פרק ג
שבת פרק שלישי
משנה א' הלכה א'
ש ִּהסִּיקּו ָה ְבקַש ּו ִּבגְ ָב ָב(א){ה} זרדים ,נֹותְ נִּי(ם){ן} ָעלֶׁי ָה תַ ְבשִּיל מבושל
ִּירה שיש עליה מקום לשני סירים ֶׁ
(א) כ ָ
שיִּגְר{ו}ף ,את הגחלים הלוחשות אֹו עַד
בערב שבת ,הסיקוה ְבגֶׁפֶׁת פסולת זיתים {או} (ּו) ְב ֵעצִּיםֹ ,לא י ִּתֵ ן עַד ֶׁ
שמַאי אֹומ ְִּרי(ם){ן} ,מותר להניח לשבת מים ַחמִּין ֲאבָל
שי ִּתֵ ן אֶׁת ָה ֵאפֶׁר לכסות את הגחלים שלא יבער עוד .בֵית ַ
ֶׁ
שמַאי אֹומ ְִּרים ,בשבת
ֹלא תַ ְבשִּיל אפילו מבושל כל צורכו ּ .ובֵית ִּהלֵל אֹומ ְִּרים ,מניח גם ַחמִּין וגם וְתַ ְבשִּיל .בֵית ַ
נֹו ְטלִּין מסירים מן הכירה ֲאבָל ֹלא ַמ ֲחז ִִּּיריןּ .ובֵית ִּהלֵל אֹומ ְִּרי(ם){ן}ַ ,אף ַמ ֲחז ִִּּירין כל עוד הסיר בידו :
בבלי שבת לו:
ירושלמי שבת כא.
גמרא שואל איבעיא להו האי לא יתן הכוונה לא יחזיר הוא ,אבל
גמ' כיני כך נלמד מתניתא ,מקיימין
לשהות משהין על כירה אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום? ומני
עליה תבשיל בשבת .מתני' שלנו בשיטת
ויתאים לשיטת חנניה היא ,דתניא חנניה אומר כל שהוא מבושל
דר' יודא ,דתניא ,היו שתי כירים של
כמאכל בן דרוסאי השודד הנרדף ,שאינו שוהה במקום אחד זמן
חרס מתאימות מחוברות אחת גרופה
ממושך ודי לו שליש בישול מותר לשהותו על גבי כירה ,אף על
מגחלים וקטומה בעפר ואחת לא
פי שאינו גרוף ואינו קטום ,או דילמא במשנה לשהות בלבד ולא
גרופה ולא קטומה .מקיימין משאירים
להחזיר תנן? ואי גרוף וקטום אין כן אפשר לשהות אי לא גרוף
את התבשיל לשם שימור החום על
לא ,וכל שכן שאין להחזיר ,ועונה ,תא שמע ,מדקתני תרי בבי
הגרופה ועל הקטומה .,ומברר מה
חילק לשני חלקים במתניתין בראשון בית שמאי אומרים חמין
מקיימין עליה? ועונה .ב"ש אומרין ,אין
מקיימין עליה כלום .,ובית הלל אומרין
אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל ,ובחלק השני
מים חמין אבל לא תבשיל .העביר את
בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים אף
מחזירין ,אי אמרת בשלמא שהמשנה עוסקת בלשהות תנן הכי
המיחם הכל מודין שלא יחזיר לכירה
דברי ר"מ ,ר' יהודה אומר ,בית שמאי
קתני ,כירה שהסיקוה בקש ובגבבא משהין עליה תבשיל אפילו
חמין אבל לא
אומרין משאירים
לא גרף האפר ,הוסקה בגפת ובעצים לא ישהא עד שיגרוף את
תבשיל .ובית הלל אומרין ,חמין
הגחלים או עד שיתן אפר לכסוי ,ומה הן משהין? בית שמאי
ותבשיל .העביר את המים של המיחם,
אומרים מים חמין אבל לא תבשיל ,ובית הלל אומרים חמין
בית שמאי אומרים לא יחזיר .וב"ה
ותבשיל ,וכי היכי דפליגי בלשהות פליגי נמי בלהחזיר לכירה
אומרים יחזיר .ר' חלבו רב ענן אמרו
שבית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים
בשם רב לא שנו אלא עליה על הכירה
אף מחזירין ,אלא אי אמרת להחזיר תנן ,הכי קתני ,כירה
מבחוץ הא לתוכה לא יכניס ,כי חוששים
שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירין עליה תבשיל ,בגפת ובעצים לא
יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן אפר ,ומה הן מחזירין בית שמאי
שמא יזיז את הגחלים והאש תגבר .עד
אומרים חמין אבל לא תבשיל ,ובית הלל אומרים חמין ותבשיל,
איכן? לאיזה מרחק מהגחלים ? עולא
בית שמאי אומרים נוטלין את החמין אבל לא מחזירין ובית הלל
אמר עד ג טפחים .א"ר מנא עד מקום
אומרים אף מחזירין ,ושואל ,הא תו למה לי כבר נאמרו הדברים?
שאם יניח שם שהיא עושה חריץ
ועונה ,לעולם אימא לך להחזיר תנן ,וחסורי מיחסרא והכי קתני
בעפר .א"ר יוסי בי ר' בון ,מפני שהיא
ויש להשלים כך :כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירין עליה
היד עדיין שליט ואינה נכוות במקום
תבשיל ,בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את
שהיד שולטת .ואתייא כיי דאמר ר'
האפר ,אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום ,ומה
זעירא בשם ר' יהודה ,מותר להפשיר
הן משהין? בית שמאי אומרים ,מים חמין אבל לא תבשיל ובית
אוכלים במקום שהיד שולטת .ואסור
הלל אומרים חמין ותבשיל ,והך חזרה דאמרי לך ,לאו דברי הכל
להפשיר במקום שאין היד שולטת.
היא ,אלא ,מחלוקת בית שמאי ובית הלל ,שבית שמאי אומרים
ומספר ,ר' יושיע בר גיזורה הוה משמש
נוטלין ולא מחזירין ,ובית הלל אומרים אף מחזירין ,תא שמע
קומי ר' זעירה ,והוה מעייל קומוי מביא
דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב ,לא שנו אלא על
לפניו בשבת תבשילין רותחין .א"ל היך
גבה של כירה אבל לתוכה אסור שמא יזיז את אש הגחלים ,אי
אתה מצליח איתעבידא? וענה א"ל
אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני יש הבדל בין תוכה לעל
גרוף תופייא הגחלים ויהב בגוה.
גבה ,אלא אי אמרת לשהות תנן ,מה לי תוכה מה לי על גבה? את
בקרקעית הכירה א"ל לא תהי עביד כן,
הגחלים הרי לא יזיז? ודוחה את ההוכחה ,מי סברת רבי חלבו
אלא גרוף תופייא הגחלים ויהב תלתא
ארישא קאי ,אסיפא קאי ,מתייחס להמשך ובית הלל אומרים אף
כיפין אבנים ורמי עליהון את הסיר עם
המבושל .ר' אבהו הורי
האוכל
בבוצרה ,ממלא גצרו חופנו רמח טיט
ומיתן עליהן תלתא כיפין ומירמין
עליהון את התבשיל ,דניאל בריה דרב
קטינא אמר בשם ר' אסי ,שיזרי חריות
ענפי דקל כגפת וכעצים .הדא דתימר
וזאת כשהיו לחין ויבשו בכירה .אבל
אם היה יבשין מתחילתן ,דינן כקש
וכגבבה הן .גללי בהמה אית תניי תני,
כגפת וכעצים ,ואית תניי תני כקש
וכגבבה ,ומסביר .מאן דאמר כגפת
וכעצים בדקה גללי צאן .ומאן דאמר
כקש וכגבבה בגסה גללי בקר .הגורף
צריך עד שיגרוף כל צורכו .וזאת למדנו
מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד
ולבדוק שכל הגחלים מכוסים הדא
אמרה עד שיגרוף כל צורכו .והקוטם
מכסה עד שיקטום כל צורכו .מן מה
דתני מלבה מפזר עליה נעורת של
פשתן .הדא אמרה אפילו לא קטם כל
ויידא אמרה דא
צורכו גם מספיק
ולמדנו זאת מכאן ,יום טוב שחל להיות
ערב שבת ,א"ר שיין ,מלבה מפזר עליה
נעורת של פשתן ודייה .,ושואל ,קטמה
ונתלבת האש מחדש מהו? .ר' חייא
עלה לביתו והורי
רובא הגדול
לתלמידיו מותר להשאיר עליו את
התבשיל ,בעון קומי ר' זעירה ורבי
הושעיה ור' חנניה חבריהון דרבנן האם
רק ליבה לשעבר דיעבד האוכל מותר?
עבר ר' אמי ואידרון והתחלקו חבריא
בעון מחזור עליהן ולקבוע הלכה .אמר
לון ר' חנניה חבריהון דרבנן מן דהוה
עובדא הוה עובדא ולא יותר .א"ר
שמואל בר סוסרטיי לכן צריכה התעורר
ספק אם לבה במזיד ,א"ר מנא אנא
קשייתה קומי ר' אבא בריה דרב פפי אין
תימר לשעבר .אפילו {לא } בישל עליה
בתחלה .דתני {המעשר} והמבשל
בשבת בשוגג יאכל ובמזיד לא יאכל הוא
לעצמו דברי ר"מ .ר"י אומר שוגג יאכל
למוצאי שבת .מזיד המבשל לא יאכל .ר'
יוחנן הסנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי
שבת לאחרים ולא לו למבשל מזיד לא
יאכל לא לו ולא לאחרים עולמית .
שמואל פוסק כרבי יוחנן הסנדלר .רב
מחזירין ,ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב ,לא
שנו אלא על גבה אפשר להחזיר אבל תוכה אסור כי עלול ללבות
את הגחלים ,ושואל ,תא שמע שתי כירות המתאימות צמודות
אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה ואינה קטומה ,משהין על
גבי גרופה וקטומה ,ואין משהין על שאינה גרופה ואינה קטומה,
ומה הן משהין בית שמאי אומרים ,ולא כלום ,ובית הלל אומרים
מים חמין שאינם מתבשלים עוד אבל לא תבשיל ,ואם עקר מן
הכירה את הסיר דברי הכל לא יחזיר ,דברי רבי מאיר ,רבי
יהודה אומר ,בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל
אומרים חמין ותבשיל ,בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין
ובית הלל אומרים אף מחזירין ,ועכשיו מסביר אי אמרת בשלמא
לשהות תנן ,מתניתין מני ,רבי יהודה היא ,אלא אי אמרת להחזיר
תנן ,מתניתין מני? לא רבי יהודה ולא רבי מאיר? אי רבי מאיר
קשיא לבית שמאי בחדא שבמשנה ב"ש מתירים חמין בכירה
גרופה ,ולבית הלל בתרתי תבשיל בגרוף והחזרה בגרוף ,ואומר ,
אי וגם רבי יהודה קשיא גרופה וקטומה ,ועונה ,לעולם אימא לך
להחזיר תנן ,ותנא דידן סבר לה כרבי יהודה בחדא ,ופליג עליה
בחדא ,סבר לה כרבי יהודה בחדא ,בחמין ותבשיל ונוטלין
ומחזירין ופליג עליה בחדא דאילו תנא דידן סבר לשהות אפשר
ואף על פי שאינו גרוף וקטום ,ורבי יהודה סבר בלשהות נמי רק
גרוף וקטום אין ,אי לא ,לא ,ועונה איבעיא להו מהו לסמוך בה
להשעין לצידי כירה לא גרופה ,האם אפשר בשבת? ומדייק
ושואל תוכה וגבה אסור ,אבל לסמוך בה שפיר דמי? או דילמא
לא שנא? ועונה ,תא שמע שתי כירות המתאימות צמודות אחת
גרופה וקטומה ,ואחת שאינה גרופה וקטומה ,משהין על גבי
גרופה וקטומה ,ואף על גב דקא סליק עולה ליה הבלא חום
מאידך מהכירה השנייה ,ודוחה ,דילמא שאני התם דכיון דמידליא
מורמת ממקומה שליט בה אוירא ואינה חמה כל כך ,ועונה תא
שמע דאמר רב ספרא אמר רב חייא ,קטמה כיסה הכירה באפר
ונתלבתה האש מאליה סומכין לה סיר ומקיימין עליה ונוטלין
ממנה ,ומחזירין לה ,שמע מינה לסמוך נמי קטמה אין לא קטמה
לא ,ודוחה זאת ולטעמיך נוטלין ממנה דקתני קטמה אין לא קטמה
לא? אלא תנא נוטלין שזה ללא ספק משום מחזירין ,הכא נמי
תנא סומכין משום מקיימין ,ודוחה הכי השתא איך אפשר
להשוות ,התם נוטלין ומחזירין בחד מקום הוא ובאותו מצב ,תנא
נוטלין משום מחזירין אלא הכא סומכין בחד מקום הוא ,ומקיימין
בחד מקום הוא? ובסכום שואל מאי הוי עלה? ועונה תא שמע
כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ,ואין מקיימין אלא אם
כן גרופה וקטומה ,גחלים שעממו או שנתן עליה נעורת של פשתן
דקה הרי היא כקטומה ,אמר רבי יצחק בר נחמני אמר רב
אושעיא ,קטמה והובערה משהין עליה מים חמין שהוחמו כל
צורכן ,ותבשיל שבישל כל צורכו ,ורוצה ללמוד מכך עוד שמע
מינה מצטמק האוכל ויפה לו ומשתפר על ידי תוספת בישול
מותר ,ודוחה ,שאני הכא דקטמה הגחלים כבויות ומכוסות אפר
לכן מותר ,ושואל אי הכי מאי למימרא ברור שמותר ,ועונה
הובערה איצטריכא ליה ,מהו דתימא יכולנו לחשוב כיון דהובערה
כד הוה מורי בחבורתיה לפני התלמידים
הוה אמר כרבי מאיר .,בציבורא הרחב
הוה מורי כר' יוחנן הסנדלר .אמר ר"ש
בר כרסנה רב כרבי ישמעאל בי רבי
יוסי ,דרש הורה לון .דתני רבי ישמעאל
בי רבי יוסי אמר משום אביו ,כל דבר
שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת
והוא איסור מן התורה ועשאו בשבת בין
שוגג בין מזיד אסור בין לו בין
לאחרים .,וכל דבר שאינן חייבין על
זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו
בשבת ואסור מדרבנן שוגג יאכל למוצאי
שבת לאחרים ולא לו עצמו מזיד לא
יאכל לא לו ולא לאחרים .ושואל בעון
קומי ר' יוחנן ,אתה מה אמר? ועונה.
אמר לון אני אין לי אלא משנה
מפורשת ,המעשר והמבשל בשבת שוגג,
יאכל ,מזיד לא יאכל .שמע רב חסדא
ואמר הותרו השבתות למבשלים רב
חונה אמר בשם רב ותני רבי חייא כן.
בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל
ע"ג כירה וקדשה עליו את השבת ,שוגג
יאכל ,מזיד לא יאכל .מפני שנחשדו
להיות מניחין מזידים ואמרו שכיחין
היינו .ואסרו להן את השוכח .ושואל
והכא אמרו כן? ועונה .אמר ר' אילא
נחשדו ישראל להיות מניחין שאינם
עושים מעשה ולא נחשדו להיות
מבשלין בידיים ,ולכן וקנסו במניח ולא
קנסו במבשל .,חזרו לומר ,תבשיל
שהוא מצטמק ויפה לו מועיל ומוסיף
טעם אסור .,תבשיל שהוא מצטמק ורע
לו מתקשה ומאבד מטעמו מותר.
ומפרט ,איזהו תבשיל שהוא מצטמק
ככל שמתבשל יותר טעים יותר ויפה לו.
כגון אכרוב ואפונים ובשר טרוף טחון,
אמר רבי תנחום בר עילאי אף ראשי
לפתות וראשי קפלוטות .עשו אותן
כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו .ושואל
ביצים מה הן? ועונה רבי יוסי אמר
בשם ר' ישמעאל בי רבי יוסי ,אבא עלה
לביתו ומצא שם חמין והתיר אותם
ביצים ואסר אותם .ר' שמואל בר נתן
אמר בשם ר' חמא בר חנינה אני ואבא
עלינו לחמת גדר .והביאו לפנינו בצים
קטנים כחוזרדין מרוב בישול וטעמן
הדרא לה למילתא קמייתא והכירה נחשבת לא גרופה קמשמע
לן שכיוון שגרף את הכירה ,שוב אין לחשוש שמא יחתה
בגחלים ,אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קטמה והובערה
משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו
ואפילו הגחלים של עץ רותם ,שמע מינה מצטמק ויפה לו מותר,
ודוחה ,שאני הכא דקטמה ושואל אי הכי מאי למימרא? ועונה,
הובערה אצטריכא ליה ,ושואל היינו הך כבר נאמרו הדברים?
ועונה גחלים של רותם שבעירתם נמשכת זמן רב אצטריכא ליה,.
אמר רב ששת אמר רבי יוחנן ,כירה שהסיקוה בגפת ובעצים
משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל
צורכו ,עקר את הסיר לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן אפר,
ומסביר ,קסבר מתניתין להחזיר תנן אבל לשהות ,משהין אף על
פי שאינו גרוף ואינו קטום .אמר רבא תרווייהו תננהי כבר למדנו
במשניות לשהות תנינא ,הראשון אין נותנין את הפת בתוך התנור
עם חשיכה ולא חררה עוגייה עגולה על גבי גחלים ,אלא כדי
שיקרמו פניה לפני כניסת השבת ,ומדייק ,הא קרמו פניה שרי
להשהות ,והשני להחזיר נמי תנינא בית הלל אומרים אף מחזירין
ושואל ,ועד כאן לא קשרו לא התירו בית הלל אלא בגרופה
וקטומה אבל בשאינה גרופה וקטומה לא? ורב ששת בראשון נמי
דיוקא דמתניתין קמשמע לן ,אמר רב שמואל בר יהודה אמר
רבי יוחנן ,כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה תבשיל
שבישל כל צורכו וחמין שהוחמו כל צורכן ואפילו מצטמק ויפה
לו ,אמר ליה ההוא תלמיד מדרבנן מן הלומדים לרב שמואל בר
יהודה ,הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מצטמק ויפה לו אסור?
אמר ליה אטו וכי לית אנא ידע דאמר רב יוסף אמר רב יהודה
אמר שמואל מצטמק ויפה לו אסור ,כי קאמינא לך לשיטתו של
לרבי יוחנן קאמינא ,אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי ,אתון
דמקרביתו לרב ושמואל בבבל עבידו תנהגו כרב ושמואל אנן
הסמוכים לארץ ישראל נעביד כרבי יוחנן ,ושואל אמר ליה אביי
לרב יוסף מהו לשהות? ועונה אמר ליה הא רב יהודה משהו ליה
ואכיל בשבת אמר ליה בר מיניה חוץ מרב יהודה מי עוד אוכל?
דרב יהודה דכיון דמסוכן חולה סכרת הוא אפילו בשבת נמי שרי
למעבד ליה ,אבל לי ולך מאי? אמר ליה בסורא משהו ,דהא רב
נחמן בר יצחק מרי דעובדא מורה הוראה הוה ,ומשהו ליה ואכיל,
אמר רב אשי קאימנא סיפרתי זאת קמיה דרב הונא ושהין ליה
כסא דהרסנא דגים מחוממים ואכל ,ולא ידענא אי משום דקסבר
מצטמק ויפה לו מותר ,אי משום דכיון דאית ביה מיחא קמח
מצטמק ורע לו הוא הדגים מתייבשים אמר רב נחמן מצטמק ויפה
לו אסור ,מצטמק ורע לו מותר ,כללא דמלתא כל דאית ביה מיחא
קמח מצטמק ורע לו ,לבר מתבשיל דליפתא דאף על גב דאית ביה
מיחא קמח מצטמק ויפה לו הוא ,והני מילי דאית ביה בשרא
בתבשיל הלפת אבל לית ביה בשרא מצטמק ורע לו ומתייבש
הוא ,וכי אית ביה בשרא נמי לא אמרן שזה טוב אלא דלא קבעי
לה לאורחין ,אבל קבעי לה לאורחין ויש להגיש להם מנות יפות
וגדולות מצטמק ורע לו לכן מותר ,לפדא תאנים דייסא ותמרי
מבושלים מצטמק ורע להן .ושואל בעו מיניה מרבי חייא בר
יפה משובח כפנקריסין כמאכלים
מענגים ,תני לא תמלא אשה קדירה
עסיסיות ותורמסין המצריכים בישול
ממושך ותתנם לתוך התנור ערב שבת
עם חשיכה ואם נתנה ,מוצאי שבת
אסורין עד שיעבור זמן מספיק בכדי
שיעשו יתבשל עכשיו .ר' אחא אמר
וזאת במזיד כר"מ .ר' יוסי אמר גם
בשוגג כר' יודה .א"ר מנא יאות א"ר
יוסי שזה בשיטת ר' יהודה שלמדנו
הנוטע בשבת שוגג יקיים את הצמח,
מזיד יעקור .ובשביעית אם נטע בשנת
שמיטה בין שוגג בין מזיד יעקור .ר'
יהודא אומר חילוף הפוך הדברים,
הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד
יעקור .,ובשביעית שוגג יקיים ומזיד
יעקור .למה בשבת יעקור מפני שהניית
שבת עליו .וכאן באישה שהניחה
תורמסין מכיון שאת אומר ימתין
למוצאי שבת כדי שיעשו דומה כמי
שלא נהנה מחמת שבת כלום .ומה טעמין
דרבנן מפני שנחשדו ישראל על
השביעית ולא נחשדו על השבתות .דבר
אחר אנשים מונין לשביעיות ואין מונין
לשבתות .היך עבידא לדוגמא נטע פחות
מל' יום לפני שביעית ונכנסה שביעית,
אין תימר חשד? אין כאן חשד .אין תימר
מניין {אין} יש כאן מניין .,נטע פחות
משלשים יום לפני שמינית ונכנסה
שמינית אין תימר חשד ,יש כאן חשד
ואין תימר מניין {יש} אין כאן מניין.
ואתייא כמאן דאמר מפני החשד .ברם
כמאן דאמר מפני המנין קנסו בשוגג
מפני המזיד במשנה ,לבית הילל נטלו
מבע"י מחזירו מבעוד יום .נטלו
משחשיכה מחזירה משחשיכה .ושואל
אבל נטלו לסיר מבעוד יום וקדש עליו
היום מה דינו? ועונה .ר' סימון דתרי
אמר בשם ר' הושעיה הניחו בארץ
אסור לטלטלו .ר' אלעזר מספר בשם
רבי הושעיה ,משרת הייתי את רבי חייא
הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי
מקומה התחתונה לדיוטי העליונה ואחר
כך ומחזירין לכירה .א"ר ירמיה בי
ר"ש ,אפילו מעביר מכירה שהבלה
חומה ממועט לכירה שהבלה מרובה
אבא שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת מהו? אישתיק ולא
אמר ליה ולא מידי למחר נפק לבית המדרש דרש להו ,המבשל
בשבת בשוגג ,יאכל ,במזיד לא יאכל ולא שנא מאי ולא הסביר
את עצמו ולא שנא שגג או מזיד ,רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו
כוונתו הייתה להיתירא ,מבשל הוא דקא עביד מעשה ,במזיד לא
יאכל ,אבל האי דלא קא עביד מעשה ,במזיד נמי יאכל ,רב נחמן
בר יצחק אמר כוונתו לאיסורא ,מבשל הוא דלא אתי לאיערומי
לכן בשוגג יאכל ,אבל האי השוכח הזה דאתי לאיערומי להתחכם
כאילו שכח ,בשוגג נמי לא יאכל ,ושואל מיתיבי למדנו שכח
קדירה על גבי כירה ובישלה בשבת ,בשוגג יאכל ,במזיד לא
יאכל ,במה דברים אמורים בחמין שלא הוחמו כל צורכן ,ותבשיל
שלא בישל כל צורכו ,אבל חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל
שבישל כל צורכו ,בין בשוגג בין במזיד יאכל דברי רבי מאיר,
רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין ,מפני שמצטמק
מתאדה ורע לו ,ותבשיל שבישל כל צורכו אסור ,מפני שמצטמק
ויפה לו ,וכל המצטמק ויפה לו כגון כרוב ופולים ובשר טרוף טחון
אסור וכל המצטמק ורע לו מותר ,ומדייק קתני מיהא ,כל זה
בתבשיל שלא בישל כל צורכו ,ומסביר בשלמא לרב נחמן בר
יצחק לא קשיא ,כאן קודם גזרה עוד הייה מותר כאן לאחר גזרה
אסרו ,אלא רבה ורב יוסף דאמרי להיתירא ,אי קודם גזרה קשיא
מזיד אי לאחר גזרה קשיא נמי שוגג? ועונה קשיא ,ועכשיו מברר
מאי גזירתא? ועונה דאמר רב יהודה בר שמואל אמר רבי אבא
אמר רב כהנא אמר רב ,בתחילה היו אומרים המבשל בשבת
בשוגג יאכל ,במזיד לא יאכל ,והוא הדין לשוכח ,משרבו משהין
במזיד ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח שיהיה אסור
בכל מקרה .ושואל ,קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר בתבשיל
מבושל לגמרי ,קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה שלא הצריך
מבושל היטב ,ועונה ,דרבי מאיר אדרבי מאיר לא קשיא ,הא
לכתחילה הא דיעבד ,דרבי יהודה אדרבי יהודה נמי לא קשיא ,כאן
בגרופה וקטומה כאן בשאינה גרופה וקטומה ,ושואל איבעיא להו
עבר ושהה מאי ,מי קנסוהו רבנן או לא? ועונה תא שמע דאמר
שמואל בר נתן אמר רבי חנינא ,כשהלך רבי יוסי לציפורי מצא
בשבת חמין שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן כלום ,מצא
ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן ,ומדייק מאי
לאו לאותו שבת ,ודוחה לא ,העיר להם שלא יעשו עוד דבר זה
לשבת הבאה ,.מכל מקום מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה
להן נינהו ,ועונה אין .נכון דאמר רב חמא בר חנינא פעם אחת
נתארחתי אני ורבי למקום אחד ,והביאו לפנינו ביום חול ביצים
מצומקות כעוזרדין ,ואכלנו מהן הרבה והיו טעימים ,במשנה,:
בית הלל אומרים אף מחזירין :אמר רב ששת לדברי האומר
מחזירין אפילו בשבת ואף רבי אושעיא סבר אף מחזירין אפילו
בשבת דאמר רבי אושעיא פעם אחת היינו עומדים לעילא מרבי
חייא רבה ,והעלנו לו קומקמוס של חמין מדיוטא קומה התחתונה
לדיוטא העליונה ומזגנו לו את הכוס ,והחזרנוהו למקומו ולא אמר
לנו דבר ,אמר רבי זריקא אמר רבי אבא אמר רבי תדאי ,לא שנו
אלא שעודן בידו אבל הניחן על גבי קרקע אסור להחזיר אמר רב
יותר .א"ר אמי זימנין סגין יתיבית קומי
רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא
מלתא והדבר לא מתקבל על דעתי .
א"ר זריקן לרבי זעירא אם לא שמע
מיניה שמותר האם שמע מינה משתמע
מכך שאסור? אם הוריד הסיר מהכירה
ותלוי ביתד או ונתנו על גבי ספסל האם
גם אז יוכל להחזיר לכירה או רק באוחז
בידו? ועונה נאמר בפי העם אם היה
הסיר מפוחם מותר ,ואם לאו אסור.,
אמר רבי יוחנן ברבי מרייה מותר
להחזיר בשלא העביר את ידו ממנו ,אבל
אם העביר את ידו ממנו אסור להחזיר :
אמי ,רבי תדאי דעבד לגרמיה לעצמו הוא דעבד החמיר אלא הכי
אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן ,אפילו הניחה על גבי קרקע מותר
להחזיר כל עוד חם פליגי בה רב דימי ,ורב שמואל בר יהודה,
ותרוייהו משמיה דרבי אלעזר אמרי ,חד אמר עודן בידו מותר על
גבי קרקע אסור ,וחד אמר הניחן על גבי קרקע נמי מותר ,אמר
חזקיה משמיה דאביי הא דאמרת עודן בידו מותר ,לא אמרן אלא
שדעתו בזמן הרמה מהכירה להחזיר ,אבל אין דעתו להחזיר,
אסור ,מכלל דעל גבי קרקע אף על פי שדעתו להחזיר אסור,
איכא דאמרי אמר חזקיה משמיה דאביי ,הא דאמרת על גבי קרקע
אסור ,לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר ,אבל דעתו להחזיר
מותר ,ולפי זה מכלל שבעודן בידו אף על פי שאין דעתו להחזיר
מותר .ושואל ,בעי רבי ירמיה תלאן לקומקום במקל מהו? או
הניחן על גבי מטה מהו? בעי רב אשי פינן העביר בשבת ממיחם
למיחם אחר מהו? ועונה ,תיקו:
משנה ב' הלכה ב'
ש ִּהסִּיקּוהּו ְבקַש {או} (ּו) ִּבגְ ָבבָאֹ ,לא י ִּתֵ ן בֵין מִּתֹוכֹו בֵין
(ב) תַ ּנּור של חרס בעל שלוש מקומות לבישול וחומו רב ֶׁ
ש ִּהסִּיקּוהּו ְבקַש {או} (ּו) ִּבגְ ָבבָא ,ה ֲֵרי {הוא} (זֶׁה)
ֵמעַל ַגבָיו .אבל כ{ו}פָח קטן אבל סופג חום יותר מכירה ֶׁ
ִּירי ִּם דינו ככירה ,ואם חיממוהו ְבגֶׁפֶׁת {או} (ּו) ְב ֵעצִּים ,ה ֲֵרי הּוא כַתַ ּנּור:
ַככ ַ
בבלי שבת לח:
ירושלמי שבת כב:
גמ' תני בר קפרא אפילו לסמוך
גמרא תנור שהסיקוהו ,סבר רב יוסף למימר תוכו בפנים תוכו ממש ,על
לו לתנור ולכופח אסור .ומספר
גביו על גביו ממש ,אבל לסמוך להשעין לתנור מבחוץ שפיר דמי ,ושואל
ר' שמי סמיך לאדירא לקרבת
איתיביה אביי ,כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי הוא ככיריים ,בגפת
דתנורא א"ל ר' מנא והתני בר
ובעצים הרי הוא כתנור ,ואסור ,הא ככירה שרי? ומברר במאי עסקינן
קפרא אפילו לסמוך לו
אילימא על גביו ,ובמאי באיזה מצב אילימא כשאינו גרוף וקטום ,אלא
אסור?! .ר' מנא מיקלל גוער
כירה כי אינה גרופה וקטומה על גביו מי שרי? אלא לאו לסמוך ,וקתני הרי
נזף לנשייא דשטחן בגדיהון
הוא כתנור ואסיר ,ועונה אמר רב אדא בר אהבה הכא בכופח גרוף וקטום,
לייבש לאוירא דתנורא .ר' יודן
ותנור גרופה וקטומה עסקינן ,כופח הרי הוא כתנור דאף על גב דגרוף
בי ר' ישמעאל הורי מדוחק
וקטום על גביו אסור ,דאי ככירה כי גרופה וקטומה שפיר דמי :תניא
בקושי מיגרוף תנורא ומיתן
כוותיה דאביי ,תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא אין סומכין לו ואין צריך
לומר על גביו ,ואין צריך לומר לתוכו ,ואין צריך לומר בגפת ובעצים,
ולשים תלתא כפין אבנים
כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא סומכין לו ,ואין נותנין על גביו ,בגפת
ומירמי עליהון .ולהרים על
ובעצים אין סומכין לו .ושואל ,אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי
גבה את הסיר ובלחוד להקפיד
האי כופח היכי דמי אי ככירה דמי אפילו בגפת ובעצים נמי אי כתנור דמי
לא ידעין מיגיריית .שלא ידעו
אפילו בקש ובגבבא נמי לא ועונה אמר ליה כופח נפיש הבליה חום גבוה
השכנות שהותר לה א"ר יוסי
מדכירה ,וזוטר הבליה וחום נמוך מדתנור ,ועכשיו מברר היכי דמי איך
כופח בשבת אתה מהלך קובע
נראה כופח? היכי דמי איך נראה כירה? ועונה ,אמר רבי יוסי בר חנינא,
אחר הסיקו ,ובטומאה גמר
כופח מקום שפיתת לקדרה אחת ,כירה מקום שפיתת לשתי קדרות ,אמר
מלאכתו את מהלך נקבע אחר
אביי ואיתימא רבי ירמיה אף אנן נמי תנינא כירה שנחלקה לאורכה אינה
גיפופו מבנה הכופח .
ראויה עוד לשימוש ולכן טהורה לרחבה טמאה כי ניתן לשמש לסיר
בודד ,כופח בין לאורכו בין לרוחבו שבור לגמרי ולכן טהור:
משנה ג' ד' הלכה ג'
שבִּיל שֶׁתִּ תְ גַ ְלגֵל תיעשה רכה ומבושלת .וְֹלא י ַ ְפקִּי ֶׁעּנָה {לא יבקיענה}
(ג) אֵין נֹותְ נִּין בשבת בֵיצָה ְבצַד ַה ֵמ{י}חַם ִּב ְ
לא ישבור אותה על גבי בְסּודָ ִּרין מגבת חמה שתתרכך מעט .ו ְַרבִּי יֹוסֵי מַתִּירְ ( .ו)ֹלא י ַ ְטמִּינֶּׁנָה יכסה אותה בְחֹול
שעָשּו ַאנְשֵי ְטב ְֶׁרי ָא ְו ֵהבִּיאּו סִּילֹון צינור שֶׁל עם מים צֹונֵן קרים,
שבִּיל שֶׁתִּ {י} ָצלֶׁה(:ד) ַמ ֲעשֶׁה ֶׁ
ּו ַב ֲאבַק דְ ָרכִּים ִּב ְ
והשחילו {ב}( ְל)תֹוְך ַאמָה תעלה זורמת שֶׁל מים ַחמִּין כדי שהמים הקרים יתחממו בשבתָ ,אמְרּו ָלהֶׁן ֲח ָכמִּים ,אִּם
ֲסּורין לשימוש ב ְִּרחִּיצָה ּו ִּבשְתִּ י ָה{,ואם}אתם
שבָת{ ,ו}א ִּ
שבָת אתם משתמשים במים ,דינם ְכ ַחמִּין שֶׁהּוחַמּו ַב ַ
ַב ַ
ֲסּורין ב ְִּרחִּיצָה ּומתָ ִּרין ִּבשְתִּ {י}י ָה שבישול
משתמשים במים בְיֹום טֹוב ,דינם ְכ ַחמִּין שֶׁהּוחַמּו בְיֹום טֹוב{ ,ו}א ִּ
ביום טוב לצרכי החג מותרים .מּו ְלי ָ{י}(א)ר של נחושת המשמש לחימום מים ַהגָרּוף מן הגחלים מערב שבת,
שגְרּופָה מחזיקה זמן רב את החום ולכן ,אֵין שֹותִּ ין
שבָתַ .אנְטִּיכֵי גדול מנחושתַ ,אף עַל פִּי ֶׁ
שֹותִּ ין הֵימֶּׁנּו ַב ַ
{הי}( ִּמ) ֶׁמּנָה בשבת:
בבלי שבת לח:
ירושלמי שבת כב:
גמרא איבעיא להו גלגל ביצה ליד המיחם מאי דינו? אמר רב יוסף
גמ' תמן תנינן תפוח של תרומה
גלגל חייב קרבן חטאת ,אמר מר בריה דאבינא ,אף אנן נמי תנינא
שריסקו ,ונתנו לתוך העיסה לבצק
כל מלוח שבא בחמין מלפני השבת חוזרים ושורין אותו בחמין
וחימצה הרי זו אסורה לישראליים,
תני ,רבי יוסי מתיר .רבי אחא רבי
בשבת ,וכל שלא בא בחמין מלפני השבת ,מדיחין רוחצים אותו
אבהו אמרו בשם רבי יוסי בר חנינה
בחמין בשבת ,חוץ מן המליח ישן ,וקולייס האיספנין דג צפוני
מה פליגון רבנן ורבי יוסי במחמץ
שהדחתן אסורה מפני שזו היא גמר מלאכתן ,שמע מינה שאם
האם מחמיץ במימיו במיץ התפוחים
נתבשלה הביצה חילל שבת ,במשנה ,ולא יפקיענה בסודרין
אבל המחמץ בגופו רסק התפוח
מחוממים בשמש ,ושואל ,והא דתנן נותנין תבשיל לתוך הבור
היבש דברי הכל מותר אינו מחמיץ
המרתף בשביל שיהא שמור ,ואת המים היפים ברעים בשביל
את הבצק .ומשווה ,רבי יוסי
שיצננו ,ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו לימא רבי יוסי היא ולא
רבנן? ועונה ,אמר רב נחמן בחמה לחמם בשמש דכוליה עלמא לא
כדעתיה ,כמה דו אמר תמן בתרומה
אין חימוצו ברור ,.כן הוא אמר הכא
פליגי דשרי שמותר ,בתולדות האור בסודר מחומם סמוך לאש
בשבת אין תבשילו במגבת החמה
כוליה עלמא לא פליגי דאסיר ,כי פליגי בתולדות החמה בסודר
תבשיל ברור .תנא אמר רבי יוחנן בר
מחומם בשמש מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור
מרייא רבי יוסי מתיר בסודר בשלא
ואסור ,ומר ר יוסי סבר לא גזרינן ומותר :במשנה ,ולא יטמיננה
העביר ידו ממנו ,אבל העביר ידו
בחול :ושואל וליפלוג נמי רבי יוסי בהא ,ולמה אינו חולק כאן?
והדבר מתארך זמן ממושך אסור.,
ועונה רבה אמר גזרה שמא יטמין ברמץ לוהט ,רב יוסף אמר מפני
פגה של תאנה שטמנה בתבן שתרכך
שמזיז עפר ממקומו ויחפור באדמה ,ושואל מאי בינייהו? ועונה
וחררה עגולה שטמנה בגחלים כבויים
איכא בינייהו הטמנה בעפר תיחוח שאין צורך לחפור ,ושואל
אם היו מקצתן מגולין שיכול לקחת
מיתיבי למדנו ,רבן שמעון בן גמליאל אומר מגלגלין ביצה על גבי
מבלי להזיז את האדמה ,ניטלין
גג רותח ,ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח ,בשלמא מובן למאן
בשבת ואם לאו אין ניטלין .רבי
דאמר גזרה שמא יטמין ברמץ ליכא למיגזר על גג ,אלא למאן
אלעזר בר תדאי אומר ,בין כך ובין
דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו ,ליגזר? ועונה ,סתם גג לית ביה
כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל את
עפר .ושואל ,תא שמע ,מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון
התאנה ואינו חושש להזיז את העפר.
צינור מים של צונן לתוך אמה של חמין וכו' בשלמא למאן דאמר
נמצא אתייא דרבי אלעזר בר תדאי
גזרה שמא יטמין ברמץ היינו דדמיא הצינור באמה להטמנה אלא
בשיטת כרבי שמעון ,דתני לא יגרר
למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו מאי איכא למימר ולמה
אדם בשבת את המטה ואת הכסא
אסרו? ודוחה מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי מתייחס ללא
ואת הספסל ואת הקתדרה מפני
יטמין ,ארישא קאי לא יפקיענה בסודרין ורבי יוסי מתיר ,והכי
שהוא עושה חריץ באדמה .ור"ש
קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה
מתיר כי אינו מתכוון לכך .ר' אבא
הוא ואסרי להו רבנן אמר להו רבי יוסי ,גם חמי טבריה ההוא
אמר בשם רבי הונא ,ר' חגיי אמר
תולדות אור אש הוא ,דחלפי עוברים מי טבריה אפיתחא דגיהנום
בשם ר' זעירא ,ר' יוסה אמר בשם
ומזה נהיים רותחים ,אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא
רבי אילא ,מודין חכמים לר"ש בכסא
ואסרי להו רבנן נוכל ללמוד בטלה נאסרה הטמנה בדבר המוסיף
שרגליו משוקעות בטיט בבוץ
הבל ואפילו נעשה מבעוד יום מערב שבת ,אמר עולא הלכה
שמותר לטלטלו ואינו חושש שהבור
כאנשי טבריא שכן רחצו בשבת אמר ליה רב נחמן אינך צודק
מתמלא מעפרו .כמה דאת אמר מותר
כבר תברינהו שברו והרסו אנשי טבריא לסילונייהו לצינור המים
לטלטלו ולהוציאו .ודכוותה מותר
הקרים ,ועכשיו מברר מעשה שעשו אנשי טבריא :מאי איזו
להחזירו .א"ר יוסי אף אנן תנינן
רחיצה? אילימא רחיצת כל גופו ,והמסקנה תהייה אלא חמין
ירקות הטמונים באדמה ניטלין
שהוחמו בשבת הוא דאסורין ,הא חמין שהוחמו מערב שבת מותרין
בשבת .א"ר יוסה בי רבי בון דר"ש
לרחיצת כל הגוף והתניא חמין שהוחמו מערב שבת למחר בשבת
היא שדבר שאינו מתכוון מותר.
ושואל א"ר יוסי מתני' אמרה כן?
הרי למדנו כל הכלים אינן נגררין
חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת
דוחסת את האדמה ולא חופרת ועוד
והא תנינן שביעית שגם בשנת
שמיטה מותר להוציא מן הקרקע
ירקות טמונים .אית לך שייך מימר
שביעית כרבי שמעון? ועונה דפתר
לה שביעית כרבי שמעון ,מסיבה
אחרת דרבי שמעון מתיר בספיחי
שביעית ואת אמר הכין שזו בשיטת
רבי שמעון ,ושואל אף על גב דרבי
שמעון מתיר בספיחי שביעית עדיין
אית ליה משום שביעית ומשום
קדושת שביעית? שצריך לאכול
אותם לפני זמן הביעור .ותנינן על
דרבי שמעון טהרו מלטמא כי ירקות
אלו נחשבים כזרועים באדמה וגם
אינו חושש לא משום שביעית ולא
משום קדושת שביעית ,.תמן בבבל
אמרין ,בישול בשבת בחמה מותרת,
בתולדת חמה אסורה .רבנן דהכא של
ארץ ישראל אמרין ,בין חמה בישול
בשמש בין תולדת חמה מותרת.,
ושואל מתני' המשנה פליגא אינה
תואמת על לשיטת רבנין דהכא חכמי
א"י שלמדנו לא יטמיננה בחול
ובאבק דרכים בשביל שתצלה ,ועונה
לזאת יש סיבה אחרת .שנייא היא
כששם את הביצה שהוא עושה חריץ
בעפר .אילו אמר בקמח יאות .היית
צודק מתני' המשנה גם פליגא על
רבנין דתמן של בבל דתני ר' שמעון
ב"ג אומר מגלגלין ביצים על גב גג
של סיד רותח שהוא תולדה של
שמש ,ואין מגלגלין ביצים על גבי
עפר רותח מפני שחופר .ושואל ,מה
עבדין לה רבנן דתמן .ועונה פתרין
לה חלוקין על רשב"ג .על דעתין
דרבנן דתמן חכמי בבל מבקרים את
מעשה שעשו אנשי טבריא .ועל
דעתין דרבנן דהכא א"י סלקת
מאשרת מתניתין כמעשה שעשו
אנשי טבריא :במשנה מעשה שעשו
אנשי טבריא כו' .ומספר ,בראשונה
רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו? אלא מה תגיד פניו
ידיו ורגליו גם אסורות בשבת ,אם כך אימא נבחן סיפא ,ביום טוב
מי הסילון כחמין שהוחמו ביום טוב ,ואסורין ברחיצה לידיו ורגליו
ומותרין בשתיה ,לימא נמצא תנן סתמא כבית שמאי ,דתנן בית
שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה
ובית הלל מתירין ,ועונה אמר רב איקא בר חנניא מדובר לא
ברחיצה אלא להשתטף בהן כל גופו עסקינן ,והאי תנא הוא דתניא
לא ישתטף אדם בשבת כל גופו בין בחמין ובין בצונן דברי רבי
מאיר ,רבי שמעון מתיר ,רבי יהודה אומר ,בחמין אסור בצונן
מותר ,.אמר רב חסדא מחלוקת ברחיצה בכלי אבל רחיצה בקרקע
באמבטיה בנויה דברי הכל מותר .ושואל ,והא מעשה דאנשי
טבריא בקרקע הוה ואסרי להו רבנן? ועונה אלא אי איתמר לסובר
שיש הבדל בין כלי לאמבטיה הכי איתמר ,מחלוקת בקרקע אבל
בכלי דברי הכל אסור ,אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ,הלכה
כרבי יהודה ,אמר ליה רב יוסף בפירוש שמיע לך מרבי יוחנן או
מכללא שמיע לך? ושואל מאי כללא? ועונה דאמר רב תנחום אמר
רבי יוחנן ,אמר רבי ינאי אמר (רב) [רבי] כל מקום שאתה מוצא
שנים חלוקין ואחד מכריע עושה פשרה ביניהם הלכה כדברי
המכריע ,חוץ מקולי מטלניות סמרטוט קטן לעניין טומאה שאף על
פי שרבי אליעזר מחמיר ומטמא ורבי יהושע מיקל ומטהר ורבי
עקיבא מכריע רק באם חשוב לו המטלית אין הלכה כדברי
המכריע ,ולמה? חדא דרבי עקיבא תלמיד הוא אצל רבי אליעזר
ועוד ,הא הדר ביה רבי עקיבא לגביה דרבי יהושע ,.ושואל ואי
הגעת למסכנה מכללא מאי ? מה רע בכך? ועונה ,דילמא הני מילי
במתניתין אבל בברייתא לא ,ועונה עכשיו אמר ליה אנא בפירוש
שמיע לי ,אתמר למדנו חמין שהוחמו מערב שבת ,רב אמר למחר
רוחץ בהן כל גופו אבר אבר ,ושמואל אמר ,לא התירו לרחוץ אלא
פניו ידיו ורגליו ,ושואל ,מיתיבי חמין שהוחמו מערב שבת למחר
רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ,תיובתא וקשה דרב,
ועונה אמר לך רב ,לא כל גופו בבת אחת אלא אבר אבר ושואל
והא פניו ידיו ורגליו קתני? ועונה רב כעין כמו פניו ידיו ורגליו
אחד ,אחד ,ושואל ,תא שמע לא התירו לרחוץ בחמין שהוחמו
מערב שבת אלא פניו ידיו ורגליו ולא כל אבר? ועונה הכא נמי
כעין פניו ידיו ורגליו אבר ,אבר ,תניא כוותיה בתואם דשמואל,
חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא
כל גופו אבר אבר ,ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביום טוב שרוחץ
בהם .רבה מתני לה להא שמעתא דרב בהאי לישנא לחומרה ,חמין
שהוחמו מערב שבת למחר ,אמר רב ,רוחץ בהן כל גופו ומשייר
אבר אחד ,איתיביה כל הני תיובתא שלמעלה ,ונשארו בתיובתא
ואינם מסתדרים ,אמר ליה רב יוסף לאביי ,רבה שגדלת כנער
בביתו מי קא עביד עשה מעשה כשמעתיה דרב? ועונה אמר ליה,
לא ידענא ,אבל מאי תיבעי ליה פשיטא דלא עביד ,דהא איתותב
ולא היה הסבר לדברים ,ואומר אולי בכל זאת עשה (דילמא) לא
שמיעא ליה ,ואי לא שמיעא ליה ודאי עביד עשה דאמר אביי כל
מילי דמר עביד כרב ,בר מהני תלת מלבד משלושה דעביד כשמואל
מטילין מעבירים ציצית מבגד בלוי לבגד אחר ,ומדליקין מנר
היו סותמין את הקמין שמחמם את
מע"ש ונכנסים ורוחצין
המים
בשבת ,נחשדו אנשי טבריה להיות
ממלין אותו עצים מערב שבת והיא
דליקה והולכת בשבת .,ואסרו להן
רחיצה ,והתירו להן זיעה .,נחשדו
להיות נכנסין ורוחצין ואמרו מזיעין
היינו ,ואסרו להן רחיצה וזיעה .,היו
שם שתי אמבטיות אחת של מים
מתוקין ואחת של מים מלוחין.
נחשדו אנשי העיר להיות מגלין את
הנסרין הקרשים המכסים את המים
המתוקים ורוחצין במתוקין והן
אומרים במלוחין רחצנו ,ואסרו להן
את הכל .,כיון שנתגדרו שמרו על
היו מתירין להן
גדרות חז"ל
והולכין .,מתירין להן והולכין .,עד
שהתירו להן רחצה במי מערה וחמי
טבריא .ולא התירו הבאת אלונטיות
מגבות .ומי התיר הבאת אלונטיות
רבי חנינא בן עקיבה .דתני ג' דברים
התיר ר' חנינא בן עקיבה .התיר
להטמין בשבת עצה בעשבים שבים.,
והתיר לעשות מרפסת כצוצרה
חלולה ולשאוב מים מן הנהר דרכה.
והתיר הבאת אלונטיות כרוך על
הגוף .תמן תנינן הרוחץ במערה או
במי טבריא מסתפג אפילו בעשר
אלונטיות ולא יביאם בידו .שמואל
אמר איך אפשר להתיר זאת מה
יעביד הדין סבורא דלא יליף למד
משנה ולא שימש חכמים איך ידע
להיזהר ,ועונה יסביר והדא מתני'
קודם עד שלא התירוה הבאת
אלונטיות .רבי ירמיה ורבי זעירא רב
יהודה אמרו בשם שמואל ,רבי יהודה
הנשיא התיר אלונטיות .תני אין
משתטפין אין שוטפים את הגוף
בשבת לא בחמין ולא בצונן .א"ר
יודא בר פזי ודא וגם זו נאמרה
מתניתין קודם עד שלא התירו חכמים
חמי טבריא .דתני הרוחץ בחמי
טבריא הוא מזלף על עצמו .אבל
אחרים לא יזלפו לו עליו .ר"ש בן
מנסיא אומר אף הוא לא יזלף על
עצמו .מפני שהוא מרבה את ההבל
חנוכה לנר חנוכה שני והלכה כרבי שמעון שמותר בגרירה של
ספסל כשלא מתכוון לחפור .ועונה אמנם כחומרי דרב עביד ,אבל
כקולי דרב לא עביד ,תנו רבנן מרחץ שפקקו שסתמו נקביו
למניעת חימום מערב שבת למוצאי שבת רוחץ בו מיד .פקקו נקביו
מערב יום טוב למחר נכנס ומזיע ,ויוצא ומשתטף בבית החיצון
הסמוך למרחץ ,אמר רב יהודה מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו
נקביו מערב יום טוב ,למחר נכנס רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא
והזיעו בו ,ויצאו ונשתטפו בבית החיצון ,אלא שחמין שלו היו
מחופין מכוסים בנסרים לוחות עץ ,כשבא הדבר לפני חכמים,
אמרו אף על פי שאין חמין שלו מחופין בנסרין גם מותר ומשרבו
עוברי עבירה ,התחילו חז"ל לאסור אמבטיאות ,אבל אמרו של
כרכין מטייל בהן ואינו חושש שיאמרו שנכנס להזיע ,ושואל מאי
עוברי עבירה? ועונה דאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן
לוי משום בר קפרא ,בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב
שבת ,התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו,
אסרו את החמין ,והתירו את הזיעה ,ועדיין היו רוחצין בחמין
ואומרים מזיעין אנחנו ,אסרו להן גם את הזיעה והתירו חמי טבריה
שחומם טבעי ועדיין היו רוחצין בחמי האור האש ואומרים בחמי
טבריה רחצנו ,אסרו להן גם חמי טבריה ,והתירו להן את הצונן,
ראו שאין הדבר הציבור עומד להן לא יכול לסבול אי רחיצה ,חזרו
והתירו להן חמי טבריה ,וזיעה במקומה עומדת באיסורה ,אמר
רבא האי מאן דעבר אדרבנן ורוחץ שרי למיקרי ליה עבריינא,
ושואל כמאן ממי למד זאת? ועונה כי האי תנא האומר רבו
עבריינים ,אמבטיאות של כרכים הפתוחים לציבור למעבר כגון
חופי הים מטייל בהן עובר דרכם ואינו חושש להזעה ולפתחון פה
של מלעיזים ,אמר רבא דוקא כרכין ,אבל דכפרים לא ,ושואל מאי
טעמא? ועונה כיון דזוטרין המרחץ צפוף נפיש הבלייהו חומם רב,
תנו רבנן ,מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן ,ובלבד
שלא ישתטף בצונן ואחרי זה ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר
מחמם מים שעליו ,תנו רבנן מיחם אדם אלונטית מטלית ומניחה
על בני מעים להורדת הכאב בשבת ,ובלבד שלא יביא קומקומוס
של מים חמין ויניחנו על בני מעים בשבת ויבא לרחיצה ,ודבר זה
אפילו בחול אסור מפני הסכנה שמא יהיו המים רותחים ויגלשו תנו
רבנן מביא אדם קיתון כלי מתכת מים ,ומניחו כנגד המדורה ,לא
בשביל שיחמו המים אלא בשביל שתפיג צינתן ,רבי יהודה אומר
מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה ,לא בשביל שיבשל
אלא בשביל שיפשר ,רבן שמעון בן גמליאל אומר אשה סכה ידה
שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת
לבישול השמן ,ושואל ,איבעיא להו ,שמן מה הוא לתנא קמא
שהתירו מים? ועונה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא גם
בשמן רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא ,ששמן בקלות מתבשל,
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא ,שמן אף על פי שהיד
סולדת בו מותר ,קסבר תנא קמא שמן אין בו משום בשול ,ואתא
רבי יהודה למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו לא זה הוא
בשולו ומותר ,ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר שמן יש בו
משום בשול והפשרו זהו בשולו ,רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא
זיעת הגוף .ומכבד שוטף ומיישר את
הקרקע .ומספר ,ר' אחא בר יצחק
עאל מיסחי נכנס למרחץ עם אבא
בר ממל .במרחצאות של בטריס בר
יטסס ,חמא ראה חד בר נש מזליף על
גרמיה .א"ל כזה אסור בשבת מפני
שהוא מרבה את ההבל ומכבד את
הקרקע .ומספר עוד ,ר' אבהו היה
במרחץ ואחורנין מזלפין על עצמם
נפל גם עליו והוא א{מ}סר ,ושואל
והא רבי לוונטי עאל מיסחי עם ר'
יונה חמא חד בר נש מזליף על גרמיה
שוטף את גופו במים חמים .א"ל
לית אנן צריכין חששין ליחידייא
לדעת יחיד האוסר .ר' יצחק רובא
עאל מיסחי עם רבי א"ל מהו מיתן
צלוחיתא עם שמן אפרסמון קר גו
עגלתא בעיגול של המים .א"ל הבא
גו נטלא הכנס לתוך עוד כלי היא
נעשית ככלי שני .ר' יעקב בר אידי
אמר בשם רבי יהושע בן לוי שואלין
הלכות המרחץ בבית המרחץ ,כגון
חימום הצלוחית ,והלכות בית הכסא
בבית הכסא .כהדא רבי שמעון בן
אלעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר.
אמר ליה מהו לקנח במגבת אמר ליה
אסור .מהו להדיח לשטוף אמר ליה
אסור .ושואל איך פסק במרחץ ולא
כן שמואל שאיל לרב ,מה לענות אמן
במקום מטונף? .והוא רב אמר אסור.
ואסור היה גם מה דאמרית לך אסור
כי המקום מטונף ואמנם אשכח
תנאי תני ,אין שואלין הלכות המרחץ
והלכות בית הכסא בביתה כסא:.
במשנה ,אם בי"ט כחמין שהוחמו
בי"ט כו' .חמין שהוחמו בי"ט .וכן
חמין שהוחמו מע"ש לשבת .מחלוקת
רב ושמואל חד אמר מרחיץ בהן פניו
ידיו ורגליו .ואחרנה אמר מרחיץ בהן
כל גופו איברים איברים .ולא ידעין
מאן אמר דא ומאן אמר דא ,אבל מן
מה דתני שמואל מרחיץ בהן פניו ידיו
ורגליו .אנו מבינים הוי רב דו אמר
מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים.
ומספר ,חד פילוסופיוס שאל לבר
קפרא ,וגם .אבלט שאל ללוי סריסא
שמן אף על פי שאין היד סולדת בו אסור קסבר שמן יש בו משום
בשול והפשרו זהו בשולו ,ואתא רבי יהודה למימר הפשרו לא זהו
בשולו ,ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר שמן יש בו משום
בשול והפשרו זהו בשולו ,ושואל ,רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא
קמא? ועונה איכא בינייהו כלאחר יד בשינוי שרשב"ג יתיר ,אמר
רב יהודה אמר שמואל אחד שמן ,ואחד מים ,יד סולדת בו אסור,
אין יד סולדת בו מותר ,ושואל והיכי דמי יד סולדת בו ,ועונה אמר
רחבא כל שכריסו ביטנו של תינוק נכוית ,אמר רבי יצחק בר
אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו
פך של שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן למים ,שמע מינה
ולמדנו תלת ,א .שמע מינה שמן יש בו משום בשול ,ב .ושמע
מינה כלי שני אינו מבשל ,ג .ושמע מינה הפשרו זהו בשולו ,ושואל
היכי עביד הכי ללמד הלכות בבית המרחץ? והאמר רבה בר בר
חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ
מבית המרחץ ובית הכסא ,וכי תימא ואם תאמר בלשון חול אמר
ליה רבי והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון קודש,
אבל דברים של קודש אסור לאומרן בלשון חול ,ועונה ומסביר רבי
אמרם לאפרושי מאיסורא התכוון ,שזה שאני ,תדע והרי לך הוכחה
דאמר רב יהודה אמר שמואל ,מעשה בתלמידו של רבי מאיר
שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש להדיח קרקע לשטוף עצמו על
אדמה ואמר לו אין מדיחין ,לסוך לו לשפשף לו בחול או באדמה
אמר לו אין סכין ,אלמא רואים אפרושי מאיסורא שאני ,הכא נמי
לאפרושי מאיסורא שאני ,אמר רבינא שמע מינה המבשל בחמי
טבריא בשבת חייב קרבן דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוה ואמר
ליה טול בכלי שני ותן ,ושואל ,איני לא מדויק והאמר רב חסדא
המבשל בחמי טבריא בשבת פטור מחטאת ,ועונה מאי חייב נמי
דקאמר לא קרבן אלא מכת מרדות ,אמר רבי זירא ,אנא חזיתיה
לרבי אבהו דשט באמבטי ולא ידענא אי עקר רגליו ושט אי לא
עקר רגליו ונשאר עומד על הקרקע ,ואומר פשיטא דלא עקר רגליו
דתניא ,לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ,ואפילו עומדת בחצר,
ואין לגזור שמא יחתוך לו קרש לצוף עליו ועונה לא קשיא ,הא
דלית ליה גידודי והמים רדודים הא דאית ליה גידודי והמים
עמוקים :ואמר רבי זירא אנא חזיתיה לרבי אבהו שהניח ידיו כנגד
פניו של מטה בעת הרחיצה הערומה ולא ידענא אי נגע בגופו אי
לא נגע ,ואומר ,פשיטא דלא נגע ,דתניא רבי אליעזר אומר ,כל
האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם שגורם לעצמו
הרהורי חטא אמר אביי יש פעמים שעשאוה חז"ל דומה כבולשת,
דתנן בולשת גדוד חיילים שנכנסה לעיר בשעת שלום ,חביות יין
פתוחות אסורות ,סתומות מותרות ,ואם בשעת מלחמה אלו ואלו
מותרות ,לפי שאין פנאי לנסך את היין אלמא רואים כיון דבעיתי
כשנמצאים בפחדים לא מנסכי ,הכא נמי בבריכת מים ,כיון דבעית
מפחדים מטביעה לא אתי להרהורי חטא ,ושואל והכא מאי
ביעתותא? ועונה ביעתותא דנהרא של המים הגועשים ,ושואל
עדיין איני ,יש עוד להקשות והאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר
רב ,כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה ואפילו אינו נוגע כאילו
כופר בבריתו של אברהם אבינו? ועונה ,לא קשיא הא כי נחית
כשיורד למים הא כי סליק יוצא מן המים ,כי הא דרבא שחי
התכופף רבי זירא זקיף הלך זקוף רבנן תלמידי הישיבה דבי רב
אשי כי קא נחתי ירדו למים זקפי כי קא סלקי יצאו ופניהם לקהל
שחי שחו ,ומספר ,רבי זירא הוה קא משתמיט מתחמק מלפגוש
מדרב יהודה משום דבעי למיסק לעלות לארעא דישראל ,דאמר רב
יהודה ,כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה ,שנאמר ירמיה
כז' (כא) כִ י כֹה ָאמר ְי ֹהוָה ְצבָ אוֹת אֱֹלהֵ י י ְִש ָראֵ ל על הכֵלִ ים הּנוֹתָ ִרים
שמָה יִּהְיּו
וִירּוׁשלָם( :כב) ָב ֶׁבלָה יּובָאּו ְו ָ
ָ
בֵ ית ְי ֹהוָה ּובֵ ית מֶ לְֶך יְהּודָ ה
יתים וה ֲִׁשיב ִֹתים אֶ ל המָ קוֹם הזֶה:
עד יוֹם פָ ְק ִדי אֹתָ ם נְאֻ ם ְי ֹהוָה וְהעֲלִ ִ
אמר רבי זירא ,איזיל ואשמע מיניה מילתא חשובה ואיתי ואיסק
לארץ ישראל ,אזל אשכחיה דקאי בי באני מצאו לרב יהודה בבית
המרחץ וקאמר ליה לשמעיה ,הביאו לי נתר סבון ,הביאו לי מסרק,
פתחו פומייכו פיתחו פיכם ואפיקו הבלא ותנשפו אוויר ואשתו
ממיא ושתו מים דבי באני מחוממים אמר ,אילמלא (לא) באתי
אלא לשמוע דבר זה דיי ,ושואל בשלמא מובן שלמד הביאו נתר
הביאו מסרק ,קמשמע לן ,דברים של חול מותר לאומרם בלשון
קדש ,פתחו פומייכו ואפיקו הבלא נמי יש מזה מה ללמוד
כדשמואל ,דאמר שמואל הבלא חום המים מפיק הבלא מוציא חום
הגוף אלא אשתו מיא דבי באני מאי מעליותא מה היתרון של המים
האלו? ועונה ,דתניא ,אכל ולא שתה אכילתו דם מסוכנת וזהו
תחילת חולי מעיים ,אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת
המזון נרקב וזהו תחילת ריח רע ,הנצרך לנקביו ואכל ,דומה לתנור
שהסיקוהו על גבי אפרו ולא ניקו אותו מן האפר ,וזהו תחילת ריח
זוהמא ,רחץ בחמין ולא שתה מהן ,דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ
ולא הסיקוהו מבפנים ואינו אוגר חום ,רחץ בחמין ולא נשתטף
בצונן ,דומה לברזל שהכניסוהו לאור לאש ולא הכניסוהו למים
לצונן ולא התחשל לפלדה ,רחץ ולא סך דומה למים הנמצא על
גבי חבית ולא בתוכו[ :המשך משנה ד' מוליאר הגרוף שותין
הימנו בשבת אנטיכי אף על פי שגרופה אין שותין הימנה] :גמרא
שואל ,היכי דמי מוליאר הגרוף? ועונה ,תנא מים מבפנים וגחלים
מבחוץ ,ושואל מה זה אנטיכי? ועונה רבה אמר בי כירי בית קיבול
חלול רב נחמן בר יצחק אמר ,בי דודי בביתה מקום לגחלים מאן
דאמר בי דודי כל שכן בי כירי שאין שותים ממנה ומאן דאמר בי
כירי ,אבל בי דודי לא ,תניא כוותיה דרב נחמן ,אנטיכי אף על פי
שגרופה וקטומה אין שותין הימנה ,מפני שנחושתה מחממתה:
למדנו מים שחוממו ביום טוב מותר
לשתות ואסור לרחץ ולמה? .א"ל,
אם תראה סריס מחבק עם אשתך
שמא אינו רע לך? .א"ל בוודאי אין.
א"ל ומכי הוא הרי לא יעשה לה
כלום? אמר לו שלא תתפריץ תתרגל
לקלות ראש אמר ליה והכא ביום
טוב שלא יתפרצו ויחממו לשם
רחיצה .כיון שיצא אמרו לו תלמידיו,
רבי ,לזה דחיתה בקנה ובקש לנו מה
את משיב? אמר להם והלא כבר
נאמר שמות יב' (טז) ּובּיוֹם הָ ִראׁשוֹן
ִמ ְק ָרא קֹדֶ ׁש ּובּיוֹם ה ְשבִ יעִ י ִמ ְק ָרא
קֹדֶ ׁש י ְִהיֶה לָכֶם כָל ְמלָאכָה ֹלא יֵעָ ֶשה
בָ הֶ ם אְַך ֲאשֶׁר י ֵָאכֵל ְלכָל נֶׁפֶׁש הּוא
ְלבַדֹו י ֵ ָעשֶׁה ָלכֶׁם :במשנה ,מולייר
הגרוף שותין ממנו בשבת ואומר ,הא
אם אינו גרוף לא .אמר ר' שיין מפני
שהגחלים נוגעות בגופו של הנחושת
אמר ר' חנינא בריה דר' הילל ,סיבה
נוספת מפני שהרוח האוויר נכנסת
בגופו והגחלים בוערות .,אמר רבי
יוסי בי רבי בון מפני שהוא עשוי
פרקים חלקי נחושת פרקים ,הוא
מתיירא שמא נתאכל דיבוקו ,והוא
עלול מוסיף מים שלא יישרף גוף
החימום ,.במשנה ,אנטיכי אף על פי
שגרופה אין שותין ממנה בשבת,
רבי חנניה רבי יוסי ר' אחא אבא
אמרו בשם רבי יוחנן ,מפני שהיא
מתחממת מכתליה ומחממת את
המים בשבת .רבנן דקיסרין רב הונא
אמרו בשם רב .אם היתה גרופה
ופתוחה מלמעלה והוסר המכסה
מותר:
משנה ה' חלק א הלכה ד'
שבִּיל
ש ִּפּנָהּו שרוקנו מן המים הרותחיםֹ ,לא י ִּתֵ ן לְתֹוכֹו בשבת מיד {מים} צֹונֵן ִּב ְ
(ה) ( ַה) ֵמ{י}חַם של מים ֶׁ
שי ֵ{י}חַמּוֲ ,אבָל נֹותֵ ן הּוא לְתֹוכו מים רבים שלא מספיקים להתחמם (אֹו) {ו}לְתֹוְך הַכֹוס שהוא כלי שני כְדֵ י
ֶׁ
ִּירן:
ְל ַה ְפש ָ
בבלי שבת מא.
ירושלמי שבת כד:
גמרא ,שואל מאי קאמר? אמר רב אדא בר מתנא ,הכי קאמר,
גמ' רבי אבא בר בריה נכדו דר' חייא בר
המיחם שפינה ממנו מים חמין ,לא ייתן לתוכן מים מועטים כדי
אבא ור' חייא אמרו בשם ר' יוחנן ,לא
שייחמו ,אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן ושואל
שנו אלא נותן מים לתוך הכוס בכלי שני
והלא מצרף נכון שאינו מבשל אבל הכלי מתחשל על ידי
הא לתוכו למיחם לא .ושואל א"ר מנא
המים הקרים? ועונה רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין
קשייתה קומי ר' אבא לא תני לא מתאים
מותר ,ושואל מתקיף לה אביי מידי מיחם שפינה ממנו מים
לנאמר על ידי ר' יוחנן על סיפא לא תני
ולא מתאים על רישא שאסרו רק בשביל
שייחמו הא להפשירן לא נאסר .ועונה
אתא רבי אבא בר כהנא רבי חייא בר אשי
ואמרו בשם רב ,אם נותן מים לחממן
אסור ,אם להפשירן מותר .תני נותנין מים
חמין לתוך מים צונין ,אבל לא מים צונין
לתוך מים חמין כדברי בית שמאי ,ובית
הלל אומר בין חמין לתוך צונין בין צונין
לתוך חמין מותר .במה דברים אמורים,
בכוס שהיא כלי שני אבל באמבטי בכלי
ראשון חמין לתוך צונין מותר כי אינו
מבשל וצונין לתוך חמין אסור כל טיפה
שמכניס מתבשלת .ורבי שמעון מתיר.
אתיא דרב שמתיר ,כרבי שמעון בן
אלעזר מנסיא ושיטתו של רבי יוחנן כרבי
יוחנן בן נורי .ומפרט ,תני רבי יוחנן בן
נורי אומר ,ממלא הוא אדם חבית של מים
ונותנה כנגד המדורה לא בשביל שתיחם
אלא בשביל שתפיג צינתה .יורד הוא אדם
וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה
דברי ר"מ .וחכמים אוסרין .יאות נכון
ומובנים דברים אשר אמר ר מאיר .
ושואל ומה טעמון דרבנן? הרי אם יחם
מדי לא יסבול זאת המתחם? ועונה ייבא
יתאים כיי דאמר רבי זעירא בשם רב
יהודה ,מותר להפשיר במקום שהיד
שולטת סולדת .ואסור להפשיר במקום
שאין היד שולטת כי יתכן בישול .אפי'
במקום {שאין} היד שולטת ושואל עד
איכן .ועונה ר' יודה בר פזי ר' סימון אמרו
בשם רבי יוסי בן חנינה עד שיהא נותן ידו
לתוכה והיא נכוית ממש מחום המים.
הכל מודין בכלי שני שהוא מותר .ושואל,
מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני?
ועונה .א"ר יוסי כאן בכלי הראשון היד
שולטת .וכאן בכלי שני אין היד שולטת
מחמת החום .א"ר יונה כאן וכאן אין היד
שולטת .,אלא עשו הרחקה לכלי ראשון,
ולא עשו הרחקה לכל שני .אמר רבי מנא,
ההן פינכא דאורזא צלחת אורז מסייע ליה
לאבא שזה עדיין רותח ,ולא גזרו .ההן
פינכא דגריסא וגם צלחת גריסים מסייע
ליה לאבא .,דאתה מפני ליה מן אתר
לאתר מסיר לצלחת ועד כדון ועדיין הוא
רותח ,ובכל זאת בכלי שני לא גזרו:.
קתני? מיחם שפינהו קתני אולי מן הגחלים? ועונה אלא אמר
אביי ,הכי קאמר ,המיחם שפינהו מן האש ועכשיו ויש בו מים
חמין לא יתן לתוכו מים מועטין ,בשביל שיחומו גם הם ,אבל
נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן ,ומיחם שפינה ממנו
מים ,לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שמצרף ומחשל ,ורבי
יהודה היא דאמר דבר שאין מתכוין אסור ,אמר רב לא שנו
שייתן מים אלא להפשיר את המים אבל לצרף אסור ,ושמואל
אמר אפילו לצרף נמי מותר ,ושואל לצרף לכתחילה מי שרי?
ועונה ,אלא אי איתמר הכי איתמר ,אמר רב לא שנו אלא לתת
מים בשיעור קטן להפשיר ,אבל שיעור כמות גדולה לצרף
שיחשל את המתכת אסור ,ושמואל אמר אפילו שיעור לצרף
כשאינו מתכוון לחשל מותר ,למימרא משתמע דשמואל כרבי
שמעון סבירא ליה ושואל ,והאמר שמואל מכבין גחלת של
מתכת בוערת הנמצאת ברשות הרבים ,בשביל שלא יזוקו בה
רבים ,אבל לא גחלת של עץ ,ואי סלקא דעתך ששמואל סבר
לה כרבי שמעון ,אפילו של עץ נמי יהיה מותר להזיז? ועונה,
בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון ,אבל במלאכה
שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה ,.אמר רבינא הלכך
קוץ ברשות הרבים שיכול לגרום לתקלה מוליכו פחות ,פחות,
מארבע אמות ,ובכרמלית אפילו טובא עד כמה שצריך שלא
ייפגעו בו ,במשנה :אבל נותן הוא לתוכו כדי להפשירן :תנו
רבנן ,נותן אדם חמין לתוך הצונן ,ולא הצונן לתוך החמין
שמא ירתיח דברי בית שמאי ,ובית הלל אומרים ,בין חמין
לתוך הצונן ובין צונן לתוך החמין מותר ,במה דברים אמורים
בכוס כלי שתייה אבל באמבטי כלי גדול לרחצה ,נותן חמין
לתוך הצונן ,ולא צונן לתוך החמין ,ורבי שמעון בן מנסיא
אוסר ,אמר רב נחמן ,הלכה כרבי שמעון בן מנסיא ,סבר רב
יוסף למימר ,ספל הרי הוא כאמבטי ,אמר ליה אביי ,תני רבי
חייא ספל ששותים ממנו מים חמים ,אינו כאמבטי
שמשתמשים במים חמים יותר ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא
דספל הרי הוא כאמבטי ,ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן
מנסיא ,אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא שנאסרה אפילו פניו
וידיו? ,ועונה ,מי סברת רבי שמעון אסיפא קאי ,ארישא קאי,
וכך לומד ובית הלל מתירין בין חמין לתוך צונן ,ובין צונן
לתוך החמין ורבי שמעון בן מנסיא אוסר צונן לתוך חמין,
ושואל ,אם כך לימא רבי שמעון בן מנסיא דאמר כבית שמאי?
ועונה ,הכי קאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא ליה ראיתי לרבא דלא
קפיד {אמנא} מדתני רבי חייא ,נותן אדם קיתון כמות גדולה
של מים לתוך ספל כמות קטנה של מים בין חמין לתוך צונן
ובין צונן לתוך חמין שבין כה לא יבא להרתחה ,אמר ליה רב
הונא לרב אשי דילמא שאני התם דמיפסק כלי וזה לכלי בתוך
כלי? אמר ליה ,מערה איתמר ,מערה שופך בבת אחת אדם
קיתון של מים לתוך ספל של מים ,בין חמין לתוך צונן בין צונן
לתוך חמין:
משנה ה' חלק ב הלכה ה'
ִּירן מן האש קרוב לחשיכה מְר{ו}תָ חִּיןֹ ,לא
ש ֶׁה ֱעב ָ
ָה ִּא{י} ְלפָס מחבת עמוקה לבישול ְו ַהקְדֵ {י} ָרה סיר או פרור ֶׁ
י ִּתֵ ן לְתֹוכָן בשבת תַ ְבלִּין מפני שמתבשל בקלות ֲ ,אבָל נֹותֵ ן הּוא לְתֹוְך ַה ְקע ָָרה שהוא כלי שני אֹו לְתֹוְך הַתַ מְחּוי
שי ֶׁש בֹו ח{ֹו}מֶׁץ
כלי גדול ממנו מחלקים מזון לענייםַ .רבִּי י ְהּודָ ה אֹומֵר ,לַכל הּוא נֹותֵ ן תבלינים ,חּוץ מִּדָ בָר רותח ֶׁ
ָוצִּיר שמזרז את הרתיחה :
בבלי שבת מב:
ירושלמי שבת כה.
גמרא ,שואל איבעיא להו רבי יהודה ארישא
גמ' מהו ליתן תבלין בכלי מלמטה ואחר כך ולערות
האילפס שהעבירו מן האש קאי ,ולקולא? או
עליהן מים חמים מלמעלה? .ר' יונה אמר אסור ,ועירוי
דילמא אסיפא הקערה שהוא כלי שני קאי
הרותחים ככלי ראשון הוא .חיילה והוכחה ודר' יונה מן
ולחומרא? ועונה תא שמע ,דתניא רבי יהודה
הדא שלמדנו .,אחד אותו דין לזה שבישל בו ,אחד שעירה
אומר לכל אילפסין הוא נותן ,לכל הקדירות
לתוכו רותח שניהם בולעים את האסור .א"ר יוסי ,תמן
רותחות הוא נותן ,חוץ מדבר שיש בו חומץ
בבישול קרבן חטאת כלי חרס בולע ,ויקרא ו' (כא) ּוכְ לִ י
ֻשלָה ּומֹרק
ְחׁשת ב ָ
חֶ ֶרש אֲ ֶׁשר ְתבֻשל ב ֹו י ִָשבֵ ר וְ ִאם בִ כְ לִ י נ ֶ
וציר ,סבר רב יוסף למימר מלח הרי הוא
וְ ׁשֻ טף במָ יִם :אבל תבלין אינן מתבשלין בעירוי .התיב
כתבלין ,דבכלי ראשון בשלה מתבשלת
רבי יוסי בי רבי בון ,והתני ,אף בכלי נחושת כן? .אית לך
ובכלי שני לא בשלה ,אמר ליה אביי תני רבי
למימר היעלה על הדעת כלי נחושת בולע? .ומברר ,מהו
חייא ,מלח אינה כתבלין דבכלי שני נמי
היחשב לערות מן הקילוח הדק .א"ר חנניה בריה דר'
בשלה ,ופליגא דרב נחמן ,דאמר רב נחמן
צריכא מילחא בישולא מלח זקוק לזמן בישול
הלל ,מחלוקת רבי יונה ורב יוסי ,ושואל .רבי יצחק בר
גופתא ,בעא קומי רבי מנא ,עשה כן עירוי בשבת חייב
כבשרא דתורא כבשר השור ,ואיכא דאמרי
סבר רב יוסף למימר מלח הרי הוא כתבלין
קרבן משום מבשל? עשה כן בבשר וחלב חייב משום
דבכלי ראשון בשלה ,בכלי שני לא בשלה,
מבשל? ועונה א"ל כיי דאמר ר' זעירא ,ואי זהו חלוט
אמר ליה אביי תני רבי חייא ,מלח אינה
ברור ,כל שהאור שהאש מהלך תחתיו .ר' יודה אומר
כתבלין דבכלי ראשון נמי לא בשלה ומתבשל
לכל הוא נותן תבלינים חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.
רק על האש והיינו דאמר רב נחמן ,צריכא
ומסביר ,על דעתיה דרבי יודה מלח {ב}כציר יין
מילחא בישולא כבישרא דתורא:
{ב}כחומץ ואין נותנים בהם תבלין כשהם רותחים :
משנה ו' חלק א הלכה ו'
שמֶׁן המטפטף מן המיכל ְ .ואִּם
(ו) אֵין נֹותְ נִּין בשבת ְכלִּי צלחת תַ חַת ַהּנֵר מיכל חרס לשמן ופתיל ְל ַקבֵל בֹו אֶׁת ַה ֶׁ
שאֵינֹו מִּן
נְתָ נֹו לצלחת ִּמבְעֹוד יֹום מערב שבת ,מתָ רְ .ואֵין נֵ{י}אֹותִּ ין ולא נהנים ִּממֶּׁנּו מן השמן שטפטףְ ,לפִּי ֶׁ
הַמּוכָן והינו מוקצה עד צאת השבת
בבלי שבת מב:
ירושלמי שבת כה.
גמרא אמר רב חסדא ,אף על פי שאמרו אין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל
גמ' שואל רבי חגי בעי,
ביצתה שלא תישבר ,אבל לאחר שהתרנגולת הטילה את הביצה כופה עליה
כבה הנר מבעוד יום
כלי שלא תשבר .ושואל ,אמר רבה מאי טעמא דרב חסדא? ועונה קסבר
בערב שבת ונתודע לו
תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה ואינה עשויה להטיל ביצתה במקום
משחשיכה בשבת האם
מותר להשתמש בשמן
מדרון ,והצלה מצויה התירו חז"ל והצלה שאינה מצויה לא התירו ,ושואל
זה? .חברייא התלמידים
איתיביה אביי ,והצלה שאינה מצויה לא התירו ,והתניא ,נשברה לו חבית
בעו כבה בשבת ונתודע לו
שמן של טבל לא מעושר שאסור באכילה בראש גגו מביא כלי ומניח
בשבת הבאה האם זה
תחתיה למרות שכלי זה יהיה אסור לטלטל למשך השבת כולה? ועונה
מוקצה? ועונה .אמר רבי
בגולפי חבית חדתי חדשה דשכיחי דפקעי שמצוי בהם שבר ודעתו על כך
יוחנן אין לך דבר שהוא
מערב שבת ,ושואל ,איתיביה ,נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות העלולים
בעינו קיים ואינו בהכנו
לגרום לשריפה? ועונה ,ניצוצות נמי שכיחי מצויים ודעתו עליהם ,ושואל.
אלא דבר אחד בלבד
איתיביה ,כופין קערה על הנר שלא יאחז האש בקורה ועונה ,בבתי גחיני
הצלחת עצמה שהושמה
צריפים נמוכים דשכיח בהו דליקה ,ושואל וכן קורה שנשברה ,סומכין אותה
תחת הנר ,ושואל התיב ר'
בספסל ובארוכות המטה? ועונה בכשורי חדתי קורות חדשים דעבידי דפקעי
אלעזר ,הרי שמן בנר הרי
שעשויים להתפקע ולכן דעתו עליהם מערב שבת ושואל ,נותנין כלי תחת
בעינו הוא ,ואינו בהכנו
הדלף המטפטף מן הגג בשבת ועונה שוב ,בבתי חדתי בגג חדש שלא נבחן
הוא מוקצה? ועונה .לכן
נתנו משעה ראשונה
שיכלה בנר .ושואל .התיב
ריש לקיש הרי חיטין
בזריעה שנזרעו בערב
שבת בעינן הן ,ואינו
בהכנו והם מוקצה?
ועונה ,לכך נתנו משעה
ראשונה שיכלו בקרקע,
ושואל התיבון הרי ביצים
שניתנו תחת תרנגולת
בערב שבת לאפרוחים
הרי בעינן הן ועוד ראויים
לאכילה ואינן בהכנן והם
מוקצה? ועונה לכך נתנן
משעה ראשונה שיעשו
אפרוחים ,ושואל .התיב
רבי ירמיה הרי עיטורי
קישוטי סוכה הרי בעינן
הן ואינן בהכנן והם
מוקצה? ועונה שנייא היא
קישוטי סוכה דא"ר
אבמרי אחוי דרבי יוסי,
כל שבעה ימי החג הן
בטילין על גב סוכה מיכן
והילך ואפילו בשמיני
עצרת החג בהכנו הן
ומותרים הם ושואל התיב
רבי חיננה ,הרי מוכין
צמר גפן או נוצות
שנתפזרו הרי בעינן הן
ואינן בהכנן ומוקצים הם!
ועונה ,הכא מה שאמר
רבי יוחנן שמוכן לשבת זה
בכלים ומה דאת אמר
תמן השאלות האלה
באכלין ,ושואל .התיב רק
נסא הרי מוקצה תאנים
ליבוש על הגג שיבשו ולא
נגע בו ולא ידע שיבשו
הרי הוא בעינו ואינו
בהכנו והם מוקצה? ועונה
שוב .הכא בכלים ,.ומה
דאיתמר תמן באכלין:
עוד בגשם דשכיחי דדלפי ,רב יוסף אמר היינו טעמא דרב חסדא ,שאוסר
לתת כלי תחת תרנגולת ,משום דקא מבטל כלי מהיכנו מאפשרות להשתמש
בו שימוש אחר ,ושואל איתיביה אביי ,חבית של טבל שמן שלא ניתן ממנו
מעשר שנשברה מביא כלי אחר ומניח תחתיה וזאת למרות שבכלי זה לא
יוכל להשתמש בו עוד בשבת זו? ועונה אמר ליה טבל מוכן הוא נחשב
אצל שבת ,שאם עבר ותקנו הפריש מעשרותיו בשבת מתוקן ואפשר לאכול
ממנו .ושואל ,נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות גיצים ? ועונה אמר רב
הונא בריה דרב יהושע ניצוצות אין בהן ממש ואפשר לטלטל הצלחת ,וכן
קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה בצורה דרפי ורק
מבטיח שהגג לא ייפול דאי בעי שקיל ליה ואם ירצה ייקח המיטה ומה
שאמרו נותנין כלי תחת הדלף בשבת מדובר בדלף הראוי לשתיה ומה
שאמרו כופין הופכים את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו וזאת מפני
קסבר מותר לטלטלו לסל ,ושואל .תא שמע ,פורסין מחצלות על גבי לבנים
בשבת דאישתיור מבנינא ושוב האבנים שנותרו כפסולת בניין ,מוקצה הם,
ועונה ,דחזיין למיזגא עלייהו האבנים הללו מתאימות להסבה ,ושואל ,תא
שמע פורסין מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת ,בחמה מפני החמה,
ובגשמים מפני הגשמים ,ובלבד שלא יתכוין לצוד דבורים ,מכל מקום
מוקצה אין כאן? ,ועונה ,הכא במאי עסקינן דאיכא יש דבש בכוורת ודבש זה
ראוי לאכילה בשבת ,אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי ,תינח יפה
ומתאים בימות החמה בקיץ דאיכא דבש ,בימות הגשמים דליכא אין דבש
מאי איכא למימר? איך פורס מחצלת על דבר האסור בטלטול? ועונה לא
נצרכא אלא לאותן שתי חלות שנשארות תמיד בכוורת ,ושואל ,והא מוקצות
נינהו? ועונה ,דחשיב עלייהו מערב שבת שרוצה לאכול מהם ,ומדייק
נמצא ,הא לא חשיב עלייהו מאי אסור? אי הכי למה הא דתני ובלבד שלא
יתכוין לצוד דבורים לפלוג ולתני בדידה בחלות דבש עצמם במה דברים
אמורים כשחישב עליהן לאכילה אבל לא חישב עליהן אסור ,ועונה ,הא
קמשמע לן אף על פי שחישב עליהן ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדבורים
ושואל ,מני לשיטתו של מי? אי רבי שמעון הרי לית ליה מוקצה? אי רבי
יהודה כי לא מתכוין מאי הוי מה זה עוזר לו הא דבר שאין מתכוין גם אסור?
ועונה לעולם בשיטת רבי יהודה ומסביר מאי ובלבד שלא יתכוין לצוד ,שלא
יעשנה כמצודה שאין ממנה מנוס דלישבוק וישאיר להו רווחא כי היכי
דלא ליתצדו ממילא ויוכלו הדבורים לצאת ולהימלט רב אשי אמר פשט
אחר לגמרי מי קתני בימות החמה בקיץ ובימות הגשמים בחמה בחורף?
מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים קתני ,וזה מתאים ביומי ניסן וביומי
תשרי דאיכא חמה יש ימים לוהטים (ואיכא צינה) ואיכא גשמים ויש ימי
גשם ואיכא דבש ולכן מותר לפרוס מחצלת על הכוורת ,אמר להו רב ששת
פוקו צאו ואמרו ליה לרבי יצחק ,כבר תרגמא קבע הלכה רב הונא
לשמעתיך בשיטתך ,שמטבטל כלי לדבר שאינו ניטל בשבת ,בבבל ,דאמר
רב הונא עושין מחיצה למת בשביל חי ,ואין עושין מחיצה למת בשביל מת,
ושואל מאי היא? ועונה דאמר רב שמואל בר יהודה וכן תנא שילא מרי ,מת
המוטל בחמה בשבת ,ויש חשש שיסריח ,באים שני בני אדם ויושבין בצדו
מימין ומשמאל חם להם מלמטה לשבת בקרקע הלוהטת זה מביא מטה
ויושב עליה ,וזה והשני מביא מטה ויושב עליה ,חם להם מלמעלה מחום
השמש מביאים מחצלת ופורסין עליהן ומתכסים זה זוקף מיטתו ונשמט
והולך לו ,וזה זוקף מיטתו ונשמט והולך לו ,ונמצאת מחיצה עשויה מאליה,
איתמר ,מת המוטל בחמה בשמש בשבת רב יהודה אמר שמואל ,הופכו
ומגלגלו ממטה למטה עד שמכניס אותו לצל ,רב חנינא בר שלמיא משמיה
דרב אמר ,מניח עליו ככר לחם או תינוק ומטלטלו אגב התינוק ומסכם,
היכא דאיכא ככר או תינוק כולי עלמא לא פליגי דשרי שמותר לטלטל גם
את המת עם התינוק ,כי פליגי רב ושמואל ,דלית ליה אין בסביבה תינוק
מר רב סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול וגלגול אינו פתרון ,ומר ושמואל
סבר לא שמיה טלטול ,ועכשיו בודק לימא כתנאי קדמה כבר מחלוקת בזו,
שלמדנו ,אין מצילין את המת מפני הדליקה ,אמר רבי יהודה בן לקיש שמעתי
שמצילין את המת מפני הדליקה ,ומברר ,היכי דמי? אי דאיכא ככר או תינוק
מאי טעמא דתנא קמא? אי דליכא מאי טעמא דרבי יהודה בן לקיש? אלא,
לאו בטלטול מן הצד פליגי ,דמר ,סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול ,ומר סבר
לא שמיה טלטול ,ודוחה זאת זו אינה אותה מחלוקת ,לא דכולי עלמא
טלטול מן הצד שמיה טלטול והיינו טעמא דרבי יהודה בן לקיש שבכל זאת
התירו לו להציל את המת מן הדליקה ,דמתוך שאדם בהול על מתו אי לא
שרית ליה להציל את המת מהשריפה אתי לכבויי ויעבור על איסור תורה
אמר רבי יהודה בן שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן ,הלכה כרבי יהודה בן
לקיש במת .במשנה :אין ניאותין הימנו מן השמן שבצלחת לפי שאינו מן
המוכן :תנו רבנן מותר שארית השמן שבנר ושבקערה אסור בשבת זו
ורבי שמעון מתיר.:
משנה ו המשך ב הלכה ז
שמְעֹון
ְמ ַט ְל ְטלִּין בשבת נֵר מיכל לשמן חָדָ ש שלא דלק עוד ,אֲ בָל ֹלא יָשָן שכבר דלק בו השמן והוא מעוס ַ .רבִּי ִּ
שבָת שעלול לבוא לכבוי .
אֹומֵר ,כָל ַהּנֵרֹות הכבויות ְמ ַט ְל ְטלִּין ,חּוץ מִּן ַהּנֵר הַדֹולֵק בעודו דולק ַב ַ
בבלי שבת מד.
ירושלמי שבת כה:
גמרא תנו רבנן ,מטלטלין נר חדש ונקי אבל לא ישן ,דברי רבי
גמ' שואל התיב רבי חייא בר
יהודה ,רבי מאיר אומר ,כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו
אחא נאמר כי רק חדש מותר
בשבת ונהיה מוקצה מחמת איסור ,רבי שמעון אומר חוץ מן הנר
לטלטל והא תנינן כופין סל לפני
הדולק בשבת ,כבתה מותר לטלטלה ,אבל כוס וקערה ועששית
האפרוחים שיעלו ושירדו .וגם
{כולם כלים גדולים} לא יזיזם ממקומם ,ורבי אליעזר ברבי שמעון
סל ישן מותר? ועונה אמרין
אומר ,מסתפק אדם שמן מן הנר הכבה ,ומן השמן המטפטף ואפילו
התלמידים הדא בשיטת דר"י.
בשעה שהנר דולק ,אמר אביי ,רבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה
דתני כל הנרות מטלטלין ,חוץ
כאבוה ר' שמעון בחדא ופליג עליה בחדא ,סבר לה כאבוה בחדא,
מן הנר הדולק בשבת ,דברי
דלית ליה מוקצה ,ופליג עליה בחדא ,דאילו אבוה סבר ,כבה אין
ר"מ .ר' יודא אומר ,נר חדש
אפשר להזיזו לא כבה לא ואיהו ר' אליעזר סבר אף על גב דלא כבה
מותר לטלטלו .וישן אסור
לטלטלו .ר"ש אומר כל הנרות
מסתפק ממנו ,אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם ,ושואל,
מטלטלין חוץ מן הנר הדולק
מאי שנא הני במה הם שונים מנר? ועונה אמר עולא סיפא אתאן
בשבת ,כבה מותר לטלטלו וגם
כשיטת לרבי יהודה ,ושואל מתקיף לה מר זוטרא אי הכי מאי
סל יהיה כך .,רבי ירמיה ורבי
"אבל"? אם אינו המשך המשפט? ועונה אלא אמר מר זוטרא,
אבא תריהן שניהם אמרו בשם
לעולם רבי שמעון וכי קשרי מתיר רבי שמעון בנר זוטא קטנטן
רבי יוחנן ,חד אמר דברי ר"מ
דדעתיה עלויה אבל הני דנפישי כלים גדולים לא ,ושואל והתניא
כל המיוחד רק לאיסור אסור
מותר שארית השמן שבנר ושבקערה גדולה אסור ורבי שמעון
לטלטל ,ואחרנה אמר כל שייחדו
מתיר? ועונה ,התם קערה קטנה דומיא דנר ,הכא קערה ענקית דומיא
בערב שבת זו לאיסור אסור
דכוס ,.אמר רבי זירא פמוט נחושת שהדליקו בו בשבת לדברי
לטלטל כל השבת ,ולא ידעינן
המתיר בנר ,אסור משום שהוא בסיס ,לדברי האוסר בנר ישן,
מאן אמר דא ומאן אמר דא,
הפמוט מותר בטלטול ,ושואל למימרא משתמע דרבי יהודה מוקצה
אבל .מן מה דאמר רבי חנינה,
מחמת מיאוס אית ליה מוקצה מחמת איסור לית ליה? והתניא רבי
רבי ירמיה שאל ,ההן ליבנה
יהודה אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין כי אינם מאוסים חוץ מן
לבנים לבניין לא כמיוחד לאיסור
הנר שהדליקו בו בשבת כי נהיה בסיס לדבר אסור ועונה אלא אי
הוא ,אני יודע הוי הוא דו אמר
כל המיוחד לאיסור אסור .מאן
דאמר מיוחד לאיסור אסור כל
שכן ייחדו לשבת זו לאיסור
אסור .ומאן דאמר ייחדו הא
מיוחד לא נאסר .ושואל מתניתין
פליגא על מאן דאמר כל המיוחד
לאיסור אסור .דתנינן תמן ארגז
שיש לו גלגלים מוכנה שלה
הגלגלים האלה בזמן שהיא
נשמטת ניתנים לפירוק קל אינה
חיבור לה .ואינה נמדדת עמה
לצרפה לשיעור קבלת טומאה
ואינה מצלת עמה באהל המת מן
הטומאה את תכולת הארגז .ואין
גוררין אותה בשבת בזמן שיש
בתוכה מעות מטבעות כסף
שהם מוקצה .ותני עלה ,היו
עליה על הגלגלים מעות ונפלו,
נגררת .אמר רב ששת בשיטת
דרבי שמעון היא .,דר"ש אומר,
כבה מותר לטלטלו .,אמרין
ושאלו התלמידים למה לית אנן
פתרין לה דברי הכל היא?
ומדובר בשוכח ולא הניח בכוונה
שיהיה שם כל השבת? .ועונה
לית את יכיל .דתנינן תמן אם
אינה נשמטת קבועה תמיד עם
הגלגלים חיבור לה .ונמדדת עמה
ומצלת עמה באהל המת וגוררין
אותה בשבת אע"פ שיש בתוכה
בארגז מעות ,ושואל האם אית
מימר הכא דברי הכל היא,
בשוכח? .מתני' פליגא על מאן
דאמר כל המיוחד לאיסור אסור
דתנינן האבן שהיא מוקצה
מונחת שעל פי החבית מלאה יין
מטה את החבית על צדה ונופלת
האבן ומותר לו לקחת יין
ועונה ,רבי אבא בשם ר' חייא
בר אשי פתר לה רב בשוכח את
האבן ולא שהניחה בכוונה,
ושואל ומה ומן דבתרה הסיפא
היתה בין החביות מגביהה ומטה
על צדה והיא נופלת ועונה גם
כאן עוד היא פתר לה רב
בשוכח ,ושואל .מתני' פליגא על
איתמר הכי איתמר ,אמר רבי זירא פמוט שהדליקו עליו בשבת דברי
הכל אסור ,לא הדליקו עליו דברי הכל מותר :,אמר רב יהודה אמר
רב ,מטה סוג של ארגז שיחדה למעות לשמירת מטבעות אסור
לטלטלה ,ושואל מיתיביה רב נחמן בר יצחק מטלטלין נר חדש אבל
לא ישן ומסביר ומה נר דלהכי לדליקה עבידא עומד כי לא הדליק
בה שרי לטלטולה ,מטה דלאו להכי למטבעות עבידא נוצר לא כל
שכן צריך להיות מותר בטלטול? אלא אי איתמר הכי איתמר אמר
רב יהודה אמר רב ,מטה שיחדה למעות וגם הניח עליה מעות אסור
לטלטלה ,לא הניח עליה מעות מותר לטלטלה ,לא יחדה למעות יש
עליה מעות אסור לטלטלה ,אין עליה מעות מותר לטלטלה ,והוא
בתנאי שלא היו עליה מעות ערב שבת בין השמשות .ושואל ,אמר
עולא ,מתיב רבי אליעזר ,למדנו ,עגלת משא מוכני הגלגלים שלה
בזמן שהיא נשמטת מתפרקים אין חבור לה להיטמא יחד ,ואין
נמדדת עמה ,ואין מצלת עמה באהל המת ,ואין גוררין אותה בשבת
בזמן שיש עליה מעות ,ומדייק ,הא אין עליה מעות שריא אף על גב
דהוו שהיו עליה בין השמשות? ועונה ,ההיא רבי שמעון היא דלית
ליה מוקצה ,ורב כרבי יהודה במוקצה מחמת איסור סבירא ליה ,הכי
נמי מיסתברא ,דרב כרבי יהודה סבירא ליה ,דאמר רב ,מניחין נר על
גבי גזע דקל בשבת ואין מניחין נר על גבי דקל ביום טוב ,אי אמרת
בשלמא דרב כרבי יהודה סבירא ליה ,היינו דשני בין שבת ליום טוב,
שבשבת ביו כה אינו משתמש באילן וביום טוב משתמש באש
ועלול להשתמש גם בגזע העץ ,אלא אי אמרת כרבי שמעון סבירא
ליה מה לי שבת ומה לי יום טוב גם העץ אינו מוקצה ,ושואל עכשיו
ורב כרבי יהודה סבירא ליה? והא בעו מיניה דרב מהו לטלטולי
שרגא דחנוכתא נר חנוכה מקמי חברי בגלל גזרות השמד של
הרומאים בשבתא ואמר להו שפיר דמי ,ועונה ,שעת הדחק מצוקה
וסכנה שאני ,דהא אמרו ליה רב כהנא ורב אשי לרב הכי הלכתא?
אמר להו כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק .ושואל ,
בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן ,חטים שזרען בקרקע ועדיין לא
נרקבו וביצים שתחת תרנגולת ביומם הראשון מהו האפשר
להוציאם? ,ומסביר שאלתו כי לית ליה לרבי שמעון מוקצה ,היכא
דלא דחייה בידים ,אבל היכא דדחייה בידים כמו הגרעינים והביצים
אית ליה מוקצה או דילמא לא שנא? ועונה אמר ליה אין מוקצה לרבי
שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו לנר
של שבת הוקצה לאיסורו ,ושואל ,ולית ליה הוקצה למצותו בלבד ?
והתניא סיככה לסוכת החג כהלכתה ועיטרה קישטה בקרמים בד
צבעוני ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזין אפרסקין שקדים ורמונין
ואפרכלי אשכולות של ענבים ועטרות של שבולין ,צנצנות של יינות
שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון שמיני
עצרת ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ,ונראה מכאן שיש מוקצה
למצוותו? וממאי ואיך ידוע דרבי שמעון היא ,דתני רבי חייא בר
יוסף קמיה דרבי יוחנן ,אין נוטלין עצים להסקה מן דפנות הסוכה
של השומרים ביום טוב ,אלא מן הסמוך לה ,ורבי שמעון מתיר,
ושוין בסוכת החג ,בחג הסוכות שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל
לפי תנאו? ,ועונה ,כעין שמן שבנר קאמרינן ,הואיל והוקצה למצותו
הוקצה לאיסורו ,איתמר נמי ,אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן,
מאן דאמר כל המיוחד לאיסור
אסור .,דתנינן ,כופין סל לפני
האפרוחין שיעלו ושירדו ותני
עלה עלו האפרוחים מאליהן
אסור לטלטלן .ועונה א"ר בון
בר חייא קומי רבי זעירא תיפתר
במאוס סל מלוכלך ,ושואל א"ל
והתני ר' הושעיה אפילו גדול
סאה אפי' גדול תרקב .אית לך
מימר סל סאה ותרקב מאוסין
הן? ועונה .רבי ירמיה אמר בשם
רב ,הלכה כר"מ שאין מוקצה
מחמת מיאוס .שמואל אמר
הלכה כר' יהודה שיש מוקצה
לכל דבר .רבי יהושע בן לוי
אמר הלכה כר"ש .שאין מוקצה
כלל ,ושואל בעון קומי רבי יוחנן
את מה את אמר בעניין מוקצה?
אמר לון אני אין לי אלא משנה.
כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר
הדולק בשבת שהוא מוקצה
מחמת איסור .רשב"ל הורי
באטרבוליס ,מנורה קטנה
שאינה מתפרקת מותר לטלטלה
בשבת לאחר שכבתה כר"ש.
רבי חלבו ורבי אבהו אמרו קומי
ר' חלבו לא מעברין מנורה קטנה
אבל קומי רבי אבהו שסבר
כר"ש אמרו מעברין ומספר. ,
רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר
חייא ,בעא מיעברתיה קומוי
מנורה .א"ל בפנינו? הרי אנו
סוברים כרבי מאיר .רבי יוסה מן
גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה
בעא מעברתיה .מנורה בשבת
א"ל מאן שרא לך? .אשכחת הרי
מצאנו רב ורבי יוחנן אילין
דאסרין כאחדא רבי יהושע בן
לוי ורשב"ל אילין דשרי כחדא
ומספר עוד ,רבי אלעזר בר
חנינה .מעשה היה וטילטלו פומט
מתחת הנר בשבת .ושאלו מה
אנן קיימין איך סברו? אין
כר"מ אפילו פומט יהא אסור
שבסיס הוא לאסור .אין כר"ש
אפילו נר יהא מותר .אלא כן אנן
אין מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דולק,
הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו .אמר רב יהודה אמר שמואל,
אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצימוקים בתסיסה שהניחם
ליבוש בלבד ,ושואל ,ומידי דברים אחרינא לא? והתניא היה אוכל
בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן גרוגרות ,אכל בענבים והותיר
והעלן לגג לעשות מהן צימוקין לא יאכל עד שיזמין מערב שבת וכן
אתה אומר באפרסקין וחבושין ובשאר כל מיני פירות ,מני לשיטת מי
מדובר כאן? אילימא רבי יהודה קל וחומר ומה היכא דלא דחייה
בידים אית ליה מוקצה? היכא דדחייה בידים והעלה אותם לגג לא כל
שכן? אלא ודאי לאו רבי שמעון היא? ועונה לעולם לשיטת רבי
יהודה היא ,ואוכל שיש לו דין מוקצה אצטריכא ליה ,סלקא דעתך
אמינא הייתי חושב כיון דקאכיל ואזיל כל הזמן לא ליבעי הזמנה,
קמשמע לן ,כיון דהעלן לגג אסוחי אסחי לדעתיה מינייהו לגמרי
ונעשה מוקצה ,ושואל בעא מיניה רבי שמעון בר רבי מרבי אביו
פצעילי שביבי תמרה שטרם בשלו לרבי שמעון מהו? ועונה אמר לו,
אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצימוקין בלבד ,ושואל ורבי
עצמו לית ליה מוקצה? והתנן אין משקין ושוחטין ביום טוב את
המדבריות שאינן זמינות אצלו בחג אבל משקין ושוחטין את
הבהמות הבייתות הנמצאות ברפת ובדיר ותניא ,אלו הן מדבריות,
כל שיוצאות למרעה בפסח ונכנסות ברביעה לאחר הגשם הראשון,
בייתות הם כל הבהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות
בלילה בתוך התחום ,רבי אומר אלו ואלו בייתות הן נקראות ,ואלו
הן הנקראות מדבריות ,כל שרועות באפר בחוץ ואין נכנסות לישוב,
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ,מכל מקום לרבי הרי אלו
בהמות מוקצה? ,ועונה איבעית אימא הני נמי כגרוגרות וצימוקין
דמיין שאינן זמינות ,ואי בעית אימא לדבריו דרבי שמעון קאמר ליה
לבנו וליה לא סבירא ליה ,ואיבעית אימא ,לדבריהם דרבנן קאמר
להו ואמנם ,לדידי לית לי מוקצה כלל ,לדידכו אודו לי מיהת דהיכא
דיוצאות הבהמות לרעות בפסח ,ונכנסות ברביעה ,דבייתות נינהו,
ורבנן אמרו ליה ,לא נכון ,מדבריות נינהו ,אמר רבה בר בר חנה אמר
רבי יוחנן ,אמרו בבית המדרש הלכה כרבי שמעון ,ושואל ,ומי אמר
רבי יוחנן הכי? והא בעא מיניה ההוא סבא קרויא ואמרי לה סבא
סרויא מרבי יוחנן ,קינה לול של תרנגולת יחידה ,מהו לטלטולי
בשבת? אמר ליה כלום עשוי למשהו אחר אלא לתרנגולין ולכן
מוקצה ,ועונה ,הכא במאי עסקינן פה דאית ביה אפרוח מת,
וממשיך לשאול ,הניחא למר בר אמימר משמיה (דרב) [דרבא]
דאמר ,מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין משום נולד
{השנוי חל בחג} ,אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר,
חלוק היה רבי שמעון [אפילו] בבעלי חיים שמתו שהן מותרין מאי
איכא למימר? ועונה הכא במאי עסקינן בדאית ביה ביצה שנולדה
בחג ,ושואל עוד והאמר רב נחמן ,מאן דאית ליה מוקצה אסור אית
ליה נולד אסור ומאן דלית ליה מוקצה ,לית ליה נולד ,ועונה ,דאית
ביה כליפת ביצת אפרוח וגם כלב לא יאכל זאת ואינה ראויה לשום
דבר בחג כי אתא רב יצחק ברבי יוסף מארץ ישראל לבבל אמר
בשם רבי יוחנן ,הלכה כרבי יהודה במוקצה ורבי יהושע בן לוי אמר
הלכה כרבי שמעון ,אמר רב יוסף היינו דאמר רבה בר בר חנה אמר
קיימין כר' יודה .דר' יודה דו
אמר נר מאוס ואסור פמוט של
נחושת אינו מאוס . ,תני נר
שהוא מונח ע"ג טבלה טס מסלק
את הטבלה והנר נופל .,אמר ר'
יוחנן קרוב הוא זה ,לבוא לידי
חיוב של קרבן חטאת שאם יטה
הטס לפניו משום מבעיר
שמוסיף שמן לפתיל ,יטה
לאחריו משום מכבה שמונע
שמן מן הפתיל .שמואל בר
אבא אמר קומי רבי יסא זה
אפשרי בכבה הנר .א"ל תנוח
דעתך אין כאן חטאת ,.ומברר. ,
מה אנן קיימין כשיטת מי? אין
כר"מ אפי' טבלה תהא אסורה,.
אין ר"ש אפי' נר יהא מותר.,
אלא כאן כר' יודה ,דר' יודה
אמר נר מאוס טבלה אינה
מאוסה .,תני אם התנה עליו יהא
מותר ושואל שוב .מה אנן
קיימין שהתנאי עוזר אין כר"מ
אפי' התנה עליו אסור ,אין
כר"ש אפילו לא התנה עליו יהא
מותר ,ועונה .אלא כן אנן קיימין
כר' יודה דר' אמר נר מאוס.
טבלה אינה מאוסה וכשהתנא
אין הטבלה מאוסה עליו,.
ושואל ,מה חמית מימר רק כר'
יודה אנן קיימין? ועונה .דתני
נר שהוא מונח אחורי הדלת ויש
לחשוש שפתיחת הדלת תגרום
לכבוי הנר פותח ונועל את הדלת
בשבת ובלבד שלא יתכוין לא
לכבות ולא להבעיר ומסבירים
רב ושמואל פתרין ליה בשוכח,
ולא בשעשה תנאי ומקללין
ונוזפים מאן דעבד כן בפסוק
ממלאכי ב' (יב) יַכ ְֵרת י ְהוָה
שּנָה עֵר וְענֶׁה
ָלאִּיש ֲאשֶׁר י ַ ֲע ֶׁ
מֵ ָא ֳהלֵי י ֲעקֹב ּומגִ יׁש ִמנְחָ ה
לי ֹהוָה ְצבָ אוֹת :ושואל ומסביר.
ומאן אית כל המיוחד לאיסור
אסור? האם לא רבי מאיר,
נמצא הוי מאן תנא אם התנה
עליו מותר רבי שמעון .אבל כוס
וקערה ועששית אף על פי שכבו
רבי יוחנן אמרו בבית המדרש הלכה כרבי שמעון נכון אמרו ,וליה
לרבי יוחנן עצמו לא סבירא ליה .ושואל ,אמר ליה אביי לרב יוסף
ואת לא תסברא דרבי יוחנן כרבי יהודה? הא רבי אבא ורבי אסי
איקלעו לבי רבי אבא דמן חיפא ,ונפל מנרתא מנורה על גלימיה בגדיו
דרבי אסי ולא טילטלה כל השבת ,מאי טעמא ,לאו ,משום דרבי אסי
תלמידיה דרבי יוחנן הוה ,ורבי יוחנן כרבי יהודה סבירא ליה דאית
ליה מוקצה ,ודוחה אמר ליה ,מנרתא קאמרת? מנרתא שאני ,דאמר
רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי ,הורה ריש לקיש בצידן ,מנורה
קטנה הניטלת בידו אחת ,מותר לטלטלה ,אבל הניטלת בשתי ידיו
אסור לטלטלה ורבי יוחנן אמר אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון,
אבל מנורה בין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו אסור
לטלטלה ,ושואל וטעמא מאי? ועונה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו,
הואיל ואדם קובע לה מקום לכל השבת ,ושואל אמר ליה אביי לרב
יוסף ,והרי כילת חתנים לכסוי נגד יתושים דאדם קובע לו מקום
ומחשיב לשמור עליו ואמר שמואל משום רבי חייא ,כילת חתנים
מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת אינה מוקצה וגם אינה רחבה
טפח בגגה כדי ליצור אהל? ועונה אלא אמר אביי מדובר במנורה
בשל חוליות מתפרקת ויש חשש לבנין ,ושואל אי הכי מאי טעמא
דרבי שמעון בן לקיש דשרי? ועונה מאי חוליות כעין חוליות דאית
בה חידקי ציור סימני שלבים הלכך ,מנורה עם חוליות ,בין גדולה בין
קטנה אסורה לטלטלה ,ואסרו גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו
גדולה דחוליות המתפרקת באמת ,כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי
ואינה מתפרקת מר סבר גזרינן ,ומר סבר לא גזרינן ,ושואל ,ומי
אמר רבי יוחנן הכי הלכה כר' יהודה והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם
משנה ,ותנן עגלת משא מוכני הגלגלים שלה בזמן שהיא נשמטת
מתפרקת מן העגלה אין חיבור לה ואין נמדדת עמה לטומאה ואין
מצלת עמה באהל המת ,ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה על
הגלגלים מעות ,הא אין עליה מעות שריא? ואף על גב דהוו עליה בין
השמשות? ודוחה בקש אמר רבי זירא תהא נלמד משנתינו שלא היו
עליה מעות ,כל בין השמשות ,שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן,.
אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת הלך רבי לעיר ששמה לדיוספרא,
והורה במנורה כרבי שמעון בנר ,ושואל איבעיא להו הורה במנורה
כרבי שמעון בנר להיתרא? או דילמא הורה במנורה לאיסורא ,וכרבי
שמעון בנר להיתרא? ועונה לא ידוע תיקו ,.ומספר ,רב מלכיא איקלע
לבי רבי שמלאי ,וטילטל שרגא נר ואיקפד רבי שמלאי ,רבי יוסי
גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא ,טילטל שרגא ואיקפד
רבי יוסי ברבי חנינא ,רבי אבהו כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן
לוי הוה מטלטל שרגא ,כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל
שרגא ,ושואל איך עשה כך? מה נפשך אי כרבי יהודה סבירא ליה
ליעבד כרבי יהודה ,אי כרבי שמעון סבירא ליה ליעבד כרבי שמעון,
ועונה ,לעולם כרבי שמעון סבירא ליה ,ברם ומשום כבודו דרבי יוחנן
הוא דלא הוה עביד ,.אמר רב יהודה שרגא דמשחא נר של שמן שרי
לטלטולה ,נר של דנפטא אסור לטלטולה ,רבה ורב יוסף דאמרי
תרוייהו ,דנפטא נמי שרי לטלטולה (דהואיל וחזי לכסות ביה מנא),
רב אויא איקלע לבי לישיבת רבא ,הוה מאיסן בי כרעיה מלוכלכים
רגליו בטינא בבוץ אתיבי אפוריא הושיבו אותו במפתן הישיבה
אסור ליגע בהן .אמר רבי טבי
בשם רב חסדא .אפילו כרבי
שמעון דו אמר תמן מותר ,מודי
הוא הכא שהוא אסור .שאם
אומר את לון שהוא מותר אף
הוא עלול מכבה אותן ומשתמש
בהון .אמר רבי מנא ,בקדמיתא
בראשונה הוינן סברין מימר מה
פליגון על ר' שמעון באותו נר
שכבה בשגררו העכברים את
הפתילה או באפוצה סתומה,
ואחר כך חשבנו ואפילו תימא
בשלא גררו העכברים את
הפתילה ואפילו תימא שלא
באפוצה גם מתיר ר' שמעון
כשיש בתוכו שמן ואינו מוקצה
תמן תנינן נוטל אדם את בנו
והאבן בידו ,וכלכלה סל והאבן
בתוכה .ותני תלמידי דבית רבי,
האבן והאוכלין בתוכה כשהוא
הוא בסיס לדבר מותר ואסור
לא הוינן אמרין כלום ושתק.
שהרי רבי רומנוס הוצא מחתה
משל בית רבי מליאה גחלים
בשבת .אית לך מימר גבי גחלים
אפוצות הן? .אלא בשיש נשאר
לתוכו שמן? א"ר אבהו קיימתיה
הסברתי שמדובר כשקרטים
שאריות של בוסם לבונה היה
בה והנה בסיס לאיסור ולהתיר .
רבי אבא בר חייא אמר בשם
רבי יוחנן תרכוס ארגז אסור
לטלטלו .,הורי רבי אמי מותר,
ומספר ,רבי ירמיה חמי לון
מטלטלין ליה ארגז גו סדרא
רובא לפנות מקום בכנס ישיבתי
ולא הוה ממחה בידון .,תלמידי
דבית רבי ינאי אמרין עד ג'
שלבים ככסא ומטלטלים מיכן
והילך כסולם ומוקצה .א"ר יוסה
בי ר' בון מאן דשרי כר"ש דתני
לא יגרר אדם את המטה ואת
הכסא ואת הספסל ואת
הקתידרה .מפני שהוא עושה
חריץ .ור"ש מתיר .ר' אבא אמר
בשם ר' חונא ,ר' חגיי אמר בשם
ר' זעירא ,רבי יוסי אמר בשם
קמיה דרבא איקפד רבא ,בעא לצעוריה להקניטו אמר ליה ,מאי
טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שרגא דנפטא נמי שרי
לטלטוליה? אמר ליה הואיל וחזיא ניתן לשימוש לכסויי בה מנא כלי
ושאלו ,אלא מעתה כל צרורות אבנים שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא
לכסויי בהו מנא? אמר ליה הא המנורה איכא תורת כלי עליה ,הני
האבנים ליכא תורת כלי עליה ,מי לא תניא ,השירים והנזמים
והטבעות הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר ,ואמר עולא מה טעם,
הואיל ואיכא תורת כלי עליה ,הכא נמי הואיל ואיכא תורת כלי עליה
מותר לטלטלן אמר רב נחמן בר יצחק ,בריך רחמנא דלא כסיפיה לא
בייש רבא לרב אויא .ושואל ,רמי ליה אביי לרבה ,תניא מותר
שארית השמן שבנר ושבקערה אסור בשבת ורבי שמעון מתיר,
אלמא לרבי שמעון לית ליה מוקצה ,ורמינהו ממקום אחר ,רבי
שמעון אומר כל בכור שאין מומו ניכר מערב יום טוב ,אין זה מן
המוכן ואסור לשחוט אותו בחג ודוחה הכי השתא איך אפשר
להשוות התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו ,אבל הכא אדם
יושב ומצפה מתי יפול בו מום בבכור ? מימר אמר ,עוד יותר ,מי
יימר מבטיח דנפיל ביה מומא ואם תמצי לומר דנפיל ביה מומא ,מי
יימר דנפיל ביה מום קבוע? ואם תמצי לומר דנפל ביה מום קבוע ,מי
יימר דמזדקק ליה חכם שיתיר לו בו ביום לשחוט אותו? ושואל מתיב
רמי בר חמא ,מפירין נדרים בשבת [ונשאלין לנדרים שהן] לצורך
יׁשּה בְ יוֹם
השבת ,כנאמר בבמדבר ל' (יג) ו ְִאם הָ פֵ ר יָפֵ ר אֹתָ ם ִא ָ
יׁשּה הֲפֵ ָרם
ָׁש ְמע ֹו כָל מוֹצָ א ְשפָ תֶ יהָ לִ נְדָ ֶריהָ ּולְ ִאסר נ ְפ ָׁשּה ֹלא יָקּום ִא ָ
וי ֹהוָה י ְִסלח לָּה :ושואל ואמאי? לימא מי יימר דמיזדקק לה בעל?
ודוחה ,התם כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא,
כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ,ושואל תא שמע נשאלין
לנדרים אצל חכם של צורך השבת בשבת ,ואמאי? לימא מי יימר
דמזדקק ליה חכם? ועונה ,התם אי לא מיזדקק ימצא ליה חכם סגיא
ליה מספיק ואפשרי להפר נדר בשלשה הדיוטות אנשים מן השורה,
אבל הכא לצורך בדיקת מומי בכורות מי יימר דמיזדקק ליה חכם?
ועכשיו שואל רמי ליה אביי לרב יוסף .מי האם אמנם אמר רבי
שמעון כבתה מותר לטלטלה ,כבתה אין לא כבתה לא ,מאי טעמא נר
דולק אסור לטלטל דילמא שמא בהדי דנקיט לה יחזיק בו כבתה,
הא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר? דתניא
רבי שמעון אומר גורר אדם כסא מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין
לעשות חריץ? ועונה ,כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא,
כי לא מיכוין גזר רבי שמעון מדרבנן ,כל היכא דכי מיכוין איכא
איסורא דרבנן ,כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה .ושואל מתיב
רבא ,מוכרי כסות בדים מוכרין בדי פשתן וצמר כדרכן ,ובלבד
שלא יתכוין להנאות בחמה בקיץ להסתר מפני החמה ,ובגשמים
ובחורף להתכסות מפני הגשמים ,והצנועין חסידים מפשילין את
הבדים במקל לאחוריהן שלא יגע בגופם ,ושואל ,והא הכא דכי
מיכוין איסורא דאורייתא איכא ,דברים כב' (יא) ֹלא ִתלְ בׁש ׁשע ְטנֵז
צֶ מֶ ר ּופִ ְׁש ִתים י ְחדָ ו :ובכל זאת כי לא מיכוין שרי מתיר רבי שמעון
לכתחילה? ועונה אלא אמר רבא ,הנח לנר שמן ופתילה ,והסיבה
היא הואיל דנעשה בסיס לדבר האסור ,.אמר רבי זירא אמר רבי
אסי אמר רבי יוחנן ,אמר רבי חנינא אמר רבי רומנוס ,לי התיר רבי
רבי אילא ,מודין חכמים לר"ש
בכסא שרגליו משוקעת בטיט
מתפורר שמותר לטלטלו,
ומוסיף .כמה דתימר מותר
לטלטלו ודכוותה כך מותר
להחזירו כי העפר חוזר
לקדמותו ,א"ר יוסי אף אנן נמי
תנינן ,צנון תלוש הטמון בעפר
ניטלין בשבת .א"ר יוסי בי רבי
בון כל זה רק דר"ש היא .א"ר
יוסי בי ר' בון מתניתא אמרה כן
שאסור דתני כל הכלים אינן
נגררין חוץ מן העגלה מפני
שהיא כובשת מהדקת ואינה
חופרת .ר' הונא אמר בשם רבי,
כסא בעל שלושה שלבים לענין
שבת איתאמרת שמותר לטלטלו.
חזקיה בשם דבית רבי ינאי אמרו
לענין חזקות בחצר איתאמרת
שדומה לכסא .רבי יוסה משום
דבית רבי ינאי לענין טומאה
למדרס איתאמרת ככסא . ,רבי
אחא בר חיננא רבי יסא אמרו
בשם רבי יוחנן מנורה קטנה
שכבתה מותר לטלטלה בשבת,
גדולה אסור ,ושואל ,ולא כלי
הוא? ולא כל מה שבבית מן
המוכן הוא? ועונה .א"ר יוסי בי
רבי בון תיפתר שלקחה עמו
לסחורה .ועומדת למכירה ,או
שבאת לביתו ערב שבת עם
חשיכה ולא חשב עליה ולא
שמעת מינה כלום ואל תסיק
מסקנות מרחיקות לכת :
לטלטל מחתה באפרה ,אמר ליה רבי זירא לרבי אסי ,מי אמר רבי
יוחנן הכי? והתנן נוטל אדם בנו והאבן בידו ,או כלכלה והאבן
בתוכה ,ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ,בכלכלה מלאה פירות
עסקינן ,ומדייק טעמא דאית בה פירי ,הא לית בה פירי לא ,ונראה
שרק דבר אסור עם דבר מותר אפשר לטלטל? אשתומם הגה וחשב
כשעה חדא ואמר ,הכא נמי דאית בה קרטין פירורי בשמים ,אמר
אביי ,קרטין בי רבי בביתו של רבי הנשיא והעשיר מי חשיבי יש
להם ערך? וכי תימא חזו מכל מקום ראויים הם לעניים ,והתניא,
בגדי עניים טמאים לעניים ,בגדי עשירים טמאים לעשירים ,אבל
דעניים סמרטוט קטן לעשירים לא נטמא? ועונה אלא אמר אביי ,מידי
דהוה אגרף של ריעי צבירה של אשפה המותרת להוציא מן הבית
אמר רבא ,שתי תשובות בדבר ,חדא גרף של ריעי מאיס ,והאי פירורי
בושם לא מאיס ,ועוד גרף של ריעי מיגלי חשוף ומפריע ליושבי
הבית והאי קרטין מיכסי ,ועונה אלא אמר רבא ,כי הוינן בי רב
נחמן ,הוה מטלטלינן כנונא מחתה אגב קיטמא עם האפר שבו ואף
על גב דאיכא עליה שאריות של שברי עצים ,ושואל מיתיבי ושוין
שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטל? אמר אביי בגלילא
שמצויים שם עניים מרודים שנו ,והם זקוקים לכל קמצוץ ,ומספר,
לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא ,דהוו קיימי
אפיתחא דבי רב הונא אמר להו מהו להחזיר מטה של טרסיים נוודים
שמיטתן מתקפלת בשבת? אמרו ליה שפיר דמי מותר .אתא לקמיה
דרב יהודה אמר ,הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו המחזיר מטה של
טרסיים בשבת חייב חטאת? משום מכה בפטיש מכה אחרונה ועושה
סיום עבודת יצירה מיתיבי ,המחזיר קנה מנורה בשבת ,חייב חטאת,
קנה סיידין מוט של צבעי לא יחזיר ,ואם החזיר פטור אבל אסור ,רבי
סימאי אומר מרכיב קרן עגולה לנגינה אמנותית חייב ,קרן פשוטה
של רועה פטור ,אינהו דאמור וזה מתאים כי האי תנא דתניא,
מלבנות המטה וכרעות המטה ולווחים לוחות של סקיבס קשתות לא
יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ,ולא יתקע יחבר בחזקה ואם תקע
חייב חטאת ,רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה רפוי ולא מהודק
היטב מותר ,בי רב חמא הוה מטה גללניתא מיטה מתפרקת הוה
מהדרי לה ביומא טבא ,אמר ליה ההוא תלמיד מדרבנן לרבא ,מאי
דעתיך ,בנין מן הצד הוא ,נהי אמנם דאיסורא דאורייתא ליכא אין,
איסורא דרבנן מיהא איכא בכל זאת יש ,אמר ליה אנא כרבן שמעון
בן גמליאל סבירא לי ,דאמר אם היה רפוי מותר
משנה ו חלק ג' הלכה ח'
נֹותְ נִּין בשבת ְכלִּי תַ חַת ַהּנֵר הדולק באמצעות שמן ְל ַקבֵל נִּיצֹוצֹות של השלהבת .וְֹלא י ִּתֵ ן לְתֹוכֹו לצלחת ַמי ִּם
אפילו בערב שבת ִּ ,מ ְפנֵי שֶׁהּוא המים ְמ ַכבֶׁה:
בבלי שבת מז:
ירושלמי שבת כז:
גמרא ושואל איך יניח צלחת והא קמבטל כלי מהיכנו
גמ' הכא במשנה הזאת את אמר אין נותנין כלי
תחת הנר לקבל ניצוצות לא יתן לתוכו מים מפני
וגורם שהצלחת תהיה מוקצה? ועונה אמר רב הונא
שהוא מכבה .והכא ובמקום הזה את אמר כן
בריה דרב יהושע ניצוצות אין בהן ממש וכשכבו אפשר
נותנין כלי תחת הנר? ומסביר ,כאן שיש לו צורך
לסלק את הצלחת :במשנה ,ולא יתן לתוכו מים מפני
בשמן אין נותנים וכאן אין לו צורך בניצוצות
שהוא מכבה :ומדייק לימא תנן המשנה כאן סתמא כרבי
ולכן אפשר לתת,. ,במשנה ,ולא יתן לתוכו מים
יוסי ,דאמר גורם לכיבוי אסור ,ושואל ותסברא ואולי
מפני שהוא מכבה .אמר רבי שמואל בשם רבי
סיבה אחרת אימור דאמר רבי יוסי בשבת שאסור לגרום
זעירא ,בשיטת דרבי יוסי היא .דא"ר יוסי ,הוינן
סברין מימר חשבתנו מה פליגין רבי { מאיר}
יוסי ורבנן ,בשעשה מחיצה של כלים שלא תעבור
האש .אבל אם עשה מחיצה של מים שגורמת
לכבוי לא יעשה ,אבל .מן מה דאמר רבי שמואל
בשם רבי זעירא דרבי יוסי היא .הדא אמרה
אפילו עשה מחיצה של מים היא המחלוקת:
לכבוי אבל להניח הצלחת בערב שבת מי אמר? וכי
תימא הכא נמי בשבת? והתניא נותנין כלי ריק תחת הנר
לקבל ניצוצות בשבת ,ואין צריך לומר בערב שבת אבל
ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה אפילו מערב שבת
ואין צריך לומר בשבת עצמה? ועונה אלא אמר רב אשי
המשנה אפילו תימא רבנן שאני הכא שכאן אסור מפני
שמקרב את כיבויו
הדרן עלך כירה
© Copyright 2024