‫מוצר ציבורי = מוצר שאין אפשרות לגבות תשלום מכל מי שקונה אותו ‪.‬‬ ‫התערבות הממשלה מוצדקת כאשר השוק לא משוכלל ‪.‬‬ ‫תחרות בין מעטים‬ ‫מקרה קיצוני – מונופול – יצרן יחיד ‪.‬‬ ‫קיימות ‪ 2‬סיבות למונופול ‪:‬‬ ‫מונופול טבעי – נגרם ע " י‬ ‫‪.1‬‬ ‫א ‪ .‬בעלות ובלעדיות על גורמי יצור‬ ‫יצור שבו נדרשת השקעה ראשונית גדולה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫מונופול לא טבעי‬ ‫פוליטי ) אגד (‬ ‫כוחות השוק מנסים להקים מתחרים אך הממשלה עוצרת אותם ‪.‬‬ ‫בעיית המונופול‬ ‫למצוא נקודה על עקומת הביקוש שמביאה את רווחיו למקסימום האמצעים ‪:‬‬ ‫לקבוע מחיר ‪ PA‬ואז הצרכנים מבקשים ‪. QA‬‬ ‫לקבוע כמות ‪ QA‬ואז התחרות בין הצרכני ם מביאה את המחיר ל ‪. PA -‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪PA‬‬ ‫‪QA‬‬ ‫חשוב !!! בשוק שבו יש מונופול – אין עקומת היצע ‪.‬‬ ‫מקסימום רווח ליצרן בתחרות‬ ‫‪A‬‬ ‫‪ = R – TC‬פאי‬ ‫\‪Settings‬‬ ‫‪and‬‬ ‫‪ C:\ Docu me n ts‬מוטי‬ ‫לכלכלה ‪\ i n t ro _ 1 1 _ mo n o p o l .d o c‬‬ ‫גרוס \ ‪do cu ment s\ Le ctu r es\ econo mi cs‬‬ ‫‪Do cu me nts \ my‬‬ ‫‪ \M y‬מבוא‬ ‫‪-2-‬‬ ‫‪ = MR – MC‬הרווח השולי‬ ‫פדי ון שולי‬ ‫תוספת לעלות‬ ‫) תוספת לפדיון ביצור‬ ‫היחידה האחרונה (‬ ‫הרווח מיחידת‬ ‫המוצר האחרונה‬ ‫אצל היצרן בתנאי תחרות –‬ ‫אין ליצרן השפעה על המחיר ולכן ‪MR=P‬‬ ‫הרווח השולי ‪P=MC :‬‬ ‫מקסימום רווח‬ ‫כשהרווח השולי שווה ל ‪. 0 -‬‬ ‫כלומר ‪MR=ML , MR-MC=0 ,‬‬ ‫אצל היצרן התחרותי ‪MC=P -‬‬ ‫ד וגמא ‪ :‬להבדיל בין המחיר לפדיון השולי –‬ ‫יצרן פסנתרים – מונופול‬ ‫‪Q‬‬ ‫‪P‬‬ ‫) פסנתרים (‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‬‫‪400‬‬ ‫‪350‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪R=P*Q‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪400‬‬ ‫‪700‬‬ ‫‪900‬‬ ‫‪MR‬‬ ‫‬‫‪400‬‬ ‫‪300‬‬ ‫‪200‬‬ ‫מונופול‬ ‫מקסימום רווח –‬ ‫בכמות שבה ‪ ) MR = MC‬פדיון שולי (‬ ‫‪MC‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪-3-‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪QM‬‬ ‫‪MR‬‬ ‫שוק הירקות‬ ‫‪M‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪A .2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪600‬‬ ‫‪1000‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪MR‬‬ ‫תחרות בין מעטים‬ ‫ככל שהיצרים יהיו רבים יותר כך שיווי המשקל בשוק יתרחק מהנקודה ‪ M‬ויתקרב לנק '‬ ‫‪ A‬בעקומת הביקוש ‪.‬‬ ‫‪ MC‬עלות שולית‬ ‫‪MC‬‬ ‫יצרנים‬ ‫‪M‬‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪QM‬‬ ‫‪MR‬‬ ‫מכיוון שהפדיון קבוע זהה בשתי השיטות ‪ ,‬הוצאות הממשלה גדולות יותר אם הוצ '‬ ‫הצרכנים קטנות ולהיפך ‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪-4-‬‬ ‫‪ – E > 1‬אם בתחום שבין הנקודה ‪ A‬ל ‪ C -‬הגמישות גדולה מ ‪ 1 -‬אז הוצ ' הצר כנים בנקוד‬ ‫‪ ) C‬סובסידיה ( גדולות מהוצ ' הצרכנים בנקודה ‪ ) A‬קניית עודפים לכן במקרה זה הוצאות‬ ‫הממשלה על הסובסידיה קטנות מהוצאות הממשלה על קניית עודפים ‪.‬‬ ‫במעבר מ ‪ A‬ל ‪. C -‬‬ ‫‪ ) Q‬עולה ( * ‪ P‬צרכן ) יורד ( = הוצאות הצרכנים‬ ‫‪ %‬שינוי ‪E = Q‬‬ ‫‪ %‬שינוי ‪P‬‬ ‫הוצאות הצרכנים‬ ‫בנקודה ‪A‬‬ ‫הוצ ' הצרכנים‬ ‫בנקודה ‪C‬‬ ‫הוצ ' הצרכנים‬ ‫עלו‬ ‫‪P‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ Q‬השתנה בשיעור ‪E > 1‬‬ ‫גדול יותר מאשר‬ ‫‪-5-‬‬ ‫‪ . 5.1‬תרגיל ‪ 11‬שאלה ‪2‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪QA‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫קניית עודפים‬ ‫קניית עודפים‬ ‫‪ P‬צרכן‬ ‫‪ P‬יצרן‬ ‫הכמות המיוצרת‬ ‫הכמות שקונים הצרכנים‬ ‫כמות שקונה הממשלה‬ ‫הוצאות הממשלה‬ ‫סובסידיה‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫‪QA‬‬ ‫‪QB – QA‬‬ ‫) ‪PM ( QB – QA‬‬ ‫‪PC‬‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫‪0‬‬ ‫) ‪QB ( PM – PC‬‬ ‫הממשלה רוצה ‪ PM‬ליצרן כשהיצרן מקבל ‪ PM‬הוא ב ‪ B -‬כלומר ‪ ,‬מייצר ‪ QB‬הצרכן יקנה‬ ‫כמות זו אם המחיר לצרכן הוא ‪. PC‬‬ ‫הוצאות לא ברור מתי הן גדולות יותר במקרה של קניית עודפים או במתן סובסידיה ‪.‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪PM‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪PC‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫‪QA‬‬ ‫בשתי השיטות היצרנים בנקודה ‪. B‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪-6‬‬‫פדיון היצרנים זהה בשתי השיטות ‪PM * QB‬‬ ‫הוצ ' הממשלה ‪ +‬הוצ ' הצרכנים = ‪ R‬פדיון היצרנים‬ ‫‪ P‬צרכן‬ ‫‪ P‬יצרן‬ ‫הכמות שמייצרים‬ ‫היצרנים המקומיים‬ ‫הכמות שקונים‬ ‫הצרכנים המקומיים‬ ‫יבוא‬ ‫הכנסות הממשלה‬ ‫כשיש מס‬ ‫קנייה‬ ‫‪P* + 1‬‬ ‫*‪P‬‬ ‫ללא‬ ‫התערבות‬ ‫*‪P‬‬ ‫*‪P‬‬ ‫‪P* + 1‬‬ ‫‪P* + 1‬‬ ‫‪P* + 1‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫‪QD‬‬ ‫‪QB‬‬ ‫‪QD‬‬ ‫‪QC‬‬ ‫‪QE‬‬ ‫‪QE‬‬ ‫‪QC‬‬ ‫‪QE - QD‬‬ ‫) ‪1 * ( QE - QD‬‬ ‫= ‪QE – QD‬‬ ‫‪QE - QB‬‬ ‫‪= QE * 1‬‬ ‫‪QC – QD‬‬ ‫‪QD = ( 1 - ) * QD‬‬ ‫‪QC - QB‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כשיש מכס‬ ‫כשיש סובסידיה‬ ‫*‪P‬‬ ‫‪QE‬‬ ‫מכס מייקר את המוצר המיובא לכן הייצוא ירד בשתי המקומות ‪.‬‬ ‫מס קנייה מייקר את המוצרים המיובאים והמיוצרים בארץ ‪ .‬לכן הכנסות הממשלה הם‬ ‫על כל היחידיות המיוצרות והמיובאות על כל הכמות ‪.‬‬ ‫כאשר יש סובסידיה המחירים בארץ יוזלו ולכן היבוא יוקטן ‪ ,‬הצרכנים יעדיפו לקנות‬ ‫מוצרים מקומיים ‪.‬‬ ‫‪6‬‬