצרת בין שני המגדלים בזמן נפילה יוצרת מערבולת‬
‫שמשמשת כחיכוך מספיק גדול כדי למנוע תאוצה כלפי מטה! – במילים אחרות אפשר לקפוץ ולהגיע לקרקע ללא פגע"‪.‬‬
‫ענה לו המהנדס‪" :‬נו בחייך?! מה זה השטויות האלה"‪ .‬אמר לו הבחור שיראה לו‪ ,‬פתח את החלון‪ ,‬וקפץ‪.‬‬
‫למרבה הפלא הבחור המעופף הגיע לאט לאט למטה‪ ,‬חזר במעלית לפאב ואמר למהנדס‪" :‬רואה! אמרתי לך!"‬
‫המהנדס ההמום התקשה להגיב מרוב התפעלות עד שלבסוף אמר לו‪" :‬זה נראה ממש כיף‪ ,‬אני גם חייב לנסות"‪.‬‬
‫הלך לכיוון החלון‪ ,‬פתח אותו וקפץ‪ .‬תוך מספר שניות התרסק המהנדס על המדרכה‪.‬‬
‫ניגש הברמן לבחור ואמר לו‪" :‬אוי סופרמן‪ ,‬שאתה שיכור אתה ממש לא נחמד‪"..‬‬
‫עד כאן הרצאה ‪ .8‬תאריך‪20.12.11 :‬‬
‫‪| 18‬‬
‫מבוא לאלקטרואופטיקה ‪ -‬סיכום ועריכה מאת שי ידרמן‬