פרק ג

‫מעשרות פרק שלישי‬
‫משנה א' ב' ג' הלכה א'‬
‫ְּטּורין מלעשר משום שלא‬
‫(א) ַה ַמ ֲעבִיר תְּ ֵאנִים ַב ֲחצֵרֹו ִלקְּצֹות וליבש במוקצה על הגג‪ָּ ,‬בנָּיו ּו ְּבנֵי בֵיתֹו אֹו ְּכלִין ּופ ִ‬
‫ְּטּורין ‪ֲ .‬אבָּל אִם י ֶׁש‬
‫שאֵין ָּל ֶׁה(ם){ן} ָּעלָּיו מְּזֹונֹות‪ ,‬אֹו ְּכלִין ּופ ִ‬
‫שעִמֹו עובדים‪ִ ,‬בזְּמַן ֶׁ‬
‫נגמרה מלאכתו‪ .‬הַּפֹו ֲעלִי(ם){ן} ֶׁ‬
‫ָּל ֶׁה(ם){ן} ָּעלָּיו מְּזֹונֹות ואוכלים תמורת עבודה‪ ,‬ה ֲֵרי אֵּלּו ֹלא י ֹאכֵלּו אלא אם עישרו‪( :‬ב) הַמֹוצִיא ּפֹו ֲעלָּיו ַלשָּדֶׁ ה‬
‫ְּטּורין‪{ .‬אבל ְּו}אִם י ֶׁש ָּלהֶׁם ָּעלָּיו מְּזֹונֹות‪ ,‬אֹו ְּכלִין ַאחַת‪,‬‬
‫שאֵין ָּלהֶׁם ָּעלָּיו מְּזֹונֹות‪ ,‬אֹו ְּכלִין ּופ ִ‬
‫לעבודה אחרת‪ִ ,‬בזְּמַן ֶׁ‬
‫ַאחַת‪ ,‬מִן הַתְּ ֵאנָּה‪ֲ ,‬אבָּל ֹלא אוכלים מִן ַהסַל וְֹּלא מִן הַק{ו} ָּּפ(ה){ות} וְֹּלא מִן הַמ{ו} ְּקצֶׁה עד שיעשרו‪( :‬ג) הַשֹוכֵר‬
‫אֶׁת הַּפֹועֵל ַלעֲשֹות {עמו} ערוגות ַבזֵיתִ ים‪ָ ,‬אמַר לֹו הפועל אני עובד עַל ְּמנָּת ֶׁלאֱכֹול זֵיתִ ים‪ ,‬אֹוכֵל ֶׁא ָּח(ד){ת}‬
‫ֶׁא ָּח(ד){ת} ארעי ּופָּטּור‪ְּ .‬ואִם ֵצ{י} ַרף כמה יחד‪ַ ,‬חי ָּ{י}ב לעשר‪ ,‬שכר פועל ְּלנַכֵש עשבים שוטים ַב ְּב ָּצלִים‪ָ ,‬אמַר‬
‫לֹו הפועל עַל ְּמנָּת ֶׁלאֱכֹול י ָָּּרק‪ְּ ,‬מק ְַּרטֵם תולש ומכרסם ָּעלֶׁה ָּעלֶׁה‪ ,‬וְּאֹוכֵל‪ְּ .‬ואִם ֵצ{י} ַרף‪ַ ,‬חי ָּ{י}ב לעשר‪:,‬‬
‫ירושלמי מעשרות יב' ע' ב'‬
‫השדה לאוכלן בחצר שאינה משתמרת‪ ,‬ושכח והכניסן‬
‫גמ' המעביר תאנים כו'‪ .‬ושואל‪ ,‬הוא עצמו בעל‬
‫לתוך ביתו‪ ,‬או שהכניסום התינוקות הרי זה מחזירן‬
‫השדה מהו שיאכל כמו בני ביתו? ועונה רב אמר‬
‫למקומן ואוכל‪ .‬ומדייק לא אמרו אלא שוגג הא מזיד‬
‫הוא אסור לוכל‪ .‬עולא ב"ר ישמעאל אומר בשם רבי‬
‫אסור‪ .‬וזאת מאן תניתה רבי‪ ,‬דתני הביא תאנים מן‬
‫אלעזר גם הוא מותר לוכל‪ .‬ומסביר רב סובר כרבי‬
‫השדה והעבירן לחצירו לאוכלן בראש גגו רבי מחייב‬
‫מאיר רבי אלעזר כרבנן‪ ,‬ומסביר‪ .‬רב כרבי מאיר‬
‫לעשר ‪ ,‬רבי יוסי בי רבי יהודה פוטר‪ .‬הוי נמצא מאן‬
‫שמקח קובע‪ ,‬ושואל אין כרבי מאיר אפילו בניו ובני‬
‫דתנא המעביר תאנים בחצירו לקצות פטור הא לא‬
‫ביתו יהו אסורין? ועונה לא כפי שאמרנו ‪ .‬אלא רב‬
‫לקצות חייב‪ ,‬רבי‪ ,‬עולא בר ישמעאל אמר בשם רבי‬
‫כרבי‪ ,‬ורבי אלעזר כרבנין‪ .‬דאמר רבי סימון בשם‬
‫אלעזר‪ ,‬רבי יהודה הנשיא ורבי יוסי בי רבי יהודה‬
‫רבי יהושע בן לוי‪ ,‬רבי יוסי בן שאול אמר בשם‬
‫היו מכניסין את הכלכלה לאחורי הגגות שלא דרך‬
‫רבי‪ ,‬אין אוכלין על המוקצה אלא על מקומו במחסן‬
‫הפתח‪ ,‬ראה אותן רבי יודה בי רבי אלעאי‪ ,‬אמר להן‪,‬‬
‫עצמו ‪ .‬דברי חכמים‪ .,‬רבי יעקב בר אידי אמר בשם‬
‫ראו מה ביניכם לראשונים‪ .‬רבי עקיבה היה לוקח‬
‫רבי יהושע בן לוי אוכלין על המוקצה שלא נגמרה‬
‫שלשה מינין בפרוטה בשביל לעשר מכל מין ומין‬
‫מלאכתו בין על מקומו בין שלא על מקומו‪ .‬ושואל‬
‫ואתם מכניסין את הכלכלה לאחורי הגגות‪ .‬ושואל‬
‫מותיב רבי יוסי בן שאול לרבי‪ ,‬והתנינן‪ ,‬החרובין עד‬
‫מה לי לאחורי הגגות אפילו הכניסם בחצירו לאוכלן‬
‫שלא כינסן לראש הגג‪ .‬ועונה אמר ליה לא תתיביני‬
‫בראש גגו גם פטור ‪ .‬ולא רבי יוסי בי רבי יהודה היא‬
‫חרובין‪ .‬חרובין מאכל בהמה הן ואם אוכלים ניכר‬
‫הסובר שהעברה דרך חצר אינה קובעת? ועונה בגין‬
‫שטרם יבשו‪ .‬ושואל על דעתיה דרב מה בין הוא‬
‫רבי‪ ,‬דהוה עימיה‪ ,‬ומספר חמתון חד סבא זקן אמר‬
‫עצמו מה בין בניו? ועונה‪ .‬הוא על ידי שהוא תלוי‬
‫לון יהבון לי אתון‪ ,‬אמרון ליה אין בבקשה קח כמה‬
‫בעל ההחלטה במוקצה אסור‪ ,‬בניו על ידי שאינן‬
‫שאתה רוצה‪ ,‬אמר לון‪ ,‬לאבוכון דבשמיא לא יהביתון‬
‫תלוין במוקצה‪ ,‬כמקבלי מתנה הם מותרין‪ .‬ושואל‬
‫אלא לי? ומברר ושואל עכשיו‪ ,‬האם רבי יוחנן סובר‬
‫ניחא בניו ובני ביתו שאינו חייב לפרנסם‪ ,‬אבל‬
‫כרבי‪ ,‬ורבי שמעון בר לקיש סובר כרבי יוסי בי רבי‬
‫אישתו‪ .‬ואין לה עליו מזונות? ‪ .‬ועונה סובר כמאן‬
‫יודה‪ .‬ודוחה רבי יוחנן כרבי אפילו דיסבור כרבי‬
‫דאמר אין מזונות לאשה דבר תורה‪ .‬כהדא דתני אין‬
‫יוסי בי רבי יודה אלא חומר היא בשבת שכן אפילו‬
‫בית דין פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית‪ .‬אבל‬
‫פירות נשרים‪ ,‬שנשרו מאיליהן אסורים בלי לעשר‪.‬‬
‫ניזונת היא אצל בעלה בשנה שביעית‪ ,‬ושואל ויעשו‬
‫רבי שמעון בן לקיש כרבי יוסי בי רבי יודה אפילו‬
‫אותה כפועל שאינו יפה אין ערך לעבודתו אפילו‬
‫דיסבור כרבי‪ ,‬אלא חומר היא בחצר בית שמירה‬
‫שוה פרוטה‪ .‬ועונה מכיוון שלא ענה כך הדא אמרה‬
‫דאמר רבי יוחנן‪ ,‬מקח וחצר ושבת אינן דבר תורה‪.,‬‬
‫שלא עשו אותה כפועל שאינו יפה שוה פרוטה‪.‬‬
‫רבי אימי אמר בשם רבי שמעון [בן לקיש] המחוור‬
‫ושואל אפילו כמאן דאמר אין לה עליו מזונות האם‬
‫שבכולן זה חצר בית שמירה‪ .‬רבי יוחנן אמר בשם‬
‫אין לה עליו בית דירה מקום מגורים? ועונה כהדא‬
‫רבי שמעון בן יוחי היו לו שתי חצירות אחת במגדלא‬
‫דתני אנשים גברים ששיתפו במבוא להתיר טלטול‬
‫ואחת בטיבריא‪ .‬העבירו בזו שבמגדלא כדי לאוכלן‬
‫בשבת שלא מדעת הנשים שיתופן תקף נשים‬
‫בזו שבטיבריא‪ ,‬מכיון שהעבירן דרך היתר מותר עד‬
‫ששיתפו שלא מדעת אנשים אין שיתופן שיתוף‪ . ,‬תני‬
‫טבריה‪ .‬אתיא דרבי שמעון בן יוחי כרבי יוסי בי רבי‬
‫וכולן כל הפירות שנכנסו משדה לעיר נטבלו וחייבים‬
‫יודה‪ ,‬ורובה ומרחיק לכת עוד מן דרבי יוסי בי רבי‬
‫לעשרם‪ .‬מתניתא בשיטת דרבי‪ ,‬דתני הביא תאנים מן‬
‫של מחצה על מחצה‪ ,‬מתקנה דמאי‪ ,.‬מכניסה לבית‬
‫מתקנה ודאי‪ .‬ושואל רבי יונה בעי דמאי שמפריש‬
‫ממנו מעשר מהו שיטבול כאשר יתברר שצריך‬
‫להפריש תרומה לודאי‪ .‬ועונה אם אומר את כן לא‬
‫נמצאת מקדים‪ .‬מעשר לתרומה רבי יוסי בי רבי בון‬
‫רבי יוחנן אמרו בשם רבי שמעון בן יוצדק אם קונה‬
‫חבר במקום שחצי מפרישים וחצי לא צריך להתנות‬
‫בעת ההפרשה ולומר אם מאותן שמכניסין לשוק‬
‫היא מה שעשיתי עשוי ואם לאו לא עשיתי כלום‪.‬‬
‫וזאת שלא תהא מאותן שמכניסין לבית ונמצאת‬
‫תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה‪ .‬ועוד אמרו‬
‫מחצה על מחצה בשדה מתקנה דמאי‪ .‬מכניסה לבית‬
‫מתקנה ודאי‪ .‬ושואל וחש לומר שמא מאותה‬
‫חקלאיים שמכניסין לבית ולא מוליכים לשוק היא‬
‫ונמצאת תרומה גדולה טבולה לתרומת מעשר‪ .‬ועונה‬
‫אמר רבי מתניה בקורא שם על מעשרותיו‪ .‬וזאת עד‬
‫כדון דבר שאין לו גורן כמו ירק אבל דבר שיש לו‬
‫גורן מפרישין תרומת מעשר ואין צריך להפריש‬
‫תרומה גדולה שחזקה כולם תורמים תרומה גדולה ‪.‬‬
‫כהדא דתני‪ ,‬מצא פירות ממורחין לאחר מרוח‬
‫בשדה‪ ,‬אם היו מכונסין אסורין משום גזל‪ ,‬היו‬
‫מפוזרין מותרין משום גזל‪ ,‬בין כך ובין כך חייבין‬
‫במעשרות ופטורין מתרומה גדולה שאי אפשר לגורן‬
‫שתיעקר אלא אם כן נתרמה [תרומה גדולה]‪ .‬ושואל‬
‫מעשרות מהיכן ניטלות מין הבית או מן השדה ?‬
‫ועונה נישמעינה מן הדא‪ ,‬חבר שמת והניח מגורה‬
‫מלאה פירות אפילו בו ביום הכניסן הרי אלו בחזקת‬
‫מתוקנים‪ .‬ושואל ואפשר שלא נטרפה דעתו שעה‬
‫אחת ולא תרם? ועונה א"ר בון בר חייא תפתר שמת‬
‫מתוך יישוב הדעת‪ .‬רבי חנינא בשם רבי פנחס שמע‬
‫לה מן הכא מעשה שהפליגו בספינה ואמר רבי‬
‫גמליאל עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה‬
‫בן יוסף שיזכה בו לעניים הדא אמרה מן הבית‪ .‬רבי‬
‫חייא בר אבא שמע להן מן הכא‪ ,‬מי שהיו פירותיו‬
‫במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני‪ ,‬הדא אמרה‬
‫מעשרות ניטלות מן הבית‪ .‬רבי אבא מרי שמע לה מן‬
‫הכא דברים כו' (יג) וְָאמַ ְרתָ לִ ְפנֵי ְי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך בִ עַ ְר ִתי‬
‫הַ קֹדֶ ׁש מִן ַה ַבי ִת וְ גַ ם נְתַ ִתיו ַללֵוִי וְ ַלגֵר ַליָתוֹם וְ לַָאלְ מָ נָה‬
‫כְ כָל ִמ ְצו ְָת ָך אֲ ֶׁשר ִצּוִיתָ נִי ֹלא עָ בַ ְר ִתי ִמ ִמ ְצוֹתֶ יָך וְֹלא‬
‫ָׁשכָחְ ִתי‪ :‬ודרשו חז"ל זו חלה הדא אמרה מעשר מן‬
‫השדה‪:‬‬
‫יודה‪ .‬שכן מה דאמר רבי יוסי בי רבי יודה בעומד‬
‫במקום פטור בגג‪ .‬מה דאמר רבי שמעון בן לקיש‬
‫בעומד במקום חיוב בחצר במגדל עדר‪ .‬מכיון‬
‫שהעבירן דרך היתר מותר‪ .‬רבי אליעזר דרובא מקל‬
‫עוד מן תרוויהון דרבי אליעזר אמר התחיל לאכול‬
‫בגן ונכנס לחצר מכיון שהתחיל בהן דרך היתר מותר‪.‬‬
‫במשנה‪ ,‬אֲ בָ ל ֹלא ִמן הַ סַ ל וְ ֹלא ִמן הַ קוּפות וְ ֹלא ִמן‬
‫הַ מו ְקצֶ ה ושואל ניחא לא מן הסל ולא מן הקופה‬
‫שנגמרה מלאכתן אבל ולא מן המוקצה? ולמה לא‬
‫כמה דתימר תמן מלקט אחת אחת ואוכל ואם צירף‬
‫חייב ואמור אוף הכא כן‪ ?.‬ועונה א"ר יצחק מוקצה‬
‫ֵיתים‪,‬‬
‫עשו אותה כמצורף‪ .‬במשנה‪ ,‬פועל ֶלאֱכוֹל ז ִ‬
‫א ֹוכֵל אֶ חָ ד‪ ,‬אֶ חָ ד ּופָ טּור‪ ,‬תני דבי רבי פועל אוכל‬
‫כדרכו ופטור‪ .‬ושואל רבי יונה בעי‪ ,‬מה אנן קיימין‪,‬‬
‫אם כששכרו לעשות עמו בזיתים כל עמא מודיי‬
‫שהוא אוכל כדרכו ופטור? ואם ששכרו לעשות עמו‬
‫בגופן בזרדים של זיתים כל עמא מודיי שהוא אוכל‬
‫אחת אחת ופטור‪ ,‬ואם צירף חייב‪ .‬ועונה אלא כי אנן‬
‫קיימין כששכרו לנכש עמו בזיתים ‪ ,‬וזאת נבין מן‬
‫דבתרה הסיפא לנכש עמו בבצלים‪ ,‬אמר לו על מנת‬
‫לוכל ירק‪ ,‬מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב‪..‬‬
‫רבי חגיי שאל לחבריא מהו אהן פטור דתנינן הכא‬
‫מצא פירות מפוזרים ‪ .‬א"ל משום אוכל עראי בשדה‬
‫והוא פטור‪ .‬אמר לון וכא אתינן מתני' לא משום אוכל‬
‫עראי בשדה והוא פטור אלא משום הבקר הפקר שכן‬
‫אפילו אם הכניסו לבית פטור‪ ,‬דתני מצא כלכלה‬
‫מחופה בעלין אסורה משום גזל וחייבת במעשרות‪.‬‬
‫ומסביר אסורה משום גזל משום דבר שיש בו סימנין‪,‬‬
‫וחייבין במעשרות שעד עכשיו דעת בעלים עליה לא‬
‫התייאש ואינם הפקר ‪ .‬ושואל עד היכין משמר את‬
‫הפירות בכלכלה? ועונה עד כדי שיכול לתרום מן‬
‫המובכר שלא נרקבו ולא הצטמקו‪ .‬ומוסיף לא היה‬
‫יכול לתרום מן המובחר עושה אותה דמים מוכר את‬
‫הפירות ושומר את הכסף‪ ,‬ואוכלה‪ .‬רבי יונה בעי‬
‫דמים מהו שיטבלו הפירות כמקח? או מאחר‬
‫שהבעלים מוציאין אותה בדין לא נטבלה? ועונה ‪.‬‬
‫רבי מנא בעי הגע עצמך שהיתה כבר נתונה בפיו לא‬
‫נמאס הוא? יכול הוא להחזירה בדין אם אומר את כן‬
‫לא נמצא אוכל טבל למפרע? הדא אמרה דמים‬
‫כמקח הן וחייב לעשר את הפירות שמצא ‪ .‬מצא‬
‫כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק אסור לוכל‬
‫ממנה עראי ומתקנה דמאי‪ .‬במקום שהרוב מכניסין‬
‫לבתים‪ ,‬מותר לוכל ממנה עראי ומתקנה ודאי‪ .‬במקום‬
‫משנה ד' הלכה ב'‬
‫שהִיא נֹוטָּה עַל הַדֶׁ ֶׁרְך‪ּ ,‬ו ָּמצָּא תַ חְּתֶׁי ָּה תְּ ֵאנִים‪,‬‬
‫(ד) ָּמצָּא ְּקצִי(צ){ע}ֹות בַדֶׁ ֶׁרְך‪ֲ ,‬אפִּלּו ְּבצַד שָּדֶׁ ה {קציעות}‪ְּ ,‬וכֵן תְּ ֵאנָּה ֶׁ‬
‫מ{ו}תָּ רֹות מִּׁשּום ָּגזֵל שהן הפקר ּופְּטּורֹות מִן ַה ַמ ֲעשְּרֹות‪ּ( ,‬ו ַב){ה}זֵיתִ ים ּו( ֶׁב){ה}חָּרּובִי(ם){ן} שאינם מתפרקים‬
‫ואינם הפקר ַחי ָּ{י}בִי(ם){ן}‪ָּ .‬מצָּא גְּרֹוגְּרֹות דרוסות ומעוכות ‪ ,‬אִם דָּ ְּרסּו רֹוב ְּבנֵי ָאדָּ ם את תאניהם ‪ַ ,‬חי ָּ{י}ב לעשר‬
‫שהֵן מִדָּ בָּר {ה}גָּמּור‪ְּ { .‬ו} ֶׁהחָּרּובִין‪,‬‬
‫ש){ב}י ָּדּו ַע ֶׁ‬
‫ְּואִם לָּאו רגלי אדם דרסו אותם ּפָּטּור‪ָּ .‬מצָּא ִפ ְּלחֵי דְּ ֵב{י}לָּה‪ַ ,‬חי ָּב‪ֶׁ ( ,‬‬
‫מֹוריד ֵמ ֶׁה(ם){ן} ַל ְּב ֵה ָּמה‪{ ,‬ו}ּפָּטּור גם אם אוכל בעצמו ‪ִ ,‬מ ְּּפנֵי שֶׁהּוא ַמ ֲחזִיר אֶׁת‬
‫עַד שֶֹּׁלא ְּכ{י}נָּסָּן לְּר ֹאש ַהגָּג‪ִ ,‬‬
‫הַמֹותָּ ר ולא נגמרה מלאכתם ‪:‬‬
‫ירושלמי מעשרות טו' ע' ב'‬
‫נראית שאינה דרוסה‪ .‬פעמים שהרגל דורסתה והיא‬
‫גמ' אמר רבי יונה לא אמרו מָ צָ א ְק ִציצוֹת בַ דֶ ֶרְך‬
‫אינה דרוסה ונראית כדרוסה‪ .‬אמר רבי אלעזר הדא‬
‫מותָ רוֹת ִמּׁשּום ָגזֵל‪ ,‬אלא לדרך הרבים הא בשביל‬
‫דתימא במקום שאין רוב דורסים בשדות‪ ,‬אבל‬
‫בינו לבין שדה חבירו לא‪ .‬אמר רבי יונה‪ ,‬והוא שמצא‬
‫במקום שרוב דורסין בשדות‪ ,‬אותן שדרסו אותן עם‬
‫זיתים תחת עצי זיתים‪ ,‬וחרובין תחת עצי חרובין אבל‬
‫המיעוט שעתידין לדרוס מצטרפין וחייב לעשר‬
‫אם מצא זיתים תחת חרובין‪ ,‬וחרובין תחת זיתים לא‬
‫במשנה‪ ,‬מו ִֹריד מֵ הֶ ם לַבְ הֵ מָ ה‪ ,‬וּפָ טּור‪ ,‬אית תניי תני‪,‬‬
‫בדא מאן דהו הניחם שם ‪ .‬ושואל מצא תאנים ולא‬
‫אומר זאת שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל‬
‫בבתים הן נדרסות? ועונה אמר רבי בון בר חייא‪,‬‬
‫בשוק כהדא מעשה עם רבי אלעזר בר רבי שמעון‬
‫תפתר שרוב דורסין בשדות‪ .,‬ושואל מָ צָ א גְ רוֹגְ רוֹת‬
‫הוה אכיל בשוקא‪ ,‬חמתיה ראה אותו רבי מאיר‪,‬‬
‫רבי זעירא בעי‪ ,‬ואינה ניכרת אם דרוסה ברגלי אדם‬
‫נזף בו אמר ליה בשוקא את אכיל? ובטל גרמיה‬
‫היא אם אינה דרוסה? ועונה אמר רבי שאול‪ ,‬פעמים‬
‫וקבץ עצמו מבושה‬
‫שהיא פוקעת תחת הגלגל והיא דרוסה למוקצה והיא‬
‫משנה ה' ו' ז' הלכה ג'‬
‫ַּצֹורית שיש בפתח שומר‪,‬‬
‫ּׁש ָּמעֵאל אֹומֵר‪ָּ ,‬חצֵר ה ִ‬
‫שהִיא ַחי ֶׁ{י}בֶׁת ַב ַמ ַעשְּרֹות‪ַ ,‬רבִי י ִ ְּ‬
‫(ה) {ו}אֵיזֹו הִיא ָּחצֵר קובעת ֶׁ‬
‫ש ֶׁאחָּד הדיירים ּפֹותֵ ַח ְּו ֶׁאחָּד והשני נֹועֵל‪ ,‬וכל אחד עושה‬
‫שמ ִָּרים בְּתֹוכָּּה‪ַ .‬רבִי ֲעקִי ָּב(א){ה} אֹומֵר‪ ,‬כָּל ֶׁ‬
‫ש ַה ֵכלִים נִ ְּ‬
‫ֶׁ‬
‫שנִ ְּכנָּס לָּּה‬
‫שאֵין ָאדָּ ם בֹוש ִמ ֶּׁלאֱכֹול בְּתֹוכָּּה‪ַ ,‬חי ֶׁ{י}בֶׁת‪ַ .‬רבִי יֹוסֵי אֹומֵר‪ ,‬כָּל ֶׁ‬
‫ְּטּורה‪ַ .‬רבִי נְּ ֶׁח ְּמי ָּה אֹומֵר‪ ,‬כָּל ֶׁ‬
‫כרצונו פ ָּ‬
‫ְּטּורה‪ַ .‬רבִי י ְּהּודָּ ה אֹומֵר‪ ,‬שְּתֵ י ֲח ֵצ{י}רֹות‬
‫לחצר ואין פוצה פה ומצפצף‪ְּ ,‬ואֵין אֹומֵר לֹו מָּה אַתָּ ה ְּמ ַבקֵש{בתוכה}‪ּ ,‬פ ָּ‬
‫ְּטּורין‪ַ ,‬אף עַל‬
‫ְּטּורה‪(:‬ו) ַהגַגֹות שהעלו פירות לייבוש ּפ ִ‬
‫זֹו ִל ְּפנִים מִזֹו‪ַ ,‬ה ְּּפנִימִית ַחי ֶׁ{י}בֶׁת שכן נשמרת ‪ְּ ,‬ו ַהחִיצֹונָּה ּפ ָּ‬
‫שעַר עם שומר ‪{ ,‬ו}ַא ְּכסַדְּ ָּרה מסדרון ּומ ְִּר ֶּׁפסֶׁת‪ ,‬ה ֲֵרי אֵּלּו‬
‫ש ֵה(ם){ן} עברו בדרכם שֶׁל ָּחצֵר ַה ַחי ֶׁ{י}בֶׁת‪ .‬בֵית ַ‬
‫ּפִי ֶׁ‬
‫ְּטּורי(ם){ן}‪( :‬ז) ַהּצ ְִּריפִין ְּוהַב{ו} ְּר ָּגנִין סוכות מנצרים‬
‫ְּטּורה‪ּ ,‬פ ִ‬
‫ַכ ָּחצֵר‪ .‬אִם החצר ַחי ֶׁ{י}בֶׁת‪ ,‬גם הם ַחי ָּ{י}בִין‪ְּ .‬ואִם ּפ ָּ‬
‫שי ֶׁש בָּּה‬
‫ְּטּורין‪ .‬ס{ו}כַת ִג{י}נֹוסָּר של מצילים בים כנרת‪ַ ,‬אף עַל ּפִי ֶׁ‬
‫ְּו ָּה ֶׁא ְּל{י} ָּקטִיֹות סוכות מפסולת עצים ‪ּ ,‬פ ִ‬
‫ְּטּורה‪ .‬סכַת הַיֹוצ ְִּרים עושי כלי חרס‪ַ ,‬ה ְּּפנִימִית בה נמצאם כלי החרס המוכנים‬
‫ֵר{י} ַחי ִם וְּתַ ְּרנְּגֹולִי(ם){ן}‪ּ ,‬פ ָּ‬
‫שמִים‬
‫ירת ַה ְּג ָּ‬
‫ירת ַה ַחמָּה קיץ וְּדִ ַ‬
‫שאֵינָּה דִ ַ‬
‫ְּטּורה‪ַ .‬רבִי יֹוסֵי אֹומֵר‪ ,‬כָּל ֶׁ‬
‫ַחי ֶׁ{י}בֶׁת‪ְּ ,‬ו ַהחִיצֹונָּה בה יוצר ומקבל הזמנות ּפ ָּ‬
‫ְּטּורה‪ .‬סכַת ֶׁה ָּחג ֶׁבחָּג הסוכות ‪ַ ,‬רבִי י ְּהּודָּ ה ְּמ ַחי ֵ{י}ב שזו דירתו הקבועה בחג ‪ַ ,‬ו ֲח ָּכמִים ּפֹוט ְִּרין‪:‬‬
‫וחורף ‪ּ ,‬פ ָּ‬
‫ירושלמי מעשרות טז' ע' ב'‬
‫שתיים היא מתניתא‪ ,‬בעל הבית ממחה על ידי דיור‬
‫גמ' שואל‪ ,‬איזו היא חצר? ועונה תני רבי ישמעאל‬
‫כל שהשומר יושב על פתחה ומשמר‪ .‬רבי שמואל בר‬
‫ואין דיור ממחה על ידי בעל הבית‪ .‬ועכשיו עליה‬
‫נחמן אמר בשם רבי יונתן כולהון מן הבית למדו‬
‫שמעון קומי רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן אלעזר‬
‫בשיטת דרבי עקיבה‪ ,‬רבי יונה אמר זעירא ורבי‬
‫שצריך להיות משתמרת בית טובל דבר תורה‪ ,‬שכן‬
‫אימי תריהון אמרו בשם רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון‬
‫אמר הכתוב דברים כו' (יג) וְ ָאמַ ְרתָ לִ ְפנֵי ְי ֹהוָה אֱֹלהֶ יָך‬
‫בן אלעזר בשיטת דרבי עקיבא‪ .‬אמר רבי אימי הורי‬
‫ִבע ְַּרתִ י הַק ֹדֶׁ ש מִן ַה ַבי ִת וְגַם נְתַ ִתיו ַללֵוִי ְו ַלגֵר ַליָתוֹם‬
‫וְ לַָאלְ מָ נָה כְ כָל ִמ ְצו ְָתָך אֲ ֶׁשר ִצּוִיתָ נִי ֹלא עָ בַ ְר ִתי‬
‫רבי יוחנן באילין דבי רבי אימי הלכה כרבי שמעון בן‬
‫ִמ ִמ ְצוֹתֶ יָך וְֹלא ָׁשכָחְ ִתי‪ .:‬שמעון הלומדים קומי רבי‬
‫אלעזר בשיטת דרבי עקיבה‪ .‬במשנה ַרבִ י יְהּודָ ה‬
‫יוחנן אמר לון הלכה כדברי כולהון כל תנאיי המשנה‬
‫ְמחַ ֵייב סכַ ת הֶ חָ ג בֶ חָ ג‪ ,‬ושואל רבי בון בר חייא בעי‬
‫להחמיר‪ .‬ושואל‪ ,‬אם שמעו ולמה לא אמרינן ליה‬
‫קומי ר' זעירא מה בא רבי יהודה להוסיף על דברי‬
‫משמיה? ועונה דליתיה מילתא דרבי יוחנן פליגא על‬
‫רבי עקיבה רבו? ועונה אמר לו‪ ,‬לא כלום‪ .‬במשנה‬
‫מילתא של עצמו‪ .,‬תני רבי שמעון בן אלעזר אומר‬
‫טּורים‪ ,‬א"ר אלעזר לגג מבוצר לאויר חצר‬
‫הַ גַ גוֹת ְּפ ִ‬
‫משום ר' עקיבה‪ ,‬חצר כל שאחד פותח ואחד נועל‬
‫היא מתנית'‪ .‬ושואל‪ ,‬מכיון שהעבירן דרך חצר לא‬
‫פטור מדובר בשני שותפין אבל לא בשני דיורין שני‬
‫נטבלו לא נעשו טבל? ועונה ‪ .‬תפתר אי כרבי יוסי בי‬
‫שוכרי דירות‪ ,‬ושואל ‪ .‬מה בין שותף מה בין דיור‪,‬‬
‫רבי יודה‪ ,‬אי כרבי‪ ,‬בשהיה דעתו לעשותן מוקצה‬
‫כשם שהשותף ממחה כך הדיור ממחה? ועונה ‪ .‬אמר‬
‫ונמלך שלא לעשותן‪ .‬אמר רבי אבין גג פטור והוא‬
‫רבי יונה בבעל הבית ודיורו ששכר ממנו חדר או‬
‫שיהא בגג ארבע על ארבע אמות‪ ,‬ומסביר מה הבית‬
‫בדרך אחרת ‪ .‬ושואל אמנם לאחרים לא קובע מהו‬
‫שיטבלו לבעל הבורגנין עצמם?‪ ,‬ועונה‪ ,‬מן מה דתני‬
‫בית ספר ובית תלמוד ללומדי ששה סדרי משנה‬
‫טובלין לספר ולמשנה אבל לא לאחרים‪ ,‬הדא אמרה‬
‫שהן טובלין לבעל הבורגנין‪ ,‬בית רבי אומר ארבע‬
‫אמות על ארבע אמות אף על פי שאין שם ארבע‬
‫דפנות‪ .‬ר"ש אומר‪ ,‬ארבע דפנות אף על פי שאין שם‬
‫ארבע אמות‪ .‬רבי יהודה אומר ארבע אמות וארבע‬
‫דפנות‪ ,‬וכן היה רבי יודה מחייב במזוזה ‪ .‬מסתברא‬
‫רבי יודה יודי לאילין רבנין אבל אילין רבנין לא‬
‫יודון לרבי יודה‪ ,‬וסבורים אף על פי שיש שם ארבע‬
‫אמות וארבע דפנות שהוא פטור מן המזוזה ואינו‬
‫טובל למעשרות‪:‬‬
‫אינו טובל עד שיהא בו ארבע אמות‪ ,‬על ארבע אמות‪,‬‬
‫אף הגג אינו פוטר עד שיהא בו ארבע אמות‪ ,‬על‬
‫ארבע אמות‪ .,‬דתני‪ ,‬בית שאין בו ארבע אמות על‬
‫ארבע אמות פטור‪ ,‬מן המזוזה בפתח ומן המעקה לגג‬
‫ומן העירוב לחצר בשבת‪ ,‬ואינו טובל למעשרות‪ ,‬ואין‬
‫עושין אותו חיבור לעיר של שבעים אמה וקצת‪,‬‬
‫למדידה של תחומי שבת ויום טוב‪ ,‬והנודר מן הבית‬
‫מותר לישב בו שאין זה קרוי בלשון בני אדם בית‬
‫ואין נותנים לו מן החצר המשותפת זכות פריקה‬
‫ארבע אמות לפני פתחו‪ ,‬ואין צמית ביובל וחוזרת‬
‫הקרקע לבעלים כשדה אחוזה‪ ,‬ואינו מטמא בנגעים‬
‫בנגעי בית ואין הבעלים חוזרין עליו לביתם אם בנו‬
‫כזה מעורכי מלחמה ומשתתפים במאמץ המלחמה‬
‫משנה ח' ט' י' הלכה ד'‬
‫שהִיא עֹומֶׁדֶׁ ת ֶׁב ָּחצֵר משתמרת ‪ ,‬אֹוכֵל ַאחַת‪ַ ,‬אחַת‪ּ ,‬ופָּטּור מלעשר ְּואִם‬
‫(ח) אילן של תְּ אֵינָּה ועליה צמחו פירות ֶׁ‬
‫שמְּעֹון אֹומֵר‪ ,‬אפילו ַאחַת בִימִינֹו וְַּאחַת ִבשְּמ ֹאלֹו וְַּאחַת ְּבפִיו פטור‪ָּ .‬עלָּה טיפס‬
‫צ ֵַרף קטף אחדים‪ַ ,‬חי ָּ{י}ב‪ַ .‬רבִי ִ‬
‫שהִיא נְּטּועָּה ֶׁב ָּחצֵר‪ ,‬נֹוטֵל אֶׁת כָּל ָּה ֶׁאשְּכֹול‪ְּ .‬וכֵן ב ִָּר{י}מֹון‪ְּ ,‬וכֵן‬
‫לְּר ֹאשָּּה‪ְּ ,‬מ ַמּלֵא חֵיקֹו וְּאֹוכֵל ופטור מלעשר‪( :‬ט) ֶׁגפֶׁן ֶׁ‬
‫ָּב ֲא ַבטִיחַ‪ ,‬דִ ב ְֵּרי ַרבִי ט ְַּרפֹון‪ַ .‬רבִי ֲעקִי ָּב(א){ה} אֹומֵר פטור רק כאשר‪ְּ ,‬מג ְַּרגֵר גרגיר‪ ,‬גרגיר ָּב ֶׁאשְּכֹול(ֹות) בענבים‪,‬‬
‫שהִיא זְּרּועָּה ֶׁב ָּחצֵר‪ְּ ,‬מק ְַּרטֵם תולש ָּעלֶׁה‪ָּ -‬עלֶׁה וְּאֹוכֵל‪.‬‬
‫ּופֹורט לגרעינים ב ִָּרמֹון‪ ,‬וְּסֹופֵת בסכין ָּב ֲא ַבטִיחַ‪ .‬כ{ו} ְּסבָּר ֶׁ‬
‫ֵ‬
‫שמ ִָּרים‪ַ ,‬חי ָּ{י}בִין‪( :‬י)‬
‫ש ְּב ָּחצֵר שצמחו מעצמם‪ ,‬אִם הָּיּו נִ ְּ‬
‫ַקּורנִית ֶׁ‬
‫ְּואִם ֵצ{י} ַרף‪ַ ,‬חי ָּ{י}ב‪ַ ( .‬ה)סִיָאה ְּו( ָּה) ֵא{י}זֹוב ְּוה ְּ‬
‫שהִיא עֹומֶׁדֶׁ ת ֶׁב ָּחצֵר וְּנֹוטָּה ַל ִגנָּ{י}ה אֹוכֵל בגינה כְּדַ ְּרכֹו ּופָּטּור‪ .‬עֹומֶׁדֶׁ ת ַב ִגנָּה וְּנֹוטָּה ֶׁל ָּחצֵר‪ ,‬אֹוכֵל בחצר‬
‫תְּ ֵא{י}נָּה ֶׁ‬
‫ָָּארץ‪{ ,‬או עומדת} בְּחּוצָּה‬
‫ָָּארץ וְּנֹוטָּה לְּחּוצָּה ל ֶׁ‬
‫ַאחַת ַאחַת‪ּ( ,‬פָּטּור)‪ְּ .‬ואִם ֵצ{י} ַרף כמה ביחד‪ַ ,‬חי ָּ{י}ב‪ .‬עֹומֶׁדֶׁ ת ב ֶׁ‬
‫ָָּארץ‪ ,‬הַכ ֹל הֹולְֵך ַאחַר ָּה ִע{י}קָּר מקום הגזע‪ּ ,‬ו ְּבבָּתֵ י ע ֵָּרי חֹומָּה ‪ ,‬הַכ ֹל בדיני גאולת קרקע ובית הֹולְֵך‬
‫ָָּארץ וְּנֹוטָּה ל ֶׁ‬
‫ל ֶׁ‬
‫ש ַלי ִם למעשר שני‪ ,‬הַכ ֹל‬
‫ַאחַר ָּה ִע{י]קָּר‪ּ .‬ו ְּבע ֵָּרי ִמ ְּקלָּט להציל את הבורח מגאולת דם הַכ ֹל הֹולְֵך ַאחַר הַנֹוף‪ּ .‬ובִירּו ָּ‬
‫הֹולְֵך ַאחַר הַנֹוף‪:‬‬
‫ירושלמי מעשרות יז' ע' א'‬
‫זהו חומץ בן יין ‪ .‬אמר ליה למה את צווח לי כן? אמר‬
‫גמ' תני נותנין לו שהות לפצע בה לרכך את התאנה‬
‫ליה עד דערקת ואזלית לך ללודקיא במה עסקת?‬
‫פעם ראשונה שנייה שלישית ועדיין פטור‪ ,‬ושואל‬
‫הסגרת יהודים לרומאים‪ .‬אמר ליה‪ ,‬ולא קוצין כסיחין‬
‫רבי יונה בשם רבי זעירא‪ ,‬שאם ליקט את השנייה‬
‫גנבים ועושי רשעה כסחתי?‪ .‬אמר ליה‪ ,‬ולא היה לך‬
‫בתוך כדי שהות של ריכוך הראשונה השנייה נטבלה‬
‫לילך לסוף העולם להניח בעל הגינה שיקוץ את קוצין‬
‫או נטבלו שתיהן? ר' אלעזר בי רבי שמעון אומר‪,‬‬
‫ולא למסור יהודים למלכות ‪ ,‬במשנה‪ ,‬עוֹמֶ דֶ ת בֶ חָ צֵ ר‬
‫תאנה בחצר שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש‬
‫וְנוֹטָ ה לַגִ ינָה א ֹוכֵל בגינה כְ ַד ְרכוֹ‪ .‬ושואל נתגלגלה‬
‫בפיו ופטור מלעשר‪ ,‬ומסביר רבי אלעזר בי רבי‬
‫מאיליה מהו מחזרתה? ועונה כמה דתימר תמן הכניס‬
‫שמעון על ידי דהוה אכלן גדול‪ ,‬הוה משער גרמיה כן‬
‫מחצר בלתי משתמרת בטעות לבית מחזירן למקומן‬
‫לפי עצמו תאבונו ומבנה גופו ‪.‬ומספר‪ ,‬ר' אלעזר בי‬
‫ואוכל‪ ,‬ואוף הכא כן‪ .‬ודוחה תמן במחזירן במקום‬
‫ר' שמעון אזל לגביה ר' שמעון בי ר' יוסי בן לקוניא‬
‫פטור‪ ,‬ברם הכא במחזירן למקום חיוב‪ ,‬אלא‪ ,‬מה כן‬
‫חמוי אבי אשתו הוה מזג ליה כוס יין והוא שתי‪ ,‬מזג‬
‫דמי לה‪ ,‬היה עומד בראש התאנה ונפלה מידו מחזירה‬
‫ליה כוס יין שנייה והוא שתי‪ .‬אמר ליה‪ ,‬שאל לא‬
‫למעלה ואוכל‪ ,‬ושואל מה את עביד לה האם אפשר‬
‫שמעת מן אבוך רבי שמעון בו יוחאי‪ ,‬דרך ארץ כמה‬
‫לדמות זאת בעומד בעיר ונזכר ששכח בעומר בשדה‬
‫לגימות אדם צריך לגמות בכוס?‪ .‬אמר ליה וענה ‪ ,‬יין‬
‫ועונה ייבא כהדא משנה מפורשת היה עומד בעיר‬
‫כמות שהיא‪ ,‬לא מזוג שותה אחת‪ ,‬מזוג בצונין לוגם‬
‫ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין עומר שנמצא‬
‫שתים‪ ,‬יין מזוג בחמין שותה שלש לגימות והוסיף‬
‫שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה‪ ,‬דכתיב (יט)‬
‫רבי אלעזר בן רבי שמעון ואמר לחמיו ולא שיערו‬
‫חכמים לא ביינך שהוא נאה‪ ,‬ולא בכוסך שהוא קטן‪,‬‬
‫ש ַכחְּתָּ עֹמֶ ר בַ ָשדֶ ה ֹלא תָ ׁשּוב‬
‫כִ י ִת ְקצֹר ְק ִצ ְירָך ְּבשָּדֶׁ ָך ְּו ָּ‬
‫לְ קַ ְחת ֹו ַלגֵר ַליָתוֹם וְ לַָאלְ מָ נָה י ְִהיֶה לְ מַ עַ ן יְבָ ֶרכְ ָך ְי ֹהוָה‬
‫ולא בכריסי שהיא רחבה‪ .‬והוה רבי יהושע בן קרחה‬
‫ֲשה יָדֶ יָך‪:‬ולא בעיר ושכחת‪ ,‬במשנה‪,‬‬
‫אֱֹלהֶ יָך בְ כֹל מַ ע ֵ‬
‫צווח ליה‪ ,‬הלא בר חמרא זה מה שקבלתי לחתן לי‪,‬‬
‫גֶפֶ ן ֶׁש ִהיא נְטּועָ ה בֶ חָ צֵ ר‪ ,‬נוֹטֵ ל אֶ ת כָ ל הָ אֶ ְׁשכוֹל‪ִ ,.‬דבְ ֵרי‬
‫ַרבִ י טַ ְרפוֹן‪ַ .‬רבִ י ע ֲִקיבָ א אוֹמֵ ר ‪ְ ,‬מגַ ְרגֵר‪ ,‬תמן תנינן היה‬
‫אוכל את האשכול ענבים ונכנס מן הגינה לחצר‪ ,‬רבי‬
‫אליעזר אומר יגמור‪ ,‬ורבי יהושע אומר לא יגמור‪.‬‬
‫ומברר רבי זעירה רבי חייה אמרו בשם רבי יוחנן או‬
‫דרבי טרפון כרבי אליעזר או רבי טרפון עבד עוקצת‬
‫קצה האוכל מתחילתו כיחידה אחת‪ ,‬ר' אילא ר'‬
‫איסי אמרו בשם ר' יוחנן או ר' טרפון סובר כר'‬
‫אליעזר או רבי טרפון עבד אכילה שתים ושלש‬
‫אכילות כאכילה אחת‪ ,‬ועכשיו שואל‪ .‬מאי טעמא‬
‫דרבי אליעזר? ועונה משום שהתחיל בו בהיתר‪.‬‬
‫אמר רבי נתן לא שרבי אליעזר אומר משום שהתחיל‬
‫בו בהיתר אלא שרבי אליעזר אומר התחיל לאכול‬
‫בערב שבת ונכנסה שבת הקובעת למעשר ימתין עד‬
‫שיצא שבת‪ ,‬או נכנס מגינה לחצר ימתין עד שיוצא‬
‫חוץ לחצירו ויגמור‪ .‬תני בשם רבי נחמיה חצר שהיא‬
‫נעדרת עודרים בה ומעבדים אדמתה הרי היא כגינה‪,‬‬
‫אוכלין בתוכה עראי‪ .‬אמר רבי שמלאי הלכה כרבי‬
‫נחמיה‪ .‬תני זרע רובה חייב כגינה נטע רובה פטורה‬
‫כגינה‪ .‬אמר רב חסדא והוא דינה כגינה שנטעה‬
‫לנוייה יופי של חצר ולא יעקור את האילנות ‪ .‬הדא‬
‫ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא‪ .‬הדא ילפא מן‬
‫ההיא זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת ולא ישהה‬
‫את הירק ‪ .‬וההיא ילפא מן הדא שאם היתה נעדרת‬
‫שהיא פטורה והוא שעידר רובה לנוי ‪ .‬וכן הדא‬
‫דתימר אוכל כדרכו ופטור בעומד בגינה‪ .‬הדא דתימר‬
‫אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב בעומד בחצר‪,‬‬
‫ושואל‪ ,‬רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא‪ ,‬היתה ניטלת‬
‫הפרי בדוקני‪ .‬במוט ולו מספריים מה קובע מקום‬
‫עמידתו או מקום הפרי? ועונה בסיפור דלמא] רבי‬
‫זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין והוה‬
‫רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון אתם‬
‫מספרים סיפרי קיסמי‪ .‬אמר ליה רבי אבא בר כהנא‬
‫למה את מקנתר לון שאל דבר ושמע מה ואינון‬
‫מגיבין לך‪ .‬אמר ליה מהו דין דכתיב תהילים עו' (יא)‬
‫שא ִֵרית חֵמ ֹת תַ חְּג ֹר‪ ?:‬אמר ליה‬
‫כִי ֲחמַת ָאדָּ ם תֹודֶׁ ָּך ְּ‬
‫בעל האגדה "כי חמת אדם תודך‪ ,‬זה בעולם הזה‪,‬‬
‫"שארית חמות תחגור" לעתיד לבא לעולם הבא‪.‬‬
‫ושואל אמר ליה רבי זעירה או נימר הפוך " כי חמת‬
‫‪....‬‬
‫אדם תודך" בעולם הבא‪" ,‬שארית חמות תחגור"‬
‫בעולם הזה‪ .‬אמר רבי לוי יש לי דרשה אחרת‬
‫כשתעורר חמתך על הרשעים צדיקים רואין מה את‬
‫עושה להן‪ ,‬והן מודין לשמך‪ .‬אמר רבי זעירא היא‬
‫הפכה והיא מהפכה אפשר לגלגל לכאן ולשם לא‬
‫שמעינן מינה כלום‪ ,‬אלא מה עדיף לך ירמיה בני‪,‬‬
‫אזל צור לך לצור צור ולמד הלכה דוקניתא של‬
‫המוט דהיא טבא מן כולם‪ .‬תמן תנינן כל בית שהוא‬
‫לפנים מן החומה‪ ,‬הרי הוא כבתי ערי חומה‪ ,‬וניתן‬
‫לגאולה על ידי המוכר בשנה הראשונה לאחר‬
‫שנמכר חוץ מן השדות‪ .‬רבי מאיר אומר אף השדות‪.‬‬
‫ומסביר מה טעמא דרבנין שכתוב ויקרא כה' (כט)‬
‫ְּואִיש כִ י י ְִמכֹר בֵ ית מו ַֹׁשב עִ יר חוֹמָ ה וְהָ יְתָ ה גְ אלָת ֹו עַ ד‬
‫תֹם ְׁשנַת ִמ ְמכָר ֹו י ִָמים ִת ְהיֶה גְ אלָתוֹ‪( :‬ל) וְ ִאם ֹלא‬
‫ִיגָאֵ ל עַ ד ְמֹלאת ל ֹו ָׁשנָה ְת ִמימָ ה ְּוקָּם ַה ַבי ִת אֲ ֶׁשר בָ עִ יר‬
‫אֲ ֶׁשר ֹלא \{ֹל ֹו\} חֹמָ ה ל ְַצ ִמיתת ַל ֹקנֶה אֹת ֹו לְ ֹדרֹתָ יו ֹלא‬
‫יֵצֵ א בַ יֹבֵ ל‪ :‬אין לי אלא בית‪ ,‬מנין לרבות בתי בדין‪,‬‬
‫בורות‪ ,‬שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ומגדלות‬
‫וכל אשר בעיר [ת"ל "אשר בעיר"]‪ .‬יכול אף השדות‬
‫ת"ל "בית" מה בית שהוא מיוחד שהוא בית דירה‪,‬‬
‫יצאו שדות שאינן בית דירה‪ .‬ושואל מה טעמא דרבי‬
‫מאיר? ועונה כתוב "וקם הבית" אין לי אלא בית‪,‬‬
‫מנין לרבות בתי בדין בורות שיחין ומערות‬
‫ומרחצאות ושובכות ומגדלות והשדות‪ ,‬תלמוד לומר‬
‫אשר בעיר‪" .‬אשר לו חומה" פרט לבית הבנוי בחומה‬
‫דברי רבי יהודה‪ .‬רבי שמעון אומר כותל החיצון הוא‬
‫החומה‪ ,‬ומסביר ‪ .‬רבי יהודה דריש "אשר לו חומה"‬
‫לפי הנקרא ‪ .‬רבי שמעון דריש "אשר לא חומה" לפי‬
‫הכתוב‪ ,‬במשנה‪ּ ,‬ובְ עָ ֵרי ִמ ְקלָט להציל את הבורח‬
‫מגאולת דם ‪ ,‬הַ כֹל ה ֹולְֵך ַאחַ ר הַ נוֹף אמר רבי חיננא‬
‫והוא שעלה הרוצח בשגגה דרך הנוף אבל אם עלה‬
‫והיגיע דרך העיקר כבר קלטו העיקר‪ .‬במשנה‬
‫ירּוׁש ַליִם‪ ,‬הַ כֹל ה ֹולְֵך ַאחַ ר הַ נוֹף‪ ,‬מתניתא דבית‬
‫ָ‬
‫ּובִ‬
‫שמאי היא‪ ,‬דבית שמאי אומרין הכל כלפנים‪ .‬תני‬
‫ההחזיר את הנוף מבפנים משך את הענפים פנימה‬
‫כולו כלפנים ואית בהן תנייא כמו קדמייא כבית‬
‫שמאי‪:‬‬
‫הדרן עלך המעביר תאנים‪:‬‬