‫פרטים כלליים‬ ‫הוקם בסתיו ‪ 1941‬ויועד לשמש מחנה לשבויים סובייטים‪ .‬מכאן קרבתו לעיר לובלין‪.‬‬ ‫האתר פתוח מדי יום‪.‬‬ ‫ממאי עד ספטמבר בין השעות‪18:00-08:00 :‬‬ ‫מאוקטובר עד אפריל בין השעות ‪15:00-08:00‬‬ ‫במידה ומאחרים קצת אפשר לתת לשומר "טיפ" והוא מוכן להשהות את זמן הסגירה‪.‬‬ ‫האנדרטה‬ ‫האנדרטה הוקמה ב – ‪ 1969‬בהחלטה של הסיים הפולני עוד מיום ה‪.2.7.47 -‬‬ ‫הרוסים הפכו כבר ביום השחרור (‪ ,)23.7.44‬את המקום לאתר הנצחה‪.‬‬ ‫הירידה מרוצפת אבנים משני צידי הדרך‪ ,‬כמו מתמוטטות‪ ,‬מעבירות תחושה של קץ‪ ,‬ירידה אלי קבר‪.‬‬ ‫הגוף כאילו ואינו יכול לבלום עצמו בהידרדרות ‪ -‬אין דרך חזרה‪.‬‬ ‫האבנים משוננות‪ ,‬אין סדר בהן‪.‬‬ ‫שביל האבנים השבור מזכיר גושי קרח צפים המסמלים את התלישות והאקראיות של החיים במחנה‪ .‬מימין חריץ המסמן אולי‬ ‫תקווה? אולי בריחה?‬ ‫הירידה כאילו שאובה מתוך הפסוק בתהילים הנקרא בהלוויות נוצריות‪" :‬גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי"‪.‬‬ ‫כביכול ירידה לתהומות ומשם טיפוס קשה במדרגות אל עבר שער אבן ענק מכביד‪ ,‬מעיק‪.‬‬ ‫ממנו לא ניבטים החיים והמשכיותם אלא תל האפר‪ .‬קץ התקוה‪ .‬הסוף‪.‬‬ ‫ליד השער ישנה כתובת ועליה אות הגבורה הגבוה בפולין "אות גרונוולד"‪ ,‬שהוענק לגיבורי מיידנק‪.‬‬ ‫מגורי האסירים ‪ :‬מחולקים לחמישה שדות‪.‬‬ ‫ביניהם שדה נשים‪ ,‬שדה לנתינים זרים בני ערובה‪ ,‬שדה ליהודים‪ ,‬שדה לשבויי מלחמה‪.‬‬ ‫לגלגלי האבן הגדולים נרתמו האסירים לאחר כל סלקציה לכבוש את השלג והדם לקראת הסלקציה הבאה‪.‬‬ ‫תא הגזים‪ :‬חד תחמוצת הפחמן (‪)CO‬‬ ‫האור כבה מיד עם תחילת הזרמת הגז כדי לחסוך באנרגיה‪.‬‬ ‫בביתן הראשון‪:‬‬ ‫מידנק ומקומו במכלול המחנות הגרמניים‬ ‫תוכניות לפיתוח המחנה והרחבתו‬ ‫סגל המחנה וחלוקה אדמניסטרטיבית שלו‬ ‫בביתן השני‪:‬‬ ‫חיי האסירים במחנה‬ ‫בביתן השלישי‪:‬‬ ‫דגם המחנה‬ ‫בביתנים הבאים הנמצאים נכון לסתיו ‪ 2000‬בשיפוצים יש תערוכות אומנות מתחלפות ובהמשך ביתן הנעליים‪.‬‬ ‫גדר חשמלית הקיפה את השדות‪ .‬ניתן לזהותה על פי פקקי החרסינה‪.‬‬ ‫הגדר הפנימית והאמצעית השוכבת מחושמלות‪.‬‬ ‫הדבר נועד למנוע התאבדויות של אסירים בקפיצה על הגדר החשמלית‪.‬‬ ‫כל התאבדות כזו גררה הפסקת הזרם בכל הגדרות ובמחנה כולו‪.‬‬ ‫צריף המגורים הראשון‬ ‫מראה את תנאי החיים במחנה בראשיתו‪ .‬האסירים ישנו על שקים מלאים בקש על ה"רצפה"‪.‬‬ ‫צריפי המגורים השני והשלישי‬ ‫תכולת הצריפים שוחזרה מתכולת צריפים אחרים‪.‬‬ ‫בכל "בארק" כזה "גרו" בין ‪ 800‬ל ‪ 1000‬אסירים‪,‬‬ ‫כלומר כ ‪ 20‬אלף בשדה שכזה‪.‬‬ ‫מדים‪ ,‬מיטת הקאפו‪ ,‬דרגשי העץ (‪ 5‬בדרגש) שק כשמיכה‪ ,‬דלי לעשיית הצרכים‪.‬‬ ‫אנדרטת הנשרים‬ ‫סיפורים רבים הקשורים בה‪ .‬במקום זה עמד עמוד תליה עליו הוצאו להורג בכל הזדמנות ועל כל סטייה קטנה מחוקי המחנה‪.‬‬ ‫נשר‬ ‫גרסה אחת‪ :‬סמל פולין‪ ,‬סמל המחתרת הפולנית‪.‬‬ ‫גרסה שניה‪ :‬ראשו כפוף סמל לנשר הגרמני שישבר‪.‬‬ ‫נעשה במחנה‪ .‬בתחתית האנדרטה טמון אפרם של אסירים מעין קבר סמלי‪.‬‬ ‫מבצע ארנטפסט (חג הקציר)‬ ‫מבצע השמדת אחרוני היהודים ברחבי הגנרל גוברנמן‪.‬‬ ‫העיתוי ‪ 3 ,‬בנובמבר נקבע על ידי הימלר לכל המחנות ברחבי הג”ג לאחר ההתקוממות‬ ‫ובריחת האסירים מסוביבור ב‪ 17 -‬באוקטובר‪.‬‬ ‫היהודים האחרונים בג"ג שהו ב ‪ 3‬מחנות ‪ :‬מידנק‪ ,‬טרווניקי‪ ,‬פוניאטובה‪.‬‬ ‫הפעולה בוצעה בו ביום בכל המחנות בסודיות מרבית על ידי אלפי אנשי "וואפן"‪S.S.‬‬ ‫בפוניאטובה ובטרווניקי שהו כ ‪ 25‬אלף יהודים בתוכם נשים וילדים‪.‬‬ ‫לפנות בוקר ה ‪ 3.11‬הקיפו ‪ S.S‬את טרווניקי ופוניאטובה‪ .‬היהודים נלקחו בקבוצות קטנות אל‬ ‫הבורות ונורו לידם‪ .‬ברקע הושמעה מוסיקת לכת‪.‬‬ ‫במידנק הופרדו היהודים בכל שדה בזמן מפקד הבוקר והובלו לבורות שנחפרו במיוחד‪.‬‬ ‫שם נורו כשברקע ‪ ,‬משני רמקולים שכוונו למחנה‪ ,‬הושמעה מוסיקת ריקודים עליזה ורמה‬ ‫לחפות על קולות הירי‪.‬‬ ‫יהודים שעבדו במחנות המשנה הובאו בצהרים ונורו אף הם‪.‬‬ ‫מאות יהודים הושארו בחיים והועסקו בהוצאת הגופות ושרפתן‪.‬‬ ‫בתום "העבודה" נרצחו אף הם‪.‬‬ ‫מאות יהודים שהצליחו לחמוק מהאקציה ולהסתתר היו נתונים למצוד בתוך המחנה ורובם‬ ‫ככולם נתפסו ונרצחו‪.‬‬ ‫בסה"כ נרצחו במבצע ‪ 43‬אלף יהודים‪ 18 .‬אלף במידנק‪.‬‬ ‫מבצע "ארנטפסט" הוא המבצע האחרון במבצע ריינהרד בו נרצחו למעלה משני מליון‬ ‫מיהודי פולין‪.‬‬ ‫לאחר המבצע לא נותרו יהודים באופן רשמי בפולין‪ .‬הגטאות חוסלו ואחרוני היהודים‬ ‫במחנות חוסלו אף הם‪.‬‬ ‫פירוט‬ ‫המוזיאון‬ ‫מיידנק היה אחד המחנות הגדולים באירופה והוא ייחודי במספר מובנים – חג הקציר‪ ,‬ותאי גז שנותרו בו‪ .‬המוזיאון נפתח‬ ‫באוקטובר‪-‬נובמבר ‪ 1944‬ומטרתו להנציח את הקורבנות‪ ,‬לתעד את ההיסטוריה ואת היסטוריית הפשעים שבוצעו באזור לובלין‪.‬‬ ‫( ‪ 60‬שנה אחרי הקמת מיידנק‪,‬‬ ‫ב‪ 2004-‬הוקמה האנדרטה בבלזץ)‪ .‬המוזיאון כולל ‪ 90‬הקטאר (‪ 900‬דונם)‪ ,‬ו‪ 70-‬מבנים‪ .‬היה ‪ 360‬הקטאר (‪ 3600‬דונם) כ ‪3.6‬‬ ‫קמ"ר לעומת בירקנאו ‪ 5‬קמ"ר‪.‬‬ ‫מוזיאון מיידנק הוא מוזיאון ממלכתי וכפוף למשרד התרבות והמורשת הלאומית‪( .‬טרבלינקה הוא מוזיאון אזורי)‪ .‬המוזיאון‬ ‫משתף פעולה עם בתי ספר וסטודנטים גרמניים בפעילות חינוכית‪.‬‬ ‫היום יש שיתופי פעולה עם ארגונים גרמניים כולל ביקורי סטודנטים‪ .‬היום המוזיאון עובר תהליך של מודרניזציה מתמקד‬ ‫בתערוכות ובחינוך‪.‬‬ ‫ימי מיידנק – אירוע שמתקיים משנת ‪ 1945‬ומטרו לתת מקום לנרצחים‪ .‬החל מהשנה שעברה (‪ )2007‬מעודדים אנשים להגיע‬ ‫למוזיאון ולכן פתחו את הארכיב לקהל‪ .‬הסרט המוקרן בבניין הכניסה דוקומנטרי – המידע לא מעודכן‪.‬‬ ‫בימים אלה עובדים על הכנתה של תערוכה חדשה – כתבים סודיים ממיידנק‪ .‬מדובר במכתבים שאסירים במיידנק שלחו בסתר‬ ‫לארגונים כמו הצלב האדום הפולני או למשפחותיהם‪ .‬המכתבים הועברו באמצעות פולנים שהגיעו למיידנק לעבודה של כמה‬ ‫שעות והם לקחו את המכתבים‪ .‬חלקם קיבל כסף וחלקם – לא‪.‬‬ ‫מיקום המחנה‬ ‫כשהימלר הורה לבנות מחנות ריכוז בלובלין‪ ,‬ליפובה ‪ 7‬היה הראשון‪ .‬ליפובה מתחיל בסוף ‪ 39‬ובתחילתו איננו רק מחנה שבויים‬ ‫יהודים‪ .‬ב‪ 1940-‬גם פולנים שוהים בו לכמה שבועות‪ .‬גלובוצניק שחשש ממגפות‪ ,‬העביר את המחנה למיידנק‪ .‬כאשר מיידנק‬ ‫מוקם‪ ,‬בליפובה היו רק יהודים‪ .‬המחנה הוקם על שדות של הכפר ג'ישונטה שהיה במרחק של ‪ 2‬ק"מ מלובלין‪ .‬הכפר היה שייך‬ ‫מבחינה אדמיניסטרטיבית ללובלין אך לא היה חלק מהעיר‪ .‬את המחנה בונים מהנדסים פולנים שמגיעים לכאן למספר שעות‬ ‫ביום לעבודה ולאחר מכן חוזרים הביתה‪ .‬הם ניצלו את הזמן לסחור עם האסירים‪.‬‬ ‫הבתים ליד המחנה‬ ‫הבניינים שליד המחנה היום‪ ,‬נבנו בשנות ה‪ ,70-‬בזמן שפולין הייתה קומוניסטית‪ ,‬והאנשים שוכנו בהם לפי הוראת השלטון‪.‬‬ ‫באחד הבתים מתגוררת פולניה‪ ,‬אווה קושלובסקה‪ ,‬שהייתה אסירה במיידנק ואומרת שעל אף שלא רצתה לגור בבתים אלה‪,‬‬ ‫שכן יכלה לראות את המחנה מחלון ביתה‪ ,‬לא הייתה לה שום ברירה‪ .‬בעלה היה המהנדס של הבית‪ .‬בעוד שנתיים יפורסם ספר‬ ‫באנגלית ובו ראיונות עם הדיירים בבתים הסמוכים למיידנק‪ .‬הם מדברים על תחושותיהם‪.‬‬ ‫המחנה‬ ‫במסמכים נכתב שהגרמנים קוראים למחנה מיידנק ע"ש מיידן טטרסקי‪ .‬ב‪ 1942-‬נבנו פלוג פלאץ‪ ,‬היה שם ביח"ר לחלקי‬ ‫מטוסים (נקודת הציון היא מתחת לגשר‪ .‬כשעוברים את הגשר שם הייתה נקודת מיון)‪ .‬הלאה נבנה הספורט פלאץ‪ ,‬שם נבנה‬ ‫אצטדיון ספורט לס‪.‬ס‪ .‬והיה שם גם אזור של מיון מוצרי קוסמטיקה ורפואה מכל מחנות ריינהרד‪ .‬במרכז האזור הגרמני היה גם‬ ‫מחנה שבו מיינו כסף ותכשיטים‪ .‬המחנה שוחרר ב‪ 23-‬ביולי ‪ 44‬ופעל עוד ‪ 3‬שנים לאחר שחרורו על ידי הרוסים‪ .‬בתקופה זו‬ ‫המחנה בקושי נהרס‪ ,‬הגרמנים לא מספיקים להרסו אלא רק להצית את הקרמטוריום‪ .‬ציוד ומסמכים נלקחו על ידי הרוסים‪ .‬בזמן‬ ‫שעובר עד שהוא הופך להיות מוזיאון נהרסו דברים רבים‪ ,‬גם מסמכים וגם מבנים וציוד‪ .‬מהמחלקה הפוליטית נותרו רק ‪15%‬‬ ‫מהמסמכים‪.‬‬ ‫קבוצה ראשונה של שבויים סובייטים מגיעה למחנה באוקטובר ‪ 1941‬כאשר לא היה בו דבר מלבד שדה ריק שהכיל כמה חוות‬ ‫של פולנים שהוקפו בגדר תיל‪ .‬החוות נהרסו‪ ,‬הכפריים סולקו והשבויים מתחילים לבנות את המחנה מבפנים‪ .‬אחד הכפריים‬ ‫שסולקו סיפר בראיון לקובלק שחוותו הייתה על האזור בו הוקם לימים הקרמטוריום‪ .‬באזור הריק נבנה המחנה שבו היו כ‪-‬‬ ‫‪ 2,000‬אסירים‪ ,‬שבויי מלחמה סובייטיים‪ ,‬שחיו בתנאים קשים‪ .‬היה הסכם בין הס‪.‬ס‪ .‬לוורמכט על העברת ‪ 20,000‬שבויי‬ ‫מלחמה מהוורמאכט לס‪.‬ס‪ .‬ייעודו הראשון של המחנה היה מחנה לשבויי מלחמה‪.‬‬ ‫השבויים לא היו מסוגלים לעבוד קשה שכן היו מורעבים ובתוך פרק זמן קצר רובם מתו כאן‪ .‬בנובמבר ‪ 41‬התפשטה במחנה‬ ‫מגיפת טיפוס וחלק מהשבויים הוצאו להורג באזור הקרמטוריום ונקבר בקבר אחים שעד היו ם לא ברור היכן הוא נמצא‪.‬‬ ‫מקבוצה זו לא שרד איש ואין מסמכים או עדויות עליה‪ .‬קיימות עדויות מדצמבר ‪ , 41‬של אסירים פוליטיים פולנים שהועברו‬ ‫מבוכנוולד וזקסנהאוזן למיידנק והם מובאים כא סירים פונקציונאליים (בעלי תפקיד)‪ .‬הם היו רופאים דוברי גרמנית שהקימו את‬ ‫ביה"ח הראשון במחנה וגם תאמו בין הגרמנים לסובייטים‪ .‬ביניהם היו גם אסירים גרמנים שגם הם שימשו כבעלי תפקיד ‪-‬‬ ‫קפואים‪.‬‬ ‫מקבוצת הרוסים הראשונה נותרו בחיים ‪( 250‬מתוך ‪ ,)2,000‬לפי העדויות של הרופאים הפולנים‪ .‬אחד הרופאים סיפר שבאחד‬ ‫הצריפים הייתה רק תקרה ללא קירות‪ ,‬השלג נכנס מהצדדים ותחתיו נערמו גופות קפואות של אסירים‪ .‬הקבוצה הראשונה‬ ‫הקימה מס' צריפים בשדה מס' ‪.1‬‬ ‫במרץ ‪ 42‬מגיעים יהודים מסלובקיה ומתחילה בניה מסיבית של המחנה‪ .‬הקבוצה הראשונה כללה גברים בלבד‪.‬‬ ‫להימלר היו תוכניות שונות לגבי מספר האסירים במחנה והפונקציות שאותן ימלא‪ .‬בשלב הראשון רצה להרחיב את המחנה ל‪-‬‬ ‫‪ 25,000‬אסירים; בסוף ‪ 41‬רצה שיכיל ‪ 50,000‬אלף ובסתיו ‪ 42‬הייתה כוונה להגדילו ל‪ .250,000-‬כמו כן היו לו סיבות שונות‬ ‫להקמת המחנה‪ .1 :‬שימוש באסירים כבעובדים; ‪ .2‬המחנה יהווה מרכז שירותים לצבא הגרמני‪ :‬בסיס לאספקה וסדנאות עבודה‬ ‫(תיקון והכנה); ‪ . 3‬גירמון הג"ג שיחל בלובלין‪ .‬היהודים יירצחו‪ ,‬חלק מהפולנים יישלחו לגרמניה וחלק למיידנק והאריים יגורמנו‪.‬‬ ‫תפקידי המחנה‬ ‫מיידנק שינה תפקידו מספר פעמים‪ :‬עד פברואר ‪ 43‬הוא כונה מחנה לשבויי מלחמה רוסיים של הס‪.‬ס‪ .)SS-KGF ( .‬מפברואר‬ ‫‪ 43‬הוא מכונה ‪ –KL‬מחנה ריכוז‪.‬‬ ‫עד אוקטובר ‪ 42‬היה רק מחנה עבודה‪.‬‬ ‫אחרי היהודים מסלובקיה‪ ,‬שבונים את המחנה‪ ,‬הגיעו יהודים מגרמניה‪ ,‬אוסטריה וטרזינשטט‪ .‬רובם עוצרים בפלוגפלאץ שם‬ ‫הייתה סלקציה‪.‬‬ ‫עד אוקטובר ‪ 42‬היה זה מחנה לגברים בלבד‬ ‫באוקטובר ‪ 42‬מגיעה קבוצת הנשים הראשונה ‪ 200 -‬נשים פולניות מלובלין שמגיעות למחנה במסגרת הניסיונות הגרמנים‬ ‫ליישוב מחדש של האוכלוסייה הפולנית ונשלחות לשדה ‪ . 5‬כמה ימים אח"כ מגיעות כ‪ 300-400-‬נשים יהודיות מגטאות באזור‬ ‫לובלין‪ .‬בנובמבר ‪ 42‬עם פינוי גטו לובלין מגיעות הנה שוב אסירות יהודיות‪ .‬בסוף ‪ 42‬החליטו להעביר את הנשים היהודיות‬ ‫והפולניות לפלוגפלאץ‪ .‬היו דיונים רבים למי שייכים מחנות לובלין ומי ישלוט על מיידנק והוחלט כי פלוגפלאץ ומיידנק יוכפפו‬ ‫למבצע ריינהרד ולכן שוב ארגנו מחנה נשים באזור שדה ‪ .5‬הנשים הפולניות שוחררו והיהודיות נשארו במחנה‪.‬‬ ‫בינואר ‪ 43‬החליט הימלר שכל האסירים הפוליטיים יישלחו למחנות עבודה‪ .‬זה היה אחרי קרב סטלינגרד והיה צורך באסירים‬ ‫לעבודה‪ .‬אז הגיעו למיידנק קבוצות אסירים פוליטיים‪ ,‬גברים ונשים מהפביאק בוורשה‪ ,‬צ'נסטוכובה‪ ,‬רדום ולבוב‪ .‬ינואר –מרץ ‪43‬‬ ‫המשלוחים הגדולים‪.‬‬ ‫אוקטובר ‪ - 42‬מיידנק משנה תפקידו לגבי היהודים והופך להיות מחנה עבודה והשמדה‪ .‬תאי גזים נבנו באוקטובר ‪ .42‬היו אלה‬ ‫תאים לא גדולים ליהודים‪ .‬במרץ ‪ 43‬תפקיד נוסף למחנה ‪ -‬קבוצה של ‪ 2,000‬שבויי מלחמה הגיעו לשדה ‪ 2‬ובנו לאזארט לנכים‪.‬‬ ‫לא ברור למה נבנה בי"ח לנכים‪ ,‬ההשערה היא – לצרכי תעמולה‪ .‬הלאזארט היה כפוף למפקדת המחנה ולמשטרת הס‪.‬ס‪.‬‬ ‫בלובלין‪ .‬כל כמה שבועות נבדקו החולים על ידי רופא גרמני שהגיע מלובלין שקבע את גורלם‪ ,‬במקביל לתהליך הסלקציה‬ ‫שנעשה במחנה‪.‬‬ ‫יולי ‪ – 43‬תפקיד נוסף‪ ,‬ישוב מחדש של פולנים מזמושץ'‪ 8000 ,‬איכרים ומשפחותיהם נשלחו למחנה לכמה שבועות ועברו‬ ‫סלקציה‪ .‬אלה שהיו כשרים לעבודה נשלחו לגרמניה‪ ,‬האחרים שוחררו‪ .‬רבים מהמשוחררים מתו בבתי החולים בלובלין‬ ‫(כתוצאה מהתנאים הקשים ששררו במחנה)‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ – 43‬סוף מבצע ריינהרד‪' ,‬חג הקציר' מיידנק מסיים תפקידו כמחנה השמדה ונשאר מחנה עבודה‪ .‬מגיעים אליו נכים‬ ‫ממחנות בגרמניה ומיידנק משמש בעבורם לאזראט ענק‪ .‬מאות מהם מתים עם הגעתם‪ .‬הטרנספורטים הללו נמשכים עד מרץ‬ ‫‪ 44‬אז מתקיימת מתקפה גדולה של הרוסים‪ ,‬נסיגה גרמנית מהחזית והגרמנים מתחילים לפנות את המחנה‪ .‬האסירים מפונים‬ ‫למחנות בגרמניה‪ .‬שהו כאן אסירים מביילורוסיה ביניהם ילדים ונשים אשר נכלאו אחרי פעילות גרמנית נגד פרטיזנים‪ .‬מאפריל‬ ‫‪ 44‬מיידנק כמעט ריק פרט לשדה ‪ 3‬שנשאר בעבור אדמיניסטרציה ואסירים‪-‬עובדים מועטים‪ .‬במאי‪-‬יוני ‪ 44‬הוורמכט עוצר‬ ‫בלובלין אסירים שלא ניתנו להם מספרים‪ .‬ביולי ‪ 44‬הסובייטים חצו את הבוג‪ .‬לגרמנים לא היה זמן להרוס את המחנה והם‬ ‫שרפו‬ ‫רק את הקרמטוריום וברחו‪ .‬במוזיאון השואה קיים מסמך הוראה מברלין להרוס את המחנה‪ .‬הגרמנים לא הספיקו ולכן שרפו‬ ‫את המשרפה בלבד אולם דיווחו דיווח שקרי להימלר‪ .‬במסמך נוסף יש הסבר גרמני למה לא הרסו את כל המחנה לפי ההוראה‬ ‫מברלין‪ :‬ההתקדמות המהירה של הרוסים‪ ,‬ההלם מכניסתם‪.‬‬ ‫סיכום תפקידי המחנה‬ ‫יעודו הראשון – מחנה לשבויי מלחמה (‪ 2000‬שבויים רוסיים‪ ,‬איש מהם לא שרד)‬ ‫עד אוקטובר ‪ – 42‬מחנה עבודה לגברים בלבד (במרץ ‪ 42‬מגיעים יהודים מסלובקיה שבונים את המחנה‪ ,‬אחריהם מגרמניה‪,‬‬ ‫טרזין ואוסטריה)‬ ‫מאוקטובר ‪ – 42‬גם מחנה לנשים‪ ,‬וכן מחנה השמדה ליהודים (הראשונות הן פולניות מלובלין ואח"כ גם יהודיות)‬ ‫מרץ ‪ – 43‬לאזארט לנכים‬ ‫יולי ‪ - 43‬מחנה ליישוב מחדש של פולנים (‪ 8,000‬איכרים ומשפחותיהם‪ ,‬עוברים סלקציה‪ ,‬החזקים נשלחים לעבודה בגרמניה‪,‬‬ ‫השאר שוחררו ומהם רבים נפטרו בבתי החולים בלובלין)‬ ‫המחנה לאחר השחרור‬ ‫אחרי שחרור המחנה יושבים במחנה הצבא הרוסי והפולני‪.‬‬ ‫בשדה ‪ – 2‬פולנים הקשורים לממשלה הפולנית הגולה‪ .‬הם יושבים כאן כמה שבועות בתנאים גרועים כמו בימי הגרמנים‪.‬‬ ‫בשדה ‪ 3‬נמצא הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד לחקירות ומעצרים‪ .‬העצירים נחקרו בתנאים קשים ומכאן נשלחו לסיביר‪.‬‬ ‫בשדה ‪ 5‬שוכנו שבויי מלחמה גרמנים ופולקסדויטשה משת"פים‪.‬‬ ‫המחנה עמד על תילו עד ינואר ‪ .45‬השבויים הגרמנים הם אלה שקברו את גופות האסירים שהיו עדיין מוטלות שם ושרפו את‬ ‫הגופות בבורות של 'חג הקציר'‪ .‬שטח המחנה נהרס ולא היה כסף לשקם‪ .‬הממשלה הקומוניסטית לא נותנת כסף למוזיאון‬ ‫וחלק מהביתנים נהרסו‪ .‬מתעורר ויכוח מה לעשות בשטח‪ .‬הממשלה הקומוניסטית טוענת שמיידנק הוא סמל לכיבוש‪.‬‬ ‫הסובייטים לוקחים כמעט כל מסמך ורק ‪ 15%‬מהמסמכים נשאר בידי הפולנים כך שמיידנק נשדד פעמיים‪ :‬פעם על ידי הגרמנים‬ ‫ופעם ע"י הרוסים‪.‬‬ ‫ב‪ 1947-‬נשפטו תושבים מקומיים שבזזו את המחנה‪.‬‬ ‫ב‪ 1949-‬הממשלה החליטה על עיצוב המקום כאתר זיכרון‪ ,‬הרסו הכול מלבד אזור תאי הגז‪ ,‬הקרמטוריום והאזור הכלכלי‬ ‫(מחסנים וסדנאות)‪ ,‬ונטעו חורשה לזכר המתים לפי מנהג סלבי עתיק‪.‬‬ ‫שנות ה‪ - 60-‬החליטה הנהלת המוזיאון להציג ראיות לפשעים הגרמנים‪ ,‬היער נגדע ונבנו אתרי הנצחה‪ ,‬ביניהם השער‪ .‬את‬ ‫השער ואת כיפת האפר עיצב ויקטור טולקין‪ ,‬אסיר משטוטהוף שמתגורר היום בגדנסק‪.‬‬ ‫פונקציות של שטחים נוספים במחנה‬ ‫משמאל לאנדרטת השער‪ :‬מגורי הצוות ‪ -‬עד סוף ‪ 42‬גר צוות הס‪.‬ס הגרמני בלובלין באזור הגרמני ומסוף ‪ 42‬עברו להתגורר‬ ‫במחנה‪ .‬מגוריהם היו משמאל לאנדרטה (כשאנו עם הפנים למחנה)‪ .‬גרו שם אנשי הס‪.‬ס וזה היה אזור אדמיניסטרציה ושמירה‪.‬‬ ‫מימין לאנדרטת השער‪ :‬מחסנים לחומרי בניה ‪ -‬מימין לאנדרטה היו מחסנים של חומרי בנין של הס‪.‬ס‪.‬‬ ‫השער ‪ -‬במקום בו עומדת היום האנדרטה עמד שער עץ גדול דרכו נכנסו האסירים‬ ‫הדרך השחורה – האסירים שנכנסו דרך השער‪ ,‬ועברו דרך הדרך השחורה שרוצפה באבני מצבות שנלקחו מבתי עלמין באזור‪.‬‬ ‫מסוף ‪ 42‬רוצפה הדרך הזו על ידי קומנדו מיוחד של אסירים פולנים ויהודים שתפקידים היה לנתץ את המצבות ולרצף גם חלק‬ ‫משבילי המחנה‪ .‬חלק משרידי המצבות נמצאים במחסן ויש כמה בתצוגה‪ .‬קשה היה להעביר אותם למקומן המקורי בבתי‬ ‫הקברות שכן לעיתים נשארו רק אותיות בודדות‪ .‬לפני עשר שנים נתגלו במקומות רבים בלובלין חלקי מצבות של יהודים‪ .‬לפני‬ ‫שנתיים הגיע אדם שהיה אחראי על שיקום הפלוגפלאץ וסיפר שמצא רחוב שלם מרוצף באבני מצבות מתחת כביש אספלט‪.‬‬ ‫מצבות אלו הועברו לבית העלמין החדש‪.‬‬ ‫קובלק כתב לפני כמה שנים מדריך לבתי עלמין יהודיים ופולני שהיה אחראי על העברת המצבות למיידנק סיפר כי מצא מצבה‬ ‫לא טיפוסית והחליט להצילה‪ .‬הוא שמר אותה עד סוף שנות ה‪ 90-‬במרתף ביתו ומכיוון שנאלץ לעבור דירה התייעץ עם הנהלת‬ ‫המוזיאון מה לעשות‪ .‬התברר כי המצבה שייכת לחייל יהודי ממלחמת העולם הראשונה מאזור גליציה שנפטר ב‪ .1915-‬פולני‬ ‫זה עבד בקרמטוריום כאזרח‪.‬‬ ‫הווילה (הבית הלבן)‬ ‫אחד המבנים המקוריים מלפני המלחמה כל האחרים נהרסו‪ .‬לפני המלחמה התגורר בה לוכד הכלבים העירוני אח"כ סופחה‬ ‫למחנה‪ .‬בתחילה גר בה רופא‪ ,‬ד"ר צ'בינסקי אשר מגיע ממערב פולין‪ .‬הוא מועבר לאושוויץ שם היה אחראי לניסויים רפואיים‬ ‫בשחפת על ‪ 40‬ילדים יהודים‪ .‬עם פינוי אושוויץ נשלח לנוינגמה ובתחילת שנת ‪ 45‬רצח את כל הילדים‪ .‬לאחר המלחמה‬ ‫צ'בינסקי נשפט בגין הניסויים בילדים והוצא להורג‪ .‬אחרי צ'בינסקי גר בבית רופא שמת מטיפוס‪.‬‬ ‫הדיירים המפורסמים בבית הלבן היו ד"ר בלנקה וד"ר רינדפלייש שהיו אחראים לסלקציות במחנה‪ .‬רינדפלייש עשה את‬ ‫הדוקטורט שלו על טיפוס במיידנק (את המחקר בפועל ביצע ד"ר האנוש הפולני)‪ .‬אחרי המלחמה רינדפלייש חי באוסטריה‬ ‫וכאשר מתקיימים בגרמניה משפטי מיידנק גרמניה מבקשת את הסגרתו אולם אוסטריה לא נעתרת לבקשה‪.‬‬ ‫בלנקה נשלח ממיידנק לפלשוב שם היה אחראי לאקציית הילדים‪ .‬הוא לא נשפט מעולם‪( .‬היה מאהב של אלזה קוך אשר ילדה‬ ‫לו בן ב‪ .)1944-‬בוילה גר גם טומן אשר היה ראש מינהל האסירים‪.‬‬ ‫הפעמון‬ ‫נבנה ב‪ 1981-‬במסגרת תוכנית משנות ה‪ 70-‬להקים אתר הנצחה דתי‪ ,‬מקדש השלום‪ .‬התוכנית לא יצאה אל הפועל ונשאר רק‬ ‫הפעמון הנקרא פעמון השלום‪.‬‬ ‫המבנים‬ ‫הביתנים משמאל לשער הכניסה למחנה עצמו (כשעומדים עם הפנים למחנה) כולם מקוריים‪ :‬הראשון – משרד הדואר של‬ ‫המחנה‪ ,‬שימש לזמ ן קצר גם את המחלקה הפוליטית של הגסטפו‪( ,‬רישום‪ ,‬סלקציה וחקירות בתוך האסירים)‪ ,‬אחריו שלושה‬ ‫מחסנים קטנים‪ ,‬הביתן בצורה ‪ – L‬מגוריהן של שומרות הס‪.‬ס‪.‬‬ ‫בשטח הריק השדה מול הצריפים היו הבתים הפרטיים של אנשי הס‪.‬ס‪ .‬אחרי המלחמה צורפו למוזיאון‪ .‬עד שנות ה‪ 60-‬התגוררו‬ ‫בהם פולנים שאחרי המלחמה חזרו לפולין מברה"מ‪ .‬הם הראשונים שנמנים על צוות המוזיאון ועוזרים בהקמתו‪.‬‬ ‫הבית של מפקד המחנה כונה הבית האדום בגלל הלבנים האדומות (היום עומד שם בית חום)‪.‬‬ ‫האזור הכלכלי‬ ‫כל הביתנים שימשו כמחסנים וסדנאות – מחסנים לנעליים ובגדים ובתי מלאכה לחייטים ולסנדלרים‪ .‬לובלין לא הייתה אזור‬ ‫תעשייתי ולכן העבודה במיידנק לא הייתה עבודה יצרנית לטובת המאמץ המלחמתי אלא לטובת צרכי המחנה‪ .‬החייטים תיקנו‬ ‫בגדים לצוות ותפרו מדים לאסירים‪ .‬בית המלאכה לסנדלרים תיקן את נעלי האסירים‪ .‬מיידנק היה גם מחסן הנעליים הגדול‬ ‫לנעליים שהובאו ממחנות מבצע ריינהרד‪ .‬הייצור היחיד במחנה לטובת המאמץ המלחמתי היה קיים ב‪ 1943-‬כאשר לשדה ‪4‬‬ ‫נשלחים יהודים מאזור מזריץ (לאחר פינוי הגטאות מהאזור)‪ .‬הם כולם מומחים לייצור מברשות שונות שבהן השתמשו‬ ‫לארטילריה ולניקוי‪ .‬כמו כן הכינו קופסאות לאכסון תחמושת‪ .‬בפלוגפלאץ היו סדנאות לבגדים ויש בידינו עדויות רבות של‬ ‫אסירות יהודיות ופולניות משם‪.‬‬ ‫הביתן הראשון ‪ -‬שימש לרישום האסירים‪ .‬כאן קיבלו מספר‪ .‬הבלבול ברישום נוצר כיוון שלא תמיד השם נרשם כראוי ולכן קשה‬ ‫לעקוב אחרי הרישום במסמכים‪ .‬מספר האסירים המכסימלי היה ‪ 20‬אלף‪ .‬כשאסיר מת‪ ,‬אסיר אחר קיבל את מספרו‪ .‬כך היה גם‬ ‫במחנה הנשים‪ .‬היו פחות נשים מגברים‪ .‬בקיץ ‪ 42‬פעם ראשונה שהמספרים חזרו על עצמם‪ .‬היה אסיר מאוקראינה שהגיע‬ ‫מזיטומיר ב‪ .43-‬קיבל מספר ונכנס למחנה‪ .‬יהודי מסלובקיה זיהה שהמספר של האסיר הזה הוא המספר שהיה לאחיו וכך גילה‬ ‫שאחיו מת‪.‬‬ ‫יהודים נשלחו למחנה ללא סלקציה‪ .‬בילו חמישה ימים בביתני המחנה עם בגדיהם‪ ,‬אח"כ הובאו לפני תאי המקלחת‪ ,‬התפשטו‪,‬‬ ‫עמדו עירומים והובלו לביתן הראשון‪ .‬כשהגיעו משלוחי יהודים גדולים‪( ,‬למשל מוורשה) ובכיכר השושנים לא היה מספיק מקום‪,‬‬ ‫רובם נשלחו למעבר בין שדה ‪ 4‬ו‪ 5-‬והובאו בקבוצות לסלקציה‪ .‬כל ערב נלקחו קבוצות לתא הגז‪ .‬סלקציות של קבוצות גדולות‬ ‫נערכו כל היום כשהגיעו טרנספורטים קטנים‪ ,‬אם כולם יכלו לעבוד – לא התקיימה סלקציה‪ .‬אם היו משפחות – נשלחו לכיכר‬ ‫השושנים לסלקציה‪.‬‬ ‫ביתן שני ושלישי ‪ -‬סדנאות של חייטים‪ .‬צריף ארוך מצד שמאל – צריף חייטים‪.‬‬ ‫כיכר השושנים – הוקפה בגדר תיל‪ ,‬הוקמה כאשר נבנו תאי הגז בין יוני לאוקטובר ‪ .42‬טרנספורטים שהגיעו לכאן ישבו יחד‬ ‫בכיכר‪ .‬יהודי ורשה ידעו על טרבלינקה ובלז'ץ ועבורם מיידנק היה מחנה עבודה ועל כן הסלקציה לא הובנה כראוי‪ .‬דוגמא‪ :‬חנקה‬ ‫וייסבלום (השתתפה במרד בבירקנאו) הגיעה עם אמה‪ .‬אמה הופרדה ממנה והיא מבקשת להצטרף אליה‪ .‬השומר מסלק אותה‬ ‫ואומר לה‪" :‬אל תהי טיפשה היא תישלח למחנה של נשים זקנות"‪ .‬היא עצמה הולכת למקלחת וכאשר היא מגיעה לשדה ‪5‬‬ ‫כאסירה שאלה את האסירות הוותיקות היכן המחנה לנשים זקנות והן מצביעות על נקודת עשן ליד תאי הגז ואומרו לה ששם‬ ‫המחנה‪.‬‬ ‫שם הכיכר – לא ברור‪ .‬סברה אחת – הייתה שם סלקציה של נשים ערומות שאותן הקיפו אנשי ס‪.‬ס‪ .‬הם לעגו להן והנשים‬ ‫הסמיקו מבושה‪ .‬סברה נוספת – צורת קשרי התיל של הגדר דומה לשושנים‪.‬‬ ‫תאי הגז‬ ‫נבנו בתקופה יוני‪-‬אוקטובר ‪ 42‬למטרת חיטוי בגדים‪ .‬בזמן הבניה שונתה צורתם והם הותאמו למטרת השמדה‪ .‬אלה שהופנו‬ ‫לתאי הגז נשלחו קודם למחסן (חיבר בין שני צריפי החיטוי)‪ .‬למבנה היו שתי מטרות‪ .1 :‬מחסן ‪ .2‬אח"כ הסוואת תאי הגז‪.‬‬ ‫האנשים לא הבינו איפה הם ומה קורה‪ .‬הנדונים להשמדה חיכו תחת גג המחסן עד הלילה ואז הוכנסו לתאי הגז‪ .‬מימין לתאי‬ ‫הגז (מאחורי כיכר השושנים) היה בור שריפה‪ .‬במקרים רבים אנשים שאיבדו את משפחותיהם מבינים את זה אחרי כמה שעות‬ ‫או כמה ימים‪ .‬הסלקציה ברוטאלית ומהירה‪ .‬הגזה הייתה בלילה – תא הגזים קרוב לשדה ‪ 1‬כדי שלא יהיו עדים‪ .‬לכיסוי הצעקות‬ ‫הגרמנים התניעו משאית‪ .‬האסירים ידעו שרעש מנוע מסמן שיש רצח‪( .‬זאת לפי עדות של קאפו פולני שלא ראה הגזה אלא‬ ‫סלקציה בלבד‪ .‬הוא סיפר שכאשר הייתה הגזה יתר האסירים נכלאו בביתנים אך שמעו את רעש המנוע‪) .‬‬ ‫סלקציות אכזריות היו בכל המחנה‪ .‬אנשים שניסו להסתיר כסף ותכשיטים בגופם עברו חיפוש על ידי אסירים פולנים פוליטיים‪.‬‬ ‫הקצינים חיפשו לעצמם תכשיטים וגנבו מהרייך‪.‬‬ ‫הייתה עדות שהייתה גדר שנייה‪ ,‬גדר עץ‪ ,‬שהקיפה את תא הגז‪ .‬הגרמנים השתמשו בבקבוקי חד תחמוצת הפחמן ולכן אנו‬ ‫יודעים שמיידנק קשור למבצע ריינהרד‪ .‬אנשי הסס‪ .‬שהתחילו להשתמש בבקבוקים אלה היו מומחים ממחנות אחרים של מבצע‬ ‫ריינהרד‪ .‬לא לכל קצין הייתה גישה לתאי הגז אלא רק לשישה מהם אשר היו חתומים על כתב סודיות וכמובן מפקד המחנה‬ ‫ורופא המחנה‪ .‬בתפקידם הרשמי הם הוגדרו כאחים סניטרים ‪.SDG‬‬ ‫הנס פרשון – מפקד תא הגז במיידנק‪ .‬באחת הפעמים כאשר היה בחופש‪ ,‬הזמינו מישהו אחר לראות מה קורה והוא נתן עדות‬ ‫במשפטי מיידנק על תהליך ההשמדה‪ :‬האנשים ננעלו בתוך התא הגרמנים הציצו דרך החלונות ואז כיבו את האורות‪ .‬הגז פעל‬ ‫‪ 20‬דקות‪ ,‬צעקות ומכות‪ ,‬מדליקים את האור‪ .‬סיפר שהמראה היה כל כך קשה שהוא עצם עיניים‪.‬‬ ‫בדרך כלל היו ‪ 2-3‬הגזות בשבוע‪ ,‬רק כאשר הגיעו המשלוחים הגדולים בוורשה היה שבוע אחד במאי ‪ 43‬בו היו הגזות בכל‬ ‫לילה‪.‬‬ ‫סלקציות אורגנו גם בתוך המחנה‪ .‬במחנה הנשים היו סלקציות פעמיים בשבוע רק אצל היהודיות‪ .‬כל הנשים והילדים‪ ,‬נשים‬ ‫הרות‪ ,‬זקנים ונכים נבחרו מהטרנספורטים ישירות למוות‪ .‬בסלקציות שהיו בתוך המחנה לא היה ברור מה הקריטריון‪ .‬פעם‬ ‫נדרשו להראות רגליים פעם נדרשו לרוץ‪ .‬חלק נבחרו בסלקציה למרות מראם הטוב בשל רצון לפנות מקום במחנה לאסירים‬ ‫עתידיים‪ .‬לפעמים היו גם סלקציות בבית החולים‪ .‬בספטמבר ‪ 42‬הייתה סלקציה בביה"ח בשל מחלת טיפוס‪ .‬כמה מאות‬ ‫מביה"ח נרצחו ביער‪ .‬בסלקציה נוספת נשלחו לתאי הגז כאלה שלא יכלו ללכת ונלקחו ע"י אסירים אחרים‪ .‬עד הלילה בילו‬ ‫במקלחות וחיכו למותם‪ .‬בסלקציות בביה"ח נשלחו למוות לא רק יהודים אלא גם אחרים שלא יכלו לעבוד‪ .‬ניסוי ראשון בגז ציקלון‬ ‫נעשה באוקטובר ‪ 42‬על קבוצה של פולנים‪.‬‬ ‫למוזלמנים קראו במיידנק גאמל‪ .‬פירוש השם לא ידוע‪ .‬בכל מחנה היה חדר אחד בו הם רוכזו‪.‬‬ ‫מספרים‬ ‫נרצחים ‪ 78 -‬אלף נרצחו או מתו מתוכם ‪ 60‬אלף יהודים‪ 60 .‬אחוז מהנרצחים מתו מהתנאים ו‪ 40-‬אחוז מהגזה‪ .‬לא ידוע מכמה‬ ‫לאומים אבל המספר הגדול אחרי היהודים הם הפולנים והקבוצה השלישית תושבי ברה"מ ‪ -‬ביילו רוסים‪ ,‬רוסים ואוקראינים‪.‬‬ ‫עברו דרך המחנה ‪ 150,000 -‬איש‪ .‬הקבוצה הגדולה יהודים‪ ,‬אחריהם פולנים ואחריהם יוצאי ברה"מ‪ .‬ממערב אירופה לא היו‬ ‫יהודים רבים‪ .‬היו ‪ 700‬צרפתים לא יהודים שנשלחו למיידנק‪ .‬עברו כאן כנראה בין ‪ 90-100‬אלף יהודים‪ .‬הגיעו הנה מגטו‬ ‫ביאליסטוק באוגוסט ‪ .43‬אלה שלא יכלו לעבוד נשלחו לטרבלינקה ואחרים הגיעו הנה‪ .‬גם בסלקציה שנערכה בטרבלינקה חלק‬ ‫נשלחו בחזרה הנה‪ .‬מגטו ורשה נשלחו ‪ 45,000‬יהודים לאזור לובלין‪ ,‬מתוכם ‪ 15,000‬למיידנק‪ .‬שליש נשלחו לתאי הגזים ‪,‬‬ ‫כלומר ‪.5,000‬‬ ‫שוחררו מהמחנה – ‪ .18,000‬היו כאלה שנשלחו למחנה לחודשיים שלושה ושוחררו‪ :‬אנשי מחתרת‪ ,‬נכים‪ ,‬אסירים פוליטיים‬ ‫פולנים וקבוצת אזרחים שבנו את המחנה‪.‬‬ ‫שוחררו ע"י הרוסים ‪ -‬עם כניסת הרוסים היו במחנה ‪ 1500‬אסירים‪ .‬האסירים האלה צולמו במחנה‪ ,‬חלקם נשלחו לאושוויץ‬ ‫וצולמו שם‪ .‬בביתן הראשון נמצא תמונות מלפני המלחמה וכאלה שצולמו זמן קצר אחרי המלחמה‪.‬‬ ‫מקומות השריפה‬ ‫שלושה מקומות שריפה‪ .1 .‬ליד תאי הגזים; ‪ .2‬יער קרפנייץ (כ‪ 11-‬ק"מ מלובלין); ‪ .3‬באזור הקרמטוריום‪.‬‬ ‫הדלתות של תאי הגז הן דלתות ברזל והקירות בטון‪ .‬בתא החיטוי זו דלת עץ שנפתחת פנימה ולכן לא תא גז במובן הקלאסי‪.‬‬ ‫תאי הגז מקוריים‪ .‬בשנות ה‪ 50-‬נעשו שינויים אך לא ברור מהם‪ .‬תא חיטוי מקורי‪ .‬מקלחות קיימות מ‪ 1943-‬כשמיידנק חובר‬ ‫למערכת המים‪ .‬כשהסלובקים הגיעו לא היו מקלחות הם התקלחו בחביות מים‪ ,‬כאלף איש התקלחו בו זמנית‪.‬‬ ‫אנשי ס‪.‬ס‪ .‬שחשדו במסתירי רכוש הטביעו אותם באמבטיה והם נאלצו לפתוח את הפה‪ .‬וגם חיטאו אותם אחרי המקלחת‪.‬‬ ‫הפתחים בתא החיטוי – ונטילציה לאוורור‪.‬‬ ‫אצל הנשים המקלחות היו באוקטובר ‪ .42‬במקלחת היה חדר נוסף לבגדים וגם תא קטן לחיטוי בגדים‪ .‬שערן לא נגזז ולא ברור‬ ‫למה‪ .‬חלק מהנשים שמגיעות עם הפינוי לבירקנאו מגיעות עם שערן ומעוררות השתאות‪ .‬נשים פולניות איבדו שערן כעונש או‬ ‫כהגנה מפני מחלת הטיפוס וכן נגזז שיערן של נשים שנשלחו להגזה‪ .‬שיער הגברים נגזז‪.‬‬ ‫אוגוסט ‪ 43‬אחוז המתים מצמא גבוה‪ .‬הגרמנים מקימים את מערכת המים ולשם כך סוגרים את ברזי האסירים‪.‬‬ ‫אסירים קיבלו חבילות מהמשפחות‪ .‬מסתיו ‪ 43‬הצלב האדום מעביר למיידנק תוספת של לחם ומרק והאסירים הלא יהודים‬ ‫מקבלים חבילות מהמשפחות‪ .‬חבילות אלה נשלחו פעמיים בשבוע כך שבסוף ‪ 43‬אסירים לא יהודים היו במצב לא רע‪ .‬במאי ‪43‬‬ ‫הגיע הרבה אוכל מוורשה במשלוחים‪ .‬בשדה ‪ 5‬אישה הבריחה יהלום בשערה תמורתו הזמינה עוף צלוי מלובלין‪.‬‬ ‫צריף הנעליים‬ ‫במהלך מבצע ריינהרד היה מיידנק מרכז לנעליים גם ממחנות מבצע ריינהרד וגם מהגטאות‪ .‬לפי עדות של אסיר מינובסקה‬ ‫נשלחו למיידנק בגדים ונעליים מבלז'ץ‪ .‬כשהרוסים מגיעים‪ ,‬נמצאו בביתנים בשדה ‪ 900 6‬אלך זוגות נעליים ועל כן הערכת‬ ‫הנרצחים שאפה למיליון‪ .‬היום יש ‪ 200‬אלף נעליים (‪ 100‬אלף זוגות)‪ ,‬ובתערוכה מוצגים ‪ 40‬אלף נעליים (‪ 20‬אלף זוגות)‪.‬‬ ‫הנעליים הטובות נשלחו בדרך כלל לרייך והפחות טובות – לאסירים‪ .‬אחרי המלחמה הרוסים שולחים את הנעליים לבתי חרושת‬ ‫לעיבוד עורות‪ ,‬ומנהל המוזיאון מתפטר כמחאה‪ .‬עד היום עסוקים במיידנק בסוגית השימור שכן אין להם כסף כמו למוזיאון‬ ‫אושוויץ‪ .‬מאוניברסיטת טורון מגיעים אנשים מומחים בנושא שימור בנעליים‪ .‬נעליים הן מקור חשוב לאינפורמציה שכן נמצאים‬ ‫עליהן פרטים כמו מקום ייצור הנעל‪ ,‬שם הבעלים‪ ,‬נעלים אלגנטיות שהוזמנו במיוחד‪ ,‬מכתבים שהוסתרו ושירים שנכתבו‪.‬‬ ‫קומנדו של יהודים קיבלו הוראה לחתוך את הסוליות ולחפש תכשיטים ולכן חלק מהסוליות קרועות‪.‬‬ ‫שדה ‪3‬‬ ‫בכל שדה ‪ 22‬ביתנים לאסירים‪ ,‬שני ביתנים בקצה בצורה ‪ - L‬אחד מטבח והשני היה רשמית מקלחת אבל בפועל היה מחסן‬ ‫לציוד לעבודה‪ .‬רק בשדה זה היו ביתנים ללא חלונות‪ .‬בתוך הביתנים התגוררו ‪ 300-400‬אסירים בתנאים קשים‪ .‬לעיתים נשארו‬ ‫ביתנים פנויים ריקים ובאחרים צופפו ‪ 500-700‬איש‪ .‬היו ביתנים נפרדים ליהודים‪ ,‬נפרדים לפולנים ונפרדים לסובייטים‪.‬‬ ‫הגרמנים ידעו שלפני המלחמה היו חיכוכים בין המיעוטים ולכן יצרו כאוס בכך שמינו אחראי אוקראיני על ביתן פולני וההיפך‬ ‫וקבעו בעלי תפקידים בשיטת הפרד ומשול‪.‬‬ ‫ליד הכניסה היו שירותים פרימיטיביים‪ .‬מערכת המים קיימת רק מספטמבר ‪ .43‬בסוף ‪ 43‬נבנו בקצה הביתנים שירותים ומתקני‬ ‫רחצה‪ .‬האסירים מתארים שמי שרצה לשרוד שמר על הגיינה בסיסית‪ .‬בחורף השתמשו בשלג ובאביב ובקיץ השתמשו בתה‬ ‫שקיבלו ב בוקר לרחצה‪ .‬דבר שהצריך כוחות נפש רבים שכן ויתור על התה פירושו היה ויתור על ארוחת הבוקר‪ .‬אדם שהפסיק‬ ‫לרחוץ עצמו‪ ,‬החל למות בעיני האסירים‪.‬‬ ‫המסדר – נמשך כמה זמן שהגרמנים החליטו‪ .‬אם התבלבלו בספירה המסדר היה ארוך‪ ,‬ואם לא – קצר‪ .‬יש עדות של פולני‬ ‫שהועבר מוורשה למיידנק בינואר ‪ ,43‬נכנס לביתן ושכב על הרצפה בבגדיו‪ .‬מספר שהז'קט שלו נדבק לרצפה מקור‪ .‬הוא יצא‬ ‫למגרש המסדרים‪ ,‬שם לב שהתנורים בביתן לא פועלים וביקש לארגן עצים לתנור‪ .‬מרחוק ראה עצים אך כשהתקרב ראה שאלה‬ ‫אנשים שקפאו למוות ונראו כבולי עץ‪.‬‬ ‫ייפוי המחנה‬ ‫העמוד – ב‪ 1943-‬הורו הגרמנים לאסירים לייפות את המחנה כנראה לקראת ביקור הצלב האדום‪ .‬בין האסירים היו אמנים אשר‬ ‫הכינו חלק מהקישוטים‪ .‬בכל שדה התבקשו להכין אלמנט אחר‪ .‬בכניסה למטבח ציירו חזיר על האש‪ ,‬את מגרש המסדרים ליד‬ ‫הגרדום קישטו עם ציפורי שיר‪ ,‬ליד השירותים פיסלו צפרדעים קופצות‪ .‬בשדה ‪ 3‬היה אמן פולני‪ ,‬אסיר פוליטי בשם בונייצקי‪,‬‬ ‫שהיה חבר המחתרת הפולנית‪ .‬חבריו החליטו שיכין את עמוד ‪ 3‬הנשרים‪ ,‬והוא החליט שזה יהיה אתר ההנצחה הראשון‪.‬‬ ‫האסירים יצרו קשר עם אנשי הזונדרקומנדו (עד ‪ 43‬הם גרו עם האסירים) והם אלה שהבריחו פנימה קופסה עם אפר אשר‬ ‫טמונה בבסיס העמוד‪ .‬לגרמנים הם אמרו כי זהו עמוד של ‪ 3‬יונים‪ .‬אסיר גנן פולני שתל פרחים מסביב לעמוד‪ .‬העמוד הוקם ב‪-‬‬ ‫‪ 1‬במאי ‪ 43‬שגם בגרמניה הנאצית היה עדיין יום הפועלים‪.‬‬ ‫הלטאה מייצגת את מסדר אבירי הלטאות והצב הוא סמל לעבודה איטית‪ .‬הצב והלטאה הועמדו בשער הכניסה‪ .‬כל הפסלים‬ ‫נעשו על ידי אמנים‪ .‬אלה שעבדו בקומנדו הזה לא הוכו ויכלו להישאר בשדות במהלך היום והיו בקשר עם המטבחים‪ .‬יכלו‬ ‫לאכול‪ .‬בשדה ‪ 1‬אסירים פולנים יצרו מודל של זמושץ‪ .‬הגרמנים זיהו את הסימבול הזה (זמושץ כעיר פולנית) והורו להרוס‪.‬‬ ‫בשדה ‪ 2‬הייתה טירה‪ .‬רק במחנה הנשים לא הכינו דבר‪ .‬אלזה קוך רצתה גם עמוד נשרים אבל ב‪ 43-‬הנשים הועברו משדה ‪5‬‬ ‫לשדה ‪ 1‬ונשארו רק התוכניות‪.‬‬ ‫הביתנים עשויים מחלקים אורגינלים‪ .‬על כל דרגש ישנו ‪ 2-3‬אנשים‪.‬‬ ‫בית העלמין הוא משנות ה‪ .70-‬בשדה ‪ 6‬היו ערמות של קומפוסט (מאחורי המחסנים והסדנאות – ערמות תפו"א)‪.‬‬ ‫חג הקציר ‪ -‬ארנטפסט‬ ‫סיבה ראשונה ‪ -‬אחרי מרד סוביבור הייתה סכנה לרייך‪ .‬סיבה שנייה ‪ -‬באוקטובר ‪ 43‬נשלח ללובלין שופט חוקר גרמני כדי‬ ‫לחקור חשדות לאי סדרים בניהול המחנות באזור (וכנראה גם גניבות שבוצעו על ידי מפקדי המחנות השונים)‪ .‬התקבלה החלטה‬ ‫שמחנות טרווניק י פוניאטוב פלוגפלאץ ומידנק יועברו למנהלת מחנות הריכוז בברלין ויילקחו משליטת גלובוצניק‪ .‬כתגובה‬ ‫להחלטה מחליט גלובוצניק לחסל את הקיום היהודי‪ .‬מתבצע פינוי יהודים מפלוגפלץ מראדום מסקרז'יסקו קמייננה‪ ,‬זה הרגע‬ ‫האחרון של מבצע ריינהרד‪ .‬ירו כל היום בכ‪ 18-‬אלף‪ .‬במחנה השתמשו במוסיקה כדי להשתיק את צעקות היהודים‪ .‬היהודים‬ ‫רוכזו בשדה ‪ 5‬ערומים ורצו אל מותם הגרמנים השתמשו גם ברימונים‪.‬‬ ‫ב‪ 3-‬בנובמבר נבחרו ‪ 400‬אסירים‪ 200 :‬גברים ו‪ 200-‬נשים‪ .‬הנשים מיינו את הבגדים והגברים נשלחו בקבוצות קטנות‬ ‫לטרווניקי ופוניאטובה לשרוף את הגופות‪ .‬מהנשים נותרו ‪ 3‬שקפצו מהרכבת באפריל ‪ 44‬בדרך לבירקנאו‪ ,‬הגברים נשלחו לחלם‬ ‫לעבוד עם ‪ ,1005‬מהם שרדו ‪ 3‬שברחו מהיער בחלם‪ .‬ביד ושם קיימות עדויות של שניים מהגברים ‪ -‬יוסף רזניק ויוסף סטרדינר‬ ‫שהיו אסירים בליפובה‪ .‬אחד מהם מת לפני שנתיים‪-‬שלוש‪.‬‬ ‫בדרך כלל בנובמבר יש רוח מזרח ית כשהגופות נשרפו בקרמטוריום ובשוחות בכל לובלין היה ריח השריפה ואפר באוויר‪.‬‬ ‫האסירים הלא יהודים נכלאו בביתנים לכל היום‪ .‬שמעו את היריות המוסיקה והצרחות‪ .‬עדה פולניה שגרה במרחק ‪ 3‬ק"מ‬ ‫מהמחנה שמעה מוסיקה מ‪ 5-‬בבוקר וזה היה לא רגיל‪ .‬שמעה גם את היריות‪ .‬כשהגופות נקברו כאן בסוף ‪ 43‬עדיין נשלחו‬ ‫טרנספורטים קטנים מהגסטאפו מלובלין למיידנק‪ .‬חברי מחתרת שלא עברו רישום נרצחו כאן או בבנין הקרמטוריום‪ .‬בתא הגז‬ ‫נורו מספר אנשים‪ .‬הרצח האחרון היה יום לפני שהסובייטים נכנסו‪ 1,000 .‬איש נלקחו מבית הכלא בזמק‪ ,‬חלקם נרצחו בתא‬ ‫הגזים וחלקם במשאיות גז שנסעו מהזמק למחנה‪ .‬רק אח"כ נשרף הקרמטוריום ושם גם נמצאו הגופות‪ .‬התושבים שבאו כעבור‬ ‫יום להריסות הקרמטוריום חלקם חיפשו קרובים‪ .‬הרצח בזמן זה כלל יהודים ופולנים כאחד‪.‬‬ ‫יהודים שרדו רק במחנה אחד בבודזין שהיה בשליטת הלופטוואפה שם הכינו חלקי מטוסים‪ .‬המפקד של בודזין טען כי הם‬ ‫מומחים בתחומם וחשובים למאמץ המלחמתי ולכן אין לרצחם‪ .‬בטרנספורטים שהגיעו מוורשה הגיעה רשימה של עובדים לקח‬ ‫שבועיים לאתרם ולשלחם לבודזין אבל חלקם כבר מתו ותחתם נשלחו אחרים שזכו לחיים‪.‬‬ ‫מחנה נוסף‪ ,‬דמבלין‪ ,‬של הלופטוואפה שם הייתה קבוצה של כמה מאות אסירים שנבחרו מאופולה או מפלאווי והם שרדו את חג‬ ‫הקציר‪ .‬חלק מהם נשלחו לאושוויץ וחלק שוחררו על ידי הרוסים‪.‬‬ ‫הקרמטוריום‬ ‫כל מה שעשוי מלבנים מקורי‪ .‬התנורים יוצרו על ידי חברה גרמנית בשם קורי‪ .‬המפקדים הוציאו מכרז ומספר חברות ענו‪ .‬חברת‬ ‫קורי זכתה משום ששני מפקדים ממידנק בנו בעזרתה קרמטוריום בבוכנוולד‪ .‬הדלתות לחימום התנורים בביתנים נעשו בהולנד‪.‬‬ ‫מתקני הרחצה נעשו בצ'כיה ומורביה על ידי חברת ילינק שקיימת עד היום‪.‬‬ ‫הארובה – אחרי השרפה הארובה נסדקה ונפגעה ולא שוחזרה אלא תוקנה במקום‪ .‬התנורים חוברו דרך התעלות לארובה‪.‬‬ ‫מוסטפלד‪ ,‬מפקד המשרפה‪ ,‬טען כי הארובה לא נבנתה נכון ומבקש לתקנה‪ .‬אסיר שנשלח לתקן אותה גילה שהיא נסתמה בגלל‬ ‫שומן אדם‪.‬‬ ‫הר האפר מ‪ .1944-‬מאחורי ההר היו שדות של ירקות‪ ,‬שם מצאו הרוסים את הקומפוסט ‪ -‬אפר אדם עם חול בו השתמשו‬ ‫לדישון שדות‪ .‬ב‪ 1946-‬הוחלט להקים הר אפר באירוע גדול שערכו השלטונות לבתי הספר‪ .‬ההר כוסה בעשב‪ ,‬האפר עורבב‬ ‫בשיטה מיוחדת עם קריסטל שוודי כדי שלא יתפזר ברוח‪ .‬על האנדרטה שיר של פניקובסקי אסיר משטוטהוף אשר כתב נובלות‬ ‫היסטוריות ואת עדותו שזר בשירים‪ :‬גורלנו הוא אזהרה לכם אבל איננו אגדה‪.‬‬ ‫התערוכה – ‪( The Primer‬ספר לימוד ראשית קריאה) "אלמנטאז')‬ ‫התערוכה מציגה את סיפורם של ארבעה ילדים‪ ,‬יהודים ולא יהודים‪ .‬יש הבדל בגורלם כיוון שלילדים היהודים לא הייתה‬ ‫אפשרות לשרוד‪ .‬לילדים הפולנים היה סיכוי לשרוד אם עמדו בתנאי החיים במיידנק‪.‬‬ ‫הילדים היהודים‪ :‬הלינה בירנבאום והניו ז'יטומירסקי‬ ‫הילדים הלא יהודיים‪ :‬ילד ביילורוסי ‪ -‬פייטרוש קירשצ'נקו; ילדה פולניה – ינינה בוצ'ק‪.‬‬ ‫מיד לאחר הכניסה שני חדרונים המגוללים את קורות חייהם של הילדים‪ .‬משמאל ‪ -‬הילדים היהודים‪ ,‬מימין ‪ -‬הלא יהודים‪.‬‬ ‫תחנה ‪ - 1‬התערוכה מתחילה בעולם הילדות לפני המלחמה‪ .‬לפנינו תיבת נגינה המשמיעה שיר ערש פולני אותו הכירו גם‬ ‫אמהות יהודיות ושרו לילדיהן‪" :‬מתוך הרמץ גחלת קורצת לוויטוש"‪.‬‬ ‫תחנה ‪ - 2‬החדר השמאלי מציג את קורות חייהם של הלינה והניו‪ .‬הניו ז'יטומירסקי נולד ב‪ .1933-‬דודו עלה לארץ ב‪ 1936-‬ולכן‬ ‫יש לנו פרטים עליו‪ .‬הצילום של הניו משנת ‪ 1939‬ליד הבנק בלובלין‪ ,‬צולם ביום מאושר בחייו‪ .‬באותו יום למד לרכב על אופניים‬ ‫עם שני גלגלים והוריו עשו הכנות לקראת לכתו לבית הספר‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הניו היה בן שש‪ .‬מצילום זה‬ ‫נותרו מדרגות הבנק בלבד‪ .‬הניו לא שרד‪.‬‬ ‫באותו חדר מול הקופסאות עם קורות החיים של הלינה והניו יש מגרות המציגות את עולם המחנה בעזרת צילומים של‬ ‫אלמנטים ריאליים מהמחנה‪ .‬בעזרתם מסופר סיפור הניצולים החיים‪.‬‬ ‫תחנה ‪ – 3‬עולם בית הספר‪ .‬רשומים שמות הילדים וגילם‪ :‬הניו – ‪ ,9‬הלינה – ‪ ,14‬פיוטר – ‪ ,10‬ינינה – ‪ .11‬בתוך הקופסאות‬ ‫ספרים ללימוד קריאה (לא מקוריים) באידיש‪ ,‬פולנית וביילורוסית‪ .‬המילים הראשונות בספר הפולני ‪( Ala Ma Kota‬לאלה היה‬ ‫חתול)‪ .‬אלה המילים הראשונות שלומד כל ילד פולני לקרוא‬ ‫תחנה ‪ – 4‬עולם המחנות‪ .‬אולם ובו מבנה של קרון (המעטפת בלבד) ובאמצעו על הרצפה בד לבן ועליו שמות של אסירים‬ ‫יהודים ולא יהודים שהיו במיידנק‪ .‬מסביב לקיר קטעי עדויות מוטבעים בחימר כדי שאפשר יהיה לא רק לקרוא אותם אלא גם‬ ‫למשש‪ .‬הלוחות הריקים – קולם של המתים‪ .‬משמאל – עדויות יהודים‪ ,‬מימין – לא יהודים‪.‬‬ ‫יש חמש "בארות"‪ .‬משמאל באר ממנה בוקע קולה של הלינה בירנבאום המספרת את סיפורה; באר עם קולה של ינינה ששרדה‬ ‫את המחנה; באר עם קולו של פרופ' מביילורוסיה כיוון שפיטרוש לא שרד; באר של הניו – ממנה לא בוקע שום קול‪.‬‬ ‫הבאר החמישית מספרת את סיפורה של אלז'וניה‪ :‬במהלך הכנת התערוכה נמצא סיפור נוסף של ילדה יהודיה בשם אלז'וניה‬ ‫(אליזבת)‪ .‬מתוך עקב של נעל ילדים שנמצאה במיידנק (ויש גרסה נוספת לפיה הנעל נמצאה בפלוגפלאץ) בצבצה פיסת נייר‬ ‫ועליה היה כתוב‪ :‬קוראים לי אלז'וניה‪ ,‬אני בת ‪ ,9‬אני כותבת את השיר הזה‪" :‬היה היתה אלז'וניה‪ ,‬היא מתה לבדה‪ ,‬במיידנק‬ ‫היה אביה ובאושוויץ –אמה‪( .‬הילדה כתבה כי היא שרה את השיר לפי המנגינה של שיר הערש הפולני)‪.‬‬ ‫בהמשך האולם מילים שילדים היו צריכים ללמוד במיידנק‪ :‬מספר‪ ,‬קרמטוריום מסדר‪ ,‬קרון‪ ,‬סלקציה‪.‬‬ ‫התערוכה מסתיימת בחורי הצצה דרכם רואים את הנוף בחוץ ונכנס מעט אויר‪ .‬סמל לעולם שמחוץ לגדר המחנה‪.‬‬