פרק א

‫מעילה פרק ראשון‬
‫משנה א'‬
‫ש ָחטָן‬
‫ש ָחטָן בַּדָ רֹום שלא כהלכתן ‪ ,‬אם נהנו שווה פרוטה מהם מֹו ֲעלִׁין ָבהֶׁן‪ְ .‬‬
‫ש ְ‬
‫(א) קרבנות של קָדְ שֵׁי קָדָ שִׁים ֶׁ‬
‫ש ָחטָן בַּּיֹום ְוז ַָּרק דמם על המזבח ַּב ַּליְלָה‪ ,‬או שחט אותם‬
‫בַּדָ רֹום ְו ִׁקבֵׁל דָ מָן ַּבצָפֹון‪ ,‬או ַּבצָפֹון ְו ִׁקבֵׁל דָ מָן בַּדָ רֹום‪ ,‬או ְ‬
‫ש ָחטָן במחשבת לאכול אותם חּוץ ִׁלזְ ַּמנָן או וְחּוץ ִׁלמְקֹומָן‪ ,‬מֹו ֲעלִׁין ָבהֶׁן‪ְ .‬כלָל ָאמַּר ַּרבִׁי‬
‫ש ְ‬
‫ַּב ַּליְלָה ְוז ַָּרק דמם בַּּיֹום‪ ,‬אֹו ֶׁ‬
‫שעַּת הֶׁתֵׁ ר לַּכ ֹּ ֲהנִׁים‪,‬‬
‫שעַּת הֶׁתֵׁ ר לאכילה לַּכ ֹּ ֲהנִׁים לפני שנפסלו‪ ,‬אֵׁין מֹו ֲעלִׁין בָּה‪ְ .‬ושֶֹּׁלא ָהי ָה לָּה ְ‬
‫ש ָהי ָה לָּה ְ‬
‫שעַּ‪ ,‬כ ֹּל ֶׁ‬
‫י ְהֹו ֻׁ‬
‫שּיָצְָאה מחוץ לעזרה‪.‬‬
‫שנִׁ ְטמְָאה‪ְ ,‬ו ֶׁ‬
‫ש ָלנָה לילה‪ְ ,‬ו ֶׁ‬
‫שעַּת הֶׁתֵׁ ר לַּכ ֹּ ֲהנִׁים‪ֶׁ ,‬‬
‫ש ָהי ָה לָּה ְ‬
‫מֹו ֲעלִׁין בָּה‪ .‬ומסביר דוגמה אֵׁיזֹו הִׁיא ֶׁ‬
‫ש ֲחטָה במחשבת לאכול חּוץ ִׁלזְ ַּמנָּה‪ ,‬או במחשבת להוציאה חּוץ‬
‫שנִׁ ְ‬
‫שעַּת הֶׁתֵׁ ר לַּכ ֹּ ֲהנִׁים‪ֶׁ ,‬‬
‫אֵׁיזֹו הִׁיא שֶֹּׁלא ָהי ָה לָּה ְ‬
‫ש ִׁקבְלּו פְסּולִׁין בטומאה ְוז ְָרקּו אֶׁת דָ מָּה‪:‬‬
‫ִׁלמְקֹומָּה‪ְ ,‬ו ֶׁ‬
‫בבלי מעילה ב' ע' א'‬
‫גמרא קתני קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן‬
‫בדרום מועלין בהן ושואל בשלמא לרב יוסף ניחא‬
‫ושואל פשיטא‪ ,‬משום דשחיטתן בדרום אפיקינון מידי‬
‫אלא לרבה קשיא? ועונה מאי מועלין בהן מדרבנן‪,‬‬
‫מעילה? ועונה איצטריך‪ ,‬ומסביר סלקא דעתך אמינא‪,‬‬
‫ושואל מאי הפרש איכא בין מעילה דאורייתא‬
‫הואיל ואמר עולא אמר רבי יוחנן‪ ,‬קדשים שמתו יצאו‬
‫לרבנן‪ ,‬ועונה דאורייתא משלמין חומש‪ ,‬דרבנן לא‪,‬‬
‫מידי מעילה דבר תורה‪ ,‬הכי נמי קדשי קדשים לגבי‬
‫ושואל ומי איכא דבר כזה מעילה מדרבנן? ועונה‬
‫דרום כמה דחנקינון פסולים ומתים דמי‪ ,‬קא משמע‬
‫אין יש ויש‪ ,‬דאמר עולא אמר רבי יוחנן‪ ,‬קדשים‬
‫לן‪ ,‬ומסביר מה ההבדל קדשים שמתו לא חזו כלל‪,‬‬
‫שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה‪ ,‬ומדייק אלמא‬
‫אבל שחיטת דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים‬
‫מדאורייתא לא אית להון מעילה בדרבנן אית בהון‪,‬‬
‫אבל ראוי הוא לשחיטה לקדשים קלים‪ ,‬ושואל‪ ,‬למה‬
‫הכי נמי במשנה מדרבנן‪ ,‬ושואל‪ ,‬לימא כבר פעם‬
‫לי למיתני כל הני דוגמאות? ועונה צריכי‪ ,‬אי תנא‬
‫אחת תנינא להא דעולא אמר רבי יוחנן? ועונה אף‬
‫שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון‪ ,‬הכא דאית בהו‬
‫על גב דתנינא איצטריך דעולא‪ ,‬ומסביר סלקא דעתך‬
‫מעילה‪ ,‬משום דקבלה בצפון הוא‪ ,‬אבל שחטן בצפון‬
‫אמינא הכא המנויים במשנה לא בדילין מתרחקים‬
‫וקיבל דמן בדרום הואיל וקיבל בדרום הוא היה‬
‫מנהון‪ ,‬אבל קדשים שמתו הואיל ובדילין מנהון אימא‬
‫מקום לחשוב נפיק מידי מעילה‪ ,‬ואי תנא האי ה"א‬
‫אפילו מעילה מדרבנן לא אין‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬ושואל‬
‫יממא זמן הקרבה הוא‪ ,‬אבל שחטה בלילה וזרק ביום‪,‬‬
‫מתו נמי תנינא הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל‬
‫שהרי ידוע לילה לאו זמן הקרבה והאי דשחט בלילה‬
‫עד שיפגום ויחסיר משהו שווה פרוטה וכשהיא מתה‬
‫[אימא] היה מקום לחשוב דנפיק מידי מעילה‪ ,‬ואי‬
‫כיון דנהנה כל שהוא מעל‪ ,‬ועונה סלקא דעתך‬
‫תנא שחטה בלילה‪ ,‬הייתי אומר הואיל וקבל דמה‬
‫אמינא‪ ,‬חטאת הואיל ולכפרה קא אתיא‪ ,‬לא בדילין‬
‫ביום אית בה מעילה‪ ,‬אבל שחטן ביום וזרק דמן‬
‫מינה ויש לחייב אבל קדשים הואיל ולאו לכפרה‬
‫בלילה‪ ,‬הואיל ולאו זמן הקרבה הוא‪ ,‬כמאן דחנקינון‬
‫קאתי בדילי מנהון ולית בהו מעילה‪ ,‬קא משמע לן‪,‬‬
‫לא שחוט דמי היה מקום לחשוב ולא אית בהו‬
‫ושואל וחטאת שמתה מי אית בה מעילה? והתנן‬
‫מעילה‪ ,‬קמשמע לן‪ ,‬ושואל חוץ לזמנו וחוץ למקומו‬
‫חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין‬
‫למה מועל למאי חזו מה תוקף להם? ועונה הואיל‬
‫ולא מועלין‪ ,‬ועונה אמרי‪ ,‬חטאות המתות בחייהן‬
‫ומרצין נותנים תוקף לפיגולין ושואל איבעיא להו‬
‫בדילין מנהון לאפוקי היכא דמחיים דלא בדילין‬
‫אי עלו למזבח שלא כדין מהו שירדו או אם כבר עלו‬
‫מיניה‪ ,‬ושואל איתיביה רב יוסף לרבה חדא מגו חדא‪,‬‬
‫שיישארו על המזבח‪ ,‬ועונה‪ ,‬מחלוקת רבה אמר אם‬
‫וחדא מגו חדא‪ ,‬מן הנשמע משני משניות בשרשור‪,‬‬
‫עלו ירדו‪ ,‬רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו‪ ,‬ומסביר‬
‫שינה מקום מליקה של חטאת ועולת עוף מלמעלה‬
‫אליבא דר' יהודה לא תיבעי לך דכולא עלמא לא‬
‫למטה‪ ,‬או מלמטה למעלה וכולן אין מטמאים בגדים‬
‫פליגי דאם עלו ירדו‪ ,‬כי פליגי אליבא דרבי שמעון‪,‬‬
‫אבית הבליעה‪ ,‬ומועלין בהן חוץ מחטאת העוף שעשה‬
‫רב יוסף סובר כרבי שמעון‪ ,‬רבה אמר לך‪ ,‬עד כאן‬
‫למטה כמעשה חטאת העוף לשם חטאת‪ ,‬וקתני‬
‫לא קאמר ר"ש אלא בחטאת ועולה העוף בניתנין‬
‫עילויה במשנה השנייה כל שהיה פסולו בקדש אינו‬
‫למטה מן חוט הסיקרא שנתנן למעלה‪ ,‬או בניתנין‬
‫מטמא בגדים אבית הבליעה וכל שלא היה פסולו‬
‫למעלה שנתנן למטה‪ ,‬ולעולם דשחטן וקבל דמן‬
‫בקדש מטמא בגדים אבית הבליעה וקתני במשנה‬
‫בצפון‪ ,‬אבל הכא כיון דשחטן בדרום כמאן דחנקינון‬
‫השלישית כל שהיה פסולו בקדש אם עלו לא ירדו‪,‬‬
‫דמי‪ ,‬ושואל תנן במשנה שלנו קדשי קדשים ששחטן‬
‫ושואל תיובתא דרבה‪ ,‬ועונה נכון תיובתא‪ ,‬ומוסיף‬
‫‪1‬‬
‫והא דפליגי בה רבה ורב יוסף פשיטא ליה לר'‬
‫אלעזר‪ ,‬דאמר רבי אלעזר עולת נדבה שהקדישה‬
‫להקריב אותה על במת יחיד בזמן היתר הבמות‬
‫שהכניסה לפנים לעזרה קלטוה מחיצות לכל דבר‬
‫ויש לה דינים של קדשים‪ ,‬ושואל בעי ר"א [עולת‬
‫במת יחיד שהכניסה שנפסלה] עלו למזבח מהו‬
‫שירדו? ומדייק מדקמיבעיא ליה לחדא המיוחדת‬
‫הזאת מכלל דאידך פשיטא ליה‪ ,‬ואין אנו יודעים אי‬
‫כרבה אי כדרב יוסף‪ ,‬ודוחה‪ ,‬אין זה סימן ודיוק נכון‪,‬‬
‫אלא חדא מגו חדא קמיבעיא ליה‪ ,‬עד כאן לא קאמר‬
‫רבה התם אם עלו ירדו מחיצה כתיקנה פסלה שלא‬
‫כתיקנה לא פסלה‪ ,‬או דילמא אפילו לרב יוסף דאמר‬
‫אם עלתה לא תרד מחיצה כתיקנה קלטה שלא‬
‫כתיקנה לא קלטה‪ ,‬ועונה תיקו‪ ,‬אמר רב גידל אמר‬
‫רב זריקת פיגול עשתה רושם ‪ ,‬היא אינו מוציא מידי‬
‫מעילה בקדשי קדשים‪ ,‬ואינו מביא לידי מעילה‬
‫בקדשים קלים שעד השחיטה היו ממון בעלים‪ ,‬יתיב‬
‫אביי וקאמר לה להא שמעתא ושואל איתיביה רב‬
‫פפא לאביי‪ ,‬השוחט את התודה לפנים בעזרה ולחמה‬
‫וארבעים לחמי התודה נמצאים חוץ לחומה‪ ,‬לא קדש‬
‫את הלחם‪ ,‬מקרה אחר שחטה לקרבן התודה עד שלא‬
‫קרמו והשחימו פניה של הלחמים בתנור ואפילו‬
‫קרמו כולן חוץ מאחת מהן‪ ,‬לא קדש הלחם‪ ,‬שחטה‬
‫במחשבת חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם‪,‬‬
‫ושואל אלמא פיגול כן מייתי לה לידי מעילה?‬
‫אישתיק‪ ,‬כי אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה רב‬
‫גידל התכוון בזריקה‪ ,‬ושואל אמר ליה רב אשי לרבא‪,‬‬
‫והא אמר עולא‪ ,‬קומץ של סולת מנחה פיגול שהעלו‬
‫לגבי מזבח פקע פיגולו ממנו‪ ,‬ומדייק וקמיצה היינו‬
‫עבודה מקבילה אל שחיטה ועונה אמר ליה איסורא‬
‫דמייתי בסוף התהליך לידי פיגול ושואל והא קתני‬
‫אם אחרים מביא לידי פיגול הוא עצמו לא כל שכן?‬
‫ועונה הא נמי איסורא דמייתי לידי פיגול‪ ,‬ושואל‬
‫אמר ליה רבינא לרב אשי‪ ,‬והאמר אילפא מחלוקת‬
‫בשתי עבודות כגון דאמר הריני שוחט סימן ראשון‬
‫חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו‪ ,‬אבל בעבודה אחת‬
‫דכולי עלמא עירובי מחשבות הואי‪ ,‬הכי נמי לכי זריק‬
‫תיגלי מילתא אי בעבודה אחת אי בשתי עבודות‪,‬‬
‫ושואל אי הכי גבי תודה נמי עד דזריק מאי קדש?‬
‫ועונה‪ ,‬קדש ליפסל דבעי שריפה‪ ,‬ושואל לימא‬
‫מסייע ליה לרב גידל‪ ,‬הפיגול לעולם מועלין בו‪,‬‬
‫ומדייק לאו אף על גב דאיזריק דם ומסייע ליה‪,‬‬
‫ועונה‪ ,‬לא‪ ,‬דלא זרק הדם‪ ,‬ושואל אי דלא זרק הדם‬
‫מאי למימרא‪ ?,‬ועונה אלא לעולם דזריק וכי תניא‬
‫ההיא מועלים בו בעולה‪ ,‬ושואל‪ ,‬אי בעולה פשיטא‬
‫של דגבוה היא כולה‪ ,‬ועוד דקתני סיפא‪ ,‬לן בלילה‬
‫דמה‪ ,‬אף על פי שחזר וזרקו מועלין בו‪ ,‬ושואל אי‬
‫אמרת בשלמא בחטאת שפיר‪ ,‬אלא אי אמרת בעולה‬
‫האם צריכא למימר? ושואל סיפא ודאי מסייע ליה‪,‬‬
‫רישא מאי? הואיל ומסייע ליה סיפא‪ ,‬מסייע ליה נמי‬
‫רישא‪ ,‬ושואל או מי אומר סיפא (לאו) ודאי מסייע‬
‫ליה יש להבדיל‪ ,‬ומסביר‪ ,‬מאי שנא הלנה דקעביד‬
‫בידים יש בזה מעשה של ממש לא מהני זריקה‬
‫לאפוקי מידי מעילה אבל מחשבה לא קא עביד‬
‫בידים מהני ליה זריקה לאפוקי מידי מעילה‪ ,‬ושואל‬
‫לימא הא מסייע ליה לרב גידל ‪ ,‬הפיגול בקדשי‬
‫קדשים מועלין בו‪ ,‬ומדייק לאו אף על גב דזרק‬
‫ומסייע ליה‪ ,‬ודוחה לא דלא זרק‪ ,‬ושואל אבל זרק‬
‫מאי? הכי נמי דאין מועלין בו‪ ,‬ושואל אמאי קתני‬
‫סיפא בקדשים קלים אין מועלין בו ליפלוג ברישא בו‬
‫עצמו וליתני‪ ,‬לפני זריקה מועלין בו‪ ,‬לאחר זריקה‬
‫אין מועלין בו‪ ,‬ושואל ההוא ודאי מסייע ליה לרב‬
‫גידל לימא‪ ,‬הואיל ומסייע ליה סיפא מסייע ליה נמי‬
‫רישא‪ ,‬ועונה קדשים קלים פסיקא ליה שמועלים‬
‫בהם הכא קדשי קדשים לא פסיקא ליה‪ :‬במשנה‬
‫כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לה שעת היתר‬
‫לכהנים אין מועלין בה‪ ,‬וכל שלא היתה לה שעת‬
‫היתר לכהנים מועלין בה ‪ ,‬איזוהי שהיתה לה שעת‬
‫היתר לכהנים‪ ,‬שלנה‪ ,‬ושנטמאת‪ ,‬ושיצאת לחוץ‪,‬‬
‫ואיזוהי שלא היתה לה שעת היתר לכהנים‪ ,‬שנשחטה‬
‫במחשבה לאכול אותה חוץ לזמנה או וחוץ למקומה‪,‬‬
‫ושקבלו פסולין וזרקו את דמה‪ :‬ומספר‪ ,‬אמר ליה בר‬
‫קפרא לבר פדת‪ ,‬בן אחותי הדברים הנדונים צריכים‬
‫ליבון ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש‪,‬‬
‫האם היתר שחיטה שנינו? או היתר זריקה שנינו?‬
‫או היתר אכילה שנינו? ואני אענה לך חזקיה אמר‬
‫היתר שחיטה שנינו‪ ,‬רבי יוחנן אמר היתר אכילה‬
‫שנינו‪ ,‬ושואל‪ ,‬א"ר זירא לא דייקא מתני' דלא‬
‫כחזקיה‪ ,‬ודלא כרבי יוחנן‪ ,‬תנן‪ ,‬שלנה עבר עליה‬
‫לילה ושנטמאת ושיצאת‪ ,‬ומדייק לאו דלן דם לאחר‬
‫קבלה בכלי שרת וקתני אין מועלין בו‪ ,‬ושמע מינה‬
‫היתר זריקה שנינו‪ ,‬ודוחה לא דלן בשר‪ ,‬ושואל אבל‬
‫דם איזדריק משום הכי קתני אין מועלין בו‪ ,‬ושואל‬
‫תנן‪ ,‬ואיזו היא שלא היתה לה שעת הכושר לכהנים‪,‬‬
‫שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין‬
‫וזרקו את דמה‪ ,‬ומברר הכי דמי אילימא דזרקוהו‬
‫פסולין וקבלוהו פסולין ושואל למה לי עד דאיכא‬
‫תרתי מספיק אחד מהם אלא לאו דקבלוהו פסולין‬
‫וזרקוהו כשרים‪ ,‬וקתני מועלין בו‪ ,‬שמע מינה היתר‬
‫זריקה שנינו‪ ,‬ושואל מתקיף לה רב יוסף‪ ,‬ואי ס"ד‬
‫‪2‬‬
‫בו ויש נותר שאין מועלין בו‪ ,‬ומסביר כיצד‪ ,‬לן לילה‬
‫לפני זריקה מועלין‪ ,‬לאחר זריקה אין מועלין‪ ,‬ומדייק‬
‫קתני מיהת מועלין בו‪ ,‬ודוחה לאו דהוה שהות‬
‫למיזרקיה דאי בעי זריק והעומד מוכן לזריקה כזרוק‬
‫הוא‪ ,‬ושמע מינה היתר אכילה שנינו‪ ,‬ודוחה ועונה‬
‫לא דקבליה סמוך לשקיעת החמה דלא היה שהות‬
‫למזרק‪ ,‬ושואל אבל היה שהות מאי? הכי נמי דאין‬
‫מועלין? ושואל אם כך מאי איריא דתני לפני זריקה‪,‬‬
‫ליתני קודם שקיעה ולאחר שקיעה‪ ,‬ועונה הכי נמי‬
‫קתני קודם שיראה לזריקה ולאחר שיראה לזריקה‪,.‬‬
‫ושואל תא שמע‪ ,‬רבי שמעון אומר‪ ,‬יש פיגול‬
‫שמועלין בו‪ ,‬ויש פיגול שאין מועלין בו‪ ,‬ומסביר‬
‫כיצד‪ ,‬לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין‬
‫בו‪ ,‬ומדייק קתני מיהת לפני זריקה מועלין בו לאו מן‬
‫הסתם דהוה שהות למיזרקיה דאי בעי זריק‪ ,‬וקתני‬
‫מועלין בו‪ ,‬ושמע מינה היתר אכילה שנינו‪ ,‬ודוחה‬
‫לא דלא הוה שהות למיזרקיה‪ ,‬ומדייק אבל הוה שהות‬
‫למיזרקיה [מאי] הכי נמי דנפק מידי מעילה‪ ,‬ושואל‬
‫מאי איריא דתני לאחר זריקה ליתני קודם שקיעה‬
‫ולאחר שקיעת החמה? ועונה הכי נמי קאמר‪ ,‬קודם‬
‫שיראה לזריקה לאחר שיראה לזריקה‪ ,‬ושואל תא‬
‫שמע הפיגול בקדשי קדשים מועלין בבשר ובקדשים‬
‫קלים באמורים ומדייק מאי לאו דזרק‪ ,‬ושמע מינה‬
‫היתר אכילה שנינו‪ ,‬ועונה לא‪ ,‬דלא זרק‪ ,‬ושואל אבל‬
‫זרק מאי? הכי נמי לאחר זריקה דאין מועלין בו‪,‬‬
‫ושואל מאי איריא דתני בקדשים קלים אין מועלין‬
‫בו‪ ,‬ליתני כאן לפני זריקה כאן לאחר זריקה‪ ,‬ועונה‬
‫הא אתיא לאשמועינן כל לאיתויי לידי מעילה זריקה‬
‫כתיקנה מייתי לידי מעילה‪ ,‬והתוספת של המילה כל‬
‫לאפוקי מידי מעילה‪ ,‬אפילו שלא כתיקנה נמי מפקע‬
‫מידי מעילה‪:‬‬
‫איכא לפלוגי הכי‪ ,‬הא דתנן התם ויקרא ו' (כ) כֹּל‬
‫אֲ ֶׁשר יִגַּ ע בִ בְ ָׂש ָׂרּה י ְִקדָׂ ש וַּאֲ ֶׁשר ִיזֶׁה ִמדָׂ מָׂ ּה עַּ ל הַּ בֶׁ גֶׁד‬
‫אֲ ֶׁשר ִיזֶׁה עָׂ לֶׁיהָׂ ְתכַּ בֵּ ס בְ מָׂ קוֹּם קָׂ דש‪ :‬חטאת פסולה‬
‫אין דמה טעון כיבוס‪ ,‬בין שהיתה לה שעת הכושר‬
‫ונפסלה‪ ,‬ובין שלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה‪,‬‬
‫ומסביר אי זו היא שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה‬
‫שלנה ושנטמאת‪ ,‬או שיצאה‪ ,‬איזוהי שלא היתה לה‬
‫שעת הכושר‪ ,‬שנשחטה חוץ למקומה חוץ לזמנה‬
‫ושקבלו פסולין וזרקו את דמה‪ ,‬ומברר היכי דמי?‬
‫אילימא דקבלוהו פסולין וזרקו פסולין‪ ,‬הוא דאין דמה‬
‫טעון כיבוס הא קבלוהו וזרקו כשרים דמה טעון‬
‫כיבוס‪ ,‬קרי כאן אשר "יזה מדמה" ולא שכבר הוזה‬
‫שדם זה כבר אינו טעון כיבוס אלא לאו דוקא הכי‬
‫נמי למעילה לאו דוקא‪ ,‬ושואל אמר רב אסי אם כן‬
‫למה לי למיתני תרתי ועונה אלא לעולם דמעילה‬
‫דוקא‪ ,‬והא קא משמע לן דפסול עושה שיריים‬
‫שנשפך לאמה אף על גב דקיבל פסול וזרק וקיבל‬
‫כשר‪ ,‬וזרק לאו כלום היא‪ ,‬מאי טעמא דשיריים נינהו‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן‪ ,‬פסול‬
‫מהו שיעשה שיריים וא"ל אין לך דבר שיעשה‬
‫שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצין‬
‫לפיגולן‪ ,‬ומדייק מאי לאו בר מפסול‪ ,‬ועונה‪ ,‬לא‬
‫אפילו פסול‪ ,‬ושואל והא אין לך קתני? ועונה ומסביר‬
‫הכי קאמר אין לך דבר שאינו מרצה בציבור ועושה‬
‫שיריים‪ ,‬אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו אבל טמא‬
‫דאיתיה כאשר רוב הציבור טמאים בציבור‪ ,‬משוי‬
‫שיריים‪ ,‬שאר פסולין דלא איתנון בציבור לא משוין‬
‫שיריים‪ ,‬ועונה‪ ,‬תא שמע‪ ,‬הפיגול לעולם מועלין בו‪,‬‬
‫ומדייק לאו דלא זרק ושמע מינה היתר זריקה שנינו‪,‬‬
‫ודוחה‪ ,‬לא‪ ,‬זרקה‪ ,‬ומאי לעולם‪ ,‬הא קא משמע לן‬
‫כדרב גידל‪ ,‬דאמר רב גידל אמר רב‪ ,‬זריקת פיגול‬
‫אינו מוציא מידי מעילה ואינו מביא לידי מעילה‪,‬‬
‫ושואל תא שמע‪ ,‬רבי שמעון אומר יש נותר שמועלין‬
‫משנה ב' ג'‬
‫שּיָצָא חוץ לעזרה ִׁל ְפנֵׁי ז ְִׁריקַּת דָ מִׁים על המזבח‪ַּ ,‬רבִׁי ֱאלִׁי ֶׁעזֶׁר אֹומֵׁר‪ ,‬מֹו ֲעלִׁין בֹו‪ְ ,‬ואֵׁין ַּחּיָבִׁין‬
‫(ב) ְבשַּר קָדְ שֵׁי קָדָ שִׁים ֶׁ‬
‫ָעלָיו מִׁשּום פִּׁגּול נֹותָ ר ְו ָטמֵׁא‪ַּ .‬רבִׁי ֲעקִׁיבָא אֹומֵׁר‪ ,‬אֵׁין מֹו ֲעלִׁין בֹו‪ֲ ,‬אבָל ַּחּיָבִׁין ָעלָיו מִׁשּום פִּׁגּול נֹותָ ר ְו ָטמֵׁא‪ָ .‬אמַּר ַּרבִׁי‬
‫ֲעקִׁיבָא בא ואסביר לך ‪ַּ ,‬וה ֲֵׁרי ַּה ַּמפ ְִׁריש ַּחטָאתֹו וְָאבְדָ ה‪ְ ,‬ו ִׁהפ ְִׁריש ַאח ֶֶׁׁרת תַּ חְתֶׁיהָ‪ ,‬וְַאחַּר כְָך נִׁ ְמצֵׁאת ה ִָׁראשֹונָה ַּוה ֲֵׁרי‬
‫שְתֵׁ יהֶׁן עֹומְדֹות ורשאי עכשיו לבחור איזה שירצה לכפרתו‪ֹ ,‬לא ְכשֵׁם שֶׁדָ מָּה פֹוטֵׁר אֶׁת ְבש ָָרּה מן המעילה‪ ,‬כְָך הּוא‬
‫שּיִׁפְטֹור אֶׁת‬
‫פֹוטֵׁר אֶׁת ְבשַּר ֲחב ְֶׁרתָ ּה‪ .‬ועכשיו נלמד קל וחומר ְואִׁם ָפטַּר דָ מָּה אֶׁת ְבשַּר ֲחב ְֶׁרתָ ּה מִׁן ַּה ְמעִׁילָה‪ ,‬דִׁ ין הּוא ֶׁ‬
‫שּיָצְאּו מן העזרה ִׁל ְפנֵׁי ז ְִׁריקַּת דָ מִׁים‪ַּ ,‬רבִׁי ֱאלִׁי ֶׁעזֶׁר אֹומֵׁר‪ ,‬אֵׁין‬
‫ֵׁמּורי קָדָ שִׁים ַּקלִׁים ֶׁ‬
‫ְבש ָָרּה של עצמה מן המעילה‪( :‬ג) א ֵׁ‬
‫מֹו ֲע ִׁל ין ָבהֶׁן‪ְ ,‬ואֵׁין ַּחּיָבִׁין ֲעלֵׁיהֶׁן מִׁשּום פִּׁגּול נֹותָ ר ְו ָטמֵׁא‪ַּ .‬רבִׁי ֲעקִׁיבָא אֹומֵׁר‪ ,‬מֹו ֲעלִׁין ָבהֶׁן‪ְ ,‬ו ַּחּיָבִׁין ( ֲעלֵׁיהֶׁן) מִׁשּום פִּׁגּול‬
‫נֹותָ ר ְו ָטמֵׁא‪:‬‬
‫בבלי מעילה ו' ע' ב'‬
‫כתיקנה מפקא מידי מעילה‪ ,‬שלא כתיקנה לא מפקא‬
‫גמרא ושואל והני תרתי משניות הצמודות למה לי?‬
‫מידי מעילה‪ ,‬אבל לאיתויי לידי מעילה מודי לר"ע‬
‫ועונה צריכי‪ ,‬דאי איתמר בקדשי קדשים‪ ,‬הוה אמינא‬
‫שנחמיר דאפילו שלא כתיקנה מייתא לידי מעילה‪,‬‬
‫בהא קא אמר ר' אליעזר מועלין בו משום דזריקה‬
‫‪3‬‬
‫אמר רבי עקיבא‪ ,‬תניא‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ ,‬כשהלכתי‬
‫לכפר פאני‪ ,‬מצאני זקן אחד ואמר לי האם אומר היה‬
‫ר' עקיבא זריקה מועלת ליוצא? אמרתי לו הן‪,‬‬
‫וכשבאתי והרציתי דברים לפני חבירי שבגליל‪ ,‬אמרו‬
‫לי ושאלו הלא פסול הוא היאך מרצה על הפסול?‬
‫וכשיצאתי והרציתי דברים לפני ר"ע עצמו אמר לי‪,‬‬
‫בני אי אתה אומר כן? והרי המפריש חטאתו ואבדה‪,‬‬
‫והפריש אחרת תחתיה‪ ,‬ואח"כ נמצאת הראשונה‪,‬‬
‫והרי שתיהן עומדות בחיים‪ ,‬מועלין בשתיהן‪ ,‬שחטן‬
‫והרי דמן מונח בכוסות‪ ,‬עדיין מועלין בשתיהן‪ ,‬נזרק‬
‫דם של אחד מהם‪ ,‬אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר‬
‫את בשרה מן המעילה‪ ,‬אף יפטור בשר חבירתה מן‬
‫המעילה‪ ,‬ועכשיו הפעל קודקודך אם הציל בשר‬
‫חבירתה מן המעילה‪ ,‬אף על פי שהוא פסול‪ ,‬דין קל‬
‫וחומר הוא שיציל את בשרה‪ ,‬אמר ריש לקיש משום‬
‫רב אושעיא‪ ,‬תשובה גנובה השיבו רבי עקיבא‪ ,‬לאו‬
‫תלמיד אמר בבת אחת‪ ,‬אין כן נכון ‪ ,‬בזה אחר זה‬
‫לא‪ ,‬ושואל דכיון דפסול הוא מה לי בבת אחת מה לי‬
‫בזה אחר זה? ועונה א"ל רבי יוחנן לריש לקיש‪,‬‬
‫ואתה אי אתה אומר כן‪ ,‬ניקח דוגמה אחרת‪ ,‬אילו‬
‫הפריש שתי אשמות לאחריות‪ ,‬ושחט את שניהן‪,‬‬
‫וקדם והעלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה‪ ,‬וזרק‬
‫דם השנייה אי אתה מודה שאם עלו ירדו? ואי ס"ד‬
‫שתי האשמות חד גופא הוא‪ ,‬אמאי אם עלו ירדו?‬
‫האמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת‬
‫דם‪ ,‬לא ירדו‪ ,‬ומסביר נעשה לחמו של מזבח‪ ,‬אישתיק‬
‫ריש לקיש אמר רבי יוחנן קצצתינון לרגלוהי דינוקא‬
‫והכיתיו שוק על ירך‪:‬‬
‫ואי איתמר גבי קדשים קלים‪ ,‬הוה אמינא גבי קדשים‬
‫קלים הוא דאמר ר"ע מועלין בהן‪ ,‬דאפילו זריקה‬
‫שלא כתיקנה מייתא לידי מעילה‪ ,‬אבל קדשי קדשים‬
‫דלאפוקי להוציא הוא‪ ,‬שלא כתיקנה לא מפקא מידי‬
‫מעילה קא משמע לן‪ ,‬איתמר‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬כי אמר‬
‫ר"ע זריקה מועלת ליוצא חוץ שיצא מקצתו ומקצתו‬
‫נשאר בעזרה בפנים אבל יוצא כולו לא אמר ר"ע ‪,‬‬
‫שואל‪ ,‬א"ל רב אסי לרבי יוחנן‪ ,‬כבר לימדוני חבירי‬
‫שבגולה שבבבל מחשבין מחשבת חוץ לזמנה על‬
‫האבוד ועל השרוף‪ ,‬ושואל והא אבוד ושרוף כאילו‬
‫לא איתינון מחוץ בעולם ואפילו הכי קתני מחשבין?‬
‫ושואל ומי אמר רב אסי הכי? הא בעא מיניה רב אסי‬
‫מרבי יוחנן חישב בזמן זריקה מחשבת פסול לנשפכין‬
‫לשפוך שיירי הדם למחר מהו? ועונה א"ל רבי זירא‪,‬‬
‫כבר שנית לנו אלל וכל החלקים חסרי הערך לפיגול‬
‫ולטומאה‪ ,‬אלמא האי אלל כיון דלית ביה מששא לא‬
‫קיבל טומאה‪ ,‬הני שיירי הדם נשפכין נמי כיון‬
‫דלאיבוד אזלי‪ ,‬בהו בכל אלא מחשבה לא מהניא‬
‫ושואל אלא דקתני על האבוד ועל השרוף? ועונה‬
‫קשיא‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬אימא על העומד לאיבוד ועל‬
‫העומד לישרף‪ ,‬אמר רב פפא לא אמר רבי עקיבא‬
‫זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל יצא דם‬
‫אין זריקה מועלת ליוצא ונשאר באיסורו הקודם תניא‬
‫נמי הכי‪ ,‬שחט בשתיקה ויצא דם אף על פי שחזר‬
‫וזרקו לא עשה ולא כלום‪ ,‬בקדשי קדשים מועלין בו‪,‬‬
‫בקדשים קלים אין מועלין בו‪ :‬במשנה‪ ,‬אמר רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬הא זה למה דומה‪ ,‬אמר ר' אלעזר כי א"ר‬
‫עקיבא כשם שפוטרת את עצמה פוטרת את‬
‫חברתה‪ ,‬כששחטם בבת אחת‪ ,‬אבל בזה אחר זה לא‬
‫משנה ד'‬
‫(ד) ַּמ ֲעשֵׁה של זריקת דָ מִׁים ְב ָקדְ שֵׁי קָדָ שִׁים‪ ,‬הם גורמים לפעמים ְל ָהקֵׁל ולפעמים ּו ְל ַּה ְחמִׁיר‪ּ .‬ו ְבקָדָ שִׁים ַּקלִׁים‪ֻׁ ,‬כלָן‬
‫ֵׁמּורין ּו ַּב ָבשָר‪ .‬לְַאחַּר ז ְִׁריקַּת דָ מִׁים‪,‬‬
‫רק גורמים ְל ַּה ְחמִׁיר‪ .‬ומסביר כֵׁיצַּד‪ ,‬קָדְ שֵׁי קָדָ שִׁים ִׁל ְפנֵׁי ז ְִׁריקַּת דָ מִׁים‪ ,‬מֹו ֲעלִׁין ָבא ִׁ‬
‫ֵׁמּורים‪ְ ,‬ואֵׁין מֹו ֲעלִׁין ַּב ָבשָר וזה להקל‪ .‬עַּל זֶׁה על האמורים ְועַּל זֶׁה על הבשר הזריקה גורמת שיהיו‪,‬‬
‫מֹו ֲעלִׁים ָבא ִׁ‬
‫ַּחּיָבִׁין מִׁשּום פִּׁגּול נֹותָ ר ְו ָטמֵׁא‪ּ .‬ו ְבקָדָ שִׁים ַּקלִׁים אינו כן ֻׁכלָן ְל ַּה ְחמִׁיר ומסביר כֵׁיצַּד‪ ,‬קָדָ שִׁים ( ַּקלִׁים) ִׁל ְפנֵׁי ז ְִׁריקַּת‬
‫ֵׁמּורין ְואֵׁין מֹו ֲעלִׁין ַּב ָבשָר‪ .‬עַּל זֶׁה ְועַּל זֶׁה‪,‬‬
‫ֵׁמּורין וְֹלא ַּב ָבשָר‪ .‬לְַאחַּר ז ְִׁריקַּת דָ מִׁים‪ ,‬מֹו ֲעלִׁין ָבא ִׁ‬
‫דָ מִׁים‪ ,‬אֵׁין מֹו ֲעלִׁין ֹלא ָבא ִׁ‬
‫הזריקה גורמת להיות ַּחּיָבִׁין מִׁשּום פִּׁגּול נֹו תָ ר ְו ָטמֵׁא‪ .‬נִׁ ְמצָא‪ַּ ,‬מ ֲעשֵׁה דָ מִׁים ְבקָדְ שֵׁי קָדָ שִׁים‪ְ ,‬ל ָהקֵׁל ּו ְל ַּה ְחמִׁיר‪ּ .‬ו ְבקָדָ שִׁים‬
‫ַּקלִׁים‪ ,‬כֻׁלֹו ְל ַּה ְחמִׁיר‪:‬‬
‫בבלי מעילה ז' ע' ב'‬
‫מועלין בבשר‪ ,‬ומדייק מעילה הוא דליכא הא איסורא‬
‫גמרא קתני בקדשי קדשים אין מועלין בבשר‪ ,‬ומדייק‬
‫איכא‪ ,‬ושואל ואמאי הא ממונא דבעלים הוא? ועונה‬
‫מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא‪ ,‬ושואל ואמאי‬
‫אמר ר' חנינא ליוצאין חוצה לפני זריקה‪ ,‬ור"ע היא‪,‬‬
‫הא ממונא דכהן הוא? ועונה לא קשיא‪ ,‬משום דנסיב‬
‫ומסביר כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא חוצה‪ ,‬זה‬
‫רישא מועלין‪ ,‬נסיב סיפא אין מועלין‪ ,‬ושואל אימא‬
‫סיפא בקדשים קלים כולהו להחמיר‪ ,‬כיצד? בשר‬
‫לשריפה מיד‪ ,‬בלי איבוד ועיבור צורה אבל לאכילה‬
‫קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין בהן‬
‫הוא דלא מרצה ונשאר באיסורו ‪:‬‬
‫ובאימוריהן‪ ,‬ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר‬
‫הדרן עלך קדשי‬
‫וטמא‪ ,‬לאחר זריקת דמים מועלין באימוריהן‪ ,‬ואין‬
‫‪4‬‬
5