‫ערכין פרק רביעי‬
‫משנה א'‬
‫שנִים והגיל שלפיהם הערך נקבע תלוי ַבּנִדָ ר‪ְ .‬ו ָהע ֲָרכִים‪,‬‬
‫(א) מה שהתורה נתנה הנחה של ֶהשֵּׂג י ָד‪ ,‬זה בַּנֹודֵּׂ ר‪ְ .‬ו ַה ָ‬
‫ש ֶהע ֱִריְך אֶת ֶה ָעשִיר‪ ,‬נֹותֵּׂן‬
‫שווים ַבּנֶע ֱָרְך‪ְ ,‬ו ָהע ֵֶּׂרְך‪ ,‬היא השעה ִבזְמַן ָהע ֵֶּׂרְך‪ .‬ועכשיו מסביר ֶהשֵּׂג י ָד בַּנֹודֵּׂ ר כֵּׂיצַד‪ָ ,‬ענִי ֶ‬
‫ש ֶהע ֱִריְך אֶת ֶה ָענִי‪ ,‬נֹותֵּׂ ן ע ֵֶּׂרְך ָעשִיר‪( :‬ב) ֲאבָל ַבק ְָרבָנֹות אֵּׂינֹו כֵּׂן‪ ,‬ה ֲֵּׂרי שֶָאמַר‪ ,‬אדם עשיר ק ְָרבָנֹו שֶל‬
‫ע ֵֶּׂרְך ָענִי‪ְ .‬ו ָעשִיר ֶ‬
‫ְצֹורע ָענִי‪ֵּׂ ,‬מבִיא ק ְָרבַן ָענִי ואם היה המצורע ָעשִיר‪ֵּׂ ,‬מבִיא ק ְָרבַן של ָעשִיר‪ַ .‬רבִי אֹומֵּׂר‪,‬‬
‫ְצֹורע זֶה ָעלַי‪ ,‬אִם ָהי ָה מ ָ‬
‫מ ָ‬
‫שאֵּׂין ֶה ָעשִיר ַחי ָיב כְלּום‪ֲ .‬אבָל‬
‫ש ֶהע ֱִריְך אֶת ֶה ָעשִיר נֹותֵּׂ ן ע ֵֶּׂרְך ָענִי‪ֶ ,‬‬
‫אֹומֵּׂר ֲאנִי‪ַ ,‬אף ָבע ֲָרכִין כֵּׂן‪ְ ,‬וכִי ִמ ְפנֵּׂי מָה ָענִי ֶ‬
‫שמַע ֶה ָענִי וְָאמַר מַה שֶָאמַר זֶה ָעלַי‪ ,‬נֹותֵּׂ ן העני המפטפט את ע ֵֶּׂרְך ָעשִיר‪.‬‬
‫ֶה ָעשִיר שֶָאמַר ע ְֶרכִי ָעלַי ְו ָ‬
‫בבלי ערכין יז' ע' א'‬
‫וגם דל עליו חס רחמנא אבל אמדירו לא דהכתיב‬
‫גמרא‪ ,‬שואל‪ ,‬השג יד במעריך הוא ולא בנודר‪ ,‬ועונה‬
‫"הוא" ועונה אמר רב אדא בר אהבה "ואין ידו‬
‫משתמש בלשון התורה‪ ,‬כדכתיב ויקרא כז' ' (ח)‬
‫וְ ִאם מָ ְך הּוא מֵ עֶ ְרכֶ ָך וְהֶ ע ֱִמיד ֹו לִ ְפנֵי הַ כֹהֵ ן וְהֶ ע ֱִריְך אֹת ֹו‬
‫משגת" לרבות את הנודר‪ ,‬אבל מדירו עשיר הכי נמי‬
‫הַ כֹהֵ ן עַ ל ִפי ֲאשֶר תַ שִיג י ַד הַ נֹּדֵ ר יַע ֲִריכֶּנּו הַכֹּהֵּׂן‪:‬‬
‫דמייתי בעשירות‪ ,‬ושואל אם כן מאי אבל בקרבנות‬
‫ושואל המשנה אומרת השנים בנידר‪ ,‬ושואל שנים‬
‫אינו כן? ועונה חדא אמצורע עני ומדירו עני‪ ,‬וחדא‬
‫בנערך הוא? ועונה‪ ,‬נכון אלא איידי דאמר השג יד‬
‫למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני‪ ,‬סלקא דעתך אמינא‬
‫בנודר אמר נמי השנים בנידר‪ :‬במשנה‪ ,‬השג יד‬
‫הואיל ואיתרבו איתרבו גם לעני וגם לעשיר קא‬
‫בנודר כיצד עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני‪:‬‬
‫משמע לן‪ ,‬לפי שמצינו בערכין עני שהעריך את‬
‫ושואל‪ ,‬מאי טעמא? ועונה דאמר קרא "אשר תשיג‬
‫העשיר נותן ערך עני יכול אף זה כן ת"ל "אם דל‬
‫יד הנודר" בנודר ביכולתו לתת תלה רחמנא‪ ,‬במשנה‪,‬‬
‫הוא"‪ ,‬ושואל ולרבי‪ ,‬דאמר‪ ,‬אומר אני אף בערכין‬
‫אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר קרבנו של מצורע‬
‫כן‪ ,‬אלמא אמר בתר חיובא דגברא אזלינן והא לא‬
‫זה עלי היה מצורע עני מביא קרבן עני ואף על גב‬
‫צריכא קרא למעוטי‪ ,‬ושואל "הוא" למעוטי מאי?‬
‫דמדירו עשיר‪ ,‬ומסביר ויקרא יד' (כא) ְואִם דַ ל הּוא‬
‫ועונה למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר‪ ,‬ומסביר‬
‫ר‬
‫וְ אֵ ין יָד ֹו מַ ֶשגֶת וְ לָקַ ח כֶבֶ ׂש אֶ חָ ד אָ ָשם לִ ְתנּופָ ה לְ כַ פֵ‬
‫סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי בתר חיובא‬
‫עָ לָיו וְ עִ ָשרוֹן ֹסלֶת אֶ חָ ד בָ לּול בַ ֶשמֶ ן לְ ִמנְחָ ה וְ ֹלג ָשמֶ ן‪:‬‬
‫דגברא אזלינן‪ ,‬קא משמע לן‪:‬‬
‫ושואל ולא דל הוא? ועונה‪ ,‬אמר רבי יצחק כשהיה‬
‫מדירו עני‪ ,‬ושואל ודלמא עליה דידיה גם מצורע‬
‫המשך משנה ב' משנה ג'‬
‫ָהי ָה ָענִי ְו ֶה ֱעשִיר אֹו ָעשִיר ְו ֶה ֱענִי‪ ,‬נֹותֵּׂ ן ע ֵֶּׂרְך ָעשִיר‪ַ .‬רבִי י ְהּודָ ה אֹומֵּׂר‪ֲ ,‬אפִּלּו ָענִי ְו ֶה ֱעשִיר ְו ָחזַר ְו ֶה ֱענִי‪ ,‬נֹותֵּׂ ן ע ֵֶּׂרְך ָעשִיר‬
‫(ג) ֲאבָל ַבק ְָרבָנֹות מצורע אֵּׂינֹו כֵּׂן‪ֲ ,‬אפִּלּו ָאבִיו מֵּׂת ְו ִהּנִי ַח לֹו ִרבֹוא‪ְ ,‬ספִינָתֹו מושכרת ַבי ָם מהם תהיה לו פרנסה ּובָאּו‬
‫ב ְִרבֹואֹות ויהיה לו מהם שכר הרבה אֵּׂין ַל ֶהקְדֵּׂ ש ָבהֶן כְלּום ונחשב עדיין למצורע עני‪:‬‬
‫בבלי ערכין יז' ע' ב'‬
‫אומר הכל הולך אחר קרבן אשם‪ ,‬ותניא ר' אליעזר בן‬
‫גמרא מסביר עני והעשיר נותן כעשיר שכתוב ויקרא‬
‫כז' ' (ח) וְ ִאם מָ ְך הּוא מֵ עֶ ְרכֶָך וְהֶ ע ֱִמיד ֹו לִ ְפנֵי הַ כֹהֵ ן‬
‫יעקב אומר הכל הולך אחר שני צפרים שמביא‬
‫וְהֶ ע ֱִריְך אֹת ֹו הַ כֹהֵ ן עַ ל ִפי ֲאשֶר תַ שִיג י ַד הַּנ ֹּדֵּׂ ר ַיע ֲִריכֶּנּו‬
‫להזאה‪ ,‬ועונה הא אתמר עלה אמר רב יהודה אמר רב‬
‫הַ כֹהֵ ן אשר תשיג יד הנודר עשיר והעני משלם‬
‫ושלשתן מקרא אחד דרשו שם יד' (לב) זֹאת ּתו ַֹרת‬
‫כעשיר שנאמר "על פי אשר תשיג" ר' יהודה אומר‬
‫אֲ ֶשר ב ֹו נֶגַ ע צָ ָרעַ ת ֲאשֶר ֹלא תַ שִיג י ָדֹו ְב ָטה ֳָרתֹו‪ :‬רבי‬
‫אפי' עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר‪ ,‬ושואל‬
‫שמעון סבר דבר המכפר מאי ניהו חטאת‪ ,‬ור' יהודה‬
‫מאי טעמא דר' יהודה‪ ,‬ועונה אמר קרא "ואם מך הוא‬
‫סבר דבר המכשיר לבא למקדש ומאי ניהו אשם‪ ,‬ר'‬
‫מערכך" עד שיהא במכותו עני מתחלתו ועד סופו‪,‬‬
‫אליעזר בן יעקב סבר הגורם לו טהרה ומאי ניהו‬
‫ושואל אלא מעתה הכתוב במצורע שם יד' (כא) ְואִם‬
‫"ציפרים" שהם השלב הראשון ושואל ואלא "הוא"‬
‫דַ ל הּוא וְ אֵ ין יָד ֹו מַ ֶשגֶת וְ לָקַ ח כֶ בֶ ׂש אֶ חָ ד אָ ָשם‬
‫למה לי? ועונה לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו‪,‬‬
‫לִ ְתנּופָ ה לְ כַ פֵ ר עָ לָיו וְ עִ ָשרוֹן ֹסלֶת אֶ חָ ד בָ לּול בַ ֶשמֶ ן‬
‫ושואל אלא מעתה‪ ,‬שם ה' (א) וְ נֶפֶ ש כִ י תֶ חֱטָ א‬
‫לְ ִמנְחָ ה וְ ֹלג ָשמֶ ן‪ :‬הכי נמי עד שיהא בדלותו מתחלתו‬
‫וְ ָש ְמעָ ה קוֹל ָאלָה וְהּוא עֵּׂד א ֹו ָרָאה א ֹו יָדָ ע ִאם לוֹא‬
‫ועד סופו? וכי תימא הכי נמי ושואל והתנן מצורע‬
‫יַגִ יד וְ נ ָָׂשא ֲעוֹנוֹ‪ :‬גם כאן עד שיהא כשר מתחלתו ועד‬
‫שהביא קרבנותיו‪ ,‬עני‪ ,‬והעשיר או עשיר והעני הכל‬
‫סופו‪ ,‬וכי תימא הכי נמי‪ ,‬והא תניא היה יודע לו‬
‫הולך אחר קרבן חטאת‪ ,‬דברי ר' שמעון‪ ,‬רבי יהודה‬
‫בעדות עד שלא נעשה חתנו‪ ,‬ולקח אישה ונעשה‬
‫‪1‬‬
‫יהיה פטור ת"ל "והוא עד" והרי ייחד עידיו‪ :‬במשנה‪,‬‬
‫אבל בקרבנות אינו כן וכו'‪ :‬אביו מת והניח לו ריבוא‬
‫ושואל עשיר הוא? ועונה אמר ר' אבהו אימא מניח‬
‫לו עוד מעט ריבוא‪ ,‬ושואל פשיטא עכשיו אין לו‪,‬‬
‫ועונה כשהיה אביו גוסס‪ ,‬ומסביר‪ ,‬מהו דתימא רוב‬
‫גוססין למיתה‪ ,‬קא משמע לן במשנה ספינתו בים‬
‫ובאה לו בריבואות‪ ,‬ושואל עשיר הוא? ועונה אמר‬
‫רב חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים‬
‫והמטען אינו שלו‪ ,‬ושואל והאיכא שכירות? ועונה‬
‫שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף‪ ,‬ושואל מכל‬
‫מקום יש לו רכוש ותיפוק ליה משום ספינה? ועונה‬
‫הא מני בשיטת ר"א היא‪ ,‬דתנן‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪,‬‬
‫הכהן השם את הערכין אם היה איכר נותן לו צמדו‪,‬‬
‫וחמר נותן לו חמורו וספן את ספינתו‪:‬‬
‫חתנו או היה פקח ונתחרש או היה פתוח עיניים‬
‫ונסתמא או שפוי ונשתטה הרי זה פסול‪ ,‬אבל היה‬
‫יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ואח"כ מתה בתו‬
‫ועכשיו הוא כשר לו לעדות או היה פקח ונתחרש‬
‫וחזר ונתפקח או היה פתוח ונסתמא ואח"כ נתפתח‬
‫או היה שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה‪ ,‬כשר‪ ,‬זה הכלל‬
‫כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר‪ ,‬ועונה שאני התם‬
‫דאמר קרא "או ראה" "אם לא יגיד" בראייה והגדה‬
‫תלא רחמנא מילתא והא איכא‪ ,‬ושואל ואלא והוא‬
‫למה לי? ועונה‪ ,‬לכדתניא אדם זקוק לעדים לתביעתו‬
‫בבית דין‪ ,‬ראה סיאה של בני אדם עומדין ועידיו‬
‫ביניהן‪ ,‬ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי‬
‫עדות שתבואו ותעידוני והם כפרו יכול יהו חייבין‬
‫קרבן ת"ל "והוא עד" והרי לא ייחד עידיו‪ ,‬יכול‬
‫אפילו אמר כל מי שיודע יבוא להעיד לי‪ ,‬ולא בא‬
‫משנה ג'‬
‫ש ֶהע ֱִריְך אֶת ַהזָקֵּׂן‪ ,‬נֹותֵּׂ ן משלם להקדש‬
‫שנִים הגיל הקובע ַבּנִדָ ר כֵּׂיצַד‪ ,‬יֶלֶד אדם צעיר ֶ‬
‫(ד) מסביר מה שאמרנו ָ‬
‫ש ֶהע ֱִריְך‬
‫ש ֶהע ֱִריְך אֶת ַהיֶלֶד את האיש‪ ,‬נֹותֵּׂ ן ע ֵֶּׂרְך יָלֶד איש‪ ,‬ומה שאמרנו ַוע ֲָרכִים ַבּנֶע ֱָרְך כֵּׂיצַד‪ ,‬אִיש ֶ‬
‫ע ֵֶּׂרְך זָקֵּׂן‪ְ .‬וזָקֵּׂן ֶ‬
‫ש ֶהע ֱִריכָה אֶת ָהאִיש‪ ,‬נֹותֶ נֶת ע ֵֶּׂרְך אִיש‪ .‬ומה שנאמר ְו ָהע ֵֶּׂרְך ִבזְמַן ָהע ֵֶּׂרְך כֵּׂיצַד‪,‬‬
‫אֶת ָה ִאישָה‪ ,‬נֹותֵּׂ ן ע ֵֶּׂרְך ִאישָה‪ְ .‬ו ִאישָה ֶ‬
‫ֶהע ֱִריכֹו לילד כשהיה פָחּות ִמבֶן ָחמֵּׂש ובינתיים ְונַ ֲעשָה יֹותֵּׂ ר עַל בֶן ָחמֵּׂש‪ ,‬או היה פָחּות ִמבֶן ֶעש ְִרים ְונַ ֲעשָה יֹותֵּׂ ר עַל‬
‫שנַת‬
‫בֶן ֶעש ְִרים‪ ,‬נֹותֵּׂ ן ִכזְמַן כשעת ָהע ֵֶּׂרְך‪ .‬תינוק יֹום שְלשִים‪ִ ,‬כ ְל ַמטָה ִממֶּנּו‪ .‬ואינו נכנס למסגרת הערכין סוף ְ‬
‫שנָה ָו ַמ ְעלָה אִם זָכָר"‪ ,‬ה ֲֵּׂרי ָאנּו ְלמֵּׂדִ ים‬
‫ששִים ָ‬
‫שּנֶ ֱאמַר (ויקרא כז)‪ְ " ,‬ואִם ִמבֶן ִ‬
‫שנַת ֶעש ְִרים‪ִ ,‬כ ְל ַמטָה ִממֶּנּו‪ֶ ,‬‬
‫ָחמֵּׂש‪ּ ,‬ו ְ‬
‫שנַת ֶעש ְִרים ִכ ְל ַמטָה ִמ ֶמּנָה‪ .‬הֵּׂן‪ ,‬אִם‬
‫שנַת ָחמֵּׂש ּו ְ‬
‫ששִים ִכ ְל ַמטָה ִמ ֶמּנָה‪ַ ,‬אף ְ‬
‫ש נַת ִ‬
‫ששִים‪ .‬מַה ְ‬
‫שנַת ִ‬
‫גזרה שווה בְכוּלָם ִמ ְ‬
‫שנַת ֶעש ְִרים ִכ ְל ַמטָה ִמ ֶמּנָה ְל ָהקֵּׂל ‪,‬‬
‫שנַת ָחמֵּׂש ּו ְ‬
‫ששִים ִכ ְל ַמטָה ִמ ֶמּנָה ְל ַה ְחמִיר שייתן כאדם בוגר נַ ֲעשֶה ְ‬
‫שנַת ִ‬
‫ָעשָה ְ‬
‫שנָה‬
‫ששִים ִכ ְל ַמטָה ִמ ֶמּנָה‪ַ ,‬אף ָ‬
‫שנַת ִ‬
‫ֲמּורה ִב ְ‬
‫שנָה ָהא ָ‬
‫שוָה‪ ,‬מַה ָ‬
‫שנָה" ִלגְז ֵָּׂרה ָ‬
‫שנָה " ָ‬
‫תַ לְמּוד לֹומַר‪ ,‬שם כז'‪ ,‬אצל כולם ָ‬
‫שנַת ֶעש ְִרים ִכ ְל ַמטָה ִמ ֶמּנָה בֵּׂין ְל ָהקֵּׂל בֵּׂין ְל ַה ְחמִיר‪ַ .‬רבִי ֶא ְל ָעזָר אֹומֵּׂר‪ ,‬ממשיך ליתן את הערך‬
‫שנַת ָחמֵּׂש ּו ְ‬
‫ֲמּורה ִב ְ‬
‫ָהא ָ‬
‫שנִים ח ֹּדֶ ש וְיֹום ֶאחָד‪:‬‬
‫שיִהְיּו י ְתֵּׂ רֹות עַל ַה ָ‬
‫הקודם עַד ֶ‬
‫בבלי ערכין יח' ע' א'‬
‫ולא ראשו בכלל‪" ,‬רגליו" ולא רגליו בכלל ת"ל‬
‫גמרא‪ ,‬תנו רבנן היות כי אתה הקשית דמים לערכין‪,‬‬
‫ַארבָ עָ ה עָ ָׂשר יוֹם ַלחֹדֶ ש‬
‫שמות יב' (יח) בָ ִראשֹן בְ ְ‬
‫ויש לו מרגלית נמכר עכשיו לקלים שבמקומו‪ ,‬ולא‬
‫בָ עֶ ֶרב ּתֹאכְ לּו מַ ּצֹת עַד יֹום ָה ֶאחָד ְו ֶעש ְִרים לַחֹודֶש‬
‫מחפשים עשיר המוכן לתת מחיר מופרז בעיר‬
‫ָבע ֶָרב‪ :‬רבי אומר אינו צריך לפסוק "ראשון" וראשון‬
‫אחרת ולידון בכבודו בדבר שהנפש תלויה בו יכול‬
‫בכלל‪" ,‬שביעי" ושביעי בכלל‪ ,‬ודוחה אפי' תימא‬
‫נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה ת"ל ויקרא כז'‬
‫רבי‪ ,‬בפרשת ערכין שקולי משקלי קראי וזקוקים‬
‫(יז) ִאם ִמ ְשנַת הַ יֹבֵ ל י ְַק ִדיש ָׂשדֵ הּו ְכע ְֶרכְָך י ָקּום‪ :‬אינו‬
‫לתמיכה‪ ,‬ושואל מכדי כתיב ויקרא כז' (ו) ְואִם ִמבֶן‬
‫נותן אלא בזמן הערך‪ :‬במשנה שנה שנה לגזירה‬
‫שנִים וְהָ יָה עֶ ְרכְ ָך הַ זָכָ ר ח ֲִמ ָשה‬
‫ח ֹּדֶ ש ְועַד בֶן ָחמֵּׂש ָ‬
‫שוה מופנה‪ ,‬פנוי לגמרי לדרשה דאי לא מופנה‪,‬‬
‫לשת ְשקָ לִ ים כָסֶ ף‪ :‬תו‬
‫ְשקָ לִ ים כָ סֶ ף וְ ַלּנְקֵ בָ ה עֶ ְרכְ ָך ְש ֶ‬
‫איכא למיפרך כדפרכינן ודוחה שנה "שנה" יתירי‬
‫שנִים וְ עַ ד בֶ ן עֶ ְׂש ִרים ָשנָה וְהָ יָה‬
‫(ה) ְואִם ִמבֶן ָחמֵּׂש ָ‬
‫כתיבי‪ ,‬ושואל לימא מתני' דלא כרבי‪ ,‬דאי רבי‪,‬‬
‫ֲׂש ֶרת ְשקָ לִ ים‪:‬‬
‫עֶ ְרכְ ָך הַ זָכָ ר עֶ ְׂש ִרים ְשקָ לִ ים וְ ַלּנְקֵ בָ ה ע ֶ‬
‫האמר עד ועד בכלל? דתניא שמות יב' (טו) ִשבְ עַ ת‬
‫י ִָמים מַ ּצוֹת ּתֹאכֵלּו אַ ְך בַ יוֹם הָ ִראשוֹן ַּת ְשבִ יתּו ְשאֹר‬
‫הילכך אישתקלו להו לכאן ולכאן וצריך גזרה שווה‪,‬‬
‫ִמבָ ּתֵ יכֶם כִ י כָל ֹאכֵל חָ מֵ ץ וְ נִכְ ְרתָ ה הַ ּנֶפֶ ש הַ ִהוא‬
‫וחוזר אמר מר מצורע שלם טהור ראשו ולא ראשו‬
‫ש ִבעִי‪ :‬יכול ראשון‬
‫ִמי ְִׂש ָראֵ ל מִיֹום ה ִָראשֹון עַד יֹום ַה ְ‬
‫בכלל‪ ,‬רגליו ולא רגליו בכלל‪ ,‬ושואל זאת מנלן?‬
‫ולא ראשון בכלל שביעי ולא שביעי בכלל‪ ,‬כענין‬
‫ועונה איבעית אימא שאני סימנים של צרעת דגופו‬
‫שנאמר במצורע ויקרא יג' (יב) וְ ִאם פָ רוֹחַ ִּת ְפ ַרח‬
‫מסימנים של צרעת דראשו‪ ,‬איבעית אימא משום‬
‫ע‬
‫הַ ּצָ ַרעַ ת בָ עוֹר וְכִ ְסתָ ה הַ ּצָ ַרעַ ת אֵ ת כָל ע ֹור הַ ּנֶגַ‬
‫שנאמר ויקרא יג' (יב) וְ ִאם פָ רוֹחַ ִּת ְפ ַרח הַ ּצָ ַרעַ ת‬
‫מֵּׂר ֹּאשֹו ְועַד ַרגְלָיו לְ כָ ל מַ ְראֵ ה עֵ ינֵי הַ כֹהֵ ן‪" :‬ראשו"‬
‫בָ עוֹר וְכִ ְסתָ ה הַ ּצָ ַרעַ ת אֵ ת כָ ל עוֹר הַ ּנֶגַ ע מֵ רֹאש ֹו וְעַ ד‬
‫‪2‬‬
‫שבעבד עברי מניין ? ועונה דכתיב שמות כא' (ב) כִ י‬
‫ש ִבעִת יֵצֵ א‬
‫שנִים יַעֲבֹוד ּו ַב ְ‬
‫ִת ְקנֶה עֶ בֶ ד עִ בְ ִרי שֵּׂש ָ‬
‫לַחָ ְפ ִשי ִחּנָם‪ :‬זימנין דבשביעית נמי יעבוד‪ ,‬ואותם‬
‫המנויים בפרק יוצא דופן ושבבן ושבבת‪ ,‬כולן מעת‬
‫לעת‪ ,‬ושואל למאי הילכתא? ועונה אמר רב גידל‬
‫אמר רב לערכין‪ ,‬רב יוסף אמר לפרקין דיוצא דופן‪,‬‬
‫ושואל א"ל אביי לרב יוסף בכלל מי פלגיתו? ועונה‬
‫א"ל לא‪ ,‬אנא אמרי חדא‪ ,‬והוא אמר חדא‪ ,‬הכי נמי‬
‫מסתברא דאי ס"ד פליגי מ"ד לערכין נמצא לא אמר‬
‫ליוצא דופן‪ ,‬והאמר רב הילכתא בכולה פירקא מעת‬
‫לעת‪ ,‬ושואל ואלא למאן דאמר לערכין מאי טעמא‬
‫לא אמר ליוצא דופן? ועונה דומיא דהנך מה הנך‬
‫דכתיבא מפורשות בתורה אף הנך ערכין דכתיבא‬
‫בתורה‪ ,‬ושואל ואידך? ועונה אי סלקא דעתך‬
‫דכתיבא ‪,‬האי שמוסיף שבבן ושבבת אם מן התורה‬
‫שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה‪ ,‬ועכשיו שואל ומאי‬
‫שנא נקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא שווה שליש‬
‫מערכה כבוגרת ומאי שנא זכר דלא קאי שאינו שווה‬
‫אתילתא שליש מערכו‪ ,‬ועונה אמר חזקיה פתגם‬
‫עממי אמרי אינשי סבא זקן בביתא פאחא מטרד‬
‫בביתא סבתא זקינה בביתא סימא ברכה בביתא‪:‬‬
‫הדרן עלך השג יד‪:‬‬
‫ַרגְ לָיו ְלכָל מ ְַראֵּׂה עֵּׂינֵּׂי הַכֹּהֵּׂן‪ :‬במשנה‪ ,‬ר"א אומר עד‬
‫שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד‪ :‬תניא‪ ,‬ר"א‬
‫אומר נאמר כאן "למעלה" ונאמר להלן במדבר ג'‬
‫(טו) ְפקֹד אֶ ת בְ נֵי לֵוִי לְ בֵ ית אֲ בֹתָ ם לְ ִמ ְש ְפחֹתָ ם כָל ָזכָר‬
‫ִמ ֶבן ח ֹּדֶ ש ָו ַמ ְעלָה ִּת ְפ ְקדֵ ם‪ :‬מה להלן מבן חודש ויום‬
‫אחד אף כאן (מבן) חודש ויום אחד‪ ,‬ושואל ואימא‬
‫כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא‪ ,‬ועונה‬
‫אם כן ג"ש מאי אהני? תנו רבנן‪ ,‬שנה האמורה‬
‫בקדשים‪ ,‬שנה האמורה בבתי ערי חומה‪ ,‬שתי שנים‬
‫שבשדה אחוזה‪ ,‬ושש שנים שבעבד עברי‪ ,‬וכן שבבן‬
‫ושבבת כולן מעת לעת‪ ,‬ועכשיו מפרט ושואל שנה‬
‫האמורה בקדשים מנלן? ועונה אמר רב אחא בר‬
‫וְהזִ יר לַי ֹהוָה אֶ ת יְמֵ י‬
‫יעקב אמר קרא‪ ,‬במדבר ה' (יב) ִ‬
‫שנָתֹו לְ אָ ָשם וְ הַ י ִָמים הָ ִרא ֹ‬
‫שנִים‬
‫ִנזְר ֹו וְהֵ בִ יא ֶכבֶש בֶן ְ‬
‫י ְִפלּו כִ י טָ מֵ א ִנזְרוֹ‪ :‬שנתו שלו ולא של מנין עולם‪,‬‬
‫ושואל שנה האמורה בבתי ערי חומה מניין? ועונה‬
‫וְאיש כִ י י ְִמכֹר בֵ ית מו ַֹשב עִ יר‬
‫דכתיב ויקרא כה' (כט) ִ‬
‫שנַת ִמ ְמכָרֹו י ִָמים ִּת ְהיֶה‬
‫חוֹמָ ה וְהָ יְתָ ה גְ אֻ לָת ֹו עַד ת ֹּם ְ‬
‫גְ אֻ לָתוֹ‪" :‬ממכרו" שלו ולא שנה למנין עולם‪ ,‬ושואל‬
‫שתי שנים שבשדה אחוזה מניין? ועונה דכתיב שם‬
‫(טו) בְ ִמ ְספַ ר ָשנִים ַאחַ ר הַ יוֹבֵ ל ִּת ְקנֶה מֵ אֵ ת ע ֲִמיתֶ ָך‬
‫שנֵּׂי תְ בּואֹות י ִ ְמכָר לְָך‪ :‬ומסביר פעמים שאדם‬
‫ְב ִמ ְספַר ְ‬
‫אוכל שלש תבואות בשתי שנים מיד בכניסת השנה‬
‫הראשונה ובסופה ובסוף השנה השנייה‪ ,‬ושואל‪ ,‬שש‬
‫‪........‬‬
‫‪3‬‬
4