פרק ה
ערכין פרק חמישי משנה א' שקָלֹו .אִם פירש שמשלם ֶּכסֶּף נותן ָכסֶּף .אִם אמר תשלום זָהָב נותן זָהָבַ .מ ֲעשֶּה ש ָקלִי ָעלַי ,נֹותֵ ן ִמ ְׁ (א) הָאֹומֵר ִמ ְׁ ש ָקלָּה של הבת זָהָב צרוף. שקָלּו ָה בית דין ְׁונָתְׁ נָה ִמ ְׁ ש ַלי ִם ּו ְׁ שקַל בִתִ י ָעלַיְׁ ,ו ָעלְׁתָ ה לִירּו ָ ְׁב ִאמָּה שֶּל י ְִׁר ַמ ְׁטי ָה שֶָּאמ ְָׁרה ִמ ְׁ שקַל י ָדִ י ָעלַי איך שוקלים ַ ,רבִי י ְׁהודָ ה אֹומֵרְׁ ,מ ַמלֵא ָחבִית ַמי ִםּ ,ו ַמ ְׁכנִיסָּה ליד עַד מ ְַׁרפֵקֹו והמים אמר אדם ִמ ְׁ זולגים ,וְׁשֹוקֵל ְׁבשַר חֲמֹור ְׁוגִידִ ין ַו ֲעצָמֹות וְׁנֹותֵ ן לְׁתֹוכָּה עַד שֶּתִ תְׁ ַמלֵא החבית כפי שהייתה ,ויש לנו את משקל היד. שמִין אֶּת ַהי ָד ַכמָה ָאמַר ַרבִי יֹוסֵיְׁ ,וכִי הֵיאְַך ֶּא ְׁפשָר ְׁל ַכּוֵן ָבשָר ְׁכנֶּגֶּד ָבשָר ַו ֲעצָמֹות ְׁכנֶּגֶּד ֲעצָמֹותֶּ ,אלָא מומחים לדבר ָ הִיא ְׁראּוי ָה ִלשְׁקֹול: בבלי ערכין יט' ע' א' מביא חבית וממלא מים ומכניס ביד עד האציל ,וברגל גמרא שואל מאי אם כסף כסף אם זהב זהב ? ועונה מכניס עד הארכובה ,ושוקל בשר חמור גידים אמר רב יהודה פירש שנותן כסף נותן כסף ,פירש ועצמות ונותן לתוכה ,עד שתתמלא ,ואף על פי שאין זהב נותן זהב ,ושואל פשיטא? ועונה הא קא משמע ראיה לדבר זכר לדבר ,שנאמר ,יחזקאל כג' (כ) לן טעמא דפירש הא לא פירש פטר נפשיה בכל דהו, ֲמֹורים ְׁבש ָָרם וַתַ ְׁע ְׁגבָה עַל ִפ ַלגְׁשֵיהֶּם ֲאשֶּר ְׁבשַר ח ִ כרחבה ,דאמר רחבה באתרא דתקלי כופרא סּוסים ז ְִרמָ תָ ם :ושואל א"ל ר' יוסי היאך ִ וְ ז ְִרמַ ת ששוקלים זפת ,פטר נפשיה אפי' בכופרא ,ושואל אפשר לכוין בשר כנגד בשר? גידים כנגד גידים? פשיטא? ועונה ,לא צריכא דאיכא דתקל נמכר עצמות כנגד עצמות ,ועונה א"ל ר' יהודה אומדין במשקל ואיכא דכייל ונמכר בנפח מהו דתימא כיון ושואל א"ל ר' יוסי עד שאומדין ימודו את היד, דכולהו לא תקלי ,לא ,קא משמע לן ,אמר רב פפא ושואל ור' יהודה? ועונה כמה דאפשר עבדינן, באתרא דתקלי שמכי ששוקלים במאזניים בצל פטר במשנה ביד עד האציל ושואל ,ורמינהו ,קידוש ידים נפשיה אפי' בשמכי ושואל פשיטא ועונה ,לא צריכא ורגלים במקדש עד הפרק? ועונה דאורייתא עד דבתר דשקלי שדו מוסיף הירקן תרי או תלתא, הפרק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ,ושואל ומסביר מהו דתימא בטיל תורת משקל קא משמע לן: ודאורייתא עד הפרק? והא גבי תפילין דכתיב דברים במשנה ,מעשה באמה של ירמטיא שלא פירשה וכו': ּוק ַש ְרתָ ם לְ אוֹת עַל י ָדֶּ ָך וְהָ יּו לְ טֹטָ פֹת בֵּ ין עֵּ ינֶיָך: ו' (ח) ְ ושואל ,מעשה לסתור? ועונה ,חסורי מחסרא והכי ותנא דבי מנשה "ידך" זו קיבורית ,ועונה דאורייתא קתני ,ואם אדם חשוב הוא אף על גבי דלא פריש קיבורית כולה ,בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ממה ייתן לפי כבודו אמרינן ,ומעשה באמה של וקידוש ידיים ורגלים במקדש הילכתא גמירי לה שדי ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב ,אמר רב יהודה ,האומר עד הפרק ,במשנה ,ברגל עד הארכובה ,ושואל קומתי עלי נותן שרביט זקוף מספיק חזק שאינו ורמינהו שמות כג' (יד) ָשלש ְׁרגָלִים תָ חֹג לִ י בַ ָשנָה: ְכּורָך אֶ ל ְפנֵּי הָ ָאדֹן (יז) ָשלש ְפעָ ִמים בַ ָשנָה י ֵָּראֶ ה כָל ז ְ נכפף ,ואם אמר מלא קומתי עלי נותן שרביט ְי ֹהוָה :פרט לבעלי קבין ,ועונה בנדרים הלך אחר הנכפף ,ושואל מיתיבי ,אמר קומתי עלי מלא קומתי לשון בני אדם ,ודאורייתא פרט לבעלי קבין ,ושואל עלי נותן שרביט שאינו נכפף ,ועונה הוא דאמר והא גבי חליצה דכתיב שם כה' (ט) וְ נִגְ ָשה יְבִ ְמת ֹו כר"ע דדייק ומקפיד על כל תוספת של לישנא אֵּ לָיו לְ עֵּ ינֵּי הַ זְ קֵּ נִים וְחָ לְ צָ ה ַנעֲל ֹו מֵּ עַ ל ַרגְׁלֹו וְ י ְָרקָ ה יתירא ,דתנן מכר את ביתו לא את הבור ולא [את] ָאמ ָרה כָכָה יֵּעָ ֶשה ל ִָאיש אֲ ֶשר ֹלא יִבְ נֶה בְ פָ נָיו וְ עָ נְתָ ה וְ ְ הדות מכר אף ע"פ שכתב עומקה ורומה ,וצריך ָאחיו :ותנא חלצה מן הארכובה ולמטה אֶ ת בֵּ ית ִ המוכר ליקח לו דרך לבור דברי ר"ע ,וחכמים חליצתה כשרה ,ועונה שאני התם דאמר קרא "מעל אומרים אינו צריך גם בלי זה יש לו דרך ומודה רבי רגלו" ושואל אי הכי למעלה מהארכובה נמי תהה עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו ,שאין צריך ליקח חליצה כשרה ,ועונה ,קצת "מעל" ולא מעל דמעל, לו דרך ,אלמא כיון דלא צריך והוסיף דברים וקאמר אמר רב פפא ,שמע מינה האי איסתוירא עצם הרגל זאת לטפויי מילתא קאתי ,הכא נמי כיון דלא צריך עד ארעא נחית ,ומסביר דאי סלקא דעתך מיפסק וקאמר מלוא קומתי ,לטפויי מילתא קאתי ,ושואל פסיק ,הוה ליה איסתוירא מעל הראשון ושקא מעל איבעיא להו אמר עומדי מהו או אמר רוחבו מהו ,או דמעל שני ,רב אשי אמר ,אפילו תימא מיפסק פסיק אמר ישיבתו מהו ,או אמר עוביו מהו או אמר היקיפו כל דבהדי ביחד עם כרעא הרגל ,ככרעא דמי: מהו ועונה תיקו :במשנה משקל ידי עלי וכו' :תנו רבנן ,משקל ידי ומשקל רגלי עלי ,רבי יהודה אומר משנה ב' שוֶּה בְֹׁלא י ָד .זֶּה אחד מהמקרים בהם חֹמֶּר שוֶּה ְׁבי ָדְׁ ,ו ַכמָה הּוא ָ שמִין אֹותֹוַ ,כמָה הּוא ָ (ב) האומר דְׁ מֵי י ָדִ י ָעלַיָ , ַיֹורשִין ,ואם אמר דָ מַי ָעלַי ָומֵתֹ ,לא ַבנְׁדָ ִרים ִמ ַבע ֲָרכִין .וְׁחֹמֶּר ַבע ֲָרכִין ִמ ַבנְׁדָ ִרים כֵיצַד? ,הָאֹומֵר ע ְֶּׁרכִי ָעלַי ָומֵת ,י ִתְׁ נּו ה ְׁ שאֵין שווה דָ מִים ַלמֵתִ ים .אמר ע ֵֶּרְך י ָדִ י ְׁוע ֵֶּרְך ַרגְׁלִי ָעלַיֹ ,לא ָאמַר ְׁכלּום .ברם אם אמר ע ֵֶּרְך ר ֹאשִי ַיֹורשִיןֶּ , י ִתְׁ נּו ה ְׁ שמָה תְׁ לּוי ָה בֹו ,נֹותֵ ן ע ֵֶּרְך כֻּלֹו: ש ַהנְׁ ָ ְׁוע ֵֶּרְך ְׁכבֵדִ י ָעלַי ,נֹותֵ ן ע ֵֶּרְך כֻּלֹו .ומוסף ומסביר זֶּה ַה ְׁכלָל ,כל דָ בָר ֶּ בבלי ערכין יט' ע' ב' אומדנא סוף סוף הא אמיד וקאי ,מי איכא גברא דלא גמרא ,ושואל היכי שיימינן ליה? ועונה אמר רבא שוי ארבעה זוזי ,ודוחה אמדוהו מאליו נחית אומדין אותו כמו שאומדים אומד של נזקין ושואל לאומדנא ,דמי עלי לא נחית לאומדנא :במשנה ,חומר א"ל אביי מי דמי? התם בנזיקין כשהוא בלא יד כל בערכין מבנדרים ,תנו רבנן ,חומר בנדרים מבערכין כולו גברא זילא הוא ,הכא גברא שביח שלם הוא שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף ואין נדונים בהשג ועונה אלא אמר אביי אומדין כמה אדם רוצה ליתן יד ,מה שאין כן בערכין ,חומר בערכין מבנדרים בעבד העושה מלאכה בידו אחת ,לעושה בשתי ידיו, כיצד ,אמר ערכי עלי ומת יתנו יורשין ,דמי עלי ומת ושואל ידו אחת מאי ניהו ואידך פסיקא השנייה לא יתנו יורשין שאין דמים למתים ,ושואל אמר ערכי קטועה ,היינו הך ,ועונה אלא שמים לאחר אשר ידו עלי ומת יתנו יורשין ,שמע מינה מלוה על פה גובה מוכתבת ושייכת לרבו ראשון ,ושואל בעי רבא מן היורשין ,ועונה שאני הכא דמלוה כתובה בתורה אמדוהו אומד של נזקין ואמר דמי עלי מהו ? מי אמר היא ,ושואל אם כך שמע מינה מלוה הכתובה בתורה הא אמדוהו חדא זימנא ,או דילמא שאני אומדנא ככתובה בשטר דמיא ,ודוחה הכי במה עסקנו להקדש המצריך דבי עשרה בני אדם ,מאומדנא דבי כשעמד בדין ,ושואל דכוותה גבי דמי עלי שעמד תלתא בני אדם ,ושואל עוד אם תמצא לומר שאני בדין ,אם כך אמאי לא יתנו יורשין? ועונה דמי עלי אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא ,מה קורה מחוסר אומדנא של עשרה ערכי עלי לא מחוסר ולא אמר דמי עלי ואמדוהו עשרה וחזר ואמר דמי עלי, כלום :במשנה ,ערך ידי ורגלי עלי וכו' :א"ר גידל מהו? הכא ודאי אמדוהו בי עשרה ,או דילמא יש אמר רב ,ונותן דמיה ,ושואל והא לא אמר כלום, הפרש שבח תוספת שומן ביני וביני ,מן הנדר קתני .ועונה לא אמר כלום לרבנן ,ונותן דמיה לשיטת הראשון לשני ועוד שואל אמר דמי עלי ולא אמדוהו, רבי מאיר ושואל זאת הא אמרה חדא זימנא ,דא"ר וחזר ואמר דמי עלי ,מהו ,האם הכי דמי בחד זימנא גידל א"ר ,האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו ,שאין אמדינן ליה ,או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר תרי אדם מוציא מפיו דברים לבטלה ,ועונה מהו דתימא זימני אמדינן ליה ,ושואל ואם תמצא לומר כיון דבזה התם הוא דאדם יודע שאין ערך לכלי ,וגמר ואמר אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה ,מה יהיה אם לשם דמים ,אבל הכא מיטעא קטעי ,דסבר כי היכי אמר שני דמי עלי בבת אחת מהו? הכא ודאי בבת דאיכא ערך ראשי וערך כבידי ונותן כולו איכא נמי אחת נדר בבת אחת אמדינן ליה ,או דלמא כיון ערך ידי וערך רגלי מחיר קצוב ,אבל דמי בשוויו לא דקאמר שני ,כזה אחר זה דמי? ושואל אם תימצי קאמר ,קא משמע לן :במשנה ערך ראשי וערך כבידי לומר ,כיון דקאמר שני ,כזה אחר זה דמי? ועוד נותן ערך כולו :ושואל מאי טעמא? ועונה ויקרא כז' שאלה אמדוהו מאליו מסיבה אחרת לא ידועה מהו? (ב) ַדבֵּ ר אֶ ל בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל וְָאמַ ְרתָ אֲ לֵּהֶ ם ִאיש כִ י יַפְ לִ א מי אמרינן סוף סוף הא אמיד מאליו וקאי ,או דלמא נֶדֶ ר בְ עֶ ְרכְ ָך נְׁפָשֹות לַי ֹהוָה :קאמר רחמנא :במשנה ,זה בעינן כוונה לאומדנא ,ועונה פשוט מהא חדא ,דתנן, הכלל דבר שהנשמה תלויה בו כו' :ושואל לאתויי מה דמי עלי ומת ,כיוון שלא אמדו אותו לא יתנו יורשין, ועונה מן הארכובה ולמעלה שנעשה האדם טריפה: שאין דמים למתים ,ואי ס"ד אמדוהו מאליו הוי משנה ג' (ג) האומר ֲחצִי ע ְֶּׁרכִי ָעלַי ,נֹותֵ ן ֲחצִי ע ְֶּׁרכֹו .ואם אמר ע ֵֶּרְך ֶּח ְׁצי ִי ָעלַי ,נֹותֵ ן ע ֵֶּרְך כֻּלֹו .אמר ֲחצִי דָ מַי ָעלַי ,נֹותֵ ן ֲחצִי שמָה תְׁ לּוי ָה ש ַהנְׁ ָ דָ מָיו .ואם אמר דְׁ מֵי ֶּח ְׁצי ִי ָעלַי ,נֹותֵ ן דְׁ מֵי כֻּלֹו שבזה הוקשו נדרים לערכין .ומסביר זֶּה ַה ְׁכלָל ,דָ בָר ֶּ בֹו ,נֹותֵ ן ע ֵֶּרְך כֻּלֹו: בבלי ערכין כ' ע' א' בערך שלם ,ומסביר מאי טעמא ,גזירה חצי ערכי, גמרה ,חצי ערכי עלי נותן כו' :תנו רבנן ,חצי ערכי אטו ערך חציו ,וערך חציו הוי דבר שהנשמה תלויה עלי נותן חצי ערכו ר' יוסי בר' יהודה אומר לוקה בו וחייב סכום מלא :במשנה חצי דמי עלי נותן כו' ונותן ערך שלם ,ושואל לוקה אמאי מה מעשה דמי חציי עלי נותן דמי כולו :ושואל מאי טעמא עשה א"ר פפא הכוונה היא לוקה מפסיד ומשלם ויקרא כז' (ב) ַדבֵּ ר אֶ ל בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל וְָאמַ ְרתָ אֲ לֵּהֶ ם ִאיש כִ י י ְַפלִ א נֶּדֶּ ר ְׁבע ְֶּׁרכְָׁך נְׁפָשֹות לַי ֹהוָה כתיב: במשנה זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו :ומסביר לאתויי מן הארכובה ולמעלה ,תנו רבנן המעריך חצי ערך כלי ,ר"מ אומר נותן דמיו ,וחכמים אומרים לא אמר כלום ,ומספר רבא חלש חלה עול לגביה אביי ורבנן ותלמידיו ויתבי וקאמרי ,בשלמא ר"מ קסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ,לא שנא כולו ול"ש חציו ,אלא קשה לרבנן ,מאי קסברי אי אדם מוציא דבריו לבטלה אפי' כולו נמי לא ייתן ואי אין אדם מוציא דבריו לבטלה אפי' חציו נמי ישלם ,ועונה אמר להו (רבא ואביי) [אביי ורבא] ,רבנן דהכא כר"מ משנה ה ש ֵלם דמי (ה) האומר שֹור זֶּה עֹולָה ,או ַבי ִת זֶּה ק ְָׁרבָן ,מוקדש לבדק הבית מֵת הַּׁשֹור או ְׁונָפַל ַה ַבי ִת ,אֵינֹו ַחי ָיב ְׁל ַ השור או דמי הבית .אבל האומר (דְׁ מֵי) שֹור זֶּה עָ לַ י עֹולָה ,אֹו (דְׁ מֵי) ַבי ִת זֶּה עָ לַ י ק ְָׁרבָן ,מֵת הַּׁשֹור ְׁונָפַל ַה ַבי ִתַ ,חי ָיב שלֵם: ְׁל ַ בבלי ערכין כ' ע' ב' ליה ואלא כמאן ,ואיכא דמתני לה בדרך שלישית גמרא ,א"ר חייא בר רב ,לא שנו אמר שור זה עלי אהא ,המשכיר בית לחברו ונתנגע הבית בצרעת ,אף עולה חייב אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה ,אבל אמר שור זה עלי עולה ,כיון דאמר זה ומת אינו חייב על פי שחלטו כהן והוא עומד להריסה ,אומר לו באחריותו ,ומסביר זה שהוא אמר עלי כוונתו הייתה המשכיר הרי שלך לפניך ,נתצו כדרישת הכהן חייב להביאו לבית המקדש קאמר ,ושואל מיתיבי שור זה להעמיד לו בית ,הקדישו ,הדר בו מעלה שכר עולה השור הקדש ומועלין בו ,מת או נגנב אינו חייב להקדש ,הקדישו הדר בו ושואל היכי מצי מקדיש באחריותו ,שור זה עלי עולה ,השור הקדש ומועלין לה ,ויקרא כז' (יד) ְׁואִיש כִי יַקְׁדִ ש אֶּת בֵיתֹו ק ֹדֶּש לַי ֹהוָה וְהֶ ע ֱִריכ ֹו הַ כֹהֵּ ן בֵּ ין טוֹב ּובֵּ ין ָרע כַ אֲ ֶשר ַיע ֲִריְך בו ,מת או נגנב חייב באחריותו ,ועונה וכי שאלתך אֹת ֹו הַ כֹהֵּ ן כֵּן יָקּום :אמר רחמנא הכי מה ביתו מי אלימא ממתניתין ,דאוקימנא דקאמר דמי ,ה"נ ברשותו אף כל ברשותו ,ועונה קאמר הקדישו דקאמר דמי ,ושואל והא מדסיפא דקאמר דמי ,מן משכיר ,בעל הבית הדר בו מעלה שכר להקדש, הסתם רישא דלא קאמר דמי ,דקתני סיפא ,דמי שור ושואל הקדישו משכיר השוכר היכי דייר ביה עולה ,השור חולין ואין מועלין בו ,מת או נגנב אינו במעילה קאי ,ותו ועוד שאלה מעלה שכר להקדש, חייב באחריותו ,אבל חייב באחריות דמיו ,ועונה כיון דמעל ביה נפיק לי' שכר לחולין ,ועונה דאמר באמת רישא וסיפא דקאמר דמי ,אלא רישא דאמר לכשיבא שכרו יקדש ,ועכשיו שואל והא אין אדם יקדיש השור לדמיו ,וסיפא דקאמר לכשיבאו דמיו מקדיש דבר שלא בא לעולם ,ועונה אמר רב יהודה יקדשו ,ושואל ,והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא אמר רב ,הא מני בשיטת ר"מ היא ,דאמר אדם לעולם ,ועונה א"ר יהודה אמר רב ,הא מני ר"מ היא, דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ,איכא מקדיש דבר שלא בא לעולם ,ועוד שינוי גרסה איכא דאמרי בדרך אחרת אמר ליה רב פפא לאביי ,ואמרי דאמרי ,א"ל רב פפא לאביי ,ואמרי לה רב מרי בר חמא לרב חסדא כמאן? כר"מ דאמר אדם מקדיש דבר לה רמי בר חמא לרב חסדא ,שואל כמאן כרבי מאיר שלא בא לעולם ,ועונה אמר ליה ואלא כמאן?: דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם? ועונה אמר משנה ו ש ְׁכנִין אֹותָןַ .חי ָיבֵי קרבן ַחטָאֹות ַו ֲאשָמֹות ,אֵין (ו) ַחי ָיבֵי ע ֲָרכִים ודמים לגזבר ההקדש ,לא שילמו בזמן ְׁ ,מ ַמ ְׁ ש ָלמִים ,המפגרים בהבאת ש ְׁכנִין אֹותָ ן שאין פחד שלא ימהרו להביא קרבנם כדי להתכפרַ .חי ָיבֵי עֹולֹות ּו ְׁ ְׁמ ַמ ְׁ שנֶּ ֱאמַר (ויקרא א) ,ל ְִׁרצֹונֹו, שי ִתְׁ ַרצֶּהֶּ , שאֵין מִתְׁ ַכפֵר לֹו לאדם הקרבן עַד ֶּ ש ְׁכנִין אֹותָ ן ,וזאת ַאף עַל פִי ֶּ הקרבן ְׁמ ַמ ְׁ מכל מקום כֹופִין אֹותֹו עַד שֶּי ֹאמַר רֹוצֶּה ָאנִיְׁ .וכֵן אַתָ ה אֹומֵר ְׁבגִטֵי נָשִים אם בית דין חייבו אותו לתת גט לאשתו , כֹופִין אֹותֹו עַד שֶּי ֹאמַר רֹוצֶּה ָאנִי: סברי לה וסברי לה כר"ש ,סברי לה כר' מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ,וסברי לה כר"ש דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים ,כוליה אורחיה רגילים בני אדם לאיתנדובי ,אבל פלגיה לאו אורחיה לאיתנדובי :במשנה ,האומר ערכו של פלוני עלי ומת הנודר כו' :ושואל מאי ניהו כבר הוסבר שעמד בדין ושואל היינו הך ,ועונה סיפא איצטריך ליה אמר דמיו של פלוני עליו ומת הנודר יתנו היורשים ,מהו דתימא כיון דלא אמדוהו לא אישתעבוד נכסי ,קא משמע לן כיון דעמד בדין אישתעבודי אישתעבוד נכסי ,ואומדנא גלויי מילתא בעלמא הוא: בבלי ערכין כא' ע' א' גמרא ,אמר רב פפא פעמים שחייבי חטאות ממשכנין אותן ,חייבי עולות אין ממשכנין אותן ,לדוגמה חייבי חטאות ממשכנין אותן ,בחטאת נזיר ,ומסביר דכיון דאמר מר ,נזיר אם גילח על אחד משלשתן שלושת הקרבנות שהוא חייב ,חטאת עולה ושלמים יצא ,ואם נזרק עליו עבורו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים ,יש חשש שמא פשע בה ולא מייתי קרבן חטאת ,ויש מיקרים חייבי עולות אין ממשכנין אותן כגון בעולת יולדת ,ושואל מאי ניהו ועונה דאקדמיה קרא ,ראשון לקרבנותיו ושואל והאמר רבא כל ההקדמה רק למקראה בשבת בספר תורה הקדימה הכתוב ועונה אלא דוגמה אחרת בעולת מצורע ,דתניא ,רבי ישמעאל בנו של רבי יהודה בן ברוקה אומר ,מצורע כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו :במשנה ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה :תנו רבנן ויקרא א' (ג) ִאם ֹעלָה קָ ְרבָ נ ֹו ִמן הַ בָ קָ ר זָכָ ר תָ ִמים י ְַק ִריבֶ ּנּו אֶ ל פֶ תַ ח אֹהֶ ל מוֹעֵּ ד יַק ְִׁריב אֹותֹו לִ ְרצֹנ ֹו לִ ְפנֵּי ְי ֹהוָה :מלמד שכופין אותו ,יכול בעל כרחו ת"ל "לרצונו" הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ,אמר שמואל עולה צריכה דעת שנאמר "לרצונו" ושואל מאי קא משמע לן? תנינא ,אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר "לרצונו" ועונה לא צריכא דפריש ליה חבריה ,מהו דתימא כי בעינן דעת שמביא קרבן מדידיה ,אבל מדחבריה לא ,קא משמע לן זימנין דלא ניחא ליה דליכפר במידי דלא דידיה ,ושואל מיתיבי אמר אדם נדבן חטאתו ואשמו של פלוני עלי אם היה לדעת בהסכמה יצא ,שלא לדעת לא יצא ,אבל .... אם אמר הנדבן עולתו ושלמיו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא ,ועונה אמר לך שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה ,שכבר דאירצי נתן הסכמתו בשעת הפרשה ,ואילו כי קאמינא אנא בשעת הפרשה, ופליגא דעולא ,דאמר עולא לא חילקו בין חטאת לעולה אלא שחטאת צריכה דעת בשעת הפרשה, ועולה אין צריכה דעת בשעת הפרשה אבל בשעת כפרה אידי ואידי שניהם דווקא לדעת יצא שלא לדעת לא יצא ,ושואל מיתיבי ,חטאתו ואשמו עולתו ושלמיו של פלוני עלי אם היה לדעת יצא ואם היה שלא לדעת לא יצא ,ועונה שמואל מוקי לה בשעת הפרשה ,עולא מוקי לה בשעת כפרה ,אמר רב פפא מתנייתא אהדדי לא קשיין הא בשעת כפרה הא בשעת הפרשה ,ואמוראי נמי לא קשיא ,שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה בתרייתא בשעת הפרשה ,עולא מוקי איפכא ,אמוראי ודאי פליגי ,ושואל פשיטא ועונה מהו דתימא מאי בשעת הפרשה דקאמר שמואל ,אף בשעת הפרשה ,ואף על גב דהך קמייתא תיובתיה ,קא משמע לן :במשנה וכן בגיטי נשים כופין וכו' :אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא שניתן בכפיה מודעיה יש לה תוקף של מודעא ,ושואל ,פשיטא? ועונה לא צריכא דעשאוה כפו עליו ואירצי ונכנע מהו דתימא המודעה שלו בטולי בטליה ,קא משמע לן ,וזאת מן המשנה דאם כן ליתני עד שיתן ,מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעיה: הדרן עלך האומר משקלי:
© Copyright 2024