פרק יד
יבמות פרק ארבעה עשר
משנה א' הלכה א' ב'
ׁשנָּשָּא ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,אם ָּרצָּה {להוציא} יֹוציא בגט ( ,ו)אם ָּרצָּה {לקיים}
ׁשנָּשָּא פ{י} ַּקחַּת ,או (ּו)פ{י} ֵק ַּח ֶׁ
(א) ח ֵֵרׁש ֶׁ
ׁשנָּשָּא פ{י} ַּקחַּת ,ונתחָּרׁשָּה,
יי ַּקי ֵ{י}ם .כׁשֵם ׁשֶׁהּוא כֹונֵס מקדש ברמיזָּה ,כְָּך הּוא מֹוציא מגרש ברמיזָּה .פ{י} ֵק ַּח ֶׁ
(אם ָּרצָּה יֹוציא בגט ,ואם) ָּרצָּה י ַּקי ֵ{י}ם .נׁשתַּ ֵט(י)ת{תה לאחר נישואיה }ֹ ,לא יֹוציא .נתח ַָּּרׁש (הּוא) אֹו נׁשתַּ טָּה
הוא{ ,לא}(אֵינֹו מ){י}ֹוציא עֹולָּמית[ .ב] ָאמַּר ַּרבי יֹו ָּחנָּן בֶׁן נּורי{ ,וכי} מפנֵי מָּה הָּאשָּה ׁשֶׁנתחָּרׁשָּה יֹוצֵאת ,והָּאיׁש
ׁשהָּאשָּה יֹוצ ָּא(ה){ת}
{המ}(ׁשֶׁנת)ח ַָּּרׁש אֵינֹו מֹוציא? ָאמרּו לֹו( ,אֵינֹו) {לא} דֹומֶׁה הָּאיׁש הַּמג ֵָּרׁש לאשָּה הַּמתג ֶָּׁרׁשֶׁתֶׁ ,
לרצֹונָּּה בהסכמה וׁשֶֹּׁלא לרצֹונָּּה וגם בלי הסכמתה ,והָּאיׁש אֵינֹו מֹוציא ֶׁאלָּא לרצֹונֹו:
בבלי יבמות קיב' ע' ב'
ירושלמי יבמות עה' ע' ב'
גמרא שואל ,אמר רמי בר חמא ,מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן
גמ' כָּ ְך הּוא מו ִֹציא בִ ְר ִמיזָּה,
נשואין ,ומ"ש דשו ֶׁטה ושו ָּטה דלא תקינו להו רבנן נשואין? דתניא שוטה
כיצד הוא עושה ,רומז והוא
נותן לה גיטה .,כשם שהוא
וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום ,ועונה
רומז לאחרים כך הוא נרמז
חרש וחרשת דקיימא משמרים תקנתא דרבנן ,תקינו להו רבנן נשואין,
אחרים רומזים לו לכל דבר.,
שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן ,מפני דאין אדם דר עם נחש
ושואל מתניתא אפשרית
בכפיפה אחת ,לא תקינו רבנן נשואין ,ושואל ומאי שנא קטן דלא תקינו
בשקידשה בכסף אבל אם
רבנן נשואין ,וחרש תקינו ליה רבנן נשואין? ועונה ,חרש דלא אתי לכלל
קידשה בבעילה איך יגרש?
נשואין אין לו פתרון אחר תקינו רבנן נשואין ,קטן ימתין מעט בסבלנות עד
ומסביר קידושיו הם מעשה,
דאתי לכלל נשואין ,לא תקינו רבנן נשואין ,ושואל והרי יתומה קטנה,
וגירושיו אינו מעשה? ר'
דאתיא לכלל נשואין ותקינו רבנן נשואין על ידי האחים או האם? ועונה
אלעזר שאל לר' יוחנן ,אדם
התם תיקנו חכמים שלא ינהגו [בה] מנהג הפקר ,ושואל ,ומאי שנא קטנה
אחר הבא על אשתו של
דממאנה ,ומ"ש חרשת דלא ממאנה ?.ועונה ,דאם כן אם נאפשר לחרשת
חרש ושל שוטה מה דינו?
למאן בכל עת שתרצה מימנעי אפילו בעלי מומים ולא נסבי לה ,ושואל,
אמר ליה אפי' אשם תלוי
ומאי שנא קטנה נשואה לכהן דאכלה בתרומה ,ומאי שנא חרשת דלא אכלה
ספק קידושי תורה אין בה.,
בתרומה? דתנן ,העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה
ר' יעקב בר אחא אמר בשם
שיוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ואילו
רבי יוחנן ,ר' הילא אמר בשם
חרשת לא אכלה? ועונה ,גזירה שמא יאכיל כהן חרש בחרשת ,ושואל
ר' אלעזר אפילו אשם תלוי
וליכול למי מפריע דומה הדבר קטן אוכל נבלות הוא ,ועונה ,גזירה שמא
קרבן המובא על ספק אין
יאכיל חרש בפקחת ,ושואל וחרש בפקחת שנשוי לה מדרבנן נמי ליכול
בה .ושואל מכיון דאת אמר
בתרומה דרבנן? ועונה גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא,
אפילו אשם תלוי אין בה ובא
ושואל ומאי שנא קטנה דאית לה כתובה ,ומאי שנא חרשת דלית לה
אחר וקידשה נתפשו בה
כתובה? ועונה דאם כן מימנעי ולא נסבי לה מי יתחתן איתה? ועכשיו
קידושין ,גירש השני לפני
מברר ,וקטנה מנלן דאית לה כתובה ,ועונה דתנן הממאנת והשנייה
הנשואים מותרת להינשא
ואיילונית אין להן כתובה אבל יוצאה בגט ,וקטנה יש לה כתובה ,ושואל,
לראשון .הדא היא דתני ר'
וחרשת מנלן דלית לה כתובה? ועונה ,דתניא ,חרש ושוטה שנשאו פקחות
חייה ,אשתו של חרש
אף על פי שנתפקח החרש ,ונשתפה החלים ונעשה שפוי השוטה ,אין להם
שגירשה חרש ,והלכה
עליהם כלום ,רצו לקיימן יש להם כתובה ,ופקח שנשא חרשת או שוטה
ונישאת לחרש ,או לפיקח,
אפילו כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק לתת לה שייכות
קורא אני עליה דברים כד (ד)
בנכסיו ,ומדייק טעמא דרצה ,הא לא רצה אין לה ,ועונה יש לה דאם כן
ֹלא יּוכַּל בַּעלָּּה הָּראׁשֹון ֲאׁשֶׁר
מימנעי ולא נסבי לה ,ושואל ,אי הכי פקחת הנישאת לחרש ,ליתקן לה
ׁשלחָּּה לָּׁשּוב לקַּחתָּ ּה לִ הְ יוֹת
כתובה? דאם לא כן מימנעי ולא מינסבי לו? ועונה ,יותר משהאיש רוצה
ל ֹו לְ ִא ָּשה ַאח ֲֵרי אֲ ֶׁשר
לישא ,אשה רוצה להנשא ,.ומספר ,ההוא חרש דהוה בשבבותיה בשכנות
הֻטַּ מָּ ָאה כִ י תוֹעֵ בָּ ה ִהוא לִ ְפנֵי
דרב מלכיו ,אנסביה איתתא ,וכתב לה בכתובה ארבע מאה זוזי מנכסיה,
ָארץ
ְי ֹהוָּה וְ ֹלא תַּ ח ֲִטיא אֶׁ ת הָּ ֶׁ
אֲ ֶׁשר ְי ֹהוָּה אֱֹלהֶׁ יָך נֹתֵ ן לְ ָך
אמר רבא מאן חכים כרב מלכיו דגברא רבה הוא ,קסבר ,אילו רצה שפחה
לשמשו מי לא זבנינן ליה בכסף מלא ,כ"ש הכא דאיכא תרתי גם אישה
ַּנ ֲחלָּה .:אשתו של פיקח
שגירשה והלכה ונישאת
וגם עוזרת בית אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל ,הבא בשוגג על אשת
לחרש \{או לפיקח\} קורא
חרש אין חייבין עליה אשם תלוי ,ומדייק לימא מסייע ליה ,למדנו חמשה
לא יתרומו ,ואם תרמו אין תרומתן תרומה ,ואלו הן ,חרש שוטה וקטן,
והתורם את שאינו שלו ,ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות
ישראל אין תרומתו תרומה ,ודוחה אין מכאן סיוע לשמואל ,הוא דאמר
כרבי אלעזר ,דתניא ר' יצחק אומר משום רבי אלעזר ,תרומת חרש לא
תצא לחולין מפני שהוא ספק ,ושואל ,אי סבירא כרבי אלעזר אשם תלוי
נמי ליחייב? ועונה בעינן ספק כמו חתיכה משתי חתיכות שהיו לפניו,
ושואל ,ומי בעי רבי אלעזר חתיכה משתי חתיכות? והתניא רבי אלעזר
אומר כוי בעל חי שהוא ספק בהמה ספק חיה חייבין על אכילת חלבו
אשם תלוי? ועונה שמואל סבר כר' אלעזר בחדא ,ופליג עליה בחדא,
ואיכא דאמרי ,אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל ,אשת חרש חייבין עליה
אשם תלוי ,ושואל ,מיתיבי חמשה לא יתרומו ועונה סבר לה כרבי אלעזר,
ושואל ,בעא רב אשי מאי טעמא דר' אלעזר? ועונה מיפשט פשיטא לי'
דחרש דעתא קלישתא הוא ואינו רחב אופקים ומיהו מספקא ליה בדברים
שהוא עוסק אי דעתא צילותא אי לאו דעתא צילותא ,ולעולם חדא דעתא
הוא וזה מצבו הקבוע או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא
צילותא הוא ,והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה ,ומברר
למאי נפקא מינה? ועונה להוציא אשתו בגט ,אי אמרת חדא דעתא הוא
כקדושין כך גירושין ,ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קדושי מצי
מקדש גרושי לא מצי מגרש ,ושואל מאי? ועונה תיקו :במשנה ,נשתטית
וכו' :א"ר יצחק ,דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה,
ומה טעם אמרו חכמים אינה מגורשת ,שלא ינהגו בה מנהג הפקר ,ושואל,
היכי דמי? אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה ,מי נהגי בה
מנהג הפקר? אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה ,ושואל וכזו דבר
תורה שוטה מתגרשת? והא אמר דבי רבי ינאי כתוב שם (א) כִ י יִקַּ ח ִאיש
ִא ָּשה ּובְ עָּ לָּּה וְהָּ יָּה ִאם ֹלא ִת ְמצָּ א חֵ ן בְ עֵ ינָּיו כִ י מָּ צָּ א בָּ ּה עֶׁ ְרוַּת דָּ בָּ ר וְ כָּתַּ ב לָּּה
וְשלְ חָּ ּה ִמבֵ יתו :מי שיש לה יד לגרש עצמה ,יצתה זו
סֵ פֶׁ ר כְ ִריתֻ ת ונָּתַּ ן בי ָּדָּ ּה ִ
שאין לה יד לגרש עצמה ,ותנא דבי רבי ישמעאל "ושלחה מביתו" מי
שמשלחה ואינה חוזרת ,יצתה זו שמשלחה וחוזרת ועונה לא צריכא דיודעת
לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה ,זו דבר תורה שוטה מתגרשת
דהא יודעת לשמור גיטה ,ואמור רבנן ,לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג
הפקר ,אמר אביי דיקא נמי ,דקתני גבי דידה היא נשתטית לא יוציא ,וגבי
דידיה הוא לא יוציא עולמית ,ומסביר מאי שנא הכא דקתני עולמית ומאי
שנא התם דלא קתני עולמית ,אלא שמע מינה הא דאורייתא ,הא דרבנן:
במשנה אמר רבי יוחנן בן נורי וכו' :ושואל איבעיא להו רבי יוחנן בן נורי
איש חרש פשיטא ליה שאינו מוציא ואשה קמיבעיא ליה ,או דלמא אשה
פשיטא ליה שאינה יוצאת ואיש קמיבעיא ליה? ועונה תא שמע מדקאמרו
ליה חכמים שלדעתם אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת ,שכן
שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו,
שמע מינה איש קמיבעיא ליה ,ודוחה אדרבה מדקא"ל אף זו כיוצא בה
שמע מינה אשה קמיבעיא ליה ,ועונה אלא רבי יוחנן בן נורי לדבריהם של
חכמים קאמר להו ,לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה נמי לא
מיגרשא ,אלא לדידכו מאי שנא אשה ומאי שנא איש? אמרו ליה אינו
דומה האיש המגרש מרצונו לאשה המתגרשת בכפייה :
אני עליה "לא יוכל בעלה
הראשון אשר שלחה" אשתו
של חרש שהלך לו בעלה
למדינת הים ובאו ואמרה לה
חברתה מת בעליך והלכה
ונישאת לחרש ,או לפיקח,
ואחר כך בא חזר בעלה ,תצא
מזה ומזה .אשתו של פיקח
שהלך בעלה למדינת הים באו
ואמרו לה מת בעליך ,והלכה
ונישאת לחרש ,ואחר כך בא
הפיקח ממדינת הים .הוינן
סברין מימר יוציא החרש
שקידושיו דרבנן ויקיים
הפיקח .אבל לא כך פני
עוד היא כלול
הדברים
באילין קנסייא .נשתטתה לא
יוציא עולמית .דבית ר' ינאי
אמרי קנס מפני גרירה שלא
תיגרר החרשת למעשים
מעוסים .ר' זעירא ור' אילא
תריהון אמרין אינה יוצאת
עולמית שאינה יכולה לשמור
את גיטה .ושואל מה נפקא
מינה ,ועונה ר' נחמיה בר מר
עוקבן בריה דרבי יוסי אמר,
וביניהם תלתא הבדלים
{אלף} עבר וגירש .מאן
דאמר מפני גרירה גירש הרי
כבר גירש מאן דאמר שאינה
יכולה לשמור את גיטה אסור.
{בית}יש לה בן ואב ואח מאן
דאמר מפני גרירה אסור ,מאן
דאמר שאינה יכולה לשמור
את גיטה יש לה אב שישמור
הוא ,ונחשב ויכולה היא
לשמור את גיטה{ .גימל}
פעמים שוטה פעמים חלומה
שפויה ,מאן דאמר מפני
גרירה אסור ,מאן דאמר
שאינה יכולה לשמור את
גיטה יש לה עיתים ויכולה
היא לשמור את גיטה:
משנה ב ,המשך הלכה ב'
(ב) הֵעיד ַּרבי יֹו ָּחנָּן בֶׁן ג{ו}דגדָּ {א}(ה) עַּל ַּהח ֵֶׁרׁשֶׁת ׁשֶׁהשיאָּּה ָאבי ָּה קידושין מן התורה ,ובגרה ׁ ,שֶׁהיא יֹוצָאה בגֵט
שמקבלת לידה ָ .אמרּו לֹוַ ,אף זֹו הפיקחת שנחרשה כַּיֹוצֵא בָּּה:
ירושלמי יבמות עו' ע' א'
גמ' שואל ,ר' חנניה בעא
קומי רבי הילא ,נראין
הדברים בפיקחת ,שיש בה
דעת ,שהיא אמנם כן
יוצאה בין לדעת בין שלא
לדעת .לא כן וחרשת
שאין בה דעת ,לא תצא
אלא לדעת .ועונה ולא
בכלל עידות של ַּרבִ י יוֹחָּ נָּן
בֶׁ ן ּגו ְדּגְ דָּ א היא .אף זו
כיוצא בה ושואל ומוסיפין
על העדות? ועונה .,ור'
חנניה סבר מימר העדות
נאמרה בפיקחת שהשיאה
אביה ונתחרשה .רבי יוסה
סבר מימר העדות נאמרה
בקטנה שהשיאה אביה
ונתגרשה ,אמר ר' יוחנן
לית כן העדות נאמרה על
ראשה תחילת המשנה ,
אית כן נאמרה על סופה.
ומסביר מה אית כן דומה
על ראשה ,כשהיה חרש
בעל החרשת .או פיקח
פעל הפיקחת .אבל אם
היה חרש בעל הפיקחת
או פיקח בעל חרשת ,הדא
היא דתנינן דבתר דבתר
דבתרה במשנה אחרי
אחר אחריה :
בבלי יבמות קיג' ע' ב'
גמרא ,העיד רבי יוחנן וכו' :אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא למדנו
אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן ,ואמר לה ,כנסי שטר חוב זה ,הרי זו מגורשת,
מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה והסכמתה הכא נמי לא בעינן
דעתה והסכמתה ,ושואל ,פשיטא? ועונה מהו דתימא מדאמר לה כנסי שטר חוב
זה בטולי בטליה לגט קא משמע לן ,אי איתא אם היה רצונו דבטליה לעדים
הוה קאמר להו ,ומדלא אמר לעדים ,לא בטליה ולא מידי ,והאי והסיבה דקאמר
הכי ,מחמת כיסופא שלא לביישה הוא דקאמר להו והסביר את עצמו ,ומספר,
רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה נפלו לו מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים
בשבתא ,אתא לקמיה דרבי פדת מה עושים?אמר ליה זיל דבר טלי וטליא ילד
וילדה קטנים וליטיילו התם ,דאי משכחי להו ,מייתי להו ,אלמא ,קסבר קטן
אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו ,לימא מסייע ליה ,לא יאמר אדם לתינוק
בשבת ,הבא לי מפתח ,הבא לי חותם ,אלא מניחו לתינוק תולש ,מניחו זורק,
אמר אביי אולי באיסורי דרבנן תולש בעציץ שאינו נקוב ,זורק בכרמלית דרבנן:
ושואל תא שמע ,עובד כוכבים שבא לכבות שריפה בשבת אין אומרים לו כבה
ואל תכבה ,מפני שאין שביתתו עליהם ,אבל קטן הבא לכבות ,אומרים לו אל
תכבה ששביתתו עליהם ,ועונה אמר רבי יוחנן בעושה על דעת אביו ושואל,
דכוותיה גבי עובד כוכבים דעושה על דעת ישראל מי שרי? ועונה עובד כוכבים
תמיד אדעתא דנפשיה עביד ,ושואל תא שמע בן חבר פרושי שרגיל לילך אצל
אבי אמו לסבא עם הארץ ,אין חוששין שמא יאכילנו הסבא דברים שאינם
מתוקנים בתרומות ומעשרות מצא האב בידו של הנכד פירות מן הסבא ,אין
זקוק לו ,ועונה אמר רבי יוחנן בדמאי הקילו ,ומדייק אלא טעמא דדמאי הא
ודאי בעא לעשורי? ושואל והאמר רבי יוחנן מפרישים תינוק רק בעושה על
דעת אביו? ועונה ,אלא רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה ,קאי הכא מדחי ,קאי הכא
מדחי ,ושואל תא שמע ,,בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן עם הארץ,
אין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה מצא בידו פירות אין זקוק לו ,ועונה,
בתרומה דרבנן ,ושואל ,תא שמע יונק תינוק והולך ,מעובדת כוכבים ,ומבהמה
טמאה ,ואין חוששין ביונק שקץ ,ולא יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים
ומכולן יונק מהם ,ואפילו בשבת ,ובגדול אסור ,אבא שאול אומר ,נוהגין היינו
שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב ,מכל מקום קתני מיהא ,אין חוששין ביונק
שקץ? ועונה התם משום סכנה ,ושואל ,אי הכי גדול נמי? ועונה ,גדול בעי
אומדנא חוות דעת של מומחה ,ושואל קטן נמי ליבעי אומדנא? ועונה אמר רב
הונא בריה דרב יהושע ,סתם תינוק חזקה מסוכן אצל חלב :אבא שאול אומר
נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב :ומברר ,היכי דמי ,אי דאיכא
סכנה אפילו בשבת נמי מותר ואי דליכא סכנה אפילו ביום טוב אסור? ועונה לא
צריכא דאיכא צערא של הבהמה וקסבר מפרק כלאחר יד הוא ,שבת דאיסור
סקילה ,גזרו רבנן ,יו"ט דאיסור לאו ,לא גזרו ביה רבנן ,ושואל ,תא שמע כתוב
ַארבַּ ע עַּ ד כָּ ל מַּ ְרבֵ ה ַּרגְ ַּליִם לְ כָּל
ויקרא יא' (מב ) כֹל ה ֹולְֵך עַּ ל ּגָּחוֹן וְ כֹל ה ֹולְֵך עַּ ל ְ
ׁשקֶׁץ הֵם :ודרשו לא תאכילום להזהיר
ָארץ ֹלא ת ֹאכלּום כי ֶׁ
הַּ ֶׁש ֶׁרץ הַּ ש ֵֹרץ עַּ ל הָּ ֶׁ
הגדולים על הקטנים ,ומדייק מאי לאו דאמר להו ,לא תאכלו ,ועונה ,לא ,דלא
ליספו להגיש ליה בידים ,ושואל ,תא שמע כתוב שם יז' (יב) עַּ ל כֵן ָאמַּ ְר ִתי לִ בְ נֵי
י ְִש ָּראֵ ל כָּל נֶׁפֶׁׁש מכֶׁם ֹלא ת ֹאכַּל דָּ ם וְהַּ ּגֵר הַּ ּגָּר בְ ת ֹוכֲכֶׁם ֹלא יֹאכַּ ל דָּ ם :להזהיר
הגדולים על הקטנים ,מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו? ועונה ,לא ,דלא ליספו
להו שלא להגיש להם בידיים ,ושואל ,תא שמע שם כא' (א) ַּויֹאמֶׁ ר ְי ֹהוָּה אֶׁ ל
משה אֱמ ֹר אֶׁ ל הַּ ֹכ ֲהנִים בְ נֵי ַא ֲהרֹן וָאמַּרתָּ אֲ לֵהֶׁ ם לְ נֶׁפֶׁ ש ֹלא יִטַּ מָּ א בְ עַּ מָּ יו :להזהיר
ֶׁ
גדולים על הקטנים ,מאי לאו דאמר להו לא תיטמו ? ועונה לא דלא ליטמו להו
בידים וצריכי שלושת האזהרות דאי אשמעינן שקצים משום דאיסורן במשהו
אפילו כפירור קטן אבל דם ,דעד דאיכא רביעית אימא לא ,ואי אשמעינן דם
משום דאיכא באכילתו כרת ,אבל שרצים אימא לא ,ואי אשמעינן הני תרתי,
משום דאיסורן שוה בכל בני ישראל אבל טומאה האסורה לכוהנים במקדש
אימא לא ,ואי אשמעינן טומאה ,זאת משום כוהנים שאני ,משום דריבה בהן
מצות יתרות ,אבל הני אימא לא ,צריכא:,
משנה ג' -ט' ,הלכה ג -ז'
(ג) ׁשנֵי ַאחים חֵרׁשים ,נשּואים לׁשתֵ י ֲאחָּיֹות חֵרׁשֹות( ,אֹו לׁשתֵ י ֲאחָּיֹות פקחֹות) ,אֹו לׁשתֵ י ֲאחָּיֹות ,מהן ַאחַּת ח ֵֶׁרׁשֶׁת
וַאחַּת פ{י} ַּקחַּת ,אֹו ׁשתֵ י ֲאחָּיֹות חֵרׁשֹות נשּואֹות לׁשנֵי ַאחי(ם){ן} פקחים( ,אֹו) לׁשנֵי ַאחין חֵרׁשין (אֹו) לׁשנֵי ַאחין,
מהם ֶׁאחָּד ח ֵֵרׁש ו ֶׁאחָּד פ{י} ֵקחַּ ,ובכולם אם מת אחד האחים ה ֲֵרי אֵלּו פטּור{ין}(ֹות) מן ַּהחֲליצָּה ּומן הַּיבּום .ואם
הָּיּו נָּכריֹות לא אחיות ,יכנ{ֹו}סּו( ,ו)אם ָּרצּו להֹוציא יֹוציאּו( :ד) [ג] ׁשנֵי ַאחי{ן}(ם)ֶׁ ,אחָּד ח ֵֵרׁש ו ֶׁאחָּד פ{י} ֵקחַּ,
נשּואי(ם){ן} לׁשתֵ י ֲאחָּיֹות פ{י}קחֹות ,מֵת ח ֵֵרׁשַּ ,בעַּל הַּפק{י}חַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל ( ַּה)פ{י} ַּקחַּת ,תֵ צֵא
היבמה משּום אֲחֹות אשָּה .מֵת פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל ַּה{י}פ ַּקחַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה ח ֵֵרׁש ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,מֹוציא {את}אׁשתֹו
ֲסּורה לעֹולָּם לא לו ולא לשוק [.ד] ׁשנֵי ַאחים פ{י}קחים נשּואים לׁשתֵ י ֲאחָּיֹותַ ,אחַּת
החרשת בגֵט ,ו ֵאׁשֶׁת ָאחיו א ָּ
ח ֵֶׁרׁשֶׁת וַאחַּת פ{י} ַּקחַּת ,מֵת פ ֵק ַּח ַּבעַּל ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ ֵק ַּח ַּבעַּל פ ַּקחַּת ,תֵ צֵא היבמה לשוק משּום אֲ חֹות אשָּה.
מֵת פ ֵק ַּח ַּבעַּל פ ַּקחַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ ֵק ַּח ַּבעַּל ַּהח ֵֶׁרׁשֶׁת ,מֹוציא אֶׁת אשתֹו בגֵט משום זיקת אחותה ,ואֶׁת אֵ ׁשֶׁת ָאחיו
משחרר מן העגינות ַּבחֲליצָּה[.ה] ׁשנֵי ַאחיםֶׁ ,אחָּד ח ֵֵרׁש ו ֶׁאחָּד פ{י} ֵקחַּ ,נשּואי(ם){ן} לׁשתֵי ֲאחָּיֹותַ ,אחַּת ח ֵֶׁרׁשֶׁת
וַאחַּת פ{י} ַּקחַּת ,מֵת ח ֵֵרׁש ַּבעַּל ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,תֵ צֵא היבמה משּום אֲחֹות אשָּה ופטורה
אף מן החליצה .מֵת פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה ח ֵֵרׁש ַּבעַּל ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,מֹוציא {את} אׁשתֹו בגֵט ,ו ֵאׁשֶׁת ָאחיו
ֲסּורה לו ולאחרים לעֹולָּם[ .ו]ׁשנֵי ַאחי(ם){ן}ֶׁ ,אחָּד ח ֵֵרׁש ו ֶׁאחָּד פ{י} ֵקחַּ ,נשּואי(ם){ן} לשתֵ י נָּכריֹות פקחֹות ,מֵת
א ָּ
ח ֵֵרׁש ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,אֹו חֹולֵץ אֹו מי ַּ{י}בֵם .מֵת פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,מַּה
י ַּ ֲעשֶׁה ח ֵֵרׁש ַּבעַּל פ ַּקחַּת ,כֹונֵס את היבמה החרשת ,ואֵינֹו מֹוציא אותה לעֹולָּם[ .ז] ׁשנֵי ַאחים פקחי(ם){ן}
שה פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת,
ׁשת ,מַּה י ַּ ֲע ֶׁ
נשּואי(ם){ן} לׁשתֵ י נָּכריֹותַ ,אחַּת פ ַּקחַּת וַאחַּת ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,מֵת פ ֵק ַּח ַּבעַּל ח ֵֶׁר ֶׁ
כֹונֵס ואינה רשאי לחלוץ .ואם ָּרצָּה להֹוציא ,יֹוציא .מֵת פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל הַּפ{י} ַּקחַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל ח ֵֶׁרׁשֶׁת,
אֹו חֹולֵץ אֹו מיַּבֵםׁ .שנֵי ַאחי{ם){ן]ֶׁ ,אחָּד ח ֵֵרׁש ו ֶׁאחָּד פ{י} ֵקחַּ ,נשּואי(ם){ן} לׁשתֵ י נָּכריֹותַ ,אחַּת ח ֵֶׁרׁשֶׁת וַאחַּת
פ{י} ַּקחַּת ,מֵת ח ֵֵרׁש ַּבעַּל ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה פ{י} ֵק ַּח ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,כֹונֵס .ואם ָּרצָּה להֹוציא ,יֹוציא .מֵת פ{י} ֵק ַּח
ַּבעַּל פ{י} ַּקחַּת ,מַּה י ַּ ֲעשֶׁה ח ֵֵרׁש ַּבעַּל ח ֵֶׁרׁשֶׁת ,כֹונֵס ,ואֵינֹו מֹוציא לעֹולָּם:
בבלי יבמות קיד' ע' ב'
ירושלמי יבמות עו' ע' ב'
גמרא ,ממשיך לברר דין קטן אוכל נבילות תא שמע
גמ' שואל ,חרש בעל חרשת צרתה מהו .ועונה
שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות
נישמעינה מן ה דא בתו חרשת נשואה לאחיו חרש
פקחות מת ,חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת,
צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום שואל ,שני
תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה
אחים פיקחים צרתה מהו .ועונה נישמעינה מן
חרש בעל פקחת ,מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו
הדא ,בתו חרשת נשואה לאחיו פיקח צרתה
אסורה לעולם ושואל ,אמאי מוציא את אשתו בגט
חולצת ולא מתייבמת :ושואל אחד חרש ואחד
תיתיב גביה דומה כמו קטן אוכל נבלות הוא ? ועונה
פיקח צרתה מהו .ועונה נישמעינה מן הדא בתו
משום איסורא דידה שהיא פיקחת ,ושואל תא שמע שני
חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן
אחין פקחין נשואין שתי אחיות ,אחת פקחת ואחת
החליצה ומן הייבום ושואל פקחת שנפלה לפני
חרשת ,מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת,
חרש מהו שתאכל בתרומה .ועונה נישמעינה מן
תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה
הדא ,בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה
פקח בעל חרשת ,מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו
אוכלת בתרומה ,מת ונפלה לפני היבם .אם היה
בחליצה ,ושואל ואמאי מוציא את אשתו בגט תיתיב
פיקח אוכלת ,ואם גם הוא חרש אינה אוכלת:
גביה כמו קטן אוכל נבלות הוא? ועונה משום איסורא
ושואל ,חרשת שנפלה מפיקח מהו שתמשיך
דידיה שהוא פיקח ושפוי ,אמר רבא ,תא שמע ,שני
שתאכל בתרומה? ועונה .נישמעינה מן הדא ,בת
אחין אחד חרש ואחד פקח ,נשואין לשתי אחיות אחת
ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח ,לא הספיק
פקחת ואחת חרשת ,מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח
לכונסה לחופה של נישואין ,עד שנתחרש הוא או
עד שנתחרשה היא ,אינה אוכלת בתרומה .מת
ונפלה לפני היבם ואפילו חרש אוכלת .בזה ייפה
כח היבם מכח הבעל ,שהיבם חרש ומאכיל והבעל
חרש ואינו מאכיל:
בעל פקחת ,תצא משום אחות אשתו ,מת פקח בעל
פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת ,מוציא את אשתו בגט
ואשת אחיו אסורה לעולם ,ושואל והא הכא דלאו
איסורא דידה איכא ,ולאו איסורא דידיה איכא וקתני
מוציא את אשתו בגט? ועונה אמר רב שמעיה ,גזירה
משום התרת יבמה לשוק:
הדרן עלך חרש:
© Copyright 2024